שיעור בוקר 29.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 16,

מאמר "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 16, מאמר "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך".

מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך

"מה נותן לנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - ע"י הכלל יכולים להגיע לאהבת ה'.

אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי"ב מצות - קודם כל, צריכים לדעת מה זה "כלל". ידוע, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ובלי פרטים אי אפשר להיות כלל. כדוגמת, שאנו אומרים, "קהלה קדישא". הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה.

ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה.

ולפי זה יוצא, שהכלל "ואהבת לרעך כמוך" בנוי על תרי"ב מצות. היינו, אם אנו נקיים את התרי"ב מצות, אז נוכל לבוא להכלל של "ואהבת לרעך כמוך". נמצא, שהפרטים נותנים לנו להגיע להכלל. וכשיהיה לנו הכלל, אז נוכל להגיע לאהבת ה', כמו שכתוב "כלתה נפשי לה'".

מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך

"מה נותן לנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך""? תשובה " - ע"י הכלל יכולים להגיע לאהבת ה'". כלומר מאהבת החברים, מאהבת הבריות, לאהבת ה', בצורה אחרת אי אפשר להגיע לאהבת ה'. ואהבת ה' היא אותו החיבור השלם שאנחנו צריכים להשיג כתוצאה מכל הגלגולים ומכל החיים שלנו בעולם הזה. אז צריכים להגיע לאהבת ה' דרך אהבת חברים.

"אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי"ב מצות", הרי יש תרי"ג מצוות, 613, ולמה הוא אומר לנו תרי"ב? כי אם אנחנו מקיימים את התרי"ב, אז אנחנו מגיעים למצווה האחרונה. " - קודם כל, צריכים לדעת מה זה "כלל". ידוע, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ובלי פרטים אי אפשר להיות כלל. כדוגמת, שאנו אומרים, "קהלה קדישא"." קהל קדוש, קבוצה גדולה, "הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממנין ראש הקהל," שמתאספים, שמתארגנים "וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה." אז יכולים להגיע בפנייה לבורא למצב שנקרא "קדושה", כלומר מגיעים באמת לבורא אם יש להם לפחות עשרה אנשים והם באמת מתכוונים להגיע יחד לדביקות בבורא.

"ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה," שבכל עשרה "שכינתא שריא"." השכינה שורה, כלומר הבורא מתגלה. "שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה". לגילוי האור העליון, לגילוי נוכחות הבורא.

"ולפי זה יוצא, שהכלל "ואהבת לרעך כמוך" בנוי על תרי"ב", 612 פעולות, תיקונים, שנקראים "מצות. היינו, אם אנו נקיים את" 612 "התרי"ב מצות, אז נוכל לבוא להכלל של "ואהבת לרעך כמוך". נמצא, שהפרטים נותנים לנו להגיע להכלל. וכשיהיה לנו הכלל, אז נוכל להגיע" למצווה האחרונה, ה- 613, שהיא "לאהבת ה'," לאהבת הבורא, "כמו שכתוב "כלתה נפשי לה'"."

זו הייתה השאלה וזה מה שהוא ענה. בהמשך המאמר הוא עונה כבר על שאלה אחרת.

שאלה: כשאנחנו עושים את המצוות, האם אנחנו מגיעים לאהבת חברים או שאנחנו מגיעים ישירות לאהבת הבורא?

מצוות אלו פעולת שונות שאותן אנחנו צריכים לעשות על מנת להשפיע, לא לעצמנו אלא להשפיע דרך חברים לבורא, או ישירות בכל מיני צורות, אבל בדרך כלל אלו פעולות בין אדם לסביבה ומזה פעולות בין הסביבה לבורא כאשר האדם כבר כלול בסביבה. כך אנחנו מחזירים את כל הדרגה האנושית, את כל דרגת האדם, לזה שהיא מתחילה להיות דומה לבורא, מחזירים אותה לבורא. הפעולות האלה נקראות "מצוות", מצווה היא מהמילה "ציווי". אנחנו מצווים להגיע למצב של השתוות הצורה עם הבורא, שאנחנו לבורא כמו שהוא אלינו, ואז אנחנו נמצאים בדביקות עימו.

שאלה: תלמיד קבלה, האם המטרה שלו להגיע להשתוות הצורה דרך המצוות ביחס לסביבה?

כן, אבל כולו מכוון לבורא, "סוף מעשה במחשבה תחילה". אנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא, זה מלכתחילה נמצא אצלנו כמטרה. כדי להגיע למטרה הזאת אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו ומהחיבור בינינו לחיבור עם הבורא, יש כאן סך הכול שני שלבים.

שאלה: למרות כל הגובה של המצווה "ואהבת לרעך כמוך", יוצא שזו המדרגה הראשונה שממנה מתחילה העבודה.

נכון. יש לנו סך הכול שתי מדרגות - "ואהבת לרעך כמוך" "ואהבת את ה' אלהיך", אין יותר. אנחנו צריכים לעשות שני צעדים.

שאלה: הוא מסביר פה בצורה מעניינת את הכלל של המצווה "ואהבת לרעך כמוך", הוא מסביר את זה בדוגמת עשירייה, מניין, איך זה קשור?

אני לא יכול להגיע לאהבת הזולת כדי להגיע משם לאהבת הבורא אם אני לא נכלל יחד עם עשרה אנשים. זה תנאי שמגיע אלינו מהטבע, שחייב להיות מניין, עשרה. אם אני מתקשר עם עשרה, אז בטוח שאני כבר מסודר בצורה כזאת שאני מארגן את עצמי, את הפנימיות שלי, את הרצון לקבל שלי, כך שאני יכול לעבור מזה לבורא.

אני בונה מהעשירייה שלי כלי שיהיה מתאים לקליטת הבורא, והכלי הזה, העשירייה תמיד תהיה ביני לבין הבורא. לכן אנחנו צריכים להגיע קודם לאהבת הבריות, לאהבת החברים, לבנות מהם כלי, ועם הכלי הזה לגשת לגילוי הבורא, להרגיש אותו, להידבק בו.

תלמיד: רב"ש כתב שאני יכול להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" דרך קיום כל שאר המצוות, תרי"ב מצוות. מה הן אותן הפעולות בינינו שאנחנו צריכים לעשות לתיקון שמביאות אותנו ל"ואהבת לרעך כמוך"?

אנחנו רוצים להתחבר "כאיש אחד בלב אחד". הבורא שהוא המטרה לכל אחד יהיה בורא אחד לכולנו יחד, ואז בהשתוקקות אליו אנחנו מתחברים. תתאר לעצמך שאנחנו מתחברים בזה שיש לנו בורא אחד.

תלמיד: בורא אחד זה גם כלל אוניברסאלי, אז מה זה תרי"ב, מה הן אותן הפעולות?

את זה אחר כך נפרש, אחר כך מתגלים בנו אופנים שונים, איך אנחנו יכולים להיות קשורים, לעזור זה לזה וכן הלאה. אל תכניס את הראש שלך לדברים כאלה שאתה יכול להתבלבל בהם, הכי טוב להישאר תמיד במצב שאתה בטוח אוחז במשהו.

שאלה: האם אני צריך עכשיו להניח תפילין או לעשות מצוות אחרות בשביל להגיע ל"ואהבת לרעך"?

אנחנו צריכים להגיע למצווה "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: האם אנחנו עובדים ישר על "ואהבת לרעך כמוך" בלי להיכנס לתרי"ב מצוות?

לא אומרים לך שיש עוד משהו באמצע, אומרים לך שקודם כל מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך" והשלב הבא הוא "ואהבת את ה' אלקיך". על כל מיני פעולות גשמיות, האם כן או לא לעשות, למי כן ולמי לא, אנחנו בינתיים לא מדברים, הן כביכול לא קיימות.

שאלה: אתה אומר לנו תמיד לקרוא את מאמרי רב"ש ולחזור עליהם. אני אקרא שוב ושוב את מאמרי רב"ש, איך אדע שאני לא אמור להתייחס לתרי"ב מצוות בשביל להגיע ל"ואהבת לרעך"?

אתה אמור להתייחס למה שכתוב במאמר. תרי"ב מצוות זה אומר שיש לנו תר"ך רצונות, ופחות 7 מהם זה תרי"ג. את תרי"ג הרצונות האלה אנחנו צריכים לתקן בעל מנת להשפיע, והם מתגלים בנו בדרך לגמר התיקון.

שאלה: אנחנו לומדים לעשות את רצוננו כרצונו, הרצון הוא ביני לבין הבורא, האם זה הזולת?

לפי האהבה בינינו, בין החברים, אנחנו לומדים מה זה "תעשה רצונך כרצונו" - אני רוצה להידבק לחבר כך שכל הרצונות שלי יהיו דומים לרצונות שלו, על מנת להשפיע, מזה אני לומד מה זה על מנת להשפיע לחבר. אם אני מגיע למצב שאני משתדל להשפיע לתשעה חברים בכל המצבים שאנחנו עוברים, אז אני מוכן להשפיע נחת רוח לבורא.

תראה כמה מבחר יש לך בזה. אתה נמצא בתרי"ג פעולות כלפי כל חבר מתשעה חברים, חוץ ממך יש תשעה חברים, ועל ידי זה אתה מתקן את כל הרצון לקבל שלך. ואז עם כל הרצון לקבל שלך אתה מגיע ל"הכלל"- מכך שאתה מקבל מהבורא על מנת להשפיע לזה שדרך כל החברים האלה, דרך כל הפעולות האלה, אתה משפיע לבורא, ומזה יש לך כבר כלי שלם.

שאלה: האם יש פעולה שאני יכול לעשות עבור חבר שזה אומר שאני אוהב את החבר כמו שאני אוהב את עצמי?

כן, תמצא פעולה כזאת.

תלמיד: האם דבר כזה קיים בכלל?

כן, אם כתוב "ואהבת לרעך כמוך", אז לא רק שזה קיים, זה כבר ציווי, זו מצווה, שאתה חייב לאהוב אותו כמו את עצמך.

תלמיד: אני צריך לחפש את הפעולות האלה ולמצוא אותן.

כן.

שאלה: הוא כותב שהכלל נבנה על הרבה פרטים, מה הם הפרטים?

הפרטים הם, שאני אוהב את כל החברים שלי בכל האפשרויות וההזדמנויות שבהן אנחנו יכולים לחזק את הקשר בינינו, עד שלא מבדילים בינינו בכלל ואנחנו "כאיש אחד בלב אחד". על זה צריכים לעבוד יום יום.

תלמיד: האם אלו כל המצבים שאנחנו מקבלים מהבורא בתוך הקשר בינינו?

כן. ויכול להיות שכעבור כמה שנים נתחיל להרגיש איך לקיים את זה.

תלמיד: מה זאת אומרת איך לקיים את זה אחרי כמה שנים? למה אתה מתכוון?

אני מתכוון שלאט לאט זה מטפטף לתוך הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו, ואז הוא מיתקן על ידי טיפות האור האלה שאנחנו מקבלים מכל מאמץ ומאמץ בלהתקרב זה אל זה.

שאלה: כמה חשובה ההתכללות שלנו בשיעור הבוקר כשאנחנו מקבלים את המאור בתוך העשירייה או בתוך הכלי הכללי בדרך הזו של לקבל את כל הפרטים ולתקן אותם?

אני לא יכול להגיד לך כמה זה חשוב, אבל זה חשוב. למדוד אני לא יכול, אבל זה חשוב מאוד. כי שיעור הבוקר הוא בעצם כמו "כתר" לכל הפרצוף שאנחנו בונים אחר כך במשך היום.

קריין: שוב המאמר "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך".

מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך

"מה נותן לנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - ע"י הכלל יכולים להגיע לאהבת ה'.

אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי"ב מצות - קודם כל, צריכים לדעת מה זה "כלל". ידוע, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ובלי פרטים אי אפשר להיות כלל. כדוגמת, שאנו אומרים, "קהלה קדישא". הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה.

ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה.

ולפי זה יוצא, שהכלל "ואהבת לרעך כמוך" בנוי על תרי"ב מצות. היינו, אם אנו נקיים את התרי"ב מצות, אז נוכל לבוא להכלל של "ואהבת לרעך כמוך". נמצא, שהפרטים נותנים לנו להגיע להכלל. וכשיהיה לנו הכלל, אז נוכל להגיע לאהבת ה', כמו שכתוב "כלתה נפשי לה'"."

שאלה: מה זה תרי"ג מצוות? האם אנחנו מבצעים אותן כשאנחנו מתחברים עם החברים?

תרי"ג מצוות אלו תרי"ג פעולות על מנת להשפיע, כאשר כל פעולה יוצאת מהרצון לקבל שיתוקן בעל מנת להשפיע. יש בנו תרי"ג רצונות לקבל ועלינו לתקן אותם כך שהם יהיו בעל מנת להשפיע. וכשאנחנו יכולים לממש אותם בעל מנת להשפיע, אז נקרא שאנחנו מבצעים מצוות, ציווי, מצווה היא מהמילה ציווי, שהבורא מצווה אותנו לתקן את הרצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה הקשר בין תרי"ג מצוות ל 125 מדרגות?

יש בזה הרבה דברים. 125 מדרגות, 613 מצוות, תר"ך מצוות, פעולות למיניהן, על זה אתם יכולים לקרוא בספר הזוהר בכרך האחרון, אני סידרתי את זה כך. יש זאת גם בארכיון, גם באינטרנט אתם יכולים לראות את הדברים האלה. מפתח למספרים תקבלו משם.

אנחנו מסבירים את זה בצורה כללית, אנחנו לא נכנסים לפרטים. יש בנו רצונות, סך הכול 620 רצונות, אנחנו צריכים לתקן 613 רצונות שמעל מנת לקבל יהיו לעל מנת להשפיע, ואז נקרא שאנחנו עושים 613 מצוות. ואם תשאלו איפה עוד 7 מצוות? אנחנו נתקן אותם אחר כך, זה כבר ממש בגמר התיקון.

איך אני יודע איזה רצונות אני צריך לתקן? כל רצון ורצון שאתה מרגיש בחיים שלך, תשתדל לקבוע, לקיים, לסדר אותו בעל מנת להשפיע דרך חברים לבורא.

שאלה: מה זה אומר להיות נכלל עם החברים? איך אנחנו משיגים את זה בעשירייה?

להיות נכלל עם החברים זה אומר שאנחנו קודם כל לא יכולים לקיים מצוות תיקון של הרצונות האלה אלא אם כן ביחסים בינינו. אנחנו לא יכולים לקיים מצוות, תיקונים ביחסים בינינו על מנת להשפיע, אם אנחנו לא נכללים, אם אנחנו לא מתחברים יחד בינינו. יוצא שכל המצוות הן כדי שנתחבר בינינו נכון להיות "כאיש אחד בלב אחד", ומהלב הזה אנחנו פונים לבורא.

שאלה: הזכרת קודם ששיעור הבוקר הוא כמו כתר לפרצוף שאנחנו בונים כל היום. מה זה אומר, ואיך להשתמש בנוכחות שלנו בשיעור כדי לממש את המשך היום בצורה מקסימלית בהפצה ובעבודה פנימית?

אני מקבל מהתלמידים שלי אימיילים. קודם כל אני מצטער אבל אני לא עונה בדרך כלל לאימיילים, כי על מה שאני מדבר בשיעור זה מחושב כך שזה מספיק. מי ששומע שיעורים הוא מקבל את מה שצריך.

אני קורא באימיילים האלה שהתלמידים קמים בבוקר ולא רוצים לקום, ובאמצע הלילה הם קופצים ולא רוצים ללכת לשיעור, וכאלה שיש להם מצבי רוח ומצבי יחס גם לחברים, גם לשיעור, גם אלי וכן הלאה. העיקר הוא לא המצבים שאתם עוברים, העיקר אלו המעשים שאתם עושים, האם אתם באים לשיעור או לא. אם קבעתם שאתם באים פיזית לשיעור, אז תבואו פיזית, ולא שהיום אתם לא באים או נמצאים וירטואלית.

לכן אני אומר שתחילת השיעור זה תחילת היום, תחילת הבוקר, תחילת המצב הרוחני החדש, השיעור שלנו צריך להיות הכי חשוב. אדם שנמצא באמצע השיעור צריך להרגיש שהוא מתמלא, ממש מתמלא בכל המטען הרוחני. ואחר כך למשך היום זה איכשהו מספיק לו אולי עד שיעור הצהריים, ואחר כך עד הלילה כשיש לו אולי עוד כמה מפגשים, כמה שיחות עם החברים, וזה בטוח צריך להיות, כך אנחנו עוברים את היום. אבל שיעור בוקר חייב להיות השיעור העיקרי.

שאלה: האם אהבת הזולת מתחילה כשאני מפסיקה לחשוב על עצמי?

אהבת הזולת מתחילה כשאני מעריך את הזולת יותר ממני, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". זאת אומרת מיום ליום גדל הרצון לקבל האגואיסטי שלי ואני מתעלה מעליו באהבת הזולת, באהבת חברים. מחר הוא יהיה עוד יותר גדול ואני עוד יותר אתעלה מעליו, וכך אני מתקדם. על מה אני מתגבר? על האהבה האגואיסטית לעצמי ומתעלה מעליה לאהבת חברים. כך כל הזמן אני מתעלה מעל אהבת עצמי לאהבת הזולת.

שאלה: מתי עשירייה הופכת להיות מקום קדושה?

כשהעשירייה מחוברת כאיש אחד בלב אחד במידה מסוימת, כי יש בזה מידות, יש 125 מדרגות, ובכל מדרגה יש 5 מדרגות. כשהעשירייה מתחילה להתחבר, היא מתחילה להיות כסולם, עליה אנחנו מטפסים למעלה.

שאלה: האם לאהוב זה קודם להרגיש ואחר כך למלאות?

לאהוב משמעו להרגיש את הזולת, לפתוח את ליבו ולמלאות אותו בכל מה שאני מסוגל.

שאלה: מה גורם נחת רוח אמיתית לבורא, מעשים ומחשבות של האדם או רגשות שהאדם מגלה או גם וגם?

חיבור בינינו שאנחנו עושים כדי להשפיע נחת רוח לו. כמו ילדים טובים לאמא שמוכנים להיות מחוברים למרות האגו ביניהם, למרות שהם רוצים להתקוטט זה עם זה, אבל עבור האמא הם עוצרים ומתגברים על עצמם.

שאלה: מה זה אומר לטפל או לעבוד עם עשירייה שאין איתה מגע פיזי?

על זה צריך להתגבר, אנחנו בכל זאת צריכים להרגיש קשר מעל המרחק הפיזי.

שאלה: איך מסדרים כל רצון שמרגישים בחיים על מנת להשפיע לבורא? מהן הפעולות כדי לעשות את זה?

אני לא יכול לענות על זה עכשיו. אני חושב שנשים צריכות להשתדל לענות על השאלות שלהן בעצמן. תתחברו ביניכן ותדברו, אתן תמצאו תשובות על כל השאלות.

שאלה: אפשר להתבלבל ולבין את המאמר הפוך, כי לפי המאמר כתוב שצריך להתחיל לקיים תורה ומצוות, ואנחנו לומדים בכלל על הקשר בין החברים?

לא, אם אתה מגיע לחכמת הקבלה אתה צריך לפרש את הכול לפי הרצון, כי כל התיקונים הם ברצון. ולכן יש תרי"ג מצוות בחכמת הקבלה, זה נקרא שאתה מתקן את כל תר"ך הרצונות שיש בנשמה שלך. לא מדובר על האיברים בגוף החי אלא על פעולות פנימיות.

תלמיד: אני מבין את זה ואני לא שואל על זה. אני שואל, למה זה כתוב כך שבלי תרגום של מקובל לא היינו מצליחים להבין את המאמר הזה? למה הכתבים סתומים כל כך? בלי מורה שמסביר משפט אחר משפט לא היינו מבינים על מה מדובר, למה זה לא הרבה יותר ברור?

כי אתם רגילים מצד הטבע לפרש את זה בצורה כזאת, כי זה מה שבידיכם ואתם רגילים לזה, זה קרוב ומובן לכם, אפשר לאחוז את זה ביד להבין ולהרגיש, לכן אתם מפרשים זאת כך.

לכן צריך כל פעם להיתקע בזה ולנסות להסביר זאת בצורה נכונה. וכשמתחילים להסביר את הדברים האלה בצורה נכונה, נעשה הכול מאוד יפה, ברור ומובן. תרי"ג המצוות מסבירים לנו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". אבל איך יכול להיות שאני עושה איזו פעולה בכשרות או בכל מיני דברים אחרים וזה עוזר לי להגיע ל"ואהבת לרעך", אני גם לא רואה בעולם הזה תוצאה מזה. אני רואה שיש אנשים שמקיימים מצוות בגשמיות והם גם בריחוק זה מזה בכל מיני צורות הגאווה, האגו וכן הלאה. לא שהם יותר גרועים מאלו שלא מקיימים כלום, אבל בכל זאת אנחנו רואים שקיום מצוות גשמיות נותן לאדם אולי דווקא עוד סיבה לגאווה.

אני לא מוחק שום דבר, אבל אני אומר שהכוונה היא לא בזה. אנחנו צריכים לתקן את הלב, כמו שכותב אבן עזרא, ש"כל המצוות שבתורה ניתנו כדי לתקן את הלב".

תלמיד: יוצא שבלי מורה שממש הולך איתך כאילו אתה עיוור ואתה צריך לשים את הרגל שלך צעד אחרי צעד אחרי כל משפט שלו, אתה פשוט יכול ללכת לאיבוד בחכמה הזאת בשתי שניות?

נכון. ואתם צריכים להזכיר זאת זה לזה כל הזמן. לכן "ראיתי בני עליה והם מועטין", אין מה לעשות, זו דרכנו. אבל לאט לאט זה מתבהר ומתברר ויהיה מובן להרבה אנשים בעולם שאת הכול צריכים לתקן בלב. הלב זה כל הרצונות שלנו - הבורא ברא רצון לקבל ואנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל וחוץ מזה כלום.

שאלה: האם באהבת הזולת אנחנו משחקים תפקיד של מוליך או מעביר והאם אנחנו פונים לבורא דרך אהבת החברים?

כן ודאי, אנחנו תמיד פונים דרך חברים, אחרת אין לנו שום קשר עם הבורא. אם אנחנו לא נקיים קשר עם הבורא לא נגיע לשאלה אליו, לא נגיע לתשובה ממנו. לכן אנחנו חייבים להיות מחוברים קודם כל עם החברים, ככתוב: מאהבת הבריות אנחנו מגיעים לאהבת ה', מקשר בין החברים אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא, אי אפשר אחרת.

שאלה: האם כל האנושות גם תצטרך להגיע לכל תרי"ג המצוות?

לא, על זה נדבר אחר כך. לא כולם ולא בכול, ודאי שהם יצטרכו לעלות על פני הרצון שלהם לקבל על מנת לקבל, לרצון לקבל על מנת להשפיע, אבל לא לפי אותה עוצמה ואותו הרכב שיש לנו, הרבה פחות.

תלמיד: אבל ל"ואהבת לרעך כמוך" הם יהיו חייבים להגיע?

כן, אבל התנאים שלהם יהיו פחותים משלנו בהרבה.

תלמיד: יהיו להם פחות תיקונים?

כן, זה קורה לפי הפירמידה.

שאלה: דיברת על פעולה מאוד פרקטית, אמרת, תנסו כל רצון שיש לכם להפוך ל"בעל מנת להשפיע", תפסתי רצון מאוד בולט שבי נניח, מה אני עושה איתו?

תשתדל לברר. אחרי שאתה יודע שאתה צריך לעשות על מנת להשפיע, אתה תופס את עצמך באיזה רצון ומשתדל לעשות את הרצון הזה בעל מנת להשפיע. לא לעצמך, אלא להיפך, לטובת החבר, לטובת הבורא.

אז אתה צריך לעשות צמצום כך, שאתה לא חושב על עצמך ולא על טובתך ומתחבר עם הרצון של החבר או הרצון של הבורא ומשתדל לעשות לפי מה שיש באותו רצון כך, שאתה כמשפיע לאותו רצון, ממלא אותו, בזה אתה נעשה במשהו כמו הבורא כלפי החבר או כבורא אם אתה כלפי הבורא.

גם כשאתה יושב עם בעל הבית כאורח כך אתה עושה, אתה מברר מה אתה יכול לעשות לבורא כדי למלאות אותו, אין לך מה לתת לו חוץ מזה שאתה מוכן לקבל ממנו את מה שהוא רוצה בעל מנת להשפיע. ואז אתה תתחיל לראות איך אתה עושה את זה.

עוד מעט נגיע למצבים שאנחנו נבצע את זה בפועל, נתחיל להרגיש שיש לי רצון ולבורא יש רצון ואיך אני עושה עימו בפועל דברים כאלה - אני צריך לעשות צמצום על הרצון שלי כדי לא לקבל לעצמי, ואחר כך מסך שאני רוצה לעשות רק לטובתו, ואז אני נכנס ליכולת לעשות זיווג דהכאה, שמה שהוא רוצה לתת לי אני מקבל רק בעל מנת להשפיע. אני בודק את הכול ביכולת שלי להתכוון לטובתו, ואז אני נכנס עימו למגע ומקבל תענוג כדי להשפיע נחת רוח לו. רק בשביל זה, מעל הצמצום, למעלה מהדעת, וכך אנחנו נתחיל להתקשר מביננו לבורא.

בעוד כמה שיעורים נתחיל בעניינים האלה ואז נתחיל ללמוד את תלמוד עשר הספירות ועוד כל מיני חומרים כשאנחנו יחד עם זאת נשתדל לקיים את הדברים האלה בפועל.

שאלה: נניח שאני אומר שהרצונות של הזולת זה הדבר הכי חשוב שיש בידי האדם למסור לבורא בשביל חיבור, אבל אז אם מישהו שומע אותי, מתוך האגו זה נשמע עבורו משהו נורא, ולא לזה אני מתכוון כשאני מדבר. האם אנחנו צריכים ככה לפשט ולהוריד את השפה?

אני לא מבין, כלפי מי אתה מדבר?

תלמיד: עכשיו הסברת לאחת העשיריות ונתת להם עצות פרקטיות, אבל בדרך כלל אתה לא מוריד את הרף, את הרמה של השפה, אתה מחזיק את זה ברמה גבוהה.

זה עוד מוקדם, אתה רואה שאתם לא יכולים להגיע לזה בעצמכם, ולכן פה ושם אני נותן קצת, פותח קצת. אבל בסופו של דבר אתם צריכים לקיים את העצות, ומתוך הקיום ביניכם אתם תבינו על מה מדובר. ולא לדבר על זה מחוץ לקבוצה.

שאלה: רב"ש כותב כאן שצריך עשרה כדי לומר קדושה ותפילה, מה זה המצב הזה בתוך העבודה בעשירייה?

קדושה זה כשאנחנו מגיעים לדרגה רוחנית מיוחדת, אז אנחנו עולים לדרגת הקדושה, זה בקבלת אור החכמה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זו הרגשה פרטית של שלמות בתוך האדם, או שזו הרגשה כללית בתוך העשירייה?

בתוך העשירייה, כשהאדם נכלל בעשירייה, אז כך הוא מרגיש. האם כל העשירייה מרגישה את זה? לא, כל אחד לפי כמה שהוא נכלל.

תלמיד: אז ההרגשה היא בתוך האדם?

אמרתי מה שאמרתי.

שאלה: מה זה אומר שתיקנתי בתוכי רצון? איך אני יודע שתיקנתי?

אתה יודע מתוך זה שיש לך על הרצון הזה צמצום לקבל לעצמו, ומסך לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אני מגלה רק את הרצונות שאני צריך לתקן מול החברים, או באופן כללי את כל הרצונות?

קודם כל מול החברים, ואחר כך גם כלפי הזולת, אבל הזולת לא מכיר ולא מבין את זה.

שאלה: הסברת איך לשנות את הרצון, זה כמו לשנות כוונה?

רצונות אנחנו לא מחליפים, הם מתחלפים בנו, ואת הכוונות אנחנו בונים בעצמנו, מהקשר בינינו.

שאלה: יכול להיות שאדם עובד בעשירייה בצורה כללית, מתבטל כלפי חברים, מנסה איכשהו להשפיע, ומתקן איזה רצון, איזו מצווה, אבל הוא לא יודע, זה כאילו נסתר ממנו?

לא. אין דבר כזה.

תלמיד: בדיוק כשהוא מתקן, הוא יודע על זה?

הוא לא צריך לדעת מה הוא עושה, הוא צריך להיות דבוק באותו מעשה, הוא צריך להיות דבוק במקבל המעשה שלו. כוונה על מנת להשפיע חייבת להיות ברצון, בצמצום, במסך, בכל הפרטים שלמדנו.

תלמיד: אז עכשיו כשאנחנו מתבטלים כלפי חברים, ועובדים, זה לא תיקונים?

זה לקראת תיקונים, אבל הם עדיין לא תיקונים בפועל.

תלמיד: אז מה זה?

תיקונים לא בפועל, אתה עדיין לא עושה בפועל פעולה רוחנית, אתה לא מקבל בעל מנת להשפיע, אין אור עליון שמתגלה על הפעולות שלך.

שאלה: אמנם כבר ענית על זה אבל אני רוצה לדייק דבר אחד. אנחנו עושים עבודה בינינו כדי להגיע לאהבה בינינו, כדי להגיע לאהבה לבורא, ביחד.

כן.

תלמיד: ואז יש לנו רצונות שמתגלים, כל מיני רצונות, ובעצם אם לא נשייך כל רצון לחברים ולבורא אנו מתנתקים מהעבודה. לכן זו מצווה, לכן חובה עלינו לקחת כל רצון שמתגלה לנו בחיים, ולשייך אותו לעבודה הזאת. כי אחרת הוא ינתק אותנו מהעבודה הזאת.

נכון, זה שייך לחיבור בינינו, תשתדל לראות את כל הדברים שאנחנו מבצעים, כהזדמנות להתחבר בינינו.

תלמיד: אבל למי שרוצה להיות דבוק בדרך, זו ממש חובה, זו מצווה לעשות את זה, זה הציווי שהוא בעצם חייב לעשות.

כן. אבל כל אחד ואחד עושה את זה בתוך עצמו, בלי לדבר הרבה, ואפילו בלי להראות את זה בכל מיני צורות חיצוניות, אלא כל אחד צריך להשתדל כל רגע ורגע להתעסק בחיבור כמה שיותר, כי בהמשך בחיבור הזה הוא יגלה את הבורא.

שאלה: היום יש לנו סעודה בעשירייה. איך אנחנו מגיעים אליה לא בתור פריטים, אלא בתור כלל?

אתם צריכים לחשוב בשביל מה הסעודה, למה אתם עושים אותה, מה הסיבה, ומה התוצאה הרצויה שצריכה להיות. ולא סתם במילים שאתם מקבלים מהספר או מהשיעור, אלא שזה באמת צורך מעומק הלב.

קודם אתם מדברים על זה, וכשאתם באים לסעודה, העניין הוא לא הסעודה, מה שאתם מכינים לשתות ולאכול שם, אלא צורת החיבור. אתם רוצים להתקדם בחיבור הזה, ולהשיג צורת החיבור כזאת, שבה מתגלה הבורא. זה העיקר.

לכן צריכים לחשוב, המקובלים היו יושבים וחושבים, ומכוונים את עצמם לסעודה זמן רב, זה לא סתם לבוא, ליפול על הכיסא, לקחת פת לחם, לאכול, ולהגיד "לחיים" על השתיה. אלא שבהחלט כל פעולה ופעולה תהיה כדי להיות בחיבור פנימי עם העשירייה.

אז תנסו לעשות ככה שזה יהיה מאוד עמוק בלב, ושכל הסימנים החיצוניים שאתם נמצאים בגוף, יהיו רק כסימנים חיצוניים, אבל באמת, שיהיה חיבור פנימי בתוך הלב המשותף שלכם. כך אתם מכינים את הלב הזה למילוי, וזה יקרא הסעודה האמיתית, כשהלב המשותף שלכם יתמלא עם הבורא, עם האור העליון, זו נקראת סעודה אמיתית.

שאלה: אנחנו משום מה מדברים פה על המצוות ותיקון רצונות ולא קראנו את המאמר עד הסוף. בסופו כתוב עד כמה כולנו קשורים אחד לשני, כתוב שם על פדיון בן, עוד כל מיני מצוות כאלו רק כהמחשה לזה שאנחנו תלויים אחד בשני.

כן

תלמיד: נראה לי בכלל שהמאמר מדבר רק על החיבור שלנו, שאנחנו קשורים אחד לשני בערבות, שאחד לא יכול לבצע את כל אהבת הזולת, ובגלל זה אנחנו מתאספים בעשירייה, וחייבים אחד את השני.

כן. אני מבין אותך, מה אתה רוצה להגיד? שאנחנו באמת יכולים לקיים כל הדרישות מהבורא, רק דרך חיבור בעשירייה, בין החברים?

תלמיד: כן. זה הגילוי של המאמר. אם נקרא אותו עד הסוף הוא מדבר על חיבור ועל הערבות.

דיברנו על זה שמדברים על החיבור ועל הערבות, ועל זה שרק בחיבור אנחנו מגלים את הבורא, וזו התוצאה הרצויה מכל העבודה שלנו. שאנחנו מבינים נכון את תרי"ג המצוות, שהן תרי"ג חיבורים, שאנחנו צריכים לעשות בינינו.

שאלה: אנחנו מציינים מחר את היורצייט של רב"ש, יום הפטירה של רב"ש. בדיוק השבוע התחלנו ללמוד את מאמרי החברה שלו, שזה היסוד של החיבור בינינו. איך להשתמש נכון במעמד הזה, איך ללמוד נכון ליישם את המאמרים האלה?

מאמרי רב"ש הם מאמרים שהמקובלים לא היו מדברים בעצם בצורה כזאת גלויה אף פעם, במשך מאות שנים. הם התחילו לאט לאט לגלות עניין, בוא נגיד מימי הביניים והלאה, לא היו מדברים עד כדי כך ברור כמו רב"ש. ולכן אנחנו נמצאים בתודה גדולה אליו - הגדול, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, הבן של בעל הסולם. הוא מוביל אותנו וככל שאנחנו משתדלים להיות קרובים אליו, כך אנחנו מתקדמים.

והיום אנחנו נמצאים לקראת היורצייט שלו. מחר תהיה סעודת יורצייט ואתם תכינו הזמנה. בדרך כלל לסעודת יורצייט לא מזמינים אלא רק נותנים הודעה.

אנחנו לומדים את המאמרים ולפי המאמרים האלה מתקדמים. לפי זה אנחנו מקבלים את החיים הרוחניים שלנו ובזכותו אנחנו קיימים, ובאמת האב הרוחני שלנו.

תלמיד: מה העצה שלך כדי שנצליח לדרוך בדיוק באותם הצעדים שרב"ש מוליך אותנו בכתבים שלו, במיוחד בכתבים החברתיים? אלה היסודות איך לבנות עשיריות, לבנות קבוצה.

המאמרים הראשונים, עשרות מאמרים, הם מדברים במיוחד על החיבור, על האיחוד שצריכים להשיג בחיבור, ומה אנחנו אחר כך משיגים בחיבור בינינו. וצריכים להמשיך ולהמשיך ולהמשיך.

אני כבר קורא אותם כשלושים שנה, אולי כמעט ארבעים שנה, אני אומר לכם שאני מוציא שם יותר ויותר דברים חדשים. לפי זה אני רואה כמה עוד חסר לי להגיע, להידמות קצת למורה הגדול הזה. אז צריכים שוב ושוב לחזור על זה.

שאלה:, ארבעים שנה אתה איתו, לידו ולומד מהמאמרים שלו. איך אתה מצליח ללכת בדיוק בעקבות שלו? מה העצה שלך, אם יש עצה שאתה יכול לתת לנו שנוכל גם לדרוך במקומות שהוא דורך?

אני פשוט מרגיש את עצמי שאני תופס אותו והולך עימו יחד, כמו קטן ליד גדול ממש. וכשהוא הולך קדימה, אני הולך עימו. לא יכול להיות שאני אעשה איזה צעד שאני מתנתק ממנו. ואם אני מרגיש שפתאום איבדתי אותו, אז אני כמו קטן נכלל בפחד, מה יקרה לי? ושוב תופס אותו. כך אנחנו צריכים להתרגל שהמקור תמיד איתי.

שאלה: הרבה פעמים אתה מביא כדוגמה איך אתה והרב"ש הייתם בכפר ערבי וראית את כל הסיטואציה בצורה שלילית ורב"ש בצורה חיובית. היום אני רואה את העולם בצורה שלילית ואתה רואה בצורה חיובית. איך אפשר להתקרב לתפיסת העולם שלך כדי לראות הכול בצורה חיובית?

ודאי שאני לא רואה הכול בצורה חיובית כי מיום ליום אנשים שם הורגים בכל מיני מלחמות, בכל מיני התקוטטויות ואין לזה סוף. המצב בעולם נעשה יותר ויותר קשה, חד, מבולבל. אני מקווה שבכל זאת אנשים יבינו שאין אפשרות אחרת אלא להגיע להידברות. הבעיה היא שיש כאן הרבה בעיות יחד והפתרון הוא, כמו שאומרת חכמת הקבלה, להתעלות למעלה מהאגו. אנחנו באגו שלנו אף פעם לא נמצא פתרון אלא רק נמצא צרות, בעיות. רק נמצא מצב שכאן יהיה מקום קבורתכם, זה מה שיהיה בתוך האגו.

ולכן אני מאוד מקווה שזה ייגמר מהר, גם בין רוסיה לאוקראינה גם בעוד כמה מקומות בעולם שיש שם כל מיני התקוטטויות. נקווה שזה ייגמר מהר, והעולם ילמד מזה מה אפשר לבצע, מה אפשר לעשות להבא שזה לא יחזור.

תלמיד: אנחנו לומדים שהלבבות של המנהיגים נמצאים בידי הבורא. מה אנחנו כקבוצה, כחברים, יכולים לבקש מהבורא שישפיע על הלבבות שלהם שיתרככו?

יפה מאוד אמרת. אנחנו יכולים להתפלל לבורא שהעושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו. שהשלום מאיר, זה השם של הבורא. אנחנו רוצים שהוא ירד אלינו, ינחת עלינו ויכסה אותנו עם מטריית השלום שלו.

תלמיד: יום כיפור מתקרב, ביום הזה אנחנו צריכים לשפוט את עצמנו והבורא כנראה צריך לדון את העולם כולו. איך בימים האלה שנשארו אנחנו כקבוצה יכולים לעשות משהו שלא יהיה יום הדין במובן הרע?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא שישפוט את כל העולם ברחמים. ושאנחנו כולנו, כל הנבראים נהיה ראויים להיות קרובים אליו, ושבהחלט נתחבר כולנו יחד בינינו ואליו כך שכל העולם יעלה לדרגת העולם העליון. זה מה שאנחנו צריכים לבקש, הכול תלוי בנו, בבקשה הזאת. הבורא מוכן - זה כוח האהבה, כוח החיבור, כוח השפעה, רק חסרה בקשה, העלאת מ"ן מאיתנו.

נקווה שאנחנו נתחבר כך שבהחלט הוא יעשה עלינו את הפעולה הזאת ואנחנו כולנו נעלה לפחות לדרגה הראשונה הרוחנית. זו העלייה הכי קשה. נקווה שזה יקרה.

(סוף השיעור)