שיעור הקבלה היומי٢٥ مايو ٢٠٢٣(צהריים)
שיעור צהריים 25.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 580,
מאמר ס"ו, "עניין מתן תורה – א'"
יש כמה מאמרים על ענין מתן תורה, אנחנו נשתדל ללמוד אותם בימים האלה ולהבין מהו המסר של בעל הסולם בקשר לזה.
סו. עניין מתן תורה
שמעתי בסעודת ליל שבועות תש"ח
"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז נתנה התורה פעם אחת, ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי, שאינו נפסק. רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון.
מה שאין כן אז, במעמד הר סיני, היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת התורה, כמ"ש: "ויחן העם תחת ההר, כאיש אחד בלב אחד". שהיה אז הכנה מצד הכלל, שהיה להם רק כוונה אחת, שהיא מחשבה אחת על קבלת התורה. אבל מצד הנותן אין שינויים והוא תמיד נותן, כמ"ש בשם הבעל שם טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.
התורה נקראת סם החיים וסם המוות. ויש להבין, איך שייך לומר שני דברים הפוכים בנושא אחד.
יש לדעת, שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה, לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו.
לכן בזמן שהאדם לומד תורה והתורה מרחיקה אותו מאהבת ה', בטח שהתורה הזו נקראת "סם המוות". וכן להיפך, אם התורה זו שהוא לומד מקרבת אותו לאהבת ה', בטח שהיא נקראת "סם החיים". אבל התורה בעצמה, זאת אומרת מציאות התורה כשלעצמה, בלי חשבון התחתון שהוא צריך להשיגה, נבחנת לאור בלי כלי, שאין שם שום השגה. לכן כשמדברים מהתורה, אז הכוונה על הרגשות שהאדם מקבל מהתורה, שרק הן קובעות את המציאות אצל הנבראים.
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא זה שלא לשמה. אבל מתוך שלא לשמה באים ללשמה. לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקווה שיזכה לקבלת התורה בשנה הבאה. אבל לאחר שהאדם זכה לבחינת השלמות של לשמה, כבר אין לו עוד מה לעשות בעולם הזה, כיון שתיקן את הכול, שיהיה בשלמות הלשמה.
ולכן, בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), משום שאז מתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה. לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כוח לתחתונים, שיוכלו לעשות פעולת ההכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת התורה.
אי לזאת, אם האדם הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו את הלשמה, אז הוא הולך על דרך האמת. והוא צריך לקוות, שסוף כל סוף יזכה לבוא לשמה. ויזכה לקבלת התורה.
אבל צריך להיזהר, שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך בקו הפוך. משום ששורש הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו. לכן הוא מושך תמיד לשורשו, שהוא דווקא בעל מנת לקבל, שהוא הפוך מהתורה, שנקראת "עץ חיים". לכן התורה נבחנת אצל הגוף, לבחינת סם המוות."
שאלה: כתוב שצריכה להיות להם רק מחשבה אחת לקבלת התורה. האם צריך שיהיה תוכן שנחשוב מה זו קבלת התורה, או פשוט לרצות את קבלת התורה בלי לדעת מה זה?
זאת שאלה, כי זה תלוי על איזה אדם מדובר. האם הוא כבר נמצא בתוך העסק הזה של קבלת התורה או שהוא עדין לא הגיע לזה אף פעם קודם, ובהתאם לזה הוא נמצא בקשר עם קבלת התורה, עם נותן התורה יותר או פחות. לכן אנחנו צריכים להבין שהכול פתוח לכל אחד, כל אחד מוזמן, וכל היתר תלוי באדם. "כל יום יש מתן תורה" כמו שכתוב, ואדם יכול להגיע לתורה, להשתדל להתקרב אליה, להבין אותה, וכך לבנות את עצמו.
שאלה: כתוב ש"התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו". מה זה לקבל את התורה?
מובן שאנחנו לא מסוגלים להבין את הרוחניות כמו שהיא לעצמה, כי זה האור העליון המופשט, האינסופי, ואנחנו מקבלים הכול לפי הכלים שלנו.
תלמיד: מהי הפעולה של לקבל תורה? כי האדם לא מקבל בעצם, אלא רק מתעוררת בו תגובה כלשהי.
האדם נמשך לקבלת התורה. נניח שיש לו דרישה כזאת שהוא רוצה להשיג את התורה, להבין אותה, להרגיש אותה, ''לקבל אותה'' מה שנקרא, וזו בעצם מטרתו בחיים.
תלמיד: האם את התורה עצמה לא משיגים?
התורה היא אור אינסופי מופשט. אלא כשאנחנו מדברים כלפי האדם, אז זה לפי הכלים שהאדם פותח ומשווה את עצמו עם נותן התורה. אז הוא מקבל את המאור המחזיר למוטב, את האור שממלא אותו, וזה נקרא ''תורה''.
התורה מתחלקת אצלנו לכמה מושגים - לבורא עצמו שהוא לגמרי לא מושג. למאור שהבורא מאיר עלינו שאותו אנחנו יכולים להשיג בהתאם להשתוות הצורה עם המאור. ככל שאנחנו נמצאים בהשפעה, כך אנחנו מרגישים, מקבלים אותו, מתמלאים. ואז אנחנו יכולים לדבר על השגת התורה, שהיא לפי הכלים שלנו, לפי רצון הנותן.
תלמיד: למה הכוונה ש"בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה"?
כך מדובר. האמת שאין יום מיוחד שאתה יכול לקבל את התורה כך שאם לא קיבלת, אז כאילו פספסת את ההזדמנות. אלא בכל יום ויום יש מתן תורה, "יש קול מהר סיני" כמו שכתוב - את זה צריכים לפרש זה לא כמו שזה נשמע. אבל בכל יום יש מתן תורה, זאת אומרת ההזדמנות נמצאת תמיד. כלפי האדם זה בהתאם לכמה הוא מוכן, כמה השקיע בזה.
תלמיד: מבחינה גשמית או קלנדרית, האם בימים האלה יש משהו מיוחד יותר מכל ימות השנה?
לא, זה לגמרי לא שייך ליום. אלא יש שורשים ותוצאות מהם בעולם הזה שכך אנחנו מציינים אותם כ''יום מתן תורה''.
תלמיד: מה זה שאדם מחויב כל יום לשמוע את "עשרת הדברות"?
כמו שאומרים לנו להתפלל, לעשות כל מיני פעולות, מצוות, כך אנחנו צריכים להשתדל להתקרב לבורא דרך כל מיני אמצעים שאנחנו לומדים אותם. על ידי זה אנחנו נשמע יותר, נראה ונרגיש יותר את הכוח עליון עד כמה הוא מקרב אותנו.
תלמיד: מה הן "עשרת הדברות"?
עשרת הדיברות הן קיצור של כל מהות התורה.
שאלה: כתוב "אי לזאת, אם האדם הולך על דרך, ש''לא לשמה יביא לו את הלשמה'', אז הוא הולך על דרך האמת. והוא צריך לקוות, שסוף כל סוף יזכה לבוא לשמה. ויזכה לקבלת התורה." כלומר התורה נועדה למי שרוצה לצאת מלא לשמה ללשמה.
כן.
תלמיד: מה ההבדל בין קבלת הלשמה לקבלת התורה?
אם אדם רוצה להגיע להזדהות עם התורה, לקבל אותה, אז נקרא שיש לו רצון ללשמה, שיש לו רצון להשפעה, שמתבטא דרך חיבור בעשירייה, דרך השפעה לכל הנבראים בכלל.
תלמיד: כל עוד הוא לא כולו בהשפעה והוא יודע שהוא לא בזה אבל הוא רוצה, האם אז הוא נעזר בתורה כדי להגיע לזה?
כן. וטוב אם יחשוב איך הוא יכול להמשיך את היחס של הבורא לנבראים.
תלמיד: מתוך רצון להיות דומה לבורא באמצעות התורה.
כן, להיות משפיע.
תלמיד: באיזה שלב בתהליך הזה הוא קבלת התורה?
אם הוא מאוד רוצה להידמות לבורא ולהיות הגשר בין הבורא לנבראים, אז הוא מגיע בהדרגה למצב שכוח ההשפעה שלו גדל, ואז הוא מקבל מלמעלה את המאור המחזיר למוטב שפותח לו כלים שבתוכם הוא מתחיל להרגיש את מהות התורה. וכך הוא מגיע להיות יחד עם נותן התורה, בדבקות עם הבורא.
תלמיד: האם זה כבר נקרא מצב של קביעות?
כן ולא, הולך ובא, לפעמים יותר, לפעמים פחות.
תלמיד: כלומר גם אחרי קבלת התורה יכול להיות מצב של איבוד וחזרה.
אנחנו ראינו דברים כאלה. על אף שהם היו במעמד הר סיני ורצו להמשיך את פעולת הפצת התורה, נתינת התורה, אבל בכל זאת יש עליות וירידות, וזה צריך להיות כך כי בלי ירידות ונפילות אין התקדמות.
שאלה: התורה ניתנת בכל יום ואנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל אותה. למה אנחנו צריכים להיות מוכנים, האם לוותר על הרצון לקבל, להשפיע, להתבטל בפני הבורא?
אנחנו צריכים להיות משפיעים, כלומר ממשיכים את אותה הפעולה של הבורא לנבראים. אנחנו רוצים להיות מחוברים לבורא ולנבראים ולהיות כגשר ביניהם, זה העיקר.
תלמידה: כשאנחנו מגיעים לרצון שלם כזה, האם אנחנו מוכנים לקבל את התורה?
אפילו לפני זה, אם אנחנו בדרך.
שאלה: כתוב "בזמן שהאדם לומד תורה והתורה מרחיקה אותו מאהבת ה', בטח שהתורה הזו נקראת "סם המוות". וכן להיפך, אם התורה זו שהוא לומד מקרבת אותו לאהבת ה', בטח שהיא נקראת "סם החיים"". במה תלוי איך התורה פועלת על האדם?
זה תלוי בכוונת האדם להתקרב או להתרחק.
תלמיד: אם הוא בא ללמוד תורה, אז למה שהוא ירצה להתרחק?
נותנים לו מלמעלה הזדמנויות גם לזה וגם לזה, כדי שהרצון לקבל שבו יתגלה יותר ויותר ולפיו הוא ירצה להתרחק או להתקרב, להיות בעליות או בירידות, שגם הן חייבות להיות בדרך, כי בלי ירידות אין עליות. הוא חייב לעבוד כמו משאבה, פעם הוא מקבל ופעם נותן, ובצורה כזאת הוא מתקדם. הוא מעביר דרכו את המאור המחזיר למוטב, את האור העליון.
תלמיד: אם האדם בא ללמוד תורה, אם זו הנטייה שלו, אז למה שהוא ירצה להתרחק מהבורא?
הוא לא רוצה להתרחק בעצמו, אלא הבורא מוסיף לו רצון לקבל כדי להביא אותו להתקדמות ולתיקונים יותר גדולים. אם אדם לא משתדל או לא מספיק לתקן בזמן את הרצונות האלה, אז הוא יורד.
תלמיד: הוא כותב שמציאות התורה כשלעצמה נבחנת לאור בלי כלי, ואחר כך הוא ממשיך, "שאין שם שום השגה. לכן כשמדברים מהתורה, אז הכוונה על הרגשות שהאדם מקבל מהתורה, שרק הן קובעות את המציאות אצל הנבראים."
כן, רק לפי קליטת המקבל.
תלמיד: מהי התורה?
התורה היא האור העליון שמאיר מהבורא שהוא נותן התורה, אל הנבראים שהם מקבלי התורה, והקשר בין הנבראים לבורא הוא לפי השתוות הצורה.
תלמיד: מה נקרא שאני לומד תורה, שאני לומד את האור העליון?
אתה לומד איך לקבל את האור העליון ולהמשיך אותו לכל הנבראים.
תלמיד: אם אתה לומד כדי להמשיך אותו לכל הנבראים, אז לימוד התורה הוא בכלל לא בשבילך?
ודאי שלא בשבילנו אלא כדי להמשיך את פעולת הבורא. אני לא מקבל את התורה בשבילי, זה דבר שנשמע נורא, אלא אנחנו מקבלים תורה כדי למסור זה לזה, כדי שכולנו נהיה מקבלי התורה זה מזה, ובכך נעשה נחת רוח לבורא. כלומר נעזור לאחרים לקבל תורה כי בזה כולנו יחד מתחברים וגורמים נחת רוח לבורא.
תלמיד: אתה לא לומד בשביל עצמך והחבר לא לומד בשביל עצמו, אז מי בסוף מקבל?
כולנו מקבלים את התורה כדי למסור אותה לכולם.
תלמיד: האם גם המעבר הזה להיות בתכונת ההשפעה לא נקרא לקבל?
לקבל תורה זה שאתה מקבל את האור העליון כדי להשפיע אותו לכל הנבראים, וכך כל הנבראים לכולם, ואף אחד לא לעצמו.
תלמיד: אם אתה אף פעם לא מקבל, אז בשביל מה יש קבלה במציאות?
כשאתה מקבל כדי למסור לאחרים, אז זה מייצב בך את דמות הבורא, אתה נעשה כמוהו, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".
תלמיד: לָמה זה נקרא חכמת הקבלה אם אנחנו בסוף לא מקבלים?
אנחנו מקבלים מעמד להיות כמו הבורא כלפי כל הנבראים, למסור את התורה לכולם, ובזה אנחנו מרגישים דומים לבורא. כמו שהבורא נותן את התורה גם אנחנו נותנים אותה.
תלמיד: זה לא נעצר בך, אלא תמיד זה ממשיך.
תמיד, באף אחד זה לא נעצר, אף אחד לא מקבל.
תלמיד: האם הקביעות היא בזה שזה זורם מאחד לאחר, לכן זה נקרא קביעות?
כן, בלי הפסק.
שאלה: מאז מעמד הר סיני מתנהלת כאילו מערכת יחסים בין התורה לאדם. מהי מערכת היחסים הזאת? איך המצב הזה, שהתורה כל הזמן רוצה שיגלו אותה והאדם לא רוצה לגלות אותה, פועל במציאות?
כך זה פועל. כמו שאנחנו לומדים איך להגיע לקבלת התורה, שקבלת התורה היא שאנחנו מקבלים אותה מלמעלה ומוסרים זאת לכולם.
תלמידה: כתוב במאמר שאנחנו לא מוכשרים לקבל. איך יכול להיות שהבורא רוצה לתת למישהו שעדיין לא מוכשר לקבל?
לאט לאט, מיום ליום, משנה לשנה, אנחנו נעשים יותר ויותר מוכשרים.
תלמידה: במתח הזה שקיים במציאות, שהתורה רוצה כל הזמן להתגלות, מה זה יוצר? יש כאילו איזה מתח בלתי פוסק, איך זה משפיע עלינו?
זה הלחץ של האור העליון על בני האדם כדי לעורר אותם לקבלת התורה.
תלמידה: איך הבורא רוצה שנגיב ללחץ הזה?
כמו שאנחנו מגיבים ועוד יותר, בצורה יותר מטרתית. כל החיים שלנו מלאים בצרות, בבעיות, בלחצים, בחיפושים, כדי שבסופו של דבר נברר מה מפריע לנו, לָמה זה נעשה כך שזה מפריע, מה עלינו לעשות, ואיך באמת להגיע למימוש עצמנו. הכול אך ורק כדי לדעת איך לקבל את התורה ואיך למסור אותה לכל הנבראים, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם".
תלמידה: מה עוזר לאדם שיש לו זמן מוגבל בעולם הזה?
אין לנו זמן מוגבל, אין לזה בכלל זמן. אנחנו בכל זאת נגיע למצב שנמצא את הדרך איך לקבל את התורה ואיך להמשיך את פעולת הבורא לכל הנבראים.
תלמידה: אנחנו נולדים ומתים, מה עוזר לנו בזמן שאנחנו פה להתמסר לקריאה הזאת של הבורא, של התורה, לקול הזה שקורא לנו, וששאר הדברים יאבדו קצת צבע?
זו כבר העבודה שלנו, לברר את המטרה, להעלות אותה בחשיבות, ולבקש מהבורא לעזור לנו למיין מה חשוב יותר ומה פחות, וכן הלאה.
תלמידה: האם הוא יכול לתת לנו כלי עבודה כדי שהאדם ייצא מהערפל ויעשה את המיונים האלה מהר יותר?
הוא יצא מהערפל מהר יותר רק על ידי חיבור עם האחרים. כל הערפל הוא בינינו כי אנחנו לא רוצים לברר יחד. אבל אם נתחבר יחד ונרצה לעזור זה לזה, אז הערפל יתפוגג והכל ייעשה ברור.
תלמידה: איך בעזרת החיבור בעשירייה, עם החברות שלי, אני מפזרת את הערפל, איך החיבור הזה קשור, משפיע?
כי העיקר בקבלת התורה, זה גם לדעת איך להיות במסירת התורה.
תלמידה: מה זה אומר?
שאני מוסר את זה לחברים, כך כולנו מתחברים יחד וכך נמשכים.
תלמידה: כלומר, זה לא דווקא לפזר את הערפל בעשירייה, אלא זה שאני למשל נותנת לחברות כוחות וגדלות, ומתפללת בשבילן, זה כבר מפזר לי את הערפל?
כן.
שאלה: אם הבורא הוא אור, אז מה אנחנו?
הבורא אנחנו לא יודעים מי זה, אנחנו רק יודעים שהוא מקור ההשפעה, וההשפעה שלו נקראת "אור". זה לא הבורא עצמו, אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו מרגישים, מקבלים, מזהים, זה לא הבורא, מי הוא אנחנו לא יודעים, ויכול להיות שלא נדע, אלא ככל שאנחנו מתפעלים ממנו, מקבלים ממנו, זה נקרא ה"אור העליון".
שאלה: שמעתי אותך אומר שהערפל נגרם מזה שאנחנו לא רוצים לברר יחד, מה זאת אומרת שאנחנו לא רוצים לברר יחד?
אנחנו לא רוצים להתחבר. אפילו כששומעים שדווקא הבירור נעשה בכך שמתחברים יחד ומקבלים יחד את המאור המחזיר למוטב, ואחר כך המאור ממלא אותנו, אבל כל זה בינתיים מתעכב בגללנו.
תלמיד: מה זאת אומרת שלא רוצים להתחבר?
לא רוצים, לפי הטבע שלנו אנחנו ברצון לקבל על מנת לקבל, אני לא רוצה להתחבר. אני רוצה להתחבר עם תענוגים, אבל לא עם הרצון לקבל של החבר, אני לא רואה מה אני מרוויח מתוך זה שאהיה יותר קרוב אליו.
שאלה: תפקידנו זה לקבל את התורה לא בשביל עצמנו, אלא כדי להעביר הלאה, לאנושות, לנבראים.
כן.
תלמידה: מה זה בדיוק להעביר או למסור את התורה לאנושות? האם מדובר בהפצה שבה אנחנו מעבירים הלאה גם בלי מילים, את הפנימיות, את החיבור שאנחנו מסוגלים להשיג יחד עם ההפצה?
כן. המסר העיקרי שאנחנו רוצים להעביר לכל האנושות הוא שהתורה באה כדי לחבר את כולם יחד, להיות כולנו "כאיש אחד בלב אחד" כי "ביתי בתפילה יקרא לכל העמים" ושהבורא ימלא את כל הנבראים באור שלו. את זה צריכים לעשות.
שאלה: אמרת קודם שהאדם רוצה כל הזמן להתקרב לבורא, אבל הבורא נותן לו הכבדות, מגלה לו עוד רצון לקבל כדי להביא אותו לתיקונים ואם הוא לא מזדרז ולא מספיק, אז הוא נופל. מה זה אומר להספיק לתקן כל פעם את מה שמתגלה לנו כדי לא ליפול?
פשוט להתחבר עם העשירייה ולעשות את זה כולנו יחד. העיקר זה לא עבודה פרטית, אישית, אינדיווידואלית של האדם אלא אם הוא פועל בתוך העשירייה ורוצה להתחבר איתם, במקרה כזה הוא מבצע את פקודת הבורא בצורה נכונה.
שאלה: לכל מילה יש משמעות אצל בעל הסולם, קודם למדנו לעסוק בתורה ועכשיו אנחנו קוראים שזה ללמוד תורה, מה בדיוק ההבדל?
משתמשים בכמה אופנים, אבל העיקר לפזר את לימוד התורה וללמד מה זה נקרא תורה. אחר כך, כשהאדם בעצמו לומד, זה כבר נקרא שהוא משתדל לקבל את המאור המחזיר למוטב, האור העליון וכך מתקדם.
שאלה: מה עושים אם מרגישים שהתורה פועלת כסם המוות?
אם התורה מורגשת כסם המוות, אז אנחנו צריכים להבין שזה גם נכון. כתוב על התורה שהיא סם החיים וסם המוות. סם המוות זה לרצון לקבל שלנו, וסם החיים זה כשאדם רוצה לעורר ולסדר את הרצון להשפיע שלו. גם זה וגם זה נמצא בתורה.
תלמיד: איך בכל זאת להשתמש נכון במצב כזה, כדי שהוא יהיה יעיל?
אדם צריך להשתדל להבין למה הוא מרגיש את סם המוות, כנראה שהוא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו, במקרה זה התורה עוצרת אותו ואומרת, "אתה משתמש בי בצורה לא נכונה".
תלמיד: ואיך כן נכון להשתמש?
רק כדי להתפתח ברצון להשפיע לכולם ולהמשיך את פעולת הבורא.
שאלה: איך להיות בהתקפה כך שנוכל לבוא להכנה לקבלת התורה בהתעוררות מלמטה?
כבר קיבלנו התעוררות מלמעלה, עכשיו אנחנו צריכים להביא מצידנו התעוררות מלמטה, וזה על ידי החיבור בינינו, שכולנו נרגיש שיש אותו לב בוער בכולם ואנחנו רוצים להתחבר בינינו ולהיות בכך "כאיש אחד בלב אחד" ואז נרגיש שבאמת התורה עוברת דרכינו מהבורא, לכל הנבראים.
שאלה: הייתה לנו הכנה לשיעור חזקה בעשירייה, ולפני שהתחלנו עברתי על הטקסט, לא היה לי שום כוח, ביטחון, ראיתי את שאלת הסדנה ואמרתי, איך נוכל לענות על השאלה הזאת בכלל? ואז ההכנה התחילה, התחלנו להתחבר בעשירייה והייתה התרחבות, הייתה שם הרגשה של המון כוח, כביכול עולם חדש כשהתחלנו לענות על השאלה. האם למה שחווינו אפשר לקרוא התרשמות מהתורה?
כן, ודאי. זה שקודם הרגשתם שאין סיכוי להגיע למשהו חדש, זה דווקא טוב, זו הכנה טובה. הרגשתם את המקום הריק.
תלמיד: לדוגמה יש עצה לקרוא שמעתי לפני השינה, ואני גם חושב על החברים וקורא משהו שהמקובלים כתבו. זה נוגע בלב, אתה מרגיש את המילים ומרגיש קירבה. האם גם זה נקרא התרשמות התורה?
כן.
תלמיד: כשלאדם יש כזאת התרשמות, האם הוא משתמש בכלי של המקובל?
יכול להיות, אולי שאנחנו עדיין לא יודעים איך לעשות את זה, אבל יכול להיות שנוכל להשתמש בכלים של מקובלים.
תלמיד: אז איך נוכל להשתמש בהתרשמויות האלה מהתורה כדי לבנות כלי בעשירייה?
נחיה ונראה, זה יבוא אלינו בהדרגה.
שאלה: המוכנות שלנו, לא רק לקבל את התורה אלא גם להחזיק את אור התורה בינינו כדי שזה לא יהיה סתם ניצוץ?
אם נרצה להתקרב זה לזה ונחזיק זה את זה כך שאף אחד לא יברח, לא יתרחק אלא כולנו נהיה יחד, אז נרגיש גם אותו הכלי שבו נוכל לאחסן את התורה שמקבלים ולהשתמש בה כל פעם שצריכים.
שאלה: כאשר אני לוקח לידיים את ספר "שמעתי", ואני עושה כוונה נכונה לפני הקריאה, מתפלל עבור החברים, קורא את המילים, האם זה נקרא שאני קורא תורה ומעביר את האור לאנשים?
זה שאתם לומדים בזה את התורה, זה נכון. האם אתם ממשיכים אור לכל האנושות אני לא יודע, על זה אתם כבר צריכים לשאול את עצמכם.
תלמיד: כלומר, כל ספר מקור, גם של הרב"ש, זה גם לימוד התורה.
כן.
שאלה: האם ניתן להגיד שכל שיעור שלנו, כל פגישה שלנו בעשירייה, במיוחד כל כנס שלנו, זה בעצם זמן למתן תורה?
כן. כל כנס שלנו, כל אסיפה שלנו, זה הזמן המיוחד לקבלת המאור המחזיר למוטב, לקבלת אור התורה.
שאלה: איך להגיע למימוש כזה שנוכל לקבל את התורה ולהעביר לכל אחד בעשירייה?
קודם כל לדאוג לזה שתהיו מחוברות, כי אם אתן מחוברות יחד, אז הבורא כבר מתייחס אליכן אחרת, כמו לכלי שנמצא בדרך לקבלת האור.
שאלה: אם אנחנו מקבלים את התורה בתוכנו, האם אנחנו יכולים לתפוס את עשרת הדברות מבלי לעשות מאמצים?
בלי לעשות מאמצים בלתי אפשרי, כי לא יהיה לנו כלי להחזיק את התורה, את המאור הזה, אנחנו לא נוכל. אנחנו צריכים כלי שמורכב מכלי פנימי, מכלי חיצון, מלבושים, אומנם אנחנו עדיין לא מבינים, לא יודעים מה זה, אבל עוד מעט נתחיל לגלות את הדברים בפועל. ואז יהיה לנו ברור איך אנחנו מחזיקים את התורה, כלומר איך מקבלים אותה ואיך מממשים אותה.
שאלה: מה בדיוק אנחנו מקבלים במתן תורה?
בקבלת התורה אנחנו מקבלים גם את האור העליון וגם את הכלי, ואנחנו מסדרים את הדברים האלה כך שנוכל להמשיך בבניית הכלי ובמשיכת המאור בעצמנו.
תלמיד: האם אנחנו נרגיש את הרגע הזה?
כן.
שאלה: מתן תורה זו העבודה של הבורא וקבלת התורה זו העבודה שלנו מלמטה. האם זה ביטול בפני החברים, ביטול של כל אחד בפני האחר?
קודם כל זה ביטול כלפי החברים, חיבור איתם, ואחר כך יחד דרכם פנייה לבורא.
שאלה: חבר שאל לגבי זה שאנחנו לא רוצים לפזר את הערפל ולברר יחד, וענית לו ש"אני רוצה להתחבר עם תענוגים, אבל לא עם הרצון לקבל של החבר, כי אנחנו לא רואים מה אנחנו מרוויחים מזה שאנחנו נהיה קרובים". איך אנחנו יכולות לעזור זו לזו להתמקד בחיבור ברצונות ולא בתענוגים לעצמנו?
על ידי דוגמה שכל אחת נותנת לחברות, אפשר להגיד שזה הדבר היחידי, חוץ מתפילה ועוד כל מיני דברים, אבל העיקר הוא דוגמה, לתת דוגמה לחברות.
תלמידה: אם אני נותנת דוגמה לחברות, התקרבות לחברות, דאגה, תמיכה, אז גם בתוך הפעולות האלה אני רוצה תענוגים, אני לא רוצה באמת להתחבר עם הרצון של החברה.
נכון, זה מה שיש לנו, אין מה לעשות. היצר הרע עדיין חי, מתחמם ודורש מאתנו. אבל אנחנו בכל זאת צריכים לדעת איך להתקרב אליו ואיך להסתדר עימו. גם עם היצר הרע אפשר להסתדר. הבורא לא ברא שום דבר חינם, סתם, אלא אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו עובדים גם עם היצר הרע, כמו שכתוב, "בשני יצריך", גם ביצר הטוב, גם ביצר הרע.
שאלה: לאחר דורות רבים זו הפעם הראשונה שאנחנו עובדים בעשיריות. האם בעשירייה אור התורה משפיע על כולן באותה מידה או רק על מי שמשתתפת בעבודה?
אור התורה משפיע על האדם בהתאם למאמץ שלו.
שאלה: אני מדבר עם חברים שלומדים הרבה זמן באופן ווירטואלי ומאוד קשה להם, מורגש שאין כוחות. מאוד קשה להחזיק בלימוד וירטואלי הרבה זמן, יש חברים שלומדים כבר עשר שנים ואפילו יותר. איך אתה רואה את זה לעתיד?
אני לא יודע מה זה עשר שנים להיות בלימוד וירטואלי. אצלנו במשך שנה יש שלושה, ארבעה כנסים, וכל אחד יכול לבוא מתי שהוא רוצה לבית שלנו, לבניין שלנו, ולהיות כאן כמה שהוא רוצה, שבוע, שבועיים.
אנחנו נמצאים בחיבור, אני רואה אתכם על המסך, אתם רואים את כולם על המסך, אז מה הבעיה? אל תבכה.
תלמיד: מתי כבר מתחילים לבנות קהילות?
איזה קהילות, האם יש לך קהילות? על מה אתה מדבר?
תלמיד: אני מדבר בצורה פיזית.
איזו צורה פיזית אתה רוצה, שיהיה לידך בית כנסת?
תלמיד: אני מקנא שאתם נפגשים בפתח תקווה, במרכז.
אף אחד לא מפריע לך להיות גם כך, תתארגנו.
תלמיד: האם אנחנו צריכים להתארגן גם בחו"ל?
בכל מקום שאפשר. העיקר להיות בלי טענות, תבדוק איך אתה יכול לפתור את הבעיות.
שאלה: כתוב בקטע על התעוררות מלמעלה כדי שתהיה אפשרות לכלי לקבל. אם הכלי לא יהיה מוכן לקבל את אותו אור שכבר התעורר עבורו, אז האם זה יתבטא במצב של משבר?
כן. האדם יקבל כמה בעיות, יתחיל לעבוד איתן, ובסופו של דבר הוא יבין שהוא צריך להשתנות קצת, להיתקן, וכך ימשיך הלאה.
תלמידה: כלומר ההתעוררות הזאת מלמעלה זאת הזדמנות עבורנו להזדרז ולצמצם את ההליכה שלנו בצורה טובה.
נכון.
שאלה: איך או מתי הרצון להתמלא גם מהחיבור עם החברים, נהפך לרצון להשפיע?
איך ומתי אני לא יכול להגיד, זה תלוי בכל אדם לפי שורש הנשמה שלו, לפי הרבה נתונים שהם נסתרים מאיתנו. אבל ככל שאנחנו משתדלים אנחנו ממהרים את התהליך.
שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים להמשיך את פעולת הבורא לנבראים.
כן. השפעה, אהבה, חיבור, התעוררות, איש את רעהו יעזורו.
תלמידה: אז אנחנו צריכים רק לחשוב שאנחנו רוצים לעשות את הפעולות האלה, או שאנחנו צריכים להרגיש שזה בא מהבורא?
אנחנו צריכים להרגיש שזה בא מהבורא, עובר דרכנו ואנחנו מאירם בזה לכולם.
תלמידה: ואם אנחנו לא מרגישים שזה בא ועובר דרכנו, איך בכל זאת להשתדל לעשות פעולות של השפעה, איך להעביר מהבורא לנבראים?
בדיוק להעביר מהבורא לנבראים.
תלמידה: וזה מה שצריך להרגיש ולהשתדל לעשות בכל רגע.
כן. בזה לחיות.
תלמידה: זה לא קשור דווקא לפעולות שאנחנו עושים, אלא זה מה שאנחנו צריכים להתכוון אליו כל הזמן?
כן.
שאלה: יוצא שהתורה מזמינה אותנו לאהבה בכל רגע, לתיקון התכונות הפנימיות שלנו?
כן, יפה.
תלמיד: "תורה מתשת כוחו של אדם", את מה היא בדיוק מתישה?
את האגו שלך היא מתשת ולא נותנת לך להצליח, כדי שתבקש כוחות אחרים, כוחות של חיבור, השפעה, אהבה.
תלמיד: למה זה כל כך קשה?
זה לא קשה. תשתדל רק להתרכז בזה עם החברים ותראה שזה לא קשה.
שאלה: יש הרגשה שהבורא עובד עם אדם בצורה של הכרחיות, והוא מכריח אותנו. זאת אומרת קודם כל האדם צריך להרגיש בכל רמ"ח אבריו עד כמה הוא מקולקל, שכל קלקול העולם נמצא בתוכו, ורק אז הוא מגיע לידי הסכמה. זאת אומרת, אין פה עניין של בחירה.
אני לא מבין למה זה מבטל בחירה. הוא בודק את עצמו כמה שהוא מסוגל לעבוד, רואה שאין לו במה לעבוד ואז מבטל את האגו שלו וכך מגיע לבקשה, לתפילה. הוא מקבל כוחות מלמעלה וסוף סוף מתקן את עצמו.
תלמידה: יש איזו הרגשה שתחילה הבורא מכריח ואז האדם מסכים.
ודאי.
תלמידה: ואז בעצם כשאני מסכימה עם הבורא, זה אומר שאני מקבלת את הדעת שלו והיא הופכת להיות לדעת שלי.
שיהיה כך.
תלמידה: יש תחושה שהאדם באמת צריך להגיע להרגשה שזה מקום הקבורה, ורק מתוך שאני יודעת שהיצר הרע הוא כל כך רע, רק אז אני מסכימה לקבל את דבר הערבות ולא בגלל שאני נמשכת להשפיע, אלא רק מתוך הכרת הרע העמוקה.
שיהיה כך גם כן.
תלמידה: מה העניין הזה, שאדם מרגיש שהוא היה ממש במעמקי הירידה ושם יש לו גם איזושהי אקטיביות, והוא צריך לרדת, לצלול לשם, אבל הוא צריך לעבוד שם. הוא צריך להתרשם, וממש להיות פעיל בדבר הזה.
כן.
תלמידה: ומה העניין שהאדם כבר מרגיש בסדר, אני מכיר, אני מסכים איתך, ומיד, אפילו בלי להספיק למצמץ, כבר הוא מרגיש הופעת רצון לקבל חדש ענק, באותו מעמד אפילו, בלי שעברה שנייה.
ככה הבורא עובד עליו.
תלמידה: זה כל הזמן צריך להיות ככה?
כן.
שאלה: שמעתי "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע".
כן.
תלמיד: מה זה לאהוב את הבורא ביצר הרע?
שאפילו שאתה מרגיש שזה עדיין רע, אתה בכל זאת אוהב אותו. אתה האגואיסט נמצא במצב רע, אבל אתה מסכים עימו שכך הוא עושה לך. אנחנו צריכים להודות גם על היצר הטוב וגם על היצר הרע, לאהוב בשני יצריך.
איך זה יכול להיות, שנותנים לי מכות ואני מנשק אותו? כן.
תלמיד: אז אם אני יכול לאהוב את הבורא אני לא ביצר הרע, אני בהשפעה?
כן.
תלמיד: איך אתה יכול לאהוב בורא ביצר הרע?
בגלל שהבורא נותן מכות ליצר הרע, ואתה מסכים עם הבורא שהוא נותן מכות ליצר הרע כי על ידי זה אתה מתקן את היצר הרע, מתרחק ממנו, בורח ממנו.
תלמיד: יש מצב, אולי אני ברצון לקבל.
אתה ברצון לקבל ואתה לא מסכים להיות עם הרצון לקבל, אבל אתה יודע שאתה לא יכול לעזוב אותו, אלא אם תקבל מכות.
שאלה: אז אני אעלה מ"ן לבורא.
אתה לא יכול להעלות מ"ן, כי אתה נמצא ברצון לקבל, אז איך אתה יכול? אבל כשהבורא נותן מכות לרצון לקבל שלך, אז אתה נהנה. אתה אומר לבורא, תן לו עוד ועוד ועוד, ככה שיסבול. ככה הרב"ש היה אומר, "שיסבול".
שאלה: הוא כותב, "צריך להיזהר שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך בקו הפוך."
כן.
תלמיד: אבל איך עושים את זה? כי הוא ממשיך וכותב ש"הגוף הוא בחינת מקבל לעצמו" ולכן השורש הוא תמיד מתנגד ללכת לכיוון השפעה.
על ידי החברים הוא רוצה להרגיש שהם תופסים אותו מכל הצדדים וסוחבים אותו לכיוון המטרה. ממש כך. ואז הוא בטוח שהוא בדרך נכונה. ועל זה הוא צריך להודות לבורא שהביא אותו לחברה כזאת, שהיא ממש עוזרת לו להיות מכוון נכון למטרה. כי בלי שהם יסחבו אותו, למטרה הזאת, הוא לא יוכל לכוון את עצמו אליה.
תלמיד: הוא גם ממשיך וכותב שבשביל הגוף התורה תהיה תמיד סם המוות.
כן.
תלמיד: איך אתה מאפשר לחברים למשוך אותך למטרה אם כל כולך בהתנגדות אליה? איך אתה נמסר למשיכה של החברים?
מאין ברירה, רב"ש היה אומר כמו שתוי. אדם ששתה בקבוק וויסקי ולא שולט בעצמו, החברים סוחבים אותו הביתה, ואשתו אומרת "אני לא רוצה לקבל אותו, קחו אותו בחזרה". אני לא רוצה לספר מה זו אישה, "אשתו כגופו". אבל כך אנחנו מתקדמים, רק על ידי החברים.
תלמיד: זה מרגיש שאתה נקרע מבפנים. כי החברים רוצים לקחת אותך לכיוון השפעה, אבל כל הרצון שלך נמשך לכיוון אחר. אני לא מצליח להתמסר לאן שהם רוצים למשוך אותי.
אלו החברים, תן להם לעשות את זה.
תלמיד: אבל איך הם עושים את זה?
הם עושים נכון, וטוב שהאישה כך עוזרת בזה שהיא לא רוצה אותך. כולם פועלים נכון מכל מיני כיוונים.
תלמיד: כולם פועלים עליך, האם בסוף יוצא ממך משהו?
בטח.
תלמיד: מה אתה עושה אם כולם פועלים עליך?
אתה מתמסר לאשתך ולחברים והם כבר מסדרים לך את הדרך.
תלמיד: אתה מתמסר ואין לך שליטה על שום דבר בתהליך.
ודאי שלא, אתה לא יכול. השליטה שלך נגמרה עם בקבוק הוויסקי.
תלמיד: במה תלויה מידת המסירות שלי לחברים?
בזה שאתה יודע שבלעדיהם אתה לא מגיע למטרת החיים, לא תוכל להשפיע לבורא, וכל הגלגול הלך.
שאלה: עם וויסקי זה ברור, יש משהו שמשחרר אותך. אבל איך אני מגיע למידת שחרור כזאת כל הזמן, שגם עכשיו כשאני יושב אני מתמסר אליהם לגמרי?
זה נקרא "יינה של תורה".
תלמיד: מה זה?
אתה רוצה להיות שיכור. אתה רוצה לקבל השפעה כזאת מלמעלה מהחברים כך שלא חשוב לך מה קורה איתך אלא העיקר שאתה תשתחרר מהיצר הרע.
תלמיד: איך אתה משתכר מלמעלה, מקבל כוח שמשחרר אותך מעצמך ונותן לך להתמסר לחברים?
אני לא יודע איך להסביר זה. זה עניין שהאדם לא רוצה לפקח על עצמו.
תלמיד: איך? כי אתה כל הזמן דרוך.
אני לא רוצה להיות דרוך, אני לא רוצה להחזיק, לא רוצה כלום, אני רוצה לעזוב את הכול ושישפיע עלי רק כוח עליון. כדי שהוא ישפיע אני צריך לזרוק את עצמי לידי החברים.
תלמיד: איך אתה מתגבר על הפחד הזה? אתה כאילו כל הזמן מחזיק את עצמך.
לא. מגיע זמן ומגיע מצב שאתה מוכן להשתחרר מהכול, אין לך כוח, אין לך שכל, אין לך ביטחון בזה שבצורה כזאת תוכל להתקדם.
תלמיד: מה זה להתמסר לאשתך?
אישה היא הבית, אישה היא אותו כלי כללי שבו אדם חי. לכן זה כשאדם צריך לעזוב את האחריות שלו. תסתכל על השיכור ויהיה לך ברור.
שאלה: מה ההבדל בין האור של החג והאור הכללי במשך השבוע או במשך השנה?
אור של מתן תורה הוא אור שפועל במיוחד על זה שאדם מתחיל לקבל את התורה, זאת אומרת את המאור המחזיר למוטב. האור שאנחנו יכולים לקבל במשך השנה זה האור הפרטי ממתן תורה בכל מיני צורות פרטיות.
שאלה: מצב של התמסרות לחברים או התמסרות בכלל זה מצב אישי, איפה כאן היחד שלנו כעשירייה?
ביחד הזה אנחנו מוצאים כוחות להתמסרות.
שאלה: האם המטרה משותפת לכולנו?
כן.
תלמיד: האם האגו גם משותף לכולנו? כלומר האגו עולה כל הזמן, האם לכולם הוא צריך להגיע לאותה נקודה עד שהזעקה המשותפת תצא?
לא. ודאי שיש כוח אגו משותף, אבל לכל אחד יש רצון לקבל פרטי ומיוחד משלו.
שאלה: איך אפשר בעת ובעונה אחת להיות רפויה ולהתמסר לחברות, וגם להיות בשליטה כדי לעזור לחברות?
על ידי הרגל.
שאלה: מתי קורית היכולת הראשונה להתנתק מהיצר הרע? האם זו יציאת מצרים, זו קבלת התורה?
לא, את מדברת כאילו שאת נוסעת בכביש ומחכה מתי זה יהיה.
תלמידה: אני פשוט לא מבינה איך זה קורה שכל הזמן האדם נופל בחזרה לעל מנת לקבל לאורך כל הדרך.
זה סימן שהוא לא יצא.
תלמידה: פעם שמעתי שיציאת מצרים היא הניתוק הראשון מהאגו, אז אולי לא שמעתי נכון.
את לא צריכה לחשוב על זה אלא על החיבור עם החברות. אם החיבור עם החברות הוא מספיק חזק, אז האור העליון פועל כל הזמן והוא מוציא אותך מהאגו. יציאה מצרים, באיזה סיבוב כביש את נמצאת, באיזה מצב, זה לא חשוב, אלא העיקר חיבור עם החברות, כי בסופו של דבר זו גם המטרה הכללית העיקרית, ואז תתקרבי ותגלי אותה.
שאלה: בהשפעה זה לזה אנחנו אמורים לייצב כלי לקבלת התורה.
כן.
תלמיד: עד לכלי הזה, עם איזה אור עובדים?
עובדים עם ההארה שישנה על הקבוצה.
תלמיד: זה לא אור התורה.
זה לא אור התורה.
שאלה: מה הם התנאים כדי לקבל את התורה?
התנאי לקבלת התורה הוא להיות "כאיש אחד בלב אחד".
שאלה: מה הן הפעולות כדי למסור את התורה בצורה נכונה?
לתת דוגמה מה צריך להיות, איזה חיבור צריך להיות, ללמד איך להיות בחיבור, ואז להיות מוכן למסירת אור התורה מלמעלה עד הכתובת.
שאלה: מה יותר טוב לחיבור העשירייה, האם להיות במרכז בשיעורי הבוקר ולהתחבר לעשירייה דרך מערכת הערבות לחברות שלא יכולות להיות פיזית, או להתחבר מהבית?
אני לא יודע מה טוב לנשים כי יש להן כל מיני תנאים, ילדים, בעל ועוד. אני יודע רק דבר אחד, ככל שיש חיבור, ומספיק לאישה להיות מחוברת דרך קווי תקשורת, כך היא כבר תהיה מסודרת.
תלמידה: השאלה על חברה שיכולה להיות במרכז, שיש לה אפשרות.
זה לא כל כך חשוב, העיקר להיות מחוברת.
שאלה: דיברנו על זה שהרצון לקבל שיסבול, וגם אמרת שאדם צריך להשתחרר, להתמסר לאשתו, לסביבה. איך להגיע למצב כזה שאני סובלת, מקבלת מכות, ותחת המכות האלה אני יכולה להתמסר ולהשתחרר?
אני אגיד לך מה שצריך לעשות, תרשמי את זה כדי לא לשכוח - להכניע את הראש.
שאלה: האם קבלת התורה היא גילוי הרע שבתוכנו, ובאותו הזמן תיקון של אותו יצר הרע?
כן.
שאלה: האם מספיק לשתי חברות להיות בחיבור מתמיד בעשירייה כדי שאור התורה כל הזמן ישרה שם?
לא, זה יהיה קשר אגואיסטי.
שאלה: באותו מצב שהחבר חווה בעיות בדרכו, מרגיש טעם מר, את אותו סם המוות, האם התורה היא אותו האמצעי שיעזור לו להרגיש אחרת?
כן, התורה תציל מכל דבר.
תלמיד: איך למשוך את התורה כדי שהוא יחליף את מצבו, כדי להרגיש מצב אחר, איזו תקווה?
דרך החברים.
תלמיד: מה זה אומר דרך החברים?
להתמוסס ביניהם.
תלמיד: האם לעשות את זה במחשבות, בתפילה?
אני אפילו לא יכול להסביר את זה. כי אם האדם לא מבין את זה, אז כנראה שעוד מוקדם.
שאלה: מה ההבדל בין זה שהחבר מוסר את התורה במשך היום לבין שהוא לומד חכמה?
כשהוא מוסר את זה לעשירייה, אז הוא מרוויח בזה שהוא מתקרב לבורא, וכשהוא סתם לומד, אז הוא פשוט ממלא את המוח שלו, לא יותר מזה.
שאלה: אם החבר לא משתתף בהפצה חיצונית של פרויקטים של "בני ברוך", האם מספיק שהוא מוסר את התורה אך ורק בתוך העשירייה שלו?
אם אין שום ברירה אחרת, אז זה מספיק.
(סוף השיעור)