בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 1.5.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*שיעור מס' 3 בכנס - יחד בתפילה*

1. ש:להגיע לתפילה מעומק הלב. מה חסר..?
   ר: קודם להגיע לעומק הלב ואח"כ לתפילה, לבקשה לבורא? או להיפך, להתכוון ולהשתוקק לכיוון הבורא ומזה להגיע לעומק הלב? הייתי אומר שגם זה וגם זה צריך להיות. אנחנו נמצאים יותר פעם בזה ופעם בזה, אבל לא לעזוב, *העיקר לא לעזוב את ההשתוקקות הזאת לחיבור בינינו, ובו עם הבורא. לא לחשוב שזה משהו נוסף אלא זה הכל*. מדובר על נקודה אחת שאליה אנחנו צריכים להגיע, אליה אנחנו צריכים להשתוקק, להתפלל לחיבור בינינו עם הבורא. *זה לא שניים אלא זה אחד*. כמו שכתוב ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא, וזה העיקר מה שיש לנו בתפילה, שכולנו נתחבר בבורא.
   
   זה תהליך שאנחנו צריכים לעבור ממצב שלא נמצאים בו עד שכולנו נכללים בו. *אני רואה שבכנס הנוכחי אנחנו כבר נמצאים בדרך לזה, כבר מבינים שהנטייה שלנו היא דווקא לכיוון זה והיא נכונה. זה מה שמשמח ונותן לנו ביטחון. הפעם אנחנו כבר מרגישים את כולנו, כל אלפי אלפי המשתתפים שזהו, אנחנו בדרך, אנחנו יחד, אנחנו מבינים ומרגישים את הלבבות, מחשבות, נטיות של כולם, וזה מה שמאחד אותנו*.
   
   לכן חיבור החסרונות האלו שלנו, רק להתחבר בכל החסרונות שלנו לבורא, זה מה שחסר, ואז זה יהיה תיקון הבריאה וכל החלקים השבורים והרחוקים יחזרו להיות לחלק אחד, כלי אחד, נשמת אדם הראשון, ואז אנחנו שוב חוזרים הביתה.
   
   *אני מאוד שמח שזה הולך לנו היום, והבורא מעוניין מאוד בכך שנתקרב אליו, נתכלל בו. הוא מוכן לקבל אותנו בתוכו וזה מה שקורה לנו. אז לפתוח את הלבבות כמה שיותר, ולהבין שבפתיחת הלב לחברים אנחנו פותחים את הלב לבורא*.

2. ש: איך אתה מגיע איכות וכמות הנכונה כדי להעלות תפילה?
   ר: כמות ואיכות התפילה מצטברים בכמות ואיכות יותר ויותר ויותר, מפעם לפעם. האמת שאי אפשר למדוד אותם כי זה הכל יוצא מהלב ולא ניתן כל כך לשקול זאת. אבל אנחנו רואים כמה בכל זאת החיבור בינינו נעשה יותר מהותי. מוכן אני יותר לדבקות בחברים, להידבק אליהם להתחבר אליהם, להרגיש אותם.
   
   הכנס הזה כל כך מיוחד, הוא מעלה אותנו לדרגת חיבור, לרגישות אחרת. אין לי כל כך מילים, *אנחנו יוצאים ממש לחיבור בינינו ורוצים לחיות בו. אנחנו רואים שדווקא בכך שאני עוזב את האני שלי ונכלל בכולם*, אז אני רואה שכנראה זה נקרא ללכת למעלה מהדעת, זו אמונה למעלה מהדעת, זה להיות למעלה מהדעת. לכן זה הופך להיות אצלי כאמצעי להתכלל עם האחרים, להתפלל עבורם, זה נקרא לעלות לדרגה יותר עליונה, רוחנית, שבה אני משיג מהות רוחנית יותר ויותר עד שזה יתגלה. עד *שזה יתחיל להתגלות בי בצורה מוחשית, שאראה כוחות ותופעות בהתחברות שלי באחרים. לא שבי הם נמצאים, אלא שאני נמצא בהם. כך אני מעלה את עצמי לדרגה רוחנית* יותר עליונה ואח"כ עוד יותר ועוד יותר, וכך באותו סגנון עליה אני אברר את הדברים, כמה התכללות בזולת זה האמצעי לתיקון הכלי הכללי, להתקרבות לבורא, להתגלות הבורא בתוך החיבור הכללי בינינו. כל זה לפנינו.

3. אני מאוד מתרגש מהכנס הזה, הוא מיוחד במינו, הוא באמת מעלה אותנו לדרגה חדשה רוחנית שקודם לא כל כך היינו בה ועכשיו אנחנו כן. גם *מרגישים שנולד משהו בחיבור בינינו, וכל אחד בצורה אישית איכשהו מרגיש את השינוי. אין לי מה להוסיף, אני פשוט כל הזמן איתכם ולא יכול להתנתק מהמסך. אם פעם הייתי בזמן שאתם עוסקים בדיונים גם מוסיף או עושה משהו בכתיבה, היום אני לא יכול, אני גם סופג מה שאתם מדברים ובשבילי זה גם מילוי העליון. תמשיכו ותצליחו, אני גאה בכם. תודה רבה*.

4. ש: איך הגעת לכמות ואיכות של אותה התפילה?
   ר: אני גם נמצא בדרך, הדרך היא עד גמר התיקון הכללי שיתגלה לעיני כל. לכן אנחנו לא רואים, עוד לא נמצאים בזה, גם אני וגם כולם, אבל אנחנו עושים צעדים גדולים מאד, כולם יחד. בעצם *אנחנו החלוצים* בזה ואחרינו יבואו אחרים. אנחנו שמחים שאנחנו יכולים ללכת הראשונים בזה, בראשנו רב"ש ובעה"ס וכל המקובלים מכל הדורות.
   
   למה אני הגעתי? אתם רואים איך אני מגיע, *אני מגיע כל יום לשיעור, אני מגיע להשתתפות, אני משתדל לא להימלט מאף מקום, מאף פעולה*. מצד שני איפה שאני יכול להפריע, אז אני מתרחק כדי לתת לכם מקום לגדול. כמו שנחנו עושים עם ילדים, נותנים להם משחק ומרגישים מתי כדאי להיכנס איתם ביחד למשחק ומתי לא וכך מתקדמים.
   
   אני מתקדם איתכם, כמו שכתוב " *מכל תלמידיי השכלתי*". *אני נכלל איתכם וזה בעצם הכלי הרוחני שלי, כי הוא לא היה אף פעם במציאות התיקון. לכן אני שמח מאוד שיש לנו כלי כזה גדול שמתחיל מאפס וגדל, ועכשיו הוא ממש מתחיל להגיע למצבים שנמצא בשלבים הראשונים של גילוי הבורא. אנחנו כבר נמצאים בזה. עוד לא מרגישים, עוד לא יכולים לתאר את זה, לאתר את זה, אבל כבר בזה נמצאים*. כמו תינוק שנולד לא מרגיש שנולד, באיזה עולם הוא נמצא, הוא לא בקשר עם מי שמטפלים בו, אבל הוא נמצא. כך אנחנו. אנחנו כבר נמצאים בטיפול של הכוח העליון ובעולם העליון במידה שאנחנו נכללים זה עם זה. זו העבודה שלנו. ככל שיותר ויותר באינטנסיביות נתקשר זה עם זה ונשתוקק להתקשר לעליון, לבורא שישרה בינינו, שיהיה כדבק בינינו, בתאם לכך באמת נממש את תכנית הבריאה. בהצלחה לכם, אני איתכם, כל טוב.

5. אני מרגיש שאנחנו מתקרבים בעלייה לבורא, שאנחנו מבינים שההתקרבות לבורא תלויה בהתקרבות בינינו, שאין עלייה רוחנית כמו שבעולם שלנו שאנחנו יכולים לעלות לעלות לעלות לעלות. לא, אלא עלייה רוחנית נקראת שאנחנו מעלים את עצמנו בדרגת החיבור. כלומר ככל שמתאמצים להתחבר, להיות יותר קרובים נגד האגו שלנו שמפריד בינינו, בהתאם לזה אנחנו עולים. *אנחנו לא יכולים לעשות פעולות עלייה, אנחנו יכולים לעשות פעולות החיבור ואז בתוך החיבור בינינו נרגיש עלייה*, כלומר מהות רוחנית יותר ויותר, אבל היא מתגלה לפי כמה שאנחנו יותר קרובים זה אל זה. כך אנחנו צריכים לחשוב, להבין ולממש בינינו.
   
   נקווה שאנחנו מתחילים להרגיש שכל מה שאנחנו רוצים לתאר ברוחניות, כל פעולה מתבצעת רק בהתקרבות בינינו. שם, בהתקרבות בינינו, יש כמה פרמטרים, ואז אנחנו מדברים על עלייה, על הזדככות, על עוצמת החיבור, ובסופו של דבר על עוצמת הבורא שמתגלה בינינו.

6. ש: איך להגיע לתפילה כאחד מתוך מרכז עשירייה?
   ר: אנחנו צריכים קודם כל לתאר לעצמנו *שאם אנחנו רוצים להתקדם רוחנית, אין לנו ברירה אלא להעלות חיסרון אחד מכולנו, מכל הקבוצה. עד שלא נגיע לחיסרון האחד הזה מכל הקבוצה, הוא לא יהיה חיסרון אמיתי, רוחני, ולא נזכה לתגובה*. אם יש לפנינו תנאי כזה ובטוח מקובל עלינו שכך זה קורה, אז נגיע. אנחנו נגיע לחיבור בחסרונות שלנו, נברר את החיסרון האמיתי האחד שלנו, נעלה אותו לבורא, אז בטוח נקבל בו תגובה מהבורא.

7. ש: אני מרגיש שלבורא גם יש כאב אבל אני לא מודע לו?
   ר: אחרי שאתה מרגיש את הצער של החברים, של הקבוצה, ואתה מקבל את הצער הזה כמו צער שלך, אז אפשר יהיה לדבר גם על הצער של הנותן, הוא מתגלה בתוך הצער של הקבוצה.

8. קודם להתכלל עם החיסרון של החברה, קבוצה, קהל, ואותו להעלות לבורא, אז הבורא שומע. ככל שמספר המשתתפים והחסרונות גדול יותר כך הוא שומע יותר.

9. ש: צריך לבדוק איזה חיסרון אני מרגישה אם אני תופסת כל העולם דרך האני שלי?
   ר: אתם לא תוכלו שום דבר כך להשיג. עד שלא מתקרבים לאחרים, עד שלא נכללים מהרצונות של הזולת, עד שמתחילים לקבל דרך החיסרון הכללי של החברה, הקבוצה, לפחות הקבוצה, עשירייה, אז אי אפשר לדבר על כך שיש לכם מגע עם הבורא ואתם מקבלים משהו ממנו. *קודם צריכים לבנות את החיבור, ואז דרך החיבור יהיה לכם קשר עם הבורא*.

10. צער הציבור זה החיסרון שיש לציבור, וצריך להיות חיסרון כמה שיותר רוחני. אז באותו חיסרון מתלבשת אח"כ תגובה מלמעלה, ומרגישים במקום צער, שמחה ומילוי. כך זה עובד. אבל קודם צריכים להתכלל בכל זאת עם צער של הציבור, ואז נזכה לשמחת הציבור.

11. ש: איך להתכלל בצער הציבור?
    ר: אנחנו יכולים להרגיש את כל החסרונות שבעולם, לכן אין לנו בכך שום בעיה, רק לפתוח את הלב. *רק לפתוח את הלב. אל תגיד שאתה לא נמצא במקומו, שאתה לא כך ולא כך. אתה יכול, הכל תלוי בפתיחת הלב שלך*.

12. ש: איפה נמצא גבול בין להשתתף בצער ציבור להרגשה שאין עוד מלבדו?
    ר: *הגבול או החתך נמצא בלב האדם. הוא משתדל להרגיש או להגיע למצב שכל הלב שלו יהיה מלא עם החסרונות הזרים. זהו. פשוט שאין בלב מקום לדאגה לעצמו. כך בכל מדרגה ומדרגה*. במדרגה הבאה ודאי שוב מתגלה דאגה לעצמו, ושוב הוא משתדל למלא את החיסרון הזה עם החיסרון של הזולת. כך אנחנו מתקדמים ממדרגה למדרגה, עד גמר התיקון.

13. ש: איך אנחנו יכולות לשלב בעבודה, גדלות חברות, שוויון ותפילה מאוחדת?
    ר: אני חושב ש-3 הדברים האלה משלימים ותומכים זה בזה. *ככל שאני מתחבר לחברים ואני מתפלל עבורם, אני דואג להעביר את כל מה שנקבל מהבורא דרכי אליהם, וכך אני מקבל את החסרונות שלהם ומעלה אותם לבורא, אז אני נמצא באמצע בין החברים לבורא ובין הבורא לחברים. זה התפקיד שלי*.
    
    עלינו לתאר לעצמנו את התפקיד הזה ויותר מזה אנחנו לא צריכים. כך בנוי כל הכלי דאדם הראשון, כך מתפקד כל חלק וחלק שבו. אף אחד לא לעצמו אלא לאחרים. אבל בזה שמעביר לאחרים הוא מקבל הכל, 100% מהבורא ומעביר 100% של חלקי אדם הראשון. הוא אותו החלק שמעביר מהבורא את כל המילויים לכולם.

14. ש: מה לעשות עם פחד מלהרגיש את כל ..?
    ר: לא צריכים לפחד כי זה מגיע כבר בהמתקה מהבורא. אם אנחנו פונים לבורא, אפילו החיסרון הכי גדול כבר מורגש כמתוק, כי יש למי לפנות ואנחנו בטוחים שמקבלים תשובה. יותר מזה, אנחנו מרגישים שגם החיסרון הזה, כמה שהוא חיסרון גדול ומאיים, הוא גם מגיע מהבורא ולכן אני לא מפחד לגלות אותו.

15. ש: איך בונים כלי משותף, חיסרון משותף?
    ר: רק ע"י זה שכל אחד רוצה להרגיש את חסרונות של האחרים. הוא צריך לצמצם את עצמו, להתכלל עם החסרונות של החברים ולהעלות את החסרונות האלה לבורא. כך יעשה כל אחד ואחד וכך אתם בונים חסרון משותף ומפנים אותו לבורא, מכוונים אותו לבורא. רק בצורה כזאת.

16. ש: מה זה חיסרון מלא שלם?
    ר: *חיסרון שלם הוא חיסרון שמרגישים בתוך לב שלם. אני מרגיש את החסרונות של כל החברים ואת החסרונות האלה אני מבין, מרגיש, ומעלה אותם לבורא. זה נקרא חיסרון שלם*.