שיעור בוקר 11.09.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ראש השנה תשע"ט

ב' דראש השנה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו, דף א'תרפט,

אור פנימי, בנין הנוקבא דז"א, עמ' 1689, אות ה'

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך ו', חלק ט"ו, דף אתרפ"ט, 1689 אות ה' דברי האר"י.

אנחנו נמצאים יחד כולנו בכלי אחד, אין עשיריות, אין כלום, כולנו עשירייה אחת, ואנחנו רוצים לקבל מהקריאה שלנו את המאור המחזיר למוטב. מבינים יותר, מבינים פחות, זה לגמרי לא משנה, העיקר שאנחנו משתוקקים לאור שמביא לנו תיקון, לא יותר מזה.

קריין: אות ה' דברי האר"י.

אות ה'

"ונבאר עתה באורך כללותם, אע"פ שיש פרטים הרבה, הנה תכלית המיעוט אשר בה, אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד," זאת אומרת, מדובר על המלכות, ובכלל מדובר על זעיר אנפין ומלכות, ומדובר על המלכות כמו שכתוב בשם החלק, בנין הנוקבא. "אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד, שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה, כנ"ל," זה המצב הקטן ביותר שיכול להיות במלכות. "ותכלית גידול שלה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה," אחת. "ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי," שתיים. "וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד," זעיר אנפין ומלכות, שלוש. "שהוא מה שקטרגה הירח, כנודע." שזה העיקר, ששני מלכים משתמשים בכתר אחד.

קריין: אות ה' "אור פנימי".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה מיוד שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה. אין המדובר כאן, מתחילת אצילותה של המלכות, כי בתחלה היתה בחינת השבירה בבי"ע, כנודע, שהיא בחינת מלך הז' דז' מלכים דמיתו, ונודע, שכולם נשברו פנים ואחור, הרי שלא נשאר ממנה באצילות אפילו בחינת נקודה אחת. אלא המדובר היא מבחי' מוחין הקבועים באצילות. כי אפילו לאחר התיקון של האצילות, לא נתקנו בבחי' עצמות, אלא רק בכלים דפנים של ז' המלכים, דהיינו כמו שיצאו בעת הקטנות של הנקודים מבחינת נקבי עינים דס"ג דא"ק, שאז לא היה בהם אלא ששה כלים חב"ד חג"ת עד החזה, ונקודת הסיום שהיא נקודת החזה, נבחנת שם למלך הז' שהוא בחי' הנוקבא דז"א. ומבחינת האורות שבהם נבחנים ז' המלכים לחג"ת נה"י, ונקודת הסיום שתחת היסוד נבחנת למלך הז', שהיא בחינת נוקבא דז"א. והם נבחנים לכלים דפנים דנקודים, משום שלא היה בהם שום פגם מחמת עצמם, כי האור עינים דס"ג דא"ק תיקן אותם בשלימות הזו דחג"ת נה"י כמו שיצאו בעת קטנות. וענין שבירתם לא היה מחמת עצמם, אלא כיון שבעת גדלות הנקודים, נתפשטו אלו הז"מ ונתחברו עם הכלים דבי"ע שכבר יצאו למטה מפרסא דאצילות דשם, וכלים אלו לא היו ראוים לקבל אור העליון מחמת צמצום הב' שדחה אותם לבר מאצילות, שמשום זה נקראים כלים דאחור כמ"ש בחלק ז', וע"כ נשברו ומתו, וגרמו גם שבירה אל הכלים דפנים, שהם הכלים דחב"ד חג"ת עד החזה. עש"ה, כי אכמ"ל. ולפיכך אחר שנבררו כלים אלו דפנים פעם אחת מן השבירה, שוב אין שום מיעוט נוהג בהם, משום שכל השבירה שבהם היתה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים דבי"ע, ולא מחמת עצמם, לכן אחר שנתקן הפרסא בעולם התיקון באופן כזה, שאלו הכלים דפנים לא יוכלו עוד להתחבר עם הכלים דאחורים דבי"ע, הרי אי אפשר עוד שיהיה בהם שום מיעוט. אמנם כל מה שנברר מבי"ע משהו יותר מן שיעור הנ"ל, שהוא חב"ד חג"ת דכלים עד החזה, וחג"ת נה"י דאורות עד הנקודה שתחת היסוד, נבחן לבחינת תוספות, ואין להם קביעות באצילות, אלא שהם בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים. וכבר הארכנו בזה בחלקים הקודמים."

שאלה: למה הוא קורא לנקודת המלכות מלך הז'?

עוד מעט זה יתברר. כי זו עוד לא אותה נקודה שמתקנים אחרי השבירה. כי לפי הכלים יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. לפי האורות זה ההיפך, חב"ד, חג"ת וחג"ת נה"י, "ערך הפוך אורות וכלים".

אבל הוא לא קורא כאן מלכות למלכות, אלא לפי המספר הפרצופים שיורדים בגדלות ונשברים, כך הוא קורא להם. זאת אומרת, זה לא שאת המלך האחרון צריכים לתקן ואת כל יתר המלכים לא, אלא כך הוא נקרא.

תלמיד: עד עכשיו היתה השתלשלות ממעלה למטה ופתאום הוא מכניס את מעשה התחתונים.

זה כל הצורך בשבירת הכלים, בטח. לפני השבירה איפה יהיה מקום לתחתונים? מה אפשר כאן לתקן? דווקא מפני שהייתה שבירה אנחנו יכולים עכשיו לראות איך נבנית המערכת שבה יש צורך למישהו שיבצע את הפעולה.

זה עוד רחוק אבל העלאת מ"ן, הוא אומר כאן פשוט, אלה פעולות כאלה שיצטרכו, אבל וודאי שהכול מכוון לצורך האדם בעולם הזה שנמצא במצב שהוא מנותק מהרוחניות ויתחיל להעלות את החיסרון שלו ויכנס לרוחניות, ואז יהיה כמישהו שמעביר כלים מהעולם השבור לעולם התיקון, הוא יהיה קשור משתי מערכות.

תלמיד: בנית הקטנות לא תלויה במעשה התחתונים? הוא מדבר רק על אחרי הקטנות, שהגדלות תלויה במעשה התחתונים.

במיוחד הגדלות, מפני שהקטנות היא גם בהשתתפות התחתון אבל בהשתתפות פסיבית של התחתון, שהתחתון מצמצם את עצמו. מה שאין כן גדלות היא כבר לקבל על מנת להשפיע, הוא חייב להשתמש בזה, בכלים שלו. מה שאין כן בקטנות הוא לא משתמש, הוא מבטל את עצמו, כמו קטן בעולם שלנו.

שאלה: הוא אומר, "שוב אין שום מיעוט נוהג בהם, משום שכל השבירה שבהם היתה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים דבי"ע," איך הם יתחברו עם הכלים דאחורים?

שאלה נכונה. בזמן קטנות דעולם הנקודים הפרצוף שהיה לעולם הנקודים זה פרצוף קטנות. מה זה קטנות? גלגלתא ועיניים. גלגלתא עיניים לפי הספירות זה חסד, גבורה, תפארת. כתר, חכמה ובינה זה גלגלתא, ועיניים זה חסד, גבורה, תפארת, עביות שורש וא'. עביות שורש זה כתר, חכמה, בינה, ועביות א' זה חסד, גבורה, תפארת.

זאת אומרת, כלים דהשפעה, כלים דקטנות זה חב"ד, חג"ת. שיש בהם אורות נפש, רוח. אור נפש נקרא נה"י, אור רוח נקרא חג"ת. אני חושב שכבר קראנו את זה.

קריין: בטור ב' שורה בהם. "אמנם כל מה שנברר מבי"ע משהו יותר מן שיעור הנ"ל, שהוא חב"ד חג"ת דכלים עד החזה, וחג"ת נה"י דאורות עד הנקודה שתחת היסוד,".

אנחנו צריכים להתרגל לכך שחג"ת נה"י זה כלים ויכול להיות שחג"ת נה"י הם שמות של האור, אור הנפש נקרא נה"י, ואור הרוח נקרא חג"ת.

תלמיד: הוא אומר, "משום שכל השבירה שבהם היתה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים דבי"ע,", איך זה יכול להיות?

זעיר אנפין בעולם הנקודים זה הגוף של הפרצוף, הוא היה בחב"ד חג"ת דכלים עד החזה, היינו עד הפרסא, ובחג"ת נה"י דאורות, אורות נפש רוח, זה נקרא קטנות.

אחר כך, החלק העליון דפרצוף שלו התחבר עם החלק השני התחתון, שזה נקרא תנהי"ם דפרצוף זעיר אנפין. ושם היה רצון לקבל גדול מאוד, לב האבן שהתגלה, ולכן הייתה שבירה.

תלמיד: למה הוא כותב "ולא מחמת עצמם"? אז מי עשה להם את זה?

לא, לא מחמת עצמם. על מי הוא מדבר שנשברו, איזה כלים? גלגלתא ועיניים, חב"ד, חג"ת שנמצאים למעלה מפרסא. למה נשברו? מפני שהתחברו עם הכלים תנהי"ם שלמטה מפרסא. אם לא היו מתחברים לא היו נשברים.

תלמיד: אתמול אמרת שקודם צריך להתגלות הרשימו השבור כדי שבו יתלבש אור התיקון.

אבל עכשיו אחרי שבירה בעולם הנקודים יש לנו רשימות שבורות. מה יש לנו בעולם הנקודים? מה היה שם? כתר, חכמה, בינה שנקראים "אבא ואימא", וזו"ן. כתר, חכמה, בינה חזרו לקטנות אחרי השבירה. זו"ן נשברו, גם גלגלתא עיניים, גם אח"פ. כל עשר הספירות דזו"ן נשברו.

עכשיו צריכים להקים אותם מחדש, לתקן אותם. בלתקן אותם יש הרבה פעולות. קודם כל לברר את ל"ב האבן ולהוציא אותו החוצה, כי הוא גרם לשבירה, ולתקן את המנגנון של כתר ואבא ואימא שהוא ידע לזהות בגוף, בזעיר אנפין ונוקבא, שהגוף הזה מוכן, מיועד לתיקון, לקבל על מנת להשפיע ולא להישבר. אז בראש צריכות להיות מזה רשימות מהשבירה. הן יהיו.

חוץ מזה, צריכים עכשיו לעשות פעולות התיקון בזה שמתנתקים מל"ב האבן, מוציאים אותו, מכל בחינה ובחינה. ממיינים את הכלים, מסדרים אותם כך שהתיקון יהיה מקל לכבד. שכל פעם שאני מתקן משהו, בפעולה שבאה אחריו אני נעזר במה שתיקנתי קודם, וכך זה ממשיך.

כל הדברים האלה ועוד הרבה מאוד, צריכים להיות בראש הפרצוף. וכשאנחנו מדברים על ראש הפרצוף שהוא מסדר לנו את התיקונים, אנחנו מבינים מאיפה באים שבתות, חגים, ראשי חודש, ושמיטה מה לא. כל הדברים האלה. מאיפה באות כל מיני פעולות מיוחדות, איך הגוף מתחלק באמת לתר"ך חלקים ובאיזה קבוצות הוא עושה את זה. להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע. בשר, חלב, כל דבר. תחומים של שבת, כל מיני דברים.

כל הדברים שאנחנו מדברים רק במילים, אם נדבר אותם בספירות, זה יהיה מובן מאיפה זה נובע. זה נובע מהשבירה ומתיקון השבירה בצורה הדרגתית בזה אחר זה, מקל לכבד. זה הכול. זה יסתדר אתם תראו שזה הרבה יותר פשוט מללמוד גמרא עם כל הפלפולים האלה שלא יודעים מאיפה זה.

קריין: אנחנו בטור ב' למטה באור פנימי. "וזה אמרו..".

"שמלך הז' דנקודים דקטנות, שהוא נקודת החזה דכלים, ונקודת היסוד דאורות, היא בחינת כלי דפנים, שכל שבירתה היתה רק מחמת חיבורה עם הכלים דאחורים אשר בבי"ע, וע"כ אחר שנבררה פעם ונתקנה באצילות, לא יארע בה שום מיעוט עוד כמו בחג"ת נה"י דז"א.

מה קורה כאן? נקודת המלכות סך הכול נמצאת בסוף של חב"ד חג"ת דכלים בפרסא, נקודה בלבד. אם לא הייתה מתחברת עם תנהי"ם של כלים דקבלה, לא הייתה נשברת. לכן קודם כל לאתר אותה, להביא אותה לאותו מקום איפה שהיא הייתה, להדביק אותה שם כך שהיא לא זזה. ואם זזה, אז לא שהיא זזה, אלא תוספת קטנה צדדית כך שהתיקונים האלה יחזרו בצורה הדרגתית, ויתקנו וישלימו זה את זה עד שיהיה גמר התיקון חוץ מל"ב האבן. ואחר כך "רב פעלים מקבצי א-ל" יבוא ויתקן גם את ל"ב האבן.

אבל העיקר לשמור על נקודת המלכות שהיא תהיה ממש במקום הזה של הפרסא ולא תזוז. ישנן תוספות, אבל היא עומדת שם.

"ונקודה זו מבחינת הכלים דז"א, היא דבוקה בחזה שבו, כי כן היו דבוקים בז"מ דקטנות נקודים בבחינת חב"ד חג"ת דכלים, כנ"ל. אמנם מבחינת האורות אין שם אלא רוח נפש לבד, כי בחסר נה"י דכלים חסר ג"ר דאורות, ורוח נפש נבחן לחג"ת נה"י כנודע. ונמצאת הנוקבא מבחינה זו שהיא נקודה תחת היסוד, ודבוקה ביסוד דז"א דאצילות. וכן נקראת נקודה זו מבחינת הכלים בשם כתר. שט"ת שלה הן בבי"ע. ומבחינת האורות היא נבחנת למלכות, כלומר לאורות."

תלמיד: הוא אומר כאן, "רק מחמת חיבורה עם הכלים דאחורים אשר בבי"ע, וע"כ אחר שנבררה פעם ונתקנה באצילות, לא יארע בה שום מיעוט עוד כמו בחג"ת נה"י דז"א." ולפני כן הוא אומר, "לכן לאחר שנתקן הפרסא בעולם התיקון באופן כזה, שאלו הכלים דפנים לא יוכלו עוד להתחבר עם הכלים דאחורים דבי"ע, הרי אי אפשר עוד שיהיה בהם שום מיעוט." האם יש פה בעצם הבטחה שלא תהיה נפילה יותר?

לא. שלא תהיה שבירה יותר.

תלמיד: זאת אומרת שאין נפילה ברוחניות כפי שאתה כל הזמן אומר?

זו הבטחה מהבורא.

תלמיד: זה משני המשפטים האלה?

זה מהמבול, נאמר בתורה שיותר הוא לא יחריב את העולם.

תלמיד: זאת אומרת שאין נפילה?

נפילות כן, אבל לא שבירה.

תלמיד: מה זאת אומרת נפילה כן ולא שבירה?

כי נפילה היא לצורך עלייה, זה כדי לברר את מה שחסר עוד לתקן. אז בכל פעם עד כמה שאנחנו מצטיידים בכוח ההשפעה, באור החכמה, אנחנו רואים עוד קלקולים. אבל זה מתגלה, כי זה היה מכבר, רק זה מתגלה עכשיו באור החכמה שאני רוכש.

לכן, "אין חדש תחת השמש", הכול כך מתגלה יותר ויותר. אבל אנחנו צריכים להבין שדווקא בגלל שזה קיים, זה מתגלה. ומתגלה בגלל שאני גדל, ולכן אני צריך לשמוח בזה שזה מתגלה.

תלמיד: מתי מגיעים לדרגה הזאת באמת שלא נשברים?

באצילות, אנחנו כבר נמצאים בדרגה כזאת.

תלמיד: אנחנו נמצאים באצילות?

בטח. אנחנו אחרי שבירה. אנחנו לא עוברים שבירה. אנחנו רק נמצאים ב''עולם התיקון''. הכול לפנינו. הוא מספר כאן על המערכת שהיא עברה שבירה, ואחר כך תיקנו אותה מלמעלה, האורות, ובמקום עולם הנקודים בנו את עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ואחר כך את האדם הראשון. ואחר כך אדם הראשון נשבר, ועוד כאן גם במערכת מסוימת. ואז באים אנחנו ומתחילים בירורים ותיקונים.

תלמיד: האם צריך להגיע לפנים בפנים?

כן.

תלמיד: בלי אחוריים.

לא. אנחנו צריכים להגיע למצב השלם ממש. זו"ן דאצילות נמצאים במצב פנים בפנים בזיווג שלם.

שאלה: אני לא מבין מה הנקודה הזאת?

נקודת המלכות היא נקודת הכתר של פרצוף המלכות שהיה קודם.

תלמיד: איך היא יכולה לחבר בין שני פרצופים?

תשב ותלמד ואתה תראה עוד מעט. אנחנו רק התחלנו. אתה תבין במשך הזמן.

תלמיד: למה השבירה של המלכים נקראת "מוות"?

כי הסתלקות האור העליון מהפרצוף נקרא "מוות". בדומה לכוח החיות שלנו שמסתלק מהגוף הבהמי, זה גם נקרא "מוות".

שאלה: מה זה אומר שמלכות דבוקה בפרסא ולא זזה, האם זו הדבקות שלנו ב"אין עוד מלבדו"?

לא. עוד לא מדברים על האדם, ועל החושך שנמצאים בו.

קריין:: אנחנו בדף אלף.. תר"צ , 1690, טור א', אור פנימי, "והנה כל השמות".

"והנה כל השמות הנ"ל המחולפים תמצא מפוזרות בדברי הרב, דהיינו לפי המדובר, אם מכלים ואם מאורות, וכאן המדובר הוא מאורות, וע"כ הוא מכנה את הנקודה, בשם נקודה שתחת היסוד כנ"ל. וכן הוא מכנה אותה בשם מלכות, דהיינו נפש, כמות שהיא מבחינת האורות. וזכור זה ולא תתבלבל בהחילופים."

כי לפי הכלים זו נקודה שעומדת בפרסא, בתפארת. ולפי האורות היא עומדת ביסוד. "ותכלית גידול שבה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד. שהוא מה מקטרגה הירח. הנה דברי הרב אלו עמוקים מני עמוק ולפי שבלעדם אין הבנה אמיתית בכל עניני המוחין וחילופיהם בשבתות ומועדים וכו', ע"כ הכרח הוא להבינם לכל הפחות לפי המחויב לקשר את הדרושים המובאים בענין זה.

ושורש הדברים אלו הם בדברי חז"ל במסכת חולין דף ס' ע"ב. וז"ל: ר"ש בן פזי רמי, כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב"ה. רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו'. ע"ש. וזה שטענה אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, מכונה בשם קטרוג הירח. והנה לדברי חז"ל שם משמע לכאורה, שהטענה היתה, שאי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד, אלא שרצתה בכתר מיוחד לעצמה, כדי שתהיה בלתי תלוי בהחמה, שהוא ז"א. והרב אומר, שזה תכלית תיקונה שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וא"כ למה קטרגה אז בעת שכבר שמשו בכתר אחד.

אכן כשמדייקים בדבריהם ז"ל, נמצא כי הטענה לא היתה על כתר אחד. כי הקשו, למה כתיב מקודם ב' המאורות הגדולים, שמשמע ששניהם שוין בכתר אחד, ואח"ז כתוב את המאור הגדול ואת המאור הקטן, שזה גדול מזה, וכבר אינם במדה שוה בכתר אחד. וע"ז תרצו, שהירח קטרגה, אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואין לפרש שהיא רצתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, כי לפי זה לא היה נקרא קטרוג הירח שאין זה קטרוג אם היא רצתה להיות גדול ממנו, כי קטרוג הוא משמעות של עלבון ומיעוט שהיא עשתה לחמה, ואיזה עלבון יש לחמה אם רצתה להיות גדול ממנו. ועוד, מה היה תרעומת שלה, שאמרה, רבש"ע, כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, ע"ש. ואם טענתה היתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, איזה דבר הגון יש כאן. וביותר מכולם קשה למה חרי האף הגדול הזה, וכי משום שרצתה בכתר גדול ממנו, ע"כ תתמעט כל כך ותתרוקנה לגמרי מאורה, עד דלית לה מגרמה ולא מידי אלא מה שהחמה נותן לה. אכן אין הדברים כפשוטם.

זו עדיין שאלה. למה קטרגה? על מה בדיוק קטרגה? מה קורה? מה זה בדיוק "קטרוג"? שמלכות לא מרוצה ממצבה.

"וכדי להבין הדברים, צריכים להבין ענין ז"א ונוקביה מבחינה מקורית וכן ענין לקיחת הצלע, ובנין הנוקבא שזה יתבאר להלן בביאור הנסירה. וכאן נבאר רק מבחינה כללית. והענין הוא, כי הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שהמשמעות היא שהשמש והירח קומתם שוה, סובב על יום ד' דימי בראשית. שיתבאר לקמן, שאז נתגדלה הנוקבא ע"י התלבשות נה"י דאמא בתוכה, עד שהיתה בקומה שוה עם ז"א מאחוריו. וכיון שנפרדה עי"ז מז"א בעלה, ועלתה לינק מן ת"ת דאמא, להיותה גדולה כמוהו, ע"כ נסתמו החסדים ממנה. ואז התחילה לקטרג על האורות דגדלות האלו אשר קבלה מנה"י דאמא, כמ"ש חז"ל, שאמרה, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. כלומר, שטענה, שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, מפני שלא יכלה לסבול את הסיתום הגדול דחסדים, ורצתה לחזור למקומה שמלפני כן, דהיינו להיות אב"א עם ז"א מחזה ולמטה, כי אז היה לה חסדים בשפע, מבחינת ו"ק דז"א, וזה מכונה בשם קטרוג, כי קטרגה על הארת הגדלות שנשפע לה מאמא, שהוא עלבון להמאציל."

שאלה: לא ברור מה זה הקטרוג.

חסרים לי חסדים. אני הגעתי למצב, "כמה יש לי כאן? אוכל, שתייה, עוגיות, בלולים בשמן. אבל יש לי קלקול קיבה, לא יכול לאכול". אני לא יכול לקבל תענוג מפני שאין לי חסדים, זה ''קטרוג''. היו לי חסדים, עכשיו העבירו אותי למצב שאין לי חסדים וגיליתי שיש מלא לקבל, מלא אורות חכמה, אבל אין לי חסדים. אז אני עכשיו מבין איפה אני נמצא, במצב רע, נורא.

תלמיד: אבל זו אמורה להיות הזדמנות לעוד עלייה.

בינתיים זה קטרוג?

תלמיד: ''קטרוג'' זה שאני לא מסוגל לעבוד בהיעדר חסדים.

כתוב, "שלא יכלה לסבול את הסיתום הגדול דחסדים, ורצתה לחזור למקומה." כמו שהיה קודם, "כי אז היה לה חסדים בשפע, מבחינת ו"ק דז"א".

תלמיד: למה קטרוג זו פעולה כל כך נוראה?

יש לה מה לקבל או לא? אין. למה? חסרים לה חסדים. חוסר חסדים זה הכלי. רצון לקבל לא חסר, חסר כלי, חסדים, אור החסדים. כשאור החסדים נכנס לרצון לקבל הוא מצפה את הרצון לקבל בציפוי כזה שיוכל לקבל אור החכמה. ועכשיו מתגלה אור החכמה ומתגלה חסרון אבל אני לא יכול לקבל אותו. אין מצב יותר גרוע.

"וע"ז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך." מה הפתרון? לכי ומעטי את עצמך. "שפירושו, שתחזור לבחינת נקודה שתחת היסוד," דז"א, "שהוא המיעוט היותר גדול שאפשר להיות בנוקבא. כי נמצא בזה, שכל הט"ר שלה וכל בנין פרצופה מסתלק ממנה, וחוזרת לשורשה להיות רק לבחי' מסך להעלות או"ח בשביל הז"א." זה נקרא הנוקבא שבגופו, עובדת עכשיו רק לשם ז"א, אין לה אפשרות לקבל על מנת להשפיע בפרצוף שלה, אז היא נכללת בו. "וזה שטענה, רבש"ע כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי. כלומר, כי היא טענה שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, אלא לחזור לאב"א, מחזה ולמטה, דהיינו לבחינת ו"ק, וזה ודאי לדעתה היה דבר הגון, שהרי לא יכלה לעמוד בגדלות מכח חוסר החסדים, כנ"ל. וע"כ התרעמה על שנאמר לה לחזור לנקודה תחת היסוד, שנדמה לה לעונש על קטרוגה, והיא לא הרגישה בזה שום חטא, שהרי לא יכלה לעמוד שם בשום אופן, מחמת חוסר החסדים, כנ"ל.

וזה אמרו ''תכלית גידול שלה הוא שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח" כלומר, שאז יתוקן קטרוג הירח, כי רק בבחינת גדלות דאחורים לא יכלה הירח לעמוד שם מכח חוסר החסדים כנ"ל, וע"כ קטרגה. אמנם, כשתהיה עם ז"א בקומה שוה בבחינת פב"פ עד הכתר, הנה אז יהיה לה גם חסדים בשפע, ואור החכמה תתלבש תוך אור החסדים, כנודע, ואז לא יהיה לירח מה לקטרג עוד, וזהו כל התיקון. כמ"ש הרב בסמוך."

שאלה: הוא אומר, "כי הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שהמשמעות היא שהשמש והירח קומתם שוה". הוא בעצם מספר משל ונמשל והוא מראה לי כאילו הוא יוצא מהשלמות הזאת שהם שווים, ומתחיל לספר את כל הסיפור על קטרוג הירח.

מלכות כשהיא רצתה לעשות מעצמה פרצוף, היא מגלה שחסר לה חסדים ולכן לא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, ולכן היא מקטרגת ואומרת "בשביל מה אני כך?". כתוב בתורה, על רחל שאמרה ש"אם לא תתן לילדים, אני מתה"¹.

תלמיד: "ואם אין מתה אנכי".

זהו, כן.

תלמיד: כאשר הוא כותב שיהיו שלמים, מה הוא רוצה להגיד?

שמלכות רואה שבצורה ישירה לגשת לתיקון, כמו שהיא חשבה, זה לא ילך. אבל אם היא, לכן אמרו לה לכי מעטי את עצמך, מתחילה לראות שאפשר להתכופף קצת לז"א ולרכוש את בניית הפרצוף ולהקים את עצמה שבסופו של דבר יהיו שניהם גדולים, בזיווג ישר פנים בפנים בקומה שווה, זה גמר התיקון. אבל כדי להגיע לזה היא צריכה קודם כל לברר את כל החסרונות. זה לא לגרעותא, זה הבורא סידר לה כך כדי שהיא באמת תגרום לכל התיקון.

תלמיד: קודם הוא אמר שהוא "סובב על יום ד' דימי בראשית", זו שלמות? זה י-ה-ו-ה?

נלמד מה למה זה נקרא יום ד'.

שאלה: זה השם השלם של י-ה-ו-ה, לזה הוא מתכוון?

אני לא יודע. אנחנו מדברים על כלים ואורות, דבר בשפה שלנו.

שאלה: היא הייתה בקומה שווה בז"א באחוריו, זה אומר שהיא ניסתה לבנות את עצמה בצורה ישירה, לא קודם לבנות חסדים? ופנים בפנים זה אומר שקודם היא בונה את ז"א ואז את עצמה?

פנים בפנים זה שיש לה חסדים גם, והיא יכולה להשלים עמו יחד בקומה שווה שני מאורות. אבל אי אפשר, כי לז"א יש חסדים מהטבע שלו ולמלכות יש רצון לקבל ללא חסדים, היא צריכה לקבל את החסדים.

תלמיד: מה זה אומר שהיא עמדה איתו בקומה שווה באחוריים?

מלכתחילה כך הבורא עיצב אותם.

לאט לאט, תוך כמה דפים כל הדברים האלה איכשהו אבל יתגלו, אתם תראו.

קריין: דף אתתמ"ג 1843, שאלה פ"ב, "מהו מיעוט הירח".

"מהו מיעוט הירח. פב) הנה בפעם הראשונה כשנתקן פרצוף הנוקבא, שזה היה ביום ד' דימי בראשית, שאז עלו למ"ן להיכל או"א," זו"ן עלו להיכל אבא ואמא "וקבלו שם מוחין דע"ב דמזלא, שז"א נכלל באבא, ונוקבא נכללה באמא, היו אז, בסו"ה שני המאורות הגדולים, שהיו קומתם שוה זה לזה לגמרי, כי הנוקבא קבלה למוחין דאמא, כמו הז"א למוחין דאבא, ונעשו שוין זל"ז כמו או"א עצמם. אמנם אחר שירדו משם ובאו למקומם, לא היתה הנוקבא יכולה לעמוד במוחין האלו שקבלה מנה"י דאמא למעלה, משום שחכמה וחסד שבהם לקח הז"א, ולא קבלה מהם הנוקבא רק בחינת בינות וגבורות דאו"א, שהם בחינת חכמה בלי חסדים, כמו אמא דע"ב דמזלא עצמה. והנה אמא עצמה יכולה לעמוד במוחין ההם, כי אור א"ס מתלבש באמא רק בחכמה לבדה, והיא אינה צריכה ללבוש של חסדים על אור החכמה. משא"כ הנוקבא אין אור החכמה יכול להתלבש בה בלי לבוש של חסדים, משום שזו"ן הם בעיקרם רק בחינת חסדים, ומחכמה אין בהם משורשם באו"י, רק בחינת הארה תוך החסדים שלהם, ולפיכך בעת שהיא חסרה מחסדים גם אור החכמה אינו יכול להתלבש בה. ולפיכך קטרגה הירח ''אין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד" כי לא יכלה לעמוד במוחין הגדולים האלו השוין לע"ב של הז"א, משום החסרון של חסדים, כנ"ל. ואז נאמר לה "לכי ומעטי את עצמך". דהיינו שתחזור לבחי' נקודה תחת היסוד דז"א, כדי שתקבל המוחין מזווג הנעשה בראש הז"א על המלכות דאמא, שמזווג הזה מקבלת החכמה ע"י התלבשות תוך החסדים ואז יכולה לעמוד באלו המוחין. כנ"ל בתשובה ז'. עש"ה. וענין זה נקרא "מיעוט הירח" כי אחר שנגדלה בקומה שוה עם הז"א מאחוריו, חזרה ונתמעטה עד לנקודה שתחת היסוד דז"א. ותדע שזה הוא השורש, לכל המיעוטים שנעשה בהנוקבא אחר השלמת בנין פרצופה מאחורי הז"א. כי כן הוא תמיד, כי אחר קבלתה לעי"מ דאחור, היא חוזרת לנקודה תחת היסוד דז"א, ומקבלת עי"מ דפב"פ. (אות י"ז)."

מה שמבינים מבינים, מה שלא, לא. זה לאט לאט מתחיל להתבהר וזה לפי ההרגשה הפנימית, לא לפי השכל כל כך.

קריין: אות צ' בדף א' תתמ"ה, 1845.

"צ) מהי נוקבא בתכלית גידולה."

"מהי נוקבא בתכלית גידולה. צ) תכלית הגידול של הנוקבא היא הבחינה ז' שמשתמשת עמו פב"פ בכתר אחד. שזה לא יהיה עד לע"ל. כמ"ש לעיל בתשובה ו' עש"ה. (אות ה' וו')."

קריין: צ"א.

"צא) מהי נוקבא בתכלית מיעוטה."

"מהי נוקבא בתכלית מיעוטה. צא) תכלית המיעוט של הנוקבא היא בחינת נקודה תחת היסוד דז"א, מבחינת האורות. ונקודה שתחת החזה דז"א מבחינת הכלים, כי נקודה זו היא המלכות דכלים דפנים דנקודים, שאחר שנתקנו באצילות אין נוהג בהם שום מיעוט עוד. עי' לעיל בתשובה י"א. (ה' ו')."

קריין: השאלה נמצאת בדף א' תת"נ, עמ' 1850.

"קלג) למה תכלית המיעוט של המלכות, אינו פחות מנקודה תחת יסוד הז"א."

קריין: תשובה נמצאת בדף א' תתנ"ז, 1857.

"קלג) בשבירת הכלים דנקודים, נבחנים שם כלים דפנים וכלים דאחור, כי ז' המלכים שיצאו בקטנות נקודים ע"י הסתכלות עינים באח"פ, שהם הכלים חב"ד חג"ת עד החזה, שמיחס האורות הם נבחנים לחג"ת נה"י, הם נבחנים לכלים דפנים, ונבחנים לעיקר עצמותם שם, כי הם כולם יצאו למעלה מפרסא, והם אצילות משורשם. ובחינת הכלים שמחזה ולמטה שבעת קטנות לא קבלו שום אור כי מסבת ה"ת בעינים יצאו לבר מאצילות ונתמעטו לבי"ע שמתחת הפרסא, אלא רק בעת גדלות דנקודים, ע"י המ"ן דו' ונקודה דיסוד א"ק באו"א דנקודים, חזרו ונתחברו לז' המלכים, וע"כ נתפשטו ז' המלכים שם גם בבי"ע עד נקודה דעוה"ז, כמ"ש בחלק ז'. הם נקראים כלים דאחורים דנקודים.

וההבחן ביניהם עצום מאד, כי הכלים דפנים הם משורשם בחינת אצילות גמור. כנ"ל, וע"כ לא היו צריכים להשבר כלל וכל שבירתם היתה מחמת שנתחברו בעת הגדלות עם הכלים דאחורים לפרצוף אחד. שהכלים האלו כבר נתמעטו לבחינת בי"ע. ע"כ נשברו גם הכלים דפנים, כמ"ש שם. ולפיכך לעת תיקון בעולם אצילות, אחר שהכלים דפנים חזרו ונתבררו פעם מעירובם עם הכלים דאחורים, ועלו ונתקנו באצילות כמקודם לכן, בעת קטנות נקודים, הרי לא יארע בהם שום מיעוט עוד, כי ענין זה שהיה בנקודים, דהיינו מה שנתבטל הפרסא שתחת האצילות, וז' המלכים נתפשטו לבי"ע, לא יארע עוד באצילות, כי כאן נתקן הפרסא באופן קבוע שלא תתבטל אפילו בעת ביאת המוחין דגדלות. כנודע. וע"כ הם נשארים באצילות בקביעות. והם קומת חג"ת נה"י דז"א, שאין בהם מיעוט לעולם. ובחינת הנקודה שתחת היסוד דז"א שהיא בחינת הנוקבא דז"א, שגם בה לא יארע מיעוט לעולם, כי גם היא בחינת נקודה דפנים, כלומר המלכות של הכלים דפנים. וע"כ נשמר שורשה זה בז"א לעולם. ונודע, שמיחס הכלים, נבחנת נקודה זו, שהיא תחת החזה דז"א, משום שמיחס הכלים נבחן הו"ק שהם חב"ד חג"ת עד החזה, ונקודת החזה היא שורש הנוקבא. אלא מיחס האורות שהו"ק נבחנים לחג"ת נה"י, נבחנת הנקודה, שהיא תחת היסוד (אות ה')."

קריין: קל"ד.

"קלד) מתי יהיה ששניהם ישתמשו בכתר א', שהוא תכלית הגידול שלה."

קריין: תשובה קל"ד.

"קלד) אי אפשר ששניהם ישתמשו בכתר אחד פב"פ, אלא אם כן שתתגלה המלכות דצמצום א' הגנוזה ברדל"א, שהיא המ"ן דנוקבא מצמצום א', הראויה לזווג פב"פ עם הז"א בקומה שוה, אבל מקודם לכן, אין מגולה ברדל"א אלא בחינת יסוד דמלכות דצמצום א', שהם מספיקים למוחין דזכר שהוא ז"א, שאינו צריך אלא למ"ן זכרים, דהיינו בחינת נוקבא הכלולה בדכר, הנקרא בחי' בנימין הכלול ביוסף. משא"כ הנוקבא צריכה למ"ן דנוקבא אמיתים, שהם רק בחינת מלכות בלבדה, ואין בחינת מלכות באצילות אלא רק מצמצום ב' בלבד, הנקראת מלכות דאמא, שמבחינה זו אין זווג דגדלות, אלא רק מבחינת התכללות עם העטרא דגבורה דז"א, יש גם במלכות זו בחינת זווג דגדלות, וכיון שג"ר דנוקבא אינם מחמת עצמה, אלא מחמת התכללותה בעטרא דגבורה דז"א, כבר היא נבחנת לקטנה ממנו, כי היא צריכה אליו לבחינת התכללות, וע"כ היא קטנה ממנו. הרי שלא יצוייר זווג דגדלות פב"פ בכתר א', אלא שתהיה לה מ"ן דצמצום א', שעליהם יוצאים מוחין דג"ר, וזה לא יהיה בבחינת מ"ן נקבות השייכים אל הנוקבא, כי היא נגנזה ברדל"א ולא תתגלה רק לעתיד, בסוד ראש פנה. כנודע (אות ה')."

קריין: שאלה קל"ה.

"קלה) מה הפירוש אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד."

"קלה) הבחי' העליונה של קומת המוחין נקראת כתר, והיא תלויה בהבחינה התחתונה של עביות הכלים, שהוא המסך, באופן, שאם ב' מדרגות יש להם מדת מ"ן א', הרי הכתר שלהם ג"כ א', כנ"ל בחלקים הקודמים. ונודע, שהגדלות של הנוקבא בכל האחור דז"א עד הכתר שלו, שהיה ביום ד' דמעשה בראשית, נעשה ע"י התכללות הוד דא"א בהנצח שלו, שע"י זה קבלה הנוקבא מדתה של הנוקבא דגופו דז"א, שהיא נעשתה לבחי' מלכות דנצח כמוהו. כנ"ל בתשובה ו'. ע"ש. ולפיכך נעשה הנוקבא ראויה להשתמש באותו המ"ן זכרים של הז"א, בדומה להנוקבא שבגופו דז"א, וע"כ יכלה לקבל הבינות וגבורות דאו"א דע"ב דמזלא כמוה, שהם בקומה שוה עם החכמה וחסדים דאו"א דע"ב דמזלא. שבזה נמצאת הנוקבא עם הז"א בכתר א' ממש, כי מאחר שהמ"ן שלהם הם בחי' אחת, דהיינו מלכות דנצח, שהיא בחינת המ"ן זכרים הנמשכים ממזל ונקה, הרי הכרח הוא, שגם הכתר שלהם אחד הוא, דהיינו הבחינה העליונה שבמוחין, שהוא הגובה של המוחין, כנ"ל. וזה שטענה הנוקבא, אי אפשר שישתמשו ב' מלכים בכתר אחד. כנ"ל בתשובה ו' עש"ה.

ותדע, שמדה זו של כתר אחד, הוא נוהג בתמידות באו"א, שז"ס כחדא נפקין וכחדא שריין, והוא מטעם היותם תמיד בבחינת מ"ן אחת, אם בקביעות, הם שניהם בבחינת מ"ן של עביות דבחי"ב. ואם בבחינת ע"ב, הם שניהם בבחינת המ"ן דמזלין, שהם המ"ן זכרים המשמש לשניהם, ולפיכך, הם תמיד בכתר אחד, כי בעת שיש להם מדת מ"ן א', יש להם ג"כ בהכרח כתר א'. כנ"ל. וזכור זה. ומ"ש בס"ג שכתרו גבוה מכתרה. הוא שבבחי' אבא נבחן כאלו לא יצא מראש א"א, כנ"ל קמ"א. (אות ה')."

קריין: קל"ו.

"קל"ו) עי' בתשובה שלאח"ז".

קריין: שאלה קל"ז.

"קלז) למה לא יכלה להשתמש עם הז"א בכתר א'."

"קלז) כיון שנתחלקו המוחין בין ז"א לנוקבא, שהצד ימין שהוא חכמה וחסד נעשו למקיפים על הז"א, והנוקבא לקחה רק בחינת הצד שמאל של המוחין שהם הבינות וגבורות לבד, כמו אמא עלאה עצמה: נבחן במוחין אלו שהם בחינת חכמה בלי חסדים כמו אמא עלאה בעת שעולה לע"ב וחוזרת להיות חכמה, שאין בה אז אלא בחינת חכמה לבדה בלי חסדים, כלומר כמדת החכמה דאו"י, עי' לעיל בחלק א' דף ה' ד"ה וטעם.

והנה הבינה ששבה להיות חכמה אינה צריכה שם לבחינת חסדים, כי הבינה היא עצמות חכמה משורש אצילותה באו"י, להיותה בחינת התפשטות מן החכמה דאו"י בשורש אצילותה. וע"כ מתלבש בה אור א"ס בהחכמה וא"צ יותר. משא"כ זו"ן, שהם התפשטות החסדים מן הבינה מעצם אצילותם, אלא שיש בהם הארה מן אור החכמה, כנ"ל בדף ה' ד"ה וטעם. א"כ אין החכמה מתקבלת בהם זולת ע"י התלבשות תוך החסדים, כמ"ש הרב בשע"כ ביוה"כ. ע"ש. וע"כ לא יכלה הנוקבא להשתמש עם ז"א בכתר אחד, כי לא יכלה לעמוד במוחין ההם, אחר שהיתה מחוסרת מחסדים, כי החכמה וחסד קבל ז"א למקיפים, ולא היה בהמוחין אלא בינות וגבורות לבד, שהם חכמה בלי חסדים. וע"כ גם החכמה לא נתלבשה בהם כראוי להיות. והיא דרשה מהמאציל שישפיע לה שפע חסדים כדי שהחכמה תתלבש בהם, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, מפירושו, שתחזור לנקודה תחת היסוד ולבא פעם ב' בעי"מ מחסד דפב"פ, שתקבל המוחין על מ"ן נקבות, ואז יהיה לה בחינת חכמה וחסדים יחדיו, כמו שהם בז"א. (אות ה')."

שאלה: ידוע שהמלכות לא יכולה לקבל אורות דגדלות בלי חסדים.

מה זה ידוע? היא צריכה להביא את עצמה למצב שהיא תגלה את זה בפועל, כלפי אותה חכמה שצריכה להתגלות בה וכלפי אותם החסדים שהיא אז תרצה להשיג.

תלמיד: אז איך יכול להיות שמעלים אותה לקבל מ"ן מאבא ואמא כשהיא לא יכולה לקבל, שאין לה חסדים עדיין?

מ"ן היא יכולה. היא לא יכולה לקבל על מנת להשפיע, אבל לגלות את המצב שזה חסר היא יכולה.

תלמיד: זאת הסיבה שזו"ן עולים לאבא ואמא?

לא רק לזה, אלא גם בגלל זה. אחת מהעליות בשביל זה.

שאלה: אור חכמה זה אור או זה כלי?

אור חכמה זה מילוי שמגיע לכלי, שכלי זה אור חסדים.

תלמיד: אור חסדים זה לא אור, זה כלי.

אור חסדים זה אור שמופיע ברצון לקבל לפי מידת הדבקות שלו במאציל.

תלמיד: למה זה נקרא אור אם זה כלי?

אור חסדים זה לא כלי. הוא כך נקרא, אבל זה לא כלי. הוא התנאי שהרצון לקבל יוכל לעבוד בלקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אור חסדים זה כוונה על מנת להשפיע שאנחנו מגלים בתוך הכלי.

כן.

תלמיד: מה אנחנו מקבלים באור חסדים?

אור חכמה.

תלמיד: עוד פעם. אור חסדים זה אור או זה כלי?

זה אור שבעצם הוא כלי.

תלמיד: למה זה נקרא אור אם זה כלי?

מה זה אור? אור זה מה שממלא את הרצון.

תלמיד: אור זה מילוי.

מילוי. יפה. אז אור חסדים ממלא את הרצון.

תלמיד: זה לא באותה דרגה, זה משהו שמתגלה מעל הרצון לקבל?

הרצון לקבל הוא לא מיועד לקבל שום דבר מפני שהבורא שם תנאי, שאי אפשר לקבל רק במידת השתוות הצורה. הבורא רוצה על ידי קבלה והשפעה וכל התיקונים להביא את הרצון לקבל למצב שהוא יהיה דומה לו. לא לקבל, לא להשפיע, לא כלום, דומה לבורא. לכן הרצון לקבל מגלה שמה שחסר לו זה אור החסדים, כוונה על מנת להשפיע, כוח השפעה, על פני הרצון לקבל שלו. אם הוא מסוגל לעשות צמצום, שלא רוצה להשתמש בשום דבר רק בכוח התיקון שיבוא וייתן לו אור החסדים, כוונה על מנת להשפיע, ולפי הכוונה על מנת להשפיע הוא יוכל לקבל אור חכמה, תענוג שיהיה בעל מנת להשפיע, אז בזה הוא כך מתגלה.

תלמיד: יש צמצום, מסך, ואחר כך אנחנו מגלים אור חסדים, כוונה על מנת להשפיע. זו דרגה שונה בתוך הרצון לקבל? כי הכול נמצא בתוך הרצון לקבל. אני מבין שיש צמצום, מסך, ואחרי זה כוונה על מנת לתת אור חסדים. עד עכשיו חשבתי שאור חסדים זה אור שהוא נכנס לתוך הכלי, עכשיו אני מבין שזה הכלי.

רצון לקבל רוצה לקבל אור חכמה, מרגיש בזה תענוג. הוא מגלה שזה לא נכון מה שהוא רוצה, אלא יכולה להיות עבודה אחרת לגמרי, שהוא יקבל תענוג לא מזה שמקבל תענוג ישר לפי הרצון לקבל שלו, אלא יקבל תענוג מזה שהוא משפיע לעליון, סוג תענוג אחר לגמרי.

היכולת להשפיע לעליון נקראת "חסדים", אבל זו יכולת. מה הוא באמת משפיע? הוא משפיע את התענוג שלו מהעליון. התענוג שהוא מקבל מהעליון נקרא "חכמה", ואז החכמה הזאת צריכה להיות מלובשת באור החסדים. בעצם הוא מאוד רוצה בעצמו חכמה, אבל מקבל אותה אחרי מסך, צמצום ואור חוזר וכל החשבונות, רק כדי להנות לעליון.

יש לנו שני אורות, גם אור חכמה וגם אור חסדים. אבל אור החסדים זה תנאי, לכן נקרא כלי, תיקון. אבל הוא תענוג, תענוג מהשפעה, מזה שאני רוצה להשפיע, שאני רוצה להיות דבוק לעליון, זה תענוג. ואני על התענוג הזה צריך גם לעבוד, לבנות צמצום, מסך, אור חוזר והכול.

תלמיד: זה תנאי על מה?

תנאי שאני ארצה להשפיע, שאני צריך ליהנות, ליהנות מהבורא, מגדלות הבורא, מגדלות המשפיע.

יש תענוג, תענוג מקבלה ותענוג מהשפעה. תענוג מקבלה נקרא "אור החכמה", תענוג מהשפעה נקרא "אור החסדים". בסך הכול אנחנו צריכים לקבל את כל אור החכמה בכל אור החסדים, אנחנו צריכים את שניהם.

תלמיד: זה משהו שקיים בתוך הכלי כל הזמן, או שזה משהו שמקבלים אותו מאיפשהו?

מה זה מאיפשהו?

תלמיד: מקבלים הכול מהאור. זה משהו שהיה תמיד בתוך הכלי ואז אחרי הצמצום גיליתי שזה שם, או שזה משהו שמקבלים מהאור? כי אנחנו אומרים שאנחנו לא מסוגלים לעשות כלום, זה רק האור פועל.

אבל לפי החיסרון שלנו, לפי שאנחנו רוצים להיתקן. אנחנו הראשונים, אנחנו הקובעים את הפעולות.

תלמיד: מאיפה אני מקבל מסך?

מסך אתה מקבל מהאור שמשפיע עליך, מגדלות הבורא.

תלמיד: גם אור חסדים אני מקבל מהבורא?

אלא ממי?

תלמיד: כמו מסך. אור חוזר זה אותו דבר כמו אור חסדים, לא?

אור חוזר אתה מקבל מהבורא.

תלמיד: אור חסדים היה קיים כל הזמן בתוך הכלי?

אין דבר כזה שקיים בתוך הכלי כל הזמן.

תלמיד: כמו מסך. מסך זה משהו חדש, או שזה משהו שהיה קיים כל הזמן. אני עושה פעולה ואז אני מגלה שזה כבר היה קיים בתוך הכלי?

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: יש מלכות, עושים צמצום ויש אור חוזר.

מלכות זה רצון לקבל?

תלמיד: כן.

היא מרגישה את עצמה שהיא מקבלת?

תלמיד: יש בושה.

בושה, יפה. אז מה היא מבקשת? להפטר מהבושה.

תלמיד: היא רוצה להיות כמו האור ורוצה לקבל את כל האור.

ומה?

תלמיד: לקבל את כל האור ולגלות את הבושה.

מגלה בושה. נניח שהיא מגלה בושה. אז כשהיא מגלה את הבושה היא מעלה מ"ן ומקבלת את כוח הצמצום.

תלמיד: כשאנחנו מגלים את המסך זה משהו שאנחנו מקבלים מהאור?

ודאי, הכול מקבלים. חוץ מהרצון לקבל שמלכתחילה קיים בנו, כל היתר אנחנו צריכים לדרוש, לבקש, לקבל.

שאלה: מלבד המסך, אור חסדים משהו שהיה קיים כל הזמן?

איפה הוא קיים כל הזמן? אור חסדים בכלל לא קיים, לא קיים בכלל. זה אור של תיקון הבריאה, הוא לא קיים עד שבא התחתון ודורש את התיקון. אור חכמה זה אור של מטרת הבריאה, הוא קיים והוא בונה את הרצון לקבל. הרצון לקבל מתחיל להגיע למצב שהוא רוצה גם כן להשפיע, להשוות את עצמו וכן הלאה. אם הוא דורש תיקון, אז מגיע אור החסדים.

תלמיד: זה משהו שמגיע אחרי שאני עושה את התיקון?

אחרי שאתה מבקש תיקון מגיע לך כוח שנקרא "אור החסדים". זה תענוג גדול מאוד, אור החסדים, כי מתגלה לך גדלות הבורא, קשר עימו, עד כמה אתה יכול להשפיע לו. אור החסדים זה אור של תיקון הבריאה. ולפי כמה שיהיה לך אור החסדים אתה יכול לקבל את אור החכמה.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שכל מדרגה מקבלת רק מהמדרגה שמעליה, איך זה שזעיר אנפין ונוקבא שניהם עולים לאותה מדרגה, כאילו המלכויות שלהם שוות?

כי נוקבא נמצאת בגופו דזעיר אנפין, זה נוקבא שבגופו. זעיר אנפין בלי נוקבא לא יכול ונוקבא בלי זעיר אנפין לא יכולה, כששניהם נכללים אז נוקבא מקבלת מזעיר אנפין, מהפרצוף שלו, והופכת להיות נוקבא הנפרדת. זה תיקון מיוחד. היא נפרדת מזעיר אנפין דווקא על ידי הקטרוג, "לכי מעטי את עצמך" וכן הלאה.

תלמיד: האם השלב שהם עולים זה עדיין כשהיא נכללת, ואחרי המיעוט זה הולדה של המלכות הנפרדת?

כן.

תלמיד: ומי אומר לה "לכי מעטי עצמך"?

בינה, הקדוש ברוך הוא.

תלמיד: לָמה היא לא יכלה לקבל לגמרי?

חוסר חסדים. כשהיא עם הזעיר אנפין יש לה חסדים, בלי זעיר אנפין אין. לכן היא אומרת לָמה אני לא יכולה, לָמה אין לה חסדים? לכן לא יכולה להיות קשורה לבינה, שני מלכים לא יכולים להיות קשורים לכתר אחד, להשתמש בעליון אחד.

תלמיד: למעשה היא יוצאת מזעיר אנפין רק ברגע שעולים למעלה?

ברגע שהיא מגלה שהיא לא מסוגלת להיות נפרדת אז מתגלה הקטרוג, ואז היא מתחילה לעבור תיקונים כדי כן להיות נפרדת, כי בסופו של דבר היא חייבת להיות כמו זעיר אנפין, ממש בקומה שווה, זה גמר התיקון. אבל צריכים ללמוד, אני כאן נמצא כאילו סתום, הרבה דברים יש כאן באמצע.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-11_lesson_bs-tes-15_n1_p0_Pk7mtyHz

---

1. "וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי." (בראשית ל', א').↩