שיעור בוקר 04.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 72, דף פ"א, הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים",

אותיות פ"א – צ"א

כשאנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות" יש כאן הרבה נושאים שכאילו אנחנו לא מתעניינים בהם, לא צריכים אותם. למשל "טעם חסרון חכמה במסך דבחי"ב", כל מיני כאלה דברים שאין לנו שאלות כאלה. בשביל מה אנחנו צריכים את זה? כי בעל הסולם רוצה לקדם אותנו ורוצה לעורר בנו כאלו שאלות, כאלו דעות. אחר כך אנחנו נצטרך אותן, ולא נורא אם אנחנו שוכחים את זה, ובגלל שאין לנו עכשיו חיסרון לזה אז אנחנו ככה עוברים על זה, אפילו מחכים שזה יעבור. כך אנחנו בנויים מה לעשות. אבל בכל זאת אנחנו עושים בזה איזו הכנה, כדי שאחר כך כשנצטרך את זה באיזושהי צורה זה יתעורר בנו.

לכן כדאי לנו בכל זאת להשתתף אפילו באותם חלקים מהטקסט, מהחכמה, שהיום אין לנו בהם שום התעניינות. מחר נראה, מחר כן נרצה. זה כמו הילדים הקטנים שלא שומעים מה שלא מעניין אותם עכשיו, רוצים רק מה שמרגישים בזה טוב, אבל כדאי לנו בכל זאת ללמד אותם גם דברים שלא נראים להם חשובים, כדי שאחר כך בכל זאת נשתיל בהם את הדברים החשובים שיתגלו.

לכן, בואו נעבור בסבלנות את כול החלקים האלו. אנחנו צריכים את כולם ממש, ובקרוב תרגישו שאתם צריכים לעבוד איתם בצורה מעשית. דווקא על ידי זה אתם מגלים את ההבחנות האלה בתוככם, אתם יכולים עוד יותר ועוד יותר להבין איך למשוך את הבורא שיתגלה בכם.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ב', "הסתכלות פנימית", עמוד 72, דף ע"ב.

אות פ"א

יציאת מדרגת החכמה מבחי"ג

"והנה יציאת מדרגת החכמה ממדרגת הכתר, כבר נתבארה היטב לעיל, שע"ס ראשונות, שיצאו לאחר הצמצום, על ידי הפגישה של האור העליון, במסך הכלול מעביות השלמה שבבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות ס"ד ד"ה ולפיכך), ועל כן העלה אור חוזר בקומה השלימה עד השורש, שנקרא כתר, ואחר שנשלמה המדרגה ההיא, בראש תוך סוף, נזדכך חלק עביות מהמסך, דהיינו מבחי"ד לבחי"ג, כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות ע"ד) ולפי שקנה המסך שינוי צורה, נבחן שיצא לחוץ ממדרגת הכתר, כנ"ל. ועל ידי פגישת אור א"ס, במסך הזה שנזדכך לבחי"ג, יצאו עשר ספירות שניות, שקומתן רק עד החכמה, וחסרות מכתר, כנ"ל. (הסת"פ ח"ב אות ע"ח ד"ה וטעם חסרון ע"ש)."

אות פ"ב

יציאת מדרגת הבינה מבחי"ב.

"ואחר שנשלמה מדרגת חכמה זו, בראש תוך סוף חזר האו"מ, וזיכך עוד חלק משיעור עביות המסך, דהיינו מבחי"ג שבבחי"ד לבחי"ב שבבחי"ד והמסך החדש הזה דבחי"ב שבבחי"ד, נבחן, שיצא לחוץ ממדרגת חכמה מטעם הנ"ל אצל מדרגת כתר. (עי' הסת"פ ח"ב אות ע"ו ד"ה וכבר) ומפגישת האור העליון במסך החדש הזה דבחי"ב, יצאו ע"ס חדשות בקומת בינה לבד וחסרים מכתר ומחכמה."

מה שיש לנו בקומת כתר שזה גלגלתא, יש לנו את כל עשר הספירות. בקומת חכמה, ע"ב, כבר חסרה לנו ספירת כתר כביכול. יש עשר ספירות, כי לא יכול להיות פחות מעשר, אבל הגובה שלהן זה כמו אדם גדול לעומת אדם קטן, אז הוא בגובה פחות מספירת כתר. וכך כל פרצוף ופרצוף הבא הוא פחות בגובה, זאת אומרת בהשגה מהדרגה הקודמת, מהפרצוף שקודם לו.

שאלה: מה זה המושג הזה "ואחר שנשלמה מדרגת חכמה זו, בראש תוך סוף חזר האו"מ, וזיכך עוד חלק משיעור עביות המסך". מה זה שהוא חזר אחורה ועוד פעם זיכך עוד חלק?

האור המקיף הוא לא סתם מפנה את הפרצוף כביכול מאותו אור שמילא אותו, אלא הוא גם מוריד שימוש ברצון לקבל לדרגה יותר נמוכה. זיכך אותו.

תלמיד: ואחרי זה הוא אומר ש"דהיינו מבחי"ג שבבחי"ד לבחי"ב שבבחי"ד והמסך החדש הזה דבחי"ב שבבחי"ד,". כאילו הוא עושה משהו ברוורס.

זה נקרא ירידת הפרצופים, זה גלגלתא, ע"ב, ס"ג, על זה הוא מספר לך.

תלמיד: למה יש ירידת הפרצופים?

כל פרצוף הבא הוא נמצא בדרגה אחת פחות מהפרצוף הקודם.

תלמיד: והאדם צריך לתקן את זה או שזה משהו שהוא מהרשימו?

לא, את זה תלמד כמו שזה. לא צריכים לתקן ולא כלום. הוא מסביר לך איך הפרצופים יורדים מלמעלה למטה. הייתה מלכות דאין סוף והיא החליטה שהיא מקבלת על מנת להשפיע. קבלה על מנת להשפיע בונה ממלכות דאין סוף ומט' ספירות שלפניה פרצוף. עכשיו היא מתחילה לקבל בעל מנת להשפיע, אבל האור העליון שלוחץ עליה מחייב אותה כל פעם להקטין את הקומה שלה, את המנה שהיא מקבל על מנת להשפיע, עד שהיא מגיעה לגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, עד האפס.

תלמיד: יש סיבה שזה מקטין את זה?

ביטוש, פנים ומקיף. האור המקיף מגיע ואומר, "אתה לא קיבלת". בעל הבית אומר, "אתה רצית לקבל ממני, מה קיבלת? קו דק. מה זה? אתה חייב לקבל, תנסה עוד, תנסה עוד". וכמה שהוא רואה שהוא לא מסוגל אז הוא הולך על מנה יותר קטנה, יותר קטנה, יותר קטנה. אבל בכל זאת מקבל משהו, הוא לפחות בונה קו דק, זה הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: ואיך אני מגדיל את הכמות לזה שאני רוצה עוד יותר? איך אני מגדיל את הרצון לקבל שבאותה נקודה שהוא אומר "לא אכלת כלום, בוא תאכל עוד קצת"?

אתה בפרצוף הבא משתדל לקבל מה שלא קיבלת מקודם, כל פעם זו מנה חדשה.

תלמיד: איך אתה גורם למנה החדשה הזאת שתגדל?

כאן אנחנו לא מדברים עדיין על הרצון לקבל שמגיע מתוך עצמו. זה עוד לא נאצלים, אלה עוד לא בני אדם שעומדים בקיומם בעצמאות. כאן מדובר על המערכת, מערכת שהבורא הפעיל אותה ואז היא כך מתקתקת, אין בזה שום דבר, חוץ משבצורה אוטומטית ככה יורדים הפרצופים וזהו. כמו שדומם, צומח חי קיימים, הם יודעים למה ואיך? הטבע מפעיל אותם. גם כאן, הרצון לקבל והרצון להשפיע משחקים ביניהם ואז הם מביאים את כל המערכת הזאת לאפס.

שאלה: אחרי הצמצום מלכות מקבלת על העביות הכי גדולה, ד'/ד'. למה היא מקבלת על העביות הכי גדולה? זו פעם ראשונה שהיא עושה צמצום, היא כאילו צריכה לקבל על עביות שורש, לפי הסדר, קצת מים, אחרי זה פרוסה. איך היא קודם הולכת על העביות הכי גדולה ואז זה פוחת דווקא?

מפני שהיא רוצה לעשות מקסימום תועלת לבורא, נחת רוח לבורא. עד כמה שהיא מסוגלת להיות דבוקה בו זה מה שהיא עושה. ואם היא תעשה פחות, זה סימן שהיא לא רוצה כל כך להשפיע.

תלמיד: אבל היא יכולה על ההתחלה לקבל על ד'/ד'?

כן, כמה שיש לה אפשרות לקבל היא מקבלת מכל ארבע המנות. אחרת, "אין מקצת ברוחניות", אם אתה עושה פחות, איזושהי פשרה, "אני לא צריך 100% אלא "99%", אתה כבר לא ברוחניות.

תלמיד: אז למה כשאנחנו ממטה למעלה אנחנו מתחילים על עביות שורש, א', ב'?

זה המקסימום שאתה מסוגל לתת. המקסימום שאתה מסוגל לתת כל פעם מאפס והלאה. ומלמעלה יש לה כוח כמה שהאור נותן לה, והיא משתמשת בכל הכוח הזה בעל מנת להשפיע.

שאלה: כשהמסך מזדכך ועולה לבחינה עליונה יותר, מה קורה לבחינה תחתונה, היא נשארת בצמצום?

כן, ודאי.

קריין: אנחנו באות פ"ג בטור ב', עמוד 72 דף ע"ב.

אות פ"ג

טעם חסרון חכמה במסך דבחי"ב

"וטעם חסרון חכמה ממדרגה חדשה זו, הוא אותו הטעם האמור לעיל (הסת"פ ח"ב אות ע"ה ע"ו) בחסרון כתר, עש"ה. שמתוך, שאין בבחי"ד הזאת, אלא עביות של בחינה ב', הנבחנת לבחינת בינה של בחי"ד, הנה המשכה זו שעשתה, לא היתה מתחילתה, אלא מבינה ולמטה, ועל כן, אפילו אם המסך לא היה מעכב על האור העליון, הנה ג"כ לא היה מתפשט אל בחי"ד עצמה, אלא מבינה ולמטה. ונמצא עתה, שהמסך לא החזיר לאחוריו את הכתר והחכמה הראויה לבחי"ד, ולכן אין הכתר וחכמה נמצאים באו"ח הזה, וכיון שאין שם האו"ח אין שם, גם האור העליון של הכתר והחכמה, כי אין להם בחינת כלי קבלה."

מפני שאין מספיק רצון לקבל כדי לגלות את אור החכמה, אז במדרגה של בחינה ב' יש רק אור חסדים.

שאלה: אני שומע שהמערכת מגיעה עד לאפס. מה זה נקרא להביא את המערכת עד לנקודת האפס?

שכל הרצון לקבל שהיה יכול להיות בשימוש בעל מנת להשפיע, השתמשו בו, וזהו אין יותר, אין יותר רצון לקבל עם המסך.

אות פ"ד

יציאת מדרגת ז"א ממסך דבחי"א

"והנה אחר שנשלמה המדרגה הזו החדשה של קומת בינה, בראש תוך סוף חזר האוה"מ וזיכך עוד חלק אחד, משיעור העביות שבמסך, דהיינו מבחי"ב לבחי"א, וגם הוא נבחן שיצא לחוץ ממדרגת הבינה. ומפגישת האור העליון, במסך דבחי"א שבבחי"ד, יצאו ע"ס חדשות בקומת זעיר אנפין. וחסרות כאן ג' ספירות ראשונות, שהן: כתר, חכמה, בינה, מטעם הנ"ל."

אות פ"ה

יציאת מדרגת המלכות

"ואחר שנשלמה מדרגת זעיר אנפין, בראש תוך סוף, נזדכך גם החלק האחרון, שבעביות דבחי"ד. ונבחן ג"כ, שהמסך הזה שנזדכך כולו, יצא לחוץ ממדרגת זעיר אנפין, והוא המכונה, מדרגת מלכות שלא נתחדש בו שום אור חדש, אלא שמקבלת הארה מז"א כי כבר אינו ראוי להמשכה, כנ"ל, וע"כ אין בה אלא אור הנפש, ותשלום ענין זה, יתבאר בע"ה בחלק ג'."

התשלום הוא בזה שאנחנו נראה איך האור יכול להתפשט בכלי אם הכלי לא מושך אותו. אבל כשהכלי יכול להיות במסך דבחינת שורש, זה מרשה לה לקבל את האור, זה כבר לא נקרא קבלה, אלא להרגיש את האור שבתוכה לא על מנת לקבל. וזה מספיק לאור להאיר קצת בתוך הכלי, וזה נקרא יציאת מדרגת מלכות שזה בעביות דשורש.

שאלה: כל התהליך שאנחנו עכשיו לומדים, הזיכרון של השלבים שעבר הכלי, איפה נשארות הרשימות?

הרשימות נשארות במלכות הכללית. במלכות הכללית נשארות הרשימות ואחר כך עוד נשתמש בזה. נשתמש בזה בעליית הנשמות ממטה למעלה.

תלמיד: מה זה מלכות הכללית?

מלכות הכללית זו מלכות דאין סוף שהיא בעצם המלכות הכללית על כל הכלי.

קריין: עמוד 73, דף ע"ג, פרק ח'.

אות פ"ו

"מדת גדלו של האור הנמשך, תלויה

במדת עביותו של המסך."

יופי, זה חשוב.

קריין: אות פ"ו א'.

"/א והנה נתבאר היטב, איך כל מדת גדלו של השפעת האור העליון בנאצל, תלויה במדת עביותו של המסך, שעביות הגדולה יותר, דהיינו דבחינה ד', מושפעת בקומת כתר והפחות ממנה, מושפע רק בקומת חכמה, וכו' עד למסך הזך יותר, שאין האור העליון משפיע לו כלום מטעם שאין בו עביות, כמבואר."

קריין: פ"ו ב'.

מדת גדלו של האור המתלבש,

תלויה בזכות הכלי.

"/ב אמנם כל זה אמור, כלפי השפעת והתפשטות האור העליון אל הנאצל, כי כל המשפיע, הוא משפיע בדבר העב יותר, כי כל שהמסך עב יותר, הרי מתפשט לו האור העליון ביותר. (עי' הסת"פ ח"ב אות ס"ב ד"ה עתה שהמשכתה של בחינה ד' נקרא התפשטות האור העליון). אמנם, כלפי סדרי הקבלה, של הנאצל, את האור העליון, אינו כן, אלא האור החשוב יותר, מקובל בכלי הזך יותר והשפל מקובל בכלי עב."

שאלה: אמרת אתמול שקבלה על מנת להשפיע מתרחשת פעם ראשונה בבחינה ג'.

אמרתי שעביות דבחינת שורש, א' וב' זו עביות לא מספקת כדי לקבל אור החכמה בעל מנת להשפיע. וקבלת אור החכמה בעל מנת להשפיע יכולה להיות בפועל רק בעביות ג' וד'. נכון אמרתי והיום אני אומר.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על עבודה מלמטה למעלה, יוצא שההחלטה של המסך זה מה שקורה?

לא. כמה שאנחנו עולים יותר ברוחניות, אנחנו מקבלים רצון לקבל יותר גדול ורוכשים עליו מסך יותר גדול, וכך אנחנו עולים. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ואז אנחנו עוברים מדרגת שורש לדרגה א', ב', ג' וד'. דרגת שורש זה נקרא "עיבור", שאנחנו נמצאים כביכול בתוך העליון. דרגה א' זה נקרא "יניקה". דרגה ב' זה נקרא "קטנות", דרגת בינה, קטנות. אנחנו עולים ממלכות לזעיר אנפין לבינה, דרגת קטנות. קטנות זה מפני שיש אור חסדים אבל אין אור חכמה. ואחר כך חכמה וכתר, אלו דרגות ג' וד', שכבר מקבלות גם אור החכמה בעל מנת להשפיע. אז מסך יותר גדול, רצון יותר גדול כל פעם יותר, ובזה אנחנו גומרים את המדרגה. גמרנו מדרגה, אנחנו עולים למדרגה הבאה וגם שם יש עיבור, יניקה, מוחין. עיבור זה עביות דשורש, יניקה זה עביות א' וחלק מב', ומוחין זה החלק השני של ב', ג' וד'. גלגלתא עיניים ואח"פ.

תלמיד: והתהליך הזה הוא מתחיל רק אחרי הצמצום של בחינה ד'?

אחרי צמצום א', ודאי. איך אתה יכול לעשות איזו פעולה רוחנית בלי צמצום? היא לא תהיה רוחנית, זה יהיה על מנת לקבל.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו כביכול בזה שמצמצמים את הרצון האגואיסטי שלנו, מתחילים לעבוד מהרצון הקל ביותר אחרי זה.

ודאי. איך אתה יכול להתחיל ממשהו קשה? כמו תינוק, כמו בכל דבר.

שאלה: איזה פרצוף יותר זך, פרצוף כתר או פרצוף מלכות?

פרצוף כתר הוא יותר זך מפני שיש לו עביות גדולה מאוד ועליו יש מסך.

שאלה: כמו שעכשיו ענית לחבר, ככל שעולים בסולם יותר ויותר קשה כביכול לתקן אותו, אבל אי אפשר להתחיל בלי צמצום. אנחנו שנמצאים בשלב ההכנה ועוד לא נכנסנו לסולם המדרגות, מרגיש שהמדרגה הראשונה הזאת היא הכי קשה, ואי אפשר בכלל להתחיל לעבוד.

נכון. כל מדרגה שהיא בדרך היא נראית קשה ביותר. אבל היא לא קשה כמדרגה אלא בביצוע. כי כדי לעלות עליה אתה צריך לבטל את האגו שלך כלפי החברים, להתחבר איתם, יחד איתם לפנות לבורא, לבקש מהבורא תיקון, ועם התיקון של הבורא שזה צמצום, מסך ואור חוזר אתם מתחילים לעלות. זה כל העניין.

עניין הקושי הוא בזה שאתם לא עושים דברים נכונים. זה לא קושי בביצוע, אלא קושי במה אתם עושים. להבין שאתם צריכים ביניכם כמה שיותר להתחבר וזה לא הולך. לא הולך, אז מה לעשות? לפנות לבורא. ועל זה אתם חייבים להתחבר ולדרוש. הכול מושג רק בכוח התפילה.

שאלה: יש משהו בקטע על אור חשוב ואור פחות חשוב. מה הן ההבחנות האלה ואיך זה יכול להיות?

אנחנו בודקים את האור לפי הכלים. עד כמה שהכלי יותר עבה, האור שהוא מגלה יותר חשוב.

שאלה: מה מאפיין רשימות לפני הכניסה לרוחניות?

שאנחנו לא מרגישים אותן. הן מפעילות אותנו אבל אנחנו לא מרגישים אותן.

שאלה: מה זה עביות המסך, ומה ההבדל בין עביות המסך לעביות הכלי?

עביות הכלי זה הרצון לקבל שבכלי, ואותו חלק ברצון לקבל שהכלי יכול להפעיל על מנת להשפיע זה נקרא עביות המסך.

תלמיד: האם אין תמיד התאמה בין השניים? כלומר עביות המסך לא מוגדרת לפי עביות הכלי?

לא, אתה רואה שגלגלתא יכולה לקבל רק מפה עד הטבור, והעביות שלה מפה עד הסיום.

תלמיד: ומה זה קשיות המסך?

מידה עד כמה הוא יכול לדחות מעל מנת לקבל ולהפוך את זה לעל מנת להשפיע, לאור חוזר.

תלמיד: אז מה ההבדל בין עביות המסך לקשיות המסך?

עביות המסך זה באיזו עביות, באיזה רצון הוא משתמש. וקשיות המסך זה כמה כוח הוא צריך כדי להתגבר ולהפוך רצון לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ובין עביות המסך לקשיות המסך יש התאמה תמיד.

תמיד יש לך קשר בין כל הפרמטרים האלה, רק השאלה איזה קשר.

תלמיד: ממש התאמה, שעביות המסך ד' וקשיות המסך ד', תמיד על אותה דרגת עביות.

נדבר על זה אחר כך, זה יבלבל אותך. לא תמיד זה כך. יש עוד ג' קווים בזה. תעזוב, את המילה "תמיד" אני לא אוהב.

שאלה: האם אין עביות למסך בסוף הפרצוף?

אין עביות המסך בסוף הפרצוף, כי כל המסך שיש לנו בסוף הפרצוף הוא בסך הכול המסך של לא לקבל. לא לקבל, רק לדחות את כל האור יותר ממה שקיבל בתוך, ואת כל יתר האור הוא דוחה והוא נשאר כאור מקיף. אור מקיף שנשאר אחרי שקיבל בתוך הפרצוף, זה אותו האור שהיה צריך לקבל בסוף הפרצוף, אבל מחוסר המסך לא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם כל פעם צריכים לעבור הרבה מצבים כדי להגיע לתפילה, או שאפשר לקצר וכל פעם ישר לעשות תפילה בחיסרון משותף?

אני לא יכול לענות על השאלה הזאת. אתם צריכים להשתדל לברר את זה ביניכם. יש בזה כל כך הרבה פרטים, ניואנסים כאלו וכאלו, שאני לא יכול לענות. תחפשו. אבל תחפשו. שאלה טובה, תחפשו ביניכם ותשאלו אחר כך.

שאלה: אף פעם לא היה מובן לי הקטע הזה. "והנה נתבאר היטב, איך כל מדת גדלו של השפעת האור העליון בנאצל, תלויה במידת עביותו של המסך,". אני צריך להיות אדם רע בשביל לקבל את האור?

אתה צריך להיות אדם גרוע מאוד, אכזר, מלוכלך, עקשן, קמצן, גרוע מאוד. ואז אתה עושה על זה צמצום, מסך ואור חוזר ואתה מגיע להידמות לבורא. יש לך את כל ההכנות.

תלמיד: אתה אומר בעצם שאני אהיה רע?

לא. אני לא אומר לך להיות רע, ההכנות האלה כבר נמצאות, אתה רק צריך להיות טוב. אבל "טוב" זה נקרא שאתה לוקח את הרע שלך, אתה לא מסתיר אותו, אלא אתה רוצה להשתמש בו בצורה טובה.

תלמיד: אם המצב במדינה כזה רע, הכול ממש הפוך, מה זה אומר, שאנחנו קרובים לתיקון?

מדינה זה משהו אחר, עזוב את המדינה, מדינה זה משהו מעורפל.

תלמיד: אם אתה רואה היום אנשים רעים, מתנהגים בצורה ברוטלית, גסה, גונבים, והכול הפוך, מה זה אומר?

זה סימן שאנחנו הגענו למצב שיכולים להתחיל את התיקון. יש כאלה מלא פסוקים.

תלמיד: אבל איך עכשיו אני משנה את זה, או איך זה משתנה?

איך זה משתנה? "אין משיח בא או לדור שכולו זכאי או לדור שכולו חייב.".

תלמיד: אז מה העבודה שאנחנו צריכים לעשות כדי לא לראות את כל הרע הזה?

להבין שאנחנו חייבים, שאנחנו עבריינים, ולבקש על זה תיקון מלמעלה. תיקון תלוי רק בכוח עליון.

תלמיד: יש איזו עבודה שאנחנו מעורבים בה, אלה שלומדים חכמת הקבלה זה תלוי בהם?

כן. כי מי שלומד חכמת הקבלה הם הכי גרועים. הם מבינים שהם הכי גרועים. חכה, עוד תראה שזה ככה.

תלמיד: מאיזו בחינה גרועים? במה גרועים?

אם הם עושים לפעמים חשבון נפש, אז הם אוכלים את עצמם ומרגישים שאין יותר גרוע מהם בכל העולם. לך זה לא קרה אף פעם?

תלמיד: אשתי אומרת שאני אגואיסט גדול.

אשתך אומרת, לא אתה. בסדר, מה לעשות? אז אני אומר לך, זה מה שרב"ש אמר, "עכשיו אתה סמרטוט כמוני", זאת אומרת שאין לך כוחות להתגבר על הרע שמתגלה בך. אז תפנה לבורא, "לך לאומן שעשני".

תלמיד: אם לא הייתה לי עביות גם האור לא היה מתגלה אצלי?

בטח. הכול פועל האור. אם הוא לא מגלה לך עביות שבך, כנראה שאתה לא זכאי לתיקון.

תלמיד: זה הפוך ממה שחושבים אנשים.

לא אכפת לי אנשים. אל תביא לי כאן מיד את כל העולם. אתה שואל על עצמך, ואתה אומר, "אני לא מרגיש את עצמי מספיק רע כדי לבקש מהבורא תיקון". אנחנו מבינים את זה, רוצים לעזור לך. כולם אומרים לך שאתה רע ואתה לא מאמין לנו.

שאלה: מה יותר חשוב לכלי, כמה אור הוא מקבל או כמה מאמצים הוא משקיע בהתנגדות שהוא עושה?

חשוב לא כמה שהאור מקבל, אלא באיזו עביות הוא דבוק בבורא. כמה שיותר מהעביות שלי אני יכול לנטרל ולהביא לדבקות בבורא. עם כל הרע שלי, כמה שיותר גדול, אני רוצה להיות דבוק בבורא. זה חשוב.

שאלה: איך אנחנו משתמשים במצבים שמתגלים בצורה נכונה כדי לחזק את הקשר והדבקות לעשירייה?

יש לנו על זה מאמרי רב"ש. אין לי מה להגיד לך יותר. מה אתם קוראים במשך היום, על מה אתם דנים בעשירייה במשך היום? אז צריכים לחזור מידי פעם על מאמרי רב"ש על החברה. ואם אפשר עוד, אז לחזור על שיעור הבוקר. זה כול מה שאתם צריכים במשך היום לעשות. תשתדל.

קריין: אנחנו בפ"ז א', טור א' למטה.

אות פ"ז

בכלים העליונים באים תחילה, ובאורות,

התחתונים באים תחילה.

וזהו מה שאמרנו לעיל (פ"ב אות י"ד ד"ה ואין), שכל המשפיע, משפיע בדבר העב יותר, אבל כל המקבל, מקבל בדבר הזך יותר, וכדי להסביר לך הדברים האלו, אבאר לך סדר כניסת האורות אל הנאצל, לאחר התיקון. שאז מקבל האורות לאט לאט, על סדר המדרגה, שמתחילה משיג אור הנפש, ואח"כ משיג אור הרוח, וכו'. עד לאור יחידה. ובכלים הוא להיפך שמתחילה משיג כתר ואח"כ חכמה וכו'."

זה ברור. ערך הפוך אורות וכלים.

כשמשיג אור הנפש הוא מתלבש בכלי דכתר.

"/ב וכך הוא הסדר, שמתחילה יוצא הנאצל בבחינת עשרה כלים, שהם: כתר, חכמה, בינה, ז"א הכולל חג"ת נה"י והמלכות דהיינו שכלים העליונים באים תחילה. ואח"כ, כשמושפעת לו הנפש, נבחן, שהנפש הזאת באה לו בכלי הכתר, שהוא הכלי הזך יותר. והטעם שאין לו עוד אור הרוח, הוא, מפני שהמסך שבכתר אין לו עוד שום עביות, ואפילו של בחי"א, ובחינת אור הרוח אינה מושפעת, אלא על ידי פגישת האור העליון במסך דבחי"א. וכיון, שהמסך הוא בכלי דכתר שפירושו, שהמסך זך בלי עביות כלל, ע"כ אין לו אלא אור הנפש, המיוחס למלכות."

שאלה: הוא כותב כאן שאנחנו מתחילים לעבוד קודם עם אור הנפש, עם הכלי הקל, הפשוט ביותר. נניח התחברנו כולנו בעשירייה, איך אנחנו אחרי זה מוסיפים בעבודה?

בטח שעל ידי העביות. אתה לא יכול לעבוד עם שום דבר חוץ מהרצון שלך. אין לך כלום בידיים. רק אתה והחברים, ואתה ביניכם, איתם יחד מפעילים יותר רצונות, יותר רצונות, יותר רצונות, ואז על ידי זה מגלים יותר ויותר אורות. רק בצורה כזאת.

תלמיד: יוצא שאני צריך כאילו לגלות את קו שמאל?

אל תביא לנו שמאל, ימין. מספיק לנו הרצון לקבל שאנחנו מפעילים בצורה יותר גדולה.

שאלה: העבודה שלנו היא לשאוף לזכות או לעביות?

העבודה שלנו היא כמה שיותר להשפיע לבורא דרך העשירייה. וההשפעה נובעת מתוך איזה רצון לקבל גדול, אנחנו מפעילים. כמה שיותר רצון, יותר השפעה. כי אני עושה על הרצון הזה צמצום, מסך, אור חוזר, ואז בהתאם לזה אני משפיע לבורא. אני מראה לו שאפילו על הרצונות הכי גדולים שאני רוצה בהם ליהנות לעצמי, אני עושה על זה צמצום. לעצמי לא רוצה ליהנות, אלא רק במידה שאני יכול להשפיע לו. זאת העבודה.

שאלה: מה זה לקבל את אור הנפש בכלי כתר?

אור הכי קטן שמתגלה בכלי הכי קטן, נקרא "אור נפש בכלי דכתר".

שאלה: האם קיימת הרגשה של המעבר הזה? זאת אומרת, איך כתלמידים, אנחנו אמורים להרגיש איפה אנחנו נמצאים בזה או שאנחנו צריכים לעבוד מבלי לתפוס את המדרגה הזו? כי אני לא מצליח לתפוס את מה שאנחנו מדברים עליו.

אתה צודק. את המדרגות הראשונות אנחנו לא יכולים לתפוס, לא יכולים לאתר, לא יכולים לעשות שום דבר עם המדרגות הראשונות. כי אנחנו נמצאים כמו עובר בתוך אימו שמתפתח. אז הוא לא מבין כלום, ועושה מה שאפשר. כך אנחנו עושים בצורה רוחנית. מתחברים? מתחברים. פונים לבורא? פונים לבורא. לא מרגישים שמקבלים משהו בחזרה, לא מרגישים. גם עם החברים, גם עם הבורא. אמנם כל העבודה שלנו היא בינינו, בין החברים בעשירייה ועם הבורא מתוך עשירייה.

וכך אנחנו כל הזמן צריכים ללכת וללכת כמה שיותר מהר לבצע את הפעולות האלה. כשאנחנו נבצע את הפעולות האלה, אנחנו נגיע למצב שנקרא "לידה". אנחנו מתחילים להרגיש איכשהו שאנחנו קיימים ויש לנו קשר עם הבורא. במידה שיש הרגשה בעשירייה כגוף אחד, במידה הזאת יש לנו קשר עם מי שממלא ומחזיק את העשירייה כגוף אחד. ואז אנחנו עוברים פעולת לידה, וכן הלאה, ככה מתקדמים. אבל ודאי שבשלב הראשון אנחנו לא מבדילים שום דבר. כל תשעת ירחי הלידה אנחנו נמצאים בשליטה המלאה של הכוח העליון. אתה יכול להגיד, "אבל אנחנו תמיד נמצאים בשליטת הכוח העליון". אני מסכים איתך. אבל בשלב שאנחנו מתפתחים בתוך העליון, בעיבור, אנחנו לא מרגישים את עצמנו ואת העליון.

מה שאין כן אחר כך כשמתפתחים, אנחנו מרגישים כבר את עצמנו ואת העליון. ועד כמה שאנחנו מתבטלים כלפי העליון, בצורה כזאת אנחנו מרגישים את עצמנו הקיימים בעולם העליון.

שאלה: האם הוא מתאר פה מסלול ממטה למעלה? כי בדרך כלל בגלגלתא יש לנו את כל העביות עד ד'.

אנחנו לומדים כאן השתלשלות פרצופים מאין סוף עד העולם הזה. מה שאין כן כשאנחנו מדברים על כניסה לרוחניות, אנחנו מדברים על העלייה מעולם הזה לאין סוף.

תלמיד: אז למה הוא מתאר שהאור שמתגלה הוא אור הנפש בכתר?

כי מתחיל מאור הנפש. בכלי הראשון נכנס האור הקטן ביותר. אחר כך הכלי הזה הופך להיות לכלי שני, לחכמה ואז חוץ מנפש, נכנס אור הרוח וכן הלאה.

קריין: אנחנו בטור ב' באות פ"ח.

אות פ"ח

כשמשיג אור הרוח, יורד אור הנפש

לחכמה, והרוח מתלבש בכלי דכתר.

"וכשקונה עביות דבחי"א, אז ע"י פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי"א, מושפע לו אור הרוח. ומקומו של המסך הזה, הוא, בכלי דחכמה, שהוא בחי"א. אמנם, אע"פ שהמסך דכלי דחכמה, הוא שהמשיך את אור הרוח לפרצוף, כאמור עכ"ז, אור הרוח מתלבש בכלי דכתר ואור הנפש שהיה לו מקודם בכתר יורד לחכמה והטעם הוא כדאמרן, אשר בסדר קבלת האורות, מתלבש האור החשוב בכלי הזך יותר, והשפל ממנו בכלי העב, דהיינו, בהיפך מהסדר של השפעה, וע"כ, הרוח שהוא חשוב מנפש, עולה ומתלבש בכתר, והנפש יורדת ומתלבשת בחכמה."

זה הסדר של ירידת האורות, שכל האור החדש נכנס דרך כלי דכתר, כי כלי דכתר הוא הזך מכולם, וכך נרנח"י יורד, מנפש שיורד למטה ואחריו רוח, נשמה, חיה, יחידה.

שאלה: האם ככל שאנחנו מצמצים יותר גדלה העביות שלנו?

כן.

שאלה: מכיוון שאנחנו מתקנים מערכת שנמצאת בעביות בחלקים שלה, יש גם איזה חוקים של התפשטות העביות?

אני לא מבין מה זה התפשטות העביות, יש התפשטות האור שנכנס לדרגות הרצון שמתאימות להתפשטות שלו. העביות לא מתפשטת, העביות יכולה להתגלות, יכולה לפעול, עביות לא יכולה להתפשט.

שאלה: מה אנחנו מרגישים בעשירייה, איך אנחנו מרגישים בעשירייה את האורות, את התפשטות האור?

כשאנחנו מתחברים בעשירייה, במידה שמתחברים, אם מתחברים באמת כך שיש לנו מסך משותף, אנחנו מתחילים לגלות את התפשטות האור העליון בנו. זה נקרא גילוי הבורא בנו, גילוי הבורא.

קריין: אנחנו בטור ב' למטה אות פ"ט.

אות פ"ט

וכשמשיג נשמה, היא מתלבשת בכלי דכתר,

והרוח יורד לחכמה, והנפש לבינה.

"ואח"ז, כשקונה המסך שלו העביות דבחי"ב, שזה נבחן שהמסך הוא בכלי דבינה, אז, ע"י פגישת האור העליון במסך הזה, מושפע לו אור הנשמה, החשוב ביותר מאורות דרוח נפש. וגם כאן, הוא מקבל את אור הנשמה, בדבר הזך יותר, כלומר בכלי דכתר, כי אור הנפש השפל מכולם, שהוא בכלי דחכמה, יורד לכלי דבינה, ששם המסך דבחי"ב, שהוא עתה הכלי העב מכולם. ואור הרוח, יורד מכתר אל כלי דחכמה, ואור הנשמה החשוב מכולם, מתלבש בכלי הכתר, הזך מכולם."

זה כבר ברור לנו שכך הוא סדר ירידת האורות. אור הנפש יורד כל פעם יותר ויותר למטה, ואחריו נכנסים כל האורות לתוך הכלי.

אות צ'

וכשמשיג אור החיה, היא מתלבשת בכתר, והנשמה

יורדת לחכמה, והרוח בבינה, והנפש בז"א.

"וכשמסך שלו קונה העביות דבחי"ג, נבחן, שהמסך הוא עתה בכלי דז"א, שהוא בחי"ג ואז, על ידי פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי"ג, מושפע לו אור החיה, החשוב עוד יותר מאור הנשמה, ועל כן, צריך לקבל אותו בכלי הזך יותר. ולפיכך, אור הנפש השפל מכולם, יורד מכלי דבינה אל הכלי העב עתה מכולם, שהוא כלי דז"א, ששם המסך דבחי"ג. ואור הרוח שהוא בחכמה, יורד עתה אל הבינה. ואור הנשמה שבכתר, יורד אל החכמה. ואור החיה החשוב מכולם, מתלבש בכלי דכתר."

שאלה: הירידות שמסומנות בטקסט מסמלות את ההתקדמות והעלייה בשלבים שהם תוצאה של כל ירידה?

ככל שאור יכול להיכנס יותר בתוך הכלי, זה נקרא שהכלי עולה בסולם המדרגות.

שאלה: האם החברים יכולים לעזור לי לבנות מסך?

אתם יחד עוזרים זה לזה כדי לפנות לבורא, ורק העזרה מלמעלה היא בונה באדם את המסך. אין באדם כוח המסך ואין לקבוצה כוח המסך, אלא רק הבורא שמגיע ומאיר לקבוצה, מזה נעשה כוח המסך שבקבוצה.

שאלה: מה זה אומר מסך קונה עביות, מה זה לקנות?

לרכוש, זאת אומרת שעכשיו המסך שורה על עביות יותר גדולה. המסך שהיה על עביות קטנה יותר, עכשיו שורה על עביות גדולה יותר.

שאלה: האם אפשר להגיד שגודל הבורא תלוי בגודל הצמצום?

נכון.

תלמיד: אם אני מבין נכון במצב הזה של המסך אין בינה ואין מלכות?

מסך הוא כוח התנגדות לקבל לעצמו, זה דבר אחד, זה נקרא הצמצום. ואחר כך עוד מעבר לצמצום, כוח התנגדות לרצון לקבל של האדם, שרוצה כן לקבל, אבל כדי להשפיע נחת רוח לבורא. זאת אומרת, שאני אוכל רק לטובת בעל הבית. אלו המסכים שיש בינתיים.

שאלה: איפה המסך מרגיש את אור הכתר, ואיפה הוא מרגיש את אור הנפש?

המסך לא מרגיש שום דבר, אלא הרצון לקבל מרגיש שעל ידי המסך שקיבל מלמעלה, הוא נמצא בהתקשרות מסוימת עם הבורא. הרצון לקבל מרגיש.

שאלה: האם יש קשר בין הרגשות הגשמיים שלנו, עצב ושמחה, לבין גילוי הבורא?

כלום, אין. רק הרגשות שאני חווה בקבוצה, הם יכולים להביא אותי להרגשת הבורא.

שאלה: איך כלי הכתר יכול להרגיש תענוג מאור הנפש, כי עד כמה שני זוכר הכלי של הכתר זה רצון להשפיע?

קודם כל הכלי זה לא כתר, אלא כלי זה מלכות בלבד. אלא מלכות שיש לה רק רצון לקבל קטן, שהיא יכולה להתגבר עליו בעביות שורש, היא עושה מעצמה כלי דכתר. שלא יכולה לקבל כלום, אלא רק להתבטל כלפי העליון. ואז בזה, כשהיא מתבטלת ברצון לקבל, היא מרגישה אור הנפש. מדברים רק על המלכות, כל יתר הבחינות שנמצאות לפני המלכות, הן כדי לסדר למלכות מקום התגברות, עבודה, צמצום וכן הלאה.

שאלה: הציור של ערך הפוך אורות וכלים, נשמע כאילו הכלים מתמלאים בכלי, לא באור. בעצם כניסת האורות מצטיירת כמו כלי שנכנס לתוך כלי. זו הסתכלות נכונה?

אתה אומר משהו. זאת אומרת, האורות שנכנסים לתוך הכלים, כתר חכמה בינה זעיר אנפין מלכות, האורות האלה שנכנסים, הם כבר מלובשים באור חוזר. ולכן אנחנו מדברים על האורות האלו כנרנח"י, שנכנסים לכח"ב זו"ן, לכלים. נכון. ויש בין הרצון לקבל שבכלי, ובין הרצון להשפיע שזה האור, יש ביניהם כוונה על מנת להשפיע, צמצום, כל הפעולות שהן צריכות לבודד בין האור לכלי. שהאור צריך להיות מלובש באור חוזר, ואז הוא מתקבל בתוך הכלי.

תלמיד: אז בעצם הכלי של אור חוזר נכנס לתוך הכלי של הרצון לקבל. בגלל זה יש גם את התופעה הזאת של ערך הפוך?

כן. אתה יכול כך להגיד. עוד נדבר על זה.

שאלה: נאמר שאור שפל הוא הרגש השפל, מה הכוונה שהוא שפל?

זה אור הנמדד רק לפי הכלים. "שפל" זה נקרא מפני שהכלי שפל.

שאלה: כדי שאור חדש יכנס לפרצוף, פרצוף צריך להזדכך. מה גורם להזדככות הזאת, זה אור שכבר קיים שם?

הזדככות הפרצוף נגרם על ידי זה שהוא מגלה את הסוף לקבלה על מנת להשפיע.

שאלה: אבחן בין סוגים שונים של עביות בכלי, ואם כן איך זה משתנה עם התפתחות הכלי?

יש בכלי סוגים שונים של עביות, מאפס עד דרגה ד', מדרגת שורש, עד דרגה ד', ובהתאם לכמה שהכלי יכול להפעיל את העביות שלו בעל מנת להשפיע, יש לזה בעצם אור חוזר. באור החוזר הזה מתלבש אור ישר, ושניהם, אור חוזר ואור ישר, כבר הם מתלבשים בתוך הרצון של הכלי.

שאלה: וזה לא כמספר הרצונות, תרי"ג?

אתה תתבלבל בזה, אני עוד לא קראתי על זה כאן.

שאלה: הכניסה ההדרגתית של האורות, כמו שקראנו כאן עכשיו, האם זה מורגש בכלי כמו התפתחות הדרגתית, או בבת אחת, בו זמנית הוא מרגיש נפש, רוח נשמה?

עד כמה שאורות נכנסים לתוך הפרצוף, מלובשים באור חוזר, כך הכלי מרגיש, כי הוא גורם ביחס שלו לבורא, את האור שממלא אותו. כי בעצם האור שממלא אותו זה אור של אהבה, אור של חיבור, אור של השפעה, של נתינה, נטייה של הכלי לבורא. זה מה שממלא את הכלי.

קריין: אנחנו בעמוד 74 דף ע"ד אות צ"א. טור א'. כותרת.

אות צ"א

וכשמשיג יחידה, היא מתלבשת בכתר

והחיה יורדת לחכמה, והנשמה לבינה,

והרוח לז"א, והנפש למלכות.

"ואח"כ, כשהמסך קונה את העביות דבחי"ד, נבחן, שהמסך הוא עתה בכלי דמלכות, שהיא בחי"ד. ואז, על ידי פגישת האור העליון, במסך הזה דבחי"ד, מושפע לו, אור היחידה החשוב מכולם, שהוא מקבל אותו ע"כ בדבר הזך יותר, דהיינו בכלי דכתר. ולפיכך, אור הנפש השפל מכולם, יורד מהז"א אל כלי המלכות, שבו המסך דבחי"ד, והוא עב מכולם. ואור הרוח, יורד מהבינה אל כלי דז"א. ואור הנשמה יורד מחכמה אל כלי דבינה. ואור החיה, יורד מהכתר אל כלי דחכמה. ואור היחידה, שבא עתה, מתלבש בכתר. והנה עתה הגיע כל אור מנרנח"י, בכלי האמיתי המיוחס לו."

שאלה: בהתייחס למה שאמרת מקודם, שאת כל התהליך הזה אנחנו נרגיש גם פיזית, רציתי לשאול, כשאור היחידה שמתלבש בכתר, שנפש היה במלכות, האם זה התנאי הטוב ביותר, כדי להגיע למדרגה הראשונה הרוחנית, האם זה על זה מדובר בטקסט?

זה שכל הנרנח"י מתלבש בכל הכלים, כח"ב זו"ן, זה תנאי שהכלי כבר סיים את התפקיד הזה וצריך לעלות לדרגה הבאה. זה הכול.

שאלה: איך אנחנו יכולים למשוך את האור הזה לכלי שלנו ולהגדיל את הכלי?

אם אנחנו כבר פועלים יחד במסך משותף, כלפי בורא אחד, אז אנחנו מקבלים את הגילוי שלו בעל מנת להשפיע בכלים שלנו, כי מה זה האור שמתגלה בתוך הכלי? זה גילוי הבורא לנבראים, לנברא, לעשיריה. על זה אנחנו מדברים, שבצורה כזאת הוא מתגלה. וכמה שאנחנו יותר ויותר גדלים ברצון, במסך ובכוונה, אז בהתאם לזה הבורא מתגלה יותר, ואנחנו בעשיריה מרגישים אותו כנרנח"י שמתגלה בנו. וזו בעצם העבודה שלנו. זו המטרה שלנו, שהבורא יתגלה ללא שום הגבלות מצידנו, ואנחנו מוכנים לעשות הכל כדי לתת לו להתגלות בנו במלואו. זה נקרא גמר תיקון, שיש כלי שכל כולו יכול להשפיע לבורא, כמו שהבורא יכול להשפיע לו. זה נקרא זיווג השלם של הנברא בבורא. זה סוף העבודה שלנו.

שאלה: מה זה אומר שהאור יורד, שיורד מרמה אחת לשנייה? הרי זה לא אובייקט חומרי, כנראה זו הרגשת האין סוף, של קשר עם הבורא במידה מסוימת. אז אני לא מבין מה זה אומר "שהאור יורד".

זה שהאור יורד מדרגה לדרגה, זה נקרא שהוא יכול למלא את הכלים היותר ויותר גסים, עבים, שהם מקבלים כוונה בעל מנת להשפיע, ונעשים יותר זכים. זה נקרא שהאור יורד. הוא יורד לדרגות יותר נמוכות, מפני שגם הן מקבלות עכשיו כוונה בעל מנת להשפיע.

שאלה: בסעיף 91 כתוב שאור הנפש הנמוך ביותר הוא יורד מזעיר אנפין לכלי המלכות ושם המסך הוא בחינה ד', האור הגס ביותר. ובסעיף 86 כתוב, בגלל שכמה שיש יותר עביות במסך, כך האור המתפשט בו הוא גבוה יותר, זאת אומרת שיש פה כאילו סתירה.

לא. אתה צודק. מלכות היא הכי עבה לפי העביות שלה, כתר הוא הכי זך לפי העביות שלו, אבל בהתאם לזה המסך בבחינה ד' הוא קטן ומגלה שם רק את אור הנפש, והמסך שבבחינת שורש הוא הכי גדול ומגלה שם את אור היחידה. אנחנו עוד נדבר על זה הרבה, על ערך הפוך אורות וכלים. זו לא טעות בספר, את זה אנחנו צריכים לסדר נכון, את ירידת האורות לתוך הכלים.

שאלה: כשעשירייה מגיעה להרגשת חיבור, אז מתגלה בה הבורא באור נפש?

נכון.

שאלה: לפי מה שהבנתי אין כלי בכתר, אז איך יכול להיות שאור חיה מתלבש בכלי דכתר?

אין כלי בכתר, הכוונה היא שאין מספיק עביות כדי שיהיה רצון שמושך את האור, אלא האור ממלא את הרצון לפי איך שהאור ממלא, אבל משיכה מצד הרצון, אין, המשיכה אקטיבית. זה נקרא ש"אין כלי", אין רצון. הרצון מתגלה מבחינה ד' הגרועה ביותר ,שהיא מושכת חזק ביותר, ועד הכלי דכתר שהוא ככה, מה שיכול למלא אותו, ממלא, כמו נגיד תינוק, מה הוא יכול לעשות? שום דבר, מה שנותנים לו ככה הוא יקבל, לעומת אדם גדול, בריא, חזק שאז הוא הולך ומקבל, מרוויח בעצמו.

שאלה: אם העביות היא הגדולה ביותר במלכות שבמלכות, איזה אור צריך להיכנס, להגיע עד אליה, אור של חיה?

למה אור חיה? אור יחידה. מלכות מזמינה בבחינה ד' שלה את אור היחידה, אבל אור היחידה הזה מתלבש בכלי דכתר. יש ערך הפוך אורות וכלים. מושכים את האור הכי גדול, אבל האור הכי גדול לא מתלבש בכלי הכי עבה, אלא בכלי הכי קרוב לאור, זאת אומרת בכלי דכתר. לכן מלכות מושכת את האור דיחידה, אבל אור היחידה מתלבש בכלי דכתר.

שאלה: אתה אמרת שלא לומדים תלמוד עשר הספירות בשכל, אלא צריך להגיע לאיזושהי הרגשה. אנשים כותבים לי, "זה סינית", "קשה לי", "אי אפשר לשבת". מה ההבדל בין בעל השגה כמוך שלומד תלמוד עשר הספירות לבין בן אדם שרק התחיל, או לומד עשר שנים? איך אתה חש את תלמוד עשר הספירות ואיך מישהו אחר חש את תלמוד עשר הספירות?

כל ההבדל בהרגשת המציאות. כולנו כלים, רצון לקבל, רק יש כלים יותר גדולים, יותר קטנים, יותר מתאימים לקליטת האור, פחות וכן הלאה. אין כאן מה לעשות, אנחנו צריכים להשתדל להיות כמה שיותר קרובים זה לזה ולבורא. זה כל התיקון שלנו.

תלמיד: אתה יכול לתת לנו הסבר מה אתה מרגיש?

אני מרגיש את כולם מחוברים ומתקדמים ומתקנים את עצמם, יותר ויותר מתמלאים עם האור העליון אבל לא מרגישים את זה. לא מרגישים, מה לעשות, אין להם עדיין הרגשה. אבל כבר נמצאים ברוחניות במשהו. נקווה שיתחילו לגלות את הכלים להרגשה. יש לנו כלי משיכה אבל כלי הרגשה עדיין אין, [כדי שיהיה] כלי הרגשה אנחנו צריכים להיות יותר דומים לאור, ללהשפיע, להתקרב, להתחבר, זה עוד חסר לנו.

תלמיד: למה אני שואל אותך, כי בגדול אני רואה שיש שינוי. יש חיסונים ויש איזה סוג של תקווה עצומה שנחזור ללמוד בפתח תקווה. מה אתה אומר לגבי זה?

אני לא מחכה לכם בפתח תקווה.

תלמיד: למה לא?

ככה. לא בא לי לראות אותך.

תלמיד: זה בסדר. אבל אחרי ששומעים שמגיעים חיסונים, עוד שבוע כבר מגיעים חיסונים לארץ, האם יש סיכוי שיהיה כנס בפברואר, והאם פעמיים, שלוש בשבוע יש סיכוי שנפגש?

בטוח שלא.

תלמיד: למה?

כי זה לא הולך כל כך קל. אני לא רואה שהחיסונים באים תמורת התיקון הפנימי שלנו, בלהתחבר בינינו ולבורא.

תלמיד: זה ברור.

אם זה ברור אז מה אתה שואל?

תלמיד: כי לא תהיה הדבקה.

איזו הדבקה? הדברה אתם צריכים ולא הדבקה. איך יכול להיות שאנחנו נעשים יותר טובים מזה שכל אחד יקבל זריקה?

תלמיד: לא אמרתי את זה. אמרתי שלא ידביקו אחד את השני, זו כבר התחלה.

זה לא יכול להיות. אתם סתם חושבים שאנחנו נמצאים באיזה וירוס וזהו. זה לא סתם וירוס, זה לא יעבור סתם. יותר טוב שיהיה וירוס, כי אם הווירוס יתחיל לעבור, אנחנו נתחיל לגלות באיזו שבירה אמיתית אנחנו נמצאים, בתרבות, בחינוך, בעבודה, בבנקאות, בכוח יצירה, בהכול. אלא עכשיו אנחנו איכשהו איכשהו מתקיימים. אם נרצה לחזור לחיים שלנו הקודמים, אנחנו נגלה עד כמה אנחנו לא מסוגלים וזה יהיה בלגן ובעיות גדולות. אני מקווה שהבורא ישמור אותנו ולא ייתן לנו לחזור למצב שאנחנו נגלה כמה אנחנו כבר לא מסוגלים לקיים את החיים הקודמים. לא מסוגלים.

תלמיד: כבר לא נלמד יחד בפתח תקווה?

מה יהיה לך מזה שאתה תהיה עם עוד 200 איש או 400 איש בפתח תקווה, אם יש לך היום בשיעור 1500 איש? וזה רק בגלקסי, חוץ מזה אתה יודע כמה יש עוד? איך אתה תכניס אותם? לא תכניס, אז בשביל מה לך לעשות הבדל בין אלו לאלו.

תלמיד: אני לא עושה הבדל, זו קבוצה של 300, 400 איש.

לא. אני רוצה לראות את כולכם בשווה. כך אני רואה את כולכם, וזה עשירית ממה שיש לנו בשיעור, אני אומר לך.

תלמיד: כבר אומרים שיש מאה אלף תלמידים.

יכול להיות שסך הכול צופים בנו בסביבות מאה אלף איש, כן. אז מה?

תלמיד: אתה תחזיר את הבניין? למה ישמש הבניין?

אני אעשה אותו לבית זקנים, למושב זקנים, וכמוך יכולים להצטרף.

תלמיד: באמת בקשה לי אלייך, יש לנו את הקבוצה שהייתה קודם, 300, 400 איש, למה שלא נחזור עוד שבועיים, חודש, חודשיים?

אנחנו לא נחליט על זה עכשיו. יש לנו הנהלה, תפנו למנהל והוא אחראי על כל התפקוד של בני ברוך. אני רק מרצה, לא יותר מזה. אם הם יחליטו, נשמע נימוקים ונראה.

תלמיד: אנחנו בתקווה.

תהיה בתקווה בינתיים. תקווה זה טוב.

שאלה: למדנו היום שכמה שהרצון עב יותר, האור גבוה יותר, או הרצון הזה מושך יותר אור.

אם הוא רצון מתוקן עם צמצום, מסך ואור חוזר, אז כמה שהוא יותר גדול הוא מלביש אור יותר גדול.

תלמיד: האם אותו דבר קורה בעשירייה, שככל שהמכשולים שאנחנו פוגשים בהם הם עבים יותר, יש יותר סיכוי שאנחנו נשיג תיקון אם נתגבר על אותו הרצון לקבל לעצמנו?

כן, תשיגו תיקון יותר גדול, עד שיתגלה הבורא. בטח. נכון. אני מרוצה מאוד איך שאתם קולטים את החומר, אלו אלמנטים חשובים ביותר לתפיסת המציאות הנכונה.

(סוף השיעור)