שיעור בוקר 06.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

"הסתכלות פנימית", עמ' 18, פרק ב', אות י"ג – פרק ד' אות ט"ז

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 18, דף י"ח, הסתכלות פנימית, פרק י"ב, אות י"ג.

אות י"ג

מטרם הצמצום לא היה ניכר שינוי הצורה

דברצון לקבל.

"אמנם, בכל יכלתו, לא היתה נבחנת הצורה החדשה הזו, לבחי' שינוי מאורו ית'. שז"ס שאיתא בפדר"א, שטרם שנברא העולם, היה הוא אחד ושמו אחד, הוא, מורה האור שבא"ס ב"ה, ושמו, מורה על המקום, שה"ס הרצון לקבל מעצמותו ית', הכלול באור א"ס ב"ה. ומשמיענו, שהוא ושמו אחד, כלומר, ששמו שה"ס מלכות דא"ס, שה"ס הרצון, דהיינו הרצון לקבל, שנטבע בכל המציאות שהיתה כלולה במחשבת הבריאה, מטרם הצמצום, לא נבחן בו שום שינוי צורה והבדל מן האור שבו, והאור והמקום, אחד הם ממש, שאם היה שם איזה שינוי וגרעון בתוך המקום, בערך אור של א"ס ב"ה, אז ודאי היו שם ב' בחינות כנ"ל, ודו"ק."

זאת אומרת, באור אין סוף, מטרם הצמצום לא היה שום שינוי ברצון לקבל, אלא רק אחרי הצמצום, נעשה הבדל בין מה שנמצא ברצון לקבל לפני הצמצום ואחרי הצמצום, ואז אנחנו כבר יכולים להבדיל מה קורה כאן.

אות י"ד

צמצום, פירושו, שהמלכות דא"ס מיעטה

הרצון לקבל שבה, ואז נעלם האור, כי

אין אור בלי כלי.

"וזהו דבר הצמצום, אשר הרצון לקבל, הכלול באור א"ס ב"ה, המכונה מלכות דא"ס, שה"ס מחשבת הבריאה שבא"ס, כנ"ל, הכוללת כל המציאות, קישטה בעצמה להתעלות, ולהשוות צורתה ביותר, לעצמותו ית'. וע"כ, מיעטה את רצונה מלקבל שפעו ית', בבחי' הד' שברצון, כמו"ש זה לקמן, בכוונה, שעל ידי כן יתאצלו ויבראו העולמות עד לעוה"ז, שבאופן זה תהיה מותקנת צורת הרצון לקבל, ותשוב אל צורת ההשפעה, ובזה תבוא בהשואת הצורה אל המאציל. והנה אחר שמיעטה, ברצון לקבל, ממילא נסתלק משם האור, שכבר נודע, שהאור תלוי ברצון, והרצון, הוא המקום של האור. כי אין כפיה ברוחניות."

שאלה: איך מלכות דא"ס יכולה פתאום להמעיט ברצונה, להפחית חלק מעצמה? איך היא יכולה להשפיע כך על עצמה?

הנה היא יכולה, כי הרצון שלה הוא בעצם ראשוני.

תלמיד: הרי היא בעצמה רצון לקבל, אז מאיפה יש לה עכשיו את הכוח לצמצם את עצמה?

תיכף נלמד את זה. מלכות יכולה לצמצם את עצמה או להגדיל את עצמה כפי שהיא רוצה, רק היא צריכה להבין איזו תוצאה תהיה מהפעולה שלה.

תלמיד: כשהיא התכוונה לצמצום שהיא עשתה, היא התכוונה שזה יהיה ככה?

אחרת, למה היא עשתה את זה?

תלמיד: היה נדמה לי שהיא הרגישה בושה וזו פשוט תגובה.

לא, זה לא בהכרח כך. כמובן שזאת תגובה על בושה, אבל לא תגובה ישירה. עכשיו נלמד את זה. נשים סימן שאלה על אות י"ד ונעבור לאות הבאה, אות ט"ו, "ביאור מחצבת הנשמה".

פרק ג'

אות ט"ו

ביאור מחצבת הנשמה

"ועתה יתבאר ענין מחצבת הנשמה, שאמרו שהיא חלק אלקי ממעל וכו', שהקשינו לעיל, איך ובמה תשתנה צורת הנשמה מאורו הפשוט, עד שתהיה נבדלת בזה מן הכל, ית', עתה מובן, כי נעשה בה באמת, שינוי צורה גדול, כי הגם שהוא ית' כולל כל הצורות שאפשר לחשוב ולהרהר, אמנם אחר האמור לעיל, אתה מוצא, צורה אחת, שאינה כלולה בו ית', והיינו הצורה של הרצון לקבל, שח"ו ממי יקבל. אמנם הנשמות, שכל בריאתן היא, משום שרצה ית', להנות להן, שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל, א"כ בהכרח שנטבע בנשמות החוק הזה, לרצות ולחשוק לקבל שפעו. ובזה נמצאות נבדלות הימנו ית', משום שנשתנתה צורתן הימנו ית' , שכבר נתבאר שמהות גשמי נחלקת ונבדלת ע"י כח התנועה וריחוק המקום, והמהות הרוחנית, נחלקת ונבדלת ע"י שינוי צורה, ולפי השיעור שבהשתנות הצורה זה מזה, כן ישוער המרחק בין זה לזה, ובאם שינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן הקצה אל הקצה, אז נעשה חיתוך והבדל גמור, עד שלא יוכלו לינק זה מזה, כי זרים נחשבים זה לזה."

שאלה: כתוב באות י"ד שאור אין סוף כולל בתוכו את המלכות. איך להבין את זה? איך יכול להיות שהבורא כולל בתוכו את המלכות?

כי מלכות זה הרצון הכי גדול, הכי מפותח, ולכן כדי שהאור יוכל להאיר בכל המרחב שנברא, הוא צריך לכלול גם את הרצון של המלכות.

תלמיד: כתוב שהוא גם כולל את כל הצורות.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, הרצון הוא יש מאין ואחר כך הכול נכלל בתוך הבורא?

כן.

שאלה: אם גם הרצון בא מהבורא, האם זו לא כפיה מצד הבורא בזה שהוא דוחף אותנו?

אבל חוץ מרצון הבורא לא עשה כלום. "בראתי יצר הרע", זה מה שהוא אומר, כל הבריאה היא רצון לקבל. זה מה שעשה הבורא, וכנגד זה, כל התיקונים על הנברא, שמבקש מהבורא שיתקן אותו, ישנה אותו.

שאלה: האם יש דוגמה בטבע למשהו שנולד מתוך משהו ונכללת בו תכונה שלא קיימת בבורא שלו?

אין דבר כזה.

תלמידה: יש בטבע דבר כזה?

לא יכול להיות. מהתכונה שקיימת במוליד מתחילה ההתפתחות, ואחר כך כשנולד, נפרד, מתרחק אז נעשות בו תכונות חדשות.

תלמידה: שלא כלולות במוליד?

נכון, שלא כלולות במוליד, נניח כמו שאנחנו רואים בד' בחינות דאור ישר.

תלמידה: איזו דוגמה אפשר לקחת מהטבע? האם יש בטבע משהו שיכול להדגים שהנולד נמצא בתכונה שלא הכרנו במוליד?

אני לא יודע, אבל בואו לא נחפש מה יש במוליד. אנחנו רואים בחכמת הקבלה שהרצון לקבל נולד בבחינת שורש בבורא ומתפתח בבחינות א', ב', ג', ד'. יותר מד' בחינות אין לו מה להתפתח, כי הוא הגיע למצב שהוא הפוך מהצורה שהבורא הוליד אותו, מהרצון להשפיע. ולכן ארבע הבחינות האלה של הרצון לקבל, זה מה שצריך להיות ברצון לקבל ולא יותר.

שאלה: בעל הסולם כותב, שמטרם הצמצום לא נבחן שינוי צורה אלא הם ממש אחד, גם האור וגם המקום.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שהוא מרגיש שם את הפער, זה מביא אותו לבושה.

לפני הצמצום?

תלמיד: כן.

בואו נקבל את מה שכתוב ואחר כך נברר. היה "הוא ושמו אחד", שמו זה הרצון ובצורה כזאת הוא מתפתח.

שאלה: מהו התפקיד של הכוונה שלי?

הכול תלוי בכוונה. אני יכול לקבל ולהיות בזה הפוך מהבורא. אני יכול לקבל ולהיות בזה דומה לבורא. הכול תלוי בכוונה שלי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להזין את הנשמה שלנו כדי להשיג השתוות הצורה עם הבורא?

אנחנו צריכים לדבר בינינו, "איש את רעהו יעזורו", שכל אחד יקבל איזשהו חלק קטן שיש בכל אחד מהרצון לקבל שלו, וכשכולנו נכללים מכולם, אז יש בכל אחד ואחד מספיק רצון לקבל כדי לעבוד בו אפילו בעל מנת להשפיע.

שאלה: יש דוגמה בטבע והיא אלמוג, זה דומם שמוליד צומח.

כן, נכון.

שאלה: האם הכוונה לעשות טוב לאחרים נקראת אור חוזר?

אנחנו עוד למדנו.

פרק ד'

אות ט"ז

אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל,

הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת

הקדושה, ובמקומו משמש האו"ח לכלי קבלה,

והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה.

"אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא רצון לקבל, הוא נתבטל ונפרד ויצא מכל המערכת הקדושה, ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה. (כמ"ש בחלק ג'). ותדע, שזה כל ההפרש בין אבי"ע דקדושה, לבין אבי"ע דטומאה, כי כלי הקבלה דאבי"ע דקדושה הם מאו"ח, המתוקן בהשואת הצורה לא"ס. ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא צורה הפוכה מא"ס. ועי"ז הם נחתכים ונבדלים מחי החיים שהוא א"ס."

אם זה לא ברור, אז צריכים לקרוא בבית עוד כמה פעמים.

שאלה: איך אור חוזר יכול להפוך להיות כלי?

הוא לא מדבר על הכלי עצמו, אלא על התנאי כדי שיתקיים כלי, כדי שיהיה רצון, ולכן האור החוזר יכול להיות כביכול כלי.

תלמיד: כתוב כאן באות ט"ז, שעולמות אבי"ע דטומאה יכולים להשתמש בכלי דקבלה ללא אור חוזר. איך זה יכול להיות, הרי יש לנו את חוק צמצום א'?

"אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא רצון לקבל," כלומר יש כאן צמצום ומסך, "הוא נתבטל ונפרד ויצא מכל המערכת הקדושה, ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה. (כמ"ש בחלק ג')." זאת אומרת, ככל שהוא יכול לדחות את האור מעצמו, כך הוא הופך להיות כלי קבלה. "ותדע, שזה כל ההפרש בין אבי"ע דקדושה, לבין אבי"ע דטומאה, כי כלי הקבלה דאבי"ע דקדושה הם מאו"ח, המתוקן בהשואת הצורה לא"ס. ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא צורה הפוכה מא"ס. ועי"ז הם נחתכים ונבדלים מחי החיים שהוא א"ס."

שאלה: איך עולמות אבי"ע דטומאה יכולים להשתמש ברצון לקבל? הרי הוא מצומצם.

הוא מצומצם, אבל אם אנחנו נקבל לא למען עצמנו, ניקח רצון מהעולמות האלה ונתחיל להפוך אותו לעל מנת להשפיע, אז הרצון לקבל יהפוך לרצון להשפיע.

שאלה: אם אני מבין נכון, העולמות האלה קיימים בשביל התיקון?

ודאי, לצורך התיקון.

שאלה: תיקון של תחתונים?

כן. בכלל, כל מה שנוצר, נוצר אך ורק לשם התיקון, אחרת לא נוצר שום דבר מראש. מלכתחילה הכוונה הייתה אך ורק ליצור תנאים לתיקון התחתונים.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו צריכים לקבל רצון לקבל מהחברים כדי שיהיה רצון לקבל גדול, ויהיה אפשר לקבל על מנת להשפיע. מה זה אומר לקבל רצון לקבל מהחברים?

"איש את רעהו יעזורו" זה נקרא שאני לומד איתם, שומע אותם, נכלל מהם וכך אני נכלל מהרצונות שלהם, והרצון שלי נעשה גדול יותר.

שאלה: אנחנו לא אמורים להתכלל ולחבר את ההשתוקקויות שלנו לבורא?

כן, אבל אחרי שאנחנו נכללים מהרצונות והשתוקקויות שלנו.

שאלה: ההשתוקקויות שלנו לבורא הן הרצון לקבל שלנו?

השתוקקויות שלנו לבורא הן תוצאה מהרצון שלנו להתחבר אליו.

שאלה: ואותו אנחנו צריכים לאסוף? זה מה ששמעתי שאמרת קודם, לחבר את הרצונות לקבל, או שזה משהו אחר?

כן, לחבר.

שאלה: האם הצמצום ומסך הם תוצאה של גדלות הבורא שיצרנו בתוך העשירייה?

צמצום ומסך הם הרצון לקבל שאנחנו ייצרנו בתוך העשירייה, בתוך הקשר בינינו ועל ידי המאור המחזיר למוטב מהבורא.

שאלה: זה אומר שאנחנו לא חושבים על הצמצום, אלא רק על חשיבות הבורא וזה קורה מעצמו?

כן.

שאלה: אור חוזר הפך להיות כלי לקבלת האור.

כן.

שאלה: האם זה רצון לקבל או רצון להשפיע, רצון לקבל עם כוונה להשפיע?

הוא רצון לקבל עם כוונה להשפיע, הוא נקרא רצון לקבל עם צמצום, מסך ודחייה.

שאלה: באיזה שלב מתחיל להיות רצון להשפיע על מנת להשפיע, מאוחר יותר?

אחר כך, במערכות.

שאלה: האם הרצונות שהם לא שלמים יוצרים כלים חדשים וגם עולמות חדשים?

לא. הרצונות צריכים לעבור תיקון מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, צריכים לחבר אותם יחד ואז להשתמש במערכת כדי לקבל על מנת להשפיע. לקבל על מנת להשפיע היא נתינה טהורה, לכך אנחנו צריכים להגיע. בכך תהיה ההשתוות שלנו עם הבורא.

שאלה: יש אמונה שאותה רוכש הכלי וגם מאבד אותה ושוב רוכש, ויש אמונה שהכלי כבר לא מאבד, איך לקבל צורת אמונה כזאת?

ביחד נבצע את מה שצריך וביחד נלמד.

שאלה: האם עליי לעבור את כל הרצונות שלי ולטהר אותם, ואם כן, מה הוא כאן תפקיד העשירייה בחיים שלי?

את צריכה לגלות את כל הרצונות שלך יחד עם העשירייה, לבדוק האם הן מכוונות להשפעה או לקבלה ולתקן אותם, את אלה שמכוונים לקבלה.

שאלה: ואיך בעשירייה אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה בכך? אנחנו כל הזמן נמצאות באווירה של עזרה הדדית ורק ממנה מורכבים החיים שלנו, שהבורא כל הזמן נותן לנו?

כן.

מתרגם: האם המושג של אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה הם כמו שלמדנו במאמר הראשון של להיות עובד ה' או לא עובדו?

אבי"ע דטומאה זה לא עובדי ה', אלא רוצים לקבל לעצמם. אבי"ע דקדושה זה כשרוצים לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: למדנו שאחת התכונות העיקריות של המסך היא קשיות. זאת אומרת, דחייה לקבלה עצמית. מה עוד יש בקשיות, איזו משמעת, גדלות הבורא, אחריות?

הכול נכנס לתוך המושג "קשיות", הכול ביחד.

שאלה: מה נוצר קודם הצמצום או המסך?

קודם צמצום. המסך הוא רק תוספת לצמצום. "צמצום" נקרא שאני לא רוצה לקבל כמו שאני נוצרתי בעל מנת לקבל, אני לא רוצה לעבוד עם התכונה הזאת, זה נקרא "צמצום". ואחר כך יש מסך למעלה מהצמצום, ואני כן עובד עם הרצון שלי, אבל כבר בעל מנת להשפיע.

שאלה: ושני הדברים האלה משתנים במשך הזמן?

הם משתנים בהתאם למדרגות שבהן אנחנו נמצאים, עולים, יורדים.

שאלה: כשהיצר הרע, או אם יש ירידה חדה שנכנסת לחיים שלנו, אנחנו עדיין מסוגלות להתחבר עם החברות והן עוזרות לי לצאת מזה. האם זה אומר שתיקנו את היצר הרע הזה שבמערכת?

אנחנו עוד לא תיקנו את היצר הרע שבמערכת, אבל אנחנו הולכים לקראת זה.

שאלה: האם ה"אור חוזר" גם הופך לכלי דקבלה בשביל הרצונות הלא מכוונים להשפעה?

האור החוזר הופך להיות לכלי קבלה. אחרי הצמצום האור החוזר נעשה כלי קבלה.

שאלה: זה כולל גם רצונות לא מכוונים להשפעה?

במידה שהרצונות עוברים צמצום, מסך ואור חוזר, אז האור החוזר הופך להיות לכלי קבלה במקום הרצון לקבל שהיה קודם הצמצום.

(סוף השיעור)