שיעור בוקר 22.12.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חוק האהבה במערכת אדה"ר - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "חוק האהבה במערכת אדם הראשון", קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 23 בנושא "אהבת החברים".

המילה "אהבה" לא כל כך מצלצלת, כי אנחנו חושבים בדרך כלל על אהבה בכל מיני קונוטציות בהמיות כאלה שיש לנו בעולם שלנו, "אני אוהב לאכול", "אני אוהב ילדים", "אני אוהב נשים", אני אוהב כל דבר שאני יכול ממנו לקבל תענוג, מילוי לאגו שלי. כאן ברוחניות האהבה היא אחרת לגמרי, היא איך אני יכול למלא את השני, איך אני יכול להרגיש את הרצונות של השני ואני נהנה מזה שאני ממלא את הרצונות האלה בו. לכן כיוון האהבה הוא חיבור, מילוי של אהבה, הוא לגמרי הפוך לעומת האהבה הגשמית.

אז בואו נתְרגל אליה קצת יותר. והעיקר זה אהבת חברים, כי מדובר על חיבור בין החלקים השבורים של אדם הראשון, שכולם נמצאים בדחייה זה לזה. שבמידה שהיו בחיבור עכשיו הם יכולים לגלות את הריחוק והדחייה ביניהם, וצריכים שוב לתקן את עצמם, להביא את עצמם לצורה הפוכה, במקום שנאה אהבה, ובמידה שישנה שנאה, דחייה ואי הבנה בין כל החלקים האלה, אדרבה, כשאנחנו מתקנים אותם אנחנו רואים שהם בדיוק מתאימים זה לזה ויכולים להשלים זה את זה. אז אהבה זו השלמה וחיבור בין החלקים המנוגדים שמלכתחילה מתגלים כשנואים זה על זה.

קריין: קטע מס' 23, אומר רבי חיים ויטאל:

אהבת החברים

"הזהיר מורי ז"ל (האר"י) לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכוון לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנוּ לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני מורי ז"ל בענין זה."

(מרח"ו. "שער הגלגולים", הקדמה ל"ח)

זאת אומרת, העיקר זה אהבת חברים, העיקר לדעת שהחיבור בינינו, ממש נפש בנפש, נשמה בנשמה, חיה בחיה ויחידה ביחידה, החיבור הזה לכל אורך הסולם, חייב להיות שלם עד גמר התיקון, כי שם הבורא מתגלה בתוך החיבור שלנו כנרנח"י השלם, ולזה אנחנו צריכים להגיע. לכן כל התפילות שלנו הן בסופו של דבר תפילות לחיבור.

שאלה: איזה מעשים מזרזים אהבת חברים?

שכל הזמן חושבים קודם כל על זה, שאנחנו חייבים להגיע לחיבור בינינו לפי מערכת אדם הראשון, שזה מחייב אותנו. מה זה "מערכת אדם הראשון"? שכל הטבע בנוי כך, כל החוקים והכללים, לא חשוב עד כמה אנחנו לומדים אותם בצורה כללית או פרטית, הכול נובע ממערכת אדם הראשון. עד כמה שאנחנו משתדלים לחבר את החלקים האלה יחד, למרות שהם לא נראים שמסוגלים להתחבר, עד כמה שאנחנו משתדלים לחבר אותם, בצורה כזאת, במידה כזאת אנחנו גורמים לתיקון שלנו ולתיקון של כל המציאות עד שמתחילים להרגיש, בהתקרבות של כל החלקים האלה, שהם מתחילים להשלים זה את זה, להתאים זה לזה, אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו נמצאים בעולם השלם.

מה זה העולם השלם? שישנה זרימה הדדית בין שני החלקים האלה, מינוס לפלוס ופלוס למינוס, ואז אנחנו מרגישים את עצמנו שנמצאים בעולם נצחי, שישנה כאן כל הזמן זרימה. לא שכל אחד רוצה להרוס את השני ולגרום לו למיתה, לחיתוך, אלא ההיפך, אנחנו עוברים איזה מחסום, איזה גבול, ואז אנחנו מתחילים להרגיש ששלילי וחיובי משלימים זה את זה, ואנחנו רואים ביניהם זרימה נצחית ושאנחנו שייכים לאותה הזרימה, ואז אנחנו מרגישים את עצמנו שאנחנו חיים חיי נצח.

הכול תלוי רק במידת החיבור בינינו, שאנחנו נעבור את הגבול הזה שאנחנו מנוגדים זה לזה, למצבים שאנחנו כבר מתחילים להרגיש את עצמנו שמשלימים זה את זה, והרגשת ההשלמה זה את זה נותנת לנו את הרגשת הנצחיות. אין מוות.

תלמיד: אז על מה צריך להקפיד כדי להשיג את זה?

להתקשר לחברים יותר ויותר, ללמוד איך אנחנו מתחילים להשלים יותר זה את זה עד כדי כך שאנחנו לא רואים באף אחד שום פגם, אלא רק הזמנה לתיקון ולחיבור.

שאלה: מה הכוונה "נקבל עלינו מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך""? מה זה "נקבל עלינו"?

"נקבל עלינו", שאנחנו חייבים להגיע לחיבור בינינו עד כדי כך שמה שיש בך אני רוצה למלא בכל הכוחות שלי, וזה מה שנקרא שאני רוצה להגיע אליך בקשר אהבה, "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאני רוצה עכשיו בחיים הגשמיים למלא את הרצונות שלי בצורה פרטית, רק לזה אני דואג, אני רוצה למלא אותם, כך אני לוקח את הרצונות שלך ורוצה למלא אותם, זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". כמו שאני דואג לעצמי, כך אני עכשיו לא דואג לעצמי אלא דואג לך, וכל התכונות והרצונות שלי הם אך ורק כדי למלא אותך.

תלמיד: אני לא מצליח לתפוס, איך אני יכול לקבל את ההחלטה הזאת?

על ידי זה שאתה לומד ומושך מתוך הלימוד את המאור המחזיר למוטב, אתה מתכוון שהוא ישפיע עליך וישפר אותך, כי אתה נמצא בין החברים שגם משתוקקים לזה, ואפילו שאף אחד מהם לא משתוקק אבל אתם עושים כזו הצגה ביניכם, שכולם משתוקקים, ואז על ידי "איש את רעהו יעזורו" אתם ממש מחממים זה את זה ומסובבים כך זה את זה, שכל אחד יחשוב שכולם סביבו כבר נמצאים בדרגות גבוהות והוא מפגר, ואז הקנאה ביניכם תתחיל להעלות אותם קדימה.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על זה שאנחנו רוצים כל דבר שרק אפשר, השגות רוחניות, לברוח מהגשמיות, רק לא לאהוב את החברים. אולי הדבר האחרון שאני יכול לרצות בעולם הזה מכל התענוגים או כל הייסורים זה לאהוב את החברים. אז איך לרצות את זה? זה רק אני צריך לרצות, או כל העשירייה צריכה לרצות אהבת החברים?

רק אתה. כי נתנו לך עניין של תכונת קנאה, שאם החברים מראים לך שהם נמצאים כבר באהבה ביניהם, אתה מתחיל לקנא, אתה מוכן לעשות הכול. כי קנאה זה הדבר הכי גבוה, הכי גרוע, ואתה מוכן אפילו לתת הכול רק כדי לא להיות פחות מהם. הכול תלוי בחברים, עד כמה שהם משחקים נכון כלפיך.

תלמיד: אני יכול איכשהו לבקש מהם, לגרום להם לשחק קצת יותר טוב? כי הרי הם מתוקנים, הם מגיעים אלי מהבורא, ורק אני לא יכול לראות שהם כך.

אתה חייב לייצב אותם נכון כלפיך שזה ישפיע עליך, וזו העבודה שלך. על עצמך בצורה ישירה, על הבורא בצורה ישירה אתה לא יכול להשפיע, על החברים אתה כן יכול. ככה זה עובד.

קריין: קטע מס' 24. אומר הרב"ש:

"אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני.

כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

תקרא שוב.

קריין: שוב 24.

"אם מתאספים כמה יחידים שיש להם הכח הקטן הזה, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל הכח והחשיבות לדבר השפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד להשני." זאת אומרת, כולם אגואיסטים, כולם קטנים ולכולם בכל זאת יש איזשהו רצון להתעלות למעלה מהאגו כדי להתחבר, כדי להשיג את הבורא, אז מה עושים?

"כולם יש לכל הפחות בכח, את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי."

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

זה העניין. זה המפתח להצלחה רוחנית, להתכלל בינינו בצורה כזאת שלכל אחד יהיה כוח פי עשרה נגיד או פי כמה שיש לו, וזה יספיק לנו כדי להתחבר בינינו לבורא. ואז אנחנו כבר נמצאים ברוחניות.

שאלה: מה ההבדל בין יציאה מאהבה עצמית לבין השפעה?

יציאה מאהבה עצמית זה סך הכול שאתה עושה צמצום, וההשפעה לזולת זה כבר שיש לך עוד מסך ואור חוזר ואתה כבר פועל בכוח השפעה כלפי הזולת ודרכם לבורא.

שאלה: לפי הקטע הם כאילו עושים את כל הביטול וההתכללות בלי תפילה לבורא, או עם תפילה?

לא יכולים להתכלל, לא יכולים לעשות שום פעולת השפעה, אם לא מתחברים לבורא. מאיפה מקבלים כוח? לבד אי אפשר לעשות את זה. זאת אומרת בכל פעולה רוחנית אני יכול להצליח אך ורק במידה שאני מחובר לבורא. אני לא יכול להתחבר לחבר, כי זו פעולה רוחנית, פעולת השפעה, אם אני לא מתחבר לבורא. מקבל ממנו כוחות, מעלה מ"ן מקבל ממנו מ"ד, כוח השפעה, ואז עם כוח ההשפעה הזה אני יכול להתחבר לחבר. הכול צריך להיות אני, חבר בורא, "ישראל, אורייתא, קודשא ברוך הוא חד הוא".

שאלה: לא ברור כאן איך פעולת ביטול הדדית מגדילה כוח, איך פעולה איכותית הופכת לכמותית?

תנסה ותראה. זה באמת לא בעיה. ביטול הדדי, במידה שאתה מתבטל אתה מתחבר. במידה שאתה מתחבר אתה מקבל כוחות. וכאן זה בכמות ובאיכות, כך אתה פועל.

שאלה: מהי אהבה הרמונית בעבודה רוחנית?

זה שאני מרגיש את הקשר שלי עם החברים והבורא שמלובש בתוכנו כאחד. כשאני מחובר עם החברים זה ככלי והבורא שממלא אותנו זה כאור, והאור ממלא את הכלי. זו ההרמוניה. וכל הזמן אנחנו מתקדמים גם בקשר בינינו וגם בקשר בינינו לבורא, וזה הניגון.

שאלה: הרב"ש אומר "את ענין של אהבת הבורא, אבל בפועל, לא יכולים לקיים את זה, אז על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל". כלפיי מי אתה מתבטל? לא ברור הקטע הזה. הוא אומר שאי אפשר בכלל לפעול בזה, אי אפשר לעשות שום דבר עם זה. איפה הכוונה?

אם אתה לא מקבל כוחות מהבורא אתה לא יכול להיות מחובר עם החברים. אם אתה לא זקוק לחיבור עם החברים אין לך עם מה לפנות לבורא. זה הכלי וזה האור. שבלי אור אין כלי ואין כלי בלי אור.

תלמיד: הוא דיבר קודם דיבר על כוונה, מה צריכה להיות הכוונה?

כוונה לחיבור בינינו לבורא. שטיב החיבור בין החברים יהיה כמו טיב החיבור בינינו לבורא.

תלמיד: מה הכוונה עצמה, על מה אני צריך לחשוב בעצם? מה זו כוונה?

אתה צריך לחשוב על החיבור.

תלמיד: סיבכת אותי.

אני לא מתחשב איתך, אני מדבר איתך מפני שדרכך אולי ישמעו את זה אחרים.

תלמיד: אני יושב בעשירייה, מה הכוונה, על מה אני צריך לחשוב כדי שאני אגיע לבורא?

אתה צריך לחשוב איך אתה יושב בעשירייה. אתה בכלל לא יושב בעשירייה.

תלמיד: מה זאת אומרת, אתה לא רואה אותי עכשיו עם העשירייה?

זה נקרא לשבת, זה שאני רואה אותך ככה?

תלמיד: חוץ מזה שאמרת שאולי נחזור בחזרה לשבת יחד פיזית.

לא. אני לא רוצה לראות אתכם כאן בצורה חיה.

תלמיד: אתה אמרת. אחרי החיסון נחזור, יש סיכוי שנחזור לפתח תקווה. אז עכשיו אתה אומר שלא נבוא, אתה לא רוצה לראות אותנו?

נראה. בינתיים אני רק חושב שאתה תשב לפניי, כבר אני רוצה שהווירוס ימשך.

שאלה: אולי כבר הסברת על אהבת חברים, אבל זה עדיין לא ברור. מה זה אומר שאני אוהב? אני מעריך את החברים וזה שאני מעריך אותם בא לידי ביטוי בכך שבזה תלוי כל התיקון של המציאות והקשר עם הבורא. האם זאת אהבה בעצם?

אהבה זה נקרא שאני דואג לשני יותר מאשר אני דואג לעצמי. שכל מה שיש בי, רצונות, כוונות, מחשבות, אפשרויות, לא חשוב מה, אני כולי כולי רוצה להעמיד את זה לטובתו. זה נקרא לאהוב. זה הכול. נגיד אם יש לך ילד קטן, עד כמה אתה אוהב אותו, שאתה רוצה לעשות הכול שיהיה טוב לו. זה הכול. אין כאן הרבה חוכמות.

שאלה: אנחנו מגלים שאנחנו צריכים חיסרון גדול מאוד כדי להשיג בקשה, תפילה לחיבור.

אם לא, הווירוס יעזור לנו.

תלמיד: אנחנו לא רוצים לחכות לווירוס בעשירייה שיגיע גם אלינו ויפעל עלינו. איך משיגים את החיסרון הזה, מה מניע את התהליך הזה כשעשרה אגואיסטים מתכנסים? אנחנו צריכים חיסרון לחיבור שאין לנו כזה באמת בטבע הראשון.

למדנו לפני כמה ימים, ממש לפני יומיים שלושה, שקנאה זה האמצעי הכי חזק, "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם". קנאה זה הדבר הכי חזק. תנסה לעבור על זה שוב ותראה שככה זה באמת עובד.

שאלה: איך חבר אחד שנכלל בעשירייה, בחברה, מקבל את הכוח של העשירייה? מה הדקות הזאת שהוא מחפש בחיבור?

עד כמה שהוא גורם לעשירייה חיבור או מתבטל כלפיהם לפחות, במידה הזאת הוא מקבל מהעשירייה את כוח החיבור שיש ביניהם. תלוי עד כמה הוא מסוגל להיות מחובר מהם, אז יכול לקבל מהם כוחות שנקראים נרנח"י נגיד, או שורש א', ב', ג', ד'. הכול תלוי עד כמה הוא רוצה להיות מחובר בהם, מתבטל כלפיהם, גורם להם לחיבור. יכולה להיות השתתפות פסיבית, השתתפות אקטיבית, אבל הכול בהתאם עד כמה שהוא נכלל, בהתאם לזה הוא מקבל כוחות מהסביבה.

ישנן יחד עם זה, אני רוצה להגיד, נשמות מאוד כבדות, גדולות, שקשה להן להתחבר עם החברה, קשה להן לקבל מהחברה כוחות להתקדמות שלהן וזה דווקא אומר, יכול להיות, על זה שהנשמה היא נשמה גדולה. אבל גם זה נמצא. בכל מקרה קדימה בלבד, לכיוון החיבור.

שאלה: מה זה אומר הכוח לאהוב את החברים בתוך החיבור?

אני לא יכול להסביר, אפשר להסביר משהו על אהבה? זה כוח לאהוב. זה מגיע מכוח הקנאה, אני רואה איך יש בין החברים חיבור ועד כמה כל אחד קרוב לשני ואני עומד בצד ומסתכל עליהם ואני כבר לא יודע מה לעשות, אין לי את זה, ואז אני מתחיל לקנא. זה הכוח שבי שהבורא כך ברא, כוח הקנאה, והוא לא נותן לי להירגע ומתוך זה אני מתחיל להתקדם לחיבור. לא יכולה להיות אהבה בלי קנאה, בלי שנאה, זאת אומרת לא יכול להיות שום דבר חיובי אם אין דבר שלילי, אנחנו צריכים לעבוד על שניהם. אם אתה אומר, אבל קנאה היא דבר שלילי, איך אני יכול עכשיו לטפח את הקנאה הזאת? כן, תגדיל את הקנאה ומתוך זה תגיע אחר כך לאהבה. כן. כדאי.

אנחנו רואים את זה גם בעולם שלנו, אתה רואה כמה כל מיני סיפורים יש לך, שאנשים רוצים דווקא לגרום לקנאה במישהו, במשהו, כדי שהוא יגדיל את האהבה. זה נקרא פלירט, משחק.

שאלה: הוא כותב כאן על כך שהחברים הופכים לגוף אחד והכוח של הגוף הזה הוא חזק מהאדם, אז מה הוא אותו הכוח הפנימי הזה שחי?

אלה עשר ספירות עם כל הרשימות, עם כל הכוחות, עם כל הזרמים שיש ביניהן, וודאי שזה פי כמה וכמה יותר ממה שיש בכל אחד ואחד בצורה הפרטית שלו. ולכן אם הקבוצה מחוברת ורוצה להראות לכל אחד ואחד כמה היא גדולה וחשובה, אז אין כוח לאף אחד לצאת נגד הקבוצה הזאת, הוא פשוט נכלל, נכנע, וזה עוזר לו להתקדם. אנחנו לא פועלים בצורה פיזית על אף אחד, אלא רק בזה שאנחנו מראים, משפיעים זה על זה, קבוצה משפיעה על כל אחד ואחד בגדלות המטרה, בחיבור שלה. זו כל העבודה שלנו, אין יותר. תתארו לעצמכם, אין לכם ידיים, אין לכם רגליים, אין לכם כלום, רק להראות לכל חבר בקבוצה עד כמה הקבוצה מגוונת, עד כמה היא מיוחדת. זה הכול. זה מספיק כדי שנתקדם, [אם] נעזוב את החיים האלו, את העולם הזה, מיד מיד נתחיל כבר להתקשר לאבחנות רוחניות.

תלמיד: מה זה אומר נעזוב את העולם הזה, את החיים האלה?

אני לא לוקח בחשבון את האבחנות הללו שיש לנו בערכים גשמיים.

שאלה: למה באהבה יש את הנקודה האישית, שאני אוהב, והאם בחיבור צריך להשתדל לאבד אותה או לשמור עליה?

באהבה יש לך את כוח החיבור מאדם הראשון, מזה שהבורא ברא אותנו בכוח האהבה. כוח האהבה זה הבורא בעצמו. ובכוח הזה בעצמו הוא ברא את הרצון לקבל יש מאין, אבל ברצון לקבל יש מאין הזה, עדיין האהבה היא אפס, כדי להראות את האהבה הוא צריך לשבור אותו לחלקים, לגלות בהם שנאה הדדית ואז על פני השנאה ההדדית הזאת הוא מגלה את האהבה שלו. זה כל התהליך של הבריאה מצד הבורא.

קריין: קטע 25, אומר הרב"ש,

"אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו. "

(הרב"ש. מאמר 17, חלק א', "בענין חשיבות החברים" 1984)

זאת אומרת, בכל מצב ומצב כשאני רואה שאדם מתייחס אליי רע, אני לא מדבר על אנשים מבחוץ אלא בעשירייה, אני צריך לראות בזה שאני צריך לתקן את עצמי ואז אראה אותו כטוב, כאוהב. ככה זה בלבד.

שאלה: "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם", האם יש קשר בין תאווה, לאהבת החברים?

אני לא יודע להגיד עכשיו. צריך לבדוק מה זו תאווה. אהבת חברים היא פשוט הקשר בינינו שבו אנחנו מגלים את הבורא, זה נקרא קשר בין חברים עד אהבת חברים. באהבה יש לנו שורש, א', ב', ג', ד', הרצונות שלנו שאנחנו נקשרים על ידם וכך אנחנו מגלים את כל דרגות האהבה, בהם אנחנו מגלים את עוצמת הבורא שמתגלה בינינו. כך זה קורה.

שאלה: רב"ש כותב שאני צריך לשנות את הראייה, האם זה בכלל אפשרי, איך אני יכול לראות חבר בראייה אמיתית?

הכול אפשרי בתנאי שתתקשר לבורא ותדרוש שהוא ישלים לך את האהבה, הוא ייתן את כוחות החיבור, הוא ייתן מילוי לחיבור, הכול הוא נותן, השאלה רק האם יש חיסרון ממך, האם אתה רוצה בחיבור המתגבר ושאת אותו חיבור ימלא הבורא.

שאלה: מה זה שהוא כותב אם הוא רואה חיסרון אצל חברו, על איזה חיסרון מדובר?

לא חשוב מה. אם יש לי חבר שאני הולך עימו בדרך ואני רואה בו איזה חיסרון, אז הבורא דרך החבר מראה לי מה חסר לי. אני צריך להודות לבורא שכך הוא עשה לי ולהודות לחבר שהוא נעשה כאן כשליח ובהתאם לזה אני צריך להשתדל לבקש עוד יתר חיבור בחבר עד שבו אני מגלה יתר חיבור בבורא כי ממנו הכול התחיל.

תלמיד: מה זה נקרא שאני רואה שהחבר פגם באהבת חברים, במה זה בא לידי ביטוי?

אתה רואה שהוא נניח מתייחס לאחרים, לקבוצה, [כך שהוא] מתחשב בעצמו יותר. זה יכול להיות בצורות מאוד מאוד מבולבלות, הוא רוצה נניח שכולנו יחד נעשה איזו פעולה קבוצתית כזאת וכזאת והוא לוחץ ודוחף כי זה מוצא חן בעיניו, אבל בעצם נראה שהוא דואג לחברה, לקבוצה.

שאלה: אם אני רואה את הפגמים של החברים שלי כפגמים שלי, האם זה אומר שהשגתי את "ואהבת לרעך כמוך"?

לא. להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך אתה יכול רק בתנאי שבינך לחבר מתגלה הבורא, כי האהבה היא גילוי הבורא ביניכם. אך ורק בצורה כזאת.

שאלה: מה הוא חבר בדרך, שעליו אני צריך לבקש?

שהוא כמוך הולך איתך לאותה המטרה, ואתה אם תבקש עבורך זו תהיה פנייה גשמית אגואיסטית, ואם תבקש עבור החבר בזה תתקדם אבל בצורה אלטרואיסטית. אבל בשביל זה אתה צריך להתחבר עם החיסרון של החבר ועם הבורא כדי שהוא יתקן וימלא את החיסרון הזה. זאת אומרת, אתה זה שגורם לקרב את החבר לבורא. רק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים. אף אחד לא מקדם את עצמו, אלא רק דרך זה שאתה דואג לחברים, כך אתה מתקדם.

שאלה: כשאני מגיע למצב מסוים של חיבור עם החברים מיד אני מקבל הכבדת הלב, העביות שלי גדלה, האגו גדל, אבל מניסיון קודם אני כבר מבין שבלי האגו אי אפשר להתקדם. אז איך אני יכול לשלב נכון את האגו, עם העביות ואהבת חברים?

אתה צריך להיות שמח שהיום יש לך אגו יותר גדול מאתמול כי על ידי זה אתה יכול עוד יותר להתקרב, עוד יותר לדרוש מהבורא, עוד יותר להתחבר לחברים.

תלמיד: איך הקומבינציה הזאת עובדת בצורה נכונה? אני מבין שהבעיה היא בתפילה או שאני מבקש את הדבר הלא נכון?

אני לא יכול להגיד. תשתדל. אבל בעצם ההתקדמות היא התקדמות נכונה, אני כל הזמן רואה את הקבוצה שלכם ורואה שאתם מתקדמים.

(סוף השיעור)