שיעור בוקר 21.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 12.09.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/wnQkI3kN?activeTab=downloads&mediaType=video

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו ממשיכים בנושא שלנו "העבודה באמונה למעלה מהדעת", הגענו לקטע מס' 37.

"העבודה באמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת, למעלה מהרצון שלנו. זה לא שאנחנו סתם מתנגדים לרצון שלנו, לא. כי להתנגד לרצון אנחנו יכולים ברצון יותר גדול, ואז זה יהיה "המחליף פרה בחמור" מה שנקרא. אלא כאן זה משהו אחר. זה לא שאני מחליף רצון קטן לרצון יותר גדול, אלא אני מחליף את כוח הפירוד בכוח החיבור, כוח הקבלה בכוח ההשפעה.

כתוב, "איזה הוא הגיבור, הכובש את יצרו", אז מתגברים על הרצון, ככה בהרבה מקרים בחיים שלנו אנחנו מתגברים על הרצון, כשיש לנו מטרה יותר גדולה, אנחנו שמים אותה לפַנינו ופועלים ככה כדי להגדיל אותה יותר ויותר.

אם המטרה הזאת מכובדת בעיני הקהל, כלל גדול, בעיני העולם אז ודאי שקל לי ללכת על זה, כי אני אז נעשה יותר מכובד, יותר מקובל, יותר מובן לכולם. אני מקבל תמיכה מכולם, אפילו שאני לא מדבר איתם על זה, אבל נגיד ספורט, כולם עושים משהו שם, עניין של אופנה, אז עושים, כי יש תמיכה. אז האם אני גיבור בזה? לא, אני לא גיבור, אני רק מחפש תמיכה, ואז אני מתגבר על היצר שלי, ויש לי במה להתגבר, דעת החברה, דעת הסביבה, וכך אני מתקדם.

ברוחניות זה לא נקרא גיבור, ולכן יש לנו כאן מקום לחשוב מה זה נקרא שאני נתמך על ידי הסביבה. אני צריך לקבל מהסביבה תמיכה, ובלי תמיכת הסביבה אני לא יכול להתקדם. אבל כאן השאלה, לְמה אני מתקדם? האם המטרה שלי נמצאת מחוצה לרצון שלי, או לא. אם בתוך הרצונות שלי, שיכולים להיות, אז אני על ידי הסביבה בוחר, זה נקרא "מחליף פרה בחמור", זאת אומרת, זה בזה, וזאת לא בעיה, כדאי לי.

ובגיבור שכובש את יצרו, זה שאני כובש את היצר שלי של הרצון לקבל ועובר לרצון להשפיע. זה לגמרי לא נמצא בי, בשום תמיכה, אין לי כלום, אלא אני מקבל מהחברה חיזוק, שכביכול הם עוסקים בזה, ואז לאט לאט אני מטפס. כתוב, גיבור הכובש את יצרו, אבל "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו"¹.

זאת אומרת, שאני מתחיל לאהוב את היצר הרע שלי בזה שהוא הפך להיות ליצר הטוב, בזה שהוא עוזר לי. אני מכבד אותו, אני הופך את הרצון לקבל שיעבוד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, "צמצום, מסך, אור חוזר", ולקבל על מנת להשפיע זו העבודה האמיתית. אז לא שאנחנו יכולים כבר לגשת לזה, אבל אנחנו צריכים בינתיים לדעת שזו בעצם הנטייה שלנו, הכיוון.

אנחנו צריכים לראות בכל דבר בחיים שלנו, בכל דבר בעולם שאנחנו נמצאים בטוב. אין רע. פשוט לאיזה כיוון שאני לא פונה, ולא חשוב מה אני מרגיש, לא חשוב מה אני שומע, מה שקורה, בכל דבר אני רואה טוב מפני שזה בא מהבורא, כי "אין עוד מלבדו", ואז אני מרגיש את החיים שלי שאני כולי שרוי רק בטוב.

אבל בטוב, [זאת אומרת] האם זה קשור לקבוצה שאני תומך בה והם תומכים בי בכל רגע במה שאני עושה וחושב, וגם שבתוך זה אנחנו יחד מחזיקים בבורא. כך אנחנו לאט לאט מייצבים את החיים הרוחניים שלנו, למרות שנמצאים עדיין בגשמיות, אבל מתוך המאמצים האלו, כמו תינוק, כמו ילד קטן שנותנים לו במשהו לשחק והוא לא יודע, כן יודע, אבל משהו תופס ומשהו עושה, כך אנחנו.

זאת אומרת, אנחנו לא כמו כל האנשים בעולם, אפילו [יש כאלה] דתיים שאומרים "הכול מהבורא ולכן אפילו שאנחנו סובלים, אנחנו מקבלים את זה ממנו". אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו מרגישים בכל דבר רק טוב, כי הכול בא מהבורא. ולא שאני עושה לעצמי איזה כדור הרגעה, או איזשהו כדור פלא שאני בכל דבר רואה רק טוב, איזה סם. כתוב שהתורה היא סם החיים וסם המוות, שהיא ממיתה את העל מנת לקבל והופכת אותו לעל מנת להשפיע, ובזה אנחנו מגיעים לעולם שכולו טוב, שגם היצר הרע הופך להיות יצר הטוב.

אנחנו צריכים להגיע למצב שעל ידי התמיכה של הסביבה ובקשה מהבורא לקבל עזרה, בכל המצבים שאנחנו נמצאים במיוחד בתקופתנו הכללית בעולם, אנחנו רואים שהכול מיום ליום זה רק התקדמות לטובה. וזה לא רק לטובתי או לטובת העשירייה או לטובת "בני ברוך", אלא זה לטובת כל האנושות, מפני שהבורא נותן לנו בזה הזדמנות להתקרב אליו ולהפוך את הרע לטוב. אנחנו לא מגיעים לעולם הטוב, לעולם הרוחני, אלא רק במידה שאנחנו הופכים את היצר הרע שלנו ליצר הטוב. בזה אנחנו בונים כלי רוחני שמרגישים בו רוחניות.

לכן מיום ליום כשאנחנו רואים איך העולם מתפתח, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים לעצמנו ולקבוצות שלנו, ואחר כך אולי אפילו לכל העולם להבין שאנחנו מתקדמים לטוב. כמה שאנחנו בעיניים הגשמיות רואים שאנחנו מתדרדרים ונמצאים מיום ליום בחוסר אונים, בחוסר אמצעים, בחוסר סיפוק, בחוסר ידיעה מה נעשה מהיום למחר, וזה בכל העולם וזה עוד יתרחש ויתרחש, לא מן הסתם דיברנו על זה לפני חצי שנה ונדבר על זה בעוד חצי שנה, הדבר הזה יתקדם כדור האחרון, כתקופת המשיח. כי כל עוד אנחנו לא מגיעים לכוח המושך אותנו שנקרא "משיח", מושך אותנו, אנחנו נרגיש התדרדרות, וזה לטובתנו כדי שנשיג הכרחיות בעזרה מלמעלה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת להשתדל את כל הכוח הרע שיש בנו, לנסות לחשוב, לחפש, איך להפוך אותו לכוח הטוב.

אין טוב בעולם, הבורא ברא רק את יצר הרע, "בראתי יצר הרע", ויצר טוב לא בראתי, אלא מה בראתי? "תורה תבלין". אתם רוצים להפוך את היצר הרע ליצר הטוב, בבקשה, יש לכם תורת תבלין. אור עליון, שלפי הנחיצות, לפי הדרישה, ההכרחיות שלכם, בקשה נכונה, כי זה מתבטא בבקשה נכונה, האור העליון הזה נמצא במנוחה מוחלטת, ובמידה שאתם באמת רוצים להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע, את הפירוד לחיבור, את השנאה לאהבה, בבקשה, יש לכם במה, יש לכם אמצעי. לכן לא לבכות, אלא לעשות מה שצריך, הכול נמצא בידכם. ויותר מזה אין. הבורא נתן את היצר הרע ונתן לנו אמצעי שאנחנו יכולים להפוך אותו ליצר הטוב, ואנחנו צריכים להרוויח את החיים הטובים כדי להיות עימו באותה הרמה, בחיבוק, בעולם נצחי ושלם.

סדנה

איך אנחנו בונים את המערכת שלנו בצורה בריאה, קונקרטית, שבאמת על כל דבר שאנחנו מסתכלים ואני רואה את זה ביצר הרע שלי, איך אני הופך את זה על ידי המאור המחזיר למוטב ליצר טוב, וביצר הטוב אני מרגיש חיבור בינינו וגם את הבורא שעומד להתגלות בינינו. איך אנחנו כך מחזיקים את עצמנו, דוחפים את עצמנו לראות את החיים?

כי רק בזה יש חיים, אין חיים אחרים, רק לראות את הרע, ואיך אנחנו בכל מקום, כמו זקן שמחפש כל הזמן מה אבד לו, איך אנחנו בכל מקום רואים איך אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והופכים את הרע לטוב לעינינו?

*

כתוב שהופך שונאו לאוהבו.

קריין: יש קטע מתוך רב"ש ג', מאמר "גיבור שבגבורים".

""איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ רפכ"ג).

על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (אבות רפ"ד), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע.

ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גבור שבגבורים."

זה עוד לפנינו, נשתדל בזה. אבל אנחנו מדברים דרך הקבוצה, זה יותר פרקטי.

בקבוצה אני קרוב לכמה חברים ורחוק מכמה חברים. איך אעשה בקבוצה כך שאני פשוט אתייחס לכולם בצורה שווה. לא באותו אופן, כמו אימא כלפי הילדים שלה שאוהבת את כולם, אבל לכל אחד מתייחסת בצורה אחרת. איך אנחנו נגיע כך ביחסינו לחברים, שאני רוצה להתחבר איתם, שאני מתחבר אליהם, שאני נמשך אליהם, שאני אוהב אותם, כל אחד במידה אחרת, בצורה אחרת בולטת מאחד לשני, אבל בכל זאת אני מרגיש שלכל אחד יש לי צורת אהבה משלי בהתאם אליו. תנסו.

יש לנו בקבוצה כל מיני חברים שהם יותר או פחות, שאנחנו מתייחסים אליהם בכל מיני צורות, אבל לכל אחד באהבה. איך אני מפתח יחס כזה בקבוצה שלכל אחד, כמו אימא לילדים שלה, אני מתייחס באהבה. שונה, אבל באהבה.

למשל, אני מסתכל במיוחד על קבוצה מסוימת, יש שם פילוסופים, אבל אני צריך לפתח אליהם צורת אהבה, לכל אחד ואחד מכל הלב. איך אני עושה את זה? זה נקרא שאני נמצא באהבת חברים. כמו שרב"ש כותב, לא שהחברים אוהבים אותי, אלא אני אוהב את החברים. זה נקרא "אהבת חברים". איך אני עושה את זה?

*

ועוד אני רוצה להזכיר לכם. אף פעם לא לשחק ההיפך, חס ושלום, בשנאה, בדחייה, בריחוק, אף פעם. אף פעם לא לעשות כאלה תרגילים, שכאילו בואו אנחנו נברר איפה אנחנו באמת נמצאים. לא, זה אסור. זה אחרי שאנחנו נשיג את הצמצום ומסך ונרכוש את אור החסדים, דרגת הקטנות, אז אנחנו נתחיל למשוך את היצר הרע בעצמנו, לעורר את העביות ועליו לעשות כבר חלק הכלי שיגלה אור החכמה. זה עוד רחוק אבל זה בדרך. אבל לא עכשיו, עכשיו אנחנו לא משחקים, אנחנו רוצים באמת להגיע רק למצב שמרגישים אהבה בינינו.

ודרך אגב, כל יום שאני מגיע לשיעור אני צריך לבדוק, האם אהבה שלי לחברים, לכל בני ברוך העולמי אני ממלא, כמו מים ממלאים משהו, אני ממלא את כל המרחקים בינינו באהבה שלי. ואני לא בודק מי הם, מה הם, בכמה הם ובכמה לא, אלא כמה שאני יכול למלא את כל המרחקים בינינו באהבה. בזה אני מושך את המאור המחזיר למוטב. לפני השיעור זה חובה. יש על זה גם פסוקים, נמצא אחר כך.

אז תרשמו בבקשה, כי זה תרגיל חובה לפני כל שיעור בוקר או ערב, לא חשוב, לפני כל שיעור. זה גם תרגיל חובה בכל ישיבת הקבוצות, העשיריות.

עוד מה שאנחנו צריכים, האם אני מרגיש שאני מושך את העשירייה שלי ואחריה את כל האנושות לבורא. רק בזה אני יכול להיקרא "עובד ה'". ודאי שאני צריך לבקש מהבורא שיתן לי כוח, כוח לחבר אותם, כוח למשוך אותם, להביא להם הרגשת החשיבות באותה מטרה לאן אנחנו צריכים להגיע. שאני רוצה לבקש מהבורא שאתה תיתן לי אפילו למעלה מהשכל ורגש שלי, שלא כל כך חשובה לי המטרה, שאני רוצה למשוך את כולי ואת כל העולם אליך. זה נקרא להיות עבד ה', לעבוד לפי תכנית הבריאה, לפי רצון הבורא לקראת אותה המטרה שהוא הציב לנו. אפילו ובעיקר זה, למעלה מהרגש והשכל שלי.

כאן אני צריך לקחת בחשבון האם הבורא נותן לי לזה משיכה, כיוון, התעוררות, מדליק אותי או לא, ולהודות לו על זה שהוא לא נותן לי רצון אלא הוא נותן לי בזה מקום מעצמי לרצות את זה. הוא לא נותן לי בדיוק יכולת לראות את המטרה אלא הוא נותן לי בזה אפשרות לברר בעצמי את המטרה. ושאני עושה את זה נגד הרצון שלי, אז נקרא שאני עבד הבורא. זה דרגה מאוד גבוהה. כתוב על משה "עבד ה'".

כך אנחנו צריכים לזהות את עצמנו שמגיעים מעבד פרעה, של האגו שלנו, לעבד ה'. "עבד ה'" זה שאני בלמעלה מההרגשה וההבנה, למעלה מהדעת רוצה לקבוע שכל המטרות של הבורא הן הופכות להיות בשבילי הכרחיות ואני מושך את עצמי ואת כל העולם לזה.

כאן אנחנו צריכים לגלות שבלי עזרת החברים, בלי עזרת הבורא אני לא יכול לבצע את זה, אבל העיקר בשבילי זה כל הזמן לשמור את הכיוון ולגלות את אפסיות הכוחות שלי. כמו שרב"ש היה אומר לי, "עכשיו גם אתה יודע שאתה סמרטוט". זה טוב, כי אז מעבר להיות סמרטוט שהוא הכי נמוך צריך להיות בהרגשה שלו, לא ידיעה ולא כוחות ולא כלום, אלא למעלה מזה בכל זאת, בכוח קטן אחד, בגרם אחד שהבורא השאיר לו הוא מתעורר ומושך למטרה.

בזה הוא מגלה את הדרגה הרוחנית, תחילת הרוחניות. ולכן מצב של עבד, דרגת "עבד" זה מאוד מכובד. כי אתה לא עבד של האגו שלך, אלא אתה עבד של הבורא.

שאלה: כשנתת הנחיה עכשיו להסתכל על כל הכלי העולמי ולנסות למלא את זה באהבה לא משנה מיהם, כמו מים שמתפזרים, זה דבר כל כך רגשי נורא קשה לעבוד עם משהו שהוא 100% רגש. איך אפשר לזהות שם דברים? זה נראה שזה לגמרי מעורפל.

אנחנו צריכים לחפש, ואם לא מוצאים אז פונים לבורא. בסופו של דבר ודאי שאין לנו לא רגש ולא שכל רוחני, אלא יש לנו רק התחלה, נקודה שבלב. ומזה אנחנו מתפתחים בזה שהבורא מאיר לנקודה הזאת כל פעם או בכוח הטוב או בכוח הרע, כאילו באור או בחושך כדי שאנחנו כל הזמן נפנה אליו והוא ימשוך אותנו. זה נקרא שאנחנו נמצאים בתקופת המשיח, שהוא אז מושך אותנו, אבל זה צריך להיות בהקדם של הבקשה מאיתנו. ולא לפחד, אנחנו נלך ככה.

למה אני בכל זאת אני מזכיר את העולם כולו? כי מיום ליום הצעדים שהעולם מידרדר הם כאלו, שאנחנו חייבים כמה שיותר מהר לכלול את עצמנו עם העולם ואז זה נותן לנו מנוף, דחף, פוש כזה לעלייה כדי שנוכל למשוך אותם.

תלמיד: בפעולה הזאת של התמוססות, היא פעולה כאילו שהיא מרגישה עדיין מאוד קצרה. זאת אומרת, אני רק חושב על זה.

במה ההתמוססות?

תלמיד: התמוססות כמו מים באהבה שלי לעשירייה, לכלי העולמי, שאמרת פשוט כאילו למלא את החללים ביניהם באהבה.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שזו פעולה מאוד קצרה, אני לא מצליח להחזיק אותה יותר מרגע כי אין לי מה לעשות אחרי שאני חושב על זה רגע.

רגע. לא, אני ממלא את כל החללים שבין כל החברים, בין כל האגואיסטים באהבה שלי ואני רוצה לחבר אותם באהבה שלי לגוף אחד וכל אחד מהם יישאר בגאווה, באגו שלו כמו שהתאים בגוף שלנו. אבל יש קשר, יש כוח עליון מעל כל איבר ואיבר בגוף שהוא נותן פקודה לכל האיברים איך שהם צריכים לדאוג לעבודה הדדית. ככה זה. זה רק על ידי זה. ויש פקודות כלליות בגוף. אם הכוח הזה שמקשר בין כולם הוא נעלם, הגוף מת. כל איבר יכול להיות חזק וטוב, מה קורה לו? הקשר ביניהם נעלם, זה נקרא מוות.

תלמיד: אז אני אוהב את החברים, אני אוהב את הכלי העולמי, אבל מה עוד בדיוק יש לי לעשות?

אתה רוצה כל הזמן להחזיק אותם באותו כוח שקושר אותם יחד. עד שתתחיל להרגיש שזה הופך להיות לגוף הפרצוף, לעשירייה ובתוך העשירייה הזאת אתה יכול להתחיל להתייחס מהגוף הזה לבורא, והבורא לגוף הזה שאתה בנית בשבילו. זה נקרא שאתה רוצה להביא לו מתנה, שישלוט בזה, שיתגלה בזה. זה התענוג שלו, להתגלות בתחתונים, ואתה מכין את הגוף הזה לבורא, שייהנה.

זו המתנה שלך, זו המנה שלך שאתה מביא לו. ש"תמלא אותם, תחבר אותם, תתגלה בהם", כי אתה יודע שזה התענוג שלו. אין לו יותר, בשביל זה הוא ברא את הנבראים. ואז אתה בזה נקרא עבד ה', שאתה עושה את המאמץ הזה. אלה דברים מאוד רגשיים מצד אחד, מצד שני אנחנו צריכים לבצע אותם יחד בצורה מאוד עקבית. ואני שמח להרגיש שיש הרבה חברים שמבינים אותי ומוכנים לנטייה הזאת.

שאלה: מה ההבדל בין העבודה עם האגו באנושות ובין העבודה עם האגו בקבוצה?

אנחנו מתייחסים לאגו שלנו כמו לאמצעי שאנחנו צריכים מעליו להתחבר. זה כמו שאנחנו לומדים בפרצוף, שיש עביות, למעלה מהעביות יש צמצום, שאנחנו לא רוצים להשתמש עם העביות על מנת לקבל, ובונים את המסך לעבוד עם העביות הזאת לחיבור בינינו בעל מנת להשפיע, ואז אנחנו נכנסים במגע עם הכוח העליון, עם הבורא, כדי שכל העבודה שלנו תהיה מאיתנו להשפיע לו.

אבל איך תשפיע לו? הוא לא זקוק לשום דבר. לכן אנחנו משפיעים מהעשירייה לעשיריות אחרות, וכך עוד ועוד. עד שמגיעים למצב שמתקנים את כל הכלי דאדם הראשון וזה נקרא "גמר תיקון". ומה אז עושים? אני לא יודע, אבל באמת אם בזה הכול נגמר, אז יש לנו מצב מאוד נורא, מאוד רע, כי אנחנו כאילו תיקנו את עצמנו ועשינו את הכול. אלא צריכים להבין שבעבודה ההדדית הזאת, אלו לאלו, ואלו לאלו, הרבה איברים שבגוף אדם הראשון, אם הם מתחילים לעבוד כמו בכדור, אז בזה הם נותנים לבורא אפשרות להתגלות, וזה התענוג שלו, ואז אנחנו נמצאים בעבודה הדדית.

בינתיים זה כך, אחרי זה מתגלה לנו עוד משהו, אבל זה כבר לא מחכמת הקבלה, אלא למעלה מזה. יש חלקים בחכמת הקבלה שהם סתרי תורה, על זה נדבר אחר כך.

שאלה: להגדיל את החברים, את חשיבותם, זו עבודה קבוצתית עם החברים. האם יש מקום לבקשה לבורא שהוא יראה לי את גדלות החברים?

תפנה לבורא ותבקש שייתן לך דוגמה, כי אתה לא יודע איך לעשות את זה. גם תפנה לקבוצה ותשאל אותם, תחפשו כאלו מאמרים שמסבירים לכם את זה, ודאי שאנחנו צריכים לברר.

שאלה: אתמול התאספנו העשירייה, והאמת מעולם לא הרגשתי כזה דבר, לראשונה אהבה עצומה נשפכה בין החברים וכאילו הרגשנו שתדבר על זה היום. השאלה שלי, אמרת שצריך להרגיש את זה באופן קונקרטי לכל אחד מהחברים, ולפני כן אמרת שאהבה זו שמיכה כללית שמכסה על כולם, כל החברים יחד. איך זה צריך לקרות נכון, בינינו, בין כולנו, כאיזה משהו אחד שמחבר בינינו, או כלפי כל אחד מהחברים?

זה צריך להתייצב. אני לא רוצה לקבוע כאן שום דבר, זה צריך פשוט ביניכם להתייצב, להתברר, להתבהר. אין כאן מילים, אתה יודע, על אהבה גם אין כל כך מה לכתוב, חוץ מאיזו שירה, אבל זה יתברר ביניכם.

תלמיד: ועוד אמרת שהרגשת האהבה הזאת זה קריטריון של האור שמשפיע עלינו. זאת אומרת, אם אנחנו מרגישים את זה בינינו בעשירייה זה כאיזה סימן שהאור פועל?

כן, נכון. כל דבר טוב ביחס לשני הוא תוצאה מהשפעת המאור עלינו.

שאלה: הזכרת שאדם צריך להרגיש שהוא מושך את העשירייה, ואז האם הוא מרגיש שהוא מושך את העולם. מה זאת אומרת להרגיש שהוא מושך את העולם? להרגיש שמושך את העשירייה אני מבין, אנחנו עובדים ביחד, מתחברים ביחד, אבל איך להרגיש שאני מושך את העולם, זה אפשרי?

אתה תשתדל למשוך את העשירייה לחיבור ואז תשתדל להרגיש שאתה רוצה שבתוך החיבור הזה יתכללו כל בני העולם, כל באי עולם, ושבזה אתה רואה את עתיד העולם הנכון, הטוב. תנסה ותראה שזה אפשרי להרגיש, אמנם זה רחוק, אמנם זה כרגע לא במציאות הפיזית שלפנינו, אבל יש בכוח ויש בפועל, אז בכוח אתה יכול להתחיל לתאר את זה לעצמך.

שאלה: מה ההבדל בין להרגיש את הבורא כטוב לבד או כטוב עם העשירייה?

זה שהבורא מורגש בי, כמתייחס אלי בצורה אישית, צריכים לבדוק האם זו לא צורה אגואיסטית שלי שככה היא מתראה, אלא הצורה הנכונה של יחס הבורא אלינו היא רק דרך עשירייה. אם אני לא מרגיש קשר בין החברים, אין לי כלי שאיתו יש לי קשר עם הבורא. במידה שאני מתקשר לחברים, דרך הקשר בינינו אני יכול להרגיש איך הבורא מתייחס אלינו, ואפילו אלי בצורה אישית בתוך העשירייה בכל זאת. אני לא יכול להרגיש את יחס הבורא אלי בלבד, לא, כי עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, הוא מתייחס רק לכלי. מחוצה לכלי או לנקודה אחת שבכלי אין אפשרות להרגיש את הרוחניות, כי האור העליון שבא, הוא בא לעשרה חלקים הקשורים ביניהם לפחות במידת מה.

שאלה: איך אני יכול להיות דוגמה לעשירייה כך שהחברים לא יעשו את הטעויות שאני עשיתי?

אתה לא צריך לחשוב על הטעויות שהיו, לאף אחד אסור לפנות לאחור, זה נקרא שהוא עובד בנסיגה, אין דבר כזה, אלא רק קדימה. וזה שאתה חושב על המצבים שעברת שהם לא בסדר, אתה בזה כאילו אומר לבורא שאתה עושה את הכול, אז עשית לי דברים לא טובים, אני מצטער על העבר שלי. אתה חייב להודות על הרע כמו על הטוב, ועל כל דבר שעברת להגיד זה היה הכרחי בחינוך שלי, בלגדול, לעבור, ואני מודה לבורא שהעביר אותי כך. ולא ההיפך, מי שפונה אחורה הופך למידת סדום ועמורה, לאשת לוט.

שאלה: לָמה כשעובדים בקבוצה, כביכול מביאים למימוש של התורה תבלין שהוא ברא, מגיעים למצב שהלב הופך להיות יותר אבן מאשר להתרכך?

זה בסדר גמור, אתם מתקדמים, אז האור העליון מגלה לכם יותר ויותר את האגו שנמצא בכם. איך תתקדמו אם האגו שלכם לא יתגלה יותר? "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן אתם צריכים רק להודות שאתם מתקדמים והאור העליון מגלה בכם עוד יותר ויותר מקום לעבודה, אחרת לא תתקדמו. אתם עליתם לאיזו דרגה, נגיד מספר 2, איך תעלו למספר 3 אם לא יתגלה שוב יצר הרע וכל מיני חיכוכים ביניכם, עייפות, חוסר אונים, חוסר התמצאות וכל מיני דברים? ודאי, וזה עוד יגדל ויגדל. לכן אתם רק צריכים לפתח ביניכם עזרה הדדית.

שאלה: הזכרת קודם שצריך להיות עבד ה'. במה זה מתבטא, מה המושג הזה עבד ה'?

"עבד ה'" זה שבכל מקרה, מה שלא יהיה, אין לו שום דבר לעצמו. כמו לעבד, אין לו כלום, רק נותנים לו כוח לעבוד, וזה מה שהוא רוצה, והוא מוכן לבצע את כל העבודה, לא לקבל ממנה שום דבר. לעבד אין כלום חוץ מכוחות שנותנים לו כדי לבצע מה שצריך, ואתה רוצה להיות בזה ושום דבר לעצמך, בכלל.

תלמיד: האם יש קשר בין עבד ה' ובין הצורך להיות מבוטל כלפי החברים, כלפי העשירייה שלך?

זה אחד מהאמצעים, עד שמגיעים כלפי הבורא ובכל הדרגות. "עבד" זו כבר דרגה רצינית מאוד, שאתה לא נמצא רק בלהשפיע על מנת להשפיע, אתה עובד שם בלקבל על מנת להשפיע, אתה משקיע את הרצון לקבל שלך בעל מנת להשפיע.

שאלה: אני מרגיש שאני בדרגה מאוד נמוכה, מה צריכה להיות הגישה שלי כלפי החברים כדי שאנחנו נוכל להילחם בנטייה ליצר הרע כולנו יחד?

לקרוא מאמרי רב"ש על הקבוצה ולדעת איך להשתמש במה שהוא כותב בתוך הקבוצה. כך תבנו את הקבוצה, עד שתתחילו להרגיש בתוך הקבוצה תופעות רוחניות, זה מה שצריך להיות. פשוט עצה אחת, אתם לוקחים מאמרי רב"ש על הקבוצה ואתם משתדלים לבנות את הקבוצה, את היחסים ביניכם לפי מה שכתוב במאמרים האלה. בסך הכול זה עשרה, שנים עשר, חמישה עשר מאמרים קצרים, וכל הזמן להשתדל לממש אותם, להתקדם כך, ואז תגיעו להרגשת הרוחניות.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שגיבור הוא מי שמכניע את היצר הרע שלו. זה מורגש כמפלצת גדולה בי, באיזה כיוון לעבוד?

לא, "גיבור שבגיבורים" זה מי שעובד עם האגו שלו בעל מנת להשפיע. ישנה עבודה, אנחנו לומדים מהפרצוף הרוחני שהוא עושה צמצום על הרצון שלו, ונמצא למעלה מהרצון שלו בלהשפיע על מנת להשפיע, ואז מאיר לו אור החסדים בלבד. זה נקרא "גיבור", שמתגבר על הרצונות שלו. ישנה דרגה עוד יותר גדולה שנקראת "לקבל על מנת להשפיע", שהוא עובד עם הרצון שלו אפילו, בעל מנת להשפיע לבורא, זו ההשפעה האמתית בעצם, והוא נקרא "גיבור שבגיבורים", שהוא לא רק עובד עם כוח ההשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, עם אור החסדים, אלא גם עם אור החכמה הוא עובד בעל מנת להשפיע, זה נקרא "גיבור שבגיבורים".

נגיע לכל הדברים האלה, זה בהדרגה, העיקר לא להתבלבל.

שאלה: נניח שאני רואה שחבר מבקר חבר אחר, או שהוא מבקר את העשיריה, או אותי. זה אומר שהחבר לא מתוקן, ולכן הוא לא יכול לראות תכונות חיוביות, או שאני לא מתוקן, שאני רואה תמונה כזאת שהוא מבקר אותי, או את העשיריה, או חבר אחר. מה עלי לעשות, אם אני רואה תמונה שאני תחת ביקורת, או שחבר אחר תחת ביקורת, או שהעשירייה תחת ביקורת. מה עלי לעשות?

אין לך ברירה, בכל המקרים האלו, אלא לפנות לעשירייה ולברר איתם יחד. כי "עיניים להם ולא יראו", יכול להיות שמה שאתה רואה, זה לא נכון. אלא רק לפנות לעשירייה, להסביר להם את הבעיה, ושהם יעזרו לך לברר את המצב.

תלמיד: בשלושת המקרים?

אני לא יודע את כל הפילוסופיות האלה. אולי כן, אולי לא, חסר לו, או לא חסר לו. אני אומר בצורה פרקטית, רק כך לעשות. תפנו ותדברו ביניכם, ותבררו. זה תמיד בטוח נכון, אם אתם מבררים יחד. ואם אתה מתחיל לעשות חשבונות, אולי זה כך, ואולי זה כך, זה השכל שלך, הפילוסופיה שלך. אל תיגע בזה.

שאלה: אחרי שאתה מרגיש תמיכה מהחברים, וגם תומך בהם בהשפעה, בהשתוקקות ללמוד את השיטה אל הבורא בכל מה שקורה לנו, ואחרי זה יש הרגשה של ריחוק, שבירה, וגם פחד חזק, ממש כמו שעכשיו יש לי, מה לעשות עם זה? בתוך הפחד הזה אני מרגיש שקורה לי משהו, שאני מפסיק לשמוע, מפסיק להחזיק?

תתפלל לבורא, תבקש מהבורא עזרה. אם אתה לא יכול לפנות לחברה ולבקש עזרה, תפנה לבורא. או גם לזה וגם לזה. אבל תתחיל לצאת מהמצב הזה, אסור להישאר בו סתם. זה לא טוב. דווקא מהמצבים האלה יכולים להשיג הרבה תועלת.

שאלה: איך עשיריה אחת עוזרת לעשיריה אחרת?

בדרך כלל זה דרך הדוגמה. אבל זו בעיה, אני בינתיים לא מדבר על זה, וכאן אנחנו צריכים עוד להתקדם. בדרך כלל זה על ידי דוגמה, תעזרו להם, לעשיריה ששואלת, איך שאתם עושים את זה בדרך כלל. ועוד יותר נכון, תלמדו איתם יחד מה כתוב על זה אצל רב"ש. ואם אתם לא מוצאים את החומר הזה, אז תפנו לחברים שלנו כאן, לאלו שחייבים לעזור לכם, למצוא לכם חומר שאתם תמצאו שם את התשובה, איך עשיריה נניח עוזרת לעשירייה. אין כל כך חומר על זה, כי המקובלים בדרך כלל היו מדברים על העשירייה בפני עצמה. אבל כמו שאדם מתייחס לאדם בתוך עשירייה, כך אנחנו צריכים לראות מזה יחס של העשירייה כלפי עשירייה.

שאלה: מה חסר, או מה לעשות בשביל לעבור מהרגשה שהעשירייה זה תנאי הכרחי לנצח את יצר הרע שלי, לזה שאתה אלמנט הכרחי להתקדמות העשירייה, ושהיא תנצח את יצר הרע שלה?

אתה רוצה להשתמש בעשירייה כדי למלא את עצמך. וההתקדמות הרוחנית היא שאתה דוחף את העשירייה קדימה, לקראת הבורא. אז תנסה לעשות פעולות כאלו, שאתה לוקח את העשירייה ומושך אותם לבורא, ואז אתה תתחיל להרגיש איך לעבוד איתם נכון.

תלמיד: יש פה איזה קשר של סיבה ותוצאה?

אני אומר לך מה אתה צריך לעשות. וחוץ מזה תתחילו לעבוד, לעבוד בפועל, ואז יתברר לכם הכול. דווקא מהעשירייה שלכם אני מרגיש שכל הדברים האלה מעורפלים, לא באים מהמעשה. תנסו, ואז תקבלו תשובה. ואם לא, אז יהיה מורגש שאתם מביאים שאלות מהניסיון.

שאלה: אתה יכול ללמד אותנו או להגיד איך לכסות באהבה, איך להתייחס נכון לחברים שלא משתתפים בצורה קבועה בשיעורים, בפגישות קבוצה. אני אישית חושב שזה לא חבר, אלא איזה תלמיד?

אני ממליץ לכם כשאתם עושים משהו ביניכם, בין אלו שנמצאים, שתנסו לחשוב גם על אלה שלא נמצאים. תנסו לחשוב עליהם, שאתם רוצים שהם יהיו ביניכם, שיתכללו אתכם יחד. ובמחשבה, ברצון שלכם, אתם גם תשפיעו עליהם, ואתם תראו שאם אתם באמת חושבים שהם יבואו ויהיו ביניכם, אז זה ייעשה, הבורא יעשה לכם את זה. תנסה. תנסו יחד לחשוב על החברים הנעדרים, שאתם רוצים שהם יהיו ביניכם.

שאלה: אם עכשיו אין לך כוח לפנות, לא לבורא, לא לעשירייה, אתה מרגיש שאתה מבודד על ידי האגו שלך, ואין לך כוח לבקש, לפנות, זה המצב, מה לעשות?

להיות בשיעור, וכל הזמן לחשוב כמה שאפשר שאתה רוצה להיות תחת השפעת השיעור. בכל שיעור יש את המאור המחזיר למוטב, ושזה ישפיע עליך. ולהשתדל להיות עם כל החברים בכל האירועים. אם יש איזו סעודה, עושים לחיים במשהו יחד, או שהם מדברים ביניהם, תשתדל להיות בזה. תשתדל להיות בכל מצב ומצב שהם נמצאים יחד, תקבל מהם השפעה. זה מאוד מקדם, מאוד.

---

1. (אבות דרבי נתן, נוסחה א' פרק כ"ג)↩