שיעור בוקר 29.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 181, פתיחה לחכמת הקבלה, אותיות ע"ט-פ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 181, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ע"ט'.

כל העבודה שלנו היא בהעלאת מ"ן, לכן כדאי לנו עוד ועוד להרגיש מהי העבודה הזאת.

קריין: אות ע"ט.

עלית מ"ן ויציאת הגדלות דנקודים

אות ע"ט

"ועתה נבאר הע"ס דגדלות הנקודים, שיצאו על המ"ן דרשימות של הזו"ן דא"ק שלמטה מטבורו, (כנ"ל באות ע"א). ויש לידע מקודם ענין עלית מ"ן. כי עד עתה לא דברנו, כי אם מעלית המסך דגוף לפה דראש דעליון אחר שנזדכך, שעל הרשימות הנכללות בו נעשה שם הזווג דהכאה המוציאות קומת ע"ס לצורך התחתון. אמנם עתה, נתחדש ענין עלית מיין נוקבין, כי אלו האורות שעלו מלמטה מטבור דא"ק לראש הס"ג, שהם הרשימות דזו"ן דגופא דא"ק, מכונים בשם עלית מ"ן."

תמיד היה כך, שהפרצוף עשה זיווג בראש, ומתוך הזיווג שהיה בפה דראש התפשט האור מהזיווג מהפה ולמטה לתוך הגוף, וזה היה לפי הרשימות שמתגלות בראש.

אבל עכשיו יש לנו דבר חדש. קודם כל הגיעו לס"ג רשימות חדשות שהוא קיבל אותן מנה"י דגלגלתא. אלו רצונות נוספים והם נכללים שם, וגורמים בזה לשתי קומות שיוצאות עכשיו מראש אחד. יש ראש שהוא בנוי רק על הרשימות של עצמו, ויש ראש שהוא מבצע פעולות על הרשימות שמגיעות אליו מהצד, מגלגלתא. יוצא שקורה דבר מאוד מעניין, שמצד אחד יש לנו פרצוף אחד, ראש אחד, אבל ממנו, מהראש האחד הזה יוצאות הרבה תוצאות.

התוצאות האלה הן בעיקר מתבטאות בשני פרצופים שיוצאים מאותו הראש. זיווג על הרשימות של עצמו, זה נקרא זיווג על הקטנות, וזיווג שקורה על הרשימות הנוספות שהתעוררו ועלו לראש דס"ג מנה"י דגלגלתא, ועל זה יוצא פרצוף חדש והוא מתפשט על פני הפרצוף הראשון. וכך אנחנו רואים שני פרצופים שמגיעים לראש דס"ג על הרשימות שעלו מלמטה, מתחת לטבור, פרצוף קטנות ופרצוף גדלות, שני הפרצופים האלו הם נקראים "עולם הנקודים". נראה הלאה מה עושים עם זה.

אות פ'

"ודע שמקורו של עלית מ"ן הוא מהז"א ובינה של הע"ס דאו"י, שנתבארו לעיל באות ה' עש"ה. ונתבאר שם, אשר הבינה שהיא בחינת אור דחסדים, בעת שהאצילה את ספי' הת"ת הנקרא בחי"ג. חזרה להתחבר עם החכמה והמשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הת"ת שהוא ז"א, ויצא הז"א בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה. עש"ה. ומכאן נעשה קשר בין הז"א והבינה, שכל אימת שהרשימות דז"א עולות אל הבינה, מתחברת הבינה עם החכמה וממשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הז"א. והעליה הזו של הז"א אל הבינה, המחברת אותה עם החכמה, מכונה תמיד בשם עלית מ"ן. כי בלי עלית הז"א לבינה אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, בהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה צריכה לאור החכמה. ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה, שפירושו שאינה רוצה לקבל מהחכמה, ורק בעת עלית הז"א אליה חוזרת להעשות נוקבא לחכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א, כנ"ל. הרי שעלית הז"א עושה אותה לנוקבא, לפיכך מכונה עליתו בשם מיין נוקבין, כי עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה, שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, והנה נתבאר היטב סוד עלית המ"ן, וזכור זה."

כמו שדיברנו קודם, יש כאן כמה שאלות מלמטה, רשימות, חסרונות, שהכלים מעלים לראש דס"ג וס"ג צריך להגיב עליהם. ס"ג הוא בינה, אין לו בעיה לטפל בתחתונים, זה כל הרצון שלו, כי הרצון שלו הוא רצון להשפיע, ואז הוא מקבל מלמטה, מנה"י דא"ק רשימות ועונה עליהן. אז יש רשימות של קטנות, יש רשימות של גדלות, ובהתאם לזה הס"ג עושה זיווגים וממלא את הכלים האלו.

מאיפה זה נובע? אנחנו רואים את זה עוד לפני זה, אפילו לפני צמצום א', שיש קשר בין זעיר אנפין ובינה. בינה היא מולידה את זעיר אנפין, וכדי למלא אותו היא מקבלת את הרצונות של זעיר אנפין שנמצא בה כאילו בעיבור, ועושה זיווג דהכאה על הרצונות האלה, וממלאה, מולידה כך את זעיר אנפין. לכן זעיר אנפין יוצא בצורה שבינה מולידה אותו. יוצא שזעיר אנפין הוא ממש הבן של הבינה. ובבינה יש כבר את כל הרשימות שהיא צריכה לממש כדי למלא את זעיר אנפין.

שאלה: העלאת מ"ן, איפה היא מתרחשת, היא מתרחשת קודם בראש?

העלאת מ"ן, אלו רשימות שעולות מהפרצוף של נקודות דס"ג לראש של נקודות דס"ג, ומפני ששם אי אפשר לממש את הרשימות אז הן עולות אחר כך למעלה לראש דס"ג. אפשר אפילו להגיד שהן עולות לאין סוף, ומאין סוף מתחיל להיות כל התהליך. אבל כך זה תמיד על כל העלאת מ"ן, חיסרון, בפעולה שיש למטה בכל העולמות, בכל המערכת, הרשימות חייבות להגיע לאין סוף ומשם להתגלגל בחזרה ולהתבצע במקום החיסרון.

תלמיד: האם זה חיסרון של נקודות דס"ג שהיא ספגה מנה"י דגלגלתא, או שזה של נה"י דגלגלתא?

זה עד כמה נקודות דס"ג מקבלות חסרון מנה"י דא"ק.

מה בעצם השאלה, איזה חסרון זה בדיוק, נה"י של א"ק או נה"י של נקודות דס"ג?

תלמיד: כן.

אנחנו יכולים להגיד כך, שהחסרונות הם ודאי לפי כמה נה"י דנקודות דס"ג יכולות להתפעל מהחיסרון שיש בנה"י דא"ק.

אתה בעצם רוצה להגיד כך, האם החסרונות האלה הם חסרונות של גדלות, של גמר התיקון, או שהם בינתיים רק כדי לייצב את הגדלות של נקודות דס"ג. האמת, שזה לא כל כך חשוב לנו, כי בינה עושה זיווגים על כל הפרצופים ועד גמר התיקון, ולכן מה שנה"י דא"ק מבקשים מנקודות דס"ג, ראש דס"ג מבצע.

כמו שאנחנו בכלל לומדים, שכתר וחכמה או גלגלתא וע"ב הם עדיין פרצופים שלא קשורים לתחתונים אלא רק ס"ג, ואפילו החצי התחתון של הס"ג שהוא נקודות דס"ג הוא שייך לתחתונים, ולכן הוא מבצע את כל התיקונים. לכן מה שהם מקבלים כאן מנה"י דא"ק, הם מקבלים את הדברים האלה ברשימות של נה"י דבינה, אח"פ דבינה, ובזה מתחילים לעבוד.

תלמיד: אז זו כביכול טעות, כי זו בינה לכן אפשר להעביר את האורות למטה, ואז פתאום מתברר שיש איזו זליגה לכלים דקבלה.

כאילו שזו טעות, כן, אבל כך זה היה מתוכנן מראש. זו לא כל כך טעות, אלא לא היה ידוע שהכלים האלו שהם נמצאים למטה מפרסה לא יכולים לקבל על מנת להשפיע. ההתרשמות מכלים דקבלה עד כמה הם נמצאים בעל מנת לקבל לא הייתה בבינה. זו בעיה, בעיה גדולה. קצת מזה אנחנו רואים אפילו בעולם שלנו, עד כמה ההורים לא יכולים להכיר את היצר הרע בילדים, הם בכל זאת אוהבים אותם ומטפלים בהם ועושים הכול. והילדים נמצאים עד כדי כך בהשתוללות כלפי ההורים כך שהם מסוגלים להרוג אותם, ובכל זאת ההורים מוכנים לכול. כי אי אפשר להבין בדרגת הבינה את דרגת המלכות. להתכלל מזה כן, אבל במידה שמלכות יכולה להיטמע בבינה, אחרת אין ביניהן קשר ואין הרגשה משותפת.

יש הרבה מה לדבר, אנחנו עוד ניכנס לזה.

שאלה: קצת לא ברור מה זה אומר שהמקור של עליית המ"ן זה זעיר אנפין ובינה, עשר ספירות דאור ישר?

זה מה שלמדנו בתחילת ה"פתיחה", שזו"ן דורשים מילוי ואז פונים לבינה, שהיא העליון של זעיר אנפין, אבל בבינה אין את אור החכמה שהזו"ן, זעיר אנפין ומלכות דורשים, ואז בינה חייבת להתחבר עם החכמה ובהתחברות עם החכמה היא משיגה את אור החכמה, מעבירה למטה וממלאה בזה את המלכות.

על זה דיברנו ב-ד' בחינות דאור ישר. ואז מלכות שמתמלאה עם אור החכמה, היא מרגישה עד כמה היא אומנם מלאה מצד אחד, אבל בגלל שהיא קיבלה את המילוי הזה דרך הבינה, דרך הרצון להשפיע של בינה, היא גם מרגישה עד כמה היא הפוכה מהבינה. אומנם היא קיבלה את כל המילוי, אבל בצורה הפוכה מהבינה, ולכן המלכות נמצאת בהתנגשות פנימית. מצד אחד היא קיבלה כל מה שהיא רצתה, אבל מצד שני היא קיבלה את זה בלבוש של בינה, על מנת להשפיע, ואצלה אין דבר כזה, ולכן היא מרגישה עד כמה היא הפוכה מהמאציל, מהבינה, ולכן היא עושה צמצום.

היא יכולה להחזיק את כל אור החכמה, אבל בצורה שהיא מקבלת אותו מהבינה היא לא מסוגלת להחזיק אותו ומחזירה. התופעה הזו קיימת אפילו בחיים שלנו לפעמים. תיגש לאיזה בן אדם שאתה לא חייב לו כלום ותן לו מכל הלב משהו, ותראה עד כמה הוא לא יבין אותך, מה פתאום זה מגיע לי, מה פתאום אתה נותן לי. "אבל אתה רצון לקבל, אתה רוצה ליהנות", הוא לא יכול. כי אתה מגלה לו לבוש של מתנה בתוך ההשפעה, בתוך כלי של השפעה והוא לא מסוגל. רק בין הורים וילדים יכולים להיות דברים כאלה, וגם זה תלוי בחינוך.

תלמיד: מה המסקנה מכך שהוא לא יכול לקבל מהבינה למרות הדוגמה הזאת?

צמצום, הוא לא יכול, זה מעורר בו בושה. אבל בינה נותנת לך, זאת אומרת מותר לך לקבל, אין איסור, אז למה אתה מחזיר את זה בחזרה? זה עניין של בושה. הוא לא יכול, כשהוא מרגיש את העליון, שהעליון נותן לו מכל הלב והעליון לא שייך לו, העליון לא מחויב ובכל זאת נותן לו, אז הוא רואה שהדבר הזה לא נמצא בו בכלל, ומזה נולדת בו בושה, והבושה הזאת משפיעה על כל התהליך, על כל העולמות, הנשמות, על הכול, ועד גמר התיקון היא לא מכוסה.

תלמיד: זה בצמצום א', ומה קורה פה כשהוא מקבל מהבינה, לאיזה מסקנות הוא מגיע?

איפה בדיוק?

תלמיד: אחרי צמצום ב', כשאנחנו לומדים על עליית מ"ן.

כאן הוא מעלה מ"ן ורוצה לקבל על מנת להשפיע. יש לו כלים, יש לו רשימות, הוא כבר היה בעל מנת להשפיע ורוצה עכשיו גם לעשות פעולה בעל מנת להשפיע. ויש לו עכשיו קשר בין בינה ובין מלכות, שהאורות למעלה מפרסה כביכול יכולים לעבור למטה מפרסה ולהתקבל בעל מנת להשפיע, זה מה שהוא מרגיש, אבל באמת זה לא קורה, כי חסר כאן תיקון על מנת להשפיע בכלים שנמצאים למטה מפרסה. כי האור העליון, אור חכמה לא יכול לרדת לשם, ולתת לכלים האלה מסך.

ולכן כשהם מתחילים לקבל זה כאילו בסדר גמור, על מנת להשפיע, אבל כשמתחילים לקבל בעל מנת להשפיע, זה הופך להיות בעל מנת לקבל. זה מתגלה בשבירת אדם הראשון, גם בשבירת עולם הנקודים. עד הפרסה אתה מקבל בעל מנת להשפיע, אין שום בעיה, ולמטה מפרסה כשאתה מתחיל לקבל בעל מנת להשפיע, ממשיך בעצם את הפעולה, אין שם תיקון, אין שם מסכים, ואז הכלים האלה שנמצאים למטה מפרסה נשברים אחד אחד מתפארת עד הסיום, עד המלכות, זאת אומרת מפרסה עד הסוף.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה מיין נוקבין?

מיין נוקבין, מ"ן, זה שתי מילים, מים זה בינה ונוקבין, נוקבא, זה מלכות. חיבור מלכות עם בינה. כשמתחברות מלכות ובינה, החיבור ביניהן נקרא "מיין נוקבין". מלכות רוצה לעלות לבינה, לקבל מהבינה כוחות של השפעה ולהשתמש בכוחות האלה לתיקון הכלים דקבלה שלה, אז היא מעלה את החיסרון הזה למעלה ומבקשת, "תנו לי כוח השפעה כדי שאני אוכל לתקן את הכלים דקבלה שלי". זה נקרא העלאת מיין נוקבין.

אבל מתי זה יכול להיות? מתי שהכלים מוכנים לזה או שמבררים את הדברים האלה, כשיש בהם כבר הכנה של שני הכוחות האלה, שתי הרשימות האלו, שני היסודות האלה של בינה ומלכות. זאת אומרת, לפני שאנחנו מדברים על המ"ן, אנחנו צריכים מצב מיוחד. שכל הכלים דקבלה ירגישו שהם נמצאים במצב של חולשה, אין כוחות דלהשפיע, אבל מפני שהם קשורים לבינה הם יכולים לעלות לבינה ולבקש מהבינה כוחות דלהשפיע ואז לאט לאט זה יקרה.

אני ממליץ לכם לא כל כך להתייחס לשרטוטים כי כל שרטוט ושרטוט הוא די מוגבל, אלא יותר לשמוע את הדברים האלה במילים. כי גם אנחנו שעובדים עם עצמנו, אנחנו לא עובדים לפי השרטוט אלא לפי המושגים.

שאלה: אתמול עשינו חזרה בעשירייה על חומר קודם ולא היה כל כך ברור בשרטוטים איפה פרצוף הנקודים ואיפה פרצוף נקודות דס"ג בעולם הנקודים.

אנחנו עוד לא הגענו לעולם הנקודים, דיברנו רק על נקודות דס"ג, אם אני לא טועה. דיברנו על האורות שירדו למטה מטבור דא"ק והתפשטו מטבור דא"ק באותה מידה שיכלו להתפשט שזה נקרא עד הפרסה. מאיפה באה הפרסה? מזה שרשימות מנה"י דא"ק התערבבו בנקודות דס"ג, ומזה נקודות דס"ג הצטמצמו והם יכולים לקבל את האורות רק למעלה מהמקום שלהם שנקרא פרסה.

הפרסה נמצאת בתוך תפארת דנקודות דס"ג ואז למעלה מפרסה, מטבור עד הפרסה יכולים לקבל את כל האורות בעל מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, ולמטה מפרסה אי אפשר לקבל את האורות אלא על מנת לקבל ולכן אין שם קבלת האור. הפרסה סוגרת את כניסת האורות למטה ממנה.

תלמיד: אבל דיברנו אתמול על עולם הנקודים, על קטנות וגדלות. האם אפשר להגיד שעליית המסך מפה דראש דס"ג לנקבי עיניים שם נולד עולם הנקודים?

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: פרצוף נקודות דס"ג גרם רק לצמצום ב' וחלוקה בחלל מתחת לטבור. ואם אנחנו מדברים על קטנות וגדלות אנחנו כבר מדברים על עולם הנקודים.

נכון. נקודות דס"ג רק עשו מקום מטבור עד הפרסה ומפרסה למטה, חילקו את המקום הזה לשני חלקים.

שאלה: האם כתוצאה מעליית מ"ן ויציאת גדלות דנקודים התרחשה השבירה?

כן.

תלמיד: יוצא שדווקא לפי בקשת הנברא קרתה השבירה.

לא. אנחנו נלמד את זה ואתה תראה. לגמרי לא.

שאלה: האם זעיר אנפין ומלכות הם מתקשרים ביניהם בכלים דקבלה שלהם?

איזה זעיר אנפין ומלכות?

תלמיד: איך זעיר אנפין מקבל את הרשימות שלו שהוא מעלה אותם לבינה?

על איזה מקום אתה מדבר? על איזה פרצוף?

תלמיד: הוא מדבר באות פ' שזעיר אנפין מעלה רשימות לבינה. מאיפה הוא מקבל את הרשימות האלה?

ממלכות.

תלמיד: ובנקודות דס"ג, איך מתקשרים אחד עם השני זעיר אנפין ומלכות?

הכול יוצא מראש דס"ג, מתפשט למטה מטבור. הפרצוף שמתפשט שם הוא פרצוף ז"ת דבינה. היא מתקשרת עם המלכות שזה נה"י דא"ק דגלגלתא, מתערבבת איתם, מצטמצמת, בונה מעצמה שני חלקים למעלה מפרסה ולמטה מפרסה, ואורות חדשים יוצאים על הזיווג שנעשה בראש חדש שנקרא עולם הנקודים והם ממלאים את המקומות האלו. אז יש לך מקום למעלה מפרסה ולמטה מפרסה, ולמטה מפרסה המקום מתחלק לג' חלקים, לעולמות בריאה, יצירה, עשייה.

אות פ"א

"וכבר ידעת שפרצוף ע"ב דא"ק הוא פרצוף החכמה, ופרצוף הס"ג דא"ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע"ב שבחי' העליונה שלו היא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס"ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו"ן דגוף, שלמטה מטבורו דא"ק, עלו לראש הס"ג, נעשו שמה למ"ן אל הס"ג, שבסבתם נזדווג הס"ג, שהוא בינה, עם פרצוף ע"ב שהוא חכמה, והשפיע הע"ב להס"ג אור חדש לצורך הזו"ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו"ן דא"ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא"ק, ששם נמצאים הע"ס דנקודים, והאירו את אור החדש תוך הע"ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע"ס דנקודים. והנה נתבאר הע"ס דגדלות שיצאו על המין הב' דרשימות, שהם הרשימות דזו"ן שלמטה מטבור דא"ק (המובא לעיל באות ע"א), אמנם המוחין דגדלות האלו גרמו לשבירת הכלים, כמ"ש להלן."

אות פ"א

"וכבר ידעת שפרצוף ע"ב דא"ק הוא פרצוף החכמה, ופרצוף הס"ג דא"ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע"ב שבחי' העליונה שלו היא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס"ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו"ן דגוף, שלמטה מטבורו דא"ק," מגלגלתא "עלו לראש הס"ג, נעשו שמה למ"ן אל הס"ג," זה בנקודות דס"ג. "שבסבתם נזדווג הס"ג, שהוא בינה, עם פרצוף ע"ב שהוא חכמה, והשפיע הע"ב להס"ג אור חדש לצורך הזו"ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו"ן דא"ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא"ק, ששם נמצאים הע"ס דנקודים, והאירו את אור החדש תוך הע"ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע"ס דנקודים. והנה נתבאר הע"ס דגדלות שיצאו על המין הב' דרשימות," על רשימות ד'/ג', שאנחנו אומרים. "שהם הרשימות דזו"ן שלמטה מטבור דא"ק (המובא לעיל באות ע"א), יצאה קטנות דעולם הנקודים ועכשיו גדלות דעולם הנקודים. "אמנם המוחין דגדלות", האור הגדול הזה שהם משכו לא היה מתאים לכלים שלמטה מטבור, והכלים האלה נשברו.

שאלה: לא מובן איך צמצום ב' שקורה ומונע לקבל על מנת להשפיע, בפעולה אחרי כן הוא עושה זיווג על רשימות של ג' שזה בעצם לקבל על מנת להשפיע?

קטנות אתה מבין שמתקיימת?

תלמיד: כן.

למה מקטנות לא יכולה להתקיים גדלות? מה מפריע לממש גם רשימות? יש עוד חיסרון, למה אי אפשר לממש אותו?

תלמיד: למה צמצום ב' לא נכנס לפעולה, למה הוא מאפשר זיווג על רשימו ג'?

אם יש לך מסך, אתה יכול לעשות זיווג אפילו על גמר התיקון, על כל העביות ועל כל אור אין סוף. מה יש לנו כאן שיהיה מובן שהזיווג הזה לא יהיה מוצלח? יש לך רשימות, יש לך את כוח הבינה, ואם לא היו פרסה ורשימות למטה מפרסה, שהן רשימות דמלכות דאין סוף ממש שעליה אין מסך, אז הכול היה בסדר גמור, הכול היה על מנת להשפיע.

לא היה כאן שום דבר שהוא מראש נגד השפעה, על מנת להשפיע, לעשות נחת רוח לראש דעליון, זאת אומרת לבורא. לא קורה כאן משהו נגד החוק. כול מה שנקבע בכל דרגה ודרגה עליונה מתקיים כאן בדרגות התחתונות לפי החוק הזה של ירידת הדרגות.

תלמיד: אותו פרצוף ס"ג שהוא למעלה מטבור, הוא לא מתפשט למטה מטבור בגלל שיש בו בטעמים את עביות ג', טבור עוצר אותו.

בגלל שיש לו הארת חכמה.

תלמיד: אחר כך הוא מזדכך, יורד למטה מטבור, מבין שהוא לא יכול להשפיע שם ומצטמצם צמצום ב'. פעולה אחרי כן, חוץ מנקודים דקטנות, נקודים דגדלות, הוא עוד הפעם עושה זיווג על ג' באותו פרצוף שהוא החליט כבר שהוא לא הולך לקבל בעל מנת להשפיע. איך זה קורה?

אני באמת לא מבין את ההיגיון שלך. נקודות דס"ג הן בינה, הן יכולות לרדת למטה מטבור, הן מתפשטות מטבור עד הסיום ללא שום בעיה. כשהתווספה בהן בחינה ד' שלא הייתה בנקודות דס"ג, כשהן התחילו להרגיש שיש בהן בחינה ד', הן קיבלו את זה מנה"י דא"ק אבל זה עכשיו אצלן, לכן לא הייתה להן ברירה אלא להצטמצם, וזה נקרא "צמצום ב'". אותה מלכות הכללית, כמו שהיא עשתה צמצום על עצמה, עכשיו היא עושה צמצום גם על הבינה, שאסור להשתמש בז"ת דבינה.

כשעושים פרצוף על קטנות דנקודות דס"ג, כלים דהשפעה, אין שם בעיות. אבל הבעיה עם הגדלות, כי מי חושב שיכולה להיות בעיה בתנה"י דנקודות דס"ג אם מותר לקבל בעל מנת להשפיע לפי כול החשבונות שבראש דס"ג? אלא הבעיה היא שיש כאן עוד גורם נוסף שהוא נה"י דא"ק, גלגלתא, שהיא מביאה לשם רצונות שהם לא נכללים בראש דס"ג, ואני לא ידעתי שיש לי גורם נוסף.

כמו שקורה אצלנו בחיים. אני עושה ועושה משהו בחיים, פתאום בא משהו ועוצר אותי. למה עוצר? הוא עוצר לפי החוק שלו, ואני לא ידעתי שהחוק הזה חל עלי. זה מה שקורה, לכן עולם הנקודים נשבר.

תלמיד: למה אין רושם בראש דס"ג? כי הרי צמצום ב' קרה על זה שהוא התרשם שהוא לא יכול לקבל את בעל מנת להשפיע לבחינה ד'. למה זה לא נרשם כמשהו שעכשיו הוא לא יכול לעשות זיווג על גדלות של עולם הנקודים שבגללו הייתה שבירה?

כי הוא חשב שזה כבר מתוקן. זה שאני נכלל עם כלים דהשפעה ויכול לקבל על מנת להשפיע, למה שאני לא אקבל? אני עושה בזה נחת רוח לבורא. איפה נרשם אצלי שאסור בכלים האלו לקבל על מנת להשפיע? ברגע שיש לי מסך אני אקבל.

רק הבעיה היא שהאור העליון לא יכול לעבור למטה מפרסה, עדיין אין לי רשימות כאלו. רשימות מזה שהשבירה יכולה לקרות הן יכולות להיות רק אחרי השבירה. אבל לפני השבירה מאיפה אני יודע שאני לא אצליח? מי אומר לי על זה? איזה רשימות? אין עדיין. ואז יוצא שאני עושה את הפעולה הנוראית הזאת. אבל הרשימות מזה כבר יעזרו לי אחר כך לתקן את הכול.

שאלה: למה כשיש רשימו ג', הארת חכמה בטעמים דס"ג, הוא עוצר אותו מלרדת למטה מטבור?

את זה יש לו בראש שלו, יש כאן שתי שליטות. יש ראש דס"ג ונה"י דא"ק. נה"י דא"ק בכלל לא שייך לו, הוא מלווה אותו. אבל מה שקורה בראש דס"ג, שהוא יכול להשתמש בג', זה ודאי, זה שלו, ואז הוא עושה על זה חשבון.

תלמיד: ובג' שעולה מנה"י דא"ק ועושה עליו זיווג ויש שבירה, למה שם זה כן מתאפשר?

זה לא מתאפשר, הוא לא מרגיש שזה שלו. יש רשימו שהוא מצטרף ולכן אפשר לעשות עליו עוד פעולה נוספת. ועל הפעולה נוספת הזאת אין לו שום רשימות שאסור.

אנחנו עוד נדבר על זה. יש משהו במה שאתה שואל.

שאלה: האם העלאת מ"ן זה עליית זעיר אנפין לבינה או עלית מלכות לבינה?

שאלה טובה. הכול מגיע ממלכות, אפילו כשמלכות נמצאת בזעיר אנפין. מלכות היא בעצם הפועלת בכל הספירות והיא מפעילה את כל התיקונים.

שאלה: למה זעיר אנפין צריך חכמה ולמה בינה צריכה לקבל את החכמה בשבילו?

זעיר אנפין צריך חכמה מפני שבזה הוא נעשה יותר גדול וגם יכול להשפיע למלכות. כל הכלים דקבלה של זעיר אנפין הם כלים שמגיעים למלכות. וזעיר אנפין על ידם דווקא, על ידי התכללות מלכות בו, הוא הפועל, הוא המשפיע. זעיר אנפין כלפי המלכות נקרא בורא.

שאלה: בגדלות דעולם הנקודים מי מקבל בעל מנת להשפיע, בינה לחסרונות של מלכות או הכלים של מלכות עצמה?

בעולם הנקודים בינה מתפשטת בקטנות עד הפרסה ובגדלות היא נשברת בכלים כשמתחברת למטה מפרסה.

תלמיד: האם היא מבצעת את הפעולה של לקבל על מנת להשפיע או שמלכות בעצמה עושה את זה?

בוודאי שמלכות של הפרצוף.

תלמיד: אנחנו אומרים שבינה כאילו מרגישה את מלכות והיא זאת שכאילו פורסת עליה חסות.

כן, אבל מלכות מתחברת בבינה. בכל מקום שאתה אומר על מישהו שמבצע מצד הכלי, זה המלכות. אפילו שאתה אומר על הכתר, זה כתר דמלכות, זה לא חשוב, אין משהו שנמצא בפעולה אם לא מלכות. הרצון לקבל הסופי שמתגלה בתוך הכלים שנמשך להידמות במשהו לבורא, זה המלכות.

שאלה: בטקסט מדובר על זעיר אנפין ובינה של האור ישר כמקור לעלית המ"ן. מה ההבדל בין פשוט לדבר על בינה וזעיר אנפין לבין לדבר על בינה וזעיר אנפין של אור ישר?

אנחנו לא יכולים כך. כי כל הפרצופים, כל הפעולות שאנחנו מדברים אנחנו מדברים בקשר לד' בחינות דאור ישר, כי כל העולמות אחרי צמצום א' שיוצאים עד גמר התיקון כולם כדי לסדר ולמלאות את ד' בחינות דאור ישר, הכול רק בשביל זה.

תלמד: אז בעצם אנחנו מדברים על התבנית הראשונית. אנחנו צריכים להסתכל באותה התבנית הראשונה כדי להבין את העניין של עלית מ"ן?

כן, התבנית הראשונה היא הפועלת והיא מחליטה הכול והיא עושה את הכול. שם "ה-ו-י-ה" מה שנקרא.

שאלה: מה ההבדל בין קטנות עולם הנקודים לבין גדלות חוץ מהעניין של הרשימות?

רשימות זה העיקר שעליהן יוצא גם קטנות וגם גדלות, אבל מה ההבדל? בקטנות עולם הנקודים הוא כלים דבינה ובגדלות עולם הנקודים הוא חיבור עם המלכות ואז קורת שם שבירה. כי הכלים של המלכות נמצאים למטה מפרסה, אליהם לא יכול להגיע האור העליון כדי לקדש אותם ולתקן אותם במסך ולכן הכלים האלה נשברים, הכלים למטה מפרסה. והכלים למעלה מפרסה גם נשברים בגלל שמחוברים יחד אתם.

שאלה: איך אדם יכול להעלות את הכלים לתיקון מעל הפרסה?

הכול תלוי בכמה הוא מכוון על מנת להשפיע, לפי זה הוא נמצא בפעולות האלו. חוץ מזה אנחנו נלמד איך אנחנו יכולים לעשות את הפעולות האלה של עלית הכלים, זה תלוי בעלית העולמות, ירידת העולמות, בכל מיני פעולות שנמצאות בכל הכלים שלמטה מטבור דא"ק עד הסיום. אנחנו נלמד את זה, זה עניין של עלית העולמות.

(סוף השיעור)