שיעור בוקר 30.04.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באמריקה הלטינית -

שיעור מס' 3: אין עוד מלבדו

בכל כנס, בכל כינוס, בכל דבר שאנחנו לומדים, בסופו של דבר אנחנו נתקלים או מגלים אותו עניין של "אין עוד מלבדו", כל כך חשוב, כל כך עיקרי, ראשי, מרכזי, שאי אפשר בלעדיו. יותר ויותר, עוד פעם ועוד פעם אנחנו מבינים שבעצם בכל מה שאנחנו מקיימים, בכל מה שאנחנו חיים בהכרה או ללא הכרה, כל הקיום שלנו בסך הכול לקיים את "אין עוד מלבדו", רוצים או לא. וכל העבודה שלנו היא כדי להכיר ולהבין את המושג "אין עוד מלבדו", ייחודו, ואיך הכוח העליון הזה פועל בכל הנפעלים ממנו.

קריין: קטע מספר 1 מתוך "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, אות י"ג.

"תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכול, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בַּעַדַן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלמות, ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשוואת הצורה הגמורה אל המאציל ית'."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", י"ג)

זה שאנחנו יוצאים ממחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, והיא הפועלת וצריכה לגלות לנו את "אין עוד מלבדו" זה פועל עלינו בכל רגע ורגע. נדרשת מאיתנו השתתפות, הכרה והבנה שאנחנו נפעלים מאותה המחשבה, מאותה הידיעה, מאותו הפועֶל, ונמצאים בתחילתו ובסופו ב"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב". והכול תלוי עד כמה נרצה לגלות אותו ובהתאם לזה להרגיש את הטבתו.

לכן תחילת הפעולה, מחשבת הבריאה, וסוף הפעולה, תיקון הבריאה, סיום הבריאה, כולם מגולים, גם כל התהליך שאנחנו עוברים מגולה, ידוע מראש מה שאנחנו עוברים מתחילתה עד לסופה של אותה מחשבת הבריאה. אלא כשאנחנו עוברים באותה מחשבת הבריאה, יש לנו השתתפות עצמית שהיא בעצם מתקנת אותנו כדי שנבין, נתכלל באותה המחשבה, נרגיש אותה, נבין אותה, נקבל אותה, נרצה אותה בכל שלב ושלב. והתפתחות שלנו היא בהתאם לעד כמה אנחנו מכינים את עצמנו בכל שלב ושלב לקבל עלינו את התנאים האלו בהשתתפות שלנו וכך אנחנו מתקדמים.

אין כאן שום דבר שבא במקרה, "סוף מעשה במחשבה תחילה". אין כאן שום דבר שיכול לבוא על ידי התיקונים שלנו, ההשתתפות שלנו, חוץ מזה שאנחנו בעצמנו מרגישים את שלבי ההתפתחות שלנו או בטוב או ברע או במשהו באמצע ביניהם, בהתאם לכמה שאנחנו עושים מאמץ להשתתף. זאת אומרת, הכול בא רק להרגשה שלנו ביותר או בפחות, אבל בכל זאת אנחנו עוברים את כל המצבים הללו בצורה הכרחית ובסך הכול ההתפעלות שלנו היא התוצאה מההשתתפות שלנו בלבד.

שאלה: אמרת שמה שחשוב זו ההשתתפות שלנו במה שקורה.

בין כך ובין כך אנחנו עוברים את כל שלבי ההתפתחות, אי אפשר להגיע לסוף בלי לעבור שלב שלב. "סוף מעשה במחשבה תחילה". [הבורא] קשָר את הסוף עם ההתחלה וכל שלבי ההתפתחות באמצע. אנחנו חייבים, על זה אין ויתור. אלא כל העניין הוא עד כמה אנחנו מתקדמים, באיזה אופן אנחנו מתקדמים משלב לשלב. זה תלוי בנו. בזה הבחירה החופשית.

תלמיד: מה זו השתתפות נכונה?

השתתפות נכונה היא שאנחנו מייצבים את המצב שבנו המותאם לקבלת שלבי ההתפתחות שזה חיבור בינינו באמונה למעלה מהדעת, בכמה שאנחנו משתוקקים להשפעה, לחיבור למעלה מקבלה, מריחוק, בסך הכול, כך אנחנו יותר מוכנים לקבל את שלבי ההתפתחות, בזה חוסכים זמן ומכות. אבל הכול בידינו.

שאלה: מי זה "אנחנו"?

"אנחנו", אלה האנשים שרוצים לקבל על עצמם את התהליך בצורה נכונה, לא כדי להרגיש בו טוב אלא כדי לכבד בזה את המאציל.

תלמיד: אבל אנחנו בתור האנשים שעליהם אתה מדבר, חיים פה 70, 80, 90, 100, שנה ונגמר, מן הסתם חלק מהתהליך הם בכלל לא ירגישו גם אם יהיו לגמרי מחוברים לתהליך. מה זה הדבר שאמור להגיע בסופו של דבר לקיים את הדבר הזה, כי מן הסתם הרבה שעושים את התהליך הזה לא מגיעים אליו, בתור ה"אנחנו" הזה.

"אנחנו" אלה לא הגופים שחיים 70 או 100 שנה. "אנחנו" זה הרצון לקבל שעובר בהתפתחות שלו מצבים כדי להשוות את עצמינו לרצון להשפיע של העליון, של המאציל, זה נקרא "אנחנו". על הבהמה הזאת אנחנו לא מסתכלים, כי ודאי [שהגוף] נולד ומת לפי זמנו. אלא העניין הוא הצטברותי, כי אנחנו במשך הזמן חיים את החיים שלנו ברצון לקבל וצריכים להשוות אותו לרצון להשפיע של העליון. ואין בזה שום קשר לגופים שלנו, נותנים לנו רק פרק זמן כל עוד הגוף קיים, ובו אנחנו צריכים לבצע תיקונים. וכך במשך הזמן בחזרה לגופים אנחנו מתקיימים ומתקנים את הרצון. אבל התיקון הוא רצון.

תלמיד: איפה נמצאת מערכת הרצון הזאת, ומהי מערכת הקשר שלה עם הגופים החלבונים האלה, איך היא מתחברת אליהם?

את זה לא תדע עד שתגלה. הטענות שלך צודקות, רק לא לפי היכולת להשיג אותן בינתיים. אתה לא יכול כמו ילד בכיתה א' לשאול משהו על כיתה ה'. אני מבין את השאלות, הן צודקות, אבל בינתיים זה לא לפי הגובה שלנו אלא באיזה רצון אנחנו קיימים, כך דרך הרצון הזה אנחנו רואים את המציאות. זו בסך הכול הטענה שלך, איך אני לא רואה יותר? תגלה רצון יותר גבוה ותראה מציאות יותר רחוקה.

תלמיד: זו לא הטענה שלי, אני מבין את מה שאתה אומר, שאגלה, אבל יש איזה הסבר. הרצון נמצא פה, זה משהו שהקשר שלו עם המערכת הגשמית הוא כזה, וכתוצאה מהאינטראקציה קורה משהו כזה. יש איזה תהליך שאפשר להסביר תיאוריות. יש הרבה תיאוריות שמסבירים לנו שאין לנו שום יכולת להשיג אותן. כמו אפילו המפץ הגדול, יש איזו תיאוריה. אבל אי אפשר להראות אותה, זו תיאוריה קיימת. למה בחכמת הקבלה אין איזה הסבר מסודר, מאורגן לדבר הזה?

יש הסבר מסודר ומאוד מאוד ברור אלא מה הבעיה? אומרים לך שהטבע הוא כולו רצון, ואנחנו חלקים מהרצון הזה, ואנחנו צריכים לקיים את הרצונות שלנו. דווקא בניגוד לכל חלקי הטבע, יש לנו אפשרות לשנות את הרצון שלנו, ואז אנחנו יכולים לנוע בכל הטבע מקצה אל קצה בכל המערכת הזאת, והכול בידנו. רק בהתאם עד כמה אנחנו שולטים על הרצון שלנו, ולא שהרצון בינתיים שולט בנו.

נותנים לנו אפשרות לשלוט ברצון, בזה שאני רוכב עליו ומנהל אותו, אני יכול בהתאם לזה לראות את כל המציאות, לנוע מקצה אל קצה. אבל אם אני עדיין לא מסוגל לזה, אז אני חי בתוך הרצון. אני לא מבין את הטענה הזאת. אם אתה רוצה לנהל את החיים שלך, בבקשה, תנהל. זה עניינך. אם אתה רוצה לנהל את הטבע, את הרצון שהוא למעלה מהחיים שלך, אז אומרים לך איך לעשות זאת, נותנים לך תנאים איך אפשר.

נתנו לך כוח, הזדמנות לעשות פעולות כמו הבורא, כמו שהכוח העליון עושה. בבקשה, אתה יכול לעשות. כל הטבע הוא בסך הכול רצון. נותנים לך אמצעים, הזדמנות, אפשרות, לימוד, הדרכה, איך להפעיל את הרצון, איך לשנות אותו. זאת אומרת, ממש לשנות את הטבע.

אתה נמצא ונברא באיזו דרגה מיוחדת מאוד קטנה, נבזית, הייתי אומר אפילו, של הטבע, ואתה יכול לשנות את זה, להעלות את עצמך לדרגות אחרות. אתה כביכול עובר מעולם לעולם. לכן אומרים לך, תשנה את הרצון. אם אתה לא משנה את הרצון אז אתה נמצא באותו העולם. לעולם הזה אין לך טענה. למה? אתה חי בו וזהו. עכשיו, נותנים הזדמנות. אתה רוצה? בבקשה. לא? לא. בסך הכול חכמת הקבלה מסבירה לך את החוקים. אתה רוצה? כן. לא רוצה? לא. זו בחירתך.

תלמיד: מהו אותו תהליך שמאפשר לגוף בעולם הזה שמתחלף מפעם לפעם להתחבר, או באיזו צורה, לאותו רצון קבוע שהולך ומתפתח במשך התקופה?

אין שום קשר בין הגוף שאתה חי בו ומרגיש את עצמך בדרגת החי לאותו רצון, שהוא גם נמצא עדיין בדרגת חי, לאותו גוף שאומרים לך שאתה יכול לעלות ולהתלבש בו בדרגת המדבר עם רצון בדרגת המדבר.

תלמיד: אבל יש איזו השפעה כשאני עושה איזו עבודה פה בגוף הזה על הרצון שאתה מדבר עליו?

לא.

תלמיד: אז איך אנחנו מתקנים?

בבשר שלך אין שום הבדל. אתה יכול בבשר הזה להישאר ולהיות יחד עם זה ברצון שלך בעולם העליון.

תלמיד: אז מה בעצם הפעולות שאנחנו עושים פה שמשפיעים על הרצון העליון הזה שאתה מדבר?

רק ברצון.

תלמיד: זאת אומרת שיש איזו מערכת קשר בין מה שאני עושה בעולם הזה.

ברצון.

תלמיד: ובעולם ההוא.

ברצון, מה שאני עושה בעולם הזה. ברצון.

תלמיד: אני לא יודע מה זה. אני לא מסוגל לגלות אותו. אני לא יודע מה זה הרצון בעולם הזה.

אתה לא יודע מה אתה רוצה או לא?

תלמיד: אבל הרצון הזה כרגע נמצא בתפיסה שלי, בתוך מערכת חלבונים, שבעוד עשר, חמש, יומיים תיעלם.

לא נכון. זה לא שייך לגוף שלך החלבוני. רצון זה רצון וגוף זה גוף.

תלמיד: אבל את הפעולות שאני עושה זה בגוף החלבוני.

לא. אתה עושה פעולות ברצון. זה רק נראה לך שאתה עושה משהו בגוף. אתה לא יכול להזיז את הבשר, אתה לא יכול להזיז אטום אחד אם לא על ידי הרצון. לצערי, עוד חסרה לך ידיעה.

תלמיד: לכן אני שואל.

אני משתדל. אבל אתה לא שומע. מה אני יכול לעשות?

תלמיד: איך אני עכשיו מסביר את זה לאנשים שלא יודעים בכלל כלום. זו לא תיאוריה סגורה, מסודרת שאפשר להסביר אותה בצורה כמו כל תיאוריה אחרת?

אני אומר לך, כמו שזה נראה לך, לא כדאי לך לדבר לפני קהל.

תלמיד: יכול להיות שאתה צודק, אבל אם אנחנו מדברים שחכמת הקבלה הרבה פעמים זה מזל.

אל תגיד על חכמת הקבלה. תגיד על עצמך.

תלמיד: לא. אני לא מדבר על עצמי.

זה רע, שאתה לא מדבר על עצמך.

תלמיד: אני רוצה ללמוד, מה חכמת הקבלה אומרת על הקשר, בין הגוף הפיזי למשהו רוחני.

חכמת הקבלה לא מדברת על זה באף מקום. אין קשר בין הגוף הפיזי לרצון שאותו אנחנו צריכים לשנות. ואני אמרתי לך, אם תהיה קצת אחרת, תתנהג קצת אחרת, אתה תגיע להשגה רוחנית, וגופך נשאר יפה כמו עכשיו. אף אחד למחרת כשאתה תשיג כבר את העולם העליון באיזו דרגה, לא יסתכל עליך, ולא יגיד שאתה אחר. יגיד, "אהה, זה ההוא". "אבל ההוא, זאת אומרת שהשתנה כל כך בפנים". שינוי פנימי יהיה. שינוי חיצון, לא. הבשר נשאר אותו בשר. אתה לוקח מקובל גדול ולוקח מישהו מן השוק, ואתה יכול להחליף איברים והכול, ושום דבר לא קורה. למה אתה קושר את זה? זו ממש עבודת אלילים שאתה משייך לגוף הבהמי הזה איזו שייכות רוחנית.

אין לי כאן מה להוסיף. אלה יסודות כאלו שלמדת אותם לפני עשר או חמש עשרה שנה. כמה זמן אתה כאן? נשמע כאילו הגעת אתמול.

שאלה: דיברת על ההשתתפות שלנו בתהליך הזה. תהליך של התפתחות, תהליך של שינויים. איזה מצבים אנחנו עוברים לפני?

אנחנו חוקרים את הרצון כי הוא כל החומר הבריאה. הבורא ברא רצון לקבל, אנחנו חוקרים אותו ועושים בו כל מיני שינויים כדי שצורתו החיצונה תהיה להשפיע. הצורה החיצונה שלו, שהוא יתנהג כמו משפיע, אמנם שהוא נשאר רצון לקבל, אבל על ידי הכוונה שהוא קונה מהאור העליון, מהבורא, אז מהות הפעולות שלו, הן הופכות להיות כמשפיע.

איך? פשוט מאוד. אם אתה רוצה לעשות לי טובה, אז אני יכול לעשות פעולה כזאת שאני לא רוצה לקבל אותה. אבל אם אני אחר כך מתגבר ומקבל אותה, מתגבר זאת אומרת, מתגבר על הרצון שלי ליהנות מזה, שאני לא רוצה ליהנות מזה בצורה ישירה, אלא לענות לך, אז אני מקבל ממך מה שאתה רוצה לתת לי כדי לעשות לך טובה, כדי לענות לך.

אני נהנה מזה שאני עושה לך תענוג, אתה נהנה מזה שאתה נותן לי תענוג. אז אנחנו מדברים על הרצון ועל הכוונה מעל הרצון. הרצון זה הבורא, אנחנו מתקשרים אליו על ידי הכוונה, מעל הרצון. את הרצון אנחנו לא יכולים לשנות אלא רק את הכוונה עליו. הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, זה חומר הבריאה. על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: מה הם אותם מצבים שעוברים בדרך?

אלף מצבים. אני עכשיו לא נכנס לזה. לא מדובר כאן על זה. אני מצטער, לך ותלמד. מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה מה שעוברים, הרבה מצבים. צמצומים, כוונות על מנת לקבל, על מנת להשפיע על כל הדברים, עד הדבקות, השתוות הצורה. אבל ההשתוות היא אך ורק לפי הכוונה מצד הנברא כלפי הבורא. הבורא לא משתנה, אלא משתנה הנברא.

שאלה: כתוב "שתכף במחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכול, כי הוא לא צריך כלי מעשה כמונו."

כן.

תלמיד: מצד שני במקומות אחרים כמו ב"אין עוד מלבדו" כתוב שאדם צריך להרגיש את הצער של השכינה.

כן.

תלמיד: איך ליישב את שני הדברים? פה כתוב "הוא לא צריך כלי מעשה", הוא כאילו סיים הכול, ומצד שני במקומות אחרים כתוב שצריך כאילו להרגיש את הצער שלו, או להשתתף רגשית.

רגע. מה זה שלו? של השכינה. ישנו הבורא, הכוח העליון, שבראתי יצר הרע. ישנו היחס שלו לנבראים, דרך היחס הזה הוא רוצה להראות להם, להשפיע עליהם, לקבל מהם, וכן הלאה. איזה מין מעבר, המקשר. זאת השכינה.

כלפי הקשר הזה, שיש בין הבורא לנבראים, שם אנחנו רואים כביכול שהיחס שלו משתנה כלפינו, ובהתאם לזה איך אנחנו יכולים כביכול להשפיע עליו. אבל זה רק על היחס שלו, שאנחנו שם נמצאים בהתאמה אליו, פחות או יותר. זה נקרא "שכינה", אבל לא הבורא. "מלכות שמיים" מה שנקרא.

תלמיד: האם יש תועלת בציור הזה, בביטויים האלה כמו "צער השכינה" או "אבינו שבשמיים"?

אז בעל הסולם אומר, שזה כמו אבא שעושה פנים צוחקות או פנים חמורות כלפי הילד כדי לחנך אותו.

תלמיד: אבל גם אומרים לילד להרגיש את הצער הזה של האבא.

לכן אבא עושה את זה כדי שהילד ירגיש. הבעיה לא להתבלבל בין הבורא העליון שאין עוד מלבדו, תמיד טוב ומיטיב בכל הפעולות שלו כלפינו, ויכול להיות שאנחנו רואים בפעולות שלו שהן פנים חמורות, לא טובות, וכן הלאה. אז גם אחרי זה אנחנו צריכים להשיג בכל מצב ומצב "אין עוד מלבדו".

קריין: קטע מספר 2 מתוך אגרת ע"ו, מתוך כתבי רב"ש, כרך ב'.

"הנה ידוע ש"מלא כל הארץ כבודו", וכך צריך כל אדם להאמין, כמו שכתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא". אלא שהקב"ה עשה את ההסתרה שלא יכולים לראות את זה מטעם כדי שיהיה מקום בחירה, ואז יש מקום אמונה - להאמין שהקב"ה "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". ולאחר שהאדם עוסק בתורה ומצוות ומקיים את מצות הבחירה, אז מגלה הקב"ה את עצמו לאדם ואז רואה שהקב"ה הוא השולט על העולם. נמצא, שאז עושה האדם את המלך שישלוט עליו, זאת אומרת שהאדם מרגיש את הקב"ה שהוא השולט על כל העולם, וזה נקרא שהאדם עושה את ה' למלך עליו."

(רב"ש - ב'. אגרת ע"ו)

זאת אומרת, הבורא הסתיר את עצמו, מתנהג בצורה מאוד מצומצמת, לא כל כך טובה, על מנת שאנחנו נתעורר ונראה אותו כ"טוב ומיטיב" ו"אין עוד מלבדו" בכל מצב ומצב. ודאי שזה קשה עד בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי אם אנחנו בונים את הסביבה שלנו כך שהיא תתמוך בזה, תעודד אותנו, תחזיק אותנו בכל מיני מצבים, "איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו נוכל לגלות אותו, איך שהוא ממלא את כל המציאות.

הכול תלוי בקשר בינינו. ולייצב את כל התנאים האלה בצורה הנכונה, זו הבחירה שניתנה לנו. זאת אומרת, להתאמץ לגלות את הבורא כ"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב" בכל מצב ומצב, זאת העבודה שלנו. בכל פרוטה ופרוטה, המאמץ הזה מצטבר לחשבון גדול עד שאנחנו מתחילים לגלות אותו בפועל, וכך מתקדמים הלאה.

אז העיקר זה לגלות שני דברים, שהוא סובב את הכול ושהוא ממלא את הכול בצורה טובה, שצריכים גם להצדיק אותו. זה לא לפי הרצון שלנו, לא לפי הרצון לקבל שלנו שניתן לנו, אלא ההיפך. למה? כי אז בזה אנחנו כל הזמן משתדלים לעלות את עצמינו בהרגשה, בידיעה, בחינוך שלנו. ולהגיע לזה שאנחנו נגד הרצון האגואיסטי שלנו, נגד העצלות, נגד כל הבהמיות שלנו, נעריך אותו. בזה אנחנו ממש מושכים את עצמינו בשערות למעלה, וכך מגדלים את עצמינו.

העסק הזה נקרא "תורה ומצוות", כי אנחנו צריכים לקיים את כל הרצונות שבנו שיהיו יותר ויותר בלהשפיע. לעשות את זה על ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", ובזה אנחנו מגיעים להזדהות ולהשתוות הצורה עם הבורא בהדרגה, שזה נקרא "דבקות הדרגתית", זה הכול.

שאלה: אנחנו אומרים שהרצון הוא חומר הבריאה, והוא לקבל.

כן.

תלמיד: ואנחנו הלומדים פה מודעים לזה. אז למה כל כך קשה להלביש עליו כוונה "בעל מנת להשפיע", שזאת אהבת הזולת?

כי הכוונה זה העיקר. מה זאת אומרת? כוונה זה העיקר, היא מדברת על טיב הפעולה. לקבל או להשפיע זאת לא בעיה, הבעיה היא האם אני בפעולה הזאת מקבל או נותן? זאת הבעיה. הגעת לאיזה כוכב, אתה מסתכל על אדם שעובד יום שלם, בסוף היום הוא עובר בחנות ואת מה שהרוויח נותן בחנות, או בבנק, או באיזו צורה, נותן. למה הוא נותן? הוא מקבל, תמורת זה הוא מקבל משהו שמשתלם לו יותר. אז הפעולה עצמה לא אומרת שום דבר.

אלא הכוונה היא ההבדל בין בהמה לאדם. בהמה מבינה רק את הפעולה עצמה, אתה לא יכול לדבר איתה על כוונות. אתה יכול לאלף אותה, שאתה תוכל דרך הפעולות להסביר לה קצת מהכוונות שלך, קצת, טיפה, אם יש איזו תפיסה, אבל באמת החיה מבינה רק פעולה. אתה נותן אתה בסדר, אתה לא נותן אתה לא בסדר. יש הרגל, יש כל מיני דברים כאלה, אבל זה בכל זאת לא כוונות. מה שאין כן אדם, הוא פועל בכוונה. זה ההבדל בין אדם לבהמה. אנחנו גם כן בהמות, אבל עד כמה שאנחנו מתעלים מעל דרגת בהמה על ידי חינוך, הרגל, כל מיני דברים ששייכים לדרגת האדם, אז אנחנו יותר ויותר משייכים את עצמנו לכוונות.

כל הספרות היפה, כל הדברים שאתה רואה שם בסרטים, בכל מיני דברים גבוהים במיוחד, שם מדובר על הכוונות לא על הפעולות עצמן. דווקא ההיפך, מה הן הדרמות למיניהן, ההתקוטטות או ההתנגשות, זה עד כמה שהכוונה היא הפוכה מהמעשה. וקשה להבין את זה, קשה להרגיש את זה, קשה לבטא את זה, וכשזה כשמגיע להבנה שזה משתלב יחד זה מביא לפתרון, לפתיחה. כך הכול עובד.

תלמיד: אבל נניח שאני מצליח איכשהו לשנות את הכוונה, אם אני בודק אז מסתבר שזה בכל אופן על מנת לקבל.

במסגרת העולם הזה נכון. אבל אפילו זה אתה רואה כמה שמשנה את היחסים בינינו, משנה.

תלמיד: גם אם אני מגלה שזה על מנת לקבל בסיכומו של דבר?

אז מה?

תלמיד: אז מתי אני מגיע למצב שהכוונה היא באמת על מנת להשפיע? איך אני מצליח להגיע למצב הזה?

זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אתה לא יכול לעשות את זה. המאור המחזיר למוטב הוא נובע מהמערכת ששם כולם מאוחדים, יחד. ואז יוצא שנניח הקריין שלנו, אני מרגיש שהוא ואני יחד, אחד, ואז בזה אני משנה את היחס שלי אליו, ואז אם אני נותן לו זה כאילו שאני לוקח לעצמי. נתינה לו הופכת להיות ללקיחה, קבלה לי.

איך זה יכול להיות? כלפיי הילד שלך הקטן אתה מבין שלתת לו, או לתת לך, אז לתת לו זה אפילו יותר חשוב לך ממה שלתת לעצמך. אבל כך זה כלפי אחרים? אז אנחנו צריכים לראות את האחרים שהם כך נמצאים איתנו יחד. איך זה יכול להיות? פשוט מאוד, ישנו המאור המחזיר למוטב, כוח כזה שהוא מראה לך עד כמה שהחברים ואתה זה אותו הגוף, ואתה נותן להם כמו שאתה לוקח היום לעצמך.

תלמיד: אם כך, שינוי הכוונה לא יכול להיות אינדיווידואלי בעצמי, אלא רק בתוך קבוצה?

רק על ידי קבוצה והמאור המחזיר למוטב.

שאלה: בדוגמה שנתת על הילד, יש את הרצון שלי את הרצון שלו ואיזו חשיבות, שזה איזה קשר בינינו. מה הקשר בין חשיבות לכוונה, זה אותו דבר? כי יכול להיות שיש רצון קטן אבל חשיבות עצומה. המילה חשיבות פה מבלבלת אותי לגמרי, זה רצון, זה כוונה, מה זאת חשיבות?

אתה צריך נניח לתת לילד עשרה גרם דייסה, אז אתה מודד את זה לפי העשרה גרם שאתה נותן?

תלמיד: זה בדיוק העניין, שלא.

לא. אלא?

תלמיד: זה לפי החשיבות שלו.

חשיבות. אז מה אתה שואל? אז בשבילך העשרים גרם האלה שאתה צריך לתת לו ושהוא יאכל, בשבילך זה אין סוף, יותר מזה אתה לא רוצה, רק את זה.

תלמיד: אז מהי חשיבות?

היא לא נמדדת בכמות, אלא באיכות.

תלמיד: איכות הרצון זה מה שקובע את גודל הרצון?

זה קובע את גודל הרצון שלו, נניח.

תלמיד: זה קובע את גודל הרצון שלי, לא?

לא. הרצון שלך הוא לא העשרים גרם שאתה נותן לו, אלא הוא ברצון שלו קובע את החשיבות. נגיד שזה כך, זה לא בדיוק, אני לא יכול להגיד, כי זה צמצום, מסך, אור חוזר. אתה מודד את זה בעצמך, אתה לא יכול למדוד את זה בילד, במישהו אחר.

תלמיד: כשאנחנו עובדים בינינו הדבר היחיד שאנחנו כל הזמן מטפלים בו זה חשיבות הבורא, חשיבות המטרה ואנחנו הולכים ומגדילים את זה בינינו, לפחות משתדלים. איך זה שאנחנו מגדילים את החשיבות הזאת כל הזמן משפיע על הכוונה שלנו? ואולי זה לא קשור.

חשיבות השתוות הצורה עם הבורא משפיעה על הכוונה שלך בזה שאתה מקבל את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: יכול להיות שלמעשה הקושי שלנו להבין את זה, זה בגלל אנחנו באים עם סט ערכים אחד ומכניסים משהו שהוא זר לסט הערכים הזה, ואז זה לא נתפס.

זה לא נתפס מפני שאתם פילוסופיים ולא מעשיים, לכן זה לא נתפס.

תלמיד: סט הערכים הנכון הוא, שכאילו לעשות את העבודה הזאת זה לוותר על סט הערכים שלי בעולם הגשמי, איך שאני חי היום?

אתה לא יכול לעשות את זה, מה אתה מתפלסף כאן, זה לא יעזור. צריכים לעשות פעולות פשוטות כמו שכותב רב"ש, בתוך הקבוצה וזהו, ואז מאור מגיע ואתה עושה את זה. מה אתה חושב שעל ידי פלפולים? כל מי ששאל אותי עכשיו כולם מפולפלים כל הזמן, כל הזמן, דווקא אתם.

תלמיד: מה שמטריד אותי זה שאני יוצא ליום יום איך אני עושה את העבודה? ביום יום שלי שאני נתקע נגד האינסטינקט. אני רוצה לעשות את זה אבל גם ביום יום.

איפה אתה עושה את זה חוץ מאשר בעשירייה, מה זה ביום יום? רק בעשירייה, בעשירייה תעשה פעולות. זהו. ופחות כל מיני חשבונות.

תלמיד: לא, אבל איך אני מקשר, איך אני מתעלה מזה?

אתה לא צריך לקשר, המאור העליון הוא יבוא ויקשר לך את הכל.

פילוסופים. על זה בעל הסולם אומר "הפילוסופיה הארורה", שמבלבלת אותנו. אתה תתחיל לחקור עוד ועוד, ומה ייצא לך מזה? יצאו לך מזה אלפי ספרים במשך אלפי שנים, כלום בסופו של דבר כלום. "לא, עד שאני אבין איך אני יכול להפעיל את עצמי". אתה לא תוכל להפעיל את עצמך גם כך וגם כך, רק על ידי הפעולות בתוך העשירייה, התבטלות כלפי העשירייה כדי למשוך מאור המחזיר למוטב וזהו.

שאלה: במשך ארבעים דקות שעכשיו דיברנו ביחס לעבודת הנברא כלפי הבורא אמרת אולי פעמיים "אני" ושש עשרה פעם ש"אנחנו צריכים לעשות את זה". מה צריכה לעשות העשירייה כדי לעבור מהרגשת האני להרגשת האנחנו על מנת שנוכל לבצע את העבודה ביחס לבורא שדיברת עליה?

העשירייה צריכה לעשות כל פעולה שיכולה להביא אותה להרגשת אנחנו כאחד. ואז אנחנו בתוך האחד נתחיל להרגיש את כל הדברים. כל עוד לא נרגיש, לא נבין שום דבר, מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה.

שאלה: האם מה שהאור מראה לי זה הפוך ממה שאני והעשירייה רוצים?

יכול להיות. וודאי. אם עדיין אתה והעשירייה נמצאים בתהליך אגואיסטי והאור מראה לכם עד כמה שאתם עדיין נמצאים באגו ולא בסדר ביניכם וכן הלאה. יפה מאוד, טוב שמראה לכם את זה, טוב שאתם מרגישים כך.

שאלה: כשאני מתחיל לשנות את רצוני, מה קורה לכל מה שאני משיג מחוצה לי?

אני לא יודע. תשנה ותראה.

קריין: קטע מס' 3 מתוך "זוהר לעם", פרשת "תצווה".

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

(זוהר לעם. תצווה, 86)

זאת אומרת "יתרון אור מתוך החושך", לא יכול להיות אחרת. כי אנחנו הנבראים ולכן, אם אפשר להגיד כך, לבורא לא הייתה ברירה אלא לבנות אותנו הנמצאים ברצון לקבל או שצריכים להגיע לרצון להשפיע ואז בפער בין לקבל ללהשפיע, להרגיש את המציאות שלנו. כי ממציאות אחת, או לקבל או להשפיע, לא היינו מרגישים בכלל את המציאות.

גם לפי דרגות הרגשת המציאות, דומם, או מי שצומח, מי שחי, מי שמדבר, במה הם שונים? בדרגת השגת המציאות, הרגשת המציאות.

כי למשל חי, הוא לא מרגיש את ההבדלים בין חושך לאור בדרגת המדבר, צומח לא מרגיש חושך ואור בדרגת המדבר ובדרגת החי, דומם לא מרגיש מה שמרגיש צומח ולא מה שחי ולא מה שמדבר, בהבחנות בין חושך לאור ולכן הוא נמצא בדרגה כזאת.

"כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו", דומם, צומח, חי, מדבר ואז יש יותר סבל, יותר פער בין חושך לאור ואז ודאי ש"מוסיף דעת מוסיף מכאוב" וכן הלאה. וכל התפיסה שלנו, כל המציאות שלנו, כל ההתמצאות שלנו, זה הכול בין רע לטוב, חושך לאור, זו הבריאה.

לכן הדרך היא לא פשוטה כרוכה בהרבה עצבים, הבחנות קיצוניות כאלו קוטביות. מה לעשות?

לבורא לא הייתה כביכול ברירה, [למרות] שהוא הכול יכול, אלא לבנות אותנו הכלולים משתי ההבחנות הסותרות, ההפוכות, ואז בין השתיים אנחנו מרגישים את עצמנו כקיימים, רק ברע או רק בטוב אי אפשר להרגיש שום דבר.

שאלה: מה זה "היינו כחולמים"?

"היינו כחולמים" זה שאת תכלית הידיעה לא נדע, כי אנחנו כשבאים, אנחנו מתחילים אפילו ברוחניות הפשוטה וכשאנחנו מגיעים אליה אנחנו רואים שכל המחשבות שלנו עליה זה היה ממש כחלום לא מציאותי. "היינו כחולמים", אפילו מה שמתארים לעצמנו מה זה "התיקון", מה זה "מתוקן", מה זה "גמר התיקון" מכל שכן, לא יכולים לתאר את זה נכון, לפי הכלים.

תלמיד: איך אנחנו קצת מתעוררים למודעות?

רק על ידי חברים. כל עוד לא תתעורר על ידי חברים כאילו שזה הבורא מעורר אותך ועל ידי החברים אתה תשיג את הכוח המניע אותך קדימה, לא תתקדם, רק כך.

קריין: קטע מספר 4 מתוך זוהר לעם הקדמת ספר הזוהר מאמר "ליל הכלה".

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם. הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

(זוהר לעם. הקדמת ספר הזוהר, "ליל הכלה", 138)

במילים אחרות, בכמה שחסר לאור החסדים תכונת ההשפעה, במידה הזאת אני מסתיר ממני את הבורא ואת היחס שלו אלי ופותח רק את היחס שלו אלי במידה שיכול לפתח כנגד זה תכונת ההשפעה וזהו.

נניח שיש לי אבא מאוד מאוד רע, כך ניראה לי שהוא מאוד מאוד רע, אז טוב שהוא נסתר. עד כמה שאני מסכים לקבל אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, להצדיק אותו, במידה הזאת אני מתחיל לגלות שהוא טוב, אחרת הוא רע מאוד, הפוך מכל הטבע שלי, אני לא יכול לסבול אותו, אם היה מתגלה הייתי רואה אותו כמפלצת, כמו כל הרשעים בעולם, כך היה ניראה לי כי הוא הפוך ממני.

לכן אך ורק במידה שאני יכול למעלה מהטבע שלי להסכים עימו, אני פותח אותו, אוהב את החלק הזה, נהנה ממנו, דבוק באותו החלק.

שאלה: אמרת עכשיו דווקא שאם אני מגלה אותו, זה דווקא הרגשת הרע?

אם היית עכשיו מגלה את הבורא? אין דבר יותר מנוגד, יותר גרוע, יותר מאיים, כל הרע שבעולם היית רואה שנמצא בו מרוכז ביותר, פשוט זה הכול.

תלמיד: דווקא כתוב בקטע שבגילוי אין הרגשת רע.

בגילוי, שאתה מגלה לפי התכונות מתוקנות שלך.

תלמיד: אז למה התכוונת עכשיו גילוי אם אני מגלה עכשיו את הבורא?

אם היית מגלה עכשיו בתכונות שלך הנוכחיות, היית מגלה את הרע האבסולוטי, פשוט רק רע.

תלמיד: איך אפשר לגלות את הבורא?

אתה לא יכול, לכן יש חוק שהגילוי הוא רק לפי השתוות הצורה. אני מסביר לכם למה החוק הזה קיים, כי אחרת לא היינו יכולים להתקיים. הרע שלו שהיה מתגלה עכשיו כלפינו כולו משפיע, אני שונא את התכונה הזאת, אני לא יכול לסבול אותה, כולו כולו להשפיע, אני לא יודע מה זה, זה כנגד הרצון לקבל שלי.

תלמיד: אז איך אני מתחיל לאהוב את התכונה הזאת?

האם אימא פעם נתנה לך מכות?

תלמיד: נתנה לי יותר, נעליים זרקה עלי.

זרקה נעליים? זה משהו ההפוך הנורא, האכזרי ביותר.

תלמיד: אז איך אני מתחיל לאהוב את ההרגשה הזאת?

במידה שאתה תשתנה. אתה צריך להבין למה אתה צריך להשתנות, איך אתה מגיע לזה שאתה בכל זאת אוהב אותו, מגיע אליו, נדבק אליו, רוצה דווקא את התכונות שלו.

תלמיד: דווקא יש הרגשה שכמה שהזמן יותר עובר פה, ככה אני מרגיש את המרחק מזה.

טוב מאוד. זה אמת.

תלמיד: איך אני מגלה את הרע של הבורא, אין רע בתוך הבורא.

באמת? אז למה אתה לא מגלה?

תלמיד: אני מגלה את הרע שלי, הרצון לקבל שלי.

אתה מרגיש שאתה רע?

תלמיד: לפעמים. אבל זה לא הבורא.

הבורא זה טוב?

תלמיד: הוא טוב ומיטיב.

באמת? אני מסתכל על כל העולם, אני מסתכל על עצמי, "ממש" טוב ומיטיב.

תלמיד: אני מסתכל בעיניים שלי, ברצון לקבל שלי, אין טוב ומיטיב בעולם.

בסדר.

תלמיד: אבל זה לא שהבורא הוא לא טוב ומיטיב.

למה? מאיפה אתה לוקח את זה שזה לא נכון? סיפרו לך? אתה רואה, העולם הוא רע. אתה אומר, אם קיים הבורא והוא קיים נגיד ומטפל בכול ועושה את הכול, אז הוא רע.

תלמיד: בגלל שבזמן שאני מתקשר עם החברים אני לא רואה את הרע.

אל תברח לי מהשיחה, מהנושא הקודם. כשאתה רואה את המציאות אתה רואה מציאות שכולה רעה, נכון? כל אחד אוכל את השני. אז מה אתה יכול להגיד על הבורא? שהוא רע.

תלמיד: לא. אני מבקש לראות שהוא טוב ומיטיב. אני באמת מרגיש רע אבל לא את הרע שלו.

מאיפה אתה מרגיש רע? ממנו.

תלמיד: אני מרגיש רע שהאור פועל.

עזוב את התיאור, אני לא יודע אור, שום דבר, אתה מכניס לי פילוסופיה.

תלמיד: מאיפה אני מרגיש רע?

מהבורא.

תלמיד: אפשר להסביר?

אתה מרגיש. מה יש כאן להסביר?

תלמיד: אני מרגיש את עצמי, זה לא הבורא.

אבל מי נותן לך את ההרגשה הזאת?

תלמיד: הבורא.

אז הוא רע או לא? אתה מפחד להגיד.

תלמיד: מה אמיתי?

אמיתי זה האמת, תגיד אמת, אל תפחד. אני לוקח על עצמי את הכול, אני אחראי על הכול, בקיצור זה עלי, תגיד רק אמת.

תלמיד: אי אפשר.

מה אי אפשר?

תלמיד: אי אפשר להגיד שהבורא רע.

למה? עכשיו אני מרגיש את עצמי רע. מאיפה אני מקבל את זה? מהבורא. אז הבורא הוא רע, אלא מי עוד שולח לי את כל ההרגשות האלה? באיזו רשת אני נמצא?

תלמיד: לפעמים אתה עושה משהו בשביל הבן שלך.

זו הפילוסופיה שלך, אני מדבר על ההרגשה ולא כאילו כך וכאילו כך, הרגשה. אם אני מרגיש רע סימן שהבורא הוא רע.

תלמיד: למה בן אדם לא יכול להגיד שהבורא הוא רע, למה זה קשה להגיד?

קשה להגיד כי אתה מפחד. אתה בהמה, אתה מפחד מהמכות. אתה לא יכול לדבר כמו אדם, אדם ישר, שיכול לעמוד מול הבורא ולהגיד.

תלמיד: אני מקבל מכות כל רגע ורגע.

עזוב, רואים עכשיו עליך, בסדר. אני לא אומר שאתה חלש או משהו.

תלמיד: ומה לעשות?

מה לעשות? להיות אמיתי.

תלמיד: איך זה עוזר לבן אדם לעלות למטרה, כשהוא אומר עכשיו שהבורא רע?

אחרי שאתה אומר שאם הבורא הוא אין עוד מלבדו ואני מרגיש רע, זאת אומרת הוא משפיע לי את הרע, למה הוא משפיע לי רע? אני רוצה לדעת. למה הוא משפיע לי רע, האם יש תועלת בזה שאני אומר עליו שהוא רע? כן, אני מרגיש שכך אני מקבל ממנו. מה הוא רוצה, שאני ארגיש אותו ככה? אם הייתי רואה אותו, אבל אני לא רואה שהוא עושה לי רע, אני רק אומר שהוא עושה לי רע, למה הוא לא מתגלה? אני רוצה שיתגלה. עושה רע? בסדר, בוא נראה. אם אתה חזק תתגלה כלפי שאתה עושה לי רע.

תגיד לו את זה.

תלמיד: ואחר כך?

נראה מה יהיה אחר כך, מה אתה מפחד? אבל זה יהיה אמת. אתה רוצה שהוא יתגלה?

תלמיד: כן.

כן. אז למה לא לבקש? אבל תבקש בצורה נכונה "אתה עושה לי רע ואני רוצה שאתה תתגלה. אני רוצה לראות איך שאתה עושה לי רע".

תלמיד: זו תפילה?

כן, זו דרישה, תנאי.

תלמיד: למה זו לא דרישה ברצון לקבל?

למה? כי הרצון לקבל מפחד. הוא בהמה, הוא מפחד.

תלמיד: זה לא בן אדם שרוצה לגלות את הבורא ברצון לקבל?

אם תשאל כך כמו שאני אומר אתה תבין למה הוא נסתר ומה אתה צריך לעשות כדי לגלות אותו. ואז אתה תשאל מה חשוב בשבילך, אתה תשאל אז דבר מאוד מיוחד, "האם חשוב לי להרגיש טוב או חשוב לי שהוא יתגלה? אני מוכן לקבל רע, רק שהוא יתגלה, או יותר טוב שארגיש טוב ושלא יתגלה. או שיתגלה ויהיה טוב. איך זה שיתגלה ויהיה טוב? אני צריך להשתנות.

תתחיל לחשוב על זה ואז זה יביא אותך למצב שתראה למה הוא עשה כך ומה אתה צריך לעשות כדי להסתדר עימו, בגלוי.

תלמיד: אז בזמן שאני מרגיש שהבורא משפיע את הרע, אני לא צריך לחשוב שהוא טוב ומיטיב?

גם את זה וגם את זה. אתה שמעת מחכמים שגילו אותו ואמרו שהוא טוב ומיטיב. למה אמרו שהוא טוב ומיטיב? כי גילו אותו מתוך התיקון שלהם. כשהם כבר היו מתוקנים בצורה כזאת, אז הסתכלו עליו ואמרו, "הוא טוב ומיטיב". ולפני זה, כשלא גילו טוב ומיטיב? הם הרגישו אותו כרע, הוא מֵרֵעַ. איפה גילו את זה? בכלים המקולקלים שלהם שהיו קודם התיקון. ככה זה.

אז אל תפחד. הוא רע או טוב?

תלמיד: הוא רע.

או!

שאלה: אמרת קודם שכמה שיותר פעולות וכמה שפחות פילוסופיות ודיבורים. איך לעשות שהשיעור יהיה פעולה של עשירייה ולא משהו שכלי?

רק להשתדל את כל מה שאנחנו לומדים לממש בעשירייה. איך זה נכנס לחומר שלנו? בחיבור בינינו, כי זאת תבנית של כל המציאות. אין את כל המציאות, יש לך עשירייה. אתה מבין קצת בתיאטרון, בכל הדברים האלה, אז אם תוכל לתאר לעצמך את המערכה הזאת, סצנה. כל דבר שאני לומד אני חייב לראות איך שזה מתלבש בעשירייה. זהו, כל דבר ודבר. זה עשר ספירות ועולמות ופרצוף ושבירה ותיקונים, מה שלא תגיד, כל מאמר ומאמר בתוך העשירייה איך שזה מתבצע. זה הלימוד, זה לימוד פרקטי של חכמת הקבלה. זה נקרא קבלה מעשית. לא מעשית ששם עושים כל מיני חומרים כדי להגיע לכל מיני סגולות, פולסא דנורא, אלא זה המעשה.

תלמיד: אז השיעור עצמו הוא כן תהליך למידה, בשיעור עצמו יש גם פעולה.

ודאי, כשאני נכנס לשיעור ואני יוצא מהשיעור אני אחר, העשירייה אחרת וממש עשינו את קפיצת הדרך.

שאלה: קודם שמעתי שכדי לקבוע "אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב", צריך שכבר יהיה בך אור חסדים או תכונת ההשפעה. בלי זה אתה לא יכול לקבוע אין עוד מלבדו?

זה אותו דבר.

תלמיד: זה אותו דבר, כן. אבל בלי זה אי אפשר לקבוע שאין עוד מלבדו?

אין עוד מלבדו אפשר לקבוע לפני זה, אבל שהוא טוב ומיטיב אי אפשר. אין עוד מלבדו אתה יכול לקבוע מתוך הייסורים. טוב ומיטיב אתה יכול לקבוע רק מתוך השתוות הצורה.

תלמיד: אז מאיפה מביאים את זה? מה נותנת לי העבודה בעשירייה כדי לקבוע אין עוד מלבדו?

כשאתה מרגיש את עצמך שאתה מוקף בצרות מכל הצדדים, מכל הצדדים עושים לך כאלו תרגילים, שאתה לא יכול לברוח, אתה נמצא ממש בצינוק, כמו שכתוב גם בתורה, זה יד ה', זה אצבע א-לוהים, כל מיני דברים כאלה, אין לאן לברוח, אז אתה אומר שאין עוד מלבדו, רק לא טוב ומיטיב. וזה מחוסר השתוות הצורה, אבל כבר יש לך השתוות הצורה עימו באחוריים, באחוריים המלאים. זה "אוי ואבוי", אבל בכל זאת אתה קובע שזה מצב טוב בזה שהוא מטרתי. ואז מתוך זה אתה יכול לעבור גם לטוב ומיטיב.

לכן אנחנו אומרים, שני תנאים, "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב". זאת הדבקות השלמה.

תלמיד: כלפי לקבוע שאין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, מה נותנת לי העבודה בעשירייה?

שם אתה קובע את זה. אז איפה אתה רואה את זה, איפה אתה מגלה את זה?

תלמיד: מה זאת אומרת, שם אתה קובע את זה?

רק בתוך החיבור בינינו. לבד בתוך עצמך אתה לא יכול לקבוע שום צורה רוחנית.

תלמיד: אבל כשאני מסתכל על העולם הזה, אני רואה הרבה צרות ואני אומר על הרבה דברים שהוא לא טוב ומיטיב.

אני לא מדבר על העולם, אני מדבר על העשירייה. זה הבדל גדול. אין עולם, אין כלום, ישנה עשירייה, אני בעשירייה חייב לקבוע את זה, נקודה. איזה עולם? אחר כך העולם מצטבר בעשירייה, מצטרף, נכלל.

תלמיד: אז מה זה נותן לי? גם אמרת שמתוך זה שאתה רוצה להצדיק, אתה יכול להתחיל לקבוע שהוא טוב ומיטיב. שאבא הוא מאוד מאוד רע אבל אם אתה רוצה להצדיק אותו, אז אתה יכול להתחיל לקבוע.

כן.

תלמיד: זה גם מאפשר לך לקבוע שהוא טוב ומיטיב?

לפי השתוות עימו. לפי ההשתוות, לפי זה שאתה מזהה בשביל מה ולמה הוא עושה את זה, אתה מצדיק אותו. אתה לא יכול להצדיק אותו אם אתה לא מקבל תמיכה מהאחרים, ערבות מהם. בשביל מה כל הדברים האלה? לעלות בדרגות רוחניות אתה יכול רק על ידי הערבות, רק בתוך עשירייה.

שאלה: מה זה נקרא שאני בתוך העשירייה קובע שאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב?

אני לא יודע איך להגיד. כל התורה מספרת על זה. כל השלבים האלה של עם ישראל והכול. אנחנו אומרים, "התורה מדברת באדם אחד", שהכול נמצא באדם. כל העשירייה נמצאת באדם. שאדם מגלה את עצמו בלבד שהוא עומד מול הבורא.

תלמיד: פשוט עם המושג הזה "בתוך העשירייה" אני לא יודע איך לעבוד איתו. לא יודע איך לעבוד איתו בתוך העשירייה, ששם אני קובע.

צריכים לחזור על מאמרי החברה. יכול להיות שנלמד אותם בצורה אחרת לגמרי.

תלמיד: אז אתה לא מתייחס לשום דבר אחר ששם הבורא?

לא הבנתי.

תלמיד: אותה קביעה של אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב, אם היא לא בתוך היחסים שלך בתוך העשירייה, אתה לא מתייחס לזה?

לא, לא מתייחס.

תלמיד: לא מתייחס. אז כל השאר לא קשור.

לא קשור.

תלמיד: אבל בעשירייה הרבה פעמים אין בעיות.

צריכים לראות. אז למה לא מתגלה "טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו", אם אין בעיות?

תלמיד: לכן אני תקוע ולא מבין מה זה נקרא בתוך העשירייה.

כי אתם לא רוצים להיות יותר קרובים זה לזה, לא מתפללים כדי לגלות את חוסר הקשר. זו בדיוק הצורה הנכונה שלנו, שאנחנו לא נותנים מאמץ לחיבור. מה שאין כן עם העולם, אתה יכול שם להסתובב ולהגיד מה שאתה רוצה, העולם יסבול, מה אכפת לו. גם אתה כלפי העולם תמיד תדע איך לברוח. זה רק בעשירייה, אין ברירה.

שאלה: איך אנחנו צריכים ללמוד? כי מתחילת השיעור נגענו אולי בעשרה נושאים, איך אנחנו מתמקדים בדיוק בנושא של השיעור?

איזה שיעור?

תלמיד: "אין עוד מלבדו" זה הנושא של השיעור. איך אנחנו מתמקדים בדיוק לפי הנושא?

אם אנחנו מתמקדים בעשירייה. אתה מסכים עם זה או לא? אם כן, אז מה אתה שואל?

תלמיד: עם זה אני מסכים, אני פשוט אומר, אנחנו נגענו במקום בנושא של השיעור בעשרה נושאים, אם לא יותר. תפיסת המציאות, התפתחות הרצון.

הכול זה בתוך עשירייה.

תלמיד: לכן אני שואל, איך ללמוד נכון כדי שזה יהיה מועיל?

בתוך העשירייה. לא תשמעו שום דבר אחר.

קריין: קטע מס' 5, מתוך כתבי רב"ש א', מאמר "ענין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח"."

(רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

הבנתם? אתה שמחים?

תלמיד: כן.

תגיד אמת. אתה שמח או לא? למה אתה צריך להיות שמח? תענה לי. אני אומר לך, אתה חייב להיות שמח, להתפוצץ משמחה, מלא ככה, ממש עוד מעט מתפוצץ כמו בלון. למה אתה צריך להיות כזה?

תלמיד: כדי לבנות את הכלי.

לא צריך לבנות שום דבר, אתה כבר מלא.

תלמיד: אבל לא בדעת. באמונה למעלה מהדעת, במדרגה הבאה.

מה אתה צריך?

תלמיד: בדעת אני לא שמח, אני מרגיש רע.

דווקא בגלל שאתה לא מרגיש שמח ולא מרגיש בדעתך שאתה מסודר, אתה יכול למעלה מזה, למרות זאת, להיות מסודר, שמח, מלא, ממש מלא שמחה וכל טוב.

תלמיד: למה?

כי זה מה שהבורא עושה לך, רק אתה לא רוצה להרגיש את זה. תנסה להרגיש עכשיו שאתה נמצא בשלמות, שום דבר לא חסר. אתה והבורא נמצאים בדבקות, כל העולם כולו, הכול יפה וטוב, הבורא ממלא את כל העולם, הכול השכינה הקדושה. ואתה גם יחד עם זה נצחי, שלם, ממש כל העולם ואתה.

תנסה. מה מפריע? מה ההבדל בין מה שאתה מרגיש עכשיו ובין מה שאני אומר שכדאי לך להרגיש? מה ההבדל? רק בהרגשה. כן או לא? מה ההבדל בין שני המצבים האלו?

תלמיד: הרגשה.

הרגשה. אז במקום להרגיש נאחס כזה, למה שלא תהיה במקום זה שמח, מלא, שלם? מה ההבדל? זאת אומרת, אם אתה לא מתחשב בכלים דקבלה שלך הבהמיים האלו, אלא אתה רוצה להיות בכלים דהשפעה. תעשה לבורא טובה, תגיד "אני מרגיש במה שאתה נותן לי אין סוף, לא צריכים שום דבר. אני לא רוצה שום דבר, רק יש לי הרגשה עכשיו שאני מלא, שלם מפני שאתה קיים ואתה מתייחס אלי, וכך אני מרגיש". מה מפריע? תהיה שמח, תהיה מלא, מי מפריע לך בזה חוץ מהאגו שלך, הגאווה שלך?

תלמיד: ואחר כך?

"אחר כך". אם אתה שואל מה יהיה אחר כך, כבר אין.

תלמיד: למה?

כי זו שאלה אגואיסטית, "מה יהיה לי מזה?".

טוב. אני רואה שחסרים כאלה תרגילים.

תלמיד: אני מרגיש שמתחילת השיעור אתה מנסה להעביר אותנו לעיניים פנימיות, להרגיש את השליטה של הרצון לקבל, שכל הזמן שולטת שם התועלת העצמית.

כן.

תלמיד: ואנחנו עוברים לוותר על השליטה הזאת.

זה בדיוק מה שעכשיו עשינו עם החבר.

תלמיד: אני מרגיש את כל המצבים האלה ועכשיו אני נמצא בשיעור ומרגיש את כל השינויים שעוברים, המאור עובד. והנקודה היא, איך אנחנו באמת חוזרים לעבודה בתוך העשירייה. כי אתה כל הזמן מחזיר אותנו לעבודה בעשירייה, ממש להתנתק מ"האני", מ"העצמי", לתוך העשירייה.

אתה לבד בהמה, אתה בעשירייה כבר כלי רוחני. ואין יותר, או אתה או עשירייה. זה סך הכול המעבר בין זה לזה. את העולם אל תקבלו בחשבון, זו אותה עשירייה. יש רק שניים.

תלמיד: איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות בתוך העשירייה? כי אתה אומר, אתם לא רוצים להתחבר.

כל הזמן בכוח להכניס את עצמי בעשירייה. ובעשירייה כשאני מכניס את עצמי, לגרום לזה שאני אראה אותם בצורה של דבקות זה בזה ובבורא.

שאלה: לגבי הרגשת הרע ברצון לקבל. האם הסיבה להרגשת הרע צריכה לבוא גם מהעשירייה? זאת אומרת, אם אני מרגיש רע מדברים שהם לא מתוך העשירייה.

שלא מתוך העשירייה זה בהמה. זה יכול להיות משפחה, ולימוד של חכמת הקבלה, והעבודה שלך ומה שלא יהיה, הדברים הכי גבוהים, אם זה לא בתוך העשירייה זה נקרא "בהמה".

תלמיד: אבל את אותו הדבר שאתה מרגיש לא בתוך העשירייה, אתה מרגיש רע בתוך הרצון לקבל, ואז כחלק מהעבודה בעשירייה אתה מצליח לעשות עבודה שמאפשרת לך לעלות מעל הרגשת הרע.

אז אתה משתמש בעשירייה כדי לברוח מהרע. בסדר, גם זה טוב.

תלמיד: אבל זה לא נקרא בתוך העשירייה. לפי המושג "בתוך העשירייה" זה עדיין לא נקרא בתוך העשירייה.

זה נקרא להשפיע על מנת לקבל.

תלמיד: אז מה זה "בתוך העשירייה" הזה? כל התהליכים שאנחנו מדברים עליהם צריכים לקרות בתוך העשירייה?

בעשירייה יכול להיות רק דבר אחד, שאנחנו מתחברים יחד במרכז העשירייה ושם אנחנו ממש כאיש אחד בלב אחד ועם הבורא, עם הכולל.

תלמיד: אז איפה יש פה הרגשת הרע בתוך העשירייה?

בזה שאנחנו לא מגיעים עדיין לחיבור כזה.

תלמיד: בזה שלא מצליחים לממש את החיבור, זה נקרא רע?

כן. אין יותר מזה. מה אני צריך עוד חוץ מזה? אני לא צריך שום דבר חוץ מחיבור. אין רע אחר בעולם חוץ מחוסר חיבור.

תלמיד: איך אתה מתחיל לסבול מזה שאתה לא מחובר?

מתוך זה שמשכנעים זה את זה בתוך העשירייה שכל הצרות שלנו הן מחוסר חיבור.

תלמיד: אבל גם כשאנחנו מדברים על הצרות שלנו, בדרך כלל זה מצטייר לך כצרות שהן לאו דווקא קורות לך בתוך העשירייה, אלא דברים שקורים לך מסביב.

יכול להיות שמסביב. זה מחייב אותנו כאילו.

תלמיד: אז להתעלם מהן?

הן צריכות רק להראות לנו את חוסר העבודה שלנו. נניח שעכשיו כל העולם בוער לפני התפוצצות של המשבר הפיננסי, של מלחמת עולם שלישית, של אנטישמיות כללית, כל הדברים האלה יחד יצטברו, עם כל האקולוגיה, מכות האקלים וכל הדברים האלה, הכול הולך ומצטבר ומצטבר יחד. הכול מחובר כדי לגלות חוסר חיבור.

תלמיד: אז אנחנו לא צריכים להתעסק בלקבוע שם אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב?

איזה "שם"? אין שם, רק אצלנו.

תלמיד: ברור. אז כשאני רואה נגיד אנטישמיות, הרבה בעיות בעולם, הכול כדי להזכיר לי שאני לא עוסק בחיבור.

כן, חוסר החיבור שלך בעשירייה, זו הסיבה לכל הדברים החיצוניים האלו כסימנים של חוסר חיבור.

תלמיד: וזה צריך להיות בשבילי הרגשת הרע, שאני לא עוסק בחיבור. בתוך זה אני צריך לקבוע שאין עוד מלבדו.

כן, אתה אחראי על העולם.

תלמיד: אז אין עוד מלבדו וטוב ומיטיב זה רק כלפי הבחנה של חיבור בתוך העשירייה?

כן. אתה צריך להגיע למצב שכל העולם מצטבר אליכם, לעשירייה שלך, נכלל בתוך העשירייה, אתה רואה שהם ניזונים בתוך העשירייה, ואתם מסוגלים להיות המעבר ולהזין אותם.

תלמיד: אני רוצה להזמין את החבר אלינו לעשירייה, אצלנו זו רכבת הרים. אתה מוזמן.

הם תמיד אומרים ככה.

תלמיד: אם בעשירייה מתחילים להרגיש אין עוד מלבדו בצורת אחוריים, או נניח כשמשיגים אין עוד מלבדו בצורת אחוריים, מה העשירייה צריכה לעשות כדי להזניק את זה למצב "טוב ומיטיב"? מה פה העבודה?

למה זה לא טוב ומיטיב?

תלמיד: כי כרגע מרגישים אחוריים.

ומה רע בהשגת אחוריים?

תלמיד: כי כך כתוב, זה מה שהבנתי.

מה ההבדל בין אחוריים לפנים?

תלמיד: בהרגשה פנימית, שהבורא נותן.

מה המעבר מאחוריים לפנים? מה חסר לנו כדי להגיע מאחוריים לפנים?

תלמיד: חברים אומרים לי פה השתוות הצורה, מעבר משליטת האגו לשליטת הבורא. ותפילה.

חסדים.

תלמיד: מה זה אומר?

לקבל את האחוריים כפנים.

תלמיד: מראש?

לא מראש. אתה מרגיש רע, ואז אתם מבקשים מהבורא, רק להרגיש שזה לא רע, רק להרגיש שאלה פנים. תשנה אותנו, את התכונות שלנו, שאנחנו נרגיש במקום אחוריים פנים. הרי ההבדל הוא בנו, בכלים שלנו.

זאת אומרת אם אנחנו עכשיו בקבוצה מרגישים אחוריים, זה סימן עוד טיפה להתחבר, עוד דרגה אחת לחיבור, ומרגישים פנים. מה אנחנו צריכים? עוד קצת חסדים וכבר אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים באור העליון, בפנים.

תלמיד: ולבקש מהבורא חסדים עבור העשירייה זה לא אגואיסטי?

לא. למה זה אגואיסטי? חסדים זו תכונת ההשפעה. מאיפה עוד נקבל אותה? דווקא מבקשים. חסדים זו תכונת ההשפעה, אנחנו רוצים להיות בחסדים. אנחנו רוצים להשפיע זה לזה כדי ליצור רשת שנקראת פרצוף, עשירייה, נשמה, שכינה, שדה אשר ברכו ה', כדי ששם הוא יתגלה.

ומגלים אותו. למה מגלים אותו? כי רואים שהוא שמח. כמו שאתה מחזיק תינוק, סליחה שאני כביכול מדבר ככה על הבורא, שאתה מחזיק תינוק על הידיים ונהנה ממנו. לזה אתם רוצים להגיע, לעשות לו נחת רוח. מה בזה אגואיסטי? רק חוסר חסדים יש לכם.

תלמיד: כל זה נבנה על פני הרגשת האחוריים?

בטח.

תלמיד: והרגשת האחוריים לא נעלמת.

לא. דווקא צריך שכל הרע יתגלה.

תלמיד: זה חומר הדלק.

בטח. ואנחנו מבקשים. איך אתה יכול לפנות לבורא אם לא מהרגשת האחוריים? הרגשת האחוריים זו כבר הצלה, כי אז אתה יכול להפעיל את התפילה, לקבל חסדים ויש לך פנים.

שאלה: המצב הזה של אחוריים הוא ללא חסדים, ללא אור חסדים?

אחוריים זה חוסר חסדים. אבל בפנים, כשאתה מקבל חסדים אתה מקדש את הכלים שלך. אני מבין מה אתה שואל, אתה מקדש את הכלים שלך, אז יש לך כלים באור החסדים, ואז אתה יכול להפעיל אותם בלקבל את אור החכמה על מנת להשפיע. זו כבר הכנה לדרגת פנים, אתה מכין את הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע. מכין, ואחר כך אתה כבר ממלא אותם בגילוי הבורא בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז איזה מאור בעצם מחזיק את המצב הזה של אחוריים?

תיקון אחוריים זה חסדים. תמיד תיקון זה חסדים.

תלמיד: אבל הגילוי של האחוריים, לפני התיקון שלו?

גילוי זה רצון לקבל שמתגלה, זה חושך.

תלמיד: כן, אבל אתה כבר יכול לייחד אותו.

לייחד אותו על ידי חסדים. איך עוד? איך אתה יכול לקרב בין אגואיסטים אם לא על ידי חסדים?

תלמיד: איך נזהה את המצב הזה?

בשנאה. שנאה גדולה שמתגלה בין כולם, כמו בתלמידי רבי שמעון.

תלמיד: אני כנראה מפספס משהו.

לאט לאט, תחשבו.

קריין: קטע מספר 6 מתוך מאמרי "שמעתי" של בעל הסולם. "שמעתי" קל"ח "עניין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם".

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים. ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו". ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים. "

(בעל הסולם. שמעתי. קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")

עמדת מקורות: לגבי ההתייחסות לאחוריים, דוגמה שנותנים גם ב"זוהר" בבראשית, 159: "ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההיעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.

וזה שכתוב, וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי שמעון, כלומר שהשראת האחוריים, הקריאה הייתה חזקה כל כך עד שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה."

שאלה: מה זה נקרא לשמח את הבורא? אדם שמגיע לאהבת ה' מתמלא מזה. איפה החלק של לשמח את הבורא? איך זה קורה, מה הוא מרגיש שהבורא שמח מזה?

אתה יכול לשמח את החברים?

תלמיד: כן, את זה אני מבין.

ממש לשמח את העשירייה בצורה אמיתית, גדושה, לא לשמח כי חילקת לכולם סמים.

תלמיד: לא, שמח בשמחתם.

מה זה בשמחתם?

תלמיד: אני שמח מזה שהם מתמלאים או שמח מהחיבור

מהקדושה, מהחיבור.

תלמיד: מהחיבור.

מחיבור סתם? גם גנבים שמחים מהחיבור ביניהם. אתה יודע שביפן יש קבוצות שאצלם חיבור זה חיים או מוות. ממש חיים או מוות, לא סתם מילים יפות.

תלמיד: כן. אני לא מדבר על חיבור כזה, אנחנו מדברים על חיבור מתוך ביטול. מה זה לשמח את הבורא?

אם אתם יכולים לשמח זה את זה עד כדי כך שאתם נעלמים בשמחה המשותפת, בתוך השמחה משותפת הזאת אתם מגלים את הבורא, שהוא נמצא אתכם בשותפות. הוא מחזיק את השותפות, את הערבות, ומשמח אתכם. השמחה באה ממנו, ואתם שמחים כדי לשמח אותו.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מה זה לשמח אותו.

מה?

תלמיד: ממש מרגישים שהבורא שמח מזה?

בטח, הוא מתגלה בכם.

תלמיד: נניח שזה מובן שמתגלה בנו. הוא שמח מזה שהוא מתגלה בנו, המקובל מרגיש שהוא שמח?

הוא מתגלה בשמחה בכם. אתם מרגישים שהוא שמח. יכולים להרגיש הפוך. לפעמים יכולים להרגיש הפוך שהוא לא שמח, מצטער, מתרגז, בכל מיני צורות היחס אליכם. אתה יכול לשאול, "רגע, שמענו שבמקרים של הרגשה שלילית הוא מסתלק, נעלם". לאו דווקא. השאלה בכמה אתה יכול להחזיק את האחוריים שלו.

זה כמו עם אנשים אחרים או אבא ואמא, נניח עם ילד. היחסים יכולים להיות טובים או לא טובים, מתוקנים או לא מתוקנים, אבל בכל זאת הם מבינים זה את זה ודבוקים זה בזה. הכול לפי העניין. אם היחסים הם ענייניים, יכולים להיות לא נעימים, הם נמצאים בינתיים בתהליך התיקון.

זאת אומרת שהבורא נעלם, זה לא אומר שאם רע לי קצת הוא נעלם. לא. אם רע אני צריך להרגיש, ואני צריך להרגיש שמקבל את זה ממנו ממש, אז אני יכול לקבל ממנו כאילו מהפנים. נניח הסתלקות האור מהפרצוף, יש כאלו תהליכים, שמתרחק.

תלמיד: זה בהרגשת הנברא. אבל הבורא באמת שמח מזה, הוא עצמו?

הבורא שמח מכל שוני בגילוי. מכל שוני בגילוי שלו לטובה, לרעה, לכך, לכך. לא חשוב. אם יש שינויים, מההפרש הוא שמח.

שאלה: שני דברים, אחד על הרע ואחד על הטוב. לגבי הרע אני מבין שזו הרגשה אישית. לדוגמה היחסים ביני לבין אבא ז"ל, היו לא טובים, ועכשיו כשקיבלתי את הכלים האלה אני מבין שהיה לי שיעור ואני הצלחתי לשחרר את הרע ולהגיע לידי אהבה. אהבה כזאת שהיום הוא חסר לי, אני מרגיש שאני החמצתי את הגלגול הזה.

בדרך כלל אנשים שמתחילים לתקן את עצמם יש להם הרגשת חרטה על העבר ממש, איך הם התייחסו להורים שלהם, לקרובים שלהם וכן הלאה. אני ממליץ לא להתעמק בזה, לא להתעמק, זה ממש קליפה. אתה צריך רק לקחת מזה סימן לעתיד והכול להפוך לעל מנת להשפיע לעתיד.

תלמיד: הפכתי לאהבה והיום אני מרגיש שאני הרבה יותר אוהב אותם, ממש בהרגשה. מדהים הכלי שלימדת אותנו.

דבר שני, כשאני יושב ומסתכל על השיעור ואני מבין אותו פתאום בהרגשה, אני, מה שהעשירייה קוראת "אתה ממש בוער". אני הולך הביתה, אני לא יכול לישון, לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני מדבר, אני רוצה סדנה איתם, אני אומר להם "שאני יכול להביא את חיפה לתל אביב". זו הכוונה כשאתה אומר, הרגשת ה' יתברך?

כן. אתה צריך את כל הרצונות שלך, כל הפעולות האלה, כל הנטיות שאתה עכשיו מרגיש, להביא לחברה. אפילו כלפי אבא שלך שאתה מצטער או מתחרט על משהו, תביא אותם היום לחברה. בהשפעה טובה לחברה, בזה אתה מכסה את הכול, דווקא בצורה כזאת, תצליח.

שאלה: אנחנו מרגישים שאנחנו מוקפים בכל מיני בעיות, בהרגשת רע כמו שאמרת. וברגע הזה אנחנו יכולים כמובן להתמוסס בחברים, בעשירייה ולהרגיש טוב. אבל ברגע שאתה מרגיש את עצמך באמת טוב וכשהכול אולי כבר מסתדר אז אתה מרגיש שאין לך בעצם כוחות לפנות לבורא באותו העומק כמו שקרה לפני כן כשהיו בעיות. איך לעורר אותו מצב של קשר עם הבורא בלי ההרגשה של הרע?

אתם צריכים יחד לדבר עד כמה חסר חיבור, עד כמה חסר כוח השפעה ואהבה. עד כמה חסרה נוכחות הבורא בצורה גלויה ביניכם, שזה אהבה וחיבור, אבל שהיא כבר מגיעה בצורת האור וממלא אתכם בקשר, שאתם ממש באור הזה, באהבה הזאת מחברים את כל המציאות אליכם. תשתוקקו לזה.

שאלה: לגבי הקטע שקראנו. נניח ואנחנו יכולים באמת לבנות איזו דבקות בינינו. מה זה אומר שמצד העליון אני נמצא במצב השלמות, זו השגה שלנו, זה הרגשות שלנו שאנחנו יכולים להסתכל על המצב שלנו מנקודת המבט של העליון?

אני מפחד לדבר על זה כי אתם תתבלבלו בין כל המצבים ואז לא תוכלו נכון להתייחס אליהם. בכל זאת, אפילו שנמצאים מצד העליון בשלמות הוא דורש מאיתנו שאנחנו נשיג את השלמות הזאת. כמו אמא שמסתכלת על התינוק, הוא לא מושלם בעיניה? מושלם ביותר, אבל מצד שני היא לא צריכה לדאוג שהוא יגדל יותר? צריכה.

שאלה: איך להתייחס לזה שמצד אחד אין עוד מלבדו, ומצד שני הכול תלוי בנו?

זה שתי קמות. אין עוד מלבדו זו קומה עליונה יותר, אבל הכול תלוי בנו. מה זה הכול תלוי בנו? לגלות ש"אין עוד מלבדו".

שאלה: אם תכונת ההשפעה הפוכה לרצון לקבל אז איך אפשר לעבוד בשמחה, זה נראה כאילו עונש?

בלקבל על מנת להשפיע. רצון לקבל יכול להיות כרצון לקבל, אבל עם כוונה הוא יכול להיות כמשפיע ואז אני נמצא בשמחה. הכול תלוי ביחס. לילדים שלי אני נותן? נותן. אני נהנה שאני נותן? נהנה. אם לא הייתי נהנה מנתינה לילדים, הייתי נותן להם או לא?

שאלה: כנראה שלא.

כנראה שלא, זאת אומרת הכול תלוי במה? אם אני נהנה או לא. עכשיו השאלה, ממה אני נהנה מקבלה או מנתינה, יש הבדל.

שאלה: מאיפה מוצאים את הכוח להחזיק במצב של גמר תיקון, שכאילו אנחנו מתוקנים? כל הזמן לראות את המצב של גמר תיקון מעל כל ההפרעות, מאיפה לוקחים כוח לזה?

אני הייתי אומר שמאין ברירה, אחרת אנחנו נהיה כל הזמן שקועים בצרות, במרה שחורה. כל פעם, בכל רגע ורגע עולים בנו כל מיני בעיות, צרות, כלים שבורים, אנחנו צריכים לקחת אותם ולהתחיל לעבד אותם. אני צריך לסחוב את עצמי עם הכלים השבורים האלה לעשירייה, לקבל דרכם את המאור המחזיר למוטב, איזו התעוררות, חשיבות, ולהתחיל לעבוד איתם. כמו שאני סוחב את עצמי לשיעור. כך זה העבודה, אלו החיים.

מאיפה אני לוקח? אני לוקח מהשיעור, אני לוקח מהעשירייה, מהכלי העולמי. בסופו של דבר אני לוקח את זה מהבורא, הוא המקור. אני לוקח את הכוח ועובד איתו. וכל יום ויום, בכל רגע ורגע אני חייב לפנות לאותו מקור הכוח, והוא שמח שאני עושה את זה ואני צריך כמה שיותר לפנות אליו, "תן לי כוח". כך אני מתחיל יותר ויותר להכיר אותו והוא יותר ויותר נקשר אלי.

אם אני לא אבקש ממנו כל הזמן אז איך אני אהיה קשור אליו? איך אני אחייב אותו להיות קשור אלי? אנחנו רואים אפילו בחיים האלו, אם יש איזה נודניק שכל הזמן דורש ורוצה ומדבר ועושה, בסופו של דבר הוא מחייב אותך ליצור עימו קשר. כך אנחנו צריכים לעשות. אנחנו רואים את זה גם בעולם הזה.

שאלה: במקסיקו יש הרבה אמונות לגבי כל מיני כוחות, באיזו צורה משפיעה המציאות שלנו לגבי אין עוד מלבדו, האם יש איזה תיקון ספציפי שצריך להיות ביחס שלנו לזה?

תיקון ספציפי זה רק בחברה, אין יותר, לא לברוח לשום צורה אחרת. אתם חייבים להביא את הכול לתוך העשירייה ושם לפנות לחיבור ביניכם ולפתור שם את כל הבעיות. אין אחרת שום דבר. אתם שומעים כל מיני חדשות בעולם, כל מיני בעיות בכל מיני משפחות ביניכם וכן הלאה, הכול להביא לתוך העשירייה ועל ידי חיבור ביניכם שם לפתור את הבעיות, עד שהן נעלמות ובמקומן באות אחרות.

ואז אתם כבר תבינו את הקשר בין איך שקורות בעיות במשפחות, אצל ילדים בבתי ספר, בעולם ובכל מיני מצבים, תתחילו להשיג קשר בין מה שקורה אם מה שאתם מתקנים בעשירייה, ותבינו למה אנחנו כל הזמן כותבים כך, שהכול נפתר בתוך חיבור בישראל, בתוך חיבור בין אלה בעשירייה, בין אלו שמשתוקקים לישר א-ל ואיך זה קורה? אתם תיראו את זה ממש בחוש, בעיניים, שקורות פה ושם ופה ושם בעיות ואתם מתרשמים מהבעיות האלה החיצוניות, מביאים אותן לחברה משתדלים להתקשר בצורה מלאכותית כאילו שזה משחק, משתדלים להתקשר על פני הבעיות האלה, "אנחנו רוצים שהן ייעלמו, אנחנו מתחברים לשם זה בעשירייה", ותיראו שזה יעלם. לשום צורה אחרת, לשום סיבה אחרת לא היו קיימות, מתעוררות כל הבעיות האלו, אלא אם כן לחייב אתכם להתחבר יותר בעשירייה.

תלמיד: אז לא באמת אכפת לי מהבעיות בעולם, אכפת לי מהחיבור בעשירייה.

לא. אכפת לי מהבעיות בעולם כי על ידי זה אני יכול לתקן את החיבור שלי בעשירייה ובזה לסלק את הבעיות בעולם.

תלמיד: חשוב לי שהבעיות בעולם יפתרו, יש לי דאגה כזאת?

כן.

תלמיד: למה?

כי זו סיבה, על ידי זה הבורא עושה. וכמה שיש בעיות יותר גלובליות וכלליות זה סימן שאני יותר ויותר נמצא בחוסר תיקון בחברה.

תלמיד: זה המדד בשבילי להבין איפה אני.

כן.

תלמיד: אבל מעבר לזה, שיהיה מה שיהיה.

לא "שיהיה" אלא בשביל מה זה התעורר?

תלמיד כדי שאני אתחבר בעשירייה כדי לפתח חיבור, שנשפיע נחת רוח לבורא.

ומאיפה אתה יודע שעשית את זה?

תלמיד: שהבעיות נפתרו בחוץ?

כן בטח.

תלמיד: אני צריך לצפות?

בטח.

תלמיד: וזה סימן שאני התחברתי?

כן, ודאי, עד שיהיה תיקון בכל העולם, עד ש"חי זאב עם כבש". אתה צריך להתחבר כך בחברה, עד שחי זאב עם כבש, בכולם בכולם.

קריין: מתוך "מאור ושמש".

"ידוע שהעיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין, ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."

(מאור ושמש, פרשת דברים)

כן. זה חייב להיפסק ממש. כל העולם יהיה השכינה הקדושה. על ידי מה? מה יש בהם? חוץ מהעשירייה כל היתר זה בדרגות פחות ופחות רוחניות עד שיהיה חי, צומח, דומם, ככה זה.

שאלה: אני בא לתקן את העולם?

אתה בא לתקן את העולם.

תלמיד: אבל הבעיה בעולם?

הבעיה בעולם. בשבילך זו בעיה בעולם. העולם זה האינדיקציה, המדד של הקלקול שלך, והקלקול שלך זה כלפי העשירייה, שזה הקלקול שלך וכלפי הבורא.

תלמיד: ומה זה עולם מתוקן שהם חיים בטוב ושלווה?

שכולם נמצאים בדבקות עם הבורא, בעקבותיך.

תלמיד: ודבקות עם הבורא מחייבת עולם שחי בשלווה וכולם מחובקים ושמחים?

הבורא מתגלה בכל המציאות לכל אחד ואחד בצורה שלמה. על זה לדבר? מה זה נקרא תיקון?

תלמיד: אנחנו מסבירים שאם אני לומד את חכמת הקבלה אז אני מבין את החוקיות בטבע ורואה איך הבורא מוביל הכול לשלמות.

כן, אתה תופס את כל המציאות בכלל כתמונה אחת.

תלמיד: אז זה בדיוק כמו בסיפור של בעל הסולם על הילד שמחטט עם הסיכה בעין והאבא שלו נותן לו מכה. אני מבין שזאת מכה אבל אני מבין שהיא באה לטובה. ועכשיו הסברת לחבר, ש"לא, אני ממש רואה איך כל המציאות משתנה ונהיית טובה", כאילו נעלמות המכות.

ודאי נעלמות. מה זה גמר התיקון? חי זאב עם כבש. למה צריכים להישאר דברים לא נעימים? איך יכול להיות אם כל הכלים מסודרים?

אנחנו ישראל, ישראל ישר א-ל, ראש הפרצוף של הנשמה הכללית של אדם הראשון. לאדם הראשון לא היה ראש, היה חי, היה בהמה, היה מלאך. מלאך זה דרגת חי, חי אין לו ראש. אז עכשיו קורה שעל ידי בירורים הראש מתחיל לגדול, דרגת שורש, א', ב', ג', ד', הראש גדל. הראש זה אנחנו, מי שמשתוקק לגילוי הבורא, לחיבור.

מה קורה הלאה? על ידי הראש הזה מתקיים הגוף, כי בלי ראש הוא לא היה יכול לקום לתחייה. הראש שהיה קודם, היה לו ראש דחסדים בלבד, שזה דרגת חי, שרצה להיות עם ראש של דרגת החכמה, דרגת המדבר עם אור החכמה, נשבר. זה כמו שבשבירת עולם הניקודים, היו מתקיימים באור החסדים בקטנות, ובגדלות נשברו.

כולם שומעים? מה התיקון? לאסוף אותם בחזרה שיהיה להם ראש ושיהיה להם גוף. זה סך הכול תיקון העולם, תיקון המציאות. וכולם יהיו מחוברים בחיבור יפה, טוב, באור החסדים, ויתמלאו באור החכמה השלם. זה נקרא גמר התיקון.

שאלה: נניח שמקובל כבר נמצא בהשגה ובא עכשיו איזה בלון תבערה מעזה, הוא מבין שזה בא כדי לעורר אותנו לתיקון או שהוא מדרגת התיקון שלו רואה שבכלל העיפו לנו פרחים על הבלון? הוא רואה את המציאות כבר שלמה, מתוקנת?

למה? לא. איזו מציאות מתוקנת עם הם מפעילים בלונים, פצצות?

תלמיד אז המקובל, מה הוא רואה?

הוא רואה קלקול, כי עדיין אין תיקון כללי, אין תיקון שלם. איך אתם מדמיינים את זה, אני לא יודע. ואני מספר לכם על רב"ש, על בעל הסולם. המקובל רואה שתי קומות, חוץ מזה שהוא רואה את הכול וממש רואה את גמר התיקון, הוא רואה איך זה מתקבל בכל באי העולם ומה עוד חסר להם ומצטער מזה. רב"ש היה מאוד מצטער.

שאלה: חשבנו שתפיסת המציאות רק משתנה, רק איך שאני רואה את הדברים. הדברים נשארים כמו שהם, ימותו עוד אנשים, יסבלו וכולי, זה בקומה אחת, ובקומה שנייה המקובל רואה שמשתנה היחס שלו כלפי המצב, לא שהמצב עצמו משתנה.

עוד נגיע לזה.

(סוף השיעור)