שיעור צהריים 16.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
פסח תשפ"ב
פסח - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות.
תת כותרת "מטה ונחש", סעיף 186.
זה הנושא החשוב ביותר בכל חיי האדם כי במצרים הוא מברר איפה הוא נמצא. סוף סוף הוא מתחיל להשיג את המהות של עצמו, המהות של הבורא, מהות של פרעה. עם פרעה ו/או עם הבורא הוא מוכן להמשיך. לכן כל הבירור או פרעה או בורא - או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, או מטה או נחש - לא חשוב באיזה הגדרות אנחנו מדברים עליהם, קבלה או השפעה, זה מה שאנחנו צריכים לברר, לראות איפה אנחנו, לאן אנחנו מחליטים להתקדם ולפי זה נתקדם.
לכן המצב הזה מאוד רציני. רגע הזמן לפני קפיצה מתוך האגו החוצה, וכך אנחנו צריכים להבין שדווקא הנחש מביא אותנו למטה. במידה שאנחנו מבינים שהרצון לקבל הוא רע, אבל דווקא על ידי העבודה עימו לראות איך הוא שולט בנו, מחובר אלינו, לוחץ עלינו, דווקא על ידי זה אנחנו כן יכולים לקדם את עצמנו לבורא, "עזר כנגדו". כמו שמדובר, כך זה באמת קורה ומתגלה.
ולכן כל העבודה שלנו היא בבחירה. אנחנו צריכים כל פעם לבחור מי זה פרעה או בורא, מי זה נחש או מטה או בורא, אחד מהשניים. לא חשוב באיזה מדרגות ובאיזה מקרים אנחנו קוראים את הדברים האלו על מנת לקבל ועל מנת להשפיע - בשמות שונים. העיקר להתקדם לבירור של הכוחות האלו, ואיך אנחנו מתרחקים מעל מנת לקבל ומתקרבים לעל מנת להשפיע.
נקרא את הפסוקים, הם מאוד טובים, מאוד יפים, מועילים מאוד להתפתחות שלנו הרוחנית בעניין "מטה ונחש".
קריין: קטע מספר 186.
"ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.
שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.
כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
שאלה: כשאני מתאמץ להתחבר עם החברים, להתעלות מעל המחשבות והרגשות שלי, אנחנו בכל זאת מוצאים את עצמנו במצב שאנחנו כן משיגים, מבינים משהו, איכשהו חשים את הקשר הזה. יוצא שאנחנו שוב מוצאים את עצמנו בתוך הדעת.
השכל ניתן לנו כדי שאנחנו נאתר איך ללכת למעלה מהשכל. אז ודאי שאנחנו צריכים שכל גדול, ומי שהולך למעלה מהדעת מקבל שכל יותר ויותר גדול, נעשה יותר ויותר חכם, אבל דווקא מפני שהוא הולך למעלה מהשכל שלו.
תלמיד: מה זה אומר שבתוך הקשר כשכבר התחברנו יחד והתעלינו מעל הדעת, שם אנחנו הולכים למעלה מהדעת? יש לי כבר הבנה, הרגשה, אז איך להמשיך למעלה מהדעת?
אתה בוחר להיות - למרות ההחלטה של השכל - באמונה, בזה אתה מעלה את עצמך לדרגת שכל יותר גבוהה. בין דרגות השכל יש לך אמונה וכך אתה פוסע ועולה. אין לזה הרבה מילים, פשוט צריכים לחשוב על זה ולהשתדל לממש.
שאלה: איך אני יכול להתגבר על השנאה והכעס שלי כלפיך שתהיה לי אמונה ברב?
תבקש מהבורא.
שאלה: ישנה הרגשה שכשהמטה ביד הוא הופך לנחש ובתוכי מתגברת בושה גדולה. זה אומר שאני עושה משהו לא נכון?
אל תפחד, תמשיך הלאה עוד ועוד ואתה תראה שאתה תרגיש מה נמצא בידך מטה או נחש, ותבדיל ביניהם וכך תתקדם.
שאלה: איך אנחנו צריכים להשתמש בשכל כדי שהוא לא יפריע אלא יעזור לנו בעבודה הרוחנית?
צריכים לחשוב טוב טוב והרבה פעמים על כל פסוק ופסוק שאנחנו לומדים בשיעורים האלו, ולראות איך אני יכול לממש את המצבים האלו בצורה נכונה. ואז אני אוכל להרגיש מה זה נקרא דעת, מה זה אמונה למעלה מהדעת, מה זה למעלה, מה זה למטה וכן הלאה. הכול צריך להתגלות בלב ובמוח של האדם.
קריין: קטע 187.
"אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה.
ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני. וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
מה הוא אומר? "אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה", כי כך נכתב לו מלמעלה, אז "נראה לו האמונה לשיפלות". בשביל מה, למה אני צריך להאמין, כאילו אין לי יסוד לגישה של האמונה. "מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול (להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה)". הוא יכול לתת לנו התקדמות לאו דווקא בדרך האמונה, דרך השכל, דרך ההשגה, הרגשה ברורה, כמו שכתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". למה אנחנו צריכים להסכים עם דרך האמונה, למה הבורא בחר את הדרך שלנו דרך האמונה?
אנחנו צריכים להבין, באמת אם נעלה לדרגת תפיסת המציאות האמיתית, לא בדרגה שלנו כמו שאנחנו חיים היום, אלא בדרגה יותר גבוהה, אנחנו נראה שכל המציאות מתנהגת לפי דרגת ההשפעה ההדדית, אחרת אין קשר בין חלקי המציאות, אין קשר בין בני אדם, כל הטבע מתפורר ואין שום דבר.
אנחנו חייבים להבין שחייבת להיות התקשרות למעלה מהאגו שיש בכל חלק וחלק בבריאה, אחרת הבריאה לא תתקיים. ולכן למרות שכל חלק וחלק בבריאה הוא חלק אגואיסטי, אבל ההתקשרות ביניהם חייבת להיות למעלה מהאגו של כל אחד ואחד, אחרת בחוסר קשר ביניהם פשוט הכול מתפורר.
יש לנו תמיד בחירה ללכת או בדרגת האמונה או בדרגת הידיעה, לכן הבורא מלמד את משה שצריך ללכת תמיד בעיניים עצומות ותמיד להחזיק בכוח האמונה.
"נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך," כמו שהוא כותב, "שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים" שבנויים מהרצון לקבל, אז אצלם "נקרא זה" דרך שהיא ממש לא חשובה "בחינת מטה."
ואם משליכין את המטה לארץ, (ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני.)" אם הולכים קדימה בהשפעה כך שהשפעה היא יותר חשובה מקבלה, אז מתקדמים ברוחניות. אם זורקים את המטה כי אין בו שום חשיבות, אז לא מתקדמים ונכנסים רק למבוי סתום ולכל מיני בעיות עד שעוזבים את הדרך.
לכן העניין שהמטה הופך להיות לנחש והנחש הופך להיות למטה, תלוי איך אנחנו לוקחים את העיקרון של מטה בחשיבות או מעלה בחשיבות. מדובר על כוח השפעה שהוא הכוח העיקרי שאנחנו הולכים עימו אף על פי שהוא נגד השכל שלנו - כך העולם הרוחני בנוי וכך הוא מתקיים. או שאנחנו עוזבים והולכים לפי השכל שלנו ואז אנחנו לא יכולים לעלות לדרגה הרוחנית.
יש כאן עניין של בחירה, או שאנחנו הולכים נגד השכל והרגש הנוכחיים האגואיסטיים שלנו או שאנחנו הולכים עימם. לכן אומר הבורא "וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"." אם אדם מחזיק את עצמו כאילו שהוא מבין ומרגיש וזה חשוב לו, אז הוא מיד מתנתק מהמציאות הרוחנית האמיתית, הוא הופך את עצמו לישות מנותקת מהמציאות האמיתית הרוחנית, ובזה נחתך ונזרק מהמערכת הרוחנית.
קריין: 188.
"אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
אם אנחנו מצליחים לעשות צעד באמונה למעלה מהדעת, אז כל המאמצים שלנו נכנסים לדרך של השפעה ואנחנו עולים במדרגה. אם אנחנו לא מסוגלים או לא רוצים לעשות כך, אז אנחנו נכנסים למדרגה התחתונה וזה הופך להיות לנחש ממש.
שאלה: מהו הדבר הזה שהוא או מטה או נחש, על מה מתלבשות שתי ההבחנות האלו?
זה מתלבש על היחס שלנו לפעולות בינינו - או שאני הולך ומבצע פעולות השפעה ומקבל את מה שאני מגלה בכל המציאות שזה שייך רק לכוח אחד שהוא השפעת הבורא כלפיי, או שאני מתחיל לעשות חשבונות אגואיסטיים לפי השכל והרגש הרציונאליים שלי ואז אני נכנס לדרגת מטה.
תלמיד: איזה חשבונות יש במטה?
החשבונות במטה הם להשפעה למעלה מדעתי. חשבונות בכוח קבלה, חשבונות בכוח הבינה ובכוח השפעה, אומנם אני לא כל כך מבין, מרגיש ונמצא בזה, זה נקרא שאני הולך עם מטה ביד.
זה הנושא הכי קשה, אין נושא יותר קשה בחכמת הקבלה. וכל העליות שלנו אחר כך הן רק באותו סגנון, תמיד בעלייה בהשפעה למעלה מהקבלה ולמעלה מהדעת. תמיד להחזיק את המטה ביד ולעשות עימו, בעזרתו ובעזרת ההבחנות האלה כל צעד וצעד, וזה יהיה תמיד נכון ממדרגה למדרגה. יש כאן קושי גדול להבין, להרגיש וליישם.
שאלה: כשאני משפיע משהו, אז אני מרגיש שאני עושה למען עצמי. כשאני מקבל מחבר מתנה מסוימת, אז אני משתדל להחזיר לו אפילו עוד יותר ממה שקיבלתי ממנו כדי שלא להרגיש חייב לו. איך במצב הזה לעשות את החשבון הנכון של כל הפעולות שלי?
במצב כזה אין מה לעשות כי אתה פועל מתוך האגו שלך. אתה צריך להגן עליו כדי שפעולת החבר כלפיך לא תזיק לך, ולכן אתה או לא מקבל או נותן איזושהי תמורה אבל זו פעולה רגילה, אגואיסטית, שאין בה שום דבר ששייך לרוחניות.
שאלה: למה כל הבירורים מסתכמים לשתי נקודות, או דעת או מעל הדעת, או בורא או פרעה, או לקבל או להשפיע? מאיפה מגיע כל ריבוי הסיפורים והדוגמאות, למה לא ניתן פשוט לדבר על השפעה וקבלה?
כך אנחנו עובדים, כך אנחנו מדברים בחכמת הקבלה. אחר כך כשאנחנו מדברים כבר על מערכות, צמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה וכן הלאה, כשאנחנו מדברים על פעולת הרצון לקבל עם צמצום, עם מסך, עם האור העליון וכמה הוא מסדר את עצמו להיות בעל מנת להשפיע, אז אנחנו מדברים בצורה פשוטה, טכנית ומאוד ברורה כך שאין שם במה לטעות.
תלמיד: כאשר מנסים להסביר לנו את הדברים המכאניים האלה ועולות הרבה שאלות בשכל, אז כל הסיפורים והדוגמאות עונים על השאלות האלה.
הבעיה שלנו, כמו שאנחנו גם עכשיו מרגישים, היא שאנחנו לא בדיוק יכולים לאתר את ההבחנות הללו בנו. אני לא יודע על מה מדובר בדיוק, איפה זה נמצא בי בדיוק, אני לא מרגיש את ההבחנות האלה בצורה ברורה, מתוך כך אני מגיע לבלבול. זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה", לפני יציאת מצרים. הבירורים האלה הם בדיוק לפני הבריחה ממצרים.
תלמיד: הרי הסיפורים האלה הם דוגמאות מתוך החיים הגשמיים, ובין היחידות האלה יש אינטראקציה, ואז אנחנו מזהים את האינטראקציות האלה בתוכנו. לכן צריך את כל הדוגמאות האלה.
כן.
תלמיד: האם כאשר אנחנו מרימים את המטה מדובר בלהרים את החשיבות של האמונה מעל הדעת?
כן.
תלמיד: איך אני מעלה בתוכי את החשיבות של האמונה למעלה מהדעת?
להתקשר לחברים, להתקשר לבורא ולבקש כוח.
שאלה: מהי הסיבה של הכבדות שאני מרגיש כשאני מתבטל לפני ה'? האם האמונה גורמת לי לזה, או שאני מרגיש יותר נחש מאשר מטה?
גם זה וגם זה. אנחנו לא כל כך יכולים להבדיל איפה כאן הנחש ואיפה כאן המטה, זו הבעיה. תקראו את מאמר ד' ב"שמעתי" – "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה".
שאלה: האם מטה זו הכוונה, ואיך אנחנו מספיקים לבנות את הכוונה? האם זה כמו צילום בהילוך איטי של הפעולות שלי?
אנחנו בונים את הכוונה מתוך זה שמתחברים לעשירייה ומתחברים לבורא ורוצים לממש פעולת השפעה. מדובר סך הכול על פעולת השפעה שצריכה להיות בעדיפות גדולה יותר, חשובה יותר מכל פעולות הקבלה.
שאלה: מצב של נחש זה אומר שימוש לא נכון בעשירייה או בכלל ניתוק ממנה, מה זה בדיוק אומר?
כשאני רוצה ללכת בשכל במקום בכוח האמונה, כוח הבינה, זה נקרא "נחש". אם אני רוצה ללכת עם השכל שלי, עם הרגש שלי, עם מה שיש לי, ולא ללכת עם מה שמכתיבים לי מלמעלה החברים או הבורא, אז נקרא שאני הולך עם השכל והרגש שלי וזה נקרא "מטה", שאני הולך מטה בחשיבות. ואם אני רוצה להתקדם אחרת, אז אני צריך להעלות את כוח ההשפעה, כוח החיבור וכך אני הולך למעלה מזה.
שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות מסך אם הבירור שלנו תמיד עובר בין מטה לנחש?
דווקא בצורה כזאת אנחנו בונים מסך. תנסה להבין מהו העיקרון, וכשתתחיל לממש אותו אתה תראה איפה חייב להיות כאן כוח התנגדות לרצון לקבל שלך, ואיך אתה מתעלה מעל הרצון לקבל שלך לרצון להשפיע שלך, בכוח ההתנגדות. זה נקרא שאתה בונה מדרגה, וכך כל פעם עוד מדרגה ועוד מדרגה, וכך תתחיל לעלות.
שאלה: כל יום אנחנו מרגישים לחץ יותר ויותר, הרגשה של בית סוהר וחוסר יכולת להישאר בתוכו, איך להעביר את ההרגשה הזאת לקבוצה?
לדבר, להיות איתם כל הזמן ככל האפשר בקשר, אבל לא לבלבל אותם אלא לדבר על מה שיכול לעזור לחיבור ולעליה של כולם.
שאלה: אנחנו בעיקר לא יודעים להבדיל מתי זה מטה ומתי זה נחש, איך לא לטעות בזה?
אם זה לפי הרצונות של החברות, זה מטה. ואם זה לא לפי הרצונות של החברות, זה נחש.
שאלה: מעל הדעת זה מצב של חוסר ודאות. אני כל הזמן מחפשת ודאות בכל דבר, איך להתרגל לחוסר הוודאות?
למעלה מהדעת זה דווקא אבחון מאוד מאוד מדויק שפועל בכל המציאות, ולמטה מהדעת או בתוך הדעת פועל רק בשכל שלי וכל הזמן מביא אותי לטעויות ולמבוי סתום. לכן אני צריך להשתדל לכייל את עצמי, לכוון את עצמי כל פעם לפעולה שהיא למעלה מהאגו שלי, כי בתוך האגו שלי כבר מספיק טעיתי בכל החיים שלי לכל הכיוונים.
איך אני הולך לא לפי השכל שלי אלא לפי השכל של הבורא, על זה מדובר כאן. הבורא מלמד את משה ואומר "יש לפניך מטה ונחש. אם זו פעולה שאתה צריך להעריך אותה, תעלה אותה למעלה מהדעת שלך ואז היא תהיה פעולה נכונה. אם אתה רוצה לעשות פעולה לפי השכל שלך, אז תדע שאתה טועה".
תלמידה: אנחנו עולים משנאה לאהבה, איך האהבה הזאת מתבטאת בדרגה הבאה?
ככוח החיבור.
שאלה: האם כל אחד מאיתנו יכול להחזיק במטה או רק יחד כל העשירייה?
כל אחד צריך להחזיק את המטה שלו, וכל אחד צריך לעזור לאחרים שיחזיקו נכון את המטה, שיכבדו פעולות השפעה הדדיות בין כולם.
תלמידה: אילו תנאים דרושים לכל אחד באופן אישי בעבודה הזאת?
זו לא שאלה, את הכול צריך לחבר. אבל העיקרון הוא שהולכים לקראת חיבור.
שאלה: האם צריך לבחון כל פעולה יומיומית שעושים אם יש לה השפעות חיוביות על העשירייה?
כן.
שאלה: מה זה נקרא שאדם מחזיק מטה בעשירייה?
שתמיד רואה את עצמו האם הוא הולך למעלה מהדעת או לא, בכוח על מנת להשפיע.
תלמיד: אבל במה זה נקרא שיש לו מטה ובמה זה נקרא שיש לו נחש ביחס לחברים?
זה תמיד באופן שבו הוא מתייחס לפתרון הבעיות שנמצאות לפניו עם החברים.
תלמיד: מאיפה משיגים את הכוח הזה של המטה בינינו?
כשהולכים למעלה מהשכל, העיקר להשפעה.
שאלה: מה זה אומר לקבל מהחברים כוח אמונה למעלה מהדעת ומה ביחס שלי לחברים מעורר אצלי כזה כוח?
לתת דוגמה. עד כמה אתה הולך לחיבור, על אף שאתה רואה שזה ממש פוגע בך כביכול.
שאלה: בכדי לשמור את המטה בידיים, האם אנחנו יכולים ליהנות מהכוח המרפא של הנחש, זאת אומרת יכול להיות שהנחש ייתן לנו התעוררות ברצון לקבל?
ודאי שהנחש נותן התעוררות לרצון לקבל. את כל התרופות בעולם שלנו מסמל הנחש, הרעל שלו כולל בתוכו את כל התרופות. וכשאנחנו מתעוררים על ידי הנחש, זה סמל שאנחנו מתעוררים לכוח ההשפעה, לכוח החיבור, לבורא. הנחש הוא שמביא אותנו להתחברות עם הבורא, זה נקרא "עזר כנגדו".
תלמיד: אמרת שאנחנו מגיעים למבוי סתום ונופלים מהדרך. יש לי רצון לקבל קטן ואני רוצה להיות בהשפעה ואתה המורה שלי ואתה אחראי עלי, שום דבר לא תלוי בי, אתה חייב לשמור עלי בדרך.
לא. אני חייב להסביר לך איך אתה חייב לשמור על עצמך בדרך.
תלמיד: איך?
איך? תפנה לבורא, תפנה לחברים, כרגיל, מה שאנחנו לומדים.
תלמיד: מה זה בורא?
אל תשאל עכשיו, יהיו לך אלף שאלות. אתה חייב להבין רק דבר אחד, כל ההתקדמות תלויה בך ולא בחברים ולא בבורא ולא בקבוצה ולא בכלום. ככל שאתה מכניע את עצמך כלפיהם, כך אתה מתקדם.
שאלה: מה זה עצלות בדרך, לפי ההגדרות של מטה ונחש?
עצלות בדרך זה מורכב. זה כשאני לא פונה לבורא, אני לא מקבל התעוררות מהחברים. ואם את ההתעוררות הזאת לא ממשיכים לבורא - זו עצלות. "עצלות" זה לעת עתה לא להשתמש נכון בכלים שנמצאים בידיים שלי, בהישג יד.
קריין: קטע 189.
"בכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.
נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
זאת אומרת שהבורא מתקן אותנו כל פעם יותר ויותר, כמו שאנחנו מתקנים תינוק שרוצה ללכת ונופל, ושוב אנחנו מרימים אותו והוא שוב עושה כמה צעדים ונופל עד שהוא לומד ללכת. אותו הדבר כאן, הבורא מתקן את ההתקשרות שלנו לחברים, עד שיחד כולנו נבנה בינינו מערכת קשר שהיא תחזיק את כולנו יחד בעיגול, ואז על ידי הקשר הזה שאנחנו מסוגלים לייצב בחיבור בינינו, אנחנו יכולים להתקדם.
שאלה: מדוע כישלונות מביאים לרכישת תכונת המטה?
חוסר הצלחה מגיע לאדם כשיש לו הזדמנות להתקדם. זאת אומרת עשה תהליך ונתנו לו אפשרות להתקדם והוא לא יכול להתקדם בצורה נכונה - שזה טבעי - והוא טועה, נופל, ומרימים אותו ומקדמים אותו. "אלף פעם ייפול צדיק וקם" - כך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: איך אנחנו מאבחנים את הכישלון? במה כאן בדיוק הכישלון?
בזה שאני לא יכול להתקרב לחברים ולבורא בצורה לא אגואיסטית. אני כאילו מגיע איתם לקשר ואחר כך מגלה שהקשר הזה הוא קשר אגואיסטי, וזה תמיד כך. אנחנו מתקרבים בקשרים טובים לחברים ולבורא ואחר כך מגלים שזה לא מספיק, שזה לא נכון, הקשר לא טוב. ואז אנחנו נופלים ומאתרים קשר יותר טוב וכך מתקדמים. מתגלה בנו עביות יותר גדולה, עולים עליה ומתקדמים. וכל פעם עולים על עביות יותר גדולה.
תלמיד: מה זה הכשלון הזה שאני מגלה, שאני לא יכול לפעול על מנת להשפיע, זה נחש, זה מטה?
זה הרצון האגואיסטי שלך. ומה שעכשיו תעשה עימו, זה ייקבע אם אתה הולך עם מטה, או עם נחש.
אנחנו ממשיכים ללמוד אותם הפסוקים, וצריכים יותר ויותר לשים לב על מה מדובר. מדובר כאן על איך אנחנו מתייחסים לחברה, לעצמנו, להתקדמות שלנו לקראת הבורא, ואיך אנחנו בצורה כזאת מגיעים למצב שכולנו מתחברים יחד. אז עלינו כל הזמן לשים לב ולברר, שהשפעה וחיבור יותר חשובים לנו מקבלה, שמירה על עצמנו וניתוק. זה בעצם ההבדל בין מטה ונחש. ככל שאני שם את האגו שלי למטה מהאחרים, אני עושה צעד קדימה לקראת המטרה הרוחנית.
קריין: 190.
קריין: "אין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה"." זאת אומרת שההשפעה תהיה תמיד יותר חשובה מקבלה, חיבור יותר חשוב מניתוק "והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", אני בודק את עצמי בכל מקום, בכל אבחון, למה אני מתייחס במציאות, לדומם, צומח, חי, ומדבר, איך אני שופט כל דבר ודבר. מידת הקשר שלנו, עוצמת הקשר שלנו, מהות הקשר שלי, וזה תמיד יהיה בכוח השפעה ולא בכוח קבלה. זה מבלבל אותנו מפני שאנחנו רגילים להתייחס לכל דבר לקבל ולא להשפיע. "היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה'," התפתחויות. "היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
קריין: שוב 190.
"אין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה."
(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")
שאלה: אם כל אחד ילך עם הנחש שלו, אז כל אחד יתחיל לפתח אולי איזו דת משלו ונלך לכל הכיוונים. מה התנאי למטֶה, לאמונה למעלה מהדעת? זה כאילו בכלל לא קיים באופק.
נכון. אין באף אחד כוח השפעה שהוא יכול להיות למעלה מכוח הקבלה. אלא כולנו הולכים בצורה אגואיסטית פשוטה - איפה שאנחנו יכולים לוותר זה לזה שם אנחנו איכשהו מתקשרים וכך אנחנו בונים את כל ההתקשרויות בינינו, לכן זה לא נקרא קשר.
בעניין "מטה ונחש". ''המטֶה'' הוא שאני כל הזמן צריך לחשוב על החיבור בינינו, כך שבכל המאמצים, בכל הפעולות שלי, ההתחברות הזאת צריכה להיות פעולת הצלחה. כי אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שבפעולה הכללית שלנו אנחנו מחזירים את הכלים השבורים למערכת אינטגרלית אחת של האדם הראשון כמו שהיתה לפני השבירה, את הדברים האלה אסור לנו לשכוח. חכמת הקבלה מדברת רק על זה, איך אנחנו מגיעים לחיבור השלם, בהשלמה הדדית, ב"איש את רעהו יעזורו".
אומרים לך, אתה יוצא ממצרים, מהגלות לרוחניות, רק בתנאי שאתה מקבל את עקרונות החיבור בין דומם, צומח, חי, מדבר, לפחות בעשירייה שלך, תתחיל בקבוצה, בצורה כזאת שכאן חייב להיות כוח החיבור כמו שאתה יכול לתאר לעצמך במערכת אדם הראשון.
אם כולם משלימים את כולם לפי חוק הערבות, אם כל אחד מוכן לעזור לאחר מפני שמרגיש שנמצאים בכלי אחד, אז זה התנאי ליציאת מצרים. אין כאן משהו חדש. כשנגיע לזה יהיה לנו בלבול ותמיד זה קורה, כי אנשים לא מבינים מהי "אמונה למעלה מהדעת", אבל זה פשוט - כוח ההשפעה, כוח החיבור הוא תמיד יותר חשוב מכוח הניתוק והפירוד, ולא משתמשים בצורה אגואיסטית אף פעם אחד באחר אלא רק למען החיבור ההדדי. זה בעצם כל התנאי. אין כאן שום דבר מורכב, אלא רק להגיע לקבוצה שהיא יכולה בצורה כזאת איכשהו לממש את התנאי הזה, ואדם נכלל בה וממשיך חופשי.
תלמיד: האם התנאי הזה כבר קיים בעשירייה?
תשאל את העשירייה. אתם נמצאים איפה שאתם נמצאים, אתם צריכים לבנות את המערכת הזאת, לבנות קשרים כאלו, ואז בתוך קשרים כאלו תגלו את חוקי הקשר הזה, את חוקי הקומוטציה, ומזה תלמדו מה נקרא ''טבע הבורא'', לפי זה תגלו את החוקים שלו.
תלמיד: אם כבר קיימת עשירייה, אז אולי התנאי הזה כבר קיים וחסרה רק ההשתתפות של כל אחד.
מה זה "עשירייה קיימת", שאתה יכול לספור כך באצבע 1, 2, 3, 4, עד 10? איפה הקשר ביניהם? איפה התקשרות ביניהם בתמיכה הדדית, מה שאנחנו לומדים במאמרי רב״ש על עשירייה, שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, איפה זה קורה?
תלמיד: האם זה תלוי בכל אחד ואחד?
במה זה תלוי, זה לא חשוב. השאלה אם דבר כזה קיים או לא קיים. אם אתם לא מקיימים את זה, אז אין עשירייה. נניח שיש עשרה בחורים שמגיעים מדי פעם לשיעור, אבל מידת ההתקשרות ביניהם לא קיימת, כל שכן התקשרות רוחנית, שכל אחד יכול להיות במקום האחר, וכל אחד רוצה להחזיק את האחרים, וכל אחד עבור כולם במידת הערבות שתהיה ביניהם. אתם צריכים לבדוק, כי לפי זה אתם קובעים איפה אתם נמצאים.
שאלה: התפילה שאנחנו מעלים פעמיים ביום, כל הכלי העולמי, מעל כל ההבדלים והסתירות שברמה הגשמית הולכים ומתגברים עם התפתחות המלחמה ואנחנו מעל זה עושים מאמץ להתחבר, האם זוהי מערכת של המטֶה? האם זה הופך למטה?
זה הולך לקראת זה ונקווה שתגיעו לזה.
תלמיד: המטה הוא הקדושה ואנחנו זורקים אותו לארץ, הוא הופך לנחש ואז אנחנו בורחים ממנו. למה אנחנו לא מחזיקים במטה ולא מרגישים טוב כשמחזיקים? איך לא לזרוק את המטה?
המטה הוא נגד האגו שלנו. אם אנחנו נחזיק בינינו, בין החברים, אז נוכל להחזיק גם במטה. החשוב ביותר ללכת בעיניים עצומות בחיבור עם כולם, ואחרים יקבעו איך אני מתקדם.
תלמידה: זה לא יהיה כך כל הזמן?
ודאי, הוא מכוון אותנו למטרה.
שאלה: אם המטה הוא אמונה למעלה מהדעת, אז איך תכונה כל כך גבוהה כמו משה היה יכול לזרוק אותו לארץ? האם היה לו ספק בבורא?
אני לא יודע מה קורה עם משה, אני לא נמצא במקומו, אבל כאן מלמדים אותנו שצריכים להחזיק את המטה וללכת עמו שיהיה תמיד למעלה, שיהיה למעלה בחשיבות. ולא לזרוק אותו על הקרקע שאז הוא הופך לנחש.
שאלה: לפי הקטעים ''הנחש הקדמוני'' הוא ביטוי של הגאווה. מה הרגע שהוא מתבטא, או נולד, מתי זה נוצר? אנחנו מדברים על מערכת האדם הראשון. האם הוא החליט שהוא גדול יותר מהבורא?
אם האגו שלנו יותר גדול מכוח ההשפעה, מהחברים, זה נקרא שאני זורק את הבורא וזורק את המטה והולך רק עם האגו שלי.
שאלה: האם החזקת המטה מסמלת שליטה על אמונה מעל הדעת? אפשר לשלוט על אמונה למעלה מהדעת?
לשלוט על אמונה למעלה מהדעת אפשר רק בתנאי שאני כל הזמן מבטל את עצמי.
שאלה: האם האמונה גורמת למטה להיות למעלה ולהנמיך אותנו, ומפה נובע הכוח העליון שגורם לנו להיוולד מחדש ברוחניות?
אנחנו נגיע לזה ונלמד.
שאלה: אנחנו מגיעים לכך שבלי בקשה שום דבר לא יקרה. איך לבנות נכון את הבקשה לבורא כך שזו לא תהיה בקשה אגואיסטית על עצמי? מכיוון שכל העולם זה אני ואני זה כל העולם.
לבנות בקשה לבורא אפשרי אך ורק שהבקשה לבורא והבקשה לכל החברות תהיה ממש אותה הבקשה. אז היא תהיה הבקשה נכונה והבורא ישמע.
שאלה: בימים האחרונים הרגשנו בצורה מאוד חזקה את הקשר בעשירייה שלנו. היו לנו אפילו הפרעות זהות והרגשנו שיש לנו מחשבות זהות ורצון אחד. איך אנחנו יכולות להחזיק את המטה ולעזור לחברות שלנו שנמצאות בירידה כדי שהעשירייה שלנו תהיה כל הזמן מלאה? שלא נהיה בלי אחת החברות, אלא שנהיה כל הזמן יחד כולנו. איך נוכל לעשות את זה?
אתן צריכות כל הזמן לדאוג כולכן על כולן ועל כוח הערבות שיגדל בקבוצה. אין כאן שום תשובה מיוחדת. זה מה שעליכן לדאוג עליו, תדאגו ותקבלו את זה.
שאלה: האם הנחש והמטה הם שני צדדים של אותה המטבע והכול תלוי בכוונה? ואיך משתמשים ברצונות על מנת לקבל או על מנת להשפיע?
נכון מאוד, זה עוזר לי. אני לא יכול להיות במטה בלי נחש ובנחש בלי מטה, זה מייצב אותי נכון ובדיוק למטרה, שאני מתחשב גם עם הנחש וגם עם המטה, בצורה כזאת אני מכוון בדיוק למצב של גמר התיקון.
שאלה: האם לצאת ממצרים אנחנו יכולים רק כעשירייה, או שאנחנו צריכים לעשות את זה כולנו ככלי עולמי אחד?
כן, ודאי שזה מספיק. אם אדם מבטל את עצמו כלפי העשירייה שלו, זה מספיק כדי שהוא כבר יתקדם לבורא.
שאלה: בקטע הוא כותב שפרח מטה אהרון כדי לתת סימן אם העבודה היא על הבסיס הנכון או לא. מהו אותו סימן? הרי אנחנו מתקדמים בעיניים עצומות כל הזמן.
אתה הולך עם עיניים עצומות אגואיסטיות, אבל נפתחות לך עיניים פקוחות אלטרואיסטיות. ואז במקום לראות את העולם הזה בעיניים אגואיסטיות, אתה מתחיל לראות את העולם העליון בעיניים אלטרואיסטיות, וכך אתה מתקדם.
שאלה: מה להחשיב כסימן טוב בעבודה שלנו?
כשאתה מתחיל לעבוד עם הכלים דהשפעה בכל הרצונות שלך, או יותר נכון למעלה מכל הרצונות שלך.
שאלה: כשאתה אומר ביטול, זה נשמע פעולה פסיבית להתבטל. אבל אתה אומר לשלב גם עם הנחש. האם זה אקטיבי, מה האקטיביות בפעולה הזאת?
ביטול זו פעולה מאוד קשה, אקטיבית, ובהחלט זה מאוד מאוד לא פשוט. אתה צריך לבטל את הנחש שלך, את האני שלך, את כל ההסתכלות שלך על החיים, איך אתה קולט, תופס, מקבל את החיים. את זה אתה צריך לבטל וכך להמשיך להתקדם. זה מאוד מאוד לא פשוט ופעולה מאוד לא פסיבית.
תלמיד כשאני מתבטל ביחס שלי למציאות כשאני רואה בשכל שלי, בדעת שלי, איך אני משלב גם את הנחש? כי בנפילות שלי, כשאני נופל לנחש, זה השילוב בין בשתי התפיסות?
אתה אחר כך תשתמש בנחש לדרגת העביות של המדרגה הרוחנית. מאיפה תיקח את העביות? הנחש ישתתף בפעולות הרוחניות שלך כאחוריים לדרגה הרוחנית. עוד נלמד את זה.
שאלה: איך עשירייה יכולה לברר בצורה אמיתית באיזה מצב היא נמצאת, במטה או נחש?
זה לא עכשיו. אין לנו עם מה להשוות, אין לנו כלים איך למדוד. אנחנו צריכים עכשיו פשוט ללכת לפי מה שאנחנו קוראים בפסוקים האלה ואיכשהו לממש את זה.
קריין: 191.
""וישליכהו ארצה", כלומר, שניתן רשות לקליפה, "ויהי לנחש וינס משה מפניו", כלומר, שגילה להם שהסיבה שלא שמעו אליו עד היום, הוא מכח הנחש הזה דמחי בזנביה. ועל כן האמינו לאנשים המבקשים את נפשו וכו'. ועל כן, "ויברח משה מפני פרעה".
אבל עתה נתן לו השי"ת כח זה, "שלח ידך ואחוז בזנבו", כלומר, שלא יאמינו לרשעים, רק יאמינו בו. ואז, "ויהי למטה בכפו", כי יראו שישיגו אמונה שלימה וטהורה, והנחש לא יוכל להכותם עוד."
(בעל הסולם. "שלשת האותות")
במילים אחרות הוא רוצה להגיד כך, הגעתם לכל מיני מצבים, וניסיתם אותם בקבוצה, בעם מה שנקרא, ועכשיו אתם צריכים להשתדל לארגן את עצמכם בצורה רצינית, שהקבוצה שלכם יכולה להתרומם, לצאת ממצרים, לא להיות בשליטת האגו שלכם אלא "ואיש את רעהו יעזורו". אתם צריכים להתחבר ביניכם ולעלות למעלה מהאגו שמחזיק אתכם, למעלה מפרעה. זה המצב שלכם עכשיו. אם תסדרו את עצמכם בצורה כזאת, תוכלו לצאת מעל מנת לקבל ולהתחיל להרגיש את המציאות העליונה, עולם העליון. הכול תלוי בכם.
זו נקודה מאוד קריטית. לכן בכל הפעולות שאנחנו אחר כך עושים אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים".
שאלה: מה ההבדל בין לתפוס את הנחש בזנב לבין לתפוס אותו בראש? כי הוא לפעמים מדבר עליו כך ולפעמים כך, בעבודה עם הרצון לקבל?
כן. תלוי איך אתה מחשיב אותו.
תלמיד: מה זאת אומרת?
אם אתה מחשיב את הנחש ואתה רוצה ללכת עימו או נגדו, ואתה מבין איך אתה יכול להשתמש בו בצורה כזאת שלא נורא, אפילו שהוא נגדך ואתה נגדו, אבל אתם יכולים להשתמש אחד בשני, אתה תחזיק אותו נכון כדי להגיע לאמת. כי בסופו של דבר הנחש הופך להיות לאותו הכלי של מלכות דאין סוף.
תלמיד: האם הנחש יגדל כל פעם יותר כדי שאנחנו נוכל לעלות יותר?
כן, איך אתה יכול לגדול יותר ללא הנחש, איך זה יכול להיות? הרצון לקבל לא מזדכך ולכן אתה תצטרך לעבוד עימו.
שאלה: איך לעבוד נכון עם הקטעים האלה? אמרת קודם שהם עוד לא בשבילנו, ומורגש שהרבה דברים עוד לא ברורים. איך להוציא מהקטעים את מה שצריך?
תשבו, כל אחד עם עצמו כדי שלא לבלבל זה את זה, תקראו אפילו עשר פעמים כל קטע ותבינו את מה שכתוב, באיזו צורה זה כתוב ומה הוא רוצה להגיד. כך תיכנסו לזה עוד ועוד ותתקרבו למחבר.
תלמיד: האם אין בעיה בחשיבה לוגית, כמו מהו נחש?
שיהיה גם זה, לא חשוב. העיקר להשתדל להיכנס פנימה למה שהוא כותב עם תפילה ועם כל מה שאפשר. להיות ככל האפשר בבירור של הפסוקים האלה ומתוך כך תתחילו לגלות פתאום שכל חדש, רגש חדש וכל מיני דברים שקודם לא היינו בהם ממש.
שאלה: משה פעל באמונה למעלה מהדעת, אבל הבורא דיבר אתו ושלח לו אותות וסימנים. האם אי פעם גם אנחנו נגיע למצב של יחסים דומים עם הבורא?
כל אחד ואחד חייב להגיע לזה.
שאלה: האם יכול לקרות מצב שמגיע הנחש ורוצה להסתדר איתנו, ונוכל להגיע איתו לאיזושהי הסכמה? אם כן, באיזה נושא?
אני לא רוצה להיכנס לבלבול שלך. אם אני מברר מהו נחש, אז זה נחש, אם נראה לי במקום נחש משהו אחר, אז משהו אחר. קודם כל עליי לברר מי נמצא בי ומדבר בי, האם זה כוח ההשפעה או כוח הקבלה, ואיך אני מתייחס לכוחות האלה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להתבטל לגמרי לפני העשירייה גם כשנראה לנו שהמחשבה שלנו היא נכונה?
בוודאי שכן. דווקא כשאני רואה שאני היחידי שצודק וכולם לא צודקים, אז אני צריך להתבטל כלפי העשירייה. לא חשוב לי כמה אני צודק או לא, אלא המטרה שלי היא שתהיה לי הזדמנות להתבטל ולבטל את האגו שלי, כי אז אני מגיע למצב שאני מתחיל להתקרב לבורא. לכן מה זה חשוב על מה אנחנו מדברים ועל מה אנחנו מתווכחים, ומי צודק ומי לא, אלא אני נכנס למצב שאני יכול לבטל את עצמי וזהו, זו הנקודה החשובה ביותר.
שאלה: אני מרגיש שמטה ונחש הם אותו הדבר, אותו הנושא. כשאני מסתכל על המדרגה הקודמת אני חושב שבניתי את המטה, אבל כשאני מסתכל על המדרגה הבאה אז המטה של המדרגה הקודמת הופך שוב לנחש, ואני שוב צריך להפוך את הנחש למטה בשביל להגיע למדרגה הבאה. בשביל לעשות זאת אני חייב להיות אפס, אני חייב להתבטל כלפי החברים ולבטל את הרצונות שלי כלפי העשירייה. בכל מצב הבורא מראה לי שאני לא טהור, אני חושב שאני בטהרה ואז הבורא מראה לי שלא. איך לבנות את הגישה הנכונה?
אמרת את הכול נכון חוץ מהבחן אחד, המצבים שאתה מרכיב וכאילו ברור לך שאתה צודק ואתה רואה שוב ושוב שאתה לא צודק, המצבים האלה דווקא מקדמים אותך. לכן כל פעם כשאתה רואה ששוב לא הצלחת במשהו אלו סימני ההתקדמות. אתה צריך להתייחס ביתר דיוק לעליות וכך יהיה טוב.
שאלה: יש אושר יותר גדול בביטול, אם מחשבים את ההנאה האגואיסטית לעומת ההנאה מהביטול כלפי החברים וכלפי הבורא, זו הנאה יותר גדולה, אבל ברגע שאני נהנה מהביטול הזה אז אני שוב נופל לקבלה. איך להגיע למצב שאני גם מקבל את ההנאה אבל בשביל להשפיע?
זה עוד לפניך, אל תדאג, זה יקרה דרך הביטול הכולל שתצטרך לבצע.
שאלה: כשאני באה לעשות משהו בעשירייה, הרבה פעמים מתגלה לי מה יוצא לי מזה, ואז מתחיל שיח אם אני עושה בשביל עצמי או לא עושה בשביל עצמי. אני לא מצליחה לסדר את השיח הזה, ואז יוצאת ממני איזושהי אמירה לבורא, "תחליט אתה, אני לא יודעת. אתה יודע מה אני מעדיפה והתוצאה כבר לא מעניינת אותי". האם זו דרך נכונה להתמודד, או שאני צריכה לנסות להכריע? מה לעשות בסיטואציה הזו?
את צריכה ללכת עד הסוף בבירור שלך.
תלמידה: מה זה אומר ללכת עד הסוף?
את רוצה לדעת איך להעמיד את המשפט הזה כדי שהוא יגמר נכון.
תלמידה: את המשפט לבורא?
כן, את המשפט לבורא, שהוא יעזור לך להבין ולהחליט.
שאלה: מה מלווה את האדם ביציאת מצרים, השתוקקות, חיסרון?
נגיד שכך.
שאלה: המלצת לקרוא את המקורות, אפילו עשר פעמים, כל אחד עם עצמו, ולהתפלל שנרגיש את המקורות.
הכוונה למקורות שיש לפנינו עכשיו.
תלמיד: לנו כ"בני ברוך" יש עוד מקור שהוא ההסברים שלך בשיעורים ואותם אתה פחות מדגיש. אם אני מקשיב לְמה שאני שומע בהמלצות שלך, אז אני צריך כל היום להעמיק במקורות של הרב"ש, בכל מיני פסוקים שאת חלקם אני לא מבין. לעומת זאת אתה לא מדגיש שצריך לשמוע את השיעורים עצמם שהם תורת חיים בשבילנו.
מהו האיזון בין לקרוא את המקורות האלה, לבין לשמוע את הדברים שאתה אומר? כי אם אני אקרא עשר פעמים את מאמרי הרב"ש, ולעומת זאת אשמע פעמיים את הדברים שלך, מהם אני אבין הרבה יותר מה אני צריך לעשות.
אני לא קורא את מה שאמרתי אלא את מאמרי הרב"ש, ולכן זה מה שאני ממליץ לכם. אם אתם קוראים את המקור שאנחנו קוראים בזמן השיעור, את דברי הרב"ש, ואחר כך רוצים לשמוע גם את מה שדיברנו בשיעור, אז זה בסדר. אבל דברי הרב"ש הם היסוד, כי ההשגה שלו, ההבנה שלו והגדוּלה שלו היא למעלה משכלנו.
שאלה: יש רק שתי דרגות, קדושה או סטרא אחרא. איך לא להיות בשליטת הסטרא אחרא ולעבוד עם אנרגיה מכופלת בקדושה?
אני לא יכול להיות בתוך הסטרא אחרא ולעבוד על מנת להשפיע, זה לא ילך.
שאלה: כל פעם שאנחנו מתבטלות ומתחברות לדעת של כל החברות אנחנו רוכשות את היכולת לבטל את הדעת העצמית, האם זה אומר שאנחנו מחברות את עצמנו ללב אחד?
כן.
שאלה: שאלה על פרעה, כמו שנאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". מאיפה פרעה לוקח את הכוח לשים את עצמו נגד הבורא, האם מתוך הסתרה מלאה או שהוא מבין מי זה הבורא?
הכול הבורא מסובב ואין כאן לא פרעה ולא שום דבר אחר אלא רק הבורא כל פעם משחק איתנו בכל מיני צורות. הוא מתלבש בכל מיני דמויות וכך משחק איתנו ואנחנו על ידי זה גדלים, מקבלים כל מיני התרשמויות ממנו ואז יכולים להבין אותו יותר, להרגיש אותו יותר. ולא שיש כאן הרבה מקורות השפעה, אלא "אין עוד מלבדו" בלבד, וכל הצורות, הדמויות, ההשפעות עלינו, כדי שאנחנו על ידי זה נהיה מורכבים מכל ההשפעות האלו וכך נגדל.
שאלה: בחיבור בינינו הבורא מפריד בינינו, אנחנו שוב מחפשים אחר המטה, איך לעבוד בצורה מודעת?
להתבטל כל אחת כלפי החברה, העשירייה, ומתוך הקשר שאתם מייצבים שם לפנות לבורא ולבקש כל מה שתרצו.
תלמידה: ואם יש פחד מהכוח של החיבור?
אם אתן תתחברו לא יהיה שום פחד. תתחברו ביניכן חזק ולא יהיה שום פחד.
שאלה: האם לתפוס את הנחש בראשו זה אומר להכיר אותו מיד ולהרים את המטה, ואם אני תופס אותו בזנב זה רק אחרי בירורים רבים?
אם אתם תנסו לעשות את זה בפועל ואחר כך תעזרו לנו גם להבין. "אין חכם כבעל ניסיון". תעשו, תבררו לא בשכל אלא בפעולה. אתם תנסו לאתר את הנחש שנמצא ביניכם, איך לתפוס אותו ממש שנמצא בינינו, לא בתוך כל אחד וזה בתוך בני אדם.
תלמיד: כלומר היכולת להכיר בו מיידית תלויה בניסיון?
כן.
שאלה: לגבי הרצון להשפיע, הבורא בורא אותו או שאנחנו צריכים לברוא את זה?
הכול מגיע מהבורא. הכול מגיע מהבורא אבל בהקדם פנייה שלנו אליו.
שאלה: אנחנו לא יכולים עכשיו בצורה אמיתית וטהורה לעבוד ולכן אנחנו עובדים על מנת לקבל. איך לזהות את המצב הזה ולכוון את עצמנו נכון כדי להיות חלק מהבורא?
על ידי חיבור ביניכם.
שאלה: אנחנו בחיים האלו או מקריבים את החופש שלנו עבור הנוחות או מקריבים את הנוחות עבור החופש. אנחנו צריכים להיות בחופש משליטת הרצון לקבל, על איזה חופש אנחנו מדברים?
אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חופשיים מההגבלות לעשות פעולות השפעה. אני יכול לעשות פעולות השפעה לכל הכיוונים, בכל התנאים, זה נקרא "נאמן ביתו הוא". מדובר על משה שיכול להסתובב בתכונות הבורא, בכוחות הבורא, במערכת הבורא ללא שום הגבלות, עד כדי כך יש לו מסך וכוונה נכונה על מנת להשפיע.
שאלה: מטה ונחש - מתי מגיע הרגע שהבורא יאפשר לנו להשתמש בשני המצבים כדי לעבור לקו האמצעי?
אחרי שאנחנו נוכל לאתר את השני מצבים האלה - גם מטה וגם נחש ונדע איך להשתמש בשני המצבים - נכון, ולחבר ביניהם לקו האמצעי ולהתקדם בצורה כזאת לבורא שממנו יוצאים כל הכוחות האלה, אז אנחנו נראה איך לבנות את עצמנו.
שאלה: איך להשפיע, אין לי ממש מושג איך להשפיע?
לעשות לחברות לפי הרצון שלהן.
שאלה: מה זה אומר לקבל יחס השפעה נכון לכל המציאות?
הכול מגיע מכוח אחד - מהבורא.
שאלה: מה זה שאנחנו משפיעים אם אנחנו במצרים?
אפילו כשאנחנו נמצאים במצרים, אנחנו יכולים לעבוד על פעולת החיבור, ככל האפשר. לפחות כדי להבין, לגלות שאנחנו לא מחוברים.
שאלה: האם הבורא יכול להשתמש בחברים שלנו כנחש כדי לזרוק אותנו מהדרך?
ודאי שהנחש זה גם פעולת הבורא, ככה הוא פועל. אנחנו לא יכולים להגיד על החברים שהבורא פועל בהם כנחש, לא. זה כוח החיבור שבצורה כזאת מתגלה.
שאלה: מה ההבדל בתחושה הפנימית בין פרעה לנחש?
אין כל כך הבדל. רק פרעה מתגלה כשולט עלינו בכל מיני צורות טובות וגם רעות. אבל רעות יחסית, כי הוא פועל בהגבלה. עיקר תפקיד פרעה להראות לנו שאנחנו נמצאים בשליטתו, והוא לא נותן לנו לצאת מתחת לשליטה שלו.
שאלה: האם כדי להחזיק את המטה בחשיבות, אני תלויה בחברות, או שזה תלוי בי?
את תלויה בחברות, בטוח.
שאלה: נראה שאנחנו צריכים להיות בדרך במצב תמידי של פחד, כאילו אנחנו מחזיקים מטה ובכל רגע הוא יהפוך לנחש. איך מוצאים בזה שמחה?
בזה שגם במטה וגם בנחש וגם בקבוצה ובכל הדרך, אני הולך בדבקות מתגברת לבורא. ואני רוצה בצורה כזאת להידבק בו, אז אין לי ממה לפחד אם אני נמצא בהרגשת הקשר עם החברים, ומתקדם לדבקות בבורא.
שאלה: איך להגיע למצב שאנו מסוגלים לעשות פעולת השפעה למעלה מהדעת, שיהיה ברור לנו שאנחנו מבצעים זאת?
זה לא כל כך קשה, תשתדלו לבנות כל מיני מערכות קשר ביניכם ואחר כך תנסו מעליהן לעשות מערכות קשר לא בצורה אגואיסטית, כשאתם מבינים שטוב לבנות בצורה אלטרואיסטית ותתחילו להתאמץ בזה בצורה פרקטית.
שאלה: אמרת שאם אנחנו מתחברים בינינו, אז אנחנו מגלים את הבורא אחרי המחסום. ואם אחר כך אנחנו נופלים, האם הזיכרון שהיה אחרי המחסום נעלם?
אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת, כי אתה רוצה לצייר לפניך איזושהי מערכת, שאתה עושה כך וכך ואתה רוצה לשלוט על המערכת במקום להתבטל כלפיה. והגישה הזאת לא תביא אותך לשום דבר, חוץ מבלבול. תכניס פחות שכל ויותר פעולת ביטול.
שאלה: העבודה הרוחנית בקבוצה נותנת לאדם אפשרות לראות את עצמו בעולם העתידי, ואז להתקדם לאותו כיוון?
אני לא כל כך מבין את השאלה. אבל ודאי שככל שאתה פועל בחיבור עם החברים, אז יהיה לך יותר ברור איזה צורה אתה מקבל בדרגה הרוחנית הבאה.
שאלה: אם פניתי לבורא ובקשתי שייתן לרצון להשפיע לנצח את הרצון השני, בעצם כבר החלטתי. כי עצם הפניה היא החלטה. האם אני יכולה לבקש רק כוח, כי אי אפשר לעשות את זה לבד?
לא צריכים שום דבר חוץ מזה. אם אני חושב שאני מחליט נכון, אני מבקש יעוץ מהבורא שיעזור לי להבין אם אני עושה נכון או לא. וייתן לי כוח לבצע את הפעולה, או יעשה במקומי - "ה' יגמור בעדי" וכך אני מתקדם.
שאלה: אם למטה בחשיבות זה מה שחשוב, אז זה כבר לא למטה בחשיבות. אז זה הופך להיות משהו שהוא חשוב לי יותר?
נכון. אבל קודם זה היה למטה. וזה שאני מרים את זה למעלה זה בסדר, זה טוב.
(סוף השיעור)