heb_t_rav_2010-02-07_lesson_otkrivaem-zohar_n14

פותחים הזוהר

(מאמר "אותיות דרב המנונא סבא", אות כ"ב - אות כ"ה)

שיעור 14

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 07.02.10- אחרי עריכה

ב"זוהר" יש הרבה מאוד מאמרים שנוגעים לאותיות שמבטאות כל מיני סימנים, אספקטים רוחניים, תכונות, צורות. בעולמנו אנחנו תופסים רק את החלק החיצוני, את האותיות. את המצב הפנימי, מהי אותה אות, מהו הכלי הזה שבתוכו יש טעמים, ביטויים, הרגשות, עולם שלם, המבנה שלו, את כל זה אנחנו מבטאים כאותיות, כסמלים שמבטאים עשרים ושניים חלקים של הופעת תכונת הבינה בעולם שלנו. כלומר, כל הופעת האור העליון מהבורא כלפי הנבראים כתובה בתורה בצורת אותיות. ואם ניקח את הספר הזה, את כל האותיות הללו, ונוכל לתפוס אותן נכון, ליצור באמצעותן חוש קליטה חדש ולמלא אותו בכל מה שנמצא באותיות הללו, אז נצא לדרגה אבסולוטית, מוחלטת, שבה נכיר את כל הבריאה ונשיג את דרגת הבורא. ולשם כך אנחנו זקוקים למערכת שנקראת "תורה", מהמילה אור, אורה, וגם הוראה, מדריך לקבלת האור. ועל כל זה מספר לנו הספר הזה בצורת האותיות הללו.

בנוסף למאמר הזה יש מאמרים רבים נוספים על האותיות, לאט לאט נברר אותם יחד בשיעורי ה"זוהר", ומשם תוכלו לקבל מידע נוסף על האותיות. זהו נושא שלם ועצום, שמגלה לנו את הדרך שבה מועבר המידע הרוחני. ולא רק מידע כמו בעולם שלנו, אלא גם הכוחות שבאמצעותם אפשר לפעול. כפי שנאמר, שעל ידי האותיות הבורא ברא את העולם ושולט בעולם, ומשגיח עליו. ואנחנו מהווים כעין חומר, רצון ליהנות. אנחנו מורכבים מהאותיות האלה, האותיות הן בעצם הכל.

"כב) בראשית, רב המנונא וכו' : בראשית. רב המנונא סבא אמר," זהו מקובל גדול, ששמו היה המנונא. "מצאנו במלים בראשית ברא אלקים את, סדר האותיות שבהן, בהפך. שמתחילה כתוב ב' ואחר כך ב', דהיינו בראשית ברא. ואח"כ כתוב א' בתחילה ואחר כך א', דהיינו אלקים את." שתי המילים הראשונות בתורה מתחילות באות ב' ושתי המילים אחר כך מתחילות באות א'. את האות א' אפשר לבטא כאָ' וכאֶ', סתום זה אָ' ופתוח זה אֶ'. יש גם הבדל בין האופן שבו אנחנו הוגים את האותיות, ומה הפירוש של פתוח וסגור, כשאנחנו מדברים.

כשאנחנו מתייחסים לאור החכמה, אז אור החכמה נותן לנו את תחושת החושך. ואילו אם אנחנו מעוררים מתוכנו את אור החסדים, אז אור החסדים הזה מגלה את אור החכמה. וזה בעצם ההבדל בין האותיות. אנחנו יכולים כבר לדבר על המכשיר הזה, שהוא כמו טריגר, כשממצב סגור אנחנו עוברים למצב פתוח, מאָ' לאֶ'. כשלפני שאור החסדים האיר והתפשט, התלבש בו אור החכמה.

"ומשיב, כאשר רצה הקב"ה לעשות את העולם, כל האותיות היו עוד סתומות." בהסתר. "ואלפיים שנה מטרם שנברא העולם," אלפיים שנה זו מדרגה שלימה, זה עשר ספירות שלימות. כלומר, עוד לפני שבכלל התחיל תהליך התפשטות והיווצרות האותיות האלה "היה הקב"ה מסתכל ומשתעשע באותיות." וה"זוהר" מבטא זאת בצורה אלגורית. הוא מספר על כך ש"עולם" נקרא כל מה שנמצא מתחת לעולם האצילות.

יש עולם אין סוף, ולאחר מכן עולם אדם קדמון, וזה למעשה כלי שכל תפקידו להיות מתאם. לאחר מכן יש עולם האצילות, עולם האצילות הוא הוא ההנהגה שמשגיחה על כל הקיים. לאחר מכן עולמות בריאה, יצירה ועשיה. ובניתוק מוחלט מכל הרוחניות, נמצא העולם שלנו. (ראה שרטוט מס. 1)

עולם האצילות מתחלק לדרגות כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. וכל האותיות נמצאות מאמצע הבינה והלאה. הן מתחלקות לתשע אותיות, תשע אותיות, וארבע אותיות נוספות, סך הכול עשרים ושתיים אותיות עיקריות. ובפרסא יש עוד חמש אותיות סופיות, סך הכול עשרים ושבע אותיות. לָמה הן נוצרות מאמצע הבינה והלאה? מכיוון שמאמצע הבינה והלאה מתרחשת ההשגחה, ההנהגה של עולמות בי"ע והנשמות שנמצאות בעולמות בי"ע. (ראה שרטוט מס. 1)

שרטוט מס. 1

כל עוד הבורא לא ברא את העולם, אז מדובר על עולמות הבריאה, "עולם" זה מהמילה העלמה, הסתרה. אבל עולמות אדם קדמון, אצילות, ומכל שכן עולם אין סוף, יש בהם אור ישר ומלא, ולכן הם לא נקראים עולמות, אלא פשוט אור. ועד שהבורא התחיל לתקן, לשלוט וליצור את עולמות בריאה, יצירה ועשיה, עוד לפני אלפיים שנה, הוא שיחק עם האותיות מה שנקרא, הוא יצר את עולם האצילות. "אלפיים" פירושו מימד מלא, עשר ספירות. העולם הבריאה קיימות עשר ספירות או אלפיים מדרגות, העולם היצירה, עשר ספירות או אלפיים מדרגות, ובעולם העשיה, עשר ספירות או אלפיים מדרגות. ולכן נאמר שהעולם קיים ששת אלפים שנים, אלפיים, אלפיים, אלפיים. ולאחר מכן עולים לעולם האצילות, לאלף השביעית, שנקראת גם "שבת", כשכבר לא צריך לתקן דבר, וכולם נמצאים במנוחה מוחלטת ומלאה, מכיוון שהכל כבר מתוקן. (ראה שרטוט מס. 1)

גם עולם האצילות מסומן כאלפיים שנה, כשבורא השתעשע באותיות אלפיים שנה, הוא הכין אותן, הציב אותן כך או אחרת. כלומר, האור העליון אסף את התכונות המתאימות, את הכלים המתאימים, שדרכם הוא יוכל להעביר, ליצור בהדרגתיות, על ידי הצמצום שלו, מצב כזה של הנשמות ושל העולמות הסובבים אותן, כדי לאפשר לנשמות הללו להתחיל להשיג אותו בכוחות עצמן.

"כג) כד בעא למברי וכו': כשרצה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו מסופן לראשן," הכלים שבאמצעותם צריך להשפיע על העולם. אבל הן הגיעו אליו מסופן לראשן. לָמה הגיעו בסדר הפוך? אנחנו לומדים שיש סדר התפשטות ישר של האור, א', ב', ג', ד', אם מדברים לפי סדר הא'-ב'. ואילו היווצרות כלים דומים לאור מתרחשת הפוך, מלמטה למעלה. כמו שיש עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר, מה שמתחיל מהמלכות.

ומכיוון שמדברים על יצירת כלים, על יצירת הנשמות, אז מובן שהבריאה יכולה להתחיל גם מהשלב הסופי, האחרון, ולא מהראשון. ובכלל, אם מדברים על מבנה נכון, על בנייה נכונה, על גישה נכונה לבריאה, אז הצורה הסופית תמיד צריכה להיות בתחילה, והיא צריכה להגדיר מה אני עושה בכל מדרגה, ובמיוחד בתחילתה. ממה אני מתחיל ואיזה וקטור אני מקנה למעשים שלי. לכן יש את תחילת האותיות, שהא'-ב' מתחיל מהאות א', ומסתיים באות האחרונה, שהיא ת', האות האחרונה בא'-ב' העברי. ויש גם סדר הפוך, שמתחיל מהאות ת' ומתקדמים עד לאותיות ב' וא'.

"והתחילה אות ת' להכנס בתחילה. אמרה רבון העולמים: טוב לפניך, לברוא בי את העולם," לברוא בתכונות שבי את העולם. "כי אני חותמת הטבעת שלך שהיא אמת, כלומר, אות אחרונה שבמלה אמת. ואתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם." ולברוא בתכונות שלה את העולם. מה פירוש לברוא את העולם בתכונות שלה? לשים בבסיס כל הבריאה את תכונות האות ת', שהיא האות האחרונה.

האות א' היא האות הראשונה והאות ת' היא האות האחרונה, ודרך המערכת הזו שנקראת ת' יש השפעה על הנשמות. עוד נלמד מה המשמעות של כל אות, כמה אלמנטים של קבלה ושל השפעה יש לכל אות, מה הן התכונות השונות שלה, כל האוסף של כל מה שיש לנו בעולם. כל התכונות, כל צורות האופי, כל המופעים של כל הכוחות, כל זה קיים בכל אות ואות, רק בכל מיני תרכובות שונות, לכל אות יש צורה מיוחדת שנובעת מהשילוב בין התכונות.

סך הכל יש לנו שש מאות ושלוש עשרה תכונות, והן חייבות להיות בכל אחד, בכל אלמנט של הבריאה, אחרת האלמנט הזה לא היה מתקיים. אבל שש מאות ושלוש עשרה התכונות הללו נמצאות בשילובים שונים בכל אחד מאיתנו, ולכן אנחנו שונים. וכך גם האותיות, יש בהן שש מאות ושלוש עשרה התכונות הללו, במצבים הקבועים מראש, שסך הכול מונים עשרים ושניים מצבים. למרות שהקומבינטוריקה של שש מאות ושלוש עשרה יכולה להיות אינסופית, וכל אחד הוא לא רק מוכפל באחר, אלא גם בדרגתו. לכל רצון יש גם דרגות, הוא יכול להיות גדול יותר או קטן יותר, וכל אחד מהשש מאות ושלוש עשרה יכול להתחבר עם האחרים בפרופורציות גדולות, קטנות, שונות. אבל המודלים מוגדרים, דרכם הבורא שולח את האור שלו בצורה ברורה, והאור הזה פורץ ויוצר חותם בעולם שלנו, סך הכל האותיות הללו, התבניות הללו, הן עשרים ושתיים.

אז האות ת' רצתה שהעולם יברא בתכונותיה. ובאמת, אם האות הזו היא האות הקרובה ביותר אלינו, אז ככל הנראה יש לה התכונות המתאימות כדי להשפיע עלינו. מלבד זאת היא גם מסיימת את תכונת האמת, היא מהווה האות המסיימת, החותמת, וזו הרי התכונה החשובה ביותר של הבורא, אמת. האות הראשונה של אמת היא א', האות האחרונה היא האות ת', ובאמצע האות מ', שהיא בינה. אז יוצא שיש האות הראשונה, האות האחרונה, ותכונת הבינה ביניהן, תכונת ההשפעה. למעשה האות ת' ביקשה בצדק שהעולם יברא בה.

ואילו התשובה שקיבלה היתה, "אמר לה הקב"ה : יפה את, וישרה את," כל מה שיש בך, כל התכונות שלך הן בגלל שאת עומדת ליד האות מ', שמשפיעה עליך. תכונת הבינה עוברת דרך האות ת', ולכן היא באמת יכולה להשפיע בצורה חיובית על הנשמות, אבל לאמיתו של דבר היא עצמה לא כזאת שאפשר יהיה לברוא בה את העולמות.

"אבל אין את ראויה לברוא בך את העולם, משום שאת עתידה להיות רשומה על מצחותיהם של אנשי האמונה, שקיימו את התורה מן א' עד ת', וברשימתך ימותו (כע"ש שבת נ"ה.) ועוד, שאת חותם המות, כלומר שת' היא אות אחרונה גם במלה מות. ומשום שאת כך, אין את ראויה לברוא בך את העולם. מיד יצאה." הבורא אמר לה שהיא לא יכולה להתקבל כיסוד שעל פיו או עליו יברא העולם, מכיוון שרק בגלל שיש האות מ', היא מרככת אותה ופועלת דרכה, אבל למעשה האות ת' בכלל שייכת לתכונת המוות, כי יש אמת ויש מות.

המילה מות מתחילה באות מ', בתכונת הבינה, לאחר מכן האות ו', ולאחר מכן האות ת'. והמילים אמת ומות שונות רק באותיות א' וו'. אלו לא סתם אותיות, זה כמו להעביר ערוץ בטלוויזיה, עושים שינוי קטן בסכמה ואז מדליקים ערוץ אחר בתכלית של קשר. זה כמו קטר שעומד על הגלגלים שלו, ואז מחליטים לאן ייסע הקטר הזה, מחליטים על המסילה שבה הוא ייסע. הסלקטור שאמור לשלוח את הקטר קדימה, הוא זה שמשנה את המסילה מדרך אחת לדרך אחרת. אז גם פה, התחלופה של אות אחת במילה כמו מעבירה אותנו לערוץ אחר לחלוטין של קבלת האור. לכן האות ת' נופלת מיד ואינה ראויה לתפקיד שרצתה להיות ראויה אליו. היא עצמה, כשהיא נמצאת לבד לא יכולה להיות אותו כוח שבאמצעותו מתקיים העולם.

אז מה זו בכלל אותה דרישה של האות שיברא בה העולם? זה אומר להכניס את בסיסה, את היסוד שלה, את התכונה שלה לעולם בכזה אופן, שהעולם יוכל להתקיים בכל המצב שלו. כשמתפתח בו האגואיזם, לאורך כל התפשטות העולמות, מעולם האצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ולאחר מכן בעולם שלנו, יש כל ההיסטוריה העצומה והארוכה שאנחנו עוברים. ולאחר מכן העליה מהעולם שלנו, שאנחנו מתחילים לממש לאט לאט בעצמנו. אז כל הדרכים האלה, הפעולות, סיבה ומסובב, השליטה שבנו והתגובה שזה מעורר בנו, הכול צריך לקרות כתוצאה מאותה תכונה שכלולה באות הזו. וכמובן שבתכונה הזו של האות ת' העולם לא יכול להיברא. ומלבד כך זו גם האות האחרונה. מה זאת אומרת האות האחרונה? היא הכי מרוחקת מהבינה, היא מאוד חומרית, מאוד גסה בפני עצמה. ומכיוון שהיא הכרחית לשם יצירת המילה אמת, לשם התכונה שהבורא מעורר החל מהאות הראשונה ועד האות האחרונה, ותכונת הבינה באמצע, אז היא מופיעה דווקא כאלמנט מועיל.

והאות הבאה שמגיעה כאן, ומתחילה לנסות ולבקש שגם בה יברא העולם, היא האות ש', זו האות הבאה אחרי האות ת'.

"כד) עאלת את ש' וכו' : נכנסה לפניו אות ש'." האות הבאה, האות ש' נעמדה ו"אמרה לפניו : רבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקרא שמך שדי, ויפה לברוא את העולם בשם קדוש." יש שֵם של הבורא, "שדי". מהו פירוש אותו ה שם, מה המשמעות שלו? השם הזה, התכונה הזו ייחודה בכך, שהיא מגבילה את התפשטות האור ומאפשרת לאור להתפשט עד עולם האצילות, להעביר את אור חכמה ולא להתפשט יותר. מתחת לעולם האצילות מתפשט אור שנקרא "אור החסדים" בלבד. ובמרכז, בעולם היצירה, יש גבול, יש איסור, שמתחת לזה האור בכלל לא יכול להתפשט. ולכן זה נקרא "שדי", שָ' זה כמו עד כאן, עד הגבול ודי, "די" זה מספיק, יותר מכך אסור. (ראה שרטוט מס. 2)

שרטוט מס. 2

אז ההגבלה הזו, כשהאור כבר לא יכול להתפשט יותר, מעידה על הזָכות של התכונה הזו, שדואגת לכך שהאור לא יתפשט יותר. זו אות שמגנה, שומרת על התכונה הזו. בכל המערכת של הבריאה יש בלוקים של הנהגה, אז בלוק אחד שולט, האות ת' סוגרת את כל התמונה, והאות שלפניה, הבלוק שנמצא לפניה, שולט ושומר שהאור יתפשט רק עד המקום הזה, עד החזה של עולם היצירה, עד האמצע ש לעולם היצירה. "חזה" זה מרכז הגוף שלנו, וגם בעולמות זה כך, מרכז העולם.

אז "אמר לה : יפה את, וטובה את, ואמיתית את," כי זו אות מאוד חשובה, היא מזכירה לנו את ג' הקווים של ההנהגה, וזה הדבר החשוב ביותר בהתעלות הרוחנית שלנו, ג' הקווים האלה שאותם היא מסמלת. אבל בה בעת היא גם משתתפת בקומבינציות נוספות, לא רק בג' הקווים, אלא גם בצירופים שאינם קדושים, אינם מכוונים להשפעה ולקבלה. "אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עמהן," את המילה שקר אנחנו כותבים בתחילת המילה ש' ולאחר מכן ק' ור', שהן לא אותיות טובות. בעברית כותבים מימין לשמאל, משום שימין היא התכונה העיקרית, היא ההשפעה, ולכן מתחילים הכול מימין. אז היא מתחילה את התכונה שקר, ולכן העולם לא יכול להיברא בה.

"אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עמהן, איני רוצה לברוא את העולם בך, כי לא יתקיים שקר, אלא אם האותיות ק' ר' יקחו אותך." בחיבור ביניהן האות ש' עוד יכולה להתקיים, אבל בלי האותיות הללו לא היתה יכולה להתקיים. כלומר, הבורא מבקר בצורה מאוד קשוחה את כל האותיות הללו. ובעצם כל אחת מהאותיות, כפי שיתברר בהמשך, יש לה היסוד שלה, הדבר המיוחד שבה, אבל חסר לה משהו, כי היא לא יכולה לתפוס, להקיף את כל מכלול התכונות הללו, את כל הספקטורים של התכונות, שאנחנו זקוקים להן כדי לתקן את הרצון האגואיסטי, כדי לספוג אל תוך הרצון, כדי לבטא את עצמנו דרך התכונות של האותיות, כדי להידמות לבורא באמצעותן. אי אפשר להידמות לבורא באמצעות אות אחת בלבד, אלא רק דרך מכלול של אותיות.

לאחר מכן נגלה שמדובר בעצם באות שנותנת קשר עם הבורא, מכיוון שכל האותיות הללו עושות את כל החיבור והקשר בין האותיות, עוד נלמד מה ההבדל בין הבלוקים השונים. שקר, אמת, עונש, שכר, אלה בלוקים ממש שלמים של שליטה והשגחה. אחרי זה נלמד בתוכנו, בתכונות שבנו, ונרגיש איך התכונות הללו פועלות בתוכנו, מאיפה הן מופיעות, מדוע הן מופיעות בצורה כזאת בתוכנו. יותר מזה, אנחנו נרגיש את התנועה של האותיות הללו מלמטה למעלה. אילו אלמנטים של כל מיני חלבונים או כל מיני תכונות פנימיות בתוכנו, או דברים פנימיים בתוכנו, מעוררים בנו כל מיני הרגשות שונות. נתחיל להרגיש את הדברים האלה בכל העובי שלהם, בכל עובי החומר.

ולעת עתה הבורא אומר לתכונה הזו, גם בך אני לא יכול לברוא את העולם, לא יכול לקבל אותך, למרות שאת נמצאת במילה שדי, שמגבילה, שומרת על הנשמות מפני קבלה של אור עליון בצורה אגואיסטית. אבל בדיוק באותה התכונה, ששומרת על הנשמות, קיימת גם תכונת השקר, ולכן הבורא לא יכול להשתמש בה. כלומר, "יפה את, וטובה את, ואמיתית את," אבל את עומדת בראשית המילה שקר, כי בכך שהן גונבות אותך, את התכונה השומרת על הנשמות הן יכלו לברוא מערכת שלימה של עולמות טומאה תחת האותיות הזרות. כלומר, אותיות ק' ור' הן קשות מאוד, והן גם האותיות האחרונות. האות ק' נובעת מהמילה קוף, חיה, כשאדם מפסיק להבחין בהבדל בינו לבין הבהמה. זה מה שמבטא הקוף בעולם שלנו, שלב מעבר בין החיה לבין האדם.

לכן הבורא אומר לאות ש' שהוא לא יכול לברוא בתכונתה את העולם, בגלל שיש כנגדה מערכת של סטרא אחרא, של טומאה, שנקראת "שקר", אז אי אפשר להשיג על ידה את מטרת הבריאה. ולכן אנחנו מגיעים לאותיות ק' ור'.

כשמתוך הזוהר נובע שאם אדם רוצה לומר דבר שקר, אז הוא יצליח אם הוא יאמר אמת תחילה כבסיס, שעליו יצמח לאחר מכן השקר. "כה) מכאן מאן דבעי וכו' : מכאן נשמע, שכל מי הרוצה לומר שקר, יקח בתחילתו יסוד אמת, ואחר כך יקיים לו השקר. כי אות ש', אות אמת היא, אות אמת שבה נתיחדו האבות, כי ג' הקוים שבש'", כי סביב האות ש' התאחדו כל התכונות הראשונות, שנקראות אבות. כיוון שג' הקווים שבאות ש' מסמלים את ג' האבות שמהווים את הספירות חסד, גבורה, תפארת "רומזים על ג' אבות שהם חג"ת. וק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע, כי הסטרא אחרא היא קר, בלי חום שהיא חיות, מפני שהוא יונק מן המלכות בעת שהיא ימא דקאפו (כנ"ל בראשית א' דף מ"ז ד"ה ימא דקאפו) וכדי שיתקיימו, הן לוקחות אות ש' בתוכן, ונעשה, הצירוף, קשר, שהוא לשון חיזוק וקיום. כיון שהש' ראתה כן, יצאה מלפניו." ולכן אי אפשר להשתמש באות הזו, למרות שהיא מבטאת תכונות גבוהות שנמצאות בתוכה, ג' קווים, אבל מאחוריה עומדות שתי האותיות הנוראיות, ק' ור', והופכות את התכונות של ג' הקווים לשקר.

אז בעל הסולם אומר שהאות ש' יפה בפני עצמה, אך היא היתה יפה עוד יותר אם לא היתה קשורה לאותיות ק' ור'. אבל אחרת המערכת לא יכולה לעבוד, מערכת שיוצרת את הנברא, ומורידה אותו לדרגה הנמוכה ביותר ודומה לבורא, כדי שתכונות הלכלוך והנקיות לא יהיו מעורבבות, כך שאפשר יהיה לברר ביניהן. וזה יכול לקרות רק בדרך כזו, כשיש תכונה חזקה מאוד שמובילה את כל זה, וזה חסד, גבורה, תפארת, והן מופיעות כלפינו, ולאחר מכן מיד באות האותיות ק' ור'. ואנחנו מאמינים לשתי התכונות האלה, כיוון שבראשית התכונות ק' ור', עומדות התכונות הטובות של האות ש'. אז אני מאמין, ואז נופל ברשות הסטרא אחרא.

וזו בעצם הסיבה שאי אפשר לברוא את העולם עם ק' ור', מכיוון שגם הן קיימות בצורה של שקר, אבל רק הודות לכך שיש לפניהן האות ש', שכביכול מצדיקה את קיומן. מכיוון שאם הן היו קיימות בפני עצמן, אז אי אפשר היה בכלל להשתמש בהן, היה אסור להשתמש בהן, אבל מכיוון שלפניהן עומדת תכונה נכונה, האות ש', אז אפשר להשתמש בהן, משום שהאות ש' היא זו שכביכול מפתה אותנו, מושכת אותנו עם האור שלה. ולאחר מכן אנחנו נופלים לרשות הרשת של כוחות הטומאה האלה, המערכות שנקראות ק' ור', ונוצרת המילה שקר. וזה כמו תפוח, אותו התפוח שחווה פיתתה בו את אדם. ובכלל, כל התכונות המפתות, השקריות האלה, מתחילות מצורה חיצונית יפה ונעימה. זה כמובן ידוע וברור לכולנו מהעולם שלנו.

שאלה: איך אני יכולה לקבל אור דרך אותן אותיות שבתוכי?

אם יש בתוכך אותיות, אז פשוט תקבלי, האותיות צריכות להיות מצוירות בתוכנו. יש שמות ה' בני ארבע אותיות שכוללות בתוכן את כל האותיות, שזה י', ק', ו', ק', שזה בעצם קיצור של כל האותיות, בצורה פתוחה הכל נמצא שם. לאותיות הפתוחות אנחנו קוראים גילוי הבורא בתוכנו עצמנו, כי אנחנו בעצם רצון. דרך מסך מאיר עלינו אור, שחתוכות בו האותיות, והוא מאיר עלינו דרך האותיות האלה, דרך הצירוף שלהן, הצירוף בזמן אחד, ובסדר של זה אחר זה. וכך בעצם הוא פועל עלינו. ויש עוד שלוש שכבות, בינה, זעיר אנפין ומלכות, ועוד חמש אותיות נוספות, סך הכול עשרים ושבע אותיות, עשרים ושתיים ועוד חמש אותיות סופיות שפועלות עלינו. (ראה שרטוט מס. 3)

שרטוט מס. 3

מה קורה בתוכנו? הן הרי פועלות עלינו, אבל אנחנו לא יכולים לקרוא אותן. כדי לקרוא אותן, אנחנו צריכים לקחת מתוך החומר שלנו, מתוך הרצון שלנו. לא משנה אם זה הרצון שלי או שלך, הכול שלנו משותף. ברצון הזה אני צריך לדעת איך עושים כל מיני עוגות, כל מיני צורות. אנחנו צריכים לאפות מהרצון שלנו כל מיני אותיות. ואת האותיות האלה, תחת השפעת האור העליון, להתחיל לצרף למילים נכונות, זה נקרא "ללמוד תורה". וכאשר נציב את כל האותיות שלנו, מתוך כל הרצונות שלנו, בצורה הנכונה, אז נהיה דומים לאור.

שאלה: האותיות שבתוכי, אם לטוב או לרע הן קיימות, לָמה יש כזאת פעולה מצד הבורא?

האותיות שבתוכי, איפה הן קיימות בתוכי? בתוכי הן לא קיימות, צריך ליצור אותן. עכשיו יש לי סתם רצון אגואיסטי שאי אפשר ליצור איתו שום דבר, רצון אגואיסטי שאי אפשר לעשות ממנו בצק. הבצק נקרא "קמח", זה האגו יחד עם מים, ההשפעה, תכונת ההשפעה, כשבמידה נכונה הם מתערבבים ביניהם, בהתאם שיאפו ממנו משהו. מה זאת אומרת יאפו? שיעשו ממנו לחמניות, לחם, לא משנה מה, שיעשו ממנו מזון לאדם. בהתחלה היו זרעים, זרעים זה אוכל לבהמות, חמור או סוס אוכלים זרעים, הם לא מבינים מה זה לחם, הם לא צריכים את זה. האדם צריך לעבור את כל זה, לאפות את כל זה, הוא צריך ליצר את כל זה, ממה שיכול להזין את הבהמה הוא צריך להעלות את זה לרמה של לחם. אז לא פשוט לעשות זאת, בשביל זה אנחנו צריכים להציב לפנינו שתי תכונות מנוגדות זו לזו ולאפות. זה לא דבר פשוט, אבל בזה אנחנו עוסקים.

שאלה: האם אפשר לקבל אור בלי לדעת את אותיות הא'-ב' העבריות?

ודאי, אין כל קשר אם אתה יודע אותן או לא, זו ההתפתחות הכללית. אל תסתכל על זה כעל אותיות, תסתכל על זה כמו על סימני דרך, תמרורים. אתם חייבים לדעת את הצירופים שלהם, כדי שהם יציירו לכם משהו, כי אחר כך אתם תבינו. הרי הן לא נבראו סתם, כי מישהו רצה וצייר את האותיות האלה, אלא בהתאם למה שרואה הרצון בשביל לקבל את הרצון להשפיע. הצירוף של שתי התכונות האלה יוצר את המבנה של האות הזאת, ולכן צורה אחרת בלתי אפשרית.

יש כל מיני פונטים של אותיות, גופנים, שאנחנו משתמשים עכשיו בדפוס. אבל לאותיות יש שרטוט קשיח, מדויק, שקיים במשך כל מאות השנים, ואתם לא יכולים לשנות בהן שום דבר. אם יש איזו אות שנכתבת בצורה מסוימת, כך היא צריכה להיות רשומה, בכל האיכויות שלה, ועם כל הכתרים, התגין, אחרת מעוותים את הצירוף של שני הכוחות העיקריים, שני היסודות כך שבצורה של המודל הזה שנקרא "אות" זה כבר לא כוח. בדפוס זה לא משנה עם מה אנחנו משתמשים, אבל ספר התורה כתוב דווקא עם אותיות כאלה.

לכן מעניין היה לפגוש כעבור אלפיים שנה, כאשר נפגשו בישראל אלה שהגיעו מכל מיני ארצות, שבכלל לא היו קשורים אחד לשני במהלך אלפיים שנה, והתברר שחוקי הכתיבה והטקסט זהים לחלוטין. וגם היום, אם מגלים איזו מגילה עתיקה בקומראן, במערות בים המלח, או במצדה, אז אנחנו נוכחים לדעת שזה ממש אותו הטקסט, אותה צורת האותיות. כי בצורה הזאת אנחנו מביעים את הסמל, את הצורה של הכוחות הרוחניים, אלו לא סתם אותיות. ולאט לאט נגלה את זה.

שאלה: איך קשור שם האדם לצורה של האותיות שמרכיבות את השם, האם יש לזה משמעות רוחנית?

זו לא שאלה פשוטה. איך אימא ואבא קראו לכם, או איזה כומר, כי מצד אחד נתנו לכם שם כמו לכלב, חתול, או ארנב. אבל מי הוא? כלום, זו צורת קיום של גוף ביולוגי בחיים שלנו. אבל מצד שני, אנחנו צריכים להבין ששום דבר בעולם שלנו לא קורה סתם כך. במחויב יש סיבה ומסובב, אבל אין סתם משהו שיקרה מעצמו, כי אין יש מאין. אנחנו נמצאים במערכת כוחות, אי אפשר בתוך הטבע הסגור, הגלובלי הזה, שמשהו יקרה במקרה. "במקרה" זה נקרא שאנחנו לא יודעים, אנחנו חושבים שזה שרירותי, אלא שאנחנו פשוט לא רואים, לכן אנחנו אומרים שרירותי.

לכן, אם להורים שלכם הגיע לראש לקרוא לכם כך, זה לא רק רצון מקרי שלהם, אלא כך הוכתב להם מלמעלה, וכך היה רשום מראש בתוכנית הבריאה, עוד לפני שנוצר העולם הזה וכל הנשמות, ודרך אלפי שנים מתחילת הבריאה. אז השם שלכם אינו מקרי, גם אם זו שכנה שיעצה לאימא שלכם.

האות הבאה שמתגלה לנו זו האות צ', שנכתבת ברוסית קצת אחרת מעברית, אך גם שם יש כמה קווים שנחתכים בזוית חדה, אנחנו רואים עד כמה צורת הכתיבה של האותיות האלה דומה, בכל מיני אופנים, מאות אחת יוצאת אות אחרת.

לאותיות יש גם ערכים מספריים שמציינים את העוצמה של כל אות, מה מידת האגו הטמונה בו, שבאמצעותו היא פועלת בהשפעה. האות ק' היא מאה, האות ר' מאתיים, האות ש' שלוש מאות, והאות ת' ארבע מאות. לכן אם כותבים למשל את המילה שקר, ש' זה שלוש מאות, ק' מאה, ר' מאתיים. זאת אומרת, שש מאות, זה משקל הכוח של שקר. וזה הרבה, זה כוח חזק מאוד, נורא מאוד בעולם שלנו. (ראה שרטוט מס. 4)

שרטוט מס. 4

אפשר לחלק את זה לספירות, לעולמות, אם זה כוח מוגדר לכיוון הזה או לכיוון אחר אני יכול לחלק אותו, כי זה עשר ספירות, לחלקים, גלגלתא עיניים, אח"פ, וכן הלאה. ופה מתחילות להתעורר אצלי כל מיני יכולות לעבוד איתם. כשאני אומר ש', אני לא סתם אומר ש', אני אומר שקר, אבל אני רושם אותה שין, זו כבר אות שמורכבת בתוכה משלוש אותיות, תכונה מורכבת. ואם התכונה הזאת בתוך עצמה שין, אז גם בה אני יכול לחלק לשין, ויוד, ונון. (ראה שרטוט מס. 4)

ואז יוצאות לי עוד ספירות שמרכיבות זו את זו, כוללות זו את זו ומהוות יחד מערכת גדולה של קשרים, וצירופים של זה בזה. ומזה נפרס המידע, כמו במחשב, ואחרי זה אני יכול לחלק את השדה הזה לחלקים, לנתח אותו ולשלוט בו.

יש פה מערכת עצומה מאוד מעניינת את מי שמתעניין בנושאים האלה, מתמטיקאים ואוהבי הקומבינטוריקה, ומי שעוסק במערכות, בשליטה בהן, גם אם הוא בכלל לא מבין ברוחניות, אבל השפה שבה זה רשום, היא מאוד מעניינת, היא יכולה להיות ממש יסוד לכתיבת הטבע בצורה טובה ואיכותית, אפילו כלפי הטכנולוגיה.

שאלה: האם אני עצמי רושם בתוכי את האותיות שבהן אני צריך לבנות בתוכי את הבורא? ובאיזה חלק שייכת לזה הקבוצה?

אתה לא יכול לכתוב בעצמך שום דבר לבדך, שום תכונה בתוכך, כי כל תכונה קשורה עם האחרים, בתוכי ובאחרים. זו לגמרי אותה מערכת, שהיא עד כדי כך קשורה זו בזו, שאף אחד מאיתנו אינו חופשי בנשמתו מאחרים, ולכן התכונה הכי קטנה או השינוי בתנועה משתקף בכולם. ולכן רק באותה מידה שבה אני קשור עם כולם אני יכול לכתוב משהו, ובאותה דרגה שאני קשור, שבה ניתנת לי האפשרות הזאת.

זאת אומרת, יש מאה עשרים וחמש מדרגות של התעלות לחיבור מלא, דרך חמשת השלבים הראשיים, ואני נמצא בשלב כלשהו, זה המצב הרוחני שלי. אז קיימות בתוכי עשרים ושתיים ועוד חמש אותיות, סך הכל עשרים ושבע אותיות א'-ב', ואני קיים בתוכן. ובדרגה שאני מתקיים איתן אני יכול לעשות כל מיני פעולות רוחניות. כמו תינוק או כמו כל אדם גדול, מבוגר, בחשיבותו ובהשפעתו באנושות, אבל לכל אחד מהם יש אפשרות להיות בקשר עם אחרים. בעולם הרוחני יכול להתקיים, רק מי שיש לו את האוסף של כל עשרים ושבעה המכשירים הפנימיים האלה. ובאיזו רמה להתקיים? זה כבר תלוי במסך שלו. הרי זה המסך שלנו, מאה עשרים וחמש דרגות של המסך.

תלמיד: עשרות תלמידים מכל העולם מתאספים ללמוד איתנו את ה"זוהר".

אנשים צריכים להיות יחד, וזה מאוד חשוב שאתם עושים זאת. כאשר אתם מתאספים יחד תשתו משהו, תאכלו משהו, תקשיבו לשיעור "זוהר", תהיו יחד איתנו בישיבת החברים העולמית, הקשר בינינו זה הדבר החשוב ביותר, ממנו תתחילו להבין. את הטכניקה אתם יכולים לקרוא בספר, אתם יכולים לשמוע אותה, אבל זו תהיה רק טכניקה, היא לא תהיה בתוככם, לגלות אותה מתוככם אפשר רק דרך הקשר בינינו. אין אפשרות אחרת להתחיל להרגיש את העולם העליון, אלא רק דרך הקשר. אנחנו רואים על גבי מסכי הטלוויזיה חברים מברלין, רוסיה, סט פטרבורג, קייב, מינסק, בלרוס, לונדון, יקתרינבורג, חרקוב, קייב, ועוד הרבה הרבה. רק דרך הקשר בינינו, מפני שהרצון צריך להיות כללי, כי רק ברצון הכללי בעולם יתגלה הבורא ולא בשום מקום אחר. לָמה אנחנו אומרים במידת המסך? כי המסך מראה לנו את מידת החיבור שלי עם האחרים, המסך מראה לי באיזו מידה אני יכול להתעלות מעל האגו שלי כדי להתחבר עם האחרים, ולכן אנחנו נמדדים במידת המסך מעל האגו. זאת אומרת, ככל שהאגו והמסך גדול יותר, כך הקשר שלי עם האחרים יכול להיות יותר גדול, ובמידת ההשגה שלי, כך אני נמצא איתכם יותר בקשר. לכן אנחנו לא יכולים ליצור בתוכנו את הכלים האלה, את האותיות האלה, את מכשירי התפיסה האלה, אם לא נהיה קשורים אחד בשני. כל אדם בתוך עצמו לא יכול לעשות את זה, אלא ההתעלות מעל האגו יכולה להיות רק באותו כיוון שהאגו הזה התעורר, איפה שניתק הקשר בינינו, איפה שהיתה השבירה.

שאלה: לָמה דווקא נושא ה"זוהר" נבחר כנושא העיקרי של הקונגרס? יש אנשים שלא יגיעו לקונגרס, עד כמה חשוב לנו להתאסף ולהגיע לישראל?

בכל מקרה אנחנו נהיה יחד איתכם כל הזמן, אנחנו נארגן לכם קשר איתנו, נעשה כך שתקבלו מאיתנו בצורה קבועה את כל הנתונים. ויהיה חשוב מאוד אם אתם גם תתאספו. אני מבין ששלושה ימים באמצע השבוע זה למעשה מאוד קשה, ואולי בלתי אפשרי, אבל תנסו לעשות זאת לפחות באופן חלקי. זה מתחיל בתשע בבוקר ונגמר בעשר בערב, לפי הזמן שלנו, תנסו להיות איתנו בקשר, אתם לא חייבים להיות איתנו קבוע, אתם יכולים להיות ערב אחד, שניים או שלושה, באמצע היום או בבוקר.

אנחנו מצפים לכם, זה מאוד נחוץ לנו בחיבור בינינו. ודרך זה אנחנו נתחיל להרגיש. זה דבר ראשון.

דבר שני, לָמה ה"זוהר"? משום שזה שורש ההשפעה של הכוח העליון, כך הוא נברא, כך הוא כתוב, גם אם אתה לא יודע, אתה יושב כמו חמור, ואז זה פשוט פועל עליך. אני מקבל היום כל מיני תגובות מכל העולם, מאנשים ששומעים בתרגום לכל מיני שפות, והתרגומים לא תמיד קלים ומוצלחים, כי זו גם פעם ראשונה שהחברים שלנו התחילו לתרגם את ה"זוהר", אבל האנשים כותבים אלו שינויים הם מרגישים. ברור שגם בזה יש כל מיני שינויים, גלים, יהיו עוד נפילות ועליות, נפילות ועליות, אבל בכל מקרה התחלנו עכשיו ללמוד איתכם עם הכוח הכי הכי גלוי, ברור, של השפעה רוחנית. אז בואו רק נתאחד יחד כדי שהוא ישפיע עלינו. הוא משפיע רק במידת החיבור בינינו, באותה מידה מתגלה פעולתו עלינו, ואנחנו נשיג יחד איתכם אותה מטרה שאנחנו מאוד רוצים להשיג.

(סוף השיעור)