סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור צהריים 28.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מלוא כל הארץ כבודו – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - "מלוא כל הארץ כבודו", קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מספר 1.
"עיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'."
("בעל הסולם". "שמעתי". ד'. "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה")
כל העבודה שלנו היא רק לזכות להרגשת הבורא שהוא קיים וממלא את כל המציאות ואין חוץ ממנו שום דבר, אלא רק הבורא הוא הקיים ואנחנו נמצאים בתוכו. כלומר, כל העבודה שלנו, כל מטרת הלימוד שלנו, כל חיינו הם רק כדי להגיע לזה שאנחנו מרגישים אותו, נמצאים בתוכו ויותר מזה אנחנו לא צריכים. בסופו של דבר כולנו מגיעים לזה, רק תלוי מהו מספר הגלגולים שאנחנו עוברים במשך החיים, אבל כולנו מגיעים למטרת הבריאה, למטרת החיים שהיא לגלות שקיים רק הכוח העליון ואנחנו קיימים רק כדי לגלות אותו.
שאלה: איך לא להתבלבל ולהרגיש שחסר לאדם רק דבר אחד, אמונה בה', להרגיש ש"מלא כל הארץ כבודו"?
אמונה בה' זה להרגיש את הבורא. להאמין זה נקרא להרגיש. וזה לא כמו בעולם שלנו, שאפילו שאני לא רואה ולא טועם ולא כלום, אבל אני מאמין. במציאות הרוחנית להאמין שווה להרגיש, לגלות, לראות, וזה מה שאנחנו צריכים, זוהי מטרת החיים שלנו, חוץ מזה אנחנו לא רוצים כלום.
תלמיד: הלוואי.
למה הלוואי? זו באמת מטרת חיינו ומטרת התפתחותנו ואנחנו באמת מתקרבים לזה.
תלמיד: אני חושב שאחד הדברים היותר מורגשים בדרך הוא שכל דבר מבלבל אותנו.
זה בכוונה כדי לכוון אותנו מתוך כל הבריאה השבורה יותר נכון לגילוי הבורא. אז אנחנו כאילו מסתובבים ובאים בין כל מיני השברים למצב שבסופו של דבר מתגלה הבורא.
תלמיד: אז מה בכל זאת שומר את האדם בעניין הזה של הבלבול?
את הבלבול שיש לאדם עושה הבורא, וכשאדם יוצא מהבלבול גם את זה עושה הבורא, והוא מעביר אותנו בכל המצבים האלה "בין גזרי ים סוף", כמו שכתוב. וכך אנחנו גדלים עד שמתחילים להבין, להרגיש את המערכת הזאת שבה הבורא נסתר ולמה דווקא על ידי כל המצבים האלו שאנחנו עוברים אנחנו כן מסוגלים בסופו של דבר לגלות אותו ולהידבק בו.
תלמיד: אם הבורא עושה את הבלבול ומוציא מהבלבול, אז מה עושה האדם?
הבורא מלמד אותנו. זה כמו שיש לך הרבה ילדים ואתה הולך לחנות צעצועים וקונה לכל אחד מהם צעצוע מתאים כדי לפתח את הילד הזה ואת הילדה הזו, כדי שהם יתפתחו ויהיו שלמים, בריאים, מבינים את החיים, יודעים איך להתמצא בהם. כך אנחנו עושים, ואותו הדבר עושה הבורא איתנו.
לכן אנחנו עושים הרבה גלגולים, ואפילו שלא מבינים אותם ולא מרגישים אותם כל כך, אבל זה הסדר של פעולות הבורא שמעביר עלינו את כל המצבים הללו כדי שאנחנו נבין, נרגיש, נלמד ונהיה מוכנים להבין את החיים בצורה נכונה, לגלות את הבורא במלואו.
תלמיד: אם אפשר לקחת את זה לעוד היבט פרקטי. איך אדם יכול לזהות, להבחין שהוא עכשיו עולה על המסלול החוצה ממטרת החיים שלו?
יש לו עשירייה, אם אדם רוצה להתקדם לבורא אז הוא חייב עשירייה, הוא חייב להידבק בעשירייה וכל הזמן לבדוק את עצמו איך אפשר עוד להיות בתוך העשירייה ולעזור לחברים להיות דבוקים זה בזה.
תלמיד: ומה היחס עכשיו לבלבול? כי הבלבול בא בצורה של רצון או מקרה חיצון שקורה לאדם שעכשיו מסיט את המחשבות שלו ואת תשומת הלב שלו.
אז הוא צריך לא לשכוח לעשות תרגילים שכל הבלבולים הם אך ורק כדי לקשור אותו יותר לתהליך שהוא צריך לעבור, לגלות מכל בלבול את הבורא.
שאלה: מה התרומה של העשירייה לאמונה שלנו בבורא, האם האמונה בבורא מגיעה דרך העשירייה או שהתרומה של העשירייה לאמונה היא אחרת?
אמונה בבורא מגיעה על ידי עבודה בעשירייה. כשהעשירייה משתוקקת לגלות את הבורא אז הם מגיעים לכוח אמונה.
שאלה: איך להרגיש באופן קבוע את הבורא, איך לזרז את התהליך של גילוי הבורא?
רק דרך החברות, רק דרך הקבוצה. הבורא מתגלה בקבוצה, וככל שאתן עובדות על החיבור בקבוצה כך אתן מתקרבות לגילוי הבורא, להרגשת הבורא.
שאלה: מה הבורא רוצה מאיתנו כשאנחנו בבלבולים? הוא רוצה שנשקיע יותר מאמצים דווקא ביחס הרוחני לבלבולים?
הבורא רוצה לתת לנו את ההזדמנות, את האפשרות להכיר אותו, להתחבר עימו, להידבק בו.
שאלה: ככל שנהפוך להיות חלק מהבורא, האם כולנו נרגיש אותם דברים?
לא, לא כולנו נרגיש אותם הדברים. נרגיש, אבל זה כמו בעולם שלנו, כל אחד מרגיש משהו אחר לפי המבנה הפנימי שלו.
שאלה: איך מפתחים רגש של אמונה כאשר הרגש קפוא?
משתדלים כל הזמן להתחזק בזה, לפתח את זה.
שאלה: מהי העבודה שעלינו לעשות כדי שתהיה לנו אמונה, האם יש פעולות שעלינו לעשות כדי להשיג אותה?
רק להתקרב זה אל זה בתוך העשירייה.
שאלה: לגבי הבחירות שלנו בחיים, האם כדאי למשל לצאת לעבודה עם הרבה אנשים ולהתכלל עם העולם החיצון, או כדאי להתכלל פחות ככל האפשר כדי לשמור על הכיוון הרוחני?
אין לזה חוקים ומידות, אלא כל אחד שיפעל במידה שהוא מבין שכדאי לו לשמור על האיזון כדי להשיג מתוך החיים האלו את האלוהות.
קריין: קטע מספר 2, כותב הרב"ש.
"כתוב, "מלא כל הארץ כבודו", כמו כן כתוב בזהר הקדוש, ש"לית אתר פנוי מנך" ["אין מקום פנוי ממנו"], מה פירושו, הלא היה צמצום, ששם אין האור מאיר. אם כן כבר יש מקום פנוי, כמו שכתוב שעל ידי הצמצום נעשה מקום פנוי.
אלא שיש לפרש, שכל הצמצומים, מה שאנו מדברים, הם רק כלפי התחתונים. מה שאין כן לגבי הבורא אין שום מקום פנוי מיניה [ממנו], אלא "מלא כל הארץ כבודו". ומה בא זה ללמדינו.
שהאדם צריך לדעת, שבזמן הירידה, שהאדם חושב, ששם אין אלקות המחיה את העולם, הוא טועה. אלא שהוא צריך להאמין, שגם שם בתוך ההסתר, נמצא אלקות, כלומר שהאלקות עשה את ההסתר, בכדי שיהיה לו צורך לקבל גלוי. ואם האדם אינו מאמין בזה, הוא בורח מהמערכה."
(הרב"ש. 827. "האלקות עשה את ההסתר")
שאלה: אנחנו רוצים להגיע להרגשת הבורא, אנחנו רוצים לזכות בה. אם האדם כבר מרגיש את הבורא, האם יש משהו או מישהו שיכול להסיט אותו מההרגשה הזאת?
לא, יכול להיות שיש אבל זה כבר לא אדם אחר אלא זה כוח מיוחד.
שאלה: יוצא שהבורא תמיד נוכח בינינו בעשירייה, והוא בכוונה ברא בנו הרגשה כזאת שנרגיש כאילו הוא לא קיים, כאילו הוא לא נמצא, וכשאנחנו מגלים אותו זה נקרא שאנחנו בונים אותו בעשירייה.
כן, נכון מאוד.
שאלה: האם אנחנו יכולים להאכיל את הילד המשותף שלנו בעשירייה, או שהפחד הוא שאומר לנו להתייחס ביראה לבורא?
אתם צריכים להתייחס אליו באהבה כללית משותפת, הילד המשותף שלכם הוא למעשה הבורא שאותו אתם מגדלים בתוככם. לכן עליכם להתייחס זה לזה כך שכולכם קשורים דרך הבורא.
תלמידה: מה לעשות עם ההרגשה של הפחד, שהאכלת יותר מדי?
זה לא יקרה, לא לדאוג, לא תאכילו יתר על המידה, הכול בסדר.
שאלה: האם תכונת האמונה היא נרכשת או שהיא ניתנת לנו רק עקב המאמצים והתפילות שלנו לבורא?
אמונה זו הרגשת הבורא, במידה שאדם מרגיש את הבורא זה נקרא שהוא מאמין בו, ועלינו להשתוקק לכך.
שאלה: ככל שאנחנו הופכים לחלק מהבורא, כל אחד מרגיש משהו אחר לפי המבנה הפנימי שלו. האם אנחנו צריכים לעשות מאמץ להתכלל במבנה הפנימי של כל אחד בעשירייה או שהמאמץ הוא במקום אחר?
אנחנו צריכים להשתדל לתת מאמץ משותף. לא שכל אחד ייתן את אותו מאמץ, זה לא אפשרי, אלא לתת מאמץ משותף כדי לגלות את הבורא בקשר בינינו.
תלמידה: כלומר המאמץ הוא כלפי גילוי הבורא, ולא כלפי המבנה הפנימי של כל אחד.
לא. אנחנו גם לא יודעים את המבנה הפנימי של כל אחד ואין לנו בזה שום עניין. אלא אנחנו רק רוצים לגלות יחד את הבורא. על ידי זה שאנחנו מתחברים ורוצים לגלות יחס טוב זה אל זה, כך אנחנו מגלים בינינו את הבורא.
תלמידה: לפעמים מורגש שהמבנה הפנימי של החברות הוא לגמרי אחר ואפילו רחוק או מנוגד ואני לא מצליחה להרגיש אותו. מה לעשות ברגעים כאלה? לפעמים במהלך סדנה אנחנו חולקות את מה שיש לנו בלב. האם זה המבנה הפנימי של כל אחת?
כן.
תלמידה: זה מורגש ממש עולם אחר, כל אחת היא עולם בפני עצמו, ויש לי הרגשה שהעולמות האלו רחוקים ממני, אני לא מצליחה להזדהות עם העולמות של החברות. מה הכי נכון לעשות?
הכי נכון להתבטל כלפי החברות כדי להתחבר איתן, ובחיבור ביניכן תגלו את הבורא.
תלמידה: במה הביטול בדיוק?
בכך שאני מוכנה לעשות את הכול כדי להתחבר איתן. לא שאני מבטלת את עצמי אלא אני מתחברת איתן כדי לגלות את הבורא בינינו.
שאלה: בקטע מס' 2 כתוב "אין מקום פנוי ממנו". איך למלא את המקום הפנוי?
ברצון של האדם לגלות את הבורא כדי לכבד אותו ולהתחבר אליו. זה נקרא לגלות את המקום, הבורא בעצמו נקרא "מקום".
שאלה: כתוב "מלוא כל הארץ כבודו", אבל הארץ זו מלכות, היה צמצום והאור לא מגיע. באיזה אופן אנחנו מרגישים את כבוד הבורא?
אנחנו לא מרגישים, להיפך, אנחנו צריכים לעשות תיקון כדי להרגיש את הבורא דרך הצמצום הזה, דרך ההחשכה הזאת, דרך ההסתרה.
שאלה: איך אנחנו יכולות לעזור זו לזו במצבים קריטיים לעבור מהר למצב של הצדקת הבורא ואל הגילוי שלו כטוב ומיטיב?
על ידי דוגמה אישית.
תלמידה: זה ממש קשה, אין דוגמה אישית. מה לעשות?
תמציאי ותראי.
קריין: קטע מס' 3, כותב הרב"ש,
"הגם שאנו אומרים בכל יום בהתפלה "מלוא כל הארץ כבודו", מכל מקום אין לנו הרגשה בזה, אלא אנו צריכים להאמין למעלה מהדעת שכך הוא. והסיבה היא, כי אף על פי שאין בהאור שום השתנות, מטעם "אין העדר ברוחניות", מכל מקום מצד הכלים יש שינויים, והכלים הם מגבילים את האור. כי בהכלים מבחינים את גדלות השפע, מה שהם מתפעלים מהשפע. ואם אין לו (לאדם) כלים, שיוכלו להיות בחינת לבוש להאור, אז לא ניכר שום אור במציאות, כפי הכלל "אין אור בלי כלי", היינו שאנו צריכים לדעת דבר אחד, שאנו יכולים לדבר ממה שמושג לנו בהרגשתינו."
(הרב"ש. מאמר 23 "ענין יראה ושמחה" 1986)
שאלה: איך החיים של האדם משתנים ברגע שהוא מגלה ש"מלוא כל הארץ כבודו"?
הוא פשוט נמצא לפני הבורא.
תלמיד: חוץ ממה שהוא מגלה בפנימיות שלו, במה זה בא לידי ביטוי?
לא, הוא לא רק מגלה בפנימיות אלא זה מחייב אותו, זה מעורר אותו לעשות הכול כלפי הבורא. במידה שאדם מרגיש את המציאות, באיזה אופן שהוא מגלה בו את הבורא, באותה הצורה האדם כבר משתנה ביחס לעולם, לטבע ולכולם. הוא מתחיל לראות שהבורא נמצא אחרי כל אחד, שכל הטבע הוא הבורא, ולכן הוא רואה כך כל העולם ש"כבודו מלא עולם".
שאלה: לפי תפיסת המציאות שהבורא ממלא את כל המציאות, האם יכול להיות שאנחנו בגמר תיקון?
לא, אנחנו אפילו לא בתחילת התיקון אבל לאלו שמתחילים ללמוד יש לפעמים הרגשה שהם כבר בגמר התיקון.
שאלה: האם האור בונה את הכלים, מעצב אותם והם מגבילים את האור? מה אנחנו יכולים לעשות בכדי שיהיו לנו כלים גדולים?
יהיו לנו רצונות גדולים לגלות את האור, להשפיע, כאשר לפי השתוות הצורה אנחנו נפתח את עצמנו. יש לנו רצונות אבל הם לא מותאמים לגילוי האור. אנחנו צריכים לחבר לרצונות שלנו עוד כוונות להשפיע, לאהוב ולתת, ובהתאם לזה האור יתגלה בתוך הרצונות והכלים שלנו.
שאלה: האם נכון לומר שמזווית הראייה של הנבראים רוחניות היא מציאות אבסולוטית?
כן, אבל לא של הנבראים, אלא רוחניות היא מציאות אבסולוטית כלפי האדם שמגלה אותה.
תלמיד: אם אני בדרגה הראשונה ברוחניות וגם החבר שלי מגיע לאותה הדרגה, אז האם יש לנו את אותה תפיסת מציאות?
לא. אין לכם עדיין אותם הכלים, ואפילו אם תיכנסו לרוחניות, אז גם ברוחניות כל אחד מגלה בתוך הכלים שלו.
תלמיד: אם כך, האם יש משהו שנקרא "שורש נשמה" שהוא יותר אינדיווידואלי לכל אדם לגבי תפיסת הרוחניות שלו?
כן. יש לכל אחד שורש נשמה שונה. הנקודה שלו באדם הראשון היא שורש הנשמה שלו.
תלמיד: האם הכול הופך לאחד רק בגמר תיקון, כשמגיעים לשלמות מלאה, ואז הכול מתחבר יחד?
בגמר התיקון כולנו מתחברים יחד במקור אחד, בבורא. אני לא יכול להגיד בדיוק, גם אין לי מילים להסביר מה זו אז השגת הבורא, אלא כמו שכתוב, "והיה ה' מלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"1. את כל היתר נשיג בדרך.
שאלה: האם אני צריכה לחפש חיבור לרוחניות לפי החיבור שלי לרוחניות או של החברות שלי לרוחניות? מהי האמת כאן?
אני צריך לחפש את הרוחניות שלי דרך החברים שלי לבורא.
שאלה: אם העשירייה שלי לא נמצאת בחיבור, האם זה אומר שהבורא נמצא בהסתרה בעשירייה שלנו, כלומר הוא נסתר מאיתנו בתוך העשירייה?
כן, ודאי, כמו כלפי כולם בכל העולם, חוץ מאלו שרוצים להשיג אותו.
תלמיד: ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לגלות אותו?
להתחבר. הבורא מתגלה בתוך האנשים שרוצים להתחבר כדי לגלות אותו.
שאלה: אמרת עכשיו, "אני צריך לחפש את הרוחניות שלי דרך החברים שלי לבורא". אנחנו נמצאים בחיפוש הזה, איך להגביר את הקצב שבאמת לא נפספס כל שנייה?
צריכים אולי להזכיר זה לזה עוד פעם פעמיים ביום את המטרה שלנו, את זה שכל אחד צריך לחשוב על החברים, זה אולי מה שחסר לנו. ובמיוחד להזכיר שהבורא מתגלה רק בקשר בינינו ולא בצורה אישית. העבודה שלנו היא שאנחנו מתעוררים לבורא אבל כל אחד מתעורר אינדיווידואלית לבורא וזה לא טוב, זה דווקא מרחיק אותנו מהבורא, כי זה הרצון לקבל האגואיסטי בצורה היסודית שלו. אלא אם אנחנו רוצים להתחבר לבורא כדי לגלות אותו, כדי לגרום לו נחת רוח, אז עלינו קודם כל להיות מחוברים בינינו. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ואת זה אנחנו צריכים להזכיר בינינו, "איש את רעהו יעזורו".
תלמיד: כדי לעבור מהיצר הרע שכל הזמן דוקר להתקדמות פרטית, לתפילה עבור החברים, איך אנחנו עוזרים זה לזה לנתק את עצמנו מקידום פרטי?
מצד אחד הוא עוזר לנו כי הוא בכל זאת מעורר, כי בלי הרצון לקבל שלנו לא היינו מתעוררים לחכמת הקבלה ולבורא ובכלל. מצד אחר, אנחנו צריכים בכל זאת להשתדל מיד לעבור מההתעוררות האגואיסטית לעבודה בינינו.
שאלה: מדובר כאן על אמונה למעלה מהדעת. במה אנחנו צריכים להאמין למעלה מהדעת? האם אני צריך להיות מסוגל להרגיש את כל החושים הרוחניים שלי כדי להיות מסוגל להשפיע בהם בכל חוש שיש לי לבורא? האם לזה הכוונה בלמעלה מהדעת?
למעלה מהדעת זה למעלה מהרצון לקבל שלנו. אנחנו צריכים להשתדל להפעיל את עצמנו בצורה שאנחנו דוחפים את עצמנו לחיבור בינינו, דוחפים את עצמנו מהחיבור בינינו לבורא, ואנחנו הכול רוצים לגלות בתוך הזולת.
נניח שיש לנו עשירייה, אז אני צריך כל הזמן לחשוב, ככל האפשר שאני מאחל לעשירייה לגלות את הבורא, ואני בעצמי? יכול להיות שאני חושב שאני גם ביניהם ויכול להיות שאני רוצה רק שהם יגלו ואני אהיה כמבצע.
שאלה: אנחנו בונים את הכלי כדי להרגיש את הבורא ולגלות אותו בינינו. אתה אומר כל הזמן להרגיש את הבורא, מה זה "להרגיש את הבורא" הזה?
הבורא זה הכול, זה הרגשת אהבה שממלאה את כול המציאות.
שאלה: בקטע כתוב "כי בהכלים מבחינים את גדלות השפע, מה שהם מתפעלים מהשפע." זאת אומרת אני כל הזמן צריכה לתת התפעלות לחברות בעשירייה?
כן.
תלמידה: ומספיק שאני אהיה בהרגשה הזאת בשביל להחזיק אותן לזה? ואם אנחנו נהיה בהרגשה כזאת זה אוטומטית יסדר את מה שצריך להיות, הנקודה שבלב שלהם תקבל את ההתרשמות מהגדלות?
כן.
תלמידה: אז כל הזמן רק להיות במצב הזה שאני מרגישה ואני רוצה את זה בשבילן ושום דבר אחר לא אכפת לי?
כן.
שאלה: התפילה בעשירייה מאחדת הפכים ומביאה אותנו להיות קרובים יותר למציאות, לבורא. זה כמו שרואים את האור בתוך החושך. האם זה מה שאומר "מלוא כל הארץ כבודו"?
שאני מגלה את הבורא בכל המציאות, בכל אחד, בכל סוגי הטבע, צורות הטבע, זה נקרא "מלוא כל הארץ כבודו".
שאלה: אתה אמרת עכשיו שאני צריכה להיות הפעילה בזה שהעשירייה שלי תגלה את הבורא. איך בכזאת עבודה לא להיות בגאווה אלא בחיבור ובכל זאת לעבוד כך שהעשירייה תגלה את הבורא?
כך בדיוק תחשבי על זה וכך תעשי, כי את רוצה שהעשירייה תגלה את הבורא ובזה את מוכנה לעזור בכול.
תלמידה: אבל יש כאן איזה גבול דק, שהן מגלות וזה כביכול עובר איכשהו דרכי?
הכול עובר דרכך.
תלמידה: כלומר החיבור שלי עם העשירייה עובר דרכי?
כן.
שאלה: שאנחנו יוצאים מהמדבר איזה רע עדיין נשאר בנו והולך אחרינו ולמה צריך מדבר?
כדי להעביר אותנו דרך כל התיקונים ולהביא אותנו לארץ המובטחת. כלומר לרצון הזך ביותר, הנקי ביותר, הטהור ביותר – להשפיע, והמדבר זה כמו פילטר.
שאלה: ענית לגבי מצב של כל הארץ כבודו, כשאנחנו עובדים ורואים את כל המציאות שהבורא עומד מאחוריה, זה הופך אותנו לעובדי ה' ועבודה לשמה נטו? זה בדיוק העבודה לקראת גמר תיקון?
כן.
קריין: כן, קטע מס' 4, כותב הרב"ש,
"בזמן שהאדם בא לדרגה שרוצה רק להשפיע לה', אז עובר ממנו הצמצום, ורואה את העולם שהוא מלא כל הארץ כבודו. ואז הוא רואה שכל זה נגלה לעיניו בכדי שיהנה מזה. לכן אחר שהשיג את דרגת השפעה, היינו שהשיג את המדרגה שכל רצונו הוא רק להשפיע נחת רוח לה', אז האדם ממלא את עצמו מכל התענוגים מה שעיניו רואות, כנ"ל בביאור "מלא כל הארץ כבודו"."
(הרב"ש. 295. "כל מקדש שביעי - א'")
שאלה: בשביל לבנות כלי לבורא שבו הוא יכול להתגלות אנחנו צריכים להתבטל זה כלפי זה. האדם הכי יקר לי בעולם זה אימא שלי, בפניה אני יכול להתבטל ב-100%. האם זאת דוגמה טובה לחברים שנוכל להתבטל ככה?
תנסה, הם יבינו אותך.
שאלה: שמענו אותך אומר שהבורא זה כוח האהבה שממלא את כל המציאות. כשהאדם מרגיש שהוא לא מצליח להיות באותה מידת האהבה לחברים, כשהוא מרגיש שהלב שלו סגור ממש כמו בית סוהר, איך הוא יוצא מבית הסוהר הזה כלפי החברים שלו?
על ידי תפילה. מה, הוא רוצה, בעצמו לעשות איזה תיקון בבריאה? איזו חוצפה, למה הוא חושב שאפשר לעשות את זה? רק על ידי תפילה לבורא, שיעזור לו, שיציל אותו, שיעלה אותו קצת יותר למעלה, שייתן לו כוח השפעה, שייתן לו אפשרות לאהוב את החברים. רק על ידי תפילה.
תלמידה: אבל אז הוא שוב מרגיש שהוא מתפלל על עצמו, ושוב נופל לאגו.
אבל הוא מתפלל במה? הוא פונה לבורא, שהבורא ייתן לו כוח לאהוב את החברים.
תלמידה: עכשיו זה יותר ברור. זאת אומרת אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו כוח לאהוב את החברים, לא שיעלה אותי.
ברור, אין לו מה לפנות לבורא עם בקשה כזאת.
שאלה: האם שורשי הנשמה שלנו בעשירייה הם יחסית קרובים?
את צודקת, כשאנחנו מתחברים לקבוצות, אנחנו מתחברים מתוך זה שיש לנו קירבה בשורשים בינינו, ולכן אנחנו מגלים שאנו שנמצאים בקבוצה אחת.
תלמידה: מה הערך של הגילוי הרוחני שלי אם שאר החברות לא נמצאות בזה, ואין להן השגה בזה?
הן יותר רחוקות ממך. הכי קרובות לך לפי הנשמה אלה החברות שנמצאות ב"בני ברוך", שיש להן נטייה לגלות את הבורא, והן מוכנות לתת לשם כך הרבה כוחות.
שאלה: כתוב בקטע מס' 4 ש"אז עובר ממנו הצמצום", מה הכוונה? כשיש צמצום אנחנו מתרחקים מהבורא כי אנחנו לא יכולים להשפיע לו, או מה בדיוק קורה?
כשיש צמצום אנחנו לא מרגישים את הבורא. כמו שעכשיו הצמצום פועל עלינו, הבורא לא מגולה ואנחנו צריכים בחושך, זאת אומרת ללא הרגשת הבורא להשתדל להתקרב אליו.
תלמידה: כתוב שאנחנו צריכים לדעת שאנחנו יכולים לדבר על מה שאנחנו משיגים בתחושות שלנו. אבל אנחנו אומרים שאנחנו לא משתפים בהרגשות שלנו, אז מה זה אומר אם ככה לדבר על מה שמושג לנו בהרגשתנו, כמו שכתוב בסוף?
הבורא לפעמים נותן לנו להרגיש אחד את השני יותר קרוב.
שאלה: הצמצום מכיל בתוכו השפעה כמו שאני מבין, כלומר כשאני מצטמצם אני נותן, משפיע למישהו. מה קורה בשלב הסופי של הצמצום, אחרי שנתתי הכול? כמו שכתוב בקטע, שזהו כבר "מלוא כל הארץ כבודו", קורה שם עוד משהו, האדם משפיע עוד משהו? הוא צריך להמשיך להצטמצם? מה הוא בכלל עושה?
לא, האדם לא צריך להצטמצם, הוא צריך לצמצם את האגו שלו. בכללות הוא צריך להתחיל להתרחב. אני רוצה לקבל כדי להשפיע לאחרים, לכן אני מרחיב את הכלי עד לממדים של הכלי המשותף הכללי.
לכן עלינו להתרחב. להיפך אנחנו מתרחבים. קודם אנחנו מצמצמים את האגו שלנו, ומעל האגו אנחנו מתחילים להתרחב. בצורה כזאת אנחנו משפיעים ומשפיעים יותר ויותר, אבל ההשפעה הזאת ממלאת אותנו. זה כמו שאתה אוהב מישהו, וכשאתה נותן לו, אתה מתמלא יותר מאשר אם היית מקבל.
תלמיד: בכל אופן איך להרוג את האגו? כי אני לא מצליח.
אף אחד לא מצליח, וגם לא צריך להרוג אותו. צריך להפסיק לשים אליו לב, ואחר כך גם נתחיל להשתמש בו. חצי מהדרך למטרת הבריאה אנחנו עוברים בעזרת זה שאנחנו מצמצמים את האגו, ואחרי שצמצמנו אותו, מאותו רגע ואילך אנחנו מתחילים להשתמש בו להשפעה. למלא ולהשפיע, למלא ולהשפיע. ככה שעדיף לא לחשוב על האגו, תחשוב על איך להיות יותר קרוב לאחרים, זה בטוח הדבר הטוב ביותר.
שאלה: הייתה לנו פגישה בעשירייה, וממש מחוסר הסכמה הגענו להסכמה, כל אחד נשאר בדעה שלו, אבל הסכים שלכל אחד יש דעה אחרת. אמנם לא החלטנו כלום, אבל שמחנו שביררנו. איך נראית פגישה פרקטית של עשירייה, שבה כל אחד מתבטל, ובא כשהוא כבר מוכן לשמוע מה שהחברים אומרים, ולא להתבטא בעצמו? יש לך עצה בשבילנו?
לא, אני לא יכול לייעץ לך שום דבר, אתם צריכים למצוא בעצמכם את השיטה שלכם. אני חושב שבהתחלה כדאי להתאסף יחד, לקרוא משהו, ואולי להסביר אחד לשני איך אנחנו מבינים את המאמר הזה, ואם משהו לא מובן.
אני חושב שהכי טוב לעשירייה לקחת מאמר של בעל הסולם או של רב"ש ולקרוא, פשוט ככה לפי הסדר מהתחלה ועד הסוף. את כל המאמרים שיש שם, לקרוא את כולם. ואם משהו לא מובן למישהו, הוא חייב לשאול את העשירייה. בצורה כזאת הם יתקרבו זה לזה, ויבינו זה את זה טוב יותר.
השיעור שלנו נגמר, אני מודה לכולכם, ועד מחר תהיו לי כולכם בריאים, הצלחה, אושר, והעיקר לא לשכוח על הקבוצה, ועל הבורא.
(סוף השיעור)
-
"והיה ה’ למלך, על-כל-הארץ; ביום ההוא, יהיה ה’ אחד–ושמו אחד" (זכריה, י”ד, ט’)↩