סוכות תשפ"ב

שיעור ערב 21.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - הכול מושג בכוח התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 14.

אנחנו ממשיכים את הנושא, באמת הנושא הוא מאוד מיוחד, העיקרי, אין דבר יותר חשוב מזה. כי בסופו של דבר כשאדם מתייאש מכל מיני מאמצים שלו בעבודה הוא מגיע לתפילה, לצעקה, לדרישה. ובתפילה הזאת, בפנייה לבורא הוא צריך לקבץ את כל המוח והלב שלו, עד כמה שמבין ומרגיש מי הוא, מהי הדרך, הקשר שלו עם הקבוצה, ואיך הוא מתאר לעצמו מה זה נקרא להיות במגע עם הבורא, על מה בדיוק הוא מתפלל, מה בדיוק הוא מבקש, שהבקשה שלו תהיה כמה שיותר להשפעה ולא לכיוון האגו שלו.

יש פה הרבה דברים שמתקבצים יחד, הסיכום של כל המאמצים שלנו, הייתי אומר לאחר הרבה שנים בדרך כלל, שמגיע לאדם. זה מה שבעל הסולם אומר שהעבודה הזאת דורשת גם 10 וגם 20 שנה, במקרה הטוב. בזמננו זה יכול להיות יותר קצר, אבל בכל זאת זה מה שהוא מתכוון, שאדם צריך לחבר הרבה פעולות, ניסיונות שלו, מה שלמד, מה שהרגיש הוא בעצמו והקבוצה שהוא נמצא איתה, עד שכל הדברים האלה מתקבצים נכון ללב שלו והלב מתחיל באמת למשוך את האדם לבורא.

כי הוא כבר מתחיל מתוך הלב להרגיש ולהבין שדווקא הלב מבין, שבלי עזרת הבורא הוא לא יכול להתעלות מעל הרצון לקבל שלו ולהתקשר לבורא, הוא חייב את תכונות הבורא ובצורה כזאת הוא הולך ומגיע למגע הראשון עם הבורא. דברים מאוד מיוחדים קורים דווקא בזמן שעובדים בזה, לומדים את זה, מגיעים לזה. וכאן האדם מתחיל לגלות שהבורא בעצם כל הזמן היה מלווה אותו, כל הזמן היה עימו, למרות שהיה נראה לו שהוא מתרחק ומזלזל. כל פעם זה רק היה נראה לו, ובאמת זה לא כך, אלא השכינה, נוכחות הבורא אף פעם לא זזה ממנו. וכך אנחנו צריכים לגלות את זה ולהתקדם.

זו העבודה האמיתית שלנו, זו עבודה שמגיעה כמו שכבר אמרתי אחרי הרבה שנות מאמצים, לימוד, שאנחנו לוחצים על הלב שירגיש, על המוח שיבין, ולא הולך לנו, וכן ולא. ואחרי הרבה כאלה תרגילים אנחנו מגיעים למצבים שיותר ויותר מבינים למה המקובלים התכוונו כשכתבו לנו כאלו פסוקים שאותם אנחנו לומדים עכשיו, ובעיקר זה המקובל האחרון מורנו רבנו הרב ברוך אשלג שהוא באמת ייצב לנו, סידר לנו, קיבץ לנו את כל העבודה בפסוקים קצרים, מובנים, ואותם אנחנו עכשיו נלמד.

קריין: קטע מספר 14, קטעים מן המקורות "הכול מושג בכוח התפילה".

"עיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד.

היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך.

ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

דווקא עבודה ודווקא בלב. זה לא תלוי בשכל האדם עד כמה הוא חכם, וגם לא תלוי עד כמה הוא זוכר מה שלמד, ועד כמה יודע לדבר ולבטא, אלא הכול נמצא בלב. ואם אדם עובד על הלב שלו, שהלב ירגיש, שהלב יבין, שהלב ירצה לגלות את הבורא בתוכו, בתוך הלב, אז יצליח.

קריין: שוב קטע 14.

"עיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד.

היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך.

ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב"."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

שאלה: בהכנה דיברנו על כוונה להתאחד במסך משותף ולבקש אחדות. איך בעניין הזה להיות בלמעלה מהדעת?

אנחנו רוצים להיות בחיבור בינינו כדי שהחיבור שלנו שהוא כולל בתוכו שני דברים מנוגדים, האגו שבינינו, ושאנחנו רוצים להתחבר למרות, למעלה מהאגו בחיבור בינינו, שכך, באותו סגנון אנחנו נהיה מחוברים עם הבורא. שאומנם אנחנו רוצים לקבל מהבורא הכול בכלים דקבלה, אבל אנחנו רוצים שיהיה לנו כוח התנגדות ושאנחנו נתייחס אליו מכוח ההשפעה, מאותם הכלים שהם רצון לקבל שאנחנו נהפוך אותם כאילו לרצון להשפיע. כי אין לנו רצון להשפיע, אבל אם אנחנו נעצור את הכלים שלנו מלקבל, ואחרי הצמצום עליהם אנחנו נפתח אותם שוב אבל כדי לקבל בכוונה להשפיע לבורא, אז זו ממש תהיה צורת הכלים דהשפעה ולזה אנחנו רוצים להגיע.

אנחנו עושים סיבוב כזה, הפכיות מהרצונות לקבל שלנו, כאילו שהם רצונות להשפיע. וזה נקרא עבודה למעלה מהדעת, למעלה מהאגו שלנו, כך אנחנו מתקנים את עצמנו. צריכים לחשוב על זה, צריכים לאט לאט להתקרב לזה, לנסות לתאר לעצמנו כאלו יחסים, ואז נבין מהן הפעולות שכדאי לנו לבצע כדי להגיע לכאלו פעולות על מנת להשפיע, למרות שאנחנו עובדים עם הרצון לקבל.

שאלה: אמרת שצריך שנים עד שנכיר את הבורא, שנים של לימוד, אבל כאן אנחנו לומדים שמדובר על עבודת הלב, שלא משנה השכל או מה שזוכרים מהלימוד, אז למה צריך ללמוד כל כך הרבה שנים אם העבודה היא עבודה של הלב?

אנחנו ממלאים לא את השכל אלא את הרצון שלנו, והרצון צריך לעשות הרבה פעולות כדי בסופו של דבר להבין שהוא לא יכול, לא מסוגל בכוחותיו עצמו לעשות משהו, ושיתלה את עצמו רק בעזרת הבורא, הכוח העליון. שאם הבורא יסדר לנו כאלה תכונות אז אנחנו נצליח, ואם לא אז לא. לכן זה לא נכון שאנחנו לגמרי לא צריכים חכמה, שכל, אלא שההצלחה תלויה בכמה שהאדם מבין שהוא צריך ללכת למעלה מהשכל.

שאלה: האם המאמר הזה מדבר על המצב של סוכות ועל הסכך?

לא, לא רוצים להיכנס לזה, אנחנו לא הולכים לפירושים. לא, זה צריך להיות שיעור חשוב, אבל לחוד.

שאלה: האם יש כוונה בזמן העבודה למעלה מדעת, בכלל יש חשבון?

ודאי שיש חשבון ויש כוונה והיא נקראת למעלה מהדעת.

שאלה: אז איפה זה נמצא אם לא בדעת?

זה נמצא בתוך הדעת אבל זה נקרא למעלה מהדעת, למעלה מהחשבון האגואיסטי, לכן זה כך נקרא.

תלמיד: זה בדעת או לא בדעת?

בתוך הדעת, אבל זה נקרא למעלה מהדעת בגלל שזה למעלה מהחשבון האגואיסטי.

שאלה: ההתנגדות של הדעת והרצון להבין בתוך המוח והשכל זה היינו הך?

כן. אנחנו מקבלים ומרגישים את מה שעובר לנו ברגש ובשכל, הם כולם נמצאים על מנת לקבל, ומה שלמעלה מעל מנת לקבל בניגוד לעל מנת לקבל אנחנו לא מרגישים ולא יכולים לעשות לפי זה שום חשבון, וזו הבעיה, שכל המציאות הרוחנית נמצאת למעלה מהרגש והשכל הגשמי. ואיך להגיע לזה? רק אחרי שאדם משתדל ומשתדל לעלות למעלה מהטבע שלו, רואה שהוא לא מסוגל ופונה לבורא, ואז על ידי הרבה פעולות כאלה, פנייה לבורא, הוא סוף סוף מגיע למצב שהבורא עונה לו ונותן לו הזדמנות להיות בלמעלה מהדעת. זאת אומרת, להרגיש מה זה נקרא על מנת להשפיע, מה זה נקרא נתינה, מה זה טבע של הבורא. ואז אדם מתחיל לגלות את הרוחניות, את העולם הרוחני.

האמת, בזה הוא משיג את המציאות האמיתית הקיימת, רק אנחנו לא נמצאים בה. אנחנו כאילו נולדנו באיזו שכבה מאוד תחתונה אגואיסטית, מאוד מלוכלכת, ושם בשכבה הזאת אנחנו בינתיים מתקיימים. וכל העבודה במשך החיים שלנו היא להשתדל לצאת מהשכבה הזאת לעולם האמיתי, היחידי שקיים, לתכונת ההשפעה. כשאנחנו אומרים, אין חוץ מהבורא [אף אחד], רק הבורא כביכול קיים, מה אנחנו אומרים? שחוץ מהתכונה, הטבע של הבורא, לא קיים כלום, רק רצון להשפיע, והרצון לקבל מתעורר, מופיע בנו רק כדי שמתוכו נגלה את הרצון להשפיע, "כיתרון אור מתוך חושך". אבל באמת החושך, הרצון לקבל, תכונת הנברא, לא קיים, זה רק כדי שעל פניו, על הרקע שלו אנחנו יכולים לגלות את תכונת הבורא.

תלמיד: אז נראה שיש פעמים שדווקא הדעת היא כאילו בעד העבודה אבל שזה יהיה בהבנה בשכל, ויש פעמים שנראה שהכול בדחייה, כאילו לא רוצה.

יש הרבה פעמים ותנועות לכאן ולשם, העיקר להמשיך, הבורא מנהל את כול התהליך ואתה תראה בסופו של דבר איך הוא מתגלה כמנהל ומלמד אותך איך לעשות. כל הטענות יכולות להיות לאין סוף אבל זה לא יעזור לנו, ההתקדמות שלנו תלויה רק בזה שנקיים מה שמקובלים אומרים.

שאלה: במפגש של קבוצות קווקז גילינו שלמרות שאנחנו מעדות וארצות שונות, אנחנו מאוחדים בזה שאנחנו "בני ברוך", בנים של ברוך והתאספנו כאן כדי ליהנות לבורא, זו הנקודה שאנחנו צריכים לגלות, בורא?

זו נקודת ההתחלה, אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו כולנו מחוברים במערכת אחת כדי שבה יתגלה כוח ההשפעה בינינו שנקרא בורא.

שאלה: אדם שלא מרגיש נעים ולא טוב לו באגו שלו באופן טבעי בורח, זאת אומרת יש לו נטייה לברוח מזה בכל מיני צורות, ואז מפספסים כל מיני הזדמנויות של עבודה מעל הדעת. מה העצה כדי לא לברוח מהמצב אלא לקבל אותו כרצון הבורא?

אנחנו לא בורחים מהאגו, אנחנו רק משתדלים להעלות את עצמנו למעלה מהאגו, ההיפך מהאגו שלנו. האגו נשאר, אי אפשר לברוח ממנו, זה שקר, אבל אנחנו צריכים לעשות צמצום בשימוש בו ולהעמיד את עצמנו למעלה מהאגו בהשפעה הדדית, בעזרת חברות שיעזרו כל אחת לשנייה, ובצורה כזאת אנחנו לא נברח. האדם צריך לעבוד יותר בחברה בצורה הדדית, אני מבין שזה קשה אבל בלי זה אין לנו שום סיכוי להצליח.

שאלה: המצב למעלה מהדעת זה כבר גילוי הבורא או שיש עוד משהו לפני זה?

אמונה למעלה מהדעת זה כבר גילוי הבורא.

שאלה: אני מבינה שמתוך העבודה והפעולות בניסיון להגיע לעל מנת להשפיע, אחת התוצאות הרצויות זה גילוי האגו. אבל עכשיו אמרת משהו על זה, שהאגו לא באמת קיים, אולי לא הבנתי נכון?

לא אמרתי שהוא לא קיים, ודאי שהוא קיים, הבורא ברא אותו בצורה מלאכותית "בראתי יצר רע" ו"בראתי תורה תבלין". גם את היצר הרע, האגו, וגם את התורה, את שניהם הבורא ברא בכוונה שאנחנו נגלה אותו, מזה שנתחיל לתקן את האגו עם כוח התורה, עם האור, ואז על ידי זה אנחנו נייצב את כלי האמונה למעלה מהדעת, השפעה למעלה מהקבלה, שבו אנחנו נגלה את הבורא, נבנה את הכלי, כמו שאנחנו בונים נניח תמונה פוטוגראפית בשחור לבן, אפשר גם צבעים אבל זה לא כל כך חשוב, ואז אנחנו בזה יכולים לאתר אותו.

תתארו לכם, אם היה רק שחור או רק לבן, לא היינו יכולים לזהות שום דבר, לכן "יתרון אור מתוך חושך" בניגוד בין שניהם אנחנו יכולים ללמוד מי זה הבורא.

תלמידה: אז באותה שנייה שגיליתי איך הוא מסתתר לי מאחורי כל הפעולות וכל המעשים זה כבר תיקון או שאני צריכה לעשות פה עוד פעולה?

ודאי שזה לא תיקון, זה רק גילוי הטעות, החטא, הרע שיש בך. זה רק גילוי המחלה, איך לרפאות אותה, איך אחרי ריפוי להרגיש את עצמך בריאה ולהתייחס לכולם כבר כאדם בריא, זאת אומרת רוחני, זה עוד לפנייך.

שאלה: איך להבחין בין עבודת השכל לעבודת הלב?

עבודת הלב זה נקרא עבודה על הרצון, ועבודת השכל זה שאנחנו לומדים בינתיים. אנשים שמגיעים אלינו ללמוד, ואתה מלמד אנשים מתחילים אז אתה יודע, כשהם מתחילים ללמוד אין להם שום הרגשה נכונה, אבל שכל כן, יש להם שכל רגיל, גשמי, אז הם יכולים להבין, שרטוטים הם יכולים להבין מה זה למעלה, למטה, נכנס, יוצא, כל מיני כאלה דברים. ולכן יש עבודה בשכל שאותה יכולים גם אנשים מתחילים, אבל בעבודה שבלב אתה כבר צריך להרגיש את המבנה של הלב, ואיך אתה מפעיל את הרגשות האלה, על ידי מה אתה מסובב אותם, זו כבר עבודה יותר מורכבת.

שאלה: איך לעבוד עם הלב הגשמי שלנו כדי להעלות אותו לדרגה רוחנית?

הלב הגשמי שלנו זה האגו שלנו, זה לא הלב שנמצא בגוף אלא הרצון לקבל שלנו שכולו אגו, מקולקל, שאותו אנחנו רוצים למלא בכל מיני אמצעים. זה הלב שלנו לעת עתה. אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי להפוך את הרצון הזה מלקבל ללהשפיע, זו כל העבודה שלנו. או שזה נקרא לעשות מלב האבן, לב בשר. התיקון, השינוי נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, האור העליון, הבורא, הוא יכול לשנות את הרצון שלנו. ולכן אנחנו צריכים רק לעשות כל מיני פעולות שעשו האנשים שכבר עשו את התיקונים האלו, הפכו את הלב שלהם מלקבל ללהשפיע וכתבו על זה. שאנחנו נבין נכון מה הם כותבים ונשתדל לבצע את ההמלצות.

שאלה: אני רוצה לדייק משהו. האם אנחנו צריכים קודם לברר את מה שאומר המקור?

כן, בואו נתחיל מזה.

שאלה: איך להתגבר על לב האבן כדי להגיע לחיבור?

אני מבין ממה שאנחנו לומדים שזה אפשרי רק על ידי חיבור עם החברים והעבודה בקבוצה. והקשר עם החברים צריך להיות, מקנאה, תאווה וכבוד כדי להגיע לחיבור.

שאלה: ברור שאנחנו בונים מערכת אלטרנטיבית לאגו שנקראת העשירייה שלנו ודרכה הכול עובד.

אנחנו רוצים בעשירייה לממש במקום חוקים גשמיים חוקים רוחניים. למה העשירייה מיוחדת? כי אני ועוד חברים רוצים לתת דוגמה אחד לשני, אנחנו גם משתדלים לעזור אחד לשני, ולכן עשירייה היא אותו כור, אותו מקום שבו אנחנו יכולים להגיע באמת לפעולת השפעה משותפת הדדית בינינו.

תלמיד: בעבודה של הפעולה שלנו ביחד יש להתעלם מהרצון לקבל. מה זה נקרא לעבוד עם הרצון לקבל, מה עושים אחרת?

אלה כבר שלבים שאנחנו נעבור בהם, בינתיים אין לנו על מה לדבר. קודם כל אנחנו צריכים להרגיש איך אפשר לעלות למעלה מהאגו.

תלמיד: ולעלות למעלה ממנו זה אומר להתעסק רק בכור הזה של העשירייה?

זה ברור שרק בו אנחנו צריכים להתעסק, מעכשיו ועד גמר התיקון.

תלמיד: מה זה אומר להתעלות? מה מיוחד בעבודה הזאת שיגרום לנו להתעלות?

להתעלות למעלה מהאגו, זה לעשות פעולות בתוך הקשר בינינו אבל שהפעולות האלו יהיו רק פעולות דהשפעה.

תלמיד: איך אפשר לוודא או למדוד שהפעולות האלו הן פעולות השפעה, לפי מה אפשר?

זה עוד לא עכשיו, ועוד רחוק מאיתנו. בואו נתחיל פעולות השפעה ואז אנחנו נראה, נגלה כמה אנחנו נמצאים בהן או לא, ואיך אפשר לעשות אותן, למדוד אותן, לאתר אותן. זה עוד לפנינו.

קריין: קטע 15.

"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: מה זה אומר שצריך להאמין שזה בא מלמעלה, ההפרעות? לא מספיק שזה יהיה פשוט כמו איזו מנטרה?

לא, אין דבר כזה מנטרה, זה לא טוב.

תלמיד: איך באמת לדאוג שזה יהיה באמונה?

יש כאן בעיה. יש כאן שתי גישות, אפשרויות. אפשרות אחת היא שאני מייחס את כל ההפרעות לאיזשהו כוח שלי, שאני האגואיסט ואני לא רוצה להשפיע ואני עומד בצורה כזאת. אפשרות שנייה, שאני מייחס את זה לבורא, ואומר שהבורא עושה לי את כל התקלות ואני לא יכול להיות אדם טוב כדי להשפיע. אז יש סיבה, אני או הבורא, חוץ משניהם אין כוחות. אתה יכול להגיד סיטרא אחרא, כל מיני דברים, זה שקר. אז או שאני מייחס את יצר הרע אליי או לבורא, ואז אני פונה או אליי או לבורא, כדי לנהל אותו, לקשור אותו, לעשות ממנו משהו, אם אני רוצה להידמות לבורא. כאן זו עבודת האדם, איך הוא מברר למי שייך היצר הרע, למי כדאי לפנות כדי לסגור אותו ולתקן אותו.

תלמיד: כלומר האמונה היא לא רק למי לשייך, אלא ממי אני דורש את התיקון בעצם?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו צריכים ללמוד בעשירייה להתבטל, לחשוב על אהבה, על החיבור, לראות את העולם שהוא מתוקן ושזו המציאות האמיתית, להתמודד עם האגו שלנו מעל הדעת, ואנחנו רוצים כבר להיות ישראל. איך אנחנו יכולים להתחבר יותר חזק, מה עוד אנחנו יכולים לעשות מעל הדעת?

להתחבר יותר חזק, זה נכון, ואנחנו יכולים רק על ידי פעולות שכותב לנו הרב"ש במאמרי החברה. תקרא ותבצע. זאת התשובה.

שאלה: האם להיות באמונה למעלה מהדעת זה בהכרח להרגיש רע?

למה להרגיש רע?

תלמידה: להרגיש לא טוב עם הרגש, כי אני מתגברת על האגו וזה קשה לי. האם זה בהכרח צריך להיות ככה?

לא. העבודה צריכה להיות כולה בשמחה. סימן שאתם לא בוחרים במלך הנכון, באמצעי הנכון וזה לא טוב. אנחנו צריכים להגיע למצב שיש לנו אם לא שמחה ממש אז לפחות סיפוק. וגם במקרים שאני נמצא בירידה, בנפילה, בניתוק, הכול שחור, אני מרגיש גם כן טוב, למה? כי אלה מצבים של העבודה שלי, של הבירורים שלי עם הבורא, ואין יום בלי לילה.

אם אני מחזיק את עצמי בחברה בכאלה מצבים, אז אני עובר אותם בלי להרגיש מה זה יום ומה זה לילה, ממש ככה שט בהם כמו בסירה. הכול תלוי איך אנחנו מארגנים את הסביבה.

שאלה: איך אנחנו יכולות בהתחלה לראות את החיסרון האמיתי של כל אחת מאיתנו? איך לגעת בלב כדי שהוא יפתח ויגיד מה הוא באמת רוצה?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לדבר על זה, ולא כדאי לנו לדבר על זה ולבלבל זה את זה. אלא כל אחד צריך רק להשתדל לעזור לאחרים כי בזה הוא מושך לעצמו את האור העליון שמתקן אותו, רק את זה צריכים.

תרשמי בבקשה לפנייך, שאנחנו צריכות לחשוב רק איך לעזור לחברות ולא להתחיל לדבר על מה שרע לכל אחת. רק למשוך את המאור המחזיר למוטב דרכי לחברות שלי, זה מה שאני צריכה לעשות וכך כל אחת ואחת, ותראו כמה שאתן על ידי זה תעלו מהר מאוד. רק את זה לעשות, ולא לעשות שטויות שנתחיל לדבר על מה שקורה לכל אחת, לא, בשביל מה? אנחנו עדיין נמצאים בדרגה הבהמית, בשביל מה לנו לעשות היכרות של בהמה עם בהמה.

תלמידה: אני לא מדברת על זה, אני מדברת על חיסרון. הרי המטרה שלנו היא למצוא את החיסרון הזה, למצוא את החיסרון האמיתי שאנחנו רוצים להידבק לבורא. כדי להגיע לחסרון הזה יש הרבה רצונות שמסתירים את החיסרון הזה. איך להיות אמיתיים עם עצמנו?

אתן צריכות לא להיכנס כל אחת לתוך האחרות בעשירייה, אלא רק לחשוב איך אנחנו מתחברות כל החברות בינינו יחד. שיהיה בינינו באמת מצב כזה שאנחנו למעלה מהאגו שלנו, כל אחת למעלה מהאגו שלה הולכת להתחבר עם האחרות, זה הכול. כמה שפחות להיכנס אחת לתוך השנייה, לא נמצא שם שום דבר טוב. גם האדם בעצמו לא צריך לחטט מי אני, מה אני, להתעסק באיזו פסיכולוגיה, זה הפוך, זה רק יטה אותו מהדרך.

שאלה: אמרת שכשמתעורר הרצון לקבל אז העשירייה יכולה להתארגן כך שהיא תהיה כמו סירה על הגלים, ומצד שני אמרת שלא צריך להיכנס אחת בשנייה. מה זה הארגון הזה של העשירייה כסירה אחת? איך להתארגן בצורה נכונה?

אנחנו רוצות לבנות מכוחות ההשפעה ההדדית בינינו סירה, ובתוך הסירה כולנו רוצות לשבת. וסביבנו סביב הסירה גלים, כל מיני כרישים, אבל אנחנו נמצאות בתוך הסירה ולא מפחדות, כי אנחנו דואגות לזה שכולנו יחד. כי אין בסירה חומר מעץ או מפח, אלא החומר של העשירייה זה הערבות בינינו, שאנחנו מחוברות יחד, ובסירה כזאת אנחנו יכולות להפליג ולא לפחד משום דבר.

תלמידה: הכוח שמחזיק אותנו זה חשיבות המטרה?

ודאי, חשיבות המטרה, חשיבות ההשפעה לבורא.

שאלה: המגע ההדוק שמדובר בקטע, זה בגלל הרצון לקבל או בגלל תפילה או משהו אחר? מה הפעולה הראשונה? מה המגע ההדוק?

מגע הדוק בינינו זה שכל אחד שונא את השני ולמעלה מזה מחזיק את גדלות השני ומתבטל כלפיו. "על כל פשעים תכסה אהבה", שתי התכונות צריכות להיות כאן.

תלמידה: והמגע ההדוק עם הבורא, זה בגלל שמתגלה הרצון לקבל אז יש לו מגע הדוק?

כן. ברצון לקבל הוא מרגיש את עצמו שיש לו הרבה טענות ודחיות, ולמעלה מזה הוא דווקא מתקשר לבורא ומדביק את עצמו אליו.

שאלה: באיזה רגע בעבודה בעשירייה אני יכול לזהות שאני עוזב את מצב הביטול?

קשה לי להגיד. איך אני מזהה שאני עוזב את מצב הביטול? ברגע שאני חושב על עצמי, זה בטוח. ברגע שאני מפסיק לחשוב על החברים ועל הבורא, שהם לא נמצאים לפניי ממש בתפיסה שלי אז אני עוזב את עניין הביטול. בביטול עצמו אני לא יכול להבחין, אלא רק במה שאני משיג על ידי הביטול, אז לפי מה שאני מחזיק בו ופתאום נופל ממנו, לפי זה אני מזהה שעזבתי את הביטול. "ביטול" זה נקרא שהרצונות של האחרים יותר חשובים לי מהרצונות שלי.

שאלה: איך נרגיש את הנטיות של האחרים לרוחניות מבלי ליפול לפילוסופיה ולפסיכולוגיה?

מתוך מה שאנחנו לומדים. אנחנו לא לומדים כדי לדעת כי הדעת לא תעזור לנו, אלא כדי להיות למעלה מהדעת, בהשפעה, בנטייה לביטול האגו.

שאלה: אתה אומר שצריך לפתח רגש כלפי חברות בעשירייה. אנחנו עונות על שאלות כמה פעמים ביום בסדנה, והשאלה היא מה זה להתחבר, האם זה רק לענות על שאלות סדנה?

אני לא יודע על הסדנאות שלכן.

תלמידה: סדנאות שאנחנו מקבלות בכלי הנשי.

אני לא יודע ואת לא יכולה לבוא אלי בטענות על הסדנאות, אני לא מציג לכם אותן.

תלמידה: איך אנחנו מתחברות אם זה רק על ידי שאלת סדנה?

שאלות סדנה אני לא מכיר ולא יודע למה אתן מתכוונות. תשאלי אותי בצורה אחרת.

תלמידה: האם אני צריכה להתעמק יותר בחברה שלי בצורה גשמית?

גשמית, אני לא מבין בכלל בשביל מה צריכים. כל הגשמיות היא אך ורק כדי לבנות עליה חיבור רוחני. אני לא יכול לענות לכן, כי אתן תקבלו את התשובות שלי ותהפכו את זה אחר כך לא יודע לאן. לא.

תלמידה: בכל זאת, יש לי דאגה לחברה.

תדברו ביניכן ותחליטו. יש לכן את כל החומר לפניכן, אתן יודעות לקרוא היטב ולא צריכה להיות שום בעיה לברר. ואם תהיה אז תשאלו, אבל שאלות לעניין ולא כאלו שאני לא יודע איך לסובב אותן ולענות.

שאלה: בעבודה למעלה מהדעת, האם צריך להסתמך על הרגשות, על תחושת הלב, או על השכל?

גם על זה וגם על זה, אבל יותר אנחנו צריכים להתחבר בלב זה עם זה. על לב אחד של האדם אי אפשר לסמוך, לא בשכל שלו ולא ברגש שלו. אלא כשאנחנו מחליפים לבבות מזה לזה אז כבר יש לנו התקרבות לצורה הרוחנית.

שאלה: כשאני רואה את ההבדל בין העבודה של חברות שונות בעשירייה, האם אני צריכה להתבטל? איפה כאן הביטול? איך אני יכולה להיות יותר בצניעות או למשוך אותן לעבודה כדי שהן יעבדו בצורה אקטיבית יותר?

את צריכה לתת דוגמה לכולן, לכל החברות שלך בעשירייה. במקום לדבר את צריכה לתת דוגמה לכולן. ואם הדוגמה הזאת לא מתקבלת, כן מתקבלת, זה לא חשוב לך. העיקר כל הזמן לבדוק האם את נותנת להן דוגמה נכונה. ולשמור על עצמך שהאגו שלך לא יתחיל פתאום לגדול ושהביקורת שלך עליהן לא תתחיל לגדול.

תלמידה: אני הכי פוחדת מזה שהאגו שלי יגדל, אני מאוד מפחדת לעשות נזק לעשירייה. איך להתבטל במצב הזה?

לבקש. כאן זו כבר תפילה לבורא שיבטל את האגו, ואז הוא יעשה את זה, כי את עשית הרבה כדי לגלות את המצב.

שאלה: מה מטרת הרצון לקבל אם צריך לבקש רצון להשפיע?

כדי לבנות רצון להשפיע אנחנו מוכרחים את החומר שנקרא "רצון לקבל". כי איך אנחנו נבנה את הרצון להשפיע? איך אנחנו נבנה את הכלי?

תלמיד: כן. אבל איך אתה מביא את הרצון לקבל שירצה לבקש בכלל רצון להשפיע?

על ידי זה שאנחנו עושים כל מיני פעולות. הפעולות של השפעה הדדית מביאות לנו את המאור המחזיר למוטב. אנחנו מרגישים כמה אנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו, רע לנו מזה עד כדי כך שאנחנו הולכים ומבקשים מהבורא שייתן לנו רצון להשפיע במקום רצון לקבל, זה נקרא "נצחוני בני".

תלמיד: בקטע היה גם רשום, שבזה שהוא מתפלל הוא גורם נחת רוח.

כן.

תלמיד: אז בשביל מה צריך משהו מעבר לתפילה?

שום דבר לא צריכים יותר, רק שתפילה תהיה יותר טובה, בהבחנות ובשינויים יותר פנימיים.

תלמיד: אנחנו צריכים לרצות שיהיה שינוי כתוצאה מהתפילה או שהתפילה עצמה עשית נחת רוח?

לא, זה לא מספיק, אנחנו רוצים להגיע לדבקות, היא המטרה הסופית של העבודה שלנו.

תלמיד: ומה ההבדל בין זה שאתה עושה נחת רוח לזה שיש דבקות?

בנחת רוח יש כל מיני פעולות, יש פעולה שתינוק מחייך קצת וכבר יש להורים שלו תענוג גדול, וישנן פעולות יותר מכוונות, יותר בהכרה, בהכנה, יש ויש. אנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה לבורא, שעל כל רצון לקבל שלנו שהוא תואם לרצון להשפיע שלו, אנחנו בכל הרצון לקבל הזה נהיה בפעולת השפעה.

תלמיד: אז מה נותן נחת רוח?

לא הבנתי אותך, למי נותן?

תלמיד: לבורא

זה סימן שאתה הגעת להזדהות עימו, זה סימן שאתה נמצא בתענוג הנכון, שזו מטרתו, להיטיב לנבראיו. בעל הבית רוצה שאתה תיקח ממנו את כול האוכל שהוא הכין לך ושאתה תיהנה מזה ומכל הלב תגיד לו תודה, כי בזה אתם ממש נמצאים בדבקות, אלו האמצעים, הנתונים, לדבקות ביניכם.

שאלה: אנחנו ארבעה ימים לפני הכנס העולמי שלנו, איך לנצל את הימים האחרונים של ההכנה לכנס כדי להגיע בוערים ולסחוט את המקסימום מהתקפה עולמית?

את זה אתם תחליטו, כל הנתונים נמצאים בידיכם ואתם עושים מעצמכם כאילו שאתם לא יודעים, לא מבינים, חלשים, אפילו קצת לא מפותחים. אתם צריכים לחשוב בכובד ראש מה קורה לפניכם, אני נותן לכם הכול.

תלמיד: השאלה היא, איך לא לפספס את ההזדמנות הזאת? כי זה הזדמנות גדולה, שכל הכלי העולמי מתאסף להתקפה.

נכון. אתם צריכים להחליט. אתם לא רוצים לגעת בזה, כי אחר כך אם לא נגיע, אם לא נשיג, נהיה באכזבה. מה יהיה? אתם מעדיפים להיות קצת יותר במרחק מההכרעה וזה לא טוב, זה מאוד לא טוב.

תלמיד: איך לקבל את ההחלטה ללכת על כל הקופה בלי לפחד מאכזבה ונפילה ולא משנה מה יהיה, איך ללכת בדבקות עם הרגע?

על ידי חיבור חברתי, כי זה צריך להיות יותר גדול, יותר מפחיד, מהמוות.

תלמיד: חיבור כלפי השגת המטרה?

כן.

תלמיד: אם כך ההתקפה שלנו היא בתפילה?

קודם כל בחיבור הלבבות ואחר כך לבדוק, אתם משיגים בזה משהו או לא, ואז לפנות לבורא בצעקה שיחבר.

תלמיד: אבל מה זה שאנחנו יותר מחוברים מהרגע הקודם, על מה לשים לב?

אתם צריכים להרגיש, זה עניין של הרגשה.

שאלה: אמרת שהסירה מורכבת מחשיבות של השפעה לבורא, מה זה בעשירייה חשיבות של השפעה לבורא?

כמה שאתם יכולים להיות בהשפעה הדדית זה לזה ומכוונים יחד, כולם, למקור היחיד שלכם, העליון, למעלה מכם, זה נקרא "להשפיע לבורא". אם אתם לא מתחברים בעשירייה, אם אתם לא מכוונים מתוך החיבור שלכם, "עכשיו אנחנו פונים לבורא", לא תצא לכם פנייה. אם תעשו את זה פעם אחת תראו כמה שזה מיד מועיל, אתם מושכים בזה אור גדול מאוד מלמעלה.

תלמיד: אנחנו כותבים את התפילה כל יום ואנחנו אומרים את המילים האלו, כל חבר אומר את זה כל יום, אבל איך לעשות את זה כך, שזה יהיה בתוך הלב, שזה יהיה אמיתי ויקרה?

כן, אני מבין אותך, זה העיקר, לדרוש מכל הלב, כל אחד ואחד מהלב שלו, לתת דוגמאות אחד לשני, לחברים, ויחד כולנו לפנות לבורא.

שאלה: כמה עוזרת לימוד חכמת הקבלה לנשים ואיך זה יכול לתמוך בנו, שיהיה לנו חיסרון ושנהיה באיחוד?

גם נשים גם גברים חייבים בלימוד חכמת הקבלה, כולם, גם כל האנושות, כי בזה האנושות מגיעה לקשר עם המקור שלה, עם הכוח העליון, עם הבורא. ולכן כולנו נצטרך להסביר לכל האנושות על ידי מה אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא, סך הכול על ידי זה שמתקנים את הטבע שלנו, את הרצון האגואיסטי שלנו, זה הכול. אני מקווה שאנחנו נבין את זה יותר, נרגיש את זה יותר, ניישם את הדבר הזה בתוכנו וגם נראה את זה לאחרים, נלמד אותם, זה התפקיד שלנו, לכן אנחנו קיבלנו רצון להתקרב לבורא לפני שהאחרים מקבלים את ההתעוררות הזאת.

שאלה: אותה שנאה שעלינו לכסות באהבה אנחנו מגדילים בצורה מלאכותית או שהיא מגיעה מתוך העבודה? ומה זה בכלל שנאה ברוחניות?

שנאה, דחייה, מרחק שיש בינינו, שאף אחד לא יכול להרגיש את השני, אני לא יכול להרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי, וכמה שאני אשתדל זה לא יהיה כך. אבל ברוחניות אנחנו נצטרך להגיע למצב שלמרות שאנחנו קיימים בגופים זרים, כל אחד בגוף הבהמי שלו, אבל מבפנים אנחנו מתחילים להרגיש קשר בינינו למעלה מכל דומם, צומח וחי שבנו. ואז אנחנו מגיעים למצב שהפנימיות שלנו, הלבבות שלנו מקושרים יחד וכך אנחנו מתייחדים. זה מה שהתיקון של האדם הראשון דורש מכולנו.

שאלה: אני רואה אדם מחוץ לסביבה שלנו שהוא סובל מהגישה האגואיסטית שלו, האם יעזור להתפלל לתיקון שלו לבורא?

ודאי. אין שום דבר שאי אפשר לתקן על ידי ההתקרבות בינינו ולבורא. את כל הקלקולים מתקנים, אפילו שאנחנו עוד לא יכולים לתאר מה יש שם עוד בתוך כל אחד מאתנו. הכול מתגלה ומיתקן, נתקן על ידי התקרבות וחיבור בינינו. אין לנו על זה בכלל מה לחשוב, הכול תלוי רק בחיבור. שהבורא יעשה, אנחנו צריכים רק לבקש, כל היתר זו העבודה שלו. העבודה שלנו היא לשכנע אותו לתקן אותנו והעבודה שלו זה לתקן אותנו. תחלקו את זה לשניים, שיהיה ברור, אנחנו מבקשים, דורשים, פונים אליו, הוא צריך לבצע את העבודה.

אל תחשבו על התיקונים שאנחנו צריכים לבצע, אנחנו לא מסוגלים ולא יכולים ואף פעם לא נוכל, אבל אנחנו נוכל לבקש כמו ילד קטן שמושך את הגדול ביד ואומר לו, את זה אני רוצה שתעשה, ואז הגדול עושה. כל התיקון נקרא עבודת השם ולא עבודת האדם. מיהו האדם? שבוכה ומבקש שהבורא יתקן, לכן תסתכלו עד כמה העבודה שלנו היא בעצם פשוטה, רק שלא נתבלבל והכול נמצא לפנינו.

שאלה: בניית התפילה המשותפת מעומק הלב, מהעשירייה זו משימה מאוד חשובה, רוחנית, גבוהה ובשלבים הראשונים כשאנחנו רק לומדות לבנות את התפילה הזאת, לאיזה מצב פנימי כל חברה צריכה לשים לב כדי שהבירור המשותף של התפילה לא יהיה סוג של ויכוח, איזו מילה צריך לשים בתפילה וכאלה, אלא מבחינה פנימית, איך לעשות מאמץ משותף לבירור התפילה המשותפת?

זאת שאלה לא פשוטה. אם אתן בדיבורים וויכוחים מה יותר טוב ומה פחות, מה יותר להגיד, קודם ואחר כך אלה דברים שאני לא רוצה להיכנס אליהם. אבל תמשיכו לברר רק בצורה מאוד מאוד עדינה, לא לבטל אף אחת אלא להשתדל ככה בכל זאת להתקדם, אתן תראו שזה יביא תוצאות. בזה נשים הרבה יותר מתקדמות מגברים.

אני בכלל מצפה מאוד שאנחנו נראה את הנשים, עד כמה שהן נכנסות למגע הרוחני ביניהן ועם הבורא וכמו שכתוב "בזכות נשים צדקניות, יצאו בני ישראל ממצרים" כך כתוב בתורה. בתורה כתוב. בזכות נשים צדקניות, יצאו כל בני ישראל, גברים גם מהמצרים.

זאת אומרת נשים על ידי החיבור ביניהן, הוציאו את הגברים ממצרים, מהאגו שלהם הכללי. לכן יכול להיות ואני מאוד מקווה שככה זה יצא, כי אנחנו נמצאים במצרים, באגו הכללי, בשעבוד, אני מאוד מקווה שהנשים שלנו יעשו את העבודה הזאת. תעזרו לנו. אני אומר את זה ברצינות.

שאלה: מהם הסימנים להתקרבות בינינו, איך נרגיש שבאמת התקרבנו?

הסימנים שאנחנו מתקרבים ומתחברים הם כאלו שאנחנו יותר ויותר נמצאים במגע, בהבנה פנימית זה אל זה. יחד עם זה אנחנו בין הפרקים האלה שאנחנו מרגישים חיבור בינינו גם מרגישים שאנחנו מרוחקים זה מזה ושונאים זה את זה. בגלים כאלה, גל למעלה, גל למטה, למעלה, למטה ואז בכמה שיש פער בין המצבים האלו אנחנו יכולים לראות שאנחנו באמת נמצאים בהתקדמות.

שאלה: איך אפשר להגיד שהקשר שלנו הפך לרוחני?

את זה אתם תבינו ותרגישו ותגלו בעצמכם, את זה אי אפשר למסור במילים כי אם זה כבר קשר רוחני אתם תגלו שזה קשר רוחני, אז אתם מגיעים לגילוי.

שאלה: איך מגיעים להרגשה הזאת, להבנה הזאת שאף אחד חוץ מהבורא לא יכול לעזור? למה אנחנו כל הזמן מוצאים איזה שהם "עוזרים"?

זה האגו שלנו מפריע לנו להיכנס למגע נכון עם הבורא כדי שאנחנו נחפש את המגע הזה בצורה הנכונה. זה הכול.

שאלה: אתה אומר לתת דוגמה, אבל זה מבלבל אותי באופן פסיכולוגי. איך לעשות פה את הדבר הנכון?

אני לא יכול לענות על השאלה שלך, זה סתם משהו כמו ענן גדול. כל הבירורים שצריכים להיות, צריכים לעשות אותם בתוך העשירייה ולהשתדל כל מאמר ומאמר להעביר דרך העשירייה וכך אנחנו נבנה את עצמנו. ובתוך העשירייה הקיימת לנכון, אנחנו נוכל כבר לברר את כל השלבים בהתקדמות בינינו ולבורא. לא יכולה להיות התקדמות אל הבורא אם אין התקרבות בקבוצה זה אל זה. רק תבינו, הבורא נמצא במרכז הקבוצה, להגיע למרכז הקבוצה אתן חייבות, חייבים להתקרב זה אל זה עד שהופכים להיות ממש לנקודה אחת.

שאלה: בין העליות לבין הירידות, איך לבנות מקום קדוש קבוע שהוא ממש לב האמת והוא לא משתנה?

זה אפשרי בתנאי שעובדים על זה, שלא מסתכלים לא על עליות ולא על ירידות, אלא עד כמה שהקשר בינינו, גם בעליות וגם בירידות, נשמר.

אתם נמצאים בסירה, הסירה עולה עם גל בים הסוער, ויורדת בין הגלים, שוב עולה בגל סוער, שוב יורדת אל בין הגלים, ואתן העיקר שמחזיקות בידיים ביניכן וכל הזמן מתפללות לבורא שיעזור לנו, שיוציא אותנו דרך כל הים הסוער לחוף הים. תנסו לתאר את זה.

שאלה: לגבי הקשר הצמוד בינינו, שמעתי שגדלות החברה מעלה אותי מעל השנאה אליה, ויש כאן איזשהו מעבר, איך הוא קורה? אלה מצבים שהם באים אחד אחרי השני או שזאת נקודה שבה מרגישים את שני המצבים יחד?

החלפת המצב בין שנאה לאהבה קורה כשאני מתחבר לבורא ומבין שעל ידי שינוי היחס הזה בינינו אני מגלה אותו, מתקרב אליו, עושה לו נחת רוח. אז יוצא, כמה שהחבר יותר ויותר שנוא ואני למעלה מהשנאה רוצה לגלות אליו אהבה כדי בזה לשמח את הבורא, כך אנחנו נעשים גם חברים, שכל אחד מוכן להרוג את השני ועל פני זה כל אחד רוצה לחבק את השני, כי במידה הזאת הוא גם מתבטל ומחבק את הבורא.

שאלה: האם זה אומר שאם לחברות מסוימות אני מרגישה משהו כמו שנאה, אז אני יותר קרובה אליהן?

לא. צריכה להיות אהבה ושנאה, ואהבה יותר גדולה מהשנאה.

שאלה: בגשמיות בדרך כלל האדם עושה תמיד חשבונות של כדאיות, אפילו כשמוותר על דברים, הוא עושה את זה מתוך זה שכדאי לו. לגבי רוחניות אפילו שאנחנו מבטלים את עצמנו מכל וכל ואומרים שאנחנו רוצים להידבק לבורא ומוותרים על הכול, יש בזה איזשהו סימן סמוי של כדאיות?

ודאי שתמיד יש, אבל ממדרגה למדרגה אתם תגלו שבכל מדרגה יש לך מידת הדיוק עד כמה שאתה יכול לעבוד עם הרצון האגואיסטי, עד כמה שאתה מזהה שיש לך אותו, עד כמה שאתה יכול להתעלות מעליו. בקיצור, מידת ההרגשה שיש לך ברצון או האגואיסטי או האהבה, המידה הזאת כל הזמן משתנה וכך אתה עולה ועולה יותר במדרגות. במה שהיה לך קודם, היית מזהה קילו של אגו, עכשיו אתה מזהה אפילו מאה גרם. וכך אתה עולה בסולם המדרגות.

שאלה: אפשר לבקש שחברה תתעלה מעל האגו, אפשר לבקש מהבורא שיעזור לחברה שתתעלה מעל לשנאה?

כן, אפשר. "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". זה מאוד מאוד מועיל גם לחברות וגם לך.

שאלה: בהמשך לשאלות על הכנס, מורגש שהצוות של הכנס עובד מאוד קשה, אבל עדיין בכלי הכללי לא מורגשת ההכנה, ההתרגשות, כאילו שזה לא ממריא ממש כמו עכשיו שלושה ימים לפני כנס. איך באמת להפוך את זה לראות את ההזדמנות ולהתגייס כולנו סביב האירוע הזה?

אני לא יודע. כמה שאני מדבר אני רואה שזה קול במדבר. צעקה, זעקה, בכי? שום דבר. החברים הם כאלו, כמו קיר בטון שממש אי אפשר לעשות כאן משהו. אטומים. והם לא מבינים שכל הלימוד שלהם לא שווה כלום אם הם לא מממשים אותו בחיבור כזה ככנס. ולי אין כוח. ואני מרגיש שאני כבר נגמר. והם לא מבינים את זה ולא אכפת להם מזה. כאילו שזה דאגה שלי ולא שלהם. אני מאוד מצטער שככה זה קורה, ושבאמת, אם ימשך יחס כזה לחיבור, לאמצעי לחיבור כמו כנס, אז אני לא יודע אם אנחנו נראה סימן יפה.

תלמיד: אולי אפשר ללמוד כמו שהיינו לומדים פעם את החומרים של הכנס, בימים לפני הכנס, זה יכול להועיל?

לא. זה לא רחוק ממה שאנחנו עכשיו לומדים. לא לא. זה לא העניין, פעם היינו יודעים פחות, ולכן היו אנשים שמשתוקקים יותר. היום "כולנו חכמים, כולנו נבונים" ולכן כל אחד חושב שהוא חכם. רק שאין לו כלום מהרוחניות, אבל הוא חכם.

שאלה: האגו הוא עזרה שנועדה בשבילנו כדי שנגיע לבורא. ללא האגו אנחנו באמת לא יכולים להגיע לאהבה. מה קורה לנו כשאנחנו מסיימים את העבודה בזמן הזה של תקופת החיים שלנו?

אנחנו לא יכולים, אם אנחנו לא משיגים רוחניות מהדרגה כזאת, זאת אומרת שאם אנחנו לא יוצאים מהעולם הזה לעולם הרוחני, אם אנחנו לא עושים בו כמה צעדים, אנחנו באמת כביכול צריכים שוב לחזור גלגול.

שאלה: מובן שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים להשיג רוחניות בזמן שאנחנו חיים כאן, אנחנו רוצים להתחבר ובגלל זה אנחנו כאן.

אבל השאלה ששאלתי, אנחנו מבינים שלמרות שהאגו גורם לנו כאב הוא דוחף אותנו לקראת הבורא. כשהוא דוחף אותנו לכיוון הבורא והחברים עוזרים לנו להתגבר, מה קורה לאגו אחרי שעוזבים את העולם הזה? מה קורה לאגו עצמו, הוא יהיה מחובר אתנו לתמיד או מה?

אני לא יכול להסביר לך את זה, כי כל התפיסה שלך היא עדיין תפיסה מאוד גשמית, ואת מחפשת כמו הדתות שכביכול נותנות לזה איזה ציור. וזה שקר, הכול לגמרי לגמרי לא קיים.

תעשו פעולות, לפחות כמה פעולות למעלה מהאגו, למעלה מהדעת ותבינו על מה מדובר. אחרת את רוצה לבנות עולם רוחני או אחרי שאדם נפטר, כעולם הגשמי, וזה כבר דת, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אבל לא אמת ולא חכמת הקבלה.

כאן מביאים אותך למצב שאת צריכה להרגיש מה זה נקרא "מציאות" שהיא מלובשת באגו, שזה נקרא "העולם הזה", ומלובשת באנטי אגו, שזה העולם הרוחני, וחוץ משניהם אין.

שאלה: בנקודה הזאת של השנאה והאהבה, יש מצב שמתעוררות דמעות של שמחה. איך לכוון בנקודה הזאת את הרגע הזה אל הבורא? כי מפספסים אותו.

אני ממליץ לך את כל הנקודות, לא רק את הנקודה הזאת, להפנות לבורא. גם למטה, גם למעלה, לא חשוב איזה נקודות, להדביק אותן בבורא.

שאלה: האם אנחנו מקבלים כלי להשפעה דווקא כשאנחנו עובדים בין החברים או הכלי להשפעה נוצר דווקא כשאנחנו נמצאים בניתוק אחד מהשני ומזה מגיע החיסרון?

גם מזה וגם מזה. מאף מצב אנחנו לא מקבלים שום דבר רק מההבדל בין המצבים.

שאלה: איך אנחנו יכולות לעזור לך לפני הכנס? איך אנחנו יכולות לעזור לך ולגברים שלנו?

אתם יכולות לעזור לי רק בזה שאתם תתחילו לעזור לעצמכן, שתתחילו לעבוד על החיבור ולחשוב איך אתן מתקבצות בזמן הכנס בקבוצות כאלו שבאמת תראו לכל הקבוצות, קבוצה לקבוצה וכולנו לבורא שאנחנו כן מחוברות ומגיע לנו לזכות בזה שהוא יתלבש בנו. שלפי הכלי שלנו אנחנו כבר מוכנות לזה שאנחנו נרגיש אותו.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות מבחינתך כדי שנפסיק לבוא אליך לקבלת תשובות ונתחיל לעבוד בעשיריות איפה שאנחנו אמורים לעבוד? מה אנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים להתרגז?

תתחילו לקבל את הבורא ולא אף אדם ככוח העליון שמוביל אתכם ומתקן אתכם. תעזבו אותי ותתחברו ביניכם ולבורא, זו ההצלה שלכם.

שאלה: לגבי ההכנה לכנס, הסברת לנו שאנחנו בעצם נמצאים במצב שבו כביכול אנחנו יודעים אבל בעצם לא מרגישים כלום ברוחניות, אז איך אפשר עד הכנס בשלושה ימים האלה לעשות את העבודה הזאת של להיפטר מהאשליה שיודעים משהו?

אני לא יודע, אני מחזיק ממך אישה מאוד משכילה, מאוד חכמה ומאוד מסורה, תנסי לעשות משהו, תנסי. לי אין מה להוסיף, אני פרקתי את עצמי לגמרי ונתתי לכם מה שאפשר, יותר מזה זה יקלקל, זה כמו לתת לתינוק אוכל שמתאים לבוגרים, זה רק יקלקל אותו. לכן ברוחניות אנחנו מאוד מוגבלים, עיקר המומחיות היא לא לבלבל את האנשים ולהביא להם בהסבר דידקטי הדרגתי כל פעם מה שמתאים להם לעיכול הרוחני ולגדילה רוחנית, שיתגברו ויתחברו וישמינו נכון ויוכלו ליישם את הרצונות לקבל שלהם לעל מנת להשפיע יותר ויותר.

שאלה: אנחנו משתדלים, לא תמיד בהצלחה, אבל משתדלים כלפי כל שיעור להסתכל עליו שהוא רגע שיא והזדמנות חד פעמית, איך על פני כזה דבר לבנות את הכנס כמדרגה יותר חשובה, אולי זה אפילו פוגע במאמץ לבנות את הכנס במדרגה יותר חשובה?

אני לא יודע, הכול ניתן בידיכם ואני לא יודע מה לעשות, אבל ביומיים שאנחנו נהיה בזמן הכנס עם השיעורים, עם השירים, עם כל מיני קליפים ועוד כל מיני דברים, אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להוסיף לזה את הלבבות שלנו, הרצון שלנו להיות מחוברים בינינו ועם הבורא ורק בזה להצליח. כל היתר, השיעורים שלי, השיחות, השירים, כל זה לא חשוב, העיקר הלב, הלב, איך אנחנו נכוון את הלבבות שלנו לחיבור בינינו.

אם זה יקרה שכל אחד יתרום את הלב שלו לחיבור הכללי אז זה יצא, ואם אנחנו רק נראה ככה אחד לשני לבבות אז זה ממש כצחוק ומגעיל. אז בואו באמת נחשוב איך אנחנו מסתדרים יחד בהשגת כוח ההשפעה המשותף, בהשגת הבורא. הבורא לא נמצא, הבורא לא קיים, בורא זה נקרא "בוא וראה". אם אנחנו בונים בינינו כוח חיבור, במידה הזאת אנחנו יכולים לפנות אליו, ובמידה הזאת הוא מחבר בינינו ומביא אותנו למטרה, לתיקון, לכן זה נקרא "בורא". ואם אנחנו לא עושים את הפעולה הזאת אז הוא לא קיים, אנחנו קיימים בכוחות הטבע שככה מסדרים אותנו איכשהו קרובים אחד לשני ולא יותר.

אז תחשבו על זה, איך אנחנו מייצבים את הבורא, כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי". שתהיה לנו אחרי הכנס יכולת באמת לראות שאנחנו עשינו אותו, בנינו אותו בחיבור בינינו, והעיקר זה ההכנה.

שאלה: כל העולם הזה זה אגו, אנחנו שקועים בעולם אגואיסטי, איך נוכל להתגבר מעל התפיסה הזאת ונוכל להציץ ולראות שכל זה באמת ישתנה? איך להגיע לאמונה הזאת כדי באמת לראות משהו שונה?

כל הימים האלו עד הכנס תדברו איך אנחנו מתקרבים לחיבור בינינו, כי רק אם יהיה לנו חיבור נפנה לבורא והוא יענה מיד. אם לא נתחבר אין למי לפנות כמו שאמרתי קודם, שאין בורא אם אנחנו לא בונים אותו, "אתם עשיתם אותי". אם אנחנו לא מתחברים אין לנו [יכולת] לפנות לקשר בינינו ואנחנו לא יכולים אז לקבל מלמעלה שום כוח תיקון ומילוי. אני מזהיר אתכם ומבקש להתייחס לזה ברצינות.

שאלה: מקום העבודה בעשירייה מפעיל מראה שמקרינה לי את המצב השפל שלי, השבור, איך להפוך את הבקשה הזאת לקולקטיבית, תפילת רבים, ולא לחטוא בבקשה לעצמי?

כל הזמן להיות בקשרים ביניכם ואתם תוכלו לפתור את כל השאלות והבעיות אבל רק בחיבור הטוב ביניכם.

שאלה: מהי נקודת החוזקה שאתה רואה בקרב הנשים? והאם יש איזו עזרה מבחינת ההתכוננות שלנו לכנס שצריך לקחת בחשבון כלפי הגברים, או פשוט להעמיק ולהעצים את העבודה בינינו הנשים?

חוץ מקבוצות עבודה, אני חושב שאין צורך להיות בקשר גברים ונשים, מצד אחד. מצד שני חייבות הנשים להתחבר יותר ויותר לקבוצות שלהן, לעשיריות, גם הגברים, ולפעמים צריכים גם לשמוע מה קורה בין העשיריות האלו. אבל אתם כבר לא ילדים קטנים ורובכם כבר למעלה ממצבים שאתם צריכים שדכנים, לכן אני מבקש לברר עצות טובות מעשירייה לעשירייה ואז תממשו את זה ותתקדמו.

תלמידה: אמרת "בזכות נשים צדקניות", ושכולם תלויים בזה. מעבר למצב הפנימי שנקרא הנשים שבנו, מהי נקודת החוזקה הזאת שאתה רואה בנשים?

אני חושב שאישה היא יסוד העולם, היא יכולה להשיג את הכול ובאמת זה כך. העולם מסתובב סביב האישה, וגברים רק מקיימים, אמנם הם לא מבינים, אבל מקיימים רצונות של נשים. אם הנשים בעולם ידעו קצת יותר מה כדאי להן לרצות אז אנחנו נראה איך הגברים, הם לא יספרו, אבל ירוצו לקיים את הרצון של הנשים.

תלמידה: על העולם החיצון זה מורגש וזה מובן לנו, אבל אנחנו כאן בינינו בבני ברוך לקראת הכנס, מה לעשות?

גם אותו דבר. אתן יכולות אפילו לדבר בקול רם, שאתן הנשים חושבות שכך וכך צריכות להתקיים, ולדבר שהגברים צריכים להתחבר ביניהם ושיוכלו להשיג בחיבור ביניהם כוח עליון נוסף שהוא ישרת את כולנו. מה זה נקרא "בזכות נשים צדקניות יוצאים ממצרים"? שהרצון לקבל נעשה צודק, צדיק, זאת אומרת על מנת להשפיע, ואז מוציא את כל הכלים ממצרים. תנסו לעשות את זה ובאמת נוכל לממש את זה.

שאלה: אנחנו מרגישים עכשיו אדישות, קיר, אנחנו מרגישים כאילו מלאים, שאין איזו לחלוחית אין השתוקקות. איך הופכים את תחושה המלאות הזאת לתוספת השתוקקות וחיסרון?

תדברו ביניכן ותבקשו מהבורא, אני לא יכול לעשות שום דבר. יש לכן עצות וביחד אתן יכולות לייצב את עצמכן נכון, ובבקשה לבורא אתן תשיגו את הכול.

שאלה: איך לשמור את ההשתוקקות כשמרגישים שכל התפילות, כל הרצונות, כל הפעולות הם לחינם והכול מגיע מלמעלה, ואנחנו לא מסוגלים לעשות לא זה ולא זה?

כדאי סוף סוף לדעת איך לבקש, יחד, רק לבורא, ורק כוח השפעה. יש שלושה תנאים, תנאי ראשון, זה יחד. תנאי שני, זה לבורא. ותנאי שלישי, רק כוח השפעה רוצים, שום דבר חוץ מזה, השפעה, אהבה, לא חשוב. את שלושת התנאים האלו אנחנו דורשים מהבורא, "תחבר אותנו, תן לנו אפשרות להתחבר, בלעדיך זה לא הולך, תן לנו אפשרות לבקש ממך, לדרוש". בקיצור גם על התפילה עצמה אנחנו מבקשים ממנו, שייתן לנו כוח חיבור ויבצע.

עכשיו נעשה סדנה.

סדנה

איך אנחנו את שלושת התנאים האלה, יחד, לבורא, כוח חיבור והשפעה, מארגנים לפני הכנס?

תודה לכם, הקשבתם יפה, לי לפחות עשיתם נחת רוח. בבקשה. לדון על השאלות האלה.

*

(סוף השיעור)