שיעור בוקר 04.08.20 -הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 423, מאמר "החרות"

קריין: שלום, אנחנו לומדים את מאמר "החירות" של בעל הסולם, אנחנו נמצאים בכותרת "אחרי רבים להטות", בעמק 423.

אחרי רבים להטות

"והנה הכתוב אומר: "אחרי רבים להטות", זאת אומרת, שבכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים, אנו מחויבים להכריע הדבר, לפי רצונם של הרבים. הרי מפורש שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד." זה פלא. איפה פלורליזם, למה היחיד לא יכול לדבר, למה הוא חייב להכניע את עצמו כלפיי הרבים, מה זה, איזה קומוניזם זה, מה זה קולחוז משהו? חייב להיות בכל זאת חופש ביטוי לכל אחד ואחד. כשאנחנו אומרים "אחרי רבים להטות" אנחנו כאילו סותמים לכולם את הפה, יש איזה רבים, ותעשה כמוהם וזהו. זה חוק. וזה לא בדיוק יכול להיות דווקא טוב בכל מקום.

"אולם יש לנו כאן שאלה אחרת, עוד יותר חמורה, כי לכאורה, החוק הזה עומד להחזיר את האנושות לאחור ולא קדימה, כי בעת שרוב חברי האנושות, המה בלתי מפותחים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן, ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, שהם הבלתי מפותחים, ונמהרי הלב, נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. כי לא יוכלו להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימה." שאלה טובה. שאלה נכונה. אנחנו רואים בכל מקום בעולם מדענים, אנשים עם השכל, עם הרגש, מומחים גדולים, אנשים שמשקיעים את עצמם בהתקדמות, הם מיעוט, והאנושות דווקא רוצה במיעוט הזה, והולכת אחרי המיעוט, ולמה כאן אחרי רבים להטות דווקא? מה זה אני מחזיר את כולם בחזרה לג'ונגל, למה? כאילו לעבר, ולא קדימה לעתיד.

"אמנם כפי המתבאר במאמר השלום ד"ה חיוב הזהירות בחוקי הטבע, שמתוך שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי חברה, אם כן נעשינו מחויבים לקיים כל החוקים הנוגעים לקיום החברה, ואם אנו מקילים בשיעור מה, ינקום הטבע בנו ויטול נקמתו מאתנו כדרכו, בלי שום הפרש, אם אנו מבינים טעמי החוקים אם לא, עש"ה." זאת אומרת, אנחנו צריכים לדאוג לחברה שבחיים הגשמיים כביכול כאן, מובן, אז החברה היא קודמת. לכלל, לבריאות של הכלל, לחיים של הכלל אני צריך לדאוג, זה קודם. אבל ללכת קדימה אני הולך לפי היחידים.

"ועינינו הרואות שאין לנו שום סדור לחיות בתוך החברה, זולת על פי החוק של "אחרי רבים להטות", המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, באופן שהחוק הזה הוא המכשיר היחידי הנותן זכות קיום לחברה. ולפיכך נבחן משום זה, בין המצוות הטבעיות של ההשגחה, ואנו מוכרחים לקבלו עלינו ולשמרו בכל הזהירות בלי כל התחשבות בהבנתנו - והוא דומה לשאר המצוות שבתורה, שהמה כולם חוקי הטבע והשגחתו ית', אשר נתונים ובאים אלינו "מעילא לתתא". וכבר ביארתי (מאמר מהות חכמת הקבלה ד"ה חוק שורש וענף) אשר כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים.

ועם זה תבין גם כן, אשר המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמינו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טפות מים. וזהו שהוכחנו אשר החוק של "אחרי רבים להטות", הוא חוק ההשגחה והטבע."

זאת אומרת, שמלמעלה למטה איך שמגיע הסדר של כל ההתקשרויות בין בני אדם ודומם, צומח, חי שסובב אותם, וכל החוקים שהם פועלים ונפעלים מצד הטבע, מצד האור אין סוף ועד עולמנו זה על ידי הדומם, צומח, חי שבתוכם אנחנו חיים, כל זה מסודר לפי החוק אחרי רבים להטות. זאת אומרת שאנחנו באים ממקור אחד, ואפילו שאנחנו אחר כך מתפזרים ומתחלקים להמון המון חלקים פרטיים, אנחנו בכל זאת צריכים להבין שכל ההתפצלות הזאת, וכל ההתפרקות הזאת, וכל ההתרחקות הזאת בינינו, היא בכל זאת לטובתנו, ולכן אנחנו כל הזמן צריכים להבין שמה שקורה, זה קורה אך ורק כדי להביא את כולם בלי יוצא מהכלל למצב של גמר התיקון.

ולכן ממקור אחד יוצאים, מתרחקים בירידה עד העולם הזה, ובחזרה בכל זאת אנחנו צריכים להתחבר שוב למקור אחד. לכן החוק הזה "אחרי רבים להטות" אומר לנו, שכל אחד חשוב כמו כולם, ולכן כך אנחנו צריכים להתייחס לחיים. ובאמת התורה דורשת מאיתנו, חוקי הטבע שזה חוקי התורה הם דורשים מאיתנו כך להתייחס באמת לחיי האדם בפרט, וחיי כל החברה, כל האנושות בכלל.

דרך תורה ודרך יסורים

"ועם כל זה קושיתנו בדבר הנסיגה אחורנית שצמחה מהחוק הזה, עדיין אינה מיושבת בדברים אלו.

ואכן זו היא דאגתנו אנו. להמציא תחבולות איך לתקן את זה. אבל ההשגחה מצדה, אינה מפסידה מזה, כי כבר הקיפה היטב את האנושות בשני דרכים: "דרך תורה" ו"דרך יסורים", באופן, שהיא בטוחה בהתפתחות האנושות ובהתקדמות תמידית אל המטרה. ושום מורא לא יעלה עליה (כמ"ש במאמר השלום במשנה הכל נתון בערבון). אמנם קיום החוק הזה הוא התחייבות טבעית הכרחית כמבואר."

זאת אומרת, אומנם שהמחשבה, מחשבת הבריאה היא להטיב לנבראיו, אבל מתוך זה שזה להיטיב לנבראיו ואין ברירה, אלא אנחנו חייבים להשיג את הלהטיב לנבראיו, לכן זה מתחלק לשני כוחות פלוס ומינוס, נתינה וקבלה. והיחסים בין שני הכוחות האלה הם יחסים מאוד מאוד מיוחדים, מנוגדים ותומכים, גם בעד וגם נגד, ואנחנו קיימים בין שני הכוחות המנוגדים האלה פלוס ומינוס בכל הצורות. וזה הכל אך ורק כדי שבסופו של דבר כולנו יחד מתחברים יחד, ולאותו מקור העליון האחד, עימו. ולכן אנחנו צריכים גם לראות בכל שלב ושלב שאנחנו לומדים, ושאנחנו מתקדמים, עד כמה שכל החוקים האלה הם פועלים לטובת הציבור. ואולם שאנחנו לא כל כך יכולים להגיד בכל רגע ורגע לפי ראיית עינינו, אבל בהשגה אנחנו אחר כך רואים שכל הדברים בכל שלב ושלב הם כולם יערכו מתוך אהבה חלוטה.

שאלה: איך אפשר לנו להטות אחרי הרוב, אם הרוב לא מכיר את חוקי הקבלה?

לא, לא על כך מדובר, זה מדובר על כך שאתה צריך לדאוג, לדאוג, לתיקון הכללי, לזה שכולם מגיעים לחיבור עם הבורא, למילוי של הבורא בהם. אבל לא שאתה הולך לפי השכל שלהם. לא. אתה הולך לפי טובתם, לפי שיהיה להם טוב ולא לך, ולא ליחיד. אתה צריך לקחת את טובת הציבור, ולעשות את כל מה שצריכים לטובת הציבור בכל רגע ורגע.

שאלה: האם תוכל להסביר. בעל הסולם הוכיח את החוק הזה בלוגיקה פשוטה, ואנחנו עכשיו יכולים להסביר את זה באמצעות מצב העולם הכללי, דרך הייסורים. אם כך למה הכול כל כך קשה לנו, לא מצליח, לא מקשיבים לנו?

אם היינו חיים בתקופה אחרת, היינו כבר מזמן נמצאים בהשגה רוחנית, והיינו כולם כבר במדרגות רוחניות, אבל העניין הוא שאנחנו קשורים לכל האנושות, ואנחנו צריכים כבר בנטייה שלנו לבורא לא סתם להשיג את הבורא, אלא לעשות קשר בין הבורא דרכנו לכל הנבראים. ולכן העבודה שלנו שנקראת "עבודת דור אחרון" היא הרבה יותר מורכבת מעבודות של מקובלים הקודמים לנו.

לכן אם אנחנו נשקיע את עצמנו בהפצה, אם אנחנו נעלה את הרצון שלנו להשפיע לכל האנושות, ויש לנו דוגמאות עם ווירוס הקורונה, עם כל הדברים האלה, עם העולם המקושר כך בצורה שלילית, אם אנחנו נשתדל להקים את עצמנו נכון בין בורא לבין כל הנבראים, אז וודאי שאנחנו נצליח במשימה שלנו, ויתגלה הכול מה שמגיע לנו לגלות.

אבל בינתיים אנחנו לא חושבים על החיבור בינינו מספיק, כדי להיות מחוברים לבורא, ועל חיבור בינינו מספיק עם הבורא, כדי להיות מקושרים לכל האנושות, ולכן אנחנו נמצאים במצב שכביכול מה חסר, אנחנו רוצים, אנחנו מסוגלים, אנחנו מרכיבים את עצמנו בחברה נכונה, בצורה נכונה, ולא הולך, מפני שחסר לנו עדיין חיבור בינינו לבורא, ובינינו לבורא ולאנושות. זאת הסיבה.

שינוי גדול מאוד יש בין המצב שלנו, שאנחנו נקראים "דור האחרון", ובין המצבים שהיו למקובלים ולקבוצות מקובלים בדורות הקודמים. אם היינו במקומם, היינו כבר בהשגה.

שאלה: קודם אמרת שבשביל להגיע לאיזון המושלם בין הכוח המקבל לכוח הנותן, מה זה אומר?

זה שאנחנו נרצה לעשות את כל פעולות ההשפעה כדי לחבר אותנו, כל פעולות ההשפעה כדי להתחבר לבורא וכל הפעולות האלה בינינו לבין הבורא כדי להשפיע לכל האנושות וכל זה כדי לעשות נחת רוח לו, לבורא.

שאלה: מה שבעל הסולם כותב בכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים אנו מחויבים להכריע את הדבר לפי רצונם של הרבים, מה הכוונה, אתה יכול לתת דוגמה למחלוקת כזאת ואיך מכריעים בה?

מחלקות בין יחיד לרבים? יש לך את זה בקבוצה. איפה רבים אתה רואה, אתה רואה אותם בכל מיני ההתפרצויות האלה ברחובות שהם עושים?

תלמיד: על איזה רבים הוא מדבר, חברים או שהוא מדבר על האנושות?

לא, קודם כל נגיד בתוך הקבוצה. מה אתה חושב שהקבוצה היא לא כמו האנושות? בקבוצה שאנחנו לא מסוגלים עדיין להגיע נגיד לחיבור כזה שהבורא מתגלה בנו, זה קודם כל, צריכים לסדר את התא, את המקום הזה המינימאלי איפה שהבורא מתגלה. עשר, לא תשע לא אחד עשר. עשר. שיהיה ככה. אין לנו. ואם אין אז אתה צריך לראות מה קורה. יש כאן התנגשות בין יחיד לרבים, כי כלפיי יחיד כל היתר בעשירייה הם נקראים רבים, הם עדיין לא מחוברים, אלה יחידים שהם לא מחוברים ביניהם נקראים רבים, אז יש ביניהם מן סתירה. עד שיתחברו ביחד שיהיו כאחד, לפי זה ירגישו שהבורא הוא אחד מתלבש בהם בצורה המינימאלית המסוימת. ואחר כך עוד יותר ויותר שיוכלו לגלות את הכול.

שאלה: איזה פעולות צריך לעשות כדי להפוך את הרגשת הייסורים לתורה ולטוב?

הכרת הרע. מאיפה בא הרע, בשביל מה הוא בא. וודאי שאין רע בא אלא כדי שאני יהפוך אותו לטוב. זאת אומרת האינדיקציה הזאת, ההרגשה הזאת, הקליטה שלי שאני מרגיש משהו כרע זה בא כדי לנענע אותי, לעורר אותי שאני אעשה איזו פעולה עד שאני ארגיש כתוצאה מזה הרגשה טובה. שההרגשה הרעה וההרגשה טובה היא סך הכול כלפיי כדי שאני אגיב נכון על מה שקורה.

שאלה: אני רואה שאין אפשרות לעשות הפצה בלי שניתן לאנושות את השיטה, או אולי יש איזו צורה שהאנושות תשיג את זה רק מהתבוננות בחוקי הטבע וככה כאילו לקיים את חוקי הטבע מתוך התבוננות? האם זה רק דרך שאנחנו נפיץ את השיטה או האם האנושות תוכל לקיים את חוקי הטבע רק מלהתבונן בטבע?

אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה, להרכיב ולהקים את חוקי הטבע בינינו בצורה נכונה וגם לפרסם את זה לכל העולם כדי שגם הם ישתדלו להתקרב אליהם, לחוקי הטבע הנכונים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות קשורים בינינו עם הבורא ועם העולם בערוץ כזה, כשאני מתקשר עם החברים ועם הבורא, איך כאן אני יכול לערב גם את העולם, שזה הכול עשר ספירות? לא ממש ברור איך לקשור את כל זה יחד.

זאת שאלה מאוד מוזרה. אם אני אחד, אחר כך אני חושב על עשירייה כאחד, אחר כך אני חושב על אלף כאחד, על מיליון כאחד, על מיליארד כאחד, ועל כולם כולם כאחד, כך אני צריך לראות ברזולוציה, בקנה מידה חדשים כל פעם של החברה האנושית שהבורא שבר אותה והביא לנו. בהתחלה היו מעט אנשים, למה? כי לא היינו צריכים לגלות את הבורא בדיוק ברזולוציה גבוהה.

עכשיו אנחנו כבר שמונה מיליארד נגיד אנשים, מה זאת אומרת? שבחיבור בינינו, ניקח ככה נגיד לדוגמה, שאם היינו מחוברים בינינו שמונה מיליארד תאים והיינו בהם מגלים את הבורא, אז היינו מגלים את כול הפרטים שלדור שלנו מגיע לגלות בכוח עליון, כי כל אחד ואחד הוא נושא בתוכו, מחזיק בתוכו את הצורה המיוחדת של הבורא. אז תאר לעצמך בסך הכול איזו צורה גדולה ומורכבת עמוקה של הבורא מגיע לנו לגלות.

תלמיד: אפשר לומר כשאני מסתכל על העולם המאוחד שאני רואה כרגע כנפרד בעיניי העשירייה, בעיני החברים?

אתה עוד לא רואה את העולם הזה דרך העשירייה כי אתה לא נכלל עם עשירייה "כאיש אחד בלב אחד"¹ ולכן אתה לא יכול את זה לראות, אתה סתם אתה אומר כך, אבל בעתיד כן. אבל תסתכלו גם כן מה זה נקרא דור האחרון? לפני מאה שנה היו בעולם שלנו שני מיליארד אנשים, תוך מאה שנה הגענו לשמונה מיליארד. רק תבינו מה זה נקרא דור האחרון, שאנחנו מוכנים עד כדי כך בכמות גדולה של הנשמות פרטיות, של הפיקסלים, לגלות את הבורא. לצורך זה תראו כמה שאנחנו פתאום התרחבנו משתי מיליארד עד שמונה מיליארד. נקווה שנממש את זה.

תלמיד: שאלה אחרונה, יש לנו כנס לפנינו בחמש עשרה לאוגוסט, הפונקציה הזו של הצינור או הערוץ הזה שמחבר, אנחנו נממש שם או ששם מתמקדים בשלב הראשון של הקשר בינינו?

בכנס שלנו אנחנו רוצים להיות מקושרים בינינו קודם כל, אבל לא בפועל אלא רק בכוח להתכוון לזה שאנחנו צריכים להגיע עם החיבור בינינו גם לכל העולם. אבל קודם כל זה רק בינינו בפועל שאנחנו רוצים להגיע להרגשה כזאת שאנחנו כולנו מחוברים ומוכנים לזה שהבורא יתגלה בנו כדי שמזה יהיה לנו קרש קפיצה לכל האנושות להביא אותה גם למגע עם הבורא.

שאלה: התרגיל שאנחנו עשינו על תפילת העשירייה שכל אחד מוסיף משפט ובונים תפילה יחד, במה אפשר להשלים אותו, להוסיף עליו כדי לגלות יותר את נושא השיעור של היום?

אתה צריך לדבר עם החברים ולהוציא משם את התרגילים כאלה ופסוקים.

שאלה: שאלה של חבר, איך אנחנו קובעים האם החברה בכלל מוכנה לשמוע על הטבע? אנחנו נראה את זה, נרגיש את זה איכשהו, נגלה את זה איכשהו במישרין? איך זה?

אתה חייב לפרסם מה שאומר לך המורה, היינו בעל הסולם. אתה חייב לפרסם את הידיעה הזאת בכל העולם בין כולם, ומי שמתקרב, אתה מכניס אותו גם לתוך העיגול שלנו. זה סך הכול מה שנעשה, שצריך להיות.

שאלה: כשמתאחדים לעשירייה ובונים כלי אנחנו זוכים כשכר בתכונת ההשפעה, מה מעבירים לאנשים בכלי הזה? האם בכלל אפשר לומר שהעולם החיצון נמצא בכלי הפנימי שאנחנו בונים?

אנחנו מעבירים לכולם, לכל האנושות קשר עם הכוח עליון. לא צריכים יותר שום דבר. הקשר הזה הוא מספק להם כל מה שהם צריכים. אין מתנה יותר גדולה שאתה יכול להביא להם.

שאלה: מאיפה אדם יודע איך לדאוג נכון על הרוב לכלל?

הוא לא יודע. הוא רק מביא אותם לקשר עם הבורא. זה כל העבודה שלנו. בשיטות אחרות הם צריכים לדעת מה לעשות, ואיך לבנות, ומה כן, ומה לא טוב לאדם. אנחנו לא עושים את זה. זה כל ההבדל בין השיטה שלנו לשיטות אחרות. אנחנו מביאים את בני האדם בקשר עם כוח העליון, המקור שלהם העליון, ושיהיה קשר ביניהם ואז הבורא יטפל בהם דרכנו, נכון, אנחנו צריכים להיות באמצע אבל לא יותר מזה.

אני לא צריך לדעת ואני לא יכול לדעת מה באמת טוב להם, רע להם בכל המיקרים באלפי אלפי מיליארדי מיליארדי המקרים שיש לכל אחד ואחד ולכולם יחד שם בתוך החברה, בתוך המסה הזאת של בני האדם. מי אני? אני הקטן. אני רק צריך לתת להם קשר, חוט שמקשר אותם עם הבורא, צינור דק כמו שכותב בעל הסולם. אנחנו צריכים להיות כמין צינור דק ודרך הצינור הזה האור העליון, שפע מהבורא יגיע אליהם. ואני רק מארגן את הקשר הזה בלבד. זאת העבודה שלנו.

שאלה: כשאנחנו כמו צינור אנחנו צריכים להתכלל בחיסרון של האנושות, מה זה אומר שאנחנו צריכים להרגיש אילו ייסורים שלהם או מה?

אנחנו חייבים להתכלל מחסרונות של בני אדם, אבל סך הכול, אנחנו צריכים לא להיכנס לתוך החסרונות האלה אלא פשוט לדעת להתכלל מהחסרונות האלה כדי להביא אותם לבורא, לא ללמוד אותם בפרוטרוט, אנחנו לא הולכים לחלק מזון לכולם, שתייה לכולם, כסף לכולם, כמו שעושים האלה, יפי הנפש, כי מזה הם לא משיגים שום דבר, אנחנו רואים העולם נעשה יותר גרוע לא נעשה יותר טוב מכל הארגונים האלה.

הארגונים האלה קיימים רק כדי שהממשלות וכל מיני בני אדם יוכלו להתגאות בזה שהם עושים כאילו טוב, לא נעשה שום דבר טוב מזה. טוב יכול להיות רק אחד, לחבר את כול האנושות לכוח העליון שהוא, השפע שלו, יכול לסדר ולהרגיע ולמלאות את כול האנושות, רק בצורה כזאת זה עובד, חד וחלק.

שאלה: הקושי להפיץ לאנושות האם זה דומה לאתגר שהיה למשה להוציא את ישראל ממצריים?

נגיד, אם אתה מבין מה זה "להוציא ממצריים" אז אני אגיד לך שכן.

זכות הרבים להפקיע חרות היחיד

"ויש אמנם לשאול עוד, כי הדברים מוצדקים רק בדברים שבין אדם לחברו, אשר אז מקובל עלינו החוק של "אחרי רבים להטות", מתוך חובת ההשגחה, המטילה עלינו לפקח תמיד על קיומם ואושרם של החברים, כמבואר. --- אולם החוק הזה של "אחרי רבים להטות", חייבה אותנו התורה, גם במחלוקת בנושאים שבין אדם למקום, שלכאורה, אין לדברים שום נגיעה ושייכות לענין קיומה של החברה.

אם כן חזרה השאלה למקומה: איך יוצדק החוק הזה, המחייב לקבל הדעות של הרוב, שהוא כאמור, הבלתי מפותח, ולדחות ולבטל דעות המפותחים, שהמה בכל המקומות רק מיעוט קטן?

אולם, לפי מה שהוכחנו בקונטרס ב' (במאמר מהות הדת ומטרתה בד"ה התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת) שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת. ולפי זה נבחנים גם המצוות שבין אדם למקום מכשירים סגוליים, המרחיקים את האדם מאהבה עצמית, המזיקה לחברה.

נמצא מאליו, שגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה, לפיכך, גם הם נכנסים לתוך המסגרת של "אחרי רבים להטות".

בזה מובן טעם הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה. כי רק בהלכות נוהג החוק: יחיד ורבים - הלכה כרבים, ולא כן בדברי אגדה. --- משום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה. כי הם מדברים בדיוק בענין הנהגת אנשים בדברים שבין אדם למקום י"ת. באותו החלק שאין לו שם יחס ישר, וגם לא תוצאות לקיום ולאושר הגופני של החברה.

ולפיכך, אין שום זכות והצדקה לרבים, לבוא ולבטל דעת היחיד, וכל איש הישר בעיניו יעשה. מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה, אשר כולם נכנסים תחת פקוח של קיום החברה, שלא תתאפשר השלטת סדר, זולת החוק של "אחרי רבים להטות" כמבואר".

יש כאן דברים שאנחנו לא כל כך מבינים אותם, שלא כל כך יכולים להסכים איתם, ולהתווכח איתם, יש כאן עמקות מאוד גדולה, אבל בעצם מה הוא רוצה להגיד, לאן שלא תסובב את הדברים, אתה חייב לדאוג לכל הקהל.

במיוחד בפועל זה מגיע לנו בדורנו כי אנחנו נמצאים בדור של גמר התיקון ואנחנו צריכים להבין שאין לנו ברירה אלא "אחרי רבים להטות", זאת אומרת שאנחנו צריכים לא להסתכל על הכלים של גלגלתא ועיניים מנשמת האדם הראשון, שזה נקרא "ישראל", אלא על האח"פ ועל כולם, על כולם, על כל העולם, ואנחנו חייבים לדאוג לתיקון של כל העולם, למילוי של כל העולם, לעליית כל הנשמות, עד דרגת המקור שלהן הכוח העליון, זאת בעצם העבודה שלנו.

ולכן כל מאמר "החרות", הזה בסופו של דבר, מה הוא אומר, איך אנחנו באים למשוך לחירות את כל הנשמות, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

ולכן שאלו אותי כאן בקשר לכנס, אנחנו מכינים את עצמנו בכנס הזה כדי להיות מקושרים חזק יחד, אבל בכוונה שמתוך זה אנחנו נטפל בכל האנושות כדי להביא אותם, להעלות אותם, לבורא.

שאלה: למה אתה מתכוון שיש מרחק בין הבורא לאדם?

אני לא מתכוון לכלום. הוא מצד אחד של הבריאה, רצון להשפיע, אני מצד שני של הבריאה רצון לקבל, ולפי הטבע אנחנו כל כך הפוכים זה מזה, אני לא רוצה, לא סובל את הטבע שלו, אני שונא אותו, ולכן במידה הזאת שאני שונא אותו, הוא נסתר.

לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות

"עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחיד, כי באמת קיימת שאלה גדולה: מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?

אולם כבר הטבנו לבאר, אשר הוא חוק טבעי ומצוות ההשגחה, שמתוך שההשגחה חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה - נמצא מאליו, שכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור על קיומה ואשרה של החברה. וזה לא יקויים, זולת על ידי השלטת הסדר של "אחרי רבים להטות" ודעת היחיד לא ישמע ולא יפקד.

הרי לעיניך בעליל, שזה מקור כל הזכות והצדקה שיש לרבים, להפקיע את חרותו של היחיד בעל כרחו, ולשעבדו תחת ידיהם - - - ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה - אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן - הם גזלנים וחמסנים, המעדיפים את כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם. כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד, שישתעבד לרצונם של הרבים". ואז בצורה כזאת אם הם לא יכולים לכופף את היחיד בדברים האלה, שלא שייכים לחיי החברה, הם יכולים דווקא לגרום להתפתחות החברה, כי היחיד מושך את החברה קדימה אל על, אל על, ככה כל הזמן לדרגות יותר ויותר גבוהות.

ולכן כאן צריכים להבין שבדברים החומריים הרבים, הרצון שלהם הוא הצודק, אנחנו צריכים לקיים מה שהם בסך הכול דורשים לחיים שלהם. ובחיים הרוחניים כבר זהו, אין דבר כזה, אלא חייבים אנחנו ללכת אחרי היחיד.

בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות

"המתבאר, שלענין חיים רוחניים, אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, לחייבו אל החברה, - אלא ההפך - יש כאן חוב טבעי על הרבים, להשתעבד ולהכנע תחת היחיד - - - והוא מובן על פי המבואר במאמר השלום, שיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה אותנו, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, שהם: דרך יסורים הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו. ודרך תורה וחכמה, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, בלי שום הכרח ויסורים עש"ה.

ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהיסורים הנוראים, ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם. שהיא דרך התורה, - הנה אז צריכים ומחוייבים, להכניע את עצמם ואת חרותם הגופני תחת המשמעת של היחיד. ולקיים פקודותיו וסגולותיו שיציע להם.

הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים - לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני - צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.

ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות - אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים - אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר - דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם."

שאלה: איך לחבר את האנושות עם הבורא, אם אני מבין שהעולם הזה הפוך ממני ואני לא זקוק לו?

אנחנו לא צריכים לעשות שום פעולות כדי לחבר את האנושות לבורא אלא רק על ידי זה שמפיצים להם את שיטת התיקון, הידיעה לעולם במה שאנחנו נמצאים, מה עומד לפנינו זאת אומרת חינוך. אנחנו צריכים רק לחנך את עצמנו ולחנך את כל האנושות. זהו. ולאט לאט, הם יקבלו הכרחיות, הם ירגישו, כי יש להם בעיות, יש להם צרות, יש להם מחלות, וירוס קורונה וכן הלאה, הם צריכים לדעת על ידי מה הם יכולים להיטיב את מצבם. מתוך זה שילמדו, מתוך זה יבינו שיש כאן עניין הרבה יותר גבוה, שיש כאן מטרה, להביא אותם לדרגת קיום יותר עליונה, נצחית, שלמה. וזה לא עניין שיהיה להם קצת יותר טוב, להפטר ממחלה או מהפנדמיה, אלא יש כאן מטרה והיא להביא אותם לקיום נצחי, שלם, להשגות כאלה שהם בכלל לא נמצאים בחיסרון לזה, אז החינוך מביא אותם לחיסרון, למצבים יותר גבוהים מצד אחד ולהשגת החיסרון הזה ואחר כך להשגת המילוי הזה מצד השני.

וכך אנחנו מושכים את כל אותם הנבראים שנמצאים בדרגת דומם לדרגת צומח, בדרגת צומח הם כבר בעצמם רוצים קצת לצמוח ולעלות. ואחר כך לדרגת חי, שיש בהם גם תנועה מעצמם והם עושים כל מיני פעולות כדי לגדול ולהגיע לבורא ואז לדרגת המדבר שהם רוצים רק דבקות בו. אז לאט לאט אנחנו צריכים לספק להם את הדרגות האלו. ונעשה בעצמנו, ונלמד בעצמנו, ונלמד אותם.

שאלה: מה הסיבה, מה המטרה שיש כזה פער בין הרוב למיעוט בהשגה רוחנית?

כי הרוב נמצא בדרגת בהמה, בחיים האלו בעולם הזה. מה זה בהמה? שלא דורש שום דבר חוץ מהקיום הנוח והטוב שלו, כמו בהמה שיהיה לה חם, שיהיו לה מים, שיהיה לה אוכל, מקום בטוח, בריאות וזהו. תראה איך שהממשלה דואגת לכלל להאומה, שיהיה להם אוכל, שתייה, מקום מגורים עם כל הדברים, ביטחון וכן הלאה זהו, לזה אנשים דואגים לעצמם.

אם אתה שליט טוב, פרזידנט או משהו, זה נקרא שאתה דואג שהדברים האלה ההכרחיים יהיו לקיום האנושי, יותר מזה האנושות לא צריכה.

כאן מדובר על דבר אחר לגמרי, שהאנושות היא לאט לאט על ידי חינוך שלנו מקבלת חיסרון לקיום אחר, לקיום רוחני, היא מתחילה לשאול את עצמה אם אני חיה בדרגות האלה של הבהמה אז בשביל מה לחיות? רק כדי לקיים את הגוף שלי כל עוד הוא חי, אני חייבת לעלות לדרגה רוחנית.

שאלה: מה צריך לקרות כדי שיהיה היפוך, שאני ארצה יותר את הרוחני ופחות את הגשמי?

אך ורק על ידי מאור המחזיר למוטב שיהיו לך שאלות כאלה. מאיפה תיקח את המאור המחזיר למוטב? מזה שאתה מכניס אותה האנושות בינינו, אתה עושה להם הפצה, אתה מסביר, אתה מדבר, ובתוך ההסבר בתוך הדברים שלך מגיע אליהם קצת אור. ואז האור הזה כבר מתחיל לפתוח להם חסרונות חדשים ואז הם מתחילים מתוך החסרונות האלה להרגיש את הגירויים האלה ורוצים לקבל את המילוי לחסרונות האלה, לשאלות וכך זה מתקדם. זאת העבודה שלנו.

אנחנו צריכים לקחת את החלק הזה הדומם של כל האנושות, זה כולל את הודו, וסין, ואוקיאניה, ודרום וצפון אמריקה, ממש את כולם כולם, מיליארדי אנשים, ואתה לא יכול להגיד שלאלו כן מגיע ולאלו לא מגיע, מה פתאום, הם כולם בני אדם ואין ביניהם שום הבדל, כולם נמצאים בעולם הזה, כולם נמצאים בעולם הגשמי. אתה חייב להביא אותם למצב שהם ישתוקקו למילוי הרוחני. אתה צריך לפתוח להם, זה נקרא "את פתח לו". אלה שלא יודעים לשאול, אתם זוכרים מהגדה של פסח, כשאנחנו שואלים את ארבעת השאלות, אז יש ארבעה בנים, אחד שלא יודע לשאול, הוא אפילו לא יודע, "מה אתם רוצים ממני? אני לא יודע, אני לא שואל, אין לי שום חיסרון", אתה צריך לפתוח בו את החיסרון, "את פתח לו".

ובצורה כזאת אנחנו מגיעים אליהם עם המילוי והבורא מתחיל לטפל בהם ולמלא אותם וכך אנחנו מייצבים את המצב שלנו, את הייעוד שלנו בעולם הזה, כי אנחנו הקשר בין כול האנושות לבורא. אנחנו צריכים לראות את זה קדימה, אז יש לנו זכות קיום בעולם הזה, במצב הזה.

שאלה: יש איזה יישום של הכוחות האלה, של החוקים האלה בעבודה בעשירייה שלנו?

זה לא בצורה כזאת בולטת כמו עם האנושות, כי אתה צריך להבין, כמה עשיריות יש באנושות? ובסופו של דבר בגמר התיקון כל האנושות תהיה מחולקת בין עשיריות וגם מורכבת מכולם כאחד, כעשירייה אחת, אז מה אתה יכול עכשיו להגיד כלפי האנושות, חוק של העשירייה איך אתה יכול לקיים באנושות? לא יכול.

תלמיד: לא, דווקא את החוק הזה, האם יש לנו בכלל איזו דרך להשתמש בחוקים האלה, נגיד בקבלת החלטות בעשירייה, מי זה היחיד ומי זה הרבים בעשירייה, יש כזה דבר?

על זה רב"ש כותב במאמרים שלו, ממש כותב ככה. מה זה נקרא "אחרי רבים להטות"? שאתה עושה [מעצמך] אפס לעומת אחד. מה זה אומר שאתה גם רוצה להתחבר לכולם ולהראות להם חיבור מצידך, שזה אחד לפני האפס וכן הלאה. הוא מסביר את זה רק במילים אחרות במאמרים שלו.

שאלה: אנחנו לא צריכים לרדת לציבור אלא רק להעלות אותם למעלה. במה הייחודיות שלא לרדת אליהם? כלומר, במה בא לידי ביטוי שלא יורדים אליהם?

אנחנו לא הולכים לחברה האנושית, לעם, כדי לטפל במחלות, ברעב, בכל מיני סידורים שלהם. יש המון ארגונים שעושים את זה, תשאיר את זה להם. אנחנו מגיעים לעם כדי להעלות אותו קצת יותר למעלה מהחיים שלנו, זה מה שצריך להיות. לא לרדת אליהם אלא להעלות אותם אלינו. זה הבדל גדול בין השיטה שלנו לכל מיני שיטות האחרות של הממשלות ושל הארגונים למיניהם, העמותות וכן הלאה.

שאלה: מה המשמעות שהכלל צריך ללכת אחרי היחיד ברוחניות?

הוא צריך לשמוע ליחיד, כי היחיד יותר מפותח, בטוח יותר מהכלל, והיחיד רואה מה שטוב בצורה רוחנית לכלל. הכלל לא יכול להתעלות למעלה מהחיים הגשמיים שלהם, בחיים הגשמיים שלהם הם קובעים מה לעשות, בחיים רוחניים שלהם, של הכלל, היחיד שהוא בולט מהכלל, הוא קובע מה כדאי להם.

שאלה: נחזור למה שדיברת לפני כן, יוצא שכל אותן מותרות שאנחנו רואים בעולם הזה הן רק מתוקף זה שאדם לא יודע למה להשתוקק?

נכון. נכון. נכון.

(סוף השיעור)

---

1. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩