שיעור בוקר 30.10.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה - שיעור 4

הרווח ביציאה לעשירייה העולמית: התכווצות והתפשטות

קריין: שיעור מספר 4, "הרווח ביציאה לעשירייה העולמית, התכווצות והתפשטות", המשך מקטע מספר 5.

כבר דיברנו על התופעה הזאת של התכווצות והתרחבות, שנובעת מכלי אדם הראשון השבור. אנחנו לא יכולים סתם כמו שחושבים, שאפשר להתרחב, אפשר לצאת מהגבולות, אי אפשר לצאת מגבולות הכלי, זה הרצון לקבל שהבורא ברא, אנחנו יכולים להשתמש בו לכיוון קלקול חס ושלום או לכיוון התיקון, לכן בהתכווצות והתרחבות, מדובר עד כמה שאנחנו מקבלים כלים מקולקלים ויכולים להפוך אותם לכלים מתוקנים, זו בעצם העבודה שלנו.

לכן התכווצות, התרחבות והתכווצות, זה רק כלפי על מנת לקבל או על מנת להשפיע, אבל זה ודאי בתוך אותו רצון ולכן אנחנו צריכים להבין מה אנחנו עושים בכל פעולה ופעולה, ולהשתדל אפילו למדוד, במה היא ההתרחבות, במה היא ההתכווצות, כך שכל פעם ופעם אנחנו נכבוש יותר ויותר את הטומאה, על מנת לקבל היינו, ונהפוך אותה לקדושה, היינו בעל מנת להשפיע. אז כל פעם להגיע לגבול איפה שישנן קליפה וקדושה ואיפה שישנה המלחמה, חזית מצד אחד ומהצד השני ולהשתדל, בעזרת ה', זאת אומרת בפניות, בתפילות, בקיבוץ שלנו ובפנייה , להזיז את צד הטומאה ולכבוש לצד הקדושה ככה יותר ויותר.

אתם צריכים לתאר את התמונה הזאת בצורה כזאת, ואז לא יהיה לנו משהו שמרחף ומעורפל אלא דבר מאוד מאוד ברור לאדם עד כמה שמסוגל ועד כמה שלא, ואיפה אני עומד בהגנה שלי על לפחות קצת הקדושה שיש לי, אפילו שאם לא עדיין בעל מנת להשפיע ממש, אז איפה שאני לפחות במחשבה אם לא במעשה, אבל נמצא כבר באיזושהי שייכות לעל מנת להשפיע, ולצרף למחשבות האלו פעולות בחיבור בינינו ובהתרחבות בעולם, בללקט את כל אלו עוד ועוד הרצונות בשדה הזה אשר ברך ה' וככה לעשות.

קריין: קטע מסר 5 מתוך בעל הסולם, "סוד העיבור-לידה".

"אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע. ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה."

(בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")

זאת אומרת בהתחלה כתוצאה מהרצון שהבורא ברא ושבירתו, יש לנו את כל השטח נגיד, כל העיגול של נשמת אדם הראשון, כל הרצון הזה הוא מקולקל מלכתחילה, ובתוך הרצון הזה שמקולקל האדם צריך להביא תיקון, זאת אומרת על ידי כל מיני פעולות שהבורא מזמין בו, האדם עושה איזה התכווצות מטעם הייסורים, בעיות שהאגו שלו, הרצון לקבל שלו מרגיש שהולך לא כל כך טוב, אין ברירה, חייב להתכווץ, חייב לתת מקום לאחרים אחרת יהיה לו גרוע יותר.

וכבר בצורה גשמית כזאת הרצון לקבל מתחיל להסתדר עם האחרים מאין ברירה, כך אנחנו מסודרים בעולם הזה, והדרגות האלה הן לא רק בנו אלא הן כבר נכללות בדומם צומח חי ובדרגת האדם במשך כל שנות ההתפשטות של החברה האנושית, שעד כמה שאנחנו נמצאים בהתפתחות שלנו, זה הכול גם כן על חשבון זה כמו שכתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה", זאת אומרת שכל אחד קצת זז מהאגו שלו, ממידה שהיה תינוק, שרוצה הכול לתפוס בידיים שלו, עד שהוא מבין שצריכים הידברות, שצריכים איזה חיבור, אבל עדיין בצורה האגואיסטית הגשמית אבל בכל זאת זה כבר התיקון הראשון, שבזה העולם שלנו מתקדם ולכן קיים. בלי זה שכל אחד מכווץ את עצמו, מצמצם את עצמו ונותן לשני איזה מקום לקיום, בלי זה לא היה אפשר לקיים חיים בדרגות דומם, צומח וחי. אנחנו רואים את זה שכל החיים הם על זה שיש לנו קבלה ונתינה בצורת חומרית, כוחות וכן הלאה.

כשאנחנו מגיעים לרצון לקבל של האדם, שכבר הוא נמצא בשליטת האדם, אז כאן זו כבר עבודה חדשה שהיא תלויה בהחלטה והסכמה של האדם, ולכן כאן קשה מאוד לאדם כי הוא לא מחויב לעשות את זה על ידי הטבע שמחייב אותו וכך עושה באין ברירה, כמו שאנחנו כולנו בחיים שלנו הולכים ומה שנקרא מתפרנסים זה מזה, זאת אומרת כל אחד עושה משהו לחברה וכך אנחנו מתקיימים. כי לפי הטבע שלנו אף אחד לא היה עושה שום דבר לשני, לא בתמורה ולא בכלום, אלא הכול היה לוקח לעצמו.

אז אנחנו מגיעים למצב שבהתחלה על ידי הייסורים מגיעים למצב שחייבים לדעת איך בכלל להתקיים בצורה עליונה, להבין את מהות החיים, מטרת החיים, חוק החיים, למה הוא בצורה כזאת עובד עלינו, מה רוצה מאיתנו, ולכן אנחנו מתחילים עם החכמת הקבלה וכאן מסבירים לנו את זה בצורה פשוטה מאוד.

דווקא אתמול ציירתי את זה (ראו שרטוט מס' 1) שאם יש את הרצון לקבל ואני יכול לצמצם אותו, אז באותו השטח שאני מצמצם את הרצון לקבל, באותו שטח יכול להיכנס האור, מאור מקיף יכול לבוא ולהיות כאור פנימי, זאת אומרת אני עשיתי פעולת ההתכווצות ואז מה שממלא אותי כאן זה נקרא אור פנימי או נשמה, וכך בצורה כזאת אני עושה כל פעם, אי אפשר כאן לצייר את הדברים בהתרחבות והתכווצות בכל מיני מידות, בכל מיני האופנים, כי זה רב גווני לכל מיני כיוונים, אבל זה מה שקורה.

שרטוט מס' 1

וכך אנחנו כל הזמן נמצאים שכובשים את הטומאה ולמען הקדושה יותר ויותר וכך יש לנו דרגות, או שאנחנו מודדים אותן ב 6000 שנה או ב 125 מדרגות, אבל זו בעצם העבודה שלנו עד שאנחנו מגיעים למצב שאותה הנקודה, שנקראת בראתי יצר הרע, שהבורא הוא הרע, אליה אנחנו מגיעים וכבר הבורא מוחק אותה בצורה כזאת שהוא על מנת לקבל, ואת כל הרצון הוא עשה בעל מנת להשפיע ובזה אנחנו גומרים את התיקון.

לכן התכווצות והתרחבות זה שאנחנו מכווצים את הרצון לקבל שלנו, ואז הקדושה מתרחבת, יש כאן לא בדיוק תן וקח, תן וקח, אנחנו לא מחזירים שום דבר בחזרה לעל מנת לקבל, אנחנו מצמצמים על מנת לקבל כל פעם יותר ויותר ואז בזה נותנים לקדושה, לעל מנת להשפיע להתרחב ולהיכנס באותו השטח.

שאלה: מה זה רב שאני מבטל את הרצון שלי?

אתה מבטל רק את על מנת לקבל.

תלמיד: מה זה אומר?

שאתה מעדיף לתת במקום לקבל, אתה מעריך את הפעולה הזאת שאתה יכול לתת במקום פעולה שאתה יכול לקבל, למה? כאן יש כמה שלבים, כמה תירוצים, או מפני שזה טוב לי אז זה אגואיסטי, אז זה נקרא להשפיע על מנת לקבל או שזה טוב לי בצורה כזאת שהחברה תכבד אותי, יש צורת רווח אבל אם לא, אם אני עובד לפי החברה שהיא מעריכה את פעולת ההשפעה, ופעולת ההשפעה שהיא לא להרוויח, שזה כאילו אני עובד בעיניים מה שנקרא, שאני משקר, אלא שאם החברה מעריכה את פעולות ההשפעה כמו שהן בעצמן, אז אני מתחיל לחשוב מה לעשות ומשתדל לבקש מהבורא שייתן לי כוח השפעה באמת, אמנם שאני לא יודע מה זה, אבל שיוכל לתת, למה? נעשה לי חשוב, על ידי מה? על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב, קיבלתי אותו, קיבלתי איזה ווירוס, והווירוס הזה פועל בי ואומר שזה טוב אם אתה תשפיע, למה טוב? אתה תהיה דומה לבורא, מה זה בורא, מי, טוב? דברים מעורפלים מאוד אבל ככה זה עובד.

ואז יוצא שאני מבקש כוח השפעה, אני רואה בכוח ההשפעה שיבוא אלי וייתן לי אפשרות להשפיע כנגד למעלה מהרצון שלי כמו שאני ממש משוגע או שתוי, לא יודע מה אבל רוצה אני ככה, אני רואה בזה כבר רווח גדול, מצפה לזה, מחכה לזה, מבקש את זה וכשזה מגיע, ממש אני קורה לזה ישועה.

שאלה: נגיד אני רוצה לבטל את הרצון שלי, מה אני צריך לחשוב?

אתה צריך לחשוב, איך אתה עושה את זה. תגיע לזה. איך?

תלמיד: איך?

את זה אני שואל.

תלמיד: לחשוב על החברים?

על כל מיני אמצעים שיכולים להביא לך רצון להשפיע. זה קודם כל החברים שאתה תתפעל מהם שישפיעו עליך ככה שכדאי, כי האגו שלנו הוא מאוד רגיש לסביבה, ולכן סביבה יכולה להשפיע עלינו ולחייב אותנו בכל דבר, חוץ מהחיים הבהמיים הפשוטים ביותר, וגם עליהם. אבל חוץ מהם, על כל הדברים האחרים. אנחנו נמצאים בערכים שמקבלים מהסביבה, ולכן אתה יכול כל פעם להתפעל מהסביבה בערכים שלה היותר ויותר רוחניים, ולקבל אותם כהכרחיים בשבילך.

תלמיד: התעוררתי היום והגעתי לשיעור עם הרבה שאלות, וקיבלתי שאלה מה זה חכמת הקבלה? אני מלמד הרבה, עושה הרבה דברים, אבל פתאום כאילו לא יודע.

בסדר. זה לא רק אתה. שואלים את זה אפילו בדרגות עוד יותר מתקדמות. כל אותה שיטה שהיא עוזרת לנו להגיע לגילוי הבורא, היא נקראת "חכמת הקבלה".

תלמיד: אבל איך זה עובד שבין אדם בדרך, פתאום יש לו שאלות?

מה אתה חושב שזה אתה עושה משהו? הכוח הכללי, השדה הכללי שנקרא "הבורא" הוא מעורר בנו, בכל אחד ואחד ברצון שלו, של האדם, כאלו שאלות. חסרונות. זאת אומרת לא רק רצון לקבל סתם בעלמא היסודי, אלא הוא מתעורר מכל מיני האופנים. כך הוא מתעורר בנו, כך אנחנו עובדים.

קריין: 5. "אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז" כשמתכווץ, כמו שרואים בשרטוט "אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות," באותו מקום איפה שנעשה התכווצות "ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע. ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה."

שאלה: בכנס הקרוב שאליו אנחנו מגיעים בשבוע הבא, אנחנו באים לפעולת התכווצות עולמית כולנו יחד?

כולנו יחד באים לשם זה בלבד. אנחנו רוצים כולם יחד, כל אחד וכולם יחד להגיע לנשמה, לגילוי הנשמה, או גילוי רוחניות, או גילוי הבורא, לא חשוב איך לקרוא. (ראו שרטוט מס' 2) האור הזה שנכנס בפנים הוא נרנח"י, אז תלוי איך הוא מתגלה בתוכנו, באיזה קצב ובאיזו עוצמה.

שרטוט מס' 2

אם זה רק "אור הנפש", אז אתה מרגיש איזה משהו כזה שקיים, אבל לפחות אתה מרגיש שרוחניות היא קיימת, והיא במשהו מאירה לך. אבל זה כמו ערפל. "רוח" זה כבר תנועה, אתה כבר מרגיש במצבים שבהם אתה נמצא, ואנחנו כבר קרובים לזה. אנחנו צריכים להתחיל להיות בזה, להרגיש את זה, לעבוד עם זה. "נשמה" זה שאתה נעשה בזה כבר עצמאי, שהתכווצות והתרחבות, והתרוקנות והתמלאות נגיד, את כל זה אתה כבר מתחיל לקבוע.

וחיה יחידה הם כבר מתלבשים בתוך הנר"ן, אלה כבר השגות מעל זה. אבל כל זה לפנינו. ולכן אנחנו באים לכנס על מנת להתקבץ. אני רוצה לפנות בי מקום לכולם, ובמיוחד דווקא לאלו שאני רואה אותם רחוקים, או נגדי, או לא מסכימים, שהבורא עושה מהם כל מיני צורות שלא מקובלות עליי, אני רוצה דווקא להם לפנות מקום בי. כי בזה אני מגיע לעוצמה יותר גדולה של ההתקבצות, ולפי זה אני מגיע למצב, שהאור העליון ביתר שאת ייכנס בי ויתגלה.

ואולי בזה אני ארגיש שאני עושה אפילו נחת רוח לבורא, בתוך האור העליון. אבל לפחות איזו הארה קטנה אנחנו חייבים להתחיל לגלות ולהרגיש. זה מוחשי, זה פרקטי, הכול נמצא בידינו. לכן דיברתי אתמול בצורה נחרצת קצת, כן? שלא תחשבו שזה מין הסתם ואולי איזה התפרצות, זה הכול מכוון לזה שאנחנו חייבים לפנות מקום לכל אחד לצורה הפוכה.

כלפי האור אני לא יודע מה זו צורה ההפוכה ממני, אבל כלפי בני אדם אני יודע. עד כמה שאני נותן לאנשים זרים, כפי שאני מתאר לעצמי מה זה זרים וכן הלאה, לפי מה שהבורא מביא לי. עד כמה שאני נותן להם מקום לעמוד בליבי, לפי זה אני נותן מקום לבורא, לאור העליון למלות אותי. כלפי האנשים, זה כלפי הכלי, שאני זז באגו שלי. וכלפי האור העליון, זה כבר במקום זה קורה, כשבא המילוי. אנחנו צריכים לצפות לזה, להרגיש שזה קורה.

תלמיד: מבחינתי, אתמול אתה הטלת סוג של פצצה, כך אני הרגשתי את זה.

אנחנו צריכים לגלות את כל הדברים שהם כנגד החיבור בצורה הברורה, אפילו הבוטה ביותר.

תלמיד: לא, זה היה מאוד מפתיע לגלות שחברים ההולכים איתך בדרך, בפנים בעצם חושבים מחשבות נגדך.

אתה עוד תרגיש מאלה שיושבים לידך, שהם רוצים להרוג אותך. על מה אתה מדבר בכלל? אדוני אתה קראת אלף פעם פסוקים, ועכשיו אתה תתקרב לגלות אותם בפועל.

מי שם יושב לידך, אתה רואה?

תלמיד: כן.

הוא תמיד כזה יפה, ואתה תראה שהוא כל הזמן הולך עם סכין. אני אומר לך ברצינות. לכן אם אנחנו יכולים "לעורר את השחר" מה שנקרא, את החושך זה טוב, אבל בצורה כזאת שיש את זה לפנינו, ואנחנו צריכים עם זה להתמודד. זה הרבה יותר קל אם אנחנו עושים את זה. זו עבודה הרבה יותר קלה ומהירה. אם אנחנו יודעים שכל אחד מאיתנו הוא הכי גרוע שיכול להיות, כבר אנחנו מגלים את הדברים שמוכנים לקבל אותם. אומנם שבכל פעם זה יהיה ודאי שלא נעים ולא עד כדי כך, אבל ככה זה יהיה.

תלמיד: כן. אבל זה פתאום נותן תחושה כזאת של חשדנות, כאילו אני מתחיל לחשוד בכל אחד ממש.

ועל פני כל הפשעים תכסה האהבה. כאן אתה בדיוק מבין על איזה פשעים.

שאלה: עוד שאלה לגבי הכנס, מה טיב היחסים בין הישראלים לאירופאים, מה אתה רואה?

טיב היחסים בין הישראלים לאירופאים, שאנחנו צריכים להתגבר על כל הפשעים, על כל ההבדלים, על כל החשדנויות, על כל הדחיות הפנימיות. אנחנו צריכים להבין גם אותם שמה שיש להם בצורה הטבעית, ודאי, ואני מעורר את זה, כי אני רוצה תוצאה. לא חשוב לי מה בדרך קורה, אני רוצה תוצאה. אם אנחנו נגלה פער בינינו, הבדלים בינינו, חשדנות, איזו דחייה פנימית, ונוכל על זה להתגבר, אז אנחנו נקבל את הכלי הרוחני. הוא יכול להיות רק כסנדוויץ' שאתה מגלה את הרע ואתה מכסה אותו בטוב, וזה לא נעלם. אלא שניהם מתקיימים, ואז הרע והטוב הם ככה יותר ויותר מתנפחים.

תלמיד: איזה פשעים יש בין ישראלים לבין אירופאים?

מה שיש לנו מלכתחילה בין אותם הבבלים שנשארו עם מלך בבל, לבין אלו שהלכו עם אברהם. יש לנו שני כוחות. אלו שאמרו, אנחנו הולכים להתקדם בעל מנת לקבל בצורה אגואיסטית, ולבנות ציביליזציה עולמית וכך אנחנו מבינים על מה שאנחנו עושים, יש לנו לזה כוחות, ושכל, ורגש והכול, וכל העולם שלנו. ואלה אמרו, "לא, אנחנו מבינים שההתפתחות צריכה להיות בעל מנת להשפיע, שהאנושות חייבת להיות כגוף אחד, מי שמסכים, אין אונס, אבל אנחנו הולכים צורה כזאת". ואז הלכו עם אברהם, ומאז כל הקרע הזה.

תלמיד: יכול להיות שהפשעים שיש בינינו מתגלים טרם זמנם? שאנחנו לא מוכנים כרגע לעבוד עם הפשעים?

אני חושב שזה מזמן כבר מתגלה. אני חושב שמחורבן בית המקדש אם לא הראשון, אז השני בטוח, זה כבר התגלה. כי סך הכול, זו המלחמה שהישראלים נפלו ממדרגה שלהם, וכבר לא מכוונים לישר א-ל, אלא החליפו את הכיוון שלהם, לכיוון של כמו אומות העולם, ואז בזה הם הזמינו באומות העולם שנאה. לא שזה נעשה על ידי הפעולה שלהם ממש, אלא זה לפי תכנית עליונה, שכך אנחנו מתקיימים כבר אלפיים שנה.

שאלה: אז איך אנחנו הולכים להשתמש נכון בכנס הקרוב, כלפי המצבים שמתגלים?

אני חושב שהכנס הקרוב צריך לסמל לנו תחילה חדשה. דור האחרון. שאנחנו באים ומתחברים מעל כל ההבדלים, עם אותם הבבלים שמבינים שאנחנו צריכים להתעלות למעלה מהאגו שלנו. שגם היהודים הם כמו אותם הבבלים שקועים ממש בטומאה, וגם הבבלים בעצמם, שבמקרה הזה זה האירופאים שגם שקועים בטומאה, וכולם מבינים שהעולם הזה שאנחנו בנינו הוא רק קובר אותנו, ואנחנו צריכים לבנות סולם חדש. זה נקרא לכן, "דור האחרון", שאנחנו צריכים לעלות ממנו לתיקון, לחיבור. הם מבינים ואנחנו מבינים.

הם נבחרי העולם, הבבל, ואנחנו נבחרי אותם הישראלים נגיד, ואנחנו רוצים להתחיל תיקון בחיבור בינינו, שזה תחילת התיקון הכללי. ואז יתחברו עוד יותר ישראלים, ועוד יותר בבלים, אירופאים, במקרה הזה, ובכלל, לא רק. ויותר ויותר בחיבור, וכך נעשה תיקונים.

תלמיד: מיהם הבבלים, מיהם הישראלים?

בבלים זה לא יהודים שבאים ממש כאומות העולם, שהבינו שתיקון העולם והתיקון שלהם זה להתעלות למעלה מהטבע של העולם הזה. הם אומות העולם, למרות שבעצמם היום לפי הכיוון הם ישראלים, ישר א-ל.

תלמיד: בתוך ישראל יש ישראלים ובבלים?

גם בתוך ישראל יש ישראלים ובבלים. כל עם ישראל שאתה רואה בחוץ, ובכלל כל היהודים שבעולם הם בחזקת בבל. כי מה הם? הם נמצאים באגו שלהם. אבל בכל זאת, זה לא בדיוק אותו רצון לקבל, לא אותו מצב שיש לבבלים.

תלמיד: הכלי העולמי גם הוא מחולק לישראל ובבל?

כן, וודאי. מה זאת אומרת? וודאי, לגלגלתא עיניים ואח"פ. בעל הסולם כותב את זה בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", ששם זה חסידי אומות העולם וכאלו וכאלו. כן, וודאי. אלו שמתעוררים, איך זה נקרא?

זאת אומרת, לפי ההתעוררות שלהם הם יותר גדולים ממך. אתה יהודי שהתעוררת, אבל הוא מאומות העולם התעורר. נגיד כל אפריקה שלנו, אסיה, אלה אנשים כל כך רחוקים, ולפי איך שהם מתעוררים, הם נמצאים בדרגה גבוהה יותר מאתנו. לפי ההתעלות, לפי הטיפול שבורא נותן להם, ולפי איך שהם עולים, מאיפה עולים, זה יותר מאתנו.

תלמיד: והחלק הזה של אירופה, החלק הבבלי הזה שנקרא "אירופה", מה מיוחד בו מכל העולם?

הוא מציג לנו את בבל המפותחת שהגיעה לשבירה, שאין לפניה יותר אלא צורת התפרקות זוועתית נוראית מסוכנת מאוד שעומדת לפניהם, והם מגלים את זה מיום ליום. אם אנחנו נבוא עכשיו ונתקשר איתם, אנחנו נביא כוח מיוחד חיובי רוחני, ואירופה תתחיל להבין מתת ההכרה, מתוך זה שפועל בה איזה כוח חיובי של חיבור, הם יתחילו להבין שיש כאן דרך, ויש כאן שיטה ותוכנה טבעית, שבאה מהטבע, שהם יכולים לראות את העתיד לא בצורה כמו שרואים היום.

היום להיות אירופאי, שכל הזמן היה חושב שהוא נמצא בפסגת האנושות וכן הלאה, ולראות מה שקורה באירופה, זה מאוד מאוד לא נעים. וכך אתה פתאום מעורר בהם כיוון חדש, פלורליסטי, אנושי בוא נגיד, הומאני, התפתחות כזאת לכיוון האנושי, חיבור. אז בכנס הזה אנחנו יכולים לשנות את כל הצורה הזאת מאוד מאוד.

שאלה: אני שומע ממך הרבה בזמן האחרון שאנחנו נמצאים בפעולה של הדור האחרון, שזה ממש נקרא "הדור האחרון". מה זה בדיוק הדור האחרון?

הדור האחרון זה הדור הראשון שקם לתיקון. ולכן מצד אחד זה הדור האחרון של הרצון לקבל על מנת לקבל, ומצד שני זה הדור הראשון שהוא יקום מזה כחי בעל מנת להשפיע. תתאר לעצמך המון אנשים שנמצאים בעל מנת להשפיע במשהו, לפחות במשהו מתוך האגו הגדול שלהם, במקצת הם כבר בזה, כבר יש להם התחברות עם הבורא, השתוות הצורה עם הבורא. הוא כבר נמצא בהם, הם כבר נמצאים בקשר עימו. הם כבר לא יכולים לעשות איזה פעולות, לא יכולים לחטוא. השכבה הזאת, אפילו הכי קטנה, נפש, נפישה, היא כבר בכל זאת מחזיקה אותם, שומרת עליהם. זה כבר לא מלחמה, ולא איזה זוועות, אלא זה נעשה הרבה יותר רגוע.

תלמיד: זה נכון להגדיר את הכנס כפעולת התכווצות?

כן, וודאי. שכל אחד מאתנו צריך לבוא לכנס ברצון להתכווץ ולתת ליחס היפה והטוב של האחרים לחדור לליבו.

תלמיד: אם זאת פעולת התכווצות, למה יש כזה הבדל בין מישהו מישראל או מישהו שהוא מאירופה? למה פעולת ההתכווצות לא משאירה אותנו רק עם הנקודה שבלב ואת זה היא מחברת?

כי בכל זאת הרצון לקבל שלנו הוא שונה. אתה שואל בעצם שאלה כזו, מה ההבדל בין אלה שיצאו עם אברהם, ואחר כך נפלו, והיו במ"ט שערי טומאה בוא נגיד, ובגלות, ויצאו לגלות "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים", נשמות אומות העולם, וחוזרים אחרי הגלות, ומתחילים עבודת התיקון, מה התהליך שהם עוברים לעומת התהליך שעברו רק בהתפתחות הרצון לקבל כל יתר העמים?

ההבדל גדול, זה הבדל יסודי. אבל בעבודה הדדית עכשיו הכול מתקשר בעשר ספירות ולא יהיה הבדל. אבל איך שלא תסובב, אתה רואה איך בעל הסולם מחלק את זה, גלגלתא עיניים, אח"פ, ישראל, אומות העולם, אלה ואלה מתחלקים, עוד ועוד חלקים.

אז מה? אין בזה שום עדיפות, מה פתאום? דווקא אומות העולם הם שומרים על כל הכלים דקבלה הגדולים שעל ידי זה יתגלה נחת רוח לבורא הגדול ביותר. וישראל הם רק מעבר. הם רק עוזרים, הם רק משרתים, הם רק מעבירים את הכוח העליון, לא יותר מזה. זה חלק, בוא נגיד כך, לא מטרתי בבריאה. לא מטרתי. מטרה זה דווקא אומות העולם הגרועים ביותר כביכול. הם הם המטרה, שהבורא שמתגלה בהם יש לו את הנחת רוח.

תלמיד: אז מהי ההתכווצות שעושה אותו ישראל ומהי ההתכווצות שעושה אותו אירופאי?

מבחינת ההתכווצות, לפי הפעולה עצמה אין הבדל. כי גם אלו וגם אלו נמצאים בעל מנת לקבל. רק כל אחד ואחד, גם בעשירייה שלו, צריך לראות עד כמה הוא מוכן להתכווץ, וממש לתת ברצון שלו, במחשבה שלו, בליבו מקום לחברים. ולא חשוב לנו איזה חברים, אלא עם האירופאים, נניח אם אני ישראלי, יותר טוב לי לתת מקום בליבי לאירופאים. עד כמה שהם הפוכים, אז בצורה הפוכה "על כל פשעים.." אם מתגלה האהבה, אז מתגלה בזה הבורא ביתר שאת.

לכן אני מעוניין להיפגש עם כאלו שמאוד נגדי לפי האופי שלהם, ולפי הסתכלות שלהם, מצד אחד. מצד שני, הם ואני מבינים עד כמה אנחנו צריכים להתחבר כדי לגלות את הבורא בינינו. אז בעבודה כזאת הדדית צריכים לעזור, להבין, לסלוח, לחזק. עד כמה שאנחנו נתנתק מהבחנות של העולם הזה ונהיה יותר קשורים במעשה הרוחני, כי אותו אנחנו עושים, אנחנו צריכים את הציור הרוחני הזה כל הזמן להחזיק מול עינינו, אז זה לא יהיה קשה. ההפך, אתה מבצע כאן משימה רוחנית, לא רק היסטורית גשמית, אלא רוחנית.

תלמיד: מה הציור שאני צריך להחזיק מולי?

לוותר על הרצון לקבל שלך, לתת לו [לזולת] מקום בך שתקבל אותו. רק על ידי ההתכווצות של העל מנת לקבל, תן לו אפשרות להיות בלבך. עם כל מה שנראה לך שזה הפוך, ורחוק, ומי יודע עם מי ומה אתה עוסק, זה לא חשוב, אתה צריך לעשות רק את הפעולה הזאת במשהו, ותפילה. כי תפילה היא הגומרת את העניין. הבורא הוא מסדר, עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו.

תלמיד: אם שנינו בסופו של דבר רוצים להגיע לקשר עם הבורא נגיד אני מישראל והחבר מאירופה.

אז דווקא אתם מסוגלים.

שאלה: אז למה מלכתחילה בכלל יש פה התנגדות? אם אנחנו רוצים ללכת לקשר עם הבורא למה יש התנגדות?

אין יותר הפוך ממני מאשר הבורא, אין יותר שנוא עלינו, עלי בוא נגיד, מהבורא. על מה אתה מדבר? לפי הטבע שלי אנחנו הרי הפוכים. לפי מה אתה בודק השתוות, קרבה, ריחוק, רק לפי כמה שהפוכים או לא לפי הכוונות. לפי הכוונות שלי אני רוצה למלאות את עצמי, אני רוצה רק להתרחב יותר ויותר בצורה אגואיסטית. וכאן אומרים, אתה צריך להתכווץ בצורה אגואיסטית עד הנקודה, ואת כל האגו שלך שהיה לך לפנות אותו לזולת.

תלמיד: שוב, אם לשנינו יש מטרה שאנחנו רוצים להגיע לקשר עם הבורא, למה בינינו יש התנגדות? למה לכל אחד יש התנגדות פנימית?

כי אנחנו לא יודעים מה זה קשר עם הבורא. הבורא הוא הרבה יותר מנוגד לי מאשר כל אחד ואחד. אין יותר מנוגד, אין יותר הפוך, אין יותר שנוא עלי מהבורא, אם רק הייתי יודע את הדבר הזה.

תלמיד: ואם אנחנו נתקשר, מה יקרה? ההתנגדות שלי לחבר וההתנגדות שלו אלי, זו ההתנגדות שלנו לבורא?

כשאתם עובדים על זה, אתם עובדים על שטח משותף, ובשטח המשותף ביניכם אתם מגלים את הבורא. רק בשטח המשותף.

תלמיד: ואת זה אנחנו מגלים על פני ההתנגדות?

כן, ודאי. אחרת איך?הבורא מתגלה דווקא בהתנגדות ביניכם, כן. צריך להיות נגד, ואתם רוצים בהפרש הפוטנציאלי לעבוד עליו, אז יש זרם בתוך נגד. כך זה עובד.

תלמיד: אז אנחנו עדיין נשארים מנוגדים, אבל למעלה מהניגודים יש לנו חיבור בין הנקודות שבלב? זה מה שקורה בינינו? אתה יכול לשרטט איך נראה חיבור בין שני אנשים מנוגדים, מישהו שבא מישראל ומישהו שבא מאירופה?

אבל אמרתי לך שזה נַגָּד (ראו שרטוט מס' 3) יש "אני" ויש "החבר", אנחנו נמצאים, הוא כפלוס ואני כמינוס, ואנחנו רוצים בכל זאת קשר. אז הבורא מתגלה לפי ההפרש פוטנציאלי בינינו. עד כמה יש לי רצון משלי, ולו רצון משלו, ועד כמה יש לי התנגדות לחיבור ולו התנגדות לחיבור, ואנחנו הולכים בכל זאת אחד לקראת השני, אז יש כאן מקום לגילוי.

אנחנו בונים את המקום, ובמקום התנגדות אנחנו בונים דווקא מקום לגילוי, לפי כמה שרוצים לבטל את ההתנגדות בינינו.

תלמיד: אז איך למרות ההתנגדות הולכים לקשר? מה מחייב אותנו להיכנס לקשר למרות ההתנגדות?

אנחנו שומרים על ההתנגדות. זאת אומרת, על ההתנגדות הכללית, כי אנחנו צריכים אותה. ודווקא לפי ההתנגדות הזאת זו העביות. התנגדות זו עביות, ולפי זה אנחנו מגלים את הבורא.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אני מזהה את ההתנגדות, אני פשוט לא מצליח לתפוס איך אנחנו עושים פעולה למעלה ממנה?

אנחנו מרגישים את ההתנגדות בינינו ומבינים שאנחנו צריכים על פני ההתנגדות שעלייה אנחנו שומרים, לעשות פעולה משותפת בחיבור. לא לבטל. בעולם שלנו אנחנו מבטלים את ההתנגדות, אנחנו רוצים לשכוח את כל הריב שהיה בינינו. ברוחניות לא, הריב הזה כל הזמן נשמר, בלעדיו האור לא יופיע. האור יופיע בפוטנציאל מהכתר עד מלכות. (ראו שרטוט 3) האור מופיע לפי הפוטנציאל בין זה לזה. כתר כולו השפעה ומלכות כולה קבלה וההפרש ביניהם נותן לנו את הכלי.

תלמיד: אז מה זה פעולה למעלה מההתנגדות?

הפעולה למעלה מההתנגדות, היא שאנחנו צריכים חיבור, סנדוויץ'.

תלמיד: וזה לא מוחק את ההתנגדות.

לא. חס ושלום. אנחנו שומרים על זה. העביות זה העיקר שיש לנו בפרצוף.

שאלה: זה שאדם הפוך מהבורא זה ברור. למה אדם אחר, החבר, הפוך מהשני? הרי אנחנו אותו רצון לקבל, במה אנחנו הפוכים?

בזה שכל אחד מרגיש את הרצון לקבל כשלו. לזה אנחנו קוראים על מנת לקבל ואותו אנחנו צריכים לבטל. ברגע שאני לא ארגיש את הרצון לקבל כשלי או כשלנו, אנחנו נגיד יופי, יש לנו רצון לקבל, ובו נשתמש בצורה משותפת לגלות את הבורא.

בלי רצון לקבל אי אפשר לגלות. אבל אם כל אחד חושב לעצמו, אז הרצון לקבל פועל רק לכיוון הפנימי שלו, בניגוד לאחרים ואז אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא כי הבורא הוא מה שמשותף בינינו.

תלמיד: חשבתי שאם שני אנשים מתקרבים אחד לשני, אז הם מתחילים לגלות התנגדות לבורא.

כן.

תלמיד: כי אם הם לא מתנגדים אז הם לא מגלים. זאת אומרת, במקור אני לא הפוך מהחבר אבל כשאני מתחיל להתקרב אליו, אז מתגלה חיבור.

מה זה מתקרב?

תלמיד: כשאני מתחבר אליו, אז מתגלה החיבור, ואז בורא זה החיבור, ואז אני מתחיל להרגיש התנגדות. ככה זה הולך?

בערך. כן.

תלמיד: כי חשבתי שאם הוא רצון לקבל, אז במה אני מנוגד לו?

כל אחד מנוגד לשני ברצון לקבל האישי שלו. כי הרצון לקבל זאת אומרת שאני רוצה לקבל, ואצלו זה הוא שרוצה לקבל.

תלמיד: אז אני מנוגד גם לחבר וגם לבורא?

כן. באותה מידה.

תלמיד: אבל בורא זה רצון להשפיע והחבר זה רצון לקבל. אז איך אני מנוגד גם לו וגם לו, ואנחנו שונים?

כן, גם כלפי הבורא אני מנוגד ברצון לקבל שלי. כי אני רוצה לקבל ואצלו זה רק להשפיע ואני יכול להיות עמו במגע בעל מנת להשפיע, וגם עם החבר. זה לא חשוב. העיקר שעל מנת לקבל שלי, לא הרצון עצמו, אלא על מנת לקבל שלי זה מה שמנתק אותי מהבורא ומהחבר. כי אני סגור בתוכי.

תלמיד: ומה הנגד הזה? זו החברה?

לא, הנגד זו ההתנגשות בינינו. ההפרש, כשכל אחד חושב על עצמו.

תלמיד: ואיפה כאן החברה?

היא כבר כמקשרת בינינו. אי אפשר לצייר את הכול.

שאלה: אחרי השיעור של אתמול חשבתי על זה כל היום, אז יוצא ככה, זה גם קשור לשרטוט של עכשיו, בתוך כל בן אדם יש חלוקה פנימית של ישראל ואומות העולם?

גם.

תלמיד: שזה כאילו נקודה שבלב וכל הרצון לקבל האגואיסטי.

כן.

תלמיד: אז יוצא שבתוך כל בן אדם יש חלק שהוא ישראלי וחלק שהוא שונא את הישראלי אנטישמי.

כן.

תלמיד: זאת אומרת האנטישמיות היא קיימת בליבו של כל אדם. שהיא בעצם ביטוי של ההתנגדות בין האגו של האדם לבין הנקודה של ההשפעה שאותה הוא אמור לפתח שהיא הפוכה ממנו.

כן. אבל זו לא אנטישמיות כלפי אנשים, זה כלפי האידיאה, כלפי הרעיון הזה שצריכים להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז זה קיים בתוך כל אדם באשר הוא בעצם.

התוצאה מהשבירה. ודאי. בבני ישראל זו תוצאה מחטא, מחורבן. החורבן הראשון, וחורבן בית המקדש השני ואז כולם נעשים הפוכים מהשפעה. אבל מה שיש בהם זה שהיו פעם בקדושה ונפלו ונמצאים בטומאה. מה שאין אומות העולם נמצאים רק בעל מנת לקבל פשוט. לא שיש בהם בפנים טומאה. יש פשוט רצון לקבל בצורה כזאת ישרה.

לכן נראים אומות העולם לעומת היהודים יותר ישרים, יותר פשוטים. רוצים לקבל. מה יש? אין לו יותר כלום. מה שאין כן ביהודי יש בפנים בפנים בתוכו רצון להשפיע ועל פני זה רצון לקבל מקולקל ולכן הוא נקרא טומאה כי הוא מכסה את הנקודה שנשארה כקדושה ממה שהיה קודם.

ולכן היהודי הוא תמיד כזה מסובב, הוא לא ישר, הוא לא נקי וזה נובע מהעניין הזה שבפנים ישנה שבירה ומבחוץ האגו רגיל, אז כאילו הטענה של היהודים אנחנו כמו כולם, מה אתם רוצים? לא. אתם לא כמו כולם. אתם לא כמו כולם. אתם ערמומיים. וזה נכון.

עד כמה שנגלה את הנקודות האלה יותר יהיה ברור לכולם איפה אנחנו נמצאים. גם אומות העולם וגם ישראלים או יהודים, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לתיקון הכללי המשותף. לכל אחד תפקיד שלו.

תלמיד: אז הסיכום שלי זה שכאילו המילה אנטישמיות היא לא צריכה כל כך להפחיד אותנו כי זו נטייה טבעית שמתגלה בלב כל אדם בעצם.

אתה רואה איך אני מדבר על זה פשוט. מביאים לי מהמחלקת לאנגלית כל מיני אנשים מנהיגים אנטישמיים שבעולם, אני מדבר איתם מהסטודיו, אני מדבר איתם ישר מתוך הלב. אני מבין שלפני נמצא שונא אותי, שונא ישראל, אבל אני מדבר איתו בצורה ישירה. אין לי כלפיו שום דבר.

אם אנחנו נבין כולנו איפה אנחנו נמצאים, נגלה את הדברים האלה לכולם, לכל העולם, אנחנו נבין באיזה בור אנחנו נמצאים ואיך אנחנו צריכים לצאת ממנו. ושדברים האלה הבורא הכין לנו ואין בזה שום דבר רע אלא דווקא להשתמש בכל זה נכון.

תלמיד: אז בשורה התחתונה יוצא לי שאנחנו נגיד באים לכנס, כל אחד בא ממדינה מסוימת עם תרבות מסוימת, עם תפיסת מציאות מסוימת, אבל בשורה התחתונה בתוך כל אחד שבא אם היינו עושים צילום רנטגן היינו מוצאים נקודה קטנה שמשתוקקת להשפעה ואהבה וכוח עצום ששונא אותה. איך אנחנו יוצרים בינינו חיבור מעל כל סוגי השנאות האלה?

אני לא מתחשב בכל מיני שנאות, בכל מיני צורות הטבע, זה דוחה ככה וזה דוחה ככה, אנחנו צריכים לחשוב רק על החיבור, כי אם אנחנו נחשוב על החיבור אנחנו נתקן את כול מה שבפנים בלי להיכנס לתוך הג'ורה הזאת. זה מה שצריכים. ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת בעצם הפעולה הנכונה.

תלמיד: ואיפה זה פה בשרטוט הזה?

בשרטוט? על כל פשעים תכסה אהבה? (ראו שרטוט מס' 4) כשאני לוקח את המינוס והפלוס הזה ומזמין עליהם את האור העליון, את הבורא. הבורא באמצע, השותף השלישי, הוא העיקר, הוא הכין את כול הצורה הזאת, השנאה הזאת, שמח שזה מתגלה בינינו, שאולי אנחנו נזדקק בו. ואותו אנחנו צריכים.

שרטוט מס' 4

שאלה: איך אדם מגלה מה שיש בתוכו?

רק על ידי זה שפועל נכון עם הסביבה. הוא מגלה באור העליון. זאת אומרת אני צריך לעשות כל מיני פעולות שהם מזמינים את המאור המחזיר למוטב ואז אני מגלה מה שיש בי.

תלמיד: ומתי שאדם מגלה מה שיש בתוכו מה הוא צריך לעשות? וחוץ מזה מי קובע מי גלגלתא עיניים, מי אח"פ, או אדם קובע על עצמו?

רק לפי מה שהוא מגלה באור העליון, אף אחד לא יכול לקבוע לו. ואף אחד לא יספר לך ואסור לך לשמוע גם מה שמספרים, אלא אתה בלבד.

תלמיד: אם אדם אומר על עצמו שהוא גלגלתא עיניים, והם אח"פ, אני צריך להתייחס ככה וכן הלאה?

לא, זה תמיד ככה, יש תמיד אנשים או קבוצות או רצונות שכלפיהם אתה גלגלתא עיניים, כלפי זה אתה אח"פ, אבל זה בתנאי שיש לך כבר מסכים ואתה עובד בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: חוץ מזה כשעביות מתגלה או בינינו או בתוך האדם מה האדם צריך לעשות? נגיד שהוא רואה באמת שיש לו איזה לכלכוך גדול.

עוד יותר להיכנס לקבוצה עד כדי שכל העביות הזאת היא תהפוך להיות לזכות. זאת אומרת שיתחבר עם אחרים דווקא בעביות הזאת.

תלמיד: חוץ מזה, באמת מה זה לגלות את העביות, איך אדם מרגיש?

שנאה.

תלמיד: שנאה.

דחייה, שנאה, זאת העביות.

אתם כולכם טובים, יפים, חכמים, אבל אין שאלות יותר, נשארו לנו כמה ימים לברר את השיעורים האלה לכנס, אנחנו חייבים להתקדם. כמה שיעורים עברנו עד היום?

תלמיד: חמישה.

חמישה מתוך שמונה או מתוך תשעה? מתי נעבור על האחרים? היום זה יום רביעי, כבר גמרנו אותו, יש את חמישי, שישי, שבת, זה הכל, ואז אתם יוצאים לפגרה. נראה איך תעבדו בשבוע הזה לפני הכנס על החיבור ביניכם ועם אירופה. שתכינו את עצמכם ואירופה לא בשיעורים האלה אלא ממש בהבנת החיבור, בהבנת הפגישה, המהות שלה וכן הלאה, זה מה שחשוב. נקווה שבאמת נצליח במשימה הזאת, לפחות כך תכננתי.

קריין: קטעה מס' 6 מתוך "שמעתי", ל"ו.

"האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת. וזה נקרא "חוץ מעורו"... וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק". "זאת" היא בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו."

(בעל הסולם. שמעתי. ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")

אז יש "חוץ מעורו" [מסומן בצהוב] (ראו שרטוט מס׳ 5), זה מה שיש לנו. ויש מוח, עצמות, בשר, גידים ועור. אז אם אדם יכול לכוון את כל המחשבות שלו, שזה כוונות, אם כל הכוונות שלו זה חוץ מעורו, אז לפי זה בתוך העור שלו יכול להתלבש האור המקיף, ומתחת לעור, בבשר, אור פנימי, הוא הופך להיות אור פנימי (ראו שרטוט 5). עד כמה שאנחנו יוצאים מחוצה לעור שלנו, אז במקום זה, במקום המחשבות האלו שאנחנו שולחים אותן החוצה, יכולים להיכנס אורות לתוך הבשר, "מבשרי אחזה א-לוה". כך בצורה כזאת הם מתארים את זה.

שרטוט מס׳ 5

קריין: קטע מס' 7 מתוך "בעל הסולם", "פרי חכם, שיחות".

"עובד ה', שאינו מצטער עם הציבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת ציבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו. מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, כי חסרונו חסרון כללי, לכן גם השפע קדושה, היא כללית."

(בעל הסולם. "כל המצטער עם הציבור")

יש כאן בעיה, מה זה נקרא שמצטער עם הציבור? מה הציבור רוצה? אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אני צריך להצטער עם הציבור, אני צריך לרוץ לזה עם הציבור? לא. אני צריך להצטער למה הציבור שקוע בזה, זה נקרא להצטער עם הציבור. עד כדי כך שאני זוכה לנחם את הציבור, זאת אומרת שאני מתפלל עבורם, מקבל אור מלמעלה, כדי להעביר את האור אליהם, ועל ידי זה לתקן אותם ולמלא אותם. זה התיקון של אדם שיכול להיות המעביר, צינור.

שאלה: מה זאת אומרת להצטער לָמה הציבור שקוע בזה?

לְמה, לא לָמה. לְמה הציבור שקוע, לְמה הוא נמשך. זה צער גידול בנים.

שאלה: על איזה ציבור מדובר כאן?

לא חשוב, כל העולם.

תלמיד: לפני כמה ימים שאלתי אותך לגבי התפילה של מקובל על העולם, ואמרת שלא צריך לחשוב על זה.

תראה, זה תלוי במה שאמרתי, אנחנו צריכים להתפלל על הכול. כמו שאנחנו אומרים על הצדיקים ועל החסידים ועל.. ועלינו בסוף. אז אתה צריך בעצם את כל העולם, הבורא רוצה את כל הכלי שיהיה מכוון אליו.

שאלה: אני יודע שתמיד כואב למקובלים על כל דבר שקורה בעולם, אם קרה איזה אסון אז הם מצטערים. למקובל לא כואב שיש אסונות בעולם, הוא לא מחובר לזה?

מחובר, וודאי. מקובל מצטער אם זה גם צער בעיני הבורא. זה לא שהוא אישית מתייחס למשהו, אלא הוא מתייחס דרך הבורא, איך זה כלפיי העליון. ולכן הוא מצטער עם כל הצרות של בני העולם, מפני שבעיני הבורא הם צריכים להיות בגמר התיקון, מלאים כל טוב, כולם.

תלמיד: אנחנו שומעים על כל מה שקורה, יש תאונות והרוגים, כואב למקובל יותר מאשר לאדם רגיל, אתה מחובר לזה?

נכון, במידה שזה כואב לבורא זה כואב למקובל. שוב אני אומר לך, זה לא מפני שרע לי או שיש לי אינטרס, או צער פרטי שלי, זה בגלל שאני הכול מעביר דרך הבורא. ואז עד כמה שזה צער בעיניי השכינה, זה נקרא "צער השכינה", אז המקובל מזה מצטער.

קריין: קטע מס' 8 מתוך רב"ש ג', "ברח דודי".

"אין יכולים לקבל שום דבר בלתי השתוות, אלא תמיד צריך להיות בחינת השואה. לכן כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשואה, אלא אדרבא, שנצוצי קבלה מתרקמים אצלו." זאת אומרת גדלים "נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה." על ידי זה שמתפלל בתפילה אישית לעצמו "ו"הדבק במדותיו" הוא דווקא "מה הוא רחום אף אתה רחום". לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה."

(רב"ש - ג'. מאמר 217 "ברח דודי")

קחו בחשבון את כל אותן אלפי השנים שהציבור מתפלל כל אחד עבור עצמו, בצורה טבעית, הוא לא יכול אחרת, עד כמה שמתווסף על ידי זה עוד ועוד ועוד היזק ונזק גדול מאוד. מבחינת חוכמת הקבלה, אם אתה סוגר את הכותל אתה עושה טובה לישראל. רק תחשבו עד כמה שדעת תורה הפוכה מדעת בעל בתים.

שאלה: לא הבנתי. אבל זה קורה בצורה טבעית, כמו שאני רוצה לאכול, זה טבעי, אדם רוצה בריאות, זוגיות, כסף. אפילו שהוא מודע, נגיד אפילו אנחנו שמודעים, קראנו את הקטעים האלו, עדיין אתה לא יכול לעצור את זה, זה בא מבפנים כמו תיאבון. אז למה הטבע מעניש, למה כל הבעיות בגלל זה, איך זה יכול להיות, מה ההיגיון פה?

אתה צודק, "כל הפוסל במומו פוסל". אבל יש את תכנית הבריאה, ולפי תכנית הבריאה אנחנו צריכים להתפלל על הכלל ולבקש על הכלל, על החיבור בינינו, ולא על זה שיהיה לכול אחד טוב.

תלמיד: אבל איפה התוכנית הזאת, אנחנו לא למדנו עליה בבית הספר?

אז אתה מתחיל כבר עם למה לא לימדו אותי בגן הילדים ובבית ספר, מה אתם רוצים ממני? אבל אתה רואה, ההשגחה העליונה או הטבע או הבורא, איך שאתה רוצה להגיד, הוא לא מתחשב בטענות שלך, אלא מכה וזהו.

תלמיד: ברור, ולכן אני שואל מה המטרה של זה? בטח יש מטרה.

תפנה לבג"ץ, או לבד"צ לפחות.

תלמיד: יש כאלה שכבר פנו לתבוע את הבורא, יש כאלה תביעות.

בטח שיש, אבל לפני זה אתה צריך בכול זאת לכתוב את כתב התביעה. אם אתה כותב אותו אז בוא נראה למה אתה מגיע. את מי לתבוע חוץ מהאדם? האדם מקבל כל פעם הרבה מאוד סימנים, שהבורא מעורר אותו יותר ויותר לתיקון. והאדם לא מזהה את זה מפני שהוא לא רוצה, ומאשים גם בזה את הבורא. מה לעשות?

תלמיד: כן, בעל הסולם כותב שזה בהדרגה, תלוי באיזו דרגה האנושות נמצאת אז הטבע מכה לפי ההתפתחות. אבל אני שואל על עצמנו, אני עכשיו יודע את זה, קראתי את זה, גם לפני 5 שנים קראתי, אבל עדיין מתעוררים רצונות לדאוג לעצמי. אז מה אתה ממליץ, מה אפשר לעשות?

הם יהיו עד גמר התיקון, זה נקרא חורבן, זה נקרא שבירה, שאתה חושב על עצמך ולא על הזולת. עד שלא תתקן דווקא את המחשבות האלה, שהן נקראות החורבן, הן נקראות החטא, עד שאתה לא מתקן אותן הן מתעוררות בצורה כזאת שאתה חושב על עצמך. וכך כולנו, אנחנו יוצאי השבירה.

שאלה: ברגע שאני מודע לזה שאני דואג עכשיו לעצמי, מה הפעולה, מה אני צריך לעשות, להצטער?

לעשות אמצעים, למצוא אמצעים כאלה שיעזרו לך לעלות מהרצון שלך, האגואיסטי, כי הוא לרעתך. כל מחשבה ומחשבה שאתה חושב לעצמך היא ממיתה אותך. עכשיו השאלה מה תעשה? אז אני צריך עכשיו לעשות צמצום, וכל מחשבה לברר, להעביר אותה דרך הבירור, ביקורת, מה אני עושה, מה אני רוצה, ולפי זה לעשות תיקונים. אחרת אני מזיק לעצמי.

תלמיד: זאת אומרת, לעשות כזאת סביבה שכל מחשבה על עצמי היא ממש כמו מכת חשמל.

כן. אם זה היה כך, זה יפה. תנסה.

שאלה: יש לי שאלה לגבי החלק הראשון של השיעור. הסברת עכשיו מה הכלי הישראלי צריך לעשות ביחס לאירופה. השאלה שלי היא מה אירופה או החברים מאירופה צריכים לעשות כדי שהחיבור הזה יצליח?

מה אירופה צריכה לעשות? אירופה צריכה לעשות אותו דבר כמו שאנחנו. אנחנו צריכים ללכת למטרה אחת, להתכלל יחד, להתחבר יחד, להיות כגוף אחד, כרצון אחד שהבורא יתגלה. כל עוד הבורא לא מתגלה אנחנו בצרות, בצרות המתגברות. זאת אומרת, בכל רגע ורגע ללא גילוי הבורא אנחנו מגלים את החושך שפועל עלינו יותר ויותר. ואין ברירה, אנחנו נכנסנו כבר לתקופה שיותר טוב לא יהיה, עד שלא נתחיל לגלות את הבורא יהיה רק יותר גרוע. זה נקרא "דור האחרון", ולפי תכנית הבריאה זה כבר נקרא כך.

לכן אנחנו צריכים לראות את הפרספקטיבה הזאת שהעתיד של כל העולם, של כל אחד בעצם, לא יכול להיות יותר טוב מהמצב שלנו, מהדור שלנו והלאה. אנשים לא יוכלו להתעשר וליהנות, לא יוכלו לבלות וליהנות, לא יוכלו להתחתן וליהנות, לא יוכלו שום דבר לעשות וליהנות, אלא פה ושם בינתיים, איכשהו בריחה מהצרות, אבל לא שזה נותן להם באמת תענוג בחיים אלא ההיפך, צרות צרורות מגיעות לאנושות.

ואם אתה תקרא את החדשות או משהו, אתה תקרא רק על דברים גרועים בכל העולם, לא חשוב באיזה מדינות. זה יכול להיות רוסיה, זה יכול להיות אמריקה, זה יכול להיות דרום אמריקה, זה יכול להיות אירופה, זה לא חשוב. זה יכול להיות אפילו ניו זילנד, לא חשוב איפה, אתה תראה בכל זאת שאין מדינה, אין מקום בעולם ששם יש מגמה לטובה. אין דבר כזה. יכול להיות שטוב יחסית לאחרים, אבל המגמה היא בכל זאת לרע.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר בצורה רחבה ביותר לגלות את המגמה הזאת, וודאי שהאנושות לא רוצה את זה והיא במשהו גם תקלל אותנו על זה שאנחנו מגלים את הרע. פעם כשהיו שולחים שליח עם בשורה רעה אז היו הורגים אותו, היו שומעים מה שהוא אומר והורגים. היום גם רוצים להרוג מצד אחד, אבל מצד שני אין ברירה, אנחנו חייבים לקיים את זה.

אבל נקווה שאנחנו הולכים עכשיו לתיקון גדול, לתיקון הראשון של הכלי העולמי, ואנחנו בזה באמת נתחיל לגלות את המקום שלנו גם כן. אחר כך יהיו לנו כנסים עם רוסיה, עם דרום אמריקה, צפון אמריקה, אסיה, אפריקה, יש לנו עוד הרבה כאלה פגישות וכנסים וחיבורים ותיקונים, ואנחנו נגלה בכל דבר ודבר איפה אנחנו נמצאים כישראל כלפי אומות העולם. עוד יתגלה איך זה צריך לקרות, וזה דבר גדול, עולמי, ממש הפעם הראשונה בהיסטוריה. אתם צריכים להבין את החשיבות שבזה.

שאלה: שאלה לגבי השרטוט ששרטטת עם ההתכווצות איפה שבמרכז יש צמצום, המקום הזה שאני ממלא באהבה כלפי החברים, המקום שבו נכנס אור הנרנח"י כמו שכתבת.

בוא נגיד שאני מפנה מקום בעביות דשורש, אז נכנס כאן אור הנפש, ואחר כך עביות א', ב', ג', ד', הכול כך ילך בהדרגה (ראו שרטוט מס' 6).

תלמיד: מהי אותה עביות שורש א', ב', ג', ד', ביחס לחיבור בינינו? איזה דרגות שונות של עביות אלה, איך אפשר לאפיין את זה?

אנחנו לא יכולים עכשיו, אתה עובד על מה שיש לך, אתה לא יודע איזה סוג עביות כי אין לך עם מה להשוות. כל המדידות האלו הן בהשוואה בין זה לזה, לכן אם יש לך רק משהו אחד, אתה לא יכול להגיד זה א' או שורש או ד' או מה. אולי זה כל הרצון? נדמה לי שזה כל הרצון שלי, ממש עשיתי הכול בבום, ואחר כך מתגלה שזה משהו קטן, זה תמיד כך. ולכן בהדרגה נעשה את זה, אבל סך הכול יש לנו 125 מדרגות עד שאנחנו מגיעים לגמר התיקון.

שרטוט מס' 6

תלמיד: אם תוכל להגיד בבקשה, שם מתקיים החיבור שלי עם העשירייה ויש גם חיבור עם הכלי הרחב יותר?

כן, ודאי.

תלמיד: כשאני עובר מחיבור בעשירייה פרטית לחיבור בעשירייה כללית יותר, זה אור גדול יותר וגם מעגל פנימי יותר?

אתה צודק, זאת אומרת אם אני רוצה להיכנס יותר פנימה, אז אני כל פעם צריך לגלות חיבור יותר ויותר מתגבר.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לגלות את הסכימה הזו בכנס, אבל גם עכשיו אנחנו נמצאים בכנס, יש לנו עשיריות יש לנו את הכלי העולמי הכללי, איך אני צריך ברגע נתון, כשאני מתחבר עם החברים שלי בעשירייה, לכוונן את עצמי? יש את החיבור שלי עם החברים שיושבים על ידי בעשירייה, יש את הכלי הכללי בישראל, בפתח תקווה חברים שואלים שאלות, איך אני יכול להשתדל לממש את זה עכשיו?

תשתדל בכלי שלך לממש, תשתדל גם להיות קשור לכל הכלי העולמי עד כמה שאתה יכול, כמה שאתה מסוגל. אבל האמת שאני יכול לשבת במקום נידח עם העשירייה הקטנה שלי, ולא לדעת בכלל על כל העולם, אם אני משתמש במה שהבורא מעורר, אז הוא יעורר כל מה שאני צריך. יכול להיות שבלי אינטרנט ובלי קשרים ובלי כלום אני בכל זאת אגלה כל מה שצריך להתפתחות לגמר התיקון.

שאלה: בקטע הזה כותב בעל הסולם שהאור מגיע לאחר ההתכווצות ומביא להתרחבות, מהי אותה התרחבות ולמה האור מביא להתרחבות?

זה לפי השרטוט היפה ששלחת לי אתמול (ראו שרטוט מס' 7). ציירת לי שרטוט שיש בו כלים שלובים. בצד אחד העשירייה שלי, ובצד שני זו העשירייה העולמית. אז עד כמה שבצד של הכלי הכללי אנחנו לוחצים על הנוזל שלנו, לפי חוק כלים שלובים, אנחנו מגיעים בצד הזה להבדל בסנטימטר אחד, ואז בהתאם לזה יש עלייה של מטר אחד בכלי הפרטי, זאת אומרת זה ההבדל בין הכלי הכללי והכלי הפרטי. לכן כשאנחנו מתאספים בכנס ועושים יחד פעולה אפילו במקצת אנחנו נגיע מתוך זה לתוצאה כזאת שתהיה לנו עלייה גדולה מאוד בעשירייה הפרטית שלנו, של כל אחד ואחד.

זה העניין של כלי גדול, גיבור בכמות וגיבור באיכות. בצורה איכותית אנחנו נגלה אחר כך תוצאות בעשיריות הפרטיות שלנו, ובצורה כמותית אנחנו נגלה את המאמץ שלנו בכנס הכללי שלנו.

עוד נדבר על זה, אבל את זה החבר שלח לי אתמול, צורה יפה.

שרטוט מס' 7

שאלה: איך אני מתפלל על הכלי האירופאי ועל החיבור של הכלי העולמי בכנס הקרוב, כשבעשיריות הקטנות האישיות שלנו יש תחושה שיש חוסר באהבה או הכנה מצידנו, איך אפשר להחליף את החסרונות הפרטיים שלנו לחסרונות של הכלי העולמי כולו יחד?

אם אתם יושבים שם באמריקה, במקום שלכם, ואתם רוצים מאוד לספוג מה שיש באירופה לתוך הקבוצה הקטנה שלכם, אז אתם תעשו בזה בטוח עבודה גדולה, תהיו יחד איתנו כל הזמן, ומזה ומעוד כנס שיהיה אחר כך בישראל, ובדרך אולי עוד כמה, אנחנו מגיעים שוב לכנס באמריקה. אני מקווה שהוא יהיה כרגיל שם, בחודש מאי. ואז אנחנו נצטרך לעשות שם חיבור גדול בין כל החברים האמריקאים ואתנו יחד. זו עבודה גדולה. עד אז, איפה כבר נהיה? נקווה שכבר בדרגות ההשגה הרוחנית.

תלמיד: אם הם רוצים להתפלל על הכלי האירופאי, על הכלי העולמי, אבל בעשירייה הפרטית שלהם יש חוסר באהבה וחסרונות, איך לצאת ולעבור מהחסרונות הפרטיים של העשירייה הפרטית לכללית?

"המתפלל על חברו זוכה תחילה". חייב להתפלל על אחרים, על הצלחת האחרים, ואז הוא יראה עד כמה שבעצמו הוא פתאום מצליח.

שאלה: עכשיו יש חיבורים מאוד חזקים בין עשיריות בארץ ועשיריות באירופה. וחברים באמריקה שאלו אם הם יכולים גם לעשות חיבורים עם קבוצות בדרום אמריקה או ברוסיה.

איך שהם רוצים. ביניהם, בכל העולם, ודאי שכן. רק לא עם אירופה.

תלמיד: לא עם אירופה. הם שאלו על דרום אמריקה, שאלו על רוסיה.

בבקשה, ועוד, עד כמה שזה טוב.

תלמיד: זה צריך להיות לקראת הכנס? באופן כללי? או שפשוט העיקר להתחבר.

לא, לקראת הכנס זה עוד יותר, כי אני מקווה שהם כולם יהיו נוכחים אתנו יחד.

תלמיד: כן, הם יהיו נוכחים. הם רק שואלים אם לכוון אולי את ההכנה לקראת זה.

כן, ודאי, כמה שאפשר. חיבור זה תמיד מועיל, ובתוך החיבור הם גם יבינו ויקבלו יותר התרשמות מאירופה. אנחנו נמצאים אתכם בשלבים הראשונים. אנחנו מגששים כך. אני לא יודע, יש הרבה דברים שאני לא יודע. אין דבר כזה, זה כאילו כתוב ולא כתוב, ופתאום זה מתגלה יותר. אני רוצה שנלמד יחד את השלבים האלו, אתם תצטרכו אחר כך לעשות אותם.

שאלה: בצ'ילה אנחנו כבר בשניים עשר ימים רצופים של מחאות והפגנות, והתחלנו להרגיש כבר עייפות פיסית ורוחנית. איך אפשר להשתמש בחיסרון, ברצון לקבל של החברה הגשמית שלנו, בשביל להצליח בחיבור וברצון כלפי אירופה? איך אפשר לתעל את זה, להגביר את הרצון לאירופה?

אני לא יודע מה להגיד לכם. אני רק אומר שאם תוכלו להתנתק מהצרות המקומיות ולעלות לחיבור ביניכם ועם אירופה, אז אתם תעשו בזה עבודה רוחנית, וגם גשמית גדולה מאוד. אתם תראו עד כמה הרוחניות מתקרבת לגשמיות, וגם שכל המדינה מקבלת איזה רוגע והחלטה נכונה איך להמשיך הלאה. אני מאחל לכם שממש יקרה כך.

שאלה: אני מניח שבעל הסולם מדבר על הבדל רוחני. תרבותית אולי אנחנו רואים את זה, אבל איך לראות את ההבדל הרוחני בינינו?

אנחנו לא רוצים לראות הבדלים, אנחנו רוצים להתחבר. אנחנו לא הולכים למחקר בכמה אנחנו שונים. אנחנו רוצים לראות את עצמנו כאחד. ההסתכלות היא על החיבור ולא על ההבדל. אף אחד לא צריך להיכנס למחקר של הבדלים.

תלמיד: אז איך לעשות את העבודה הזאת בביטול, בהתכווצות? להתכווץ כלפי מה?

להתכווץ כלפי החיבור. שאת כל האגו שלי אני מכווץ, כדי לתת מקום לחיבור עם הזולת.

שאלה: שאלה לגבי הקטע האחרון, "ברח דודי". הוא אומר שכשהוא מעורר על עצמו חסד זה נקרא שהוא מקבל למען עצמו. זה לא ברור, כשאני מעורר על עצמי חסד אני מקבל למען עצמי?

אם אתה מבקש שיהיה לך טוב, זה נקרא שאתה "מעורר על עצמך חסד", אתה בזה "גורם חורבן לנפשו", כמו שכתוב. אתה בזה מזיק לעצמך.

תלמיד: הבנתי. אם אתה מבקש למען עצמך.

כן.

תלמיד: כעיקרון הכול ברור, ויוצא שהרצון לקבל גדל, ואנחנו לומדים שכעיקרון הוא צריך לגדול. פשוט מעל הגדילה הזאת אנחנו צריכים לבנות כוונה.

יופי.

שאלה: גם התכווצות אני עושה למען עצמי.

אתה לא יכול לעשות התכווצות למען עצמך. אין דבר כזה. זה רק נראה לך שאתה מתכווץ. אם זו באמת התכווצות, זה תמיד כדי לקבל את הזולת, "סוף מעשה במחשבה תחילה". אתה לא יכול להתכווץ, ובזה לכבוש את הזולת. אתה חייב לראות, אני רוצה להתחבר עימו, אני רוצה לתת מקום בלבי למישהו שנמצא מחוצה לי, ולכן אני מתכווץ. כך זה, פעולה רוחנית מתחילה מסוף המעשה, מה אני רוצה, מהכוונה, ואחר כך בא המעשה.

תלמיד: אבל הרי זה נעשה כדי לרכוש חיים נצחיים. אני בכל זאת עושה את זה כדי לרכוש טוב לעצמי.

אז על זה אנחנו לא מדברים כאן. בשיעורים האלה על מה שטוב לעצמי אני לא מדבר. אנחנו לומדים את חכמת הקבלה. אני לא מדבר בכלל בצורה אגואיסטית, מה שטוב לעצמי. אני מתפלא על השאלה שלך. אנחנו לומדים איך אנחנו מגיעים לטוב המוחלט, לטוב האמיתי, ולא הטוב שיהיה לי עכשיו בבטן שלי לכמה רגעים, ואחר כך אני אצטרך לשלם על זה ביוקר.

שאלה: בשעה הראשונה דיברת הרבה מאוד על התהליכים שהולכים להתרחש כאשר ישראל יגיעו למקום שמלא בבבלים, ואיך מנקודת מבטה של ישראל, ישראל צריכה לבטל את השנאה הטבעית שיש כלפי ישראל מצד הבבלים. אם נסתכל על המצב הזה מצד הבבלים, מגיעים הרבה מאוד חברים, הרבה "ישראל" שכלפיהם יש שנאה טבעית בקרב הבבלים. איך להתגבר על השנאה הטבעית הזאת בצורה הטובה ביותר?

גם אלו וגם אלו, צריכים להתעלות. אלא בשביל מה הם עושים כנס? אם מטשטשים את הדברים, אז אין מקום לעלייה. עלייה זה על פני העביות, על פני ההתנגדות, על פני השנאה, "על כל פשעים תכסה אהבה".

אז אנחנו צריכים להיות שמחים שאנחנו מגיעים לכאלו מפגשים שמתגלה השנאה בינינו וזאת שנאה של דורות, של אלפי שנים, והבורא הכין את זה, ואנחנו צריכים להסתכל על זה בצורה בריאה, אמתית, כמו אנשי מחקר, כמו אנשים שהולכים לתיקון הטבע. ולכן אני רואה באירופאי שמולי, לא שונא, אני רואה בו שותף לתיקון של הפער בינינו.

ולא רק הוא, גם הוא לא יכול להתגבר על כלום, גם אני לא יכול. אנחנו צריכים לגלות את הפער בינינו כשנאה, אנחנו צריכים לגלות אותו כדי להתגבר עליו, ואז אנחנו נרוויח מתוך זה את הדרגה הראשונה הרוחנית, ונגיע לגילוי הבורא. הבורא לא מתגלה אלא על פני שנאה.

תלמיד: ההתעלות הזאת מתממשת באמצעות זה שאנחנו מגדילים את הבורא, ודווקא אותה גדלות בורא היא שנותנת את ההתעלות?

כן, יפה מאוד אתה אומר. טוב מאוד. בלי גדלות הבורא, בלי שהבורא הוא המטרה, אנחנו לא מסוגלים לעשות את פעולה נכונה. רק זה צריך להוביל אותנו, למשוך אותנו, גילוי הבורא, לעשות לו נחת רוח וכן הלאה, שאנחנו כולנו נמשכים לזה. ואז כמה שמתגלה הפער, יופי, אנחנו מחבקים את הפער הזה, את השנאה הזאת אנחנו הופכים לעביות של המדרגה. השנאה הזאת נותנת לנו גובה, עלייה.

שאלה: ישראל זה ישר א-ל, ישר אל הבורא, זה ברור. והבבלים, בשביל מה להם להתעלות? למען מה הם מתעלים?

כי מתגלה בהם רצון, להגיע למטרה, והם לא יכולים לעשות את זה בלי ישראל. לכן יש אנטישמיות, לכן ישנן כל מיני טענות כלפי ישראל, שישראל אשמים שהם לא יכולים לעלות לבד, ישראל אשמים בכלל שיש את המשבר הזה, שהם מגלים חוסר יכולת להגיע למטרה.

שאלה: מה זאת אומרת לחשוב על החיבור? אתה אומר הרבה פעמים, תחשבו על החיבור.

אני חושב על הפירוד בינינו, ואיך על פני הפירוד בינינו, מגיע החיבור בינינו שבו מתגלה מקום לגילוי הבורא. ה"שכינה", זה נקרא שישנה עביות, שנאה, דחייה מצד אחד, ומצד שני ישנה נכונות לחיבור, לאהבה, כך זה צריך להיות. זה הכול.

שאלה: דיברת על העבודה של ישראל כלפי הכלי האירופאי, הבבלים, ועל העבודה של הבבלים כלפי ישראל. וכל יתר הקבוצות, החברים שגיאוגרפית לא נמצאים בישראל וגם לא באירופה, איך הם לא ירגישו בצד, בפריפריה, אלא ייכנסו לתוך התהליך הזה באופן מלא ושלם? במה להתמקד, במה להתרכז?

במקום כל יתר הקבוצות, חוץ מאירופה וישראל, הייתי מתחבר ביניהם, ומכין את עצמנו לתיקון. וכל מה שאנחנו עושים עם אירופה, גם לחשוב כאילו אנחנו עושים את זה עם ישראל. בעצם נכנסנו למצב שבו מתחילים לממש איכשהו, את מה שכותב בעל הסולם בסוף הקדמת ספר הזוהר. אנחנו עוד נגלה מה כתוב שם בין המילים בפועל.

שאלה: שאלה באותו נושא, כל השנים האלו דיברנו על כך שישראל זאת תכונה וכל החברים הם ישראל, ועכשיו יוצא שיש חברים שהם בבלים ויש חברים שהם ישראל. איך בכלל לתפוס את זה?

תראה, אנחנו לא יכולים לברוח מהעניין הזה שכולנו שונים. קודם כל לפי הכיוון של האדם, מה שהוא מחפש בחיים, מי שמחפש פגישה עם הבורא, הבורא נקרא "אל", אז "ישראל", ישר לאל, כך נקראים כולם. וזה לא חשוב מי, כל החברים שלנו בכל העולם כולם לפי הכוונה הזאת שהבורא נותן להם רצון, הוא מושך אותם אליו, לפי זה הם נקראים "ישר-אל", ישראל. אבל לא לפי הרצון לקבל שלהם הגשמי, כי שם אנחנו שונים. יש כאלו שמגיעים כבבלים ויש כאלה שמגיעים כיהודים אבל שבורים, שברו את השבירה והתערבבו עם כל אומות העולם, כמו שכתוב "לא יצאו ישראל לגלות אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים".

ואז אנחנו נמצאים כאילו במצב דומה, אבל לפי הרצון הפנימי שלנו אנחנו לא נמצאים במצב דומה. בחלק מאיתנו יש שנאה לישראל הגשמי ובחלק מאיתנו לא, כי הוא שייך לישראל הגשמי. ויכול להיות שיש לו גם שנאה למצבו, אבל בצורה אחרת. זאת אומרת יש כאן מגוון כוונות, רצונות, בכל הכלי העולמי, ביהודים ולא יהודים. אנחנו צריכים לראות, להבין את זה. בשביל מה? כי כמה שנרצה להתחבר בינינו, פתאום נתחיל לגלות את השנאה והדחייה בינינו.

אני אומר מילים נכונות ומדויקות, השנאה בינינו תתגלה. נניח שאגיע לבולגריה, אני פתאום ארגיש באותו בולגרי, שהוא שונא אותי בגלל שאני יהודי. והוא רוצה להתחבר איתי, מצד אחד, ולומד את זה ממני, מצד שני כך מרגיש. וזה לא שזה תלוי בו, אלא הבורא כך הכין את המצב. ולכן אנחנו צריכים לראות את המצב לפני החיבור ולגלות אותו ולא לטשטש. כדי שיהיה חיבור באמת נכון, צריכים לראות את האמת, עד כמה שזה נעים או לא נעים, אבל מתרגלים ומתחילים כמו מדענים להתייחס לעניין, כמו רופא שלא מסתכל על החולה האם הוא יפה או לא יפה, הוא מסתכל לעניין, על הגוף שלו, ולפי זה מתייחס אליו. כך אנחנו צריכים להיות.

לא יודע, אין לי דוגמאות אחרות כרגע, אבל אנחנו צריכים לברר את הדברים כי עד כמה שנבליט אותם דווקא, נברר, נגדיל אותם, על פני זה נוכל לגלות את אופני החיבור. ולפי זה יתגלה ביתר כוח, ביתר מורכבות הבורא. כי רק על פני ההבדלים האלו הוא מתגלה בצורה ההפוכה מהם "על כל פשעים תכסה אהבה", אהבה זה הבורא, והפשעים הם אנחנו. לכן אני לא מתבייש ולא מסתיר, אלא ההיפך, מבליט את כול הדברים האלה כמה שאפשר, וכל הכלי העולמי גם חייב לעסוק בזה. ואנחנו בזה נהיה יותר קשורים זה לזה ומבינים ותומכים, דווקא ההיפך נהיה יותר ישרים. כשמתחילים להתעלות מזה ולראות את הטבע מלמעלה, מקבלים את זה כנתון מלמעלה, העליון.

שאלה: הדברים היפים האלה, שנאה, דחייה, אם הם מתגלים כבר עכשיו האם כדאי להניח אותם בצד, כלומר לשמור אותם. נניח בבלטיה זה מתגלה עכשיו, האם נכון על פי העקרונות הרוחניים, לדחות את ההחלטה לזמן שבו יהיו תנאים טובים יותר, או שצריך להשתדל לעבוד עם זה בקבוצה או שהקבוצות יעזרו אחת לשנייה כבר עכשיו?

אני לא יודע תראו לפי מצבכם, העיקר עד כמה זה נותן לכם התעלות למעלה מהרצונות האגואיסטיים כלפי הבורא, זה הכול, אין לי יותר מה להגיד בנושא.

קריין: קטע מספר 9 מתוך "דגל מחנה אפריים".

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה."

(דגל מחנה אפרים. פרשת שלח)

עד כמה שנגלה את ההבדלים, את ההופכיות זה לזה, דווקא זה טוב כי על ידי כך יש לנו יותר סיכוי לגלות את השכינה וביתר עמקות ואבחנות שונות, דווקא מזה. כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, עד כמה שיש יותר צבעים יותר הבדלים, יש יותר השגה. לכן, לא לפחד מזה. ושאלות כאלה כמו ששאלה קבוצת וילנה, וילנוס, אני לא חושב שצריכים כאן לעשות או לא לעשות, לפחד מזה, או לא. תגלו כמה שאפשר יותר. העיקר שתבררו את הדברים.

קריין: מתוך יורה דעה, כלאי בהמה.

 "כל מה שישראל רבים ביותר, יש בהם שינוי דעות ביותר, וכל מה שמתרבים השינויים ביותר ומתחברים ביחד לעבוד אותו ית', נתגלה אחדותו הפשוט ביותר, על ידי שריבוי דעות כאלו, שהם פעולות משתנות כל כך, מתחברים יחד בדעה אחד ולהתקרב אליו ית'."

(יורה דעה. כלאי בהמה, ה"ד)

אז דווקא לא לפחד מההבדלים, מהניגודים, אלא ההפך. דווקא הם אלה שנותנים לנו יותר מהר לגלות את הבורא, ביתר שאת, וביתר אבחנות להבין אותו, להרגיש אותו. זה פותח את הנשמה. בנשמה כל פריט ופריט, כמה שהוא יותר ויותר מתחלק, ועוד מתחלק, ועוד מתחלק, פתאום היה כל כך יפה ואז שוב מתחלק. יש ניגודים. היה יפה, סגרנו את העניין, ואז לא, הוא שוב מתחלק. וככה בכל פעם, זה אומר על התקדמות. צריכים לקבל את זה כנתון ואז יהיה קל. "ויהיו בעיניך כחדשים."

שאלה: דווקא כשהמציאות הגשמית טופחת על פניך, וכמו כל המציאות עכשיו בעולם, כשדברים, ממשלות, מדינות מתפרקים, איך אדם מעל כל זה, בכל זאת, מתחבר, נאחז בעשירייה? מעל זה הוא חושב על אירופה?

אתה מדבר על אדם רגיל?

תלמיד: לא, על החברים שלנו. עדיין, המציאות הגשמית כל כך משפיעה עליך.

זה לא טוב. אני צריך את המציאות הגשמית כדי להתקיים בצורה בהמית. חוץ מזה אני צריך לאחוז בעוגן הקבוע שזה החיבור שלי בעשירייה ועם הבורא. וזה לא משתנה, לא בעולם הזה, לא בעולם הרוחני. זה ממש הקשר הבטוח, הנצחי.

תלמיד: ואם אדם מרגיש שמבחינה גשמית אפילו, לא יהיה לו ממה להתקיים כי הכול מסביבו מתפרק?

הכול זה פחד שהבורא מכניס בו. אסור לו לעזוב את זה. המקובלים חיו בכל מיני צמצומים מאוד גדולים, במצבים מאוד לא נעימים ואף מסוכנים, אבל בכל זאת החזיקו. דווקא כאן השאלה, מאיפה האדם יותר מחזיק, או מזה שהוא מצומצם מאוד, או מזה שהוא חי בכל טוב, ואתה יודע עד כמה זה גם מבלבל את האדם.

לכן, אני יכול להגיד רק דבר אחד. אנחנו חייבים להחזיק את היחד, את כולנו, וכולנו בכלי העולמי חייבים להחזיק את כל הכלי העולמי יחד. ויכול להיות שאנחנו צריכים כאן להיות בעזרה הדדית. יכול להיות שיבוא זמן, חס ושלום, שאנחנו נצטרך לשלוח עזרה הדדית זה לזה, גם כסף וגם תרופות, ובצורה כזאת גם להביע את הקשר בינינו.

העולם ידרדר בטוח, ויהיה גרוע יותר ויותר. אני מקווה שזה יהיה ללא מכות של משברים גדולים, שאנחנו נימצא בקריסות מערכתיות כאלו שבחברה האנושית, אלא שתהיה איזו נסיגה הדרגתית. ובהתאם לזה אנחנו נדע איך לשלב את כל הדברים שלנו יחד, לחזק את השורות ולהתקרב לבורא. להיות באמת צינור דרכנו לכל האנושות.

שאלה: מה זה אומר שעל ידי הזדככות של אותן דעות הן מצטרפות לכדי דעה אחת? מהי אותה דעה אחת שאליה מתחברות הדעות השונות?

דעה אחת זה לא נקרא שהדעות שלהם מתחלפות מאחד לשני, לא. אלא שהן מבררות את הדעה האחת, מטרה אחת, חיבור, וכך הן מתקרבות למטרה. ריבוי דעות נשאר ואפילו עוד ועוד גודל. כל אחד פתאום רואה את עצמו שהוא מחולק לכמה, וכך כולם. ופתאום במקום עשרה אני רואה מאה, מאיפה הם באים כשאני מסתכל על כולם? לא מספיק לי כמה חברים ועוד ועוד כאלה, אלא במקום כל אחד מהם יש עשרה? תנו לי לברוח לפני שאני מגלה את זה. לא. אומרים ככה אתה תראה, אתה תראה אחרי כל אחד ואחד מהם הרבה מאוד הבחנות ואתה תחבר אותם בכל זאת יחד באהבה, בחיבור, בחיבוק, וכך זה יקרה. יהיו לך יותר הבחנות.

לכן כשאנחנו עכשיו יוצאים לכל מיני כנסים, אנחנו עכשיו רק לומדים במקצת צעדים ראשונים איך לחבר דברים הפוכים. וזה המקצוע של המקובל, על כל פשעים לכסות במסך, באהבה.

שאלה: אנחנו בבני ברוך במשך הרבה מאוד שנים לומדים תיאוריה. יש תחושה שהעביות הזאת מתחילה להתגלות ממש בפועל. אני חושב שכל אחד מאיתנו, גם פה, גם בעולם, בדור שלנו מפחד בכלל להרגיש שנאה בלב שלו, מפחד מדחייה כזאת שבסופו של דבר בחיי היומיום אנחנו לא מתמודדים איתה. אם תתחיל להתגלות כזאת שנאה, האם אנחנו צריכים איכשהו לעשות איזושהי הכנה מיוחדת מזה שזה הופך מתיאוריה לפרקטיקה, שלא יתפזרו, שלא יברחו, שלא יפחדו מכזה מצב?

רק חיבור לבורא, אין לנו יותר. השנאה בטוח תתגלה יותר ויותר. השנאה בין תלמידי רבי שמעון תראה עד כמה היא הייתה צריכה להתגלות, ובינינו גם כן. זה נקרא מלחמות המשיח, שמצד אחד זה משיח, מושך את האנשים לבורא, מצד שני מלחמות, שביניהם ריב ואש, אבל האש הזאת היא יכולה לכוון אותם לבורא, כעביות לא כפירוד, כעביות, שהם מחברים אותם יחד ומכוונים למקור אחד.

תלמיד: מאוד מורגשת בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, המבוכה שקורית אצל חברים שפתאום מתחילים להפנים את השנאה, או את העביות הזאת שיכולה להתגלות בנו.

למה? אנחנו מסתכלים על זה כמו רופא שמסתכל על החולה. אלא קודם זה לא היה? זה היה, זה מכבר, שום דבר אין לך חדש בעולם. אנחנו חייבים את זה לגלות, מה איתכם? אתם לא מוכנים לזה? אני השקעתי בכם כל כך הרבה שנים, ועכשיו מה, אתם בורחים מתוך זה שמתגלה? אתה יודע מה עוד מחכה לך להתגלות? אתה לא יודע מה זה. רוחניות באמת, בדרגות רוחניות, בעוצמה הרוחנית, שם ה' ישמור.

תלמיד: ולכן, האם אתה חושב שיש עוד צורה או משהו שאנחנו צריכים לעשות כהכנה לזה שזה עובר מתיאוריה ממש לתוך הבשר שלנו?

אז תברחו לחסידות, זו הדרך הכי קרובה, היציאה הכי קרובה. בבקשה. איך זה נעשה בהיסטוריה? תברחו לחסידות. אני לא אומר שזה לא טוב, תהפכו להיות לחסידים.

אי אפשר אחרת. אם אתה הולך על גילוי הרע האמיתי אז אתה צריך להכין חברה, קשר, מטרה, תומכים, כל מה שצריך.

תלמיד: מזה בדיוק אני חושש ומפחד שאולי אנחנו לא מוכנים ושזה פתאום יקרה לנו. יש ניצוצות כאלה פתאום שאתה מרגיש כמה זה גדול וכמה זה יכול להיות מרתיע ומבריח מיד. וכדי שלא נברח, האם יש פעולות מסוימות שאנחנו צריכים לעשות כדי שלא נברח לחסידות ולא נברח מהלחץ הזה שיקרה בנו, מקו שמאל החזק שיופיע בנו?

"גשר צר מאוד", מי שירצה יעבור, מי שלא ירצה אז לא. זה גם לא תלוי בהכנה כל כך, אלא בנכונות והזמן גרמן. ככה זה. אנחנו חייבים את זה לכל העולם. החשבון הוא לא איתנו, אנחנו מעבר, צריכים להיות מעבר. החשבון הוא עם כל האנושות, עם הרצון לקבל הכללי שכבר חייב, הגיע הזמן, כמו שבעל הסולם כותב שזה הדור האחרון ולכן אנחנו חייבים. ומקסימום, מה אתה מפחד, שתמות? כאילו שיש על מה להצטער, איזה חיים יש לך. אלה הדברים הרגילים. אז לפחות תעשה משהו.

תלמיד: זה מסוכן לגלות את הבורא?

כן. כן מסוכן..

תלמיד: אולי זאת תיבת פנדורה שבפנים יש הרבה רעות ואם בן אדם מגלה, אני לא יודע מה יקרה.

אני אגיד לך, זאת קופסה, באמת קופסה, אפילו יותר מקופסה, תיבה. אתה יודע, כזאת שהיא כולה מברזלים, בכל מיני צרות כאלה, יפה כזאת, אדומה ורודה,ואתה פותח אותה. עכשיו תלוי איך אתה פותח, כאן זה כל העניין. יכול להיות שאתה פותח ושם יש נחשים ומיד אחד יוצא אלייך, ויכול להיות שאתה מגלה שם זהב או כל מיני אבנים יפות, ויכול להיות שהבורא פתאום מתגלה ואומר לך, "בחייך כמה אני מחכה לך, עכשיו רק פתחת"? מה אתה מחייך לי?

תלמיד: צריכים רק להמשיך.

להמשיך, כן, תלוי במה להמשיך. זה הכול תלוי איך אתה פותח, אבל לפתוח אתה חייב. טוב שאתם נמצאים באיזו רתיעה, זה דווקא טוב, זה צריך להיות. רק תבינו שעד כמה שקשה לאדם אם הוא נתקע בזה בצורה שהולך לבד, זה באמת נמצא בכל מיני צורות, כמו חתול שעומד לקפוץ, כן, לא, כן, ועם מי, על מה יש לי לסמוך. וכאן, מה זאת אומרת, ממה אתה מפחד? יש לך חברה שמוכנה לתמוך בכל אחד ובכולם יחד, יש לך כלי עולמי גדול שמבין את המטרה והמשימה, קדימה, זהו, אין דרך חזרה. ההיפך.

זאת אומרת מה אתה מגלה? אתה מגלה חוסר אמונה. אז תתפלל. זה הבורא ששם לך את המצב הזה שסוף סוף אתה לא מעביר את היום כמו אתמול, אלא אתה רואה שבלי קשר עם הבורא אני אבוד. "איזה יופי, עכשיו אין לי ברירה, טוב מאוד, אני מרגיש שאם אני לא תופס בו, אבוד. זאת לא הצלה? דווקא. מה יכול להיות?

הבעיה שלנו שאנחנו לא מרגישים שהחברה אומרת לכל אחד ואחד "תפנה לבורא". ואין בעשירייה הזו [משהו] כמטרה, כפתרון, כתרופה, כדבר שעונה על הכול וחוץ ממנו לא יעזור כלום. כאילו אין את הידיעה הזאת הברורה כל כך לכולם, שמה שמתגלה לי, פונה לבורא, משהו לא בסדר, פונה לבורא, כל דבר, אם רע, אם טוב, בכל רגע ורגע, אל תתנתק והכול יהיה בסדר. וודאי שהבורא ינתק וייתן כל מיני מכשולים וכולי, בלבולים יהיו, אבל זה כדי שתחדש קשר עימו. רק בכל מיני סטארט סטופ, פליפ פלופ, כניסות ויציאות, בקשר עם הבורא אנחנו סופרים את ההתקדמות שלנו, אפילו כמו הוא כותב, שהיו לו מאתיים או ארבע מאות מצבים במשך חמש דקות כאלה.

קריין: קטע מס' 11 מ"כתבי רב"ש א', "סדר ישיבת התועדות".

"צריכים לדעת "כי מיעוט רבים שנים". זאת אומרת, אם שני חברים יושבים ביחד, וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש להם כח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא דלתתא, שעל המעשה זו באה אח"כ התעוררות מלמעלה, שהם מתחילים קצת להרגיש את גדלות ה'. ולפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך."

(רב"ש - א'. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)

אבל זאת צריכה להיות האווירה בקבוצה, ואז לא יהיה קשה לאף אחד, אדם לא יפחד מכלום, כי הוא ירגיש שכאן נמצא הבורא שהוא מקור של כל החדשות כל הפעולות, הכול. לכן אין לו בעיה עם כל מה שיקרה. מאיפה זה קורה? זה קורה ממנו ואז נמצא בעולם של כל טוב, שכולו טוב.

זאת אומרת הכול תלוי רק עד כמה שהחברה מייצבת מייצרת, נותנת לכל אחד הרגשה שאנחנו נמצאים, דרך החברה יחד כולנו בקשר עם הבורא והוא ממלא אותנו ואנחנו נמצאים בו. והאדם לא מתנתק מזה כי החברה כל הזמן מחזיקה את הידיעה הזאת.

תלמיד: בשבוע הבא, חמישה ימים לפני הכנס אתה תהיה בחו"ל. אנחנו צריכים לעשות הכנה טובה לכנס בינינו?

כדי שתעשו הכנה.

תלמיד: איזו הכנה?

אני לא יודע, זה אתם צריכים לחשוב. אנחנו עד אז נעבור על כל השיעורים ואז יהיו לכם חמישה ימים לחשבון נפש.

תלמיד: איך בכל זאת אתה רואה את זה? אנחנו נצפה שוב בשיעורים האלה, האם אתה חושב שיש דרך שתועיל לנו?

יועיל לכם רק חיבור ביניכם ועם האירופאים לקראת הכנס ועם הבורא, כך אתם צריכים לעשות, לעורר את כל הקבוצות האירופאיות לקשר איתכם בימים האלו כמה שאפשר, קבוצות, יחידים, שם יש יחידים יותר מקבוצות. אבל על השיעורים, אני לא חושב ממש על השיעורים, אלא העיקר על החיבור איך אנחנו רואים את הפירוד בינינו באור ה', ואיך אנחנו רואים את החיבור בינינו באור ה', וזה מכסה את זה, לא מבלבל, לא מטשטש, לא מוחק, אלא רק מכסה, והפירוד הזה מגדיל גובה של החיבור, וכך אנחנו גדלים, כמה שאנחנו גדלים מדרגה לדרגה, משלב לשלב בסולם, זה אך ורק על ידי גילוי של יותר ויותר פירוד שאנחנו נתעלה מעליו, זהו. אז תתאר לעצמך את סוף הסולם, איזה דברים נוראים אנחנו צריכים להיות מוכנים לגלות, מלחמות המשיח, ושאנחנו על פני זה נעשה חיבור. וזה הכול כבר נמצא למימוש. לא לפחד, אלא לגלות בזה נכונות לרצות את זה, אז נהיה מוכנים לתיקונים.

שאלה: בדיוק על הניגודיות הזו, יש איזו דוגמה מעניינת בטבע. יש את הסביבון של חנוכה, יש סביבון מיוחד כזה שהוא מורכב מהמון המון צבעים מנוגדים צהוב, ירוק, כחול, ודווקא כשמסובבים אותו חזק, כל הניגודיות של כל הצבעים יוצרת תופעה מאוד מעניינת שכל הצבעים הופכים להיות לבן. עכשיו אנחנו מבינים שזה ממש חוק טבע, שדווקא על פני הניגודיות הזו, אם מתרכזים לאיזו פעולה אחת, לאיזה מעגל אחד, זה הופך להיות אור לבן.

רציתי לשאול, הפעולות שאנחנו עושים עכשיו בחיבור בינינו לטובת אירופה, איך זה עובד? אנחנו בעשירייה עושים פעולות חיבור, מתחברים בינינו, דורשים את הבורא עבור אירופה, באיזה מערכות האור, המ"ן שלנו, הדרישה הזו מגיעה לאירופה? איך זה עובד?

זה עובד בצורה מאוד פשוטה. קודם כל מה שאנחנו עושים זה כבר נעשה, הרי אנחנו רק צריכים לגלות את זה. למעלה יש חיבור בינינו, הוא כבר נמצא, ובו אנחנו נמצאים כבר באהבה. אבל כדי להרגיש את האהבה הזאת בצורה פנימית, רגשית, שאנחנו נוכל להבדיל את זה, כמו שבכל דבר שבעולם, כמו שאתה אומר, אנחנו צריכים לראות את הצבעים, אנחנו צריכים לראות את ההבדלים, לכן אנחנו צריכים לגלות למטה את השנאה, את המינוס שלנו, כדי לגלות למעלה את הפלוס שלנו. הוא כבר מוכן, אבל כדי לראות, כדי לגלות את הפלוס, והכול כבר נמצא, אנחנו צריכים לגלות את המינוס (ראו שרטוט מס' 8).

לכן אנחנו באים לאירופה כדי לגלות את המינוס הזה ובעזרתו לגלות את הפלוס. ולא שאנחנו נדחפים למינוס, אלא אנחנו מוכנים לזה, ושזה יתגלה זה יתגלה. אבל כמה שנמשכים לפלוס יתגלה מינוס יותר גדול. עוד פלוס, עוד מינוס יותר גדול. כך ברזולוציה כל פעם יותר ויותר אנחנו נוכל לראות את האהבה. וכך הבורא מתגלה, הוא מתגלה רק על פני ההבדלים. יש לנו פסוקים על זה, שהבורא מתגלה רק על פני השנאה, על פני ההתנגשות, על פני המלחמות בין בני אדם. רק בזה הוא מתגלה.

שרטוט מס' 8

תלמיד: בגלל זה אולי הרב"ש כותב "שמח אני ברשעים שמתגלים", כי פתאום נהייתה הזדמנות עכשיו לבקש את הבורא, סוף סוף יש הזדקקות לבורא.

כן. זה עיקרון שאנחנו חייבים לעבוד עמו. אלה החיים הרוחניים שלנו. לא יכול להיות אחרת. לכן אני מאוד מקווה שאנחנו ניכנס לזה במעשה וזה כבר יכנס בנו ואנחנו נחייה כך. זו כבר תחילת הראייה של העולם הרוחני.

(סוף השיעור)