שיעור צהריים 02.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נכנסים להיכל המלך – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "נכנסים להיכל המלך", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 9.

בואו נראה באיזה תנאים אנחנו יכולים להיכנס להיכל המלך.

קריין: קטע מס' 9 כותב הרב"ש.

אמר אאמו"ר זצ"ל, הזמן של עניית התפלה, שהאדם יקבל רשות כניסה, לכנס להיכל המלך, שה' יקרב אותו אליו ושיזכה לדביקות ה', הוא דוקא בזמן שאדם רואה, שמצד עצמו הוא אבוד, ואין בכוחו לעשות שום מעשה. אז האדם נותן תפלה אמיתית, היות שהאדם רואה פשוט שהוא רשע. כלומר, שאין לו אחיזה בקדושה.

ומשום יוצא, כשהאדם בא לידי ירידה, לא להתפעל, ולברוח מהמערכה. אלא אדרבה, אז הוא הזמן האמיתי לתת תפלה אמיתית מעומק הלב."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה" 1988)

שאלה: אתמול בקטע האחרון קראנו שהאדם צריך לשמוח ואז תהיה לו אפשרות לבקש להתחבר עם המלך, וכאן אנחנו קוראים שהרגע הזה מגיע כשהאדם מבין שהוא רשע ואין לו שום קשר לרוחניות. האם זו דרך אחת שכוללת בה שני מצבים או שאלו שתי דרכים שמובילות להיכל המלך?

בעיקרון זאת דרך אחת למרות שהיא באה לידי ביטוי כלפינו בשתי צורות. במצב ראשון כשאנחנו לחלוטין מיואשים ממצבנו הרוחני, ובמצב השני כשלהיפך, כשאנחנו נמצאים במצב טוב, במצב של שמחה ומתקדמים במרץ, שמחים מכך שאנחנו נמצאים תחת השפעתו, הנהגתו של הבורא. כלומר כאן יכולים להיות שני מצבים שונים, אבל בכל זאת כל אחד מהם אל לנו בשום פנים להתרחק מהכיוון, מההשתוקקות לבורא אלא רק לבקש שנהיה עוד יותר קשורים איתו.

שאלה: רב"ש כותב "שהאדם יקבל רשות כניסה". מה זה אומר?

שהבורא פותח לו קו הרגשה בין שניהם ואדם מתחיל להרגיש שבאמת הוא נמצא בקשר עם הבורא.

תלמיד: מה התנאים לקבלת הרשות?

שיש לפחות איזו השוואת הצורה המינימאלית בין הבורא לאדם.

תלמיד: כשהוא כותב ש"הרשות היא להיכנס להיכל המלך", הדבר הזה שנקרא "היכל המלך", מה זה, לאן אתה נכנס?

אתה נכנס להרגשת הבורא ושניכם כבר מתחילים להתחבר זה אל זה.

תלמיד: ואיפה משתלבת פה העשירייה בהרגשת הבורא?

בכלי של האדם. האדם שנכנס מה הוא מביא? הוא מביא איתו את הכלי, והכלי זה היחס שלו אל כל העשירייה שלו.

תלמיד: אז אתה נכנס לעשירייה או אתה נכנס להרגשת הבורא?

מתוך זה שאתה נכנס לעשירייה, אתה נכנס להרגשת הבורא.

שאלה: יוצא שיש שני סוגים של ירידות, אחד אובייקטיבי כשהאדם באמת מרוחק מהבורא וסובייקטיבי כאשר הוא רק חושב שהוא מרוחק ואז הוא יכול להתפלל והבורא מקרב אותו?

אני לא רואה כאן שתי דעות, זוהי ההרגשה הסובייקטיבית של האדם.

שאלה: אם הכול בידי ה', איך אדם יכול לשאת תפילה מעומק הלב אבל מתוך בחירה חופשית?

מתוך זה שהבורא נותן לו אפשרות לפנות, הבורא מורה לו התקרבות ואז האדם רואה שהוא קרוב לבורא ויש לו דחף פנימי לפנות לבורא.

שאלה: כתוב "דווקא בזמן שהאדם מרגיש ירידה, שהוא מרגיש שהוא דחוי, שהוא אבוד, אין בכוחו לעשות שום מעשה, אז הוא הזמן האמיתי לתת תפילה אמיתית", זאת אומרת, מאיפה הוא יביא עכשיו דווקא כשאין לו כוחות לעשות שום דבר, את הפעולה הכי קשה שנקראת "תפילה אמיתית"?

דווקא מזה שהוא רואה שהוא אבוד, שאין לו שום קשר עם הבורא, ורק את הקשר הזה הוא צריך, ואז בזמן הזה הוא יכול באמת לפתוח את עצמו בתפילה כדי שהבורא יקרבו.

תלמיד: זו פעולה שדורשת עכשיו מאמץ מצד האדם, כי לאדם אין כוחות או שזה פעולה שמתפרצת ממנו?

בוא נגיד שמתפרצת.

תלמיד: אז זה לא דורש ממנו עוד מאמץ או איזו פעולה אקטיבית?

ודאי שכן.

תלמיד: מהי?

שאדם רואה שאין לו שום סיכוי להתקרב לבורא, וכאלו מצבים אנחנו יכולים להרגיש בכל צעד ושעל, אז אדם מתפרץ לבורא והבורא וענה לו.

תלמיד: אבל הוא מראה שיש פה בחירה, "לא להתפעל, ולברוח מהמערכה. אלא אדרבא, לתת תפילה"?

כן.

תלמיד: אבל התפלה היא משהו מתפרץ, אז מה על האדם לעשות כדי שתתפרץ בו התפילה?

לגבש כוחות ותמיכה מהסביבה, מהעשירייה, ואז להתפרץ כלפי הבורא.

תלמיד: אבל אין לו כוחות, זה העניין שהוא אומר, הוא אבוד?

הוא יקבל אותם מהסביבה.

תלמיד: איך?

הוא נמצא בקשר עם הסביבה ומתי שהוא מרגיש שאין לו מעצמו שום כוח, דווקא זה הזמן שהוא יכול לקבל מהסביבה.

תלמיד: ומה בנקודה הקריטית הזאת יבטיח לאדם שהוא יבקש את הכוחות מהסביבה ולא יברח מהמערכה?

אין לו ברירה, הוא רואה שאחרת הוא בכלל אבוד, ואז התפילה שלו היא תפילה אמיתית.

תלמיד: ומה קורה במצב שהוא כן בורח מהמערכה, הרי הרבה פעמים הוא כן בורח מהמערכה ולא נשאר לבקש עזרה מהסביבה?

נכון, יכול להיות שאפילו הבורא סידר לו את זה כך שהוא כביכול בורח מהמערכה.

תלמיד: מה זה המצב הזה ולמה הוא קורה?

כדי ללמד את האדם שלא יסמוך על עצמו, אלא שיהיה יותר קשור לקבוצה ולבורא, שרק בשניהם הוא צריך לאחוז בשיניים.

שאלה: למה כאשר אנחנו נכנסים לקשר עם בורא, זה נקרא בעצם "היכל המלך"?

כי אתה נכנס להרגשת הבורא שבזה אתה בונה את כל הכלים החיצוניים כביכול ושבתוכם אתה תגיע להרגשת הבורא.

שאלה: האם הבורא עונה כשאני נמצא בייאוש או כשכל העשירייה נמצאת במצב של ירידה?

לא, זה רק כלפיי מסודר בדרך כלל. יכולים להיות כאלו מצבים שאפילו כל העשירייה, או לא כל אלא רובה נמצאת בייאוש, אבל בעצם זה מכוון אליי.

שאלה: האם ניתן לומר שההתפרצויות בצורה לא יפה על חבר שנובעות מטבע האדם זה מהבורא, ואז האדם אמור להתפלל לבורא שישנה לו את הטבע הזה?

אפשר גם להגיד כך. ואחר כך הוא מברר בצורה יותר מדויקת למה מורידים עליו כאלו מצבים.

שאלה: כדי להתפלל מתוך הנקודה העמוקה ביותר של הנפילה אנחנו צריכים לקבל כוחות מהסביבה. אנחנו יכולים להתכלל בדאגה לעשירייה ובהפצה, איך בדרך הנכונה ביותר לקבל כוחות מהסביבה?

כתוב ש"קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם", וכך הוא עולה לעולם יותר עליון. "קנאה, תאווה וכבוד".

תלמידה: כלומר לחפש דוגמא אישית אצל החברות ולראות איך הן משתדלות?

גם זה.

שאלה: הוא כותב "כשהאדם בא לידי ירידה, לא להתפעל, ולברוח מהמערכה. אלא אדרבה, אז הוא הזמן האמתי לתת תפלה". איך בזמן הירידה לא להתפעל ולברוח מהמערכה אלא לתת תפילה?

לא סתם כתוב "ממעמקים קראתיך ה'", דווקא ממצבים עמוקים של ירידה שנותנים אותם לאדם, משם הוא יכול לבקש ומקבל תשובה.

תלמיד: למה יש חשש שהוא יתפעל ויברח מהמערכה, אם הוא ממש בשפל ובטוח שהוא יעלה תפילה?

עם כל זה, אלו מצבים מסוכנים, הוא יכול לעזוב ולברוח.

תלמיד: מה ישמור עליו שלא יברח מהמערכה בדיוק ברגע האמת הזה?

רק אם הוא שייך לסביבה. אם אובדים לו הכוחות שלו, מה יכול לעזור לו? רק עם מי שהוא נמצא בקשר.

תלמיד: אבל ברגע הזה, איפה הסביבה נמצאת? הרי אם הוא מתפקר, נופל, אז למה שהסביבה תחזיק אותו עכשיו?

בכל זאת יש כוח פנימי שהוא חייב להיות איתם בקשר, שהם יכולים לטפל בו, הוא מתחייב לטפל בהם, וכל הדברים האלה עוברים בהדרגה דרך הבורא וחוזרים אל האדם.

תלמיד: מה מבטיח לי שבירידה הבאה שלי לא אברח מהמערכה אלא דווקא אעלה תפילה?

אף אחד, שום דבר.

תלמיד: בכל זאת, אם אני רוצה לבטח את עצמי?

פוליסת ביטוח אתה חותם רק עם הקבוצה, "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: על מה אני צריך לחתום עכשיו או מה לבקש מהם?

זה נקרא "ערבות".

שאלה: מה זו עניית התפילה?

עניית התפילה היא מה שהאדם מבחין שמקבל מהבורא.

תלמיד: האם אדם מודע לתגובה מהבורא?

כן.

תלמיד: ומהי התגובה מהבורא?

לפי הרגשת האדם. הבורא לא שולח לך מברק, אלא מה שאתה מרגיש בתוך הלב שלך זה מה שקיבלת מהבורא, הלב נמצא בידיים של הבורא.

תלמיד: האם יכול להיות שהוא יגיב לי ואני לא אזהה את התגובה שלו?

זה רק למתחילים, אחר כך אדם צריך להבחין מה יש לו ושהוא מקבל את זה מהבורא.

תלמיד: האם הוא עונה לי אישית או עונה לנו כעשירייה? איפה עניית התפילה מתקבלת?

בדרך כלל אישית.

שאלה: אמרת שתפילה אמיתית מגיעה מעומק הירידה, הנפילה, כאשר אנחנו ממש נמצאים בתחתית. איך זה משתלב עם זה שכל העבודה צריכה להיות בשמחה? כי אם אני בשמחה, אז אני כאילו בטופ.

זה לא חשוב אם אתה נמצא למטה או למעלה. אם יש לך קשר עם הבורא, אז בכל מצב, לא חשוב איזה, למעלה או למטה, אתה מאושר, אתה שמח.

תלמיד: האם אני צריך להעלות את התפילה הזאת בשמחה?

כמובן, כי יש לך קשר עם הבורא. לא חשוב באיזה מצב פרטי אתה נמצא, מהמצב הזה יש לך קשר עם הבורא.

שאלה: מה זה להיות בשמחה ולהיות בירידה בו זמנית?

קורה לפעמים שאני נמצא בירידה, אין לי כוח ואני לא יכול לעשות שום דבר, עם זאת אני מבין שאני נמצא בידיים של העליון ומזה אני מקבל שמחה.

תלמיד: אם אני בקשר עם הבורא, אז יש לי כוח. אני לא מבין את המצב שבו יש לי קשר עם הבורא, אני בשמחה, ואני מרגיש בירידה.

זה לא יכול להיות. תברר את כל הדברים האלה.

שאלה: כשאני כבר במצב ירידה, אני לא יכולה לדרוש שום דבר מהעשירייה שלי, אני לא יכולה לדרוש מהן "תתמכו בי, תעזרו לי."

למה?

תלמידה: כי אני מבינה שהכול תלוי בכמה השקעתי קודם. אני לא יכולה לדרוש מאחרים משהו.

זה לא נכון.

תלמידה: ברגע שאני מרגישה ירידה, מה אני דורשת מהן?

את דורשת עזרה.

תלמידה: אני אומרת להן, "יש לי פחות חשיבות למטרה מאתמול, תעזרו לי"?

אפשר כך.

תלמידה: זאת אומרת, לא רק לסמוך על כך שבניתי קשר פנימי איתן?

גם כן. הבעיה עם נשים שיש לפעמים קשר טוב מאוד בין כמה נשים אבל לא בעשירייה כולה, וגם זה לפרקים.

שאלה: מה זו אחיזה בקדושה? האם זה אומר שנמצאים בהשפעה או להאמין שרק הבורא יכול לעזור?

גם זה וגם זה.

תלמידה: איך מתקבלת תפילה אם האדם לא מאמין?

מה זה נקרא מאמין או לא מאמין. הוא צריך להתפלל, ויקבל תשובה.

תלמידה: אבל הוא לא מאמין שרק הבורא יכול לעזור לו.

זה יבוא.

שאלה: בין העליות והירידות אנחנו תמיד מרגישים קצת קצרי רוח, כי אנחנו משתוקקים לבורא. מתי נגיע למצב שלכולנו תהיה הרגשה של שקט פנימי?

את צריכה לברר אם את רוצה שקט פנימי או התקדמות לבורא.

שאלה: לגבי הרגשת הבורא בתוך העשירייה, לפעמים בירידה עמוקה או מסיבה מסוימת יכול לקרות שאנחנו לבד מול הירידה הזאת, ואז אנחנו מתפללים, וזועקים לבד, ולאט לאט יש את העלייה. האם הבורא עונה לתפילה שעושים לבד, והאם העלייה היא הרגשת הבורא גם אם אנחנו לבד?

כן.

שאלה: מה זה בעצם שאדם יקבל רשות כניסה?

שמקרבים אותו לבורא.

תלמיד: בעצם כשאני מבקש מהבורא, זה כשהבורא כבר רוצה שאני אתקרב, אפנה אליו, זו כבר הכניסה, והרשות שלו?

לא, לא כולו, ולא תמיד. אבל במשהו בכל זאת, אם יש לאדם רצון לבורא, זה הבורא שכבר קודם סידר לאדם רצון כזה.

תלמיד: אז שכשאני פונה לבורא, איך אני יודע שהפנייה היא באמת הכי נכונה, זה רק מתוך בירור עם החברים, ואז אני יודע שבאמת זאת תפילה הנכונה?

גם עם החברים, גם עם עצמו, וגם עם הבורא, שלושת הברורים האלו צריכים לבוא יחד.

שאלה: במצב שלי, אני חי בשני חיים, בשתי סביבות. אחת, הסביבה האישית שלי בעבודה, שבה אני חי, שאין בה השפעה, אין שם כלום. ובמצב השני אני חי בבני ברוך ואני לומד עם החברים. איך לחיות בשני החיים האלה ביחד? איך אני לוקח את החיים הגשמיים, ומחבר אותם לחיים הרוחניים, כך שאני אהיה תלמיד ראוי לרב שלי?

אני לא חושב שכדאי בינתיים לעשות משהו. אני זוכר את ההשתתפות שלך בפגישה ברומא, ואתה נכלל יפה מאוד עם כל הכלי האיטלקי. אז תמשיך, ושהעבודה הגשמית שלך תתגלגל הלאה כמו עכשיו.

תלמיד: רק שיש תקופות שאני רחוק מבני ברוך, ואני מרגיש את החיסרון גם להיות בישראל איתכם, לעבוד איתכם, לעשות את העבודה הנכונה, כי אני יודע שזאת העבודה הנכונה, ולא העבודה השנייה שלי.

לא, לגמרי לא, אם אתה נמצא באחת הקבוצות שלנו, ומתקדם יחד עם הקבוצה, אתה מקבל את אותה התמיכה, ואת אותו יחס מהבורא מלמעלה, כמו שאתה נמצא בקבוצה שלנו כאן, בישראל, או בכל מקום אחר, אין שום הבדל. תאמין לי, אין כאן שום פרוטקציה.

שאלה: אני מרגיש כאילו אני בין שמיים לארץ כרגע. זה הדבר הכי חשוב לי בחיים, הדבר החשוב ביותר עבור העשירייה, אבל כרגע אני לא יודע בדיוק איפה אני עומד. זה מרגיש כאילו זה בר השגה, זה ממש נמצא בקצה האצבעות, הכול בסדר, אבל באותו זמן זה מורגש מרוחק, רחוק. לפעמים אני לא יודע איך להתמודד עם המצב הזה.

להמשיך בקשר עם החברים, ובקשר איתנו, ועוד מעט תתחיל להרגיש שאתה עולה לקומה הבאה.

שאלה: איך להתעלות מעל האגו שמתבטא ביחסים עם אנשים מחוץ לחכמת הקבלה, על מה לבקש?

זה לא מעניין אותי, העיקר בשבילי זה שאני אתקרב לאנשים שאיתם אני נמצא יחד בקבוצה, בעשירייה שלי, או לפחות בקבוצה העולמית, זה מה שצריך לעניין אותנו.

שאלה: האם נכון להעלות בעשירייה חברה אחת על פני חברה אחרת?

אחת על חשבון השנייה? לא. לְמה צריך את זה?

תלמידה: אז מה לעשות?

איך זה להעלות אחת על חשבון השנייה?

תלמידה: למשל אם יש חברה בירידה, והיא מבקשת שירימו אותה, יעזרו לה, יגנו עליה.

יגנו עליה, משמע מה?

תלמידה: כי הן רבו, ויש להן דעות שונות.

לזה אני לא נכנס, כל הבירורים הילדותיים האלה הם לא מענייני.

שאלה: כשאדם מודע מצוות של מי ותורה של מי הוא רוצה לקיים, זו אמונה או שזה כבר בתוך הדעת?

זו עדיין אמונה.

שאלה: אם הבנתי נכון, אז לאדם אין שום בטוחה שהוא יכול לעשות משהו כדי שכשתגיע ירידה זה ממש ישמור עליו שהוא לא ייזרק מהדרך?

נכון.

תלמיד: אז נשאר לאדם רק לבטוח בה'?

נכון. על זה כתוב, "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים".

תלמיד: איך מגיעים למצב הזה, לבטוח בה'? שזה מה שבאמת, הוא מנהל הכול, ורק הוא יכול להציל אותי.

זו בעיה גדולה, אבל האדם חייב לבנות כזה מצב. שתהיה לו יראה כלפי הבורא, שלא יזרוק אותו מהדרך.

שאלה: האם הבורא בוחר את הסביבה הגיאוגרפית לעבודה שלנו מעבר לעשירייה, בנוסף לעשירייה?

לא, את זה אנחנו לא יודעים, ואנחנו צריכים לקבל את כל אלה שיכולים להיות איתנו בדרך.

שאלה: כל אחת בוחרת לצאת מהמצב בדרך שלה. האם ניתן בטעות להשתמש במצב בצורה לא נכונה, במצב שהחברה עוברת, לברוח? כל אחת מסתדרת בכך בדרך שלה.

העיקר הוא לעצום עיניים, לחבק חזק חזק את החברות, ובצורה כזאת להתקדם.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור כדי שלא תהיה נפילה חזקה, או שהאדם צריך להרגיש את מלוא עומק הירידה כדי לפנות לתפילה?

כל העשירייה צריכה לחשוב רק על איך לתמוך בכל החברות במצב של עלייה, וכל הזמן לנסות ליצור במשותף כזה מצב. כמו איזו אופוריה רוחנית.

שאלה: אמרת שבתפילה האדם מקבל את התשובה בלב, אבל הבוקר אמרת שאתה מקבל אותה גם בראש. איך לברר בכלל שזאת תשובה ואני מבין אותה נכון?

בלב, בלב. אבל אם אין ברירה אתה מקבל קודם את התשובה בראש ואחר כך היא עובדת בראש עד שהיא נכנסת ללב.

שאלה: כשאני מתפלל, האם אני צריך לדאוג שלא יהיו מצבים כאלה שבהם אני לא מרגיש קשר עם הבורא?

כמובן, בטח.

שאלה: מה אני יכול לעשות בנידון?

חפש.

שאלה: כן, אבל זה מופיע כשהמצב משתנה, אבל קורים כאלה מצבים שאתה לא מרגיש שאתה צריך לחפש.

חפש.

שאלה: במצב הזה של האופוריה הרוחנית, מה הוא המצב הזה שאנחנו צריכים לתמוך בו, ליצור בינינו?

כשהבורא נכלל בקבוצה. כאשר האדם נכלל בקבוצה ודרך הקבוצה נכלל בבורא, אז מתעוררת בו הרגשת העלייה, והיא עלייה טובה.

שאלה: אבל היא כאילו הרגשה פרטית, שאני נכלל בחברים, בבורא. אבל איך בעשירייה אולי האווירה הזאת תתחלק בינינו?

אם אתה מרגיש אותה, האווירה תתפזר גם בתוך העשירייה.

שאלה: האם אפשר להתחלק בכך עם החברים, לחלוק כזאת הרגשה?

עוד נלמד את זה אבל בעיקרון אפשר לחלוק, רק לא לשבור את המצב שאותו עוברים החברים. יש כאן הרבה ניואנסים.

שאלה: למה אתה מתכוון לא לשבור? ואם האדם נמצא בירידה, להיפך, צריך לתמוך בו, לתת לו תקווה, דוגמה.

אפשר, אבל מצד שני לא לגמרי. הוא צריך לעבור גם את המצבים האלה. צריך להתייחס אחד לשני לא באופן ישיר, לא בצורה ישירה, כל הזמן להיות בשמחה, בהיענות. צריך להבין שאנשים עוברים כל מיני מצבים וגם לא להפריע להם בכך. אט אט אנחנו נעבור כל זאת במידת ההתכללות שלנו בחברים.

שאלה: יש בעיה אצל הנשים, לפעמים יש קשר טוב מאוד בין כמה מהן אבל לא בעשירייה כולה. אז למה התכוונת ואיך מגשרים על מצב שבו חלק מהנשים בעשירייה בקשר טוב וחלק פחות?

אני חושב שהעיקר הוא שהאדם ישתדל כל הזמן להחזיק את עצמו בקשר עם העשירייה ודרך העשירייה עם הבורא, ושהקשר הזה יהיה ככל היותר מושלם לעת עתה, וכך האדם יתקדם.

שאלה: האם אפשר להניח שאין ירידות ואין עליות אלא זה רק האגו הוא שמצייר לנו את הכול בצורה כזאת?

האם זה לא נכון? נאמר שהאגו מצייר לנו את זה. ומה?

שאלה: ועד שאנחנו לא נגיע לדבקות בבורא, האגו כל הזמן יתנגד לזה, להתקרבות?

נניח, אתם עוד תראו איזו תועלת יש מהאגו.

שאלה: כשאנחנו מדברים על תפילה אמיתית מעומק הלב, האם היא תמיד מתרחשת מתוך המצב שבו האדם מרגיש את עצמו כחוטא ושאין לו שום סמיכה בקדושה?

כן.

שאלה: ובמקום שכתוב שהאדם צריך לרצות להיות בתפילה כל היום, מאיזה מצב, האם מהמצב הזה?

לא חשוב מאיזה מצב, כל הזמן להיות בקשר עם הבורא.

שאלה: מה לעשות אם אני לא יכולה לסבול את עצמי כמו שאני, ולא מצליח לי להשתנות, ואין אמונה בכך שהבורא יכול לתקן אותי כי גם כל החברה חולה באגו?

מה הקשר לחברה? הבורא יכול לתקן את הכול, העיקר לבקש ממנו. אם הוא נותן לי הזדמנות לפנות אליו לתיקון, לבקש תיקון, זה אומר שיש לו את האפשרות לתקן אותי גם כן.

שאלה: דיברנו על כך שהשומרים על היכל המלך כל הזמן דוחים את האדם, וכתוצאה מכך הוא בעצם מרגיש שפלות, דחוי, לא רצוי, והיה כתוב שמהמקום הזה קשה לו מאוד להמשיך בעבודה. אז מה בעצם האדם יכול לעשות במצבים האלה כשהוא מתחיל "לאכול את עצמו", להרגיש שהוא לא רצוי, שהוא לא בסדר, ולהתייחס למצבים בצורה מטרתית יותר?

אני חושב שהוא רק צריך להמשיך בסבלנות. וכל הזמן פשוט דרך הקבוצה להשתדל להתקשר לבורא וכל הזמן לבקש, וכך יענה לו על כל מה שהוא רוצה.

שאלה: האם העניין הזה שהאדם צריך להרגיש דחוי בדרך הרוחנית זאת בעצם העזרה לצאת מהאגו שלו?

כן.

קריין: קטע מס' 10.

"מטבע האדם, הדואג לפניו יתברך, שרואה את עצמו מלא חסרונות, שבזה כוחו יפה להתפלל תמיד על מילוי חסרונותיו. אמנם אינו יכול להודות ולשבח לפניו יתברך, כי אין לו לדעתו על מה להודות ולשבח. וכן לאידך גיסא, אם מתעצם להודות ולשבח את בוראו על מידת טובו המרבה אליו בכל יום ותמיד, הרי בהכרח שמרגיש הספקה במצבו, ושוב אינו יכול להתפלל ולהתמרמר כל כך לפניו יתברך על חסרונותיו. ואומר הזה"ק, ש"מעלתם של אלו הצדיקים היה, כי היו נשלמים מב' הצדדים. ולפיכך זכו להכנס להיכל ההוד שבגן עדן". נמצא לפי זה, שהאדם צריך ללכת בב' הקוים, אף על פי שהם בסתירה זה לזה, שדוקא על ידי זה זוכים להכנס בהיכל המלך."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990) 46:29

אני חושב שכאן העניין הוא לא באדם. צריך להיות בקשר יותר נכון עם עצמו, עם הבורא ועם הקבוצה, ואז הוא יראה את הדברים. הקטע הוא בינתיים לא עבורנו.

קריין: קטע מס' 11, כותב הרב"ש.

"היות שרוצים מלמעלה שהאדם יתקדם, ולעלות על הדרך המביאה להכנס להיכל המלך, ששם בהיכל המלך כולם עובדים רק בעל מנת להשפיע לה', והאדם בזמן העליה בנה את יסוד היהדות שלו על בסיס שהרגיש טעם בעבודה, שזה בסיס של שלא לשמה, לכן מביאים את האדם לידי איזו מחשבה זרה. ואז האדם בא לידי נסיון, היינו לומר, שדוקא אם ה' יתן לי איזה טעם, שהרצון לקבל ירגיש זאת, אני מסוגל להיות עובד ה'. אבל סתם למעלה מהדעת, היינו בזמן שאין לי שום הרגשה, איך אני יכול לעשות משהו. זה נקרא, ש"שולחים לאדם איזה נסיון", בכדי שהאדם יראה, שכל עבודתו בנויה על הרצון לקבל. ואז ירגיש איך שהוא מרמה עצמו בעבודת ה'. ואז יש לו מקום להתפלל לה', שה' יתן לו כח, שיהיה בידו לעבוד רק בעל מנת להשפיע ולא לתועלת עצמו.

(הרב"ש. מאמר 43 "מהו לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

שאלה: מצד אחד הוא מקבל את הניסיון הזה כדי שהוא יראה עד כמה הוא נמצא בשפלות הזאת, מצד אחר אין לו ברירה. האם זה כך?

מה זה חשוב אם יש לו ברירה או אין לו ברירה? השאלה היא אחרת, איך הוא מתייחס למה שעכשיו הוא מקבל מלמעלה.

תלמיד: אבל האם בצורה מודעת הוא מבקש מתוך הרצון לקבל כי אין לו ברירה, או שיש פה משהו אחר?

מה זה שאין לו ברירה? הוא יכול לבקש שיהיה לו כבר תיקון על הרצון לקבל.

תלמיד: אז מה זה "לא לשמה"?

"לא לשמה" זה שהוא עדיין נמצא בעל מנת לקבל.

תלמיד: האם זה בצורה מודעת?

אנחנו מדברים רק כלפי האדם.

שאלה: לפי הקטע יוצא שהבורא שולח מחשבות זרות כדי שהאדם יראה שהוא עובד בקבלה ויבקש לעבוד בלשמה. אבל כמו שאני מבין הוא לא מבקש שהבורא ייקח ממנו את המחשבות הזרות.

כן, כמובן, מסקנה נכונה.

תלמיד: איך לעבוד עם המחשבות הזרות האלה ועם זה שאתה נמצא בקבלה, ולשים את המחשבות האלה בצד?

לא לשכוח שהכול מגיע אליך מהבורא, ולמרות כל זה אתה צריך להתקדם.

שאלה: בנוגע לחיבור, איפה נמצא הגבול הזה שבו אני מתמוססת בחיבור? והאם יש כזה גבול?

תחפשי, אם זה מעניין אותך.

שאלה: יוצא שאנחנו מקבלים טעם ממצב ה"לא לשמה" וגם ממצב ה"לשמה". האם "לא לשמה" זה טעם מקבלה ו"לשמה" זה טעם מהשפעה?

כן.

שאלה: מה זה אומר לדאוג לבורא?

לדאוג לבורא משמע לדאוג להיות בקשר עם החברים ולתת לבורא מקום להתגלות בכם.

שאלה: זה שאנחנו צריכים להשפיע, אז אנחנו צריכים לבקש מהבורא את האפשרות להשפיע. גם בשיעור הבוקר, גם בשיעור הצהריים, אנחנו מקבלים, ויש מצב של אופוריה, מילוי. האם אחרי כל שיעור אנחנו צריכים לתת את המילוי?

כן, לתת לחברים.

תלמידה: ולבורא?

דרך החברים לבורא. הבורא אישית לא צריך שום דבר.

תלמידה: האם אחרי כל שיעור צריך לעשות את זה?

רצוי.

שאלה: איך כל הזמן להחזיק את עצמי במעקב אחרי הכוונות שלי?

זה ניסיון.

תלמידה: האם זה אפשרי בכלל כל הזמן?

כן.

שאלה: אנחנו נמצאים בתהליך, אדם נמצא כמה שנים טובות בדרך, איך הוא יכול לדעת באיזה מצב הוא נמצא, האם הוא מתקדם בכלל? אנחנו לומדים, ואני למשל לא רואה כלום, שום דבר. מה המדד שאני מתקדם?

להיות בקשר עם החברים ויחד תתפללו לבורא שיאיר לכם, ואז תראו באיזה מצבים אתם נמצאים. רק תפילה יחד לבורא, שיסביר לכם באיזה מצב אתם נמצאים.

שאלה: במקום להיכנס להיכל של כוח שאני לא מכיר, הייתי רוצה להיכנס ללב של החבר, אבל אני רואה שאני נכנס לתוך הלב של עצמי. איך אני יכול לצאת מהלופ הזה ולהיכנס לחיים רוחניים?

על ידי תפילה לבורא.

שאלה: כל השיעור אני מרגישה שמדברים על מצבים הפוכים שמתקיימים יחד באדם. גם בשאלות של החברים אני כל הזמן מרגישה פרדוקסים כאלה, "איך אפשר להיות עם לב שבור ובשמחה, איך אפשר להתפלל בלי להאמין שזה הבורא", וגם בקטע על החיסרון שאמרת שהוא לא מתאים לנו עכשיו, זה להיות בחיסרון ובהודיה. למה זה לא מתאים לנו? כי זה מרגיש שכל העניין הוא שנעבוד עם הפרדוקסים האלה יחד.

בסדר גמור.

(סוף השיעור)