שיעור צהריים 29.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 536, מאמר כ', "ענין לשמה"

דיברנו הרבה פעמים על "ענין לשמה", מה זה בדיוק ענין לשמה, עד כמה זה חשוב. זו בעצם המטרה של כל המאמצים שלנו, של כל העבודה הרוחנית שלנו, של כל מה שאנחנו צריכים להשיג, ובהחלט אין יותר חשוב מזה. אם אנחנו מגיעים ללשמה, אז אנחנו בזה סגרנו את כל החשבונות שלנו עם הבורא ואנחנו יכולים כבר להתחיל להבין מה הוא רוצה, איך הוא עובד איתנו, מה הוא דורש מאיתנו, רק דרך השגת לשמה.

לכן כל התפילות, כל המאמצים שאנחנו רוצים לעשות, כל מה שאנחנו עושים ונעשה, זה כדי להגיע ללשמה, אין לנו יותר מזה שום מטרה. נקרא מה כותב על זה רב"ש ששמע מבעל הסולם וכך נראה את המטרה שלנו.

כ. ענין לשמה

שמעתי תש"ה

"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".

ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה.

ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה]. וזהו בחינת תפילה.

אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".

ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה.

וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע. משום שיצר הרע נקרא "המקבל לתועלת עצמו". ועל ידי זה שזוכין להשפיע, אז הוא מבטל את התועלת עצמו. וענין המיתה פירושו, שהוא כבר לא משמש עם כלי הקבלה שלו לתועלת עצמו. וכיון שביטל את תפקידו, הוא נבחן למת.

ובאם האדם יתן חשבון לנפשו, מה יש לו בעמלו, שיעמול תחת השמש, אז הוא רואה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', מב' טעמים:

א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שרוצה ובין שלא רוצה, הוא מוכרח להתיגע בעולם הזה,

ב. שגם בזמן העבודה, אם הוא עובד לשמה, הוא מקבל תענוג מן העבודה בעצמה.

לפי המשל המגיד מדובנא, שאמר על פסוק "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל", שפירושו הוא, שמי שעובד אצל השם ית', אין לו שום יגיעה, אלא להיפוך, שיש לו תענוג והתרוממות רוח.

אלא מי שלא עובד לשם השם ית', אלא לשם מטרות אחרות, לא יכול לבוא בטענה אצל השם ית', מדוע לא משפיע לו חיות בעבודה, היות שהוא עובד למטרה אחרת. שרק לשם מי שהוא עובד, הוא יכול לבוא בטענה אליו, שישפיע לו חיות ותענוג בעת עבודתו. ועליו נאמר: "כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם".

ואל יקשה בזה, מדוע בזמן שהאדם מקבל על עצמו את העול מלכות שמים, היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע להבורא ית', מכל מקום אינו מרגיש שום חיות, שחיות הזו יחייב אותו את הקבלת עול מלכות שמים, אלא צריך לקבל על עצמו בעל כרחו שלא בטובתו, היינו שהגוף לא מסכים על עבדות זו, מדוע הקב"ה לא משפיע לו אז חיות ותענוג.

הטעם, שזהו תיקון גדול. שלולי זאת, אלא הרצון לקבל היה מסכים לעבודתו זו, אף פעם לא היה לו באפשרותו להגיע לשמה. אלא תמיד היה עובד מטעם תועלת עצמו, היינו למלאות תאוותו. וזה דומה כדאמרי אינשי [כדברי האנשים], שהגנב בעצמו צועק: "תתפסו את הגנב". ואז אי אפשר להכיר, מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא מידו הגניבה.

אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של קבלת עול מלכות שמים, אז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהוא נגד רצונו, אז יש לו האמצעים, שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. כי כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו מקודם, כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו, אלא עבודתו היתה על דרך הכפיה.

מה שאין כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא זוכה להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, שגם התענוג יהיה אז לה' דווקא."

שאלה: מהו המצב של לשמה, ליהנות כדי להנות את הבורא?

זה נקרא בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל מה זה? איך האדם חווה זאת?

אהבה ללא תנאי.

תלמיד: אהבה ללא תנאי לבורא, כלומר אני מרגיש אותו, אני משפיע לו, אני אוהב אותו. מהי התכונה הזאת?

זאת תכונה שבמקום אהבה עצמית האדם מקבל אהבה לבורא.

תלמיד: אהבה לעצמי זה ברור, כל המחשבות מכוונות לאהוב את עצמי. במקום לאהוב את עצמי, מה קורה איתי באותו רגע?

אתה חושב איך לעשות טוב ונעים לבורא.

תלמיד: תכונת לשמה, האם אני בכל פעם צריך לעשות מאמץ לחשוב על הבורא, או שזה בא בצורה טבעית כמו אהבה לעצמך?

עליך לעשות מאמצים, ולאחר מכן זה כבר נשאר בתוכך ואתה כבר פועל ללא המאמץ, מתוך הרצון לאהוב.

תלמיד: היחס שלי, האהבה שלי לבורא דרך החברים, האם זה מה שנותן לי את הקשר איתו, את הגילוי שלו באהבה הזאת?

כן, באותה מידה שאתה באמת מתייחס אליו באהבה, אתה מתחיל להרגיש אותו, את הרצון שלו, את התנועה שלו כלפיך.

שאלה: במאמר מדובר על תפילה אמיתית ועל הכנעה ושעבוד עצמו. איזו הכנה צריך האדם לעשות כדי להגיע לתפילה אמיתית ולהתעוררות מלמטה? ואיך הוא יכול להגיע לשעבוד מלא לבורא?

הוא רוצה להתפלל לבורא, משתדל להתפלל לבורא, שהבורא ייתן לו כוחות לפנות אליו ולהרגיש עד כמה הוא רוצה לתת לו, להשפיע לבורא. ואלו שיהיו כל המחשבות שלו, כל הרצונות והמטרות שהוא רוצה להשיג בחיים.

שאלה: כפי שאני מבין תפילה עבור החברים היא אחד המצבים היותר קרובים ללשמה. אם אני מתפלל עבור חבר חולה, איפה כאן השמחה?

זה ברור מאליו שבמצב כזה עלינו להתפלל עבור החבר כי בצורה כזאת אנחנו רוצים למסור לו את הכוחות שלנו.

תלמיד: בתפילה צריכה להיות שמחה, יוצא שזה סוג אחר של תפילה כשאני מתפלל עבור הגשמיות של חבר.

התפילה לא בהכרח צריכה להיות בשמחה במצב הזה, התפילה עבור החולה גם היא כוללת מידה של שמחה כיוון שאתה שמח מכך שאתה רוצה למסור, לוותר על חלק מהכוחות שלך, מהבריאות שלך, למען החבר.

תלמיד: לעשות בדיקה האם כל הגוף שלי מוכן למצב הזה, מסכים איתו, האם אפשר למדוד את זה בזמן, כמה זמן אני יכול להתפלל? איך לבדוק שכל הגוף מוכן לתפילה הזאת?

זה לא ניתן לבדוק עם שעון. זה משהו שמייצר בתוכך בהדרגה צורך, כלים כאלה שדרכם אתה מתחיל להבין עד כמה אתה מרוחק או קרוב יותר לבורא.

תלמיד: איך להבין שהגוף לא מסכים? כי לאחר מעשה אני כבר רואה שהייתי במחשבות אחרות ולא במחשבות על חבריי.

עליך להצטער על זה שהבורא משך אותך מתוך הקשר אתו ונתן לך תענוגים אבל במחשבות זרות, אחרות ולא בתוכו, ובצורה כזאת התרחקת מהבורא. עכשיו אתה מתחיל להבין שזוהי התרחקות מהבורא ולכן אתה חושק להיות קרוב יותר אליו.

שאלה: אמרת שאם אנחנו מגיעים ללשמה, אז הודות לזה סגרנו את כל החשבונות שלנו עם הבורא, ואנחנו כבר יכולים להתחיל להבין מה הוא רוצה. מה זה אומר שסגרנו את החשבון שלנו עם הבורא?

כשאנחנו משיגים את לשמה, גם בתוך לשמה יש מדרגות רבות, ואז אנחנו מתחילים למדוד כבר את עצמנו כלפי הבורא, עד כמה אנחנו קרובים יותר אל הבורא, ועבורנו יש לזה משמעות.

תלמידה: האם החשבונות האלה קשורים לרשימות שלנו?

כעיקרון כן, בטח שזה קשור.

תלמידה: וכשאנחנו סוגרים את כולם?

אין צורך להמציא שום דבר, אנחנו נוהגים לפי אותן הרשימות שהבורא מעורר בתוכנו.

שאלה: איך אנחנו מבינים ומרגישים שכבר סיגלנו את עצמנו לעבוד בעל מנת להשפיע? מה משתנה בהרגשה שלנו?

בינתיים אנחנו לא יכולים. כאשר זה יקרה לנו, אז כבר נרגיש שאנחנו רוצים להיות אך ורק בתוך הבורא.

תלמידה: האם זה תלוי במדרגה הרוחנית שבה אנחנו נמצאים?

בוודאי, זה תלוי באיזו מדרגה של השגה רוחנית אנחנו נמצאים.

תלמידה: האם נוכל להרגיש מתי עברנו למדרגה הבאה רק כאשר תשתנה תפיסת המציאות שלנו?

כן.

שאלה: הבורא נתן נקודה שבלב, עורר אותה, נתן תורת תבלין, נתן מורה, נתן עשירייה, נתן כלי עולמי, נתן הכול. האם יכול להיות שעם זאת שהאדם משקיע מאמצים, הוא לא ייתן את תכונת הלשמה?

לא, אם האדם משקיע מאמץ, אז הוא בטוח יגיע ללשמה.

שאלה: במאמר נאמר שכדי להגיע ללשמה האדם צריך לקבל התעוררות מלמעלה. האם כשאני עדיין רואה פגמים בחברים, זה מביא אותי למצב שאני בלא לשמה?

כן.

תלמיד: האם זה קורה כדי שאני אצטרך להעלות תפילה בעצמי?

כן, יכול להיות.

שאלה: איך לעבוד בצורה נכונה עם העולם החיצון? יש עשירייה ויש עולם חיצון. האם לשים חייץ ביניהם?

להתקרב לחברים כמה שיותר בהידוק, בהתקרבות, ומתוך הקשר שלכם עם החברים להעלות תפילה לבורא שהוא יקרב את כולכם אליו. ואז תתחילו להרגיש אותו יותר ויותר קרוב ותהיה לכם אפשרות לדבר ולתקשר איתו.

שאלה: איך אנחנו מתארים זאת לעצמנו ורוצים להיות רק בתוך הבורא?

לדמיין לעצמכם בדיוק כך, שכל הרצונות, שכל המחשבות שלכם יגיעו בצורה שלמה מהבורא.

שאלה: לפעמים כאשר מגיע זמן התפילה, ואולי זאת רק ההרגשה שלי, אבל ההרגשה היא כאילו הוא בא להתארח והחברים מתחברים לאיזו נקודה משותפת. עד כמה זה נכון או שזה רק בדמיון שלי?

לא, זה טוב, אני גם מאוד שמח לשמוע זאת.

שאלה: במידת הקשר עם החבר מתגדל הקשר עם הבורא, הכול מלא בבורא ולא נותר מקום פנוי ממנו וזה תלוי בקשר בינינו.

כן.

שאלה: כשהבורא נותן מחשבות זרות, אני מבינה ומרגישה שאני רחוקה והפוכה ממנו ומהמצב הרצוי, ואני מבקשת ממנו לתקן אותן. אבל אני לא מרגישה שהמחשבות מיתקנות אלא הן נשארות ולפעמים מתגברות וכאילו אין לזה סוף. מה אני עושה לא נכון או מה אני צריכה לא לעשות?

אם את מרגישה שאין סוף למחשבות הזרות, אז זה מצב נכון, וזה אומר שהבורא לא עוזב אותך וכל הזמן שולח לך מחשבות זרות. עליך עדיין להמשיך להתגבר עליהן ולברר שכולן באות מהבורא.

תלמידה: לפעמים זה ממש מתיש.

אז מה?

תלמידה: עד מתי זה יימשך כך? איפה האור בקצה המנהרה?

זה עדיין לא קצה המנהרה.

תלמידה: האם זה כך עד גמר תיקון?

לא.

תלמידה: כלומר יש עליות, יש ירידות, לפעמים מקבלים קצת מחשבות טובות, ואז חוזרים למחשבות הרעות וחוזר חלילה?

יכול להיות.

תלמידה: האם יכול להיות שלא?

אני לא אתן לך תשובות, עליך לקבל אותן מתוך הקשר שלך עם החברות ועם הבורא.

תלמידה: אני משתפת את החברות, הן מבקשות בשבילי והכול נרגע ובאמת יש הרגשה שהן עוטפות אותי ומרימות אותי כמו בצמר גפן. אבל ברגע שלא מתמקדים בי כשאני משתפת אותן, אז אני שוב חוזרת לזה וזה יכול להיות בעוצמות יותר מתישות. ואני גם לא רוצה להפיל את עצמי על החברות ושהן כל הזמן יתמקדו במחשבות הזרות שלי.

עליך לעשות את מה שהבורא דורש ממך ובלי כל מיני טענות ממך. את רוצה לבצע פעולות שהבורא רוצה ממך.

תלמידה: לא כל כך ברור לי מה הוא בדיוק דורש ממני וממני כלפי החברות.

הוא דורש מכן שתתחברו ביניכן, תתחברו אליו, ותבקשו ממנו שיקרב ביניכן ועם הבורא עצמו.

תלמידה: אנחנו עושות זאת.

בסדר, עוד קצת.

שאלה: אנחנו בעשירייה באמת מחפשות דרך איך לחזק כל אחת במצבים שלה כך שזה יהיה מהיר ויעיל לכל ההתקדמות ומורגש שאנחנו עושות. האם יכול להיות שאנחנו מפספסות משהו?

אתן לא מפספסות אלא אתן צריכות להוסיף עוד ועוד. כל אחת תחזיק את האחרת וכך אתן יכולות להתקרב יותר ויותר לבורא עד שהוא יתגלה.

שאלה: אני לומדת בערך שמונה שנים ולא מבינה איפה אני נמצאת, בשביל מי אני עושה זאת ומה אני עושה. אני עובדת, מנסה לקיים את מה שאומרים לנו המורים שלנו, את מה שאומר הרב, אבל הכול כמו על טייס אוטומטי, כאילו אני מקיימת זאת בצורה לא הכרתית. אבל אני יודעת רק דבר אחד, הגעתי לכאן כדי לגלות את הבורא וכל יתר ההרגשות שלי כאילו מאולחשות.

האם אני עושה משהו לא נכון, או שהבורא בעצמו יראה לי את הדרך איך לעשות את הכול בצורה נכונה?

תמשיכי באותו כיוון, ואז תראי את תשובת הבורא.

שאלה: מה יכריח אותי להשתוקק לעשות מאמצים דלשמה? יש בי איזה חלקיק קטן כזה שכבר מבין שצריך ללכת ללשמה, והחלק האחר מרגיש טוב בלא לשמה והוא לא רוצה שום דבר אחר. איך להכריח או לשכנע את עצמי או מה יכריח אותי להתמסר לחלוטין להשתוקקות לשמה?

אך ורק להימצא עוד יותר עם החברים שלך בהכנות לשיעור, להשתתף בכל הפעולות שלנו. אני לא יכול להציע משהו מעבר לכך.

תלמיד: זה אפקט מצטבר? אני מתאמן, אני מאמן את הלשמה שלי?

נכון.

שאלה: כשאני מנסה להרגיש את מה שיש בלב החברה בעשירייה. מה היא מרגישה? מה היא רוצה? מה היא מבקשת מהבורא? האם המאמץ שלי להרגיש אותה כבר מקרב אותי לבורא?

כן. כל מאמץ, אפילו הכי קטן ודאי שמקרב אותנו לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחבר את כל הכוונה בעל מנת להשפיע לבורא עם החיים הגשמיים שלנו?

תשתדלי. תשתדלי ככל שניתן.

תלמידה: איך בכל פעולה בחיים שלנו, שכל ההנאה תהיה רק לשם ה'?

להשתדל כל הזמן לפעול כך, ככל הניתן, ובזאת את תתקדמי קדימה.

שאלה: לכל אחד בעשירייה יש את התפילה הפרטית שלו, ויש לנו גם תפילה משותפת. סיכמנו מה העיקר בשבילנו כרגע, ואנחנו מבקשות, כל אחת מבקשת עבור החברה, ושלכל חברה יהיה החיסרון לעשות נחת רוח לבורא. היום הוספנו שאנחנו מבקשות עבור החיילים שלנו. בעיקרון התפילה הזאת לא משתנה, המילים, הבקשה הזאת, אבל בלב יש עוד כל מיני פרטים שאנחנו מוסיפות בהרגשות, ברגשות ובטח אצל כל אחד זה ככה. אם כך מה זו תפילה משותפת?

חיבור של כל התפילות הפרטיות שלכם לתפילה אחת שאותה עושה הבורא. הוא אוסף את כל התפילות שבלבבות שלכן, ומחבר אותן יחד בתפילה אחת, בלב אחד

שאלה: אנחנו מתפללות כל הזמן ובעיקר עכשיו כמובן. אבל מלבד תפילה על הקבוצות שלנו, ועל כל בני ברוך, יש לנו גם תפילות עבור המשפחות שלנו. לכל אישה יש תפילה עבור המשפחה שלה. האם אלו מחשבות זרות, או שגם זה יכול להיות כלול בתפילה הכללית?

זו יכול להיות כלול גם כתפילה כללית.

שאלה: ההכרה הזאת, הזיהוי של המרחק שלנו מהבורא, איזו מן הכרה זאת, האם אנחנו מגלים את זה בעשירייה, או כל אחת בנפרד?

אנחנו מגלים את זה בעשירייה. עד כמה המרחק בין הבורא לעשירייה בסך הכול גדול, או קטן. זה מה שאנחנו מגלים.

שאלה: האם העושר של הקשרים בתוך העשירייה מורה על הקשר שלנו עם הבורא?

לא בהכרח.

תלמידה: אז איך אפשר להסביר את זה?

בשום צורה. פשוט תמשיכו.

שאלה: אם הכרתי בזה שאני בלא לשמה, אני מתביישת, וזה כואב לי, איך לצאת מהמצב הזה למדרגה הבאה?

להמשיך. רק להמשיך.

שאלה: עכשיו ענית ואמרת ש"הבורא מחבר את כל התפילות שלנו ומעלה אותן כתפילה אחת משותפת". למה זה עובד בצורה כזאת? למה את העבודה עושה הבורא?

איך עוד אנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת? הוא מאחד, הוא מחבר, ממיין, הוא עושה את כל זה, ודווקא הוא.

תלמיד: קודם לכן אמרת, "אנחנו משתדלים, והבורא מחבר את הכול". אבל העבודה שלנו עצמה מכוונת לזה שאנחנו ננסה להתחבר בלבבות, ננסה לאסוף את כל החסרונות האלה לחיסרון אחד, ועכשיו אמרת שאת הכול עושה הבורא.

ואז מה? מה מיוחד בזה? באמת, כל מה שנעשה עושה הבורא. ומה אנחנו? אנחנו רק רואים את חוסר האונים שלנו, ומבקשים ממנו שיאסוף אותנו יחד, יחבר, יעלה, ירומם וימלא.

תלמיד: כלומר, המשימה שלנו כאשר אנחנו מנסים לעשות את עבודת ה', להתחבר, להעלות תפילה משותפת, זה כדי שבעצמנו נראה שזה בלתי אפשרי? שאנחנו לא יכולים לעשות כלום, ונבקש מהלב ממנו, "תעשה את זה אתה"?

כן.

שאלה: איך להתפלל בצורה שלמה, בצורה רצינית אם אני מרגיש שהמאמצים שלי לא מספיקים, ושאני לא מספיק חזק, איך להגיע לתפילה שלמה?

לתת יותר כוחות, ולבקש מהחברים שיעזרו. זה הכול.

שאלה: מה ההבדל בין טעם העבודה של גדלות הבורא בלא לשמה, ולשמה?

אנחנו יכולים לדון או לספר על טעמים?

תלמידה: האם אפשר בלא לשמה לעשות פעולות מתוך גדלות הבורא, מבלי להרגיש שום תענוג בגוף?

לא. זה בלתי אפשרי.

תלמידה: לוקחים ממך את הטעם בעבודה, האדם לא נמצא עדיין בלשמה, לא מרגיש את הטעם האמיתי של השפעה, אבל עם זה הוא פועל מתוך גדלות הבורא.

ומה הטעם של גדלות הבורא?

תלמידה: זה בדיוק העניין. כאשר אין טעם, מה זה נקרא אז, ש"אנחנו עושים לשם גדלות הבורא"?

בינתיים אנחנו לא יכולים לפעול.

שאלה: אמרת שהבורא אוסף את התפילות שלנו לאחת. מהם התנאים שצריכים להיות, איזה תנאים אנחנו צריכים לקיים כדי שזה יקרה מצד הבורא? כלומר, האם היחסים בינינו משפיעים? זה שאנחנו מקיימים את המלצות הרב"ש, ביטול הדדי וכן הלאה, האם זה משפיע על איכות התפילה?

בוודאי שזה משפיע. אנחנו משפיעים אחד על השני מאוד חזק, ואפילו לא מתארים לעצמנו עד כמה.

שאלה: כתוב שכאשר האדם מקבל עול מלכות שמים, צריך להיות כולו בהשפעה. איך אפשר להתבטל בפני המלכות העליונה בהיותנו בשלמות? הרי אנחנו אמורים לקבל את ההחלטה מתוך ייאוש, לא?

לא. זה לא מייאוש. אנחנו צריכים להתייחס לאפשרות לפנות לבורא בשמחה.

שאלה: ברצונות הגשמיים אנחנו עושים חשבון כמה אנחנו צריכים להשקיע מאמץ כדי להשיג תוצאה ואיזה תענוג נקבל מזה. איכשהו אפשר לחשב את זה כי אי אפשר לפעול בלי. בעבודה הרוחנית, אנחנו לא יכולים לעשות כזה חשבון. ובמהותו של העניין, גם לא אמורים. בזה האמונה שלנו למעלה מהדעת, שאנחנו מאמינים שאנחנו עושים את המאמצים בכיוון הנכון ולא צריכים לצפות לשכר.

השכר אמור להיות ההמשך להתקדמות בכיוון הנכון.

שאלה: כשאנחנו מגיעים ללשמה האם זה אומר שהרצונות שלנו יתחברו לאחד וכבר אנחנו לא עומדים בדרכו של האור?

כן.

תלמיד: זה כבר התיקון השלם, הגמור?

לא. אני לא יכול להגיד שזה גמר התיקון. אנחנו אחר כך נגלה בדרך.

שאלה: במאמר נאמר שלשמה זה סוג של מתנה שנותנים לנו כאשר התפילה שלנו מגיעה מעומק הלב. ואחרי כל המאמצים כבר לא יכולים לעשות שום דבר, ואז נותנים לנו לשמה. כאשר זה קורה, זה כאילו מעבר ישר למדרגה חדשה או שזה קורה בהדרגה וכאילו מתגלה עם הזמן?

זה מתגלה עם הזמן ובהדרגה.

שאלה: מה צריך להיות במקום הראשון של כל אחת מאיתנו, עבודה בעשירייה או בהפצה?

אי אפשר להגיד את זה בצורה כזאת כיוון שאני לא יודע מהי בדיוק העבודה בהפצה ומהי בדיוק העבודה בעשירייה. אבל ההתקרבות אל הבורא היא העבודה החשובה ביותר.

תלמידה: אם העבודה בהפצה מורגשת כעול כבד, האם הפעולות האלה הן פעולות של השפעה?

כן. סביר להניח מאוד שכן.

שאלה: מתוך הניסיון יש יותר ויותר כאלה מצבים שבהם העשירייה נמצאת בקשר אחד, וכאשר העשירייה בונה תפילה כל חברה רואה את הפתרון של המצב הזה מהזווית שלה והיא מבקשת עבור כזה פתרון. השאלה היא מה צריך לעשות אדם, הוא צריך לצרף לעצמו את החסרונות האלה, את הפתרון של כל אחת, או שאנחנו צריכים למצוא פתרון משותף? האמת שזה מאוד מבלבל כאשר בונים תפילה.

הכי טוב שאתן תבנו תפילה משותפת, כללית.

תלמידה: זה מה שאנחנו עושות, אבל כל אחת רואה את הפתרון לבעיה מהזווית שלה ומבקשת מהזווית שלה והמשימה של כל אחת היא להתכלל בחסרון הזה, אבל יש כל כך הרבה פתרונות וחסרונות לכן איך אפשר לחבר את כל זה?

להמשיך ואתן תראו את הפתרון.

שאלה: מה הסוד בתפילה "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"?

שפונים ישירות לבורא.

תלמידה: ומה זה "שמע ישראל"? האם יש לזה קשר לחיבור של התפילה שלנו בינינו?

כן.

תלמידה: האם אתה יכול לעזור לנו להבין את זה בינינו, אנחנו מתפללות ביחד, איך לחבר את הכול לבורא?

"שמע ישראל" זה נקרא "ה' אלוהינו" "ה' אחד". זה הכול, אין פה שום דבר מלבד זה.

שאלה: כל פעם אנחנו צריכות לקבל את זה שאנחנו יכולות להתפלל בשמחה, אבל כשאנחנו רואה איזה ייסורים של חברה שלי אני מתפללת בשבילה שיהיה לה אינטרנט טוב, שלא יירו עליה, סתם דוגמה, אבל אני מבקשת מהבורא תיקח ממנה את הייסורים. האם זה לא יהיה יותר נכון שאני אתפלל שהבורא יעלה אותה מעל האגו, שהיא תמיד תרגיש אמונה בבורא, אהבה בלב, מה נכון?

גם את זה וגם את זה. שניהם מאוד חשובים. פעם אחת תעשי כך ופעם שנייה תעשי אחרת.

תלמידה: כלומר בכל זאת אנחנו לא לגמרי בורחים מהגשמיות לרוחניות.

כן. אין צורך. באמת שלא. כיוון שבינתיים אתן חיות כאן בעולם הזה.

שאלה: שמעתי עכשיו שאמרת שאנחנו לא יודעות כמה אנחנו משפיעות אחת על השנייה ורציתי לדעת האם אנחנו משפיעות כך גם מחוצה לנו, בחוץ, לעם ישראל?

כן.

תלמידה: אז למה אני רואה בזמן האחרון, אני הייתי פתי או תמימה, חשבתי שהעם יתלכד ויתחבר, ואתה גם אמרת שזה לא בדיוק כך, ואני רואה שזה באמת רק בגלל שהם חושבים על עצמם שהחיילים יעזרו להם, וזה לא באמת חיבור, זה כמו הר געש שעומד להתפוצץ כל רגע ומחכה לשנאה הבאה. אז אני מרגישה שאני ממש מיואשת מכוחות עצמי, כל מה שאנחנו עושים אנחנו לא רואות בכלל תוצאות בשטח. מה אנחנו צריכות לעשות?

איך את, אגואיסטית, יכולה לראות תוצאות בשטח? עם האגו שלך איך את יכולה לראות את זה?

תלמידה: אבל זאת המטרה שלנו. כולנו אגואיסטים אבל המטרה שלנו היא לעשות את כל המאמצים בינינו כדי לראות תוצאות, זה מה שאנחנו רוצות, שבחוץ יכירו את הבורא, שבחוץ יכירו מה זאת אהבה. לא בשבילנו, בשבילם, בשביל הבורא.

ובשבילכן לא?

תלמידה: אנחנו כמו צינור, אנחנו צריכות לעשות את התפקיד שלנו, אנחנו נבחרנו. ברור שזה גם בשבילנו, כי אם אנחנו נתחבר, אז גם הם יתחברו. אבל ההרגשה שכל המאמצים שאנחנו עושות לא משפיעים החוצה בכלל. זה פשוט כואב, זה שורף בלב.

כל מה שאמרת אמרת נכון אבל הפוך. אנחנו עוד צריכים ללמוד הרבה כדי להבין את מהות המילים האלו.

תלמידה: מה זאת אומרת הפוך, אתה יכול להסביר?

אני לא יכול להסביר עכשיו, את צריכה לקרוא הרבה מאמרים, לדבר עם החברות, ואז לחשוב ואולי להבין.

שאלה: אנחנו יודעים שאת עצמותו אנחנו לא יכולים להשיג, אנחנו לא מרגישים, אבל כנראה מדברים כאן על יחס הבורא כלפינו, כשהוא מתייחס אלינו בטוב לזה אנחנו צריכים לשאוף.

כן.

תלמיד: בלא לשמה כאילו מרגישים רק את האחוריים שלו, ובאותה צורה, באותה בהירות יורגש הבורא בלשמה כשאנחנו נשיג את התכונה הזאת.

כן.

תלמיד: יוצא שאנחנו מרגישים אותו בלא לשמה, ולפעמים מרגישים את זה כמכות ויודעים בבירור שזה הבורא. האם באותה בהירות תהיה הרגשה של הטוב שלו, של אותו כוח שסובב אותו באהבה, בהשפעה?

כן. כל הכבוד.

שאלה: האם הכבדת הלב היא תנאי חשוב כדי להגיע ללשמה, או שאפשר לדלג מעל הכבדת הלב?

אפשר לדלג. לעודד ולדאוג לחברים, לחברות.

תלמידה: כלומר לא לחשוב על עצמי.

נכון.

שאלה: פעם ראשונה שאני נפגשת עם חברה שלי, ואני כל הזמן פשוט רוצה לבכות, אני מבינה שאני לא יכולה לתת לה כלום. אתמול לפני השינה בכיתי, התפללתי עליה, הרגשתי שהיא כל כך קרובה אליי, ממלאה אותי בחום, באהבה, אף פעם לא הרגשתי דבר כזה לפני כן ולא יכולתי לתת לה כלום. האם הדמעות האלה, ההרגשות האלה, שהם עד כדי כך חזקים הם מהבורא?

הבורא שולח לך את זה כדי שאת תביני מהו הקשר עם החברות.

תלמידה: האם זו עזרת ה' בזה שהוא מראה את זה?

כן.

תלמידה: כלומר זה לא האגו שלי?

לא, אין פה שום דבר מעצמך, הבורא עושה את זה.

שאלה: חלק מהטקסט שקראנו קצת מבלבל אותי. איך הסגולות והמעשים יוצרים את הכלי? האם מעבר לתפילה צריך גם את זה כדי להגדיל את כלי ההשפעה?

כן, זה נכון, ואנחנו עוד נלמד את זה.

תלמידה: האם המעשים והתפילה משלימים את עצמם?

כן.

תלמידה: לאלו סגולות הטקסט מתכוון, לאלו מעשים?

שתהיה לך קצת יותר סבלנות. אנחנו נלמד את זה.

שאלה: אם הבורא מגלה שנאה בלב, האם אנחנו צריכים לעשות בירור של מה הבורא רוצה כדי שנעלה תפילה כדי לתקן את זה, או שאנחנו פשוט מתחבקים, עושים חיבור חזק יותר בלי חשבונות?

בלי חשבונות, כי מאיפה את מסוגלת לדעת מה בדיוק רוצה הבורא.

שאלה: כשאנחנו משתדלות לכסות על הכול באהבה, נניח בזמן כנס, האם באותה צורה כולנו יחד יכולים להגיע ללשמה?

כן, יכולים. לכוחות של הבורא אין גבולות, הוא יכול לתת את הכוחות לכולם בו זמנית.

שאלה: מי נותן את גדלות הבורא, האם הקבוצה, הבורא או הבורא דרך הקבוצה?

הבורא דרך הקבוצה.

שאלה: אתה המורה הכי יקר, הכי אהוב, הכי גדול. איך לקבל ממך בצורה נכונה כדי להחזיר לך אהבה, כדי להשפיע לך ולבורא?

אני לא יודע. תנסו. נדמה לי שזה דווקא לא כל כך קשה. אני מרגיש אתכן מאוד קרובות, ממש בקשר משפחתי אפשר להגיד, גם מאוד קרובות כלפיי, כך שאנחנו מאוד קרובים.

תלמידה: את אותה האהבה שאתה שולח אלינו אנחנו רוצים להחזיר לך באותה מידה מהתלמיד האהוב שלך.

תודה. ואני מחזיר גם לו בחזרה ואני מקווה מאוד שנהייה ביחד בקרוב.

שיהיה לנו כל טוב, והעיקר לא לשכוח שבכל דבר נמצא הבורא והכל תלוי רק בו.

(סוף השיעור)