שיעור בוקר 15.02.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1742

מאמר 298, "ענין שיתוף מדת הרחמים בדין"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ג', "אסופת דרגות הסולם", עמוד 1742, מאמר 298, "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים".

ענין שיתוף מדת הרחמים בדין

מנחם אב תשל"ג, בני ברק

"היות שהאדם נולד מבחינה ד', שהיא מבחינת חלל פנוי, שכוונתה לקבל על מנת לקבל, ואם היה נשאר כך רק משורש זה, אז לא היה שום מציאות להפוך אותה בעל מנת להשפיע. לכן כשמתערבת בו גם בחינת השפעה, שהיא מדת הרחמים, על ידי זה יש לו הסגולה של תורה ומצוות בעל מנת להשפיע, שיוכל להפוך אותו.

ויש להבין זה, כי אנו רואים כי מטבע האדם שהוא מושקע בתאוות עולם הזה, ולפעמים יש לו התעוררות והוא חושק אז להגיע לדבקות בה'. ואז אנו רואים, בזמן ההתעוררות אין לו שום עבודה לצאת מגשמיות, וכל מחשבתו ורצונו הוא רק רוחניות. וכשיורד ממדרגתו הוא חוזר לסורו, היינו לחשוב רק מדברים גשמיים.

אפשר לומר כי בזמן שאצלו מגולה הבחינה ד', היינו שהוא מתאווה לאיזו תאוה, הוא לא יכול להתגבר על הרצון לקבל מטעם טבעו. וכשמתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, שהיא בחינת כח השפעה, אז גם כן אין לו בחירה, אלא שהוא שואף לרוחניות. וכשמתעוררת אצלו אחר כך בחינה ד', הוא חוזר לסורו.

לכן אנו רואים, שכשהאדם נמצא בזמן הנפילה, היינו תחת שליטת הרצון לקבל, אין לו בחירה. וכשפועל את בחינת הרצון להשפיע שבו, אז לא צריך לבחירה. נמצא לפי זה שכל הבחירה אצלו היא לבחור מי יהיה השולט: או בחינת הדין שבו, או מדת הרחמים שבו. אבל ויכוחים וסברות ושכליות אי אפשר לנצח בזמן שליטת מדת הדין אצלו.

נמצא שאין לאדם לעשות שום דבר רק להתחבר לספרים וסופרים שעוסקים ברצון להשפיע, שאז מתעוררת אצלו מדת הרחמים שבו, ואז ממילא הוא יחשוק לרוחניות בלי שום התאמצות. זאת אומרת, שעיקר עבודה יכולה להיות בזמן שאין אף אחד שולט. אז יש לו הבחירה לבחור במי שיהיה השולט."

זה המאמר.

תלמיד: רב"ש אומר בסוף המאמר שדווקא "עיקר עבודה יכולה להיות בזמן שאין אף אחד שולט. אז יש לו הבחירה לבחור במי שיהיה השולט." למה דווקא שם העבודה היא הכי נכונה, הכי טובה, בזמן שאין שליטה, לא לפה ולא לפה?

אני חושב שזה ברור לנו מהחיים. תלוי מה שולט על האדם, הרצון לקבל או הרצון להשפיע, ובהתאם לזה הוא צריך לבדוק ולקבוע של מי כוח השליטה, ולפי זה לתת תגובה. ההשתתפות שלנו, העבודה שלנו היא שתהיה לנו תגובה נכונה, מה אנחנו רוצים. בזמן שאנחנו נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל, אם אנחנו רוצים או לא, זה שולט בנו. מה אנחנו צריכים לעשות? איזה אמצעים יש לנו כדי שנוכל להעביר את עצמנו לעל מנת להשפיע? כאן זו בעיה. ואם נמצאים בעל מנת להשפיע, זו גם שאלה, למה? לצורך מי? לצורך מה? מתי? איך אני עוצר את זה? וכן הלאה.

זאת אומרת, שליטה זה העיקר. במי לשלוט? ברצון לקבל שלנו, כי זה מה שהבורא ברא וזה מה שיש לאדם. על ידי מה שולטים? על ידי כוח שמקבלים מהתורה. אם אנחנו מתכוונים בלימוד התורה לרכוש את כוח ההשפעה, אז אנחנו מגלים אותו לאט לאט בצעדים, ואז הוא מתחיל להראות את עצמו ואנחנו יכולים להשתמש בו יותר ויותר.

תלמיד: דווקא כשאין שליטה, כמו שרב"ש אומר פה, לא לפה ולא לפה, איפה הכוח של הבורא, אין עוד מלבדו? כי יש פה כביכול מין אשליה שאתה משהו מעצמך. איפה אין עוד מלבדו בעניין שאין שליטה, לא פה ולא פה?

הבורא לא מגולה, אלא מתגלה אם אנחנו רוצים שהוא יבחר ושהוא יפעל במעמד הזה בין שני הכוחות. אבל עלינו לברר את זה ולהגיע לתפילה, לבקש מהבורא שיתערב ויעזור לנו לבחור.

תלמיד: זאת אומרת, התפילה אמורה להיות בכל מצב. גם אם אתה מרגיש שכביכול זה בא ממך, אתה צריך פה את העזרה של הבורא. בסופו של דבר, דיברנו על זה לא פעם, ההתעוררות שאנחנו מקבלים תמיד מגיעה קודם כל מהבורא.

כן.

תלמיד: אבל בזמן שאין לך שליטה, לא לפה ולא לפה, איך אתה מרגיש את ההתעוררות הזאת, שהיא מגיעה מהבורא כביכול? הרי יש פה איזשהו טריק שהבורא עושה לנו.

העניין הוא שהרבה פעמים אדם מרגיש את עצמו ואת מה ששולט בו, את הרצון לקבל, ואם הוא מתחיל להרגיש את הרצון להשפיע, אז צריך לעשות מאמץ ולברר אותו עוד יותר, להרגיש אותו עוד יותר, עד כדי כך שרצון להשפיע גם עומד לפניו, על אף שהוא מרגיש בפועל את הרצון לקבל.

תלמיד: האם המאמץ שלנו לאורך כל הדרך הוא לשייך את הכול לבורא?

כן.

תלמיד: זה בעצם המאמץ שלנו?

בטוח, כן. עוד לפני שאנחנו קוראים, אנחנו צריכים להיות בטוחים שהבורא הוא השולט היחיד בכל המציאות והעבודה שלנו היא רק לגלות את זה לכולם.

תלמיד: הייתי בטוח שאנחנו מתחילים ברצון לקבל, ואני שומע פה מהרב"ש שעיקר העבודה יכולה להיות בזמן שאין אף אחד שולט. האם יש זמנים שלא הרצון לקבל ולא הרצון להשפיע שולט עליי?

ישנם זמנים כאלה, כן.

תלמיד: איך אני מזהה את הזמנים האלה?

אתה עדיין לא מזהה. אם אתה משתוקק לרצון להשפיע, אז אחרי כמה פעולות להשגת הרצון להשפיע, אתה מתחיל לראות לסירוגין בצורות כלשהן שיש בך גם רצון להשפיע וגם הוא מתעורר.

תלמיד: אבל בעיקרון אנחנו מתחילים כל הזמן מהמצב הזה של הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: לפי מה האדם בוחר?

האדם בוחר לפי מה שהוא רואה שיש לפניו, כי כלפי מה שיש לפניו הוא מרגיש את עצמו, והוא תמיד רוצה להיות שייך להשפעה.

תלמיד: למה? אז אין פה שום בחירה, כי הוא רוצה להיות שייך להשפעה.

לא, אנחנו לא מדברים על אדם שנולד, אנחנו מדברים על אדם שעומד באמצע ימיו, ועכשיו הוא מרגיש מי שולט עליו, באיזו צורה, לאיזו מטרה, ומה הוא רוצה שיקרה איתו.

תלמיד: האדם נמצא בצומת של בחירה בין לקבל לבין להשפיע, בין דין לרחמים.

כן.

תלמיד: ומה הוא צריך לעשות?

לבחור.

תלמיד: מה השיקולים שלו בכלל לבחור? לפי מה הוא בכלל קובע אם לפה או לפה, מה קודם לבחירה שלו?

הדבר הקודם לבחירה שלו זה שהוא מברר תחת אילו שליטות הוא נמצא. ישנה שליטת הרצון לקבל וישנה שליטת הרצון להשפיע, והאדם בוחר תחת איזו שליטה הוא רוצה לחיות.

תלמיד: אבל לא ברור עדיין מכוח מה הוא יבחר באיזו שליטה הוא רוצה לחיות?

מזה שהוא נולד ויש לו את שני הכוחות האלה, רצון לקבל ורצון להשפיע, ואז הוא רואה עד כמה הרצון לקבל נמצא בטבע, באמת שולט בכל דבר, חוץ מאשר באדם. גם באדם שולט הרצון לקבל, אבל יש לו בכל זאת גם מחשבות על השפעה, הוא מזהה בטבע הסובב שיש לו גם פעולות השפעה.

תלמיד: אז קודם הוא צריך להרגיש בו את הרצון להשפיע והוא צריך להעדיף אותו על פני הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: למה שהוא יעדיף את ההשפעה על פני הקבלה? מה דוחף אותו לזה?

מפני שהבחינה הזאת, השפעה, שייכת לבורא.

תלמיד: הוא יכול לבחור הפוך?

כן.

תלמיד: אז למה שהוא יבחר כך או כך, מה גורם לו לזה?

כי זה שייך לבורא. השפעה זו בחינת הבורא.

.

תלמיד: מהו המצב הזה, כי אם אני מבין נכון יש עליו כל הזמן שליטה, או לקבל או להשפיע.

כן, אבל הוא בוחר באיזה מהם הוא רוצה להיות.

תלמיד: מהו המצב הזה שלכאורה אין עליו שליטה באותו רגע והוא יכול לקבל החלטה?

זה שאין שליטה זו גם שליטה, רק לא ברור מהי, אבל לגמרי בלי שליטה הוא לא נמצא. לכן הוא רוצה להגיע למצב שישלוט בו הרצון להשפיע, ואם הוא בוחר ברצון לקבל, אז הוא ממשיך בחיים שלו והחיים שלו מוכיחים לו שכדאי לו להיות ברצון להשפיע.

תלמיד: אז מסובבים אותו כדי שהוא יבחר בלהשפיע.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, בכל זאת יש פה שליטה ובחירה קודמת, הוא רק מבצע.

סך הכול הטבע הכללי מסובב את האדם לבחור בהשפעה.

תלמיד: מדובר פה על רגע אחד של בחירה ואז הוא נכנס להשפעה?

לא, זה תהליך. תהליך שהוא לומד מהטבע, שכדאי להיות שייך לרצון להשפיע.

תלמיד: ומה מסייע לאדם לבחור ברצון להשפיע?

הייתי אומר שזה מגיע מלמעלה. הכוח הזה לדחוף אותנו לרצון להשפיע, זה כוח הבורא בעצמו. אנחנו צריכים רק לוודא ולגלות שכוח הקבלה שייך לרצון לקבל, והכוח הזה בא אליו ללא בחירה. ואז אם לפי התכונות הפנימיות שלו שהוא מתפתח בהן, הוא מגלה שיש בטבע גם רצון להשפיע, אז הוא רואה שהבחירה שלו ברצון להשפיע, אומנם היא נגד הרצון לקבל, אבל זו אמת. בנטייה לזה הוא מושך את כוח ההשפעה אליו וכך מתרשם ממנו, וזה הופך להיות הטבע שלו.

תלמיד: אני לא שומע שיש כאן בחירה, אלא הסכמה.

יש מצבים של בחירה, יש מצבים של הסכמה, יש מצבים שהוא לא יכול בהם לעשות כלום, רק מסכים שכך זה.

תלמיד: איך האדם מבצע את הבחירה הזו?

אם אדם בוחר בכך שהוא רוצה כוח השפעה, שזה הכוח האלוהי, הכוח העליון, שנמצא ושולט בכל הטבע, כך הוא קורא ושומע, אז מה שיש לו זה לחפש איך הוא יכול ללמוד, איך הוא יכול להשיג את כוח השפעה. הוא צריך להיכנס אז לסביבה שבוחרת בכוח הזה, שכל הזמן משתוקקת לגלות אותו, וכך בהדרגה במאבק שלו בין כוח הקבלה שנולד עמו, לבין כוח ההשפעה שהוא מקבל עכשיו, כשנמצא בין שניהם, הוא בוחר עם מה הוא רוצה להמשיך, וכך הולך ומגלה.

תלמיד: הרב"ש כותב שאתה מקבל את ההתעוררות הזאת לרגע ואז יש לך חשק לרוחניות. איך אתה מאריך את הזמן הזה, שלא תהיה רק התעוררות, אלא שתוכל להמשיך קדימה?

האדם נמצא תחת שליטת הרצון לקבל הכללי, וחוץ מזה מתעורר באדם כוח הרצון להשפיע מדי פעם, והוא צריך לתפוס את הניצוצין הללו, לאסוף אותם ולהשתמש בהם נגד הרצון לקבל הכללי.

תלמיד: האם האדם צריך להגיע למצב שהוא נמצא תמיד ברצון להשפיע?

כן, זאת המטרה.

תלמיד: ועד אז הוא כל הזמן במין מדרגות של קבלה השפעה, קבלה השפעה.

כן.

תלמיד: איך תופסים את הניצוצות האלה של ההשפעה?

את ניצוצות ההשפעה אנחנו יכולים לתפוס בכמה אופנים. האחד, הוא שאני נמצא בסביבה שכולה מבצעת מעשי השפעה. אני מסתכל עליהם, מרגיש אותם, נמצא איתם, נכנע כלפיהם, הם נראים לי גדולים, חזקים, וכך אני מקבל מהם את הנטייה להשפעה. זה יכול להיות כך. וזה יכול להיות על ידי המאבק שאני מרגיש בתוכי, איך הוא קורה בין כוח ההשפעה לבין כוח הקבלה שנמצאים בהתנגשות, ואז אני עושה מאמץ מצידי, ומגדיל את כוח ההשפעה לעומת כוח הקבלה. יש ויש.

תלמיד: בזמן השיעור מורגש שהרב"ש ודברים שהרב אומר, שאנחנו שומעים כל רגע, מזרימים אלינו הרבה ניצוצי השפעה. איך לתפוס יותר?

על ידי כך שאנחנו נכללים ומתחברים בינינו. כשאנחנו מתחברים בינינו, אז בכל אחד נעשה כוח יותר גדול מסכום הכוחות שהוא משתדל להתכלל מהם.

תלמיד: אותה נטייה לדאוג זה לזה, לבקש זה על זה, למסור, או כשאנחנו נכללים זה בזה, האם היא זו שבסוף מביאה אותנו לרצון להשפיע נחת רוח לבורא?

כן, אבל אנחנו מגדילים אותה פי כמה וכמה.

תלמיד: האם זה תלוי בכמה אנחנו מחזיקים בזה יחד, ואפילו ברגע אחד זה יכול להיות?

אנחנו צריכים מרגע זה לרגע הבא להשתדל לרכוש את כל הכוח שישנו בטבע, ושבו נגלה את כוח ההשפעה.

תלמיד: אנחנו נרגיש את זה יחד.

כן.

תלמיד: מה אדם צריך לבטל בתוכו כדי להתכלל מאותם הכוחות שקיימים בכל הטבע, בכל החברים, בכל הסביבה? איזו פעולה הוא צריך לעשות בתוכו כדי שיוכל להתכלל מאותם הכוחות?

רק חיבור עם העשיריה שלו קודם כל, ועם עוד ארגונים, קבוצות, שיש סביב העשירייה שלו, לחבר אותם, למשוך אותם, לדחוף אותם לנקודה המרכזית שביניהם, ושם להתכלל יחד.

תלמיד: בנקודה המרכזית הזאת, שם הוא עובר לרשות אחרת, של הרצון להשפיע.

כן.

תלמיד: יש מצב אחר, כשאדם עדיין ברשות הרצון לקבל, ושם יש לו תפילה, הוא עושה מאמץ ליחס הכול לבורא. איך הוא לא מאבד את המצב הזה בזמן שהוא מרומם את עצמו? איך הוא לא מפספס את התפילה הזאת?

הוא לא מאבד את עצמו מפני שכוח הקבלה, שעימו הוא נולד והתפתח עד עכשיו, חי בו ודורש להרגיש את מרכז הבריאה. וכשהוא עכשיו רוצה גם לבנות מהרשימות, מהניצוצין כוח השפעה, אז הוא עושה מאמצים. על ידי המאמצים האלה הוא מרגיש שמתאספים בו כוחות כדי להשפיע, וכך הוא מתבגר, מתחבר לרצונות להשפיע, לקבוצה, לעוד אנשים שרוצים להגיע לכוח ההשפעה, וכך ממשיך.

תלמיד: כיצד אוכל להבטיח שהתגובה הראשונית שלי לכל מקרה תבוא מחופש בחירה אמיתי?

אני לא יכול להבטיח שום דבר, אני לא יכול לקבוע שזה יבוא מאיזה רשימות בבחירה חופשית, זה דבר שתלוי בי ולא תלוי בי. אבל אנחנו כל הזמן מבקשים, בעיקר בחיבור בינינו, שכל החברים שאני לומד איתם, ואנחנו כל הזמן שומעים, צריכים להיות בחיבור. החיבור צריך להיות בין כוחות ההשפעה שבכל אחד ואחד מאיתנו. ולכן כשעשיריות מגיעות ומתחברות, אז כל אחד רוצה דרך העשירייה שלו להתכלל עם כל יתר העשיריות, הכוחות, בכלל עם בני אדם, אפילו שלא מחוברים ביניהם. כך אנחנו מגיעים לכוח גדול שדורש מהבורא שיעזור לנו להתקרב אליו ולהשיג את כוח הבורא עצמו, שהוא כוח ההשפעה שנמצא במרכז הטבע.

תלמיד: מדוע רצון לקבל נקרא מידת הדין?

כי הוא קובע את הטבע העיקרי של המציאות, שזה הרצון לקבל.

תלמיד: מהי בדיוק שליטתו של הבורא בעבודה שבה בוחרים להשפיע?

שליטת הבורא היא מעל כל יתר השליטות של כל מיני כוחות. אנחנו רק צריכים לבקש ממנו שהוא ישלוט עלינו מהמידה הזאת.

תלמידה: איך מגיעים למצב שאף כוח לא שולט?

את זה האדם מרגיש בעצמו, שיש בדרך שלו, בהתפתחות שלו, נקודה כזו בדרך שנותנת לו הרגשה שהוא נמצא בין כוח ההשפעה לכוח הקבלה.

תלמיד: אתה אומר שצריך לחפש כל הזמן את כוח ההשפעה. מהי הפעולה לחפש את כוח ההשפעה? גם שמעתי שאמרת שאנחנו מתכללים בחברים בעשירייה, נותנים התרשמויות של כוח ההשפעה. אז מה החיפוש פה?

כך אתה מחפש.

תלמיד: אנחנו נותנים כבר כוחות השפעה זה לזה, אז מהי פעולת החיפוש?

פעולת החיפוש היא שאדם מחפש נגיד בין החברים שלו. בעשירייה, כשרוצים להתחבר, אז הוא רוצה לאסוף מכל אחד ואחד את כוח ההשפעה שבו.

תלמיד: כל פעם להגביר את כוח ההשפעה הזה, כל פעם לחפש יותר ויותר כוח.

כן.

תלמיד: ההשקעה שלי של אתמול בקבוצה, בעשירייה, היא משפיעה על הבחירה של היום. מה הקשר פה?

בדרך כלל אנחנו יכולים לסחוב איתנו התרשמות של אתמול לכוחות של היום, אבל זה לא חובה. ההתרשמויות שלנו הן עדיין לא חזקות, לכן בכל פעם מתחלף משהו.

תלמיד: יוצא שאין לנו מה לנתח מה בדיוק השפיע, פשוט להשתמש באותו כוח, בכוח הבחירה.

אנחנו לא צריכים לברר למה יש לנו כוחות כאלה או כוחות כאלה, כי יש לנו עדיין הרבה תשובות ולא יהיה לנו ברור מה לעשות. אבל ברור לנו שמה שאנחנו כן צריכים בכל רגע ורגע, זה להימשך לכוח ההשפעה שבינינו.

תלמיד: האם אתה יכול להסביר על העירוב הזה, על החיבור של הנטיות שלנו להשפעה, איך אנחנו עושים את זה? אנחנו נמצאים בדיוק עכשיו בזמן קלאסי, אתה רואה מסביבך רק נטיות כאלה, אבל איך בדיוק זה מתחבר קצת קשה להבין.

איך אנחנו מתחברים כדי להוציא מאיתנו כוח השפעה משותף?

תלמיד: איך לקחת את כל הנטיות ולאסוף אותן לנקודה מרכזית, לבקשה משותפת? כי זה קשה.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זה קשה מפני שזה מנוגד לרצון לקבל הפרטי של כל אחד ואחד. כל אחד חושב לעצמו ומושך לתוך עצמו. וכוח ההשפעה הזה הוא כוח שפועל בצורה הפוכה, לכיוון הפוך, מכל אחד החוצה. מחוץ לנו, שם אנחנו צריכים להתחבר, וזה יהיה כוח שהוא נגד הכוח שהבורא מעורר בנו. ואז בכוח שלנו נעמוד נגד כוח הבורא ונדרוש ממנו שהוא יעזור לנו.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה. מחוצה לנו, בינינו, אנחנו פחות או יותר יכולים להסתדר. אבל ברגע שאנחנו צריכים לאסוף ולקשור את זה לפנייה ובקשה לבורא, אני מרגיש שיש פה קושי.

על זה צריכים לעבוד.

תלמיד: איך?

להשתדל להתחבר, לראות בכל אחד ואחד שותף, כדי שהכוח הכללי, הסיכום הזה מהשותפות יהיה אחד, והוא שיכוון אותנו ישירות לבורא.

תלמיד: אתה חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה?

אנחנו חייבים לעשות את זה.

תלמיד: אנחנו רואים את השפעת הסביבה ואנחנו רואים שזה מה שהאדם יכול לעשות. אני שואל לגבי המילה "לימוד", האם הלימוד עצמו הוא קו הביניים שיכול להוציא את האדם מהבלבול שלו כשהוא נמצא במידת הדין?

הלימוד חייב להשפיע על האדם לפי רצון האדם, ככל שהוא רוצה להתעלות על ידי הלימוד שלו מלקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: כהכנה לכנס והלימוד בין החברים על המאמרים שיהיו בכנס. אנחנו לא מדברים על להיות פתוח לחברים, או לקבל את ההשפעה של המאור, כי אלה דברים ברורים כביכול. הלימוד עצמו, איך לעשות אותו?

אנחנו רוצים על ידי הלימוד רק לרכוש את כוח ההשפעה מלמעלה.

תלמיד: האם לזה להתכוונן?

כן.

תלמיד: אמרת, "להשתדל להתחבר ולראות בכל אחד ואחד שותף". אני שואל על זה, כי אני מאוד מתאמץ להתחבר, ורואה כל הזמן שהאגו שלי עושה חשבונות. יש חברים שאני מתפעל מהם יותר, יש חברים שפחות, ויש חברים שאפילו דוחים אותי. איך נכנסים לכזה מאמץ כנגד כל הדחיות כדי לראות בכל אחד בחברה שלנו שותף? אפילו אמרת קודם, לנסות איכשהו לצרף אנשים כלליים שמחוץ לנו למאמץ הזה. איך להיות שייך לכזה מאמץ?

איך להיות שייך למאמץ שכולם רוצים להתחבר?

תלמיד: איך אני יכול להשתדל להתחבר פה עם כל אחד, כך שכל אחד פה יהיה השותף שלי?

תתאר לעצמך שאתה מאוד מאוד רוצה, צמא לראות את הכוח המשותף בין כל החברים, שבכל אחד יש איזו נטייה לזה, ובאמת אתה רוצה לראות ביניהם רק את הנטייה הזאת פנימה, למרכז החיבור ביניהם, וממרכז החיבור לבורא.

תלמיד: ומה אם אני רואה לפַני נטייה הפוכה מזה?

אתה צריך להגיד לעצמך, "עיניים להם ולא יראו", שזה לא יכול להיות באמת, אלא רק נראה לך כך לפי הרצון האגואיסטי שלך.

תלמיד: מה זה להתכלל בין עשיריות?

להתכלל בין עשיריות, זה אחרי שכל עשירייה ועשירייה משיגה את המרכז שלה, ורוצה מתוך המרכז שלה לפעול כלפי הבורא, אז יש ביניהן גם את אותה הנטייה, מתוך כל עשירייה לכל יתר העשיריות. ואז הכוח המשותף שיש בכל עשירייה מתחבר עם הכוחות המשותפים שבכל העשיריות.

תלמיד: כשיש חיבור בין שתי עשיריות, מה קורה לשתי העשיריות יחד?

כוח החיבור שלהן עכשיו פועל.

תלמיד: לַמה הן לא הופכות לעשירייה אחת?

זה לא מספיק.

תלמיד: למה זה לא כמו שתי טיפות מים שמתחברות לטיפה אחת?

בדיוק כמו ששתי טיפות מים מתחברות לטיפה אחת, עכשיו אותו חוק שפעל קודם על כל טיפה וטיפה לחוד, פועל עכשיו על שתיהן.

תלמיד: אבל מה בדיוק מחבר בין שתי העשיריות?

תכונות. עשר ספירות כאן ועשר ספירות כאן, ואז הספירות האלה מתחברות עם הספירות האלה.

תלמיד: למה הן עדיין שתי עשיריות? הרי הן עשירייה אחת.

אחרי החיבור, כן.

תלמיד: בכנס הקרוב שלנו, מה תהיה העבודה שלנו שם?

העבודה שלנו היא שנתחיל כמו שאנחנו עכשיו, ומהר מהר נעשה את כל הצעדים, עד שנהיה ראויים ובטוחים שאנחנו הולכים לחיבור בנקודה המשותפת.

תלמיד: האם בכנס אני קודם כל מחפש להתחיל את החיבור בתוך העשירייה שלי?

כן.

תלמיד: ואז מה אני עוד יכול לחפש הלאה?

ואז מתוך מרכז העשירייה שלך, כל החברים המשתתפים איתך רוצים לחפש גם את הנקודות המרכזיות שבכל העשיריות.

תלמיד: בכנס יש הרגשה גדולה יותר, של משהו גדול ומשותף.

אז צריכים להשתדל לאחוז בה נכון.

תלמיד: האווירה הכוללת כביכול סוחפת אותך, אתה מרגיש משהו גדול יותר.

לא, היא לא סוחפת אותך, אלא מנטרלת לך את החיפוש הפרטי שלך.

תלמיד: איך דווקא עכשיו לא להתפזר, אלא להתמקד ולחפש את העבודה שלי בתוך העשירייה שלי?

אתם באים לכנס כשאתם כאחד. לדוגמה העשירייה שלך באה לכנס, אז כל העשירייה שלך שנמצאת בכנס היא כאילו מספר אחד. כך כל עשירייה מגיעה מחוברת בצורה כזאת. ואם לא, אז במהלך הכנס, כבר בשיעור הראשון אתם מתחילים להשיג את זה. שם אתם מתחילים לחפש את העשיריות האלו, כל אחד את העשירייה שלו.

תלמיד: מה זה מרכז העשירייה? מה אני מחפש?

מרכז העשירייה זה מה שבסך הכול אתם רוצים שיקרה לכם.

תלמיד: האם החיפוש המשותף שלנו הוא המרכז שלנו?

לא החיפוש עצמו, אלא תוצאה מהחיפוש.

תלמיד: במהלך הכנס אני מדבר עם המון חברים, מתפעל מחברים, סועד, שר ורוקד, וכל הזמן אני מחפש עם העשירייה הפרטית שלי את התוצאה בינינו, את המרכז המשותף שלנו.

לא, את זה אתה תופס ומפתח. אתה לא מחפש, אין לך מה לחפש. אבל כשאתה כבר מרגיש את העשירייה שלך "כאיש אחד בלב אחד", ואתם נמצאים ממש בחיבור הנכון ביניכם, אז אתה רוצה להיות גם מחובר לעשיריות אחרות.

תלמיד: אבל העבודה שלי בעשירייה היא כל הזמן מתחדשת, זה לא שהגענו לנקודת שיא ואני ממשיך הלאה, כל הזמן צריך להתחזק בחיבור.

בסדר, ודאי, אז מה?

תלמיד: אז איך אני מתחיל לחפש חיבור עם עוד עשיריות, כשכל הזמן יש לי מה לחפש בעשירייה שלי?

כך אתה עושה. תנסה ותראה.

תלמיד: מה זה לאחוז נכון בכוח המשותף בכנס?

לכל התאספות יש נטייה, כוח משותף. הכוח הזה יוצא ממרכז העשירייה או ממרכז הכנס, כנס זה כינוס, וכך אנחנו צריכים להשתדל להרגיש אותו, ככל שאנחנו מכוונים אותו ממרכז הכנס למרכז המציאות, כי שם זו הפגישה שלנו עם הבורא.

תלמיד: איך מרכז המציאות נותן לכל אחד מאיתנו בעשירייה לקחת את הכוח המשותף בכנס?

לפי איך שאנחנו מכוונים את עצמנו לאותו מרכז המשותף בין כולנו, כך אנחנו יכולים להרגיש אותו.

תלמיד: איך עושים הכנה נכונה לפני שיעור בכנס, כדי שנהיה מכוונים לאחוז נכון בכל הכוח הזה?

זה שכולנו, נגיד איזו עשירייה, מרגישים את עצמנו שיותר ויותר נכללים יחד, ואחר כך מההתכללות יחד אנחנו רוצים להוציא כוח שמכוון ממש לבורא.

תלמיד: איך לא מאבדים את הכוח הזה בהמשך הכנס? נפגשנו בשיעור הראשון, פיתחנו איזשהו כוח, הרגשנו כוח קצת יותר גדול של השפעה שמכוון יותר לבורא. איך לא מאבדים את הכוח הזה?

אתם כל הזמן נמצאים עם זה. אנחנו נמצאים במשך הכנס בתרגילים, ובודקים את עצמנו עד כמה אנחנו לא יוצאים ממסגרת החיבור בינינו.

תלמיד: למרות ההפסקות שיש לנו בין לבין?

מה זה הפסקות, הפסקות הן דבר עוד יותר טוב. דווקא ההפסקות עוזרות לנו להתכלל עוד יותר. נלמד את זה.

תלמיד: ראיתי פה הרבה דוגמאות של חיבור, ואני רואה שלכולם יש מרכז עשירייה מאוד חזק. את הפעולות האלה של השפעה אני רוצה להביא לעשירייה הווירטואלית שלי וזה מאוד קשה. איזה כלים יש לי? אני מבקש מהבורא, אבל אני לא יודע מה עוד לעשות. איך לשבור את המחסום הזה מהפיזי לווירטואלי?

לכן אנחנו מגיעים כבר מחוברים בעשיריות לכנס, כמו שאתה רואה עכשיו כאן באולם. נגיד שיש כאן 30 עשיריות, 50 עשיריות, זה לא חשוב, כך גם בכנס. מגיעות הרבה עשיריות, וכל אחד משתדל למצוא מקום לשבת עם העשירייה שלו, בגלל שכך נוח לו, טוב לו, הוא נכנס לתוך השקע וכך מתחבר איתם.

את החיבור הכללי שלנו אנחנו מיחסים לבורא. אנחנו רוצים להציג לו את הכלי שלנו מכול העשיריות, מכול האנשים שבאים להשתתף בכנס, לכן אנחנו מתחברים ופונים לבורא ורוצים שהוא יקבל אותנו. זה בעצם הכול. איך הוא יקבל ומה הוא יעשה איתנו, אנחנו נרגיש.

תלמיד: כשלאדם יש מזל להיות בסביבה והוא מתעורר להשפיע, איך הוא יכול לבחור בין הזדמנות להשפיע כשיש יותר מדי הזדמנויות להשפיע? הוא לא יודע לבחור, וחברים אומרים לו שהוא יכול לעזור בהפצה, במטבח, בעוד מקום, אבל הוא לא יודע איפה להשקיע. איך לבחור את המקום שיש בו יותר השפעה ולא לבחור בשביל כבוד?

אני לא יודע בדיוק מה המצב עצמו. האם זה כשאדם נמצא באמצע הכנס והוא מחפש למי להתחבר, לאיזו עשירייה? מה השאלה?

תלמיד: כשיש הרבה הזדמנויות להשפיע, הוא יכול להיות עם העשירייה הווירטואלית שלו, הוא יכול להיות במטבח, וכל זה באותו זמן. במה לבחור?

שיבחר לעצמו איזו עשירייה יותר קרובה אליו, יותר מובנת לו לפי השפה, לפי האנשים, לפי כל מיני דברים, שיבחר אותה, ילך איתה, יתכלל איתה, וכך יהיה עד סוף הכנס.

תלמיד: מה אם אין פה עניין של עשירות, אלא אני יכול לבחור להשקיע במטבח, בסטודיו?

אם כך, אתה יכול לעבור מעשירייה לעשירייה. העיקר שאתה מתכלל איתם.

תלמיד: החבר רוצה לברר כך, אם יש לפניי כמה אפשרות להשפיע עכשיו בהכנה לכנס, איך אני בוחר בהזדמנות הנכונה? בהזדמנות אחת יש מקום להתגברות על דחיה, בהזדמנות אחרת יש מקום להתגברות על תענוג, בהזדמנות כזאת אני משפיע לחבר, או אני יותר משפיע לרב. איך אני עושה את הבחירה הכי נכונה ומדויקת להשפעה?

מה שנופל עלי זה מה שאני לוקח והולך עמו.

תלמיד: אבל יש לו כמה אופציות עכשיו.

כמה אופציות, כן.

תלמיד: איזו אופציה הוא בוחר?

שיבחר.

תלמיד: לפי מה?

לפי מה שקרוב אליו, קרוב לידו.

תלמיד: האם לפי מה שהכי קל לו, לפי מה שהכי קשה לו?

לפי מה שקל לו.

תלמיד: קודם כל ממש מתחילים להרגיש איך חשיבות הבורא מתחילה לבעבע בכלי העולמי, בחברה. אנחנו בכנס של "נכנסים ללשמה". שמעתי וקראתי גם דברים שאמרת וגם מה שכותבים מקובלים, על כך שאני צריך להגיע לכנס ולראות את כל החברים שהם כבר בלשמה, ולעשות עבודה מול זה. ובאמת יש את כל התנאים כדי לעשות עבודה מול הבורא שישלים בעדי, ולעשות את המאמצים שאני צריך לעשות.

אני ממש מבקש שתעזור לי לחבר את העבודה הפנימית שלי בתוך הכנס כדי לראות את כולם בלשמה, לבין מה שנקרא חיבור במרכז העשירייה. אני יודע את העבודה שלי, אני לא יודע איך לקחת את זה לתוך חיבור במרכז העשירייה.

תנסה. אם אתה לא יודע איפה זה נמצא, אז תחפש איפה החיבור ביניהם, וכך תתקדם.

תלמיד: אנחנו מתחילים לכוון לזה שיש שליטה עליונה אחת, כך מתחילים את העבודה. ופה הוא כותב שהבחירה האמיתית היא דווקא איפה שאין שליטה.

אני לא יודע מה אתה חושב.

תלמיד: בסוף המאמר הוא כותב, "שעיקר עבודה יכולה להיות בזמן שאין אף אחד שולט. אז יש לו הבחירה לבחור במי שיהיה השולט". האם האדם צריך לרצות להביא את עצמו למצב הניטרלי הזה?

זה לא מצב ניטרלי. אם הוא נמצא תחת השפעת הרבה כוחות, וכל אחד מהם מאזן את הכוחות האחרים, אז זה מה שקורה. כעת יש לו לבחור הלאה במי שיהיה השולט, כלומר הוא עדיין לא הגיע לסיכום.

תלמיד: מה הם הכוחות המאזנים האלה שמביאים את המצב הזה?

תישאר עם השאלה הזאת. אם אענה לך, אז תהיה לך שאלה הבאה.

תלמידה: אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה כדי להשתנות. בכנס אני צריכה לשים לפניי מטרה כדי להבין למה אני צריכה להיות קשובה כדי דרכי לעזור לעשירייה להשתנות. האם זה צריך להיות הלב, המוח, הרגשות?

גם הלב, גם המוח, וגם הרגשות.

תלמידה: אבל אני לא שולטת ברגשות, הוא נותן לי אותם.

אבל במה שאת כן שולטת, עלי ידי זה את שולטת ברגשות שלך.

תלמידה: האם אני צריכה כל הזמן לדבר על זה בעשירייה? אני הרי לא יכולה רק להיות עם עצמי בזה.

כן, תדברי.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לכוון את המאמצים למצב שיתגלה בכנס, או בכל יום לעשות את המאמץ להתאחד בינינו?

כן.

תלמיד: איפה לרכז את המאמץ, האם על מה שהולך להתגלות בכנס?

על נקודת החיבור שבינינו. לנקודת החיבור שבינינו, לשם אנחנו צריכים לכוון את עצמנו.

תלמידה: מה היא העזרה הכי משמעותית של קבוצת הנשים העולמית לגברים בכנס?

כמו שלכל אחד או לכולם, זו ברכה בהצלחה.

תלמידה: איך בא לידי ביטוי המצב שעשירייה מוכנה להתחבר לעוד עשיריות?

בזה שכל עשירייה פועלת כדוגמה, בכך שהיא מחוברת ורוצה להיות מחוברת עם כל החיבורים של כל העשיריות.

(סוף השיעור)