שיעור בוקר 16.05.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 25.10.2018

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/adf7ixdj?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי",

עמ' 559 מאמר מ': "אמונת רבו, מהו השיעור"

יש כאן בעיה בדרך לרוחניות, שהמורה חייב להיות אמצעי בין הבורא לתלמיד, והתלמיד חייב לשמוע את מה שאומר המורה. ולשמוע זה לא פשוט. לא ניתנה לאדם סתם יכולת לשמוע אלא זה לוקח הרבה הרבה שנים. במידה שהוא מוכן להתבטל כלפי המורה, כך הוא מסוגל להתבטל כלפי הבורא ולא אחרת. יש כאן עוד ביטול כלפי הקבוצה, כלפי החברים. אבל כל זה מפני שהוא חייב לקבל את כוח האמונה. במידה שהוא מאמין ברבו, במידה הזאת הוא מקבל כוח אמונה דרכו ואז בזה יכול להעלות את עצמו.

בעבודה שלנו יש הרבה פעולות, פעולות בלימוד, בהפצה, בללמד, ובכלל בלהפיץ את חכמת הקבלה באיזו צורה, לעשות סדר חדש בחיים וכן הלאה. לימוד חכמת הקבלה דורש מאדם לעשות ממש שינויים גדולים בחייו. וכאן יש עניין של הסכמה עם רבו ובהתאם לזה עד שמגיעים לאמונת רבו. כי ישנן פעולות בעולם שלנו שכאילו לא נראות לאדם שהן חשובות. ואז הוא צריך לראות עד כמה זה חשוב בעיניי רבו ולבצע אותן לפי אותה דרגת החשיבות שהבורא דרך רבו מראה לו. אחרת זה לא ילך.

אם המורה אומר לתלמיד שצריכים לעשות כך וכך, הוא צריך להבין, שאם הוא שומע, והוא שומע בצורה פשוטה, פיזיולוגית, אז כבר יש לו בעיה אם הוא מבצע או לא. כי אם הוא לא מבצע, זה לא נקרא שלא מבצע, אלא זה נקרא שהוא עושה עבירה. שהוא מזלזל, דוחה את הקשר שלו דרך המורה לבורא. ואין לו קשר אחר.

לכן אם המורה אומר משהו, כדאי לשמוע ולפחות לדעת, שאני בזה עושה עבירה. ולא לשאול אחר כך למה מתקדם, לא, באיזו צורה כן, לא וכן הלאה. כך זה. במיוחד כשהמורה מסביר על פעולות חיצוניות, זה עניין של הלימוד, קבוצה, והעיקרי מכולם הפצה. כי דרך הפצה מקבלים חיסרון שלא יכולים לקבל אותו מהקבוצה ומהלימוד, אלא דרך התקשרות בפעולת ההפצה בקהל הרחב, בלספוג מהם חסרונות שאנחנו הנמצאים בתהליך של הדור האחרון חייבים להתכלל מהם. כי דווקא בהתכללות עם החסרונות האלו אנחנו מזמינים כוחות שדוחפים אותנו מלמטה, לוקחים אותנו על כתפיהם. אז לא לזלזל בהזדמנות להפיץ שאומר המורה, ולא חשוב באיזו צורה, אם נראה לתלמיד או לא נראה לתלמיד, לא על זה מדובר. מדובר על זה שהמורה אומר ומרגע זה והלאה זה הופך להיות או מצווה או עבירה.

מ. אמונת רבו, מהו השיעור

"ידוע שיש דרך ימין ודרך שמאל. ימין נקרא מלשון הֵימין. שעל הפסוק "והאמין בה'" אומר התרגום "והֵימין". בזמן שהרב אומר להתלמיד ללכת בדרך ימין, שבדרך כלל נקרא ימין "שלימות", ושמאל - "בלתי שלם", אלא שחסר שם תיקונים, אז התלמיד צריך להאמין לדברי רבו, מה שהוא אומר לו ללכת בדרך ימין, שנקרא שלימות.

ומהו הוא השלימות, שהתלמיד צריך ללכת? הוא שהאדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו ית' רק טובות.

ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בעירום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל יסורים, וכל אחד לפום דרגה דיליה [לפי הדרגה שלו], על זה הוא צריך להגיד, כמ"ש "עינים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת.

ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת.

ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם מסתכל על עצמו, ורוצה לדעת אם הוא נמצא עכשיו בזמן ירידה או בזמן עליה, גם זה הוא לא יכול לדעת.

כלומר, הוא חושב שנמצא במצב ירידה. גם זה לא נכון. כי יכול להיות, שעתה הוא נמצא במצב העליה, היינו שרואה את מצבו האמיתי, איך שהוא רחוק מעבודת הקודש. ונמצא שהתקרב עכשיו להאמת. ויכול להיות להפך, שהוא מרגיש עכשיו, שהוא במצב התרוממות. ובאמת הוא נמצא עכשיו בשליטת המקבל לעצמו, הנקרא ירידה.

ורק מי שכבר נמצא ברשות היחיד, הוא יכול להבחין ולדעת את האמת. ולכן האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות.

ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים, אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם אומרים. כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה, תורתו נעשה לו סם המות.

ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם כי כל התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, שיוכל לזכות לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא ממש להפך.

כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, היות שכל מה שהוא עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. שזהו בחינת פירודא, היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי החיים. ממילא נקרא זה סם המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. כלומר, היות שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, הנקרא השתוות הצורה להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".

עוד צריכים לדעת, כי בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב השלמות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצוה".

והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצוה. כלומר, זה שהרב צוה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות בשלמות - מכל מקום מטעם מצות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת.

נמצא, שכל השלמות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה. וזה סוד "בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך". בכל מקום, כלומר אע"פ שעדיין אינו ראוי לברכה. מכל מקום "ונתתי את ברכתי", מסיבת שאתה נותן מקום. שפירושו מקום השמחה, שבתוכה אפשר לשרות שם אור עליון."

תלמיד: אני אוהב ללמוד את חכמת הקבלה, להשתתף בישיבות חברים, בסעודות, לשיר שירים עם החברים, אבל אני לא אוהב לעסוק בהפצה ואני לא עוסק בה. איזה פרספקטיבות יש לי ומתי יתגלה לי הבורא?

אתה עוסק רק בבניית הכלי הפנימי ולא מצרף אליו את הכלי החיצון. חוץ מזה אתה גם לא מקיים את מה שהמורה אומר לך. אתה לא רוצה לקבל את מה שאומרים לך מקובלים, שהבורא דווקא משתוקק לתיקון העולם ולא לעשירייה שלך בלבד, כי כל העשיריות האלה הן בסך הכול אמצעי כדי לתקן את הכלי הכללי של כל אומות העולם, בכלל של כל העולם. זאת כוונת הבורא. ולכן הוא נתן כוח, תוקף לקבוצה קטנה כדי שהיא תהיה כמעביר כמו שאנחנו לומדים מהמאמרים "מתן תורה" ו"הערבות", שבסך הכול ישראל הם המעביר כוח התיקון לכל אומות העולם.

אתה לא רוצה לשמוע את זה, אתה לא רוצה לקבל שאתה נמצא בתקופת "הדור האחרון" כמו שאומר בעל הסולם. זאת אומרת הפעולה שלך, אני אומר ב-90% היא לקויה, מקולקלת. אתה יכול להישאר ללמוד ולהיות פרופסור, בבקשה, אבל זה לא יעזור. זה יכול לעזור רק בתנאי אחד, שאתה נמצא בקבוצה והקבוצה אומרת לך "שמע, אתה חייב לעסוק במטבח או לעסוק בציוד שלנו, כי בלי זה אנחנו לא יכולים להפיץ ולעשות משהו, אז אנחנו מחייבים אותך, אם אתה רוצה או לא רוצה, שאתה תעבוד בזה ואל תצא להפצה אחרת. בשבילך זאת ההפצה, הפעולה הזאת היא הפצה", ואז זה בסדר. גם זה בתנאי מסוים, כי אנחנו בכל זאת צריכים לעשות את הכול בלהחליף לסירוגין.

אבל לשבת וללמוד ולעסוק רק בתוך הקבוצה, עשירייה, בלי לצאת לקהל הרחב, זה לא ניתן. קודם כל אתם צריכים לראות עד כמה שיש תחלופה בקבוצות וזה יהיה יותר ויותר, ויישארו מהקבוצות ממש עשיריות עשיריות, הייתי אומר שאריות, עד שזה יהיה באמת הייצוב הנכון. ואם לא תתעסקו בהפצה, אתם עוד מעט תגלו שאין לכם עם מי ללמוד.

חוץ מזה אני אומר לך, שאם לא עושים את מה שהמורה אומר, אל תהיה חכם, אתה יכול לבדוק, אתה תהיה דוגמה רעה לאחרים. אבל זה כדאי, כי לפחות עליך הם ילמדו מה נעשה עם האדם שלא שומע לא רק לעצות של המורה, אלא שלא רוצה להתחבר עם המורה ודרך המורה לבורא. אחרת אין לך אפשרות להתקשר, פשוט זו הדרך היחידה, לפי הפירמידה כך משתלשל העניין, המורה הוא לפניך והוא תמיד יישאר לפניך.

אתה יכול להיות יותר גדול ממנו אחר כך, היו לנו הרבה מקרים כאלו בהיסטוריה, אבל אפילו שתקבל, אתה תקבל תמיד דרך המורה, למרות שתקבל יותר ממנו.

שאלה: אתה נותן המון המלצות, הנחיות בכל יום שאנחנו יכולים לקחת למימוש. האם המימוש שלהן מוטל על כל אחד מאתנו בפרט הפצה, הכנה לשיעור בוקר וכן הלאה, או שזו משימה לכל הקבוצה שצריכה לברר יחד איך לעשות את זה?

אני לא מחלק את זה לקבוצה, אני מפיל את זה על כל אחד. את כל ההמלצות, אני מפיל על כל אחד ואחד מהתלמידים. תעשה רשימה ובוא נראה עד כמה זה קשה, כמה שזה לא ניתן. ניתן לעשות את זה אם אתה רוצה לעשות את החיים שלך, חוץ משעות העבודה ושעות המשפחה, מכוונים למטרה.

שאלה: האם העבודה היא במלחמה הפנימית שלי בין מה שמראים לי, לאמונה מעל הדעת, מה שהרב אומר?

כן, פשוט מאוד, יפה אמרת.

שאלה: שאלה לגבי הפצה. נניח שאנחנו נותנים הרצאות ומגיעים הרבה אנשים, מי שבאמת שומע זה בודדים ואת רוב הקהל זה אפילו מעצבן, זה לא מתאים להם, אנשים מתחילים לשמוע רק כשהם מרגישים רע.

לדבר לקהל הרחב על הפצה? אתה תמיד צריך להגיד לבני אדם מה שהם רוצים לשמוע. קודם כל, מה שהם רוצים לשמוע, אחרת יישארו שניים בשיעור ולא תגדלו. אתה צריך להגיע לאדם ומה שהוא רוצה לשמוע אתה צריך להגיד. ואתה צריך לתת לו להבין שמה שהוא רוצה להשיג בחיים הוא משיג בדרך שלך. ואתה לא מרמה אותו, כי האור העליון יעשה כל מה שהוא רוצה בחיים בצורה הנכונה ביותר.

שאלה: מנקודת מבט חיצונית הכרחתי את עצמי, עשיתי, אין בעיה. אבל איך מגיעים להסכמה פנימית עם המורה, להיות הודיה ואיזו נקודה פנימית של דבקות, יחד עם זה שחיצונית, האדם הכריח את עצמו לעשות מה שצריך.

עד גמר התיקון לא תסכים. אמנם תגיד שהוא צודק אבל אני לא מסכים. זה כמו עם הבורא. תמיד זה ככה בעליה, מסכימים, דבוקים "היי היי כמה שזה טוב, אהבה", ו"בום", נופל לשנאה. זה כך. צריכים להכיר את זה, להבין את זה וכך להיות.

שאלה: כדי שהתלמיד ישמע את המורה צריך להיות קשר פנימי, שפה משותפת.

לא. עוד פעם להגיד לא? לא. אתה צריך לשמוע באוזן שלך ולרשום מה ששמעת. ואחר כך לקרוא בעיניים, באמת זה מה שהוא אמר? אתה פתאום תראה שמה שכתבת ומה ששמעת, זה לא אותו דבר. תקרא מה שאתה שמעת מהמורה ואז אתה תראה שזה נמצא לפניך, אתה חייב לקיים את זה, אתה יכול לקיים את זה, מה מפריע לך וכבר תתייחס לזה. אבל קודם כל לכתוב.

לא כמו שכאן אומרים לי שאני נותן הרבה מאוד פקודות. "חייב, חייב, חייב". אם תכתבו, בואו נראה כמה זה סך הכול. ואם יש בעיה, למה אני אומר את זה, אז תסמנו לנו בסימן שאלה ואנחנו נברר. אתם תראו שאני לא עושה את זה. אני לא בא אליך ואומר שאתה צריך לשרת אותי וכולי, שאתה לא יודע לעשות משהו, אלא הכול זה לתיקון הנשמה בצורה הקצרה ביותר.

שאלה: איך מקיימים את הקשר הזה בהפצה, מצד אחד לדבר על מה שהקהל רוצה לשמוע אבל מצד שני אתה מחובר לכיוון הרצוי? שאתה נמצא בקשר הזה, שבין מה שהם רוצים לשמוע לבין מה שאתה צריך להשפיע להם לכיוון הנכון?

אני אגיד לך מה הבעיה. הבעיה שאני אומר מה לעשות לקבוצה, נגיד לעסוק בהפצה, ואין דעת הקבוצה שהיא פועלת על כל אחד ואחד. ואז כך הם לא מחייבים את עצמם. כי זה המורה אמר, "אמר, אמר, הרבה דברים אמר", ככה כמו שאנחנו רואים שמקבלים את זה. הקבוצה לא מקבלת את זה כדעתה ולוחצת על כל אחד ואחד שיקיים. ובזה יש לכם הפסד גדול. זה הפסד של שנים, אני לא מגזים. היינו יכולים כבר מזמן להיות במצב אחר לגמרי. זה הפסד של שנים.

שאלה: בנוסף לנושא ההפצה גם נגיד שאתמול בהמשך לבקשה שלך קיימנו זום כל הכלי העולמי, באחת עשרה וחצי גם בחמש. באחת עשרה וחצי היו מעל 330 חיבורים, בחמש מעל 250 וגם היום זה יהיה. אולי כדאי לשמוע התרשמויות של חברים. וכמו שאמרת קראו קטע בשלוש שפות.

מצוין, זה דבר גדול.

שאלה: מי שלא שמע לדברי רב ועבר עבירה, ממי הוא צריך לבקש סליחה?

בעצם מהבורא. אבל אין כאן סליחה, כאן זה פשוט, אם הוא הבין את זה אחרי זמן מה, הוא חייב כמה שיותר מהר בכל זאת לקיים. לא שמעתם כמה שנים מה שאני אומר, לפחות היום תקיימו.

שאלה: הקשר שלי או היחס של העשירייה שלי לכל יתר העשיריות, זה יחס או קשר של אמונה למעלה מהדעת?

אמונה למעלה מהדעת זה יחס, כוח השפעה שמקבלים את הכוח הזה מלמעלה ואז הוא שורה בנו. זה לא עלינו לייצב את האמונה למעלה מהדעת. עלינו רק לגרום שזה יקרה, לקרב אותו, לא יותר מזה.

שאלה: בנוגע להפצה, אתה אומר שאדם אחד יכול להפיץ אבל איך הוא יכול לצאת ולהפיץ לבד? כי בדרך כלל אנחנו מדברים על קבוצה, אז לא ברור איך אדם אחד יכול להפיץ? אין לא רצון ולא כוח.

לא, אני פונה לכל אחד ואחד. אתם צריכים לקבל בתוך הקבוצה את ההמלצה הזאת, את הפקודה הזאת הייתי אומר, המצווה הזאת, זה כבר ציווי ולחשוב איך לבצע את זה ולבצע כבר בכל הקבוצה. ואם בקבוצה ישנם כאלה שאתם אומרים, הוא חייב להיות במטבח והוא חייב להיות בשידור ועוד משהו ואנחנו נלך להפצה, אז בסדר שכך יהיה, אבל בעצם אם הקבוצה קובעת, היא חייבת להיות בזה כולה. אני אומר את זה במיוחד היום לקבוצת בני ברוך המרכזית.

שאלה: הגעתי עם הכוונה ללמוד ממך ואם אני לא מבין עד הסוף, אני רואה שהחבר מבין יותר טוב ממני ואחרי זה אני קורא שוב, ושוב אני רואה שלא הבנתי את כל מה שרצית להעביר לנו, איך להמשיך ולהתמודד עם זה? כי יוצא שאני לא ממש תלמיד טוב.

תלמיד טוב זה מי ששומע מה שהמורה אומר ולא מי שעובד עם השכל שלו. כמה שפחות שכל וכמה שיותר פעולות שגורמות לחיבור ותצליח.

שאלה: איך להעלות חשיבות בקבוצה כך שתהיה דעת הקבוצה לממש את עצות הרב?

הקבוצה צריכה לדבר על זה. כמה רב"ש כותב על זה, ברור.

שאלה: איך צריכים להיות היחסים בין החברים כשחלק מהחברים הולך ומממש את עצות הרב וחלק לא עושה את זה?

הם מזיקים.

תלמיד: כלפי הרב ברור, אבל אבל מה צריך להיות בין החברים?

הם מזיקים, הם צריכים להרגיש מהקבוצה שהם מזיקים.

תלמיד: חלק אחד צריך להראות לחלק השני שהוא מזיק לו?

כן, למה לא?

תלמיד: כי אולי אני לא רואה נכון את התמונה, אולי אני לא שופט נכון.

מה יש כאן לשפוט או לא? הם עושים או לא, מבצעים או לא? או שכל אחד שמע אחרת? אנחנו עוברים יום יום על הרבה חומר, נכון, וכל פעם מבררים ויש אפשרות לשאול שוב ושוב ואני שוב ושוב מסביר ואני לא משאיר שום דבר שחסר בו הסבר.

חסר? תשאלו, אני אסביר עוד פעם. אבל קבוצה שמקבלת על עצמה נכונות ללכת לקראת המטרה, לפי מה היא הולכת? איפה אתה רואה משהו שלא מאורגן כקבוצה ושיש לה מישהו שמעביר אותה? איך זה יכול להיות? אלא מה, באים לאוניברסיטה? אז תקבלו אוניברסיטה.

תלמיד: האם אני לא צריך לראות כל חבר כגדול הדור, להצדיק אותו? אני מסתכל עליו מעשית, ואם הוא לא עושה פעולה, אני מזלזל בו?

אתה יכול לעשות ככה, כמו שאתה אומר, בבקשה, איפה תמצא את עצמך לאחר שנים, אני לא יודע. קח איזה חבר, תחשיב אותו כגדול הדור ויחד אתו תלך לכל הרוחות, לאן שהוא הולך, בבקשה.

תלמיד: צריך להגיד לו? איך להתייחס קונקרטית?

חייבים לדבר על מה ששמעו מרבו ולפי זה ללכת. אתם לא קראתם את זה באף מקום?

תלמיד: קראנו.

אז מה אתם שואלים אותי? זה כתוב גם ברמח"ל, בכל מקום, אחרי שיעור יושבים ודנים מה שמעתנו, מה עלינו לבצע. כתוב. אני לא אומר שאתם חייבים לי משהו, חייבים לעצמכם. כשלא מקיימים, אחר כך מסתכלים עליי, "מה קורה לנו?" מה קורה לכם? מה שקורה, קורה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-25_lesson_bs-shamati-040-emunat-rabo_n1_p3_adf7ixdj