שיעור צהריים 02.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב', אגרות, עמ' 1497, אגרת מ'

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ב', אגרות, עמ' 1497, אגרת מ'.

אנחנו ממשיכים ללמוד מכל כתבי בעל הסולם ורב"ש את מה שעוד לא עברנו מהדברים הקטנים, וטוב ללמוד את הדברים האלה בשיעורי צהריים כדי להתכלל ממה שכתבו האבות הרוחניים שלנו. נעבור עליהם לאט לאט.

אגרת מ'

ב"ה יום ל"א למב"י פה מנשסתר

"לכבוד התלמידים שיחיו

הנה קבלתי מברק מ... שנצחנו ... נקוה שננצח גם במלחמת היצר, שגם כאן נצליח ונגיע למטרה הידועה שהיא לעשות נחת רוח ליוצרו."

המברק הזה הוא על משפט שהיה לרב"ש שבו ניצח את השונאים שלו שעשו נגדו משפט כי רצו לעצור את הפצת ומכירת הזוהר. הוא הלך למשפט וניצח.

"הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו הקדושה כמו גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה היא כמו שידוע - אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'. וענין אהבה הוא ע"י "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה את לבו של חברו. כי אפילו שרואה שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא צריך לקנות לו על ידי מעשים."

סדנה

על ידי איזה מעשים אנחנו נקנה את לב החבר? אני מבקש מכם עצה, מכל החברים, על ידי איזה מעשים אני אקנה את ליבו של החבר? מה אני צריך לעשות כדי שהלב של החבר בטוח ישתנה ויסתובב אליי בכיוון הטוב, ואז אני אראה בלב שלו ממש לב שאני רוצה להתחבר איתו והוא רוצה להתחבר איתי, וכך נמשיך יחד "כאיש אחד בלב אחד".

*

למה דווקא על ידי אהבת חברים אנחנו עוברים לאהבת ה' כמו שרב"ש כתב? הוא כתב "הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו הקדושה כמו גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה" שזו דבקות בבורא, "היא כמו שידוע - אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'."

איך על ידי אהבת חברים אנחנו מגיעים לאהבת ה'? איך על ידי אהבת החבר אני עובר לאהבת הבורא?

*

איך בזה שאני נותן מתנה לחבר אני נותן מתנה לבורא?

*

איך על ידי זה שאני נותן מתנה לחבר אני ממשיך עם המתנה הזאת לבורא?

*

האם אנחנו יכולים באמת לתת מתנה לבורא בצורה ישירה או לא?

תלמיד: אנחנו לא יכולים כי לבורא אין כלי לקבל.

כתוב, "אם צדקת מה תיתן לו", הבורא לא יקבל שום דבר, הוא לא בעל חיסרון. אבל מה הוא רוצה? הוא רוצה שכולנו ניתן זה לזה כל מיני מתנות, כל מיני השפעות טובות. לכן אם אני משפיע לחבר, אז אני יכול לכוון לזה שאני משפיע לבורא. כמו שאם אני מביא ממתק, מתנה קטנה לילד, האימא נהנית מזה כי היא אוהבת אותו.

ברור לנו שאנחנו לא יכולים לגשת לבורא, אלא כוונה לבורא יכולה לבוא רק דרך כוונה לחבר. אני מכוון לחבר ונותן לו מתנה, אבל בעצם הכוונה שלי עוברת דרך החבר לבורא, והבורא הוא בעצם הכתובת האמיתית. לכן לא יכולה להיות אהבת הבורא יותר מאהבת החבר, והיחס לבורא לא יכול להיות יותר מהיחס לחבר.

שאלה: כשנותנים מתנה למישהו צריך להכיר אותו, לדעת מה ישמח אותו. איזו מתנה תשמח את הבורא?

גם הבורא וגם החבר ברור לנו מה הם רוצים, הם רוצים שאנחנו נתקדם לתכלית הבריאה. לכן המתנות האלה מובנות לי, ככל שאני משפיע לחבר כדי לחזק אותו להתקדם למטרת הבריאה, אז זאת המתנה הכי גדולה ויחידה שיכולה להיות מצידי.

שאלה: האם הכוונה שלנו צריכה להיות בצורת תפילה?

בדרך כלל כן, כל הכוונה שלנו היא בעצם מתבטאת בתפילה.

שאלה: בדוגמא של האורח, האם זו לא דוגמה שאנחנו נותנים לבורא?

כן, זאת צריכה להיות אותה מטרה, רק לחבר אני יודע מה לתת, איך לעזור לו, אני יכול לתמוך בו, לקבל עזרה ממנו, להתאחד עימו, ואילו עם הבורא זה רק כתוצאה מזה שאנחנו עושים כאלו פעולות עם הקרובים, עם החברים. לכן הבורא שבר את הכלי והרחיק אותנו זה מזה, כדי שעל ידי החיבור בינינו שאנחנו מבצעים אותו נתקרב אליו, לבורא עצמו.

שאלה: איך נכון לבחור מתנה לחבר בשביל להשפיע לבורא, איזה קשר יש בחזרה?

את זה נלמד. אבל אם אתה יכול לתאר את החבר שהוא קרוב אליך, אז אתה תרגיש מה אתה צריך לתת לו כדי לעזור לו להתקדם למטרת הבריאה, וכך תתקדמו יחד.

תלמיד: איך לתת לחבר זה ברור, אבל אני יכול לתת לו משהו מתוק ויש לו סכרת.

החבר שלך רוצה רק דבר אחד, להתקדם למטרת הבריאה, ואנחנו צריכים לעזור לו להגיע לזה.

תלמיד: אבל איך לבדוק? אני יכול לטעות.

תבדוק על עצמך, אין לך על מי לבדוק. אתה צריך לבדוק על עצמך מה אתה נותן לחבר, עד כמה היית שמח לקבל מהחבר אותה המתנה.

שאלה: בדוגמה שנותנים מתנה לילד וזה נותן נחת רוח לאמא כי אתה מתייחס טוב לילד. אם אני מסתכלת על חברה שלי ואני מנסה להחזיק את עצמי במחשבה שהבורא אוהב אותה, האם זה מספיק בשביל להשפיע לבורא?

לא, זה לא מספיק. את צריכה בפועל במחשבה וברצון שלך לתמוך בחברה ולעזור לה להתקדם לקראת הבורא, שהחברה שלך תתקדם לבורא.

שאלה: אמרת שהמטרה הסופית היא הבורא, אנחנו יודעים שהוא תכנן להנות לנבראיו, וכשאנחנו משתווים לו בנתינה ונותנים טוב לאחרים אז התענוג בסוף מגיע אליו, לכן יש פה מעגל סגור. הוא תכנן להנות, אז את מי הוא רצה להנות את עצמו או את הבריות או את הבריות כחלק מהבורא?

את מבולבלת ואת חייבת לדבר עם החברות, ואז תפתרו את הבעיה.

קריין: אנחנו בפסקה "כי כל מתנה".

"כי כל מתנה שנותן לחברו (ומתנה נבחנת בזה שיודע שחברו יהנה מזה, בין בדבור בין במחשבה ובין במעשה. אלא היות וכל מתנה צריכה להיות בהתגלות כדי שחברו ידע מזה, ובחינת מחשבה אין חברו יודע שחשב בעדו, לכן צריכים גם לדיבור, שיגיד לו שחושב ודואג עבורו. וגם בזה, דוקא במה שאהוב לחברו, היינו מה שמתוק לחיך חברו, שמי שאינו אוהב דברים מתוקים אלא דברים חמוצים אינו יכול לכבד את חברו בדברים חמוצים אלא בדברים מתוקים דוקא, שזה אהוב לחיך חברו. ומזה נבין שיכול להיות דבר של מה בכך אצל אדם זה, ואצל חברו אותו הדבר הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם)" כשאנחנו רוצים להתייחס יפה לחבר, אז אנחנו צריכים להביא בחשבון את הרצון שלו, מה הוא אוהב, במה אני יכול לסייע לו להתקדם, ורק בצורה כזאת - לעשות את מה שטוב לו. אם הוא אוהב חמוץ ואני אוהב מתוק, אז אני צריך לתת לו את מה שהוא אוהב – חמוץ, ולא את מה שאני אוהב - מתוק. לכן בעשיריות שלנו, בקבוצה שלנו, אנחנו כל הזמן צריכים לברר במה אני עושה טוב לחבר, ואז על ידי זה שאני עושה לכל החברים שלי דברים נכונים, טובים, הכרחיים, אני מקדם את עצמי לבורא.

תלמיד: יוצא שהעבודה בקבוצה היא להנות את החברים בכוונה להנות את הבורא.

כן.

שאלה: איך נכון לתת מתנה לחברה ובאותו רגע לא להעלות את עצמי מעל החברה, איפה הצניעות פה?

את צריכה להשתדל להגיע כך לחברה - אני רוצה לתת לה מתנה מפני שאני אוהבת אותה. אם אני אוהבת אותה, אז האהבה כבר מעלה את החברה יותר ממני, זה מה שקורה. אם אני אוהב מישהו, אז בעיני הוא יותר גבוה ממני, וזה טבעי. תנסי כך לתאר, ואז לא יהיה לך בלבול.

שאלה: אתה נותן הרבה פעמים דוגמה של התינוק והאימא שכל הזמן דואגת לו, ואני מנסה להרגיש את ההרגשה וחושבת לעצמי שמה שהרגשתי זה הרבה מאוד אחריות ש"אם אין אני לי מי לי". האם נושא האחריות ו"אם אין אני לי מי לי" זה נכון גם ביחס לבורא? בעיני ההרגשה הזאת היא הדבר ההתחלתי.

אנחנו צריכים להרגיש כך כלפי הבורא, שאם אני לא משפיע לבורא, אז אני גורם לירידת כול העולם ביחס המזלזל שלי. ולכן בעיניי חייבת להיות כל הזמן אחריות שאני מחזיק את העולם בצורה יותר גבוהה על ידי זה שאני רוצה להשפיע לכל באי העולם חיבוק, חיבור, אהבה והתקדמות לבורא.

שאלה: איך אני יכולה להבין רצון של חברה ולתת לה מתנה דרך הכלים שלי?

את יכולה לעשות לה כל מיני דברים טובים כדי לעורר בליבה של החברה אהבה לזולת. ודרך אהבה לזולת היא תתקרב לאהבה לבורא.

קריין: נמשיך נקרא את ההתחלה שלפני הסוגרים.

"כי כל מתנה שנותן לחברו ((ומתנה נבחנת בזה שיודע שחברו יהנה מזה, בין בדבור בין במחשבה ובין במעשה. אלא היות וכל מתנה צריכה להיות בהתגלות כדי שחברו ידע מזה, ובחינת מחשבה אין חברו יודע שחשב בעדו, לכן צריכים גם לדיבור, שיגיד לו שחושב ודואג עבורו. וגם בזה, דוקא במה שאהוב לחברו, היינו מה שמתוק לחיך חברו, שמי שאינו אוהב דברים מתוקים אלא דברים חמוצים אינו יכול לכבד את חברו בדברים חמוצים אלא בדברים מתוקים דוקא, שזה אהוב לחיך חברו. ומזה נבין שיכול להיות דבר של מה בכך אצל אדם זה, ואצל חברו אותו הדבר הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם)) הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב."

זאת אומרת, בצורה כזאת הוא בכל זאת מגיע לליבו של חברו, לכן לעשות ושוב לעשות. והלב שלנו, של אלו המגיעים לחכמת הקבלה, הוא בדרך כלל מאוד קשה, אז בסבלנות שוב ושוב ולא לחכות לתוצאות טובות, מהירות, זה ייקח זמן. אבל בכל פעם שאנחנו עושים מאמץ, אנחנו מרוויחים, זה ממש נרשם לטובת האדם.

"ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך.

ואם תשאלו, מה יכולים לעשות שכל אחד ואחד מרגיש בעצמו שיש לו לב אבן לגבי הרגשת חברו? תסלחו לי בזה שאני כותב: "כל אחד ואחד מרגיש שיש לו לב אבן", כוונתי חוץ מאותם חברים שיודעים ומרגישים בעצמם שמצדם אין התנגדות שחברו יאהב אותו ויתן לו מתנות (ולאו דוקא במעשה, לכל הפחות בדיבורים יפים וטובים ותשומת לב מיוחדת לו ואליו בלבד), אני מתכוון רק לאלו שמרגישים בעצמם לגבי אהבת חברו לב קריר מאד, או שהיה להם לב בשר אבל הקרירות מצד החברים פעלה גם עליהם ודי למבין, וגם לבם קפוא כאבן.

העצה היא פשוטה מאד, כי הטבע באש הוא שכששוחקים אבן באבן יוצאת אש. וזהו כלל גדול, ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה". וזהו דוקא באופן שהמעשה הוא לשמה, היינו להשפיע מתנה לחברו, ורק הכוונה היא שלא לשמה.

כי נותנים מתנה רק למי שיודעים ומכירים שהוא אוהבו, נמצא שכוונת המתנה היא כמו הכרת טובה על האהבה שחברו נותן לו. אבל אם נותנים מתנה לאיש זר, היינו שלא מרגיש שחברו הוא קרוב ללבו, אם כן אין לו על מה לתת לו הכרת טובה, נמצא שהכוונה היא שלא לשמה, היינו ... הכוונה שצריכה להיות. ויש הוה אמינא לומר שזה נקרא "צדקה", בזה שמרחם על חברו שרואה שאין מי שמדבר אתו ושיקבל אותו בסבר פנים יפות, ולכן הוא עושה לו את זה. על זה יש תפילה, היינו שה' יתברך יעזור לו בזה שירגיש את אהבת חברו ושחברו יהיה קרוב ללבו. אזי בזכות המעשה זוכה גם כן לכוונה.

אבל בזמן שתיכף בעשייתו התכוון הנותן שהמתנה שנותן לחברו היא רק בתורת צדקה (הן שנותן את זמנו עבור חברו שזה לפעמים עוד יקר לאדם מדמיו, כמאמר: "אדם דואג על מיעוט דמיו ואינו דואג על מיעוט ימיו". אבל ענין הזמן יש לכל אחד ואחד ערך בפני עצמו, כי יש אנשים שמרויחים לירה לשעה ויש פחות ויש יותר, וכמו הרוחניות שלהם, כמה רוחניות מרויחים לשעה וכו') אם כן הוא מעיד על עצמו שאינו מתכוון לאהבת חברים, היינו שעל ידי העשיה תתוסף האהבה שביניהם.

ורק בזמן ששניהם מתכוונים לשם מתנה ולא לשם צדקה, אזי על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד.

ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות." הכוונה פרטיותו.

"ואנחנו רואים שנמצא בטבע "אהבה עד כלות הנפש". ואם נפשך לומר, איך אפשר דבר כזה שעל ידי האהבה יתעורר באדם חשק להתבטל ממציאותו עצמו? על זה אפשר לומר רק תירוץ אחד, כמאמר: "אהבה מקלקלת את השורה", היינו שזה לא על פי השכל, וזה נקרא שלא כשורה.

ורק אז כשיש אהבה כזו, כל אחד ואחד הולך בעולם שכולו טוב ומרגיש את עצמו שברך ה' נחלתו, ואז ה"ברוך מתדבק בברוך" וזוכה לדבקות בו ית' לנצחיות."

שאלה: אנחנו לומדים לתת אהבה לחבר, אבל מבין שאני לא יודע לקבל אהבה. איך מקבלים אהבה מחבר בלי להרגיש מבוכה?

אתה חייב לקבל אהבה מהחבר מפני שעל ידי כך אתם מתחברים יחד ואתם מעבירים אותה האהבה גם לבורא ועושים לו בזה נחת רוח. ואז גם אתם, גם העשירייה שלכם והייתי אומר כל העולם עם הבורא, יותר ויותר מתקרבים לדבקות הדדית. לכן אני חייב לקבל אהבה מהחבר, ולא שייך שאני לא רוצה, שהגאווה שלי מונעת ממני לקבל ממנו יחס יפה וטוב, דווקא זה אגואיסטי מפני שהאהבה שלו תחייב אותי. אם חבר מראה לי את האהבה שלו אני חייב לקבל אותה ממנו וחייב בחזרה כך להתייחס אליו.

תלמיד: רב"ש אמר שזה קודם קולע, נוקב וחורט. יש לזה איזו תדירות?

שזה יקרה אפילו בכל רגע. ודאי. כי זה הדבר הכי חזק שמקדם אותנו למטרת הבריאה, לתיקונים.

שאלה: האם תפילה עבור חברים היא מתנה ואיך להתפלל עבור חברה, כדי שהתפילה תהפוך למתנה?

פשוט להתפלל, לבקש. אין יותר מלבד בקשה.

תלמידה: אבל התפילה עבור חברה צריכה להיות ברורה לה כדי להפוך למתנה, שהיא תהיה כמו כדור הנכנס ללב?

נכון, צריך להראות. על זה כתוב פשוט חוק, "הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו". לא לתת בסתר, חבר צריך לראות שאני נותן לו מתנה. למה? כי זה מרבה אהבה בעולם.

שאלה: האם מתנה לחברות, היא כביטוי של צורות חיבור שהן צריכות בשביל חיזוק הקשר?

לא רק בשביל זה. האהבה שאנחנו רוצים לקבוע בינינו היא תהיה הכלי שבו יתגלה הבורא.

שאלה: אם אנחנו מכוונים לחברים, אז בטוח שזה לבורא. אז למה בכלל להתעסק בלתת לבורא אם זה אותו דבר בכוונה?

לא. הכוונה היא לתת לבורא, אבל בפועל אנחנו לא יכולים לתת לבורא כלום כי אין בו חיסרון. החיסרון שלו הוא רק שנתייחס יפה זה אל זה.

תלמידה: אז אנחנו צריכים קודם כל להעדיף לתת לחברים או קודם כל לתת לבורא?

קודם לחברים. גם על כך יש חוק, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אם אנחנו חושבים רק על המטרה להשפיע ובפנים בטוח יש עדיין קצת אגו, האם הבורא בכל זאת מחשיב זאת כפעולת השפעה?

הבורא מחשיב כמה שאנחנו מסוגלים. לכן צריך בכל מקרה, בכל זאת לעשות פעולות השפעה.

שאלה: במאמר הזה התבקשנו לתת מתנות זה לזה ולא כצדקה. מה עליי לעשות כדי למצוא כוח לכך שכל הפעולות שלנו יהיו כמתנות ולא כצדקה?

אנחנו רוצים להתחבר בינינו, לתת מתנות זה לזה, זאת אומרת, יחס טוב, אהבה, כדי שעל ידי אלה נוכל להתחבר בינינו ובחיבור בינינו נגלה את הבורא. הבורא מצפה שנתחבר כרשת קשר בינינו, ואז בתוך הרשת הזאת הוא יוכל להתגלות.

שאלה: איך שחיקת הלבבות קשורה למתנות?

על ידי המתנות אנחנו הופכים את הלבבות שלנו ליותר רכים ואז יכולים להתחבר.

שאלה: למה מה שהבורא נותן כמתנה אנחנו צריכים לבקש זה מזה כצדקה, למה אנחנו פשוט לא יכולים לשתוק, לפתוח את האוזניים ולקבל את הנס של הזוהר?

כי כולנו אגואיסטים.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות לגבי כוונה?

לגבי כוונה אנחנו צריכים להתכוון רק לטובת החבר ודרכו לטובת הבורא. נקודה.

שאלה: איזו כוונה יותר נכונה, האם לתת מתנה לחברה בשביל לפתוח את הלב שלה, או לראות חברה תמיד עם לב פתוח ולהבין שאני לא מתוקנת?

אני חושב שצריך פשוט לתת ולתת מתנות.

שאלה: יש מצב שאנחנו מנסים להתלבש בחברים ודרכם להשפיע לבורא, אנחנו מנסים לעשות את זה בצורה שכלתנית ועדיין לא מרגישים את זה בלב. אבל יש מצב אחר שהכוונה ממש מתפרצת מתוך הלב ולאחר מכן אנחנו מבינים בראש שזו הכוונה. האם המצב הזה כשמתפרצת הכוונה זה יותר קרוב לתפילה?

אם הכוונה מתפרצת היא יותר גדול מהתפילה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שכשזה קורה שזו באמת בקשה אלטרואיסטית אמיתית?

בקשה אלטרואיסטית אמיתית תהיה רק בגמר התיקון, עד אז היא תמיד חלקית, חלקית יותר, חלקית פחות.

תלמיד: איך אנחנו מבררים לעצמנו איזה חלק מזה אגואיסטי ואיזה חלק הוא אלטרואיסטי?

תמשיך ותתחיל להרגיש.

שאלה: למה כל כך קשה לקבל אהבה?

אם אין אהבה, אז קשה לקבל אהבה.

שאלה: מה לעשות עם המשקולת בלב שהיא לא נותנת לתת מתנה לחברות? הרצון לקבל הוא כזה משקולת שהוא פשוט לא נותן לתת אלא רק מידי פעם, מה עושים עם כזה דבר?

לבקש מהבורא שייתן לך הרגשת אהבה לחברות.

שאלה: העניין הוא שצריך ללמוד לקבל מתנות, איך להתכונן לזה?

צריכים לדעת לקבל מתנות מהחברות בצורה יפה, טובה, בלב פתוח, בשמחה גדולה. נניח שהילד הקטן שלך מביא לך מתנה, הוא מביא לך משהו שהוא מצא שמוצא חן בעיניו, כי מה שטוב לו הוא חושב שזה יהיה טוב גם לך, ואת מקבלת את זה באהבה. אין ערך במתנה אלא יש ערך ליחס שלו אלייך, וזה מה שאנחנו צריכים לקבל מהמתנה.

שאלה: האם אפשר בפתיחות לשאול את החברות מה הן לא אוהבות בי כדי שאני אוכל לתקן את החסרונות האלה?

לפעמים אולי, אבל רק בתנאי שבאמת יש ביניכן כבר יחסים כאלה שאתן בעניין לתקן את עצמכן.

שאלה: אם אני בכוונה עושה פעולה כלפי חברה, האם זאת תפילה אמיתית, או תפילה אמיתית היא כשאני רוצה לעשות פעולה, לא יכולה, מבינה את זה ופונה לעזרה?

השני הוא יותר נכון.

אני ממליץ לקרוא את המכתב הזה, קראנו רק שליש מהמכתב, תדברו עליו, תשאלו עליו את החברים, ותנסו לברר איך אני מתחבר עם החברים כך שהם לא יוכלו לסרב ויענו לי בצורה נכונה.

כל טוב לכם. חיבוק חזק באהבה.

(סוף השיעור)