שיעור בוקר 16.08.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לברך על הרע כמו על הטוב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: נושא השיעור "לברך על הרע כמו על הטוב", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 1.

זה בעצם דבר טבעי, כי כל מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים מהבורא שהוא טוב ומיטיב ולא יכול להיות שהוא יגרום למישהו רע כלשהו, כי אין לו יצר רע. יצר רע יש רק בנו, ולכן יוצאים ממנו רק דברים טובים. אז אפילו שאנחנו מקבלים את זה לפי הטבע שלנו בצורה הפוכה, לפי השתוות הצורה או חוסר השתוות הצורה, אנחנו צריכים לעשות כאן תיקון, שכל מה שבא מהבורא אני מקבל ומגיע אליי כטוב, ואצלי לפי השתוות הצורה, או אי השתוות הצורה, הופך את זה לטוב או לרע וזה מראה לי את המידה שאני משתווה עם הבורא.

אבל בעצם לא חשוב מה שאני מרגיש, כי מה שבא מהבורא זה טוב ולכן אני חייב לברך גם על הרע וגם על הטוב, לא חשוב מה שמגיע לי, עלי לברך על הכול, כי הכול מחוץ לרגשות שלי זה טוב.

בואו נלמד את זה קצת מהפסוקים האלה, כי זה דבר גדול מאוד ואנחנו צריכים להשתדל לתקן את עצמנו עד שכל העולם כולו יראה לנו כעולם טוב.

שאלה: "לברך על הרע כמו על הטוב", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע ראשון מתוך המשנה במסכת ברכות.

"חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאדך, בכל ממונך".

(משנה, ברכות ט', ה')

זאת אומרת בכל הכלים שלנו, במוחא וליבא, בכל הרגשות, בכל המחשבות, בכל התכונות, אנחנו חייבים להרגיש את עצמנו מקבלים רק טוב, ואם לא, זה סימן שאנחנו צריכים לתקן את אותה התכונה עד שנתמלא בטוב. וזה סימן בשבילנו, זה הכיוון שאליו אנחנו חייבים להתקרב בתיקון. ואם אני לא מברך על מה שמגיע אליי כטוב, זה מקום לתיקון, זה מראה לי על הקלקול שלי. ולכן החיוב הזה "חייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב" וחייבים להגיע למצב שאני לא סתם אגיד שזה טוב, אלא אני אגיע למצב שאני ארגיש שרק טוב נמצא בכל העולם ואין שום דבר רע.

.

שאלה: כשאני מתחבר עם החברים אני יכול להרגיש בחיבור הזה, באהבה הזאת בתכונת הבורא, שהוא טוב ומיטיב. אבל כאן כתוב בכל התכונות, בכל הרצונות והמחשבות, בכל מאודו. איך אפשר להרגיש ולראות את זה בכל היתר, כשאתה לפעמים לא רואה את זה.

כשנתקדם במה שאפשר, יפתחו עוד ועוד חלקים מהשדה שנמצאים בינינו לבורא וכך אנחנו נתקן עוד ועוד גם את החלקים ההם וכך נתקדם, עד שנברר את הכול ונרגיש בכל ההבחנות רק דברים טובים שהבורא עושה לנו. למרות שבתחילה הרגשנו בזה רק רע. ולכן אנחנו נמצאים מתחילת המציאות שלנו בעולם הזה בשקר ומראים לנו רק מעט מאוד את האמת בתוך החיים שלנו. אבל לאט לאט אנחנו מגלים את התכונות הטובות שהן לא כמו שהיה נראה לנו, וכולן הפוכות ממה שנולדנו ואנחנו אז מבינים מה זה נקרא לברך על הרע כמו על הטוב. מה זה נקרא לאהוב את הבורא בכל הלב, בכל הנפש, בכל המוח, בכול.

תלמיד: כדי שאפשר יהיה להצדיק את כל מה שמתגלה, אנחנו מחברים את כל זה בסופו של דבר לחיבור ולאהבה בעשירייה?

וודאי, הכל אנחנו מתקנים בתוך עשירייה.

שאלה: מה המשמעות של מה שכתוב "אפילו הוא נוטל נפשך"?

זה אומר, שאפילו שאתה מרגיש שבזה אתה מפסיד את החיים שלך, זה לא חשוב, העיקר בשבילך זה להישאר דבוק בבורא הטוב. ואפילו שנראה לך שלא מתקיים הטוב הזה, אתה חייב לאחוז בבורא כטוב.

אבל בינתיים זה לא כל כך שייך לנו, כי אנחנו מתקדמים כמו ילדים קטנים, שנותנים להם רק דברים טובים, להרגיש, להבין, לשמוע, לטעום ושיגדלו כך. אחר כך ככל שהאדם יותר ויותר מתקדם מתחילים להעמיס עליו כבר דברים פחות טובים, פחות נעימים, פחות טעימים, ואז הוא כך ממשיך לגדול וכך אנחנו נפטרים מהרצון לקבל שלנו.

שאלה: כשמגיעות בעיות גלובליות, איך אפשר לשמור על העשירייה מלהישבר?

לפי אותן התנועות, הנטיות, הפעולות שאנחנו עושים כדי להחזיק את עצמנו יחד. אין כאן שום דבר מיוחד, אם אלה בעיות גלובליות או אישיות.

שאלה: מה ההגדרה של טוב, כשאני מרגיש מילוי?

טוב זה כשאני מרגיש חיבור עם הבורא. החיבור הזה עצמו שאני מרגיש עם הבורא, זה נקרא אצלי טוב. זה כמו תינוק שדבוק לאימא – זה טוב.

תלמיד: ועד אז אני מרגיש רע בלב וצריך לשכנע את עצמי שטוב לי?

זה תלוי מאיזה מצב אתה מדבר. מה זה "עד אז"? אנחנו כל הזמן צריכים להשתדל להרגיש את עצמנו בקשר עם הבורא, שכל מה שבא זה בא ממנו וזה טוב ומיטיב. וזה שאנחנו מרגישים רע זה רק מראה לנו מה אנחנו צריכים לתקן כדי להגיע לטוב, לאמת. וכל המצבים הרעים שכביכול נראים לנו, מצביעים על חוסר קשר שלנו עם הבורא, וזה כל התיקון שלנו.

שאלה: שמעתי שאדם לא יכול לתקן את עצמו והבורא חייב לעשות זאת והוא עושה. אז אם האדם לא יכול לתת לעצמו את ההרגשה של הבורא, השגה – אז מה הוא יכול לעשות בזמן שהוא מרגיש שהוא רע?

האדם חייב בכל מצב לתאר לעצמו שהוא נמצא קרוב לבורא, דבוק בו, ולכן הוא צריך להרגיש טוב. וזה שיש לו עכשיו הרגשה או מחשבה הפוכה מזה, הוא צריך לתקן את המחשבה או ההרגשה ההפוכה.

תלמיד: אתה אומר שאפשר להרגיש טוב, שמח, לפני שיש לו איזה השגה?

מתוך זה שהוא יעשה כאלה פעולות, הוא ירגיש את עצמו טוב ושמח.

קריין: קטע 2, אומר הרב"ש,

""חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה". זאת אומרת, אם האדם מאמין, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, אם כן מדוע האדם מרגיש, שיש לו רע. וזה נקרא, כאילו ה' נותן לו רע. לכן אמרו חז"ל, שהאדם צריך להאמין, שבטח הרע הזה הוא לטובה".

(הרב"ש. מאמר 42 "מהו 'ידע שור קנהו וכו' ישראל לא ידע', בעבודה" 1991)

הבורא כל פעם פותח לנו עוד ועוד את צורת הקשר בינינו, וודאי שהקשר הזה הוא כולו מקולקל, זה נקרא "בראתי יצר הרע", ואז אנחנו כל פעם צריכים את הקשר הזה לתאר, לאתר, אפילו למדוד אותו במה שאפשר, ולהשתדל לתקן. זאת כל העבודה שלנו. אבל כשאנחנו מגלים את חוסר החיבור זה צריך להיות בשבילנו שמחה, כי סך הכול מתגלה לי עכשיו על פני מה אני יכול להתקשר לבורא, להתקרב אליו, להידבק אליו, ולכן המצבים האלה הם מצבים משמחים. "חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה" כי הבורא משחק בנו ככה, לרעה, לטובה, לטובה לרעה, ואנחנו צריכים יחד עם זה להיות עימו במשחק, לקבל את הקשר הזה עימו לריחוק ולקירוב בשמחה.

אתם יודעים עד כמה ילדים שמחים, צוחקים כשהם משחקים ככה, אז כך אנחנו צריכים להיות עם הבורא. כי סך הכול על ידי המשחק הזה שמתרחקים, מתקרבים, מתרחקים, מתקרבים, אנחנו צריכים להבין שזה הכול ממש משחק, ורק כדי ללמד אותנו איך להחזיק את עצמנו בכל המצבים, שיהיו, בדביקות בבורא. וגמר התיקון הוא בזה שכל הרע מצטרף לטוב ואנחנו נמצאים גם מצד הטוב דבוקים בבורא, וגם מצד הרע דבוקים בבורא, ולכן הכול הופך לטוב.

כל העבודה שלנו, כל התיקונים שלנו, זה להיות דבוקים בבורא, שזה בא ממנו וזה טוב ומיטיב. ואז לא נשאר לנו מה לעשות רק לשמוח מזה שקיבלנו את העבודה הזאת כל פעם יותר ויותר, ושאנחנו צריכים כמה שיותר מהר להגיע לדביקות בבורא, גם מצד הטוב וגם מצד הרע, בצורה השלמה. זה הכול. ואם נעשה כך, אנחנו לא צריכים יותר לתקן כלום, זאת כבר הצורה של התיקון, צורת גמר התיקון. ודאי שיש בזה הרבה הבחנות, אבל כולן לפנינו וכולן נפתרות בצורה כזאת.

שאלה: כתוב שאדם צריך להאמין שבטוח הרעה הזאת לטובתו. המילה "מאמין", מראה על דרגה יותר גבוהה?

"מאמין" - שהוא מקבל בינתיים. הוא מקבל שזה מגיע ומה שמגיע לו רע הוא חייב לקבל את זה שזה מגיע לו כדי לתקן אותו, לעלות אותו למדרגה יותר גבוהה, למקום שבו הרע הזה יזוהה כטוב. כך זה כשאנחנו צריכים כך לתקן את המצב מלכתחילה, אבל אחר כך אנחנו מתחילים לעבוד עם היצר הרע הזה כמו עם עביות במדרגה הרוחנית, ומתחילים דווקא בעזרת העביות הזאת לקבל אור חכמה בעל מנת להשפיע, ובזה אנחנו מתחילים להיות דבוקים בבורא, לברר אותו, לגלות אותו, ולא סתם להגיד שזה טוב, אלא לעבוד עם זה. זה עוד לפנינו.

שאלה: אנחנו מתחילים לשנוא באופן הדרגתי את הקבלה. מה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לדחות מעצמנו?

אני לא הייתי אומר שאנחנו צריכים לדחות מעצמנו משהו. לא צריכים לדחות שום דבר. אנחנו צריכים לקבל כול מה שיש, ולקבוע את היחסים שלנו לזה. אני לא צריך לדחות שום דבר, אני צריך לקבוע את היחס הפנימי שלי למה שמתגלה. והתיקון הוא בזה שאני רואה על כל דבר שמתגלה לפניי, שזה בא מהבורא. לא מאנשים, לא מכל מיני פעולות, לא מהטבע, אלא מהבורא. וכול מה שבא, בא כדי שאני אתקן את עצמי, ואז אני לא יוצא כדי לתקן אחרים, אני יכול לתת איזו עצה או דעה שלי לחברים, אבל סתם לתקן אחרים? לא.

אני רק יודע שמה שבא, מה שאני מרגיש בחושים שלי, במוח שלי, זה בא כדי שאני אסובב את עצמי עוד ועוד, לזה שאני אהיה משתווה עם הבורא, ומה שמתגלה אני אקבל לטובה. ומה שסיבב לי קודם, מה שמסובב לי אחר כך, אני פשוט הולך עם זה ככל שאני יכול בדביקות עימו, כי אין עוד מלבדו.

תלמיד: מקבל הכול ומצדיק את הבורא.

נכון.

שאלה: אז אפשר להגיד כשבן אדם מתקן רע לטוב, עולה מדרגה וככה עד 125 מדרגות.

כן, ודאי. הבורא אומר "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", כל מיני אמצעים, כדי לתקן אותנו שאנחנו נקבל את היצר הרע, שאנחנו נגלה שבכלל הוא לא היה. אנחנו קראנו על זה איזה קטע שאומר שיצר הרע לא היה קיים מעולם, אלא הוא קיים מפני שבנו הבורא עשה הסתכלות כזאת, וזה מה שאנחנו צריכים לתקן. סך הכול לתקן את הקביעה שלנו.

תלמיד: ולכן כמו שכתוב "בראתי יצר הרע" ומזה אדם מתחיל את העבודה שלו?

כן.

שאלה: ברור שיש עבודה גדולה בלשייך הכול לבורא, אבל לא מובן למה זה "כל" העבודה, זאת אומרת למה אין פה עוד משהו שצריך לעשות, חוץ מלשייך?

יש עוד עבודות, אל תדאג, אבל בסופו של דבר הן כולן כנגד הבורא. ולמה? כי אין מקור אחר. אין עוד מלבדו.

תלמיד: האם כשאדם משייך הכול לבורא, אין פה סכנה שזה יהפוך אותו לאדם לפסיבי?

לא. כי אתה צריך לשייך את זה, זו עבודה מאוד אקטיבית, כי מה שאתה מקבל זה מהבורא, ואתה חייב לקבל את זה בצורה כזאת שאתה מחזיר לו, שאתה מתקשר אליו, וזאת כל העבודה שלנו, בלהשפיע על מנת להשפיע, בלקבל על מנת להשפיע, זאת העבודה.

תלמיד: אבל מה עם עבודה נגיד כלפי המציאות שסובבת אותי? כלפי זה אני לא נעשה פסיבי?

איזה מציאות?

תלמיד: נניח שקורה עכשיו מקרה כלשהו לאדם. אז הוא אומר "זה מהבורא..".

כל המקרים שקורים לנו, קורים כדי שאנחנו נכוון אותם לבורא. אלא מה עוד? אני שואל רק דבר אחד, אתה שמעת ש"אין עוד מלבדו"? אז מה אתה אומר?

תלמיד: כאן אני לא מצליח להבין, מה עוד חוץ מ"אין עוד מלבדו"?

חוץ מאין עוד מלבדו? אין.

תלמיד: מה עוד מוטל על האדם שמקבל עכשיו אירוע מאוד לא נעים.

רק לשייך הכול לבורא. רק אתה עוד לא יודע איך לעשות את זה, ולכן אתה מבולבל. איך אתה יכול את כל המקרים האלה להחזיר לבורא. אתה לא מחזיר אותם, אתה מחזיר מה שאתה מרגיש מהם, איך אתה מתפעל מהם בכל מיני צורות. את זה אתה קושר לבורא.

שאלה: אנחנו משייכים הכול לאין עוד מלבדו טוב ומטיב בכל המציאות. בפועל המציאות שלנו מחולקת לשניים, מציאות העשירייה שהכול טוב ומיטיב, והמציאות מחוץ לעשירייה שזה הפוך לגמרי. השאלה איך לחבר את שני העולמות האלו לעולם אחד?

לשייך אותם לבורא. הבורא אחד גם כלפי העשירייה וגם כלפי כל האנושות.

שאלה: כתבתי מדברים ששמעתי ממך עכשיו שטוב זה כשאני מרגיש חיבור עם הבורא ואני מוכרח בכל המצבים להרגיש בדיוק כך. אני מודה שאני לא חושב שאי פעם הרגשתי חיבור עם הבורא. תוכל לספר קצת מהי אותה תחושה, כדי שאני אוכל להשתוקק אליה רגשית דווקא ולחייב את עצמי, את הגוף, את הדעת שלי להרגיש דווקא כך?

אתה צריך פשוט לתאר לעצמך שאתה כל הזמן מחובר עם הבורא ולהשתדל כל הזמן לחזור על זה. ובכל מצב ומצב, במיוחד במצבים הלא נעימים שהבורא מסדר לך, דווקא בזה הוא מגלה לך עד כמה אתה יכול להתקרב אליו, להתכוון אליו, אתה צריך רק בזה להיות. ועוד הכי טוב זה אם אתה לוקח חברים ויחד איתם אתה משתוקק להיות מחובר לבורא ביחד איתם, כי בסך הכול בזה שאתה משתוקק לבד זה כוח קטן מאוד. אבל אם אתה משתוקק עם החברים, זה דבר גדול מאוד, כי כל אחד צריך לוותר על עצמו כדי להיות מחובר עם החברים וכל אחד צריך להשתוקק לבורא, שכל אחד מתאר לעצמו בצורה אחרת, אז אתם מתחילים לצייר את הבורא, את הצורה הזאת בצורה מאוד מיוחדת. זה מה שאני מייעץ לך לעשות.

שאלה: אתה מדגיש היום את פעולת התיקון, תיקון מחשבה והרגשה. מה נדרש כדי לבצע פעולה שנקראת תיקון?

נדרש להיות ככל האפשר יחד ולכוון את עצמנו לבורא שזה בא ממנו, ושבאה ממנו תמיד צורה מקולקלת, וכשאנחנו מתחילים לכוון את עצמנו אליו, במידה הזאת הצורה המקולקלת הזאת יכולה להתהפך לצורה המתוקנת, למתוקה. אבל אנחנו לא פונים אליו כדי שהיא תהיה מתוקה אלא כדי לעשות נחת רוח לו. על פני הרע אנחנו מתייחסים אליו כטוב, ונמצאים במאבק כדי להפוך את הרע שנראה לנו בקשר השלילי בינינו לבורא, לקשר טוב, מתוק בינינו לבורא, ואז אנחנו הופכים מרע לטוב וממר למתוק.

שאלה: יש מצבים שמצריכים הרבה סבלנות לאורך זמן כדי שבסוף אנחנו נראה שהם היו ממש לטובה. איך ממשיכים להחזיק באמונה במצבים האלה שאורכים הרבה זמן, על אף שיש לפעמים ספקות שמתעוררים?

חובה שיהיו ספקות, כי זה נקרא שמתעוררים רצונות זרים ומחשבות זרות, ואנחנו מתקנים אותם על ידי היחס שלנו אליהם. ולכן צריכים לשמוח בזה שמתעוררים רצונות ומתעוררות מחשבות וכך אנחנו נתקדם. אדם צריך להיות כל הזמן בעבודה, בבירורים פנימיים ושזה לא יפריע לו. טוב שכך זה קורה, זה יותר טוב מלהיות בשביתת נשק, באיזו אפטיה. אנחנו צריכים להשתדל להיות כל הזמן בבירורים פנימיים חיצוניים עם עצמנו, עם הקבוצה, עם האנושות, עם הבורא וכל הזמן לתקן את עצמנו, לחדד את היחס שלנו לזה ככל האפשר. זו דרך התיקון.

שאלה: האם ככל שנתקדם רמת הקושי תגדל ונצטרך אמונה גדולה יותר?

ודאי שהיא תגדל, כי אנחנו מתקדמים. יהיו מצבים הרבה יותר מורכבים ומבולבלים ואנחנו נתקדם בהם. אבל אנחנו כבר לומדים. מהמקרים שעכשיו עוברים עלינו, במיוחד עלי, אני לומד הרבה. ואם אתם דבוקים ביניכם ואלי, ואנחנו לומדים את הפסוקים האלה וממש רוצים לעבור עליהם בפועל, זה עובד, אנחנו כבר מתקנים בזה הרבה קליפות.

תלמיד: אנחנו עוברים כל מיני מצבים ואמרת שהמצבים יהיו הרבה יותר קשוחים ככל שנתקדם.

כן.

תלמיד: המקובל בעצם עשה תיקון לרצון לקבל שהוא יהיה על מנת להשפיע. האם מקובל גם יכול לקבל על מנת לקבל או שאין מצב כזה?

הבורא שומר בדרך כלל ונותן לכל אדם ואדם אותה מנה שהוא חייב לבלוע ולהרגיש אותה כמרה, ואחר כך, על ידי התיקון הפנימי שלו ביחס לבורא ולעולם, לקבוצה, להפוך את הרע לטוב, את המר למתוק.

תלמיד: אז עד גמר התיקון אין הבטחה שנשאר ברצון לקבל על מנת להשפיע, ויש תמיד את הסיכון הזה שניפול לעל מנת לקבל?

איך תתקדם אם לא תיפול? זה תמיד חושך-אור, מר-מתוק.

תלמיד: אז הנפילות של המקובל הן הרבה יותר קשות.

מה אתה כל כך מפחד מזה? תלך קדימה ותעשה מה שצריך. מה אתה כבר מתחיל לחשוב מה יהיה לי שאני אפול. מה השאלות האלו? הולכים קדימה וזהו. יש לך קבוצה, יש לך מורה, יש לך שיטה ביד, אז תלך. איזה פחד יש לך מליפול? אתה תיפול ותקום כי בסך הכול מעליך הכוח העליון שרוצה להביא אותך לגמר התיקון וכך את כולנו.

שאלה: איזה הסכם צריך להיות בעשירייה כדי שנוכל להשתמש בנקודה שאנחנו מכנים יצר הרע כחומר דלק?

ההסכם הוא שאנחנו חייבים להיות יחד בכל מצב ומצב. שיחד זה המצב הכי טוב, הכי גבוה שיכול להיות. אפילו עיר הנידחת אי אפשר להחריב, כך אנחנו צריכים להבין.

שאלה: עד כמה אני יכול לשייך הכול לבורא, בלי לשכוח את האחריות שלי בפעולות שאני עושה?

הכול תלוי בדרגה של האדם. אנחנו צריכים קודם כל להתכלל בקבוצה, ועם הקבוצה להתכלל בבורא שנמצא במרכז הקבוצה, כפי שאנחנו יכולים לתאר אותו, ואז ככל שמסוגלים, אנחנו מבקשים, דורשים ממנו, ולפי זה הוא עוזר לנו.

שאלה: היה לנו כנס אדיר עם תחושה ענקית של חיבור ואהבת חברים. היו לי תחושות מדהימות, לא הרגשתי שום דחיות או דברים מהסוג הזה. האם פספסתי את ההזדמנות לתיקון בזמן הכנס? איך אני צריך לפרש את זה?

איך יכול להיות שבזמן הכנס פספסת תיקון? כנס זה המקום הכי טוב לתיקונים, כי אתה מתחבר לאחרים. אין לך מה לפחד.

תלמיד: מהו הסימן מהבורא שאפשר לעשות תיקון? אם אני מבין נכון, הכנס בעצמו הוא כבר תיקון.

הכנס עצמו הוא כבר תיקון, נכון. כנס זה חיבור וחיבור זו כל המגמה שלנו לקראת התיקון השלם.

שאלה: אם אנחנו נשארים בהרגשה מתמשכת של כנס, שאנחנו באמת שם אחד בשביל האחר, אז אנחנו כל הזמן נמצאים בתחושה שאנחנו כבר בחיבור ואנחנו לא מקבלים שום סימנים של דחייה?

אני חושב שיום יום יש לנו כנס. אנחנו נמצאים פשוט בקשר בלתי פוסק, יש לנו שיעור בוקר, שיעור צהריים, אחר כך עוד איזה חיבור ביניכם, ולכן אנחנו מתקדמים כל הזמן בכינוס, בחיבור בינינו יותר ויותר. ההתקדמות היא באמת מאוד יפה.

שאלה: אני מבין שכשאני עושה בירור פנימי, אז האגו רוצה לברוח מזה כיוון שככל שאני מברר בתוכי, כך אני מגלה יותר כאב וחוסר השתוות צורה ביני לבין הבורא. אם כך במצב הזה, איך למצוא כוחות פנימיים להצדיק את הבורא?

כוחות פנימיים קשה למצוא לבד, כי מאיפה הם יבואו? לכן הכי טבעי למצוא כוחות מהחיבור. ככל שאדם מרגיש שהוא מוכן לחבק את כל הקבוצה שלו ואת כל קבוצת "בני ברוך" העולמית, את כולם כולם יחד, מתוך זה יש לו כוחות, רק מתוך זה. כי "ברוב העם הדרת המלך", לכן ככל שהוא קשור לעוד ועוד קבוצות ולחיבור איתם, כך יש לו דרך זה כוח מהבורא.

אין לנו אפשרות להתחבר לבורא בצינור גדול, בקשר גדול, אלא דרך החיבור בין בני אדם.

תלמיד: במצב הזה אני רק שואל את הבורא בתוכי מה הסיבה לכל זה, מה הסיבה לכל הצרות ולכל הבלגן הזה?

כדי להביא אותך לחיבור, אין שום צורך אחר.

תלמיד: מה תהיה התוצאה מהחיבור הזה, מה המטרה בחיבור?

המטרה בחיבור הזה היא שאתה תתחבר בצורה אמיתית, נכונה עם כל הכלי שהבורא ברא, ומכל הכלי הזה אתה תהיה כנקודת הכתר שמחוברת לבורא. וכך כל אחד ואחד שנמצא בכל הכלי הזה של אדם הראשון צריך להיות מחובר עם האחרים וגם להתחבר עם הבורא כנקודת הכתר משלו. עד שכולם מגיעים לנקודת המגע עם כל המשתתפים, "שישים ריבוא נשמות" זה נקרא, ועם הבורא.

תלמיד: אז התוצאה מהחיבור הזה צריכה להיות שמחה או הרמוניה?

ודאי, הרמוניה ושמחה.

תלמיד: אבל לא בתוך הרצון לקבל, אלא הרמוניה ושמחה בהשפעה?

ברצון לקבל שמתוקן בעל מנת להשפיע. לכל הרצון לקבל שמתגלה בכל הכלי הגדול הזה שמחובר, אני נותן לכלי הזה כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: כל החיבור הזה בין האדם לבין הבורא, נראה כמו קשר בין גבר לאישה, כמו איזה פלירטוט. אתה רוצה לתת את הכול, אתה רוצה לתת אושר וסיפוק למי שאתה אוהב, אבל זה לא מרגיש ככה.

זה בדרך, את זה אתה עדיין לא יכול להגיד. עוד אין לך את כל הניסיון.

שאלה: החכמים אמרו שאנחנו צריכים להאמין שהרע הזה, הוא לא לרעתנו. האם כך אנחנו מתחילים להצדיק את הבורא?

אין בעולם שום דבר שהוא לרעתנו, הכול רק כדי לקדם אותנו לגמר התיקון. אם אנחנו מקבלים את זה אפריורי, מראש, והולכים עם זה, אז בטוח שתמיד מצליחים. כי אנחנו אומרים על הבורא מלכתחילה שהוא טוב ומיטיב, ומה שהוא שולח לנו זה רק כדי לקדם אותנו לגמר התיקון.

שאלה: לכאורה יש פה מין הוראה סותרת של המקובלים. מצד אחד אנחנו צריכים לברך על הרע כמו על הטוב, ומצד אחר מלמדים אותנו לשנוא אותו, "אוהבי ה' שנאו רע" וכן הלאה. איך בדיוק ליישב את זה?

אני צריך לשנוא את הצורה הזאת שמתגלה עד שאני הופך אותה לטובה. יותר נכון, אני צריך לשנוא אותה הרגשה שהרע הזה מעורר בי, עד שאני מתקן את עצמי ודרך הרע הזה מתייחס לבורא כטוב, ואת הרע הזה אני מגלה כטוב. זו העבודה. בכמה פעולות כאלה אני כבר מסתכל על כל הרע ועל הבורא ועלי, שכולנו מקושרים יחד דווקא בטוב.

שאלה: אם אדם במצב נתון שיש לו, משייך בכל מה שהוא יכול, ברגש ובשכל, את המצב לאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, מה הלאה?

זהו, גמרנו, כרגע הוא גמר את התיקון. עכשיו מגיעה הפרעה יותר גדולה, גם אותה צריכים. וכך הוא צריך להגיע למצב שאת כל הרע שמתגלה בצורה כזאת, במנות קטנות, הוא משייך לטוב. זה נרנח"י, דנרנח"י, דנרנח"י וכך עד גמר התיקון.

תלמיד: אז מה הוא עושה, הוא רק מחכה?

הוא עובד על עצמו כדי לשייך את כל מה שיש לו רק לטוב ומיטיב ואין עוד מלבדו.

שאלה: אנחנו מתעקשים להבין הכול בשכל, ונזכרתי שחכמים אמרו לנו "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'". האם אנחנו צריכים להביא בחשבון שהבורא זו מערכת עליונה שהתוכניות שלה הן לא לפי מה שאנחנו מבינים בשכל?

אנחנו לא צריכים להבין בשכל, אנחנו צריכים לקיים מה שכתוב, ומתוך זה אנחנו מגיעים לתפיסה הנכונה.

תלמיד: השכל הוא גורם מעכב?

נגיד.

שאלה: במה שונה הגישה של הקבלה משאר הגישות שאומרות שהכול לטובה?

אני לא יודע, אני לא מכיר את שאר הגישות ולא רוצה להכיר.

שאלה: איך אנחנו עובדים עם תיקונים שהאגו לא נותן לנו להתמודד איתם מתוך גאווה?

מתחברים יותר לקבוצה, ואז נוכל להתגבר על האגו.

שאלה: נאמר "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין", האם יצר הרע זה משהו טוב?

ודאי שאין יצר הרע, זה רק כדי להראות לנו את הכיוון כלפי הבורא מתוך המצבים המקולקלים שהבורא מלכתחילה ברא בנו.

שאלה: אמרת קודם שיש צורך לדמיין את הבורא בצורה מיוחדת. באיזו צורה צריך לדמיין את הבורא?

רק כטוב ומיטיב שמטפל בנו בצורה נאמנה.

שאלה: כשאני עובר מצבים שמותירים פצעים עם כאב וטרגדיה, האם עליי לחשוב שהבורא שלח אותם?

את הכול שולח הבורא, רק תלוי איך אנחנו מקבלים את זה. אם אנחנו לא מוכנים, אז המצבים הכי טובים, הופכים בהתאם לזה למצבים הפוכים.

שאלה: כשדברים קורים לבני משפחה, ילדים בני זוג, נראה שזה פוגע אפילו יותר מאשר כשזה קורה לי. האם זה בכוונה?

כן. ואנחנו לא יודעים עדיין לענות על זה ולקבל את זה נכון אם הקרובים נפגעים, אבל צריכים להבין, לפחות בשכל, ברגש לא יכולים, זה קשה, שגם אלו תיקונים.

שאלה: כיצד מתבצעת בפועל ברכה על הרע כאשר אתה נכלל בעשירייה?

כשאנחנו מתקשרים יחד בעשירייה ודנים על כל הדברים האלה שאנחנו מקבלים אותם כדברים רעים, שנשמעים כדברים רעים, על ידי הבירורים בינינו אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מקבלים אותם דווקא כדברים טובים שבאים כדי לחבר בינינו, כדי לקדם אותנו, להעלות אותנו לדרגת מחשבה רצון ובירור יותר גדולה ממה שהיתה קודם. ולכן אנחנו רואים שזה לא רע, זה סך הכול טוב.

שאלה: מה ההבדל בין לשייך את הכול לבורא לבין השתוות הצורה?

זה אותו דבר. לשייך את הכול לבורא, לטוב, זה נקרא להגיע עמו להשתוות הצורה.

שאלה: בקשר לחבר שאיבדנו, מה אפשר לעשות אם אני מרגיש רע, אם אני מרגיש שנאה?

אנחנו צריכים להבין שאין אובדן בעולמנו, וזה שאנחנו מרגישים שמישהו כבר לא נמצא איתנו, זה ההפך, זה חברנו לנצח, ואנחנו צריכים להתקדם במה שניתן לנו להתקדם ועוד נרגיש שהוא איתנו. עוד נגיע למצבים שהחברים האלה שנפלו בדרך, נעלמו, שכבר לא נמצאים בעולמנו, שהם מתים, אנחנו נרגיש שהם איתנו. בינתיים אין לנו עסק עם הנסתרות, אבל זה יהיה, הקשר יבוא.

שאלה: ברמת הכוונות שאני הכול משייך לבורא, זה משנה את התחושות של הגוף, של האיברים שלי? מה המנגנון הזה שמפעיל את הרמת הכוונות לתחושות הגוף?

במילה גוף אתה מתכוון לבשר או לגוף הרוחני?

תלמיד: לגוף הרוחני. כשהרצון לקבל מתחיל להרגיש טוב, להיות שמח, אפילו כשרק בכוונה שלי אני משייך את הכול לבורא.

אז הכול קשור יחד. הכול קשור.

שאלה: בכנס בגרמניה הרגשנו את הכוח הזה, את הכוח של הביחד, ובהרגשה הזו של הביחד יש גם תחושה של דחייה. למרות שיש ביטחון בבורא, אבל נכנסת תחושה של דחייה למרות שהיא מכוסה. מה להוסיף? איך לזרז את המצבים כדי לא להימצא במצב שבו הבורא כאילו יזרז את המצב? איך לא להימצא בתוך ההרגשה הזו של הביטחון?

אנחנו צריכים ללכת לפי הכלל של "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אנחנו הולכים כך, אנחנו מגלים את הפשעים, ואנחנו מרוצים, ושמחים שהם מתגלים, כי אז אנחנו יכולים לעלות עוד יותר את רמת החיבור שצריכה להיות מעל כל הפרטים, ההבדלים, הסכסוכים וכן הלאה בינינו.

לא מן הסתם תלמידי רבי שמעון היו מגיעים לכל שיעור ושיעור במצב שהם רוצים להרוג זה את זה, עד כדי כך. כי בזמן השיעור הם יכלו ליצור ביניהם קשר, ולעלות מעל לרמה הזאת, וכך הם עלו. אלה המדרגות שבהם אנחנו עולים. לכן עכשיו כשיש בינינו כל מיני סכסוכים, אי הבנות בין הגברים, בין הנשים, או בין הגברים לנשים, אנחנו צריכים להבין שזה כל הזמן יתגבר, שנהיה כמו קדרה שעומדת על האש, וכך מתבשלת.

כל הזמן כך יהיה, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים למעלה מזה, ודווקא על ידי זה כך אנו עולים, כל הזמן עולים עוד ועוד לחיבור מתגבר. לכן כדאי לשמוח שכל יום אנו מגיעים למצב שלא מסכימים, ולא רוצים אפילו לראות אחד את השני.

קריין: קטע שלישי, אומר הרב"ש.

"בענין היסורים הגשמיים והרוחניים שסבל מטרם שעשה תשובה, יש בהם ב' דרכים:

א. הוא בחינת "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שעשה הבורא, לטוב הוא עשה). כי הוא רואה בעיניו, אשר לולא המכאובים הנוראים ההם, שסבל מכח שהיה משוקע בטבע הקבלה לעצמו, לא היה זוכה לתשובה מעולם. ואל כן הוא מברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה. כלומר, שהרע גורם להטוב.

ב. "גם זו לטובה". דהיינו, לא לבד שהרעות נעשו גורמים לטובה, אלא שהרעות עצמם נהפכו ונעשו טובות. והיינו על ידי אורות גדולים מאוד, שהבורא יתברך מאיר בכל אלו הרעות, עד שנהפכו ונעשו טובות.

נמצא, שכל התקדמות של האדם, הוא דוקא אם הוא מרגיש יסורים במצב שבו הוא נמצא. שזה נותן לו דחף, שילך קדימה."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה" 1990)

זה קטע מאוד חשוב וכבד.

שאלה: אני צריך לקבל כל מה שמגיע אלי כטוב ולהודות לבורא, או שאני צריך לקטרג על מה שמגיע אלי מהבורא? אני צריך להיות פסיבי או לשוחח עם הבורא, להתווכח איתו, ולנסות להבין אותו יותר טוב?

אל תשאל אותי, אלא תשאל את עצמך, "בשביל מה הבורא שולח לי את זה"? ואז תענה. למה אתה שואל אותי? תשאל את עצמך. למה אתה מקבל כל מיני מצבים, וממי אתה מקבל אותם? ברור שמהבורא כי "אין עוד מלבדו". רק הוא שולח לך.

למה הוא שולח לך דברים כאלה? תשאל אותו, תברר. כנראה כדי לקדם אותך אליו. על ידי מה הוא יכול לקדם אותך אליו? כדי שלפי המצבים שהוא מעורר בך, אתה תתחיל לחפש איזה מצב הכי הכי נכון וקרוב לבורא.

זאת אומרת, יש לך עכשיו מקום עבודה, איך על פני מה שהוא שולח לך, אתה תקרב את עצמך אליו? ותראה שמה שהוא עשה לך, הוא סך הכול רצה כל הזמן למשוך אותך אליו. ואז לא יהיו לך שאלות. תנסה ללכת לפי מה שהוא מעורר בך. הוא נותן לך כל הזמן קושיות.

זה דומה למצב שבו אנחנו עומדים עם ילד קטן ורוצים ללמד אותו ללכת. אז אנחנו עוזבים אותו, מתרחקים, הוא בוכה ולא יודע מה לעשות, הוא מפחד ליפול, ואנחנו חייבים לעשות את זה כדי לעורר אותו לעשות צעד ועוד צעד קדימה, ככה זה.

תראה איך הבורא עובד איתך. איך הוא מלמד אותך לעשות צעדים ברוחניות. ואז לא יהיו לך שאלות, אלא רק לבצע. תשחק עימו, דווקא אתה והוא, יכולים להיות במשחק אחד בו הוא כל הזמן מלמד אותך איך להתקרב אליו.

שאלה: מה הוא אותו הפרס שמקבלים בתשובה, עליו כתוב במאמר?

אנו מקבלים פרס על זה שבחרנו להתקרב לבורא על פני המכשולים. ואז ההתקרבות בעצמה, היא הפרס.

שאלה: הרבה מאיתנו עברו הרבה מאוד סבל לפני שהגיעו לפה. האם זה נעשה כדי שנגיע לדרך, ללימוד?

כן. ודאי. הרבה אנשים לפני שבאו לכאן עברו הרבה מאוד מצבים לא נעימים, קשים, הם חיפשו, כדי שידעו בעצמם מה הם רוצים מהחיים, וכן הלאה, וכך הגיעו אלינו.

תלמיד: יש ערך לסבל ברמה כמותית ואיכותית ממש?

הכול נחשב בחשבון של השגת המטרה. כשנגיע לזה נראה עד כמה זה באמת מועיל לתיקון הנשמה שלנו.

שאלה: עם איזה טריגר אנחנו יכולים לזרז את הזמנים?

רק בחיבור בינינו.

שאלה: על פי הקטע לא ממש ברור מה ההבדל בין הדרך הראשונה לדרך השנייה? בדרך הראשונה, אני מצדיק את כל הצרות כיוון שראיתי בסופו של דבר שהכול מביא אותי לטוב, ואילו בדרך השנייה כאילו שהצרה עצמה הופכת לטוב.

כן. זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע" ו"לקבל על מנת להשפיע" אלה דרגות רוחניות. כך זה קורה, ואנחנו צריכים לקבל הכול לטובה. אתה צודק.

שאלה: אם הכול זה "אין עוד מלבדו", איפה האחריות האישית? זאת אומרת, הדברים שאני עושה והתוצאה לא קשורות לשום דבר?

האחריות האישית היא בזה שאני מעורב בעשירייה, או בכל הכלי הגדול שלנו, ואני משתדל לכלול את כולם, ולמשוך את כולם. ואל תחשבו שזה רק אני, כי אני מוסר את השיעור, אז אני מושך אחרי את כולם. כל אחד מכם עושה את זה, אפילו אם הוא שותק כל השיעור.

תלמיד: אני לא מדבר רק על זה. לדוגמה, אנחנו עושים פעולת הפצה ובוא נגיד שהיא לא מצליחה. אנו מנסים לפתוח קמפוס, לא באים תלמידים, ואז אנחנו אומרים, "עשינו הכול, ואין עוד מלבדו", או שאנו מנסים להבין איפה טעינו?

צריכים להבין במה טעינו.

תלמיד: אז איך זה עובד אם הכול זה "אין עוד מלבדו"?

כי הבורא רוצה שאנחנו נתחבר יותר, שאנחנו נהיה יותר מוכנים, שנלמד יותר, ונכין את עצמנו לקליטה החדשה, ואז הוא יסדר שיהיו לנו תלמידים.

תלמיד: לא דיברתי על להתחבר יותר, דיברתי על מעשים. לדוגמה, למשל לפרסם משהו, לפתוח קמפוס אחר. כי בצורה הזאת, כשאני שומע אין עוד מלבדו, זה כאילו שאנו מסירים את כל האחריות מעצמנו. עשינו משהו, לא הצליח, אנחנו הולכים להתחבר, ואומרים שמה שעשינו בטוח היה טוב". ככה זה נשמע.

אני לא מבין אותך.

תלמיד: אם הפעולה לא הצליחה, אנחנו צריכים לבוא, לשבת ולהסיק מסקנות, האם דברים שאנחנו עשינו לא הצליחו, או להתכנס לתוך העשירייה, לעשות פעולת חיבור ולהגיד, "שהבורא יתקן"?

גם זה וגם זה, ולהמשיך בדרך. זאת אומרת, גם לעשות סיכום על מה שהיה, גם להשתדל לעשות בפעם הבאה יותר טוב, יותר קרוב לאנשים, יותר מעניין, יותר מושך, וגם לעשות את זה בפועל.

אתם גאוותנים. אתם שמים עכשיו תנאי לבורא ולכולם. "אנחנו לא נתקדם, כי לא הולך לנו". למה לא הולך לכם? אולי ההפך. אולי הבורא רוצה שתעשו מאמץ יותר גדול? אתה אומר את זה בצורה כזאת שוודאי שלא תצליחו.

שנים עבדתי כדי למשוך אנשים, כדי לחבר קבוצה עוד ועוד. מה זאת אומרת? אם לא הייתי עושה את זה, אתה חושב שאתה היית מגיע לקבוצה, היית מתחבר איתם, היית לומד לבד יום יום? אני לא בטוח.

תלמיד: אני מסכים איתך במאה אחוז, ואני לא רוצה להעביר ביקורת על אף אחד. אני מרגיש שבמקום הסקת מסקנות, שינוי כיוון וניסיון לעשות דברים אחרת, אצלנו אני שומע יותר "אין עוד מלבדו", מה שהיה היה וזהו. בגלל זה שאלתי את השאלה.

זה לא נכון. אתם כאילו זורקים על הבורא את מה שאתם לא מסוגלים לעשות? לא. אתם צריכים לעשות את הכול ולמרות זאת להגיד, "ה' יגמור בעדי". זאת אומרת, מה שיהיה יהיה, ואני צריך להמשיך, ושוב לא מצליחים, ושוב "ה' יגמור בעדי".

אני צריך לעשות את הדברים האלו, כמו טיפש, כמו מכונה. תראה מה כתוב על בעל הסולם, עד כמה הוא עמד בדפוס עם הידיים שלו שכבר היו נגועות מהעופרת, ובכל זאת, המשיך לחבר את הטקסט אות אות לדפוס, וכך הדפיס את הספרים שלו.

מה אתה מדבר? שמעתי את זה מרב"ש, עד כמה כל המשפחה, כולל הבנות הקטנות, כולם עבדו בדברים האלה. ואתם אומרים "אם לא הולך, אז לא נלך". ככה? איזה צורה זו? אני לא יודע.

שאלה: מה מתוקן בכלי העולמי?

אתם עושים דבר גדול מאוד מיום ליום, כי שלושת אלפים איש בערך ואפילו יותר מתחברים לשיעור, ואחר כך עוד בצהריים ובכלל במשך היום, ואנחנו משפיעים בזה עלינו ועל כל העולם, על כל המציאות.

ודאי שיש אנשים שלא מסכימים לזה, שונאים ולא רוצים, כי הבורא כך מסדר את צד הקליפה כנגד צד הקדושה, והם רוצים להזיק, אבל מיום ליום אנחנו מתחברים ונעשים יותר חזקים. ודאי שיהיו עוד בעיות, עוד צרות ועוד כל מיני דברים, הבורא מסדר לכל האנשים שמתקדמים הרבה דברים בדרך, מפני שדווקא על פני זה הם עולים ומגיע להם שכר, אז אנחנו נלך ונמשיך. צריכים לכבד קצת יותר את השיעור ואת ההשתתפות בשיעור.

שאלה: מה משפיע על מהירות התגובה שלי ליחס של אין עוד מלבדו, ולבעיה שאני מרגיש?

הקשר בינינו משפיע, בין כולנו ואליו, בגלל שבמרכז הקשר הזה אנחנו נותנים שם מקום לבורא שיתגלה בין כולנו, ויביא אותנו לחיבוק משותף, לקשר משותף, לתיקון משותף. אני מאמין שהכול ייתקן במהירות וכולנו נהיה יחד גם פיזית, גם רוחנית, אני מאוד מחכה ליום הזה, אבל מבחינה רוחנית כבר עכשיו אנחנו יחד, אז בואו לא נשכח את זה אלא להיפך נגדיל את ההזדמנות שבפנינו.

קשה לי מאוד לדבר ולחשוב על זה, אבל אני מאמין שזה ישתנה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים.

תלמיד: אנחנו עוברים עכשיו תיקונים מסוימים, ובמיוחד לפי הדוגמה שלך שאתה שמראה לנו. איך אנחנו יכולים להיות קרובים אליך יותר, לתמוך בך בזה, אולי אתה יכול לספר מהם השלבים שאתה פועל לפיהם?

אני לא עושה שום דבר מיוחד חוץ מזה שאני רוצה להיות יותר קרוב אתכם ועם הבורא. כי אין שום סיבה למה שקורה, לא חשוב אם מישהו חס ושלום חולה, מישהו נמצא במקום סגור, מישהו נמצא בינינו בכל מיני צורות וכן הלאה, אין שום סיבה לכל השינויים בינינו אלא רק כדי לחבק אותנו, לקדם אותנו לחיבור, לעוצמה כזאת שהבורא כבר יתחיל להתגלות. אנחנו צריכים להגיע לעוצמת לחץ כזה שהבורא יתחיל להתגלות, שהקשר בינינו יתחיל לבעור.

אנחנו צריכים רק ללמוד ממה שעובר עלינו, ותאמינו לי שאני מאוד שמח מהמצבים שאנחנו עוברים, על זה כתוב "ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, והרשעים יכשלו בם"¹. זה כולל את כולם, יש כאלה שמה שקורה איתנו משפיע עליהם טוב והם יותר מתחזקים ומתחברים, ויש כאלה שבורחים, יש להם כל מיני תירוצים משלהם ואז הם עוזבים ומתרחקים. זה מה שאנחנו רואים, חכמת הקבלה מתגלה ונותנת לנו דוגמאות ממש עלינו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לדרגה של ביטחון והחלטיות, שאנחנו סומכים על החברים, שגם אם אנחנו עושים משהו הכי קטן אנחנו בכל זאת מתקדמים לבורא?

אם אנחנו עושים אפילו תנועה קטנה לכיוון החיבור בינינו למרות ההפרעות, זאת תנועה לקראת גמר התיקון, זאת תנועה לקראת גילוי הבורא, שבדרך צריכים לגלות אותו כטוב ומיטיב, ואחר כך כשולט על הכול, שאין עוד מלבדו.

שאלה: דיברת עכשיו על עוצמת החיבור שמביאה להתפרצות הבורא בינינו, מה זאת אותה עוצמת חיבור?

"עוצמת החיבור" מתגלה על פני ההתנגדות לחיבור, העביות שמתגלה זאת התנגדות לחיבור ועצמת המסך זאת עוצמת החיבור על פני העביות, וכך אנחנו מגלים את הכלי.

לפי העביות הגדולה שצריכה להיות לפחות באיזה מצב, והמסך, כלומר שאנחנו סוגרים את כל העביות שבינינו, כל הרצונות האגואיסטים האלה שנמצאים בהתנגשות כמו ממש בתוך מקום סגור, שונאים זה את זה, ואנחנו סוגרים אותם יחד כדי לצמצם אותם ומעליהם לשלוט בכוונה אחת, במסך אחד, בכיוון אחד כלפי הבורא כסיבה אחת לזה, שאנחנו רוצים למרות זאת להיות מחוברים, ומחזיקים את הרע שבינינו בצורה כזאת שלא יברח, שלא יקפוץ לי, כך אנחנו מתחבקים ומגיעים להזדהות עם הבורא.

בפנים יש אש בוערת, ואנחנו יושבים עליהם, על כל הרצונות והמחשבות של הרע, ומעליהם אנחנו מתחברים ומגיעים אז לדבקות בבורא. ואז ככול שאנחנו לוחצים עליהם וסוגרים אותם מזה מגיע המסך.

תלמיד: האם זאת העוצמה של הלחץ שלנו?

ככול שאנחנו לוחצים על כל מחשבות הפירוד, בהתאם לזה אנחנו מגיעים לחיבור ולנטייה לבורא. זה ממש פרקטי, אנחנו כבר צריכים לעשות את זה עכשיו, ולפי זה נגלה שלפנינו נמצא הבורא. ולא שנעבוד על זה סתם בצורה שאנחנו מדברים מדברים, אלא זה חייב להיות ממשי בינינו, אנחנו קרובים לזה.

שאלה: קודם כל אנחנו רוצים להודות לך על הדוגמה שאתה נותן לנו יום יום. אם אני אומר שלא משנה אם אני מרגיש טוב או רע ושזה מגיע מהבורא, זאת כבר אמת וזה טוב?

ודאי, זה כבר משהו.

שאלה: הפירוד שאתה עכשיו מדבר עליו זו העביות, זה מגיע מהבורא. והמסך שאנחנו בונים, האהבה בינינו, מאיפה זה מגיע? מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה כדי שזה יופיע?

גם זה מגיע מהבורא אבל בהתאם ליגיעה שלנו. בזה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, ואז אנחנו מרגישים שיש בינינו קשר, והקשר הזה הוא ממש מגיע ומחזק אותנו, מדביק אותנו יחד.

נגיד שאנחנו בונים את זה, כי יש בינינו כל מיני אי הבנות, סכסוכים, התרחקות, ואנחנו עובדים על זה כדי להתחבר, אז יש שני כוחות מנוגדים, כוח הפירוד שקיים בינינו, וכוח החיבור שאנחנו רוצים שיתקיים בינינו. כשאנחנו מתחילים לעבוד יותר ויותר על שני הכוחות האלה, אז כוח הפירוד גדל וכוח החיבור צריך לגדול.

ואז אנחנו מגיעים למצב שהבורא מסדר לנו כך שכוח החיבור יהיה מעל כוח הפירוד. שלמטה כוח הפירוד יתגלה כעביות, ומעליו כוח החיבור יתגלה כצמצום מסך אור חוזר, ואנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בזה בקשר עם הבורא לפי חוק השתוות הצורה. ככול שכל העביות שלנו על ידי הפעולה שלנו, חיבור, מסך ופניה לבורא, תהיה דומה לבורא, אז כך מתגלה "אני לדודי ודודי לי" לפחות במדרגה הראשונה, שניה. זה פשוט נמצא לפנינו.

שאלה: אנחנו מכוונים לאחישנה, כי במצב של בעיתו צריך רק להיות בסבל כדי להגיע לתיקון. מהי הספציפיות של הייסורים הללו שהרב"ש מדבר עליהם?

כל אחד מרגיש ייסורים בצורה אישית משלו, כי לכל אחד יש שורש נשמה, לכל אחד יש נקודה שהוא מחובר עם האחרים ועם הבורא בצורה אחרת. לכן אי אפשר להגיד שיש כאן משהו אחד, אפילו שאנחנו נכנה את כל המצבים שלנו במילה אחת, אבל כל אחד מכניס לתוך המילה הזאת פירוש שונה, הרגשה שונה. לכן כתוב "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות" כמו שאינם דומים בפנים שלהם כך לא דומים בהרגשות שלהם ופעולות שלהם. אין אדם דומה לשני לגמרי. אין דבר כזה. אחרת היו כאחד. לא כאחד אלא ממש אחרת היו אחד.

שאלה: אם הבורא שולח לנו את המכשולים האם עלינו לשלוח את המכשולים הללו בחזרה אליו לתיקון באותה צורה שבה הגיעו אלינו. או שעלינו לעשות משהו בעצמנו עם המכשולים הללו?

אנחנו צריכים לכלול את כל המצבים שלנו, לדבר עליהם, להתכלל מהם, ואז להחליט איך אנחנו פונים לבורא בחזרה.

שאלה: איך לקשר את הכול לבורא איך עושים את זה פרקטית?

פשוט צריכים כל הזמן לחשוב על זה שאין עוד מלבדו ושאנחנו באמת נמצאים בעולם שכל כולו מנוהל על ידי כוח אחד, ועל זה אפילו מדברים מדענים, וכולם, שיש כוח אחד. רק הבעיה היא, שאם כן, אז אנחנו צריכים להסכים שהכוח המיוחד הזה הוא אחד יחיד ומיוחד, הוא כוח מחשבה. גם המדענים מסכימים עם כך שכל היקום הוא כוח המחשבה. ובכלל זו מחשבה אחת. כמו מחשב אחד שאנחנו נמצאים בתוכו והוא מנהל אותנו. כך צריכים לחשוב על זה. אבל ודאי שאנחנו נמצאים תחת כוח אחד וכך כולנו נפעלים זה בטוח.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לאנשים שאיבדו את האמונה בבורא בגלל הדברים הרעים שקרו בחיים?

אנחנו צריכים לחזק זה את זה שכל מה שמגיע לנו מגיע מהבורא שאין עוד מלבדו, ואנחנו למדנו את זה מהיום הראשון שהגענו לחכמת הקבלה, שאין עוד מלבדו. ולכן כך אנחנו צריכים להמשיך, להאמין, ולהבין, ואחר כך לגלות. אין לנו דרך אחרת לגלות את הבורא, שהוא באמת כוח אחד יחיד ומיוחד בכל המציאות.

שאלה: במה שונה הרע ההוא מהבורא שעליי לברך עליו מאותו הרע שבי שעליי לשנוא?

הכול מגיע מהבורא רק דרך כל מיני אמצעים. ולכן אני צריך לגלות את היחס שלי גם לרע וגם לטוב כשזה מגיע ממקור אחד.

שאלה: מה נקודת המפנה להרגשה הזאת מהסבל שמרגישים להבנה שבעצם הכול טוב?

אם אני מרגיש שזה לטובתי או שזה כבר יותר למעלה מזה. אם אני מרגיש שאם אני לא מקבל את זה שזה בא מהבורא הטוב, אז אני בועט בו. אני צריך לדאוג שאני שומר על כך שיש לי קשר אליו נטייה אליו מאוד ישרה. ולפניו אני חייב להיות פתוח ערום.

שאלה: להצדיק את הבורא יש פער בין לזהות שזה בא מהבורא ועד להצדיק את הבורא ואז גם לשמוח מזה. איך אפשר לסגור את הפער הזה בעבודה בינינו לבורא?

רק על ידי זה שאנחנו כל הזמן משתדלים להידבק דרך החברים לבורא זה סוגר לנו את הכול. אתן יכולות להביא לי עוד אלפי שאלות, אבל הן כולן בעצם מגיעות לפתרון אחד, להיות מחוברים בינינו ומתוך זה להגיע לחיבור עם הבורא. השלבים הם מאוד פשוטים, "מאהבת הבריות לאהבת ה"'. זו הדרך שלנו. ואם אנחנו מתפזרים אז אנחנו מאבדים את הכיוון.

שאלה: האם נוכל להגיע לחיבור כזה שלא יהיו צרות גדולות בדרך?

אני לא חושב. כי הרצון לקבל שלנו הוא מאוד ערמומי, גדול, ואנחנו צריכים לתקן את הקשר עם הבורא דרך הרצון לקבל. ולכן לא נראה לי שהדרך שלנו תהיה אי פעם יותר נעימה וקלה. אלא ההיפך ככל שנתקדם יותר. לכן אומרים שהמלחמות לפני גילוי המשיח הן יהיו קשות מאוד. אבל אנחנו צריכים להעביר אותן ממלחמות פיזיות למלחמות רוחניות, כי ברוחניות אנחנו מהר מאוד יכולים לגמור עם כל הבעיות שהן בידיים שלנו. ולא שאנחנו מוציאים את זה מידיים שלנו להמון אנשים לאנושות. ולכן נקווה שאנחנו נגמור את כל המלחמות האלה עם גילוי הרע ותיקון הרע בצורה רוחנית ומהירה.

שאלה: איך אפשר לתמוך עכשיו במצבים שעוברים עכשיו על הרב ועל החברים?

רק לחזק את עצמכם שאנחנו מקבלים את זה מהבורא כדי להתעלות למעלה מזה ולהתחבר בינינו ולבורא. אין שום דבר חוץ מזה. ותאמינו לי שאני לא מרגיש את הייסורים האלה, אני מרגיש בזה הזדמנות לחיבור יותר גדול. כך אני מרגיש. וזה כתוב אצל מקובלים בהרבה מקומות, ככל שיותר ויותר מתגלים הייסורים, אנחנו צריכים עוד ועוד נכון לקבל אותם ולמהר את החיבור והתיקון.

שאלה: האם יש איזה ציפייה כרגע מהתלמידים והתלמידות?

אותו דבר מהתלמידים ומהתלמידות. אני בטוח שנשים יכולות לעשות בזה עבודה רוחנית לא פחות מהגברים, שהם יתחברו ביניהם ויתמכו בחיבור בהתקרבות לבורא. זה כול מה שאנחנו צריכים. סך הכול המטרה שלנו היא חיבור מביננו לבורא.

ואין לנו מה להילחם נגד איזה כוחות חיצוניים כאלו. רק חיבור בינינו, זה מה שצריכים. והחיצוניות כאילו אתם לא רואים ולא שומעים, ולא כלום, אלא רק לקבל את זה כתמריץ לחיבור.

(סוף השיעור)

---

1. "כי ישרים דרכי ה', וצדקים ילכו בם, ופשעים, יכשלו בם" (הושע י"ד, י')↩