שיעור בוקר_02.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 18, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"
(המשך מכותרת: "מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו")

מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו

"כן כתב הרמב"ן ז"ל, בהקדמת פרושו על התורה, וכמתכונתו כתב גם כן הרח"ו ז"ל, במאמר הפסיעות. וזה לשונו: "וידעו המעיינים, שלא יבינו אף מלה אחת, מכל הכתוב בקונטרסים הללו, זולת במסירתם, מפי חכם מקובל, לאזן מקבל חכם ומבין מדעתו". וכן בדברי חז"ל (חגיגה, יא ע"ב): "אין דורשין במרכבה ביחיד, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו".

והנה דבריהם מובנים היטב, במה שאמרו, שצריכים לקבל מפי מקובל חכם. אולם, מהו החיוב, שגם התלמיד, צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו?" לא מספיק שיש מורה גדול, גם התלמיד צריך להיות בדרגה מיוחדת כדי להבין מדעתו מה אומר, מה מוסר לו המורה. כי יש כאן מסירה, לא מדובר בסתם לשמוע באוזן ולחשוב במוח, אלא בקבלה מיוחדת מהאחד לאחר.

"ואם אינו כך, אפילו יהיה צדיק, היותר גדול בעולם, אסור ללמדו! ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו, אם כן שוב, אין לו צורך ללמוד מאחרים?" עדיין יש כאן כמה שאלות שעלינו לפתור לפני שאנחנו ניגשים לעניין עצמו, מה זה נקרא מסירה מפי מקובל חכם.

"ובהמבואר לעיל, תבין דבריהם בתכלית הפשיטות. שהרי נתבאר, אשר עם כל המלות וההגה, הבאות במבטא שפתינו, אי אפשר לבאר על ידיהם, אף מלה אחת, מהענינים הרוחניים האלקיים, שהם למעלה ממקום וזמן המדומים. אלא, שנמצא שפה מיוחדת לענינים הללו, שהוא "שפת הענפים", על פי הוראתם ביחסם אל שרשיהם העליונים.

אולם שפה זאת, הגם שמסוגלת מאד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי חכמה, עוד ביותר מהשפות הרגילות, כמו שהובא לעיל, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שרשיהם.

כי היחסים הללו, אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון. כלומר, שבהסתכלות על הענפים התחתונים, אי אפשר להוציא מהם, שום הקש ודמיון כלל, על איזה דוגמא, בשרשיהם העליונים."

שאלה: מה זה אומר לקבל מחכם מקובל?

יש משהו שהמקובל רוצה למסור לתלמיד, והתלמיד כנראה מסוגל לקבל ולקלוט זאת לפי התנאים שיש בו, הוא הכין עצמו ולכן יכול לקבל את המסר הזה מהמורה. זאת אומרת, חייבים להיות כאן, כמו שאנחנו מבינים אפילו מהעולם הזה, מישהו שמוסר ומישהו שמקבל, וביניהם מערכת קשר בה מה שמוסר האחד יכול לקלוט האחר. כך הם יכולים להיות ביניהם בקשר בו התלמיד יכול להבין מה המורה מוסר לו ולהמשיך.

תלמיד: איך אנחנו יכולים בעשירייה לבדוק האם קיבלנו או לא קיבלנו מהמורה? האם קיבלנו מפה לאוזן, מפה לפה. יש איזה קריטריון שדרכו אפשר לבדוק האם אנחנו מקבלים כעשירייה או פשוט הקשבנו לשיעור?

נקרא ונראה. זה מה שהוא רוצה להסביר לנו, באיזו מידה, באיזו צורה, באיזו תכונה ובאיזו הכנה צריך להיות תלמיד כדי לקבל מהבורא מה שהבורא רוצה למסור לו. כי זה לא תלוי, כמו שהוא אומר, בחכמה, אלא בתנאים מיוחדים.

שאלה: הוא אומר "אפילו יהיה צדיק היותר גדול בעולם, אסור ללמדו!" לפי מה שבעל הסולם כותב אסור ללמד אותנו?

לא, אתה לא צדיק ולא חכם, אתה איש רגיל לכן אולי מותר לך.

תלמיד: אז למה הוא כותב את מה שהוא כותב?

הוא כותב בצורה שהוא יודע לכתוב. סמוך עליו.

תלמיד: אז איך אתה מסביר את המשפט הזה "רק אם השומע הוא חכם מעצמו"?

אני לא מסביר. אני רוצה להבין את הדברים האלה כמוכם.

תלמיד: הייתי אומר שזה אפילו קצת מעליב, "רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שרשיהם." למה הוא כותב כך?

אני מבין שאתה צריך לשמוע, זה הכול. כשתשמע תבין.

שאלה: מה זה "מקבל חכם ומבין מדעתו"?

אנחנו לא יודעים. בואו נלמד ונראה. נקרא כמה פעמים, נשאל או נחבר את כל השאלות שלנו ונתחיל להתפלל שיענה לנו, שייתן לנו אפשרות להבין מה קורה כאן. הקטעים סתומים.

קריין: שוב הפסקה האחרונה.

"כי היחסים הללו, אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון. כלומר, שבהסתכלות על הענפים התחתונים, אי אפשר להוציא מהם, שום הקש ודמיון כלל, על איזה דוגמא, בשרשיהם העליונים.

ולהיפך הוא, שמהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השרשים העליונים, כמות שהם ברוחניותם, למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. על דרך, שנתבאר במאמר "מהותה של חכמת הקבלה", אות ד' ד"ה "הממשיות שבחכמת הקבלה". ואחר, שמשיג היטב את השרשים העליונים, מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים, המוחשים שבעולם הזה, ולידע, איך כל ענף מתיחס אל שרשו, בעולם העליון, בכל סדריו, בכמות ואיכות.

ואחר שיודע, ומבין את כל זה היטב, אז נמצאת לו שפה משותפת, בינו ובין רבו. דהיינו, "שפת הענפים". אשר על פיה, יוכל החכם המקובל, למסור לו כל מחקרי החכמה, הנוהג בעולמות העליונים הרוחניים. הן מה שקיבל מרבותיו, והן הרחבתו בחכמה, שמצא בעצמו. כי עתה, יש להם שפה משותפת, לשניהם. ומבינים זה את זה.

אולם, בעת שהתלמיד, אינו חכם ומבין מדעתו את השפה ההיא, דהיינו הוראת הענפים על שורשיהם, מובן מעצמו, שאין ביכולתו של הרב, להסביר לו אף מלה אחת בחכמה הרוחניות הזו. ואין צריך לומר, לישא וליתן עמו במחקרי חכמה. היות, שאין להם כלל שפה משותפת, להשתמש עמה. ונמצאים, שהם כמו אלמים. ועל כן, בהכרח, שאין מוסרין מעשי מרכבה, שהוא חכמת הקבלה, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו.

ויש לשאול עוד לפי זה: מאין החכים התלמיד, עד לידי כך, להכיר היחסים של ענף ושורש, מתוך התחקות על השרשים העליונים?

והתשובה היא: אשר כאן שוא תשועת אדם, אלא לעזר אלקי אנו צריכים! אשר, הזוכה למציאת חן בעיניו ית', הריהו ית', ממלא אותו בחכמה בינה ודעת, להשכיל השגות עליונות. ואי אפשר להסתייע בזה, מעזרת בשר ודם, ולא כלום. אכן, אחר שמצא חן בעיניו ית', וזכה בהשגה העליונה, אז מוכן לבוא ולקבל מרחבי חכמת הקבלה, מפי מקובל חכם. כי עתה, יש לו עמו שפה משותפת, ולא זולת ".

שאלה: לפי הכתוב, איזה סוג כוח עלינו להוסיף לכלי שלנו כדי להוסיף ולמצוא חן בעיני הבורא?

אנחנו צריכים להשתדל להיות טובים בעיני הבורא. פשוט מאוד תתחילו לשאול את עצמכם כל פעם, במה אני יכול למצוא חן בעיני הבורא. יש פה דברים הכרחיים שעלינו לקיים, לבוא לשיעור, להתקשר לחברים, לקיים את מה שכתוב בחכמת הקבלה בצורה הרגילה, בוא נגיד במינימום הנדרש מאיתנו, ויש עוד שאלות שעלינו לשאול את עצמנו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות מוצאי חן בעיני הבורא. זה לא פשוט. לשאול, לחפש על ידי מה יכולים למצוא חן.

אם אנחנו מקיימים את כל התנאים בעל מנת להשפיע, אנחנו מגיעים לקשר רגיל, נכון, אנחנו רגילים. אם אני רוצה להגיע לכך שאני מביע אהבה לבורא, שאני רוצה להיות טוב בעיניו, רוצה שהוא יאהב אותי לא בצורה אגואיסטית, אז יש כאן שכלול מיוחד שעליו אני צריך לחשוב ולהתייחס לבורא באופן שאני רוצה למצוא חן בעיניו לא מתוך שאני מקיים, שאני רגיל, אלא יש תוספת, אני מתחיל לרכוש כזה יחס לבורא שדרכו הוא יכול לתת לי כניסה למצבים הקרובים אליו, ואז כמו שהוא כותב, "הריהו ית', ממלא אותו בחכמה בינה ודעת, להשכיל השגות עליונות. ואי אפשר להסתייע בזה, מעזרת בשר ודם, ולא כלום. אכן, אחר שמצא חן בעיניו ית', וזכה בהשגה העליונה, אז מוכן לבוא ולקבל מרחבי חכמת הקבלה, מפי מקובל חכם". אחרי שכבר יש לו קשר עם הבורא הוא יכול ללמוד מהמקובלים את מה שהם אומרים, את התוכן הפנימי שהם רוצים למסור לו. "כי עתה, יש לו עמו שפה משותפת, ולא זולת".

שאלה: יוצא בעצם שקודם כל מה שמפתח את האדם זה הקשר שלו עם הבורא ומציאת חן, ורק אחרי זה יש את הרב, איך זה יכול להיות?

לא. הוא מדבר על אדם שנכנס לחכמת הקבלה ולומד, מתחבר למורה, מתחבר לחברים ולכול, ועכשיו הוא רוצה לדעת איך הוא בכל זאת גורם נחת רוח לבורא בצורה מיוחדת, איך הוא מוצא חן בעיני הבורא, זאת אומרת יש לו תשוקה להיות טוב בעיני הבורא.

זה לא להשפיע סתם, זה לא להיות מחובר עם החברים, אלא צריכים כאן בהחלט להיות בערגה מיוחדת לבורא. אני מאוד רוצה שהוא ייהנה ממני ללא שום קשר אליי, אני מוכן לעשות כל מה שהוא רוצה ממני כלפי החברים, כלפי העולם, ועוד. האדם מרוקן את עצמו מכל הכוונות לעצמו, וממלא את עצמו רק בכוונות כלפי הבורא.

אני לא יכול להביע את זה, אין מילים.

שאלה: מה זה אומר שתלמיד הכין את עצמו?

כנראה שמוכן למסירות נפש שלמה. מילים אחרות אין לי.

תלמיד: כתוב כאן שכדי שתהיה העברה כזו צריכים שתהיה שפה משותפת. אני מנסה לתאר את זה לעצמי, מה זה אומר שפה משותפת ביני לבינך?

כשאנחנו נגיע לדברים הגבוהים האלה, אז זה יהיה לנו מובן.

שאלה: אמרת שלא החכם הוא הלומד, אל תהיה חכם גדול, תשתוק, תקשיב, תמשוך את האור המחזיר למוטב וככה תקלוט משהו. מה הכוונה?

לכן תמשיך כמו שאתה, תשתוק ותלמד.

תלמיד: ומה עם האור המחזיר למוטב?

אל תדאג, הוא ישפיע.

תלמיד: כלומר צריך למשוך אותו בכל מקרה.

בסדר, זה במידה שאתה מושך את עצמך לחיבור עם החברים ולבורא דרכם.

תלמיד: כשאתה מלמד אותנו, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?

כמו שכתוב, וככל שכל אחד מבין, כך הוא מתייחס.

שאלה: מתי אנחנו בונים את הכוונה למען הבורא, האם לפני הפעולה, במהלך הפעולה או אחריה? מתי צריך להחזיק בכוונה?

כל הזמן. הכוונות שלנו לבורא הן צריכות להיות אצלנו בהתפתחות כל הזמן, כי זו בעצם המטרה הסופית שאליה אנחנו מכוונים.

שאלה: האם תלמיד חכם יכול להעביר את הזמן בלי לשאול את הרב שאלות?

ודאי.

שאלה: בטקסטים האלו הוא מדבר הרבה על הדעת, האם עלינו לחשוב שהוא מדבר גם על "אמונה מעל הדעת", כשהוא אומר "דעת"?

גם וגם.

כינויים הזרים לרוח אנושי

"ועם כל המתבאר לעיל, תבין, מה שנמצא לפעמים בספרי הקבלה, כינויים וערכין הזרים מאד לרוח אנושי. והמה שכיחים ביותר בספרי הקבלה היסודיים, שהם ספרי הזוהר ותיקונים וספרי האריז"ל. אשר המה מתמיהים מאד: מה היה להם, לחכמים האלו, להשתמש בכינויים נמוכים כאלה, לביטוי רעיונות נשגבות וקדושות הללו?

אולם, אחר שרכשת לך את הידיעות, המובאות לעיל, יובן לך הדבר על אמיתו. כי נתבאר, שאי אפשר כלל להשתמש בהסברת החכמה הזאת, בשום שפה ולשון שבעולם, זולת בהשפה המיוחדת להדבר, שהיא "שפת הענפים", על פי היחסים לשרשיהם העליונים.

ולפיכך, מובן מאליו, שאי אפשר לעזוב איזה ענף או איזה מקרה של ענף, מפני הנחות דרגה שלו. ולא להשתמש עמו, לבטוי המושכל הרצוי, בתוך קשרי החכמה, בו בעת, שלא נמצא בעולמנו שום ענף אחר, שנקחהו בתמורהו. כי כמו שאין שתי שערות יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים, שיתיחסו לשורש אחד.

באופן, שאם נשאיר איזה מקרה, שלא להשתמש עמו, נמצא, שמלבד שאנו אובדים את המושכל הרוחני ההוא, שכנגדו בעולם העליון, כי אין לנו עוד שום מלה תמורתו, להראות על השורש ההוא, הנה עוד יזיק דבר זה, לכל מרחבי החכמה כולה, ועל כל הקיפה, שהרי נעדר לנו טבעת אחת, משלשלת כללות החכמה, הקשור במושג ההוא." זאת אומרת שפת הענפים, שפת הקבלה היא מאוד מאוד קשוחה, מאוד מאוד מדויקת. כי כשהמקובלים נתנו כינויים לכל מיני הבחנות רוחניות הם ידעו בדיוק את הקשר בין ענף ושורש ואיך אנחנו יכולים להשתמש בהם כדי לעורר דווקא את הכוחות שיפתחו אותנו. לכן דווקא בצורה כזאת הם כתבו ומסרו את הידיעות שלהם אחד לאחר וגם לנו.

"על כן נמצא, שמטיל פגם על החכמה כולה. כי אין לך עוד חכמה בחכמות בעולם הזה, שיהיו הענינים מלוכדים וקשורים זה בזה, בדרך עילה ועלול, קודם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, הקשורה מראשה עד סופה, זה בזה ממש, כמו שרשרת ארוכה. אשר ע"כ, בהעלם לנו ידיעה קטנה בינתים, נחשכה בעדנו כל החכמה כולה, משום שכל עניניה קשורים חזק זה בזה, ומתלכדים לאחד ממש.

ומעתה, אין שום תמיהא עליהם, במה שמשתמשים לפעמים בכינויים זרים. כי אין להם חירות של בחירה בהכינויים, להחליף ולהמיר רע בטוב או טוב ברע. אלא שמוכרחים תמיד להביא, בדיוק אותו הענף או המקרה, המורה באצבע על שורשו העליון, בכל השיעור הנחוץ להענין. וגם מוכרחים להרחיב הדברים, עד שיספיקו להגדרה מדוייקת, לעיני חבריהם המעיינים."

שאלה: מקובל מצביע על שורש כשהוא משתמש בשפת הענפים. האם הוא צריך לבטא בדרך כלשהי את כל המרחב הזה שמפריד בין ענף לשורש?

הוא לא חייב, מפני שבזה שהוא מראה לנו משהו, אז המדרגה הזאת שהוא פותח לנו כוללת את כל המדרגות ממנה עד אינסוף ואת כל המדרגות ממנה עד המדרגה הנמוכה ביותר. זאת אומרת כל הגדרה, הבחנה של איזו מדרגה ומצב מסוים, היא כוללת בתוכה את מה שיש מעליה עד אינסוף וממנה עד המצב הנמוך ביותר, כי יש כאן גם אור ישר וגם אור חוזר. ולכן ההגדרה היא כוללת את הכול.

שאלה: בקטע הקודם הוא כותב שאם התלמיד הוא חכם, אפשר ללמד אותו, אבל את הצדיק והגדול ביותר בעולם אסור ללמדו. מה זה הצדיק פה ומה אפשר לקחת מזה לעבודה שלנו?

צדיק הכוונה שהוא יכול להיות חכם, יכול להיות שהוא נמצא בכל מיני מצבים גדולים, אבל אין לו קשר, אין לו מסירות נפש, לכן הוא לא יכול לקבל את מה שהמקובל רוצה לתת לו, כי אין מגע, אין קשר ביניהם. לפי החכמה הוא יכול לשמוע, אבל אין קשר פנימי.

תלמיד: אז איך הוא נעשה צדיק?

הוא נעשה צדיק בזה שמצדיק את הבורא ומקיים את הכול במה שמתאפשר לו, אבל הוא עדיין לא מקושר עם המורה בצורה כזאת שהמורה יכול למסור לו את זה. צריך להיות קשר פנימי בין המורה לבין התלמיד, שזה יזרום מהמורה לתלמיד.

שאלה: מהם התנאים שצריכים להיות על מנת שקודם הקבוצה ובהמשך גם הדור, יוכלו לקבל את מה שהמקובל רוצה למסור לכל האנושות?

אני לא כל כך יודע מפני שהתנאים האלה עשויים להשתנות, אנחנו נמצאים בדור האחרון ולכן הדברים משתנים. אני חושב שהם יגיעו אלינו בצורה קלה יותר מזו שהיתה בדורות הקודמים, ונוכל ממש כולנו לקבל את המסירה הפנימית הזאת מהבורא דרך המקובלים שפעלו במשך כל הדורות.

שאלה: בעל הסולם כותב בתחילת הפסקה "באופן, שאם נשאיר איזה מקרה, שלא להשתמש עמו, נמצא, שמלבד שאנו אובדים את המושכל הרוחני ההוא", למה הכוונה בזה שאנחנו כן משתמשים בכל דבר?

שאנחנו רוצים למצוא את השורש לכל דבר, ולהשתמש בו בצורה שנכוון אותו כלפי כל הבריות ודרכן לבורא.

תלמיד: האם במצב שלנו אנחנו יכולים לעשות את זה, או עוד לא?

להשתדל בטוח, בלי זה אנחנו לא נתקדם, זה התנאי להיות בדור אחרון.

תלמיד: בכל מקרה שפוקד אותי אני צריך לבדוק מה השורש שלו, לנסות לפחות?

כן.

שאלה: מהו הפגם בזה שאני לא לוקח כל מצב ומצב ומברר אותו בקשר בינינו. איזה פגם אני עושה?

אתה מונע בזה את התיקונים, גם לעצמך וגם לאחרים.

שאלה: בעניין המסירות לרב, אני רואה שיש חברים שהיחס שלהם לרב הוא מאוד פנימי, חזק ומעורר התפעלות. איך אדם יכול להידבק בחברים האלה ולרכוש יחס כזה כמו שלהם?

זה לפי הנקודה הפנימית שבלב של כל אחד ואחד, עד כמה הוא רוצה לקבל דרך כל ההשתלשלות הזאת מהבורא אליו את הדרך, השביל והמסירה. אין כאן מה לעשות, רק להיות קשור. לא צריכים בשביל זה להיות קרובים פיזית, לעשות פעולות מכניות, אלא הכול במסירות הנפש מה שנקרא.

תלמיד: נראה שיש כאלה שאצלם זה נמצא ותמיד היה, והולך וגובר, ויש כאלה שלא משנה מה הם עושים, הם לא מצליחים להדביק את הפער. מה העצה כאן?

להשתדל, כל אחד לפי שורש נשמתו, לפי איך שהוא נמצא במערכת אדם הראשון. הוא צריך להאמין שההזדמנות שקבל בחיים שלו, זאת ההזדמנות שלו, וכך להמשיך. בכל זאת, דרך רבו זה עניין מיוחד מאוד, אבל העיקר זה דרך הקבוצה.

צריכה להיות עשירייה חזקה שמחזיקה בדרך, שהיא לא סוטה מהדרך בשום דבר, וכל הזמן מכוונת את עצמה יותר ויותר בצורה חדה דרך ייחודה לבורא, וזה העיקר. ואז בטוח שמתקדמים לתיקון הגדול.

הבעיה היא שבכל התיקונים האלה עד שנכנסים לתכונות ההשפעה ממש, אנחנו דורשים, "איפה התוצאות? איפה אני משיג? איפה מה שמגיע לי?". מה שאין כן, כמו שגם למדנו היום, כשמגיעים קרוב יותר למטרה, אז רואים שדווקא ההשתוקקות למטרה, החיסרון למטרה, הייסורים האלו של אהבה, הם הכי מתוקים, וזה מה שאנחנו צריכים לרכוש.

שאלה: מה זה אומר שהתלמיד הכין את עצמו?

תלמיד שהכין את עצמו זה נקרא שהוא נמצא במגע עם החברים, מגע טוב, כמו שצריך להיות. שיש ביניהם כלי משותף, שכל אחד משלים ברצונות שלו את האחרים לעשר ספירות, לכלי שלם. והם רוצים את הכלי השלם הזה להגיש לבורא, ובודקים את הכלי השלם שלהם כך שהבורא יוכל להשפיע שם את מה שהוא צריך כדי לקבל מאתנו נחת רוח, ואנחנו משתוקקים להיות בזה. זה נקרא "כלי שלם".

שאלה: האם אהבה למורה היא תנאי לקבלת חכמה ממורה?

כן, אבל זאת לא אהבה כמו שחושבים ברחוב. האהבה הזו היא כמו שיש איזה מקור שדרכו אני מקבלת חיים, כוח חיות, הרגשת העולם העליון, הרגשת הכוח העליון, העולם הבא וכן הלאה, ואני קשורה לאותו מקור, והקשר הזה הוא קשר פנימי, רוחני. זה לא קשר אחר כמו בעולם שלנו.

שאלה: מה זה קשר פנימי עם הרב שהוא התנאי להגיע למסירות נפש? האם זה תלוי באדם לפתח כזה קשר ואיך בונים אותו?

כן. קודם כל זה תלוי באדם ובתפילת האדם לבורא. דבר נוסף, האדם צריך לחפש את זה. הוא צריך לחפש איך הוא מגיע לקשר כל כך חזק וטוב, נכון, מיוחד עם המורה, עם הרב שלו, שדרכו הוא מגיע לקשר עם הבורא.

צריכים להבין שאלה מדרגות. יש אדם, למעלה ממנו מורה ולמעלה מהמורה בורא. ולא יכול להיות שאדם יקפוץ ישירות לבורא, זה שקר, לכן שיחפש איך להגיע למצב כזה. הוא לא צריך להכיר את המורה שלו פיזית, הוא לא צריך לראות אותו אפילו. אלא הוא צריך להתכלל מאותם הדברים שהמורה מלמד כדי לבנות בזה את עצמו ולהיות מוכן דרך המורה להתקשר לבורא.

שאלה: האם זו ברכה מיוחדת מלמעלה כאשר יש קשר פנימי עם הרב?

הייתי אומר כך, קשר פנימי עם הרב יש לאותם אנשים שרוצים במיוחד להתכלל עם הרב באותה עבודה שהרב עושה בעולמנו. זאת בעיקר הפצה, ואולי גם ללמד, גם לארגן אנשים אחרים, יותר ויותר לקרב אותם. זאת העבודה שבזה התלמיד מתחבר לרב.

שאלה: מהי התכונה של דעת? האם זה מתעורר בעבודה הפנימית של האדם לאחר שעבר את המדרגה?

דעת זו דרגה שאדם מקבל כשהוא מתקשר בצורה מיוחדת למדרגות חכמה ובינה. מה שמקשר בין חכמה ובינה וכולל את שתיהן נקרא "דעת".

שאלה: ממה מורכבים השורשים הרוחניים העליונים וכיצד אנו מתחברים אליהם?

כל השורשים שלנו מורכבים מרצון לקבל, ורצון להשפיע, והאור העליון שעובר דרכם וכך מגיע אלינו. הוא מלובש בהתקשרות ביניהם, בין רצון לקבל ורצון להשפיע, ככלי, והאור העליון עובר דרך הכלי הזה אלינו.

שאלה: האם אנחנו צריכים להעלות את חשיבות רצון הרב לדרגת חשיבות רצון הבורא, ואז להידבק לאח"פ דעליון?

אין לנו בכך שום בעיה. מה הרב מלמד אתכם? חיבור ביניכם והשפעה לבורא. משני התנאים האלה אתם מבינים מה צריך לעשות - לפתח רשת קשר, להראות לכולם איך זה נעשה, לפרסם את הדברים האלה, לחפש עוד ועוד חברים שיתחברו אלינו כדי שנגדל "כי ברוב העם גדלות המלך", ואז יהיה לנו יותר קל להעביר את המשא הגדול ממקום למקום, מהעולם הזה לעולם העליון.

תלמיד: האם זה נקרא "קשר עם רב"?

כן, ודאי. מה עושה הרב? הרב הוא המקשר ביניכם לבורא ומסביר במה אנחנו יכולים למצוא חן בעיני הבורא.

שאלה: אמרת שהאדם מגיע לקשר אמיתי עם הבורא דרך המורה, ולפני כן כל הזמן שמענו שאנחנו מגיעים לזה דרך העשירייה.

בלי עשירייה ודאי שלא תגיעו, כי בלי עשירייה אתה לא נמצא. למדנו וקראנו על זה. בלי עשירייה אתה לא תקבל שום דבר במדרגה שלך שבה אתה צריך להיות מאורגן בעשירייה. למעלה מהעשירייה שלך ישנו המורה ולמעלה מהמורה ישנו הבורא, אז תכין את עצמך כך שתוכל להידבק למורה וממנו לבורא.

תלמיד: האם כחלק מהתהליך האדם מתחיל לגלות, לזהות, להרגיש את סדר הפעולות בחיבורים האלה?

אתה רוצה לשאול אותי כך, "האם אני עכשיו חייב לקיים את הדברים האלה מפני שאני שומע אותם ממך, או שאני יכול לחכות עד שאני אבין ואשיג אותם בעצמי, ואז אני אעשה את זה לפי מה שהשגתי?". זה עניין של אמונת רבו, אם אתה מאמין למורה שכך צריך לעשות, ומקבל את זה ויודע ובטוח שכך הוא העניין ואין שום דבר אחר, אז אתה בזה חוסך הרבה זמן.

שאלה: בכל רגע מתעורר רצון חדש. אם כן, איך אני יכול לחשוב על החברים ועל הבורא כל הזמן כמו מקובל?

עם כל רצון שמתעורר בך אתה בודק עד כמה דרכו אתה יכול להיות קשור לחברים ולבורא. מה זה מפריע? זה לא מפריע, זה דווקא מקדם אותך. אם תתעמק בזה כך, אז תראה עד כמה הבורא מוביל אותך דרך החברים אליו.

שאלה: איך יכול להיות שבעל הסולם והאר"י הפכו לגדולים מהרב שלהם?

קודם כל זה לא אומר שהם יותר או פחות גדולים, אנחנו לא יכולים למדוד ולשקול אותם, והאמת שאני לא שואל את זה. היו הרבה מקובלים שגילו את כל הדברים האלה בצורה מסוימת, כל אחד מעומק נשמתו, כמו רמב"ם, רמב"ן, רמח"ל שהיה גדול מאוד, כל החסידים הגדולים מהמאה ה- 17, ה- 18. היו אלפי אנשים שבמשך אלפיים השנה האלה השיגו את האלוהות וכתבו עליה הרבה דברים. יש ביניהם כאלה שזה באמת מעניין באיזו צורה הם השיגו את האלוהות ובאיזו בצורה מיוחדת הם כתבו, כל אחד מתוך שורש נשמתו.

לכן אני ממליץ במשך הזמן, אם יהיה לכם זמן בעתיד, לפתוח את הספרים שלהם, זה טוב שתכירו אותם קצת. זו לא חובה, אלא למי שיש זמן להתעניין קצת כדי לאוורר את הלב והנשמה, במיוחד עם רמח"ל. בינתיים אנחנו עוברים על חומר הכרחי שעלינו לעבור מבעל הסולם וקצת מרב"ש, נקווה שעוד מעט נסיים את זה, לפי התוכניות שלנו זה צריך להסתיים תוך שנה בערך, ואחר כך נלמד כתבים יותר מיוחדים של המקובלים האחרים שהיו ברוחניות לא פחות מבעל הסולם והאר"י, אומנם אנחנו לא יכולים למדוד את זה. עוד נלמד, עוד נראה מהם, מהגדולים, מהקטנים, איך כל אחד מבטא זאת בצורה מיוחדת לפי שורש נשמתו, איך הוא מגלה את הבורא.

שאלה: לפני מספר ימים חזרתי מישראל, במשך הנסיעה צפיתי בשיעור עם החברים מהעשירייה שלי, ועוד לא ברור איך אנחנו יכולים להעביר את הדוגמה הזו זה לזה וירטואלית. אנחנו חיים בעולם גשמי, וכל פעם כשאנחנו רואים איזו תמונה לא ברור איך בכלל אפשר למסור אותה. הרי המקובלים התאספו פיסית וכל הפעולות שהם ביצעו תמיד היו להם לעזר וגם הפריעו, כי פיסית זה כולל גם הרבה מאוד הפרעות. איך אנחנו יכולים לעשות את זה? לי זה לא ברור.

אני חושב שאנחנו מתקרבים למצב שאנחנו כולנו נהיה במקום רוחני אחד, ברצון אחד. אתה תהיה בבלטיה, אני בישראל ואחרים במקומות שונים בעולם, וזה לא ישפיע עלינו, כולנו נרגיש שנמצאים ממש במקום אחד, ברצון אחד, בלב אחד. אני מקווה מאוד שנתחיל להרגיש את הלב האחד שלנו וכך יהיה.

אני מאוד שמחתי לראות אותך כאן בישראל. ומי שרוצה להגיע צריך להתכתב דרך ראשי שפות ולבוא אלינו, אנחנו נשמח לארח אותו.

בקשר למקום אחד, ודאי שנהיה. כמו שכתוב, "צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה". זיו השכינה זה הכתר העליון, האור העליון שמשפיע עליהם והם כולם יושבים יחד ונהנים מזיו השכינה. מתי זה יהיה? מתי שנגיע לדרגה הזאת של הצדיקים. צדיק הוא מי שמצדיק את הבורא. בינתיים נתחבר כך, אתם רואים שהתגלתה ההזדמנות, אפשרות להיות מחוברים דרך האינטרנט, אז נקווה שכך נמשיך בקשר יותר ויותר הדוק, העיקר הוא לפתוח את הלבבות.

שאלה: איך החברים יכולים בחיבור ביניהם להתחבר למקובל?

דרך זה שאתם מתחברים ביניכם אתם יכולים להתקשר ישירות לבורא, ולא כתוב באף מקום ל"מקובל". לכן לא לתלות בי את החיבור והעתיד שלכם, אתם צריכים לראות שככל שאתם מתחברים יחד, בתוך החיבור ביניכם אתם עומדים לגלות את הבורא, את הקשר עימו, זאת המטרה שלכם. אני רק עומד מהצד ומלמד אתכם, מכוון אתכם כל הזמן לאותו קשר ביניכם ועם הבורא.

תלמיד: איך אנחנו יכולים למצוא את אותו מקום אחד, אותו מקום רוחני שכולם מכוונים אליו ושאין הבדל בינינו?

בחיבור הלבבות. אנחנו עושים את זה ככל האפשר, וכבר יותר ויותר מובן לנו איך זה צריך להיות מאורגן, מחובר, מכוון. אני דווקא שמח לראות איך זה מיום ליום מתייצב. לכן נעבוד על זה, נמשוך אלינו עוד צעירים, מתחילים, וכך נתקדם.

(סוף השיעור)