שיעור בוקר 24.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות,

עמ' 771, אותיות י'-ט"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמוד 771, אות י'.

אות י'

"וז"ש בזוהר (בראשית דף ל"א ע"ב. בזוהר ע"פ הסולם, בראשית א', אות שמ"ח. בחילופי גרסאות) על הכתוב: "ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור", - יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעולם הבא".

פירוש, כי מעשה בראשית, בצביונם נבראו, ובכל קומתם נבראו, כמ"ש חז"ל. דהיינו, בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור, שנברא ביום א', יצא בכל שלימותו, הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות "יהי אור".

אלא, כדי להכין מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לצדיקים, לעתיד לבא, כדברי חז"ל. ע"כ אמרו בלשונם הצח: "יהי אור לעולם הזה". אמנם, לא נשאר כן, אלא: "ויהי אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצות לשמה, זוכים בו, רק לעתיד לבא, שפירושו, בזמן העתיד לבא, אחר גמר הזדככות גופם, בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול ההוא, גם בעולם הזה, כמ"ש חז"ל: "עולמך תראה בחייך"."

שאלה: מה זה העולם הזה?

העולם הזה הוא כנראה מה שאנחנו משיגים עכשיו, והעולם הבא זה מה שנשיג אחרי זה. יכול להיות שמדובר על מחר או בעוד אלף שנה או במצב אחר. עוד לא השגנו, לכן אנחנו לא יכולים להבדיל בדיוק בין העולם הזה לעולם הבא.

שאלה: מה זה "עוסקים בתורה"? הוא כותב שיעסוק אדם בתורה, יש לו עסק בתורה, למה הוא לא כותב "ילמד"? מה זה "יעסוק"?

כי לעסוק בתורה לא מדובר רק על לימוד, אלא מדובר גם על זה שאדם מבצע משהו בעולם הזה, בזמנים מיוחדים שתלויים בו, שתלויים בעונות השנה, וכולי.

תלמיד: אנחנו אומרים הרבה פעמים שבתורה יש את האור, את הכוח לתקן. מה זה בא להגיד לנו שעלינו לעסוק בזה?

לעסוק בזה זה באמת לגלות את המאור שבתורה שהוא המחזיר למוטב, המתקן את הכול.

שאלה: הוא כותב פה "עולמך תראה בחייך", מה האדם יראה?

אני לא יודע.

תלמיד: מה זה עולמך, עולמו?

אני לא יודע. אם תגלו, אז תראו.

אות י"א

"אמנם, אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב".

הרי שהמציאו לנו ענין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות, הנ"ל. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כח, להחזירו למוטב, ולהביאהו לעסק התורה והמצות לשמה. שהרי, לא הזכירו כאן סיגופים, אלא רק שהעסק, בתורה ומצות בלבד, מספיק לו, אותו המאור, המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ומצות, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא "לשמה"."

בעל הסולם נותן כאן הגדרה, באיזו כוונה, באיזו גישה עלינו לגשת לתורה, ואיך לעסוק בה כדי לזכות לעולם הבא מה שנקרא.

שאלה: מה מיוחד באור המחזיר למוטב שהוא הקלה בעבודה שלנו? למה יותר קל היום מאשר פעם?

כנראה שיש הבדל בזמנים, לא כל הזמנים שווים.

תלמיד: זה ברור שהזמנים שונים, אבל הוא כותב שהיום העבודה בתורה היא הרבה יותר קלה, היא אפילו הרבה יותר מהירה.

"הקלו עלינו" הוא כותב. כן.

תלמיד: אז מה מיוחד באור המחזיר למוטב שהוא נותן לנו להיכנס עמוק יותר פנימה?

כנראה שהוא יותר מתאם עם הכלים שלנו שמתגלים כנגדו. לכן האור והכלי המקולקל, יש ביניהם קשר הדוק יותר, וההרגשה של מי שנמצא בתוך הקשר הזה, של האדם, היא מאוד ברורה לאדם, שזה מה שהוא חייב לתקן.

תלמיד: האם נכון להגיד שכל אחד לומד בכלים שלו?

כל אחד לומד בכלים שלו, וכל אחד לומד עד כמה הוא שונה מהבורא. לכן כאן זה העניין, שאנחנו יכולים אולי לטעות, כלומר גם אם אנחנו מתקרבים לבורא, זה ייראה לנו כריחוק, ונצטרך לעבוד על זה עוד יותר מאשר קודם. אבל זה מגיע אחר כך ומלמד אותנו.

תלמיד: אתה אומר לנו כל הזמן, כל יום, חיבור. כשאנחנו מחברים בעשירייה את כל הכלים של כל החברים, איך זה נותן לנו למשוך את המאור יותר טוב, יותר התקרבות לבורא? מה מיוחד בחיבור הזה של הכלים, כשכל אחד הוא במיוחדות שלו?

בחיבור של הכלים, המיוחד הוא שאנחנו יכולים לחבר את הכלים ולחבר את האורות שהיו קודם בכלים שונים, ומזה נעשה אור אחד גדול יותר וכלי גדול יותר, שבהם אנחנו יכולים יותר מהר, יותר בקצב, לגלות מה עוד חסר לנו כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: הכלי המשותף שאנחנו בונים, האם הוא בהרגשה של יותר קרבה, יותר אהבה, יותר חשיבות?

כן.

שאלה: הוא כותב פה שכיום לא צריכים סיגופים כי המאור שבתורה מחזירו למוטב. למה האדם צריך למנוע את עצמו מתענוג, לעשות כוונה, האם לא מספיק הלימוד ומשיכת המאור?

כדי שזה לא יבלבל אותו. אם חוץ מייסורים, הפרעות, הוא יתחיל להרגיש גם תענוגים, אז הוא לא ידע מאיפה זה מגיע אליו. לכן אנחנו צריכים לבצע צמצום, שאני לא מקבל לעצמי שום דבר, ואז כל דבר שבא אליי אני בודק אותו, ובצורה כזאת שזה לא לעצמי, אז אני יכול לקבל אותו ועל ידו לתקן את עצמי.

תלמיד: אז העיסוק בתורה זה לא רק לשבת וללמוד, אלא לממש, כלומר כל העבודה בינינו היא העיסוק בתורה ולא רק הלימוד.

כן, רק כך.

שאלה: צמצום וכל הוויתורים שאדם עושה בחיים שלו בדור הזה כדי ללמוד את הקבלה, האם הם לא בבחינת סיגופים של הדור הזה?

סיגופים הם משהו שהכלי מרגיש בצורה פנימית. לכן קשה להגדיר מה הם סיגופים, כי אצל מישהו זה יראה אחרת. לכן אנחנו לא כל כך מגדירים את כל השמות האלה, לא נותנים להם מקום ברור.

תלמיד: חכמי התלמוד הקלו עלינו את דרכי התורה יותר מחכמי המשנה והמציאו לנו שיטה במקום הסיגופים. אם סיגופים הם דבר פנימי, אז במה הם הקלו עלינו את הדרך?

הם נתנו לנו כמה אמצעים, שאם אנחנו משתמשים בהם, אז אנחנו לא צריכים להגיע לסיגופים.

תלמיד: הם דיברו על סיגופים קיצוניים, כלומר בתנאים של לישון על הארץ לשתות קצת וכולי.

בסדר, אולי בשבילם זה לא היה כל כך קשה.

תלמיד: בדור שלנו, אין לנו אולי סיגופים כאלה, אבל יש לנו תנאים אחרים.

כן.

תלמיד: איך עובדים איתם? כי עדיין אדם צריך לעשות וויתורים בשביל ללמוד.

אנחנו עושים את זה בעיקר בזמן, במקום. אנחנו מבטלים את הרצון שלנו ליהנות בזמן היפה, זאת אומרת ביום ובלילה, ומגיעים לכל מיני מצבים שקשורים יותר ללימוד.

תלמיד: אם עבור הדורות הקודמים אלו לא היו באמת סיגופים, אלו לא היו תנאים כאלה קשים, אז מה ההקלה שיש לדור שלנו, איזו הקלה יש לנו?

הכול ברור יותר מהספרים שלנו, ואנחנו כן יכולים להתקדם בלי הקדם של סיגופים. אצלם הסיגופים היו כך שהם בכוונה הכניסו את עצמם לחיים שהיו מלאים סיגופים, כדי על ידי הסיגופים ההם להגיע להערכה של כל ניצוץ אור שיכולים לקבל.

תלמיד: ולפני שהמציאו לנו את העניין החדש הזה של המאור שבתורה, מה היה קודם, האם לא הייתה עבודה עם המאור?

לא. זה היה כאילו מלכתחילה.

תלמיד: מה מיוחד בעבודה עם האור?

שאני לא רוצה את האור כטוב, אלא אני רוצה להתקשר אליו לפי דרישת התורה. אני מקבל את האור רק בתנאי שאני יכול בזה לקדש את הכלים שלי.

שאלה: שמענו הרבה מאוד פעמים ממך וגם נכתב באות קנ"ה, שיש סגולה נפלאה לעין ארוך לעוסקים בלימוד חכמת הקבלה. כשאנחנו מדברים על סגולה, אנחנו מסבירים שזה כוח שהוא מעבר לרצון האגואיסטי, שזו אחת הסיבות שהמאור המחזיר למוטב משנה את האדם בלי שהאדם מבין איך זה קורה, והוא משפיע על החלק הפנימי, על הנקודה שבלב. הרבה פעמים אנחנו אומרים שזה ממש לב השיטה של חכמת הקבלה. אם זה רק בדור שלנו, אז מה היה התיקון בדור הקודם? האם לא היה המאור המחזיר למוטב?

היה המאור המחזיר למוטב, כל התיקונים האלה גם היו קיימים, רק בדרגות אחרות. אצלנו החושך הוא חושך ממש, הרבה יותר ממה שהיה להם. בלבולים, הרגשת הריחוק, הכול היה, אבל בצורה הרבה יותר קלה, על פני עביות יותר קלה.

תלמיד: כלומר השינוי בעביות מחייב צורת עבודה אחרת, שכבר לא מתאימה לצורת עבודה של סיגופים או דברים שהיו לפני כן.

כן.

תלמיד: האם אז אנשים היו מסגפים את עצמם וכתוצאה מזה היו מקבלים מאור המחזיר למוטב, או מה בדיוק היה קורה?

כנראה שהסכימו וקיבלו על עצמם סיגופים יותר גדולים, יותר ברורים, והם הסכימו לזה כי הבינו שאת זה הם צריכים כדי לנצח את היצר הרע שלהם.

תלמיד: משלב מסוים, כשהעביות הלכה וגדלה, האם המקובלים עשו תיקון כללי מעכשיו ואילך?

כן, כתוב כך. באמת משלב מסוים בהתגלות העביות האור כבר לא יכול לעבוד עימו, אלא הוא מיועד יותר לעבודה במדרגות.

תלמיד: בעניין המאור המחזיר למוטב, ברור שהוא קיים בספר ה"זוהר" וב"תלמוד עשר הספירות" עם פירוש בעל הסולם. כשאנחנו עוסקים במאור המחזיר למוטב, האם אנחנו חייבים שיהיו מחוברים שם הרב"ש או בעל הסולם?

מה זה מחוברים?

תלמיד: סדר המדרגות לא משתנה, לכן אנחנו תמיד צריכים את בעל הסולם או את הרב"ש כמקשרים.

כן.

תלמיד: ואת הרב כמקשר אותנו לרב"ש ולבעל הסולם.

אני יכול להיות שלא מופיע שם.

תלמיד: הסדר הזה תמיד חייב להישמר.

כן.

תלמיד: תיאורטית, אם היינו קוראים זוהר בלי פירוש הסולם, אז זה לא היה משפיע עלינו, כי אין שם את החיבור של בעל סולם.

נכון.

שאלה: האם בדור הבא השיטה, הדרך תהיה קלה יותר מהדור שלנו?

אני לא חושב. התנאי הזה של לעבוד על הסולם כנגד האור שיכול להשפיע ולכוון אותך, התנאי הזה לא ישתנה.

תלמיד: כלומר הייתה הקלה וזהו, מעכשיו זאת השיטה עד גמר התיקון.

אני גם לא חושב שהייתה הקלה. אלא פשוט היה זמן אחר, תנאים אחרים. הם לא השתמשו באור התורה כדי להעלות את עצמם, אלא למדו וכך התקדמו ככל האפשר. ואנחנו כבר נמצאים במאור המחזיר למוטב.

תלמיד: בדורות הבאים, ככל שיותר ויותר אנשים יצטרפו לשיטה, האם הם יעברו את אותו הסדר כמו שאנחנו עכשיו ברגע הזה לומדים?

כן.

שאלה: המערכת הזאת של תורה ומצוות, איך אדם מזהה אותה?

הוא רואה שיש בינו לבורא סולם מדרגות, לעלות בסולם הזה אין לו כוח, הוא מחפש איפה למצוא אותו, וכך מגיע לגילוי הכוח שיעזור לו בהשתוות הצורה עם הבורא.

תלמיד: האם המערכת הזאת נפתחת לאדם שהבורא הזמין אותו לקבוצה, או שהיא פתוחה לכל אדם?

היא לא פתוחה לכל אדם, זה אישית כלפי כל אחד.

תלמיד: האם תורה ומצוות זו מערכת שהותקנה לדורות האחרונים או היא הותקנה מראשית הבריאה?

היא הותקנה מראשית הבריאה.

תלמיד: האם זה בעיקר לדורות האחרונים?

זה מתגלה כל פעם בצורה כזאת שזה יהיה מתאים לאותו הדור.

שאלה: שמעתי אתמול שתענוגים לעצמי אני בכל מקרה צריך לצמצם. אז מה ההבדל בין זה לבין סיגופים? אם אני צריך לצמצם את התענוג לעצמי, האם זה לא סיגופים?

לא, אלו לא סיגופים כשאתה מצמצם תענוג.

תלמיד: מה ההבדל?

סיגופים אלו דברים שמהם אתה ממש סובל. זה לא שאם חסר לך ממתק, אז אתה מחליף אותו באחר.

תלמיד: כל תענוג שאני מצמצם זה סבל.

זה לא כך. תראה כמה תחליפי ממתקים שיהיו בלי סוכר אנחנו מייצרים, רק שיתנו את הרגשת הסוכר. תיכנס לחנויות כאלה ותראה. או לחם שאין בו כל מיני מרכיבים שגורמים למחלות. אנחנו מבינים את זה והולכים על זה.

שאלה: מה משתנה מדור לדור?

מדור לדור משתנה הרצון לקבל שבתוך אותו הדור, ובהתאם לזה ההשפעה עליו מהבורא.

תלמיד: האם שינוי הרצון לקבל הוא שקובע את שיטת התיקון לאותו דור?

שינוי הרצון לקבל הוא שקובע, ודאי.

תלמיד: כלומר זה שהייתה תקופה של סיגופים, זה בגלל שזה מה שהרצון לקבל היה צריך כדי להגיע לקשר עם הבורא, זה היה מספיק לו.

כן.

תלמיד: האם עכשיו בשביל להגיע לקשר הוא חייב את המאור מחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: השינוי הזה, זה שינוי שקרה בתוך הרצון לקבל הכללי, או זה תיקון שמקובלים עשו?

בדרך כלל אלו תיקונים של מקובלים.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעשות עוד תיקון כדי להקל הלאה לדורות הבאים או שאנחנו כבר בסוף?

אנחנו יכולים להקל על הדורות הבאים, יש להם עוד מה לעשות.

תלמיד: מה בדיוק קורה בזה שמקלים על הדורות הבאים?

מקלים על הדורות הבאים בזה שאנחנו מבטלים את המחיצות, מקרבים את הכלים לאורות.

תלמיד: האם העבודה נעשית קלה יותר או עדיין האדם יצטרך לתת אותה יגיעה?

יחסית זה אותו דבר.

תלמיד: גם אנחנו בדורנו עושים יגיעה, זה לא נהיה פתאום יותר קל.

נכון. אבל בכל זאת, ככל שיש נפילת הדורות, כך יש יותר קושי בלחבר את הכלים ולשייך אותם כל פעם לאור יותר גדול.

תלמיד: מה נעשה יותר קל מדור לדור? אם המקובלים עושים תיקון, אז במה בדיוק לדור נהיה יותר קל?

אם לדורות הקודמים היה עליהם לעשות תיקון על עביות יותר פשוטה, אז אצלנו על עביות יותר מורכבת, וצריכים להיכנס ללימוד ואפילו ללימוד קודם לפני הלימוד, וזה ההבדל בין הדורות.

תלמיד: אז במה נהיה יותר קל לדור?

לא הייתי אומר שיותר קל, לכל דור יש הפרעות משלו המתאימות לאותו הדור, אבל בכל זאת זה קצת אחרת.

תלמיד: יוצא שסאת היגיעה עדיין חייבת להיות.

כן, על זה אין ויתור.

תלמיד: זה רק מותאם לדור בהתאם לרצון לקבל שלו.

כן.

שאלה: האם צריך הכנה כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: איפה המאור פוגש את הרצון? האם המאור יכול סתם לעבוד?

לא, המאור לא יכול סתם לעבוד, והרצון גם לא יכול סתם לעבוד. הם פועלים במערכת שקושרת אותם, שמיים וארץ שמתקשרים.

תלמיד: מה המתאם?

המאור מלמעלה צריך שיהיה מתאים לו הרצון מלמטה, הרצון הזה אומנם לא רוצה לקבל את המאור, אבל יש ביניהם רשת התקשרות שנקראת סולם.

שאלה: אנחנו רואים שיותר אנשים צריכים לבוא ולעבור את התיקון הזה, גם לפי כמות. כשהגענו בשנות ה-90 מיד נכנסנו ללימוד יום יום, היה ברור שצריכים ללמוד כל יום בשעות הלילה. היום אנחנו רואים שאנשים לא באים ללמוד בשעות כאלה ובצורה כזו. האם הצורה הזאת יכולה להשתנות, לא המצבים עצמם שצריכים לעבור, אלא הצורה? כי עובדתית זה מה שקורה.

אני האמת לא כל כך רואה שינוי. בני אדם היו מגיעים מכל מיני מקומות למקום אחד, שם היה יושב חכם שהיה מלמד אותם חכמת הקבלה. כל דור ודורשיו וכך גם אנחנו.

תלמיד: אנחנו זה ברור, אבל עובדתית כל אלו שבאו ב-15, 20 שנים האחרונות לא נכנסים ללימוד הזה, מעטים מאוד. כל מי שיושב כאן הוא כבר יושב מעל 15, 20 שנה, החדשים שבאים, אני אפילו לא יכול לומר איזה אחוז מגיע. לכן אני שואל מה יהיה הלאה, כי המצב לא משתפר, לצורה כזו אנשים לא באים. יכול להיות שבאמת יקרה משהו בעוד שנה ופתאום כולם יתיישבו.

אני לא יודע.

תלמיד: אתה לא רואה שום שינוי.

אני לא רואה, אני יודע שזה מה שאני צריך לעשות.

תלמיד: אתה כן, אני שואל על מה שיהיה, או שנראה מה יהיה.

אין לי מה לראות, מה שלא יהיה אני אצטרך להיות באותה הדרך.

תלמיד: הדרך לא תשנה ולא משנה כמה אנשים הבורא שולח.

לא. היחס בין הרצון לקבל למאור המחזיר למוטב שיתאים ביניהם, אלו יהיו אותן הפעולות.

תלמיד: יצטרכו לבוא לחכם, לשבת מול אדם אחד ולקרוא טקסטים.

זה לא אחד מול אחד, אלא אלף מול אחד, אבל בעצם כן.

תלמיד: וזה שאנשים מצביעים ברגלים ולא באים, זה לא מעניין אותנו. אנחנו צריכים להמשיך בדרך שלנו.

אנחנו בשלנו, אין לנו מה לעשות יותר. אני חושב שאנחנו צריכים לגלות עוד ועוד כלי עזר לתפיסה בחכמת הקבלה, לגלות עוד אפשרויות למי שנכנס בה. אבל בעצם הם גילו את הכול, אני לא רואה משהו חדש. לא יכול להגיע אלינו מכשיר מהשמיים שייתן לכל אדם ידיעות ברורות בלי מאמץ והתקשרות מיוחדת, זה לא יכול להיות.

תלמיד: אתה למדת עם רב"ש תע"ס, ואתה רואה שאנחנו לא מסוגלים, אתה גם לא נותן לנו ללמוד כי אתה אומר שאנחנו לא מסוגלים אפילו חצי שעה ללמוד. ופעם בדור שלך כן היו יושבים ולומדים זוהר, תע"ס.

כן.

תלמיד: לכן אני אומר שבכל זאת יש שינוי. אתם גם למדתם יותר שעות, אנחנו לומדים פחות שעות.

מה לעשות, כן.

תלמיד: וזה לא ישתנה?

אני לא חושב שזה ישתנה לטובת הלימוד, זה ישתנה לטובת האנשים.

תלמיד: מה זאת אומרת?

יהיה להם יותר קל.

שאלה: במה יותר קל?

בכך שנעשה להם מתקני עזר למיניהם, שיסבירו להם ויילוו אותם בכל מקום, בכל דבר. אם יש לי שאלה, אז אני מיד יכול למצוא תשובה. יהיו כאלה הרבה אמצעי עזר.

תלמיד: אבל עדיין השיטה כמו שהיא כתובה באות קנ"ה היא תישאר, שאדם יושב, לא מבין ומתוך זה שמאוד רוצה להבין הוא מעורר המאור.

כן.

תלמיד: יכול להיות שהוא לא יישב חמש שעות ביום כמונו, אלא יישב שעה, אבל עדיין תהיה אותה שיטה. על זה אני שואל, על ההקלה כזאת.

לא, בזה לא תהיה הקלה. אדם יצטרך לגלות את החיסרון שלו לתיקון, מה הוא באמת רוצה לקבל כתיקון, ושזה יהיה ברור לו.

שאלה: אנחנו רואים שבחכמות או בטכנולוגיה של העולם הזה יש מספר קטן של אנשים שמפתחים את הטכנולוגיה, נגיד יודעים לבנות מיקרוגל או לשפר אוטו ומיליארדים משתמשים במיקרוגל. האם בחכמת הקבלה גם יש לפחות את שני המעגלים האלה, אנחנו נגיד המעגל הקטן שמקדם את החכמה, לומד אותה. האם יהיו הרבה אנשים בעתיד שישתמשו בחכמה?

כן.

תלמיד: מה זה נקרא להשתמש בחכמה?

להשתמש בחכמה זה להשיג על ידי החכמה משהו שהם רוצים, למה חכמה הזאת מיועדת.

תלמיד: האם יהיו מיליארדים מתישהו שישתמשו בחכמה או באנושות. מה יצטרכו לדעת בשביל להשתמש בחכמה, מה יספיק?

יצטרכו לדעת איך להשיג את הבורא.

תלמיד: האם האמצעים שהם יצטרכו זה נגיד אהבת חברים?

כן, אז הם יקראו את מה שהם צריכים כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: לפי מה שכתוב יש פה הסבר על ההבדל בין חכמת קבלה לחכמות אחרות ששם אתה לומד בשכל. בכל זאת בשביל לפתוח את החכמה להמונים, מה הם צריכים לדעת?

ההמונים יצטרכו לדעת שהם צריכים להיות יחד אולי בקבוצות גדולות כדי לארגן את הרצון שלהם כך שבתוך רצון הזה הם יוכלו לגלות את הבורא.

תלמיד: ומה תהיה הפרקטיקה מעבר לדעת, מה הם צריכים לעשות, מה שאנחנו קוראים עבודה פנימית?

לעורר את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: מתוך מאמץ כללי לחיבור או משהו מעבר לזה?

מתוך המאמץ הכללי.

שאלה: באות י"א קראנו שהם תיקנו שבמקום סיגופים אפשר על ידי המאור.

כן.

תלמיד: האם סיגופים זה לא שהאדם לא נוגע בתענוג, אלא יותר על הבירור של הכוונה?

כתוב כך, יגיעו תלמידים שיתחילו לדרוש יותר מהתורה. בסופו של דבר זה יהיה המאור שבתורה. "שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה. כי אמרו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות, אפילו שלא לשמה. ומתוך שלא לשמה, בא לשמה. והיינו, משום, שהמאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת, יגיע שלב בהתפתחות שלומדי חכמת הקבלה במקום לימוד הם כבר יחפשו את המאור. וזה ההבדל ביניהם.

תלמיד: הם כביכול אמרו, שאפשר ללמוד לא לשמה בינתיים, עד שאגיע לשמה.

כן. כך כתוב, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה".

תלמיד: אם האדם נמצא בלא לשמה הוא עדיין משתף את הנאת עצמו?

כן.

תלמיד: האם בסיגופים הוא ניסה לשבור את הדבר הזה שנקרא "הנאת עצמו", זה מה שהם ניסו לפני זה לעשות?

לא. לא היה להם עדיין רצון כזה שהם היו יכולים לעשות בצורה אחרת.

תלמיד: אז בלא לשמה יש יכולת להעביר את האדם ממצב שהוא כן משתף הנאת עצמו למצב שהוא יצא מזה. מה נותן פה לאדם את היכולת למשוך מאור כשהוא משתף הנאת עצמו, איך הוא לא נופל ונשאר בהנאה עצמית והלא לשמה הזה מוציא אותו מזה?

הוא לומד את התע"ס ורוצה על ידי התע"ס להגיע להבנה איפה הוא נמצא. זה מביא אותו להרגשת החיסרון, שהוא נמצא בחיסרון במציאות שכולה מאירה עליו בחיסרון שלה. ומתוך זה מכוונים את האדם לחפש בדיוק מה הוא רוצה, את הכלים שמביאים אותו להשגת הבורא, להרגשת הבורא.

שאלה: מה האינדיקציה שתלמיד משך את המאור המחזיר למוטב?

שזה מגלה בו רצונות חדשים ואם הוא ילך למלאות אותם, אז הוא יצליח.

שאלה: אלו הבחנות העשירייה יכולה להבחין שהיא מושכת את המאור המחזיר למוטב?

הם לא יכולים עכשיו לעשות את זה, אלא רק אם כבר יש להם עסק עם האורות והכלים שעומדים זה נגד זה, ואז הם יכולים להתחיל לאתר את הכלים כנגד האורות.

שאלה: מה זה אומר לעשות צמצום ברצון ואיך לבדוק שאכן הצלחתי לעשות את זה?

צמצום ברצון זה אם יש לי רצון, אבל הוא עדיין לא מתאים לגילוי האור, אז הוא עושה עלי הסתרת האור וזה עזר כנגדו. ואז אני צריך לשנות את הרצון כדי להגיע במקום חושך לאור.

שאלה: מה ההבדל, או מה מיוחד במאור המחזיר למוטב משאר האורות?

המאור המחזיר למוטב זה כאילו אותו האור שדופק בכלי שלי שהוא סתום, סגור ודורש שאני אפתח אותו. ולכן הפתיחה הזאת בעצמה נקרא פתח שפותחים אותו לדופקים בתשובה.

שאלה: האם ככל שהנשמה כבדה יותר התיקון שלה קשה יותר, אבל מועיל יותר?

מה זה "מועיל"?

תלמיד: מועיל לתיקון הכללי.

כן.

תלמיד: האם אנחנו נמצאים במלחמות המשיח שהם יביאו את השלום?

עוד לא קראתי.

תלמיד: עוד מעט?

עוד לא קראתי.

תלמיד: אתה האמצעי ביני לבין העליון. האם זה יישאר תמיד ככה?

לא יודע.

שאלה: מה ההבדל בין לא לשמה לבין כל קבלה אחרת בעולם הזה, הרי בשניהם יש איזושהי קבלה לעצמי, רק בלא לשמה יש פוטנציאל למשוך מאור. אז מה יש בתוספת בלא לשמה, חוץ מהקבלה העצמית, שהיא כן מאפשרת מאור מחזיר למוטב?

אנחנו עוד נדבר על זה. עכשיו התחלנו איך להתאים את הכלים המקולקלים לאור שיאיר עליהם. אז נמשיך ונבין מתוך זה.

תלמיד: בלא לשמה, במצב הזה שהוא משתף הנאת עצמו, זה מה שמפתח בו חיסרון והחיסרון משתנה בהתאם לקלקול שהוא מזהה?

כן.

תלמיד: איך זה עובד, צריך לגמור מנה מסוימת בלא לשמה, או שכל רצון יכול להתפתח?

יש ויש. תלוי מהנשמה עצמה.

תלמיד: ויכול ללכת גם רצון אחד, שעושה את התיקון שלו מלא לשמה עד הסוף?

לא. בדרך כלל, לא.

שאלה: בעבר אמרת שכל אדם בעולם צריך להגיע לעשירייה ולהרגיש את עצמו בעשירייה ואנחנו צריכים לעזור לארגן אותם כך. לא בהכרח הם צריכים ללמוד כמונו באינטנסיביות כל יום, אבל אנחנו צריכים לעזור לארגן כך, שכל אדם יגיע לעשירייה. האם כל אדם בעולם?

אם תקבל פקודה כזאת מלמעלה, אז ככה נעשה ואם לא, אז לא.

תלמיד: מה זה אומר הוראה מלמעלה?

רצון הבורא. אם תתגלה בנו הרגשה כזאת כמו רצון הבורא, אז אנחנו נצטרך לעשות את זה. עוד נבין את כל הביטויים האלה.

שאלה: אנחנו היום לא זקוקים לסיגופים. האם סיגופים זה משהו גשמי, זה כשבן אדם ישן על מצע קשה? פה אנחנו מדברים על לא לשמה, שזה מצב רוחני אני מניח. זה ההבדל ביניהם?

לא. יש הרבה הבדלים בין הסיגופים האלה לסיגופים האלה, זה עוד לפנינו.

תלמיד: זאת אומרת יש פה התפתחות של רצון, שממצב מסוים כדי להגדיל את הרצון לרוחניות היו סיגופים, ואחרי זה עם התפתחות הדורות, עביות כזו לא מספיקה כדי ליצור חיסרון לרוחניות ואז הגיעה עביות יותר גדולה שצריך למלאות אותה באיזושהי צורה?

אנחנו נמיין אותה ונראה עד כמה היא קשורה לחוסר האור העליון.

תלמיד: זאת אומרת שאנחנו נידרש פה לבנות כלי רוחני שימשוך מאור שמחזיר למוטב לכולנו ביחד.

כן. זה על ידי חיבור.

שאלה: הבנתי שמהות השיטה לא משתנה ולעולם תהיה כך. אבל אמרת שלדור הבא אנחנו נעשה מתקני עזר למיניהם שיסבירו להם, ילוו אותם בכל מקום, בכל דבר.

כן.

שאלה: למשל איזה אמצעי עזר אתה רואה?

איך לפתוח את תע"ס, איך לפתוח את הזוהר, איך להסביר כל דבר למה הוא יותר שייך. זאת אומרת איזה חלקים כאלה מתע"ס וזוהר מיד אומרים לך איפה אפשר למצוא אותם. זה דברים שאדם שלומד את זה כמה שנים לא צריך את זה כל כך. אבל למתחילים אנחנו צריכים לבנות עוד כמה שלבים, מדרגות.

תלמיד: אז על מה מדובר, על הסברים, על הקדמות לאנשים חדשים שלומדים את הקבלה?

כן, גם כן.

תלמיד: חשבתי שאמצעי עזר זה יותר כלים טכנולוגיים, כל מיני המצאות חדשות שיעזרו ללומדים, יקלו עליהם.

גם.

תלמיד: אני מנסה להבין איך מארגנים קדימה. כי איך שאני תופס ממך את הגישה, אם אתה מקבל פקודה, אתה פשוט עושה. ואם לא, אז אין מה להתחיל לתכנן קדימה, איך ייראה הדור הבא, איך נעבוד איתם בעוד עשר שנים, יהיו עשיריות, לא יהיו עשיריות, מה שמתגלה, איתו עובדים.

כן.

תלמיד: אז איך מארגנים משהו קדימה, איך מתכננים נגיד שלבים של הפצה, מהלכים גדולים. או שלא, ומתנהלים מהיום למחר.

מהיום למחר, זה הכי בטוח.

תלמיד: ובכל זאת?

בכל זאת, אחרת יכול להיות שתסתובב אחרי הזנב שלך סביב עצמך.

תלמיד: מובן, אבל אני עדיין רוצה להבין, אם אין מקום לתכנן אסטרטגיה כלשהי?

לא, זו שטות.

תלמיד: האם במפעל הפצה יש מקום לתכנן תוכניות קדימה, איך להביא קהל חדש, איך להפיץ נכון, אפילו לטווח ארוך?

לטווח ארוך זה בלתי אפשרי.

תלמיד: מה הטווח הכי רחוק שאפשר לתכנן איתו?

לעשר, לעשרים שנה.

תלמיד: עשרים שנה. אז כן יש מקום לתכנן עשרים שנה קדימה.

נגיד שכן.

שאלה: אני רוצה לשאול על חוויה, האם אפשר לשפר את חוויית הלימוד? חוויה, הכוונה היא שאדם מתרגש. נניח היום אדם יכול לראות סרט שלנו, ובאמת להתרגש. יש שם מוסיקה, יש כל מיני מצבים דרמטיים. האם כדאי להתפתח לכיוון הזה או מספיק שיש ספר, יש לימוד? האם כדאי לפתח אמצעים שיכולים לרגש את התלמיד עד בכי, האם זה יעזור או שהכול גשמי?

אפשר ומתרגשים מזה אנשים. עד כמה זה באמת עוזר, אני לא יודע.

תלמיד: אני שואל על המהות, האם ההתרגשות הזאת היא בהמית לגמרי?

נראה לי שכן.

תלמיד: כלומר צריכה להיות התרגשות פנימית אחרת, אבל אולי למתחילים זה יכול לעזור.

זה נכון.

שאלה: אמרת שמקובל מקבל פקודה ואז הוא פועל. האם אני כתלמיד שלך צריך גם לחפש בתוכי את הפקודה הזאת, או בעשירייה?

כן.

תלמיד: איך עושים את זה?

פשוט תדע שתמיד יש קשר בין העליון לתחתון ואתה רוצה לגלות את הקשר הזה. ואז אתה תראה בכל מצב שהוא אומר, איפה בדיוק הנקודה המקשרת בין עליון לתחתון.

תלמיד: וכשאני עדיין לא מרגיש את הפקודות, מה הכי טוב לעשות?

אתה מצפה שכן תרגיש.

תלמיד: איך להתקרב לזה? בעשירייה דווקא או בן אדם בעצמו?

בעשירייה

שאלה: אני רוצה לשאול שאלה עקרונית. כשהרב הגיע ללמוד אצל הרב"ש הרב"ש הושיב אותו עם הילל והילל לימד אותו "פתיחה". וכשאנחנו הבאנו תלמידים לרב לפני עשרים ושבע שנים, הרב לימד אותם פתיחה, זה היה הדבר הראשון שהם למדו, לא למדו שום מאמרים, למדו פתיחה. היום תלמידים לומדים מעט מאוד פתיחה, בכל מסגרות הלימוד, לא משנה באיזה שפה, ממש מצומצם מאוד יחסית למה שהיה בעבר. ועכשיו כשנשאל הרב על אמצעי עזר, אז הוא אמר תיצרו להם אמצי עזר שיביאו אותם ללמוד "זוהר" ושיביאו אותם ללמוד תע"ס. אם ניקח זוהר ותע"ס את זה עוד פחות לומדים. אם אני מבין נכון איך שהרב רואה את זה, הוא רואה את זה שאנחנו צריכים לשמש איזשהו גשר כן להביא את התלמידים דווקא למקורות האותנטיים האלה של זוהר ותע"ס. באיזשהו שלב, אני לא אומר בהתחלה, אבל באיזשהו שלב זה כן צריך לקרות. אני מבין נכון?

כן.

שאלה: בהמשך לדור הבא, לפני מספר שיעורים אמרת שאתה מקווה שהתלמידים מהדור הבא היהיו יותר חכמים, יותר גמישים, הם יידעו איך להתחבר ביניהם, למצוא נקודות חיבור משותפות נכונות. איזה גמישות חסרה לנו?

חסר לנו אותה גמישות שהיא לא נמצאת בקשר בינינו לבורא.

תלמיד: אז איך להיות יותר גמישים בעבודת החיבור שלנו?

שאנחנו נקבל כל אחד ואחד מהחברים כמו שהם וכל שינוי, כל אחד ידרוש מעצמו. כדי להתאים את עצמנו לחיבור בינינו, אנחנו תמיד נדרוש מעצמנו להיות מתאימים לחיבור.

שאלה:, ביחס לאותם כלי עזר, שדיברת. ממה ששמעתי ממך אלה כלים שבסופו של דבר עוזרים לאדם להתקרב ל"תלמוד עשר הספירות", זוהר. במה בדיוק זה יעזור? מה הכלים האלה יעשו שיאפשרו לאדם להתקרב לאותו הלימוד?

הם יהיו קרובים ללימוד. כשאנחנו לומדים, איזשהו חלק מתע"ס או מזוהר, אנחנו לומדים חלק שצריך להגיע אלינו במידה שהוא קושר אותנו עם העולם העליון ועם העולם התחתון ואנחנו באמצע.

תלמיד: כשציינת שאנחנו צריכים, להכין לדור הבא כלי עזר לטובת הלימוד. מה הם אותם הכלים שאפשר להכין להם?

הכלים שמקשרים אותנו לדרגה יותר עליונה מאיתנו ולדרגה יותר תחתונה מאיתנו.

תלמיד: הכלים האלה מחליפים את פעולת המאור המחזיר למוטב, או אדם עדיין יצטרך לתת יגיעה כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב?

הכלים האלו צריכים להתגלות בנו ועל ידם אנחנו מתקשרים למה שמעלינו ומה שמתחתנו.

תלמיד: אני מנסה להבין ממך מה בדיוק אנחנו יכולים להכין יותר לדור הבא? במה אנחנו יכולים לקרב את השיטה אליו אם אין ויתור על שום דבר, האדם עדיין יצטרך לתת יגיעה, עדיין יצטרך למשוך מאור המחזיר למוטב אז במה בא לידי ביטוי הקירוב?

שאנחנו מתארים לעצמנו באיזה דרגה, באיזה צורה צריכה להיות אותה מדרגה שאליה אנחנו באים להתקשר.

תלמיד: זו העבודה שאנחנו עושים קבוע.

כן.

תלמיד: ואחרינו הדור הבא, מה איתם? מה אנחנו מכינים להם שהם יוכלו לעשות? הם יעשו אותו דבר?

כן.

תלמיד: אז השיטה לא משתנה.

השיטה בעצמה כעיקרון לא.

תלמיד: מהרגע שנכנס לתוך המערכת הכללית המאור המחזיר למוטב, פה זה נעצר? אין עוד דרכים שנוכל להביא את האדם למגע עם הבורא?

עקרונות אין, אני תמיד משתמש בכלים שיכולים לקשור אותי עם מדרגה שמעליי ועם אותה המדרגה שמתחתיי.

תלמיד: אז כל מה שאנחנו עושים גם בדורנו וגם בדור הבא, תמיד זה צריך לתת להם כלים למשוך המאור המחזיר למוטב, לשם אנחנו צריכים להוביל אותם.

כן.

שאלה: כבר היום יש מכשיר שאנחנו הכנסנו בו כמאה אלף פוסטים שלך, שאתה כתבת לאורך כעשרים שנה, היה לך בלוג פעם. כל התשובות שאי פעם ענית. המכונה הזאת יודעת את התשובות האלה. היום נניח , אתה צריך לדעת, למשל עוד מעט יום כיפור, מה זה חמישה האיסורים האלה על פי חכמת הקבלה, ואז אני רק שואל אותו שאלה, תוך שנייה יש לי תשובה על כל דבר. פעם הייתי צריך לחפש כמה שעות את תשובות.

במקום עבודה מכנית הוא עושה את זה.

תלמיד: הוא פשוט יודע את התשובות שלך, הוא פשוט תוך שנייה נותן לי את התשובה. אם אני לא זוכר מה זה שופר נגיד, מה הפירוש הקבלי, פעם הייתי צריך לחפש כמה שעות אולי והייתי מקבל כל מיני מקורות. השאלה שלי, האם אני לא מפסיד בזה שפעם הייתי משקיע יגיעה של כמה שעות כדי לחפש?

לא, ליגיעה אין לנו צורך להשתוקק.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני יכול להקל ותוך שנייה אני יכול היום לדעת את זה, אז זה בסדר.

שאלה: בעניין אמצעי עזר, למשל בלימוד של פתיחה או תע"ס, הקירות פה מלאים בכל מיני ציורים שאתה עשית לאורך השנים בהסברים שנתת, אבל מתישהו, הפסקת לעשות את זה. עד כמה זה נכון, במיוחד בלימוד של תע"ס או המערכת העליונה, כן להשתמש באמצעים כאלה?

אני לא יודע, אני הרגשתי באיזו נקודת זמן בלימוד, שיש צורך בזה אז עשיתי את זה, ואחר כך לא.

תלמיד: כי הזכרת אמצעי עזר, בייחוד בחלק שנקרא לו "החכמה" של חכמת הקבלה, מבנה העולמות העליונים, אז זה נכון להשתמש באמצעים כאלה ויזואליים?

אני לא יכול לחייב כן או לא.

תלמיד: מבחינת הגישה, כי יש תמיד חשש גם להגשמה של הדברים, ואנחנו לומדים ש"לא החכם לומד" כולי?

אני לא חושב שזו הגשמה, זה תיאור ציורי, נכון, אבל הציור הזה לא פותח לך הרבה כי אתה צריך להוסיף לזה עוד הרבה הבחנות.

תלמיד: נכון, למי שלמד בשיטה הזאת, יש לו ציור פנימי תמיד. אומרים "נקודות דס"ג" כנראה יש לנו איזשהו ציור של קו כזה שיורד.

כן.

תלמיד: אז אני שואל האם זה דבר נכון, כי באמת בלי זה מאוד קשה ללמוד.

תנסה.

תלמיד: ובאמת בכלל כל השימוש בטכנולוגיה שהחבר הזכיר עכשיו, AI לצורך חיפוש?

AI?

תלמיד: כדי לחפש בבלוג שלך, AI זו בינה מלאכותית, זו הטכנולוגיה העתידית והיא לומדת את כל התשובות שלך ויודעת לייצר תשובות חדשות. זאת אומרת, כשהיא עונה לשאלה היא לא לוקחת ציטוטים של דברים שאמרת, היא מייצרת טקסט חדש, אבל הוא מבוסס על מה שנאמר מפיך. האם הגישה הזאת, השימוש בטכנולוגיה הזאת יעיל?

אין לי מושג כמו שאתה רואה.

תלמיד: אני שואל על הגישה, אם זה דבר מועיל?

בסופו של דבר ימצאו בזה גישה נכונה.

שאלה: אנחנו כאן כחברים בעשירייה רוצים שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עלינו. איך אנחנו עושים את זה בצורה נכונה כדי ללמוד באמת בהתאם למה שהרב מסביר, שהאור המחזיר למוטב ישפיע עלינו?

אנחנו צריכים ללמוד אותם הכלים ומה הם עושים כדי לקבל שינוי ולהיות יותר קרובים למאור, וכך אנחנו משתנים ומביאים את עצמנו להיות במגע עם המאור. אני מקווה שעוד מעט זה יהיה.

שאלה: אתה אמרת שאני לא משתוקק לאור כתענוג, בטוב אלא אני רוצה לקבל אותו בכדי להאיר את הכלים שלי. איך להאיר את הכלים שלי? מה זה אומר?

שהאור יאיר את הכלים שלי, שייתן להם יתר רצון להשפעה.

תלמיד: מה זה אומר לא להשתוקק לאור כטוב אלא להשתוקק אליו כתכונת ההשפעה?

לקבל אנרגיה מהאור זה לא אותו דבר כמו ליהנות מהאור, יש הבדל.

תלמיד: איך האדם מגלה את החיסרון הנכון שלו?

כדי לגלות את החיסרון הנכון, אדם צריך לדעת את עצמו ואת העליון שלו, ולעשות חשבון מה בינו לבין העליון, ואז הוא יגלה את החיסרון הנכון.

שאלה: השאלה שלי קשורה לירידת הדורות ושינוי שיטת הלימוד בהתאם לזה, ברגע שהיו נשמות יותר עדינות, יותר צלולות היה מספיק פחות להשתמש בכל מיני משחקי שכל ומדע. עכשיו יש הרגשה שמה שנשמה אחת כללה בתוכה, עכשיו מחולק להרבה נשמות, ורק על ידי חיבור אנשים שלומדים זה יכול להתממש.

כן.

תלמיד: ולא סתם האנושות עברה תהליך שהמדע התפתח ומזמן האר"י ואחר כך בעל הסולם, הם ניסו להסביר את זה בצורה יותר ויותר מדעית, אז כביכול יותר צריך לחבר תודעה, שכל וכולי. איך אתה רואה את התפתחות התהליך הזה כדי לעשות הפצה הכי מועילה?

לא כדאי לדבר איתי, אני לא יודע, אני לא מצטיין בהפצה.

תלמיד: יש קבוצת אנשים שמנסה להטות את המסר הקבלי על ידי שפת המדע.

בסדר. יש דבר כזה, כן.

שאלה: זה לא יכול לקלקל?

לא, אין מה לפחד, אתם לא תעשו ולא תקלקלו שום דבר. בהצלחה.

שאלה: התלמידים יכולים להשפיע על הרצון של המורה?

במה?

תלמיד: על החיסרון שלו?

במה?

תלמיד: בגדילת החיסרון, חיות החיסרון.

לא. אחרת הם לא היו תלמידים והוא לא היה המורה שלהם.

אות י"ב

"אבל יש להרהר לכאורה, אחר דבריהם אלו: הלא מצאנו כמה לומדים, שלא הועיל להם, העסק בתורה, שיזכו, על ידי המאור שבה, לבא לשמה.

אמנם, ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו, עם עשיית הנ"ר ליוצרו. ואם, אחר כל טרחתו, בעסק התורה והמצות, יוודע לו, שלא הגיעה לו, ע"י העסק והטורח הגדול הזה, שום הנאה ותועלת פרטית, הוא מתחרט, על כל יגיעתו שיגע, מטעם שאינה את עצמו מתחילתו, שכסבור, שגם הוא יהנה מטרחתו - כגון זה "שלא לשמה" נקרא (כמ"ש בתוספות, רה"ש, דף ד', ד"ה "בשביל").

ואעפ"כ, התירו חז"ל, את תחילת העסק בתורה ומצות, גם שלא לשמה. מטעם, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה, כמבואר לעיל.

אמנם בלי ספק, אם העוסק הזה, לא זכה עדיין, לאמונת השי"ת ותורתו, אלא מתגורר בספיקות ח"ו, לא עליו אמרו חז"ל, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולא עליו אמרו (במ"ר בפתיחתא דאיכה, ובירושלמי חגיגה פ"א ה"ז, ד"ה "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", איכה רבה פתיחה ב), שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.

כי המאור שבתורה, אינו מאיר, אלא לבעל אמונה. ולא עוד, אלא שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו.

אבל למחוסרי אמונה ח"ו, היא להיפך, כמ"ש: "למשמאילים, בה סמא דמותא" (שבת פ"ח), כי מקבלים חושך מהתורה, ונחשכות עיניהם."

שאלה: יוצא שהאות י"ב הכי קשה להבנה. כי למדנו קודם שהמאור המחזיר למוטב הוא זה שמקדם אדם להשגה רוחנית, פה הוא אומר שאם לא זכית לאמונה אז בכלל לא עליך כתוב שהמאור מחזיר למוטב פועל עליך. אז מה זה האמונה הזאת, אמונת השי"ת, זה השלב הקודם, בלי זה אנחנו אפילו לא מגיעים למצב?

כן, אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: הוא כותב שבלי אמונה, אם אדם עדיין לא זכה לאמונת השי"ת, אז לא עליו כתוב שהמאור המחזיר למוטב יקדם אותו מלא לשמה לשמה. זה מה שקראנו.

כן.

תלמיד: אנחנו יושבים ולומדים מקור אז עוד לא זכינו לאמונת השי"ת, המאור לא פועל עלינו?

פועל, אבל בכמה פועל, זאת השאלה.

תלמיד: עיקר הכוונה שלנו צריכה להיות לזכות לאמונת השי"ת שזה השלב הקודם?

כן.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד.

ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

שאלה: משהו לא מתיישב לי בעבודה של לא לשמה ולשמה. האדם לא יכול לעבוד בלי ציפייה לתענוג, שמעתי אותך אומר את זה לא פעם. ממה שאני מבין, כשאדם עובד לא לשמה זה יוצר אצלו סבל, חושך, הוא לא משיג אור. כתוב שהוא בא ללמוד באמונה, אבל זו לא ממש האמונה שאנחנו רוצים. וכשהוא עובד לשמה, הוא זוכה לכל הנועם והעונג שרק העולם העליון יכול לתת לו, לכן כביכול לא יכול להיות מצב שהוא לא יצפה לעונג.

זאת אומרת, לא יכול להיות מצב שהוא לא ירצה לעבוד לשמה, כי שם נמצא התענוג הכי גדול, והאדם הרי אגואיסט, הוא רוצה לזכות בעונג הכי גדול שרק יכול להיות. איך להימנע מהמצב של אלו שמקטרגים על כך שהם לא זכו במשהו?

אני לא יודע, אבל אתה מתאר לעצמך את המצב שלהם.

תלמיד: אני מנסה לתאר אותו, הרבה פעמים אנחנו עוברים ביחד את המצבים השונים, כל אחד בכלי שלו. איך להחזיק במצבים האלה שהאדם רואה את החושך הזה, והוא עוד לא רואה את הישועה ואיך הוא עובר ללשמה ששם נמצא התענוג הכי גדול? איך לדמיין שאתה עובר את החושך הזה?

אני לא יודע מה לענות לך, מה נראה לך מהקריאה?

תלמיד: נראה לי שמידת הסבלנות מאוד מאוד חשובה כאן, שאתה צריך להיות דבק לא משנה מה קורה, להסכים עם כל מה שרק אפשר, ושזה לא יהיה בשבילך, שבסופו של דבר תסכים לא להרגיש כלום. העניין הוא שיש רגעים שהקטרוג בא מעצמו, אתה לא שולט עליו. אתה אומר לנו תהיו עצמאיים, אבל אתה מרגיש שאתה עוד לא יכול להיות עצמאי, זה לא ממש כך.

אז מה אתה שואל אותי?

תלמיד: איך להחזיק במצבים האלה שמתגלים לאדם, כי יש אנשים שעוזבים את הדרך, אנחנו רואים את המציאות. איך אנחנו מגיעים לאותו הנקודה ביחד ונמצאים בה, לא עוזבים אותה, כי אנחנו באמת דבקים בו, אפילו אם לא לגמרי זכינו?

רק על ידי זה שאנחנו רוצים להיות דבקים בדרך ובאנשים שהולכים בה.

תלמיד: שמעתי פה שיחות איך אנחנו מפיצים ומביאים עוד אנשים, אבל בסופו של דבר זה משהו שהוא לא בחוץ, זה בינינו, פה, באיזו עבודה פנימית עמוקה.

כן.

תלמיד: ואנחנו מחפשים פתרונות בחוץ ולא תמיד זה ברור לי, זה לא מתיישב לי.

לא, הפתרונות כולם בפנים, בעבודה פנימית יותר ויותר.

שאלה: בעל הסולם כותב שזכייה באמונה שלמה היא תנאי לקבל את המאור המחזיר למוטב.

כן.

תלמיד: האם זכייה באמונה שלמה תלויה בעבודת האדם, או שזו מתנה מלמעלה?

כן. צריכים להאמין שכך זה.

שאלה: נראה לי שצריך להגדיר שוב מה זה "לא לשמה" כי זה יחסוך הרבה בירורים. "לא לשמה" זה שאדם כבר נמצא בזה שיש לו בורא, והוא מגלה שהוא לא עובד למענו, זו כבר מדרגה מאוד גבוהה. כלומר בלא לשמה האדם כבר נמצא ברמה כזו שהוא יכול לצפות לאמונה, שהוא יוכל לעבוד למען הבורא.

כן.

תלמיד: אם אנחנו מגדירים כך את הלא לשמה, אז כבר כל העבודה היא בצורה אחרת, אנחנו לא הגענו בכלל ללא לשמה, זאת אומרת שיש בורא וכבר מגלים שלא עובדים למענו. לפני זה האדם עובד למען עצמו ולא אכפת לו בכלל, כי הוא לא יודע מה יש שם.

כן, אתה צודק.

תלמיד: איך מתקדמים לכך שלפחות נבין או נרגיש יותר נכון שיש בורא ואנחנו לא יכולים לעבוד למענו, או לא מצליחים, או לא יודעים?

לא מצליחים, לא יודעים, לא מסוגלים, לא רוצים.

תלמיד: איך אנחנו מתקדמים הלאה בקשר בינינו עם הלא לשמה?

מה ההבדל? איך יכולים לעלות עם הלא לשמה הזה ללשמה?

תלמיד: על ידי כך שהקשר בינינו יהיה למען הבורא.

כן. אז מה הבעיה?

תלמיד: זו בעיה.

למה זו בעיה שהוא נמצא בינינו?

תלמיד: כשהוא יימצא בינינו, אולי נוכל לעשות פעולות.

אז הוא נמצא ביניכם.

תלמיד: וזה הלא לשמה?

הבורא נמצא ביניכם, איך אתם יכולים לקבל ממנו כוח שיעזור לכם להיות בלשמה?

תלמיד: תפילה.

גם תפילה.

שאלה: בעל הסולם כותב באות י"א "שיש בו די כח, להחזירו למוטב", ואחרי זה הוא כותב ש"מספיק לו". במה זה תלוי אם יש לאדם די כוח או אין לו די כוח?

במה שהוא יכול להוציא מהלימוד שלו.

תלמיד: הוא צריך לבדוק את צורת הלימוד שלו, את היחס שלו ללימוד? איך הוא בודק שבצורה שהוא עוסק בתורה ומצוות "שיש בו די כח" כמו שבעל הסולם כותב באות י"א "להחזירו למוטב"?

אם הוא יבצע את מה שכתוב נגיד באות י"ב, אז הוא יבוא למצב שהוא יהיה למעלה מהעל מנת לקבל.

תלמיד: בעל הסולם נותן את התנאים באות י"ב, "שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש".

כן.

תלמיד: מהם החלקים האלה באמונה?

אלו חלקים באמונת האדם כלפי הבורא.

תלמיד: למה לא מספיק שהוא מאמין בהשי"ת, למה הוא צריך להאמין גם "בשכר ועונש", מה זה מוסיף?

מדובר על התוצאה מהעבודה.

תלמיד: אם אדם בודק את עצמו ורואה שהוא עדיין לא זכה, כמו שקראנו "אותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה", איך הוא בודק את האמונה שלו?

הוא רואה שבאמונה שלו אין לו שום כוח.

תלמיד: ומה הוא עושה כשהוא מגלה את זה?

הוא צריך לחפש מאיפה לקבל את כוח האמונה.

תלמיד: איך בהעמדת התנאי, "שמדת גודל המאור הזה, היא כמדת תוקף אמונתו." אדם הנמצא בקבוצה, בעשירייה, בתוך הלימוד, במסגרת, יוכל להשפיע ולשנות משהו כלפי גודל האמונה, תוקף האמונה?

איך אתה מבין את זה?

תלמיד: לא יודע. אם אני מרגיש חוסר כוח ושומע שאתה אומר "זה לא לטובת הלימוד זה כדי שיהיה יותר קל לקהל," אני לא יודע איך להתייחס.

אני רואה.

תלמיד: וגם כשאתה אומר האור פועל, השאלה בכמה פועל? כי אדם יכול ללמוד אבל לא לקבל את הגודל והכוח של האור המחזיר למוטב שמשפיע, כמו שהוא כותב, שזה די לו כדי לבוא מלא לשמה ללשמה. אז מה הפתרון, מה היחס שצריך להיות?

הפתרון הוא פשוט, אם תמשיך לעבוד על תוקף האמונה תגיע לכלי שלם.

תלמיד: זו תשובה אישית, אבל כל עבודה היא מתוך שאני תלוי בעשירייה, בכל הקבוצה, ושאלות כמו, האם לומדים שעה תע"ס או לא, האם יש רק שאלות ותשובות, גם משפיעות. לכן, האם עליי לחשוב על זה או לקבל שהכול מושלם וחסר רק לתקן את היחס שלי? באות י"ג כתוב, "שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה." זה הפחד, שאם לא אשנה משהו זו תהיה התוצאה.

אז עליך לקבל באותה המדרגה שלא קיבלת. תקבל אותה כולה ואז לא יהיה לך כאן פחד.

תלמיד: ואולי צריך לשאול איך משפיעים חוקי החברה לחוקי המשכת האור בזמן הלימוד, יש קשר ביניהם? כי כל השיטה שלנו היא איחוד, חיבור.

קריין: נקרא שוב י"ג.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?". משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד.

ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

אות י"ד

"ומעין ענין הנ"ל, פירשתי פעם את מליצת חז"ל: "מי שתורתו אומנותו". אשר בעסק תורתו, ניכר שיעור אמונתו: כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחבירו, ומלוה לו כסף. אפשר, שיאמין לו, על לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו, עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין לו, אפילו להלוות לו, את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן, שיאמין לו, על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה. אבל באפנים הקודמים, נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות אם יותר.

כך אדם: אחד מקצה לו, מתוך שיעור אמונתו בה', רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ובעבודה. והשני מקצה לו, שתי שעות, לפי מדת אמונתו בה'. השלישי, אינו מזניח אפילו רגע אחד, משעת הפנאי שלו, מבלי לעסוק בתורה ובעבודה. הוי אומר, שרק האחרון, אמונתו שלמה היא, שהרי מאמין להשי"ת, על כל רכושו. משא"כ הקודמים, עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי, כמובן. ואין להאריך בכגון זה."

שאלה: האם אדם צריך לגשת ללימוד בנכונות לאמונה שלמה אחרת הבורא לא יתייחס אליו, או שהוא מתייחס אליו לפי גודל אמונתו?

בשביל מה הוא מגיע ללמוד?

תלמיד: שהבורא יתקן, יקרב אותו.

מה לתקן בו?

תלמיד: את הופכיות הצורה שלו, כי הוא שונה מהבורא ולא יכול להשפיע לו.

כלומר, הוא צריך לזכות לאמונה, להשפעה, עבור זה הוא בא ללמוד, והוא צריך כל הזמן לראות לפניו את החיסרון שיש לו ולהשיג את האמונה.

תלמיד: ובמה הוא צריך להאמין?

הוא צריך להאמין שהבורא מספק לו את הכול.

תלמיד: אז בתוכו צריכה להיות אמונה שלמה שהבורא יתקן אותו, ולגשת לכל פעולה באמונה הזאת?

כן.

תלמיד: אחרת הבורא לא יתקן אותו?

כנראה שלא.

שאלה: באות י"ב כתוב, "אמנם בלי ספק, אם העוסק הזה, לא זכה עדיין, לאמונת השי"ת ותורתו, אלא מתגורר בספיקות ח"ו, לא עליו אמרו חז"ל, שמתוך שלא לשמה בא לשמה." מה זה "לזכות לאמונת השי"ת ותורתו"?

לתת יגיעה כדי לזכות לאמונת ה'.

תלמיד: אז אמונת ה' זה כבר לשמה?

את זה תראה אחר כך.

שאלה: כתוב שאמונה שלמה היא בזה שאתה מאמין לחברך על כל הרכוש שלך. חבר הוא הבורא, איזה רכוש יש בידינו שצריך להעביר או להאמין לבורא?

איזה רכוש? את כל מה שיש לנו. בסופו של דבר את כל החיים שלנו, את כל העתיד שלנו, הכול, אנחנו מעבירים לבורא.

תלמיד: איך אני מבצע זאת, איך אני נותן לו את כל מה שיש לי?

הכול תלוי רק ברצון שלך, בכוונה שלך.

תלמיד: ואיך אני יכול לחזק את החברים שייקחו את כל מה שיש להם, יחברו לאחד ויעבירו לבורא?

אנחנו צריכים ללמוד יחד עם החברים, שכולנו נעשה כאלו פעולות, ואז בסך הכול נעשה את אותה פעולה עליה הוא מספר לנו כאן באות י"ג.

שאלה: אנחנו לומדים עכשיו "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", האם להתייחס לטקסט או שעליי לחשוב אך ורק איך להתייחס לתלמוד עשר הספירות, ללמוד איך להתייחס לספר, או שאני צריך גם להתייחס לכל השאלות המתעוררות בשכל?

להתייחס גם לשאלות, גם לשכל ולספר וגם למה שאנחנו מדברים.

תלמיד: אז אני צריך בו זמנית לשמוע את הטקסט וגם לתת יחס לכל מה שמתעורר בתוכי?

כן.

שאלה: הוא כותב פה "אינו מזניח אפילו רגע אחד, משעת הפנאי שלו, מבלי לעסוק בתורה ובעבודה." הוא מבדיל בין תורה ועבודה, מה ההבדל?

תורה אפשר להגיד, שהוא לומד, ועבודה שהוא לוקח מהתורה לימוד על עצמו, איך לעשות פעולות הלחמה על עצמו.

תלמיד: הביצוע של מה שהוא למד?

כן.

שאלה: באותו פסוק, אמונה שלמה שבאמת "אינו מזניח אפילו רגע אחד מבלי לעסוק בתורה ועבודה". תמיד זה יהיה כך, אפילו כשיש לאדם אמונה שלמה, זה יהיה במאמץ, הוא יצטרך לתת מאמץ. אז איך אדם יכול להגיע לכך שהוא בעצם לא מזניח רגע ממאמץ?

הוא משתוקק לזה, הוא מבין שהוא חייב לעשות את זה, אבל נגיד שעוד לא מגיע.

תלמיד: זו כבר ההתקרבות לאמונה שלמה?

כן.

שאלה: יוצא שאנחנו צריכים להחליף את השכר והעונש מהשכר שלי לקבלה, ידיעה, ודברים כאלה, לשכר המקווה לאמונה.

כן.

תלמיד: איזה תרגילים אנחנו יכולים לעשות בינינו בעשירייה?

תדברו ביניכם, ותביאו לנו עצות.

תלמיד: לדבר בינינו ולהביא אחד לשני עצות איך להגדיל את השכר של אמונה על פני ידיעה וקבלה?

כן.

שאלה: אפשר להגדיר שכל התיקון זה להתפתח בדרגות האמונה?

כן.

תלמיד: כל דרגה היא כנגד קלקול?

כן.

שאלה: בעל הסולם לאט לאט סוגר לנו בכל המאמר שהאמונה היא המפתח להכול.

כן.

תלמיד: איך רוכשים את כוח האמונה?

לא יודע, חכה, בוא נראה.

תלמיד: אם אנחנו לומדים עכשיו "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", חשבנו אולי לשלב קצת מ"תלמוד עשר הספירות" בשיעורים שלנו.

בבקשה.

תלמיד: אתה חושב שנכון לנו עכשיו קצת להוסיף?

אני לא חושב, כי בעל הסולם לא חושב ככה, אבל אפשר לראות מה אתם חושבים, ואיזה קשר יש לזה.

תלמיד: איזה חלק אתה חושב שמומלץ ומתאים לנו לעכשיו יש לך?

אמרתי לך, אני לא חושב על זה.

אות ט"ו

"והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב".

אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.

כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר."

יפה. חייבים קודם להשיג אור האמונה, ובתוך אור האמונה כל העולם, כל ארבעת העולמות, וכל מה שקורה ביניהם ועוד ועוד, יקבלו ציור חדש, חשיבות חדשה. וכך אנחנו נגדל, ונברר מה עלינו לבצע.

שאלה: מה המכשיר להשגת אור האמונה?

להשגת אור האמונה אני מבין שהמכשיר הוא כרגיל, האור העליון שכולל בתוכו את כל אור האמונה, אור הקבלה, אור ההשפעה, כל האורות האלו סך הכול יתבארו לנו אחר כך.

תלמיד: הוא כותב שיש לימוד שיביא לך ברכה, ויש לימוד שלא. במה זה תלוי? בזה שאתה בא ללימוד עם אמונה.

כן.

תלמיד: מאיפה יש אמונה לפני שאתה בא ללימוד?

אני לא יודע, עוד לא קראתי את זה.

שאלה: כשאדם מתחיל להכיל יותר מעשירייה, והם חיים בתוכו והוא חי בתוכם, יכולת ההתגברות היא הרבה יותר קשה. איך האמונה יכולה לעזור במצב הזה?

אני לא יודע.

תלמיד: אולי מישהו יכול להציע פה משהו?

אני לא שואל.

שאלה: איך לעזור להשלים באמונת החברים?

איך לעזור להשלים באמונת החברים? צריכים לקרוא בדיוק את הקטעים איפה שכתוב על זה בצורה ברורה.

תלמיד: אני יכול להתפלל בשבילם, ואני יכול לתת ביטחון, יש הבדל בין זה לזה, נכון?

כן.

תלמיד: אבל יש גם יחס קרוב, מה ההבדל או הקשר?

אם יש לי הרגשת הביטחון, אז אני יכול ללכת על כוונות על מנת להשפיע, ואני לא מפחד שזה יפגע בי.

תלמיד: האם קודם עלי להיות מלא באמונה, באמונת התיקון, או שאני צריך לשים חסרון מתחת החברים, שהם יקבלו דרך החיסרון שלי? האם לעשות את שניהם באותו זמן, או אחד אחד?

לא, האחד לא שייך לשני, עוד נקרא על זה. אבל יש לך ראייה נכונה.

שאלה: אמונה ונחת רוח לבורא זה אותו דבר?

זה לא אותו דבר.

תלמיד: אני מרגיש עם כל הלב שלי חברים, שטיפת האור הקרובה, זה ממש כול מה שאנחנו צריכים. צריכים רק טיפה, ואם לא הטיפה הזו, אז הבאה. אני מרגיש את זה עם כל הלב שלי, ולא מבין למה. אבל לשבת לידכם במעגל עם כל הכוונה, דרך מרכז העשירייה, אני מרגיש שטיפת האור הבאה תתקן את כל המערכת, והבורא יאיר לכולנו דרך הבקשה, והכוונה שבתוך זה.

זה הרגש שלי, ואני מבקש להעלות את זה לבורא, איזה יום להיות ביחד. תודה לבורא שאנו יושבים מול רב כזה, המורה הגדול ביותר בכל העולם, עם החברים הגדולים ביותר בכל העולם. זו ההזדמנות עכשיו, איזו שמחה, איזו הזדמנות. תודה.

(סוף השיעור)