שיעור בוקר 5.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 164, פתיחה לחכמת קבלה, אותיות ט"ו – ט"ז

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 164 את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", אנחנו נמצאים באות ט"ו.

"הרי שנעשו בחינת כלים חדשים בפרצופין דקדושה במקום בחי"ד אחר הצמצום א', שהם נעשו מאור חוזר של זווג דהכאה בהמסך." אם לפני צמצום א' כלי קבלה, כמה שיכול לקבל, להרגיש, לבלוע, זה כלי הקבלה, אז אחרי צמצום א' כשהוא עושה על עצמו צמצום ואומר "אני לא מקבל", יש לו גישה רק לפי כמה שאני יכול להשפיע בזה שאני מקבל. זאת אומרת אם בעל הבית רוצה מאוד שאני אקבל, ואני יכול לקבל רק בשביל בעל הבית שהוא ייהנה, אמנם אני מאוד רוצה הכול, אבל אני אקבל רק אותו חלק שעליו אני יכול לעשות כוונה שאני עושה את זה לבעל הבית. ואז הפעולה שלו הופכת להיות מפעולת הקבלה לפעולת ההשפעה. כמו שאנחנו אומרים לתינוק, תעשה את זה בשביל אמא, אמנם אם אתה עושה את זה, אתה מקבל, אבל אתה בזה עושה נחת רוח לאמא. "ויש אמנם להבין את אור חוזר הזה, איך הוא נעשה לבחינת כלי קבלה, אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה ונמצא שמשמש תפקיד הפוך מענינו עצמו, ואסביר לך במשל מהויות דהאי עלמא, כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה, ומאוס ושפל בעיניו מדת הקבלה מחברו, ולפיכך הבא לבית חברו והוא מבקשו שיאכל אצלו, הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר יסרב לאכול, כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו, אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק, דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעינים, שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו, הנה אז מתרצה ואוכל אצלו, כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה, ואת חברו להמשפיע, אלא להיפך, כי הוא המשפיע ועושה טובה לחברו ע"י קבלתו ממנו את הטובה הזאת."

שאלה: לפי מה שהוא כותב פה ולפי מה שהסברת אתמול, אני מוותר על כל התענוגים בחיים, רק מקבל אותם מתוך ניסיון להשפיע משהו לבורא. וכאן יוצא שהכלי הראשוני הוא בכלל לא מותאם לקבלה, אנחנו כאילו יוצרים כלי נוסף עליו, כלי דהשפעה שנקרא התכללות בחברים, התכללות בבורא, כן?

כן, בטח. אני עושה צמצום על כל הקבלות שלי חוץ מההכרחי. הכרחי זה שאני יכול לקבל כדי להתקיים ממש. ומעבר לזה אני מקבל איזה מן תענוג, מילוי אך ורק שבזה אני בטוח שאני עושה נחת רוח לבורא. את הבורא אני לא יודע, אני לא מבין, לא מרגיש, בשבילי הבורא הוא בסך הכול הקבוצה.

תלמיד: נניח שצמצמתי את הרצון הראשוני, מה זה אומר להשפיע לבורא? גם לבורא אני יכול להשפיע בכלי השני הזה, בכלי דלהשפיע? מעל כל התענוגים מזה אני יכול להשפיע לבורא, מההתכללות, מהקשר איתו?

זה שאני מקבל כדי להשפיע לו ולא לעצמי, זה נקרא שאני נותן לו.

תלמיד: אז לכלי האגואיסטי הראשוני הזה אין בכלל חזרה אליו?

אני משתמש בכלי שלי, בתאבון שלי, ברצון שלי לאכול, ליהנות, רק מי ייהנה מזה? אני רוצה שהבורא ייהנה מזה. אבל בעצם אני מקבל, אני ממלא את עצמי בתענוגים, אבל בכוונה כדי שהבורא יתמלא.

אנחנו לא נוכל עכשיו לחכות עד שאתה תתקן את עצמך ותרגיש את זה. זה ייקח לך כמה זמן.

שאלה: רציתי לדעת מהו אותו הדבר שמביא לבורא נחת רוח. האם זאת העובדה שאנחנו לומדים איך להשפיע, האם מזה הוא שמח וזה מביא לו נחת רוח?

שום דבר לא משתנה, רק כוונה אתה מוסיף על הרצון לקבל שלך, שאתה רוצה שהבורא ייהנה ולא אתה. זאת אומרת הבורא יותר חשוב בעיניך, יותר גדול בעיניך ממה שאתה. ולכן אתה הופך את עצמך לכלי, לאמצעי להנות לבורא.

שאלה: נתת דוגמא שאם החבר מכבד אותי, אני מרגיש בושה ולא מקבל, מצמצם את עצמי לגמרי. איפה פה הקבלה למען עצמי כדי לאפשר לי קיום?

לקבל כדי להתקיים, על זה לא מדברים כאן. זו דרגת בהמה ולכן בחכמת הקבלה על זה לא מדברים. אתה חייב להיות בחיים כדי להתחיל להשפיע, לכן זה שאתה בחיים זה לא נקרא שאתה מקבל, זה "לא יגונה ולא ישובח", זו הכרחיות.

שאלה: מתי בדיוק ההכרחי הופך להיות לקבלה. אני אוכל סטיק, מתי התענוג שלי ממנו הופך להיות כבר קבלה לעצמי שעליה אני צריך לשים את הכוונה?

הכול תלוי בכוונה שלך. בשביל מה אתה עושה את זה? אם אתה עושה את זה מאין ברירה, שאתה חייב להיות חי, אז זה הכרחי ואתה לא נהנה מזה, אתה כאדם, אלא אתה ממלא את עצמך וזהו. ואחרי שאתה מחליט שאתה רוצה לעשות את זה רק כדי להשפיע נחת רוח לבורא, אז הכלי שלך זה אותו הרצון להשפיע לבורא. כדי להרגיש בכלי הזה, ברצון הזה שאתה משפיע לבורא, אתה צריך להרגיש את הבורא, כביכול אתה נותן לו והוא נהנה.

שאלה: כשהלחץ מצד בעל הבית גובר ויש רצון לברר מהי המוטיבציה האמיתית של האורח לשנות את הכוונה, אז יש כאן שני מרכיבים, או שמתגלה לאורח הכאב של בעל הבית או שהאורח מגלה שבעל הבית תלוי בו. מה מתגלה כאן כאב או תלות?

האורח מגלה את יחס בעל הבית אליו, שבעל הבית רוצה הכול לטובתו. ואז הוא עושה חשבון עד כמה הוא יכול להידמות לבעל הבית, לעשות לטובת בעל הבית.

שאלה: יש כביכול ניגוד איך לתת מתנות לחברים אם על פי המאמר זה שפל לקבל מחברו?

אם אתה מקבל מהחבר, זה נבזה. אבל אם אתה מקבל כדי להשפיע לו בחזרה, זה כבוד. תחשוב על זה.

בכלל תשמעו את כל השאלות של כל החברים ותנסו להבין את השאלה ואת התשובה שלי, זה ייתן לכם המון.

שאלה: מה זה אור חוזר, זה יחס, זה חשבון, זה רצון, זו הרגשה, מה ההגדרה הנכונה?

אור חוזר, זה נקרא שאני רוצה להחזיר את התענוג שהבורא רוצה לתת לי לבורא. לא להחזיר בצורה שאני נותן לו את זה בחזרה, אלא גם אני רוצה להביא לו תענוג.

קריין: אנחנו בעמ' 164 בטור ב' למטה בשורה "על ידי קבלתו ממנו".

"והנך מוצא, שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה, והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון במדה מספקת לקבל סעודת חברו, עכ"ז לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו מחמת הבושה, אלא כשחברו מתחיל להפציר בו, והוא הולך ודוחה אותו, הרי אז התחיל להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה, כי כחות ההפצרה של חברו וכחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים, סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה, עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה ונחת רוח גדולה לחברו עם אכילתו, אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חבירו. ונבחן עתה, שכח הדחיה שלו נעשה לעיקר כלי קבלה על הסעודה, ולא הרעב והתאבון, אע"פ שהם באמת כלי קבלה הרגילים."

וודאי שהוא משתמש בתאבון שלו וברעב שלו, אבל בלי שהוא מחליט עד כמה הוא מסוגל ועד כמה הוא הולך להשתמש בכלים האלה הרגילים, הטבעיים, על מנת להשפיע נחת רוח לבעל הבית, לפני זה הוא לא יכול לעשות שום פעולה רוחנית.

לכן סוגרים את הרעב, סוגרים את התיאבון, אומנם מרגישים אותם חזק, ומפעילים אותם רק אחרי החלטה. ההבדל בין פעולה רגילה ופעולה של קדושה, בזה שבפעולה דקדושה אנחנו עושים קודם צמצום, זאת אומרת לא מקבלים אומנם רוצים, ואחר כך חשבון כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. זה ההבדל. ובפעולה הרגילה אני פותח את הפה וממלא אותו לפי הרצון שלי בלי חשבון.

שאלה: הבורא משפיל את עצמו כדי לעזור לי להשתמש בכוונה על פני הרצון.

נגיד, אני לא יודע במה זה משפיל. אתה מרגיש כך?

תלמיד: כן, אני מרגיש שהוא מתחבא רק בגלל שאני לא ארגיש בושה מלקבל.

אני לא הייתי אומר את זה כך ואני לא ממליץ לך להתבלבל. הבורא מטפל בנו כמו אימא שמטפלת בתינוק. אף אחד לא חושב שהיא משפילה את עצמה בזה שהיא מנקה אותו, מאכילה אותו ורוחצת אותו, זו לא השפלה, זה בשבילה תענוג, היא רוצה שהוא יגדל ויהיה גדול ומוצלח. כך הבורא מטפל בנו. את הפעולות שהבורא משפיל את עצמו אנחנו נראה, זה לא לעכשיו. בזה שהוא עוסק איתנו הוא לא משפיל את עצמו, לא. הוא רוצה לקדם אותנו כמו גדול שרוצה לקדם את הקטנים מתוך אהבה. כשאוהבים לא מרגישים השפלה.

שאלה: כשיש לתלמיד תיאבון להבין בזמן השיעור, מי בעל הבית שאני רוצה שייהנה כשאני לומד, הבורא, הרב, העשירייה?

עשירייה, קודם כל עשירייה. כי אם אתה דרך עשירייה מכוון את עצמך להנות לבורא אז בטוח תצליח. אבל בלי עשירייה אתה לא יכול לכוון את עצמך להנות לבורא, לא תגיע אליו אף פעם.

שאלה: מהי הרגשת הבושה שעוזרת לנברא להגיע לכזה קשר עם הבורא?

הרגשת הנברא שהוא רוצה לדעת מיהו, מהו, בשביל מה הוא, לאיזו מטרה, מה הוא יכול לעשות כדי לתקן את עצמו, הכול. הכול נמצא באותו יחס של אור חוזר שהנברא מעלה בחזרה לבורא.

שאלה: האם הצמצום יכול להתבצע ללא הבושה או שהבושה היא הכרחית?

הכרחית. מה הסיבה לצמצום אם כך? תסביר לי. מה יכולה להיות סיבה לצמצום אם לא הרגשת הפער ביני לבין הבורא? הרגשת הפער הזו נקראת בושה. הוא נותן ואני מקבל ואז ההרגשה שלי היא נקראת בושה.

שאלה: שמענו ממך פעמים רבות את הסיפור על כך שרב"ש היה קונה את הגבינה הטובה ביותר. השאלה היא, נגיד שאני במסעדה ואני יכול לבחור אוכל כלשהו ואני יכול לבחור את האוכל הטוב ביותר. איך אני יכול לבחור את המזון הטוב ביותר כדי להשפיע לבורא ולא כדי לקבל את הטעם הטוב ביותר עבור עצמי?

אתה מבלבל כמה דברים יחד. אם אתה יודע לבחור, אתה בוחר לפי מה שאתה יודע. אבל אם אתה לא יודע לבחור, אתה צריך לשאול ולקחת את הכי טוב מה שאומרים לך. זה נקרא לקנות את הגבינה הכי טובה. ככה עושים. אתה לא יודע, תשאל מה הכי יקר ותקנה את זה. בדרך כלל זה נקרא הכי טוב. יכול להיות שזה לא לפי הטעם שלך, אבל זה כבר אחרת, יש טיב וטעם ומחיר.

שאלה: האם הבורא יותר גדול מהעשירייה או שהוא כלול לגמרי בעשירייה?

הבורא הוא הכול, והוא נמצא מחוצה לכול, כולל בתוכו את הכול. והעשירייה יכולה לקלוט את הבורא בתוכה לפי כמה שהם צמודים זה לזה, לפי כמה שהם נעשים קבוצה אינטגרלית.

שאלה: אם נתאר לעצמנו שיש לפנינו מגוון של טעימות ומגוון תענוגים, אבל אנחנו רוצים להשתחרר מהמותרות וליהנות רק מהלחם, רק ממהות הבורא. האם אפשר לומר את זה?

זה לא נכון, אנחנו לא צריכים להתכווץ ולא לקבל דברים טובים. אנחנו צריכים לעבוד כדי לקבל כל מה שהבורא הכין לנו בצורה הכי גדולה ללא הגבלה אפילו. גמר תיקון זה שאין לי יותר מה לתקן, וכל הכוונות, כל הרצונות שלי הם בעל מנת להשפיע ואין הבדל בכלל בין כל הדברים, קטנים או גדולים, אני מקבל הכול בעל מנת להשפיע. זה נקרא שאני הגעתי לאין סוף. אין סוף זה אין גבול לכמה שאני יכול לקבל. לזה אנחנו צריכים להשתוקק.

מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, שכל מה שרק יש שהנברא יקבל. רק בעל מנת להשפיע, כי אז הקבלה שלו מעלה אותו גם לדרגת הבורא, והוא נהנה מזה שמקבל ונהנה מזה שמשפיע.

שאלה: האם הביטול העצמי שלי משפיע על כוח המסך של כל העשירייה?

כן.

שאלה: האם האדם יכול להשיג את ההשפעה המקסימלית כמו שהבורא משפיע?

אדם יכול להשיג כול מה שהבורא רוצה שהוא ישיג, זה נקרא "עולם אין סוף".

שאלה: נניח שאני צמצמתי את הכול חוץ מההכרחי לקיומי. נכללתי בעשירייה, אני מחזיק בקשר עם החברים, עם הבורא. איך אני עכשיו מסנן מה אני יכול להשפיע לבורא ומה לא, כדי לא ליפול מהקשר, איך לעבוד עם זה?

קודם כל מה ששייך לעבודה שלך אתה חייב לבצע, כי אתה לא יכול לעשות שם מה שאתה רוצה, לא רוצה, אתה חייב לעשות לפי העבודה שלך. אנחנו מדברים על היחס לחברה סתם, לאנושות, לחיים, למזון, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. בהם אתה עושה חשבון כמה אתה יכול לקבל מטעם ההכרחי וכמה אתה יכול לקבל כדי להשפיע נחת רוח לבורא. תנסה למיין את זה ואז נדבר. מחר תשאל.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים, האם זה נהיה קל יותר לקבל את מה שהבורא נותן או קשה יותר?

גם קל וגם קשה. יותר קל להבין מה אנחנו צריכים לעשות ויותר קשה לבצע.

שאלה: אנחנו רואים שלילדים קטנים אין יכולת להרגיש בושה, ורק כשהם גדלים הם מפתחים את היכולת הזאת ופתאום הם מרגישים בושה. איפה אנחנו רואים את השורש הרוחני של זה, כי נראה שיש פה קפיצה בין כלי שמקבל את הכול לבין כלי שדוחה את הכול?

השורש הרוחני של הבושה הוא בתוך הרצון לקבל שלנו.

תלמיד: פעם הכלי, הילד לא מרגיש בושה ומתפתחת בו יכולת להרגיש בושה.

כן.

תלמיד: ופה אנחנו רואים שיש קפיצה כזאת.

נכון, כי הוא מתחיל להשוות את עצמו עם אחרים. לפני זה אין לו הרגשת האחרים, אין. הוא פשוט לא מרגיש שהם נמצאים, זה כאילו שלא נמצאים לידו. זה כמו שבעל הסולם אומר שאנשים לא מפותחים עושים כל מה שבא להם לעיניי כל.

שאלה: איך אפשר בעשירייה ליישם את הכלל הלכה למעשה לקנות את הגבינה הכי יקרה?

אנחנו עוד לא דיברנו על זה, תחשבו על זה בינתיים.

שאלה: אם אדם רעב ומציעים לו מאכל שהוא ממש אוהב, מאיפה הוא יכול להביא כוח להתנגד לתענוג של אכילת המאכל הזה?

הוא צריך לפנות לקבוצה, לקבל מהם גדלות הבורא, לפי גדלות הבורא הוא יוכל לעשות פעולה על מנת להשפיע, נגיד לאכול לטובת בעל הבית.

שאלה: הביטול שלי משפיע על המסך של העשירייה, האם זה משפיע על העביות או על קשיות המסך?

על קשיות.

שאלה: כוח הדחיה הופך להיות הכלי, ולפני זה אמרת שהבורא הוא הקבוצה, אז מה עלי לדחות שמגיע מהקבוצה, כדי שיהיה לי כלי עם כוונה על מנת להשפיע?

רק להתחשב עם כוח הקבוצה ולהתכלל עם הקבוצה ואז יהיו לך כוחות, גם כוחות וגם כוונות. "כוונה" זה כוח עם הכיוון הנכון.

קריין: אנחנו בעמוד 165, באות ט"ז.

אות ט"ז

"ומדמיון הנ"ל בין אדם לחברו, אפשר להבין ענין הזווג דהכאה הנ"ל, ואת האו"ח העולה על ידו, שהוא נעשה כלי קבלה חדשים על אור העליון במקום בחי"ד. כי ענין ההכאה של אור העליון המכה בהמסך ורוצה להתפשט אל בחי"ד, יש לדמותו לענין ההפצרה לאכול אצלו, כי כמו שהוא רוצה מאד שחברו יקבל את סעודתו, כן אור העליון רוצה להתפשט למקבל. וענין המסך המכה באור ומחזירו לאחוריו, יש לדמותו לדבר הדחיה והסירוב של חברו לקבל את סעודתו, כי דוחה את טובתו לאחור. וכמו שתמצא כאן אשר דוקא הסירוב והדחיה נתהפכו ונעשו לכלי קבלה נכונים לקבל את סעודת חברו, כן תוכל לדמות לך, כי האו"ח, העולה ע"י הכאת המסך ודחיתו את אור העליון, הוא שנעשה לכלי קבלה חדשים על אור העליון, במקום הבחי"ד ששמשה לכלי קבלה מטרם הצמצום א'. אמנם זה נתקן רק בפרצופי הקדושה דאבי"ע, אבל לא בפרצופי הקליפות ובעוה"ז, שבהם משמשת הבחי"ד עצמה לכלי קבלה. וע"כ הם נפרדים מאור העליון, כי השינוי צורה של הבחי"ד מפריד אותם, וע"כ נבחנים הקלי' וכן הרשעים, למתים, כי הם נפרדים מחי החיים ע"י הרצון לקבל שבהם. כנ"ל באות י"ג עש"ה, ודוק בזה, כי אי אפשר להסביר יותר."

יש לנו כך (ראו שרטוט מס' 1), האור העליון, תענוג, זה נקרא "אור ישר", הוא מגיע לרצון לקבל, לרצון, ואז האור שנכנס לתוך הרצון, תלוי איפה נמצא המסך, אם המסך נמצא בבחינה א', או ב', או ג', או ד', בהתאם לזה הוא מקבל על מנת להשפיע, ואז יהיה לנו אור הנפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. יש כאן "ערך הפוך אורות וכלים" שאחר כך נלמד.

שרטוט מס' 1

אני קורא בחזרה את אות ט"ז.

אות ט"ז

"ומדמיון הנ"ל בין אדם לחברו, אפשר להבין ענין הזווג דהכאה הנ"ל, ואת האו"ח העולה על ידו, שהוא נעשה כלי קבלה חדשים על אור העליון במקום בחי"ד." זאת אומרת אמנם היה כאן כלי שרצה לקבל אבל עשה צמצום (ראו שרטוט מס' 2), לא נתן להיכנס, ודחה, וזה שדחה אז נעשה מזה תנאי חדש. זאת אומרת פעולה אחת (1) היא מצד הבורא להביא תענוג, פעולה שניה (2) היא מצד הנברא לדחות את התענוג, ואז יש פעולה (3) מצד הנברא למשוך את התענוג בחזרה, אבל בתנאי שהוא עושה את זה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, ואז יוצא לנו שיש כאן פעולות הדדיות גם מצד הבורא וגם מצד הנברא. "כי ענין ההכאה של אור העליון המכה בהמסך ורוצה להתפשט אל בחי"ד," זו פעולה מספר 3 אצלנו, "יש לדמותו לענין ההפצרה לאכול אצלו," בעל הבית רוצה שהאורח יאכל והוא לוחץ עליו, "תיקח את זה", "תיקח את זה" "כי כמו שהוא רוצה מאד שחברו יקבל את סעודתו," בעל הבית כך רוצה "כן אור העליון רוצה להתפשט למקבל." הוא מאוד רוצה, במספר 3 הזה, בעל הבית, למרות שהאורח דחה אותו הוא בכל זאת ממשיך, "תקבל את זה, תקבל קצת משהו" "וענין המסך המכה באור ומחזירו לאחוריו," (ראו "מסך" בשרטוט מס' 2) "יש לדמותו לדבר הדחיה והסירוב של חברו לקבל את סעודתו, כי דוחה את טובתו לאחור." זה נקרא "מסך", שהוא דוחה את היחס של בעל הבית, לא רוצה. למה לא רוצה? כי מתבייש, כי מרגיש הבדל בין מעמד בעל הבית והמעמד שלו. זה אם אנחנו מדברים כלפי האגו שלו, אבל אם הוא רוצה להשפיע נחת רוח לבורא אז הוא מתגבר על האגו שלו, כבר לא חשוב לי כמה אני רוצה וכמה לא, והאם אהיה בזה משפיע או מקבל, אלא העיקר שאני רוצה לעשות כאן נחת רוח. "וכמו שתמצא כאן אשר דוקא הסירוב והדחיה נתהפכו ונעשו לכלי קבלה נכונים לקבל את סעודת חברו, כן תוכל לדמות לך, כי האו"ח, העולה ע"י הכאת המסך ודחיתו את אור העליון, הוא שנעשה", דווקא האור חוזר הזה, "לכלי קבלה חדשים על אור העליון, במקום הבחי"ד ששמשה לכלי קבלה מטרם הצמצום א'." זאת אומרת, אותה בחינה ד' שהיא קיבלה כולה כולה, עכשיו על ידי הכוונה היא הופכת להיות דווקא לכלי של השפעה. "אמנם זה נתקן רק בפרצופי הקדושה דאבי"ע," דעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, "אבל לא בפרצופי הקליפות ובעוה"ז, שבהם משמשת הבחי"ד עצמה לכלי קבלה." כמו שאנחנו רואים מהעולם הזה בנו. "וע"כ הם נפרדים מאור העליון," כלי הקבלה האלו, "כי השינוי צורה של הבחי"ד מפריד אותם," לכן אנחנו לא מגלים את האור העליון, אנחנו לא מגלים את הבורא, "וע"כ נבחנים הקלי' וכן הרשעים, למתים, כי הם נפרדים מחי החיים ע"י הרצון לקבל שבהם. כנ"ל באות י"ג עש"ה, ודוק בזה, כי אי אפשר להסביר יותר."

שרטוט מס' 2

שאלה: לגבי השרטוט, לא ברור מה זה מספר 2. מגיע אור עליון, עושים צמצום.

זה הצמצום. זה שהוא דוחה הכול זה נקרא צמצום. מספר 2 זה צמצום (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: ואז לפי מה שהוא כותב, 3 הופך להיות העיקר.

כן, 3 הוא כבר מקבל, הוא כבר הולך לבדוק ולקבל, הכוונה כבר שלו. 1 ו-2 זה סירוב, 3 ו-4 זה על מנת להשפיע.

שרטוט מס' 3

תלמיד: כמה שיותר האור מכה במסך, במספר 3, צריך לעשות את זה לפי העביות של הרצון?

הכול לפי עביות שברצון. גם צמצום תלוי בעביות הרצון, גם קבלה תלויה בעביות הרצון. ודאי.

תלמיד: הדוגמה של הסעודה היא מאוד מאוד ברורה. כי אני יכול לא לקבל את האוכל. אבל אם זה משהו שאני לא מקבל אותו, נגיד שקיבלתי איזו הרגשה?

מה זה חשוב? מדובר על תענוג. ולכן לא חשוב אם זו סעודה עם חתיכת בשר או שזה יחס, או שזה איזה תענוג אחר כמו מוסיקה. לא חשוב מה אתה מקבל. העיקר האם אתה מקבל כדי ליהנות או אתה מקבל כדי להנות.

תלמיד: סעודה, לפני שאני מקבל אותה אני יכול לעשות את הצמצום. בדברים שהם יותר מופשטים אני קודם מרגיש אותם ואז אני עושה צמצום?

גם סעודה אתה מרגיש קודם. אתה לא יכול לעשות צמצום אם אתה לא מרגיש. זה נקרא שאתה צריך קודם כל לקבל את זה בט' ראשונות ואחר כך אתה מחליט כן או לא. האור מגיע עד ט' ראשונות ואז אתה מחליט.

שאלה: בשרטוט, במספר 2 שכתבת ליד זה צמצום, זה אותם ההרהורים שעל ידיהם בונים קודש? אפשר כך לחבר את זה?

אני לא רוצה לחבר שום דבר. אם אתה רוצה ככה לחבר, תתבלבל. מה שאנחנו דיברנו עכשיו את זה אתה צריך לדעת. אם תדע על זה טוב, תוכל אחר כך לחבר עם מה שאתה רוצה ולא להתבלבל. מה שאתה אומר עכשיו זה לא שייך אחד לשני.

שאלה: האם קבלה לצורך השפעה מחייבת תהליך של הבנה, כמו שזה הוסבר מאוד יפה בדוגמה של הסעודה?

ודאי שכן. איך יכול להיות שבלי להבין איפה אתה נמצא ועם מי יש לך עסק אתה יכול כך להתנהג? אתה צריך להרגיש את בעל הבית, כמו שבעל הסולם אומר, ולהבין כוונתו, וגם לפי זה למדוד את עצמך לעומתו, כי אתה הולך להשתוות הצורה.

אפילו בצמצום, צמצום זה גם תחילת השתוות הצורה. במה? בזה שבעל הבית לא מקבל וגם אני עכשיו לא מקבל. זה תחילת השתוות הצורה.

תלמיד: אין פה מצב של מצוות אנשים מלומדה, שאני מקבל ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

זה אף פעם לא יבוא. אף פעם. מזה שאתה מקבל אף פעם לא יבוא לך לחשוב עד כמה שטוב לא לקבל.

שאלה: האם יש הבדל בין שאנחנו עושים צמצום או פשוט בורחים ממקום הקבלה, לא לקבל?

זה הבדל גדול. צמצום זה נקרא שאני נשאר, ואני מוכן לעמוד בצמצום הזה כי זו צורת הקשר שלי עם הבורא, שאני לא מקבל ממנו. גם זו צורת קשר.

שאלה: אנחנו לומדים שאחרי בחינה ד' נולדה הבושה ואז נוצר המסך. ואחר כך הוא אומר שבעולמות הקליפות ובעולם הזה הוא מקבל לעצמו. איפה נעלמה הבושה, זה עובד לפי שיטה אחרת?

אחרי שנגמר כל העניין של לקבל על מנת להשפיע, אנחנו לומדים מאדם הראשון שהייתה שבירה ובשבירה הזאת נולדו עולמות הקליפות והעולם הזה. בעולם הזה אפשר לקבל בעל מנת לקבל תענוגים מאוד מאוד קטנים, שהם מחזיקים אותנו עד שאנחנו עולים לדרגות הקדושה. ובקליפות הם מקבלים על מנת לקבל, אבל בזה הם נחתכים מהקדושה.

שאלה: בעל הסולם כותב, "כי ענין ההכאה של אור העליון המכה במסך ורוצה להתפשט אל בחי"ד", איפה המסך פה? איפה זה בחינה ד', בשרטוט?

זה המסך (ראו שרטוט מס' 4).

תלמיד: ואיפה בחינה ד'?

(ראו שרטוט מס' 4), שורש, א', ב', ג', ד' של בחינה ד'.

שרטוט מס' 4

תלמיד: אמרת שתלוי איפה נמצא המסך. מה זה אומר, תלוי איפה נמצא המסך? בכל דרגה יש מסך?

תלוי איפה נמצא המסך, בשורש או א' או ב' או ג' או ד'. תלוי על איזו דרגת עביות יש לך כוונה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בכל דרגה?

תלוי איפה. יכול להיות שיכול לקבל כוס מים או תפוח או חתיכת לחם או בשר, או דגים או בשר.

תלמיד: אבל אין מסך כללי? או שיש מסך כללי באיזה דרגה, שמשתף את כל המערכת?

ודאי שהמסך צריך להיות במערכת, אחרת היא לא מתקיימת.

תלמיד: מסך כללי?

מה זה כללי?

תלמיד: מסך אחד לכל הדרגות?

מסך כללי זה נקרא צמצום, יותר מזה זה צריך כבר להיות מסך פרטי, באיזו דרגה, באיזה מקום ועל איזה תענוג

שאלה: בתהליך הזה שבין 1 ל-2 (ראו שרטוט מס' 4), בצמצום, יש כבר הבחנה של האור? יש הרגשה של מה הוא דוחה או שרק דוחה?

ודאי שישנה הרגשה מה הוא דוחה, איך יכול להיות שהוא דוחה בלי להרגיש מה זה. הוא צריך להכיר את התענוג, מאיפה בא התענוג, באיזו כוונה הוא בא. כי אחרת לא תהיה לו בושה, הוא צריך להרגיש שבעל הבית נותן, הוא רוצה שייהנה. שבעל הבית אוהב אותו ומעורר בו את הרגשות האלו, ואז הוא בודק, אם יש לו אותו דבר כלפי בעל הבית או לא, וצריך להשוות איתו צורה. זה האגו בעצמו עובד כאן בצורה כזאת שהוא לא יכול לא להרשות לעצמו להתחשב בבעל הבית, כי אז הוא מרגיש את עצמו נבזה, שפל בעיניו להיות המקבל. זאת אומרת, האגו שלנו הוא "עזר כנגדו".

שאלה: מה הקושי הגדול ביותר בפעולה לקבל על מנת להשפיע?

הקושי הגדול ביותר, לקבל את התענוג הגדול ביותר בעל מנת להשפיע. בשבילנו עכשיו זה רק להבדיל שאנחנו מקבלים על מנת לקבל, ואיך אנחנו יכולים להגיע לעל מנת להשפיע. כדי לעשות את זה, כדי להתקרב לזה, אנחנו לא צריכים את הלימוד הזה, אנחנו צריכים לימוד בקבוצה, בעשירייה, לממש את החיבור בינינו. להתבטל כלפי קבוצה, כלפי הבורא בכל רגע ורגע במשך היום. ואז אנחנו לאט לאט נגיע למצב שנוכל להרגיש מה זו השפעה ומה זו קבלה ושאנחנו לא רוצים להיות בקבלה, אלא רק בהשפעה, ובהשפעה, הכוונה היא לאמונה למעלה מהדעת, בהשפעה מעל כוח הקבלה.

שאלה: מה התנאי שהנברא יקבל כוח לצמצם את עצמו?

שהוא מאוד ירצה, אין יותר. שמאוד ירצה.

תלמיד: מורגש פער אינסופי בין הרצון שלי לרצון של הבורא. ונראה שלמרות החשיבות, הגדלות שלו והבושה לא לקבל לעצמי, עדיין כוח התאווה גדול יותר, והוא מפיל אותי למצבים יותר גרועים אפילו מדרגת החי. מה עושים עם זה?

בסדר, זה כדי ללמד אותך, אבל יחד עם זה כתוב "תעשה רצונך כרצונו". אתה צריך לעשות את הרצון שלך להשפיע, כמו הרצון של הבורא להשפיע. זה הכול. אל תדאג, זה אפשרי. אם הבורא ירצה, הוא ייתן לך כוחות ואתה תהיה משפיע כמוהו, אין בזה שום בעיה. זה לא תלוי בך, אל תנסה למצוא בעצמך בפנים, בתוך התכונות שלך, בתוך הרצון לקבל שלך, איזשהו כוח להשפיע. לא תמצא, סתם תתייאש. אבל מה שכן, אנחנו צריכים לצפות רק למאור המחזיר למוטב. ובתנאי שאנחנו מתאחדים יחד, זה חייב לבוא, וחייב לתת לכל אחד כוח השפעה.

מי שלא נמצא בקבוצה, חבל על הזמן, הוא חייב מהר מאוד לחפש עשירייה כדי להתבטל שם ולעשות את כל הפעולות הגופניות, היינו הגשמיות, כדי להגיע לכוח הרוחני.

שאלה: עלינו להשתוקק להשיג את המסך כל שנייה בחיינו, או שזה רק בתוך העשירייה?

רק בתוך העשירייה אפשר להשיג מסכים, כי אתה צריך להראות מה אתה צריך, למי אתה צריך להשפיע. אתה צריך להשפיע לחברים. לבורא אתה יכול להשפיע, אתה יודע, כולם צדיקים כלפי הבורא. תראה לי שאתה צדיק כלפי העשירייה, אז באמת אני אאמין שאתה צדיק, אני אראה שאתה צדיק.

אתה צריך להראות את זה בפועל אחרת אתה יודע, העולם שלנו מלא צדיקים. אבל לך לחפש מישהו שיכול להיות באמת בחיבור עם אחרים. לכן רק בעשירייה אתה יכול להראות שאתה מוכן להקריב את עצמך כדי להיות דומה לבורא.

שאלה: נדמה שהקטעים האלה מאוד מאוד חשובים עכשיו, ויש המון שאלות. בהתחלה צריך להיות ממש רעב, כלומר הרצון לקבל ורק לאחר מכן, אחרי הצמצום מתגלה הלחץ מצד הבורא? כלומר, במה אנחנו צריכים התמקד עכשיו? האם ברצון לגילוי, ברצון לקבל שאנחנו לא יכולים לעשות עליו צמצום, או לבקש מהבורא שייתן רצון לקבל עוד יותר, כדי שנראה עד כמה אנחנו בכלל חסרי כוחות? במה להתמקד עכשיו כדי לתת מכה?

רק על החיבור בינינו ומהחיבור בינינו להשפיע לכל העולם ידיעה על מה שקורה עכשיו. אני שוב חוזר על מה שדיברנו בתחילת השיעור, העולם עכשיו הוא בזה שהם רוצים לגמור עם הקורונה, הם חושבים שהם כבר יכולים לצאת לחיים הרגילים. בזה הם יגרמו, כל הממשלות, כל העסקים לזירוז ההתפתחות ואנחנו נראה עד כמה אנחנו לא מסוגלים לחזור לחיים הקודמים.

לא מסוגלים, לא יכולים, הכול שבור, אנחנו נצטרך להרגיש שכולנו נמצאים בכלי אחד, בסיר אחד, כל האנושות. ואז יהיה לנו ברור שאנחנו צריכים מתוך ההסתכלות האינטגראלית הזאת, להחליט על החיים שלנו. ואם נתחיל להתייחס יחד, כולנו, לקשר בינינו בצורה נכונה כדי לבנות פחות או יותר חברה ממוצעת ככה, אז אנחנו נתחיל להצליח.

הבעיה שהאנושות צריכה לעכל את התהליך הזה, היא צריכה להבין שעכשיו אנחנו נמצאים בידי הכוח העליון והוא יעשה איתנו מה שהוא רוצה. הוא רוצה לבנות נניח צורה סוציאליסטית, למרות שזו לא המילה הנכונה, כי זה לא כמו שהיה ברוסיה. הבורא רוצה שאנחנו נהיה שווים, שכולנו נהיה כאגודה אחת, ואז הוא יוכל להשפיע לנו את כל האורות שלו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחזק את הקשר בינינו, ואני כבר הזמנתי קאזאן גדול, סיר כזה. מתי לדעתך נוכל לעשות סעודה פיזית ולא וירטואלית?

אנחנו נוכל להיפגש, אני מקווה שיהיו כאלה הפוגות מהקורונה וירוס, ואנחנו נוכל להיפגש, אמנם שזה יהיה קשה מפני שלא יהיה לנו כסף לטוס בכמויות גדולות לאיזה כנס גדול. אני לא חושב שיהיה. אנחנו צריכים לפתח יותר את הכלי הווירטואלי, ואנחנו נרגיש בכלי הווירטואלי הזה גם את הקאזאן הכי גדול, בכל הכלי, כל עשרת אלפים החברים שלנו ואת הטעמים שאנחנו נבשל בו. הכול נעשה בתוך הכלי הווירטואלי.

לא נראה לי שאנחנו נוכל להיפגש כולנו יחד במקום כמו ישראל, כמו שיש לנו כאן כנס גדול. לא נראה לי, זה יהיה קשה מאוד. אני רואה עכשיו את התהליך שהאנושות צריכה לעבור בצורה מאוד מאוד לא פשוטה. אבל יכול להיות שהבורא יסדר לנו פגישה כזאת. העיקר, אנחנו צריכים לבנות קשרים וירטואליים טובים, לכן כמה שאפשר להשתפר במחשב טוב, באוזנייה ובעיקר במיקרופון טוב כך נמשיך.

ובמשך היום לא לשכוח את מה שלמדנו.

(סוף השיעור)