שיעור בוקר 01.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 69, דף ס"ט, הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים",

אותיות ס"ו – ס"ח

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף ס"ט, עמ' 69, "הסתכלות פנימית", אות ס"ו.

אנחנו לומדים כאן באמת אלמנטים של הכלי הרוחני, אלה חלקים מאוד חשובים כי מדובר על המלכות, צמצום, אור חוזר שמעל הצמצום, איך שהוא הופך להיות לכלי לאור ישר, כל הדברים שהם מרכיבים של הנשמה. שאנחנו רוצים מהעשירייה שלנו, כל אחד מהעשירייה שלו, כל כך להתחבר בינינו, שנוכל לבנות פרצוף כזה, שזה פרצוף של נשמה.

קריין: אות ס"ו

אות ס"ו

ע"ס דאו"י הן מלמעלה למטה, וע"ס דאו"ח

ממטה למעלה.

"ונמצא עתה, ב' בחי' עשר ספירות בנאצל, שהן: ע"ס מלמעלה למטה, וע"ס ממטה למעלה, כי יש ע"ס באור העליון, שהן: השורש, שנקרא כתר של האור העליון. וד' בחינות הנמשכות מהכתר, שבחי"א נק' חכמה. ובחי"ב נקראת בינה. ובחי"ג נקראת ז"א. (כולל שש ספירות חג"ת נה"י) ובחי"ד, היא מלכות, וסדרן הוא מלמעלה למטה, שפירושו, מן הזך אל העב, כלומר, שכל הזך יותר הוא חשוב יותר, והזך מכולם דהיינו השורש, נקרא כתר. ואחריו, כלומר העב מעט מכתר, נקרא חכמה, וכו', עד שהעב מכולם, שהוא מלכות, היא פחותה מכולם."

קריין: אות ס"ז

אות ס"ז

ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

אני רק רוצה להזכיר שאנחנו צריכים להיות כאן בשתי כוונות. כוונה אחת, שאנחנו מתחברים ביננו. כוונה שניה, שעל ידי חיבור בינינו אנחנו רוצים למשוך את המאור המחזיר למוטב מזה שאנחנו לומדים ושהוא יעזור לי ולחברים, לכולנו יחד, להיות בחיבור כזה שעליו אנחנו קוראים.

שנגיע למצב שאנחנו קוראים עליו, שזה יהיה מורגש בנו. שנבין את הטקסט לא בשכל שלנו, אלא מתוך זה שזה יתגלה בנו כתוצאה מהחיבור שעליו הספר מדבר.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו לומדים כאן אלמנטים של הכלי הרוחני, חלקים מאוד חשובים כי זה הופך להיות הפרצוף של הנשמה. האם אפשר לתאר מה זה נקרא הפרצוף של הנשמה בעשירייה?

פרצוף, אנחנו לומדים מה זה פרצוף, זה ראש, תוך, סוף. הפרצוף הרוחני זה נקרא נשמה. מה יש כאן לדבר? אתה למדת ושמעת על זה כבר שנים, זה נקרא הנשמה. כאן אנחנו לומדים בינתיים אלמנטים של הפרצוף ואחר כך אנחנו לומדים מאיפה הפרצוף, זה כבר מחלק תשיעי, עשירי של "תלמוד עשר הספירות", אז נתחיל ללמוד איך הוא נולד, איך הוא מתפתח בהדרגה.

אנחנו לא מתחילים מלידת הפרצוף, אנחנו מתחילים מאלמנטים. מה זה פרצוף, מה זה עולם, מה זה עלייה, מה זה ירידה, פרצופים וכן הלאה. אחר כך כשיש לנו את כל הדברים האלה, כשסך הכול איכשהו אנחנו נמצאים בהרגשה, בהבנה, במשהו על העולם הרוחני, אז אנחנו מתחילים ללמוד איך לידת הנשמה, התפתחות הנשמה.

לפני זה אנחנו לא מסוגלים לקלוט את זה בכלל. אתה לא מסביר לילד שנולד איך מולידים את הילדים ואיך הם גדלים. הוא צריך להכיר את החיים, להיות בגיל 20 נגיד, ואז אתה יכול להסביר לו איך זה נעשה בעולם שלנו. ככה זה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על עשר ספירות של אור ישר ואור חוזר. איך המלכות שמצמצמת את עצמה בונה אור חוזר?

מתוך זה שהיא לא רוצה שום דבר לקבל לעצמה, אלא מה שהיא רוצה זה לקשור מעל עצמה את כל יתר הספירות. דווקא מתוך הרצון לקבל שיש לה מכולם, היא מצמצמת את הרצון לקבל לעצמה ומשתמשת ברצון לקבל על מנת להשפיע.

ואז היא מייצרת בזה את האור חוזר ובאור חוזר הזה היא קושרת את כל השפעות הבורא כלפיה, שזה נקרא ט' ספירות ראשונות. ואז יוצא שמלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר.

עוד נלמד את זה.

קריין: ס"ז.

אות ס"ז

ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

"ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של האור העליון הנ"ל. והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר הפוך, לע"ס דאור העליון."

מי רוצה לשאול על זה ולא על משהו אחר? דווקא על זה.

שאלה: איך אנחנו מרגישים בעשירייה את אותם האלמנטים שהם יותר עדינים, יותר גסים. איך זה מורגש בצורה רגשית?

אי אפשר להסביר עכשיו, זה לא על מה שקראנו.

שאלה: מה זה עביות והאם יש לזה קשר להתגלות השנאה בינינו?

גם על זה לא דברנו עכשיו.

שאלה: עד עכשיו הכרנו שמשהו נעלה יותר זה מלמעלה למטה. עכשיו פתאום אומרים שדווקא העבה הוא נעלה יותר, מה המשמעות של זה?

שעל ידי עביות גדולה יותר, אנחנו מייצרים אור חוזר גבוה יותר. אור חוזר.

שאלה: קצת מבלבל פה העניין שיש עשר ספירות באור ועשר ספירות בנאצל. ספירות זה לא משהו שמורגש ברצון לקבל? איך בעצם יש כאן חלוקה לשני חלקים שהם אור ונאצל, למה יש שתי הבדלות של עשר ספירות ברצון לקבל?

יש שוני בין מה שאני מקבל מהבורא ובין מה שאני מגיב על זה. מה שאני מקבל מהבורא מורגש במלכות ובט' ראשונות לפני המלכות. אני לא יכול להרגיש שום דבר לפני שאני מרגיש את זה במלכות. כמו שאנחנו לומדים מד' בחינות דאור ישר, האור צריך להגיע לבחינה ד', ואז בחינה ד' מתחילה להגיב מבושה, צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה.

אותו דבר כאן. האור מגיע לבחינה ד', אז בחינה ד' מרגישה שהאור הגיע אליה מכל הבחינות הקודמות, ואז היא רואה את זה כיחס הבורא אליה או בעל הבית אליה. זה ט' ראשונות מלמעלה למטה.

ואז בהתאם לזה שהיא מצמצמת את עצמה וכמה שהיא מסוגלת, היא עושה פעולות בחזרה ממטה למעלה. ואז מהפעולות האלה שבחזרה היא מציגה לבורא יכולת לקבל במשהו בעל מנת להשפיע. ואז ט' ספירות דאור ישר מתלבשות בט' ספירות דאור חוזר, וזה כבר נקרא "פרצוף".

שאלה: איך היחס של הנאצל הוא אור? איך הנאצל בכלל מייצר אור?

השפעה. השפעה מכל אחד לכל אחד נקראת "אור".

תלמיד: אבל המקור של האור לא יכול להיות בנאצל, נכון?

נכון, אבל הוא משתמש בזה. הבורא נותן לו אפשרות להתייחס כך לבורא בחזרה.

תלמיד: אם הבנתי נכון עשר בחינות דאור עליון מה שכתוב פה זה בעצם בחינה אחרונה שמרגישה את הט' בחינות הראשונות שבכלי. זה לא של האור, זה של הכלי בעצם, של האור שעובר דרך הכלי ומגיע לבחינה אחרונה, זה עשר בחינות דאור עליון.

תחשוב ככה. בסדר.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שיש שני סוגים של עשר ספירות בנאצל. מה ההבדל בין המלכות דעליון למלכות דאין סוף בשני אלה, והאם יש הבדל בצמצום ובמסך של שני סוגי עשר הספירות האלה?

מלכות דאין סוף הפרצוף לא מרגיש. זה משהו למעלה מכולנו. אלא ככה מקובלים כותבים. במלכות בפרצוף יש לנו עשר ספירות, מכתר עד המלכות. וזה מה שאנחנו יכולים לגלות ולפי זה אנחנו יכולים להתנהג. למה אתה מוסיף לזה אין סוף, אני לא מבין?

שאלה: מה ההבדל בזכות בין הספירות מלמטה למעלה לבין הספירות מלמעלה למטה?

בספירות עצמן, כמה שהספירה יותר עליונה היא יותר זכה מהספירות שתחתיה. זה באור ישר. ובאור חוזר זה ההפך. כי כמה שיש לי עביות יותר גדולה, ואני יכול מתוכה לייצר תכונת ההשפעה יותר גדולה, אז יוצא שזו הספירה היותר עליונה באור החוזר.

זאת אומרת, עשר ספירות דאור ישר מכתר עד מלכות ועשר ספירות דאור חוזר ממלכות דאור ישר, שזה הכתר דאור חוזר, ובחזרה לכתר דאור ישר, שם זו מלכות דאור חוזר.

שאלה: מה התנאי שמלכות תבחין בעשר ספירות דאור ישר, שיש דבר כזה בכלל?

אני לא מבין, מה זה שאת מלכות הופכים לעשר ספירות דאור ישר.

תלמיד: לא. מה התנאי שמלכות תבחין שיש עשר ספירות דאור ישר?

אם מלכות עושה צמצום על עצמה אז היא יכולה לגלות שיש לפניה אור. ובמידה שיש לה עוצמת הצמצום, זאת אומרת על איזו עביות היא יכולה להתגבר, אז היא מבחינה את האור שמגיע אליה כעשר ספירות. אבל עשר ספירות, באיזו עוצמה? נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה? הכול כבר תלוי בעביות שבמסך שבמלכות.

שאלה: מה זה אומר התלבשות, והאם יש התאמה מיוחדת בין ההתלבשות של האור החוזר לאור הישר?

התלבשות זה כמו שאנחנו מבינים שזה התלבשות האור בתוך הכלי, בתוך הרצון. שיש קשר בין פעולת הנברא ופעולת הבורא. הבורא הוא משפיע אור והנברא משפיע בחזרה תענוג לבורא. זאת אומרת, שתי צורות התענוג אחד לשני הם מתלבשים זה בזה. זה מה שקורה. "אני לדודי ודודי לי." כמו שאנחנו למדנו מבעל הסולם שנותן דוגמה על האורח ובעל הבית.

שאלה: האם אני יכול לומר שעביות זה רצון פנימי עמוק להשפיע?

עביות זה לא רצון עמוק להשפיע. עביות זה רצון לקבל. עד כמה שעביות אפשר להפוך על ידי כוונה על מנת להשפיע, אז העביות הופכת להיות לזכות.

תלמיד: אם יש אורות וכלים הפוכים, אז יש עביות גם בצד של הנברא וגם מהצד של הבורא?

לא. ועל זה לא כתוב באף מקום, ואל תביא לנו כל מיני חכמות שלך.

שאלה: כתוב שהאור החוזר מתלבש באור העליון. מה זו התלבשות, להתלבש?

השפעה בהשפעה. כמה שבעל הבית רוצה להשפיע לי אני רוצה בחזרה להשפיע לו. ואז היחסים שלנו הם מתחברים זה בזה. ככה זה עובד.

שאלה: כל השינוי תלוי במסך?

כל השינוי תלוי במסך.

שאלה: יותר גס זה יותר ברור, מובהק?

יותר גס זה יותר עבה, ועוד לא מתוקן.

שאלה: האם אפשר לומר שבינה של האור הישר ובינה של האור החוזר הן אותה תכונה?

את זה אנחנו עוד לא לומדים.

שאלה: האור החוזר מתלבש על האור הישר, האם יש פה השתוות התכונות?

ודאי שאור ישר ואור חוזר הם משלימים זה את זה, הם מותאמים זה לזה, כמו שבעל הבית רוצה להשפיע לאורח והאורח רוצה להשפיע לבעל הבית, ולכן בזה הם מתחברים. וזה הופך להיות לאור פנימי של הנשמה או של הפרצוף, זה אותו דבר.

קריין: אני רואה ששלוש שאלות היו על אותו משפט, אז אולי אני אקרא אותו ותסביר אותו.

"עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון." שלושה חברים שאלו מה זה "מלבישות"?

מלבישות, זאת אומרת בדיוק מתאימות לאותו האור העליון, רק שבאות מהאורח לבעל הבית. אני מקבל כול מה שיש בהשפעות של בעל הבית אלי, ואני בזה בונה את היחס שלי לבעל הבית שזה יהיה בדיוק באותה צורה. כמו שבעל הבית רוצה שאני אקח משהו ממנו ואהנה מזה, אני משתדל לבנות כלים דווקא לתענוג הזה שבעל הבית מצפה ממני, וכך אני מתייחס אליו.

תנסו לעבוד עם הרגש יותר, זה יקדם אתכם לבניית הפרצוף.

שאלה: בהתאם למה שאמרת, כשאני מנסה להתלבש, להלביש ולבנות אותו יחס לבעל הבית כמו אלי, אז אני מתחבר עם החברים בעשירייה. מה זה אומר שאני כאילו מנסה לבנות את אותו היחס אליו כמו שהוא אלי?

הבורא מתייחס לעשירייה, הוא לא מתייחס אליך, הוא מתייחס לעשירייה בכללה. ואז אתם יכולים יחד בקשר ביניכם לבנות יחס אליו. ההתחברות ביניכם יחד תהיה כמלכות של הפרצוף. ועד כמה שאתם מקבלים מהבורא הרגשה שהוא משפיע לכם, אתם בונים יחד מתוך זה יחס לבורא. מתוך יחס בין החברים, בין הספירות אתם בונים גם יחס לבורא.

אנחנו עוד נלמד, שבכל ספירה וספירה יש גם עשר ספירות פרטיות. בעשר ספירות פרטיות שבכל ספירה, זה כמו שיש לנו בכל חבר וחבר, יש לנו גם עבודה כלפי החברים בעשר ספירות בינינו. ואז כשאנחנו מתחברים יש עבודה בינינו לבורא. זה הכול מכלול אחד שיש כאן הרבה יחסים, איך אני מתייחס לחברים, חברים אלי, איך אנחנו משלימים זה את זה, איך אנחנו מסדרים את כל הדברים האלה שהם יהיו מכוונים לבורא. כך אנחנו בונים את הפרצוף.

אחרי שאנחנו נגיע להרגשה, להבנה איך זה בנוי, מהי המערכת הזאת, מהו התא הרוחני, אז יהיה לנו מאוד קל. הכול יהיה מחובר, הכול יהיה טבעי, אנחנו נדע מה לעשות. אני לא אומר ליד שלי שאני צריך עכשיו לשלוח אותה לאיזה מקום ולקחת עט ולהביא אותה לכאן, אני פשוט עושה את זה. כך אנחנו נעבוד עם הפרצוף כלפי הבורא.

תלמיד: כל חבר בעשירייה שלנו הוא מרגיש מידה מסוימת של חיבור שיש בינינו, וגם כולנו יחד. מה זה אומר שאנחנו בחיבור שלנו כמלכות מתחילים לקבל מהבורא משהו?

אתם תחשבו איך אתם נותנים לבורא ולא איך אתם מקבלים. תדבר בצורה אחרת. איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו עד כדי כך, שאנחנו נרגיש שאנחנו משפיעים לבורא. וכל עוד לא נרגיש שמשפיעים לבורא סימן שאנחנו עדיין לא מחוברים.

שאלה: מה זה לעבוד ברגש בעבודה רוחנית?

מה זה לעבוד ברגש אני לא יכול להסביר. זה רגש. מתחילים כשמגיעים לחכמת הקבלה, זה לוקח להם כמה שנים עד שהם מתחילים לממש את הפעולות הרוחניות ברגש. ואנחנו כל הזמן צריכים להזכיר לעצמנו שרגש זה העיקר. כי מה אומר הבורא? "בראתי יצר הרע", כל הבריאה היא רצון ומה שמורגש ברצון נקרא רגש. והשכל רק עוזר לנו איך לכוון את הרצון, לחבר רצונות, להבדיל בין הרצונות. אבל השכל הוא רק משנה לרצון, ורצון זה הבריאה.

קריין: אנחנו ממשיכים לאות ס"ח.

אות ס"ח

המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.

"באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע."

אין לנו שום דבר חוץ מרק לדחות מה שהבורא רוצה לתת לנו, מזה יהיה לנו אור חוזר. כמו אורח עם בעל הבית, הוא לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה, אחר כך כתוב שאותם כוחות הדחייה כשהם מצטברים יחד, הם הופכים להיות לכלי קבלה של הנברא לקבל כל טוב מהבורא. אתם תראו איפה ששם כתוב, ממש בצורה יפה, מדויקת, נפלאה. ואנחנו צריכים אז להבין איך אנחנו מגיעים לזה. כוחות ההפצרה מצד אחד וכוחות הסירוב מצד שני, כשהם מגיעים לעוצמה מיוחדת, מתוך זה נברא התנאי שהנברא יכול לקבל מהבורא, האורח מקבל מבעל הבית, וזה ייחשב כנתינה לבעל הבית.

זאת אומרת, להשפיע לבורא אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו נוכל לקבל בעל מנת להשפיע, אחרת זו לא השפעה. אם אני לא יכול עדיין לקבל בעל מנת להשפיע אז אני נמצא במצב של הכנה אולי, דרגת בינה. אבל אחר כך אני צריך לצרף לדחייה שלי גם רצון לקבל ולהשתמש ברצון לקבל שיהיה קבלה בעל מנת להשפיע. כמה שאני מקבל אז, זה ייחשב כנתינה לבורא.

שאלה: האורח נמצא מול השולחן ודוחה את כל התענוגים שיש על השולחן. מה אנחנו יכולים לדחות, מה אנחנו צריכים לדחות? מה יש לפנינו שאותו אנחנו צריכים לדחות?

כל מה שאתה מרגיש בחיים שלך, אתה מסדר שזה יהיה רק לחיבור החברים, לחיבור של כל העולם, כדי להביא תענוג לבורא כשאתה הולך בינתיים במה שמותר לך, נפתח לך, לקראת התיקון הכללי, שאתה תקבל בעל מנת להשפיע כל הצגת הבורא כלפי הנבראים. בינתיים אתה עושה מה שאתה יכול לעשות.

מה אתה יכול לעשות? עכשיו אומרים לי שאני צריך להתחיל בחיבור. "ואהבת לרעך כמוך" זה החוק הכללי, במה אני יכול להתחיל לקיים את החוק הכללי הזה? בחיבור בינינו בעשירייה, ואז אני הולך ומבצע את זה. כשאני מגיע לדרגה הראשונה של החיבור בפועל, אני מתחיל להרגיש בחיבור הזה שחלקים דוחים זה את זה. אז אני אתחיל להרגיש בחיבור מעל הדחייה, זאת אומרת דחייה זו עביות וחיבור זה הזכות, אני אתחיל להרגיש בין הדחייה והנטייה לחיבור, בין עביות לזכות, מציאות עליונה שהיא נקראת העולם הרוחני, העולם העליון. לזה אנחנו מתקרבים.

אבל נראה לי שיש לנו בעיה, שבמשך היום אנחנו מתנתקים מאותו שיעור. בכל שיעור אני נותן מנה להתקדמות, עוד יותר ועוד יותר, ואנחנו לא מממשים כמו שצריך את השיעורים שלנו. אז בואו היום שוב נשמע את השיעור ונתחבר בינינו ונסביר זה לזה, נשמע שוב מה שהיה בשיעור בוקר. שעה ראשונה בכל שיעור ושיעור היא הכי חשובה. תנסו להיות כל הזמן עם זה. ואל תחשבו שאתם כבר יודעים, זוכרים, תשמעו עוד פעם ועוד פעם, וכל פעם "יהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: כתוב כאן שמה שחזר לבחינה ד' זה חלק מאוד קטן. האם זה אומר שמה שאנחנו מקבלים זו מנה קטנה של אור, ומה שאנחנו משפיעים זה כאילו מוכפל פי כמה וכמה פעמים כי זה הופך לכתר?

לא. מה שבחינה ד' מקבלת בעל מנת להשפיע זה מרחיב אותה עד דרגת הכתר. היא כוללת בתוכה את כל יתר הספירות, הבורא ממלא אותה במלואה. בסופו של דבר יוצא שבחינה ד' היא מלאה בכל הבורא, ויש שם ביניהם בבחינה ד' זיווג שלם, בורא ונברא. זה מתרחש בכל בחינה ד'. בחינה ד' כשהיא מייצבת את ט' ראשונות היא בזה כוללת אותם.

שאלה איך אפשר לפתח רגש רוחני?

איך אפשר לסדר רגש רוחני? בעשירייה. כל הזמן אנחנו מדברים רק על זה.

שאלה: לא ברור הקטע של הדחייה. טכנית זה ברור, אבל בהתנהלות שלנו ביום יום הרי מה שמרגיש לי נעים ברצון לקבל אני רוצה לקבל, ומה שמרגיש לא נעים אני רוצה לדחות, אין לי ממש איזו יכולת לברר.

את זה בדיוק תברר, מה שנעים תדחה ומה שלא נעים תקבל. תעשה כאלה תרגילים. זה ברור לך, כי הרי זה ברור לכל תינוק. אז קדימה. מחר תספר לנו איך העולם השתנה. אתה בזה תהפוך את העולם שלך. תנסה, זה מאוד מעניין, תרגיל טוב.

שאלה: דיברנו במהלך השיעור על זה שאנחנו יוצאים עכשיו ליום יום, ואנחנו סופגים מהעולם הרחב. השאלה, מה אנחנו צריכים לספוג מהעולם הרחב, והאם יש לנו יכולת לקבוע מה לספוג ומה לא?

אני כל הזמן נמצא בשיעור בוקר ואני ממשיך איתי כל הזמן את שיעור בוקר, וברקע של שיעור בוקר אני קובע מה אני קולט בתוכי מהעולם הרחב, מהעולם החיצון, רק בצורה כזאת. שאני את זה ואת זה מרשה שייכנס בי, ומה שאני קולט מהעולם החיצון זה עושה לי במה אני מרחיב את כלי הקליטה שלי, את היחס שלי לבורא, לעולם. את זה אני צריך לעשות. זאת אומרת יש לי עבודה גדולה במשך היום, שאני לא שוכח שיעור בוקר, ועל הרקע הזה אני גם מרשה לעצמי לקלוט כל מיני הבחנות מהעולם החיצון.

ואם אני לא יכול לקלוט אותן בצורה נכונה, אז אני משתתף שם בצורה חיצונה בלבד. אני בונה את עצמי בשני פרצופים, האני הפנימי שקשור לשיעור בוקר ולקבוצה ולא מתנתק משם, והאני החיצון שאני עושה כך כמו בובה כלפי כל העולם.

תלמיד: איך ה"אני" הפנימי הזה לא מתנתק משיעור הבוקר?

אני כל הזמן נמצא בזה שאני עובר על שיעור בוקר בתוכי, אם אפשר גם שומע. אם אי אפשר אז אני שומע לפחות את השירים שלנו, משהו. כולם שמים מוסיקת רקע במשך היום, זה מותר לכולם, זה נקרא נורמלי, אז תעשו את זה לפחות. תלוי איפה כל אחד נמצא, איפה הוא עובד.

(סוף השיעור)