שיעור בוקר 20.07.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת: תיקון השבירה, קטע 19.

עוד אין לנו מה לברר כאן, רק להמשיך כי אנחנו נמצאים בימי החורבן ומבררים בדיוק את המצבים האלו שעוברים.

קריין: קטע 19.

"יש ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן. וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: בעל הסולם כותב כאן ש"ממשלת הארץ" מאפשרת לאדם להשתחרר מכבלי הזמן. מה זה אומר?

לעלות למעלה מהזמן. זאת אומרת שלא הזמן הגשמי קובע לו את המצבים שלו, אלא הוא בעצמו.

תלמיד: הזמן הגשמי זה תוכנה שפועלת בכל מקרה.

כן.

תלמיד: ומה האדם יכול לעשות?

להתעלות למעלה מזה, לעשות תיקונים שלא שייכים לדור שלו, תיקונים למעלה מהזמן.

תלמיד: זאת אומרת, התיקונים חייבים לקרות. ההתפתחות הזאת חייבת לקרות.

כן.

תלמיד: האדם, מה הוא עושה?

דוחס את הפעולות יחד, עושה אותן בצורה אחרת.

שאלה: אבל אותן פעולות של המכבש שכתוב עליו, כביכול לא משתנות, הוא עדיין כובש ולוחץ.

כן, אבל עושה את זה בצורה אחרת, בקומפרסיה.

תלמיד: ומה משתנה?

משתנה הזמן, הוא חוסך זמן.

שאלה: מהי "ממשלת הארץ" הזאת?

""ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."

תלמיד: ממשלת הארץ זה משהו פרטי של האדם, או משהו שישלוט מעל?

זה ישלוט לפי החלטה והצלחת בני האדם.

תלמיד: מה התירוץ של בני אדם או הסיבה של בני האדם להגיע לעניין של ממשלת הארץ? בשביל מה?

הם רוצים בעצמם להשתתף בתהליך התיקון וגמר התיקון ומבינים שזה תלוי בהם.

תלמיד: ומאיפה נולד להם הרצון הזה? זו הנקודה שבלב, ההתעוררות הזאת?

ודאי, יש להם נתונים ברצון לקבל שמעוררים אותם כך להתחבר לתהליך הכללי.

תלמיד: אדם נמצא בדרך, מתעוררת בו הנקודה שבלב, מגיע לקבוצה, מתחיל לעבוד בעשירייה. האם יש איזו נקודה שבה האדם אומר, אני עכשיו הולך לממשלת הארץ הזאת. כאילו האם יש איזשהו שלב שבו אנחנו מגיעים להחלטה סופית שזה מה שאנחנו עושים ולא כל הזמן נופלים וחוזרים? כי נראה שאנחנו לא כל הזמן בממשלת הארץ, גם אלה שלומדים. אני רואה את זה על עצמי, פעם ככה ופעם ככה. איפה המקום הזה שאדם אומר, "זהו, אני נכנס לדרך הזאת ולא הולך ממנה, ממשיך כל הזמן להיות בממשלת הארץ ולא נופל כל פעם"?

כשהוא נמצא תחת השפעת הקבוצה. שמוסר את עצמו לכוחות של העשירייה ואז הולך להתקדם כל הזמן איתם, בתוכם.

תלמיד: היכולת של האדם להתקדם, היא משפיעה, קוראים לזה מלחמת הארץ כמו איזה מין משהו, משפיע גלובלי כזה, ככה זה נשמע באוזניים שלי, או שבסוף האדם מתקן את עצמו, את ההרגשה שלו. הוא כבר לא יסבול, הוא כבר לא יהיה בתוך מכבש ההתפתחות הזה.

מטרת התיקון שלנו היא להתחבר יחד כדי להגיע להשפיע לבורא מתוך החיבור בינינו.

תלמיד: בסופו של דבר יש עשירייה, והעשירייה מחוברת ועושה, והולכת בממשלת הארץ הזאת, ובסופו של דבר נגיד שהגיעה לתיקון שלה. האם זה ישפיע על מה שקורה סביב העשירייה הזאת, או שאולי זה בכלל לא שאלה רלוונטית.

לא, גם התיקון הסביבתי חשוב לנו, כי בזה אנחנו מכינים את כל הכלי של אדם הראשון שיתפעל, ויתרגש, ויתקן את עצמו כולו.

תלמיד: האם יהיה שלב כלשהו שבו קבוצה שבחרה ללכת בממשלת הארץ ואולי אפילו הצליחה להגיע ולהתקדם בכמה תיקונים, תמשוך אחריה את כל המציאות או שהמציאות תצטרך כל אחד, כל בן אדם בכל העולם יצטרך להתעורר לעבור את התהליך הזה שאנחנו עכשיו עוברים?

אני חושב שזה וזה אותו דבר.

תלמיד: מה זה אומר, זה וזה?

שהתיקון הכללי והתיקון הפרטי בסופו של דבר זה אותו תיקון וכולנו נצטרך לעשות אותו, ואין כאן מישהו שיכול לברוח או לעשות את זה אחר כך או איכשהו.

תלמיד: האם בדרך שלנו כשאנחנו עסוקים עכשיו בתיקון הפרטי שלנו, יש בכלל איזה רמז, סיבה, משהו לקחת מהעולם החיצון? להסתכל על העולם החיצון ולקחת משם משהו או שאנחנו אומרים, יש אותנו ויש אותם?

אין לנו שום עניין בעולם החיצון חוץ מזה שאנחנו צריכים לצאת מתוכו ולהתחיל להתחבר כך שאנחנו נהיה אותה הנקודה המרכזית הפנימית וכל העולם החיצוני גם אי פעם יתאחד איתנו.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להתרכז בעבודה בינינו כרגע וכאילו לשכוח ככל האפשר ממה שקורה בחוץ באיזשהו מובן?

כן. אנחנו נקבל ממנו כל מיני סימנים, כל מיני השפעות, אבל יחד עם זה ולמרות זאת אנחנו צריכים להתחבר יחד, למרות זאת בינתיים. אחר כך יבוא הזמן שיכול להיות שנתחיל להתחבר איתם.

שאלה: את שתי הממשלות האלה האדם מגלה רק כשהוא הולך בדרך, רק כשהוא נכנס לקבוצה.

כן.

תלמיד: איך האדם קובע שעכשיו אני בממשלת הארץ ולא ממשלת השמים?

אם אתה רוצה לקבוע משהו על פני כדור הארץ זה ממשלת הארץ. אם אתה רוצה לקבוע כקבוצה רוחנית זה ממשלת השמים.

תלמיד: אז עכשיו עוד יותר התבלבלתי, כי חשבתי שכשאנחנו נכנסים לקבוצה אז אנחנו לוקחים על עצמנו בעצם את העבודה, שהיא בעצם ממשלת הארץ, לא? כי אנחנו לא נותנים להתפתחות להשפיע עלינו עד שתוביל אותנו לגמר תיקוננו, אלא אנחנו ממהרים אותה.

בסדר.

שאלה: איך האדם לוקח את חוקי ההתפתחות על עצמו?

כך הוא כותב. אבל מה שאנחנו צריכים לעשות זה שאנחנו לוקחים את חוקי ההתפתחות ומשתתפים בהם בצורה ששייכת לתיקון, גם לממשלת הארץ וגם לממשלת השמים. זה עדיין מעורב.

תלמיד: זה אמור להתחלק בסופו של דבר למשהו ברור?

לא. נראה לי שלא.

תלמיד: זה תמיד כאילו ישלים אחד את השני.

אנחנו עוד לא יודעים. עוד לא ברור לנו באיזה תהליך אנחנו נמצאים. בטוח שבתהליך תיקון. אבל באיזה שלב, באיזה קו, זה עוד לא ידוע.

תלמיד: האם יש איזו נקודה שהאדם אומר, עכשיו אני כבר לא בהמה אלא אני פועל להיות אדם?

בתנאי שהוא לוקח על עצמו את כל חוקי הטבע ומתעלה מעל כל הטבע שלו לטבע הרוחני.

שאלה: כתוב לגבי ""ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל". בהמשך "וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה." אנחנו אומרים שהבורא טוב ומיטיב, איך כתוב שהוא "כובש דרכו באכזריות רבה"." איך הבורא הוא טוב ומיטיב אם כתוב שהוא כובש באכזריות רבה?

כי זה הולך לפי חוק פשוט. או שאתה מתקדם על ידי כוח הקבלה או על ידי כוח ההשפעה. אתה בעצמך בוחר.

תלמיד: כשהוא מדבר על "בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים"´מדבר על כל יצור חי או רק על אנשים שעוד לא נולדה בהם הנקודה שבלב?

כולם פועלים מתוך חיסרון, זה מה שהוא רוצה להגיד.

תלמיד: ואז כולם יסבלו יסורים נוראים.

נוראים, לא נוראים, כולם במקום תענוג, הם אפילו לא יודעים מה זה תענוג, הם סובלים וכל מה שהם מבצעים זה שהסבל דוחף אותם לזה.

תלמיד: אז איפה הטוב ומטיב?

עוד אין הטוב ומטיב. לטוב ומטיב אנחנו צריכים להגיע, לגלות את הבורא. אז נרגיש את הטוב ומטיב.

תלמיד: כלומר עבור כל הטבע הבורא הוא בכלל לא טוב ומטיב, והוא משהו שגורם יסורים נוראים, הוא כובש דרכו באכזריות רבה.

כן.

תלמיד: ורק מי שבוחר לראות אותו כטוב ומטיב, לאחר עבודה בקבוצה וכן הלאה, אז הוא יזכה לראות אותו כטוב ומטיב.

נכון. וכל הטבע סובל בגלל האדם, ידו בכל ויד כל בו.

קריין: קטע 20. אומר בעל הסולם:

"הרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.

ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו, מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות י"ט)

שאלה: "שכל בני העולם, יסכימו פה אחד". אם מדברים על עשירייה, אז אנחנו בעשירייה יכולים להסכים פה אחד. אז בקשה שלנו זה כמודל של עולם קטן בעשירייה.

כן, נכון. אנחנו יכולים להרגיש את כל אותם החוקים שיפעלו פעם בכל העולם בגמר התיקון - במשהו, באיזו מידה, להרגיש אותם כבר עכשיו. הקבוצה שלנו היא כמו מעבדה, באיזו מידה אנחנו שם יכולים לברר את כל החוקים האלו.

קריין: 21.

"אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"", אות כ"ב)

תלמיד: זה מצב רצוי או מצב מצוי? מה זאת אומרת, אין אדם חי אלא לצורך השלשלת כולה?

אם אתה רק חלק אחד מהשלשלת, איך אתה חושב לחיות לעצמך? איך אפשר אם אתה תלוי בכולם? אתה חייב להעביר להם את ההתעוררות מהבורא, למלא אותם, לסדר אותם, לעשות כל מה שאתה חייב לעשות כחלק מהשלשלת.

תלמיד: כן, אבל אני לא חי כך. אף אחד בעולם לא חי כך, כל אחד חי לעצמו.

לכן העולם שלנו נראה כך.

תלמיד: על זה אני שואל, זה מצב רצוי, לשם צריך להגיע?

כן.

תלמיד: אז למה בעל הסולם כותב את זה כמין קביעה כזאת, "אין אדם חי אלא"?

כי לפי חוקי הטבע העליון כך זה צריך להיות.

תלמיד: וכל עוד האדם לא מגיע לזה?

אז הוא לאט לאט יורד לייסורים, לבעיות, לומד מהם שצריכים לשנות משהו בחיים, שסוף סוף אי אפשר להמשיך לחיות כך, ומשתדל ללמוד, לשנות את היחס שלו לטבע, לכולם. זה עוד לפנינו.

שאלה: השלשלת כולה זה אומר כל הנשמות בכל הגלגולים?

לא הייתי רוצה להיכנס לזה, מה בזמננו נקרא כל הנשמות והשלשלת. זה ודאי משתנה וזה נמצא למעלה מהזמן ובתוך הזמן. פעם נדע. זה לא חשוב, חשוב לנו מה שעכשיו בזמננו אנחנו צריכים לקבוע. כמו שבעל הסולם כותב, לדעת ככל האפשר את חוקי השלשלת ששייכים לנו ולקיים אותם כדי להביא את כל השלשלת לקיום הנכון של החוקים הרוחניים.

שאלה: אם הייסורים לא מפרידים בין ילד או מבוגר, האם זה קשור לדרגות הנשמה?

כן, ודאי. ייסורים קשורים לזמן ולדרגות הנשמה ולדרגות הקבוצה, מידת הייסורים היא תוצאה מכל הדברים האלו.

שאלה: האם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שכולנו, כל החברים עובדים את הבורא מתוך יראה?

לא, אנחנו לא יכולים להגיד כך, אבל כשחוזרים לעבודת ה' אז מתחילים מיראה.

שאלה: כתוב בזוהר, שהמצווה הראשונה היא לירא אותו בגלל שהוא רב ושליט. האם אנחנו צריכים לקשור בין יראה לאהבה, זאת אומרת לקבל שכל מה שהבורא נותן לנו בא מתוך אהבה ולהיות ביראה כדי שיהיה לנו קשר איתו, וכוונה להיות המשרתים שלו.

כן, הכול נכון.

תלמיד: במצב הזה האם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהבורא הוא ששולח לנו את הקליפות כדי שאנחנו נהיה בשאלות של "מי ומה"?

אי אפשר להגיד שהוא שולח לנו, הקליפות האלה נמצאות בנו מלכתחילה, אבל בעצם זה נכון.

שאלה: מה הם התנאים שיאפשרו לעולם החיצוני להתחבר סביבנו, ואיך אפשר לזרז את זה?

על ידי חיבור בינינו אנחנו דוחפים את כל העולם גם לחיבור.

שאלה: כל ייסורי העולם זה החיים ללא הבורא?

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים להכיר בזה?

כן.

שאלה: בסוף קטע מס' 20 כתוב "וזה מה שאמרנו שדרך הייסורים מביאה אותנו לצורתנו הסופית". מה התפקיד שלי, מה עליי לעשות כדי שדרך הייסורים הזאת תביא לצורה הנכונה ולא לחורבן?

לנסות ללכת כך שהייסורים ילמדו אותנו, ידחפו אותנו קדימה ונלך בכיוון הנכון.

שאלה: אמרת קודם שאם אנחנו מרגישים ייסורים אז אנחנו לא יכולים להיות בקשר עם הבורא, ואם הבהמה שלי סובלת, מרגישה את הייסורים, מתלוננת, אבל הלב שמח מההבנה שזה מהבורא?

זה הדבר החשוב ביותר, דרך הנקודה שבלב אתם מתקשרים לבורא.

שאלה: האם במצבנו הבורא טוב ומיטיב בזה שהוא מכופף בשבילנו את הרצון לקבל ועושה אותו מיטיב?

כן. הבורא בכל הפעולות שלו טוב ומיטיב ופועל רק מתוך אהבה, וזה שאנחנו נמצאים בחומר הפוך ממנו ולא מרגישים את זה אלא ההיפך, ייסורים ובעיות, זה עד שאנחנו נתקן את עצמנו ואז נרגיש גם כמוהו.

שאלה: אני מבינה שהעולם הזה הוא כמו מעבדה בשבילנו, כלומר האם אנחנו יכולים לומר שבעבודה שלנו אנחנו מורידים את הבורא אל תוך המציאות שלנו או שאנחנו פשוט מעלים את עצמנו למציאות שלו?

אנחנו מעלים את עצמנו לבורא על ידי העבודה שלנו. יפה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על מכבש ההתפתחות ועל דרך ארץ. איך אנחנו יודעים אם אנחנו הולכים בדרך ארץ בכל רגע או שאנחנו נדחפים על ידי מכבש ההתפתחות?

עכשיו אנחנו הולכים תחת מכבש ההתפתחות שממש לוחץ עלינו ודוחף אותנו קדימה, כי אנחנו לא רוצים להתפתח נכון והוא בכל זאת דוחף אותנו לזה. מה שאין כן אם אנחנו נתגבר ונרוץ יותר מהר לגמר התיקון, נחפש איך אנחנו יכולים לעשות מעשים משלנו, אז ייצא שאנחנו בעצמנו מריצים את מכבש ההתפתחות ובזה ממהרים את הקץ.

שאלה: הודיה גדולה לבורא שיש לנו אותך ואתה מוביל אותנו לבורא, לאור.

אני מאוד שמח מכך שיש לנו קשר טוב איתכם, שאתם מקשיבים לשיעורים ומתקדמים יחד איתנו, כך שהכול יהיה בסדר.

(סוף שיעור)