שיעור בוקר 24.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", עמ' 36

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". עמוד 36. מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה". אנחנו נמצאים בכותרת "איך יכול רוחני להוליד גשמי". נתחיל לקרוא.

איך יכול רוחני להוליד גשמי

"אולם לכאורה קשה להבין, איך אפשר לרוחני שיוליד וימשיך דבר גשמי? - קושיה זו היא פילוסופית נושנת, והרבה דיו נשפך לבירורה.

והאמת היא, כי קושיה זו חמורה היא רק על-פי שיטתם, - כי קבעו את צורת הרוחני בלי שום יחס כלשהו עם דבר גשמי.

ועל-פי הנחה זו, הקושיה חזקה: איך אפשר שהרוחני ימציא או ישתלשל ממנו דבר גשמי?

אבל לדעת חכמי הקבלה לא יקשה כלל, כי מושגיהם ההפך הגמור משל בעלי הפילוסופיה. ולדעתם כל איכות רוחנית משתוה עם האיכות הגשמית, כמו שתי טיפות מים.

ואם-כן היחסים קרובים לגמרי זה אל זה, ואין חילוק ביניהם אלא בחומר - שהרוחני יש לו ודאי חומר רוחני, והגשמי יש לו חומר גשמי.

אולם כל האיכויות הנוהגות בחומרים הרוחניים - נוהגות גם בחומרים הגשמיים. כמו שנתבאר במאמר מהות חכמת הקבלה ע"ש.

אבל, בדרך הפילוסופיה הישנה, שלש דעות עומדות לי למוקשים, על דרך ביאורי כאן.

הא', הוא מה שהחליטו אשר כח המחשבה השכלית שבאדם, הוא הנפש הנצחי, והעצמות של האדם.

הב', הוא מה שסוברים, אשר הגוף הוא נמשך ועלול מן הנפש.

הג', הוא מה שאומרים, שאישים רוחניים, המה עצמים פשוטים בלתי מורכבים."

בעל הסולם מעמיד לנו כאן שאלות שבעצם הפילוסופיה עונה עליהן, ומצד חכמת הקבלה אין לנו ויכוח איתם בעניין הזה כי אנחנו בכלל לא רואים את השאלות האלו. הגוף שלנו הוא לא תוצאה מהנפש שלנו, ולכן אנחנו לא מייחסים לגוף הפיזיולוגי שלנו שום דבר ששייך לרוחניות, לנצחיות, לשלמות, כי הגוף לא נמשך מהנפש.

קריין: אנחנו קוראים שוב בכותרת "איך יכול רוחני להוליד גשמי".

איך יכול רוחני להוליד גשמי

"אולם לכאורה קשה להבין, איך אפשר לרוחני שיוליד וימשיך דבר גשמי? - קושיה זו היא פילוסופית נושנת, והרבה דיו נשפך לבירורה." למה? כי אנחנו אומרים שאין שום קשר בכלל בין שני העולמות, הגשמי והרוחני. "רוחני" זה מה שאנחנו מקבלים בתכונות שלנו בלמעלה מהדעת, בעל מנת להשפיע, ו"גשמי" זה נקרא שאנחנו נמצאים בחושים שלנו על מנת לקבל, שכל זה נקרא "העולם המדומה", שלא קיים מלבד בדמיון שלנו. ולכן אין דבר כזה שאחד מוליד את האחר, זאת אומרת שהעולם הרוחני קשור לעולם הגשמי, שמשהו משתלשל מהעולם העליון לעולם התחתון. אלו דברים שהם לגמרי דמיון, והמקובלים הם נגד זה.

"והאמת היא, כי קושיה זו חמורה היא רק על-פי שיטתם, - כי קבעו את צורת הרוחני בלי שום יחס כלשהו עם דבר גשמי.

ועל-פי הנחה זו, הקושיה חזקה: איך אפשר שהרוחני ימציא או ישתלשל ממנו דבר גשמי?

אבל לדעת חכמי הקבלה לא יקשה כלל, כי מושגיהם ההפך הגמור משל בעלי הפילוסופיה. ולדעתם כל איכות רוחנית משתוה עם האיכות הגשמית, כמו שתי טיפות מים.

ואם-כן היחסים קרובים לגמרי זה אל זה, ואין חילוק ביניהם אלא בחומר - שהרוחני יש לו ודאי חומר רוחני, והגשמי יש לו חומר גשמי.

אולם כל האיכויות הנוהגות בחומרים הרוחניים - נוהגות גם בחומרים הגשמיים. כמו שנתבאר במאמר מהות חכמת הקבלה ע"ש.

אבל, בדרך הפילוסופיה הישנה, שלש דעות עומדות לי למוקשים, על דרך ביאורי כאן.

הא', הוא מה שהחליטו אשר כח המחשבה השכלית שבאדם, הוא הנפש הנצחי, והעצמות של האדם.

הב', הוא מה שסוברים, אשר הגוף הוא נמשך ועלול מן הנפש.

הג', הוא מה שאומרים, שאישים רוחניים, המה עצמים פשוטים בלתי מורכבים."

שאלה: בעל הסולם כותב "ולדעתם כל איכות רוחנית משתוה עם האיכות הגשמית, כמו שתי טיפות מים". במה משתווים הגשמי והרוחני?

את זה תשאל את הפילוסופים. הם חושבים שהרוחניות מולידה גשמיות, ושהגשמיות היא ממש תוצאה מרוחניות. והמקובלים לא חושבים כך, הם אומרים שכל העולם הזה נקרא העולם המדומה מפני שהוא מתראה לנו ברצון לקבל האגואיסטי שלנו, שקיים אך ורק כדי שאנחנו נאתר אותו כרע ונשתדל לצאת ממנו, לעלות למדרגה הרוחנית היחידה הקיימת.

תלמיד: נאמר כאן, "אבל לדעת חכמי הקבלה לא יקשה כלל, כי מושגיהם ההפך הגמור משל בעלי הפילוסופיה. ולדעתם כל איכות רוחנית משתוה עם האיכות הגשמית, כמו שתי טיפות מים". נשמע שזו הדעה של המקובלים.

לא, לפי הפילוסופים העולם הרוחני והעולם הגשמי קיימים שניהם, ולא שהעולם הגשמי הוא עולם מדומה שרק נדמה לנו ברצון האגואיסטי שלנו כהעתקה ממשהו. ולפי חכמת הקבלה העולם שלנו הוא עולם מדומה שקיים ברצון לקבל שלנו בלבד.

תלמיד: ואין לו שום קשר עם העולם הרוחני?

אין לו שום קשר עם העולם הרוחני.

תלמיד: על אף שהוא משתלשל ממנו.

אנחנו מדברים על כך שהוא משתלשל כדי שנוכל לעלות בלמעלה מהדעת ולהיכנס לעולם הרוחני. לכן יש לנו דמיון, הרגשה שאנחנו קיימים, וקיימים באיזו מציאות שנקראת העולם התחתון, העולם הגשמי, העולם המדומה.

שאלה: למה הכוונה בסוף הפסקה שברוחניות יש ישויות רוחניות?

אם זה מקובלים, אז מקובלים מדברים על כוחות, כוחות ההשפעה. אם מדובר על אלו שאינם מקובלים, אז יש להם שם חגיגה שלמה של דמויות - שדים, רוחות וכל מיני דברים כאלה.

שאלה: אם כך, מה כן ממציא את העולם הגשמי אם לא הרוחני?

אנחנו צריכים להיות קיימים מחוץ לרוחניות באיזשהו דמיון כדי להיכנס ממנו לרוחניות ולהתחיל לגלות את העולם האמיתי.

שאלה: אבל אנחנו חיים בעולם הגשמי, איך אתה מגיע לרוחניות בלי העולם הגשמי?

אני צריך לעשות תרגילים בעל מנת לקבל, ברצון לקבל שלי על מנת לקבל, כדי להכין בהם את עצמי להשגת העולם העליון, העולם הרוחני.

תלמיד: אבל אתה עושה את זה בגשמיות? אתה חייב את העולם הזה.

כן.

תלמיד: אז למה בעל הסולם כותב פה, "הקושיה חזקה: איך אפשר שהרוחני ימציא או ישתלשל ממנו דבר גשמי?" פה הוא שולל את זה.

ודאי ששולל. אתה לא מבין מה שקורה כאן. הגשמיות לא קיימת, העולם הזה לא קיים. זה דמיון שבו אנחנו נמצאים, זה נקרא "עולם המדומה".

תלמיד: אבל באים ואומרים לך שבלי העולם הזה אי אפשר לעשות תיקון, לכן זה לא ברור לי.

הוא קיים במידה כזאת שאתה מבטל אותו ואז עולה לעולם האמיתי.

הפסיכולוגיה המטריאליסטית

"ומלבד שאין כאן המקום להתוכח בסברות הבדויות הללו עמהם, הנה כבר עבר זמנם ובטלה ממשלתם, של בעלי דעות אלו. - ועל זה יש להודות לחכמי הפסיכולוגיה המטריאליסטית, שבנתה אדניה על חורבנה וכבשה לה דעת הציבור. וכבר הכל מכירים באפסותה של אותה הפילוסופיה, כי אינה בנויה על בסיס ממשי." אנחנו רואים בפועל מה שקורה בזמננו, עד כמה כולם לא מכבדים את הפילוסופים שפעם, לפני כמה מאות שנה, הם היו ממש בשיא הגובה.

"ודרך ישנה זו עמדה לה לאבן נגף ולקוץ ממאיר לחכמת הקבלה, כי במקום שהיו צריכים להכנע לחכמי הקבלה, ולקבל עליהם כל מיני פרישות וזהירות, קדושה וטהרה, בטרם התחילו החכמים לגלות להם איזה דבר קטן מעניני הרוחניות - הרי השיגו את אשר ביקשו בנקל, מחכמת הפילוסופיה הצורתית, שבלי כסף ובלי מחיר השקו אותם ממעיני חכמתם לרוייה, ונמנעו מלהתיגע בחכמת הקבלה, עד שכמעט נשתכחה החכמה בקרב ישראל.

ועל-כן אנו אסירי תודה לפסיכולוגיה המטריאליסטית שהכתה אותה מכה ניצחת".

זאת אומרת, היה כאן איזה מעבר מהפילוסופיה לפסיכולוגיה, ומהפסיכולוגיה לחכמת הקבלה. זה לא שחכמת הקבלה נולדה מזה, חכמת הקבלה היא הרבה הרבה לפני זה, אבל על ידי הפסיכולוגיה המטריאליסטית יכלו להתנתק מהפילוסופיה ומכל הצורות שהיא בנתה מתוך פרי המצאתם של הפילוסופים. ולכן באה הפסיכולוגיה המטריאליסטית וניקתה כביכול את הרגש והשכל של בני האדם, כדי שיוכלו להתעסק, להיכנס לחכמת הקבלה.

שאלה: היום הפסיכולוגיה היא "על הסוס" מה שנקרא, לעומת הפילוסופיה. האם היום הפסיכולוגיה היא אבן הנגף להפצה של חכמת הקבלה?

לא. הפסיכולוגיה מתבססת על מה שיש לנו בעולם הזה, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". אפשר להגיד על הפסיכולוגיה המטריאליסטית שהיא כמו מדע. זה לא מדע כי חסרים שם הרבה דברים של בדיקה חוזרת ועוד בדיקות. אבל בכל זאת היא מדברת על עניינים יותר קרובים למציאות מאשר הפילוסופיה.

הפילוסופיה לגמרי ברחה מהכלים המדעיים. הפילוסופיה באה מהיוונים העתיקים לפני אלפיים שנה ויותר. מימי ביאת ישראל ממצרים, מהגלות לארץ ישראל, כאלף שנה לפני הספירה, לפני שלושת אלפים שנה, הרבה אנשים באו ללמוד אצלם ומזה התפתח המדע. מהמדע הזה התפתחה הפילוסופיה כי הרבה אנשים לא יכלו לתפוס מה שאומרים המקובלים. הם לקחו את היסודות של חכמת הקבלה, אבל הפכו אותם למשהו שאפשר להרגיש, להבין ולעבוד בכלים אגואיסטיים, ומזה נולדה הפילוסופיה.

כעבור זמן, אלפי שנים מאז שהפילוסופיה ממש שלטה וחכמת הקבלה הייתה קיימת בשקט, הפילוסופיה התחילה לגלות את עצמה מתוך זה שכולם עסקו בה, אבל לא ראו שום תוצאה נכונה, ואז התחילו להגיד שמהפילוסופיה מגיעות כל החכמות.

ולכן למה היום דרגה של מדען נקראת דוקטור לפילוסופיה (Ph. D.)? כי מהפילוסופיה הזאת, מהגישה הזאת למציאות שהייתה פעם כחכמת הקבלה, שם היה היסוד לכל הידיעות. ואחר כך זה נעלם כי לא הייתה להם השגה, הרגשה, אחיזה ברוחניות.

ולכן הפילוסופיה, במקום להיות כמקור לכל המדע, היא הפכה להיות לסתם פלפולים ולא יותר. וזה עד היום הזה, אם בכלל מישהו מסתכל על הפילוסופים.

תלמיד: לגבי הפסיכולוגיה שהיום מתפתחת. האם היא גם תסתיים בסופו של דבר או שהיא לא מפריעה?

הפסיכולוגיה, אם היא מתבססת על מחקרים ריאליים, זה חלק מחכמת הקבלה. היא בסופו של דבר מסבירה לנו מה זה הרצון לקבל שלנו והפסיכולוגיה המטריאליסטית תתקשר במשך הזמן לחכמת הקבלה ותעזור לכל בני האדם להגיע להשגות רוחניות.

בסופו של דבר היא תתחיל לגלות לנו שאנחנו עובדים בחמישה כלים, ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, ואיך אנחנו עובדים בזה, ואיך אנחנו מרגישים, איך אנחנו יכולים לשנות את תפיסת המציאות, להתעלות למעלה מעצמנו, לא להיות תלויים בחושים שלנו אלא לראות את המציאות בצורה בלתי תלותית ברצון לקבל שלנו.

כשאני אהיה כחוקר אני חייב לעלות למעלה מהאגו שלי ולהיות בלתי תלוי בו ואז אני אהיה כחוקר. ואז הגישה הפסיכולוגית הזאת עוזרת לנו לעלות למעלה מהאדם הגשמי ולהגיע למצב של האדם הרוחני.

תלמיד: האם ישנן שיטות פסיכולוגיות שהקבלה גם תלמד להשתמש בהן?

לא. אנחנו לא צריכים את זה. הפסיכולוגיה מביאה את האדם במשהו לחכמת הקבלה. פסיכולוגיה מטריאליסטית שמדברת על מה שאנחנו מרגישים בתוך החומר שלנו. וזה אנחנו לומדים בחכמת הקבלה, אבל עיקר הלימוד הוא על עצמנו.

אני שלמה

"הנה הדבר דומה לאגדה המובאת בחז"ל: שאשמדאי דחה את שלמה ארבע מאות פרסא מירושלים, בלי כסף ובלי מאום, וישב על כסאו בדמות שלמה, ושלמה היה מחזר על הפתחים. ובכל מקום שבא, אמר אני קהלת, ולא האמינו לו." "אני שלמה", אני מלך. אני שלמה המלך. "כך היה הולך מעיר לעיר ומכריז אני שלמה. כשבא אצל הסנהדרין, אמרו החכמים: הלא שוטה אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, שזה אומר הייתי מלך וכו'.

לכאורה, אין השם של האדם עיקר, אלא בעל השם הוא העיקר. ואם-כן איך אפשר שאדם חכם כשלמה, לא היה ניכר אם הוא בעל השם. ואדרבה האדם מכבד את שמו, והיה לו להראותם חכמתו."

זאת אומרת, כאן בעל הסולם רוצה להראות לנו, בקיצור גדול של כל העניין, איך אנחנו יכולים לזהות את המקובל או לא, יכולים לזהות את החכם או לא. חכם אמיתי. מאיפה שאנחנו יכולים ללמוד את החכמה ולהשתמש בה ולא לטעות בה, מי יודע אחרי כמה זמן, אולי אחרי אלפי שנים. כמו עכשיו שהאנושות מתחילה לגלות כמה היא נמצאת במבוי סתום והאם יש משם יציאה או שאנחנו מגיעים כולנו למצב של, מי יודע מה קורה איתנו. אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה.

שלש מניעות

"ויש כאן שלש מניעות להכרת בעל השם.

א. אשר מטעם אמיתיותה אינה מתבארת, רק על כל פרטי החכמה יחד. ואם-כן בטרם ידע כל החכמה, לא יוכל לראות אף הקצה ממנה, שע"כ צריכה לפרסום על אמיתיותה, כדי להאמין בה מתחילה שיהיה מספיק לפיזור הוצאה מרובה.

המניע הב', הוא כי אשמדאי השד, התלבש בלבושיו של שלמה המלך וירש את כסא מלכותו. כן הפילוסופיה ישבה לה על כסא הקבלה והשכלותיה יותר נוחות להבין, כי השקר מתקבל במהרה. ולפיכך הצרה כפולה ומכופלת. הראשונה, כי חכמת האמת עמוקה ומיגעת, והפילוסופיה המזויפת קלה להתפש. והשניה "שאין בה צורך", כי יש הרי בזה הספקה שלמה ויפה בפילוסופיה. " זאת אומרת יש הרבה תחליפים לאמת. מה לעשות? אנחנו נמשכים אליהם כי קל לנו יותר לתפוס אותם, להשתעשע בהם, והמדע הרציני דורש הרבה השקעה והרבה שכל ורגש וכוח וזמן. ואנחנו, האגואיסטים האלו, אנחנו לא רוצים להתייגע כל כך ולכן יש לנו כאן בעיה.

"ג. כי השד טוען על שלמה המלך שהוא משוגע, כן הפילוסופיא שמתלוצצת ומבטלת את הקבלה.

אולם כל עוד שהחכמה מתעלה, כן מתרוממת היא ונבדלת מהעם. וכיון שהיה חכם מכל אדם, ע"כ היה מרומם מהאדם. ואילו החכמים המצויינים, לא יכלו לעמוד על סוף דעתו ולהבינו. רק אותם החברים, דהיינו הסנהדרין, שאותם לימד מחכמתו יום יום, ימים ושנים, המה שהבינוהו והמה שפרסמוהו ושמו הלך לפניו בעולם כולו. כי מושכל קטן מתבאר בחמישה רגעים, ועל כן הוא עומד להשגת כל אדם, ואפשר להתפרסם במהרה. מה שאין כן מושכל גדול, לא יתבאר כי אם באיזה שעות, ויש שצריך איזה ימים או שנים. דהיינו, לפי מדת השכל. וכן כל חכם גדול לא יבינו אותו זולת יחידי הדור, משום שהשכל עמוק ונבנה על הקדמות וידיעות מרובות."

זאת אומרת שרק חכמים גדולים שעברו אותו בית הספר, אפשר להגיד, אותו הלימוד כמו שנגיד שלמה המלך שבא כעני, כאיש פשוט, הם יכלו לשמוע אותו ולהבין שזה משהו מיוחד ובאמת זה לא אדם רגיל אלא שלמה המלך הידוע בכל העולם שהוא החכם מכולם. אבל בשביל זה הם צריכים להיות חכמים.

מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על זמננו, אז אין בזמננו מקובלים, אין בזמננו אנשים שנמצאים בדרגת נביא ולכן אין לנו אפשרות להופיע לפני הקהל ולהגיד שאנחנו כן נמצאים בקשר עם החכמה העליונה, ואנחנו כן לומדים משהו שיכול להביא לאנושות אור הגאולה מכל האגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו. מה לעשות אם אין חכמים בימינו שיכולים להעריך את חכמת הקבלה ולתת לה מקום להתפתח בשדרות העם.

"לפיכך אין פלא על החכם מכל אדם שנגלה למקום שאין מכירים אותו, ולא היה לו שום אפשרות ויכולת לגלות חכמתו, או ליתן להם איזה מושג מה מחכמתו, עד שיאמינו לו שהוא בעל השם." כמו שכתוב למעלה, האשמדאי, זאת אומרת הכוח הרע, זרק אותו אלף פרסאות מהמקום, שלא הכירו בו.

"כן חכמת הקבלה בזמן הזה, אשר הטרדות והגלות שהתגברו עלינו הביאו לשכחתה (ואם נמצאים איזה אנשים אשר עוסקים בקבלה הרי זה להפסידה ולא לתועלתה, כי לא קבלו אותה מחכם מקובל). לפיכך היא נמצאת בדור הזה כמו שלמה המלך בגלות, שמכריזה וקוראת אני החכמה ובי כל טעמי התורה והדת ואין מאמינים לה.

ולכאורה יקשה, אם באמת חכמה תקרא, הרי ביכולתה לגלות עצמה, כמו שאר החכמות?

אולם, אינו כן, כי כשם ששלמה המלך, לא היה יכול לגלות חכמתו לחכמי מקומות גלותו, והוצרך לבוא לירושלים, מקום הסנהדרין, שלמדו והכירו את שלמה המלך והעידו על עומק חכמתו.

כן הדבר לעניין חכמת הקבלה, שצריכה לחכמים גדולים חקרי לב, שיהגו בה עשרים שלושים שנה, ורק אז יוכלו להעיד עליה.

וכשם ששלמה המלך, עד שהגיע לירושלים, לא היה יכול למנוע את אשמדאי מלשבת על כסאו ולהראות כאילו הוא שלמה.

כמו-כן צופים חכמי הקבלה על התיאולוגיה הפילוסופית, וקובלים על כי גנבו את הקליפה העליונה מחכמתם, שאותה רכשו אפלטון וקודמיו היונים, בעוסקם הרבה עם תלמידי הנביאים שבישראל, וגנבו נקודות יסודיות מחכמת ישראל, והתעטפו בטלית שאינה שלהם, ועד היום הזה ישבה התאולוגיה הפילוסופית על כסא מלכות של הקבלה, וירשה את גבירתה.

ומי יאמין לחכמי הקבלה, בשעה שאחרים יושבים על כסאם, כמו שלא האמינו לשלמה המלך בעת גלותו, כי כולם ידעו ששלמה המלך יושב על כסאו - דהיינו, אשמדאי השד, וכשם שלשלמה לא היה שום תקוה לגילוי האמת, כי החכמה עמוקה, ואין לה פתחון פה להגלות על-ידי עדות, או על-ידי נסיון שינסו אותה.

ורק לאותם מאמינים המוסרים עצמם עליה בכל כוחם ומאודם.

וכשם שהסנהדרין לא הכירו בשלמה המלך, כל זמן שלא התברר כזבנותו של אשמדאי - כן הקבלה לא תוכל להוכיח טבעה ואמיתותה, ולא תועיל לה כל מיני התגלויות שיהיה די לעולם להכירה, בטרם תתברר אפסותה וכזבנותה של התיאולוגיה הפילוסופית, שירשה את כסאה.

ועל כן, לא היתה עוד תשועה לישראל כבעת שהתגלתה הפסיכולוגיה המטריאליסטית והכתה על קדקודה של התיאולוגיה הפילוסופית מכה ניצחת.

ומעתה כל מבקש ה', מוכרח להחזיר את הקבלה על כסא מלכותה - ולהחזיר את העטרה ליושנה.

שאלה: בקטע הקודם לא ברור מהיכן מגיע העולם הגשמי והאם הוא קיים בכלל. מה זה אומר שהעולם הגשמי והרוחני נבדלים בחומר?

כל העולמות נתפסים בנו בבני האדם, אנחנו מגלים עצמנו קיימים באיזו מציאות. המציאות הזאת מורכבת מדומם, צומח, חי, מדבר, מהרבה כוחות, כוכבים, מכל הדברים. המציאות הזאת נראית בתוכנו בלבד, אנחנו לא יכולים לומר מה נמצא מחוץ לנו, אנחנו רק יכולים להגיד שמשהו מעורר בנו את ההרגשה הזאת שאנחנו חיים באיזו מציאות.

מה אנחנו עושים? איך אנחנו מגיעים לאמת? אומרים חכמי הקבלה, אם אתם רוצים לגלות את האמת, אתם חייבים לצאת מעצמכם ולהתחיל לגלות את המציאות בצורה בלתי תלותית בכלים שלכם.

הכלים שלכם הם הרצון לקבל, לכן כדי לחקור את המציאות למעלה מכם, מחוץ לכם, אתם צריכים לעשות צמצום על הרצון לקבל ולהתעלות ממנו. אז בבקשה תעשו את זה, אם תעשו תצליחו לגלות את המציאות האמיתית. ובמציאות האמיתית תגלו את חכמת הקבלה, איך לצאת מהמציאות שלכם, איך להתחיל להרגיש את המציאות העליונה. הכוונה למעלה מהחושים שלנו הגשמיים ואיך אנחנו יכולים לעלות למחקר של המציאות האמיתית - שהיא לא תלויה בנו. כשאנחנו יוצאים מהרצון לקבל, אנחנו יכולים לחקור מה נמצא מחוץ לרצון לקבל, שהוא לא תלוי בנו, וכך אנחנו יכולים להגיע לתפיסה חדשה.

שאלה: האם האדם עצמו יכול לזהות לימוד חכמה אמיתית ומורה אמיתי או שזה רק מההתעוררות מלמעלה, ובלי התעוררות מלמעלה נתבלבל?

ודאי שזה רק מהתעוררות מלמעלה. קודם אנחנו צריכים לגלות שאנחנו לגמרי תלויים בהתעוררות מלמעלה, למרות שיש כוח עליון שמייצב אותנו במאה אחוז, ושאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר בעצמנו ורק לגלות שאנחנו לגמרי תלויים בכוח העליון, ואנחנו נבקש ממנו שייתן לנו איזו עצמאות ממנו, מהרצון לקבל או מהבורא, זה לא חשוב, העיקר שנהיה עצמאיים. במידה שאנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו עצמאיים, באותה מידה אנחנו רוצים לקבוע עצמנו נמצאים באותה תכונה כמו הבורא, רוצים להיות בתכונת ההשפעה כמו הבורא. וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: במה הכוח של הפסיכולוגיה המטריאליסטית אם היא הצליחה להכות מכה ניצחת את הפילוסופיה?

אפשר להגיד שהפסיכולוגיה המטריאליסטית היא מדע, אומנם שהיא לא כל כך, כי היא בכל זאת פסיכולוגיה, אבל היא מתבססת על העובדות, היא מתבססת על הניסוי, ולכן היא יותר מכובדת בעיניי האנושות שבינתיים היא התקדמה נגיד אלפיים שנה, ואפילו יותר. מתי התחילה הפסיכולוגיה המטריאליסטית? סך הכול לפני 200 300 שנה. ולפני כן הייתה הפילוסופיה שולטת לגמרי. ולכן האנושות התקדמה, הרצון לקבל שלנו התפתח מדור לדור ומשך אלפי שנה הרצון לקבל התפתח למצב שחוץ מעובדות שבתוך הרצון לקבל אנחנו לא מקבלים שום דבר.

ולכן כאן הסוף לכל הצורות הדתיות למיניהן. והפסיכולוגיה המטריאליסטית היא באה והתחילה להחליף את הצורות האלה של הגישה הזאת של דתות, אמונות, וזה בעצם נעשה נגיד לפני כ-150 שנה. וכך אנשים התחילו עוד ועוד להתרחק מהדת ומהפילוסופיה. עד עצם היום הזה כך זה הולך בתהליך איטי, הדרגתי, כפי שקורה בכל הנפח של האנושות.

אני מבין שהמאמר קצר והוא לא מסביר כאן שום דבר לעומק אלא הוא נותן רק כמה נקודות. זה מה שהוא רוצה להגיד לנו ובכוונה הוא לא רוצה יותר כדי לא להעלות קושיות והפרעות לחכמת הקבלה. לכן להגיד קצת בכמה נקודות, מי שמסוגל להבין אותן ולהרגיש כמה הנקודות האלה הן נקודות מפתח זה בסדר, ואם אנשים לא מבינים, אז יעברו עליהן סתם כך כמשהו שניתן לקריאה בלבד.

שאלה: מה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה" אם את הרוחניות משיגים מעל האגו?

אנחנו צריכים בזמן שאנחנו נמצאים כאן בעולם הזה במצב שנמצאים כאן להגיע להשגת הרוחניות. פשוט. בוא נגיד כך. "עולמך תראה בחייך", את זה אנחנו צריכים לעשות. כך זה ולא יותר.

שאלה: היום גם הפסיכולוגיה מאבדת את ערכה ומחליפים אותה בעצם מדעי המוח, הופכים את זה להרבה יותר מטריאליסטי, האם אתה רואה בזה עוד שלב בהתקדמות להבנה שהקבלה היא הדבר האמיתי?

לא. בינתיים אני לא תולה בזה שום תקוות שאנחנו נתקדם לאמת, כי זה עניין טכני בלבד. אני לא חושב שמכך שאנחנו נתעמק איך הסיגנלים החשמליים בונים בנו כל מיני צורות במוח, ואנחנו בזה נתאר לעצמנו את האמת. אנחנו יכולים לקחת אחר כך עובדות פשוטות להפצה למשהו, לשכנוע למשהו, אבל לא שאנחנו נוכל לייסד על זה גישה קבלית, כי בכל זאת מדובר כאן על משהו שמתקבל בתוך הדעת ולא למעלה מהדעת. ולכן זה לא יעזור לנו.

שאלה: אז למה בעל הסולם התכוון שהוא אמר שרק שתתגלה אפסותה של הפילוסופיה אז תתגלה חכמת האמת? התגלתה אפסותה ועדיין לא מעריכים את חכמת האמת.

אנחנו נמצאים עדיין בדרך. אלה תקופות היסטוריות שהן נמשכות לפעמים מאות שנה והן לא מתרחשות גם במהירות אלא הן דורשות שזה ייכנס לתוך הרגש והשכל של המסות של האנשים ושהאנשים האלה ישתנו מאוד בגישה שלהם. בקיצור זה דורש זמן, אל תחשוב שזה יהיה מהיום למחר. המהפכה הרוחנית צריכה להיות כזו שאנחנו נגלה את איכות החיבור בינינו וכך בעולם הזה תהיה הקבוצה שהיא תהיה הנושא, שבה יהיה כלי הנושא כוח רוחני. זה מה שאני מצפה שיהיה.

שאלה: איך זה ישפיע שאנחנו נהייה הקבוצה שנושאת את הכוח הרוחני אם אין מי שירגיש את זה, יתחבר לזה?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו, שהחיבור בינינו יהיה קשור לתפילה, ועל ידי תפילה משותפת בינינו אנחנו נחייב את הבורא, "נצחוני בניי", שהוא יחבר בינינו ויתקן אותנו וימלא אותנו ברוח שלו, באורו. וכך אנחנו נהייה הנושאים בין האנושות, שאנחנו קשורים לכל האנושות, אנחנו נהייה בתוך האנושות כבר הכלי שמסוגל להאיר לכל האנושות את שיטת הקבלה, שיטת גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

תלמיד: אבל מה ימנע מעוד שיטה, עוד איזה אשמדאי לבוא ולטעון באיזו צורה חדשה.

ראשית אני לא אחראי על מה שיקרה. אני יודע מה לפנינו לעשות ואנחנו צריכים את זה לבצע. ואם יבואו עוד כל מיני מכשולים, אז יבואו מכשולים. על ידי זה שכך קרה עם שלמה המלך בסיפור הזה, כך על ידי זה חכמת הקבלה קיבלה גם איזה פוש גדול, דחף גדול, דחיפה גדולה של ההפצה. כי התאסף כוח גדול שלא היה מתוקן, שנקרא אשמדאי, רצון לקבל אגואיסטי מאוד עמוק שגם מתוך הכלי השבור של אדם הראשון, התגלתה איזו שכבה מאוד גדולה, אמיתית, כבדה, תיקנו אותה וזה הישג גדול.

תלמיד: הפילוסופיה קיבלה מכה והפסיכולוגיה מובילה לכל מיני מקומות חדשים אבל רואים בעולם תופעה כזאת שבכל דבר שמתבסס על עובדות או על ניסוי יש חצי לצד ימין וחצי לצד שמאל ואין אפילו איזו אמת שקרית שכולם נתלים בה אלא הכול ממש מפוצל.

אז מה? אז האנושות נמצאת במבוכה ולא ידעו עם מי הצדק.

תלמיד: האנושות תתקדם לא לאדישות אלא לחקר של המצב האמיתי?

אדישות זה דבר זמני כי הרצון לקבל שהוא כל הזמן גדל בכל אחד ובכולנו יחד הוא לא ישאיר אותנו אדישים. הרצון לקבל לא ייתן לנו להירגע, הוא בכל זאת מתקדם, אז יש תקופות שהוא מתפתח יותר, תקופות שפחות, כמו בכל אדם ואדם כך גם באנושות כולה. ישנן התקופות שאנחנו רוצים ללכת קדימה ומוכנים לכל דבר, וישנן תקופות שאנחנו לא מסוגלים לכלום וממש נובלים. ככה זה.

תלמיד: אנחנו צריכים כבני ברוך העולמי להיות כמו שלמה המלך שאמר שהוא שלמה?

אנחנו צריכים להציג את עצמנו שאנחנו מרכז מיוחד ללימוד והפצה ולמימוש חכמת הקבלה בקרב האנושות ומוכנים לקבל את כולם ולקרב את כולם לחכמה הזאת. וחוץ מזה? מה שמסוגלים נעשה.

תלמיד: ולגבי כל השיטות שהן אבן נגף כלפי חכמת הקבלה, צריך לקוות שייעלמו כדי שיהיה לנו יותר קל או שזה לא קשור לזה בכלל?

לא, אני לא אחראי על שום דבר חוץ מאשר לעזור להפיץ את חכמת הקבלה בין כולם. בגלל שנמצאים כבר בדור המשיח בתיקון הכללי ורואים עד כמה שהאנושות סובלת ואנחנו כבר הגענו למצב שאנחנו צריכים לפרסם את זה בין כולם, לקבל אלינו את כולם, מי שרוצה לשמוע, ובהתאם לזה להתקדם, יותר מזה אני לא רואה.

אם נוכל להשיג דרגות גבוהות בהבנה, בהשגה, בהפצה דרך החיבור שלנו בינינו ועם הבורא, אדרבא. זה מה שצריכים, צריכים להשתוקק להשיג הכול, ואז נראה מה שקורה.

ולהתרגל שיהיו זמנים לטובה, זמנים לרעה, זמנים שאנחנו נרגעים ואין לנו רוח, לא כל כך מתחממים, ויש זמנים אחרים. צריכים כל הזמן להסתכל על עצמנו מהצד ולהיות בזה די פילוסופים. זאת אומרת שהכול עובר ואנחנו צריכים בזמנים לטובה וזמנים לרעה מכל דבר לקחת מה שאנחנו צריכים לתיקון.

שאלה: שמעתי ממך שהיום בדור שלנו אין נביאים או מקובלים, כלומר מה שיש לנו זה הלימוד של בעל הסולם והרב"ש, אבל גם לאלה שלומדים את חכמת הקבלה, הרבה מהחומרים לא מובנים עד הסוף. ועם כל הבלבול הזה, מה אנחנו בכלל יכולים להגיש לאנושות כדי שבכל זאת יגיעו אלינו, חוץ מזה שאנחנו מתחברים כקבוצה לא כל כך גדולה, מה אנחנו יכולים לתת להם?

אני מזמן הפסקתי לכתוב, אבל לפני זה כתבתי כמה ספרים ויש לנו ארכיון מאוד גדול ונמצאים שם כל השיעורים, הרצאות, שרטוטים, תמונות, סרטים, יש המון דברים, תיכנסו לשם ותראו מה שיש לנו. ותוכיח לנו שמה שיש זה לא מספיק, או שאולי זה מספיק אבל לא מובן ואנחנו צריכים לסדר את זה בצורה אחרת, אני מוכן לקבל את זה. אבל אתם גם צריכים לראות את עצמכם כמשתתפים אקטיביים בכל הפצת חכמת הקבלה, זה העיקר מה שאנחנו צריכים.

במה אתה מבטא את היחס שלך לאנושות ולבורא? דרך זה שאתה מפיץ לכולם את חכמת הבורא.

שאלה: אם אנחנו חיים בעולם גשמי ואשלייתי, למה יש להאמין בפסיכולוגיה המטריאליסטית הגשמית?

אנחנו לא מאמינים בפסיכולוגיה מטריאליסטית, אנחנו רק מכבדים אותה מפני שהיא מוציאה את האנשים מכל מיני דתות ואמונות, מכל מיני בלבולים, ומעמידה אותם בצורה גשמית, לא רוחנית ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", היא מעמידה אותנו בצורה מדעית גם כלפי הרגשות שלנו, כלפי השכל שלנו.

יש לנו מדע, וחוץ מזה יש לנו פסיכולוגיה מטריאליסטית, במה שאנחנו יכולים לחקור את המציאות, רק בזה אנחנו מאמינים, מקבלים את התפיסה שלנו. לכן הפסיכולוגיה מטריאליסטית מאוד עזרה לנו לצאת מכל הדתות והאמונות והשיטות למיניהן ולקבל גישה בריאה לכל המציאות.

שאלה: האם זה אמור להתגלות שבמקום הפילוסופיה צריכה להיות חכמת הקבלה?

כן, בסופו של דבר, כמו שאומר בעל הסולם וגם על זה כתבתי בספרים שלי, שכל החכמות כלולות בחכמת הקבלה. ובסופו של דבר חוץ מחכמת הקבלה אנחנו לא נצטרך כלום, אבל אנחנו נצטרך להוסיף לכתבי מקובלים עוד כתבים, וזה יגיע ברגע שאנחנו נתחיל להיכנס לזה בצורה יותר רחבה.

(סוף השיעור)