שיעור בוקר 22.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 58

הסתכלות פנימית, אותיות י"ד – כ'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמ' 58, הסתכלות פנימית, אות י"ד.

אות י"ד

ערך הפוך בין השפעת האור, לבין

התלבשות האור.

"ואין לתמוה, הרי הסברא נותנת שבכלים שהם זכים יותר, צריך להתלבש האור החשוב יותר, משום שהכלי הזך, קרובה צורתו ביותר אל האור, כנודע, ואיך אומרים כאן, שכל העב קומתו גבוהה ביותר. אמנם צריכים לדעת, שענין התלבשות האור בכלים הוא ענין לעצמו, ודבר השפעת האור העליון לפרצוף הוא ענין לעצמו והמה רחוקים זה מזה, ולא עוד אלא שיש ביניהם, ערך הפוך מהקצה אל הקצה. כי זה הכלל, שאין העליון משפיע אל התחתון אלא עם דבר העב יותר, ואין תחתון מקבל האור מעליון אלא בדבר הזך יותר. וצריכים להבין זה מאוד בהיותו מפתח חשוב בחכמה."

העליון שצריך להשפיע והתחתון שצריך לקבל הם צריכים להיות בהתקשרות ביניהם, בקומוניקציה ביניהם. ההתקשרות ביניהם יכולה להיות רק בתנאי שהעליון ייתן כך שזה יהיה קרוב לתחתון, והתחתון יקבל מהעליון כך שזה יהיה קרוב לעליון. לכן הכלל הוא "כי זה הכלל, שאין העליון משפיע אל התחתון אלא עם דבר העב יותר, ואין תחתון מקבל האור מעליון אלא בדבר הזך יותר". כי בצורה כזאת הם קרובים זה אל זה.

אות ט"ו

הצמצום היה רק בבחי"ד בלבד.

"ובכדי להבין זה, צריכים להבנה יתירה בענין צמצום וקו, כי ידעת שהצמצום היה רק בבחי"ד המכונה מלכות דא"ס ב"ה, או נקודה אמצעית. והטעם הוא פשוט, כי היות. ופירושו של הצמצום הוא דבר העיכוב מלרצות לקבל, דהיינו שמעכב את עצמו מלקבל השפע מאור א"ס, וא"כ אין הצמצום חל אלא על הכלי המקבל, וכיון שאין שם כלי קבלה אחר זולת בחי"ד בלבד, לכן אין הצמצום חל זולת על בחי"ד בלבד. וכבר נתבאר לעיל שג' בחינות שקדמו לבחי"ד, אינן נחשבות כלל לכלי קבלה, אלא רק לגורמות, שעל ידי סבות השתלשלותן, מתגלה כלי הקבלה הזה, שהוא בחי"ד, ולכן אין הצמצום חל עליהן כלל, אלא על הנקודה האמצעית בלבדה, שהיא בחי"ד, כמבואר."

אנחנו כבר דיברנו על הדברים האלה.

אות ט"ז

"האור כולו נסתלק, משום שלא היה כלי קבלה

אחר חוץ מבחי"ד.

ולפיכך כיון שמיעטה את רצונה מבחי"ד, נסתלק האור מג' הבחינות הקודמות גם כן, משום שאין שם עוד כלי קבלה אחרים, שיחזיקו בתוכם האור, ואפילו האורות השייכים לג' הבחינות הקודמות, מחויבים, ג"כ להתקבל בבחי"ד, כי אין להן כלי קבלה בבחינתן עצמם, כמבואר, וע"כ כיון שהסתלקה מלקבל בבחינה ד' נעלם תיכף כל האור."

כלי קבלה הוא בחינה ד', ואם יש בה שינויים כשהיא עוברת ממצב למצב, אז בינתיים האור מסתלק.

אות י"ז

באור הקו, לא היו אלא ג' הבחינות הראשונות.

"והנה אחר הסתלקות האור מחמת הצמצום, חזרה והמשיכה אור מא"ס ב"ה בבחינת קו, שפירושו הוא שיעור קטן של האור, שאין בו אלא ג' הבחינות הראשונות של הרצון לקבל, ואין שם בחי"ד, כמבואר לעיל. (ח"א פ"ב אות ב' ד"ה המשיך עש"ה) ולפי המבואר, שאין כלל בחינת כלי קבלה בג' בחינות הרצון הראשונות, יש להקשות כאן, איך אפשר כאן שיתקבל אור בלי כלי קבלה", בג' הבחינות הקודמות, "שהרי בג' הבחינות הללו, עדיין אין שם בחינת קבלה, ובחי"ד שהיא בלבדה כלי קבלה לפרצוף הרי איננה כאן בבחינת הקו". אבל זו שאלה.

אות י"ח

ביאור זווג דהכאה.

"והענין הוא, כי היות וכל עיקר הצמצום, הוא רק מצד הנאצל, וכלל לא מצד המאציל, על כן אין האור העליון מקפיד כלל באותו צמצום, שעשתה הנקודה האמצעית, ונבחן משום זה, שהאור העליון יורד גם לבחי"ד, אלא שבחי"ד מעכבת אותו על דרכו, שלא להופיע בתוכה, משום הצמצום הקודם השורה על בחי"ד, מטרם ביאת האור הזה. וענין זה, מכונה בספרים, בשם "זווג דהכאה", היות והדבר דומה, לשני דברים, שהאחד רוצה לעבור ולפרוץ את הגדר והגבול שעשה השני, אמנם השני מזדקף לנגדו בכל תוקף, ומונע אותו מהשיג גבולו, שנמצא כל אחד מכה על גבולו של השני. וכן נדמה לב' דברים קשים: כי טבע הנוזל, שמניח דבר אחר לכנוס ולהתערבב בתוכו, וכן דבר רך, מניח עכ"פ לדבר אחר לכנוס מעט ולדחקו על קליפתו העליונה במשהו, משא"כ ב' דברים קשים, אין מניח האחד את חברו, שידחוק אותו מגבולו אפילו משהו ולפיכך הדברים הקשים הפוגשים זה בזה, המה מכים זה על זה, שהפגישה בעצמה עושה בהם הכאה. כן תבין ענין התפשטות האור העליון מא"ס ב"ה, שדרכו למלאות גם את בחי"ד דהיינו כמות שהיא בא"ס ב"ה, וע"כ האור יורד באמת להתלבש בבחי"ד, אלא כח הצמצום של בחי"ד מעכב אותו, ואינו מניחו לירד לתוכה. ועל כן מובנת הפגישה הזו של האור העליון עם כח הצמצום, בשם זווג דהכאה, כלומר, שכל אחד מהם, מפריע ומעכב על דרכו וחוקו של השני, כי אור א"ס חוקו למלאות בחי"ד ובחי"ד עצמה חוקה לדחות את האור העליון לא לקבלו, כמבואר."

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בעובדה שיש שלוש בחינות? האם זה מתייחס לכך ששלוש הבחינות האלה הן לשם היווצרות בחינה ד'?

כן, בדיוק כך. בחינות א', ב' וג' הן כדי ליצור את בחינה ד', כדי שהיא תרצה לקבל את האור העליון ואחר כך תרצה להיות דומה לאור העליון, כלומר לא לקבל אותו אלא לעשות על עצמה צמצום וכן הלאה. כל ג' הבחינות הקודמות הן בעצם מייצרות את בחינה ד'.

שאלה: במקורות כתוב שהייתה תקופה שכדי ללמוד את חכמת הקבלה ולהיכנס לרוחניות צריך היה לאכול פת לחם, לישון על הארץ, לשתות מים במשורה, היו הרבה הגבלות. לאחר מכן המקובלים עשו תיקונים ואפשר להסתדר בלי זה. איך זה שייך לכך שמדברים רק על בחינה ד'?

זה שייך לתקופות שהאנושות עוברת. בהתחלה היו רצונות קטנים והמקובלים לא היו צריכים להתעסק כל כך בתיקון הרצונות כי הם התגלו כרצונות קטנים. אבל במשך הזמן יש מה שנקרא "הכבדת הלב", הרצונות נעשים יותר גדולים, האגו גדל, לכן צריכים אמצעים חזקים יותר כדי לתקן את הרצון האגואיסטי שהוא בכוונה על מנת לקבל ולהפוך אותו לעל מנת להשפיע.

לכן לפני 3500 שנה בערך קיבלו תורה, כלומר אמצעי שהוא לא על ידי עינויים "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" וזה מספיק לך כדי להרוס את הרצון לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע, אלא אתה צריך כבר אור עליון כדי לתקן את הרצון לקבל שלך שלא יהיה בעל מנת לקבל אלא בעל מנת להשפיע. זה נקרא שקיבלת את האור העליון הזה לתיקון שנקרא "תורה".

ואז יש את עניין יציאת מצרים, שזה לצאת מעל מנת לקבל שנקרא "מצרים". זה לא עניין של גיאוגרפיה והיסטוריה, אלא כדי לצאת מהרצון לקבל, להתרחק ממנו אתה חייב קודם כל רצון לברוח ממנו. אחר כך אתה מתחיל לגלות שיטה איך להפוך את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע וזה כבר עניין "מתן תורה" - שיטה שמתקנת את הרצון האגואיסטי שלך והופכת אותו לעל מנת להשפיע. ואז ברצונות על מנת להשפיע שיש לך אתה יכול להרגיש את העולם העליון, את הכוח עליון, אתה עולה ומתחיל להיות קשור למערכת עליונה, למערכת השפעה.

תלמיד: אם היו להם רצונות קטנים, אז במה תהליך ההכנה, ומה הפריע להם להיכנס לרוחניות?

הם היו בהשפעה אבל בצורה מאוד מאוד קטנה לפי הרצון הקטן המתוקן שלהם. אבל כדי להגיע לקליטה הרוחנית האמיתית הם צריכים רצונות גדולים, והשיטה לתקן את הרצונות הגדולים היא שיטת הקבלה.

הם היו אז בדרגת אור הרוח או אפילו אור הנפש, בכלים שהם מקסימום להשפיע על מנת להשפיע, הם עוד לא קיבלו על מנת להשפיע. כשהם הגיעו דרך עביות שורש וא' לדרגות ב' ג' וד', הם היו צריכים לקבל אור עליון מלמעלה שישפיע עליהם ויתקן להם את הכלים דקבלה, שיוכלו גם לקבל בעל מנת להשפיע, וזה כבר שייך למתן תורה - הם מקבלים שיטה איך לתקן את האגו שלהם בעל מנת להשפיע. אבל לפני זה, מתוך הרצון שלהם, חלק מהם הבינו שצריכים להיות בתיקון בעל מנת להשפיע עם הרצונות הקטנים שלהם. יש ספרים ומקורות שכותבים בהם על אותה התקופה.

שאלה: הוא כותב כאן על אור אין סוף ועל בחינה ד' שהם לוחצים זה על זה ושאור אין סוף לא מאפשר לבחינה ד' להיכנס. איך אפשר להשוות אותם לשני חומרים קשיחים?

זה מפני שהם הפוכים בטבע שלהם. לכן כשני חומרים מוצקים, קשים, כמו נגיד שתי אבנים, אחד לא יכול לדחוף את עצמו לתוך האחר כי אלו רצונות כאלה.

שאלה: איך יכול להיות שאחד לא נותן לאחר להיכנס ובו זמנית קוראים לזה "זיווג"? איזה זיווג יכול להיות במצב הזה?

אחרי ההכאה הם מוצאים שהם שיכולים להיות בתהליך אחד וזה ה"זיווג". אבל זה על ידי הכאה, לכן זה זיווג שמגיע כתוצאה מהכאה.

תלמיד: האם נכנס אחר כך אור?

אחר כך נכנס אור, כי הם מחליטים שהם יכולים לפעול בעד האחר.

שאלה: כעיקרון, האם הנברא מוכרח לקבל בסופו של דבר לתוך בחינה ד' או שהוא כל הזמן מקבל לג' הראשונות?

הנברא מתחיל לקבל את האור העליון מהחלטה בבחינה ד' שלו, שם הוא מרגיש עד כמה הוא הפוך מהאור וכמה הוא רוצה להיות דומה לאור. ואז הוא עובד מבחינה ד' על ג' הבחינות הקודמות שהן קולטות את האור והופכות להיות לכלי. בבחינה ד' יש רק צמצום, מסך, אור חוזר, גילוי העביות וגילוי הדבקות, אבל כל האור נמצא בט' ספירות של הפרצוף ומלכות נשארת ריקנית מהאור.

תלמיד: איך בחינה ד' עובדת על ט' ראשונות?

היא לא מרשה לעצמה לקבל על מנת לקבל, אלא מוכנה לתמוך בכל הרצונות שהם ט' ראשונות בעל מנת להשפיע, כך היא מקבלת את האור בט' ראשונות.

תלמיד: מה זה אומר שהיא מצמצמת את עצמה, האם היא מתחילה להזדהות עם ט' הראשונות?

לעצמה היא לא מקבלת, אבל עבור הזולת היא עושה הכול. זה נקרא שהיא עובדת עם ט' הראשונות.

שאלה: בזיווג דהכאה הכלי מתקן את אופן הקבלה שלו. האם גם האור משנה את אופן ההשפעה שלו לכלי?

לא. האור בכל מקום הוא אור אחד, אור עליון, אור אין סוף, ורק הכלי שמקבל אותו מגיב אליו ונותן הגבלות, תכונות, צורות, צבעים, לא חשוב מה, לאור העליון. האור, אפילו שהוא עובר אלף עולמות ופרצופים, הוא בכל מקום אור אין סוף. אבל כשהכלי מקבל, אז הכלי שמקבל אותו הוא כבר מקבל לפי תכונת הכלי.

גם בעולם שלנו כשאנחנו עובדים עם השפעת הבורא, אם עובדים, אז אנחנו עובדים עם אותה השפעת הבורא שיש בכל העולמות, וזה בורא אחד, "הוא אחד ושמו אחד". אבל כשהמקבל מבדיל, אז הוא מבדיל לפי הכלים שלו, לפי ההתפעלות שלו.

שאלה: איך אדם יכול להתגבר על היצר הרע, על הרצונות הבהמיים לשלוט על אנשים ולהיות מעליהם?

על ידי זה שרואה עד כמה החברה שלו תומכת בלהיות מעל לאגו.

שאלה: איך מתוך ההכאה פתאום יש החלטה ללכת על זיווג? זה נשמע כמו איזו פשרה.

לא. מלכתחילה צריכה להיות פעולה מתוכננת מראש, שאני דוחה את הכול כדי להיכנס לחיבור ככל האפשר. אני בודק על עצמי מהתחלה עד הסוף את כול הפעולה הזאת, ואחרי שבדקתי את עצמי אני מתחיל לבצע.

תלמיד: האם אפשר לדבר פה על עניין של בחירה חופשית או עדיין לא?

ככל שהוא מבין שהיא חופשית או לא חופשית, תלוי באיזה מצב הוא נמצא, באיזו מדרגה הוא נמצא, אבל ודאי שכן. זאת פעולה שצריכה להיות מבחירה חופשית מפני שהוא עובד כבר בעל מנת להשפיע.

קריין: אות י"ט.

אות י"ט

ביאור האור החוזר.

"והנה מכח הפגישה וההכאה הנ"ל הנעשה בבחי"ד, נולד ויצא אור חדש, בדומה לאור השמש הפוגש על פני המראה, דהיינו על זכוכית הצבועה בצבע מעבר השני, שמתוך שקוי השמש אינם יכולים לעבור דרך המראה, משום הצבע המשוח עליה מהעבר השני, הנה משום זה, חוזרים קוי השמש משם לאחוריהם, ומולידים שמה בהיקות אור. כן מתוך, שהאור העליון נפגש בכח הצמצום שבבחי"ד המכונה "מסך", הנה נבחן, שהמסך הזה החזירהו אל שורשו. אמנם, אין זה ענין של העלמה, אלא אדרבה, חזרת האור העליון מבחי"ד ולמעלה, היא נבחנת לאור חדש מיוחד, העולה על האור העליון ומלביש עליו, ומחזיק אותו בתוכו. והוא נבחן משום זה, כמו בחי' כלי המקבל את האור העליון."

שאלה: האם דווקא בגלל העביות הגדולה בבחינה ד' היא מסוגלת להחזיר אור ולבנות מסך?

כן.

שאלה: האם אור חוזר הוא משהו משותף לכלי ואור?

כן. הוא כבר מקשר את הנותן והמקבל. זו תגובה של המקבל על פעולת הנותן.

אות כ'

או"ח נעשה כלי קבלה. במקום בחי"ד.

"ותדע, שבחינת הראש של כל פרצוף אין בה שום כלי קבלה אחרים, זולת האור החוזר האמור, כמו שיתבאר במקומו. וכל כח הקבלה שבאור החוזר הזה, הוא, להיותו נולד ויוצא מבחינת ההכאה שנעשית בבחי"ד. כנ"ל, וכיון שתולדה דבחי"ד, על כן נעשית לבחינת קבלה כמותה. וענין זה יתבאר על שלימותו בשיעור הג', כי שם מקומו."

אנחנו נלמד את זה, זה עוד לפנינו. על אור חוזר יש הרבה לימוד כי כל החיים הרוחניים שלנו הם כולם באור חוזר.

שאלה: אם אור חוזר הוא מחוץ לכלי, אז איך הוא יכול להיות קבלה?

מחוץ לכלי זה נקרא שהוא מקבל באור חוזר.

שאלה: האם כמות ואיכות האור החוזר זהה לאור הישר?

כן, כך זה צריך להיות.

שאלה: מה זה אומר שהאור החוזר הופך לכלי קבלה במקום בחינה ד'? מה קורה עם בחינה ד'?

בחינה ד' לא יכולה להיות כבר כלי קבלה כי היא על מנת לקבל, ואור חוזר שמגיע מבחינה ד' בחזרה למעלה לבורא הוא הופך להיות כלי קבלה, הוא הופך להיות התנאי לקבלת האור, לקבלת גילוי הבורא בתוך הנברא.

תלמיד: באיזה מצב נשארת בחינה ד'?

היא עושה צמצום, מסך, אור חוזר, הכול מגיע מבחינה ד'. היא עובדת.

תלמיד: היא מפעילה.

כן, נכון.

שאלה: איך זה אפשרי שאור אין סוף לא מונע את מה שנכנס לכלי?

למה הוא צריך למנוע את זה? אור אין סוף דווקא רוצה להתלבש בכל הכלי בצורה ישירה. אלא כאן יש כבר צמצום ותנאי, שאם אור אין סוף רוצה להתלבש בתוך הכלי, אז הוא צריך להתלבש קודם באור חוזר. הוא מתלבש באור חוזר, ובמידה שהוא יכול למלא את האור החוזר, אז אור חוזר עם אור ישר נכנסים יחד לרצון לקבל. זה התנאי לקבלת האור אחרי הצמצום.

תלמיד: איך זה שאור אין סוף לא מכבה את היכולת של הכלי להגיב, לא מגביל אותו?

אור אין סוף שמשפיע על הכלי עושה הכול כדי לגרות את הכלי דווקא לקבלת האור, והוא מזמין בכלי תגובה. הכלי לא רוצה לקבל אותו, אומנם רוצה לקבל אותו בצורה ישירה, אבל מתגבר על הרצון שלו ודוחה את האור העליון כדי להגיע להשתוות הצורה עמו.

שאלה: איך האור יכול להיעלם באופן מידי אחרי שנדחה על ידי בחינה ד'? לאן הוא הולך?

חוזר למקורו.

שאלה: האם אור אין סוף לא יכול להיכנס לכלי המלכות אלא הוא רק מלביש את הכלי?

מלכות זה רצון לקבל. האור אחרי צמצום א' לא יכול יותר להיכנס למלכות. אבל מלכות שהיא עושה במקום זה מסך ואור חוזר אחרי הצמצום, באור חוזר היא יכולה להשפיע בחזרה למקור של האור, זאת אומרת לבורא ואז היא עושה את זה ועל זה אנחנו מדברים.

לכן השיטה נקראת "שיטת הקבלה", "חכמת הקבלה", שזה לא פשוט אלא על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, כשהכלי עושה זיווג דהכאה, מתאים את עצמו לנותן במידה שמתקשר לנותן, מעלה את עצמו לנותן, במידה הזאת הוא מתמלא באור הזה, אור ישר בתוך האור חוזר וזה נקבע כהשפעה גמורה מהנברא כלפי הבורא.

שאלה: האם שני הקצוות, אור אין סוף ובחינה ד' יתחברו בסופו של דבר?

כן. בסופו של דבר כולם מתחברים וכולם חוזרים לצורת העיגול, למקום שממנו התחיל הכול, רק אז הייתה צורת העיגול כלפי אור האין סוף, ללא שום הגבלות, ללא שום הבדלים וללא שום תנאים. כמו הנברא שנמצא בתוך השליטה השלמה של העליון ועכשיו ואנחנו מגיעים בסוף ההתפשטות הזאת למצב שהנברא נעשה שולט על קבלת האור העליון מהבורא והוא מארגן את עצמו בצורה כזאת שהוא הקובע איך הוא מקבל מהבורא כדי להשפיע לו. זאת אומרת, אותה השפעה שהייתה רק מהבורא כלפי הנברא, היא עכשיו מתארגנת בתוך הנברא ופועלת בחזרה מצד השפעת הנברא לבורא.

שאלה: מה היחס ההפוך הזה, ערך הפוך בין השפעת האור לבין התלבשות האור וכיצד הוא משפיע על העבודה שלנו בעשירייה, איך אנחנו בפועל מרגישים את זה בעבודה שלנו בעשירייה?

השפעת האור היא השפעה מלמעלה, התלבשות האור היא כבר שייכת להשתתפות בין עליון לתחתון. עד כמה התחתון יכול לקבל את השפעת העליון, בזה שמקבל ובזה שמתקשר לעליון נעשה ביניהם קשר, דבקות.

תלמידה: ובתוך העשירייה איך לעבוד עם זה?

בתוך העשירייה קודם כל צריכים לעבוד על החיבור בין החברים כי אנחנו מכינים את החיבור שלנו כדי להתקשר לבורא, ואז יוצא לנו מזה שהבורא מתחיל להתייחס אלינו כמו לאחד, כמו למערכת אחת, לפרצוף, ואז אנחנו יכולים להתייחס לבורא כמו פרצוף. צמצום, מסך, אור חוזר, חיבור בינינו, זאת אומרת שאנחנו עושים כדי להשפיע לבורא. מה אתה יכול להשפיע? שאנחנו מוכנים לקבל ממנו כל מה שהוא ירצה שאנחנו נקבל, בכל מצב שאנחנו נחיה אנחנו רוצים רק להרגיש שאנחנו יחד מול הבורא ויותר מזה לא צריכים, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שיש לנו קשר עם הבורא, "דבקות" מה שנקרא. נגיע לזה.

שאלה: האם מלכות מיתקנת בזה שלא מקבלת אור אין סוף?

לא. זה לא תיקון. אולי זה התיקון הראשון שמלכות מצמצמת את עצמה לא לקבל את האור העליון מחוסר כלים דהשפעה ממנה, שהיא מחליטה שאם היא מקבלת זה רק כדי להשפיע בחזרה לנותן, אבל אם היא לא מוכנה בפנים לקבל כדי להשפיע אז היא לא נותנת ולא מקבלת. נשארת אחר הצמצום.

שאלה: איך אור חוזר יכול להתפשט מטה ממקום המסך?

זה מסך שלא נותן לאור ישר להתפשט אבל כשאור ישר יהיה מלובש באור חוזר, זאת אומרת שהקבלה תהיה רק בעל מנת להשפיע, אז ודאי שבזה אנחנו כן מגיעים להשפעה, המסך נפתח ונפתח הקשר "אני לדודי ודודי לי"¹.

שאלה: מהו התהליך שהנברא עובר בזיווג דהכאה? מה מרגיש הנברא בזמן ההכאה?

שהוא לא רוצה לקבל בצורה ישירה מהבורא כי זה מרחיק אותו מהבורא והוא מעדיף להישאר ריק, ומעבר לזה הוא מוכן הכול לתת לבורא ומהנתינה הזאת לבורא הוא מתחיל להרגיש מה הבורא רוצה לתת לו כי מגיע לאיזו השתוות הצורה, ליחסים כאלו, להבנת היחסים ביניהם, ואז בתוך הבנת היחסים האלה, אני לו והוא לי מתייצב כלי חדש משותף ואנחנו עם הבורא נעשים שם כאחד.

שאלה: איך החוק "ערך הפוך אורות וכלים" עובד בתוך העבודה שלנו בעשירייה?

בכל דבר, החוק בין אור לכלי זה נקרא שהכלי צריך להיות משפיע כמו האור שמקבל ואז האור יכול להופיע ולשרות בתוך הכלי כי יש ביניהם השתוות.

שאלה: האם הכלי רוצה לקבל את האור או רוצה להעביר את האור הלאה?

זה לא חשוב או לקבל או להעביר את האור העיקר להשפיע, ואז הכלי בוחר במה הוא יכול יותר להשפיע.

שאלה: איך לעבוד עם קנאה שלי לחברה שהיא מסוגלת להתבטל בעשירייה ואני לא יכולה?

קנאה נותנת לי הרבה כוחות כדי שאני ארצה להידמות לה, גם להיות כמוה, לכן כתוב "קנאת סופרים תרבה חכמה"², שמקנאה יכולים להתקדם מאד למטרה אם היא קנאה נכונה, טובה, שאני רוצה להיות כמו החברה.

שאלה: האם יתכן מצב שאנו מרגישים את היצר הרע שלנו גם ביחסנו מחוץ לעשירייה, בעולם הגשמי?

כן, אבל זה לא חשוב לנו בינתיים. שם אנחנו צריכים לפעול כמו שפועלים כל בני האדם בדרגת חי, כמו חיות. ובדרגת בני אדם אנחנו יכולים לפתח קשר רק בינינו בקבוצה ועם הבורא.

שאלה: כאשר אנחנו מנסים להתחבר לחברים האם עלינו לחשוב עליהם כעל רצונות, רגשות ולא כעל אנשים רגילים בעולם הזה?

חברים זה לא אנשים רגילים. בעצם בעתיד, כשאני ארגיש את התיקונים שלנו, אני ארגיש את החברים כחלקי הנשמה שלי. ואנשים הרגילים שאני רואה בעולם הם לא שייכים לנשמה שלי. הם בינתיים בזמן ההכנה לנשמה הכללית. אין לי יותר קרובים מחברים.

שאלה: נתת לנו תרגיל לפני כמה ימים לבנות מסמך ערבות בינינו, אז בזמן שאנחנו חותמות על ערבות הדדית, האם מדובר בסט הבטחות שמקובל על כולן, או שמא מדובר בסט של הבטחות אישיות שלי כלפי החברות?

זה אינדיבידואלי, אישי לכל אחת כלפי העשירייה.

שאלה: האם גם ביחסים במשפחה אמור להתגלות הבורא? אם כן מהי הדרך הנכונה לממש זאת?

בעצם זה דבר מאוד חשוב. אם אנחנו יכולות לפחות במשהו לקבוע יחסים כאלו במשפחה כמו ערבות, כמו שאנחנו עכשיו לומדים בין החברים, זה מאוד משפיע על הנשמה, על עומק התיקון של הנשמה. לכן אני ממליץ, אפילו שהשותף שלכן במשפחה לא מוכן לזה, בכל זאת לא לדבר על זה, אלא להכניס את ההבחנות האלו קצת ליחסים ביניכם. זה מאוד משפיע על התיקון של הנשמות.

שאלה: קיימת הרגשה ככל שאני מגבירה בעבודת חיבור בקבוצה כך יש יותר ויותר בעיות פרנסה. האם קיים קשר בין זה לזה?

לא, זה רק נדמה לך באגו שלך, אין דבר כזה.

בזה אני מאחל לכולכם יום טוב ונתראה במשך היום, או מחר.

(סוף השיעור)

---

1. "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו', ג').↩

2. "קנאת סופרים תרבה חכמה" (מסכת בבא בתרא דף כ"א, א').↩