שיעור בוקר 21.10.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - על סף לשמה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 13.

"אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]". ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.

ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")

זו דרכנו. כולנו מתחילים מהרצון לקבל על מנת לקבל ורק על זה אנחנו חושבים ורק זה מה שמנהל אותנו ומכוון אותנו בכל פנייה ובכל רגע שאנחנו חיים כאן, עד שאנחנו מתחילים להבין שבצורה כזאת אנחנו סגורים בעולם הזה ולא יכולים בשום אופן להרגיש מי אנחנו באמת, מה אנחנו, בשביל מה אנחנו קיימים וכן הלאה. כדי להבין את זה אנחנו צריכים להכיר את המקור שלנו, את הבורא. איך להכיר אותו, איך להבין אותו? פשוט מאוד, אנחנו צריכים לקבל את התכונה שלו כדי להרגיש אותו, לקבל הרגשה ושכל כדי להבין אותו, ואז אנחנו מתחילים לראות עד כמה זה בלתי אפשרי.

הזמן עובר ואנחנו יותר ויותר מרגישים כמה זה בלתי אפשרי, ואחרי הרבה שנים אנחנו מתחילים לשמוע יותר, ממש לשמוע, מה שאומרים לנו מקובלים, שצריכה להיות כאן תפילה, בקשה, שרק על ידי הבקשה הנכונה אנחנו צריכים לעורר את הבורא שיעזור לנו. ובאיזו מידה אנחנו יכולים לבקש אותו? במידה שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בחושך, בחוסר אונים, לפי זה הבקשה שלנו תהיה יותר אמיתית.

לכן אנחנו צריכים להשפיע זה על זה, לעורר את האמת במצבנו כאן ולְמה אנחנו צריכים להגיע. לראות את הפער בין שני המצבים האלה ומתוך זה להתחיל לבקש מהבורא להעלות אותנו מלא לשמה לשמה, זאת אומרת להעביר אותנו לצד השני של המציאות, לצד שלו. וכך בהתגברות יחד לבקש, יחד לתאר לעצמנו מה זה נקרא לשמה. כך אנחנו מתקרבים אליו, מעוררים אותו יותר ויותר עד שמשכנעים אותו לטפל בנו ולתקן אותנו, ואז עוברים לעולם של השפעה ולמציאות העליונה.

תלמיד: כתוב "היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע. ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו,". איך זה בא לידי ביטוי במצב שלנו?

למה? כי הוא נמצא בעל מנת לקבל, והאור שמדובר בתורה שהבורא מתכוון אליו זה אור של השפעה והוא עדיין נמצא בתכונת הקבלה, אז הוא צריך אם כך לעבור מיתוק, זאת אומרת שהבורא ייתן לו תכונות חדשות, תיקונים, כוחות ואז הוא ידע איך לעבוד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זו הרגשה שלו?

כן. הגוף שלו עובד רק בבחינת קבלה והוא צריך להגיע לתכונת ההשפעה, לכן עכשיו הוא מבדיל, מרגיש, את מה שקודם לא הרגיש, שהוא נמצא בחושך. זה נקרא "שהעולם חשך בעדו".

"משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל". הוא רואה במה הוא נמצא ושאין לו שום סיכוי לצאת מזה. הבורא יכול לעזור אבל בתנאי שהוא יבקש. יבקש זאת אומרת שבאמת יצטרך. זה לא שאני צועק יותר ומישהו צועק פחות, אלא ככל שיש לי יותר דרישה, כך אני יכול לעורר את הבורא שיעזור לי. ומתי זה יהיה? האדם לא יודע, אין איזה גבול, מידה, סימן שעד כאן אני צריך להגיע. אין, אלא בכל הכוחות.

"ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ע"ט. "אצילות ובי"ע")

זה נקרא שהבורא מציל אותו, שהוא רוצה להגיע להשפעה. כמו שעכשיו כולו חושב בכל הכיוונים והפינות איך לקבל, הוא יחשוב רק איך להשפיע, למי להשפיע, במה להשפיע, רק על זה יחשוב ויגדל בכל הרצון הזה דהשפעה יותר ויותר. על זה הוא מבקש, ואז הוא עובר את המעבר מלא לשמה לשמה.

.

שאלה: נראה כאילו לא ניתן לוותר על הרצון לקבל מבלי לסבול. איך אפשר לוותר על הרצון לקבל בלי לסבול?

אם אני נמצא בקבוצה ואם אנחנו מחליטים שאנחנו צריכים ללכת יחד בחיבור בינינו ולרכוש השפעה הדדית זה לזה, אז אנחנו לא מרגישים בזה שום כאב ושום הפסד, כי כל אחד לומד מהחבר וכל אחד מתחזק על ידי העשירייה. לכן אנחנו ביחד מתקשרים בינינו ומבקשים מהבורא, צועקים אליו, מבקשים ממנו שהוא יארגן לנו עזרה, שייקח אותנו למעלה, לדרגה עליונה יותר ולדרגה עוד יותר עליונה. וכך נגיע למטרה, שנוכל להשפיע זה לזה ומבינינו לבורא, והוא נמצא בינינו. הכול נמצא בעשירייה, שום דבר לא יוצא מהעשירייה.

לכן חוץ מלהתקשר בינינו, להצמיד את עצמנו יותר בינינו אין לנו עוד מה לעשות. אפילו כתוב, "מיעוט הרבים שניים", שאפילו שניים יכולים לעשות כזה קשר ביניהם, אבל יותר טוב אם יהיו קצת יותר, חמישה, שישה, עד עשירייה, לא יותר.

אין כאן איזושהי בעיה, רק צריך להבין שכמו שעכשיו אני חושב רק על עצמי וזה הבניין שלי, הבית שלי, המבנה שלי, כך אני חושב על העשירייה, שהיא שלי. אני דואג להם ורוצה לחבר אותם יותר ויותר, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שאת זה אני מבקש מהבורא ואפילו בצורה אגואיסטית אני דואג להם, אני רוצה שכולנו נהיה מחוברים.

לעבור מאני יחיד לכל העולם אני לא יכול, אבל לפחות לעשירייה אני יכול. ואחר כך העשיריות האלה כבר יתרחבו ויתחברו ביניהן, אני לומד מהעשירייה איך לעשות זאת, וכך נגיע למצב שכל העולם ייראה לנו כעשירייה אחת.

שאלה: לאחר שכבר מיציתי את את כל הכוחות בתוך הרצון לקבל כדי לעזור לחברים, כדי לשרת את החברים, אני מבין שאני הופך להיות יותר ויותר רחוק מהבורא, וזה מעורר בי סבל פנימי. האם זהו הרגע הנכון, האם זו התפילה הנכונה?

מצוין. זו עוד לא תפילה, זו הרגשה נכונה, ועל ידי זה שעבדת הרגשת כמה אתה באמת רחוק מהחיבור. עכשיו יש לך גם הבנה, מחשבה, אתה שומע שצריכים לפנות לבורא. תפנה אליו, תספר לו על הכול במילים שלך ותבקש ממנו להיות מחובר לעשירייה בצורה שאין שום רווח בין כולם, בצורה שאתם הופכים להיות כאיש אחד בלב אחד.

תנסה ותראה כמה אתם משתנים על ידי התפילה. אתה תראה עוד באותו יום כמה שינויים, שיפורים ותוצאות יש לך, כמה אתם מתקרבים. שהכול מגיע מתוך החיבור, מתוך ההתקרבות ואחר כך התקשרות ואחר כך התכללות זה בזה. כך זה צריך להיות.

שאלה : מה זה המתקת המלכות?

המתקת מלכות על ידי הבינה, זה נקרא שמלכות היא רצון לקבל, מידת הדין, דבר מאוד חד, מאוד גס, רק רצון לקבל וזהו, דין. ולהמתיק את הדין אפשר על ידי מידת הרחמים, שזאת בינה. לכן כל התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו מחברים מלכות ובינה. לוקחים חלק מבינה וחלק ממלכות ושתיהן עובדות יחד, ועל ידי שיתוף מידת הרחמים בדין אנחנו מתקנים את המלכות.

שאלה: עד כמה חשובה האובייקטיביות בבקשה למען החברים? כי יש פער בין מה שהחבר מרגיש ובין מה שאני חושב שהוא מרגיש.

נכון, אבל אפילו הפרשנות שלך, שאתה מבין אותו, ומרגיש אותו כך, זה בכל זאת מספיק. כי בכל הכוחות שלך, בפרשנות הזאת, בהבנה שלך, בהרגשה שלך, בהתחברות, במידה שאתה רוצה להצטרף אליו, בזה אתה כבר עוזר לו. לא צריכים יותר. את כל היתר, את החיבור האמיתי ומה שקורה, ז הבורא עושה. על זה כתוב "ה'", הבורא "יגמור בעדי". אנחנו מתחילים עכשיו לדבר על חכמת הקבלה המעשית, איך אנחנו עוברים מלא לשמה - מבהמה, ללשמה - להיות אדם.

שאלה: האם השתוקקות זאת תפילה, ואם כן איך אנחנו מכניסים את זה בתוך העשירייה בצורה חזקה?

ההשתוקקות עצמה היא הרגשה פנימית של האדם, זאת עוד לא תפילה. זה שאדם מעביר את זה לתפילה, זאת אומרת לפנייה דרך חברים לבורא, בכך היא הופכת להיות תפילה. אז תנסה את ההשתוקקות לך, את המועקה שלך למה שאתה מרגיש, להפוך דרך הקבוצה, דרך החברים לבורא, אז זה ייקרא תפילה.

תפילה צריכה לבוא לפחות מכמה אנשים יחד, משניים לפחות, רצוי מעשירייה, ממניין, ואז הבורא בטוח שומע ועונה.

שאלה: מה זאת תפילה מעשירייה?

תפילה מהעשירייה זה כשאנחנו כולנו מרגישים את החיסרון. ודאי שבכל אחד מורגש חיסרון באופן קצת אחר, אנחנו לא יכולים אפילו למדוד אותם ההבדלים שבינינו, אבל אנחנו רוצים, אנחנו מבינים שאנחנו רוצים להגיע לחיבור בינינו, כי בחיבור בינינו אנחנו משיגים תכונת לשמה ובחיבור בינינו אנחנו מגלים את הבורא, ומחיבור בינינו אנחנו גם מתחברים אליו ואז לתוך החיבור בינינו הוא יכול לתת לנו מה שאנחנו צריכים, כוח האיחוד, כוח החיבור, הרגשת החיבור, האיחוד עימו, הכול אנחנו משיגים בתוך החיבור.

לכן איחוד-חיבור, זו מילה אחת שצריכה להיות בשבילנו כמגדלור.

תלמיד: האם לכל אחד יש תפילה משלו, מהמצב שלו?

בטוח, כי אף אחד מאיתנו לא דומה לחברו.

תלמיד: איפה כל התפילות שלנו מתחברות יחד, איפה נקודת החיבור?

בבורא. הבורא הוא המקור של כולנו ולכן הוא מבין אותנו ומחבר אותנו וממלא אותנו ומייחד אותנו, הכול הוא. זאת העבודה שלו. לכן אנחנו עוסקים בעבודת ה'.

תלמיד: מה הופך את התפילה שלנו לאחת? כל אחד מעלה את התפילה שלו מהמקום שלו, מה הופך את זה פתאום לתפילה מהעשירייה?

שאנחנו מבינים שאף אחד מאיתנו לא משיג שום דבר חוץ ממה שאנחנו צריכים להשיג, חיבור בינינו על ידי הבורא. אנחנו פונים אליו שיחבר אותנו, אנחנו פונים אליו שימלא אותנו בדרגה כזאת כי אנחנו רוצים להיות כמוהו, להשפיע, דרך כולם להגיע להשפעה שלמה שלנו שאז עוברת אליו.

שאלה: האם כולנו מבקשים אותו דבר, חיבור בעצם?

כן, אבל כל אחד מתוך הכלי שלו. מי מאיתנו יודע עד כמה הוא מרגיש ומבקש חיבור? וכך השכן, ועוד חבר, ועוד חבר. אנחנו לא יודעים, אבל בבורא, שם זה המקור שלנו, שם אנחנו כולנו מתחברים. על זה כתוב "כי בו ישמח ליבנו".

שאלה: אם כל אחד מתפלל מהנקודה שלו, אז כפרט אני צריך להרגיש את העשירייה, את החברים שלי שמתפללים באותו מקום?

אתה צודק, אנחנו נגיע לזה. אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו רחוקים ומתקרבים, ושוב רחוקים ושוב מתקרבים כמו גלים כאלו. אנחנו נרגיש את זה.

תלמיד: האם נרגיש את זה בתוך העשירייה או כלפי כל בני ברוך, או בכל העולם? איפה היחידה הזאת?

היחידה היא במקום שבו אתה נמצא, בעשירייה שלך, זה היסוד שלך. אבל מתוך היסוד הזה אתה תתחיל להרגיש איך שיש לך עוד הרבה מערכות סביבך וכולם רוצים להתחבר גם ביניהם. כמו שיש בגלקסיה מערכות, שמש, פלנטות ויש עוד כאלה וכולן מתחברות לגלקסיה. והגלקסיות מתחברות למולטי גלקסיה. וכך אנחנו הולכים ומתחברים, וכל פעם אנחנו מגלים יותר עומק בתוך הפרט, ויותר רוחב בתוך הכלל, ובזה אנחנו מגלים את עבודת הבורא בתוך הפרט, ואת המהות שלו והגדלות שלו בתוך הכלל, כי אנחנו מתעמקים ואנחנו מרגישים עד כמה הוא ממלא הכול ועושה הכול.

תלמיד: האם בלי הרגשת המערכת הזאת שאתה מתאר אי אפשר להתפלל? אני לא יכול להוציא תפילה מהעשירייה או תפילה שלמה או איזו תפילה שנרגיש כקבוצה בלי להרגיש את המערכת הזאת.

נכון.

תלמיד: האם התפילה הראשונה שלנו היא כדי להגיע למערכת הזאת? ההשתוקקות צריכה להיות בזה שאני רוצה להתחבר ולהרגיש את המערכת הזאת?

אתה מחפש חיבור ומתאר אותו בכל מיני צורות ולזה אתה מתפלל, שאתה רוצה להתקרב לזה שאתה מחבק את כולם, שאתה כולל את כולם, שאתה מבין, מרגיש את כולם. נמצא בקשר הדדי עם כולם. ואז על ידי זה אתה מתחיל להרגיש שאתה ממש ממלא את כל היקום. בכאלו פעולות אתה מתחיל להשיג במקצת את המלכות הכללית.

תלמיד: בינתיים התפילות האלה מביאות לשינוי היחס כלפי המציאות אבל לא את הרגשת הקשר עם המערכת הזו. האם זה יעבור עם הזמן או שתמיד יישאר רק ברמת היחס שמשתנה לי באותו זמן?

לא, אנחנו נתחיל להרגיש את כל המציאות הזאת, נתחיל להרגיש איך שאנחנו יותר ויותר קשורים לשורש של המציאות, שזה הבורא ואיך אנחנו גם רחוקים וגם קרובים אליו, זאת אומרת יכולים כל הזמן לנוע לעומתו ברצון לקבל וברצון להשפיע בכל הפעולות בינינו, ושכל הפעולות שלנו יהיו יותר מכוונות כדי שהוא ישמח מאיתנו. את כול זה אנחנו נצטרך להכיר.

תלמיד: אנחנו אומרים שהתפילה היא מתוך העשירייה לבורא, ואנחנו אומרים גם שמיעוט הרבים שניים.

כן.

תלמיד: האם חייבת להיות איזו פעולה פיזית כשאנחנו יושבים ביחד?

פיזית הכוונה למה?

תלמיד: פיזית גם יכול להיות וירטואלית שאנחנו מתחברים במסכים אבל רואים ושומעים זה את זה ועושים פעולת תפילה או האם יש איזו פעולת תפילה שאני יושב נניח בבית, לא רואה את החברים אבל כולל את החברים, חושב עליהם, על טובתם ומתוכם פונה לבורא, או שזה אסור?

אפשר אפילו לשבת בבית רחוק, יש לנו חברים שנמצאים בצפון ובדרום, בכל הכיוונים של כדור הארץ ומחוברים איתנו חזק וטוב. יש כאלה שנמצאים אפילו בצבא, בבית סוהר, אני מקבל מהם כל מיני פתקים, ואני יודע עד כמה הם קשורים אלינו, כמה כל מילה שאנחנו לומדים חשובה להם. אז המרחק הגשמי לא כל כך משנה. לפעמים הוא מגביל, מגביר את הקשר, ולפעמים הוא מוחק את הקשר, זה כרגיל. יש כל מיני תנאים, אבל בסך הכול מה שכן תלוי זה עד כמה בסך הכול אנחנו כולנו מחפשים חיבור, ובתוך החיבור אנחנו מחפשים את הבורא. ככל שהתמונה הזאת תהיה יותר ברורה, ויותר ומורגשת כחיסרון העיקרי שלנו, זה באמת הכיוון להצלחה.

תלמיד: אתמול דיברנו על לא לשמה, שאם אני משפיע ועדיין הכוונה היא לקבל ומקבל איזה תענוגים, זה גם טוב כי המעשה הוא מעשה השפעה.

כן.

תלמיד: מה הערך של הכוונה? הרי שנים דיברנו על זה שהכוונה היא העיקר והמעשה בכלל לא חשוב, ופתאום אתמול התהפך לי משהו.

אתה עוד תמצא את היחס נכון לזה, אני לא רוצה להגיד לך, זה יתברר.

שאלה: איך אנחנו יכולים כעשירייה להגיע להשתוקקות לחיבור, האם עלינו לדבר בינינו, או שזה משהו פנימי?

על זה כתוב "מכל תלמידי השכלתי", שאני לומד מכל החברים שלי. בהתחלה אני לא רוצה להתחבר עם אף אחד, זה טבעי, אחר כך אני מסתכל עליהם ומתחיל לקנא בהם פה ושם, כי אני מתחיל לשמוע שאלו סימנים של התקדמות רוחנית, אז אני רוצה להיות כמוהם. אני מנסה לעשות פעולות כמוהם ואני רואה שאני לא מסוגל, לא יוצא לי. זה כמו שילד קטן רוצה לעשות איזו פעולה ונופל לו, לא יוצא לו, כך אני רוצה להתקשר בצורת החיבור, רוצה להיות יותר חבר שלהם, ואני מרגיש שלא הולך לי. אולי אני עושה משהו, אבל מבפנים לא, בתוכי אני נשאר כך, אני רוצה לחבק אותם ולא הולך לי, לא הולך.

כך אני לומד יותר ויותר, שומע יותר, שבלי החיבוק הנכון בינינו לא נתעצב כעשירייה. ואם העשירייה היא מאנשים קשים, אז צריכים לתת כוחות גדולים, לכן אנחנו משתדלים לצאת לטיול, לשבת ולעשות ארוחה, לדבר בינינו, ללמוד יחד, ועוד כאלו דברים שאולי בכל זאת הם יקרבו אותנו זה לזה, וכך עושים.

העיקר הוא להתפלל, להתפלל שהבורא יחבר אותנו, כי ודאי שאנחנו בעצמנו לא יכולים. אנחנו יכולים לשבת או לעמוד במעגל, אנחנו יכולים לשיר יחד, אבל חיבור באמת מגיע על ידי המאור המחזיר למוטב. כי החיבור הזה הוא מעין תיקון, כמו תיקון של מערכת אדם הראשון, רק במשהו, בצורה קטנה, ולכן אנחנו צריכים לבקש ולקבל כוח מלמעלה שיחבר אותנו לעשירייה, וכך נתקדם.

שאלה: אתמול חשבתי על המילים שלך כל היום, אמרת שהכלים המשפיעים נמצאים בינינו. אני לא מרגיש שזה כך, אני מרגיש שזה דווקא נמצא בתוך החברים. האם זה נכון?

לא, בכל זאת הייתי אומר שהכלים דהשפעה נמצאים מחוץ לכל אחד, הם כלים של בינה ואנחנו כולנו חלקי המלכות, והבינה צריכה להדביק אותנו זה לזה למעלה מהרצון לקבל שלנו. אומנם כולנו עיגולים קטנים של המלכות, אבל אנחנו דבוקים בינינו על ידי כוח הבינה, וכך אנחנו צריכים להשתדל להתחבר. כוח הבינה הכללי הזה שפועל בתוקפו הוא בעצם הבורא.

תלמיד: אמרת נכון, שכל מיני כאלו עיגולים, הרצונות של החברים, בתוך המרחב הם בשבילי ההשפעה, ואני לא רואה את הדרך איך להצטרף לתהליך הזה. נדמה שיש רק את רצונות החברים ואת יחסי הגומלין בינם לבין הבורא, ואני איכשהו נעלם יותר ויותר מתוך התמונה הזאת ונשארת רק הנקודה שמבקשת עבורם, לתמוך במלכויות הקטנות האלה ובחיבור שלהם לבינה. האם עלי להשתוקק להצטרף, או להיפך, להיעלם ולהשאיר רק את הנקודה התומכת הזו?

אתה צריך להיות המעביר של תכונות הבורא, של תכונת ההשפעה והאהבה, לכל החברים, ממש כמו חוט שקושר את כולם יחד.

שאלה: לפי הטקסט, מהי המתקת המלכות בבינה?

אנחנו מכניסים לרצון לקבל את תכונת ההשפעה, ואז הרצונות לקבל, שהם שונים, יכולים להתחבר ביניהם על ידי תכונת ההשפעה. כמו החוט הזה שעובר מרצון לקבל לרצון לקבל יכול לקשור ביניהם, ואז כולם יתחברו ביניהם ויוכלו לראות שאפשר להשפיע זה לזה, ואז כולם יתמלאו.

שאלה: בהמשך לשאלה הקודמת, לָמה יש אחרי זה הרגשת החושך?

מרגישים את החושך מפני שאין עדיין כלים דהשפעה. האור יכול להתלבש בכלי ולהיראות בתוך הכלי לפי השתוות הצורה, אם אין עדיין כלים דהשפעה, כלומר כוונות על מנת להשפיע, אז האור עדיין לא יכול להאיר.

תלמיד: האם זה מצב טוב אם אני מרגיש חושך, אני בכיוון הנכון?

זה הכיוון הנכון כשאתה מרגיש חושך, כי זה דוחף אותך להגיע לאור. חוץ מזה, החושך מעמיד אותך בשני מצבים, מצב אחד הוא שאתה רואה שאתה נמצא במצב הרע כשאתה בחושך, והמצב השני הוא שאתה צריך ללכת לקראת אור השפעה ולא לאור של קבלה. ולכן החושך הזה שומר שלא תגיע למצב שתרצה את האור, כי החושך מחזיק אותך ונותן לך אפשרות לבדוק ולהבין שאתה צריך לרצות כלים דהשפעה.

שאלה: אם לחבר בעשירייה יש קושי גדול מאוד להגיע לשיעור בוקר וכל העשירייה מרגישה צער על כך שהחבר לא איתנו, האם זאת תפילה?

כן, זאת תפילה אבל אם הוא לא יכול להגיע, לא חשוב מאיזו סיבה, אז התפילה צריכה להסתיים בזה שאתם מצטערים ומבקשים פתרון מהבורא, או שהוא יבריא, או שיעבור יותר קרוב, או שיהיה לו טרמפ, או שעוד משהו יקרה וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר להגיע לשמה מבחינה רוחנית?

שמגיעים לשמה זה שמגיעים להשפעה, למצב שיכולים להשפיע.

שאלה: האם כל רצוננו לעשות לבורא נחת רוח מהחיבור בינינו, וזה נעשה בחיפוש אחריו אבל לא בכדי למצוא אותו, אלא בכדי להנות לו מזה שמחפשים אותו?

נכון.

שאלה: לָמה נעשה לאדם חושך רק כשהוא מתחיל לעבוד כדי להשפיע?

כי לפי הטבע שלנו אנחנו לא מקבלים הנאה מהשפעה.

שאלה: כשנמצאים בלא לשמה יש עדיין חומר דלק אגואיסטי שמניע אותנו לעשות פעולות, אבל מה קורה בדיוק במעבר כששם כבר אין חומר דלק?

קשר עם החברים, ללמוד יותר ויותר מה זה נקרא לשמה, איך אנחנו עוברים מלעבוד לעצמנו ללעבוד למישהו זר, האם אנחנו יכולים לתאר את הדברים האלה?

שאלה: יש לי כוונה לעשות נחת רוח לבורא ואני רוצה להגיע ללשמה, אבל למעשה אני רק מקבל את התענוג שהוא רוצה לתת לי, ואני מרגיש בושה גדולה שחוסמת אותי ולוקחת ממני את התקווה שאוכל אי פעם להידבק בו. מה אני יכול לעשות כדי להתמודד עם הבושה הזו?

בושה היא דבר טוב, תנסה יותר ויותר להרגיש שאתה גנב ואז תקבל את הרגשת הבושה כדי להיפטר מהנטייה לגנוב. תוך זמן מה זה יגרום לך לאיזו הבנה של ההשפעה, אתה כאילו תרצה להשפיע, אתה תבקש מהבורא שייתן לך כוח השפעה ומכך מתחילים. אתם צריכים בימים האלה להתחיל להרגיש שיש לכם נטייה להשפעה, שאתם רוצים לטעום מה זה להשפיע, שיהיה לכם רצון להשפיע ולדעת מה נקרא להשפיע, איך להבין מה זו השפעה, שיהיה לכם איזשהו קשר להשפעה. תחשבו על זה כמה שיותר.

קריין: קטע מס' 14.

"אמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה.

ואפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו שלא לשמה נקרא שקר, ולשמה נקרא אמת. ובזמן שהשקר הוא קטן, היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן, ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה.

מה שאין כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו.

היינו, שאז הוא מרגיש, שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת, היינו לשמה. ורק כאן בנקודה זו, מתחיל את הענין "משלא לשמה באים לשמה"." 

(הרב"ש. אגרת ט"ז)

חייבים לעשות כל מה שאפשר עד שמגיעים להרגשת השקר במעשינו ואז דורשים לעבור לאמת, מלא לשמה לשמה וזה אפשרי רק על ידי ריבוי המעשים.

שאלה: איך לתאר לעצמי שאפשר לבנות את הלא לשמה הגדול ביותר?

אתה עוסק בכל מה שיש לך ברצון לקבל שלך וחושב להתחבר ולפנות לבורא. אתה משתדל לעשות את כל מה שקראת ונראה לך שאתה מבצע את הפעולות האלה. מה עוד חסר לך? חסר לך שאתה בכל זאת לא מגיע ללשמה, להשפעה, אלא אתה עושה הכול מפני שאתה או מפחד שאתה עושה איזה עבירות, או שה' יעניש אותך, או שלא יהיה עולם הבא, או שהחברים יראו כמה אתה קטן ומוגבל וכן הלאה. מתוך הפעולות האלה תגיע לכך שתרצה להיפטר מהמצב שלך, ואז תפנה לבורא ותבקש ממנו שיחליף את הטבע שלך כי אתה רוצה להיות בהשפעה.

תלמיד: איך מתבצע המעבר מתוך הלא לשמה הגדול? לאן בדיוק להעביר את המיקוד שלי?

אתה רוצה לפחות באותו הכוח בו עבדת בלא לשמה, עכשיו לעבוד בלשמה.

תלמיד: מה זה בדיוק אומר שאני מוכן לעבוד בלשמה עם אותו הכוח?

נגיד שהייתה לך מסעדה ואתה הכנת מזון ומכרת סעודת צהריים לכל אלו שבאו, ועכשיו אתה רוצה לעשות אותו דבר אבל בלי לקבל מהם תשלום אלא רק כדי לתת להם. אתה עושה בדיוק את אותם הדברים שעשית קודם ומחלק להם אבל רק כדי להשפיע.

תלמיד: האם צריכה להופיע כאן איזו אהבה נוספת כלפי החברים?

בוודאי, אתה מרגיש שעכשיו אין לך אהבה אליהם. היתה לך אהבה לכסף ואילו עכשיו אתה רוצה לעבוד בלי תשלום, בלי שכר. איך לעשות זאת? אתה צריך שהבורא ייתן לך כוח לעבוד ללא שכר. למה? כי לעבוד לגמרי ללא שכר אתה לא יכול, אלא ללא שכר זה נקרא ללא שכר בכלים דקבלה, אבל בכלים דהשפעה אתה יכול לקבל שכר. לכן אתה רוצה להידמות לבורא, לגרום לו נחת רוח, להרגיש כמה אתה גורם לו נחת רוח ובשבילך זה יהיה השכר. זה נקרא "בעל מנת להשפיע".

תלמיד: איך ניתן להרגיש זאת, איך הוא נותן לך להרגיש שהוא נהנה?

אם אתה עושה זאת באמת למען הבורא, אז תתחיל להרגיש אותו ואיך הוא נהנה ממך.

שאלה: מתי מגיעה הנקודה שהאדם מרגיש שהוא רוצה ללכת בדרך לשמה?

מתי, אני לא יודע, הכול תלוי בבורא. מתי שהבורא רואה שאתה כבר נמצא בתנאים נכונים כדי להגיע ללשמה הראשון. זאת אומרת, שיש לך קבוצה, יש לך סדר לימודים, אתה מסוגל ומסודר ולכן אפשר לתת לך נקודת קשר ללשמה.

תלמיד: לא מספיק רק רצון, אלא צריך לסדר גם תנאים בעשירייה?

ודאי. מה זה רצון? התנאים שאתה מסדר סביבך, הם מצביעים על כך שהרצון נכון.

שאלה: הדוגמה של המסעדה, לא ברור מה זה לא לקבל את השכר בזה שהוא מכין להם?

אתה מקבל שכר, אתה נהנה מזה שאתה מהנה לכולם ודרכם אתה מהנה לבורא.

תלמיד: אבל זה בלי לקבל את תשלום שנהוג במסעדה, זה נראה לא אמיתי, זה מרגיש שקר.

למה שקר? נניח שכל אלה שבאים אליך הם קרובים של הבורא, ואתה דרך זה שאתה נותן להם, אתה מהנה לו, כי הוא בעצמו לא מקבל כלום.

תלמיד: אבל אני כאילו מרמה בזה שאני לא רוצה לקבל תשלום, כי אני רוצה להשפיע לבורא.

למה זו רמאות? אתה באמת רוצה להשפיע לו או לא?

תלמיד: אני רוצה להשפיע לו, אבל איך אני יכול לדעת בוודאות שאני משפיע לו, אם אני לא מקבל. כי דווקא על פני קבלת התשלום אני מרגיש שהייתי יכול להגיד שאני עובד בלהשפיע לו.

לא.

תלמיד: אם הטבע של הרצון לקבל מתבטל כאילו, אז איפה ההתנגדות, ההתגברות, היגיעה מעליו?

התגברות היא בזה שאתה עושה את כל אותה העבודה הקשה כדי להאכיל את כולם, ולעצמך אתה לא דורש שום תשלום, כי זה הופך להיות לתשלום בעצמו.

תלמיד: יוצא שאני לא מעביר את הטבע של הרצון לקבל, לקבל תשלום מהקשר עם הבורא.

אני לא מבין את הדברים.

תלמיד: אם הייתי מקבל כסף, אז הייתי אומר שהכסף הולך לרצון לקבל, אבל אני עושה כדי שהקרובים של הבורא ייהנו. אבל אם אני לא מקבל כסף, אז אני רוצה לקבל קשר עם הבורא.

למה זה לא טוב שאתה רוצה לקבל קשר עם הבורא? הרי אתה רוצה דבקות בבורא.

תלמיד: אבל אני רוצה למשוך מזה הנאה, אני רוצה לקבל שכר מהקשר.

הנאה זה משהו אחר. אני רוצה לקבל הנאה בזה שהבורא נהנה ממך, אתה רוצה להביא לו הנאה ותענוג.

תלמיד: והוא נהנה רק אם אני פועל בלי שום תמורה אחרת?

כמו אורח ובעל הבית.

תלמיד: זה מרגיש קצת אחרת, כי אני הוא זה שפועל, אני הוא זה שמכין, לא הוא הכין.

אז מה? ואז אתה באמת יכול לתת, לתרום, למסור את זה לבורא, יש לך ביד מה לתת. ואם אתה לא נותן אלא אתה תקבל, אז במה אתה משפיע?

תלמיד: ואיך אני יכול לדעת שאני בטוח עושה את זה עבורו אם אני לא מקבל שום שכר?

לפי התגובה שלו. האם עשית פעולה נכונה או לא נכונה, זה לפי התגובה שלו.

תלמיד: והתגובה שלו מתבטאת בכלים החיצוניים אליי?

מתבטאת בהרגשה שלך, בדבקות אליו.

שאלה: האם אפשר לומר שבשלב הראשון אנחנו מרגישים קודם את החסרונות של חברים ואחר כך את התגובה מהבורא, ובשלב הבא, זה כבר אור חוזר מתוך ליבם של חברים ואי אפשר להבחין של מי בדיוק הלב מבין החברים, ולאחר מכן אנחנו מגלים את האור החוזר של כל העשירייה יחד?

כן, יש משהו במה שאתה אומר, זה עוד צריך להסתדר אבל הדרך נכונה, הכיוון נכון.

שאלה: רב"ש נותן את הדימוי של השקר הגדול והקטן, שבשקר הקטן אנחנו עובדים בעשירייה בביטחון מלא שאנחנו מתקדמים בדרך האמת, בדרך הנכונה. אז איך קורה בעשירייה המעבר בין השקר הקטן לבין השקר הגדול, מה זה בדיוק השקר הגדול בעשירייה שמתוכו כבר אנחנו יכולים לגלות בצורה אמיתית את העבודה בהשפעה?

יש שקר שנראה לנו כגדול או כקטן, וביחס שלנו, ברגישות שלנו אליו אנחנו יכולים לזהות אותו. עם שקר קטן אנחנו יכולים איכשהו להישאר, אבל משקר גדול אנחנו רוצים להתנתק, זה כל העניין. תהיו יותר גמישים ותיראו עד כמה הכול ישתנה כמו בחיים שלנו.

תלמיד: אנחנו עובדים בעשירייה ופתאום אומרים לנו שכל מה שאנחנו עושים זה שקר.

אז מה?

תלמיד: האם זה יכול להניע אותנו, לזרז אותנו?

בטח, אם אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בשקר, והשקר הוא בדרך, דרך שקר מספר 1 ו-2 ו-3 אנחנו מגיעים למטרת החיים. אנחנו מקבלים כל פעם את הדברים האלה כדברים טובים וזה מתגלה לנו ויותר ויותר. אין ברירה, אנחנו יוצאים ברצון לקבל ההפוך מהבורא, ועכשיו אנחנו מגלים עד כמה אנחנו הפוכים ובאיזה מצבים אנחנו מתקרבים, ולכן יש כאן התקדמות, שמחה.

שאלה: אם אנחנו נדע מה זה שקר יש איזו פעולה בעשירייה כדי לראות את השקר עוד יותר טוב?

רק על ידי חיבור יותר קרוב בינינו אנחנו יכולים לראות את השקר יותר חזק.

שאלה: האם האדם צריך לעבוד, לשקר לעצמו ולעבוד בלא לשמה כדי שאחר כך הוא יוכל להשקיע יותר כוחות, זה התנאי?

כן, אני לא יכול לעבוד בלשמה בלי להיות מחובר עם הקבוצה.

שאלה: מה זאת אומרת, שהאדם עסק בתורה יומם ולילה?

שכל פעם, כמה שאפשר, הוא רוצה להפעיל פעולות השפעה לקבוצה שלו ואולי אפילו לכל העולם, תמצית התורה היא "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: בקטע הוא מדבר על להגדיל את הלא לשמה, לשמה. ואנחנו, כל המאמצים שלנו הם כל הזמן זה לשמה ולבקש עבור החברים.

נכון.

תלמיד: ופתאום הוא אומר, לא, תמשיך בשלא לשמה ותגדיל את המצב הזה.

לא, אתה צריך להשתדל תמיד ללכת להשפעה ולחיבור. אבל בדרך אתה רואה עד כמה אתה נמצא בקבלה ובחוסר חיבור. זה לא נורא, תמשיך כמה שאתה יכול ואז אתה תגיע לכאלו מצבים של חוסר חיבור, חוסר השפעה שאתה לא תוכל לסבול את זה, וו זה יכוון אותך נכון.

תלמיד: זאת אומרת לא לבקש, לא להגדיל את זה בכוח, אלא זה קורה לבד.

אם אתה עושה את זה נכון בכל הזמן בחיבור בקבוצה, אפילו שהחיבור הוא לא נכון, זה יביא אותך לנקודה נכונה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגדיל את השקר, אבל האם אנחנו צריכים להרגיש ביחד את השקר כמשהו רע בינינו, משהו קשה בינינו?

לא. ככל שאנחנו יותר מתקדמים אנחנו נוכל להגדיל את השקר בצורה יותר קלה, יותר מהירה.

שאלה: כשאדם מרגיש צער שהוא מדבר על השפעה והוא לא שם, הוא מאוד רחוק מזה, ועדיין אין לו את התפילה. מה חסר לאדם?

כדאי לו ככל האפשר יותר להתחבר לחברים. שינתק את עצמו מעצמו וכאילו שנכלל בהם. וכך יתקדם מהר.

תלמיד: הצער הזה בא לרגעים. הוא צריך להיות תמיד בשביל התפילה או שהוא בא והולך, בא והולך?

הוא בא והולך. כן.

שאלה: כשהעשירייה עושה מעשים, נפגשת, עושה סעודות וכולי. הרב"ש אומר לקחת את זה כאומדן לעבודה שלה. האם היא יכולה לקחת את זה, ואם כן, איך היא באמת עושה את זה, מה נחשב לשקר ומה נחשב לאמת?

אני לא יכול להגיד לך. צריך לראות לפי המצב. מה זה לקחת לשקר ומה לאמת? לפעמים השקר הוא אמת והאמת שמרגישים היא השקר. אז אנחנו צריכים כל הזמן להיות בקשר עם החברים ו"בדיקת הצפון", מה שנקרא, הכיוון הנכון, לפי זה בודקים. לא איפה אני חושב שאני נמצא אלא איפה אני מעמיד את זה לפי הקבוצה.

תלמיד: כותב הרב"ש, "היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן, ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה."

זו הנקודה השקרית של האדם, פה הרצון לקבל משקר לו. הוא לא באמת הולך בלשמה. איך עכשיו כשאנחנו עושים זומים שלוש פעמים ביום, נפגשים, עושים פעולות בינינו - יכולים לדעת שאנחנו באמת עושים פעולות לשמה ולא משקרים לעצמנו?

אתם לא תדעו עכשיו. עדיין אתם לא יכולים להבדיל ולכן יש לך שאלה כזאת. אבל עוד מעט, ממש עוד כמה ימים, אתם תתחילו לזהות את זה יותר.

שאלה: כשאנחנו לא בלא לשמה, ברגע שאנחנו בלשמה איך אנחנו יכולים להגדיל את הדבקות בבורא?

דרך חברים. הדבקות היא תמיד דרך איחוד בין החברים.

שאלה: ענית שהשקר הגדול הוא שקר כזה שאתה לא יכול להשלים אתו. כשאני מביט בחברים שלי אני כל הזמן מרגיש את העליונות שלי כלפיהם ואני לא מצליח לתאר לעצמי מה צריך לקרות כדי שאני עד כדי כך אשנא את הרגשת העליונות שלי, שאתחיל לצעוק, מה בדיוק צריך להתרחש כדי שזה יקרה?

מה שצריך לקרות זה שאתה תרגיש איך החברים לא מכבדים אותך, מזלזלים בך, כמה אתה לא מצליח, לא מבין, רחוק מהם וכולי. ואז הכול יסתדר.

שאלה: אני רואה שהשקר זה כלי נוסף בעבודה שלנו. כלפי מי אנחנו משתמשים בכלי הזה, כלפי האגו שלי או משהו אחר שאני אוכל להועיל לעשירייה?

הכול אך ורק ביחס לאגואיזם שלי.

קריין: קטע מס' 15.

"הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו. 

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש." 

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ב)

בעצם אין הבדל בין אהבת הבריות ואהבת ה'. על אהבת הבריות אנחנו יכולים לעשות פעולות ולהגיע על ידן לאט לאט לאהבת ה', לאהבת הבורא, כי הבורא הוא אבסולוט. ולכן כלפיו צריכות להיות התכונות שלנו כבר מתוקנות בצורה יציבה סופית. מה שאין כן, כלפי החברים אנחנו יכולים כל הזמן להיות בכל מיני מצבים משתנים.

קריין: קטע מס' 16.

"ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמיי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לעניין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה"."  

(הרמב"ם. "משנה תורה")

שאלה: האם כלפי העולם יש הבדל בתועלת בין פעולות שהן לא לשמה ולשמה?

אם אני עושה פעולות בהתאם למה שהבורא ממשיך לכל העולם או בניגוד לזה? ודאי שיש הבדל. אם אני עושה את זה יחד עם הבורא, אז אני ממשיך את הקו שלו על מנת להשפיע נחת רוח לכולם, להביא אותם יותר לחיבור, יותר לאמת. וכך כל העולם מתקדם. ואפילו אם אני פועל באותם המקומות, ובאותם השטחים שבהם הבורא לא מסוגל לפעול ואני כן מסוגל.

שאלה: האם ניתן לומר כך על כל הדתות העולמיות.

אני לא מצאתי בשום דת משהו שמקרב את האדם לאמת. זאת אומרת, על מנת להשפיע לכולם. ההפך. כל הדתות הן כולן משרתות את האגואיסטים, את הממשלות, את השרים והמלכים ולא לאמת, לא להשפעה, לא לאהבת הזולת. כל הדתות כולן כאחת. ומי שמנהל את הדתות גם מנהל אותן ואת כל בני האדם רק מתוך יחס אגואיסטי.

שאלה: לפי הקטע שקראנו עכשיו, האם אפשר מתוך הרגלים שאנחנו עושים בסופו של דבר לרכוש את תכונת ההשפעה?

מתוך הרגלים אתה לא יכול לרכוש תכונת ההשפעה כי אין לך שום דבר להשפיע.

תלמיד: כי הוא כותב שמתוך זה שמתחילים מיראה כשקטנים לאט לאט מתרגלים ובסוף משיגים את תכונת ההשפעה.

לא, אתה בכל זאת תצטרך לעבור משבר, שאתה כולך מתכונת הקבלה ומטרת החיים שלך נמצאת בצד השני בתכונת ההשפעה, ואתה צריך כאן את עזרת הבורא מלמעלה שיעשה לך את המהפכה הפנימית.

תלמיד: כל התהליך שאתה מצייר עכשיו, נניח אני מתרגל להגיע לשיעורי בוקר, אני מתרגל להשתתף בפעולות של העשירייה, אני מתרגל ככל האפשר לתת את עצמי למען הקבוצה בלי שום כוונה ובלי שום כלום.

אין דבר כזה שאתה עושה משהו בלי שום כוונה ובלי שום כלום, מה אתה ממשיך את השקר? כי את כל הפעולות שאמרת שאתה עושה, אתה עושה בעל מנת לקבל פרס.

תלמיד: נכון כמו כל בן אדם שעושה פעולות.

אז מה יש לך לכל אדם, מה אתה כבר רוצה להסתתר אחרי הכול?

תלמיד: האם מתוך כל הפעולות האלה שאני עושה על מנת לקבל פרס אני מרגיל את עצמי לפעולות כאלה מסוימות, זה מייצר בסוף את התהליך שתיארת?

לא, כי אתה עושה כדי לקבל פרס.

תלמיד: ברור שאני עושה על מנת לקבל פרס, אפשר לעשות משהו שלא על מנת לקבל פרס?

מה אני אעשה, אני אשתדל יותר טוב.

תשתדל.

שאלה: אני מבין אם הוא מרגיל את עצמו לעשות אותן פעולות שהן גם כך על מנת לקבל. אז איפה פה בכלל גישת ההתקרבות ללשמה?

אין, כי רק אם הוא עושה את זה עם החברים, עם כולם, אז יש לזה פעולת המאור המחזיר למוטב ואז הוא מתקרב לזה, אבל בכל זאת שמתקרב לזה, הוא יצטרך להבין שהוא נמצא בצורה ההפוכה ואז יהיה לו משבר. ובכל זאת הוא ישתדל להתהפך ולהתחיל לבקש מהבורא תכונת ההשפעה, תכונת החיבור, אחרת זה לא ילך.

תלמיד: כלומר התקווה היחידה היא רק לפעול דרך החברים ולא משנה מה אנחנו עושים.

גם זו לא תקוה היחידה.

תלמיד: אז מה?

נכון שזו הפעולה הנכונה, אבל הוא יצטרך להבין שהוא נמצא בצורה ההפוכה מהרצוי.

תלמיד: מה ההבדל בהבנה?

מה שהוא רצה לשאול שמתוך ההרגל אפשר להגיע ללשמה.

תלמיד: ואני הבנתי שמתוך ההרגל אנחנו לא נגיע ללשמה.

כן.

תלמיד: אז אם אנחנו בכל זאת עושים את ההרגל הזה, מה הוא כן נותן לנו?

שהפעם אתה תרגיש שאתה עושה לא נכון, שהעיקר עבורך זה להחליף את הכוונה, שכל הפעולות שלך הן שקריות.

תלמיד: וזה מה שמקבלים על ידי ההרגל בסביבה ועל זה המאור משפיע ונותן את ההרגשה הזאת?

אם זו סביבה נכונה אז אתם תקבלו דרך הסביבה את המאור המחזיר למוטב שהוא ייתן לכם הרגשת השקר.

אחרת כולם היו מגיעים ללשמה. למה בכל חברה אי אפשר? או כמו ששאלו לפני כן בשאלה על הדתות?

שאלה: מהו המשבר הזה שהאדם צריך לעבור בתוכו לפני לשמה?

שכל הפעולות שלו, המחשבות שלו, כול מה שיש לו, זה הכול על מנת לקבל ובצורה כזאת אם הוא ימשיך, הוא ימות ללא חכמה.

תלמיד: איך הוא שורד את המשבר הזה?

זה כל אחד עובר בצורה משלו, מסדרים לו מלמעלה שבכל זאת הוא ימשיך. אם יש לו הכנה, אם יש לו קבוצה, אם יש לו כוח, אם הנשמה שלו היא גבוהה, אז הוא הולך קדימה מאין ברירה.

שאלה: במעבר לקראת הלשמה, מהו תפקיד ההפצה, איזה תפקיד משחקת ההפצה במעבר ללשמה?

זה עוזר מאוד לאדם, כי בזה שהוא מפיץ הוא מצרף עוד ועוד נשמות שבורות לתיקון.

שאלה: ענית לחבר, כשאתה מרגיש שהחברים רואים אותך כשפל אז הדברים יסתדרו?

לא זה בכלל לא, אלה היו כמה מילים מאותו משפט אבל מה שרציתי להגיד זה לגמרי לא מאותו התוכן.

תלמיד: אז אם אתה מרגיש כך, האם זה מה שמגן עליך למעשה מאהבה עצמית?

לא, אנחנו עוד לא יכולים להגיד מה עושה הבורא כלפי אהבה עצמית של האדם, אנחנו נצטרך ללמוד עוד מערכות.

תלמיד: כתוב בציטוט כשאין לך תקווה לשכר בחזרה, איזה תענוג שנתפס בעיניי כצמצום אז בנקודה הגבוהה הזאת הוא כותב מתחברים אהבת ה' ואהבת חברו לאחד ממש?

כן.

תלמיד: האם צריך משהו נוסף מעבר להגבלה שלא יכול לקבל שום הארה חזרה אליו, כדי לגלות את החיבור הזה?

אני לא כל כך מבין מה שאתה שואל

תלמיד: כשאני קורא את הקטע ברור לי מאוד שיש איזו נקודה של צמצום מוחלט, של אהבה עצמית ושל תענוג ויש מאבק קבוע באדם שהוא מבין איפה הוא נמצא והוא מרגיש שחסר לו ברצון לקבל, אבל הוא לא רוצה שהחיסרון הזה יתמלא כי הוא מבין ומרגיש שזה ירחיק אותו מהבורא אז הוא מצמצם את ההרגשה הזאת או ההרגשה לגמול.

על איזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: כתוב שבנקודה הגבוהה הזאת מתחברים אהבת ה' ואהבת חברו לאחד ממש. אני מרגיש כאילו משהו חסר בין שני המצבים האלה, צריך עוד משהו כדי להיות מסוגלים לגלות את האהבה הזאת?

אני קורא מספר חמש עשרה.

"הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום," לבורא "הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחברו. 

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה," מחוץ לאדם "בלי שום תקוה של אהבה עצמית." שזה חוזר אליו "כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה." אם הוא עושה את זה מחוץ לעצמו אז גמרנו, או שזה הבורא או חברים לא חשוב למי, זה הולך מחוץ לאדם, לא מורגש בו שהוא מקבל "אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש."  כי זה נעשה מחוץ לאדם. (בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ב)

קריין: קטע מס' 17.

" רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים."

(משנה. מסכת אבות, פרק ו')

שאלה: קראנו את שמעתי כ' ושמעתי ה' על עניין התיקון הגדול שאתה עובר, לעבוד באמונה למעלה מהדעת ואתה לא מקבל בזה טעם. נשמע שיש כאן מעין עבודה בטעם עפר, בלי רצון לקבל, ובלי טעם והשפעה. האם זה נכון שיש מעבר שאין בו שום טעם שצריך לעבור?

אנחנו מפסיקים להרגיש בכלים של קבלה שרגילים לקבל בהם טעמים, ועוברים לכלים של השפעה. זה כמו שיש לך שני ילדים לפניך, הילד האהוב שלך והילד של השכן שאין לך אליו שום קשר, שום רגש. יש לך סוכרייה אחת. האם אתה נותן את הסוכרייה הזאת לילד שלך, או נותן אותה לבן של השכן? יש הבדל. האם אתה צריך להתגבר, לחלק חצי חצי, או לתת אותה דווקא לבן של השכן? אנחנו צריכים להבין איך אנחנו יכולים להתנהג.

תלמיד: בשאלה על הסוכרייה והבירורים האלה, בתהליך של מעבר לכלים דהשפעה, אז התפילה היא שעוזרת?

אתה צריך לפני זה להתפלל לבורא שייתן לך יחס שווה לילד האהוב שלך ולילד של השכן, ושיהיה לך ממש אותו יחס לשניהם, אז תדע מה לעשות, ונאמר שאת הסוכרייה אתה לא יכול לחלק.

תלמיד: אבל בשלב הזה אין לי שום טעם כי אני לא נהנה, אני לא יכול לתת לילד שלי, אני כבר לא בקבלה, ואני גם לא יכול לתת לילד של השכן כי אני לא בהשפעה.

הפתרונות באים אחר כך. קודם תבין את המצב.

שאלה: לא ברור למה בקטע האחרון כתוב שהוא לומד ולא מקיים, למה עוסק בתורה ולא מקיים?

זה מפריע לך?

תלמיד: זה נשמע תיאורטי.

לא ולא, הלימוד כולל את כל המעשים בדרך כלל. בפרט אם מדובר במשנה, אתה יודע מתי כתבו את המשנה?

שאלה: מה בדיוק המטרה של הגופים האלה שנמצאים כאן לידי, אם המטרה היא להגיע לשמה בכלל?

אתה לא יודע למען מה אתה נמצא עם עוד אנשים, מה תפקידם כדי להגיע ללשמה?

לי אין מה להגיד אתה צריך להיכנס למאמרי רב"ש ולקרוא את כל הדברים האלה ממש עוד ועוד כמה פעמים, ואז אתה תבין למה אדם לא נברא אחד אלא שיש מיליארדים, ואת מטרת הבריאה משיגים דווקא בחיבור של המיליארדים האלה כאיש אחד.

תלמיד: אם אני יכול להיות לבד ואגיע להרגשה שאני באמת צריך להגיע ללשמה ואז אשפוך את התפילה שלי, אז למה יש לנו את כל הדברים כמו פגישות וכל המאמצים שאנחנו עושים?

מפני שמקובלים כתבו לנו על זה. מקובלים כתבו לנו שאנחנו כך צריכים להתנהג וכך אנחנו מתנהגים. בלי להכניס לזה הרבה את השכל שלנו, כי השכל שלנו לא שווה כלום אלא מה שהם כתבו, כך אנחנו משתדלים לקיים.

שאלה: אני רוצה להשפיע לחברות שלי אבל אני ערה למודעות שאני נמצאת ברצון לקבל, האם עליי להגיע להרגשה שאני רוצה להפסיק לקבל לעצמי?

כן, ומתוך זה את יכולה להשפיע לחברות.

שאלה: כאשר אנו מבינות שאנו משקרות, באילו פעולות עלינו לנקוט כדי להגיע לאמת?

רק פעולות לכיוון החיבור, אנחנו לא צריכות שום דבר נוסף, רק חיבור.

שאלה: בג' תנאי התפילה נאמר שהאדם חייב להאמין שהבורא רוצה ויכול לתת לו מה שהוא מבקש. למה אני לא מאמינה שאני יכולה להגיע ללשמה ולבנות את התפילה הנכונה?

תנסי ותראי אם את יכולה או לא, ואם לא, אז תפני לחברות שיעזרו לך. בכל מה שאדם לא יכול לעשות, הוא צריך לפנות לקבוצה והקבוצה יכולה לעזור לו, להוציא אותו מכל מצב רע.

שאלה: אם איננו יכולים לכלול יותר מעשרה בלב ובמוח שלנו אז מה זה אומר שעלינו להתכלל בקבוצה העולמית כולה, איך לכלול את כל הכלי העולמי בתפילה?

שם ההתכללות היא אחרת, שם אנחנו נכללים מהעשירייה שלנו לעשיריות אחרות, אז כבר יש לנו מבנה של כלי שלם ולכן אין שם הגבלות איך להתחבר.

שאלה: מה גורם לי לראות את הבורא בחברות שלי, האם זה הניצוץ האלוהי שכבר חי בתוכי?

הוא חי לא בתוכך, הוא חי בתוכן, בתוך החברות שלך, שם נמצא הבורא וכשאת רוצה להתחבר איתן, האמת היא שאת רוצה להתחבר עם הבורא, לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: כתוב "ביום ובלילה" האם הוא מתכוון מילולית או שמדובר בשינוי מצבים?

מדובר בשינוי מצבים.

שאלה: כתוב "ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה.", מה זה אומר להאיר את עיניו?

שהאדם יראה איפה הוא נמצא, באיזה מצב.

שאלה: מהי הבדיקה שעל האדם לעשות כדי לבדוק אם הוא מחובר נכון לחברים?

רק להיות איתם בחיבור.

(סוף השיעור)