שיעור בוקר 08.05.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"עולים למעלה מהדעת" - הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי

קריין: קטע ראשון, כותב הרב"ש.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. 

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב." 

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

לפי מה הוא קובע שבאמת הבורא כבר טוב ומיטיב, הוא עדיין לא מקבל את זה באיבריו, בהרגשה שלו.

קריין: קטע שני, כותב בעל הסולם.

"האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא. 

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

מי יעזור לנו להבין מה קורה כאן? למה כשהוא עושה פעולה שממליצים לו לעשות, ללכת למעלה מהדעת, ולהתייחס אחרת אולי לבורא, לחברים ולעולם. למה זה משנה ופתאום הוא רואה הכול ההיפך, ופתאום הוא רואה את העולם האמיתי וקודם לא ראה?

שאלה: הוא כותב ש"בשביל עצמו אינו רוצה לחיות".

אז מה?

תלמיד: הבורא הביא אותו לאיזו נקודת התחלה מסוימת, ייאש אותו מעצמו, כי הוא עבר הרבה מאוד אכזבות וייאוש בחיים, שהביאו אותו לאיזושהי נקודת התחלה שממנה הוא כבר יכול לחשוב.

ממה האכזבות והייאוש?

תלמיד: מכל התקוות שהיו לו בחיים, דברים שהוא חשב שהוא יצליח בהם ולא הצליח, ואיך שהוא רואה את הטבע שלו.

הוא עבר את כל המדרגות של מפעל הפיס, כל מיני משחקים וכל מיני אפשרויות והזדמנויות ולא הצליח בשום דבר.

תלמיד: כן.

ועכשיו נגיד אני מגיע לכאן ואז ומה אני רוצה?

תלמיד: יש לי תקווה שתהיה לי איזו סיבה לחיות.

טוב.

שאלה: מה שקורה, זה שהאדם משנה את המטרה שלו בחיים. במקום למלאות את עצמו, הוא רוצה להיות דבוק בבורא ואז כשהוא מבטל את עצמו - כמו שהוא אומר בקטע שקראנו - והוא מצליח כנראה להידבק בבורא, אז הוא אומר שהבורא הוא טוב ומיטיב.

כן. זה נכון. אפילו שלא מצליח.

שאלה: הוא כותב, שהאדם צריך לבטל את רשותו מפני רשותו של הקב"ה, אז לפי מה שאני מבין ששאלת, להגיע לביטול של רשותו, האדם לא יכול לבד והוא צריך עזרה. ואני חושב שהעזרה שהבורא נותן בשלבים אולי ההתחלתיים, זה שהוא מביא את האדם לאט לאט למצב שהוא מרים ידיים.

זה נראה מצד אחד בכוח, ואנחנו רואים את זה הרבה פעמים בחברה, שאנשים עוברים כל מיני מצבים לא פשוטים, ורק אז הם מצליחים להגיע להכנעה מוחלטת וגם אז רואים שהבורא עוזר, ופתאום המצב מסתדר. אבל בשלבים הראשונים זה נראה כאילו שהבורא הוא רע ועושה לנו לא טוב. אבל בפועל כפי שאני מבין את זה עכשיו, הוא עוזר לנו בצורה מאולצת לחוות ולראות שרק כשאנחנו מרימים ידיים ונכנעים אליו, אנחנו מקבלים עזרה ואז יכול להיות שזה נצרב בתוכנו לאט לאט ואז אנחנו יכולים אחרי זה לפעול בצורה יזומה כי נוצרת האמונה שיש דבר כזה.

כן. יפה אמרת.

שאלה: אני חושב שהכול זה משחק החיים, לשחק את המשחק הזה עד הסוף, מדרגה אחרי מדרגה אתה מצייר לעצמך את מה שאתה רוצה באמת לגלות, איך אתה רוצה להבין בשכל ואחר כך בלב וכל פעם שלב אחרי שלב אתה מגלה שהמשחק הזה לאט לאט בסוף נהיה אמיתי. ואתה לא מוותר, ממש כמו שחקן שמשחק את זה עד הסוף לא מוותר, לוקח את התפקיד עד הסוף.

איזה תפקיד?

תלמיד: תפקיד שאתה רוצה להיות משפיע, שאתה רוצה לאהוב ואפילו שאתה מקבל בפנים התנגדויות, אתה משחק אותה עד הסוף. אתה מראה לכולם, לחברים, שזה מה שאתה רוצה, זאת המטרה שלך. ובסופו של דבר לאט לאט זה נהיה יותר ויותר, יותר ויותר אמיתי. אתה גם מאמין שבאמת הבורא הוא בתוכך, אתה מבקש מתוכך לצאת מתוך היצר הזה, שלא נותן לך להגיע לאהבה ולהשפעה ולאט לאט אתה יוצא מזה, בונה את עצמך דרך החברה.

בסדר. כן.

שאלה: במה העשירייה עוזרת לאדם לעלות למעלה מהדעת, מה הכוח שלה להוציא את האדם למעלה מהדעת?

זאת צריכה להיות שאלה יותר אליכם ולא אליי. במה העשירייה עוזרת לאדם לרכוש מדרגה למעלה מהדעת, להתחזק בדרגה הזאת?

מי יכול לענות?

תלמיד: גם אתמול במאמר שקראנו הוא עשה שם חלון ואמר, אם בן אדם מנותק לגמרי, רק חשיבות של החברה תעזור לו לעלות.

כן.

תלמיד: ויש פה עניין של למעלה מהדעת, ונראה לי שצריך חשיבות בשביל זה, כי הבורא נסתר.

יש בין רוחניות וגשמיות משהו באמצע. שיכול להיות קשור לגשמיות ויכול להיות קשור לרוחניות וזאת החברה. ואז כשאנחנו מתקשרים לחברה, מוכנים להשתמש בה - וסליחה שאני אומר כך, אבל להשתמש בה. אז אנחנו יכולים לעלות מהעולם הזה לעולם העליון. בסך הכול אנחנו יכולים להיאחז בחברה, בכל מיני צורות שהן גשמיות ורוחניות ואז יש לנו כאן מבחר אמצעים שאפשר לעשות. ולכן דווקא על ידי החברה אנחנו יכולים לעלות.

שאלה: במה שונה הכוח של העשירייה לפעול על האדם, לעלות אותו למעלה מהדעת, לבין כוח של חברה שלמה, של הכלי העולמי, נגיד כמו בכנס כשמתאספים וזה יכול לתת כוח?

ודאי שאין שום הבדל. יש הבדל בעוצמה, כשהכלי העולמי, אם יש לו חיבור, אז יש לו עוצמה יותר גדולה מעשירייה.

תלמיד: איזה כוחות האדם יכול לסחוט בכנס כדי לעלות למעלה מהדעת, בשונה מעבודה שוטפת בעשירייה, מה הוא יכול להוציא משם?

קודם כל הוא מתחבר לכלי הרבה, הרבה, הרבה יותר עוצמתי. ועכשיו תלוי בו עד כמה הוא מסוגל להפעיל את עצמו ואת הכלי להתקשר ביניהם וכך לעלות. זה או שאתה יושב במכונית "סיטוראן דהשבו" ישנה שהיו כאלה פעם, וזה דווקא אוטו טוב, או מרצדס מודרני, אז יש הבדל. אבל למקובל לא כל כך חשוב ההבדל, העיקר בשבילו זה להיות בזה, להשתמש באמצעי.

תלמיד: מה תלוי כאן באדם?

באדם תלוי הכול. או שהוא מבטל את עצמו כלפי האמצעי או לא, ואז תלוי מהו האמצעי.

שאלה: עכשיו גם אנחנו יכולים להיות על אותו רכב מודרני ומהיר. זאת אומרת גם עכשיו אפשר לספוג כוחות מהכלי העולמי, זה לא חייב להיות בזמן כנס. במה שונה הרגע הזה, שכל הכלי העולמי נמצא יחד לבין מעמד של כנס, מה השוני פה בתפיסה?

שם הכלי הרבה יותר עוצמתי, אתה יכול לחבר את העגלה שלך לא לסיטרואן אלא למרצדס או עוד יותר.

תלמיד: למה עכשיו אני לא יכול לעשות את זה, מה חסר לי עכשיו כדי להתחבר?

זה תלוי כלפי מה לבטל את עצמך.

תלמיד: השאלה שלי על הזמן, על המעמד. במה שונה המעמד הזה ממעמד של כנס, למה אי אפשר עכשיו לסחוט משהו מהרגע הזה יותר מהרגיל?

זה שאנשים באים למקום אחד ומשתתפים יחד ורוצים באמת להיות קשורים דרך גשמיות לרוחניות זאת עוצמה.

תלמיד: בעוד שבוע וחצי אנחנו נהיה יחד בכנס, כל הכלי העולמי.

כן.

תלמיד: מה אנחנו יכולים כולנו, הכלי העולמי, בני ברוך, להוציא מהכנס הזה, איזו קפיצה רוחנית אנחנו מסוגלים לעשות עכשיו?

שאנחנו לוקחים את כול הרצונות, המחשבות, המטרות של החברים שלנו, עם כל הפנימיות שלהם שבכל זאת נמצאת שם, ומעלים את זה לאותה המטרה והם מתחברים יחד ככלי אחד. ואנחנו יכולים להנות כולנו מהאח"פ הזה, מהכלי הזה, שהוא נמצא ככול שאנחנו נעלה אליו את הכלים שלנו ונרצה לחבר, אז אנחנו בזה בעצם פועלים על הגלגלתא ועיניים, על החיבור של הכלים האלה ומעלים אותם יותר גבוה, וכך משיגים את המאור.

תלמיד: מה זה להשיג דרגה של אמונה למעלה מהדעת?

אני לא יודע איך להסביר לך, אבל העיקר להשיג בטחון, שדרגת האמונה היא יותר חשובה מדרגת ההשגה.

תלמיד: נשמע שזה דבר מאוד מאוד משתלם לרצון לקבל.

ודאי שזה משתלם לרצון לקבל רק לא לפני המעבר, אם הרצון לקבל היה מבין שהוא מרוויח משינוי הכלים אז ודאי שהוא היה בעד, אבל הוא לא רואה את זה ולכן הוא נותן לנו להתקשר לדרגה הזאת בהשפעה בלבד, שאנחנו יכולים להתנתק מכלים דקבלה ולהתחבר לכלים דהשפעה.

תלמיד: אנחנו כחברים צריכים לתת בטחון אחד לשני שיש אפילו רווח בדבר הזה של אמונה למעלה מהדעת, לדרבן אחד את השני לשם?

יש רווח אבל תלוי במה, שזה לא רווח גשמי, זה לא רווח באותם הכלים, באותן ההבחנות, ההכנות, ההבנה שלנו. זה לא אותו רווח, זה רווח בהשגת הכוח המשפיע. נניח בעולם שלנו יש כוח המשפיע, הוא עומד אחרי כל האירועים וכל הפעולות ואנחנו רוצים לגלות אותו אבל אנחנו בשביל זה צריכים להשתנות כדי להרגיש אותו, כדי למשוך אותו, הוא נמצא אחרי כל הגושים האלו שהעולם שלנו מורכב מהם אבל איך אנחנו נתקשר איליהם?

תלמיד: אז אמונה היא בעצם התקשרות של הכוח האחד?

נניח, שכן, שבינתיים יהיה יותר קל.

שאלה: כתוב כאן בקטע הראשון "צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו", אני זוכר שכתוב באיזה מקום שזה נקרא כוח הציור, שאדם יש לו יכולת לצייר, ואני חושב שזו נקודת ההתחלה. איך אנחנו משיגים את הכוח שלצייר מציאות, לברוא מציאות שכאילו לא נמצאת בהרגשה שלנו, מאיפה משיגים, איך רוכשים כזה כוח?

אני לא חושב שאנחנו צריכים את זה כל כך, שאנחנו צריכים איזה כוח שיצייר לנו רוחניות.

תלמיד: שאני אוכל לצייר לעצמי מציאות שהיא לא נמצאת לי בהרגשה, כאילו יש לי בהרגשה שהבורא הוא טוב ומיטיב ומנהיג אותו, ובאמת כשאתה מסתכל בתוך הדעת אז אין לך, אבל לציין מציאות נוספת מעבר למה שיש לנו בהרגשה, נראה שזה לא דבר טבעי שיש לאדם רגיל, שהוא מסוגל לצייר עוד איזו מציאות שפשוט כאילו פתאום מתחילה לחיות בו. זה לא כוח מיוחד?

כן אבל אני לא מבין מה אתה רוצה, באמת.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו לא תמיד יודעים מה זה לצייר לעצמו כי כתוב שזו הפעולה שצריך לעשות בהרבה מקומות, צריך לצייר.

נניח לצייר לעצמו.

תלמיד: לפעמים אנחנו לא מסוגלים לתאר מחוץ לגוף כי הגוף דורש להישאר בתמונה שאנחנו רגילים אליה.

ודאי, כי זה הוא עושה.

תלמיד: מה זה שהגוף דורש ממני תמונה מסוימת, מה זה אומר שאני עכשיו מצייר כנגדו תמונה אחרת, צריך לזה כוח?

כן.

תלמיד: אז פה אולי נקודת ההתחלה הרבה פעמים שקשה לתפוס מה האדם אמור לעשות כדי לצייר לעצמו מציאות חדשה, כשיש לו כוח כזה שדורש ממנו להישאר במציאות של עצמו?

אני לא יודע מה להגיד לך, אין לי מילים.

שאלה: אמרת שיש שלב אמצעי בין גשמיות לבין רוחניות וזו החברה. מהחברה אנחנו מקבלים חשיבות וגדלות הבורא וזה משהו מאוד חשוב כדי להתקדם. אבל בכל זאת יש אפשרות שהחשיבות והגדלות שמקבלים מהחברה, לא יהיו לכיוון השפעה. אם אני פתאום נהנה מהגדלות של החברים או נהנה מגדלות הבורא.

אז זה יכול להיות אגואיסטי.

תלמיד: בדיוק. איך אפשר להשתמש בכוח הזה דווקא לכיוון השפעה ולא ליפול בצורה אגואיסטית? כשאתה מקבל התפעלות וגדלות, ובמיוחד בכנס כשאנחנו מקבלים כוחות, איך אפשר להשתמש בכל הכוחות של החברה שיהיו בעל מנת להשפיע?

רק בתנאי שאתה מדבר איתם, שאתה מעורר אותם ומוכנים לאיזו התעלות רוחנית, לחמם אותם ואחר כך יחד לעשות איזו עבודה.

שאלה: ההכנה של האדם, מה כל אחד צריך לעשות ברגע שהוא מקבל חשיבות של רוחניות?

אם אדם רואה לפניו איזה ציור רוחני אז הוא חייב להתבטל - יש לו הזדמנות, בצורה כזאת להתקשר לאותו הציור, לאותה השפעה רוחנית.

תלמיד: ועכשיו כשהוא מתקשר לחיבור של השפעה רוחנית, מה יבטיח שהוא לא ייפול?

שום דבר.

תלמיד: שום דבר. מה הוא יכול לבקש או מה הוא יכול לעשות בתוך החיבור עם החברים כדי ללכת קדימה?

רק להתחבר, למשוך עוד חברים ועוד חברים עד שהם ייעשו כאגודה אחת והם יחזיקו זה את זה עד העלייה הבאה. שם יותר ויותר, מדרגה לדרגה זה נעשה יותר ויותר קשה.

שאלה: כתוב בקטע 2 במשפט הראשון "האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה".

יש הרגשה שאתה לא יכול לעמוד על הנקודה הזאת.

לא, אתה לא יכול. אבל הוא כותב לך עוד משהו. תמשיך עמו, אולי באיזה מקום אתה באמת רואה את המעבר מן ההסתכלות שלך בעצמך להסתכלות הרוחנית ותוכל לקפוץ על הרכבת שמקבילה לך.

תלמיד: אם אתה צריך לעשות צעד ראשון ואתה רואה שאתה לא מסוגל לעשות את הצעד הזה.

כן, כרגע.

תלמיד: האם לעמוד על הנקודה שאתה לא יכול לעשות את הצעד הזה?

אבל?

תלמיד: לצפות לרחמים, לפחות אני לא משקר שאני יכול.

איזה רחמים? רחמים זה תנאי מהבורא - שמגיעים כתשובה על המאמצים של האדם.

תלמד: זה מאמץ גדול להחזיק שאתה לא מסוגל לעשות שום דבר לכיוון האמת?

אבל כשאתה מבין שאין לך שום דבר, אתה מתחיל לחפש, בכל זאת בכל האפשרויות, הזדמנויות מה כאן יכול להיות המעבר, קרש קפיצה מרכבת לרכבת.

שאלה: אמרת שהחברה נמצאת בין גשמיות לבין רוחניות. אתה נותן הרבה חשיבות לעניין של החברה. חברה בעיני זה אנחנו יחד פה.

זה כתוב, הכנה לכנס.

תלמיד: כל אחד פה רוצה ללכת מעל הדעת. לכל אחד יש את החיסרון שלו. איך האדם יכול להשתמש בחברה שלו בשביל להגיע מעל הדעת?

אנחנו כאן צריכים להילחם נגד הבורא כביכול, נגיד הטבע, נגד כל מה שנמצא בנו ולכן המעבר הזה הוא לא טבעי, ואיפה שלא טבעי אני צריך למצוא כוחות שלא נמצאים בטבע שלנו. הכוחות האלה הם כוחות החברה קודם כל. אני יכול ללמוד מהם פעולות כאלה שהן לא טבעיות בשבילי וכך אני מגיע לתחילת ה"לשמה".

זאת אומרת שאני מוכן, אני רוצה לעבור לזה רק אני לא יודע איך. אז אומרים - לי איך תעשה את זה? אתה צריך לצייר לעצמך שה"לשמה" יותר חשובה מ"לא לשמה" שיש לך עכשיו. ואני עושה תרגילים, מאמץ, תפילה כדי להצליח ושוב מאמץ וככה צעד אחרי צעד.

תלמיד: אז כל הכוחות תמיד נמצאים ומה שאדם צריך, זה להתקרב לכוחות האלה? לראות אותם, להרגיש אותם?

כן, ודאי.

שאלה: כשאדם נמצא בחברה וטוב לו, אין שום בעיה להגיד שהכוח העליון טוב ומיטיב.

זוהי חברה של בית כנסת.

תלמיד: בסדר, אבל גם זה מצב שאפשר להבין. כשלא טוב לי, אם אני מתחיל לחשוב על טובת החבר, יכול להיות שזה המוצא היחידי שיש לי כדי להגדיל את הנטייה של למעלה מהדעת? אם אין מוצא אחר, למעלה מהדעת עבורי, זה קודם כל להרגיש שלחבר יהיה טוב?

שיהיה טוב לו?

תלמיד: כן, לי לא טוב, שיהיה לחבר טוב.

לי לא טוב, זה לא שייך לחבר ולמעבר למשהו אחר.

תלמיד: שלחבר יהיה טוב, זה שייך ללמעלה מהדעת?

כן, אתה אומר נכון.

שאלה: אם מרגישים שממש צריכים את הכוח לצייר, אנחנו יכולים לקבל אותו לעצמנו, נגיד אם נבקש כוח כזה לצייר את המצב?

אני לא יודע בדיוק מה השאלה?

תלמיד: אין לי כוח לצייר חוץ מהגוף את מה שמחוץ לי.

תבקש, אני לא יכול להגיד.

תלמיד: יכולים לקבל כזה כוח?

מלמעלה יכולים הכול.

שאלה: רב"ש אמר לנו שסדר העבודה הוא בשני דברים, באיזה מצב הוא נמצא ומה המטרה, משתי הידיעות האלה אמור להתפתח פער באדם, חיסרון שהוא לא נמצא איפה שהוא צריך להיות והחיסרון הזה הוא הדבר היחידי שהאדם צריך להביא בפני הבורא, בכל השאר הבורא נותן לו כוח להתבטל, כול מה שצריך בדרך, אדם רק צריך להביא חיסרון.

ובגלל שהמדרגה הבאה כולה ערפל, הכול בשבילו חושך, לא ברור. אז כלפי המדרגה הבאה האדם נמצא בחוסר הכרה והעצה היחידה לחוסר הכרה היא להתחבר עם אנשים, לקבל מהם ביטחון ואומץ ללכת באמונה למעלה מהדעת.

אנחנו פעם אחת באים לחברה בתור נצרכים, אני צריך לבוא לקבל כוחות מהחברה אחרת אין לי שום סיכוי, אבל יש לנו עוד כובע, חלק מהחברים ביחד שמחים לעצב את האופי של החברה הזאת, להיות גם מקום שמסוגל לתת כוח לחברים.

מה אנחנו צריכים לעשות, מה לסכם בינינו כדי שהחברה שלנו תהיה מקור שנותן כוח לחברים נזקקים, במצב של חוסר הכרה? איזה יתדות אנחנו צריכים לשים ברצפה ולחתום על חוזה שאלה היסודות של החברה שלנו שמשם אפשר שהאמונה תהייה יותר חשובה מההשגה, שיהיה לנו כוח ללכת מעל הדעת. במה צריכים להשקיע כדי לבנות חברה כזאת?

צריכים להשקיע בזה שאנחנו קודם כל לומדים איך לצאת מהרצון לקבל שלנו ולהיכנס לכזה רצון שהוא יעלה אותנו מעלה מעלה. והרצון הזה, הוא לא סתם רצון להשפיע. מפני שאנחנו בונים אותו על פני כל הרצונות לקבל שלנו, ממש במקביל ואנחנו צריכים לראות אותו כחומר לעלייה, על ידי מה יכולים לעלות. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בחברה שמעלה לנו את חשיבות הרוחניות מעל הכול ואת שפלות הרצון לקבל, הגשמיות, למטה מהכול. את זה בעצם אנחנו צריכים לבנות, וזה צריך להיות ברור ונמצא בצורה ברורה בלב האדם, ולפי זה הוא כבר מתייחס לכול מיני פעולות, הבחנות, ערכים, בהם הוא ניפגש.

תלמיד: יש לי הרגשה שיש חברים שאני מקבל מהם את הכוח הזה. אני בא בטענה לעצמי שאולי אני לא מספיק נותן כוח כזה. אנחנו צריכים ללמד את עצמנו איך לבנות את החברה שדיברת עליה, שתיתן לנו כוחות ללכת מעל הדעת?

כן.

תלמיד: צריכים ללמוד את זה מהחברים, רב"ש מדריך, אתה מדריך, אבל זה משהו שצריך לבוא מאספת חברים שיש להם כוח, שזה טבוע בהם, ויש פה הרבה מאוד כאלה.

כן.

תלמיד: צריכים ללמד את כולנו איך להידבק לאותו קו.

כן. ללא ספק, את זה לומדים מהסביבה.

שאלה: אמרת שאנחנו לוקחים את כל המחשבות, הרצונות, של החברים ומעלים את זה ככלי אחד. ויכולים כולנו להנות מהאח"פ הזה, ועובדים על גלגתא עיניים שהוא החיבור של הכלים האלה. איך להתחבר לרצונות ולמחשבות של החברים? איך לקבל משהו שמנוגד לי, חיצוני לי, שונה ממני?

אין שום דבר מנוגד וחיצוני ממך. אלה אותם הערכים, אותם הדברים שכל אחד מעריך אנחנו מעריכים, וכשמזלזלים, אז כולם מזלזלים פחות או יותר כלפי אותם הדברים. אם יש כאלה יוצאים מהכלל, אז הם יוצאים מהחברה ובחברה נשארים רק כאלה שנמצאים באותן המטרות, באותם העניינים.

תלמיד: אנחנו מחפשים בחברים את הרצונות שבהם הם משתוקקים לבורא.

כן, וודאי, אחרת איך הם חברים שלנו?

תלמיד: ומה עושים כדי להתקשר לרצונות האלה? מה זה לעשות מהדבר הזה כלי אחד? להעלות אותו לעליון?

זה להתחבר בינינו למטרה אחת ואז אנחנו מתחילים לקשור יחד בינינו את הרצונות שלנו לאותה מטרה.

תלמיד: זאת אומרת ממש לקחת כוח מהחברים, מהרצונות, מההשתוקקות שלהם?

כן. תראה איך עושים היום את הפגזים, מחברים שם הרבה מאוד חומרי דלק וכך הפגז נעשה יותר חזק.

תלמיד: אז אנחנו רוצים לבנות של פגז של אהבה אחד גדול.

כן.

שאלה: נניח שיש שתי קומות, קומת גשמיות וקומת רוחניות. אני נמצא בגשמיות ויש חברה שזו המעלית שיכולה לעלות אותי לרוחניות. להיכנס למעלית, זה להתבטל לחברה, אבל מהי הפעולה שגורמת למעלית להתחיל לעלות?

שכולם עובדים על גדלות המטרה.

תלמיד: מצדי, מה זה ללחוץ על הכפתור ולעלות לרוחניות?

אתה רוצה להצטרף לאותם הערכים כמו האחרים.

תלמיד: זהו?

להתבטל כלפיהם לאותה המטרה. ואתה מוסיף כוח מעצמך אליהם.

תלמיד: בשבועיים האחרונים אנחנו מדברים יחסית הרבה על הנושא של למעלה מהדעת. אבל בהרגשה שלי, וזו הרגשה פרטית, אנחנו מנסים לפרק בתוך הדעת איך ללכת למעלה מהדעת.

כן, עדיין זה כך.

תלמיד: האם זאת גישה נכונה?

בהתחלה כן, כי אנחנו לא יודעים מה זה למעלה מהדעת, אבל מנסים לבנות זאת כאילו בתוך הדעת.

תלמיד: האם זה אפשרי?

זה לא אפשרי, אבל בדרך כלל כך זה קורה. ואחר כך מתוך זה אנחנו באים ללשמה.

תלמיד: אחרי הבירור בתוך הדעת של מה זה למעלה מהדעת, והבנה שבדרך הזאת לא נגיע, מהו השלב הבא?

השלב הבא הוא שאנחנו לא יכולים להשתמש ברצון לקבל, לעלות על ידי הרצון לקבל, אלא אם אנחנו מעלים את עצמנו לדרגת השפעה יותר גדולה. השפעה יותר גדולה יכולה להיות רק על ידי רצון לקבל יותר גדול שאנחנו מתעלים על ידו דווקא.

תלמיד: האם ההתקדמות ללמעלה מהדעת היא ספציפית או שזו התקדמות כללית, דחיפה כללית כלפי המטרה ובאיזשהו שלב זה מגיע, או שיש דברים יותר ממוקדים שאפשר להתרכז בהם?

יש ואין. זה דומה למעלית שכל הזמן עולה ועולה, אבל היא כמו שרשרת כזאת, מעלה ומעלה אנשים, אז מי שניכנס - נכנס, מי שעולה - עולה, אבל הכול לפי החוקים.

תלמיד: האם יש דברים ספציפיים שכדאי להגביר אותם? לדוגמה דיברו פה קודם על לנסות לצייר את המצב הזה שנקרא אמונה למעלה מהדעת.

לא, דווקא הפוך, לא לצייר את המצב.

תלמיד: פשוט לדחוף באופן כללי קדימה.

כן, כי אנחנו לא יודעים, זה רק ידחה אותנו בחזרה.

תלמיד: כי ההרגשה היא שאנחנו חושבים שיש איזו דלת ואנחנו צריכים למצוא אותה, וברגע שנמצא נוכל להתגנב פנימה.

לא. זה פס רחב ומי שניכנס אליו הוא כבר עולה.

תלמיד: במאמר הוא נגע בזה שכשאדם מתקדם הוא יכול לקבל מהחברה שתי תקלות. תקלה אחת, שהוא עושה עבודה נסתרת, אבל גם על זה יש לו תביעות. תקלה שנייה, שהוא עובד בגלוי ומקבל כבוד ומתחיל לעבוד בשביל כבוד. בהרגשה שלי יש לנו קצת בעיה בנושא הזה, כי זה משחרר את הלחץ האמיתי להגיע לבקשה. הוא מקבל סיפוק ממשהו צדדי ולא רואה שחסר לו משהו יותר גדול.

אחר כך זה יתאזן. זה יכול להיות, אבל אחר כך זה יתוקן. הדברים האלה, הגאווה, הכבוד, השליטה, דברים קטנים כאלה, הם יהיו עוד הרבה בכול אחד אבל הם אחר כך נעלמים.

תלמיד: אני רוצה להתייחס למילים של החבר שאמר שבחברה יש אנשים שאנחנו מקבלים מהם כוחות ודוגמה. ביום שישי הייתי במטבח ואותו חבר היה המנהל שלי במטבח. הוא כל כך דאג לי והיה אכפת לו ממני, הוא ממש עטף אותי בכל מה שאני צריך בשביל שאני אעבור את התורנות הזאת בסדר ואחזיק מעמד. עד היום אני מוזן מהדוגמה שקיבלתי ממנו, מה זה חבר שעוטף אותך באהבה, בדאגה. הוא כול הזמן הסתובב מסביבי רק שלא יחסר לי, שאני ארגיש בסדר, שאני עושה תורנות בבני ברוך כמו שצריך. זה פשוט מדהים שיש לנו בחברה אנשים כאלה עם לב כזה גדול, ענק, שככה דואגים ועוד חושבים שהם מחפשים דוגמאות מאנשים אחרים. לא יאומן הדבר הזה.

יופי, טוב מאוד. אנחנו צריכים דברים כאלה.

שאלה: מה ההבדל בין למעלה מהדעת להעדפה רגילה כמו בגשמיות, כשאני בתוך הדעת לא מרגיש משהו והולך למעלה מזה? האם יש הבדל?

כי בגשמיות כשאתה הולך למעלה מהדעת זה רק נדמה לך שזה למעלה מהדעת, אתה בכל זאת עושה חשבון באגו שלך, שכדאי.

תלמיד: אפילו שאני לא מרגיש משהו בתוך הדעת, אבל יש לי כוחות מהחברה, ואני יכול ללכת למעלה מזה.

כן.

תלמיד: במה זה שונה מלמעלה מהדעת שאנחנו מדברים כאן?

אנחנו מדברים על רוחניות, שאנחנו מחפשים בעולמנו כוחות, מקרים שיכולים לעזור לנו לעלות למדרגה למעלה מהדעת. לעלות למדרגה הזאת אנחנו יכולים אך ורק כשאנחנו מגיעים לקיום חוקים שהם לא הגיוניים. ואז אנחנו צריכים חיזוק בזה, והכוחות האלה עוזרים לנו לאחוז בהם.

תלמיד: בעולם שלנו אומרים שאסור לאכול מתוק כי תהיה לך סכרת. לא בטוח שזה נכון, אבל אני מאמין והולך על זה. אותו דבר כאן, מה לא הגיוני? אומרים לי שאני צריך להתחבר, בתוך הדעת אני לא מבין, לא מרגיש, אבל בכל זאת אני עושה פעולות כדי להתחבר. האם אתה יכול לתת דוגמה מה זה למעלה מהדעת כדי שנבין שאנחנו בכיוון? לי זה נראה אותו דבר, אותה העדפה כמו בגשמיות.

לא. על למעלה מהדעת אתה לא יכול לעשות חשבון בתוך הדעת. אתה עושה חשבון בתוך הדעת ואחר כך הופך אותה ללמעלה מהדעת. לדוגמה, אני צריך עכשיו לעבור לפעולות מסוימות שאותן אני לא מסוגל לבצע, אז אני נכנס לחברה, לוקח מהם ערכים וכוחות, אומנם זה לגמרי לא טוב לי, לא כדאי לי לפי השכל והרגש שלי, אבל אני מקבל אותם עליי וכך משתדל לעלות לדרגה אחרת.

תלמיד: במה זה שונה מגשמיות? גם בגשמיות יש הרבה דברים שבתוך הדעת אני לא מקבל אותם, ואז אני נכנס לחברה, החברה נותנת לי הערכה, ואלו יכולים להיות דברים הזויים לגמרי, ואני כן מקבל. במה זה שונה?

אני לא יודע. עכשיו אני לא יכול להתרכז.

תלמיד: כל כך הרבה כותבים על למעלה מהדעת וכביכול אין דוגמה.

אתה רואה כמה הם בעצמם לא יכולים לבטא את זה, מפני שאין דוגמאות כאלה בעולם שלנו.

תלמיד: הדוגמה הכי ברורה שכתב רב"ש היא על אלף דולר, שאני מחזיר לך דולר ואומר לך שיש במעטפה אלף דולר. אנחנו לא משתמשים בדוגמה כזו, בגשמיות אני לא מתנהג כך. אם אני אתן לך אלף דולר ואתה תחזיר לי דולר אחד אני לא אמור להאמין. אנחנו לא מתנהגים לפי החוק הזה.

אני לא חושב שאתה צודק דווקא עם הדוגמה הזאת.

תלמיד: האם כך אני צריך להתנהג עם חברים?

אם כך תתנהג לחבר שהוא בהרגשה בטוחה החזיר לך אלף דולר, אומנם אתה מצאת רק דולר אחד.

תלמיד: אז אני צריך לשתוק ולהגיד לו, כנראה שאני טעיתי?

כן.

אני לא יכול להגיד, גם יצאנו עכשיו מלמעלה מהדעת ובתוך הדעת, מההבדלים בין זה לזה.

שאלה: אם נתחבר וניכנס לאיזו דרגה רוחנית, האם נוכל להשפיע על ישראל הגשמית ועל כל העולם, וזו דוגמה ללמעלה מהדעת?

זה לא שייך זה לזה.

תלמיד: זה מה שבעל הסולם כותב, שאם עם ישראל נכנס לפנימיות, אז כל העולם עולה. אם אנחנו הולכים בחיצוניות, אז כל העולם יורד ואומות העולם עולים. האם זה לא למעלה מהדעת?

למעלה מהדעת שלי מי?

תלמיד: של בעל הסולם, אני לא רואה את זה. אם בני ברוך ייכנסו לרוחניות או יתקרבו לבורא, אז האם אנחנו נשפיע על כל העולם לעלות יחד איתנו? כתוב באחת ההקדמות כשפנימיות ישראל עולה הם מעלים את כל העולם.

זה לפי המבנה, אבל לא שכך זה קורה.

תלמיד: אבל זה לא נמצא בתוך הדעת שלנו.

בתוך הדעת זה לא נמצא. אנחנו לא רואים את זה במו עינינו, כי את הקשר בין המדרגות הרוחניות של העמים והמדינות אנחנו לא יודעים, הוא לא מורגש, אבל באמת זה כך.

תלמיד: כתוב שאם אין חיסרון, אז אין כלי. ככל שיש לנו חיסרון ללמעלה מהדעת או להיכנס לרוחניות או להתחבר, כך נוכל להביא חיסרון לבורא.

כן.

תלמיד: האם זה גורם נחת רוח לבורא ככל שנביא לו חיסרון יותר גדול לזה?

כן.

תלמיד: האם זה למעלה מהדעת?

למה למעלה מהדעת?

תלמיד: כי אם אני אשאל מישהו ברחוב או אשאל מישהו שלא לומד קבלה, אז אין לו את הדעת הזאת.

זה לא חשוב. אצלם זו דעת אחרת ואצלנו דעת אחרת. זה שהוא לא צריך מה שאני צריך, זה לא נקרא שמה שיש לי זה למעלה מהדעת.

תלמיד: אם נצייר מה יהיה אם נעשה איזו פעולה מסוימת, האם לא נתקרב לזה?

לא. לי יש חסרון משלי, ולמישהו חסרון משלו, והחסרונות האלה לא משפיעים אחד על האחר, נגיד שלא משפיעים, כי הוא בכלל מחברה אחרת.

תלמיד: אני מדבר על החברה שלנו. לך יש חיסרון, לי יש חיסרון, ולכל מי שיושב פה יש חיסרון, אנחנו מנסים להתכלל עם החסרונות של כל אחד. כל אחד ששואל פה שאלה רוצה להגיע ללמעלה מהדעת אחרת הוא לא היה שואל. זו העבודה שאנחנו עושים. עלינו להגדיל עוד ועוד את החיסרון לאמונה למעלה מהדעת ולהתכלל זה מזה.

כן. העיקר, בכל זאת, להתקשר ולהתכלל.

תלמיד: במאמר שקראנו הוא קרא "למעלה מהדעת" למשהו אחר, משהו שאף פעם לא שמעתי. שכשאדם נמצא במשהו בהכרת הרע, והוא מבין שהרצון לקבל שלו הוא הבעיה, והוא לא יכול ללכת עם זה עדיין, ואז למעלה מהדעת הוא נמשך לתוך הרצון לקבל וממשיך להיות אתו. הוא מציין את זה כמה פעמים במאמר.

תמצא את הקטע.

תלמיד: השאלה, אם באמת אפשר להבין מה זה למעלה מהדעת רק כשכבר יש סאה מספקת, שכבר אי אפשר להיות ברצון לקבל הזה?

כן. זה נכון.

תלמיד: רק אז יהיה אפשר להבין מה זה למעלה מהדעת.

כן. למעלה מהדעת גם עובד עם איזו עוצמה שאוספים אותה.

שאלה: אני מבין שזה נגד הטבע להתחבר עם חברים בעשירייה, אבל בכל זאת אדם צריך לעשות מאמצים לאהוב את החבר. האם זה מה שעוזר לו ללכת מעל לדעת?

כן.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו נמצאים באותו מצב. אנחנו מדברים, עושים סדנאות, אבל בפנימיות הוא עדיין נגד חיבור. אבל בכוח הנגד הזה, ברצון לקבל, הוא צריך להשתמש כך שהוא רוצה ללכת מעל זה ולאהוב את החבר ובאמת לאהוב מהלב.

ככל שמסוגל. כן. אתה צודק.

שאלה: באותו כיוון. למעלה מהדעת צריך להיות נגד הדעת? לדוגמה, מישהו דיבר עם בעל הסולם, אמר שאם כלל ישראל נכנסים לרוחנית נראה את זה על כל העולם.

אני לא נגד זה, אולי לא הגעתי, אבל אני יכול להבין. יש לי אמונה בחכמה. אבל למעלה מהדעת זה נגד הרגש שלי. זה נכון או לא?

כן. למעלה מהדעת זה נגד הרגש שלך.

שאלה: אנחנו, עשירייה פתח תקווה 23 קמנו להגיד עד כמה חשובה ההכנה לכנס שאנחנו עוברים עכשיו. אנחנו מאוד מאוד מצפים, הגענו לסאה מספקת ואנחנו באמת רוצים להשיג את העבודה הזאת דרך אמונה למעלה מהדעת.

וכהכנה לכנס אנחנו נרשמנו כולנו. נתנו לנו זכות להוביל את ישיבת החברים לקראת הכנס, והציפיות שלנו באמת להגיע עם כל החברה לדרגה הזאת.

שאלה: מה העבודה שאנחנו צריכים לעשות בזמן ההכנה, כדי שבזמן הכנס יהיה לנו את החיסרון הנכון שנוכל להשתמש בו כדי לעלות ללמעלה מהדעת?

איך אני צריך להשפיע על החבר, ועל החברה הקטנה, ועל כל החברה שלנו כדי לדחוף אותם למדרגת אמונה למעלה מהדעת? מה עלי לעשות כדי לדחוף אותם למדרגה למעלה מהדעת? זה כדאי.

שאלה: אנחנו רוצים לבוא לשיעורי הכנס ממש צורה חדשה. כביכול אף פעם לא למדנו את הנושאים האלה ולברר יחד עם הרב משהו חדש. אז קודם כל, אתה רוצה להתייחס לנושאים האלה שראית על המסך?

אני לא הספקתי לעכל אותם, לטעום, להרגיש, אבל אתם יודעים, לא חשוב מה אתם כותבים, לכנס יש תנועה משלו והוא יזרום כבר בזה לפי הקהל.

תלמיד: אנחנו מזמינים את כולם להירשם, גם מי שמגיע לכנסי מראה פיזי, גם מי שיהיה וירטואלי, לא בגלל שזה כנס אלא בגלל שזה ממש הדרגה ההכרחית בשבילנו כתלמידים. לחיים.

יופי, לחיים. ויש מוזיקה והופעות?

תלמיד: כן יש להקה, יש הכול.

מצוין.

שאלה: מה שמיוחד גם בכנס הזה, יש הרבה מאוד כנסי מראה בכל הכלי העולמי, התאספויות מאוד גדולות ויוצא שהמרכז הוא לאו דווקא כאן בישראל, אלא המרכז הוא בינינו בכל העולם. איזה מקום, איזה ביטוי יכול להיות לעובדה שבכנס באמת המרכז יורגש כהתאספות של כולנו ביחד?

שזה המרכז העולמי והוא באמת נמצא ופרוס בכל העולם, ולכן אנחנו צריכים בצורה כזאת להתנהג. יכול להיות שצריכים לתת לכל מיני מקומות על פני כדור הארץ מקום ביטוי, ולא כדאי שזה יהיה רק על ידינו, בתקווה שהם מוכנים ויכולים לעשות את זה בצורה סולידית, זה כדאי.

וקרוב לחורף אני חושב שכבר יהיו שינויים יותר גדולים לכיוון המצב הביטחוני, וגם המצב החברתי והרוחני, יהיה יותר טוב, ואז אולי נתחבר בצורה גדולה מאוד כמו שפעם רצינו לעשות בטורקיה או באיזה מקום ענק.

שאלה: הרבה פעמים בכנסים גדולים אתה לא רואה את הקבוצות בעולם והם לא מקבלים זכות לשאול. האם אפשר לעשות איזה שינוי טכנולוגי שתוכל להתייחס אליהם גם בכנס כדי שיהיה אפשר לשמוע גם מהם שאלות?

אני מבין. אני יכול לעשות מה שאני יכול. אתם תבררו יחד עם הקבוצות של חו"ל ונעשה מה שאפשר. ודאי שהעיקר שיהיו שבעי רצון, זה העיקר.

(סוף השיעור)