שיעור בוקר 14.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"כתבי בעל הסולם", עמ' 574, "שמעתי",
מאמר נ"ט. "ענין מטה ונחש"
מאמר נ"ט מספר "שמעתי", "ענין מטה ונחש", הוא מהיסודיים, מהחשובים ביותר שיש לנו מבעל הסולם, ולכן צריכים ללמוד אותו בצורה רצינית ויסודית.
נט. ענין מטה ונחש
שמעתי י"ג אדר תש"ח
""ויען משה ויאמר," כך כתוב בתורה "ויען משה ויאמר", "והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד')."
יש כאן את משה והבורא. משה אומר שעם ישראל לא יאמין לו אם הוא ידבר כמו שהבורא רוצה. והבורא אומר לו, "מה זה בידך", הוא נתן למשה משהו שיחזיק ביד. משה אומר "מטה", כלומר מקל כזה. כשהולכים בדרך צריכים ללכת עם מקל, עם מטה, כי הוא כמו רגל שלישית. "ויאמר, מטה. ויאמר," הבורא "השליכהו ארצה ויהי לנחש." אם זורקים את המטה הזה על האדמה, אז המטה הופך לנחש. "וינס משה מפניו", משה התחיל לפחד, איך זה שמאותו מטה יכול להיות נחש.
"ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות:" יש לנו סך הכול שני מצבים, "או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין." מקצה לקצה יש או קדושה, או קליפה. "אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ." אותו מטה שאיתו הולכים קדימה ובטוחים שיש לנו עוד יסוד בדרך שאנחנו כך יכולים ללכת, אותו מטה יכול להיות שהוא יהפוך לנחש. "ובכדי להבין את זה, נקדים מאמר חז"ל, ש"השרה שכינתו על עצים ואבנים"." כתוב שהבורא שורה דווקא על דברים פשוטים ביותר, על עצים ועל אבנים, בהם הוא מתגלה. "ש"עצים ואבנים" נקראים דברים של למטה בחשיבות. דוקא ובאופן זה השרה שכינתו."
הבורא רוצה להתגלות בדברים שהם מטה בחשיבות, שהאדם לא מחשיב אותם, כמו עצים, כמו אבנים, שנמצאים תחת רגלי האדם. הבורא סידר את זה דווקא בצורה כזאת, שאם אנחנו מתייחסים לדברים שנראים לנו לא חשובים, שנמצאים תחת רגלינו, בצורה רצינית וחשובה, אז כך אנחנו מתחילים לגלות את הבורא.
"וזה ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת." יש לנו כאן שני דברים, או שאנחנו הולכים למטה מהדעת, או למעלה מהדעת.
"(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו."
שאלה: בתחילת המאמר כתוב שהם לא יאמינו למשה, ואז הוא היה צריך להראות להם איזה סימן של השפעה. איך אפשר להראות לעם הפנימי שלי, להוכיח לו משהו ולהראות סימנים שאני רוצה ללכת למעלה מהדעת? האם אפשר לשכנע את העם הזה איכשהו?
על זה הוא ידבר, זה בדיוק מה שנראה במאמר. אנחנו נמצאים באותו מצב כמו משה, הוא רוצה להסביר לעצמו, זה נקרא לעם שלו - כל הרצונות, המחשבות, התכונות, הנטיות שיש באדם הם העם שנמצא בו - הוא צריך להסביר להם עד כמה ללכת למעלה מהדעת זה הדבר ההכרחי היחידי שיש לו.
לכן הוא אומר, "אני יכול לדבר עם התכונות, הרצונות, המחשבות שלי, אבל הם לא יבינו אותי, הם לא ירצו לקבל את זה ממני, מה עליי לעשות?". אז הבורא אומר לו, "יש בידך מטה, אני אלמד אותך עכשיו איך להצליח בעזרתו". תיכף נראה איך אדם צריך לעבוד עם זה.
קריין: שורה "כי כל השכליות".
"כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה," כל השכל שלנו, "אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו"." אדם לא יכול לסמוך על העיניים ועל האוזניים, על שני מקורות הידע שלו. "היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות." אם אנחנו רוצים להגיע לבורא, לרוחניות, אז אנחנו יכולים ללכת רק בתנאי שאנחנו לא רואים ולא שומעים, או שרואים ושומעים אבל לא מקבלים את זה בצורה הכרחית ורצינית.
"כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות." אם הוא כך הולך. איך יכול להיות שהבורא נתן לנו עבודה כזאת שאנחנו כאילו לא רואים, לא שומעים ולא מקבלים את מה שרואים ושומעים כעובדות? מאיפה אנחנו מקבלים הכוונה בדרך שלנו אם לא משמיעה וראייה?
"כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות." אם אני לא שומע מה שהאוזניים שלי שומעות, לא רואה מה שהעיניים שלי רואות, כלומר לא מאמין לראייה ולשמיעה שלי, לדברים היחידים שאני יכול לסמוך עליהם כדי איכשהו להתמצא, להבין, להרגיש ולהגיב על כל המציאות שלי, אז איך אני קיים?
"מה שאין כן אצל הבורא, אינו נבחן בחינת אמונה לשיפלות. כי אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה)."
שאלה: למה תלוי בנו לבחור ללכת באמונה למעלה מהדעת? למה זה חשוב?
כנראה שזה חשוב, כי בלי זה לא נוכל לגלות את הבורא, לגלות עולם רוחני, להגיע מדרגת הבהמה לדרגת האדם, הדומה לבורא.
תלמיד: האם זה מצב הקטנות?
נגיד שזה מצב הקטנות. אני לא אוהב שבאמצע כשאנחנו רוצים לברר משהו, אנחנו מתחילים לדבר על דברים שגם אותם אנחנו צריכים לברר, אי אפשר כך לעבוד. גם במדע לא אוהבים כך. אם אתה פותר איזו בעיה, אז בדרך כלל טוב שיש לך רק איקס אחד, לא שניים או שלושה, כי אז אתה כבר צריך לבנות מערכת של משוואות, ואז אתה יכול לפתור אותן. לכן אנחנו הולכים כאן בצורה רציונאלית.
שאלה: הארץ היא מלכות, קבלה, ומטה הוא קדושה. אנחנו אומרים שהאדם לא יכול להבין בשכל מה זה להשליך את המטה ארצה, הם לא מתחברים יחד. איך המטה הופך לנחש?
אנחנו צריכים לחכות עד שנקבל הסבר מה זה לזרוק את המטה על האדמה, להחזיק אותו, להעלות אותו מהאדמה, מה אומרים לנו כל הסימנים האלה. לא שאנחנו עכשיו מתחילים להוסיף לזה כל מה שאנחנו איכשהו יודעים מהחומר הקודם, זה לא רציני.
שאלה: אם אני לא מאמינה לעיניים ולאוזניים שלי אז על מה אני מסתמכת בהחלטות ופעולות?
על כך הוא ידבר בעוד שני דפים.
שאלה: בשביל לשכנע את העם בתוכי בדרך אמונה, אז מתישהו אני צריכה לעזוב את המטה?
אני לא מבין אתכן, אתן למדתן בבית ספר, אולי יש כאלה שלמדו באוניברסיטה, אתן שואלות שאלות, יש לכן גישה ללימוד לא רציונאלית. קודם כל צריכים לשמוע, להבין על מה מדובר, ואחר כך כבר להתחיל בזה משהו לברר. עם משהו ששמעתן באיזה מקום אתן רוצות עכשיו להיכנס לתוך מאמר כל כך חשוב שמדבר על האמונה למעלה מהדעת, זה לא רציני. מי שכך מתייחס לטקסט, גם אני כבר לא מתייחס אליה ברצינות.
שאלה: מה זה אומר לשים שכינה בעצים?
אני לא יודע, הוא ידבר על כך אחר כך. אני רק רוצה להרגיל אתכן, אחרת בכלל לא הייתי קורא את סימני השאלה שלכן, אני רק רוצה ללמד אתכן איך לחכות ולייצב את השאלות בצורה נכונה, למקום הנכון, ואז אתן תקבלו את התשובה. היחס הזה יותר חושב מקבלת התשובה בעצמה.
קריין: שורה "ואם משליכין".
"ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני."
זאת אומרת, אם הוא קובע שכך זה, שהוא מבזה את הבחינה למעלה מהדעת, אז הוא מגיע למצב שנקרא "נחש הקדמוני". נחש שקראנו בתורה, שהוא בלבל את אדם וחווה, וצריכים תיקונים רבים כדי לתקן את היחס הנכון מהאדם לנחש.
"וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש." זאת אומרת, הוא עובר לסטרא אחרא.
"וידוע, דאין להס"א אורות. ומשום זה גם בגשמיות, אין להרצון לקבל רק חסרון, ולא מלוי חסרון. והכלי קבלה נשאר תמיד בחסרון בלי מלוי. כי מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים וכו'. ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו. וזה נמשך מכח השורשים העליונים. ששורש הקליפה הוא סוד הכלי קבלה. ובשיתא אלפי שני [ובששת אלפי השנים] אין להם תיקון. ועליהם שורה הצמצום. לכן אין להם אורות ושפע."
"ולכן הם מפתים לאדם, שימשוך אור למדרגתם. וכמה אורות, שהאדם קבל ע"י היותו דבוק בקדושה, כי בקדושה מאיר השפע, לכן כשהם מפתים לאדם, שימשוך שפע לבחינתם, אז הם מקבלים את האור הזה. ועל ידי זה יש להם שליטה על האדם, היינו שנותנים לו הספקה, בזה המצב שבו הוא נמצא, שלא יזוז מכאן.
לכן ע"י שליטה זו אין האדם יכול ללכת קדימה, מטעם שאין לו צורך למדרגה יותר גבוה. וכיון שאין לו צורך, אינו יכול לזוז ממקומו אף תנועה קלה. ואז אין באפשרותו להבחין, אם הוא הולך בקדושה או להיפוך, משום שהס"א נותן לו כח לעבודה ביתר שאת וביתר עז, כיון שעכשיו הוא נמצא בתוך הדעת. לכן יש לו מקום לעבודה לא בבחינת שיפלות, ולפי זה האדם היה נשאר כך ברשות של הס"א."
זאת אומרת, כאילו הוא מגיע למצב סתום, לא יכול להתקדם לקדושה.
"ובכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש"," זה דבר מאוד מאוד חשוב, שאנחנו יכולים תמיד לבדוק את עצמנו ולראות איפה אנחנו נמצאים, אנחנו עולים לקראת הבורא לרוחניות או שאנחנו נופלים דווקא משם.
"ובכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה"," למטה בחשיבות, "תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות". זאת אומרת, הוא חייב לראות או מטה או נחש.
"נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת, הוא רואה כמה הוא לא מסוגל, לא מצליח בחיים, כמה לא מסוגל להתגבר על הבעיות, הכישלונות, השאלות, ואין לו כלום. ודווקא המצבים האלו של ייאוש מביאים אותו למצב שהוא כבר חייב לצאת מהמצב שלו.
שאלה: איך אדם בכלל יכול לבדוק את עצמו האם הוא מסתמך על המטה או על ידיעה. אם יש לו אנרגיה לאכול, אז הוא תמיד נמצא תחת השפעת נחש.
לא. יוצא מהמילים שלך שאנחנו יכולים להתקדם רק בכוח הנחש. זה לא נכון. אלא אנחנו צריכים לבדוק על ידי איזה כוח אנחנו מתקדמים.
שאלה: אז איך תכונת נחש מחזיק אמונה למעלה מהדעת ועוצרת בקו אמצעי?
את זה אנחנו נלמד. שאלה יפה.
שאלה: מה זו בעצם תנועה ברוחניות?
תנועה ברוחניות, שאנחנו מקבלים כוח השפעה יותר גבוה כל פעם על עצמנו.
תלמיד: איך אנחנו עושים את זה בעשירייה, שאנחנו מביאים כל פעם יותר השפעה?
אנחנו מקבלים כוח מלמעלה, אם דורשים דברים נכונים. אם אנחנו רוצים להתקדם באמונה למעלה מהדעת, בכוח השפעה שהוא ישלוט על כוח הקבלה ואנחנו נקבל כוחות כאלה, אז אנחנו מתקדמים.
תלמיד: האם זה בעצם מתוך בירורים שאנחנו עושים בינינו בתוך המצבים?
כן.
שאלה: האם המטה שלנו אלו כתבי רב"ש, בעל הסולם, והחיבור בינינו בעשירייה?
כן.
שאלה: הוא כותב שהוא מקבל הוראות שפע בקדושה. איך הסטרא אחרא מפתים אותו כשהוא בעלייה?
אני מצפה שעוד מעט הוא יסביר.
קריין: שורה "וזה פירוש".
"וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה. אז תיכף "ויהי לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.
נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה."
שאלה: עולה מכאן שאין באמת מטה ונחש, אלא זה הבורא שכל הזמן מנסה להעלות אותנו יותר ויותר אליו.
את בינתיים צודקת.
שאלה: בכל מצב שהאדם עובד לא למעלה מהדעת, האם זה אומר שהכוחות שהגיעו אליו אינם כוחות דקדושה?
הוא צריך לברר זאת, לא שנותנים ומסבירים לו מה זה. אלא נותנים לאדם כאלו מצבים כדי שהוא יצטרך לברר מה מתוכם שייך לקדושה ומה לקליפה, איך לברר אותם ואיך לשייך את עצמו לקדושה.
שאלה: אנחנו עושים את כל ההתגברויות האלה בגלל יראה, אנחנו מגיעים למדרגה הזאת של אהרון. אנחנו לומדים כרגע את האושפיזין, אלו אנשים שנמצאים בדרך הרוחנית בכוחות עצמם, אולי לא בכוחות עצמם אבל לאט לאט הם מגדילים את המדרגות האלה. למה הוא כותב שהבורא עושה הכול?
האם את עושה משהו בעצמך?
תלמידה: אני לפחות משתדלת ואני רואה איך כל בני ברוך משתדלים כל יום יותר ויותר.
אנחנו עוד נגלה מי באמת עושה את הכול, הבורא או האדם.
שאלה: האם עלי לעצום עיניים, לסגור אוזניים ולהסתכל רק על החברות?
כן, יש הגיון במה שאת אומרת – "אם אני מסתכלת דרך החברות שלי, אז האם אלו שמיעה וראייה יותר נכונות או לא?", זאת שאלה. תרשמו זאת לעצמכם ותדברו על זה ותראו. אני חושב שבסופו של דבר, אם אני מבטל את עצמי כלפי החברים ומסתכל על העולם דרכם, דרך האוזניים והעיניים שלהם, אז אני אראה את הדברים נכון.
תלמידה: כדי לא להישאר במדרגה הקודמת ולהמשיך להאכיל את הסטרא אחרא, האם כל רגע צריך להיות כחדש?
כדי לא להאכיל את הסטרא אחרא את צריכה להתחבר לחברות שלך ולעזור להן להתקדם בכל מה שאת יכולה. ואז בטוח שתתרחקי מהסטרא אחרא, בטוח שתתקדמי לקדושה, ובטוח שבמאמצים שלך תתחילי לגלות את הבורא.
שאלה: במאמרים אחרים אנחנו לומדים שעניין למעלה מהדעת הוא מתנה שהבורא נותן לאדם. האם המאמר הזה עוסק בשלב שאחרי שכבר קיבלתי את המתנה ואיך אני משתמש בה?
לא, הוא עוסק באיך לקבל את המטה בידיים כדי ללכת בעזרתו בכל צעד ושעל באמונה למעלה מהדעת. אם אתה יורד מאמונה למעלה מהדעת, אז אתה מיד נופל לקליפה.
תלמיד: זו לא הבחירה שלי אם להיות באמונה למעלה מהדעת.
זו כן הבחירה שלך, אחרת בשביל מה זה כתוב?
תלמיד: מה הכוונה שלמעלה מהדעת זו מתנה שהאדם מקבל? אני וכל החברים רוצים להיות בלמעלה מהדעת, למה אנחנו לא בלמעלה מהדעת?
כי אתם לא עושים את מה שצריך כדי לקבל את הבחינה הזאת, את אמונה למעלה מהדעת. אנחנו לומדים עכשיו באיזה תנאים אדם מקבל הארה מלמעלה שמביאה לו את תכונת אמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: האם אדם שמחזיק את המטה מעל הראש שלו, הוא מיד עובר ללמעלה מהדעת?
זה לא בדיוק כמו שאתה אומר. אם אני משקיע בהשפעה, אז בסופו של דבר אני מתקרב לרכישת כוח אמונה למעלה מהדעת. אנחנו מדברים על העיקרון הכי חשוב והיחידי, שאם נרכוש אותו, אז ניכנס לרוחניות, וכל עוד לא נרכוש אותו, לא נימצא ברוחניות.
שאלה: כתוב במאמר, כשמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה זה נקרא שהולך למעלה מהדעת. את מה בדיוק האדם מבטל? מה זה שהוא מבטל את כל מה שהוא שומע ורואה?
"עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", הוא לא מאמין בחושים שלו.
תלמיד: האם הוא מבטל את כל מה שיש לו, את כל מה שהוא תופס במציאות?
לא הכול, אלא הוא רוצה להתייחס לכל מה ששייך לרוחניות לא דרך החושים הרגילים שלו.
שאלה: אם המאמצים שלי תלויים בבורא, אז יוצא שאני פשוט צריך למסור את עצמי לבורא לגמרי, שיעשה איתי את מה שהוא רוצה. האם זו העבודה שלי?
איך תעשה זאת?
תלמיד: אתבטל מול חברים, מה עוד אפשר?
בסדר, תעשה זאת.
תלמיד: האם זאת העבודה שלי?
כן. אבל לא לפי השכל שלך ולפי מה שאתה חושב עכשיו, אלא אתה צריך עוד להתקדם ולהבין מה זה באמת לבטל את עצמך כלפי העשירייה שלך.
תלמיד: מה עוד לעשות בשביל להתבטל לגמרי?
להיות ילד טוב. צריכים ללמוד, כי לבטל את עצמך כלפי חברים זו עבודה קשה וארוכה.
שאלה: למדנו שברגע שהאדם רוצה להשמיד את הסטרא אחרא, את הרצון לקבל שלו, הרצון לקבל מרגיש במצוקה והוא מתנגד בכל התוקף. אבל עם זאת למדנו שיש דרך לתת לסטרא אחרא חלק בקדושה כדי שהוא כן יאפשר לנו להתקדם בקדושה. איך עושים זאת בפרקטיקה?
אנחנו נלמד את זה, בינתיים אל תבנה על זה, נלמד איך מגיעים. יש דברים כאלה שצריכים לתת לסטרא אחרא, כמו מים אחרונים, כל מיני סימנים כאלה.
שאלה: איך אני בודק אם אני נמצא באמונה למעלה מהדעת או לא? כי הוא כותב פה שהמטה צריך לפרוח, מה זאת הבדיקה הזאת?
זה נקרא "ופרח מטה אהרן", שיש פריחה, התפתחות מזה שאדם הולך למטה בחשיבות. הוא מכבד את כל הדברים שנמצאים למעלה מהדעת, אבל בעצמו הוא מקטין את עצמו להיות למטה, ואז הוא רואה שזו דרך לברכה.
שאלה: שמעתי אותך במשך השנים מסביר לנו שברוחניות זה לא כמו בגשמיות או שאני שונאת או שאני אוהבת, אלא יש את שני המצבים במקביל, וגם כשאני מכסה באהבה, זה לא שאני מוחקת את מה שהיה, אני רואה את זה אבל אני לא נמצאת שם. ופה בקטע מדגישים שאין מצב כזה של שניהם, אלא או זה או זה, וגם אין מצב של קו אמצע. אני לא כל כך מבינה את ההדגש הזה.
הוא כותב שיש או קדושה או קליפה, ובאמצע אין. הוא כבר כתב על זה במאמר. תוכלי לקרוא אותו אחר כך ולחשוב.
שאלה: מהי הדרך המהירה והיעילה לרכוש את הדעת כדי לבטל את הדעת ולהגיע למצב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו"?
זה שאדם עדיין לא יוכל להקטין את עצמו ולבטל את דעתו.
שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת ואמונה למטה מהדעת יחד מביאים לי דעת?
זה לא כמו במתמטיקה, מינוס ופלוס ובאמצע אפס, זה לא כך.
שאלה: אמרת קודם לעשות כל דבר שאני יכולה כדי לעזור לחברה לקדם אותה לרוחניות. האם הכוונה גם לדברים בגשמיות שמשמחים אותה?
לא, אנחנו מדברים רק איך לעלות להרגשת העולם העליון. כמו שבעולם שלנו יש לנו חושים שהם ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, ואנחנו פועלים בהם, כך יש חמישה חושים שאנחנו לא מכירים אותם, אבל הם מיועדים לזה שנרגיש רוחניות וניכנס להרגשת העולם הרוחני.
שאלה: איך אני יכולה להתחיל לסמוך על הנהגת הבורא אם אני לא מכירה אותו בכלל והאגו הוא השולט?
לאט לאט, כך אנחנו לומדים, ותוך כמה שנים נכנס לרוחניות. מה שלא עושה השכל עושה הזמן.
שאלה: האם כל כישלון שאנחנו רואים בחיים עלינו לראות אותו כאינדיקציה להתקדמות נכונה או לא נכונה? האם אנחנו צריכים לראות בכישלונות הזדמנות להתקדמות, התקדמות בכיוון הנכון, או לא? איך להתייחס לכישלונות?
כישלונות הם גם התקדמות. הבורא עושה חשבון עם כל המאמצים שלנו, ואם אנחנו עושים מאמצים ולא מצליחים, אז הוא רושם את זה כהצלחה בדרך. כי אנחנו בכל זאת משתדלים להבין, משתדלים להתקדם, והכול בסופו של דבר נכנס לחשבון הנכון. העיקר כל הזמן לתת יגיעה.
שאלה: אם זורקים את המטה ארצה הוא הופך לנחש. אני מבינה שבקדושה אני זורקת את האגו שלי, אבל איך הוא פורח אם הוא לא על הארץ?
או שאת מתייחסת למטֶה, או שאת מתייחסת למטה כנחש. מטה זה דבר חשוב, שכל מה שיש לי אני שם למטה בחשיבות מרוחניות, מהשפעה, מחיבור. כך אני צריך להתייחס.
תלמידה: מתי הוא פורח?
נחכה ונראה, יש עוד חלק מהמאמר שעוד לא קראנו.
שאלה: איך עשירייה עושה בדיקה האם היא הולכת עם מטה בידיים, ואיך לא לזרוק אותו ארצה?
בכך שמחזיקים זה בזה והולכים אך ורק כדי להתקרב לבורא, את כל פעולות ההשפעה אנחנו מעלים למעלה, כל אחד חושב פחות על עצמו, וכך אנחנו מתקדמים.
קריין: אנחנו בשורה "אבל בעבודה בעצמו".
"אבל בעבודה בעצמו, היינו בתורה ותפילה, אין שום היכר בין "עבדו ללא עבדו", כי שם הוא להיפוך." אם היסוד הוא בתוך הדעת, היינו על יסוד ידיעה וקבלה, אז הגוף נותן חמרי דלק לעבודה, ויכול ללמוד ולהתפלל ביותר התמדה וביותר התלהבות, כיון שזהו על יסוד בתוך הדעת.
מה שאין כן בזמן מי שהולך בדרך הקדושה, שהבסיס שלו הוא אמונה והשפעה, אז הוא צריך הכנה רבה, שהקדושה תאיר לו. וסתם בלי הכנה, אין הגוף נותן לו כח לעבודה. וצריך תמיד להתאמצות יתירה, כיון ששורש האדם הוא בחינת קבלה ובתוך הדעת.
לכן אם עבודתו הוא על יסוד הארציות, יכול הוא תמיד להיות בסדר. מה שאין כן אם היסוד של עבודתו הוא על בחינת השפעה ולמעלה מהדעת, הוא צריך תמיד להתאמצות, שלא יפול לשורשו של קבלה ולתוך הדעת. ואסור להסיח דעת לרגע, אחרת הוא נופל לשורשו של ארציות, המכונה בחינת "עפר", כמ"ש "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". וזה היה לאחר חטא עץ הדעת.
ונותן בירור, אם הוא הולך בקדושה או חס ושלום להיפוך, הוא כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". סימן זה נותן לנו הזה"ק, שדוקא על בסיס של אמונה, הנקרא בחינת מטה, זוכים לפריה ורביה בתורה, כנ"ל. וזה סוד "ופרח מטה אהרן", שהפריחה והגדילה באה דוקא ע"י המטה.
אי לזאת, בכל יום, כמו שהאדם קם ממטתו, והוא רוחץ את עצמו לטהר גופו מזוהמת הגוף, כן צריך לרחוץ את עצמו מזוהמת הקליפה. שיבדוק את עצמו, אם בחינת ה"מטה" שלו הוא בשלימות אצלו. ובדיקה זו צריכה להיות בתמידיות. ואם הוא רק מסיח דעת ממנו, תיכף נופל לרשותם של הסטרא אחרא, הנקרא קבלה עצמית. ותיכף הוא נעשה משועבד להם. כי ידוע שהאור עושה את הכלי. לכן כפי מה שהוא עובד בעמ"נ לקבל, בשיעור זה הוא נצרך רק השתוקקות לקבלה עצמית, ונתרחק מענינים השייכים להשפעה.
ובזה יובן לנו המאמר חז"ל "מאד, מאד הוי שפל רוח". ומהו הרעש הזה שאומר "מאד, מאד".
אלא כנ"ל, כיון שהאדם נעשה נצרך לבריות, על ידי זה שנתנו לו פעם כבוד, ומתחילה קיבל את הכבוד לא מטעם חס ושלום שרוצה להנות מהכבוד, אלא מטעמים אחרים, מטעם כבוד התורה וכדומה. והוא בטוח בחשבון זה, כיון שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום תשוקה לכבוד. ולפי זה הסברה נותנת, שמותר לו לקבל את הכבוד. מכל מקום אסור לקבל, מטעם שהאור עושה את הכלי.
לכן, לאחר שקיבל את הכבוד, כבר נעשה נצרך להכבוד. והוא כבר נמצא ברשותו, וקשה להשתחרר מהכבוד. ועל ידי זה הוא נעשה למציאות בפני עצמו, וכבר קשה להתבטל לה', משום שע"י הכבוד הוא נעשה למציאות בפני עצמו. ובכדי לזכות לדביקות, אדם צריך להתבטל מכל מציאותו. לכן "מאוד, מאוד": "מאוד" הוא, שאסור לקבל כבוד לצורך עצמו. ו"מאוד" השני הוא, אפילו שאין כוונתו לצורך עצמו, גם כן אסור לקבל כנ"ל."
מה אתם חושבים על המאמר?
שאלה: זה מאמר מאוד יפה ועמוק, הסברים עמוקים. האור בונה את הכלי, האם צריך להיכנס לצמצום כדי להיות באורו?
לא, אנחנו לא צריכים לעסוק בהגבלות, באסקפיזם. אנחנו תמיד צריכים לשמור שההשפעה תהיה גדולה, חשובה ומכובדת יותר מהקבלה, וזה במיוחד ביחסים בקבוצה.
נחשוב מה אנחנו יכולים לעשות עם המאמר הזה, אולי נקרא אותו בבית, אולי נלמד אותו עוד פעם, וכך נרגיש מה טמון בו.
שאלה: האם המטה קשור למסך ואיך?
המטה ניתן לאדם אך ורק כדי לקבוע שההשפעה צריכה להיות גדולה ומכובדת יותר מהקבלה.
(סוף השיעור)