שיעור 10.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים – "העבודה בעליות וירידות ולמצוא טוב בחבר"

קריין: אנחנו בשיעור נשים, נושא השיעור "העבודה בעליות וירידות ולמצוא טוב בחבר". יש גם כמובן מקום לשאלות, על תכנים של כל מה שהיה במהלך השבוע.

אולי קודם אנחנו נשאל את קבוצת "אינפו" הנהדרת שלנו, בבקשה.

תלמידה: ההכנה לשיעור הזה הייתה כדי שניקח את כל מה שעברנו השבוע בשיעורי הבוקר, עברנו על זה גם בסדנאות בעשיריות הנשים. כל עשירייה שהכינה שאלות, מוזמנת כמובן להרים סימני שאלה. יש פה גם מבחר קטעים משני הנושאים, עבודה בעליות וירידות וגם למצוא טוב בחבר.

קריין: כן, קטע מספר 1.

"כל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה עייפות. 

לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים המביאים את האדם להמטרה."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו יום ולילה, בעבודה" 1988)

וכאן אני הייתי רוצה לשמוע שאלות. מה לא מובן, במה אתן מסכימות או לא מסכימות עם הפסוק. מה מעורר אתכן.

שאלה: מה זה אומר לא להתרשם מהירידות?

אם אנחנו לא נתפעל מהירידות, זה גם לא טוב, אלא אנחנו צריכים לקבל את כל הדברים האלה בצורה לימודית, שאנחנו לא נופלים מזה נפילה שאין ממנה שום תקנה, יש עליה אז אנחנו באופוריה שזה ממש גם כלום, לא, אלא גם על העליות וגם על הירידות אנחנו צריכים להסתכל כמו מומחה, כמו רופא על גוף החולה, כמו אדם בעל ניסיון שהוא כבר יודע את הדברים האלה, שכך צריכים לקרות גם בעליות וגם בירידות, לא נורא, אנחנו צריכים ללמוד גם מזה וגם מזה וכך להמשיך את הדרך.

אבל כל פעם לקבל מזה מוסר השכל, תוספת שכל, תוספת ניסיון, תוספת הרגשה, ולצרף את הדברים האלה קדימה, כי "אין חכם כבעל ניסיון". וכך אנחנו מתקדמים. ובמידה שיש לנו כבר הרגשה והבנה בדרך ואנחנו הולכים בכל זאת קדימה למרות שנמצאים בכל מיני מצבים, לפעמים מנוגדים לפעמים מבולבלים, לפי זה אנחנו נתקדם ונקבל יכולת כניסה.

שאלה: אם אני מבינה שהירידה קורית לצורך תיקון, איך אני יכולה להבין שתוקנתי?

לפי כמה שאדם מרגיש בזמן הירידה, ו"זמן הירידה" זה זמן יצירת הכלי, חיסרון שאני מרגיש, [אם אני] מבין שאני לא נמצא במשהו, שאני לא מבין משהו, לא מרגיש משהו, שחסר לי משהו, זאת הירידה. ואז בזמן העלייה שבאה אחרי זה, אני מבין, מרגיש, משיג, כך אני מתקדם. כולנו למדנו בבית הספר, אתם לא זוכרים עד כמה שהיו לנו כל פעם תרגילים. נגיד בסוף ספר המתמטיקה, בפיסיקה, היו הרבה שאלות ותשובות, ואנחנו היינו צריכים לפתור את השאלות, כי מזה לומדים.

שאלה: יוצא ככל שיש יותר ירידות ויותר התגברות, כך אנחנו מתקרבים יותר לבורא. אבל מה קורה אם האדם לא חווה ירידות, אלא הודות לעבודה בחיבור ולהפצה, הוא כל הזמן נמצא בקו האמצעי, האם זה טוב או רע?

אנחנו לא קובעים כמה ירידות ועליות צריכות להיות לאדם, אלא אנחנו ממליצים לו לעשות כמו שכתוב "כל מה שבידך ובכוחך לעשות תעשה", ואז לפי זה תתקדם, זהו. אבל לספור עליות וירידות זה לא טוב, כי אדם לא יודע, כי גם את הכמות הוא לא יכול לספור, ומכל שכן את האיכות. כי את האיכויות של העליות והירידות עד כמה שהן באיכותן, עד כמה שהן במהותן, הוא לא יודע. את זה אי אפשר לדעת, רק אחרי שהוא כבעל ניסיון מדרגות יותר גבוהות, אז הוא יכול להגיד. לכן העיקר בשבילנו זה להשקיע כמה שיותר כוחות בהתקדמות. העיקר זה בהפצה ואחרי זה חיבור בינינו, ואחרי זה בלימוד.

שאלה: היחד בעשירייה יכול להיות תמיכה כדי להתגבר על ירידות בכל רגע?

ודאי, כן. אם אתן מחוברות טוב, אז כל ירידה וירידה אתן יכולות מיד לראות עד כמה שזה עוזר לעליה עוד יותר גדולה. הכול תלוי בחיבור.

שאלה: העלייה, ההתקדמות שלי תלויה בי או בבורא?

רק בך בלבד. אחרת אין שום תועלת בכל העולם הזה ובמצב שלנו. אחרת בשביל מה אנחנו יושבים ומדברים, אז צריכים לחכות עד שהבורא ישנה משהו. אבל הבורא לא יעשה שום שינוי בלי שאנחנו נבקש, בלי שאנחנו נרצה ונבקש ונרצה את המצב הנכון. כי אחרת יוצא שהוא מקדם אותנו למצב שאנחנו לא רוצים, שאנחנו לא מפתחים אליו חיסרון, זה לא טוב.

שאלה: בזמן הירידה אני מכסה באהבה את הרגשת הניתוק ואני מתפללת לבורא, אבל באותו זמן אני גם מרגישה את הירידה, את הניתוק, ואחר כך אמרת שצריך לעבוד עם זה, לזכור את זה. איך אני עושה את ההבחנות, הבירור על עוצמת הירידה, על מהות ההרגשה בירידה, על מהות הניתוק?

לא צריך. אם את עוברת את הירידה ומגיעה אחריה לעליה ולהרגשה נכונה וטובה, לא צריכים לחזור בחזרה ולחטט בעבר, לא צריכים.

שאלה: העלייה, זה הכוח שנותן לנו לצאת מהירידות?

נכון.

שאלה: בעשירייה כשיש ירידה משותפת, או איזו שבירה, הרבה פעמים לגברים אתה ממליץ להתאסף, לדון בזה ואצלנו אנחנו אפילו לא מצליחות להתאסף ויש רק דיבורים אישיים כאלה, מישהי מדברת עם מישהי באופן אישי, ואז זה יוצר שבירה עוד יותר גדולה. מה לעשות, מה תמליץ?

אני לא יודע, אני לא מבין את הבעיה. כאילו אין לכן טלפונים, אתן לא יכולות למצוא חמש דקות ביום זמן, להתקשר?

תלמידה: לא, זה הטבע הזה של האישה אנחנו מכסות, "הכול בסדר לא קורה שום דבר", ואז אנחנו לא מדברות על זה במפגשים, ואז השבירה הזאת יוצאת במפגשים בין אישיים. מה לעשות עם הטבע שלנו?

אני שומע, את דיברת על זה עכשיו מאוד יפה. מה לעשות? אם אתן לא יכולות להתגבר, להתקשר ביניכן באיזו התקשרות טלפונית, אני לא יודע מה לעשות. אולי לכתוב זה יהיה יותר קל מלדבר, יש כאלה שכותבות.

אני מדבר במיוחד על נשים, [אצל] גברים זה פחות, הן כותבות יותר גלוי ויותר רגשי, בפתיחת הלב ולדבר על זה לא יכולות, כן. כי בזמן הדיבור אולי מאוד מתרגשות ואז נסתמות.

שאלה: בעליות ובירידות אנחנו רואות את העשירייה ואת החברות בצורה מאוד שונה. אם אנחנו השתקפות אחת של השנייה, ואנחנו רואות את אהבת החברות אלינו ואת האהבה לעשירייה, האם זה אומר שאנחנו רואות את האהבה שלנו לעצמנו, ובמה מתבטאת אהבה רוחנית לחברות?

איך שאדם מתייחס לעשירייה, בזה הוא רואה את מידת התיקון ומידת הקלקול שלו, זה הכול. הוא רואה את עצמו, הוא לא רואה את העשירייה, הוא רואה את מידת התיקון או את מידת הקלקול שלו. לכן כדאי לנו כל פעם לבדוק איך אנחנו מתייחסים לעשירייה שלנו.

שאלה: בשלבים האלה איך להבין שהיחס שלנו לעשירייה הוא כבר יותר בוגר. שמלהיות תינוקות אנחנו עוברים למצבים יותר בוגרים?

אני דווקא אומר בלב גלוי, באמת, אני רואה שאתן מאוד מתקדמות, שיש התקדמות קדימה מאוד טובה לכל העשיריות. השאלות הן שאלות יותר לעניין, יותר לעומק. נשים מדברות יותר קונקרטי, הן יודעות איך לבטא את עצמן. באמת, אני אפילו לא יכול להגיד, נראה לי שנשים מתקדמות יותר מגברים, באמת כך אני מרגיש. ונקווה שכך ימשיך, אנחנו צריכים נשים חכמות.

שאלה: אם אדם רואה באחד החלקים של העשירייה חסרונות ובחלקים האחרים הוא לא רואה את החסרונות, איך זה משתלב עם זה שהחיסרון של החבר זה החיסרון שלי?

בסך הכול מה שאנחנו רואים בעשירייה, אנחנו רואים דרך הלב שלי. ואז יוצא, איפה שאני רואה קלקולים, אני רואה קלקולים שלי. איפה שאני רואה תיקונים, אני רואה תיקונים שלי. זה כמו נגטיב ופוזיטיב, וכך אני צריך לראות את היחס הנכון שלי כלפי העשירייה.

שאלה: רציתי לשאול איך אנחנו משמרות את האש בעשירייה שלנו, ואיך אנחנו עושות את פעולת ההפצה כלפי העולם?

כדי לשמור על האש, שיהיה חום, שתהיה התעוררות בתוך העשירייה, אתן צריכות לדבר זו עם זו, ולקרוא בהתאם לזה חומר מבעל הסולם ורב"ש, ואני בטוח שזה יקרה. אני ממליץ לפעמים לשמוע את השיעורים שלי, לפעמים, לא חובה לכל הנשים להיות בכל השיעורים שלי. נגיד ביום ראשון הקרוב, כרגיל בימי ראשון, נמצאים גם בישיבת חברים, אז גם אתן יכולות להצטרף וזה טוב, תראו עד כמה הגברים מתחברים ומצטרפים. ואנחנו נשמח לדעת שגם נשים נמצאות לידנו, זה מאוד מחזק את הגברים. גברים לא מדברים על זה, אבל הם מאוד זקוקים לתמיכה של נשים. וכך נתקדם.

דווקא כמה שאני מכיר אתכן מכל האירועים, אני רואה כאן התקדמות יפה אישית אצל הרבה נשים.

שאלה: איך אפשר לשכנע את עצמך שאת אוהבת את החברה? מה זה אומר לאהוב? מה אני צריכה להרגיש ואיך אני אבין שאני אוהבת אותה?

אני חייבת לאהוב כל אחת ואחת, לא בגלל שיש לה פרצוף, פנים, אופי, זה לגמרי לא שייך לרוחניות. אני חייבת לאהוב את החברה מפני שיש בה בתוכה חלק שהוא קשור לנשמה שלי והנשמה שלי קשורה אליו. ואז כשאנחנו אוספים כך את חלקי הנשמה של כל אחד ואחד, אנחנו באים למצב שבו אנחנו נגלה את העולם הבא והבורא. לכן אני אוהבת, אני אוהבת אותה בזה שהיא נושאת בתוכה חלק מהנשמה שלי.

שאלה: כשמישהו נמצא בעלייה, מרגיש למעלה, זה יכול לתת הרגשה של עליונות וראיית פגמים באחרים. איך אפשר להימנע מזה?

אנחנו כל הזמן צריכים לעבוד על זה שאנחנו מורידים את הגאווה שלנו ומתוך זה אנחנו יכולים להתקשר לכולם. כי מי שגבוה לא יכול להתקשר לאחרים, רק מי שנמוך הוא מתאים לכולם. זה חובה, שכל אחד ירגיש את עצמו וכל עשירייה תרגיש את עצמה שהיא נמצאת נמוכה מכולם, דווקא נמוכה. זה לא כל כך אופייני לנשים אולי, שהן מרגישות את הפגם מאוד קשה, אבל אנחנו חייבים כך להתגאות, להתגאות בזה שאנחנו מרגישים את עצמנו נמוך יותר. אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו גבוה בזה שאנחנו עושים מעצמנו נמוך.

שאלה: המסך של לקבל על מנת להשפיע מתבסס רק על הודיה?

כן, על הודיה. עבור החברים, עבור העשירייה, עבור כל מה שיש. שדווקא בזכות זה שאני מתחבר עם כולם, אני יכול להתחבר עם הבורא.

שאלה: הבנתי שהעליות והירידות האלה מיועדות להתקדמות הרוחנית שלנו, לכך שאנחנו צריכים להגיע לאיזון. איך מגיעים לנקודת האפס בעולם הרוחני שלי, בעולם הגשמי שלי או במוח שלי?

זה רק על ידי האור העליון שעושה עבודה עלינו, אבל הכול תלוי עד כמה אנחנו מנסים להתקשר זה עם זה וכמה שאנחנו יחד לומדים את החומר. וצריכים להמשיך כמה שנים ואתם תראו איך בכל זאת אתן מגיעות למצב שבא לכן לאהוב את האחרות. לאהוב. למה? כי האור שמגיע, הכוח שמגיע דרך כולם, דרך כלי הכללי, הוא משפיע עלינו ואנחנו מרגישות שהן קרובות אלינו, שהאור מגיע דרכן, שהן חלק מהבורא. כך זה נעשה, אין מה לעשות, זה גילוי המערכת.

אז נמשיך ונצפה, זה צריך לקרות. אני בטוח שבקרוב.

שאלה: האם זה מספיק לכתוב את כל מה שאני לא מרוצה בו בעשירייה על הכתב כדי לא להמשיך את רגעי הירידה ולא להוריד את העשירייה, אלא איכשהו להוריד את זה על הכתב, או שצריך איזה פעולות? איך לעבוד עם זה בעשירייה?

לא צריכים שום דבר חוץ מלכתוב קצת מה שאתן מרגישות בזמן הירידה כדי אחר כך בזמן העלייה להסתכל על זה ולראות עד כמה הדברים האלה כבר נעלמו ואין מהם זכר, וכמה למדתם מזה.

שאלה: איך לעבוד עם החסרונות של כל החברות בעשירייה כדי להשיג, לאחד אותם לחיסרון משותף?

כל החסרונות שלכן הם סך הכול חיסרון להגיע בנתינה דרך החברות לבורא. אז אם אתן נמצאות בנטייה כזאת, אז כל אחת בנתינה לחברות, משתוקקת כביכול למרכז העשירייה. ואז כשכולן מגיעות לזה, אז מזה כולן מַפנות את עצמן, פונות לבורא וככה זה קורה. תתארו לעצמכן, אתן כולן רוצות להשפיע זו לזו, למרכז העשירייה יחד, שם מתקשרות, ומשם עולות לבורא. הוא כבר מחכה לכן שם במרכז העשירייה, במרכז החיבור ביניכן. אתן תרגישו שהוא נמצא ומחכה לכן.

שאלה: אם קשה לזהות את הירידה עד שעולים למדרגות גבוהות, איך אנחנו יכולות לעזור לחברות לזהות את הירידה ולצאת ממנה?

רק להמשיך. אתן צריכות פשוט ביתר ביטחון להמשיך ולהמשיך. יש לפניכן עוד כמה צעדים, אבל זה יקרה. זה יקרה.

שאלה: האם אפשר בזמן הירידה מיד לעלות לעליה, ומה צריך לעשות כדי לקצר את הזמנים של הירידה בתוך העשירייה?

כמה שאתן מחוברות יחד, לפי זה אתן יכולות לעבור מירידה לעליה. ככה, כי באמת נמצאות "כאיש אחד בלב אחד", ואז אתן עוברות מהר מאוד מירידה לעליה. תתחברו יחד יותר בזמן הירידה ותראו עד כמה הירידה הזאת עוברת מהר.

שאלה: ככל שאני עובדת על אהבה ועל חיבור בעשירייה ואני רוכשת את הטבע השני כך אני מרגישה את עליית האגו שלא מאפשר לי לדון לכף זכות את החברות שלי. איך לזרז את התיקון של המצבים האלה כדי שהם לא יימשכו שבועות וימים?

רק חיבור למרות כל ההפרעות. רק חיבור למעלה מכל ההפרעות, זה מה שאתם צריכות לעשות. ו"איש את רעהו יעזורו", ברגע שכל אחת מגלה שאיזו חברה נמצאת במצב לא כל כך טוב, יוצאת מהחיבור, נחלשת, מיד צריכים להתנפל עליה יותר ויותר אנשים, ככה לנענע אותה, שהיא תצא מהמצב הזה.

שאלה: האם אדם יכול לבקש עבור עצמו מהבורא לראות את העולם כמתוקן או שזה לקבל על מנת לקבל?

לא כדאי לאדם לבקש משהו עבור עצמו. לא כדאי. רק עבור האחרים.

שאלה: אנחנו נפגשות שלוש פעמים ביום חוץ מהשיעור ואנחנו קוראות כל מיני כתבים. מה יותר טוב לחיבור, לקרוא או לעצור כאשר למישהי יש שאלה בוערת ולנסות לברר מה שקראנו?

אני לא יכול לענות לכן, אתן עדיין נמצאות במצב שהוא לא מבורר. תעשו גם את זה וגם את זה. אין לי מה לענות, מצב מבולבל. אתן עדיין לא מרגישות, לא עליות ולא ירידות בצורה נכונה.

שאלה: לפני שיעור הנשים היה לנו שיעור מאוד יפה על תפיסת המציאות. והשאלה, אפילו שאני מבררת את המצב ומגיעה להבנה שכל הקלקול בי, איך מזה אני מגיעה לתפילה, מה חסר שם באמצע?

שאת לא משייכת את זה לעצמך, את לא קושרת את המצב הירוד שלך עם מטרת ההתפתחות. את לא מרגישה עד כמה את עדיין לא מכוונת נכון ורחוקה מהמטרה, ושהכול תלוי בעזרה מלמעלה, את לא פונה לבורא, זאת כל הבעיה. לפנות, לפנות לבורא, אני אומר את זה לכולם. אתן מחפשות משהו, איזה אמצעי אחר, אבל אנחנו צריכות להיות דווקא בתפילה.

שאלה: לפעמים הבורא שולח הרגשה לא רק של הכבדת הלב וריחוק מהבורא, אלא גם בלבול מאוד גדול, ואפילו בקשה או תפילה, האדם הזה לא מסוגל לסדר. השאלה היא, האם מספיק הקשר שנרקם בעשירייה בזמן העליות, או שיש איזו תנועה פנימית, אפילו קטנה שהאדם הזה צריך לעשות?

אדם צריך לבדוק את עצמו ולמצוא בתוכו את כל האמצעים, שהוא פונה דרך הקבוצה לבורא. דרך קבוצה לבורא, רק זו הדרך הנכונה. נדמה לכן שלפנות לבורא בצורה אישית זה יותר טוב, אבל באמת יותר מועיל אם אתן פועלות, פונות לבורא דרך העשירייה.

שאלה: אם אנחנו יודעים שהטעם של העליה עוזר לנו לא לברוח מהמערכה, איך להעלות חברה ממצב האדישות?

אנחנו צריכות לדבר איתה, לחשוב עליה. אולי ללמוד איזה קטעים שמדברים על המצב הנוכחי, שאנחנו מרגישים שיכולים לעזור, בצורה כזאת להתקדם. תנסו למצוא חומר מתאים כדי שנקרא יחד ועל ידי זה החברות שלנו יעלו קצת יותר מהמצב שלהן.

שאלה: באחד משיעורי הבוקר אמרת שהבושה זו הרגשת ההבדל בין המקבל למשפיע, אבל הבושה היא לא תחילת התיקון. למה בושה אינה תחילת התיקון, ומה עלינו לעשות אחרי שמתגלה הבושה כדי לתקן את הפער?

הבושה לא אומרת על תיקון, הבושה רק אומרת שאדם מגיע לזה שהוא לא מסכים עם המצב שלו. נגיד אני רציתי לגנוב משהו ותפסו אותי ואני מתבייש. אני מוכן לשלם ולעשות את כל הדברים, רק אל תספרו לאחרים, כי אני מתבייש. זה תיקון או לא תיקון? זאת אומרת, הבושה בעצמה זה לא תיקון, רק נקבע שאני מבין שהמעשה שעשיתי הוא מעשה לא טוב בעיני האחרים.

זאת אומרת אם האחרים לא היו רואים בעיניים מה שעשיתי לא הייתי מתבייש, אולי הייתי מתגאה אפילו. אז הבושה היא עדיין לא תיקון, זה תחילה, זה חלק חשוב מהתיקון, אבל לא התיקון בעצמו. אנחנו רואים אנשים שמרגישים במקום בושה גאווה, כמה גנבו, כמה עשו, זאת אומרת את זה צריכים לברר.

שאלה: מורה יקר, אנחנו רוצות להודות לבורא דרכך, על השיעורים והסעודות שפותחים עבורנו טעמים שלא הכרנו, בחיבור בינינו. מה זה המצב הזה של סעודת ראש חודש, ואיך אנחנו הנשים צריכות להתכונן לזה כדי להוסיף בצורה מקסימלית?

כבר ממחר בערב, אנחנו ממשיכים את סדרת הישיבות שלנו, כסעודות כאלה קטנות. נגיד מחר בבוקר בטח נודיע לכולם, שאנחנו מבקשים מכולם להכין לערב איזה כיבוד. שוב, הכיבוד שלנו זו פרוסת לחם נגיד או ביצה או משהו כזה ליד פרוסת הלחם, לא יותר מזה, או חביתה קטנה אם אתם רוצים, בלי שום תוספות, חביתה ופרוסת לחם.

ואז אנחנו נשתה איזה לחיים, משקה, ונאכל את החביתה הזאת נגיד עם הלחם ונדבר. נדבר על עוד סוג אחד של סעודה, לא סעודת גמר התיקון כמו שדברנו בפעם הקודמת, אלא סעודה מסוג אחר. אני לא מבטיח שזה יהיה מחר, אבל אולי סעודה של חתן וכלה. מה אתן מעדיפות, אולי תכתבו, ואז נעשה לפי זה. יש הרבה סוגי סעודות שאנחנו יכולים לעשות.

אז אני מזמין גם אתכן מחר בערב לסעודה שלנו. זה לא הרבה, זה שלושת רבעי שעה בסך הכול שאנחנו נדבר, נשיר משהו ונאכל יחד, נשתה כוס בירה או תה, זה לא חשוב לי, מה שכל אחת רוצה.

שאלה: איך אפשר להיות פחות עסוקות במה שמרגיש הרצון לקבל, כשהוא לא מסכים עם איזה מצב שאנחנו עוברות, כדי שכן תוכל להיות לנו יותר דאגה, כדי להשיג את היחס של הבורא. במיוחד איך נוכל לפנות לקבוצה, אם זה המקום שבו יש חוסר הסכמה כלפי הרצון לקבל שלנו?

את כבר הרבה שנים לומדת איתנו יחד, אז את צריכה גם בעצמך להרגיש עד כמה אנחנו נמצאים באיזה בירור פנימי, אני לא יודע אפילו איך להגיד. יש דברים שאני מסכים איתם ויש דברים שאני לא מסכים איתם, אבל אפילו שאני לא מסכים, אני מקבל אותם בגלל שהמורים שלי אומרים שכן כדאי לי להסכים ואני דרך זה אגיע לאמת.

זה כמו שאנחנו בחיים הרגילים שלנו, חוסר הסכמה לא אומר כלום, אני צריך רק לדעת שעכשיו אני עדיין לא מסכים עם זה. נגיד כמו שהמקובלים אומרים, אנחנו צריכים לחיות בעל מנת להשפיע נחת רוח לכל העולם, לכולם ודרך זה לבורא. אני מסכים לזה? לא, אבל אני מקבל את הדברים האלה מפני שזה אמת ופעם אני אראה את זה. ואם אני אגיע לעולם האמת, אז אני אראה שככה הכול מתנהג. נחכה ונראה שזה יהיה כך.

שאלה: האם יש נקודה של החיבור המושלם של כל "בני ברוך"? אנחנו מגיעות לנקודה הזאת בעבודה המשותפת שלנו בכל יום, האם הנקודה הזאת זזה בהתאם לעליות והירידות המשותפות? ואיך המצב הכללי של הכלי העולמי משפיע על המצב של כל אחד?

שאלה מאוד מורכבת וטובה. אנחנו לא צריכים לחשוב על זה, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מגיעים למרכז של כל החיבורים, והמרכז של כל החיבורים בסופו של דבר נמצא במרכז העשירייה שלי. אז כמה שאני נמצא יותר ויותר קרוב למרכז העשירייה שלי, אני בזה מכוון את עצמי בטוח ב-100% למרכז של כל המציאות, כל העולמות, כל היקום, הכול נמצא במרכז העשירייה שלי, הכול תלוי רק עד כמה זה יהיה מדויק.

שאלה: יוצא שאנחנו יכולים לראות את המצב הכללי של העשירייה ולקבל תועלת מהירידות, או שאנחנו לא יכולים להעריך את המצב הכללי של העשירייה אלא רק את המצב האישי שלנו?

כן ולא, אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: כל היום אנחנו מנסות לממש את השיעור בעשירייה. איך לעבוד עם החיסרון של החברות או של החברים בזמן השיעור, שיעור הבוקר או השיעור עכשיו? איך לא לפספס?

לבקש מהבורא רק דבר אחד, להיות מחוברות יחד בנקודה אחת שזה נקרא "לב של עשירייה".

שאלה: אם אנחנו הולכים בכל מקרה על שתי רגליים, אור וחושך, אז מה המטרה בלראות את מעלות החברות ולא את החסרונות שלהן אם אני רואה ממילא רק את עצמי?

"כיתרון אור מתוך חושך" כך אנחנו רואים את האור והחושך שהבורא ברא, וביניהם אנחנו משיגים אותו. בין אור וחושך אנחנו משיגים את הבורא.

שאלה: אנחנו יודעות שבקבוצה המשימה העיקרית של החלק הנשי היא לדאוג לגברים, לקדם אותם, לתמוך בהם. ואם קורה שבחלק הנשי יש איזשהו מצב מורכב, איזו טרגדיה, האם נשים יכולות לבקש עזרה ותמיכה מהגברים, או שאנחנו צריכות בעצמנו להתחבר ולא למשוך את הגברים לעזרה ורק לבקש מהבורא שיעזור לנו לצאת מהמצב?

רצוי לא לפנות לגברים ולטפל בזה בעצמכן עם הבורא. זה מספיק לכן, לא צריכות לפנות לגברים. אם אתן מתחברות ביניכן ופונות לבורא, זה די ומספיק כדי לגמרי לסלק את כל הבעיה.

שאלה: אנחנו כעשירייה זכינו לעשות ישיבת חברות, באיזו כוונה עלינו לגשת לישיבת חברות?

באיזו כוונה? רק חיבור, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

שאלה: בזמן הסעודה, אם האוכל לא חשוב ולא חשוב מה אוכלים, מבחינה רוחנית מה נותן לנו בכלל האוכל או מה שאנחנו מכינות?

זה סימן שאנחנו עושים משהו יחד, והאוכל הוא כנגד השורש העליון, שאנחנו מקבלים מלמעלה, מהבורא מילוי, ולא חשוב לנו המילוי עצמו אלא ממי אנחנו מקבלים אותו, זה החשוב.

תלמידה: מהתרגשות לפעמים לא מרגישים מה אוכלים.

יופי, טוב מאוד, מצוין.

שאלה: האם אפשר לומר שלהיות בכוונה נכונה זה מה שמגדיר את הרמה של האור המקיף?

נכון.

שאלה: לפעמים חברה אחרת דורשת להתנהג כמו עשיריית גברים, זה יוצר תקלות, עימותים.

אני לא יכול להיכנס לדברים האלה, אתן צריכות לברר את זה ביניכן. בצורה כזאת אני לא יכול להיכנס ולהתערב ולעשות משהו. איזו חברה אומרת על חברה, כך לא.

תלמידה: האם עשיריית גברים צריכה להיות תואמת לעשיריית נשים?

לא חייבת, לא צריך להיות איזה קשר אפילו.

שאלה: בשיעור צהריים אמרת שהיחס שלנו גם בעשירייה וגם כלפי כל האנושות זה שכל הפגמים שאני רואה הם בעצם הפגמים שלי. אז מה היחס הנכון שצריך להיות במשפחה כלפי בן הזוג, כלפי הילדים שלי?

לא יודע, זה לא שייך לנו. אנחנו רק רוצים להשיג את הקשר שלנו עם הבורא. אם אנחנו נשיג את זה, מתוך זה אנחנו נלמד גם את היחס הנכון לבן או בת הזוג ולילדים. אבל זה אחרי שאנחנו נדע שיש לנו קשר עם הבורא ומתוכו נלמד הכול.

שאלה: כשחברה אחת מתרחקת מהעבודה, איזה עוד פעולות מלבד התפילה אנחנו יכולות לעשות כדי להחזיק את החברה הזאת וכדי שהיא תחזור?

תדברו ביניכן ותסדרו את זה. לדבר איתה? לא יודע, קשה. תנסו מכל הצדדים כמה שיותר לחזק.

שאלה: איך היית מסכם את השיעור הנהדר היום? עם איזו מחשבה אנחנו צריכות לצאת מהשיעור?

באמת אנחנו דיברנו על עליות וירידות, באמת אנחנו דיברנו על הקשר בינינו. הדגשנו שזה לא שייך למשפחה ושזה לא שייך לשום דבר, עשירייה זו עשירייה, זה הכול בפנים בתוך הקשר שקורה בינינו. אני מאוד שמח בשאלות ששמעתי, ואני מבקש לשאול שאלות לעניין, אני לא מתערב בשום דבר ששייך לבני זוג ועוד דברים. רק החיבור בין חברים או חברות בעשירייה והקשר שלהם עם הבורא, זה הטיפול שלנו בלבד. בואו נשתדל להתחזק בזה ונגלה את כל העתיד הטוב שלנו בזה.

תודה לכן, נתראה מחר בסעודה. בהצלחה.

(סוף השיעור)