כנס "קבלה לעם" העולמי – יולי 2023 

הכול מושג בכוח התפילה

תפילת רבים

שיעור 3

שיעור 02.07.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קודם כל אני מאוד שמח לראות את כולכם. אנחנו כבר בשיעור השלישי מתוך ארבעת שיעורי הכנס ואני רואה הפעם, יותר מכל הכנסים הקודמים, כמה יפה אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, ההתקדמות באמת נראית ומורגשת כבר ממש בתוך הכלים הרוחניים שלנו.

היום הנושא הוא "הכול מושג בכוח התפילה", בעצם זה הנושא החשוב והמרכזי ביותר. אין לנו במה להשפיע על גורלנו וגם לא על הגורל הכללי של כל המציאות, על כל העולמות, על הבורא, אלא אך ורק בכוח התפילה, הבקשה שלנו. והבקשה צריכה להיות רק שנגיע למצב השלם. המקובלים מסבירים לנו שהמצב השלם, מצב השלמות, הוא בעצם דבר לא כל כך מסובך, הוא קשה להשגה, אבל לא קשה להבנה. עלינו פשוט להתחבר יחד, "כאיש אחד בלב אחד", לב זה רצון והרצונות שלנו אומנם שונים ואפילו רחוקים ומנוגדים זה לזה, אבל צריך להשתדל שהם יהיו לכיוון החיבור.

נקווה שנבין את חשיבות החיבור והבורא בוודאי יעזור לנו, כי כל המטרה, התקווה שלו כלפינו, הילדים שלו היא, שבאמת נרצה להתחבר ולחזור להיות "כאיש אחד בלב אחד", כפי שהיינו בתחילת הבריאה לפני השבירה. עבור התיקון הזה יש לנו אמצעי יחיד, רק על ידי בקשה, תפילה שלנו, להעלות את החיסרון שלנו לבורא ולבקש ממנו לאפשר להתחבר, לאפשר להיות "כאיש אחד בלב אחד", להרגיש את האחר כפי שאני מרגיש את עצמי ולא להרגיש הבדל בינינו וגופנו, האגו שלנו, שהוא לא יבדיל בינינו.

זה בעצם התיקון שעלינו לעבור ונשתדל שכך יהיה, שכולנו נרגיש מחויבים להיות יחד, ושלא יהיה הבדל בין האחד לאחר, בין מדינות ודאי, עמים ובין עוד כל מיני תנאים ומחיצות אותם האגו שלנו מעמיד ובונה בינינו מיום ליום. אנחנו צריכים להבין שכל אותן מחיצות שאנחנו מרגישים, רואים שקמות מיום ליום יותר ויותר, הן כדי לתת לנו בצורה מדויקת, קרובה, בלחץ בינינו, אפשרות להצמיד את עצמנו יותר זה לזה ולהיות "כאיש אחד בלב אחד". ואז על ידי כך באמת נגיע לאותה מערכת אדם הראשון, אדם שהוא אחד, וכך נרגיש שייכים, קיימים ופעילים בעולם הרוחני. זה בעצם נושא השיעור.

והכול מושג בכוח התפילה, זאת אומרת, אם בבקשה שלנו לבורא נתאר לעצמנו את המצב המתוקן שיבוא, שירד עלינו, יחבר, יחבק אותנו, אז על ידי בקשתנו נחייב אותו לעשות תיקון בינינו, שהוא ישפיע עלינו את כוח החיבור, כוח ההשפעה כך שנתחבר ונקווה שזה יקרה. ואז בהרגשת החיבור בינינו, נתחיל להרגיש את המציאות האחרת, את העולם הרוחני בו כולנו מחוברים יחד וכל אחד לא מרגיש את עצמו אלא את כולם, וזה באמת המצב בו היה אדם הראשון לפני השבירה שלו ולזה נצטרך להגיע. זה התיקון שלנו, להיות "כאיש אחד בלב אחד". איש זה אדם, לב זה רצון, ושכולנו נתחבר ולא תהיה לנו יותר שום דאגה מלבד איך להתחבר יחד ולהיות ברצון אחד. ובאותו רצון נגלה את הבורא לפי עוצמת הקשר בינינו, כמה בכל זאת מצד אחד נרגיש מרוחקים ומצד אחר נמשכים לחיבור, שני הכוחות המנוגדים האלו ייתנו לנו אפשרות להרגיש את המציאות הרוחנית שבה באמת אנחנו קיימים אבל לא מרגישים.

כל דבר המושג, מושג מהדבר ההפוך ממנו, כמו שכתוב, "מדבר והיפוכו". ולכן למרות כוח הדחייה בינינו, כוח הריחוק, ההרגלים השונים, ההתרחקות שלנו בכל רגע ורגע, אנחנו צריכים לא לשכוח כן להתקרב, כן לקרב את עצמנו זה לזה. לכן נעשה מאמצים וכך נתקרב למבנה אדם הראשון ונהיה "כאיש אחד בלב אחד", את הכול נשיג רק בכוח החיבור בינינו, ולחיבור הזה נגיע בכוח התפילה, אין לנו כוחות להתחבר, אין לנו יכולות להיות מחוברים, מלבד אם נבקש מהבורא. במידה שנשפיע עליו הוא יתחיל לקרב, לחבר אותנו, ואז בקשר שיתגלה בינינו, נגלה את הבורא וגם את כל העולם הרוחני, עכשיו במצבנו, אנחנו צריכים להימשך להרגיש את העולם הרוחני וזה מגיע דווקא מתוך החיבור בינינו, והחיבור בינינו מושג בכוח התפילה בלבד.

קריין: קטע מס' 1, אומר הרב"ש.

"ענין "תפלת רבים" פירש אאמו"ר זצ"ל, מה שהאדם מתפלל עבור הרבים, זה נקרא תפלת רבים. וזהו שתפלת רבים נקראת עת רצון. כי בזמן שהאדם מתפלל עבור עצמו, אז יש לו מקטרגים, אם באמת כדאי תפלתו להתקבל, או לא. מה שאין כן אם הוא מתפלל עבור הרבים, לא שייך לומר, שצריכים לעיין בדינו, לראות אם כדאי הוא לענות לו על תפלתו, הלא הוא לא מבקש שום דבר עבור עצמו, אלא בשביל הכלל. ומשום זה אמרו, שתפלת רבים נקראת עת רצון, שתפלתו מתקבלת." 

(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)

מובן לנו מכאן, שאנחנו צריכים לגלות רק את החיסרון לחיבור בינינו, ומתוך החיבור בינינו שיתגלה לנו החיסרון המשותף, פנייה לבורא שיגלה לנו עד כמה אנחנו משיגים להיות יחד, ועם זאת עד כמה הבורא מגיב אלינו. זאת אומרת, בחיבור בינינו אנחנו משיגים את הכול.

שאלה: מהי תפילת רבים? ומה זה "עת רצון"?

עת רצון זו נקודת החיבור בינינו, שאנחנו יכולים בבקשה שלנו לנגוע בבורא ולעורר בו חיסרון, רצון לעזור לנו. יש רצון כללי שהבורא מעוניין, רוצה לעזור לנו, ויש רצון מאוד מיוחד שאנחנו נכנסים ומייצבים אותו בתכונות שלנו. ככל שמבקשים, דורשים, ככל שפונים אליו, מכירים אותו ויודעים איך לפנות, אז בצורה כזאת אנחנו לאט לאט גורמים לקשר בינינו לבורא. זו בעצם העבודה שלנו. ואז כשאנחנו מגיעים לקשר כזה בינינו לבורא, נקודת החיבור הזאת שאנחנו משיגים נקראת "עת רצון". יש רצון מצד בני אדם ויש רצון מצד הבורא, ושני הרצונות האלה מתלבשים זה בזה וכך אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה.

הקשר בינינו הוא נקרא "זיווג", זאת אומרת חיבור הדדי. על ידי החיבור ההדדי אנחנו מעבירים לבורא את כל התשוקות שלנו, את כל הרצונות שלנו, את הבקשות שלנו, והבורא באותו הנתיב מזרים לנו את התגובות שלו, זאת אומרת כוחות, הבנות, נטיות כאלו שבונים קשר גם בינינו וגם מבינינו אליו, לבורא.

שאלה: אנחנו מתאספים בעשירייה ורוצים להתפלל יחד, אבל כל אחד יוצא עם התפילה שלו. איך להגיע לתפילת רבים, שתהיה תפילה מאוחדת?

יש כאן עניין מאוד מיוחד, עדין. אנחנו שומעים מה צריכים לעשות, צריכים לעבוד עם הלב שלנו, אבל הלב של כל אחד שונה מחברו, ואנחנו אפילו לא יכולים להשוות ביניהם. זה כמו כשאתה טועם ואומר, "זה מתוק", השני אומר "זה מתוק אבל קצת חמוץ", והשלישי אומר "זה קצת מתוק וקצת חמוץ, הם צודקים, אבל יש בו משהו מר". וכך כל אחד.

הבעיה היא שאנחנו בכלל לא מסוגלים לעשות השוואה בין הטעמים הפרטיים שלנו שאנחנו מרגישים לבין מה שקורה באמת. אין לנו מכשיר מידה כמו מטר, קילוגרם, שאנחנו יכולים למדוד במשהו שלא שייך לנו, שלקחנו אותו כאֶטָלון, כקנה מידה, וכך אנחנו משתמשים בו. אלא מה שיוצא כאן, שכל אחד כשמתקשר לכולם הוא רוצה לפָנות את עצמו לכולם כדי שכולם יתלבשו בו, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור. החיבור הרוחני מאפשר לנו באמת להגיע לאיש אחד בלב אחד, וכל אחד מתחיל להרגיש את האמת שנמצאת בקשר בינינו. אומנם האמת מורגשת בכל אחד לפי הכלים שלו, אבל מורגשת גם כדבר הכללי.

קשה להסביר את זה, צריכים להרגיש ואז נבין.

שאלה: איך להגיע למצב של נחיצות וחיסרון אמיתי, כך שזה לא מניח לנו לישון?

זה מגיע אלינו במשך הזמן על ידי תרגילים בחיבור. אנחנו מבינים יותר שהמטרה שלנו היא להיות כאדם הראשון, לתקן את שבירת מערכת האדם ולחזור למצב שהיה עוד לפני השבירה שלו, שכלפינו זה חיבור "כאיש אחד בלב אחד". ואז אנחנו מתקרבים, מזדהים ומתחברים יותר ויותר קרוב זה לזה, ובחיבור הקרוב יותר בינינו אנחנו מתחילים להרגיש את הרצונות המשותפים, את הכוחות המשותפים, וכך מתחילים לברר מה זה להיות אדם אחד.

נשתדל לעבוד על זה ולהרגיש מה יוצא לנו כתוצאה מהחיבור. ברגע שנתחיל להתחבר נכון, אז בתוך החיבור בינינו נתחיל לגלות את הבורא, שהוא תוצאה מהעבודה שלנו בחיבור. נקווה שכך נמשיך ונגלה אותו יותר ויותר, ואת עצמנו שאנחנו תוצאה מהחיבורים שלנו ומהבורא שממלא אותנו. אנחנו נרגיש עד כמה כל המבנה הזה הוא חי, עובד, משתנה, ואיך בשינויים שלו הוא מגלה לנו את התכונות שלו, את הרצונות שלו, את המטרות שלנו. עד שאנחנו נכללים יחד בכל מה שעובר עלינו, ואז מגיעים לתיקון השלם בינינו ומקבלים צורה, תכונה של הבורא על כולנו, וחוזרים לאותה מערכת אדם הראשון לפני השבירה, לפני החטא, וכך מתקנים את עצמנו.

תלמיד: האם אנחנו מגיעים לחיסרון הזה על ידי הלימוד או על ידי השתתפות עם החברים?

גם וגם. על ידי השתתפות עם החברים אנחנו משתדלים להתקרב זה אל זה, ועל ידי הלימוד אנחנו מזמינים על עצמנו את המאור המחזיר למוטב והוא מאיר עלינו. על ידי שתי הנטיות הללו, מאיתנו להתחבר ככל האפשר ומלמעלה למשוך עלינו את המאור המחזיר למוטב, על ידי שתי הפעולות האלה אנחנו מגלים את עצמנו כמחוברים, וכך נגיע למטרה.

שאלה: כשמשתתפים בכנס עם תפילה חזקה, האם ניתן לדעת איזה חלק בנשמת אדם הראשון אנחנו בונים?

אנחנו בונים ממש את המבנה של אדם הראשון המתוקן. כתוצאה מחטא אדם הראשון שקרה לפנינו, אנחנו לא שייכים לפעולה ההיא, הבורא שבר את המבנה הזה כדי לתת לנו מקום להתקיים, להתחבר ולגלות את כל המציאות של כל העולמות, ואנחנו צריכים לחזור למצב של אדם הראשון המתוקן. ואז אנחנו משיגים כמו שכתוב פי תר"ך פעמים, זאת אומרת פי 620 פעם יותר ממה שהתגלה לאדם הראשון.

שאלה: אנחנו מבקשים תפילה למען החברים שלנו, אבל אחרי זמן קצר אנחנו מבינים שנפלנו לגאווה כי האגו חזק יותר. איך נוכל להימנע מליפול למלכודת של האגו?

רק על ידי חיבור בינינו, בכך שכל אחד ישמור על כולם. שיהיה בינינו מרכז קשר כזה שרק לו נדאג.

שאלה: המעבר והאינטראקציה בינינו לבין הבורא היא דרך חיבור ותפילה. איך אנחנו משלבים את החיבור ואת התפילה? איזה חוט מקשר יש בין השניים?

זה דווקא מאוד קל. אנחנו כמו ילד קטן שכשהוא רוצה משהו הוא נמשך למה שהוא רוצה, בוכה ומבקש, ואז ברור לך החיסרון שלו ושהוא רוצה לממש את החיסרון על ידי הבקשה. אותו דבר כאן, העבודה הרוחנית היא עבודה מאוד פשוטה וישרה, כמו שכתוב "רוצה אני", גם מצד הבורא וגם מצד הנבראים. לכן מה שאנחנו צריכים זה לגלות רצון למצב המתוקן.

שאלה: איך להעלות את הרגישות ואת הרצון לתת למה שהציבור רוצה ממני?

רוצים ממך רק דבר אחד, שתשתתף כמו חלק מאדם הראשון ותמלא את מקומך במערכת הזאת. רק את זה מבקשים. במילים אחרות, פונים אליך ואומרים, "תהיה אדם".

שאלה: האם החיבור בינינו זה אומר שאני צריך להתחבר אל החברים, אל הסביבה שלי? מה בדיוק זה אומר חיבור בינינו?

חיבור בינינו זה נקרא שאנחנו נכללים מכל הרצונות, המחשבות, התקוות, מכל מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה זה חיבור, ושיהיה צמוד ככל האפשר בכל הפרטים שלו. במידה שאנחנו יכולים להצמיד את עצמנו יותר ויותר, אז אנחנו בונים פרצוף אחר פרצוף, עד שמגיעים לאין סוף. אין סוף זה אומר שאין גבול, אין הבדל בינינו לגמרי, כולנו מחוברים יחד כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: האם על ידי איסוף החסרונות אפשר להעלות את הרגישות, לבנות תפילה?

ודאי. אתם יכולים לבקש על הכול. כל מה שאתם חושבים שנחוץ, שאתם צריכים כדי להשיג את המטרה, שאתם רוצים לקבל כדי להשיג את מטרת הבריאה, מטרת ההתפתחות, אתם יכולים לבקש ותקבלו.

תלמיד: איך לדעת שבאמת זו בקשה מהחבר ולא מה שאני מתאר לעצמי?

זה אפילו לא כל כך משנה ולא חשוב לברר. אנחנו לא צריכים להרחיק, לדחות את עצמנו מהחברים, אנחנו צריכים לכבד, להעריך אותם יותר מאשר את עצמנו ואז הכול יסתדר נכון.

שאלה: איך להפוך את עבודת הלב של החבר לפשוטה, אם אני מרגיש אבוד במלחמה היומיומית של החיים ומצד שני הרוחניות היא לא כזאת מזמינה עבורי?

אני חושב שדווקא בכנס הזה אפשר להרגיש שאנחנו פועלים לקראת, לכיוון מטרה אחת ומוכנים להתחבר ולהרגיש קשורים יחד ללא שום הבדל. אז נתחיל להרגיש בהתקשרות בינינו את חוקי העולם הרוחני, כמה העולם ההוא הוא אחד לכולם. בואו נתאמץ ונשיג.

שאלה: איך לקצר את הזמן כדי להגיע לתפילה אמיתית?

מה אתה עושה כשאתה רוצה לבצע איזו עבודה? אתה משקיע בה יותר תשומת לב, יותר כוחות, וכך מקיים אותה יותר מהר. אותו דבר כאן, אין פה פטנטים מיוחדים. לכן תסדרו, תכוונו את עצמכם ביחד בחברות ותוכלו במהירות להשיג את הרגשת העולם העליון.

שאלה: על רקע כל העולם קבוצת בני ברוך שלנו נראית כקבוצת "מיליונרים רוחניים", כל השאר ממש "גוועים ברעב". אנחנו מבקשים קודם עבור החברים כי הם מסוגלים לקבל מהבורא את הדבר הגבוה ביותר, את תכונת ההשפעה. אבל לאחרים אין לא תיאבון ולא טעם. איך לפתור זאת? מה הבורא רוצה להגיד לנו ואיך עלינו להגיב?

הבורא רוצה להגיד לך, "אתה צריך לבקש עבור החברים שלך, זה ייתן לך אפשרות לעלות אליי עוד יותר קרוב ואז תקבל ממני את כל מה שאני רוצה להעביר להם דרכך. בוא אליי" כך אומר הבורא, "ותקבל ממני כל מה שצריך עבור החברים שלך".

שאלה: איך אפשר להגיע לתפילה משותפת, כללית עבור כולם אם רק חלק מהקבוצה פעיל ומשתתף בשיעורים והחלק האחר פחות? אתה בעצם מרגיש את הפעילים יותר.

ודאי שזה טבעי שאנחנו כן מבינים את הקשר שלנו עם החלק הפעיל של בני ברוך המקומית, העולמית שלנו וכן הלאה, אבל העניין הוא שאנחנו צריכים לחשוב על כולם ובסופו של דבר מה שאנחנו עושים משפיע על כולם. ככול שאנחנו מסוגלים להתחבר, עלינו לעשות זאת והכול בסופו של דבר יעלה אותנו לפחות למדרגה הרוחנית הראשונה שבעצם אנחנו קרובים אליה. חסר לנו חצי צעד, כאילו שמנו כבר את הרגל על המדרגה הזאת אבל צריכים עוד למשוך את עצמנו עליה והכול יהיה בסדר. אז נרגיש מה הוא העולם העליון ואיך נוכל להמשיך לעלות אליו.

שאלה: קודם נאמר שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבנות את החיסרון המשותף בינינו. האם יש לנו מושג מהו החיסרון בינינו, ואם לא מה עלינו לעשות כדי לבנות, להעלות חיסרון משותף בינינו?

חיסרון משותף בינינו יכול להיוולד על ידי השפעת האור העליון. אנחנו יכולים להתחבר זה עם זה יחד ואז האור העליון יאיר בינינו ויביא לנו חיסרון. ואם אנחנו לא יכולים לעשות זאת אז אנחנו מבקשים והבורא מאיר עלינו קצת יותר, ואז נרגיש כמה חסר לנו להיות מחוברים זה עם זה. כך אנחנו מתגלגלים, מתחברים ומתעלים.

שאלה: אנחנו קבוצה מהמזרח הרחוק שמתחילה עכשיו להיווצר, בפברואר היינו יחד בכנס המראה הראשון שלנו ואתמול גם היינו יחד בכנס מראה. היום קצת התפזרנו אבל בכל זאת אנחנו משתדלים להיות כדבר שלם אחד. אני מקווה שנהיה יחד עם כל הכלי העולמי ועם כל התפילות.

נוצר מצב מדהים, הייתה הכנה מאוד חזקה, הבורא אסף אותנו יחד, זיכה אותנו, נתן לנו את הזכות לדבר על נושא כל כך עוצמתי כמו תפילה. אנחנו מסוגלים כבר לעכל, לקבל את זה, מרגישים את המתח הקיים בכל הכלי העולמי, כולם בהתפעלות, כולם עוסקים בנושא, אבל כאילו חסר פרט קטנטן אחד כדי שנוכל ממש לנגן כמקהלה אחת, כתזמורת. אולי אנחנו לא מאמינים שאנחנו מסוגלים או שהציפיות שלנו הן למשהו אחר. אני מרגיש שאתה רואה איך הדברים צריכים להיות אבל אתה שותק, אולי אתה מחכה שנבין בעצמנו. תן לנו רמז מה חסר לנו?

לא חסר לכם כלום מלבד דבר אחד, לבקש יחד מהבורא לחבר את כל הרצונות שלכם לחיבור, זה נקרא "בניית הכלי". ולאחר מכן שימלא אותו עם עצמו, עם האור שלו, שזה אותו דבר.

תלמיד: נעשה ונשמע.

זה מה שאתם צריכים לעשות.

שאלה: אמרת שאני צריך לתת לחברים מקום שהם יבואו להתכלל בי ומתוך זה לבנות תפילה. איך לעשות זאת נכון?

עושים זאת בצורה מאוד פשוטה, כמו בעולם שלנו. אם אתה רוצה שלאדם יהיה מקום לידך, אתה זז קצת הצידה ונותן לו מקום כדי שהוא יישב לידך. אותו דבר ברוחניות. תזיז טיפה את האגו שלך, תן לו עם האגו שלו לתפוס מקום בצורה חלקית, במידה מסוימת מהאגו שלך. ובמצב החדש הזה בו האגו שלך ושלו מתחברים, תעבדו. ואז יותר ויותר תוותרו זה לזה עד שאתם תעברו, תתפסו מקום אחד, שטח אחד.

תלמיד: אבל איך לעשות את זה בתפילה? אנחנו הרי בונים חיסרון משותף.

כך תבקש, כמו שאתה שומע עכשיו, זה מה שתבקש.

תלמיד: מה זה אומר שאני נותן לחבר שלי מקום בתוך התפילה המשותפת?

אתה חושב עליו, הוא חושב עליך, יחד אתם חושבים על המצב המשותף שלכם, וכך אתם מתקדמים קדימה.

תלמיד: איפה הבורא כאן? ממי אנחנו מבקשים?

הבורא הוא ביניכם. לאן יש לו ללכת? אין לו מקום אחר.

שאלה: איך אדם קטן יכול למצוא את מקומו בתוך קבוצה כל כך עצומה? במילים אחרות, מאיפה לאדם יש ביטחון שהרצון הקטן שלו יכול לשנות משהו יחד עם כל הקבוצה העולמית הגדולה הזאת? איך התפילה הקטנה שלי יכולה להיענות בתוך כל הדבר הגדול הזה?

ככל שאנחנו יותר ויותר מבינים בבניית מערכות, אפילו גשמיות, כל שכן רוחניות, כך אנחנו מבינים שהכול תלוי בכל חלק וחלק. החלק הקטן ביותר יכול לגרום לשינוי בכל המערכת, כי כל המערכת תלויה בחלק הכי הכי קטן.

לכן אין ברוחניות קטן או גדול, כולם שווים. אין ברוחניות קודם ונמשך, כי הם מחליפים זה את זה, ואין ביניהם שום תחרות, בוא נגיד. כך אנחנו גם בקבוצות שלנו. לכן רק צריכים להשתדל לעזור זה לזה.

שאלה: בטקסט קראנו שכאשר אחד מבקש עבור האחרים לא מגיעות ההאשמות. ואנחנו רואים שאם אנחנו מבקשים עבור האחרים, אז אנחנו מקבלים תחילה. איך לחבר את שני הדברים האלה בלי ליפול לאגו?

אם אנחנו רוצים שהקשר בינינו יתפשט לכל המציאות, אז אף פעם לא ניפול מהשפעה לקבלה, אף פעם.

שאלה: התאספנו פה באוסטרליה פעם ראשונה בכנס מאז הקורונה, ואנחנו כולנו פה בהתרגשות גדולה ובשמחה גדולה. איך להתרכז מעל זה? איך להעביר את זה לריכוז פנימי ולתפילה פנימית?

הכול תלוי בכם, עד כמה אתם מתרגשים, עד כמה אתם מבינים שזה דבר גדול והוא יכול להיות פתח להרגשת העולם הרוחני, ושאנחנו יכולים עכשיו לעבור את הגבול בין העולם הגשמי לעולם הרוחני ולהתחיל להרגיש את עצמנו קיימים בשני עולמות. אני חושב שזה דבר גדול. אז בבקשה נעשה מאמץ ונקרב את עצמנו לרוחניות.

שאלה: מה אני צריכה לעשות כדי להסכים עם החברות שלי? ומה החברות שלי צריכות לעשות כדי להסכים איתי?

גם הן וגם את יחד, או כל אחת לחוד, צריכות להחזיק את מטרת החיים, מטרת הבריאה, תיקון הבריאה, גבוה יותר מכל מה שיש לכן בעולם הזה. כי אז, למען החיבור והשגת מטרת הבריאה, אתן מוכנות לכל.

שאלה: אם אני מתפללת עבור התיקון השלם שלי, האם זו תפילת רבים? אם אני מבקשת שיהיו פחות דינים ויותר רחמים עבורי ודרכי לאחרים, כי זו הדרך היחידה שאני אוכל להתחבר אליהם, האם בדרך כזו אנחנו יכולים לעבור מהצורה האינדיווידואלית שלנו לחיבור? האם תפילה מהסוג הזה זו תפילת רבים?

תפילת רבים זו תפילת עבור רבים, כאשר את מתפללת עבור הכלל.

תלמידה: נניח שהיום אני אתחבר אל הרבים, אבל הבעיה היא אני, אני זו שלא מתחברת אליהם, אלו הדינים שלי מול הרחמים.

נכון.

שאלה: אנחנו מבינים שהחיבור הוא הפתרון, ולפני כן שמעתי שלהתחבר נכון זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות. מה זה "להתחבר נכון"?

להתחבר נכון זה כאשר כל אחד רוצה לעזור לאחר לממש את מטרת החיים.

שאלה: שמעתי שאנחנו כבר מניחים את הרגל בכניסה לרוחניות, אבל איך אנחנו יכולים לדחוף את עצמנו יחד עכשיו כשאנחנו בכנס לעשות את התוספת הזאת שנדרשת, את הצעד הנוסף הזה כדי להיכנס כבר לרוחניות?

על ידי הקשר ביניכם, שאתם מבינים שלבד אף אחד לא נכנס אלא רק יחד, כמו שכתוב, "איש את רעהו יעזורו", ולכן אנחנו צריכים לעזור זה לזה.

שאלה: שאלו אותך, איך אנחנו יכולים לעזור לחברים שמתפללים עבורנו? ואתה ענית, שאנחנו רוצים להיות בתוך המרחב שנקרא "האדם הראשון", האם תוכל להסביר למה הכוונה?

האדם הראשון זו אותה מערכת של הנשמה האחת לפני השבירה, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים במערכת הזאת, קשורים יחד, פועלים יחד כחלקים בלתי נפרדים בגוף אחד.

שאלה: איך נהיה בתפילה אמיתית עבור החברים?

אנחנו צריכים לעבור על זה ואז נשיג, לאט לאט נתקרב לזה.

קריין: קטע מס' 2.

"ענין תפלת רבים, שאינן חוזרות ריקם, הוא כשמתפללים עבור הכלל [...] והכלל נקרא השכינה הקדושה. והיות שהכלל נכלל מכמה בחינות. לכן אומר הזה"ק, הסיבה שתפלת הכלל נתקבלה, משום שיש בה שלימות. וזה לשונו "והקב"ה מתעטר באותה התפלה, משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים"."

(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)

שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו צריכים להגיע למבנה הרוחני של האדם הראשון, ואמרת גם שזה פי תר"ך פעמים, אתה יכול להסביר מה זה פי תר"ך פעמים?

לא, זה פשוט מספר כללי שאנחנו צריכים להגיע אליו.

תלמיד: זה משהו נעלה, הרבה יותר גבוה?

שכל הנשמות פועלות לכיוון אחד כדי להגיע למטרה אחת, לאור אחד, אז הן מגיעות למצב פי תר"ך פעמים ממה שהן התחילו.

שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא כוונה נכונה לבקש עבור האחרים?

ודאי, גם כתוב ש\תפילה עבור האחרים מתממשת הרבה יותר מהר מאשר התפילה עבור עצמך.

שאלה: אנחנו בעשירייה קוראות מספר פעמים ביום אנחנו תפילות. אחת מהתפילות הן לשלום העולם, האם זאת יכולה להיות תפילת רבים, או תפילת רבים זה רק חסרונות של הנקודה שבלב?

זה בכל זאת גם עוזר.

שאלה: כשאנחנו מתפללים, האם התפילות שלנו צריכות להיות רק רוחניות או גם גשמיות?

אם אנחנו נגיע לתפילות רוחניות, כל הגשמיות תסתדר.

שאלה: האם הקשר שאנחנו רוצים שיהיה בין החברים בעשירייה, זו אותה כוונה שיש לנו כמו ביחסים בינינו לבין לבורא?

כן.

שאלה: בקטע כתוב שהבורא מתעטר בתפילה כי יש לה כמה היבטים, ראשון מבקש גבורה, שני חסדים, שלישי רחמים וכו', איך בצורה פרקטית אנחנו יכולים לארגן את התפילה כדי שנוכל לבנות ממנה תפילת רבים?

על כל זה מדובר בצורה פרקטית במאמרים של רב"ש. אנחנו צריכים לקרוא יותר את המאמרים שלו ולהשתדל לממש כל מאמר ומאמר, ואז נדע איך שזה מתלבש בנו ובהדרגה מתממש.

תלמידה: אמרת שאנחנו צריכים לפנות לבורא בתפילה מתוך הלב שלנו, איך עלינו לפנות לבורא? יש סידור והסידור נכתב על ידי מקובלים גדולים מלפני אלפיים חמש מאות שנה, אבל אנחנו פונים מתוך הלב וכל אחת אומרת תפילה במשפט או שתיים. אבל יש חברה שהתפילה שלה ארוכה מאד, עשרה משפטים, ואז יש הרגשה שקוראים מתוך סידור. ניסיתי לדבר עם אותה חברה ואז היא הפסיקה לדבר איתי, ניתקה איתי קשר. איך להתייחס לתפילה שלה? יש לי דאגה מאוד גדולה בלב מזה שהחברה ניתקה איתי כל קשר.

גם אני במקומה הייתי מנתק איתך כל קשר. אין מה להתייחס לאחרים בכזאת ביקורתיות. אבל הזמן יתקן את הכול, וזה שאת קוראת פשוט שורות מספרים או סידור, יכול להיות שזה בכלל לא עוזר, אנשים עוסקים בזה כבר אלפי שנים, צריך לקרוא את מה שנמצא בלב.

שאלה: האם על מנת להגיע לחיסרון של הכלל, לחיסרון הציבור, עלינו להגיע תחילה לחיסרון של החברים בעשירייה והאם החסרונות האלה נבנים לחוד, ביחד או במקביל?

הם נבנים מתוך זה שבעתיד הקרוב כולנו נצטרך להתחבר, קודם כל אלו שנמצאים בעשירייה אחת ואחר כך כל העשיריות ואחר כך כל העולם. כך גם אנחנו צריכים לבקש, בכזו הדרגה.

קריין: קטע מס' 3.

"נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו." 

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

שאלה: אם התפילה היא לא עבורי, אז איך אני משנה את העתיד שלי אם אני לא מתפללת עבורי?

אין דבר כזה שהתפילה היא לא עבורי, אלא יכול להיות שזה לא בדיוק מה שאני עכשיו מרגיש, שזה שייך לי. אבל באמת תפילה היא תמיד גם מתוך החיסרון שלי, אומנם עכשיו זה לא כל כך מובן לי.

שאלה: כשאנחנו נכנסים ללימוד הקבלה פתאום מתגלה כל האגו, כל הרצון לקבל בנו. מה לעשות כדי שזה לא יקרר אותנו ויגרום לדחייה?

אנחנו צריכים לדאוג שכל הלבבות שלנו יהיו מחוברים ונבקש מתוך לב אחד. קודם נחבר את הלבבות או נבקש את חיבור הלבבות, ואחר כך מתוך הלב האחד הזה נעלה תפילה לבורא ונבקש עזרה לתקן את הלב האחד הזה ולמלא אותו בנוכחות הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין להתפלל לבד עבור אחרים ולהתפלל יחד בשביל כולם?

זהו הבדל גדול מאוד. תפילה בציבור היא מאוד חשובה, היא מביאה כמעט תמיד תוצאות, ולכן יש הבדל גדול בין תפילת היחיד לתפילת הציבור. להשתדל להתפלל יחד.

שאלה: האם העוצמה של התפילה מתגברת כשאנחנו ממש מנסים לדבר עם הבורא, או מספיק שאנחנו רוצים מעומק הלב שלנו? איך נכון לבקש?

נכון לבקש יחד כולם מלב אחד.

שאלה: כשאומרים שמשיח זה אור שיגיע בגמר התיקון, האם אנחנו יכולים להגיד שתפילת רבים היא סוג של משיח?

תפילת רבים היא כוח הרבים שפועל כנגד אותו כוח שמביא לנו את הרגשת המשיח. הוא מושך אלינו את הבורא ומקרב אותנו אליו, וכך אנחנו מגיעים למגע עם הבורא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאנחנו כישראל יכולים לאסוף את כל החסרונות של כל האנושות, ואז כל העולם מתפלל לבורא דרכנו כי אנחנו אוספים את החסרונות שלהם ואנחנו אלו שמושכים את הכוח המושך הזה?

כן.

שאלה: האם יש תשלום עבור התפילה? ואם כן, האם התשלום או השכר הזה הוא אמונה?

כן, זה נכון.

שאלה: האם יכול להיות ששני חברים תופסים את החיבור בצורה שונה? ואם כן, אז האם זה שתופס את החיבור בצורה יותר עמוקה סובל בגלל שזו הדרך שהוא רואה את החיבור? ואם כן, אז איך להתעלות מעל הכאב הזה?

אנחנו צריכים תמיד לעשות חשבון עבור הציבור, עבור הכלי הכללי, עבור תיקון העולם, ולא עבור החלק הפרטי שלי כי הוא נעלם, היום הוא קיים ובעוד רגע הוא מת. לכן אנחנו צריכים לעשות חשבון מחושב.

שאלה:  מה זה להשיג את תחושת העולם הרוחני?

אתה משיג את הכוח שפועל עליך כרגע ממציאות יותר עליונה ממך, ואתה משיג בשביל מה הוא עושה את זה, מה מטרתו, באיזו צורה כדאי לך להגיב אליו כדי לממש את הרצון העליון של הכוח הזה.

שאלה: במאמר כתוב שאנחנו צריכים להתפלל עבור הכלל. האם הכלל יכול לעזור לנו להתפלל עבורו?

תנסו. מה זה אומר שהכלל יעזור לכם, שהחברה תעזור? הרי אתם אלו שבונים את החברה הזאת. אז תבנו כזאת חברה ביניכם כמו בקבוצה, ושהקבוצה תשפיע על כל אחד מחבריה כך שכולם יימשכו לאותו רעיון, לאותה מטרה, וכך יתקדמו.

שאלה: בתפילה עבור הכלל, עבור החברה, איך אנחנו יכולים להרגיש איזה חיסרון יש לכלל?

הכלל צריך רק מה שהבורא דורש ממנו, הוא לא מבין כלום בעצמו. ואין מה לשאול את הכלל שום דבר, בזה לא תשיגו כלום. צריך לדעת מה הבורא רוצה. הבורא רוצה שכל הכלל, כל החברה תתחבר, ושהרצון של הבורא יתגלה בחברה, ואז זאת תהיה חברה מצליחה, מוצלחת.

שאלה: הכנס הזה מורגש כחסדים מצד הבורא, כמשהו טוב. איך אפשר לשמור את זה, להעריך אותו, לא לאבד את המצב, ולהתקדם ממנו הלאה?

תחזיקו בחברות, במיוחד בעשירייה, ואחרי זה גם במעגלים רחבים יותר. הדבר הכי חשוב הוא להחזיק את הקשר בעשירייה.

שאלה: כשאנחנו מתפללים בעשירייה, אני מגלה שהתפילה הזו היא לא בליבי, אני לא מרגישה אותה, וקשה לי לפנות איתה לבורא. איך לעשות שהתפילה המשותפת של העשירייה תשרה בליבנו?

אנחנו צריכים להכין את עצמנו טוב לכאלו מעמדים, כך שאנחנו רוצים להתחבר על ידי פסוקים של המקובלים, להרגיש מה הם רוצים למסור לנו, איך אנחנו צריכים לכבד אותם, באיזו צורה לבקש מהם שיעזרו לנו. שיעזרו לנו עד כדי כך שנעלה לדרגת הכוח העליון, הבורא, שם נוכל להתחבר בינינו ועימו, וכך נשיג את מטרת החיים.

אנחנו הגענו לשלב בהיסטוריה שלא חסר לנו כלום חוץ משהבורא ייתן לנו קצת כוח שנקרא אור, שהוא יחבר בינינו, וירצה להיות איתנו ממש בכל המצבים שלנו. הוא גם כך נמצא איתנו, אבל אנחנו רוצים לגלות שהוא נמצא איתנו בכל המצבים וכך מתקרב אלינו.

שאלה: למה אנחנו מקבלים את תשובת הבורא באיחור?

כי כך אנחנו מגיבים. אם היינו מסדרים את עצמנו ומגיבים נכון, אז היה קורה הפוך, היינו מקבלים את תשובת הבורא לפני שהיינו שואלים, כמו שכתוב, "טרם יקראו ואני אענה". לזה אנחנו צריכים להגיע, שנדע מראש את תגובת הבורא, זה נקרא "פיו וליבו שווים", ויש עוד אמרות כאלה. כך נתקדם, נבין את הבורא לפני הפעולות שלו.

תלמיד: האם הסיבה היא הפיגור שלנו?

התוצאה מחוסר החיבור, היא שאנחנו קודם שואלים ואחר כך מקבלים תשובה. וכשאנחנו נמצאים בחיבור, אז גם כשאנחנו שואלים וגם כשאנחנו שומעים תשובה, זה מגיע באותו זמן.

שאלה: איך נדע שאנחנו באמת הולכים לעלות למדרגה רוחנית אם לא כל החברות משתתפות בסדנאות ובתפילה? ואם כן, האם זו למעשה תפיסה אינדיבידואלית?

זאת תפיסה גם אינדיבידואלית וגם קבוצתית. אני מאוד מקווה שאתם תבינו עד כמה חשוב מאוד להכניע את הראש ולקבל על עצמכם מה שהקבוצה מחליטה ומה שהיא מקיימת. אני ממליץ לכם מאוד מאוד להיזהר מלפספס פעולות קבוצתיות. רק בתנאי שאתם צריכים לעשות פעולה רוחנית יותר חשובה, אז אולי מותר לא לעשות פעולה עם הקבוצה.

שאלה: היום שמעתי מאחת החברות שהיא לא מרגישה חיבור בעשירייה, היא לא מרגישה שאנחנו יחד, היא לא מרגישה שכל אחת משקיעה כביכול את כל מה שצריך ואני רואה בזה את עצמי. מה לא עשיתי כמו שצריך כדי לתקן את זה, למה זה קורה? איך אני ואותה החברה יכולות להתחבר יחד, ובאמת להתפלל עבור כל העשירייה כי גם לי נראה לפעמים שאנחנו לא מספיק מחוברות?

בסדר, נעים לשמוע כאלו שאלות רציניות, במיוחד נעים לראות את אחת החברות שלכן עומדת על הרקע של הבניין שלנו.

תלמידה: תעזור, תן עצה.

אני רוצה שתתייסרו עוד קצת.

תלמידה: אנחנו מוכנות אבל רוצות שתהיה תוצאה. איך להתייסר נכון?

התוצאה תהיה כאשר המצב הזה יהיה בשבילכן לא כייסורים או כאיזה עינוי אלא כתענוגים. כאשר אתן תרגישו שרק בפנייה לבורא, כל מה שאתן מרגישות הופך למשהו טוב וחם, אז זה יסתדר.

תלמידה: תודה, אחרי המילים שלך הכול הופך להיות חם.

שאלה: בטקסט כתוב "מה הוא רחום אף אתה רחום". מה הכוונה בלהיות רחום כמו הבורא?

להשתדל לכל הפחות להרים את עצמך לדרגת השפעה.

תלמידה: איך להגיע למצב כזה בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה?

להראות דוגמה זה לזה, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: מאז שהתחלתי ללמוד לפני עשר שנים את חכמת הקבלה לא היה כנס שהרגשתי בו כזה פירוד מהאחרים. הרגשתי שאני בתוך בית האסורים של האגו ביני לבין החברות הגרמניות שלי פה, בפגישה שהייתה לנו לא הרגשתי כלום חוץ מאשר לראות אותן בוכות. מעולם לא הרגשתי כל כך מרוחקת מהחברות כמו אתמול.

פניתי לבורא, מה המצב הזה שאנחנו נכנסים אליו לפני השבירה שבו אנחנו לא מרגישים כלום? איזו תפילה אנחנו צריכים להעלות לבורא במצב הזה כדי להרגיש זו את זו, כדי להרגיש את הכאב ואת הבכי זו של זו?

זו הכרת הרע, את מרגישה מי את לפי הטבע שלך. לא חשבת על עצמך שאת כל כך מגושמת, גאוותנית, אגואיסטית ועכשיו את מגלה זאת. עכשיו השאלה, כשאת מגלה, אז איך את מקבלת את זה?

יש כאלו מצבים שאת יכולה להגיד "אז אני כזאת, מה אני אעשה? הבורא עשה אותי כך, לך לאומן שעשני". יש מצב שאת לא יכולה לקבל זאת ואת בוכה. יש מצב שאת מתרגזת על הבורא בחזרה, למה הוא עשה אותך כך. יש מצב שאת אומרת לבורא "תודה רבה שבראת אותי כך, שאני יכולה עכשיו להבין ולהכיר כמה אני הפוכה ממך ולבקש תיקון" ועוד.

יש כל מיני מצבים שאדם יכול לגלות ביחס למה שהוא. לכן אני חושב שאת מתפתחת כל כך יפה בכנסים האחרונים, אני מאוד מרוצה ממך. ולא רק ממך כי זה בוודאי קשור לכל הסביבה, אבל בהחלט ההתפתחות שלך יפה מאוד.

שאלה: האם צריך לקבל את שליטת הכלל על עצמך כדי להגיע לתפילה האמיתית עבור הכלל?

כן.

תלמיד: האם מספיק רק רצון כדי לקבל את השליטה הזאת עליך, מה צריך לעשות כדי להגיע לזה?

כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת". זאת אומרת, בתוך עמי, בתוך הקהל, בתוך הכלל, בתוך הקבוצה, בתוך כל העולם, שם נמצא רצון הבורא, יחס הבורא. ולכן כך עלינו להתייחס לחברה ולקבל אותה כי אלו לא סתם רצונות שהתחברו איכשהו בצורה אקראית, אלו רצונות שהופכים להיות רצון העליון.

שאלה: כולנו מרגישים זה את זה ואת הכלל במצב אגואיסטי ומפורד. אנחנו רואים גופים, רואים את כולם נפרדים זה מזה, וזה כביכול מצב שקרי. אנחנו יודעים שיש מצב שהוא שכינה שבו אנחנו מחוברים, ושהמצב הזה גם קיים ואנחנו אפילו מרגישים אותו מעט בכנסים.

האם תפילה עבור הכלל היא כשאני מבקשת שהמצב השקרי הזה יעלם, שמתוך התפיסה שלנו של מצב החברה המפורדת, נרגיש כולנו דווקא את המצב האמיתי של השכינה ושכל החברה תרגיש שאנחנו משהו אחד שלם?

כן, נכון מאוד.

תלמידה: האגו תמיד מחפש מקום בכל המערכת, בסכמה הכללית הזאת. איפה כביכול המקום שלי?

האגו צריך להשתדל להיכנס לתוך יחסים טובים זה עם זה עד כדי כך שהוא ממש יטבע שם ויפסיק להרגיש את עצמו, אלא הוא ירגיש רק שדה כללי ומשותף של טוב, וזה יהיה הקשר עם הבורא.

שאלה: האם התפילה האישית מושפעת תמיד מהחיבור עם העשירייה והחברות, האם היא יכולה להפוך בכך לתפילה קולקטיבית וכללית?

כן, אנחנו רוצים לעבור רק לתפילה קולקטיבית ושכולנו נרגיש כך.

תלמיד: אם הוא נמצא לבד בבית האם הוא יכול עדיין להתפלל עבור העשירייה?

כן, אבל אני לא יודע אם יהיה לו כוח. לא בטוח שיהיה לו כוח.

שאלה: מה מונע מאיתנו את הרגשת הלב המשותף?

אנחנו לא כל כך יכולים לפתוח את עצמנו. הלב המשותף קיים, לא שאנחנו צריכים לבנות אותו עכשיו. לאט, לאט אנחנו בונים אותו במשך חודשים רבים והוא כבר קיים. הבעיה היא שאין לנו מספיק רגישות לתפוס את הלב הזה, להרגיש אותו ולהתחבר עימו. אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע לזה.

קריין: קטע מס' 4.

"אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש, "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו. [...] וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו."

(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

שאלה: כאן בגרמניה האווירה של הכנס הפיזי הזמינה רגשות שמאוד קשה לבטא במילים. הופיע פתאום רצון מאוד חזק להעביר את ההרגשה של הדבקות שיש עם העשירייה. מה זה המצב הזה ואיך אפשר למסור את הרגשות האלה אם חסרות מילים?

אף פעם לא יהיו מספיק מילים. אנחנו פשוט צריכים להיות יותר קרובים זה לזה בלבבות ואז זה יעבור מלב ללב.

שאלה: בתקופה הזאת החברים היו בחיבור מאוד חזק מעל הדעת, אנחנו לא רוצים לאבד את תחושת התודה לבורא. איך להחזיק את השמחה ואת האיחוד שיש לנו בין כל הנוכחים פה?

אתם צריכים להשתדל יותר ויותר להתחבר. אני מרגיש היום את עוצמת החיבור בינינו פי כמה ממה שהיה אתמול. אתמול היתה לנו שמחה מזה שאנחנו הגענו לכנס, אבל היום, עכשיו אנחנו מרגישים איך האור העליון מתחיל לפעול בנו וכמה הוא מתחיל לשנות אותנו, לערבב אותנו. כמו שאנחנו עושים, נגיד סלט וככה הוא מערבב אותנו זה עם זה וזה עם זה ואנחנו מתחילים לטעום את הטעם הכולל מההתכללות שלנו וזה אחרת לגמרי ממה שיש בכל אחד ואחד.

זה לא נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. זה נרנח"י. מה זה נקרא במקום "נפש" להרגיש רוח? זו כבר התכללות, ואחר כך נשמה גם התכללות, חיה, יחידה, הכל התכללות. אין פה אורות חדשים, יש התכללות יותר ויותר ויותר, ולכן האור שמתגלה מורגש כיותר עוצמתי. אני מאוד מקווה שאנחנו כך נרגיש.

שאלה: קראנו ש"ענין תפלת רבים, שאינן חוזרת ריקם, הוא כשמתפללים עבור הכלל". כשאנחנו מפיצים לכלל האם עלינו להיות בתפילה ואם כן איך עלינו להיות בתפילה?

כן. לכן אנחנו נמצאים בכלל ולכן ההפצה היא כל כך חשובה. אני רואה קבוצות שיש להם עבודת הפצה וקבוצות שלא רוצות להפיץ מכל מיני סיבות. קבוצות שלא רוצות להפיץ הם לאט לאט פשוט נובלות, יורדות, והקבוצות שרוצות להפיץ עולות יותר ויותר. אסור לנו לשכוח את ההפצה, זה דבר מאוד מאוד חשוב.

תלמיד: האם עלינו לבקש עבור הקבוצות, החברים שלא מפיצים?

כן. אנחנו צריכים לעזור להם גם בתפילות וגם בפועל.

שאלה: הבורא נתן שפע לכלל בצורה שלמה. אם הבורא נתן את השפע לכלל, אז האם הפרט שנמצא בתוך הכלל גם הוא יקבל חלק מהשפע או שהוא יקבל שפע רק כשהוא יהיה חלק מהכלל?

הוא יקבל שפע כול עוד הוא חלק מהכלל, אחרת לא יהיה לו כלי. במידה שהוא יוכל לעלות בסולם המדרגות, בעולמות - הכול תלוי במידה שהוא נכלל בהכלל. "נפש" נמצא בעולם העשייה, "רוח" כבר נמצא בעולם היצירה, "נשמה" נמצאת בעולם הבריאה וכן הלאה. זאת אומרת, ככל שהוא עולה, הוא עולה מתוך זה שהוא נכלל עם יתר הנשמות ויתר עוצמה, ורק בזה תלוי איפה המדרגה הרוחנית שלו.

שאלה: ברוב הטקסטים אנו קוראים על החסדים של הבורא. איזה עוד תכונות חוץ מחסדים עלינו לצפות מהבורא כאשר מעלים תפילת רבים?

אנחנו רוצים לקבל את תכונת האהבה גם כלפי הבורא, גם בינינו, לכולם, שתכונת האהבה תמלא אותנו.

שאלה: אנחנו מרגישים חיסרון לביטול. האם נכון לבקש להיות צינור כך שכל הכלי יבורך, איך להשיג להיות מוליך לצינור?

איך להשיג אותו? אנחנו בונים אותו. אנחנו בונים את הצינור מאיתנו לבורא מתוך החיבור שלנו. הצינור בעצם כבר קיים, רק חסר לנו עוד קצת לחזק אותו לבורא. זאת אומרת חסרה עוד תכונת ההשפעה ואז נתחיל להרגיש את הכול.

שאלה: אמרת שחסרה לנו רגישות, שזה כבר קיים בלב. איך אנחנו יכולים לעבוד על זה, מה אנחנו צריכים לעשות עד השיעור הבא?

אני חושב שזה משהו שאתם צריכים לשאול את עצמכם. איך אנחנו יכולים להעלות רגישות, איך להתחבר יותר, איך בקשר בינינו לגלות את המצבים הבאים שלנו ומתוכם להשפיע דרך המצב הכללי שלנו על כל אחד מאיתנו. על זה אנחנו צריכים לדבר עכשיו.

אבל אני מאוד מרוצה מכם ואני ממש מתמלא ברגש של חיבור, התקרבות. אין לי דרך אחרת איך להגיד לכם חוץ מזה שאני מאוד אוהב אתכם ואני מקווה שאנחנו פורצים קדימה ואני רואה איך אנחנו מתקדמים, אנחנו מזיזים, מסירים את כל ההפרעות, מתקדמים לכיוון החיבור שלנו וגילוי של הבורא בתוכו. בהצלחה.

(סוף השיעור)