שיעור בוקר 21.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת וישב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות, פרשת "וישב", קטע מספר 5.

 ""עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר.

דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר." 

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

תלמיד: זה נשמע כבר כמו מצב מושלם, גמר תיקון כזה. אדם אין לו שום טענות לבורא, כל מחשבותיו ורגשותיו הוא משייך לעשות נחת רוח לבורא, זה כבר לא נשמע שלב בעבודה. זה נשמע שזהו, ממש כל מחשבה, כל רגש, כל דבר, הוא מייחס לבורא, ואין לו שום טענה אליו.

כן.

תלמיד: האם זה אכן כך, או שזו מדרגה?

לא, זה סתם מהמצב שלו, מאיפה הוא יודע באיזו מדרגה או לא. הוא לא רואה את כל הסולם. אבל מהמצב שהיה לו, זה מצב שמסיים את המצב הקודם.

תלמיד: וזה נקרא "עומר"?

כן.

תלמיד: רב"ש כותב "שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים". מה זה אומר שאדם נעשה אילם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הבורא?

כמו אילם, הוא לא מדבר, לא מוציא מהפה מה הרצון שלו.

תלמיד: ומאיפה הוא מקבל כוח לעשות כזאת פעולה להיות אילם, ולא לפתוח את הפה נגד הבורא אם יש לו מלא טענות?

כנראה מתוך המדרגה עצמה. מה כתוב שם הלאה?

תלמיד: כי אם זה מתוך מדרגה עצמה, זאת אומרת הוא עושה איזו פעולה? הוא נעשה אילם, הוא לא פותח את פיו בצורה הכרתית, רצונית, הוא בוחר בזה, הוא מתאמץ בזה, או שהוא כבר הגיע לזה שהוא לא פותח את פיו, נעשה אילם?

כן.

תלמיד: איך אדם יכול לעשות כזו פעולה, שלא פותח את פיו גם אם יש לו מלא טענות על הבורא?

אני לא רואה שהוא נמצא כמו שאתה אומר במצב כל כך נורא.

תלמיד: לא? נשמע שיש לו פה מלא טענות נגד הבורא, והוא לא פותח את פיו.

בהסתר ב' אתה מתכוון?

תלמיד: לא, ב"עומר" בקטע מספר 5. ""עומר" מלשון מאלמים אלומים." "שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא".

זה מעניין.

תלמיד: מה מעניין?

נו, תמצאו לזה פתרון.

תלמיד: כנראה יש לו כזה כוח מלמעלה, שלמרות שיש לו מלא טענות, הוא מצליח לא לפתוח את פיו, נעשה אילם.

כן.

תלמיד: "דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח". זאת הזדמנות בשבילו, להיות אילם.

אתה שומע?

תלמיד: כן, אני שומע. אז מה עניין הפה לעומת המחשבות? ואם המחשבות והרצונות שלו הם בטענות, איפה הטענות האלה? הן בלב שלו, ברצונות שלו, במחשבות שלו.

כן.

תלמיד: אבל הוא לא פותח את פיו, נעשה אילם. אז מה אם הוא לא פותח את פיו? מה הפעולה הזו שהיא כל כך משמעותית, כל כך גדולה, לא לפתוח את פיו בזמן שהלב שלו מלא טענות?

כן, זה לא טוב.

תלמיד: אז זה לא טוב?

לא.

תלמיד: ואחר כך הוא אומר "ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים". אבל במחשבתו ורצונו, כנראה יש לו שם טענות, אחרת מה המצב?

לא יודע. מה כתוב הלאה?

קריין: נקרא שוב את הקטע.

 ""עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר.

דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר." 

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

תלמיד: כשמקובל מדבר על מעשה, הוא בחיים לא ידבר על הכוונה של המעשה הזה. "להשפיע, לקבל" אלה מילים קונטיינר, אתה יכול לזרוק הכול בפנים.

כן.

תלמיד: מדהים, להתרשם מהפעולות שלו, זה תנאי להיות אצלו?

יכול להיות שאתה צודק, ואז לפי זה אנחנו צריכים ללכת, ולבחון.

תלמיד: להשפיע יכול להיות מיליון דולר, ויכול להיות אגרוף לפרצוף, לא אומרים לך מה זה.

בסדר, כן.

תלמיד: בקטע הזה, יש רמז שהוא לא פותח את פיו. כאילו הוא לא משתמש בכלים דקבלה, והוא בכל זאת רוצה לעשות נחת רוח לבורא. יוצא מזה כאילו להשפיע על מנת להשפיע, רק כלים דהשפעה, הוא לא משתמש ברצון. אפשר להבין ככה את הקטע?

לא.

תלמיד: אז איזו דרגה זאת?

לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: הקטע הזה מתחבר ל"להיטיב באחריותו". קודם שאלתי איך לקבל את המצבים באהבה, איך עושים את זה. אז אם הוא מחפש את הקשר, הוא שותק כי הוא מחכה לראות.

בסדר.

תלמיד: האם יכול להיות מצב שהאדם לא יוכל להיות אילם כדי להיות בקשר עם הבורא, אלא כדי לשמור על קשר עם הבורא הוא חייב דווקא להיות איתו בטענות?

להתכלל בטענות שלו.

תלמיד: כן, הוא מוצא שרק כך הוא יכול להיות באיזה קשר פעיל, אקטיבי, עם הבורא. האם יכול להתעורר כזה דבר?

כן, יכול להיות.

תלמיד: הרב"ש כותב, שכל מה שהבורא עושה זה לטובה. מה התהליך עם ההכרזה הזאת שאני לא מבין והבורא עושה הכול לטובה? איך זה הופך להיות מכוון להשפיע לבורא ולהיות שלם עם הבורא?

יש מצבים שהבורא מעורר בהם כזאת תגובה מצד המקבל, שהכול יהיה לטובה.

תלמיד: האם זה רק מהפה ולחוץ, או שיש איזו פעולה?

יש פעולה בתוך הכלים, הכלים האלה צריכים להיכנס למצב הבינה, ומה שקורה איתה זה הכול לטובה.

תלמיד: האם זו הנקודה כמו שרב"ש אומר לגוף שלו שיסבול?

כן.

קריין: קטע מספר 6.

"עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לזה סוד שכל אחת כלולה מעשר הספירות.

ועל ידי זה שמתקנים את הקשר, הנקרא בחינת עומר, אז יכולים לזכות לבחינת תורה, שהוא בחינת חרות ממלאך המוות, כמו שאמרו חז"ל "אל תקרי חרות אלא חירות", שיוצאים משיעבוד היצר על ידי התורה.

וזה תלוי לפי הקשר שיש לאדם עם ה'. ובזמן שהאדם בפירוד, אז נקרא האדם בחינת עכו"ם. ולא נתנו התורה, אלא לעם ישראל, כמו שכתוב "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", כי התורה נקרא בחינת משפט ומתנה, ניתן רק לישראל. ולא נקרא ישראל, אלא בזמן שהוא מחובר לה'."

(הרב"ש. 938. "ענין עומר")

תלמיד: מה זה נקרא שיש קשר בין אדם לה', ומה זה שאין קשר?

כשאדם לא מבין את המצב האמיתי שלו ואת התוצאות ממנו, זה נקרא שאין לו קשר נכון, אמיץ עם הבורא. רק במצב שיש לו קשר, אז הוא יכול לדעת, להבין, לראות מה התוצאות.

תלמיד: מה זה אומר שהאדם לא מבין את המצב האמיתי שלו?

הוא לא רואה נכון תוצאות נכונות.

תלמיד: מה זה לראות תוצאות נכונות?

הוא רואה את הסיבות ומה שיוצא מהן בצורה ישירה.

תלמיד: אנחנו לא רואים את הסיבות ואת התוצאות במצבנו.

כן.

תלמיד: זה אומר שאנחנו לא בקשר. אז איך להיות בקשר?

להיות בקשר זה כמו שרב"ש כותב לנו, שאנחנו צריכים לעורר את הקשרים שלנו עם המקור, ואחר כך לעורר את המקור שלנו, כך שהקשר יהיה בינו לה'.

תלמיד: מקור, אתה מתכוון לכתבי מקור?

לא, המקור הוא מקור האור.

תלמיד: ולמה הקשר נקרא קשר אמיץ?

אמיץ, זאת אומרת שהוא יכול לעמוד בכל הקשרים.

תלמיד: מה קובע אם יש לאדם אומץ כזה או לא?

זה ככל שהוא מקושר לכל השורשים שלו.

תלמיד: רב"ש כותב שהאדם צריך להשתדל שהקשר בינו לה' יאיר. האם יכול להיות קשר עם הבורא שהוא לא מאיר?

כנראה שכן.

תלמיד: מה הוא קשר כזה?

קשר שלא מאיר לאדם בקשרים שלו למצבים שונים.

תלמיד: מה ההבדל בין קשר עם הבורא שלא מאיר לבין קשר עם הבורא שמאיר?

האדם יכול לפי ההארה הזאת ללכת קדימה, הוא יודע מה קורה לו ומה יקרה לו, ויכול באור העליון לראות את המדרגות הבאות.

תלמיד: זה קשר שמאיר לו את הדרך ומה עליו לעשות.

כן.

תלמיד: וכשאדם נמצא רק בתפילה לבורא, האם זה נחשב לקשר עם הבורא?

כן.

תלמיד: האם הקשר צריך להיות הדדי, או מספיק שאני בפנייה?

הקשר צריך להיות כך שבאדם יישאר חיסרון.

תלמיד: לא הבנתי, קשר צריך להביא את האדם לחיסרון?

לא, זה צריך להיות כך שלאדם לא יתעורר חיסרון.

תלמיד: כשאדם בתפילה, זה נקרא שהוא בחיסרון או שהוא לא בחיסרון?

בחיסרון.

תלמיד: וזה מצב טוב?

תלוי באיזה מצב אדם נמצא, ואם יש לו כוח, קשר, אז לאיזו מדרגה הוא יכול לעלות עם הקשר הזה ואז להשיג.

תלמיד: אנחנו חברה שקבעה לעצמה מטרה עליונה, להשיג את גילוי הבורא בעולם הזה. כגוף אנחנו רואים על עצמנו המון תנועות, מצבים, שכל אחד מאיתנו עובר בחברה, וכמו שאמרו חברים, יש חובות, דברים טובים יותר, טובים פחות, אבל במשך הזמן אנחנו רואים שהיכולת להתגבר מעל המצבים האלה זו היכולת שלנו להחזיק את עצמנו כגוף אחד.

כן.

תלמיד: מאין נשיג את המשאב שבאמצעותו נחזיק למעלה מהכול בקבוצה, נתחבר בחברה, נחזיק למעלה מהמצבים? אנחנו רואים שאם לאדם יש קצת חובות, קצת חולי, הוא מתנדנד, זז הצידה. כמה המצב הזה תלוי בפרט וכמה בעשירייה, בקבוצה הסובבת את האדם?

אני חושב שזה תלוי בעשירייה.

תלמיד: כי אז אין לו כוחות, הוא נפל.

הוא בסך הכול צריך להתבטל כלפי העשירייה.

תלמיד: אז זה הוא שצריך להתבטל? הוא צריך להגיד תעזרו לי?

להגיד, לא להגיד, זה לא חשוב. העשירייה צריכה לעמוד על המשמר.

תלמיד: מה זה שהקשר מאיר כספיר ויהלום?

תגידו לי אתם, מה ההבדל בין ספיר ליהלום?

תלמיד: אני מניח שמדובר על קשר בו יש רצון לאדם לעשות נחת רוח לבורא, ולא ליהנות מאיזה אור. ואז מתוך הרצון לעשות נחת רוח לבורא, יש לו את החסרונות, אבל זה למטה ולא חשוב לו, חשוב לו לעשות נחת רוח. ואז הוא קורא לזה ספיר ויהלום. מה הן התכונות האלה או התענוג הזה?

אתה שואל על המילוי?

תלמיד: על מצב שאדם עושה נחת רוח שנקרא ספיר ויהלום.

אלה שתי צורות קשר שיש בין האדם לבורא, שזה כמו שאני מבין, בקו ימין ובקו שמאל, כביכול.

תלמיד: זו צורה בה הנברא עושה נחת רוח לבורא?

כן, ודאי. מכין את עצמו כשתי האבנים היקרות האלו.

תלמיד: עד שלא תיקנו את עצמנו ואנחנו ממש בקשר ישיר עם הבורא, האם אנחנו יכולים להגיד משהו על מצבם של החברים, או שאנחנו בסך הכול רואים את עצמנו דרך החברים?

כן, בעיקר רואים את עצמנו.

תלמיד: כשאני מסתכל על חבר אני רואה נניח שיש לו או אין לו כסף, יכול להיות שנראה שיש לו, אבל הוא מרגיש עני. אני בכלל לא יודע איפה החבר נמצא, אני רוצה לעזור לו, אבל לא באמת יודע איפה הוא נמצא. זה נכון?

כן. צריך להשקיע בזה קצת יותר כוחות.

(סוף השיעור)