שיעור בוקר 21.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 13, דף י"ג, הסתכלות פנימית, פרק א', אותיות א'¹, ג-ו'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק א', עמ' 13, דף י"ג, הסתכלות פנימית.

הסתכלות פנימית

"ראשית כל צריכים לדעת, שבמקום שיש לנו עסק עם ענינים רוחניים, המופשטים מזמן, מקום ותנועה, ואצ"ל עם אלקיית, הרי אין לנו את המלות להגות ולהתבטא על ידיהן, שהרי כל אוצר המלות שלנו הוא לקוח מהרגשי החושים המדומים, ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש ודמיון אינם שולטים שם, כי למשל, אפילו אם תקח את המלה היותר דקה כגון "אורות", הרי היא ג"כ מדומה ומושאלת מן אור השמש או אור מורגש של נחת רוח וכדומה, אם כן איך יתכן להתבטא עמהן בעניני אלקות, אשר ודאי לא יציעו למעיין שום דבר אמת. ואין צריך לומר במקום שצריכים לגלות על ידי המלות ההן, בכתב על ספר, בעניני משא ומתן בחכמה, כנהוג במחקרי כל חכמה, אשר אז אם נכשלים, אפילו במלה אחת בלתי מוצלחת למטרתה, תיכף יתבלבל המעיין ולא ימצא ידיו ורגליו בכל הענין כולו. ולפיכך בחרו להם חכמי הקבלה שפה מיוחדת, שאפשר לכנותה "שפת הענפים", להיות שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון, ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה. לפיכך מצאו להם החכמים שפה מוכנה בלי טורח, שיוכלו למסור ע"י איש לרעהו את השגתם, בעל פה ובכתב מדור לדור, כי לקחו להם את שמות הענפים שבעולם הזה, אשר כל שם מבאר את עצמו, כמורה באצבע על שרשו העליון, אשר במערכת העולמות העליונים.

ובזה תנוח דעתך, במה שתמצא לרוב בספרי הקבלה ביטויים מתמיהים, וגם זרים לפעמים לרוח האנושי. והוא, כי אחר שכבר בחרו להם שפה זו להתבטא על ידיה, דהיינו "שפת הענפים" כאמור, א"כ איך אפשר להם להשמיט על דרכם איזה ענף בלי להשתמש עמו מחמת נחיתות הדרגא שלו, שלא לבטא על ידיו את המושכל הרצוי, בה בעת, שלא נמצא בעולמנו איזה ענף אחר שיקחו אותו בתמורתו. כי כמו ששתי שערות אינן יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים שיתיחסו אל שורש אחד. ואף גם זאת לא יתכן, להאביד את דבר החכמה המחויב אל הביטוי נחות הדרגא ההוא, ולא עוד, כי האבידה ההיא תגרום פגם ובלבול גדול בכל מרחבי החכמה, להיות שאין לנו עוד חכמה בכל חכמות העולם, שיהיו הענינים כל כך משולבים זה בזה, בדרך סיבה ומסובב גורם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, שהענינים מלוכדים וקשורים זה בזה מראשה עד סופה, ממש כמו שרשרת אחת ארוכה. ולפיכך אין כאן חירות הרצון להחליף ולהמיר בין הכינויים הללו רע בטוב. אלא, מוכרחים להביא תמיד בדיוק אותו הענף המורה באצבע על שורשו העליון, וגם להרחיב בו הדיבור, עד להמציא ההגדרה המדויקת לעיני המשכילים המעיינים.

אמנם כן, אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שרשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעורים מגששים קיר, כי לא יבינו אף מלה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מלה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר הענין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא.

וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלקי אריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת."

תלמיד: כתוב, "שאין לנו שום מהות או הנהגה של איזו מהות בעולם הזה, שלא תהיה נמשכת משרשה שבעולם העליון". מה זה אומר?

שיש קשר בין העולם העליון לעולמנו, ואנחנו לומדים מה קורה בעולם העליון ומהי התוצאה מזה בעולם שלנו. זה מה שהוא כותב.

תלמיד: הוא ממשיך, "ואדרבה, התחלת כל ישות שבעולם הזה, הנה היא מתחילה מהעולם העליון, ואח"כ משתלשלת לעולם הזה". מה זה אומר "מתחילה בעולם העליון", "משתלשלת לעולם הזה"?

שכל מה שיש לנו בעולם הזה, בכלל הכול, יורד ומשתלשל מהעולם העליון ומגיע אלינו, ואת החוקים והפעולות אנחנו לומדים.

תלמיד: מתי זה יורד?

כל דבר שעכשיו אתה מרגיש, יורד כדי להיכנס לדעתך. כל דבר שנמצא בעולמנו, כלומר שאנחנו משיגים, מגלים, מתפעלים, כל זה מגיע אלינו מעולם יותר עליון ומשתלשל ויורד לפי המדרגות שאנחנו לומדים.

תלמיד: האם תוכל להסביר את התלות שקיימת בין הידע שהמקובלים העבירו לנו בתיאור העולמות העליונים, לבין החדות או הבהירות של התפילה שלנו לבורא? איך לחבר בין הידע הרוחני שהמקובלים העבירו לנו מעולמות עליונים, לבין בניית התפילה שלנו?

זה עוד לא עכשיו. כנראה שאנחנו צריכים עוד ללמוד.

תלמיד: בעל הסולם מתאר כאן את שפת הענפים, כדי לתאר לפי ענף בעולם הזה את השורש הרוחני. אבל אחר כך הוא כותב שהוא משתמש בשפה שאין לה שום משמעויות חיצוניות, הוא מסביר את השורש. האם תע"ס לא כתוב בשפת הענפים אלא בשפת השורשים?

אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל אנחנו עוד נברר את זה.

תלמיד: כשאנחנו קוראים ספר קבלי, האם בהכרח אנחנו חייבים למצוא את הקשר בין השורש לענף?

אנחנו בכלל צריכים להיות בזה כל הזמן, אחרת אנחנו לא נכנסים אל תוך החומר, לא סופגים אל תוכנו את מה שכתוב.

תלמיד: מה זה אומר לגבינו שהעולם הרוחני נקרא עולם הסיבות? איך לא לגשם אותו, ואיך להבין את הקשר הנכון בין עולם הסיבות לעולם שלנו?

על זה אנחנו לומדים. זה נושא הלימוד שלנו.

תלמיד: עד כמה חשובה ההנגשה של הדברים בדור שלנו, והאם יש מקום להנגשה נוספת?

אנחנו לומדים על ידי המאמצים שלנו ברגש ובשכל, כדי להתחבר לכוח החכמה שקיים במציאות הסביבתית, ומתקשרים ומתקרבים לזה לפי המאמצים שלנו.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן שהלומד נמצא כאן כעיוור מגשש בקיר עד שייפתחו לו מראות השמים, עד שהוא יקבל פירוש מפי חכם מובהק. האם ההבנה תלויה בעיקר במורה שמסביר או בתלמיד שמקבל?

ההבנה תלויה גם בזה וגם בזה, אנחנו לא יודעים. אנחנו רק לומדים לפעמים איך עלינו להיות בקשר בינינו ומאיתנו לעליון.

תלמיד: אם אדם פותח "תלמוד עשר הספירות" בלי הכנה מוקדמת, בטוח הוא טועה ומגשים לעצמו כל מיני ציורים בראש.

כן.

תלמיד: מה מבטיח לו שהוא מבין נכון את המורה? אולי גם את זה הוא לא מבין. מה ההבדל בין מה שכתוב שם לבין מה שהמורה מסביר? את הכול בסופו של דבר הוא יתרגם בתוך איזה עולם פנימי שלו.

אבל לאט לאט כשמתרגם לעצמו את מה שקורא, את מה ששומע, אז יש איזה טבע במה שלומד שמסובב לו את התמונה הרוחנית לצורה יותר נכונה.

תלמיד: מה הופך את התמונה הגשמית בראש של התלמיד לתמונה רוחנית אמיתית, למציאות רוחנית?

המציאות הרוחנית היא סובבת את המציאות הרגשית והגשמית שאדם מתאר לעצמו, וכך לאט לאט זה מתלבש נכון אחד בשני.

תלמיד: לגבי ההתלבשות הזאת, איך המציאות הגשמית מתהפכת למציאות רוחנית?

אנחנו נלמד קצת, אבל אנחנו לא יכולים לפתוח עכשיו ולדבר על זה, זה יבוא לאט.

תלמיד: איך האדם יכול להשיג נקיות רוחנית כדי להפטר מהמושגים הגשמיים?

צריך ללמוד. פשוט צריכים ללמוד, להשקיע יותר רצון וזה יבוא. אין כאן איזה סוד, אלא פשוט השקעה.

תלמיד: בסוף הקטע הוא כותב, "אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת". מה הקשר בין "תלמוד עשר הספירות" לשאר החכמה? איך אנחנו יכולים לפתוח את הפתח? מה זה אומר ש"יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר הענינים בחכמה הזאת"?

אנחנו לא יודעים, אבל בטוח שאנחנו מרגישים שאין לנו קשר לדברים רוחניים בינתיים. אמנם אנחנו לומדים ורוצים לתאר לעצמנו, אבל זה עדיין לא נמצא בהשגת חכמת הקבלה. אבל במשך הזמן אנחנו מקווים שנגיע למצב שזה יתגלה לנו יותר, ונשיג את הדברים הרוחניים כמו שהם.

תלמיד: אנחנו לומדים הרבה מאוד כתבים של מקובלים. במה "תלמוד עשר הספירות" מיוחד ושונה מהכתבים האחרים עבורנו?

תלמוד עשר הספירות זה ספר מיוחד לפי העומק שלו ולפי היקף החכמה. צריכים רק להשתדל עוד ועוד להיכנס לתוכו ולהיות קשורים אליו, כי מה שיש בו זה סוד קיומנו.

קריין: פרק א', כותב בעל הסולם.

פרק א'

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו' (בע"ח ש"א היכל א'), הדברים הללו צריכים ביאור, דמטרם שנאצלו העולמות, איך היה שם בחינת מקום של מציאות, שהיה האור הפשוט ממלא אותו כולו, וגם ענין עליית הרצון להצטמצם כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, דמשמע מדברי הספר, דכבר היה שם איזה חסרון ח"ו, גם ענין הנקודה האמצעית אשר בו ממש, ששם היה דבר הצמצום, שהוא מתמיה מאד, דהא כבר אמר שאין שם ראש וסוף, וא"כ איך יש האמצע, אמנם כן, הדברים הללו עמוקים מני ים, וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם."

אות א'

אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כלול בא"ס

המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו ית'

בסוד אחד יחיד ומיוחד

"דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם, הן מן המוחשות אל החושים שלנו, והן מן המושכלות בעין השכל שלנו, שאינו כלול בבורא ית', דהא כולם נמשכין לנו הימנו ית', וכלום יש לך נותן מה שלא יהיה בו, וענין זה כבר מבואר היטב בספרים, אמנם צריך להבין, שאותם המושגים, שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים, עד"מ מושג החכמה נבחן בהפרש מן מושג המתיקות, שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זו מזו, וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה, שהפועל ופעולתו בהכרח ב' מושגים נבדלים זה מזה, ומכ"ש המושגים ההפוכים, וכמו המתיקות והמרירות וכדומה, הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה, אמנם אצלו ית', יהיו החכמה והתענוג, ומתיקות, וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן הצורות המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד באורו הפשוט, בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל, אלא במושג אחד יחיד ומיוחד: אחד, מורה שהוא בהשואה אחת. יחיד, מורה על הנמשך הימנו, שגם כל אלו הריבויים המה אצלו ית' בצורת יחיד כמו עצמותו ית'. ומיוחד, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות, אמנם כח אחד פועל כל אלה, וכולן חוזרות ושבות ומתיחדות בצורת יחיד, שהצורה היחידה הזו, בולעת כל הצורות המתראות בפעולותיו, והוא ענין דק מאד, ולאו כל מוחא סביל דא. וכן פי' לנו הרמב"ן ז"ל, על ענין אחדותו ית' בסוד אחד, יחיד ומיוחד, וזה לשונו, בפירושו על ספר יצירה פ"א מ"ז, יש הפרש מן אחד, ויחיד, ומיוחד: שם המתפרש, כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד, נקרא מיוחד. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, כל חלק שממנו, נקרא יחיד. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד, ע"כ לשונו הזך. פירוש, מתיחד לפעול בכח אחד, רצונו לומר שפועל להיטיב כראוי ליחודו. ואין שינוי בפעולותיו. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו משונות זו מזו, ונראה ח"ו כפועל טוב ופועל רע, אז נקרא יחיד מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להיטיב. ונמצא שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה ע"י פעולותיו המשונות. וכשהוא בהשואה אחת נקרא אחד כלומר אחד מורה על עצמותו יתברך שאצלו כל מיני ההפכים הם בהשואה אחת. כמ"ש לעיל. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם. כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו ודרכיו מדרכינו."

תלמיד: יש לנו שורש אחד ויחיד והוא משותף לכולנו, אנחנו מכנים אותו "בורא". לדוגמא לכל השערות יש אותו שורש. האם אנחנו יכולים להשוות את עצמינו לשערה ולדמיין שמלבד שורש משותף לכולם יש גם לכל אחד שורש פרטי?

לא יודע, זה מה שצריך לגלות.

תלמיד: האם שפת הענפים נוצרה כתוצאה מהצמצום והסתלקות האור?

כן.

תלמיד: כשהאדם נמצא בהשגה, האם הוא באמת מרגיש את השורש של מה שיש בעולם הזה? ואם לא, איך אפשר להגיד שהוא חוקר את העולם העליון בצורה אמפירית ולא בצורה שכלית?

תוך כדי תהליך הלימוד, בהדרגה זה נכנס לתוכנו ואנחנו מתחילים לקבל את זה בצורה נכונה. עוד טיפ טיפה, רק התחלנו.

תלמיד: במאמרים אחרים בעל הסולם גם מכוון לזה. לפעמים לוקח מובנים של העולם הזה והורס את המשמעות שלהם ובמקום המושג הגשמי הוא נותן את התפיסה הרוחנית.

יש לו גם כאלה, כן.

תלמידה: איזה קשר צריך להיות בין המורה לתלמידים כדי שהם יוכלו ללמוד מהמורה את השגת המציאות הרוחנית?

שהם יהיו קרובים בדעותיהם ביחס ללמוד, ביחס למקור הלימוד, זה מה שאנחנו צריכים. לאט לאט אנחנו נלמד את זה ונבצע.

תלמיד: רוב העשיריות שלנו קוראות יחד קטעים מתע"ס כהכנה לשיעור, מנסים לברר, מדברים על זה. איך כדאי להתכונן לשיעור, על מה כדאי לדבר, על מה כדאי לא לדבר, באיזו צורה לעשות את זה נכון כהכנה לשיעור?

הכנה לשיעור היא לפי רוחו של כל אחד. ישנם כאלה שלפני זה קוראים תהילים, ישנם כאלה שלא מתפללים, ישנם כאלה שכן מתפללים. לאט לאט זה יתגלה בנו.

שאלה: כשקוראים את תלמוד עשר הספירות יום לפני השיעור, מה כדאי לעשות, לקרוא, לדבר, ואם לדבר, אז על מה?

כן, כדאי לקרוא את חומר הלימוד יום יומיים לפני השיעור, כדי להתרשם מזה ולבוא לשיעור בלבוש המתאים לשיעור. וכך נתקדם.

תלמיד: האם בהכנה בקריאת תע"ס יש משהו יותר ספציפי שהעשירייה צריכה לעשות?

בקריאה לתע"ס צריכים רק להיות מחוברים ככל האפשר ביניכם. העשירייה צריכה להיות כלולה כולה בשורש אחד, וכך לקרוא מה שכתוב כדי להשיג את השורש כמשותף איתם.

תלמיד: מה זה לבוא לשיעור בלבוש המתאים לשיעור.

לבוש בדרך כלל נקרא מקיף. ככל שהחברים נמצאים במצב להיות נמשכים ומתאימים לשורש אחד, להתכלל בו, אז המאמץ שקיים בהם, פועל על קליטת החומר.

תלמידה: מה זה אומר בעבודה שלנו שאנחנו עובדים מנקודה של אחד יחיד ומיוחד?

זו אותה הגדרה שנתן בעל הסולם לקליטת הבורא בנו.

תלמיד: איך אנחנו משתמשים בעבודה שלנו בייחודיות של הבורא, באחד יחיד ומיוחד?

זה מה שאנחנו לומדים מהלימוד שלנו שמקרב אותנו לבורא, לומדים את פעולות הבורא, וככל האפשר משתוקקים להגיע אליו. זה בעצם הנושא.

תלמיד: אמרת שבזמן לימוד תע"ס העשירייה צריכה להשתדל להתכלל בשורש המשותף לכולם.

שורש אחד משותף לכולם, כן.

תלמיד: איך עלינו להתכלל בשורש המשותף לכולם בזמן לימוד תע"ס?

השורש שלנו זה הבורא, ואנחנו צריכים להשתדל לעשות אותו כמה שיותר אחד עבור כולם, יחיד עבור כולם, ואנחנו מתחברים בינינו ומתחברים בו.

תלמיד: מדובר על פועל טוב ופועל רע, "אז נקרא יחיד מפני שלכל פעולותיו המשונות יש להן תוצאה יחידה, להיטיב". איך האדם יכול להרגיש ולדעת שהוא עושה טוב?

לפי מה שהוא מרגיש. לא דורשים בינתיים מאתנו שום שינוי בקליטה ובהרגשה.

תלמידה: איזה מאמץ מצדי יקרב אותי לתלמוד עשר הספירות?

בכך שאת רוצה להיות קשורה לכולם, להרגיש את הקשר הזה בתוך הרצון שלך, בתוך הנטייה שלך, והקשר הזה יפתח עד שתרגישי את הבורא. בינתיים כך.

תלמיד: האם אחד יחיד ומיוחד זה תיאור של המקובל איך הבורא נתפס, או שזו עצה שלו איך לאחד את כל התפיסות לאחד?

זו הכוונה מהמקובל לתלמיד, שכך בעל הסולם מתאר לנו דרך השכל שלנו, דרך החיפוש, שבה אנחנו צריכים להשתמש כדי למצוא את האחד יחיד ומיוחד ולהיות מכוונים אליו.

תלמיד: האם הוא מכוון אותנו כך, שבכל מצב מכל השלושה צריך תמיד לחפש את האיחוד בין שלושתם?

כן.

תלמיד: בעל הסולם מכין אותנו לגדלות של העליון מעל כל עליון, וזה עובר לאגו שלנו כמסר שזה בכלל לא בליגה שלנו. איזה יחס אנחנו צריכים לייצב בחיבור בינינו לקראת זה שגם האגו הולך להיות מעורב?

אנחנו צריכים להמשיך, זה מה שאני רואה.

אות ג'

איך אפשר להבין שהנשמה היא חלק מאלקיות

"ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם, אשר הנשמה, היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן ה"כל", אלא במה שהנשמה היא חלק ולא "כל": ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוות, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה, שהאבן היא רק חלק מן ההר, וההר הוא בחינת ה"כל". עד כאן תמצית דבריהם ז"ל. ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית, וביותר קשה להבין, איך יתכן לדרוש בחינת הבדל וחלק מן האלקיות, עד לדמות, לאבן הנחצבת מההר, דבשלמא אבן, היא נחצבת מההר, ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות, כביכול, איך, ובמה, יתפרדו זה מזה."

אות ד'

הרוחני נבדל בכח שינוי צורה,

כמו הגשמי שנבדל ע"י גרזן

"וטרם נבא אל הביאור, נסביר מהות ענין ההבדלה, הנוהג ברוחניים: ודע, אשר האישים הרוחניים מתפרדים זה מזה, רק על פי שינוי הצורה בלבד, דהיינו, אם דבר רוחני אחד, קונה בעצמו שתי צורות, כבר אינו אחד, אלא שנים: ואסביר לך, בנפשות בני אדם, שהם גם כן רוחניים: ונודע החוק הרוחני, אשר צורתו פשוטה כנ"ל, וזה ודאי שיש רבוי נפשות, כמספר הגופות, שהנפשות מאירות בהם, אלא שהן נבדלות זו מזו, ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שפרצופיהן אינם שווים זה לזה, כך דעותיהן אינן דומות זו לזו. ויש בסגולת הגוף, להבדיל בצורות הנפשות, עד להבחין בכל נפש לפי עצמה, שזו נפש טובה, וזו נפש רעה, וכדומה, בצורות הנבדלות.

והנך רואה שכמו דבר גשמי, מתחלק ונחתך ונבדל, בגרזן, ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני, מתחלק ונחתך ונבדל, בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק, ולפי השיעור של ההשתנות, כן ישוער המרחק מחלק לחלק, וזכור זאת היטב."

אות ה'

איך יצוייר שינוי צורה בבריאה, ביחס א"ס

"אמנם, עדיין לא הונח לנו, אלא בעוה"ז, בנפשות בני אדם, אבל בדבר הנשמה, שאמרו בה שהיא חלק אלוקי ממעל, עדיין לא נתבאר, איך נבדלת היא מאלקיות, עד שיתכן לקרותה חלק אלקי. ואין לומר, על ידי שינוי הצורה, דח"ו לומר כן, דכבר ביררנו, שהאלקיות היא אור פשוט, הכולל, כל מיני ריבוי הצורות, והפוך הצורות שבעולם, באחדותו הפשוטה, בסוד אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל. וא"כ, איך תצוייר לנו בחינת שינוי הצורה, בנשמה שתהיה משונה מאלקיות, שמשום זה תהיה נבדלת, לקנות שם חלק הימנו ית'.

ובאמת, קושיא זו נוהגת ביותר, באור א"ס שמטרם הצמצום, כי זו המציאות שלפנינו, כל העולמות, עליונים ותחתונים יחד, נבחנים בשתי הבחנות, ההבחן הא', הוא צורת כל המציאות הזו, איך שהיא בטרם הצמצום, שהכל היה אז בלי גבול ובלי סוף, והבחן זה נקרא, אור א"ס ב"ה. ההבחן הב', הוא צורת כל המציאות הזו, שכבר באה מהצמצום ולמטה, אשר הכל הוא בגבול ומדה, והבחן זה נקרא, ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. ונודע, שבעצמותו יתברך, לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, ואין בו שום שם וכינוי, שכל מה שלא נשיג איך נגדירו בשם, שכל שם, ענינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה. וע"כ, ודאי שבעצמותו ית' אין שום שם וכינוי כלל וכלל, וכל השמות והכינויים, המה, רק באורו ית' המתפשט הימנו, אשר התפשטות אורו ית' מטרם הצמצום, שהיתה ממלאת כל המציאות בלי גבול וסוף, היא נקראת בשם אין סוף ב"ה. ולפי זה, צריך להבין במה שאור א"ס ב"ה מוגדר לעצמו, ויצא מכלל עצמותו ית', עד שנוכל להגדירו בשם, כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל."

אות ו'

ביאור על מ"ש ז"ל לכן הוכן עבודה ויגיעה

על שכר הנשמות, כי מאן דאכיל דלאו דיליה

בהית לאסתכולי באפיה

"ולהבין באפס מה במקום גבוה זה, צריכים להרחיב הדברים. ונחקור, בקוטב כל זו המציאות שלפנינו, ותכליתה הכללית, שכלום יש לך פועל בלי תכלית, וא"כ תכלית זו מה היא, אשר לסיבתה, המציא ית' כל המציאות הזו שלפנינו, בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים. אמנם כן כבר הורו לנו חז"ל, בהרבה מקומות, שכל העולמות כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל המקיימים תורה ומצוות וכו', וזה מפורסם. אלא צריך להבין בזה, בקושיא של חז"ל, שהקשו ע"ז, אם הכונה של בריאת העולמות, היא בשביל להנות לנבראיו, א"כ, מה היה לו ית', לברוא את העוה"ז הגשמי, העכור והמלא יסורים, ובלי זה, ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה, כביכול, ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה. ותירצו על זה, דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה וכו', פירוש דבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז, שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם משלם, חלף יגיעם, וניצולים ע"י מפגם של בושה ע"כ."

תלמיד: הוא כותב שאת ה' אנחנו משיגים מצד הכלים. כשאנחנו מדברים על אחד, יחיד ומיוחד, האם זה גם דבר שאנחנו משיגים בדרגות זו אחר זו, או שזה ערך שמתגלה כדבר אחד?

כך אנחנו משיגים את הבורא בהגבלות, ובהדרגה ההגבלות האלה מתרחבות ומתחברות ביניהן. זו הדרך.

שאלה: איך זה יכול להיות שנשמת הצדיק כוללת את הנשמות של הרשעים אם יש חוסר השתוות הצורה?

אם הוא יותר גדול מהם, אז הוא כולל אותם, ומה שהם מקבלים עובר דרך נשמתו.

(סוף השיעור)

---

1. בטעות אות ב' לא הוקראה↩