שיעור ערב 21.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמוד 455, דף תנה

"עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב", אות טו

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', דף תנה, עמוד 455, "עשר הספירות של עולם הנקודים", אנחנו ב"סדר סיבה ומסובב", אות ט"ו.

אנחנו נמצאים כאן בבירור מה קורה לנו בעולם הנקודים, איך הוא יצא קודם כל בקטנות ואחר כך איך הוא יוצא בגדלות. פעולה ה' באות ט"ו בדיוק מדברת על כך שיש לנו שני סוגי רשימות, קודם יוצא על רשימו דקטנות קטנות דעולם הנקודים ב'/א' מצומצם, ועל רשימו דגדלות ד'/ג' יוצא לנו גדלות דעולם הנקודים.

קריין: אות ט"ו.

אות ט"ו

"פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש. באה יחד עם הזכר ונקבה שנתהוו ע"י העלמת בחינה אחרונה. כי בראשונה נכללת הנקבה בהזכר, שע"י הזווג עם אור העליון ממשיכים אור בקומת הזכר, ומשום שמזווג הזה עדיין לא נמשך התלבשות בכלים, לסבת חסרון בחינת המשכה שבהזכר. ע"כ לזווג ב' צריכים, אשר הזכר יכלול בהנקבה, שאז ממשיכים ע"ס בקומת הנקבה. שמזווג הב' הזה, מוכשר האור להתלבש בכלים. הרי שב' מיני הזווגים הנעשים על זכר ונקבה בהמסך של ראש, נמשכים מסבת העלמת בחינה אחרונה אחר הזדככות הפרצוף."

קריין: נקרא שוב אות ט"ו, עמוד 455.

אות ט"ו

"פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש." כאן הוא אומר משהו אחר, הוא לא מסביר לנו על קטנות וגדלות דעולם הנקודים. הוא אומר לנו על ב' מיני זווגים שיש לנו בראש של כל פרצוף ופרצוף. נניח בפרצוף ע"ב הגיעו רשימות ד'/ג' בגלגלתא, אז קודם יש לנו התכללות ג' ב-ד' ויוצא לנו ראש דע"ב, ראש דהתלבשות דע"ב, שזה נקרא כתר בקירוב, ואחר כך ראש דעביות דע"ב על הזווג דג' דעביות ואחר כך גוף דע"ב.

איזה רשימות נשארות מגלגלתא?

תלמידים: ד'/ג'.

ב-ד'/ג' מה זה ד'? ד' דהתלבשות, זאת אומרת מאור שהיה מתלבש בתוך גלגלתא. מה זה ג' דעביות? המסך שנשאר אחרי הזדככות הגלגלתא. קודם נעשה זווג אחרי הגלגלתא על הרשימות דהתלבשות ועליו יוצא ראש א' דע"ב שנקרא "כתר בקירוב". זה כמו בגלגלתא, ראש כזה, אבל זה בקירוב.

מה זה בקירוב? אתמול הייתי במסעדה ואכלתי שם סטייק. היום אני מגיע למסעדה ובמקום 100 ש"ח יש לי בכיס 80. איך אני עושה זווג על מה שהיה לי קודם? אני צריך לקחת את ה-80 ש"ח ולמדוד עד כמה אני יכול להתקרב למה שהיה לי קודם. זה נקרא ראש דהתלבשות, שאני בערך מחשב במצבי היום, עם המסך של היום, תענוג שהיה לי אתמול, בלי זה אני לא יכול לעשות חשבון במצב הנוכחי. אז אני עושה את זה. אנחנו עושים את זה כל הזמן בהכרח על כל פעולה ופעולה, אין לנו עם מה עוד להשוות, אנחנו לא יכולים לבנות את עצמנו אחרת בלי רפראנס, התייחסות לאתמול. ואחרי שהתייחסתי לאתמול וראיתי שאני לא יכול, אחרי זה אני ממשיך מה שיש לי היום. אני יכול לקחת בחשבון רק את העביות שלי, ג' דעביות, וג' דהתלבשות. מאיפה אני לוקח ג' דהתלבשות, עוד לא היה לי ג' דהתלבשות אף פעם? דווקא מזה שאני התעסקתי על ידי ג' דעביות בד' דהתלבשות בראש ה-א' דע"ב. מזה אני מרגיש כמה אני יכול להמשיך על ג' דעביות וממשיך, וכך יש לי שני ראשים. זה מה שהוא אומר.

אות ט"ו

"פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש. באה יחד עם הזכר ונקבה שנתהוו ע"י העלמת בחינה אחרונה. כי בראשונה נכללת הנקבה בהזכר, שע"י הזווג עם אור העליון ממשיכים אור בקומת הזכר, ומשום שמזווג הזה עדיין לא נמשך התלבשות בכלים, לסבת חסרון בחינת המשכה שבהזכר. ע"כ לזווג ב' צריכים, אשר הזכר יכלול בהנקבה, שאז ממשיכים ע"ס בקומת הנקבה. שמזווג הב' הזה, מוכשר האור להתלבש בכלים. הרי שב' מיני הזווגים הנעשים על זכר ונקבה בהמסך של ראש, נמשכים מסבת העלמת בחינה אחרונה אחר הזדככות הפרצוף."

יש כאן הרבה דברים, אנחנו פשוט שומעים, ישנן שאלות, נענה עליהן בקיצור ונעבור הלאה. כי זה ים של דברים שפה ושם מדברים על זה קצת כמו שכאן הוא נוגע והולך הלאה.

שוב אני אומר, הדוגמה עם המסעדה זו הדוגמה הנכונה. איך אני עושה חשבון לפי התענוג שהיה לי קודם, ומגיע עכשיו למצב שאני עושה חשבון נכון לתענוג שבא עכשיו. זה הכול מפני שיש לי ראש דהתלבשות ואחר כך ראש דעביות, ואני יכול עם היחס שלי מג' דעביות לתענוג שהיה לי קודם ד' דהתלבשות לעשות אחר כך חשבון עם ג' דעביות לג' דהתלבשות, ולא לטעות.

אות ט"ז

"פעולה ו'. שהיא התחדשות העביות בהמסך והרשימות, נמשכת מתוך התיחדותם בהמסך של ראש, עד שמשמשים עמו יחד בהזווג דהכאה על אור העליון. כי התחתון הבא במקום העליון נעשה עמו לאחד ממש. וע"כ תכף עם ביאתם לראש, המה נכללים מהעביות שממטה למעלה הנוהג בראש, וע"כ העביות של עצמם מתחדש בהם, דהיינו בחינת עוביות ב "כח" שעומד בסופו להתגלות בפועל, ולהתהפך לבחינת עביות שממעלה למטה."

המסך דטבור שמגיע לפה דראש הוא נכלל במסך דפה דראש בצמצום, בחשבון, בכל מה שהמסך דפה דראש דוחה, ואז מסך דגוף שהוא היה מקבל נכלל במסך שדוחה. למה? כי הוא כבר ויתר על עצמו שהוא המקבל, הוא כבר עלה מטבור לפה. ואז הוא נכלל בפה דראש, ונכלל במסך שעומד בפה דראש שזה מסך הדוחה שבונה את הראש ממטה למעלה, ואז הוא נכלל בו ובונה ראש חדש, חשבון חדש.

שוב דוגמה עם המסעדה, קיבלתי, נגמר, נשארות לי רשימות, אני נכלל עכשיו בחשבון של המסך דפה דראש עם הרשימות שלי, ואז הוא עושה חשבון על הראש הבא, על הפעולה הבאה. זאת אומרת, מה הוא מקבל? הוא מקבל ממסך דפה דראש מסך, חשבונות, איך צריכים לעשות אותם, על הרשימות שלו שהעלה אותן מגוף דפרצוף.

שאלה: ראש וגוף זה שני סגנונות עבודה שונים לגמרי?

ראש וגוף ודאי, הפוכים.

תלמיד: אז איך הם נכללים?

כי זה עובד עבור זה, אין אחד ללא השני. אתה יכול להגיד, איך הרעב עוזר לתיאבון ועוזר למילוי, הרי מילוי ורעב זה שני דברים שונים? אבל הם תומכים זה בזה וכך מתקיימים.

אז מסך שמגיע מטבור לפה דראש נכלל במסך שבפה דראש ובאותו זווג דהכאה שקיים שם עם הרשימות שלו, לכן הוא עולה מפה כבר לחוטם וקובע שם זווג דהכאה חדש, ראש חדש, נגיד דע"ב. ואחר כך עולה אחרי שע"ב מזדכך מחוטם לאוזן ובונה שם ראש חדש שנקרא ראש דס"ג.

שאלה: עביות שממטה למעלה זה דחייה?

כן.

תלמיד: ועביות שממעלה למטה?

משיכה.

אות י"ז

"פעולה ז'. הכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. נמשכת ובאה יחד עם התחדשות עביות שהשיגו בעת התיחדותם עם המסך של ראש. כי עם התחדשות עביותם, ניכר תכף בהרשימות, בחי' הממעלה למטה שבהם דהיינו עביות הגוף שכבר שמשו עמו מטרם העליה. כי מתחלה בעת שנזדככו מכל העביות שבהם, הנה אז לא ניכר כלל היותם ספירות דגוף, כי אז היו שקטות לגמרי. וע"כ נשתוו לבחינת ראש, ועלו ונתיחדו בהמסך דראש. אבל אחר שהשיגו בחינת העביות ב''כח" בהמסך דראש, והרשימות קמו לתחיה, הנה יחד עם זה ניכר תכף בשיעור מסוים בחי' עביות דגוף הנרשם בהם מאז היותם בגוף. שדבר זה נבחן לשינוי צורה כלפי המלכות של ראש."

אם אני נכלל במסך דראש, אני קשור למסך ומבצע את העבודה הזאת, חשבונות, דחייה, ראש חדש. ברגע שאני גמרתי את זה, מתעורר לי אותו כוח שקיבלתי קודם, בפרצוף הקודם, בלקבל על מנת להשפיע לתוך הגוף, ואני מבצע את זה. שום דבר לא נעלם, רק הרשימות מתחלפות, אבל סגנון העבודה נשאר ונרשם כל הזמן במסך. שמסך דראש מוליד את המסך דגוף, מסך דגוף עולה בחזרה למסך דראש, מסך דראש משנה את מקום הזיווג מוליד ראש חדש ושוב יורד לגוף. וכך כל הזמן זה נעשה במחזוריות.

שאלה: זה לא ברור, כי הוא אומר שמסך דגוף עלה למסך דראש, ואז הוא לא מסביר שעוד פעם הוא יורד, אלא שמתעוררות הרשימות ואז ניכר בהם בחינת עביות.

דרך זה.

תלמיד: אבל מה זה אומר שהמסך עכשיו שוב פעם יורד?

זה מסך אחר, אבל זו תוצאה מפעולות קודמות. אבל כדי להניע פעולות חדשות מתעוררות רשימות חדשות.

תלמיד: אז שוב יש התפשטות מלמעלה למטה?

אין שום בעיה, כמו שהיית אתמול במסעדה, אתה כבר יודע מה לעשות.

שאלה: מה ההבדל בין שתי הפעולות האלה של זווג על רשימו דהתלבשות וזווג על רשימו דעביות? זה נשמע כמו שתי פעולות אחרות לחלוטין.

ודאי, כי זווג על רשימו דהתלבשות זה זווג על רשימו שלא מתממש, ומה אתה יכול לעשות, זו התלבשות בלבד, אין לך כוח. אתה נמצא במסעדה, אתה מסתכל בתפריט, "אתמול אכלתי סטייק, זה טוב, אבל היום אין לי כסף לזה, מה אני אעשה?". אתה בהתחשבות במה שהיה אתמול מזמין משהו להיום, אתה לא יודע בדיוק מה אתה מזמין, אתה לוקח מאתמול את הפעולה עצמה ויודע איך להסתדר איתה.

ומפני שאתה הולך לפי מה שיש לך היום על העבודה של אתמול, זה נקרא ראש דהתלבשות. יש לי היום 80 שקל במקום 100, אני עושה חשבון כמה ב-80 שקל אני יכול לקבל את הסטייק של אתמול. ואז מראש כזה, שיש לי את כל הנתונים לזה, אני יכול לדעת בערך איזה תענוג שנמדד בסטייק אני הולך לקבל עכשיו, שזה לא סטייק אלא עוף. מתוך זה שבדקתי את זה וראיתי את זה בראש דהתלבשות, אני עכשיו הולך על ראש דעביות ומבצע.

תלמיד: אז הפעולה של הזווג על רשימו דהתלבשות היא בעצם מחייה מחדש את החישוב שעשיתי בפעולה הקודמת?

אחרת אני לא יכול לגשת לראש דעביות. איך אני אדע כמה לקבל על מנת להשפיע? בעולם אין סוף היה לי תענוג בבחינה ד' עם אור נרנח"י, לכן יכולתי לעשות חשבון בראש דגלגלתא ולקבל על מנת להשפיע את אור היחידה. איך אני יודע איך לעשות חשבון על אור דחיה?

תלמיד: כמו שאמרת אני לא יודע. על סמך מה שהיה אני מעריך.

עם המסך של היום אני עושה חשבון על התענוג של אתמול ומזה אני בונה ראש דהתלבשות. מתוכו אני יכול לחשב איך אני עכשיו בונה ראש דעביות.

תלמיד: והראש דעביות, הפעולה של הזווג עליו?

על ג'/ג'.

תלמיד: והפעולה הזאת על ג'/ג', היא קובעת כמה אור יתפשט בגוף?

כן, ודאי, כמה האור מתפשט בגוף, כמה אני מקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: ובעצם רק אחרי הפעולה הזאת של הקבלה של הג', אני יודע עכשיו מה זה נקרא להיות לא ביחידה אלא בחיה, זה העניין?

רק אחרי הזדככות של בחינה ג' אתה יכול לדעת על זה. כי אז הביטושים האלו של אור חוזר וניצוצין שיוצאים ונכנסים כתגין על האותיות, מתוך זה אתה מתחיל להשוות את הדברים. למה? יש לך רשימו בכל דרגה ודרגה מפה עד הטבור, האור מהדרגה העליונה דופק אותם, מחייב אותם לצאת, אחר כך הם נכנסים, זה נקרא אותיות, "אותיות העבודה", ובהן אתה רואה מה ההבדל בין היה לעכשיו.

תלמיד: ה-ד' וה-ג' זה לא סתם פחות, זה משהו אחר לחלוטין?

ודאי שלא, זה סטייק וזה עוף.

אות י"ח

"פעולה ח'. העלמת הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. נמשך מכח הביטוש דאו"מ, שפעולתו ניכר בעיקר על בחי' אחרונה. ולא נשאר ממנה רשימו." מלכות לא משאירה רשימו.

"פעולה ט'. יציאתם מן הראש, נמשכת מחמת הכר עביותם כנ"ל באות י"ז, הנבחן לשינוי צורה מהמלכות דראש. כי שינוי הצורה ויציאה לחוץ היינו הך, כנודע."

זה לפי אותו הכלל.

שאלה: למה זה שני ראשים, למה אותו ראש לא יכול להמשיך?

מה זה שני ראשים? שיש לך שתי רשימות. אחרי גלגלתא יש לך רשימו דאור שזה ד' דהתלבשות, ורשימו דמסך שזה ג' דעביות.

תלמיד: אבל לנו אין תופעה כזאת, אין שני ראשים, בגלל זה אני מנסה להבין למה אני לא יכול להמשיך עם אותו ראש?

אני נתתי דוגמא עם המסעדה. תמיד אנחנו עושים חשבון כך, מה שאני רוצה ומה שאני מסוגל, רצוי ומצוי.

תלמיד: אז זה אותו פרצוף, אותו ראש, רק הוא נקרא שני ראשים. למה הוא קורא לזה שני ראשים?

זה שני ראשים, שני חשבונות, לפי מה שהייתי רוצה, ולפי מה שאני מסוגל לקבל.

שאלה: אני יכול באותו ראש לחשוב, "כך הייתי, כך אני מסוגל".

זה לא נכון, ראש זה נקרא חשבון. שני חשבונות, חשבון אחד הוא מה הייתי רוצה, והשני מה יתנו לי, יש מצוי ורצוי. מה שאתה רוצה נותנים לך? אתה תמיד צריך לראות את זה לפי כוח המסך. אבל רוצה, אתה רוצה יותר מזה.

שאלה: לא ברור מה היא "פעולה ט'", שכתב "יציאתם מן הראש"?

"יציאתם" רשימות שיצאו "מן הראש, נמשכת מחמת הכר עביותם כנ"ל באות י"ז, הנבחן לשינוי צורה מהמלכות דראש. כי שינוי הצורה ויציאה לחוץ היינו הך, כנודע.". שאם יש לך עביות שהתגלתה, היא כבר מפרידה מהבחינה הקודמת ואז יוצא שהראש מוליד את הגוף. במה מוליד את הגוף? בהתגלות העביות.

אות י"ט

"פעולה י'. שהיא ביאתם לחיצוניות הגוף פרצוף הקודם במקום החזה. נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה. למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא דא"ק, שהמסך והרשימות עלו לראש וחזר בהם עביותם בחסרון בחינה אחרונה, נמצא שאין בהם רק בחי"ג מעביות הגוף שהיה בהם מטרם הזיכוך, המכונה חזה. כי בחי"ד, היא בחינה אחרונה שנעלמה מהם בסבת הזיכוך. וע"כ הקומה הזו היוצאת על העביות דבחי"ג, נחשבת לחיצוניות על פרצוף הקודם, כי כל היותר עב נבחן ליותר פנימי ויותר עליון, כנודע. ולכן הם חיצוניות לפרצוף גלגלתא שהוא בחי"ד."

כל הפרצופים הבאים מתלבשים על הגלגלתא. ותמיד מתלבשים על הגלגלתא מפה דגלגלתא, כי פה דפרצוף הבא נמצא בחזה דפרצוף הקודם. הרבה פעמים ציירנו את זה.

שאלה: פרצוף ע"ב זה המשך של גלגלתא.

נכון.

תלמיד: וכשנכנס אור הנפש לע"ב, לגלגלתא נכנס אור הרוח?

אם סתם נפש בע"ב, אז אור הרוח דגלגלתא, כן.

תלמיד: הוא מנסה לעשות מקבילה לדוגמה של בעל הבית והאורח, והוא שואל, במה בעל הבית נהנה יותר מזה שנכנס נפש לע"ב?

אם יש לנו בע"ב נגיד אור הנפש, אז בגלגלתא יש לנו אור הרוח, במדרגה יותר גבוהה, פלוס אחת.

תלמיד: איך בדוגמה של בעל הבית והאורח, כשלמחרת אתה בא עם שמונים שקל ומזמין, ובעל הבית נהנה מזה יותר כביכול בכלים של גלגלתא, שלשם נכנס אור הרוח?

ודאי שבעל הבית נהנה יותר, כי אני היום עובד עם כלים יותר עבים, ואני בכלים העבים האלה יכול לקבל קצת, אבל מפני שאני נמצא כבר בסולם של המדרגות, אז בגלגלתא יש מזה אור גדול ובעל הבית מרגיש את האור הגדול הזה. אנחנו עובדים עימו במלכות דאין סוף, שם אנחנו נמצאים במגע עם הבורא. לכן האדם הקטן ביותר בעולם הזה, אם הוא מתכוון לעשות נחת רוח לבורא, הוא מעורר בו תענוג הכי גדול, דווקא ההיפך ממה שחושבים. זאת אומרת, "ממעמקים קראתיך ה'".

אות כ'

"פעולה י"א. שהיא זווג דהכאה הנעשה על המסך שבמקום החזה." דעליון. "נמשכת מכח התכללות המסך בהמלכות של ראש, שנכלל והשיג העביות דבחינת "כח" ממסך דראש, כנ"ל אות ט"ז. וע"כ. אע"פ שהוכרח לירד מהראש מכח העביות דגוף שהוכר בהרשימות אשר נכללים בו, מ"מ עדיין אין זה מספיק לעביות דכלים בפועל ממש, רק אחר שמוציא מתחלה ע"י זווג עליון בחי' ע"ס דראש ממטה למעלה, בבחינת "כח" ואח"ז מתפשטת המלכות בע"ס מינה ובה ממעלה למטה בבחי' כלים להתלבשות בפועל ממש, בתוך וסוף.

והנה נתבארו פעולה י"א. שהיא הזווג דהכאה. ופעולה י"ב, שהיא התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף בתוך וסוף. ששניהם נמשכים מכח עלית והתכללות המסך בהמלכות של ראש." בעליית המסך מגוף דגלגלתא נגיד לראש דגלגלתא, ואחר כך ירידה לחזה דגלגלתא, בניית פרצוף ע"ב בראש ובגוף, נגיד כך.

קשה? מה קורה? אתם לא עברתם "פתיחה"? אתם לא למדתם פרצופים? לא דיברנו על זה אף פעם? אתם רגילים לראות רק לפי השרטוט? אני לא מבין במה אתם מתקשים, כי אני רואה שאתם כאילו אטומים קצת. מה האטימות הזאת?

מלכות דאין סוף כל הזמן עושה זיווגי דהכאה במסך שלה ואז מולידה פרצוף גלגלתא, ע"ב, ס"ג, וכן הלאה. זה מה שקורה לנו. האורח תמיד מחפש איך הוא יפרגן לבעל הבית כמה שיותר ומזה ישנן כל הפעולות האלו.

שאלה: זה פשוט נראה שזה הרבה מאוד תיאורים על אותה פעולה.

כל הזמן אותה פעולה חוזרת על עצמה.

תלמיד: אז לָמה העניין הזה שלתאר את זה בכל כך הרבה דרכים שונות, מה התועלת מזה?

איזה דרכים שונות? יש לך רק רצון לקבל שצמצם את עצמו ואמר, עכשיו אני עובד רק עם המסך בכמה שאני יכול להיות בהשתוות הצורה עם האור. אין לך יותר כלום. יש לך אור, יש לך רצון ומסך באמצע, אין כלום חוץ מזה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים להבין או לנסות לתפוס מתוך ארבע עשרה הפעולות האלה שהוא מתאר פה, מה ההבחנות שאנחנו צריכים להיאחז בהן? כי ברור שאם המסך עולה אז נשאר משהו, ואם הוא אחר כך עוד פעם עושה זיווג אז עוד פעם הוא יורד ויש רצון חדש שמתגלה. אבל זה התהליך, זה ברור, אני לא מבין מעבר לתהליך שברור מה עוד אנחנו צריכים?

שום דבר לא צריכים, הוא לא אומר לך שום דבר חוץ מזה. מה אתה מחפש עוד? הוא מברר לך את התהליך, איך כל הפעולות האלה הן יוצאות בדרך סיבה ומסובב. אני לא מבין מה אתם מסתבכים בין שני העצים?

שאלה: אני דווקא שייך לאנשים שלא מבינים, אני לא מבין פה כלום. אני מאוד מאוד משתדל להבין ולא תופס כלום, ומאוד מקנא בחברים ששואלים ובאמת יש להם הבנה, ואני כבר שונא את השיעור.

יפה מאוד.

תלמיד: מה לעשות עם הרגשה הזאת?

שאתה שונא?

תלמיד: כן.

זה טוב, יש לך על מה להתגבר. מה חשבת, שאתה תשב ותהנה? לא. אף אחד לא בא לכאן ליהנות, כולם יושבים כי אין להם ברירה. הם רוצים לדעת משהו על החיים, שהם לא בחרו להיוולד ולחיות, ומקללים את הבורא ואת החיים, אותי ואת כולם, אבל יושבים, מה לעשות. אתה יכול לשאול, יש כאן כאלה אנשים שיגידו לך. אלא מה צריכים? לקיים תנאים כדי להגיע לגילוי.

תלמיד: אני פשוט התבלבלתי. אני שומע שמצד אחד צריך לחשוב על החיבור שלנו בזמן הקריאה, וזה עובד כמו ה"זוהר", אבל פה יש מערכת שצריך להבין, מצד שני אתה שואל דברים כאלה שכאילו אתה חייב להבין את זה ולהיות בזה.

גם כן.

תלמיד: אז מה לעשות?

מה שאנחנו מדברים, אנחנו מדברים על דברים הגיוניים, יחד עם זה אתה צריך לעשות כוונות, שיהיה לך מזה כוח על מנת להשפיע. להיות באמונה למעלה מהדעת, כמו שדיברנו בשיעור הקודם. אני מבין שהראש שלך עכשיו מתפוצץ, אבל אין ברירה, קצת מאמץ.

שאלה: האם יש איזו שיטה או צורה לתפוס את הכתוב כאן חוץ מהגרפים שאתה ציירת, יש איזו דרך להעביר לצורות של הרגשה?

ודאי, לפתוח עיניים ולראות שזה ככה קורה במציאות. אחרי כל הפעולות שלנו וכל הפעולות של הבורא, אחרי כל זה, אנחנו והוא, כל הפעולות האלה שהוא כותב עליהם, זה מה שקורה, רק אנחנו לא רואים את זה, לכן זה נקרא חכמת הנסתר, זה חכמת הטבע, רק נסתר.

תלמיד: איך להעביר את זה לצורות של הרגשה?

על זה אנחנו עובדים כדי להביא את זה להרגשה שלנו. הרגשה יכולה להיות בתנאי שאתה תקיים את החוקים הללו.

שאלה: איך לקשור את תע"ס עם העבודה המעשית שרב"ש, דרכך מוביל אותנו?

פשוט מאוד, הוא אומר לנו אותו דבר. כשאנחנו מתארים עבודה שעושה עכשיו פרצוף גלגלתא או ע"ב, זו אותה עבודה שאנחנו מדברים שאנחנו צריכים לעשות בקבוצה. אנחנו צריכים לראות את כולם נמצאים בגמר התיקון, בהשפעה גמורה, כמו בגילוי הבורא.

צריכים קצת יותר לנענע את עצמכם וללכת, לא שאני אסחוב אתכם בכוח, כמו ילד שלא רוצה ללכת ואימא מושכת אותו, כי אין ברירה, הוא לא רוצה. אתם צריכים בעצמכם להשתדל.

קריין: אות כ"א.

אות כ"א

"פעולה י"ג. שמלביש על פרצוף הקודם. נמשכת וקשורה בהסתלקות האורות דגוף דפרצוף הקודם. כי פרצוף החדש ממלא באורו את הכלים שנתרוקנו מאורותיהם בעת הזדככות המסך ועליתו לראש. וזה מכונה שהוא מלבישו עם אורותיו החדשים שלו."

קריין: שוב.

אות כ"א

"פעולה י"ג. שמלביש על פרצוף הקודם." נניח ע"ב על גלגלתא. "נמשכת וקשורה בהסתלקות האורות דגוף דפרצוף הקודם. כי פרצוף החדש ממלא באורו את הכלים שנתרוקנו מאורותיהם בעת הזדככות המסך ועליתו לראש. וזה מכונה שהוא מלבישו עם אורותיו החדשים שלו."

פרצוף גלגלתא התרוקן, בא במקומו ומתלבש עליו פרצוף ע"ב. ע"ב מעלה את החסרונות שלו, הרשימות שלו לגלגלתא, גלגלתא לאין סוף, מעבירה את האור מאין סוף לתוך עצמה ומוסרת לע"ב, זה נקרא שע"ב ממלא את הגלגלתא.

בזה התחתון ממלא את העליון. מזה שהוא דורש לעצמו מילוי על מנת להשפיע לעליון, בזה הוא מחייב את העליון להתקשר לאין סוף ומשם לקבל את האור לעצמו. כל הבכור נוטל פי שניים, כל העליון, כך ע"ב ממלא את הגלגלתא.

שאלה: גלגלתא זה פרצוף כתר, הוא בהתחלה מתמלא באור דנפש, אבל העביות שלו ד', עובד ד'/ד'. האור התרוקן, יש לנו פרצוף ע"ב, ואנחנו אומרים שבגלגלתא, בגלל שהוא מעביר לע"ב אור נפש, נכנס אור רוח. איפה זה מתקבל, ב"תוך", באיזה כלים, זה כלים נוספים?

בגלגלתא, היא ממשיכה אור לע"ב אז היא חייבת להמשיך אור אין סוף לא לעצמה בלבד, אלא גם בשביל הע"ב, יש לה עביות נוספת שלא היה לה קודם, ולכן היא ממשיכה כבר אור הנפש ואור הרוח.

תלמיד: אבל לפי עביות שלה היה ד'/ד'.

בנוסף לְמה שהיה לה עביות, עכשיו יש לה עביות יותר גדולה מע"ב. כלפי הע"ב הייתה לה עביות דשורש, עכשיו בזכות הע"ב יש לה עביות א', ולכן היא ממשיכה אור הרוח. כל פרצוף שמתגלה יותר למטה, בדרך הוא מעביר את העביות שלו לפרצופים הקודמים, והם בזכותו מתעבים ויכולים למשוך אור יותר גדול.

תלמיד: אבל סוף של דגלגלתא נשאר כמו שהוא היה, אין שם שינוי?

גלגלתא שעושה זיווג דהכאה על רשימו דע"ב עם האין סוף, כולה כולה משתנה. לא יכול להיות שיש בה משהו בראש או בתוך שלא יהיה מזה שינוי בסוף.

תלמיד: זה הכול עובד כמערכת אחת שכל פעם משתנה.

ודאי.

שאלה: הדרגה השנייה, לדוגמה ע"ב, כשהוא מתקן את עצמו הוא גורם לתיקון של גלגלתא, או הפוך?

הוא גורם גם לתיקון של גלגלתא. גורם לה עביות, על ידי זה היא יכולה למשוך אור יותר גדול.

תלמיד: זאת אומרת התיקון, המ"ן, נעשה כביכול בע"ב ועל ידי זה הוא מתקן את הגלגלתא, כי הוא נוטל פי שתיים.

החיסרון שע"ב מעלה לגלגלתא, שזה נקרא מ"ן מצידו, גלגלתא מעלה לאין סוף. לא אותו מ"ן, אלא שהיא מעבדת לעצמה.

שאלה: אנחנו בדרך כלל מציירים עבודה של גלגלתא, אחר כך עוברים לע"ב, מתארים איך המסך שלו יורד, עולה. כשבע"ב המסכים שלו מתחילים לעבוד, בגלגלתא קורה משהו עם המסכים שלה?

כל הזמן. המערכת היא אינטגרלית. אחד זז באיזה מילימטר גורם תזוזה בכל המערכת.

שאלה: זאת אומרת כשמסך דגוף של ע"ב פועל גם המסך דגוף של דגלדלתא?

גלגלתא ובאין סוף. בכל המערכת, כל אחד. וככה הם נמצאים בהשלמה, בהשפעה, זה הרבה דברים.

שאלה: אבל אנחנו לא לומדים על זה, אנחנו עוזבים את גלגלתא.

אתה תלמד את זה במידה שתקיים. כי אי אפשר במילים כתובות להסביר את כל הדברים האלה. אתה תראה כמה יש עוד דברים שעליהם פשוט לא כתוב. איך אפשר? אתה לא יכול להעביר את העולם הרוחני לכתב גשמי, אין מילים לזה, אין הגדרות.

קריין: אנחנו באות כ"ב, עמ' 456, טור ב'.

אות כ"ב

"פעולה י"ד. שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם. זה נמשך מכח לידתו ואצילותו משם, כטבע הענף, הדבוק במקום יציאתו ויניקתו משורש. כן הפרצוף החדש שכל שורשו הוא מכח התכללות המסך דגוף בהמלכות של ראש שנקרא פה, וע"כ קומתו דבוק שם. ומשם הוא מתחיל." זאת אומרת כל פרצוף הבא נולד מהמסך שבפרצוף הקודם שעלה לפה דראש, השתתף בזיווג דהכאה, ואז על הרשימות דגוף דפרצוף הקודם הוא מוליד את הפרצוף החדש.

קריין: אות כ"ג.

אות כ"ג

"והנה נתבארו ארבע עשרה הפעולות הגורמות ללידת ואצילות פרצוף, מפרצוף, בדרך כללות, הנוהג בכל הפרצופים בשוה, איך כל אחת מסובבת ויוצאת מהסבה הקודמת לה בחיוב גמור. ועתה נבאר השתלשלות ה' הפרצופים דא"ק בדרך סבה ומסובב."

תראו מה שקרה, עד היום אנחנו דיברנו כדוגמה איך מוליד פרצוף אחד את הפרצוף השני. עכשיו הוא רוצה להסביר לנו מה קורה לנו בעולם אדם קדמון, עדיין לפני צמצום ב'. הוא עוד לא התחיל את חלק ו', את חלק ו' הוא מתחיל באות כ"ה. שם זה כבר פעולות של צמצום ב' וכן הלאה. אנחנו למדנו על צמצום א', ולא יודעים מה שכתוב כאן.

"וכבר נתבארו עשרת הפעולות שנעשו לאצילות פרצוף הגלגלתא דא"ק בדרך סבה ומסובב, (לעיל אות א'). והנה אחר שנשלם פרצוף הגלגלתא, התחיל הביטוש דאו"מ באו"פ, ואחריו כל ארבע עשרה פעולות הנ"ל, עד שנאצל ממנו פרצוף ע"ב דא"ק, בראש תוך וסוף. ונמצא פה דפרצוף ע"ב במקום החזה דפרצוף גלגלתא, כי הבחי"ד שנקרא טבור דגלגלתא לא היה נכלל בהמסך דע"ב, להיותה בחי' אחרונה הנעלמת עם ההזדככות. ולכן עומדים הע"ס דראש ע"ב ממקום החזה עד הפה דפרצוף הגלגלתא.

וסיום רגלים שלו, הוא למעלה מטבור דגלגלתא כי שם בחי"ד היא, והע"ב אין לו כלום מבחי"ד, ע"כ אינו יכול להתפשט למטה מטבור דגלגלתא."

שאלה: מה מיוחד בחזה שדווקא שם נקבע הפה של הפרצוף הבא?

דרגה פחות מראש. אם זה ד', זה ג'. אם זה ג', זה ב'. דרגה אחת פחות.

שאלה: האם הוא מדבר על ע"ב הפנימי שהוא יצא על ג' של ד', או על ע"ב שיצא על ג' דמלכות דאין סוף?

לא. על ג' שלעומת הגלגלתא, וכלפי ע"ב זה ד'. בספר האילן הוא מתאר את זה.

תלמיד: זאת אומרת כאן הוא מדבר על ע"ב הפנימי שיוצא מגלגלתא אבל שייך לגלגלתא בעצם.

כן, אבל גם ע"ב החיצון, רק בע"ב החיצון הוא לא אומר ג' דגלגלתא, הוא אומר ששם זה ד' בחינות דע"ב.

תלמיד: אבל פה בתיאור הוא לא אומר שיש ע"ב פנימי וע"ב חיצון, הוא מדבר על סיבה ומסובב.

כן. אל תחשבו שמקובלים הם כל כך מדייקים בכל הדברים האלה, הם לא דואגים ללמד אותנו כי ברור להם שאין כאן לימוד ממש כמו באיזה קורס פיזיקה או משהו באוניברסיטה. אין דבר כזה.

תלמיד: הוא מתאר פה את כל הפעולות האלה כשהוא רואה את זה, הוא חי את זה.

וודאי. אלא מה השאלה? אתה מקנא בו שהוא מרגיש ואתה לא מבין אפילו.

תלמיד: וודאי.

תקנא, זה טוב. "קנאת סופרים תרבה חכמה".

קריין: אות כ"ד.

אות כ"ד

"ואחר שנשלם ראש תוך סוף דפרצוף ע"ב, חזר גם עליו הביטוש דאו"פ באו"מ. שהפעיל אחריו כל הארבע עשרה הפעולות הנ"ל, עד שנאצל ממנו פרצוף הס"ג דא"ק בראש תוך וסוף. דהיינו פרצוף הג' דא"ק. וגם בו לא עמד המסך של ראש שלו במקום הטבור דע"ב, דהיינו בבחי"ג דגוף, שהוא הטבור אצל הע"ב, אלא בחזה שלו. משום שבחינה אחרונה דע"ב אינה נכללת בהמסך דס"ג, כי נעלמה עם הזדככות המסך. כנ"ל. ומחזה עד הפה דע"ב, עומדים הע"ס דראש הס"ג. ומחזה ולמטה, יצאו הע"ס דגוף הס"ג בתוך וסוף, עד סיום רגלים של פרצוף הא' דא"ק הנק' גלגלתא."

גם זה לא ברור? אז אתם הפסקתם לקרוא, הפסקתם להבין את המילים.

"ואחר שנשלם ראש תוך סוף דפרצוף ע"ב, חזר גם עליו הביטוש דאו"פ באו"מ. שהפעיל אחריו כל הארבע עשרה הפעולות הנ"ל," שעכשיו דיברנו, כמו בגלגלתא "עד שנאצל ממנו פרצוף הס"ג דא"ק" באותן ארבע עשרה פעולות "בראש תוך וסוף. דהיינו פרצוף הג' דא"ק. וגם בו לא עמד המסך של ראש שלו במקום הטבור דע"ב, דהיינו בבחי"ג דגוף, שהוא הטבור אצל הע"ב, אלא בחזה שלו. משום שבחינה אחרונה דע"ב אינה נכללת בהמסך דס"ג, כי נעלמה עם הזדככות המסך. כנ"ל. ואז נעשתה בחינת פחות מזה "ומחזה עד הפה דע"ב, עומדים הע"ס דראש הס"ג. ומחזה ולמטה, יצאו הע"ס דגוף הס"ג בתוך וסוף, עד סיום רגלים של פרצוף הא' דא"ק הנק' גלגלתא." מה שהוא אומר כבר כולל עולם הנקודים.

הוא לא מתחשב אתכם, יש לו לכתוב פירוש. זאת אומרת יש לו לדייק איפה שהאר"י השאיר מקום. יש איזשהו דבר ובאיזשהו מקום חסר אז הוא אומר על זה. ולקשור את זה עם קודם, אחר כך, והסברים כאלו הוא לא עושה, העיקר בשבילו קצת להשלים. אחרת יצטרך לכתוב [הרבה].

(סוף השיעור)