שיעור בוקר 24.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

 

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, תת נושא "מקוצר רוח ומעבודה קשה", קטע מס' 104.

מקוצר רוח ומעבודה קשה

""עבודה קשה" בעבודה נקרא, שקשה להתגבר ולצאת מתועלת עצמו, ורוצה לעבוד רק לתועלת עצמו. והוא נקרא רשע כידוע, שהוא שואל, "מה העבודה הזאת" של דלהשפיע "לכם", כלומר מה תרוויחו מזה. וידוע, ש"רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא, שעבודה קשה נקרא "מרור", שהאדם טועם טעם מרירות בזה, שמוכרח לעבוד לתועלת עצמו."  

(הרב"ש. 524. "מהו בלע מרור לא יצא, בעבודה")

יש לנו מצב בהכרת הגלות בזה, שאנחנו נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל שלנו, האגו שלנו לא נותן לנו אפשרות לחשוב על החברים, על החיבור, על הבורא ואנחנו מרגישים את הכובד הזה, את העבודה הקשה לברוח מהמחשבות וכל מיני פעולות שקושרות אותנו דווקא לרצון לקבל שלנו.

ולכן, ככל שאנחנו רוצים לצאת משליטת הרצון לקבל ולא לחשוב על עצמנו, אנחנו כל הזמן חוזרים למחשבות על עצמנו ולא יודעים איך להפטר מזה, זו העבודה הקשה. וההיפך, הרצון לקבל שלנו כאילו שואל אותנו, "מה העבודה הזאת לכם?" כלומר, "מה אתה רוצה, לא לחשוב על עצמך, אתה רוצה להיות חופשי מדאגה על עצמך? אז על מי תדאג, אתה תמכור את עצמך כעבד".

התקופה הזאת נקראת "תקופת הגלות" והשאלות האלה לא עוברות מהר. הרבה הרבה זמן עובר על האדם עד שהוא מתחיל להכיר איך הוא צריך לעבוד עם השאלות האלה, איך להתעלות, "לתת בשיניים" מעל כל המחשבות האלה שמתעוררות בו, עד שהוא צועק והבורא שומע סוף סוף את הצעקה ומוציא אותו מתוך הדאגות על עצמו.

שאלה: המרירות היא מזה שהוא מוכרח לעבוד לתועלת עצמו או מזה שההשפעה גם היא מרירה לו?

ודאי, כל הזמן יש לו מחשבות שהבורא שולח לו דווקא על עצמו, ואז המחשבות על השפעה הן רחוקות מהאדם.

תלמיד: איפה מורגש הקושי, בזה שהוא לא יכול, שהוא מוכרח לעבוד לתועלת עצמו או מזה שההשפעה בעצמה מרה לו?

גם זה וגם זה יחד. כי אני לא יכול לחשוב על האחרים, אם כי אני יודע שכך צריך להיות, אחרת אני לא ארגיש שאני נמצא בגלות, באיזה מצב מיוחד. כי כל מצב אני מודד אותו כלפי המצב ההפוך ממנו. אז אם אני יודע שאני צריך להיות במחשבה על החֵבְרה, על החברים, על בניית הסביבה כי בתוכה, ברגע שאני נכלל בחברה הזאת אני עולה למדרגה הבאה.

כך אני עולה במדרגות ההשפעה ועוזר לחברים יותר ויותר, זו העבודה שלי. אבל על אף זאת שאני יודע, יחד עם זאת אני דואג על עצמי ושוב נופל למחשבות ודאגות פרטיות שלי, על רוחניות פרטית - מתי אני? מה איתי? איך הבורא כלפי? ובצורה כזאת שאני רואה שאני לא יוצא מזה.

עד שמגיעים הזדמנויות, מצבים שאני יכול להתחבר עם החברים באותם רצונות, מחשבות ונטיות, וכולנו יחד ממש מחייבים את הבורא שיעזור לנו, שיוציא אותנו מהגלות שאנחנו חושבים רק על עצמנו. כך אנחנו מתקדמים, זו עבודה קשה, אנחנו רוצים להתגבר ולצאת מהדאגה על עצמנו ובינתיים לא מסוגלים.

שאלה: האם הרגשת הגלות זה אחד הצעדים הראשונים לקראת בניית המסך?

כן, ודאי. קודם הרגשת הגלות וצעקות ובקשות כלפי הבורא על החיבור בינינו, על התפילה שלנו. עד שאנחנו מגיעים לתגובה, הבורא שולח לנו כבר מצבים יותר מתקדמים ופעם אחר פעם, כך מתעוררים יותר ויותר לעומק, יותר צמוד אליו ונעשים כשותפים - גם בינינו וגם עם הבורא.

שאלה: מה לעשות באופן פרקטי אם אין טעם בעבודה?

לחשוב, לדון באיזה מצב אנחנו נמצאים ולמה אנחנו יכולים להגיע אם לא נעשה שום דבר או אם נפעל בצורה מסוימת. מובן שאין טעם. כיוון שאנחנו לא יודעים, במיוחד אלו שנמצאים בשלבים ההתחלתיים של הלימוד, הם לא מבינים, לא יודעים, לא מרגישים איפה הם, עם מי הם בקשר, על מי הם משפיעים, מי משפיע עליהם. עוד להם אין את ההרגשות של ההימצאות באיזה קשר עם הבורא. אבל בהדרגה זה יגיע.

שאלה: אהבה אגואיסטית בכוונה על מנת לקבל היא הסיבה לגלות מצרים. אבל אני לא רוצה לחשוב על זה, נניח ואני מתנתק לרגע, אומר שאני רוצה לחפש את נקודת האהבה לחברים ושוב פעם שוקע. איך להעלות את חשיבות העבודה בעשירייה על מנת שנשתתף בה יחד?

אין לנו שום מוצא, דרך אחרת, שום שיטה אחרת לצאת מהאגו, אלא דרך הקשר עם החברים, זה צריך להיות לנו ברור. אנחנו יכולים פשוט להסתכל על זה ולחקור, בעולם שלנו אין שום מערכת קשר בין בני אדם, בין אדם לטבע מלבד הקשר עם החברים שלומדים יחד איתך, שיש להם את אותה המטרה ויכולים לעזור זה לזה בצורה הדדית. אז ההדדיות הזאת שהם יכולים לתמוך אחד בשני, דווקא זה העיקר שיכול להרים אותנו, להעלות אותנו למדרגה הבאה.

תלמיד: בתחילת הדרך נדמה לאדם שהעבודה הקשה היא העבודה למען הבורא. איך האדם מגיע למהפך הזה שהעבודה הקשה היא דווקא לשרת את הרצונות האישיים שלי שאין להם סוף, שאין להם מוצא? איך המהפך הזה קורה?

זה מתבהר בהדרגה ואז פתאום מופיע. זה הגבול של היציאה ממצרים, כאשר האדם כבר לא נמצא תחת שליטת האגו, שליטת הפרעה, אלא תחת שליטת הבורא.

תלמיד: אם אנחנו מפסיקים לקשור את ההתפעלויות שלנו לפרעה, את כל מה שאנחנו מרגישים בתוכנו, זה הופך לחומר בניה?

אני בכלל לא מבין את הגישה שלך, היא מוזרה מאוד. אל תחלק את עצמך לכזה ולכזה, פשוט תפעל. תשאל פחות שאלות ואז הכול יצליח.

תלמיד: אני אשאל רק פעם בשבוע.

נראה לי שאתה כאילו בונה תאוריות, תוכניות, רוצה לשלב את הכול יחד. אני בינתיים לא ממליץ לך לעשות את זה, הם מקבעים אותך למקום.

שאלה: מהי העבודה המעשית שעלי לעשות כדי להפחית את הדאגה לעצמי? האם בצורה מלאכותית להתפלל עבור החברים זאת אפשרות?

כן, זו גם אפשרות, דאגה על החברים במקום דאגה לעצמך, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אבל לא שאתה בדאגה לחברים מחליף את הדאגה לעצמך, כי אתה כולל את עצמך בתוך החברים ולכן כך אתה ממשיך, זו הרחבת הדאגה על העולם.

קריין: קטע מס' 105, כותב הרב"ש:

"ענין עבודה קשה, היה זה שעם ישראל היו רוצים לצאת משליטת המצריים, שנקרא אהבה עצמית, שבזמן שהתגברו לעשות משהו בעל מנת להשפיע, תיכף באו להם מחשבות של המצרים, ששאלו שאלת רשע, מה עבודה הזאת לכם, לעבוד לתועלת ה', וכל פעם שהתגברו, תיכף באו השאלות של המצרים, וזהו נקרא "עבודה קשה", שהיה קשה לצאת משליטתם, כי המצרים היו מררו את חייהם."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

שאלה: במה באה לידי ביטוי הדאגה לעולם?

דאגה לעולם באה לידי ביטוי בזה שאני רוצה לדאוג לחברים, להיות איתם בגוף אחד, ושהגוף הזה יפנה לבורא ויבקש ממנו תיקונים. להתקרב לבורא, זאת אומרת להיות בעל מנת להשפיע יותר ויותר בינינו ושהכוח הזה להיות בעל מנת להשפיע גם הוא יתפזר בכל העולם, ואנחנו נעשה סוכת שלום על כל העולם וכך נתקדם לגמר תיקון הכללי.

תלמיד: בזמן הפעולה הבורא נעלם ואז אתה מתחיל להתגאות. חשוב לשים לב לכך? צריך לפני פעולה להתכונן?

כוונה צריכה להיות לפני הפעולה. קודם כוונה, שאנחנו מכינים את עצמנו ואחר כך אנחנו פונים לבורא עם החיבור שלנו, עם הכוונות שלנו ומבקשים ממנו שיתקן את הקשר בינינו כך שכוח הבורא יעבור דרכנו לכל האנושות ויתקן אותה. או לפחות לעשירייה שלנו, לבני ברוך הכללי.

שאלה: כולם עובדים לטובת עצמם. אם אני רואה שאלה שעובדים לטובת עצמם מוצלחים, מה עלי לדרוש?

על זה כתוב "עיניים להם ולא יראו", אני עדיין נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל ולכן אני רואה הפוך, שאלה שעובדים לתועלת עצמם מרוויחים וזה מושך אותי להיות כמוהם. זו ממש קליפה.

שאלה: כדי לצאת משליטת המצרים אמרת שאנחנו צריכים להקדים את הכוונה למעשה. הבעיה שאנחנו שוכחים מזה. האם קיימת דרך שבה אנחנו יכולים להתרגל שלא לשכוח את הכוונה או שאנחנו צריכים פשוט שכל זה יביא אותנו לתפילה בעשירייה?

תפילה בעשירייה הדבר המועיל ביותר, לא לשכוח.

שאלה: בעבר היה נשמע שהדגש היה על אהבת חברים כאמצעי להגיע לאהבת הבורא ודבקות בו, עם הציור של התותח והכוונת. עכשיו אנחנו לא מתלוננים שזה כך, אבל הדגש הוא שבתוך אהבת חברים נמצא את אהבת הבורא, שזה הרי אותו דבר רק ביחד. האם כך?

כן.

שאלה: מי זה עם ישראל, והאם רק עם ישראל יוצא ממצרים?

מי עוד יכול? עם ישראל זה כל אדם בעולם שמשתוקק לעלות מעל האגו שלו, לצאת ממנו לתכונת ההשפעה, האהבה, לקשר עם האחרים. מלכתחילה עם ישראל לא קיים, ישנם מה שנקרא "ע' אומות העולם", ולאחר מכן, מתוך כל שבעים עמי העולם האלה בבבל, מופיעה קבוצה תחת הנהגתו של אברהם - אחד מהם שרוצה להוציא אותם מתוך המצב הזה - מופיעה הקבוצה שנקראת "עם ישראל". אבל זה לא עם, זאת פשוט קבוצה.

תלמיד: אבל התכונה "ישראל" פעם נעלמת, פעם מופיעה באדם, והאדם לפעמים משתוקק לבורא ולפעמים לא. אז מה יוצא באדם במצרים?

שהתכונה הזאת של לעלות מעל האגו מתגלה באדם בצורה עוצמתית וקבועה, ואז נחשב שהוא יוצא מתוך כל המחשבות האגואיסטיות שלו והופך לאדם חופשי ורוצה אך ורק להתקרב לבורא, כלומר לתכונת ההשפעה ואהבה.

תלמיד: אותה תכונה משתלטת על כל הרצונות והמחשבות שלי?

כמובן. בטח, זה הופך לקבוע, לנדרש ביותר, בהדרגה כמובן.

שאלה: איך נוכל לבקש מהבורא שיתגלה חיבור גדול יותר בעשירייה?

צריך לבקש במילים פשוטות. אבל רצוי יחד, שכל הקבוצה כך תבקש. אפשר אפילו לעשות גם תורנות כזו, שעתיים אלו החברים מבקשים ודואגים, ולאחר מכן שעתיים חברים נוספים שמבקשים ודואגים לפנות לבורא עם הבקשה הזאת וכו'.

שאלה: משה רצה להציל את העם מהעבדות במצרים, איך אנחנו לעזור לחבר שייצא מהמצב של הנוחות?

רק על ידי החיבור שלנו בתפילה, אין לנו שום נשק אחר להילחם נגד האגו שלנו שמחזיק אותנו כך למטה.

שאלה: בעבודה בעשירייה, מהי הדרך הקצרה והישרה ביותר כדי להגיע לטעם מר מהעבודה העצמית?

רק חיבור. באופני החיבור אתה תרגיש שאתה נמצא בגלות, שאתה נמצא בצורה מרה וכו'.

שאלה: מה צריך לומר לפרעה כדי לשכנע אותו שישחרר אותנו?

על כולם ללחוץ עליו שישחרר אותנו. אנחנו צריכים להבין שפרעה הוא האחוריים של הבורא, ההפכיות של הבורא, אם אנחנו לוחצים עליו ומדברים איתו, אז אנחנו מחייבים אותו להוציא אותנו לחרות מהרצון לקבל, זה נקרא יציאת מצרים.

שאלה: למה כל כך קשה לעשות את עבודת ההשפעה? אנחנו לומדים, משתתפים בשיעור, מבינים את הסברים.

מפני שהטבע שלנו הוא רצון לקבל ואנחנו נמצאים רק בו ולא מבינים שיכול להיות משהו נוסף חוץ מהרצון לקבל. לכן כל כך קשה לנו לצאת ממנו ולהיכנס לטבע אחר, כי אנחנו בכלל לא יודעים מה זה נקרא רצון להשפיע.

שאלה: שאלת הרשע "מה העבודה הזאת", נמצאת בכל אדם בלי יוצא מן הכלל, גם במקובל שעבר מחסום יש את השאלה של הרשע, אבל הוא על הרשעים אומר שהוא שמח ברשעים. לעומת זאת אנחנו ממש מרגישים עד כמה יש מרירות בהרגשת הרשע, מבחינים בזה ועדיין סובלים. מה העצה לעבור לשמחה, כי כולנו רוצים לבחור בשמחה?

לקיים את מה שכתוב בכל הפסוקים האלו ככל שאפשר, ואז נצא, ונצא מהר. אבל לא שקוראים ושוכחים, מזלזלים בעצות מקובלים.

קריין: קטע מס' 106, כותב הרב"ש:

"בזמן שהאדם צריך לקבל על עצמו לעבוד לשם שמים, עבודה זו נחשבת לשפלות, כי אינו מוצא בזה טעם של חשיבות. נמצא, שבזה שהמלכות היא בעפרא, שהוא דבר בלתי חשוב, זה היה הגורם, שתהיה עבודה קשה."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

אם העבודה הרוחנית חשובה כעפר, אז קשה לנו להתעסק בה ולכן אנחנו נשארים בגלות וקצת מרגישים אותה, אבל לא עד כדי לברוח ממנה.

קריין: קטע מס' 107. כותב הרב"ש:

"בזמן שהמלכות היא בגלות תחת שליטת הקליפות, אז המלכות נבחנת אצלם, שהיא בחינת עפר, שהיא דבר בלתי חשוב. וזה נקרא "קוצר רוח", שאין המלכות יכולה לתת מצב רוח מרומם, כמו שצריכים להרגיש, בזמן שיושבים אצל המלך. נמצא, שקוצר רוח ועבודה קשה קשורים זה בזה. כלומר, שאם המלכות היא בעפרא, היינו בלתי חשובה, זה גורם עבודה קשה. כי בדבר, שאין בו טעם, אז כל רגע ורגע, שהאדם מתגבר ועובד, התגברות הזו היא קשה מאוד. ולא תמיד האדם מסוגל להתגבר."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

שאלה: האם פרעה חי רק במצרים, או שהוא יוצא עם ישראל ממצרים?

פרעה חי רק במצרים ולא יוצא ממצרים.

תלמיד: הוא מקבל את החיים שלו רק שם, ברצונות האלה.

כן. המקום בו הוא שולט נקרא "מצרים".

שאלה: האם אנחנו יכולים לקבל את התענוג היחידי שלנו רק מתוך השפעה, כמו שעושה הבורא?

כן. באמת התענוג היחידי שיש בעולם זה רק בכוח השפעה.

שאלה: "ולא תמיד האדם מסוגל להתגבר." מה עושים במקרה כזה?

מתפללים. פונים יותר לחברים ויותר מתפללים. אין שום דרך אחרת.

שאלה: שמעתי שהעבודה הופכת למשהו שאין לו טעם. מה אנחנו יכולות לעשות כדי לא ליפול לחוסר טעם?

להתחבר בינינו כל הזמן יותר ויותר.

שאלה: איפה אומות העולם בסיפור הזה, אם רק היהודים יוצאים ממצרים, מה עם הטורקים, הגרמנית, הרוסים, איך לייחס את זה לעצמנו?

אנחנו לא יכולים לייחס לעצמנו, כי בכל אחד ואחד מאיתנו יש רצון להשפיע שנקרא ישר-אל, "ישראל". אם האדם מגדיל אותו, אז הוא עכשיו מתחיל לטפל בתכונה הזאת ויכול להיות שיהפוך את התכונה הזאת לגדולה ביותר, ואז הוא יכול לצאת מכל יתר הרצונות שלו שנקראים "אומות העולם" ואז הוא יכול להגיע לדבקות בבורא, לגילוי הבורא.

שאלה: זה לא על האומות, זה על הרצונות שאנחנו נמצאים בהם. אם יש לי רצון להשפיע לישראל.

הרצונות האלה יש בכל אחד ואחד. כלפי חכמת הקבלה אין בינינו אומות וכלום, אלא יש איזה גוף ביולוגי שישנם בו כל מיני רצונות לקבל, ואחד מהרצונות האלה נקרא ישר-אל, שמלכתחילה מכוון לבורא ויותר או פחות קיים בתוך כל אחד ואחד.

תלמיד: למה הבורא רצה להתחיל עם הרצון להשפיע, עם ישראל, למה לא עם רצונות אחרים?

קודם נבראו רצונות אחרים. כל הרצונות שהתפתחו באדם וחווה היו הרצונות האחרים, רצונות אגואיסטיים. עד שהגיעה התפתחות כזאת, שגם הרצון להשפיע - שהיה טמון בין הרצונות האגואיסטיים - התחיל לגדול ולהתבהר וככה זה התפתח. אנחנו קוראים את זה כמו סיפור היסטורי, אבל בעצם מדובר על התפתחות הרצונות שבתוך הגוף הביולוגי שנקרא "אדם".

תלמיד: האם אפשר לומר שרק באמצעות ההשפעה הנבראים יכולים להגיע לשלמות?

כן, כי הכוח השולט בטבע הוא כוח השפעה, כוח הבורא. ואם אנחנו נמשכים אליו לפי הנקודה שבלב של כל אחד ואחד - הוא כן יכול להימשך להשפעה, אז לאט לאט מתגלה בו יותר ויותר כוח ההשפעה הזה. אז הוא מתחיל להכיר את המציאות שכוללת שני כוחות, כוח קבלה וכוח השפעה ואז מתחיל לעבוד עם שניהם. עד כדי כך, שכל כוח הקבלה שהיה שולט בו מלכתחילה - הופך אותו לכוח ההשפעה.

שאלה: בעבודה במצרים ובמציאות של ישראל, איך אנחנו יכולים לברר את זה בחיבור עם החברים בשיעורי בוקר והפצה בלבד? איך נוכל לזהות את המצבים האלה ולחזק את הקשר שלנו לקראת היציאה ממצרים?

במידה שאנחנו נתקדם לקראת היציאה ממצרים העולם שלנו ישתנה, אנחנו נשתנה ונתחבר יותר קרוב בינינו, נבין יותר ויותר את עצמנו וכך זו דרכנו. אני חושב שבזמן הקרוב יתגלה ויגדל קצב ההתפתחות מהר מאוד.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים שלי בעבודה הקשה הזו?

דוגמה, קודם כל. קודם כל לתת דוגמה.

שאלה: בקטעים שאנחנו קוראים אני רואה שני סוגים של עבודה. סוג אחד כשאני יודע לאיזה מצב אני רוצה להגיע אבל לא יכול להגיע לשם, הכוונה לעבודה על מנת להשפיע. ומצב שני, שאני התגברתי על המחשבות, אבל אז שוב נפלתי. אלה שני הסוגים של העבודה?

לא. זה הכול עבודה אחת של היציאה מהאגו. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו למעלה, למטה, אבל הכול נמצא בתוך העבודה הזאת.

שאלה: האם יש הבדל בין התפילה שאנחנו יכולים להעלות בעשירייה לבין התפילה שאנחנו מעלים בזמן השיעור?

יש הבדל. בהתאם למה שאנחנו עוסקים בו, מהו הרצון שלנו, לאן הוא משתוקק, מה הוא עושה. זה נקרא תפילה.

שאלה: כשאנחנו מתקדמים, האם העוביות של הרצונות שלנו גדלה או שהרצונות עצמם משתנים?

העביות שלנו גדלה, הרצונות שלנו גדלים. אנחנו צריכים להוסיף יותר כוחות.

שאלה: האם אפשר לראות את ההשפעה או את הכוח של פרעה על העשירייה כווקטור, כשפרעה מראה לנו בעשירייה את נקודת ההתגברות שעלינו לבצע כדי לצאת ממצרים?

כן, אפשר לראות. לא לכל אחד זה מתאפשר, לא לכולם, אבל אפשר לראות.

שאלה: כתוב שאי הסבלנות והעבודה הקשה קשורים. איך להבין את זה?

הם קשורים מפני שככל שיש לנו יותר סבלנות, כך העבודה לא נראית קשה, אנחנו ממשיכים.

שאלה: תכונת עבד מצרים, עבד פרעה, זו תכונה שמלווה את האדם אפילו אחרי יציאת מצרים גם אחרי קבלת התורה, כל הזמן השאלות האלה מתעוררות, וזה לא עוזר להפטר מהתכונה הזאת.

כנראה שצריך להמשיך עוד ועוד, עד שזה יצא.

תלמיד: עד שכל הדור הזה של עבדים לא מת, לא נכנסים לארץ ישראל? מה זה להמית את התכונה הזאת בתוכי?

להמית אותה נקרא כשכבר אין לך שום נטייה לעבדות, רק כולך לחירות.

תלמיד: אפשר להמית את התכונה הזאת בתוכי?

זה מה שאנחנו צריכים, זה נקרא לגמור עם העבדים האלו.

שאלה: כתוב שקוצר רוח דורש התגברות וזה ברור, אבל החשיבות היא של המטרה, ואני לא רוצה להיות דקה דקה בהתגברות ועוד דקה בהתגברות, אלא לעבור למצב של חשיבות לחיבור עם החברים.

אתה רוצה להיות בהתגברות? טוב מאוד, תתגבר על מה שיש לך עכשיו בחיבור עם החברים, תצא משליטת פרעה שעדיין נמצא בך, ותברח ממנו כמה שאפשר יותר, אפילו שיש לפניך מדבר, אפילו שאתה לא רואה בקשר עם החברים שום דבר יותר טוב ממה שעכשיו, אבל העיקר שאתה רוצה לברוח מפרעה.

קריין: קטע מס' 108.

"כתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", מאיזה עבודה מדברים, הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה קשה, היות שהיה קשה להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, השפיעו להם מחשבות ורצונות שלהם. כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, הנקראת, אהבה עצמית, והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"." 

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

העבודה לצאת משליטת הרצון לקבל שנקרא מצרים ופרעה באמת קשה מאוד ולברוח משם זה עוד יותר קשה, אבל כשרוצים להגיע למצב הזה ומאין ברירה מתחילים לצעוק שאנחנו לא מסוגלים, הצעקה הזאת, היא מצילה אותם והיא המושכת אותם ממצרים, כי היא התפילה לבורא.

שאלה: מה יכול להפוך את העבודה הקשה הזו לעבודה קלה, יפה? האם אפשרי להפוך אותה לכזאת?

לא, התקופה הזאת היא תקופה קשה, אבל אפשר להקל עליה על ידי התגברות בחיבור. ככל שיותר מחוברים, יותר קל לעבור את התקופה הזאת של העבדות.

שאלה: שמענו שאמרת שאנחנו צריכים לקיים ולממש את מה שכתוב בפסוקים, ולא לשכוח ולזלזל ואז נצא מהר. מה זה בדיוק אומר לממש מה שכתוב בפסוקים?

להתחבר בינינו עוד ועוד למרות ההפרעות המתגברות. כי ההפרעות המתגברות האלה באות אך ורק כדי שאנחנו נעלה עוד ועוד מעליהן בחיבור וכך אנחנו מגיעים בסופו של דבר ליציאה ממצרים, וזה באמת קרוב.

תלמידה: אבל כל פסוק אומר דברים אחרים, מה זה אומר לממש את מה שיש בפסוקים, מהן העצות, אנחנו צריכים לחפש משהו בתוך הפסוק?

אנחנו פשוט צריכים לדעת שהתגברות בחיבור בינינו למרות ההפרעות, זה מה שמוציא אותנו ממצרים. זה הכול.

שאלה: בעבודה אני צריכה לדאוג לכוונה שלי וליחס שלי לחברות, איך אני יכולה לבצע את העבודה הזאת בתיקון עצמי, אם אני דואגת רק לחברות ולא לעצמי?

דווקא זו העבודה העיקרית, לדאוג לחברות. אם אני דואגת לעצמי, אני דואגת לאגו, ואם אני דואגת לחברות, אז אני דואגת להשפעה. כך צריך לפעול.

קריין: עכשיו שמענו ש"אנחנו צריכים לקיים מה שכתוב בכל הפסוקים ככל האפשר ואז נצא ממצרים מהר, אבל לא שאנחנו קוראים ושוכחים, מזלזלים בעצות המקובלים".

עכשיו נקרא כמה פסוקים ונחפש את העצות, כפי שרב מדבר על העצות של המקובלים, כך אנחנו מוציאים מהפסוקים האלו. נקרא את כל מה שקראנו ברצף ותוך כדי נחפש עצות ביחסים בינינו, ואז כשנסיים לקרוא עד קטע 108, נעשה על זה גם סדנה, אז נשמע מתוך המקום הזה של למצוא את העצות ביחסים בינינו.

קריין: "מקוצר רוח ומעבודה קשה" קטע מס' 104, כותב הרב"ש,

""עבודה קשה" בעבודה נקרא, שקשה להתגבר ולצאת מתועלת עצמו, ורוצה לעבוד רק לתועלת עצמו. והוא נקרא רשע כידוע, שהוא שואל, "מה העבודה הזאת" של דלהשפיע "לכם", כלומר מה תרוויחו מזה. וידוע, ש"רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא, שעבודה קשה נקרא "מרור", שהאדם טועם טעם מרירות בזה, שמוכרח לעבוד לתועלת עצמו."

(הרב"ש. 524. "מהו בלע מרור לא יצא, בעבודה")

קריין: קטע מס' 105, כותב הרב"ש,

"ענין עבודה קשה, היה זה שעם ישראל היו רוצים לצאת משליטת המצריים, שנקרא אהבה עצמית, שבזמן שהתגברו לעשות משהו בעל מנת להשפיע, תיכף באו להם מחשבות של המצרים, ששאלו שאלת רשע, מה עבודה הזאת לכם, לעבוד לתועלת ה', וכל פעם שהתגברו, תיכף באו השאלות של המצרים, וזהו נקרא "עבודה קשה", שהיה קשה לצאת משליטתם, כי המצרים היו מררו את חייהם."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

קריין: קטע מס' 106, כותב הרב"ש,

"בזמן שהאדם צריך לקבל על עצמו לעבוד לשם שמים, עבודה זו נחשבת לשפלות, כי אינו מוצא בזה טעם של חשיבות. נמצא, שבזה שהמלכות היא בעפרא, שהוא דבר בלתי חשוב, זה היה הגורם, שתהיה עבודה קשה."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

קריין: קטע מס' 107, כותב הרב"ש,

"בזמן שהמלכות היא בגלות תחת שליטת הקליפות, אז המלכות נבחנת אצלם, שהיא בחינת עפר, שהיא דבר בלתי חשוב. וזה נקרא "קוצר רוח", שאין המלכות יכולה לתת מצב רוח מרומם, כמו שצריכים להרגיש, בזמן שיושבים אצל המלך. נמצא, שקוצר רוח ועבודה קשה קשורים זה בזה. כלומר, שאם המלכות היא בעפרא, היינו בלתי חשובה, זה גורם עבודה קשה. כי בדבר, שאין בו טעם, אז כל רגע ורגע, שהאדם מתגבר ועובד, התגברות הזו היא קשה מאוד. ולא תמיד האדם מסוגל להתגבר."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

קריין: קטע מס' 108, כותב הרב"ש,

"כתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", מאיזה עבודה מדברים, הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה קשה, היות שהיה קשה להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, השפיעו להם מחשבות ורצונות שלהם. כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, הנקראת, אהבה עצמית, והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה".

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

שאלה: מה זה אומר בעבודה שלנו שבני ישראל "וייאנחו"? איך מגיעים למצב כזה שאנחנו דואגים, מה אנחנו חווים פה?

יש בנו סך הכול שני רצונות, אגואיסטי ואלטרואיסטי ובין שני הרצונות האלה אנחנו נמצאים ואנחנו צריכים להחליט איזה רצון ישלוט עלינו. בעקרון זאת המשימה שלנו, נבחר ברצון האגואיסטי, נמשיך להתקיים באגו, נבחר ברצון להשפעה אז נעלה אליו ונתחיל להתקיים בו בהשפעה. אלה שתי האופציות שיש לנו, אין עוד משהו, זו או זו.

תלמיד: אז אני בוחר בכל רגע נתון, להיות עם ישראל או כל שאר הרצונות?

כן.

תלמיד: ומה זה אומר שבני ישראל "וייאנחו מהעבודה"?

אל תקרא לזה "בני ישראל", "פרעה", "מצרים" וכן הלאה, לא צריך, זה רק מבלבל תקרא לזה רצון לקבל, רצון להשפיע, להיות בקשר וכן הלאה.

תלמיד: אז מה זו התכונה הזאת, הרצון להשפיע שבי, כתוב "וייאנחו מהעבודה", מה פירוש שלתכונה הזאת אין יותר כוח לעבוד?

ברור שאין לנו רצון להשפיע, באופן טבעי אנחנו נמצאים ברצון לקבל, ככה ברא אותנו הבורא.

שאלה: בכל הקטעים כתוב שהעבודה שלנו בהתגברות על היצר הרע היא עבודה קשה, וגם כתוב שאנחנו מגיעים דרך התגברויות קשות, קשה להתגבר על המחשבות "וייאנחו ישראל מהעבודה", ויחד עם זה אנחנו הרי לא צריכים להכריח את עצמנו להיאנח, זה הבורא שנותן לנו מצב כזה שאנחנו לא מסוגלים להגיע לזה בעצמנו, או שאנחנו בעצמנו צריכים להביא את עצמנו למצב שאין לי יותר כוח?

אתה לא יכול להביא את עצמך לשום מצב. אתה לא יכול שום דבר, אתה יכול רק להעריך את המידה שבה הבורא עוזר לך לבחור את הדרך הנכונה יותר, שהוא לוחץ אותך מתוך האגו, שאתה מרגיש בו ייסורים למיניהם, ושום הצלחות. והוא מראה לך שלמעשה היה טוב לחיות בהשפעה, בקשר עם הזולת, אבל אין לך את הטבע הזה, אז מה אתה יכול לעשות? ויוצא, שאם הבורא ירצה אתה תוכל להיכנס להשפעה, לצאת מהאגו, אם הבורא ירצה גם תוכל, כלומר אתה רק צריך שיהיה לך קשר עם הבורא ובקשה נכונה אליו.

תלמיד: אתמול אמרת שאם החברים שלי עוד לא נמצאים ברוחניות, זה אומר שאני לא מבקש עליהם מספיק או טוב. אז יוצא שעל זה אני צריך לבקש, להתחנן מהבורא שייתן לחברים שלי אפשרות להיות בהרגשה הזאת?

כן, הבקשה עבור האחר זאת העבודה העיקרית שלנו, "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". כך נאמר, שאם אני מבקש מהבורא שהוא ייתן לחבר איזו תכונה, יעלה אותו, יעזור לו, אז למעשה בזה אני מעורר בבורא קשר, יחס בהתאמה לזה, והוא עוזר לי. אבל אני לא עושה את זה כדי שהבורא יעזור לי, אלא כדי באמת לעזור לחבר. בצורה כזאת לאט לאט אנחנו עולים לתכונת ההשפעה והאהבה.

שאלה: אם לא אכפת לי מהשאלות של המצרים ואני לא נכנסת לתוכן, מאיפה אקבל חיסרון?

לא יודע, אני לא חושב שאפשר לקבל חיסרון אלא רק מתוך חיבור עם החברות.

שאלה: בעצם הדעת שלנו משרתת את הרצונות, איך הדעת והשכל משתנים במהלך העבודה שלנו?

בהתאם לזה שנבין מה דורש מאיתנו הבורא.

שאלה: האם אנחנו יכולים להתבלבל בין שני הרצונות ואיך לדעת שאתה נמצא בתוך הבלבול?

תלוי למה מכוונים הרצונות, להשפעה או לקבלה, לחברים או לעצמי.

שאלה: העשירייה יכולה להיתקל במצב של קוצר רוח, או חוסר במצב רוח, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתגבר על זה?

איש את רעהו יעזורו. אנחנו צריכים להשתדל לבצע כאלה פעולות בינינו שיעלו לנו את מצב הרוח. זה הכול תלוי רק בנו.

שאלה: אם הדרך שלנו לא קשה, אנחנו צריכים לדאוג ולשאול את עצמנו אולי אנחנו עושים משהו לא בסדר?

כן, היחס שלנו לדרך עושה את הדרך קשה או קלה. אם אני מתייחס לדרך בצורה נכונה, אז היא לא כל כך קשה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו יכולים לבקש מפרעה שילחץ עלינו כדי שנצא ממצרים. האם זו התחלה של עבודה בצד שמאל בקו שמאל?

אנחנו לא מדברים עדיין על קווים שמאל ימין, אלא אנחנו רוצים לבקש מפרעה ולבקש מהבורא לשחרר אותנו ממצרים, בצורה כללית בינתיים.

שאלה: מתוך המקורות מסופר לנו על גילוי האגו בכל מיני אופנים, שזאת עבודה קשה, לבנים, חומר, פרעה. האם זה גילוי של כל מיני אורות, מצבים שונים?

כן.

תלמיד: איך להרגיש את ההבדל?

שתרגישו, אז תרגישו ותבינו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהדאגה וההשתוקקות של החברים להתגבר על חוסר האנרגיה, לא לברוח מהעבודה, הפחד שהחיבור עלול להישבר, והפעולות לבניית הכלי, זו הבנייה של הכוונה הנכונה עבור העזרה של הבורא?

כן

שאלה: איך אפשר לעזור אחד לשני לעשות את צעד הבא, לפחות להשתוקק אליו, כדי לעבוד בלי קשר לסיבות שמעוררות אותי לעבודה כרגע, כדי שתהיה השתוקקות להשפעה טהורה בלי קבלה גלויה? כי הקבוצה נותנת כוחות לאדם בעבודה, יש כוחות בעבודה, אבל בכל זאת יש רצון שניתן אחת לשנייה השתוקקות לעשות את הצעד הבא בלי מילוי.

רק בעזרת החברים, כל מה שאתם רוצים לקבל זה רק בעזרת החברים. זה לא קיים בחברים, אבל זה קיים בבורא, והוא מוסר את זה, מעביר את זה למי שיכול לקשור בין החברים.

תלמידה: האם הסבלנות זו מידה הכרחית בעבודה, או שזה גורם לי לעבוד את פרעה?

את כל הזמן מחפשת טריקים, אני לא ממליץ לך. תעשי ישר את מה שצריך, זו הדרך הכי ישרה, והכי קצרה.

שאלה: ביחס לקטע מס' 104, איך להתגבר בעשירייה על מנת לא ליפול לעבודת פרך?

זה פשוט, להחזיק בחברים.

תלמידה: ומה המשמעות של מלכות בעפר? האם זה כמו שכינה בעפר?

כן, זה אותו הדבר. אני צריך להחזיק בחברה, ולצעוק לבורא. זה מה שאני צריך לעשות, וזו עיקר הפעולה שלי.

שאלה: יש כזה מצב שמ"אני" אתה עובר ל"אנחנו". על ידי זה שאתה מגלה את החיסרון הפרטי שלך, ואתה מעלה תפילה עם החיסרון הזה לכל החברים. האם זאת צורת העבודה הנכונה?

באופן כללי כן.

שאלה: אנחנו צריכים לעשות עבודה קשה כי הפרעה משפיע על המוח שלנו ומעביר את זה לרגשות, זה לא קל. יחד עם זאת אנחנו צריכים לצאת מתוך המלכות, שכינתא בעפרא. והעצות שאתה נותן לנו הן כל הזמן לדבר על גדלות ה', גדלות החברים, אם ניישם את זה יותר, ונכון שזה קשה.

בעל הסולם כתב שיש בקרב כל האנושות כעשרה אנשים עם נטיות אלטרואיסטיות, ויש חברים שבאמת מפיצים רק אהבה, שמחה ואופטימיות. למה קשה כל כך לקחת דוגמה מאותם החברים? למה לא לנסות להתקדם ולעשות את העבודה למשהו נעים יותר? נכון אנחנו חייבים לעבור את הייסורים, ואת כל ההכבדות בדרך ליציאה מהרצון לקבל. למה אנחנו לא יכולים להשתמש בדברים האלה, ולחזק את הנטיות החיוביות שבכלי, וכך ללכת הלאה ולהפוך את העבודה לדבר יותר נעים?

בתוך הכלי אין נטיות טבעיות להשפעה, אלא רק על ידי זה שאנו משתוקקים לחיבור עם החברים, אנחנו יכולים לפתח בנו איזה מין רצון שעליו אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב, שמשפיע עלינו, ומעלה אותנו לדרגת ההשפעה. ככה זה עובד.

תלמיד: אז כל מה שעלינו לעשות זה לבקש את תכונת האמונה עבור החברים, לבקש התגברות, ולדבר רק על גדלות ה'?

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת קודם שאם אני מתייחס לדרך בצורה נכונה, היא לא כל כך קשה. אז מה היחס הנכון לדרך?

חיבור בין החברים. חיבור מתגבר בין החברים.

(סוף השיעור)