שיעור בוקר 02.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, "שמעתי". מאמר א': "אין עוד מלבדו"

קטעים נבחרים מהמאמר

אנחנו בדרך כלל מרגישים כל בוקר או כמה פעמים ביום, שאנחנו מתרחקים מהרוחניות, וכאן חשוב לנו להבין שההתרחקות הזו היא הזדמנות להתקרבות. זה כמו שאנחנו, כך בדוגמת רב"ש, מלמדים את התינוק ללכת, אנחנו מעמידים אותו לפנינו ומתרחקים ממנו, ואז הוא עומד על שתי רגליים, לא בטוח במצב בו הוא נמצא ובוכה, אבל בכל זאת, הוא עושה צעד אחד קדימה אלינו כי אין לו מה לעשות, אנחנו מחייבים אותו, והוא המסכן לא יודע שזה לטובתו ובוכה, אבל עושה, וכך פעם אחר פעם. אחר כך הוא מתחיל להבין שכך הוא מגיע אלינו וכבר בשמחה הוא עושה צעדים קטנים קדימה, לפעמים נופל ואז קם ושוב כך, כמו שכתוב, "אלף פעם ייפול צדיק וקם".

כך אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה. כל התרחקות שלנו מהבורא או של הבורא מאיתנו, שנדמת לנו, היא סימן, הזדמנות והזמנה להתקרבות. לכן אף פעם אנחנו לא יכולים להגיד שאיזו פעולה באה מהבורא ללא כוונה שלו שנתקדם, נתקרב אליו ונתקרב בכלל למטרת הבריאה. לכן ננסה לראות את "אין עוד מלבדו" בכל הדברים, ובחושך עוד יותר מאשר באור.

קריין: קטע מספר 6.

האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'. וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה, אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא עובר עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק הבורא הוא מנהיג העולם.

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

אז מה נשאר לאדם? לאדם נשאר רק לקבוע, כמו שכתוב כאן, שרק הבורא מסדר את הכול ומעמיד את הכול בצורה נכונה כזו ונותן לאדם הזדמנות לקבוע שרק הבורא קיים וקובע ומעצב את כל המציאות. ולא אתמול, וגם [לא] היום, וגם [לא] בכל מצב ומצב, אתמול והיום, זה פשוט הרגע שעבר נקרא "אתמול", והרגע הנוכחי, שעוד לא החלטתי ש"אין עוד מלבדו", נקרא "היום", רק בזה אני יכול לספור את הזמנים שלי.

את כול הרגעים בחיים שלי אני צריך לספור רק בזה שאני קובע בכל רגע ורגע נוכחי את שליטת הבורא השלמה. גם בהכנה וגם בביצוע. וכאן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מעצבים את החיים שלנו. אני והעבודה והמשפחה והחברים והקבוצה והרוחניות וגשמיות, איך אנחנו מעצבים את החיים שלנו בתנאי שבהחלט רוצים לקבוע את השיטה הזו, התכונה הזו, התנאי הזה ש"אין עוד מלבדו". איך אנחנו מעצבים את החיים שלנו לפי הכלל ש"אין עוד מלבדו"?

בואו נעשה סדנה, מהיום והלאה נעשה יותר ויותר סדנאות, או כל מיני צורות אחרות של התקשרויות, אתם חייבים להיות בהתקשרות ולדון על שאלות משותפות.

סדנה

איך אנחנו בחיי יום יום קובעים ש"אין עוד מלבדו"?

*

איך אני מסדר בכל פעולה ומחשבה שלי, בכל מה שאני מדבר עם החברים, במיוחד בעשירייה כשנפגשים, כשלומדים, גם כשלומדים על דברים כביכול אחרים, שהכול זה "אין עוד מלבדו" רק מבררים אותו, מבליטים אותו, מושכים אותו ומקרבים אותו.

איך אנחנו עושים את זה בעשירייה כל הזמן, שאין לנו כביכול, שום נושא אחר, רק "אין עוד מלבדו" ואנחנו כל הזמן, כל הזמן רוצים למשוך אותו מהסתר לגילוי?

*

באיזה אמצעים אנחנו יכולים להעביר לחברים שלנו שאנחנו נמצאים כל הזמן ב"אין עוד מלבדו", כל הזמן צריכים רק להחזיק בזה, כל הזמן להזכיר, אבל לא רק במילים כאלה, אלא בכל מיני דרכים עקיפות ש"אין עוד מלבדו", שהעיסוק שלנו כל הזמן הוא רק להחזיק ב"אין עוד מלבדו" כמו שאנחנו רוצים להחזיק כדור באוויר? אנחנו, העשירייה, רוצים להחזיק את הכדור באוויר כל הזמן. זה בדיוק ה"אין עוד מלבדו" שמחזיקים. איך אנחנו עושים את זה ללא הפסקה?

*

איך בזה שאנחנו כולנו מתכוונים להחזיק ב"אין עוד מלבדו", רק אותו ורק הוא קיים, אנחנו מרגישים אחרי מאמצים כאלו שאנחנו נמצאים בו? איך על ידי זה שאנחנו כל הזמן מתאמצים להרגיש ש"אין עוד מלבדו" אנחנו גם מרגישים את עצמנו נמצאים בו?

*

כל העבירות אם כן, הן בזה שאנחנו מוציאים את הבורא ככוח היחידי שקיים ופועל בכל המציאות. זו בעצם העבירה היחידה שממנה יש כל מיני אופנים, כל מיני צורות, אבל היא כולה כך שאנחנו מנתקים את הבורא ממה שקורה במציאות שלנו. זאת אומרת, כל התיקונים הם להחזיר את הבורא לתוך המציאות שלנו ככוח המייסד, העיקרי, הפעיל, העושה והמבצע. אלה כל התיקונים.

אז כל העבירות שלנו הן בניתוק הבורא ממה שאנחנו מרגישים במוח ובלב, והתיקון הוא להחזיר את הבורא ככוח הקובע את מה שיש לנו במוח ובלב, זאת אומרת בהכרה שלנו, איך אנחנו מחברים את המחשבות שלנו למחשבה אחת, את הרצונות שלנו לרצון אחד, ל"אין עוד מלבדו", איך אנחנו מחברים את המחשבות והרצונות שלנו ל"אין עוד מלבדו"?

*

מה עוזר לי יותר, להחזיק כל הזמן ב"אין עוד מלבדו", או לבדוק איפה עוד חסר לי "אין עוד מלבדו"? מה עוזר לי יותר, להשתדל להחזיק ב"אין עוד מלבדו" כל הזמן או לבדוק איפה עוד חסר בעולמי "אין עוד מלבדו"?

*

קריין: קטע מספר 7.

אולם בזמן שעבר איזה עבירה, ובטח שהוא צריך להתחרט ולהצטער על מה שהוא עשה את העברה, גם כאן צריכים לסדר את סדרי הצער והכאב, על איזה נקודה הוא תולה סיבת גורם העבירה, שעל נקודה זו צריכים להצטער. והאדם צריך להצטער אז, ויאמר, זה שעשיתי את העבירה, הוא מסיבת שהקב"ה זרק אותי מהקדושה, למקום טינופת, לבית הכסא, ששם מקום הפסולת. כלומר, שה' נתן לו רצון וחשק להשתעשע ולנשום אויר במקום סרחון. וכמו כן, בזמן שהאדם מרגיש שעכשיו הוא נמצא בבחינת עליה, ומרגיש קצת טעם בעבודה, אל יאמר, שעכשיו אני נמצא במצב, שאני מבין, שכדאי להיות עובד ה'. אלא הוא צריך לדעת, שעכשיו הוא מצא חן בעיני ה'. לכן הקב"ה מקרבו ומשום זה הוא מרגיש עכשיו טעם בעבודה. ויזהר, שאף פעם לא לצאת מרשות הקדושה, לומר, שיש עוד מי שפועל חוץ מהקב"ה. 

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

זאת אומרת, אנחנו צריכים לשמור על "אין עוד מלבדו", עד כמה הוא נמצא במוח ובלב שלנו, עד כמה אנחנו קובעים שהוא הוא הפועל בלבד ו"אין עוד מלבדו". ולא כל כך חשוב לנו איזה מעשים, איזה פעולות, איזה מחשבות אנחנו משייכים לו, אלא עד כמה כן משייכים לו את כל המחשבות, את כל הפעולות ואת כל המעשים שלנו. כי באמת "אין עוד מלבדו", מלכתחילה, ובודאי שהבורא מפעיל את הכול. אז כל העבודה שלנו היא רק לשייך את הכול אליו. לא להיכנס לפעולות עצמן, הן בסדר או לא בסדר, אלא, אם אני משייך את הפעולה לבורא אז ודאי שזו פעולה נכונה, זו מצווה, ואם אני לא משייך אותה חלקית או כולה לבורא, זו העבירה.

ורק לפי איך שאני משייך את המוח והלב שלי לבורא, בזה אני יכול לבדוק איזו עבירה או מצווה אני עושה. אם הייתי מנותק וחיברתי את הפעולה או המחשבה לבורא, זה נקרא "מצווה". אם התנתקתי מסיבה כלשהי מהפעולה או מהחשבה מהבורא, זו עבירה. לא מדובר בדיוק על המעשים עצמם, אלא רק על גודל השיוך שלי, לשייך אותם לבורא.

אז איך אנחנו משנים את ההסתכלות שלנו על החיים, על הטבע, על כל מה שקורה. איך העולם נראה עכשיו דרך עדשה חדשה?

*

קריין: קטע מספר 8.

"וכמו כן, בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך גם כן להזהר, שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא. אלא, שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה. והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב.

כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה היא כללות נשמת ישראל. ולכן, אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. זאת אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה. (ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת, קלני מראשי). ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

סדנה

איך אנחנו נעביר את כל השמחה ואת כל הצער רק לכיוון הבורא, לשדה שלו, ולא שאנחנו נצטער על עצמנו ונשמח על עצמנו, אלא הכול רק שהוא שמח והוא מצטער? איך אנחנו עושים את זה בהרגשה שלנו?

איזה אמצעים יש לנו כדי לעשות כך? איך אנחנו בעזרת הקבוצה, שהיא האמצעי ביני לבורא, יכול לעשות כך שאני מתרחק מלקבוע בי צער או כאב, אלא רק משייך את הצער והכאב עבור המצב שאני גורם לבורא?

אם זה לא ברור צריך לקרוא שוב את הקטע.

קריין: קטע מספר 8.

"וכמו כן, בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך גם כן להזהר, שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא. אלא, שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה. והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב.

כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה היא כללות נשמת ישראל. ולכן, אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. זאת אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה. (ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת, קלני מראשי). ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

שאלה: כבר דברנו על הרבה ההבחנות בנושא. אם ניקח את הסולם של ההתקדמות הפנימית מהמקום שאני נמצא ברשות הרבים ברצונות ובמחשבות, עד למקום שאני נמצא בשליטת הקדושה, אז מה זה הגבולות הפנימיים שאני צריך לעשות?

זה נקרא שאני רוצה לשייך את כל המחשבות והרצונות לבורא, לאין עוד מלבדו גם לכיוון הטוב וגם לכיוון הרע. לא חשוב לי לאיזה כיוון, כי לבורא אין טוב ורע. אצלו כל הפעולות ממש שוות, והעיקר שכל הפעולות האלה הן כדי ללמד אותי שאין עוד מלבדו, ושאני אהיה דבוק רק אליו, זה הכול.

ולכן אני לומד בזה גם שאין סיטרא אחרא, שאין מישהו אחר נגד הבורא, בצורה הפוכה, אלא את הכול הבורא עושה בשתי צורות כדי לייצב אותי יותר נכון בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל דברנו שהחל מזה שאני צריך לשייך הכול לבורא, ומסיים בזה שצריך להשתוקק אליו, לא כי רע לי אלא כי אני רוצה להשפיע לו, אלה שלבים פנימיים, נכון? אז אולי אתה יכול לתת לנו את השלבים שאני עובר בי בקצרה, 1,2,3 מטומאה לקדושה? בשביל שאני כל פעם אוכל לבדוק את עצמי במדרגות.

אתה תמצא את דרגות האלו ותייצב אותן בפנים, ככה זה, כך לומדים את המערכת ומקימים אותה בתוכנו.

שאלה: איך אוכל להיות יותר בכאב של החברים מאשר בכאב שלי?

תחשוב על זה יותר, וככה זה יהיה.

שאלה: איך אני מודד את היכולת של אותה הגעה, או הצלחה שלי, לאין עוד מלבדו?

ההצלחה היא בזה שאני משתדל לקבוע שהבורא שורה בכולי, במוח ובלב, ואני מסכים עם זה במאה אחוז. זאת ההצלחה.

שאלה: איך אני יכול לעלות תפילה כדי שזה לא יהיה קלון לשכינה?

אם אתה עושה את זה עבור החברים, בטוח תצליח.

שאלה: איך אפשר לתאר את צער השכינה? האם זה דרך צער החברים או צער הציבור, שאין להם את התפיסה של הבורא, של האלוקות?

לא. את צער השכינה אנחנו מרגישים, אותו אדם שמשתדל להקים את השכינה מהעפר שהיא תשלוט בכל המציאות. זאת אומרת בכלים שלו, של האדם, ורואה שהוא לא מסוגל לעשות את זה עדיין, ובזה הוא מרגיש צער השכינה.

שאלה: מהו תפקידו של הפרט, ומה תפקיד הכלל בתהליך של לשייך הכול לבורא?

הפרט צריך לעבוד על הכלל ובזה הוא מגיע לבורא.

שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא אומר במאמר, שכינה מקלה בראשה?

לא יודע איך להסביר, תרגיש את זה. אי אפשר להתחיל עכשיו להסביר על השכינה, על המבנה הזה, זה מלכות, זו כל הבריאה.

שאלה: לא ברור עד כמה אנחנו קושרים את המחשבות והפעולות באין עוד מלבדו ולא להתעסק בפעולה עצמה. לדוגמה, אם לחבר יש זמן לכל דבר, גם למשפחה, גם לעבודה, להכול חוץ מאשר לעשירייה, והבורא גם מראה לך את זה. כשאתה שואל אותו נגיד למה אתה חסר, אז החבר עונה, אין עוד מלבדו.

אני חושב שאתם תמצאו את הדרך. עכשיו דווקא אנחנו לומדים על זה.

שאלה: שאלת בסדנה מה יותר יעיל, להחזיק בעיקרון של אין עוד מלבדו או שלחפש איפה שהוא חסר. אז אני רוצה לדייק. האם יותר יעיל לחפש איפה שחסר את העיקרון הזה בעשירייה, או בכל העולם?

לא, כל העולם לא חשוב לי. אני צריך בעשירייה לקבוע את הכול. העשירייה שלי היא כל העולם, ואחר כך אני מצרף את כל העולם לעשירייה שלי. זה החשוב, שתדעו, העשירייה שלי היא כל העולם. לא אכפת לי מה שיוצא מגבולות העשירייה. מה שיוצא מגבולות העשירייה זה העולם המדומה, החומרי בלבד. אני קובע את הכול בתוך העשירייה שלי, ואחר כך כשאני יכול לעבוד עם הכלים היותר רחבים, אני מצרף אותם לעשירייה. ויוצא לי תמיד עשר ספירות, עשר, לא יותר ולא פחות.

שאלה: פה במאמר אם אני הבנתי נכון, הוא אומר שלא צריך להרגיש את זה שהבורא דווקא אותו לא מקרב, הוא צריך להרגיש שהאחרים לא פוגעים בשכינה. זאת אומרת, איך אדם יכול להרגיש את זה אם אין לו בכלל את הכלים לזה?

אתה נכנס לתוך העשירייה ומשתדל לקבוע איתם מערכת אחידה, ומתוך זה אתה תתחיל להרגיש רוחניות. אין לך שום אפשרות אחרת להיוולד ברוחניות ברגשות שלך, בהבנות שלך, אלא אם כן אתה משתדל בכל הכוח לעשות את זה בתוך העשירייה.

שאלה: בזמן שאנחנו קוראים מאמרים אנחנו מושכים, מעוררים אור המחזיר למוטב. האם יש מקום לסגולה גם בשאלות ותשובות?

אני לא מבין מה אתה אומר אבל רק את זה אנחנו צריכים, להשתדל להיות כאחד יחד עם הבורא בעשירייה, וכך לפתור את כל הבעיות. יש איזו בעיה? עוד יותר להתקבץ יחד כולנו, אנחנו ובורא בעשירייה.

שאלה: האם אנחנו מבינים נכון, שבורא ושכינה צערם לא מזה שכואב לנו, אלא מזה שאנחנו לא מבינים שמקור הכאב זה בפירוד?

נכון.

שאלה: האם זאת הרגשה נכונה, שבשביל להחזיק את הבורא אין עוד מלבדו, צריך בעזרת התפילה שבקבוצה להוציא את עצמי למצב של חופש בחירה?

אני לא יודע. כאלו משפטים מפולפלים, אני לא מבין. אני לא יודע מה זה להוציא את עצמי מהבחירה חופשית בתוך הקבוצה, זה מדי מורכב. אני לא חכם עד כדי כך.

שאלה: כשקוראים את הקטע האחרון של המאמר, אנחנו כל הזמן מרגישים שהבורא שולח כל מיני הרגשות, וצריך שאנחנו נחשוב ונרגיש, שאנחנו נותנים לבורא הרגשות.

גם זה נכון. כן.

שאלה: מה זה הכאב שאדם מרגיש מהתרחקות מה'?

הכאב שאדם מרגיש שהוא מרוחק מהבורא, בזה שלא יכול לעשות נחת רוח לבורא בזה שקובע שאין עוד מלבדו. בסופו של דבר בזה הכול נקבע.

שאלה: תודה רב. מה ההבדל בין "עשה לך רב" לבין "אין עוד מלבדו"?

"עשה לך רב" זה אותו דבר, זה הבורא. ה"רב" זה הבורא, ואין עוד מלבדו גם כן. זאת אומרת, אחת מהפעולות באין עוד מלבדו, זה שאתה צריך להגדיל אותו על הכול, שזה נקרא "עושה לך רב".

שאלה: קראנו במאמר, למה צריך לחשוב שאם אני סובל, כאילו שהבורא סובל יותר ממה שאני סובל? מה זה נותן לנו?

זה נותן לך הבנה שהסבל שלך הוא צריך להיות עוד יותר גדול, אבל מכוון לאין עוד מלבדו. "אז שכינה, מה אומרת"? זאת אומרת שעדיין היא לא יכולה להתגלות, ולטפל בכל המרכיבים שלה.

שאלה: התמונה של תשע ראשונות של עשירייה מתוקנת, היא באה והולכת כל הזמן. איך לקבוע אותה ככה שהעשירייה שלי כל הזמן תהיה מלפניי, כמקשר בין בורא ואני? איך לקבוע את התמונה, איך לעשות אותה קבועה?

את זה אתה צריך לייצב ככה, אני לא יכול להגיד לך איך. כל הזמן תתאר לעצמך שעשירייה זה הקשר שלך עם הבורא, שאם אתה נכלל בהם, אתה בזה מוציא קשר עם הבורא. לא אתה, זה כבר אתה והם יחד.

שאלה: איזה מאמצים אני צריך לעשות, כדי להגיע לתפיסה של אין עוד מלבדו? איזה כוחות?

כל הכוחות שלך המכוונים לאתר, שאין עוד מלבדו.

תלמיד: בעזרת מה?

בעזרת מה? בעזרת מאמצים. אין. כל מה שבידך בכוחך לעשות תעשה.

שאלה: המאמר לא מייחס את הסיטרא אחרא לבורא. האם הסיטרא אחרא הוא קיים רק בהרגשה של הנברא?

נכון.

שאלה: בעל הסולם אומר, שאדם מרגיש שהוא מרוחק מה' וצריך להצטער על כך, איך אני יכול לקרב את עצמי למשל, בעשירייה בשיעור הבוקר? אני מרגיש מנותק לגמרי. איך אני יכול לקרב את החברים או את עצמי בכלל? לדעת איפה אני חי בכלל? איך אני עושה את זה?

רק במאמץ השכלי והרגשי.

תלמיד: ועם העשירייה, מה אני צריך לעשות?

אל תעשה שום דבר. תחשוב כל הזמן, תחשוב שהבורא סידר לך אותם, ומצפה שאתה תתכלל בהם ותמצא קשר עימו שהוא נמצא בתוך עשירייה. אתה חייב להתכלל בעשירייה, כדי למצוא קשר עם הבורא.

תלמיד: מה זה להתכלל מול הקבוצה, זה מה שאני שואל?

איך להתכלל? על ידי כל מיני פעולות. על ידי מחשבה בדרך כלל, "הכול במחשבה יתבררו".

שאלה: כשיש לאדם קשיים בחיים שהוא לא יכול לשייך את זה לאין עוד מלבדו, איך להיעזר בקבוצה, כדי לצאת מהמצב הזה?

תתכלל, תתכלל בהם ותבקש מהם עצה. כדאי לפנות לקבוצה ולהגיד, אני לא יודע, אני לא יכול, אני מבולבל, תעזרו לי. נראה לך שאתה מבקש מהם, אבל בעצם אתה עושה להם טובה.

שאלה: חלק מהשאלות של הסדנה עסקו בשינוי בהרגשה שאנחנו צריכים להגיע אליה ביחד. הרגשה מסוימת כזו, הרגשה מסוימת אחרת. האם אנחנו צריכים להתחיל לעסוק ממש בהרגשה משותפת של משהו?

אנחנו צריכים להשתדל להרגיש הרגשה משותפת, שהיא נקראת "בורא".

שאלה: אם הכול בא מהבורא, גם המחשבות, גם מה שאני אחשוב עוד שנייה, איפה היא הנקודה העצמית שאני יכול להשיג פה?

מה זה עצמית? הנקודה העצמית שלך, זה כל העשירייה.

תלמיד: נכון, אבל כבר מדברים בכל מקרה, שאתה עכשיו יוצא מהראש. אתה מבין שזה יצא, בגלל שכך הוא קובע. אבל השאלה, מה אתה יכול לעשות במקרה הזה, איפה הפעולה שאתה יכול להשיג פה? האם רק להבין שזה ככה?

אני לא יכול בדיוק להבין את מה שאתה אומר, יש כאן הרבה מאוד אפשרויות להבין. אתה תעשה, תעשה, ומתוך זה שתעשה אתה תבין. ככה זה עובד. "ממעשיך הכרנוך". אי אפשר להתפלפל הרבה בכל הדברים האלה, כי הם דברים מעשיים.

שאלה: כשאני עושה איזה מאמץ כלפי העשירייה, ואני שם שם את הבורא כמטרה, זאת אומרת אני רוצה להשפיע לבורא דרך החברים, אז יש לי פה איזה שכר ואני מקבל המון דלק לרצון לקבל. וכשאני מוציא את הבורא מהתמונה ואני רואה רק את החברים, זה הרבה יותר קשה, אין חומר דלק. איך נכון לגשת לזה? איזו צורה יותר נכונה?

רק דבקות. רק דבקות וזהו. תחשוב על זה, ולא על חומר דלק כך, חומר דלק אחרת. אפילו שלא יהיה לך חומר דלק, רק להישאר עובר, רק לזה שיספיק לך כוח, גם טוב.

שאלה: מה הבורא רוצה ללמד אותי בזה שכל הזמן זורק אותי למקום טינופת ותאווה, שזה גורם לי להרגיש החלק הכי גרוע מכל המין האנושי?

הוא רוצה שאתה תכיר שלמות, נצחיות, את הדבר היחידי שקובע, קורה, שולט בטבע, ואי אפשר לנו כנבראים להרגיש משהו אלא מהצורה ההפוכה. ולכן ברא חושך כדי שאנחנו מתוך החושך נגלה את האור.

תלמיד: איך לצאת מהקליפה הזאת, שאני כל הזמן אוכל את עצמי בזה שנופל לרצונות עצמם ולא מבקש באותו רגע תיקונים?

תבקש מהחברים שיתפללו עבורך. אז אתה צריך להתפלל לחברים שהם יתפללו איתך יחד לבורא.

שאלה: שמעתי אותך אומר, שלא אכפת לי מה יוצא מגבולות העשירייה, עשירייה זה כל העולם שלי.

כן, ואחר כך מה שמצטרף זה לאותה עשירייה.

תלמיד: כשנגמור את השיעור נתחיל את היום, ואז כל אחד נזרק לעבודה ולאלף ואחד דברים אחרים. בתוך היום יום אי אפשר להחזיק כל הזמן באין עוד מלבדו ובעשירייה, אי אפשר. לפעמים אדם עובד עם הראש, אדם עכשיו נמצא בישיבה עם אנשים חשובים, אדם מסתובב בכל מיני מקומות. איך לעבוד עם העולם הזה המדומה בשביל להכניס את זה לעבודה רוחנית? מה עושים עם כל הזמן הזה, עם כל המקרים האלה?

להשתדל מכל הדברים האלה, מעליהם להרכיב אין עוד מלבדו. שכל זה מגיע קודם כל מהבורא, שהוא מצייר לך את העולם הזה ואת כל המקרים האלה, מהטובים ועד הרעים, מנעימים עד בלתי נעימים, מהמלוכלכים ועד היפים, לא חשוב. את כל זה מצייר הבורא כדי שאת הכול קודם כל אתה תשייך לו, אליו. זה חשוב ביותר, לשייך אליו. אחרי שאתה משייך אליו ולא עוזב את זה שאתה שייכת אותם אליו, אז אחרי זה אתה צריך להצדיק אותו ולהודות על זה שהוא שולח לך אותם, כי על ידי זה הוא מיישר אותך.

תלמיד: עכשיו תיארת עבודה פרטית, שכאילו אני יצאתי עכשיו מגבולות העשירייה. והעבודה הזאת לא שווה כלום לפי מה שהבנתי.

מה זאת אומרת לא שווה כלום?

תלמיד: איפה העשירייה הייתה בכל מה שתיארת?

אתה על ידי העשירייה רוצה להחזיק את הדברים האלה. אתה דבוק לעשירייה נגד כל ההפרעות שבאות, כי אחרת אתה לא יכול להחזיק אותן, הן יבלבלו אותך, יעשו ממך ממש משוגע. אתה כל הזמן תרוץ אחרי כל השאלות האלה, תהיה שקוע בהן ולא תדע מה לעשות עם זה, אם לא עשירייה. אלא רק כשאתה אוחז בעשירייה, כנגד העשירייה עומדים לך כל הכוחות האלה, וזה כנגד זה אתה יכול לעשות איזה מאבק בתפילה.

תלמיד: מה זה בדיוק לבצע פעולת שיוך, איך אתה משייך, מה זה נקרא לשייך?

שהכול בא מאין עוד מלבדו?

תלמיד: כן.

אני צריך להחזיק בזה, אני צריך להתפלל עבור זה, אני צריך שהחברה תזכיר לי את זה, "איש את רעהו יעזורו", איך עוד? תעשה לעצמך כל מיני כאלה תזכורות, במחשב, בכל הדברים.

תלמיד: אם אני חושב על אין עוד מלבדו, לא משנה עכשיו באיזה היבט, זה נקרא שאני כבר משייך במשהו?

כן, לפחות במשהו. אני נגיד מפזר במשך היום כל מיני כאלה נקודות, בירורים, ביקורים, כתיבה, שיחות, ויש לי כל הזמן את זה לסירוגין, כך שאני אפילו לא מניח לי לישון. כי ודאי שבצורה כזאת אני דואג לעצמי, אני עוזר לעצמי לא להיות שקוע בכל מיני דברים, אפילו דברים טובים, אם אני כל הזמן שקוע בזה זה לא בסדר, צריכים להחליף. כל הזמן להחליף להחליף להחליף את הנושאים.

תלמיד: ותודה על הסדנה, הרגשנו שזה היה ממש מיוחד היום.

כן, בסדר, נשתמש בזה.

שאלה: קביעת "אין עוד מלבדו", היא מייצבת במרכז העשירייה את מה שאנחנו עתידים לגלות?

כן. אנחנו בזה שמשתדלים הכול להביא לעשירייה מזרזים את הזמנים.

שאלה: כתוב "בזמן שאדם מצטער השכינה אומרת קלני מראשי" מה זה קלני מראשי שהשכינה אומרת?

זה מה שהשכינה אומרת. למה היא אומרת כך? כי האדם מצטער, הוא לא מבין שזה מגיע מהבורא והוא צריך להיות בשמחה. אז כאילו מראש שהיא חשבה על האדם, זה עכשיו לא מתקיים בצורה נכונה.

שאלה: בחיבור בינינו בעשירייה כשאנחנו מרגישים את כוח הקשר הזה של האהבה בינינו, מתי הרגש הזה הופך לתחושה שהשכינה מתייחסת אלינו בדרך כלשהי, שהיא סובלת או מצטערת או יש מתוכה איזה יחס אלינו?

אתם צריכים להתחבר ביניכם עד כדי כך שתתחילו להרגיש שהכוח המשותף שלכם הוא קובע לכם משהו. ובתוך תוכו אתם תרגישו, בתוך הכוח המשותף הזה אתם תרגישו את השכינה, תרגישו את השורש של הקבוצה.

תלמיד: מה זה אומר ששורש הקבוצה מצטער, יש לו איזה חיסרון?

אתה תרגיש את זה ותבין מה זה. מה אתה שואל על רגש? על רגש לא שואלים צריכים להרגיש ואז להבין.

שאלה: איך המושג של אין עוד מלבדו יוציא אותנו מהטבע שלנו?

אין עוד מלבדו, על ידי התרגילים שהוא מנענע אותנו, הוא מוציא אותנו למצב שמהאגו שלנו הופך להיות מצב של השפעה ואהבה. זה הכול עושה הבורא על ידי זה שמנענע אותנו, גם עכשיו.

(סוף השיעור)