שיעור ערב 05.08.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק י"א, דף קע"ט, הסתכלות פנימית

קריין: שלום, אנחנו לומדים מספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף קע"ט 179, פרק י"א הסתכלות פנימית.

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף קע"ט 179, פרק י"א.

פרק י"א

מבאר פרצוף הג' דא"ק הנקרא ס"ג דא"ק שהוא בקומת בינה, ובו ב' ענינים:

אות א'

הזדככות המסך דבחי"ג לבחי"ב.

אין הזדככות במסך דראש, אלא במסך דטבור

"ואחר שנשלם פרצוף ע"ב דא"ק הנ"ל, נמצא ג"כ, אשר אור העליון המתלבש בו, וחזר דאו"מ וזיכך העביות שבו, ע"ד הנ"ל אצל פרצוף גלגלתא דא"ק (עיי"ש בפרק י' אות ד'). והיינו העביות דמסך שבמלכות דמלכות שלו, שהיא מלכות דגוף דע"ב, המכונה טבור כנ"ל, כי במלכות דראש המכונה פה, אינו נוהג הזדככות בשום פרצוף, להיותה משמשת ממטה למעלה, ואין האור מוגבל כלל בתוכה, ולפיכך אינו מזכך אותה, וזכור זה."

אות ב'

יציאת רת"ס דפרצוף ס"ג דא"ק

"ואחר שנזדככה המלכות דע"ב, המכונה טבור, מכל העביות שבה, דהיינו מעביות דבחי"ג, עד שנעשית זכה כשורש, נבחנת שהמלכות עלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש ע"ב דא"ק, שהפה הזה, הוא השורש והמאציל לע"ס דגוף דע"ב דא"ק, כנ"ל. וכיון שעלתה לפה, חזר השורש והשפיע לה העביות כבתחילה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת (כנ"ל פ"י אות ט'), ונמצא שחזרה המלכות ונתעבתה שמה בעביות דבחי"ב, שאנו מכנים התעבות זו, בשם ירידה למקומה כבתחילה, דהיינו בחזה, בסמוך לטבור דע"ב דא"ק, שמשם באה (כנ"ל פ"י אות י'), ושוב נעשה שם זווג דהכאה, ויצאו ע"ס דראש בשיעור קומת בינה, כי האו"ח דבחי"ב אינו מגיע יותר מזה. ומשם ולמטה נתפשטו ע"ס דתוך, וע"ס דסוף (כנ"ל פ"י אות ט' י'). ופרצוף זה, נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, משום שאין לו אלא קומת בינה. ועד"ז, יצאו שאר פרצופי א"ק."

שאלה: כתוב "וכיון שעלתה לפה, חזר השורש והשפיע לה העביות כבתחילה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת,". מה זה אומר שהעביות חוזרת זכה יותר?

זה בדיוק כך, כאן זה הזדככות הפרצוף. הזדככות המסך לאצילות פרצוף הבא.

שאלה: אבל מה זה אומר שעכשיו "העביות נאבדת ואינה חוזרת"?

עביות נאבדת שהיתה מחוברת במסך, והמסך היה עובד עם העביות הזאת. עכשיו הוא לא עובד יותר עם עביות דבחינה ג', העביות הזאת מזדככת והמסך הולך לעבוד עם עביות דבחינה ב'.

שאלה: מה זה אומר שהיא מזדככת?

המסך שעובד עם העביות מזדך, זה נקרא שעביות מזדככת. האמת אתה צודק, עביות לא מזדככת, כך אנחנו קוראים. צודק, שאלה נכונה. שואלים על זה. בעל הסולם גם מסביר על כך באיזה מקום.

פרק י"ב

מבאר פרצוף ד' וה' דא"ק הנקראים מ"ה וב"ן דא"ק, ובו ד' ענינים:

אות א'

מציאת מ"ה ב"ן דא"ק

"ואחר שנשלם פרצוף ס"ג, חזר שוב האור המקיף וזיכך העביות דבחי"ב לבחי"א והאור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בו והוציא עשר ספירות בקומת ז"א, הנקרא פרצוף מ"ה דא"ק, ונתפשט לראש תוך סוף. ופרצוף זה נקרא עולם הנקודים. וגם בו היתה הזדככות המסך כבפרצופין הקודמים דא"ק, אלא שכאן נבחנת,ההזדככות לבחינת שבירת הכלים, משום שהיתה מעורבת בן עביות דבחי"ד, כמ"ש במקומו (כמ"ש הרב בחלק ד' אות ל"ו) ונשארה בו עביות דשורש. והנה אור העליון שאינו פוסק מלהאיר הכה בעביות דשורש ההיא ויצאו עשר ספירות בקומת מלכות, הנבחנות לפרצוף ב"ן דא"ק. והוא הנקרא עולם אצילות ובי"ע כמ"ש במקומו."

שאלה: לא מובן מה בעל הסולם אומר, שמ"ה זה פרצוף הנקודים וב"ן זה פרצוף האצילות?

כן.

תלמיד: ובי"ע, איך? מדברים על למעלה מטבור.

גלגלתא ע"ב ס"ג, יש מ"ה עליון וב"ן העליון כי תוצאות מגלגלתא ע"ב ס"ג למעלה מטבור, אבל מגלגלתא ע"ב ס"ג למטה מטבור וההמשך של כל ההשתלשלות זה מ"ה שזה עולם הנקודים ובקטנות ובגדלות ובשבירה ובהכל, ואחר כך בא עולם האצילות שנקרא ב"ן.

תלמיד: אז בעל הסולם מספר עכשיו על מ"ה למטה מטבור?

כן, וגם ב"ן למטה מטבור, עולם האצילות גם למטה מטבור. קטנות עולם הנקודים הוא מטבור לפרסא, ועולם האצילות הוא כולו מטבור עד הפרסא.

אות ב'

עביות נקראת הבל. וה' בחינות שבה,

נקראות מצח, עין, אזן, חוטם, פה

"והנה נתבאר היטב ענין יציאת ה"פ א"ק זה מזה, הנק' גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן. ותדע שה' בחינות מסכים האלו, נקראים ה' הבלים, כי עביות שבמסך מכונה בשם הבל. באופן, שפרצוף גלגלתא דא"ק יצא מהבל הפה, שהוא בחי"ד. ופרצוף ע"ב דא"ק יצא מהבל החוטם, שהוא בחי"ג. ופרצוף מ"ה דא"ק יצא מהבל העינים, שהוא בחי"א. ופרצוף ב"ן דא"ק יצא מהבל המצח שהוא בחינת כתר, דהיינו שורש העביות."

הוא מסדר לנו, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. או גלגלתא, ע"ב, ס"ג, עולם הנקודים ועולם האצילות, מאיפה הם יוצאים? מראש אחד, הראש הכללי. מפה יוצא לנו גלגלתא, בחוטם יוצא לנו הע"ב, מאוזן יוצא לנו ס"ג, ומעיניים יוצא לנו עולם הנקודים, וממצח יוצא לנו עולם האצילות. פשוט מאוד. אין יותר מזה.

סך הכול כאנחנו מסתכלים על כל הבריאה היא מאוד קומפקטית. יש הרבה שינויים שם ופרטים, אבל סך הכול, אם זה מתחבר זה מתחבר לה-ו-י-ה אחד.

שאלה: מה זה "הבל"? למה הוא אומר פה "הבל"?

הבל זה אור חוזר. "הבל הבלים, הכול הבל. ".

שאלה: מה זה אומר?

שהכול נבנה בזכות ההבל, אור חוזר.

שאלה: כל פרצוף ופרצוף יוצא בזכות האור חוזר שהוא מחזיר?

ודאי. אחרת לא היה פרצוף. יש לך צמצום, מסך ואור חוזר. במידה שיש אור חוזר, הוא מזדהה עם הבורא ובונה את הפרצוף. לכן זה הבל. הוא מזכיר את קוהלת. "הבל הבלים, הכול הבל.".

תלמיד: כן, אבל התרגום הוא לגמרי משהו אחר.

אני לא מבין בתרגומים. אני יודע על מה מדובר, שהכול זה אור חוזר.

שאלה: למה הוא כותב מצח ולא גלגלתא?

כי צמצום ב' זה "מצח". כך אנחנו קוראים. גולגולת זה צמצום א'. עביות דשורש זה גולגולת, ועביות שורש בצמצום ב', זה נקרא "מצח".

שאלה: נראה שהוא קורא פה בשמות קצת שונים למ"ה וב"ן, כי אני רגיל שעולם הנקודים הוא "מ"ה בדרך כלל, לא?

עולם הנקודים הוא מ"ה.

שאלה: הוא לא ב"ן?

איך עולם הנקודים יכול להיות ב"ן?

שאלה: עולם האצילות לוקח חלקים, נוקבאות מעולם הנקודים, לא?

על איזה רשימות יצא עולם הנקודים?

תלמיד: ב'/א'.

אז מה זה א'? מ"ה. שורש זה ב"ן. לכן עולם האצילות זה ב"ן ועולם הנקודים הוא מ"ה.

אות ג'

בעביות דבחי"א, והשורש, דא"ק , נתחברה הבחי"ד,

וע"כ היה בהם זווג דהכאה

"ואין להקשות, הרי הבל העינים, שהוא בחי"א, עביותו קלושה ואינו מספיק לזווג דהכאה (כמ"ש הרב בחלק ג' אות פ'), ומכ"ש הבל היוצא מן המצח, שהיא עביות דשורש, שאינו מספיק לזווג דהכאה. והענין הוא, כי מטרם שנעשה הזווג על הבל העינים נתתקן שם דבר חדש, המכונה צמצום ב', שה"ס עלית בחי"ד לבינה, ומשום זה נתעבו על ידה בחי"א ובחינת השורש, עד שהיו מספיקות לזווג דהכאה, כמ"ש במקומו. ומה שעולם הנקודים שיצא מעינים נקרא ס"ג, ועולם האצילות נקרא מ"ה החדש שיצא מן המצח," ולא ב"ן מה שקודם דיברנו. "הוא משום שיש שם ב' קומות, זכר ונקבה, כי בעולם הנקודים נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"ב שנתחברה עם הרשימו דעביות מבחי"א, ויצאה עליהן קומת ס"ג המכונה זכר. וכן בעולם אצילות נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"א שנתחברה עם העביות דבחינת שורש. ומהתחברותן יחד יצא עליהן קומת מ"ה, המכונה זכר, כמ"ש במקומו. אבל מבחינת הרשימו דעביות, שהיא קומת הנקבה, לא היתה אלא קומת ב"ן. וע"כ נקרא מ"ה הזה, מ"ה החדש, לאפוקי מן קומת מ"ה שבנקודים, שהוא מ"ה הישן והקודם למ"ה הזה."

נקרא יחד.

אות ג'

"בעביות דבחי"א, והשורש, דא"ק, נתחברה"

"נתחברה הבחי"ד,

וע"כ היה בהם זווג דהכאה"

זאת אומרת, עביות דבחינה א' ובחינת שורש היא עביות קטנה, שזיווג דהכאה לא יכול להיות שם. זה רצון קטן. אבל כשמתחברים עם בחינה ד' דעביות, אז כבר יכולים להיות בזיווג דהכאה. "ואין להקשות, הרי הבל העינים," אור חוזר שעולה מהעיניים "שהוא בחי"א, ואין להקשות, הרי הבל העינים, שהוא בחי"א, עביותו קלושה" קטנה "ואינו מספיק לזווג דהכאה (כמ"ש הרב בחלק ג' אות פ')," לא יכול להעלות אור חוזר גדול שילביש את האור ישר, ויקבל אותו בעל מנת להשפיע. "ומכ"ש הבל היוצא מן המצח, שהיא עביות דשורש, שאינו מספיק לזווג דהכאה. והענין הוא, כי מטרם שנעשה הזווג על הבל העינים נתתקן שם דבר חדש, המכונה צמצום ב', שה"ס עלית בחי"ד לבינה, ומשום זה נתעבו על ידה בחי"א ובחינת השורש, עד שהיו מספיקות לזווג דהכאה, כמ"ש במקומו". זאת אומרת, מה קרה? הייתה שם התכללות עם בחינה ד', ואז נעשו ראויים לזיווג דהכאה. נעשה להם רצון גדול. "ומה שעולם הנקודים שיצא מעינים נקרא ס"ג, ועולם האצילות נקרא מ"ה החדש שיצא מן המצח, הוא משום שיש שם ב' קומות, זכר ונקבה, כי בעולם הנקודים נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"ב שנתחברה עם הרשימו דעביות מבחי"א, ויצאה עליהן קומת ס"ג המכונה זכר. וכן בעולם אצילות נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"א שנתחברה עם העביות דבחינת שורש. ומהתחברותן יחד יצא עליהן קומת מ"ה, המכונה זכר, כמ"ש במקומו. אבל מבחינת הרשימו דעביות," זה רק ברשימו דהתלבשות, כי תמיד יש לנו רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות, זוג רשימות. אז רשימו דהתלבשות יותר גדול, כי הוא בא מהפרצוף הקודם, ורשימו דעביות זה מהפרצוף הנוכחי, הוא יותר קטן. נגיד, כמו בע"ב ד'/ג'. בס"ג ג'/ב'. גם כאן אותו דבר. ב'/א' וא' שורש.

"אבל מבחינת הרשימו דעביות שהיא קומת הנקבה, לא היתה אלא קומת ב"ן." עביות דשורש. "וע"כ נקרא מ"ה הזה, מ"ה החדש, לאפוקי" זאת אומרת להבדיל "מן קומת מ"ה שבנקודים, שהוא מ"ה הישן והקודם למ"ה הזה."

זאת אומרת, שכאן יש לנו עניין שמקבלים בחשבון עביות דקומת זכר ולא דקומת נקבה. תכף אנחנו עוד נדבר על זה. בעל הסולם גם כן ישאל בשאלות ותשובות. אני מבין שיש כאן קצת איזה חוסר יסוד, חוסר הבנה. נקרא.

אות ד'

מ"ה וב"ן פנימיים וחיצוניים דא"ק

"אמנם אלו ב' קומות מ"ה וב"ן שיצאו בנקודים ובעולם אצילות," למה יצאו כך? כי צריכים, יש ריבוי רשימות, קודם כל, נגיד ב'/ א' וד'/ג'. או אחר כך א' שורש וד'/ג'. "כבר אינן נחשבות למ"ה וב"ן דא"ק גופיה," עצמו "אלא לבחינת חיצוניות דמ"ה וב"ן דא"ק." זאת אומרת, זה דברים נוספים. "והוא משום שנתקנו בצמצום ב', וא"ק כולו הוא צמצום א'. אלא שב' קומות מ"ה וב"ן אלו נכללו בפנימיות א"ק, מטעם שעברו דרכו, ונקבעו בו, כי אין העדר ברוחני. ומ"ה ב"ן אלו שנכללו בא"ק נקראים מ"ה וב"ן דא"ק, או מ"ה וב"ן הפנימיים דא"ק, שעליהם מלביש עולם הנקודים ועולם האצילות."

זאת אומרת, יש כאן עניין שלמטה מטבור, אפילו הקומות האלה מ"ה וב"ן, שלא כל כך שייכות, אפשר להגיד, לפרצוף א"ק עצמו, אבל בכל זאת, זו תוספת גדולה למ"ה וב"ן דא"ק, לנה"י דא"ק. מפני ששם בכלל, לפי הצמצום א', אין, אי אפשר מ"ה לקבל. ולכן, כל התוספות האלו דצמצום ב' שם מביאים תוספת טובה, מה שנקרא.

פרק י"ג

מבאר התלבשות הפרצופין זה בזה, ועוד,

אות א'

ההפרש בין ה' קומות זו למטה מזו,

לבין ה' קומות זו למעלה מזו

"עתה תבין היטב, ההפרש בין הע"ס כח"ב ז"א מלכות, העומדות זו למעלה מזו, ובין ה' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, העומדים זה למטה מזה. כי הע"ס כח"ב ז"א ומלכות, יצאו ונאצלו בעת עלית המלכות למאציל," מטבור לפה, שמלכות עולה בהזדככות הפרצוף. "הנוהג בכל פרצוף ופרצוף מה' הפרצופין (כנ"ל פ"י אות ה'), כי ללידת פרצוף, מחוייב המסך והמלכות שבפרצוף הקודם, לעלות לפה דראש אשר שם, כדי לקבל עביות חדשה בצורה חדשה, אשר אז נעשה זווג חדש לפרצוף החדש. משא"כ הע"ס כח"ב זו"ן, שהן יוצאות בשעת הזיכוך של המלכות (כנ"ל פ"ו אות ה'), שאינן מקבלות עביות חדשה, אלא להיפך, שעולות ומזדככות בכל פעם יותר, והזדככות פירושה עליה, א"כ נאצלת בחי"ג למעלה מבחי"ד, ובחי"ב למעלה מבחי"ג."

תלמיד: בעל הסולם אומר, "שאינן מקבלות עביות חדשה, אלא להיפך, שעולות ומזדככות בכל פעם יותר".

יותר קל לצייר מאשר להסביר במילים (ראו שרטוט מס' 1). יש לנו פרצוף גלגלתא, יש כאן זיווג דהכאה בראש, ואחר כך מתפשט עד הטבור ולמטה מטבור ריק. אחר כך יש ביטוש פנים ומקיף ומזדכך. הפרצופים שיורדים, או הקומות שיורדות מזיווג דהכאה בפה, הן יורדות 1, 2, 3, 4, 5 קומות. ירדו קומה אחרי קומה.

כשהתחילו להזדכך יוצאות קומות, 1, 2, 3, 4, 5. קודם קומה 5 מזדככת, אחר כך 4, 3, 2, 1. כשיש כניסת הקומות, קודם קומה ראשונה נכנסת, ואז 2, 3, 4, 5, כך הן נכנסות. כשהן יוצאות, קודם יוצאת 5, אחר כך 4, 3, 2, 1. זה מה שהוא רוצה להגיד, סך הכול.

שרטוט מס' 1

תלמיד: אבל הוא אומר שבעליה אין פרצופים.

יש פרצופים. עוד מעט נלמד, עוד יש לנו חלק ד', שם אתה תראה, ועוד איזה פרצופים.

תלמיד: אתה לימדת אותנו שבעלייה יש פרצופים, אבל פה הוא כותב בדיוק ההפך.

מה כתוב בדיוק ההפך?

תלמיד: בוא נקרא את זה.

"משא"כ הע"ס כח"ב זו"ן, שהן יוצאות בשעת הזיכוך של המלכות (כנ"ל פ"ו אות ה'), שאינן מקבלות עביות חדשה," נפטרות מהעביות, "אלא להיפך, שעולות ומזדככות בכל פעם יותר, והזדככות פירושה עליה, א"כ נאצלת בחי"ג למעלה מבחי"ד, ובחי"ב למעלה מבחי"ג".

תלמיד: כשהזדככות אין לה עביות אז אין פרצוף, כך אני מבין מה שהוא כותב.

אז אתה מבין לא נכון ולא רוצה לשמוע מה שאני אומר. יש לך זיווג דהכאה ויש לך פרצופים והפרצופים האלה נקראים "פרצופי נקודות". הם פרצופים ועוד איך. המסך היה נגיד בקומה 4 ומזדכך ל-3, אז כל ההבדל בין 4 ל-3 זה עביות, על העביות הזאת יש כאן זיווג דהכאה ויש התפשטות האור ופרצוף, והפרצופים האלו הם ה' פרצופי דנקודות, ככה זה (ראו שרטוט מס' 2).

ובפרצופי הנקודות, זה מה שבעל הסולם רוצה להגיד, בפרצופי הנקודות הקומות יוצאות 5, 4, 3, 2, 1 ולא 1, 2, 3, 4, 5. כי נפטר קודם כל מהעביות הכי גדולה בטבור ואחר כך פחות ופחות.

שרטוט מס' 2

תלמיד: בעל הסולם כותב בהתחלה שנכנס האור ויוצא לפה, ואז בפה הוא מקבל עביות חדשה. רק כשהוא מגיע לפה הוא מקבל עביות חדשה.

בפה הוא מקבל עביות חדשה בכלל לפרצוף הבא. אבל כאן בדרך הוא נפטר מהעביות.

תלמיד: כך אני הבנתי, שאין לו עביות.

הוא קיבל בפנים, איך זה שאין לו עביות? כשהוא עומד בטבור יש לו עביות?

תלמיד: כן, אבל אין עביות חדשה.

מה זה חדשה? על חדשה אני לא מדבר. הוא מדבר על הסתלקות הקומות. איפה כתוב חדשה? הוא מדבר על קומות בזמן ההסתלקות.

"ההפרש בין ה' קומות זו למטה מזו, לבין ה' קומות זו למעלה מזו" קומות זה ראש, תוך, סוף. הכול יש בפרצופים האלו.

אות ב'

פה דראש התחתון מוכרח לצאת במקום החזה דעליון

"מה שאין כן באצילות הפרצופין, למשל, כשיוצא פרצוף ע"ב מפרצוף הגלגלתא, הרי המלכות דגוף דגלגלתא, מחויבת להתעלות למקום הפה דראש בגלגלתא, אשר שמה מקבלת עביות דבחי"ג מחדש (כנ"ל פ"י אות ח' ט'), אשר קניית העביות, פירושה, שחוזר למקומו לטבור דפרצוף גלגלתא כבתחילה, כמ"ש שם, שהזווג החדש דהכאה בבחי"ג, נעשה בהכרח במקום הטבור (המכונה עתה חזה כמ"ש לפנינו) דפרצוף הגלגלתא. הרי לעיניך, אשר המלכות דראש של פרצוף ע"ב, הוא במקום הטבור דפרצוף גלגלתא שלפי"ז נמצא תמיד, אשר מלכות דגוף דפרצוף העליון, נעשית למלכות של הראש לפרצוף התחתון ממנו, דהיינו, שטבור דעליון נעשה פה דראש התחתון."

אתה חייב לקרוא שוב.

אות ב'

"פה דראש התחתון מוכרח לצאת במקום החזה דעליון"

זה ברור, את זה למדנו תמיד, שפה דע"ב נמצא בחזה דגלגלתא, נכון.

"מה שאין כן באצילות הפרצופין, למשל, כשיוצא פרצוף ע"ב מפרצוף הגלגלתא, הרי המלכות דגוף דגלגלתא, מחויבת להתעלות למקום הפה דראש בגלגלתא, אשר שמה מקבלת עביות דבחי"ג מחדש (כנ"ל פ"י אות ח' ט'), אשר קניית העביות, פירושה, שחוזר למקומו לטבור דפרצוף גלגלתא כבתחילה, כמ"ש שם, שהזווג החדש דהכאה בבחי"ג, נעשה בהכרח במקום הטבור (המכונה עתה חזה כמ"ש לפנינו) דפרצוף הגלגלתא." המכונה עתה חזה. "הרי לעיניך, אשר המלכות דראש של פרצוף ע"ב, הוא במקום הטבור דפרצוף גלגלתא שלפי"ז נמצא תמיד, אשר מלכות דגוף דפרצוף העליון, נעשית למלכות של הראש לפרצוף התחתון ממנו, דהיינו, שטבור דעליון נעשה פה דראש התחתון."

מאיפה יוצא הפרצוף הבא?

תלמיד: מאיפה מתחיל להזדכך? מהטבור.

מהטבור. אז מה הבעיה? יש עניין מאיפה שיוצא ויש עניין אחר, זו הקומה איך שמתלבשים זה על זה. זה ההבדל.

תלמיד: אז למה הוא כותב בכותרת פה דראש התחתון?

יוצא במקום חזה דעליון.

תלמיד: צריך לכתוב במקום הטבור דעליון.

איפה?

תלמיד: פה דראש התחתון.

כן, מוכרח לצאת חזה דעליון. זה ההבדל מאיפה שהוא יצא ומאיפה שהוא מתלבש. הוולד נולד מהרחם, יוצא לנו במקום הזווג למטה, זה שני שליש תתאי"ן דתפארת. אחר כך מעלים אותו לחזה ומשם הוא יונק. אז יש עניין של יציאה ללידה, יש עניין של יניקה, ואיפה שמחזיקים אותו, "בין שדי ילין" מה שנקרא.

אות ג'

ה"פ מוכרחים לצאת זה למטה מזה

"באופן, שפי הטבור דגלגלתא, נעשה לפה דראש ע"ב, ופי הטבור דע"ב נעשה לפה דראש הס"ג, ופי הטבור דס"ג, נעשה לפה דראש המ"ה. ופי הטבור דמ"ה, נעשה לפה דראש הב"ן. הרי, שה' הפרצופין, מחויבים לצאת זה למטה מזה, בהיפך מהע"ס הפרטיות שבכל פרצוף, היוצאות זו למעלה מזו."

זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על התפשטות הפרצופים או על הזדככות הפרצופים זה הפוך, ולכן כך זה יוצא.

שאלה: בהזדככות, מתי שקומה חמש מזדככת, לאיפה נעלם הכוח של קומה חמש?

הכול הולך למקיפים.

תלמיד: אני מתכוון נגיד בכניסה של האורות, זה מתווסף, וקומה חמש נמצאת בקומה אחת, נכון?

1, 2, 3, 4, 5.

תלמיד: חמש נמצאת באחת.

נגיד שכך.

תלמיד: ומתי שמזדככת קומה חמש, היא חייבת להיעלם קודם כל באחת?

לא. הכול יוצא למקיף.

תלמיד: בסדר. אבל לאיפה נעלמת הבחינה?

כל האורות וכל הכלים או שהם נמצאים במקיפים או שנמצאים ביושר.

תלמיד: זה ברור. מתי שנעלמת קומה לפי הבנתי, היא חייבת להיעלם קודם כל בקומה העליונה ולא במקום של עצמה. הטבור נמצא בחזה כביכול, בגלל שנעלמת קומה שם.

גם כך אפשר להגיד, אני מבין אותך. אז לא לאן שהקומה נעלמת, אלא איך שהן עוברות אחת אחרי השניה.

תלמיד: מה הגדרה לפרצוף ומה ההבדל המהותי בין הפרצופים?

פרצוף זה נקרא מבנה, רצון לקבל עם המסך, שמסודר בראש תוך סוף. זה נקרא "פרצוף". ההבדל בין הפרצופים הוא בדרגת העביות, בדרגת המסך ואור חוזר.

שאלה: למה הזדככות הפרצוף היא עליה?

הזדככות הפרצוף זה נקרא הזדככות המסך. ובהזדככות המסך נעלם הרצון לקבל הקשור למסך, שלא יכול יותר להיות קשור למסך ואז יוצא שאי אפשר יותר להשתמש בעביות הפרצוף. הפרצוף מה שנקרא מזדכך, המסך מזדכך.

שאלה: אם הבל זה אור חוזר, האם יש הבדל בכל זאת כשפעם בעל הסולם כותב הבל ופעם אור חוזר?

בדרך כלל בפרצופים של אדם קדמון זה אור חוזר. ובפרצופים יותר קטנים של עולם האצילות, שם משתמשים יותר בהבל. או בהבל משתמשים יותר בפרצופי אדם הראשון, פרצופי אדם. אבל זה באמת לא חשוב. יש הרבה שמות שהם בעצם כולם מכוונים לאיזו תופעה אחת.

אות ד'

כל פרצוף יוצא ממלכות דמלכות דעליון

"ומכאן יוצא לנו הכלל, אשר כל פרצוף נאצל מכח מלכות דמלכות שבעליון. כי נתבאר, אשר המלכות דגוף שבפרצוף עליון, המכונה טבור דעליון, הוא המאציל של הפרצוף השני אליה, כי למשל, על ידי עלית טבור דפרצוף גלגלתא, אל הפה דראש הגלגלתא, נמצא שמקבל שמה עביות דבחינה ג' שעל זווגו נאצל ויוצא פרצוף השני, שנקרא ע"ב כנ"ל. והנה הטבור הזה דגלגלתא, הוא מלכות דמלכות דגלגלתא, כי הפה" דראש שלו, "הוא מלכות והטבור הוא מלכות דמלכות כנ"ל, הרי, שהמלכות דמלכות דעליון," טבור דעליון "הוא השורש והמאציל של התחתון הימנו."

פה דראש דעליון זה נקרא מלכות דעליון? פה דראש דגלגלתא זה נקרא מלכות דגלגלתא?

יש לנו ראש של הפרצוף (ראו שרטוט מס' 3), והפה שלו. פה זה מלכות דראש?

תלמיד: כן.

כן. והטבור? אנחנו אומרים שטבור זה מלכות דמלכות. אז מפה דראש יוצא הפרצוף עצמו, וממלכות דמלכות דפרצוף יוצא הפרצוף הבא, שהוא מזדכך ומוליד.

אות ה'

סדר הלבשת ה"פ א"ק זה על זה

"ועם זה תבין ג"כ סדר ההלבשה, שבה' פרצופין דא"ק. כי פה דראש הפרצוף ע"ב, עומד במקום הטבור דפרצוף גלגלתא, כנ"ל (באות ג') ונמשך ממטה למעלה, עד פה דראש דגלגלתא, כי שם נחשב לתכלית קומתו של ע"ס דראש הע"ב, מחמת הטבור דגלגלתא שעלה לשם, וקיבל העביות לצורך הזווג שלו כנ"ל (באות ב'), וע"כ אנו אומרים שע"ס דראש ע"ב, עומדות ומלבישות את הע"ס דתוך דגלגלתא, דהיינו מפה עד הטבור, כמבואר. באופן, שראש הפרצוף דגלגלתא, נשאר מגולה בלי התלבשות."

כן. כי פרצוף ע"ב יוצא מהמסך שירד לטבור דגלגלתא והזדכך, זאת אומרת כל אותו אזור של התוך דגלגלתא הוא מקור לפרצוף הע"ב.

קצת שונה, קצת מבלבל אותנו כי אנחנו רגילים בצורה כזאת ציורית, שטבור חזה פה, פה חזה טבור, וככה זה. וגם בעל הסולם כותב כך ב"ספר האילן", אבל בכל זאת צריכים לדעת שהפרצוף הבא נולד מכל התוך של העליון.

תלמיד: איפה נמצאות עשר ספירות דראש דע"ב בשרטוט?

אם זה גלגלתא, מתחת לפה דגלגלתא יעמדו עשר ספירות דראש דע"ב (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: זה מתחת לפה דגלגלתא?

ודאי שמתחת לפה דגלגלתא. ראש דגלגלתא ע"ב לא משיג.

תלמיד: אז מתחילים מפה דגלגלתא.

עד החזה. יותר נכון מחזה עד הפה תגיד, ראש תמיד מציינים ממטה למעלה.

תלמיד: ואיפה התוך וסוף שלו?

תוך וסוף שלו הם מחזה עד טבור (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: הוא כאילו מתלבש על הגלגלתא?

כן, יש ראש, תוך וסוף (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

קריין: אות ו'.

אות ו'

הטעם שאין התלבשות בראש

"ועד"ז ג"כ ע"ס דראש דפרצוף ס"ג, מלבישות לע"ס דתוך (דגלגלתא.) וכן ע"ס דראש הפרצוף מ"ה, מלבישות לע"ס דתוך הפרצוף ס"ג, וכו' עד"ז, דהיינו ג"כ מטעם הנ"ל, אצל הלבשת ע"ב לפרצוף גלגלתא, כי טעם אחד לכולן, שהרי כולן יוצאות בכח עלית טבור דעליון לפה דעליון, וע"כ מקום עמידת ע"ס דראש התחתון, במקום ע"ס דתוך דעליון, דהיינו מפה עד הטבור. ומפה ולמעלה דכל עליון, נשאר תמיד מגולה, בלי שום התלבשות."

שם התחתון לא משיג, בראש דעליון אף פעם לא משיגים, אלה המחשבות שלו. אתה יכול ללמוד מהפעולות המגולות שזה מפה למטה, אבל מפה למעלה את המחשבות שלו אתה אף פעם לא יודע למה הוא מחליט כך. מה שהוא החליט אתה רואה מהפעולות, אבל למה הוא החליט אנחנו לא משיגים.

פרק י"ד

מבאר כי ב' צמצומים היו בעולמות.

אות א'

הסיום שנעשה במקום בינה נקרא פרסא

"עתה נבאר הע"ס הנקראות ה' עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. וכאן צריכים לדעת ב' צמצומים שנעשו בעולמות. כי תחילה נעשה צמצום רק בכלי מלכות, שלא תקבל לתוכה אוך א"ס. וט' ספירות ראשונות היו נקיות מכל מסך וצמצום, כמ"ש בחלק א'. ומבחינה זו יצאו ג' פרצופין ראשונים בעולם א"ק, המכונים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כמו שנתבארו לעיל בפרק י"ב. ואחר זה בפרצוף נקודות דס"ג הזה דא"ק, נעשה צמצום ב', אשר מלכות המסיימת את קו אור א"ס, שהיתה עומדת בנקודה דעולם הזה, עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, וסיימה שם את קו האור הא"ס, וחצי ת"ת ונהי"מ שמחזה ולמטה של הפרצוף נשארו ריקנים בלי אור. וכמו שנעשה סיום חדש על אור הקו בכללות במקום החזה של פרצוף נקודות דס"ג דא"ק, מחמת עלית המלכות לבינה דגוף הנקרא תפארת, כן נעשה בפרטות בע"ס של כל מדרגה ומדרגה, שמלכות של אותה מדרגה עלתה לבינה של אותה מדרגה, וסיימה שם את המדרגה, ובינה ותו"מ של אותה המדרגה יצאו לחוץ מן המדרגה, ונפלו למדרגה שמתחתיה. וסיום חדש הזה שנעשה בצמצום ב' במקום בינה או בתפארת, נקרא פרסא."

שאלה: אמרת שאנחנו לא משיגים את הראש רק את הפעולות, יש משפט שאומר "ממעשיך הכרנוך".

כן. בדיוק.

תלמיד: אז אנחנו כן מכירים בסוף?

לא.

תלמיד: אז מה זה אומר "הכרנוך"?

"הכרנוך" זה להכיר, לא להבין. זה בכל זאת לא להבין. שילד מכיר את אמא הוא אומר "אוי אמא תתרגז עלי, היא תעשה כך או כך", אבל את המחשבות לא. מחשבות אנחנו אף פעם לא יכולים להכיר מפרצוף יותר עליון, אנחנו מתלבשים רק על הגוף שלו. אז איך להשיג יותר?

תלמיד: אם מתלבשים על הגוף, מה משיגים מזה?

פעולות. עד כמה שמתלבשים, לפי מידת ההתלבשות, לפי מידת ההשגה בפעולות שלו, זה נקרא שמתלבשים על הגוף, לפי זה אנחנו משיגים את העליון.

תלמיד: איך גדל פרצוף או איך גדל אדם, איך הוא מתקדם מבחינת חכמה, תפיסה, השגה?

לפי כמה שהוא מקבל מהעליון. וכמה פעולות שיש בעליון, מתוך זה יש לו השגה בעליון, לא יותר מזה, ראש אף פעם לא משיגים.

תלמיד: כלומר משיגים יותר מספר של פעולות?

כן. אבל מהפעולות האלה אנחנו מתחכמים, אנחנו בונים ראש לעצמנו. אנחנו בונים ראש לעצמנו מזה שאנחנו מתבטלים לעליון, אז ההשגה שלנו היא בביטול, בזה שאני מוכן לקיים מה שיש בגופו דעליון, ולפי זה אני בונה את הראש כדי לקיים מה שבגופו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

אות ב'

הפרסא הכוללת מפסקת בין אצילות לבי"ע

"ונדבר מבחינת פרסא הכוללת. אשר מלכות המסיימת שעמדה בנקודה דעולם הזה עלתה למקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק וסיימה שם את אור הקו. והסיום הזה שנעשה במקום החזה, נקרא פרסא הכוללת. ובפרסא זו ולמעלה, יצא עולם האצילות. ומפרסא זו ולמטה דהיינו במקום שנתרוקן מאור הקו של הא"ס, יצאו, בסוד אור של תולדה, ג' עולמות בריאה יצירה עשיה. באופן זה, שבמקום חצי ת"ת, יצא עולם הבריאה, ובמקום נצח הוד יסוד יצא עולם היצירה ובמקום מלכות יצא עולם העשיה. ואחר תקונים מיוחדים, מקבל עולם הבריאה על ידי מסך דבחי"ב מישסו"ת דאצילות. ועולם היצירה מקבל על ידי מסך דבחי"א מז"א דאצילות. ועולם העשיה, מקבל על ידי מסך דשורש העביות, ממלכות דאצילות."

ואז הם יכולים לעלות לעולם האצילות ולהתלבש על ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות דאצילות. ובהתאם לזה ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות דאצילות עולים עוד יותר למעלה.

אות ג'

אבי"ע הם ד' קומות חו"ב תו"מ

"ולפיכך נבחנים ה' העולמות בשם כח"ב תו"מ. כי עולם א"ק יש לו קומת כתר, דהיינו ע"ס דפרצוף גלגלתא דא"ק. כי כל עולם, נחשב שיעור קומתו על פרצוף הראשון שבו, כמו שיעור קומה שבספירות, שנחשב על ספירה עליונה שבו. ועולם האצילות יש לו קומת חכמה, דהיינו בע"ס דפרצוף א"א דאצילות הנחשב לפרצוף הא', כי עתיק הוא מרומם מאצילות. ועולם הבריאה יש לו קומת בינה, דהיינו ישסו"ת. ועולם היצירה קומת ז"א, ועולם העשיה קומת מלכות."

(סוף השיעור)