שיעור בוקר 11.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 573,

נז. "יקריב אותו לרצונו"

במאמר הזה "יקריב אותו לרצונו", כביכול איך יכול להיות שאין לנו רצון ואנחנו נקבל רצון? איך נקרב את עצמנו לרצון הנכון, ואיך הבורא עוזר לנו בזה? כי הרצונות הם בידו, לא בידינו. איך אנחנו יכולים להגדיל את הרצון שלנו? למה אנחנו צריכים להקדים את הרצון שלנו לפני שמקבלים מגע עם הבורא בכל שלב ושלב? למה אנחנו מקבלים רצונות, ומחשבות רעות, הפוכות, מה התועלת מזה שהבורא כאילו מתגאה "בראתי יצר הרע"? נראה זאת מהמאמר.

נז. יקריב אותו לרצונו

שמעתי א' יתרו תש"ד

"על פסוק "יקריב אותו לרצונו" דרשו חז"ל: "הכיצד? כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני". וכן יש להבין, מה שאנו מתפללים "יהי רצון". הלא "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אם כן, בשביל מה אנו צריכים להתפלל "יהי רצון למעלה"?"

אם כבר הבורא רוצה מלכתחילה, הרי בשביל מה הוא ברא את הנבראים? כדי למלא אותם בכל טוב ולהעלות אותם לדרגה שלו, כי מטבע הטוב להיטיב, אז למה הוא עושה לנו כל מיני דברים רעים ושנבקש ממנו להפוך, להעלות אותנו לדרגה שנוכל לקבל ממנו כל טוב?

"הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]." בשביל מה? בשביל מה להקדים רצון מלמטה, שנצעק, שנרצה, ואולי בצעקה מיוחדת לרצון מיוחד, למילוי מיוחד, למה אנחנו צריכים להיות בזה? אם בעולם הזה אנחנו מרגישים שזה קורה אז זה קורה, אבל אם יש לנו עסק עם הבורא והכול בידיים שלו, למה אנחנו צריכים להקדים חיסרון משלנו כדי לקבל משהו ממנו? "יש לשאול: בשביל מה צריכים אתערותא דלתתא? ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע."

אנחנו צריכים לגלות רצון משלנו למגע עם הבורא, לפנייה לבורא, לעורר אותו שיתקרב אלינו, שישים לב אלינו, שיפנה אלינו, הכול כביכול אנחנו צריכים לעשות. כל הדברים האלו שחסרים לנו כדי להיות במגע הדוק עם הבורא אנחנו צריכים להיות אלה שמתחילים, מעוררים אותם. אפילו על רצון שאין לנו, שיהיה רצון, ועל רצון שיהיה לי מצד הבורא אנחנו גם מתפללים שיהיה רצון מלמעלה. אלה דברים שהם לא כל כך מובנים.

"ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע."

זו כבר תשובה חלקית. זה שאנחנו מתפללים שיהיה לך רצון, מבקשים מהבורא שיהיה לו רצון, בזה אנחנו בעצם מפתחים את הרצון שלנו, גם בכמות, גם באיכות, מכל סוג ובאיזה תנאים. כשאנחנו פונים אליו, בזה אנחנו מייצבים את עצמנו. יכול להיות שלכן הוא לא עונה לנו, אלא עד שנייצב את עצמנו בכמות ובאיכות המתאימים לאותו שפע שהוא רוצה לתת.

"ויחד עם זה אנו צריכים לומר, שכל המעשים שלנו, בין הרעים ובין הטובים, נמשכים הכל מלמעלה (שזה ענין השגחה פרטית), שהכל עושה הקב"ה. ויחד עם זה יש להצטער על מעשים הרעים, אף על פי שגם זה נמשך מלמעלה. והשכל מחייב, שאסור להצטער, אלא להצדיק את הדין, שמגיעים לנו את המעשים רעים. מכל מקום להיפוך, אנו מוכרחים להצטער, מטעם שלא נותן לנו לעשות מעשים טובים. ובטח שזהו מטעם עונש, היינו שאין אנו ראויים לשמש את המלך. אם הכל בהשגחה, מה שייך לומר, שאין אנו ראויים, כיון שאין שום מעשה למטה. ובשביל זה נותנים לנו מחשבות ורצונות רעים, שזה מרחק אותנו מעבודת השי"ת, שאין אנו כדאים לשרת אותו. לכן בא על זה תפילה, שזה מקום תיקון, שנהיה ראויים ומוכשרים לקבל את עבודת המלך.

ובזה יתבאר לנו, איך שייך תפילה על איזה צרה חס ושלום. הלא בטח שהצרה בא מטעם עונש. וענין עונשים בטח הוא תיקונים, כי יש כלל, כי העונש הוא תיקון. אם כן, איך מתפללים, שה' יבטל את התיקונים שלנו, כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא.

אלא, שצריכים לדעת, שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר מעונשים. ומשום זה, כשמתגלים תפילה במקום העונש, אז מסירים היסורים, ונותנים את התפילה במקומה, שיתקן את הגוף. וזה ענין מה שאמרו חז"ל "זכה, ע"י תורה. לא זכה, ע"י יסורים". וצריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'.

וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי תחתונים".

וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע."

שאלה: מהי התפילה הזאת שיהיה רצון מלמעלה, שיצור את הרצון שלנו כדי שיהיה אמיתי, אם מלמעלה תמיד יש רצון להנות לנבראים?

הוא מסביר לנו שלמעלה יש רצון כללי, אבל אם אתה רוצה להיכנס לקשר ישר עם הבורא, אז אתה צריך לעורר אותו לקשר הזה, ולכן עליך לפנות, להתפלל, לבקש.

שאלה: למה כתוב שהבורא עושה הכול, אבל הבורא צריך התעוררות מלמטה?

הבורא צריך התעוררות מלמטה מפני שרצון כללי להשפיע לנבראים יש לו, לכן הוא ברא את כל הטבע ואותנו עם כל הנתונים שבנו. חוץ מדבר אחד, הוא משאיר לנו יכולת לעורר אותו מלמטה, לפנות אליו ולשכנע אותו להיות איתנו במגע ולהשפיע לנו כדי שנתקדם עד שנהיה כמוהו. לכן מה ששייך לנו זה בעצם רק לבקש.

שאלה: מכאן נובעת השאלה, איך לשכנע אותו שיהיה בקשר איתנו ויתקן אותנו?

על זה מדובר בהרבה מאמרים. כדי להידמות לבורא אתה צריך להיות קשור עם החברים, כי הבורא הוא הכתר של המדרגה, אז אתה צריך להיות כלול בקבוצה שכולה כמה שאפשר מתגבשת ופונה אליו, פונה לכוח החיבור. כך מתקרבים, כך משכנעים את הבורא שהוא יעזור לנו, יטפל בנו. אם אנחנו לא יכולים לשכנע אותו, זה סימן שאנחנו לא רוצים.

תלמיד: מהו הסימן הזה ששכנענו?

שאתה מתחיל לקבל מגע עימו, מילוי ממנו, מילוי בלב, מילוי במוח.

תלמיד: במה הקשר הזה מתבטא? הוא כותב כאן במאמר, שאם אני מגלה רצונות דטומאה הפוכים לבורא, נגדו, אני לא מבקש שהבורא ייקח אותם, יסלק אותם. אז מה אני מבקש, איך הוא עונה, מה התוצאה שאני מצפה שתהיה?

אתה צריך לחשוב על מה כדאי לך לבקש מהבורא, מה אתה רוצה לקבל ממנו, איזה שינויים אתה רוצה שייעשו בך ממה שאתה מקבל, אולי בתיקון הרצונות והמחשבות, אולי במילוי הרצונות והמחשבות, ועוד ועוד. את זה אתה צריך לדעת. יש לפניך חנות כלבו, זאת אומרת "כל בו", הכול נמצא בתוך החנות, אז תיכנס ותיקח. אבל אתה צריך לברר, במה כדאי לי להיות מרוכז כדי לקבל מהבורא את הדבר החשוב ביותר בשבילי.

שאלה: יש כאן איזה ביטוי, שבמקרה שכזה איך אנחנו מתפללים לכך שהבורא יבטל את התיקון שלנו, כמו שמסבירים חז"ל. ואחרי שאחיך קיבל מכה, מה זה אומר שאחרי שקיבל מכה הוא יושפל, איך זה קורה בעשירייה?

אנחנו לא יכולים לברר איזשהו חלק קטן ממה שכתוב, זה תמיד יבלבל אותנו. אתה לא יכול לקחת חצי משפט ולעשות ממנו תיאוריה שלמה, אידיאולוגיה וכן הלאה, כי תמיד אחר כך זה מתגלה כלא נכון ומזיק. אתה צריך לראות את הדבר בכללותו.

שאלה: כתוב שבשלב זה נותנים לנו מחשבות ורצונות רעים שמרחיקים אותנו מעבודת ה' יתברך, מי זה "אנחנו"?

"אנחנו" זה מי שרוצה להתקרב לבורא.

שאלה: כתוב כאן שצריך להצטער על מעשים רעים, ואף על פי כן השכל מחייב שאסור להצטער אלא להצדיק את הדין. ואז הוא ממשיך ואומר, שלמרות זאת אנחנו צריכים להצטער על כך שהוא לא מאפשר לנו לעשות מעשים טובים. אז מה צריך לעשות, כן להצטער, לא להצטער?

מצד אחד אנחנו צריכים להצטער, מצד שני אנחנו צריכים לשמוח שהבורא נותן לנו בזה שלא נותן לנו. בזה שהבורא לא נותן לנו מה שצריך, הוא מזמין אותנו לפתח קשר עימו, להגיע לדרגתו, להבנתו, להתקרבות אליו, ולהיות כאלו שאנחנו כן משכנעים אותו שיטפל בנו כמו שצריך, זה נקרא "ניצחוני בניי". הוא רוצה שאנחנו נבקש דברים נכונים להתפתחות שלנו להיות כמוהו.

תלמיד: האם זה נכון שכשאנחנו מבררים את המעשים, את הפעולות, את הכוונות שלנו, צריך להחזיק את שני הכיוונים האלה כדי שהבירור יהיה שלם?

נכון. אנחנו לא יכולים ללכת לקצה אחד ללא קצה שני.

שאלה: בעל הסולם אומר במאמר שהכלים שיקבלו את התיקון דרך התורה יהיו יותר רחבים. למה הם יהפכו ליותר רחבים מכלים של ייסורים?

כי אנחנו מתחילים להרגיש יותר מה בדיוק הבורא רוצה לתת, והוא רוצה לתת לפי השתוות הצורה, אז אנחנו צריכים להוסיף לרצון האגואיסטי שלנו תיקונים, שעל ידי התיקונים האלה אנחנו מרחיבים את הכלים, אנחנו לא רוצים סתם לקבל, אנחנו רוצים להשפיע על ידי הקבלה שלנו, וזה נקרא שהכלים מתרחבים, שאני מביא בחשבון את הבורא, מה אני יכול לתת לו, לעשות לו, ולכן אני פותח את הכלים שלי.

אני עובד אם כך על שני הכלים, חיסרון שלי שנשאר בכל זאת, העביות לא מזדככת ולא נעלמת, וגם רצון של הבורא, שהוא רוצה להשפיע, וגם רצון שלי שאני רוצה להשפיע לבורא שאז הוא מוכן לקבל ממני.

זאת אומרת יש כאן פי תר"ך פעמים כפי שאנחנו אומרים, שהרצון של הנברא מקבל הגברה פי תר"ך פעמים ולפי זה אנחנו מבדילים, במקום אור אינסוף שגם עכשיו אנחנו נמצאים בו אבל הוא כל כך קטן שאנחנו לא מגלים אותו, כשאנחנו מסדרים את עצמנו נכון, אנחנו מתחילים לגלות אותו האור שמאיר לפי העבודה, לפי החיסרון שלנו.

שאלה: חוסר השקט שלי זה להבין שיש משהו בנברא חוץ מיראת ה', איך זה עוזר לנו להידמות לו ולהתקרב אליו?

אם אנחנו מתקדמים נכון אז אנחנו נבין בדיוק מה חסר לנו בקשר עם הבורא, ואיך אנחנו מתחילים מיראה, ובכל הדרגות של יראה מגיעים אחר כך להשפעה ואהבה.

שאלה: איך יוצרים התעוררות משותפת בין החברים בקבוצה כדי שהרצונות שלנו יהיו כמו הרצונות של הבורא?

זה נכון, ככל שאנחנו נמצאים בהתעוררות משותפת כך אנחנו נמצאים באיזו התאמה לבורא. איך יוצרים את ההתעוררות המשותפת? על ידי ייאוש מלסדר הכול מצדו של כל אחד, הוא מתחיל להבין שהוא יכול להתקרב לבורא רק מתוך חיבור עם החברים, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", וכך אנחנו מתקדמים.

אין לנו ברירה, רק בצורה כזאת, כי אתה צריך בדרך לוותר על הרצון לקבל שלך, לוותר על עצמך, להתכלל עם הזולת, אתה צריך לקבל טבע שני. בינתיים אתה מארגן איך תקבל טבע שני, על ידי זה שאתה מצמצם כל מה שיש לך מהטבע הראשון ונותן לכוח העליון, כוח האור, להשפיע עליך ולטפל בך, כך זה עובד.

שאלה: כתוב שהבורא מחכה לתפילה שלנו. הוא ברא את הכול ועכשיו הוא יושב ומחכה לתפילה שלנו. האם זה אומר שיש לנו בכלל בחירה לא לבקש ממנו בכלל, אף פעם?

לא. הבורא מסדר לנו ברמה שלנו, הבהמית, הנוכחית, כל מיני ייסורים שעל ידיהם הוא מקדם אותנו לשאלה, בשביל מה אני חי? מה הטעם בחיי? וכן הלאה. ולכן אנחנו לא יכולים להישאר כמו שנמצאים עכשיו. בכל פעם, בכל רגע צריכים להיות בתשובה על השאלה, "בשביל מה אני חי?", עד שמגיעים לשאלות מהותיות אמיתיות וגם לתשובות עליהן.

שאלה: העשירייה שואלת למה עונש נקרא "תיקון"?

התיקון הוא תיקון. או שהוא על ידי עונשים, זאת אומרת שזה מגיע לנו מלמעלה, או שזה על ידי הגבלת הרצונות שלנו בתפילתנו מלמטה.

שאלה: האם יש דבר כזה עונש שהוא תיקון קבוצתי של עשירייה?

כן. גם זה ישנו. במידה שהם מתחילים להיות מחוברים יחד, במידה הזאת הם יכולים להתחיל להעלות את הבקשות שלהם לבורא מהחיבור ביניהם. זה הדבר המועיל ביותר, זה נקרא "תפילה בציבור".

שאלה: לגבי מה שאמרת עכשיו, מה המשמעות של לעורר את הבעיות האלה? במאמר כתוב שאתה יכול להתפלל שיבואו צרות. מה זה אומר בעבודת העשירייה, להתפלל שיבואו צרות? להתפלל שיבואו עונשים? האם תוכל להסביר את זה?

אנחנו יכולים לבקש מהבורא כך, אנחנו נמצאים באיזה קשר בינינו, אבל לא ברור לנו איך להמשיך בזה. איך להתקשר, איך לאחד את עצמנו יותר ויותר? כי גילוי הבורא הוא לפי עוצמת חיבור החברים בעשירייה, אז איך אנחנו יכולים לעשות זאת?

על זה מבקשים, שיסביר לנו מה צריכים לעשות עוד כדי להתחבר יותר, ואז לפי עוצמת החיבור אנחנו משיגים אותו בדרגות נרנח"י.

שאלה: בעל הסולם כותב פה בתחילת המאמר "יקריב אותו לרצונו ... כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני". לפי מה שאני מבין, זה שהבורא כופה אותנו, זה שהוא נותן לנו את המחשבות הרעות כדי שנבקש ממנו. מה זה נקרא "להקדים" את הבקשה?

אנחנו צריכים לחפש מה חסר לנו כדי להיות יותר קרובים לבורא. מה חסר? אם מבררים מה חסר אז מבקשים שייתן לנו, כי הכול בא ממנו. אם לא יודעים מה חסר, גם מבקשים ממנו שיסביר לנו מה חסר. זה נקרא "תפילה לפני התפילה". זאת אומרת, "תן לנו חיסרון לדעת מה לבקש".

תלמיד: אז כל פעם אנחנו צריכים לבקש ממנו?

כל פעם להיות בפנייה לבורא אפילו שאין לך פניה, אתה מבקש שתהיה לך פניה וכן הלאה.

תלמיד: וזה רק כדי לעורר את הרצון שלנו שיהיה יותר מבורר?

כן, נכון.

שאלה: מהם הכלים שנקראים "השתוות צורה"?

הכלים שנמצאים בהשתוות הצורה הם הרצונות על מנת להשפיע. הם נמצאים בהשתוות הצורה עם הבורא שכולו משפיע. רצונות האדם שהם מכוונים, כבר מתוקנים, מקבלים כזאת צורה שרוצים להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, או לקבל על מנת להשפיע, הם כלים מתוקנים. או בדרגת בינה שזה להשפיע על מנת להשפיע או בדרגת כתר שזה לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: קראנו בקבוצה את המאמר הזה ואחד החברים אמר, "אין עונש. האנשים והצרות אלה דווקא מתנות כדי לזרז לנו את הכיוון לבורא". האם זה נכון?

האם הוא צודק או לא, נברר בדרך. מה יש לנו לדבר אם אנחנו לא מרגישים כך?

שאלה: אנחנו מבקשים כל הזמן להגיע מאהבת החברים לאהבת הבורא. מה זאת אהבה?

אהבה זו ההשפעה השלימה בחיבור השלם.

שאלה: האם עלינו להתפלל כדי לקבל את הרצון הנכון או את הכוונה הנכונה?

גם כוונה, גם רצון, גם פעולה. כל מה שאנחנו רוצים שישתנה, רוצים להשיג, אם זו רוחניות, אז אנחנו משיגים את זה רק על ידי בקשה שנקראת "תפילה".

שאלה: למה הבורא מדליק תחילה את הרצון ולאחר זמן מה מכבה אותו?

מדליק רצון, זאת אומרת מגלה לך את החיסרון. ואחר כך הוא לא מכבה, אלא הוא נסתר, מסתתר קצת כדי שאתה תבקש גילוי שלו באיזו צורה. רצון חדש, כוונה חדשה, התקרבות, ביטול האגו, חיבור עם הזולת וכן הלאה.

כל ההסתרה שלו היא כדי להזמין, זה נקרא "דומה דודי לצבי". כמו שצבי בורח, אבל מפנה את הראש שלו אחורנית כדי לראות איך הוא מתרחק מזה שרוצה להשיג אותו, ככה הבורא. הוא נמצא בהתרחקות מאתנו, אבל כל פעם שומר, בודק האם ההתרחקות הזאת היא לא מוגזמת, אלא היא בהתאמה ליכולת שלנו בכל זאת לפנות אליו.

שאלה: מהי תפילתם של צדיקים?

תפילתם של צדיקים, קודם כל להצדיק את הבורא על כל הפעולות, היינו, על כל המצבים שאנחנו עוברים. כי המצבים שלנו הם פעולות הבורא. אז אנחנו רוצים קודם כל להיות במצב כזה שמה שעושה הבורא אני מחשיב את הכול לטובה.

ומכאן אני יכול לפנות אליו ועוד לבקש משהו, תיקונים שלי. אם הוא עושה הכול לטובה אז מה חסר לי? חסר לי רק לתקן את עצמי כדי לקבל את כל ההטבה הזאת.

שאלה: איך להפוך את העונש לתיקון?

על ידי היחס שלנו. כי אין עונשים, יש רק תיקונים. ולכן אם אנחנו מבינים ומשנים את היחס שלנו, אז כבר אנחנו מקבלים את זה כתיקונים. ובמקום לבכות מודים על זה.

שאלה: כתוב "וענין עונשים בטח הוא תיקונים, כי יש כלל, כי העונש הוא תיקון. אם כן, איך מתפללים, שה' יבטל את התיקונים שלנו, כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא." מה זה "ונלקה אחיך לעיניך"?

במקום להרגיש עונש אני רוצה להרגיש תיקון. ולכן אני פונה לבורא שיפתח לי את העיניים לראות שאני עכשיו מקבל תיקונים ולא אנשים. במקום להתלונן אני אתן לו הודאה על זה שעושה לי תיקונים.

זה ממש כמונו כלפי, נגיד אימא שרוצה להעניש את התינוק והתינוק נמצא בשלו ואז אימא צריכה להגביר את הייסורים מאין ברירה, אחרת התינוק אולי אפילו יזיק לעצמו ויעשה משהו.

ואנחנו צריכים אם כך, להבין שהבורא כטוב ומיטיב עושה לנו תמיד טובות. אם אני רוצה להשיג כל פעם טוב אני צריך להשיג תיקון על הרצון לקבל שלי. ואם אני משיג רע בעולמי במשהו, סימן שהבורא לא יכול לתת לי דברים יותר טובים כי אני נמצא באגו שלי, ברצון לקבל.

ולכן עלי לבקש תיקונים על הכלי שלי. ועד מתי? עד שאני אתחיל להרגיש בכלי שלי שהבורא ממלא את כול הכלי שלי וזה נקרא שאני תיקנתי לעת עתה את עצמי.

אחר כך יפתח כלי יותר גדול ויהיו שם עוד בעיות וכל מיני קלקולים ואני אצטרך גם על זה לבקש תיקונים. וכך מדרגה אחר מדרגה. שמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: כתוב "שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע." האם זה אומר שלבורא יכולים להיות רצונות גם טובים וגם רעים?

לבורא יש תמיד רצונות טובים. אבל בהתאם לתיקון הכלי שלי אני מרגיש אותם או טוב או רע. ואם אני מרגיש רע סימן שיש לי מה לתקן עד שאני ארגיש טוב. ככה זה עובד. דבר פשוט.

כל הבעיה היא לא להיכנס תחת ההרגשה, אלא להיות בהרגשה עם הבנה שאני אשלוט במצב ואבקש תיקונים כשאני מרגיש רע. ואבקש תיקונים לא כדי להרגיש טוב, אלא כדי להגיע להתקרבות לבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. וההרגשה הרעה שלי, אני מכבד אותה מפני שהיא עוזרת לי לראות איפה אני נמצא. ולכן צריך לברך על הרע כמו על הטוב ואפילו יותר. אנחנו מברכים על הטוב, מפני שזה עוזר לנו להתאזן בכל מצב ומצב ולהתקדם לבורא. לכן הבורא אומר "בראתי יצר הרע", נתתי לכם עכשיו אפשרות להתקדם ולהגיע עד הדבקות בי.

שאלה: המאמר מסתיים בזה "שהשם ית' יכול אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע." מה השפע שהבורא רוצה לתת לנו?

לפי רצון הכלי, אני אפילו לא יודע. זה משהו שממלא את כל הרצון לקבל, כל המחשבה על מנת להשפיע, זה כל מה שהבורא הקדיש לבריאה. מה זה? אין לי מושג, זה מילוי של גמר התיקון. כל הרצון לקבל שהבורא ברא, יהיה מתוקן בעל מנת להשפיע, הוא נמצא בדבקות עם הבורא, ויקבל את כל המילוי שיש בבורא. הבורא יתלבש בתוך הנבראים שהופכים להיות לנברא אחד שנקרא "אדם".

שאלה: כתוב "כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני". שמעתי שאין כפייה ברוחניות. איך זה מסתדר?

שאלה יפה. "אין כפייה ברוחניות". אבל בגשמיות, זאת אומרת ברצונות שלנו שהם על מנת לקבל, ודאי שיש כפייה, ודאי שהבורא כופה אותו עד שאומר "רוצה אני". אבל במידה שהוא נמצא ב"רוצה אני", זאת אומרת ברצון רוחני, שם כבר אין כפייה. זה נקרא "אין כפייה ברוחניות".

שאלה: הרצון שלנו לגלות את הבורא, לרצות לקיים את מערכת היחסים, לבקש ממנו, כל זה מגיע מהבורא, הוא עושה הכול. אז האם הבחירה החופשית היא רק לבקש ממנו נכון?

כן. בדיוק, זאת הבחירה החופשית שלנו. אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו. זה מה שניתן לאדם לעשות. ועל ידי זה אנחנו מתקנים את היחס שלנו לבורא מהאגו לנתינה כמוהו, נכנסים עימו בהשתוות הצורה. הוא רוצה להשפיע לנו, אנחנו רוצים להשפיע לו בצורה הדדית. וכך מגיעים להיות "אדם", הדומים לבורא.

שאלה: כאשר אנחנו עושים מאמצים בתפילה, למה אנחנו ממשיכים לקבל עונשים, כלומר תיקונים?

כדי לתקן אותנו יותר ויותר, לעשות תיקון יותר ויותר מדויק. כמו טיל שטס, הוא כל הזמן צריך לסובב את עצמו כדי לבדוק את עצמו כלפי המטרה. הוא לא יכול לטוס ישר, כי אז לא תהיה לו הרגשת השגיאה. אלא הוא מרגיש את עצמו רק בתנאי שהוא קצת סובב את עצמו מהכיוון הנכון ועוד ועוד ועוד. ואז בצורה כזאת הוא כל הזמן נמצא, כל הזמן בודק את עצמו כלפי השגיאות שלו, אז על ידי זה השגיאות עצמן עוזרות לטיל או לאדם לשמור את הכיוון הנכון. לכן כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם". אם אנחנו לא מרגישים רגע רגע שאנחנו נופלים, יוצאים, מבולבלים אז אנחנו לא יכולים בהתאם לזה לתקן את הכיוון שלנו הנכון למטרת הבריאה.

שאלה: איך להפסיק להתייחס לחוסר קבלה כסבל?

על ידי ההתחברות עם הקבוצה. "איש את רעהו יעזורו". אנחנו צריכים בתוך הקבוצה להרגיש את עצמנו בסירה ששלום הסירה, השגת המטרה המשותפת, בשבילנו יותר חשוב מכל דבר אישי של כל אחד. ואז על ידי זה אנחנו מתקדמים מהר, נכון, ומשיגים את הכול.

שאלה: מדוע יש אנשים שזכו להתקדם בדרך התורה, בעוד האחרים מתקדמים בסבל. מדוע הבורא מקדם אנשים אחרת?

זה לא נכון. קודם כל "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". כולם עושים טעויות, שגיאות. תראו מה שהמקובלים כותבים, מאיפה הם יודעים את זה, למה זה כתוב בספרים? מפני שכולם הרגישו את הדברים האלה על עצמם, על גבם, וכך התקדמו.

לכן אל תחשבו שיש כאלו שהם כמו נסיכים מתקדמים בצורה יפה וטובה. אלא ההיפך, אתם יכולים לראות לפי מה שקוראים פה ושם במקורות, על החיים הקשים שהיו למשה, לרבי עקיבא, לרבי שמעון, לכולם. כמה שהם עבדו קשה וסבלו. הרב"ש סיפר לי קצת על החיים שלו, וחשבתי שאני לא הייתי מסוגל לסבול חיים כאלו כמו שהוא עבר. ולי נותנים בחיים האלו תנאים אחרים לגמרי, כי אנחנו מקבלים תנאים בהתאם ל"ירידת הדורות".

פעם לאנשים לא היה איפה לחיות והם חיו עם המשפחה תחת עץ ומתחתיו עשו גגון, וזה כבר היה משהו. ומי שהיה לו בבוקר מה לאכול, לא היה בטוח שיהיה לו מה לאכול בערב. ותראו מה שקורה היום לדור שלנו, זה מה שחייבים לתת, וזה נקרא "ירידת הדורות", אבל בהתאם לזה צריך לברר שאלות יותר מהותיות.

שאלה: איך נכין את עצמנו בכמות ואיכות שמתאים לאותו שפע שהבורא רוצה לתת לנו?

זה בדיוק מה שקורה, על ידי הבעיות שכל פעם אנחנו צריכים לאתר. או שהבעיות האלו נופלות עלינו, או שאנחנו בעצמנו רוצים להתקרב אליהן, לאתר אותן, ולהתקשר אליהן, לקבל אותן, לייצב אותן. אין שום בעיה בזה, אנחנו מקבלים הכול בהתאם לכלים שלנו.

שאלה: כשמגיע רצון אגואיסטי גדול, ואתה משתדל להחזיק אותו כך שהוא לפחות לא יפריע לך. אבל כאן אני מבין שמהות העבודה היא לא בזה, אלא לבקש נכון מהבורא. אז איך מבקשים ממנו נכון?

כשמתעורר רצון אגואיסטי מאוד חזק, יש אפשרות אולי להוריד אותו על ידי רצון אגואיסטי עוד יותר חזק, אבל בזה אתה לא מתקן את עצמך. אלא אם יש לך רצון מסוים שאתה בשום פנים ואופן לא רוצה שישלוט בך, אז אתה מגיע לרצון אחר, אבל זה לא תיקון.

תיקון זה נקרא שעם הרצון המקולקל שאתה לא מסוגל לעבוד עימו, אתה פשוט רץ לתוך הקבוצה. ושם בתוך הקבוצה אתה עושה מה שהם רוצים ומבלבל את עצמך בעניינים של הקבוצה, וזה התיקון הכי נכון.

תלמיד: זה מה שאנחנו עושים, רצים ישר לחיבור, לקבוצה, לחברים, אבל רואים שהבורא לא נסוג, הוא כמו בכוונה לוחץ עליך עוד עם הרצון הזה, כאילו הוא רוצה שתשתמש ברצונות האלה בצורה כלשהי, אבל לא ממש ברור איך.

אתם צריכים להגביר את ההתכללות בקבוצה יותר מהכול. ואתם צריכים לדרוש מהבורא שיתגלה בתוך הקבוצה. ואתם תשיגו חיבור בקבוצה והחיבור עם הבורא בתוך הקבוצה, וזה יכסה לכם את כל העולם, את כל האופק. זה מה שצריכים לעשות.

חוץ מזה, אתה יכול לפנות לחברים להגיד להם, "חבר'ה, אני נמצא במצב שאני זקוק מאוד שתהיה לנו מחשבה מאוחדת, משותפת, רצון משותף. אני מבקש בואו נתחבר, ונתאים את עצמנו יותר זה לזה, כי אחרת אני רואה, שבא זרם כמו בנהר ומושך אותי החוצה".

תלמיד: יחד עם זאת, אני רואה שללא הזרם הזה, לא הייתה שום התקדמות. אתה גם לא רוצה שהוא ילך, מכיוון שאז כאילו אין מקום לעבודה.

אבל כשנותנים לך עבודה אתה מבצע אותה? ודאי שאנחנו צריכים לברך על הטוב כמו על הרע, ועל הרע כמו על הטוב. ונשתמש בשני הכוחות האלו, בשני הצדדים בימין ובשמאל בצורה נכונה. אנחנו לא רוצים לבטל את שמאל, אנחנו רוצים להשתמש בו נכון.

שאלה: האם התיקון הסופי הוא תנאי הכרחי לקבל את השפע העליון?

כן. אנחנו לא יכולים לתקן את הכלי בלי לקבל את כל האורות והמצבים של תיקון הכלי ובלי לקבל בתוך הכלי המתוקן את כל המילויים, לא יהיה גמר תיקון.

שאלה: האם אפשר להרגיש את השפע העליון באופן חלקי לפני התיקון השלם?

אנחנו מרגישים באופן חלקי, בהתאם לתיקונים שלנו את השפע העליון במשך מאה עשרים וחמש מדרגות. ובכל מדרגה יש עוד חמש מדרגות ועוד חמש מדרגות. כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: מדברים הרבה על כך שהעונש המרכזי ואולי היחיד שהבורא נותן, זה הניתוק ברגש ובשכל מהעשירייה. איך אנחנו מגיעים לכך שהניתוק מהעשירייה מתחיל להיות מורגש על ידי כסכנה גדולה?

רק בעבודה בקבוצה. אם החברים או לפחות רוב הקבוצה תחשוב שכל תזוזה מהחיבור ביניכם היא מסוכנת, עוצרת אתכם, זורקת אתכם הצידה וכן הלאה, אז אתם כבר בזה שומרים עצמכם להתקדם רק קדימה ונכון.

שאלה: "כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני". איך הפעולה הזאת מתרחשת בתוך העשירייה?

אם העשירייה כבר רוצה להיות כל הזמן מחוברת ורוצה להרגיש יחס מהבורא בצורה משותפת בתוכם, זה דבר גדול. ואז הם צריכים כל הזמן לשמור על קשר ביניהם, ומתוך הקשר ביניהם, מרכז העיגול שלהם, להיות מכוונים לבורא וכל הזמן לשמור על הקשר, מרכז הקשר והבורא, וזו צריכה להיות עבודה בלי הפסקה. כי בכל רגע ורגע שעובר, יש רצון חדש. ועם הרצון החדש הם שוב צריכים לבדוק את החיבור, ושוב מרכז, ושוב לכוון מהמרכז שלהם יחד לבורא. בצורה כזאת הסירה שלהם מכוונת בדיוק למטרת הבריאה.

שאלה: לגבי הרצון שלפעמים לא עוזב. תוספת של גדלות הבורא למצב שהוא יצר, לא מסייעת? הרי הרצון לקבל לא ממש אכפת לו?

אבל איך אנחנו מעלים את גדלות הבורא בכל פעם? על ידי שאנחנו מגלים את ההפרעות האישיות והכלליות בחברה, ומבקשים אפשרות לעלות למעלה מהן. זאת אומרת מעלים את עצמנו למעלה מההפרעות, "על כל הפשעים תכסה אהבה". כשהחיבור בינינו יהיה למעלה מכל ההפרעות. וכך אנחנו עולים, ומעלים את עצמנו יותר ויותר.

נגיד שיש חמישה רצונות, אז אנחנו צריכים להתחבר למעלה מחמשת הרצונות האלה, זה נקרא שאנחנו עולים, וכך החיבור בינינו הוא כל פעם מתגבר ומתגבר.

שאלה: מייסורים גשמיים לא ניתן לברוח. איך להפוך ייסורים גשמיים לייסורי אהבה?

אנחנו כבר נמצאים בתקופה בהתפתחות האנושות, שאנחנו לא צריכים לעבור בעיות גופניות, חומריות. אלא כל הבעיות שלנו צריכות להיות הרבה יותר נעלות, אידיאולוגיות, בתיקון הכלי, בכוונות. הדורות הקודמים היו מבררים יותר את המצבים החומריים. היתה להם בעיה במזון, ובכל מיני דברים. לנו לא. אם במיוחד אנחנו נשמור קצת על הכיוון איך להתקדם, לא תהיה לנו שום בעיה חומרית. בוודאי שיהיו בעיות, אבל באידיאולוגיה, זאת אומרת בכוונה, ביחס בינינו. זה מה שיקרה.

שאלה: איך לעורר שמחה בעבודה בינינו?

שמחה היא תוצאה ממעשים טובים. אם אנחנו נשתדל לעשות מעשים טובים, אז תהיה לנו שמחה, שמחה אמיתית.

שאלה: מהן הדלתות ומהם השערים לגמר התיקון?

"שער" זה נקרא שאנחנו כל פעם מתגברים על ההפרעות, ומבקשים מהבורא להתחבר למעלה מההפרעות, שכל ההפרעות האלה הן הופכות להיות לחומר החיבור. כל מה שדחה אותנו מהרוחניות, מהבורא, מעל מנת להשפיע, הופך להיות לדבק לבורא, לדבק לדרך ובינינו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: יש התרשמות שכל התיקונים וכל השפע נוצרו רק בשבילי, ואני המרכז של כל הבריאה. מהי ההתרשמות הזאת והאם היא התרשמות אמיתית?

זה נכון שכל אדם חייב להגיד ש"הכול נברא בשבילי", כך כתוב. ועוד יותר מזה, שהוא חייב כך להגיד, לא רק יכול אלא חייב. כי את מה שהוא עושה בכלי של אדם הראשון, בתיקון הכלי, אף אחד לא מסוגל לעשות במקומו.

לכן אנחנו צריכים לבצע את כל העבודה הפרטית של כל אחד בחיבור בעשירייה. אין לנו תיקונים שלנו, אין לי מה לתקן את עצמי, במה אני יכול לתקן את עצמי, מה יש בי שאני צריך לתקן? אין בי שום דבר שאני יכול לתקן, רק את הקשר שלי עם האחרים, בהתאם לזה אני מתקן את עצמי. אני נמצא כספירה פרטית בעשר הספירות של פרצוף הנשמה, אז אני צריך בהתאם למה שיש בי לעדכן את הקשר שלי עם הזולת, עם כל החברים. וכך אני מתקן את עצמי, אין לי יותר מה לעשות.

"ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", רק בזה יש משהו לתקן. ואם אתם מוצאים כל אחד בתוך עצמו כל מיני תכונות לא מתוקנות, זה שטויות, תעזבו אותן. אלא כל הקשר המקולקל צריך להיות מתוקן, וזאת כל העבודה שלנו.

אם אדם מסתכל על עצמו, על מה שהוא צריך לתקן לפי השכל, לפי הרגש שלו, זה שקר, זאת טעות. רק בהתקשרות בינינו שם אנחנו צריכים תיקון, ואז מתוך התיקון הזה אנחנו מגיעים לגילוי הבורא. בכל עשירייה ועשירייה, בין עשיריות, עד גמר התיקון הכללי.

תלמיד: זה נראה שלכל האנשים, לכל העשירייה שלי שמחוצה לי, יש איזו שפה פנימית, תקשורת פנימית, ואני היחיד שנמצא מחוץ לזה. כולם מתנהגים כמו רובוטים, כמו מלאכים, הם יכולים להבין אחד את השני, אבל אני היחיד שנמצא מחוץ לזה. איך לעבוד במצב כזה?

תנסה להידבק אליהם ולעשות כל מה שאתה יכול, כדי להיות מקושר אליהם. זה שנראה לך שהם כולם מתנהגים נכון ורק אתה לא, זה יפה מאוד, הסתכלות כזאת צריכה להיות לכל אדם. אז אתה מתחיל לראות שאתה מקולקל, שאתה הרשע, יפה. באמת חוץ ממך כולנו נמצאים בגמר תיקון, וזה שאתה רואה שהם מקולקלים, אתה רואה את זה בכלים שלך המקולקלים, ברגע שתתקן אותם אתה תראה אותם מתוקנים.

לכן חוץ מעצמך כלפי העשירייה אין לך מה לתקן, ואל תתקן את עצמך לבד, אלא רק את הקשר עם העשירייה. את כל היתר תמחק, זאת פילוסופיה, פסיכולוגיה, זה שטויות, תיקון המידות למיניהן וכן הלאה. [תתקן] רק את הקשר עם החברים.

שאלה: כשמגיעה הרגשה טובה בעשירייה, מגיעות גם מחשבות זרות. איך אפשר להימנע ממחשבות זרות ולהישאר בהרגשה הטובה?

"צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב", ואתה שואל איך להימנע ממחשבות רעות? אתה צריך לברך עליהן. קודם כל תחשוב למה, תענה לעצמך, ותראה שהגישה צריכה להיות אחרת.

שאלה: מה יש בתפילה שדווקא היא מכשירה את הכלי?

תפילה זאת העלאת מ"ן, העלאת חיסרון לבורא שיתקן אותך. ואין באמת פעולה אחרת שיכולה לתקן אותך, לכן התפילה היא כל כך חשובה.

תלמיד: אבל התפילה היא לא המילים שאני מדבר, היא לא המעשים שאני עושה, יש בה משהו מאוד מאוד מיוחד, שאתה צריך לכייל את עצמך בצורה מסוימת. אני מרגיש שבתפילה אני רק מבקש על עצמי, לקבל, איך אני משנה את התפיסה הזאת?

אני לא יודע מה קורה לך, אני יודע שבתפילה אנחנו צריכים לבקש עזרה מלמעלה לתקן את עצמנו כדי להיות יותר משפיעים, זה מה שחסר לנו. להיות משפיע במקום מקבל. ואז אם אני מתחבר לחברים אני רואה שזאת תוצאה מהתפילה, ואם אני מתחבר עם כל החברים לבורא אז גם זאת תוצאה מהתפילה. אל תתבלבל, תבדוק את עצמך.

שאלה: אמרת עכשיו צריך לברך על הרע כמו על הטוב, וזאת באמת גישה שאנחנו לומדים בהרבה מאוד מהמאמרים. במאמר הזה יש גישה מעט שונה, בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים להצטער שיש לנו מעשים רעים, או הרגשה רעה, למרות שזה נמשך מלמעלה, כתוב שהשכל מחייב שאסור להצטער ולהצדיק את הדין, אבל אנחנו צריכים בכל זאת לבקש שזה ישתנה. אז איך שתי הגישות האלה מסתדרות?

שתי הגישות האלה מתחברות יחד יפה מאוד. אמנם כל הכישלונות שלי, כל הדברים הרעים שיש בי, זה הכול בא מלמעלה, מהבורא, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע", אבל אני צריך להצטער בכל זאת שהבורא ברא בי את הרצונות הרעים האלה. ומצד שני, אני צריך להצדיק אותו, לברך אותו על זה שברא בי דברים רעים, כי אז יש לי קשר עימו לפחות דרך הרע אחרת לא היה לי שום קשר, ואז אני יכול לבקש, לדרוש, להידבק אליו בבקשות לתקן אותי. אני תופס אותו כמו שקטן תופס את הגדול בשמלה שלו ודורש, מנדנד לו שיתקן.

אז "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", כי בלי יצר הרע שלנו לא היה לנו שום מגע עם הבורא. תתאר לעצמך שהיית בלי יצר הרע, במה היית ניגש לבורא? לכן אנחנו לא מבקשים לנתק את היצר הרע, למחוק אותו, לבטל אותו, לא, אנחנו רוצים רק לתקן אותו, כי אם אנחנו מתקנים גדל בנו היצר הטוב, קו ימין. וקו שמאל, יצר הרע, גם שיישאר, אני צריך אותו כדי בכל זאת לכוון את עצמי תמיד נכון, וכך אני הולך על שתי רגליים. ואת קו שמאל אני תמיד צריך לראות כמתחדש, "יהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: מתי עשירייה יכולה לדעת שהיא מוכנה לעבודה בהרגשה והבנה?

בכל רגע, בלי זה אין. אנחנו עוברים הרבה מאוד שלבים, עד שאנחנו מתחילים לשמוע שבכל זאת חיבור בעשירייה זאת בעצם הנקודה שאנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לה. אם נהיה מחוברים בקבוצה, אפילו שניים, חמישה, לא חשוב כמה, אז כבר בביטול הדדי זה לזה אנחנו בונים את הרצון הרוחני, ובמשהו יכולים לגלות את הבורא. אם לא יהיה לכל אחד מאיתנו ביטול כלפי הזולת, רצוי שזה יהיה כלפי תשעה שבתוך העשירייה, אבל לפחות אחד לעומת השני, לא יהיה לנו כלי לגילוי הבורא, לא תהיה לנו התקדמות, אנחנו לא נדע מה לתקן. כי כל התיקון הוא תיקון השבירה של כלי דאדם הראשון.

תלמיד: הכניסות והיציאות שלנו כל הזמן מהעשירייה, זאת העבודה? או שהעבודה היא כשאנחנו כבר מחוברים ואנחנו כבר יודעים.

לא, אין דבר כזה, כל הזמן יש לנו כניסה ויציאה, כניסה ויציאה. אנחנו צריכים בכוח להיכנס לחיבור בינינו, וכשמספיקים לעשות שם משהו כבר נזרקים. כי הרשימות כל פעם עולות ומביאות לנו תנאים חדשים לחיבור.

תלמיד: האם העבודה האמיתית מול הבורא, היא כשאנחנו מחוברים, מרגישים שעכשיו אנחנו צריכים להתפלל, עכשיו צריכים לבקש, עכשיו צריכים להודות, או שהעבודה היא כשיש לנו כל הזמן כניסות ויציאות?

העבודה שלנו זה להיות כל פעם מחוברים על פני כל ההפרעות, כל התנאים המשתנים, להיות כל הזמן מחוברים.

שאלה: האם תוכל להסביר מה הם הכלים של גמר התיקון?

הכלים של גמר התיקון, זה שכולנו מגלים את כל ההפרעות, את כל הקלקולים שבנו, ונמשכים לחיבור בינינו בכל הכוח למעלה מההפרעות ומהקלקולים. זה הכלי שבו אנחנו יכולים לאתר, להרגיש את העביות, זאת אומרת דחיה, אכזריות, רצון להרוג כל אחד את השני מצד אחד, מצד שני למעלה מזה אנחנו עושים חיבור. בהרגשת הניתוק, בהרגשת השנאה, למעלה, "על כל פשעים תכסה אהבה", כשאנחנו מכסים את זה באהבה, כלומר מכסים את זה בצמצום, מסך ואור חוזר, כך אנחנו בונים את הכלי - פרצוף.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים להצטער על זה שאנחנו לא מסוגלים לעשות מעשים טובים, מה זה אומר?

שאנחנו צריכים להצטער על זה שלא יכולים לעשות מעשים טובים. לכן אנחנו מעלים את החיסרון הזה למעלה ומבקשים כוח, ומקבלים מלמעלה כוח כן לעשות מעשים טובים ולהתחבר.

תלמיד: כתוב "מטעם שלא נותן לנו לעשות מעשים טובים", שלא מרשים לנו, לכן זה מבלבל אותי?

כדי שאנחנו באמת נבקש נכון.

שאלה: מה נקרא גמר תיקון? האם לתיקון יש סוף?

ודאי שיש סוף לתיקון. כי האור שברא את הכלי הוא ברא את הכלי בצורה מסוימת, שיש שורש, א', ב', ג', ד', או 0, 1, 2, 3, 4 דרגות של עביות, זאת אומרת חמש דרגות סך הכול, וכל אחת מתחלקת לחמש, וכל אחת לעוד חמש, סך הכול 125 מדרגות. אז יש התחלה ויש סוף, ולכן אנחנו מדברים על 6,000 שנה וכן הלאה. זאת אומרת כך אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

שאלה: למה עלינו לעורר את הרצון מלמעלה, אם יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק?

אנחנו לא נקבל מלמעלה עזרה בלי שאנחנו נבקש. אנחנו נקבל מלמעלה צרות עד שנבקש, כי הבורא רוצה שאנחנו נשתתף עימו כשותפים בתיקון.

שאלה: כתוב "שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר מעונשים. ומשום זה, כשמתגלים תפילה במקום העונש, אז מסירים היסורים, ונותנים את התפילה במקומה, שיתקן את הגוף.", איך זה לגלות תפילה במקום עונש?

אני לא יכול להגיד לך, תחשוב לפי מה שדיברנו. אם אנחנו על פני כל מצב ומצב של חוסר דבקות מבקשים דבקות גם בינינו ומבינינו לבורא, אם אנחנו מבקשים, זאת אומרת זו תפילה, אז אנחנו לא צריכים עונשים. ואם אנחנו מוקדם ככל האפשר מגלים את הבקשות לתיקון, אז אנחנו לא זקוקים למצבים קשים. אני יכול על כל פרט ופרט, אם אני רגיש מספיק, לבקש תיקון, ואף פעם לא אגיע למכות ממש.

שאלה: האם הרצון לאיחוד, לתיקון הכלי וגילוי הבורא הוא רצון שלי או של העשירייה?

זה צריך להיות רצון משותף בעשירייה.

שאלה: האם זה נכון שכל החסרונות שאנחנו מרגישים הם הבסיס לכלי, והתפילה היא טריגר לבורא להיענות לבקשותינו ולמלא את הכלי?

כן.

אני רואה שהשאלות התחילו להיות שטחיות, כאילו מובן מאליו שהתשובה היא כן.

נז. יקריב אותו לרצונו

שמעתי א' יתרו תש"ד

"על פסוק "יקריב אותו לרצונו" דרשו חז"ל: "הכיצד?" ונתנו לנו תשובה: "כופין אותו, עד שיאמר, רוצה אני"." איך אנחנו מגיעים לרצון הנכון? על ידי זה שכל הזמן מכופפים אותנו יותר ויותר וכך אנחנו מגיעים לצורה הנכונה של הרצון. זה נקרא "יקריב אותו לרצונו", הבורא מקרב את האדם לרצון הנכון. "וכן יש להבין, מה שאנו מתפללים "יהי רצון"." ועוד משהו, מה אני מבקש "הלא "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". אם כן, בשביל מה אנו צריכים להתפלל "יהי רצון למעלה"?", אם הבורא רוצה לתת יותר ממה שאנחנו רוצים אפילו לקבל, אז למה אנחנו צריכים להתפלל אליו שייתן, אולי אנחנו צריכים לבקש משהו אחר?

"הנה ידוע, בכדי להמשיך שפע מלמעלה, צריכים להקדים אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]." אבל הוא רוצה לתת, בשביל מה לי לבוא קודם ולבקש, למה צריכים להקדים התעוררות מלמטה? "יש לשאול: בשביל מה צריכים (אתערותא דלתתא?) התעוררות מלמטה? "ומשום זה אנו מתפללים "יהי רצון למעלה", זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע." למרות שהוא רוצה לתת, אנחנו חייבים לעורר אותו לתת, בלי זה הוא לא נותן למרות שהוא רוצה לתת.

"ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל" הרצון שלנו, "אינו עדיין בשלימות. לכן, דוקא על ידי זה שאנו מתפללים "יהי רצון למעלה", מתרקם הרצון שלנו, שיהיה רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע". עד כאן זה מובן.

"ויחד עם זה אנו צריכים לומר, שכל המעשים שלנו, בין הרעים ובין הטובים, נמשכים הכל מלמעלה (שזה ענין השגחה פרטית)," אין בנו שום מעשים, הכול אנחנו מקבלים מלמעלה. ואם תלוי בנו משהו, זה איך להגיב על כל מאורעות החיים שאנחנו עוברים, רק איך להגיב. וגם כתוב לנו איך אנחנו צריכים להגיב. "שהכל עושה הקב"ה. ויחד עם זה יש להצטער על מעשים הרעים, אף על פי שגם זה נמשך מלמעלה. והשכל מחייב, שאסור להצטער, אלא להצדיק את הדין, שמגיעים לנו את המעשים רעים. מכל מקום להיפוך, אנו מוכרחים להצטער, מטעם שלא נותן לנו לעשות מעשים טובים." על זה אנחנו צריכים להצטער "ובטח שזהו מטעם עונש, היינו שאין אנו ראויים לשמש את המלך. אם הכל בהשגחה, מה שייך לומר, שאין אנו ראויים, כיון שאין שום מעשה למטה. ובשביל זה נותנים לנו מחשבות ורצונות רעים, שזה מרחק אותנו מעבודת השי"ת, שאין אנו כדאים לשרת אותו." את הבורא "לכן בא על זה תפילה, שזה מקום תיקון, שנהיה ראויים ומוכשרים לקבל את עבודת המלך.

ובזה יתבאר לנו, איך שייך תפילה על איזה צרה חס ושלום. הלא בטח שהצרה בא מטעם עונש." ובאה מלמעלה "וענין עונשים בטח הוא תיקונים, כי יש כלל, שהעונש הוא תיקון. אם כן, איך מתפללים, שה' יבטל את התיקונים שלנו, כדרשת חז"ל על פסוק "ונקלה אחיך לעיניך". כי שנלקה אחיך הוא." אנחנו יודעים שיש באנושות בכלל שיטה איך לסבול יותר, כאילו שהסבל מנקה את האדם, מתקן את האדם, וזה לא נכון, זה לא לפי חכמת הקבלה.

"אלא, שצריכים לדעת, שהתפילה מתקנת את האדם עוד יותר מעונשים. ומשום זה, כשמתגלים תפילה במקום העונש, אז מסירים היסורים, ונותנים את התפילה במקומה, שיתקן את הגוף." את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. "וזה ענין מה שאמרו חז"ל "זכה, ע"י תורה. לא זכה, ע"י יסורים". וצריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'." אם אנחנו עושים את זה על ידי התורה, זאת אומרת על ידי חיבור בינינו ותפילה. "וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי תחתונים"." איזה מעשים? רק לנסות להתחבר ולהתפלל. לבקש שהבורא יעשה את זה, כי אנחנו במעשים שלנו רואים שבלעדיו לא יכולים להשיג את החיבור הנכון.

"וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע."

שאלה: אם כך, מה זה "רצון אמיתי, שיהיה כלי ראוי ומוכשר לקבלת השפע" מה זה כלי אמיתי?

כלי אמיתי, זה שהוא כן מקבל תגובה מהבורא, הבורא ממלא אותו, הוא כלי נכון. הוא קודם מבקש תיקון, מקבל את התיקון, היינו צמצום ומסך, ואחר כך יודע איך לבקש מהבורא שיעזור לו למדוד, לעשות כל מיני פעולות של לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: האם נראה לך שאין לנו היום בכלל רצון אמיתי לכלי כזה?

אני לא יודע, תבדוק.

תלמיד: איך אפשר להגיע לכלי אמיתי?

כאן כתוב, לבדוק האם אני נמצא בכלי האמיתי, זאת אומרת האם אני נמצא בחיבור עם החברים, ומתוך החיבור שלנו אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיתקן את החיבור שלנו שיהיה ראוי לקבלת האור ממנו, קבלת המילוי מהבורא על מנת להשפיע.

תלמיד: אז רק בעבודה בעשירייה אפשר להגיע לכלי האמיתי?

רק בעבודה בעשירייה, ורק על ידי הבקשות לתיקון הקשר ואחר כך בקשר עצמו. זה חדש?

תלמיד: לא, כי אנחנו משתדלים כל הזמן לעשות כך וזה לא כל כך הולך לנו.

זה לא הולך, כי אם אתה שומע את זה בפעם הראשונה אז איך זה ילך?

תלמיד: האם אפשר לקבל ממך עצה איך אפשר להגיע יותר מהר או באמת להצליח בזה?

אל תעזוב את זה במשך היום.

תלמיד: מה זאת אומרת, יש לי גם עבודה לעשות, אז מה עושים?

אל תעזוב, כל הזמן תחשוב איך אני מחובר עם החברים בעשירייה, ואם אני לא מחובר, גם טוב, אז יש לי על מה לבקש מהבורא.

שאלה: אם השתלשלות המצבים מתרחשת בצורה טובה, ושינויי המצבים שמתחלפים במהירות גבוהה הופכים לסטטיים, האם זה הבורא?

על זה אנחנו נדבר אחר כך. אנחנו לא מחפשים את הבורא, אנחנו מחפשים איך להתחבר בינינו, ומאופן החיבור בינינו נתחיל להרגיש מהי מהות הבורא ואיך להיות מחוברים עימו.

לפני ההתחברות בינינו אתה לא יכול לשאול על הבורא כלום, אין לך כלים, מושגים, חיבורים, הכנות, שום דבר.

שאלה: תקשור בבקשה את שני הדברים הבאים, מצד אחד צריך להיות לנו רצון לתת לו נחת רוח, מצד שני אנחנו מבקשים שיהיה לו רצון לתת לנו תענוג.

אנחנו לא מבקשים ממנו את זה, איפה ראית דבר כזה? אנחנו מבקשים רק דבר אחד, שיהיה לנו רצון וכוח לעשות לו תענוג, לגרום לו נחת רוח, למלאות אותו.

תלמיד: במאמר כתוב שאנחנו מבקשים שיהיה רצון מלמעלה.

כן נכון, אנחנו מבקשים שיהיה לבורא רצון למלא אותנו כדי לגרום לו נחת רוח.

שאלה: צריך לדעת שדרך התורה יותר מועילה מדרך הייסורים, והכלים שמסוגלים לקבל את האור העליון רחבים יותר, איך להבין את זה?

זה דבר אחד והדבר השני, מפני שאתה מושך את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: ישנה הבנה שכלית שצריך להגיע לתפילה מצד אחד, מצד שני איך עושים גשר לבקשה האמיתית עצמה?

דרך החיבור.

תלמיד: איך בעצם, אני לא מצליח לתפוס את הנקודה?

דרך החיבור אני אומר לך. אם רק על זה תשים דגש ולא תזוז מזה, אז תתחיל להרגיש איך עושים, אי אפשר להעביר במילים.

שאלה: כשאנחנו מבקשים חיבור מה אנחנו בעצם מבקשים רצון, או מצב?

גם וגם אפשר, העיקר שאנחנו ממש רוצים לתקן את השבירה, את הריחוק בינינו, שברור לנו שאנחנו לא מחוברים, ברור לנו שאין לנו רצון להשפיע, אין אהבה, ולכן אנחנו מבקשים שחיבור, אהבה והתכללות יהיו בינינו.

שאלה: איך יכולה להיות תפילה בלי ייסורים, כלומר איך אפשר שהרצון לקבל יתייסר מכך שלא יכול להשפיע?

על ידי המאור המחזיר למוטב שאותו אני מקבל בעיקר דרך חברים. יש עניין שאני בעצמי מושך איזו הארה מלמעלה, את המאור המחזיר למוטב מלמעלה. אבל בזה שאנחנו עובדים יחד ואני יכול לבקש דרך החברים, זה העיקר שמסדר לי נכון את הכלי, אני מתחיל להרגיש אותם, מתחיל לדאוג להם והם לי, וכך אנחנו כבר מסדרים את הכול.

שאלה: לפני מספר ימים למדנו שהאדם צריך להיות מוכן לקבל את הקיים לנצח, ועכשיו אנחנו לומדים שהאדם צריך להעלות תפילה כדי שתתקבל תפילתו. איך אפשר לחבר את שני ההיבטים האלה?

תנסו בתוך הקבוצה לדבר על זה ולברר ואחר כך נשתדל לענות על זה.

שאלה: האם נכון שהרעיון המרכזי במאמר הוא, שהבורא רוצה שנחשוב בלמעלה מהדעת שכל התיקון תלוי בתפילה התמידית שלנו לחיבור ולעשות לו נחת רוח?

כן, נכון מאוד.

שאלה: אמרת שאם אנחנו מתקדמים לכיוון תפילה בדרך אחישנה כביכול, אז אנחנו מקבלים כלי יותר רחב. האם הכוונה שאנחנו מרוויחים זמן או שבתוצאה הסופית משהו משתנה? כי נראה שלא משנה באיזו דרך, נגיע לאותו מצב סופי.

יש דרך תורה ויש דרך ייסורים. אנחנו מדברים על דרך תורה, איך אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב בהתעוררות שלנו מלמטה, מקדמים את עצמנו מהר וחוסכים את הייסורים, למטרת הבריאה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבסיכומו של דבר, אנחנו בכל זאת צריכים להגיע לדרך שלמה?

ודאי שכן, אבל תלוי בכמה זמן ובאיזו צורה.

שאלה: לגבי חיבור סביב התפילה. אנחנו כל יום אחרי שיעור בוקר בונים תפילה, שבה כל אחד מוסיף כמה משפטים מעצמו. במהלך היום כשאנחנו יוצרים קשר זה עם זה, אנחנו קוראים בסוף את התפילה שלנו יחד. מה זה אומר להתחבר בתפילה, האם זו תהיה תפילה לא פרטית אלא מחוברת?

"הכול במחשבה יתבררו". אתם צריכים לחשוב איך אתם מחברים את עצמכם. על ידי השפעה הדדית ביניכם אתם מחברים את עצמכם למערכת אחת, ומתוך המערכת האחת כבר אתם פונים לבורא ורוצים להיות מחוברים עימו בצורה הדדית, ואז במערכת כזו כבר אין לכם יותר מה לעשות מלבד להיות בפנייה אליו, בקבלה ממנו וכן הלאה. הכול כבר מסתדר בין העשירייה לבורא.

תלמיד: אפשר איכשהו להרגיש שאנו נמצאים בתפילה משותפת, או שזה פשוט בזכות זה שקוראים אותה יחד אנחנו מבקשים שנתחבר בתפילה?

תבקשו גם על זה.

שאלה: כתוב במאמר, "ועניין עונשים בטח הוא תיקונים, יש כלל כי העונש הוא תיקון". על איזה עונשים מדובר?

לא חשוב, גם אנשים שנמצאים מחוץ לחכמת הקבלה וגם אלה שלומדים את חכמת הקבלה, עונש הוא תיקון. תלוי איזה עונשים מקבל כל אחד ואחד, פרטיים, כלליים, אבל עונש הוא תיקון. אבל זו לא הדרך שלנו כי בזה אנחנו לא עושים נחת רוח לבורא. כמו ילד שסוף סוף לומד בבית הספר, עושה משהו אבל הכול תחת עונשים. ההורים לא מרוצים ממנו.

תלמיד: איך לוקחים את העונש כתיקון?

מקדמים את עצמנו לבורא על ידי תפילות, פניות, כך שהן יהיו קודמות לעונשים, שהתפילה תהיה קודמת לעונש.

תלמיד: להקדים תרופה למכה.

נכון.

שאלה: מה זאת אומרת, "זכה, ע"י תורה. לא זכה, ע"י יסורים".

יוצא כך, מה זאת אומרת, זכה? "זכה" זה נקרא שיש לו זכות, כנראה עשה מאמצים כלשהם ואז הוא מתקדם למצב מתקדם על ידי המאור המחזיר למוטב. ואם לא זכה, אז נותנים לו ייסורים, והייסורים האלה בכל זאת מרפאים אותו, כי אין לו ברירה, הוא צריך לרוץ, הוא צריך לעשות משהו, הוא מגיע לאותה התוצאה, רק שהדרך שלו ארוכה ומלאה בייסורים. זה מה שאנחנו מקבלים. יש הבדל, תבחר, או בדרך קצרה קלה ויפה, או בדרך ארוכה ומלאה בייסורים.

(סוף השיעור)