שיעור בוקר 15.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1550

אגרת ע"ח

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1550, אגרת ע"ח.

אגרת ע"ח

"הרב ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל "הסולם"

רחוב השר מינץ 4 - בני-ברק

בעזהי"ת

הנה עד עתה לא עסקנו בהקמת בנינים ובדברים הקשורים בפרסומא רבא [בפרסום גדול]. לא זו דרכנו, אלא כל מגמתנו היא להפצת תורה יראת שמים ועבודת ה' בין אנשי שלומנו החפצים, ובפרט חכמת הקבלה ותורת הנסתר למצניעי לכת והראויים לכך, כמקובלני מבית אאמו"ר זיע"א [זכותו יגן עלינו אמן].

והנה בדור זה שחכמת המסכן בזויה, וכל עיר על תילה בנויה ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה, הוא זמן עיקבתא דמשיחא [עקבות המשיח] כידוע ליודעי חן.

לפיכך נעניתי עתה הפעם לבקשת אנשי שלומנו החפצים להרחיב אהלינו לבנות בית מקדש מעט לתורה ותפילה על שמו של האי גברא רבא [האיש הגדול הזה] אאמו"ר זצוק"ל, מקום אשר משם יפוצו מעינותיו חוצה והחכמה בחוץ תרונה, וכל הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול בהתקדשות יתירה ובהכנה הראויה.

והנני פונה בזה לכל אחינו בית ישראל אשר רוח ה' פועם בקרבם והמצטערים על גלות השכינה, לסייע בידי הבונים והעוסקים בדבר גדול זה, ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה, כדאיתא [כמו שנאמר] בזוהר הקדוש: "בדא יפקון בני ישראל מגלותא [בזכות (ספר הזוהר) יצאו בני ישראל מן הגלות]".

המצפה לישועת הכלל ולהרמת קרן התורה

ידידכם בלב ונפש"

זה בסך הכול המכתב הקצר שכתב רב"ש לאלו שהיו מוכנים להתחבר יחד לקבוצה כדי לתמוך בבניין החדש של בית הכנסת ברחוב חזון איש.

שאלה: נראה לי שזה גם כמו חזון של רב"ש, שיהיה בית כזה שיביא את החזון של בעל הסולם, ונראה לי שאנחנו מקימים בית כזה. וההפצה שלנו כרגע היא למי שמעוניין לשמוע. אם אנחנו לא חברה שיכולה להיות דוגמה, אז איך אנחנו מביאים למי שמעוניין את החזון הזה בצורה נקייה של הקבלה, של יראת שמיים, כמו שאנחנו לומדים ולא בצורה עקיפה?

אנחנו לא יכולים לפעול אלא מתוך מי שאנחנו, ככל שאנחנו מבינים במצבנו, במטרת הלימוד, ואיך הוא צריך להראות. לכן וודאי שזה עדיין לא שלם, אבל מתקדמים ונראה. יכול להיות שנצטרך באמת לשלב לזה עוד הרבה דברים ולשנות הרבה פעולות, נטיות.

תלמיד: עכשיו סיימנו את כתבי הדור האחרון, אנחנו גם עומדים לסיים את כל האגרות שרב"ש כתב. מה דעתך ליצור קבוצה של עשרה חברים שקצת יותר חזקים בהסתכלות חברתית, ולייצר כתבי דור אחרון יחד איתך שיתאימו לתקופתנו?

אני לא מרגיש כזה לחץ מתוכי שלא נותן לי מנוחה. פעם כתבתי ספרים, התקופה הזאת עברה, והיום אין לי לחץ פנימי.

תלמיד: מה דעתך לחזור לקרוא כתבים שיש בהם סגולה כמו ספר הזוהר?

אנחנו צריכים לחדש גם את קריאת תלמוד עשר הספירות וגם את קראת ספר הזוהר.

תלמיד: אולי רבע שעה.

לא, זה לא רבע שעה. טבע הספרים האלה הוא כזה שצריכים להיכנס בהם קצת יותר מרבע שעה. נחשוב איך לשלב את זה.

שאלה: הוא כותב "והנה בדור זה שחכמת המסכן בזויה, וכל עיר על תילה בנויה ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה, הוא זמן עיקבתא דמשיחא [עקבות המשיח] כידוע ליודעי חן. לפיכך נעניתי עתה הפעם לבקשת אנשי שלומנו החפצים להרחיב אהלינו". מהו הסימן למקובל שהדור כפני הכלב, שהמקובל מרגיש "ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה"? זה דווקא סימן למקובל לעשות משהו חדש, חיצוני אפילו. עכשיו אני שומע אותך אומר שאין לחץ למשהו מסוים, אבל נראה שמבחוץ יש לחץ. איך אנחנו אמורים להרגיש את המקובל, את הרב? לאן להפנות את הלחץ?

כל מקובל ומקובל שאתה לא רואה אותו כל כך, במיוחד בזמננו, זה מפני שאין לו הצדקה לבוא ולצעוק ולעשות כל מיני שינויים גדולים ורעשים. אני לא חושב שזמננו זה הזמן למכת הפצה אלא להכנה, הכנה למכת הפצה, לדברים שנצטרך לדבר עם כולם בפה גלוי.

תלמיד: שמעתי שאמרת קודם, בדיוק בהמשך לזה, "שנגיע למצב יותר רציני שנוכל להוליד צורה חדשה באנושות". כמו שאני מבין אנחנו עובדים עכשיו בריכוז פנימי בינינו, כדי להביא צורה חדשה לאנושות שאחר כך תתגלה בפועל בחיצוניות.

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד שצורה חדשה באנושות, אם אנחנו עושים עבודה פנימית בעשירייה, זה לנסות להוליד צורה חדשה של הסתכלות כלפי כל חבר?

וודאי שזה אחר כך כלפי כל חבר.

תלמיד: ממש לראות את החבר גדול.

כן.

שאלה: בתחילת האגרת הוא כותב, "הנה עד עתה לא עסקנו בהקמת בנינים ובדברים הקשורים בפרסומא רבא [בפרסום גדול]". איך ייתכן? הרי בעל הסולם ביקש לפרסם את החוכמה בכל שדרות העם, וזה הזמן לפרסם את חוכמת הקבלה בכל העולם. למה לא עסקו בזה? למה רב"ש כותב שזו לא הייתה דרכם?

אלו תקופות, תקופה לטובה ותקופה לרעה כאילו. וכך הם נמצאים לסירוגין פעם לכאן ופעם לכאן. זה מה שאני יכול להגיד. אז לא הייתה פריחה במספר האנשים, בכאלו שמתעניינים בחוכמת הקבלה, זה היה זמן מאוד רדום, ובזמן כזה קשה לעורר את הקהל וקשה להתחיל שוב גל הפצה.

תלמיד: האם בתקופת בעל הסולם הייתה הרגשה אחרת, כן היו הרבה אנשים שרצו וחשקו בחוכמה?

בתקופת בעל הסולם זה היה קצת אחרת.

תלמיד: זו לא פעם ראשונה שאני מזהה שמשהו קרה בין בעל הסולם ובין רב"ש. בעל הסולם הלך לכל מקום וניסה להציל, לעשות דברים ולפעול, ורב"ש התכנס בתוך עצמו, הוא גם כותב את זה כאן בצורה ברורה. לעומת זאת הוא פותח פה ואומר שהגיע הזמן למשהו חדש, ובגלל זה הוא מאשר לבנות בית כנסת, לפתוח ולהגדיל. האם בשלב הזה רב"ש מתחיל להרגיש ששוב הגיע הזמן, שזו תקופה לפתיחה?

כן, אבל לרב"ש היה הרבה יותר קשה, הוא הרגיש קטן מאוד לעומת אבא שלו. לכן לקח לו הרבה זמן ומאמצים פנימיים להתחיל לדבר, אפילו בין התלמידים. הוא בעצמו לא הדפיס אף ספר, לא הוציא החוצה שום דבר מכתבי בעל הסולם, מהכתבים שלו עצמו. זה מה שאני ראיתי.

שאלה: הוא כותב, "והנני פונה בזה לכל אחינו בית ישראל אשר רוח ה' פועם בקרבם והמצטערים על גלות השכינה, לסייע בידי הבונים והעוסקים בדבר גדול זה, ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה, כדאיתא [כמו שנאמר] בזוהר הקדוש:". "לכל אחינו בית ישראל", מי הם?

כל האומה.

תלמיד: "ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה". מי אלו "אנחנו" שנזכה?

כולנו, כל העם, כל האומה. מפני שאם נתחבר יחד סביב ספר הזוהר, אז כבר יש קהל גדול וכוח גדול שפועל בו, ובטוח דוחף אותו לתיקון האחרון, להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אני מנסה להבין במה תלויה השגת הגאולה. כי הוא כותב שאם שנאפשר לאנשי שלומנו ולקבוצה עוד יותר מצומצמת לעסוק בחכמת הקבלה, אז בזה תגיע הגאולה השלמה לכולם. האם צריך להתרכז רק באנשים שעוסקים בחכמת הקבלה ובזה יגיע האור לכולם, או שצריך לערב את המסה?

אני שומע אחרת. שאך ורק בזה שכל העם יבין שהוא חייב להיות בחיבור סביב ספר הזוהר, אז תבוא הגאולה השלמה, ולא אחרת.

שאלה: האם העם פתוח לשמוע את כל מה שאנחנו לומדים פה?

לא. כדי שהוא יהיה פתוח, אנחנו צריכים להכין אותו.

תלמיד: אמרת השבוע שהעם צריך לקבל עוד צרות כנראה.

רצוי שלא על ידי צרות. אבל העם צריך להרגיש שחסרה לו התקרבות לבורא, שלבי התיקון.

תלמיד: כמה זה תלוי בנו שהם יתקרבו אלינו?

תלוי.

תלמיד: זה תלוי בנו.

כן.

תלמיד: מה עוד עלינו לעשות כדי לקרב את כל העם שהוא יבין שזו הגאולה שלו?

אנחנו צריכים להיות קודם כל בעצמנו מחוברים ומקושרים בצורה כזאת שתהיה מתאימה לגמר תיקון, או לפני זה, ואז נוכל להפיץ את זה בעם ולדרוש מהם.

תלמיד: אתמול המשכנו את התהליך של עשרה מפגשים בימי ראשון, וליווינו עוד את ההליך הרוחני שלנו פה בחברה.

אתמול עסקנו בעבודה בעשיריות. והשאלה שלי, עד כמה העבודה שלנו על האחדות של כל החברה, על הדוגמה שלנו כלפי חוץ, תלויים כרגע בעבודה הפנימית שלנו בתוך העשירייה?

הכול מתחיל מתוך העשירייה.

תלמיד: כן, אבל התחושה שהיום יותר מתמיד, ככל שנחזק את הקשר בינינו בתוך העשירייה, זה ממש יחזק את כל החברה.

נכון.

תלמיד: אתמול דיברנו, עשינו סדנאות והתייעצנו זה עם זה איך אנחנו ממשיכים לחזק אחד את האחר בתוך העשיריות. מה עוד אנחנו צריכים עוד לעשות, איך אנחנו לוקחים את שיעור הבוקר, שאנחנו עכשיו מבררים, למפגשים שלנו במשך היום וממשיכים לחזק אותו, לא עוזבים לרגע אלא רק ממשיכים לדחוף קדימה?

זה תלוי בחשיבות. זה לא מכמות הידע אלא מהחשיבות בחיבור בינינו, שאנחנו נגלה בינינו אותה נקודה מרכזית שקושרת אותנו עם הבורא.

תלמיד: אני מבקש כל יום שלחברים יהיה חיסרון כזה שנרגיש כאילו מחר זה היום האחרון, שבאמת יהיה בנפשנו כל מה שאנחנו עושים פה, כמו שרב"ש דיבר פה שזו הגאולה שלנו. איך אנחנו גורמים זה לזה להרגיש בפנימיות שזו באמת הגאולה שלנו? לא מהיום למחר, אבל מהר ככל האפשר, כך שלכנס הקרוב שיהיה בעוד חודשיים נבוא דרוכים ונגיד לעצמנו, זהו, אנחנו רוצים את זה בכל מחיר. 

להכין את כולם לחיבור, זה מה שאנחנו חייבים.

שאלה: בהמשך לשאלות של החבר עכשיו, אני רוצה לעדכן שבימי ראשון אנחנו מתגבשים כל הכלי העולמי במטרה להתחזק בינינו כקבוצה כהכנה לכנס שיש לנו בעוד חודשיים, זה המהלך שאנחנו עושים עכשיו כדי שכולנו נתחזק בינינו כקבוצה לפני שאנחנו יוצאים אל הכלל. כי אין לנו עם מה לצאת אם לא נהיה מחוברים בינינו, ולכן הכנס כולו הוא בסימן של מתחזקים למען הכלל, זה הקו. ממחר נתחיל לימוד איגרות בעל הסולם בחלק הראשון של השיעור, שיחזקו אותנו עוד יותר פנימה כקבוצה.

ממה שאני שומע עכשיו בתשובות לחברים, אתה אומר, "אני לא חושב שהזמן שלנו הוא הזמן למכת הפצה אלא הכנה למכת הפצה, לדברים שנצטרך לדבר עם כולם בפה גלוי". אתה יכול להגיד מה זו התקופה שלנו כרגע, מה הדגש שלנו כחברה בתקופה הזאת?

אנחנו כל הזמן צריכים לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו מוכנים לעמוד מול העם, ולהיות ראויים להסביר להם ולמשוך אותם לחיבור כך שבהחלט נרגיש במרכז החיבור בינינו את המקום לבורא.

תלמיד: מה הופך אותנו ראויים לעמוד בפני העם?

זה שאנחנו יודעים היטב מה אנחנו צריכים לעשות, לאיזו צורת קשר אנחנו צריכים להגיע ואיך מגיעים לזה.

תלמיד: נכון לעכשיו אנחנו לא בשלים לצאת לעם?

צריכים עוד הכנה. אפילו אותן הפעולות שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים לדבר עליהן, אנחנו צריכים להבין את הפנימיות שלהן, באיזו צורה אנחנו צריכים לפרסם. כי לפרסם לקהל חיצון זה לא פשוט, זה הדבר הכי קשה וכולי.

תלמיד: ההפצה עצמה לא בונה אותנו? יש אנשים שדוחפים לצאת כבר, אפילו שלא נמצאים בזה. האם זה לא מה שיבנה אותנו, יפתח בנו את הכלי הנכון?

לא. ההפצה היא הדבר הכי קשה. זה לצרף אלינו עוד ועוד קבוצות וארגונים שלמים. לא נראה לי שזה כל כך פשוט רק לצאת. אנחנו צריכים שיהיה לנו במה למשוך אותם, במה להאכיל אותם, במה להדביק ביניהם, במה לקשור אותם אלינו, ואיתם יחד נוכל להתקשר לבורא.

תלמיד: היום אנחנו פועלים בהפצה, יותר בהסברה רחבה, ומזמינים ללימודים. יש חברים שיש להם דחף לצאת, כי רואים מסביב שהכול קורס ומתמוטט, נקלע למשבר. מה אתה ממליץ לחברים שיש להם דחף לצאת כבר עכשיו?

לפעמים אתה נותן לאנשים כאלה אפשרות לצאת, הם יוצאים ונשרפים. פתאום מגלים שאין שם מי שישמע אותם, שירצה לראות אותם וכן הלאה. ואז הם מפסיקים, וכבר קשה מאוד לעורר אותם בפעם השניה. זה מה שאני יכול להגיד.

תלמיד: ברור. אם היום זה עדיין לא הזמן לצאת, על אף שאנחנו רואים שהכול במשבר, מה עוד צריך לקרות?

מה יכול לגרום לחיסרון באומה? לא לאיזה קהל, אלא באומה שלימה, מה יכול לגרום לחסרון?

תלמיד: מכות.

מכות זה לא מחכמה. אלא איך אנחנו יכולים בפרסום שלנו לעורר אותם עד שירגישו מכות, כמו שאתה אומר, ומייד מהמכות ירגישו שיש כאן פתרון.

תלמיד: איזה כוח נדרש לנו? אני מנסה להבין את הכוח הזה שימגנט אליו המונים לבוא ולהצטרף אפילו למעגל יותר רחב שלנו. למה אנחנו צריכים להגיע מצדינו כדי שנהיה מותאמים לעם, כדי שזה ימשוך אותם, שתהיה איזו השתוות בינינו?

צריכים להגיע לכך שבזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו, מעכשיו ובעוד רגע, ובצעד אחד אנחנו מגיעים לזה.

תלמיד: אפשר להגיד שכל עוד הקבוצה כאן לא תגיע לאיזו השגה רוחנית מינימלית זה לא ימשוך את ההמונים פנימה לכאן?

כן ולא. אנחנו צריכים להתחיל בזה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על העם, לצאת אל האומה, אפילו שיהיה מורגש בה חיסרון, על מה אנחנו מדברים, שאנשים יצטרפו ללימוד חכמת הקבלה?

לא.

תלמיד: למה כן?

לזה שהם יהיו מקושרים לרעיון, לחיסרון לגלות את הבורא, לחיסרון לגלות את מטרת הבריאה וכל הדברים האלה. זאת אומרת, הם צריכים לדעת באיזה דור הם חיים, באיזו תפיסת המציאות הם נמצאים. את כל זה הם צריכים לדעת ולגלות לכולם.

תלמיד: מה זאת אומרת להיות מקושרים לרעיון, לחיסרון לגלות את הבורא ואת מטרת הבריאה, מה זה אומר?

פשוט כמו שאתה שומע.

תלמיד: לא, אבל אתה אומר לא ללימוד חכמת הקבלה.

לימוד, אבל לימוד כזה שיהיה מוכן למשוך את ההמונים ולחבר ביניהם ולהעלות אותם לקראת הבורא.

תלמיד: אני מנסה להבין מה חסר להם, יש להם בעיות ביטחון במדינה, יש להם בעיות בזוגיות, ילדים, חינוך, בריאות, זה מה שכואב להם באמת, אבל הם לא מעוניינים בלימוד חכמת הקבלה, לא מה שעכשיו קורה כאן, זאת לא השאיפה.

הם לא רואים שזאת תרופה.

תלמיד: אז אני מנסה להבין את האמצע הזה, מה זה המעגל הזה באמצע שהם לא לומדים חכמת הקבלה, גם לא מעוניינים בה, אבל כן רוצים להיות קשורים לרעיון. מה אתה מספק להם בעצם?

זה נקרא שהם לא מבינים ששם נמצאת ההצלה שלהם. כל אחד מכם זוכר עד כמה היה נמשך ללימוד חכמת הקבלה ברגע שבתחילת דרכו היה מתאר לעצמו שזה מה שמביא אותו לפקיחת עיניים לכל המציאות. אז איפה זה? התייאשנו, נראה לנו קשה, רחוק, ארוך וכן הלאה. אנחנו צריכים לעורר את הגירוי הזה בכל אחד. לא שלנו אלא באנשים מבחוץ, זאת אומרת בכל עם ישראל.

תלמיד: ולאן אתה מוביל אותם ברגע שעוררת אותם?

לגילוי החיסרון שהוא ימשוך אותם פנימה לחיבור ביניהם.

תלמיד: אני מבין מסלול שמרגע שהתעוררה בי בעל כורחי נקודה שבלב זה לימוד חכמת הקבלה יש לזה מסלול ברור.

זה לא מביא לי כלום. אנחנו רואים שאדם יכול ללמוד ויכול לדעת בעל פה את כל החכמות ובכל זאת זה לא מושך אותו למטרת הבריאה, למטרת החיים, לשום דבר.

תלמיד: אז מה ימשוך אותו, מה זה המעמד החדש הזה כאילו שייווצר פה?

זה שהוא ידע את הקשר בין מה שהוא לומד למה הוא חייב להשיג בחייו.

תלמיד: אפשר להגיע להיות קשור לרעיון, לבורא, למטרת הבריאה שלא דרך חכמת הקבלה, כתבים, בצורה שאנחנו מכירים אותה היום, בתנאים שהשאירו לנו אותם המקובלים?

אפשר.

תלמיד: איך?

לא להשקיע את עצמו בתוך הלימוד עצמו, לא החכם הוא מי שיודע את כול התע"ס, אלא שהוא מבין שמימוש של התע"ס הוא שמסדר אותו לכיוון הנכון, בצורה נכונה, במקום הנכון בעולם הרוחני.

תלמיד: אבל אני לא מדבר על אנשים שלומדים תע"ס או אפילו מכירים את זה, אנשים שלא ישמעו אף פעם על תע"ס. כלפיהם. איך הם יכולים לממש את זה, איך הם יכולים לגלות את הבורא בלי לימוד המקורות, מה האמצעים שלהם?

האמצעים שלהם לדעת בכל זאת על עצמם, על הנשמה שלהם, על החיבור ביניהם, על הבורא שמגלים בחיבור ולאיזו צורה הם צריכים להביא את עצמם כדי להגיע לתיקון.

תלמיד: זאת אומרת זה כן חכמת הקבלה במילים פשוטות?

יכול להיות שאפשר להגיד כך.

תלמיד: ואפשר בלי לימוד, אפשר רק דרך מעשים או פעולות כלשהן לגלות בורא?

ודאי שכן.

תלמיד: איך?

פעולות בחיבור, ואז זה מתגלה להם.

שאלה: ברור לגמרי שמה שאמר החבר עכשיו זה מה שאנחנו עושים, זה היומיום שלנו, זו העשייה שלנו ואסור להיבטל ממנה, אבל נראה לי שיש משהו שאולי אי אפשר להגיד אותו אבל למעשה "לא החכם למד" אז יש אותו קשר לבורא, אותו משהו שהבורא נותן לך, איזו רמה איכותית כזאת, ש"אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו" וזה משהו איכותי שגם צריך טיפה להתייחס ולהבין כי זה לא האגו, זה לא בכוחי ועוצם ידי אנחנו עושים, יש פה משהו שעם כל הכבוד והרצון לא אנחנו עושים.

כן.

תלמיד: אז אולי צריך טיפה להרחיב על זה ולהבין את ההקשר הזה, כי אנחנו עושים את זה, אתה למעשה, מוביל אותנו, רואה את ההקשר, אנחנו צריכים להיות כל הזמן בעשייה עד שניתן את העמל הזה, אבל אולי גם צריך להרחיב על מה כן בידינו מה לא בידינו?

כן, את זה צריכים לברר יותר.

שאלה: בהמשך לשאלות האלה, אני חושב שיש קהל לא מבוטל בארץ שצופה בצורה כזאת או אחרת בתכנים שלנו או בתכנים דומים שמדברים על חיבור על קשר בין אנשים שזו הצלה, מזדהים במשהו עם הרעיון הזה, הם לא ייקחו את זה למקום אקטיבי של ללכת עכשיו לקורס, בטח שלא ללמוד חכמת הקבלה זה לא מדבר אליהם, מה היינו רוצים מכאלה אנשים? לא נראה שיש שם חיסרון לעוד מלבד להזדהות במשהו עם מה שאנחנו מדברים פה, מה עוד צריך לקרות שם?

שיתגלה להם חיסרון.

תלמיד: אז מה העבודה מצידנו כלפי זה, מה זאת אומרת? הם רואים את הקליפ שלנו, מתלהבים ממנו, מסמנים איזו הזדהות, מביעים הזדהות עם משהו שאנחנו עושים, מה מעבר לזה?

מעבר לזה אנחנו רוצים שהם יבואו קצת יותר להתעניין בשיטת הקבלה, עד כמה שהיא פועלת לתקן את האדם כדי שיהיה ראוי לגילוי הכוח העליון.

 

תלמיד: אנחנו רואים שיש מעגל רחב שקשור, אבל לא עושה את הצעד הבא למה שאמרת עכשיו.

סימן שאנחנו לא עושים את שני הצעדים האלה, לגלות להם חיסרון ואיך מגיעים מהחיסרון למימוש.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזה כשל בעבודה הפנימית שלנו, שלא מעוררים בחוץ כזה חיסרון? כי כלפי חוץ עשינו את הפעולה, פרסמנו את מה שצריך בשביל שיידלק הרצון. זה שלא נדלק הרצון והופך להשתוקקות גדולה זה משהו אצלי.

כן, חייבים לראות מה עוד אפשר להוסיף.

שאלה: בגדול אפשר אולי להבליט שתי גישות בהפצה. גישה אחת היא, שאנחנו מזהים בעם חיסרון, נניח חיסרון לשלום, לביטחון, ואז אומרים שיש לנו פתרון לחיסרון הזה שהוא חיבור, נגיעה בשיטה של חכמת הקבלה. נניח שאנחנו משכנעים אותם והם מנסים את זה, אם הם מצליחים, אז אין כבר צורך בחכמת הקבלה, אם הם לא מצליחים, אז גם אין צורך בחכמת הקבלה.

הגישה השנייה היא, שאם יש להם חיסרון לביטחון למשל, אז האמת היא שהחיסרון הזה יושב על חיסרון הרבה יותר עמוק, חיסרון לגילוי הבורא, כלומר להראות להם שהחיסרון שהם חושבים שחסר להם הוא לא אמיתי אלא החיסרון האמיתי שלהם הוא חיסרון לגילוי הבורא. האם על הנקודה הזאת צריך לדפוק, ואז יהיה יותר מוצלח?

יכול להיות. אתם צריכים לשבת יחד ולחשוב.

תלמיד: בזמנו יצאנו לרחובות, מה שנקרא מחאת הקוטג', שזה אין וכלום לעומת מה שעברנו עכשיו בתור עם וממשיכים לעבור. אני חושב שיש נחיצות לצאת לציבור, לא צריך לחכות לעוד משהו, כי המציאות יכולה להשתנות ממש כל רגע, ראינו איך במילימטרים בודדים ההיסטוריה הייתה יכולה להשתנות. אני חושב שאנחנו בתור חברה כן יכולים לצאת לרחוב בתור גוש, יצאנו לרחובות בעבר בעבור מטרה הרבה יותר פחותה. לכן אפשר לבוא עכשיו עם החיסרון הזה לעם שבאמת זקוק לחיבור וזקוק להנהגה שתראה דוגמא, כי הלחץ צריך לבוא מהציבור, הוא לא יכול לבוא מההנהגה, מהפוליטיקאים שרוצים הישגים פרטיים. אני חושב שיש לנו הזדמנות לצאת לרחוב ולתת את הרעיון של החיבור דווקא עכשיו, את הנחיצות בו, ויש לנו את הכלים, יש לנו מה להגיד.

בקשר לרעיונות מה לעשות בהפצה זה לא לעכשיו.

שאלה: אתה לא חושב שזה הזמן שלנו לצאת לרחוב?

לכיוון זה אני עדיין לא חושב בכלל. אלא נקבע, נזרוק לסל שלנו כל מיני רעיונות בקשר לכל דבר, ואז נחליט.

תלמיד: אני חוזר לאגרת. זו אגרת יוצאת דופן מכל האגרות האחרות של הרב"ש, כי זו פעם ראשונה שהוא פונה החוצה, ובכל האגרות האחרות שמתי לב שהוא עונה לשאלות פנימיות של ידידיו. נראה שהוא יצא מעורו כדי לכתוב את האיגרת, כי זה היה משהו מאוד חריג בשבילו, הוא היה צריך התגברות, כי הוא פנה לעזרה לבנות על שם אביו בית כנסת, מקום שיהיה אפשר ללמוד בו. הוא פונה רק לכאלה אשר רוח ה' פועמת בקרבם שיבואו ויעזרו בבנייה הזאת. וכאן נראה לי שהוא גם רומז לנו איך אנחנו צריכים לעבוד. לפנות לכאלה שרוח ה' פועמת בהם בצורה כזאת או אחרת, ולהפיץ להם את הדבר מתוך הפנימיות, כמו שהוא עשה. אתה הכרת אותו מצוין, הוא היה מאוד מאוד פנימי, גם דרך האגרות שלו מרגישים את זה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מתרכזים בפנימיות שלנו ומשם יוצאים לכאלה שבאמת רוח ה' פועמת בהם. כי אין סיכוי שכלל ישראל ישמע אותנו, אלא העבודה היא לאנשים מיוחדים, כאלה שזה פועם בתוכם, ואיך אנחנו מתרכזים בזה.

כן. מסכים.

(סוף השיעור)