שיעור בוקר 28.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על כל פשעים תכסה אהבה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 33, מתוך "שם משמואל".

"לעשות התאחדות בין הכלל הוא רק על ידי כתישה, שכל אחד כותש את עצמו ומסיר ממנו את קליפת גסות הרוח. ועל ידי ביטוש והכתישה מאיר אור הנשמה, ושם באמת כל ישראל הכל אחד."

(שם משמואל. יום הכפורים תרע"ג)

איך אנחנו מגיעים לכזה מצב? "לעשות התאחדות בין הכלל הוא רק על ידי כתישה, שכל אחד כותש את עצמו ומסיר ממנו", על ידי הכתישה הזאת, הקליפות "גסות רוח", עד שנשארת רק הפנימיות, ששם כנראה, בלב, אנחנו יכולים למצוא משהו ששייך לחיבור, לאהבה. "ועל ידי ביטוש והכתישה מאיר אור הנשמה" עלינו, ואז הוא מחבר את פנימיות הלבבות שלנו, וכך אנחנו מגיעים לכלי אחד שנקרא, "ושם באמת כל ישראל הכל אחד.", כל מי שמשתוקק לבורא, מתחיל לגלות שאנחנו מחוברים.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לעזור זה לזה בעבודה הזאת. השאלה היא בעצם, איפה הגבולות של העבודה הפנימית ואיפה מתחילה השפעת החברה?

הכוונה שהחברה זה העשירייה? איפה אני עובד ואיפה עובדת העשירייה עלי, ואיך אני עובד על עצמי ועובד על העשירייה? אני לא יכול להגיד את זה, זה פשוט הכול יחד, פעם אני עובד על עצמי, פעם אני עובד על העשירייה, וכך אנחנו כל הזמן. העיקר שכל הזמן אנחנו רוצים לברר איפה יש לנו עוד אפשרות להתחבר, זה הכול.

אנחנו צריכים לראות את המטרה, את המצב המתוקן שצריך להיות, שאני מבין שהוא צריך להיות מתוקן. זה לא גבוה גבוה, אלא מה שיש לפַנַי. וכשאני מתאר אותו, אז אני משתדל להקים אותו בעשירייה שלי, עם החברים, אני מדבר איתם, אני בעצמי, בכל מיני צורות, אבל העיקר זה התפילה. אחרי הכול, תפילה.

ולכן, כשאנחנו נניח נמצאים אחרי השיעור, אז טוב אם העשירייה אחרי השיעור מתחברת וקובעת, אפילו שהיא לא קובעת, אבל בשיעור אנחנו קובעים על מה אנחנו חושבים. נושא השיעור צריך להיות העיקר במשך היום, ואז אנחנו כולנו חושבים על זה, כולנו רוצים לממש את זה. כולנו מדברים, כל אחד לעצמו ולאחרים אם יש הזדמנות, על המצב שהעשירייה צריכה להיות מחוברת, ומיום ליום יותר ויותר מגובשת סביב הנושאים שאנחנו לומדים, וכך נתחבר יותר ויותר. הנושא של השיעור חייב להימשך במשך היום בכל אחד ובכולנו יחד, ובלי שאנחנו נעמוד על זה, אנחנו לא נוכל להתקדם.

שאלה: מהי גסות הרוח עליה מדובר בקטע?

שאני לא רוצה, אני דוחה, אני לא רוצה להיות בתוך כל העבודה הזאת, כמו שאני מרגיש שהלב שלי מבפנים רוצה, ואז אני קם כנגד הגסות הזאת, שיש לי בלב, ושובר אותה ולא רוצה, ממש אונס אותה, ומעליה מתחיל לעבוד על החיבור.

שאלה: אמרת שאחרי הכול זה התפילה, ועיקר התפילה זו המחשבה. אז מהי המערכת הזאת שנקראת "מחשבה"?

לא, אני אמרתי תפילה, אחרי התפילה כבר זהו, הבורא הוא המבצע. זה בינתיים כך, הבורא הוא המבצע.

שאלה: איך אפשר להשיג את המצב "קראת אותי"?

אתם תתחילו לעשות כך, תנסו לפנות לבורא בכל דבר ודבר, לא לחכות ש"אז אנחנו נפנה לבורא ואז אולי הוא יעזור לנו", אלא בכל רגע ורגע האדם צריך, עם כל העבודה שלו בקבוצה גם לפנות לבורא וגם לדרוש מהבורא את עניית התפילה, ושוב להתחבר עם הקבוצה ושוב לפנות לבורא, וכך כל פעם, כל פעם, כל פעם.

שאלה: אמרת שאת נושא השיעור צריך להמשיך במהלך היום. מהו הנושא המרכזי בעצם? יש לנו הרבה תתי נושאים במהלך השיעור. איך הכי טוב לזהות את הנושא המרכזי ולהמשיך אותו?

בעולם שלנו, אין לנו אלא רק נושא אחד, החיבור בינינו, עד שהבורא מתגלה לפי השתוות הצורה בין החיבור בינינו, אליו, זהו. החיבור בינינו מורכב משני נתונים, מהעביות שבינינו, כוח הדחייה, ומהחיבור מעל העביות, כוח ההזדככות או המסך. ועד כמה שאנחנו מסוגלים לבנות קשר בינינו, מהדחייה מצד אחד ומהחיבור מהצד השני, לפי התנאי "על כל פשעים תכסה אהבה", שהאגו בפנים והכיסוי עליו מבחוץ, בצמצום, מסך, אור חוזר, אז אם יש לנו את המבנה הזה, לפי זה מתגלה הבורא, ובזה אנחנו משיגים את החיבור שלנו.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מגלים את העביות בינינו במהלך היום בעבודה בעשירייה?

אנחנו לא צריכים להשיג עביות, אנחנו צריכים להשיג חיבור, אבל במידה שאנחנו משתוקקים לחיבור אנחנו מגלים את העביות, את ההפרעות, אבל ההפרעות הן לא שאנחנו רוצים לגלות אותן, אלא הן מתגלות אם אנחנו באמת משתוקקים לחיבור.

תלמיד: זה משהו משותף לכולם, או שכל אחד מגלה איזה הפרעות ואז זה אומר שהוא גילה עביות, ואז כשהוא התגבר עליהן, והוא מתקשר עם העשירייה, זה אומר שהוא גילה את הזכּות?

תנסו ותראו, את זה לומדים מהפרקטיקה, מהמעשה.

קריין: ציטוט 34 מתוך אגרת מ'.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לניצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד. ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיוון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות."

(הרב"ש. אגרת מ')

כך זה, על ידי שחיקת הלבבות, על ידי זה שאנחנו משתדלים לשחוק את הלבבות, אלו באלו ואלו באלו, כדי להוריד מהם את השכבה העליונה האגואיסטית ולגלות את פנימיות הלב, כך אנחנו צריכים לעשות.

סדנה

נחשוב עכשיו בסדנה איך אנחנו עושים את זה בפועל, כל אחד, איך שהוא רוצה לנקות את הלב שלו מהקליפה האגואיסטית, על ידי זה שהוא משפשף אותו בלבבות של החברים.

*

קריין: ציטוט מספר 35 מתוך אגרת ב' של בעל הסולם.

"איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לפגם תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות. וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה של עכשיו, יהיה נוגע בחושים שלנו, כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך."

(בעל הסולם. אגרת ב')

אני חושב שזה ברור, רק השאלה שלנו האם אנחנו נעמוד בזה במשך היום. ההצלחה שלנו עכשיו צריכה להיות לא רק בשיעור הבוקר ש[אליו] אנחנו קמים, אלא איך אנחנו מממשים את שיעור הבוקר במחשבות שלנו, ברצונות שלנו, במשך היום, וזה תלוי ממש בפריסה של אותו נושא, שאנחנו נחיה עימו כל הזמן, בעבודה, בבית. כמו שכתוב, "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", בכל האפשרויות. שאנחנו כל הזמן נחשוב רק על החיבור בינינו ואיך אנחנו מתקרבים יותר ויותר, עד שהלבבות ממש נמסים יחד ונכללים יחד ללב אחד, שנרגיש איך שזה קורה. הם נותנים לנו ציורים מאוד חיים, אז בואו נשתדל לממש את זה.

שאלה: האם כתישת הלבבות היא פעולה של ביטול, או פעולה של בריחה מקליפות הרצון ולהצליח להתחבר, לתפוס, להשיג את מילות הלב?

העיקר בשבילנו זה להתחיל להרגיש שהלבבות של כולנו באים כביכול ללב אחד. מה זה "לב"? הרצון שלנו למטרת הבריאה, למטרת החיים שלנו, שהרצונות האלו הם מחוברים יחד, משלימים זה את זה. אף אחד מאיתנו לא מסוגל לבד ברצון הקטן שיש לו להשיג את הרוחניות, נצחיות, שלמות, בורא, כוח אהבה, כוח החיבור. אי אפשר, אי אפשר. זה רק על ידי זה שאנחנו מתחברים. כשאנחנו באים להתחבר ומשתדלים מאוד להתחבר, אנחנו מתייאשים ורואים שלא יכולים. אבל לא יכולים להשיג את החיבור, זה העניין, שום דבר אחר. לא יכולים להשיג את החיבור בינינו, ואז אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעשה את זה. סך הכול העבודה שלנו היא להגיע לתפילה, והבורא אז מבצע את הפעולה, מבצע את החיבור בינינו.

תלמיד: איך אפשר לפתח בי תחושה של מחוצה לי?

תעשה מה שאני אומר לך ואל תשאל דברים שלא שייכים לעניין. בדרך אתה תקבל כל מה שאתה צריך, ואם אתה צריך להרגיש משהו שמחוצה לך, זה יהיה לך, אם לא צריך, אז לא.

אתה צריך לעשות בדיוק מה שאומרים לך, ואז תצליח. אל תביא כאלו שאלות "איך אני ארגיש מה שמחוצה לי, מה שבפנים?". אתה לא יודע איך הרוחניות מתגלה, אז אל תשאל חוץ ממה שאנחנו צריכים לקיים. זה סוד ההצלחה, לקיים מה שהמקובלים אומרים. אתה יכול לשאול אלף שאלות, אבל הן לא יהיו ברוחניות בכלל. כשתגיע לרוחניות תבין עד כמה השאלות ההן לא רלוונטיות.

שאלה: בזמן האחרון הלבבות של צפון אמריקה עוברים שפשוף, שחיקה, וזה טוב מאוד. איך אנחנו עושים אותו דבר כלפי העולם? האם אנחנו יכולים להראות להם בזה דוגמה להשפעה או שאנחנו צריכים לחכות עד שהלבבות שלנו ישתפשפו ויישחקו לחלוטין? איך זה יעבוד?

תחשבו רק על אמריקה. תחשבו רק על קבוצות אמריקה שאתם תתחברו, תשתפשפו אתם בלבבות שלכם, זהו. אל תחשבו על שום דבר אחר חוץ מזה, אחרת הכוחות יתפזרו ולא תגיעו לשום דבר.

שאלה: איך עשירייה חזקה צריכה להתכונן פנימית לפני שהיא מתחברת עם עשיריות אחרות?

רק להתחבר, רק התחברות פנימית. ואם אין לה התחברות פנימית שהיא מרגישה שהיא ממש מחוברת בפנים, אסור לה עדיין להתחבר עם עשיריות אחרות. אלא רק כדי לקבל מהן איזושהי התעוררות, התרוממות, בצורה פיזית חיצונה, אבל לא יותר מזה.

שאלה: בעל הסולם כותב, אם יש דרך להגביר את האהבה ואדם לא עושה את זה, זה גם כן פגם. איך אנחנו יכולים לוודא שאנחנו כל הזמן נמצאים בביטוי מקסימלי של האהבה אחד כלפי השני?

כל הזמן ללחוץ על ההתקשרות יותר ויותר. כמו שאתה נוסע באוטו וכל הזמן לוחץ יותר ויותר על הדוושה. אין ברירה. אם אתה רוצה להיות בדרך, אתה כל הזמן צריך ללחוץ.

שאלה: איך אנחנו יכולים לוודא שמה שאנחנו עושים באמת כותש ושוחק את הלבבות שלנו, וזה לא נקרא "לאכול את עצמינו, את בשרנו"?

לאכול את עצמנו בכלל לא צריך, זה אסור. זה נקרא "לך לאומן שעשני". הבורא ברא בך את כל הדברים הרעים, ואם אתה לא מרוצה, אז אתה לא מרוצה מהעבודה של הבורא. הוא בכוונה בחר בך, וברא בך, ואסף בך כל מיני רצונות, מחשבות, נטיות רעות, שאתה על פניהם תעלה להשפעה, לאהבה, לחיבור.

אסור לך לא להיות מרוצה מהיצר הרע שלך. ההיפך, היצר הרע שלך אחר כך יתגלה שהוא עזר כנגדו, אלא עכשיו בינתיים אנחנו צריכים להתעלות ממנו. וגם עכשיו הוא מכוון אותנו, אם לא היצר הרע אני לא הייתי יודע בכלל לאן לפנות. עכשיו כשהיצר הרע מתעורר, אז אני יודע שאם הוא אומר לי תפנה ימינה, אז אני פונה שמאלה. אם הוא אומר תפנה שמאלה, אז אני פונה ימינה. הכול בעזרת היצר הרע הבורא כך מכוון אותנו.

שאלה: ציליאבינסק ואומסק התחילו להתאסף יחד לשיעור, ואנחנו התחלנו לקרוא לעצמינו כעשירייה אחת. אבל לא היה ברור בנושא, לא עשינו על זה סדנה. האם אנחנו צריכים לברר את החיבורים או תהליכי החיבור יכולים ללכת פשוט?

אתם צריכים לקיים מה שמקובלים אומרים לנו על החיבור, זה הכול. אם אתם התחברתם ויש בינכם קשר טוב, אתם רוצים עוד להגביר אותו יותר ויותר, היום כולנו נמצאים בקשר וירטואלי, אז אדרבה, בבקשה, כן.

אני מבין שאלה שני מקומות מאוד שונים אפילו, אבל בכל זאת, אם אתם רוצים להיות יחד ולהגיע לחיבור, אין התנגדות לחיבור בשום צורה. ככה זה.

שאלה: האם תוכל לתת דוגמאות פרקטיות כדי להישאר מחובר עם החברים ביום יום?

פשוט לקבוע זמן. אנחנו נמצאים בעולם שיש בו זמן, תנועה ומקום, אז תשתדלו להשתמש בשלושת ההגדרות הללו. זמן, נגיד אתם מתקשרים בקבוצה בשעות מסוימות בבוקר, בצהריים, ובערב. לפחות. עכשיו כשאתם מתקשרים, מה אתם לומדים, או מה אתם עושים?

אני יודע שבעשירייה שלי אנחנו לומדים תלמוד עשר הספירות, ועוד איזה שהוא חלק מהקטע מהמאמר, ומדברים כמה דקות על מה שקורה בינינו. אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, העיקר שזה יגרום לחיבור. והתחייבות להתקשר אמנם היא לא נוחה, זה באמצע יום ויש בעיות, אבל דווקא אם אדם מתגבר ונותן לזה חשיבות, זה על בטוח פועל לטובתו. עד כמה שהבורא נותן לו כל מיני הפרעות להיות מחובר עם העשירייה שלו והוא מתגבר עליהן, בזה הוא מרוויח.

שאלה: אנחנו יושבים כבר כמה שנים, יש כאלה שעשרות שנים. מאיפה מגיעה אותה השחיקה, השפשוף הזה. איפה בעולם שלנו הגשמי, נמצאת אותה שחיקת הלבבות, האם רק הפצה זה המקום?

הפצה היא בכלל לא נותנת לנו שחיקת הלבבות, ומהפצה אתם לא מגיעים להתחברות הרוחנית בינכם, אלא זה רק מקרב אתכם פיסית זה לזה. אבל גם זה חשוב. שחיקת לבבות אתם יכולים להשיג רק בתנאי שאתם נמצאים ממש בעשירייה אחת ומקיימים מה שהרב"ש כתב על עשירייה, אך ורק. לא הפצה ולא כלום. אין אצלו שם מילה על הפצה.

שאלה: מה הן התחבולות שאנחנו יכולים להשתמש בעשירייה? אמרת שצריך להשתמש בתחבולות בשביל להגביר בחיבור.

אנחנו כבר דיברנו על זה כל הזמן, אין לי יותר מה להוסיף. צריכים פשוט לקרוא שוב ושוב מה הרב"ש כותב על עשירייה. אנחנו לא יכולים לחזור על זה כל הזמן. אלה התחבולות, האמצעים איך להגיע לחיבור.

שאלה: רק רציתי לומר, היום התקשרתי לחבר ודברתי אתו על השאלה מהשיעור הקודם. אלה תחבולות שאפשר להשתמש בהן, שאנחנו מדברים עם חבר אחר, מדברים על השאלות שדנו בהן, על דברים שאנחנו לומדים. והוא הודה לי שדיברנו על זה, זה היה ממש טוב שדיברנו על זה.

אני פשוט רוצה להגיד שבעבר פחדתי אולי ליצור קשר, להתקשר לחבר אחר. יכול להיות שהם עסוקים או משהו כזה. אבל אני חושב שזאת ממש העבודה שלנו, ככה להיכנס לקשר זה עם זה, ובאמת לברר ולעשות את העבודה.

נכון, אני תומך בזה. בפרט שמתקשרים לחבר הזה, הוא חבר מיוחד. ותיק, מבין ומרגיש, נכון.

שאלה: משהו לגבי מהלך היום גם לנו יש שלוש פגישות עשירייה. אמרת שבעשירייה שלך אתם קוראים את תלמוד עשר הספירות, האם אתה ממליץ לכולם לקרוא את תלמוד עשר הספירות, ואם כן אז איזה חלקים?

לא, אני לא ממליץ. פשוט הקבוצה שאני התחברתי אליה כך הם רצו לעשות, אני לא. אבל מה אתם עושים?

תלמיד: אנחנו קוראים קטעים משיעור הבוקר, קטעים שקראנו בשיעור הבוקר. אחרי זה אנחנו שומעים קטע האזנה שאנחנו מקבלים במהלך היום, שזה לקוח מתוך שיעור הבוקר. ואז אנחנו עושים סבב בעשירייה ומדברים על שיעור הבוקר, על דברים שאנחנו זוכרים מהשיעור. זה בדרך כלל הסדר פחות או יותר.

זה יכול להיות יותר מועיל ממה שאנחנו לומדים תע"ס, אבל גיליתי אצלם רצון קצת לדעת להתקשר עם התע"ס, לכן הסכמתי. אבל באמת, עוד מעט גם אצלנו זה ישתנה, כי מה שאתם עושים זה יותר מועיל.

(סוף השיעור)