שיעור בוקר 17.09.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)

בעל הסולם, עמ' 506, מאמר "ששים רבוא נשמות"

הנושא העיקרי שלנו עכשיו הוא איך להתחיל להרגיש את עצמנו ביחד, בגוף אחד, בכלי אחד. זה כמובן הדבר החשוב ביותר, היות וככה אנחנו מתקדמים, אין מה לעשות, לא חשבתי שזה יהיה כל כך מהר, לא חשבתי שנצטרך למקם את עצמנו בצורה כזאת, אפילו עוד לא ממש התחברנו בעשירייה, אבל כנראה שהחיבור העתידי בעשירייה יוכל לקרות רק מתוך זה שנתאסף לעשירייה אחת כללית ומזה נקבל את הרגשת הצורך להתאסף, להתחבר בעשירייה שלנו הפרטית. אנחנו יודעים שבצורה כזאת גדל הגוף, אפילו הגוף הביולוגי שלנו, כמו שכתוב "סוף מעשה במחשבה תחילה". כיון שאם לא היה את סוף המעשה במחשבה תחילה, לא הייתה הבנה פחות או יותר ברורה של לאן זה צריך להוביל, אז סוף המעשה לא רק שלא היה מתממש אלא בכלל לא היה קיים מלכתחילה.

זה לא כמו שנעשה בעולם שלנו, שבו הכול מפורד, מבותק, אנחנו הרי משתוקקים לאסוף את הכול לכלי אחד משותף, זו מטרת הקיום שלנו, מטרת הקיום של כל העולמות, של הכול, שוב לחבר את הכול חזרה למערכת האחת שנקראת "אדם". ולכן מלכתחילה אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את המערכת הזאת, כאילו להרגיש אותה, איפה הייחודיות שלה, מה חסר לנו כדי לחבר את המערכת הזאת. וכשנתחיל לחבר אותה, נראה מה חסר לנו, בדיוק כמו אדם שחולם נניח להרכיב רכב, אז הוא מתחיל לתאר לעצמו שבשביל זה צריך גלגלים, מנוע, מושבים, מערכת היגוי וכן הלאה. הצורה הסופית היא שמעצבת, היא שמאלצת את הצורות הקודמות להתחבר, שאנחנו נתאר לעצמנו אותן בצורה נורמאלית ונממש אותן בסופו של דבר. לכן הצורה הסופית היא שיוצרת את צורות הביניים ולכן אני מתאר לעצמי שכאן כבר בשלב כזה מוקדם של החיבור, העיצוב בינינו, אנחנו מקבלים כזה דבר.

אנחנו הרבה מדברים על העשיריות ויודעים עד כמה צולעת כל המערכת הזאת, בינתיים אנחנו עדיין מרגישים בצורה קלושה את הנחיצות בזה, יש כאלה עשיריות שמרגישות, ויש עשיריות שהגיעו לכאלה מצבים שהן מרגישות שזה חשוב להן להיות יחד והן מדברות על זה בכזה מין פאתוס, עם כזאת אנרגיה יפה, טובה, עם כאלה תחושות, רגשות, אבל אנחנו מבינים שכל זה עובד לטווח קצר, וכשיהיו בעיות, הכול יתפרק באופן טבעי ונצטרך שוב לחבר את עצמנו ושוב נתפרק ושוב נתחבר. לכן הצורה הסופית שלנו זאת העשירייה הכללית העולמית, קבוצה כפי שלמדנו במאמר "ששים רבוא נשמות". היום שוב נעבור על המאמר הזה, שמדבר על כך שבאמת קיימת נשמה אחת ואל לנו להתייחס לעשיריות השונות שלנו כאל משהו כזה שלא קיים בצורה ממשית, מה שקיים בצורה ממשית היא דווקא עשירייה אחת גדולה, שכוללת בתוכה לחלוטין את כולנו, את כל האנושות ואין שום דבר חדש ואין שום דבר אחר.

וכל מה שנדמה לנו שלא קיים, ואפילו שהעשירייה שלנו לא קיימת, אנחנו צריכים לעשות מאמץ פנימי כדי לתאר לעצמנו שהיא קיימת, שיש לה זכות קיום וכן הלאה. כיון שאנחנו שבורים כל אחד מאיתנו בתוכו, ובמידה שנתקרב לבורא, נשתוקק להתחבר לאחד שלם, במידה הזאת נבין יותר ויותר שאין כאן עשיריות שונות אלא הכול אותם אלמנטים של הה-ו-י-ה, שם ה', ה' בן ד' ורק בארבעת החלקים האלה של הכלי הכללי אנחנו קיימים. אנחנו נצטרך לדבר על זה ועל איך לתפוס, להרגיש את העשירייה הכללית הזאת. אני מאוד שמח שאני יכול לדבר איתכם בשפה הרוסית, בכל זאת זו שפת האם שלי וכמו שאתם יודעים, יש לי בעיה גדולה עם שפות, כל החיים שלי לא הצלחתי ללמוד אפילו שפה אחת על בוריה, וככה קשה לי לבטא את עצמי, לכן אני שמח שאני יכול היום לדבר איתכם בשפה הרוסית בצורה כזאת קרובה.

ששים רבוא נשמות

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר."

אנחנו יודעים ש-ג' הספירות הראשונות הן כתר, חכמה, בינה, אלו ספירות הקשורות לראש, זו מחשבת הבריאה, והמימוש של מחשבת הבריאה הזאת מתקיים בספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. ושש הספירות האלה הן שקובעות את ספירת המלכות, הן שמגדירות אותה. אנחנו ספירת מלכות ומה שמוליד אותנו, קובע אותנו, הוא האוסף הזה של שש התכונות האלה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד. חסד וגבורה אלו ספירות שהן כמו כתר וחכמה, בואו נצייר את זה, (ראו שרטוט מס' 1) יש כתר, חכמה, בינה. ויש חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

שרטוט מס' 1

כתר נותן את עצמו בצורה ישירה, מעביר את עצמו בצורה ישירה לחכמה ובצורה שונה לבינה. החכמה מקרינה לחסד ולגבורה, ושוב מתאספת יחד בתפארת ומתפארת שוב יוצאת למימוש בנצח ובהוד, מתאספת יחד ביסוד ועוברת כבר בצורה מאוד ישירה למלכות. אז מה זה אומר שיש שש מאות אלף נשמות? שש מאות אלף נשמות, משמע, האוסף הזה של התכונות שברא הבורא כאשר שבר את כל המערכת לשתי תכונות של השפעה וקבלה. ובצורה כזאת הם יצרו לנו את המלכות, ואנחנו נמצאים כאן (ראו שרטוט 1), אנחנו המלכות, והתכונות האלה הקיימות כאן, שש מאות אלף, הן שמגיעות אלינו ממלכות ושעושות אותנו.

כלומר, בהשגה של התכונות האלה שאנחנו משיגים, השש מאות אלף, אנחנו משיגים גם את החלק של הראש, וכאן השש מאות אלף זה אצלנו הגוף של הפרצוף, הראש לא שייך אלינו, הוא שייך לבורא. ואנחנו, אם אנחנו מתוך המלכות משיגים בחזרה את הבורא, בצורה כזאת כל העבודה שלנו מסתכמת בלהשיג את הבורא,

כלומר, זה מה שאנחנו משיגים, כעיקרון. בצורה כזאת אנחנו משיגים גם את החלק של הראש, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך.". כאשר אנחנו משיגים את מעשיו בגוף הנשמה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אז אנחנו גם משיגים אותך. כלומר, את הראש, את מחשבת הבריאה, ככה זה עובד.

ככל הנראה, אנחנו הראשונים שבדור האחרון בתיקון הנשמה הכללית, אנחנו מתחברים יחד, אנחנו משתדלים להידמות למערכת, למבנה הזה. עשינו איזה שהם ניסיונות להתחבר יחד בעשירייה עד למדרגה מסוימת, אנחנו עוד לא יודעים עד איזה, אבל זה איכשהו הוביל אותנו קדימה. ניסינו לממש את מה שכותב עליו הרב"ש, מה שמדבר עליו בעל הסולם. לממש את מה שיצא מתוך הניסיונות שלנו להתחבר יחד, לבטל את עצמנו איכשהו, להתחבר. אבל כנראה שזה לא מספיק. אנחנו לא נוכל לממש את זה בצורה ממשית, אם אנחנו לא נחשוב על המדרגה הבאה, כיוון שכל מדרגה לא קיימת בפני עצמה, הכרחי מצב המדרגה הקודם והמצב הבא, ושני המצבים האלה הקדום והבא, הם שבונים את המדרגה. ככה זה בכל מקום ותמיד. בכל המדרגות זה ככה.

עכשיו מופיע בנו הצורך לחשוב על הכלי המשותף שלנו, הכלי העולמי, כעל עשירייה אחת ויחידה, כפי שכתוב כאן ש"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר."

וממשיך וכותב בעל הסולם. "ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל," כל המשתוקקים אל הבורא "אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים." זאת אומרת, אם אני משתוקק, אז זה בא. זה שנראה לי שיש עוד הרבה, כל מיני נשמות וגופים של החברים שלי, ועשירייה, ועוד הרבה עשיריות וכן הלאה, זה רק נראה לי ככה, כיוון שבפנים אני שבור להרבה חלקים. ובמידה שבה אני אאסוף את עצמי בפנים, אחבר את עצמי בפנים, אני ארגיש שכל העולם הוא איזשהו מבנה אחד, עשירייה אחת.

אז נשתדל להתחבר לעשירייה אחת עולמית, ובצורה כזאת בינינו נשיג את הבורא. כמו שברצון אחד הרי אי אפשר להשיג שום דבר, צריכים להיות כמה רצונות, והם כבר בהצטברות המסוימת שלהם מהווים איזושהי תמונה, איזה שהן תכונות שנמצאות בהתאמה בהשתוות עם העולם שאותו אנחנו מרגישים. וככל שאנחנו יותר נחבר את החלקים השונים האלה, ככה בצורה ברורה יותר תתגלה לנו תמונת העולם.

אנחנו יודעים את זה אפילו מטכנולוגיה, טכניקה. נגיד, רזולוציה. כמות הפיקסלים, מספר הפיקסלים וכן הלאה. כלומר, בכל מקום הכוונה היא שכל שלם מושג דווקא מתוך האיכות שלו, והאיכות מוגדרת על ידי הכמות של החלקים שמרכיבים אותו שניתן לחברם יחד לאחד שלם, שעוזרים זה לזה, מגדירים זה את זה וביחד נותנים לנו את השלם האחד הזה.

כך שאנחנו צריכים להבין שאותו הנושא שאליו אנחנו עכשיו הגענו בהתקדמות שלנו, זהו נושא מאוד חשוב ויסודי.

ולכן נאמר "ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת,", והשש מאות אלף חלקים ותתי חלקים הם שנבדלים ככה על ידי אגו של האדם. שתחילה האגו מוציא, דוחף מתוך עצמו את האור, כיוון שלא יכול לעבוד עימו, ולכן דוחה אותו. אבל הוא מתקן את הרצון, ועם תיקון הרצון לפי המידה של השתוות הצורה, האור מתחיל למלא את הרצון והנשמה, כלומר הרצון מתחיל להאיר באור הזה. כלומר, הבורא ממלא את הנשמה. זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

"לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות." כלומר, כלפינו. כאן הבעיה היא, שהמושג גוף יש כל מיני דברים שהוא מגדיר, ואנחנו כל הזמן משתמשים במילה אחת כדי לדבר על מצבים שונים לגמרי. אז "לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות." גם כן, זה לא הגוף הגשמי. זה הרצון האגואיסטי שלנו. ככה זה נקרא בעברית, "לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל," שזהו המרכיב הכללי של כל הכלי העצום הזה שנברא על ידי הבורא. הוא עדיין לא יכול להזדהות עם הרצון האדיר הכללי, שהוא גם כן שלו. זה ככה נברא במיוחד על ידי הבורא, אפשר להגיד שזה אפילו כאלה הפרעות מצד הבורא, שאני מרגיש עוד הרבה רצונות שקיימים מחוצה לי, ואני מרגיש אותם לא כשלי. אפילו באיזושהי צורה אנטגוניסטית כלפי. אני דוחה אותם. לא אוהב אותם, אפילו שונא אותם. לא מקבל אותם. לא רוצה לראות, לשמוע, מרגיש את עצמי כטוב מהם, ולפחות במינימום מרוחק מהם, וזה רק הרע שבי. האגו שלי נוצר במיוחד בצורה כזאת, יצר בי תכונה כזאת במיוחד שדוחה את מה שלמעשה קרוב אלי, וככה אני תופס את כל מה שסביבי, שזה לא אני, שזה לא שלי, ולמעשה, בסופו של דבר יתגלה שהכול אני. ואין שום דבר אחר.

תארו לעצמכם שאתם בצורה בלתי גבולית אוהבים את כולם ורק רוצים להתחבר עימם, ככה שלא יהיה שום הבדל ביניכם לבינם. איך אתם אז הייתם נוהגים? מה הייתם אז מרגישים? מצב כזה זו הנשמה האחת הכללית. קצת מוזר, כמובן, עבורנו היום. אנחנו מוכנים לכזאת הרגשה,. אבל כשמדובר על זה שבשביל זה אנחנו צריכים אט אט להקריב את עצמנו, אז זה כבר הופך להיות ללא פשוט, וכאן נכנס לפעולה האגו שלנו, שכל הזמן יתנגד, יתקומם כנגד זה, ויגיד לנו ש"לא. אתה חושב יותר. אתה טוב יותר. אתה חכם יותר", וכאן אנחנו צריכים להילחם. אנחנו צריכים איכשהו בצורה חכמה הדרגתית, איכשהו למקם את עצמנו כאחד שלם.

אט אט, כשאנחנו מתרגלים למחשבה הזאת, בזה שאנחנו איכשהו משלימים עם זה, אנחנו יכולים להרגיש מה חסר לנו. מה הבורא דורש מאתנו. איך אנחנו יכולים להגיע למצב שבו אנחנו מתחברים יחד. דווקא במשך שנים.

אני רואה אתכם לפני על המסך. כמות מאוד גדולה של קבוצות. וכולכם, כולכם אתם תאים של הגוף הזה. מה גם שעד כדי כך נכללים זה בזה, שאפילו קשה איכשהו לשייך אתכם לאיזה איבר אחד או אחר מסוים בגוף הזה.

אין שום דבר כזה שיגדיר בצורה מדויקת מי יותר, מי פחות חשוב. אין את זה. הכלי הכללי, היות והכלי הזה הוא אינטגראלי, ובכלי אינטגראלי אין שום הבדל מבחינת החשיבות של תא אחד או כמה או כל הגוף. כיוון שהמילה שלימות, שלימות בהגדרה מלשון שלם, כולל, לא מקבל שום דבר כיותר או פחות, כללי או פרטי. למרות שככה אנחנו מדברים ביחס לתיקון שלנו, אבל מלבד זאת אין שום דבר אלא רק הכוונה, הכלי המשותף שלנו, ומתוך זה כבר לחשוב על איזה תיקונים פרטיים של החלקים שלו. כמו נגיד מומחה שמראים לו איזה מכניזם, איזו מכונה והוא מסתכל עליה בכללות איך להביא אותה למצב המתוקן ורק אחרי זה הוא מתחיל להיכנס לפרטים איפה, מה, באיזה סדר צריך לתקן את הדברים ומה לעשות.

פחות או יותר בכזה יחס כלפיי עצמנו אנחנו צריכים לראות את כל זה. כלומר להסתכל על הכלי המשותף שלנו וזה כולל לחלוטין את כל הנשמות, בכל הזמנים, בכל המצבים. עכשיו אנחנו צריכים להתייחס אליו כנשמה הכללית, היות ואנחנו עדיין לא לגמרי מבינים אותה. לכן לפחות אנחנו יכולים לייחס חשיבות שמה שיוצא מחוץ לגבולות, מה שאנחנו מרגישים, מה שלא נמצא בשליטתנו, מחוץ לאותו המעגל שאיתו אנחנו יכולים לעבוד ולהרגיש, אז כל העולם בשבילנו עדין לא שדה עבודה, זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'". ומלבד זאת אפילו איפה שאנחנו כן יכולים לפעול צריך לקבוע איפה אנחנו יכולים לפעול בצורה רצינית, לאסוף את כל זה וכך בהדרגה, במעגלים, להתחיל לאסוף את כל הכלי.

אבל בצורה כזאת שאנחנו באמת נלך במעגלים. שאנחנו כבר נחשוב בצורה אינטגרלית, לא על איזו עשירייה מסוימת ואפילו לא עשירייה כמו אירופה בכנס הקרוב. אנחנו חושבים עליה אבל אנחנו רוצים בעיקרון לכלול בעבודה את כל הכלי העולמי. כל מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו כנשמת אדם שכבר יכולה להיות מכוונת לפחות איכשהו לזה שנאסוף את החלק העיקרי שלנו, שזה אירופה כרגע. אבל באמת אירופה היא חלק מרכזי של האדם, נשמה אחת, היות ומבבל העתיקה בסופו של דבר הכול עבר לאירופה.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את הנשמה הכללית? לדוגמה אירופה. אני עכשיו רוצה להרגיש את הנחיצות, את הצורך, מה קורה שם עם החברים שלי באירופה ולא רק אני, יחד עם העשירייה שלי אנחנו דואגים. אבל אני מאוד מפוזר, אז על מה אני צריך לחשוב, על קבוצה קונקרטית, כל הקבוצות, איך בדיוק? כי כשאני מתחיל לחשוב על גרמניה, צרפת, שוכח מהאחרים ויכול להתרכז רק בזה. איך לחשוב על כולם?

נאמר "הכל במחשבה יתבררו", כלומר הכול מתברר, מתתקן, במחשבה. והרצון הולך בעקבות המחשבה. לכן בואו אנחנו נתחיל לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים ברצון אחד משותף, זה נקרא נשמת האדם. כל החלקים של האדם, כל החלקים של הנשמה נמצאים בו. חלק מהרצונות האלה נמצאים בדרגת שורש, א', ב', ג', ד', בכל חמש הדרגות של הנשמה הזאת נמצאים הרצונות השונים. ולכולנו יש כוונות שונות.

אנחנו יודעים שאנחנו לא צריכים לתקן את הרצון אלא רק את הכוונה, כמו מה אני רוצה, למה הרצון שלי צריך להיות מכוון? הרצונות יכולים להיות שונים לחלוטין. החל מרצונות בהמיים למיניהם, אפילו שאנחנו לא מכירים, כמו שהתאים שלנו קיימים. בכלל כל החומר סביבנו, דומם, צומח, חי, לא נמצאים תחת שליטת הרצון שלנו, זה היסוד שלנו. לכן אנחנו לא יכולים לנהל את הדרגות האלה, אנחנו לא יכולים לנהל את זה כיוון שאם היינו יכולים לנהל אז בכלל היינו מקלקלים את הכול, הכול היה מתפזר לכאלה חלקים. אנחנו בכלל קיימים ביקום שנוצר במהלך מיליארדי שנים ואחרי זה העולם, ואחרי זה אנחנו מתחילים להיכנס לפעולה כאשר רק הכוונה שלנו תלויה בנו, בפעולות מסוימות שאנחנו עושים. כלומר ממדרגה מסוימת והלאה אנחנו מתקדמים.

אנחנו לא צריכים לחשוב על שום דבר מלבד לנסות ולתאר לעצמנו את עצמנו ככלי המשותף, לחשוב על זה יותר. והמחשבות שלכם, הודות למאמצים שלכם והודות לזה שכל האחרים סביבכם גם חושבים על זה, אתם תתחילו להרגיש בהדרגה, לא פתאום, בהדרגה תתחילו להרגיש יותר ויותר שאתם נמצאים בכלי המשותף, ברצון המשותף. הרצון לפעמים יורגש בצורה חדה יותר או להיפך, בצורה יותר כבויה, דלה, לפעמים הוא בכלל ייעלם כולו ואתם תשקעו בעצמכם. וככה בצורה, מה שנקרא "רצו ושוב" אנחנו הולכים ובונים את הכלי האינטגרלי. על זה אנחנו צריכים לחשוב.

אנחנו לא צריכים לחשוב על זה שהכלי מחובר מהרבה קבוצות, אולי זה יפריע לנו, תנסו לתאר לעצמכם כלי אחד משותף. ולפי מידת היגיעה שלכם והניסיון לתאר שהעולם אינטגרלי, גלובלי, זאת מערכת אחת וכן הלאה. למעשה לא כזה קשה לתאר את זה, כולם ככה מתארים לעצמם את העולם. ואנחנו לא סתם מתארים לעצמנו את מערכת העולם שלנו של הטבע הדומם, צומח והחי, אלא אנחנו מתארים לעצמנו את המערכת של השליטה וההנהגה שמחברת את כל זה, לא רק את העולם שלנו אלא גם את יתר המערכות העליונות יותר שמנהלות אותנו, אבל בעיקרון זה הכול רצון. אנחנו צריכים להשקיע יגיעה, מאמץ, ואתם תראו שכל זה מאוד קרוב לנו.

אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה קל יהיה לכם אחרי כן ללמוד פתיחה ובכלל, את כל מה שקורה איתנו, כל זה יתרכז לכדי כלי אחד ובו יתגלו עוד ועוד פעולות שלו, זה באמת יראה לכם כדברים קרובים יותר. ואחרי זה אתם תתחילו להרגיש שהודות לזה שאתם באופן מסוים יכולים להתקרב יותר ויותר ביניכם אתם תראו את הפועל יוצא בכלי המשותף שלכם, או להיפך, תתרחקו. הכלי כאילו יתחיל לנשום. ועל זה כותב גם בעל הסולם, זה כמו נשמת חיים, ההתקרבות, התרחקות, זה החיים, התקבצות והתרחבות.

אז נתחיל לחשוב. כאשר אתה כבר נוגע בכזאת מערכת זה הופך ליותר ברור על מה דיבר בעל הסולם במאמרים שלו, יוצאת תמונה אחרת לגמרי. כיוצא מתוך המערכת האלמנטרית הזאת של עשר ספירות, היא כאילו דוממת, אנחנו לא יכולים לשייך אותה לשום דבר, אבל כאשר אנחנו חושבים על זה ככלי עולמי, כנשמה, היא כבר מקבלת איזו חיות וזה כבר יהפוך להיות לקרוב הרבה יותר, ההרגשה הזו וכן הלאה.

שאלה: כשאתה דיברת על הצורך לחבר את שש מאות אלף הנשמות נתת תמונה שאנחנו צריכים להגדיר או לפעול עם מה שאנחנו כבר יכולים לפעול איתו. נאמר שהחל מיום זה ואילך איך אנחנו יכולים לקבוע על מה אנחנו כבר יכולים להשפיע, לפי איזה אינדיקציות?

קודם כל אתמול הייתה לנו פגישה, ויותר מאחת, בנוגע לבניית הקבוצה שכאילו תנהל, תדאג לכלי הכללי הזה. זאת הייתה רק פגישה ראשונה, הייתי רוצה שגם אתם תהפכו להיות חלק מהמערכת של ההנהגה עד כמה שאפשר, ואולי יש לכם מעט זמן, אני אישית לא חלק מהמערכת הזאת, אני כאילו מתבונן מהצד, עוקב מהצד אחרי מה שהם עשו. הייתה לנו שם פגישה קטנה, אולי חצי שעה אצלי ואחר כך עוד כמה שעות ביררו את זה ביניהם. תפנו לחבר, הוא בעניינים גם מבחינת כל מה שאתם עושים, הוא גם חלק מהמערכת הזאת.

העניין הוא שבעקרון אנחנו בהדרגה נכנס אל תוך המערכת הזאת, אנחנו בהדרגה נדבר יותר ויותר על הכלי העולמי שלנו, באיזה אופן צריך לבנות אותו, ההתקדמות שלנו בכיוון הזה תוביל אותנו להרגשה. העיקר כאן זה להרגיש, להרגיש את הכלי העולמי ובו כבר באמת אפשר בצורה מאוד מהירה להתחיל להרגיש את הכוח הפועל כיוון שדווקא שם נמצא הבורא.

תלמיד: אתה אומר "אני צריך להרגיש", אני זה אני או שאנחנו מכניסים כאן את המובן של עשירייה?

לא, אני מדבר עלי כרגע, על כל אדם ואדם. אני לא רוצה שהאנשים יתבלבלו, שיתנתקו מהכלי הכללי, מהעשירייה שלהם, הכל עוד יגיע. הדיפרנציאציה הזאת אחרי זה תופיע בנו, בואו אנחנו בצורה יותר פשוטה נעבוד בינתיים על כל הדברים האלה.

שאלה: איך ספירת דעת פועלת במערכת הזאת, ולמה צבע החיצים השתנה עד חכמה באדום ואחרי זה כחול?

פשוט עשיתי כך כדי להבדיל את חכמה מחסדים, ספירת הדעת נמצאת כאן, הנה אני משרטט אותה באדום, (ראו שרטוט מס' 2 ) היא כמו ספירת הכתר, היא נוצרת מחכמה ומבינה, זו לא ספירה נוספת, היא פשוט כמערכת ניהול כזאת, היא כבר מנהלת את החסד והגבורה, כאשר חסד וגבורה בצורה כזאת משתווים או הופכים להיות דומים לחכמה ולבינה רק שהם נמצאים בגוף. זה מה שאני יכול להגיד, זו ספירת הדעת, אין ספירה כזאת, פשוט הכתר נעלם, בכלל, אנחנו לא מכירים אותו, מבחינתנו הוא לא קיים, מה שנקרא "גניז", נעלם, את ההתהוות שלו אנחנו מרגישים. גם את חכמה ובינה אנחנו לא מרגישים, אלו שני כוחות שעל ידם הבורא מנהל אותנו, וכל זה מתגלה בדעת, בא לידי ביטוי בדעת שכבר מנהלת את כל הגוף.

כלומר, אותו המקום במוח, בשכל, שממנו מגיעים כוחות ההנהגה אל הגוף נקרא "דעת". בפני עצמה היא לא מהווה יותר מאשר חיבור של חכמה ובינה. אלה בכל זאת שני כוחות שונים, כוחות השפעה. חכמה זה ברצון לקבל וזה ברצון להשפיע, והדעת היא כבר הסימביוזה, החיבור בין הכוחות האלה. ומתכונת הדעת כבר מנוהל כל יתר הגוף. לכן ציירתי את זה בגבול בין הראש לבין הגוף.

שאלה: גם לגבי השרטוט בשביל השלמת התמונה הכללית, מלכות לא שייכת לגוף או שמלכות היא התוצאה?

מלכות זאת התוצאה, כן, נכון מאוד.

שרטוט מס' 2

שאלה: בשש השנים האחרונות עבדנו בעשירייה, התרכזנו בעבודה, במבנה הזה, בצורה הזאת השבוע שינינו את כללי המשחק, ועכשיו צריך לעבוד בסגנון חדש, לשכוח את מה שהיה בעבר ולממש את אותן עצות שאתה נותן עכשיו?

אני זוכר איך אחרי בית הספר הגעתי לאוניברסיטה, בשבילי הכול היה חדש. אתה יכול ללכת או לא ללכת לשיעור, אף אחד לא רושם אותך ביומן, לא חשוב איפה תשב, לא מושיבים אותך ליד מישהו כמו בבית הספר, אני לא יודע איך זה עכשיו, בכל זאת זה היה לפני 60 שנה כמעט, אפילו יותר. מה אני רוצה להגיד? שהכול פועל בצורה שונה. עכשיו אנחנו יוצאים למדרגה אחרת, אז נראה לכם שאנחנו איכשהו כביכול נפטרים מהמדרגה הקודמת, אנחנו לא מזלזלים בה בכלל, להיפך, אנחנו נקבל עוד יותר חשיבות כלפי העשיריות הפרטיות שלנו כיוון שנתחיל להרגיש עד כמה הן בונות את הגוף המשותף הזה.

ככל שאני עוסק יותר בכללי כך אני צריך לכלול את עצמי יותר בפרטי כיוון שהפרט הוא שיוצר את הכלל, להיפך, אני אראה, עוד לא היום, זה יהיה כתוצאה, אבל אראה עד כמה הכלי המשותף הזה, עד כמה הנשמה המשותפת הזאת שנקראת "אדם", העשירייה לא נקראת אדם, היא בנויה לפי אותו עיקרון, אבל כעיקרון היות וכלל ופרט, אולי לא שווים אבל הם בהתאמה זה לזה, לכן כך אנחנו לומדים את העניין, אבל כעיקרון תכונת העשירייה העולמית המורכבת מהרבה עשיריות נמצאת במדרגה אחרת לגמרי, כל הפונקציונאליות שלה. אתם תתחילו לראות, לכן גם הביאו אותנו לזה שנחשוב על העשירייה הכללית שלנו כיוון שהעשיריות הפרטיות שלנו צריכות לעלות למדרגה גבוהה יותר. אנחנו צריכים לחשוב איך לעבור מהפרטי לכללי, ומהכללי לפרטי וכן הלאה.

ההכרה הזאת, ההבנה של הפרטי והכללי היא הכרחית עבורנו כדי שנוכל מאיתנו, מהקשר בינינו לעבור לבורא, אחרת לא נתחיל להרגיש אותו. אתם צריכים פשוט להבין שהמעבר הזה ממצבנו למצב הכללי, העולמי הוא הכרחי כדי שנוכל להתחיל להרגיש את הבורא, כיוון שנכון להיום, זה לא כמו שהיה בדורות הקודמים כאשר לא היה צורך, נחיצות, בכזו התקרבות של אנשים ביניהם, עשיריות, קבוצות שמשתוקקים לבורא ושלא משתוקקים לבורא, לא היה דבר כזה. נכון להיום זה כורח לכן אנחנו צריכים לפעול בהתאם. זו לא איזו גחמה שלי או משהו כפי שזה יכול להיראות לכם אלא זה מגיע מלמעלה.

שאלה: האם היחסים בין העשיריות הן כמו בין חברים שווים או עשירייה אחת גבוהה ואז עשירייה שנייה נמוכה ולהפך או שהעשיריות תמיד שוות ביניהן? מהם החוקים של היחסים או התקשרות בין העשיריות?

חוקי היחסים, ההתקשרות בין העשיריות זה אותו הדבר כמו בין הספירות באותו הפרצוף. בדומה לזה, חוק השתוות הצורה נשמר. אבל העניין הוא שאנחנו עוד לא מבינים את המצבים שעוברות הספירות הפרטיות בפרצוף, על כן אנחנו נתבלבל בתוך כל זה אבל זה בסדר, הכול יגיע בהדרגה.

שאלה: שמתי לב לדבר מעניין, שכל הדאגות ביחס לאירופה דרך העשירייה שלי הן דווקא מהדקות, מכווצות את העשירייה שלי לנקודה, ובנקודה הזאת מתחילה הדאגה לאירופה, לאותו חלק של הכלי שזקוק לתמיכה, לעזרה. אם תוכל להסביר איך מתרחש בדיוק התהליך הזה של ההידוק ואיך הוא יקרה לאחר מכן כשנצרף גם את כל יתר העשיריות, ודרך הנקודה היותר גדולה הזאת, שכבר תכווץ את אורל, סיביר, קזחסטן, איך לחבר את כל זה ולדאוג לאירופה?

ככה זה צריך להיות. הרי כשאתה לוקח קנה מידה גדול יותר, מובן שנקודת התצפית שלך היא שהופכת לנקודה. זה מובן. אבל הודות לזה, היציאה שלך לכלי המשותף תאלץ אותך לראות את העשירייה שלך כאחד שלם, כנקודה אחת, ובעיקרון זו תוצאה חיובית. מתוך זה שאנחנו נדאג כאילו על כלי חיצון, לא חיצון, הוא שלנו, אבל בקנה מידה גדול יותר, זה יאלץ אותנו להתחבר יותר ויראה לנו את חשיבות ההתקשרות, ההתחברות, ההבראה של העשירייה הבסיסית, היסודית שלנו וכל זה יביא אותנו ליתר חיבור וקשר בתוך העשירייה, וכל עשירייה תצטרך לייצב את עצמה ביחס לכל יתר העשיריות כאחד שלם, ואחד שלם זה אתה, שבאמת תצטרך להיות אחד שלם.

אתם יודעים, בואו לא נהיה חכמים מדי, אנחנו צריכים להתקדם לפי איך שדוחפים אותנו מלמעלה, כיוון שתמיד כך התקדמנו. אתם זוכרים זמנים שבהם בכלל לא דיברנו על עשיריות? למדנו את חכמת הקבלה, את כל המאמרים, את כל החומרים של בעל הסולם והרב"ש ועוד קצת ועוד כמה, קראנו כיוון שזאת חכמת הקבלה וזהו. עד שהשגנו מצב שבו מלמעלה אילצו אותנו לממש את מה שאנחנו לומדים. ולפני זה, אנחנו אפילו לא ממש ניסינו לממש. מדובר על זה שצריכים להיות חברים, שהם צריכים להיות קרובים זה לזה, זה נכון, זה טבעי, אבל לא יותר. ובאמת, לפי איזה כללים, קודים, אנחנו עוד צריכים להתחבר, אנחנו לא ממש נכנסנו לזה.

עברו כעשר שנים מיום ההיווצרות של "בני ברוך" נאמר, ואנחנו התחלנו להרגיש שצריך להתחבר בעשירייה, לחשוב יותר על החיבור בינינו. חשבנו על זה, קראנו על זה יותר, הופנתה לזה יותר תשומת לב. אחרי זה התחלנו יותר לעשות את זה בכל העולם, להתחבר בצורה כזאת, הגענו לאיזשהו מצב. ועכשיו הגענו למצב שלא מספיק שנוצרות עשיריות בכל מקום, בכל אזור כזה, אנחנו רואים שאנחנו לא יכולים יותר להתחבר כעשיריות פרטיות, אנחנו לא יכולים לגדול יותר בצורה איכותית.

בשביל זה אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מתחברים יחד במערכת אחת, זוהי כבר המערכת שנקראת "אדם", זו כבר באמת מערכת רוחנית. לפני כן היינו כמו תאים נפרדים ועכשיו אנחנו כמו איזה אוסף, איזה אנסמבל כזה של חיבור, של כאלה תאים, זה כבר גוף חי. הוא עוד לא שלם, אבל זה כבר גוף חי. זה רק חלק מהראש, מהמערכת הזאת, בלי לכלול את הגוף, כיוון שבגוף יש לך שמונה מיליארד אנשים, אבל זה כבר החלק של הראש. גם זה חלקית, זה עוד לא כל החברים שלנו, זה עוד לא כל מי ששייך לזה, אבל זו כבר תחילת יצירת המערכת הכללית.

אני מקווה שאני עוד אוכל להיות נוכח בשלב הבא כאשר הקשר הזה בינינו יווצר בתוך הקבוצה העולמית של בני ברוך, למרות שזה רק חלק מהראש האמיתי של האדם. אבל אנחנו נרגיש איך מתחברות אלינו נשמות גדולות גדולות, אדירות כבר, רצונות מתוקנים של מקובלים מדורי דורות שעבדו, שתיקנו ושנמצאים הרבה מעלינו. הם הרבה יותר גדולים מאיתנו, אנחנו נוכל להתחיל להרגיש אותם, אנחנו נוכל להתחיל להתקרב אליהם, כאילו לשייך את עצמנו אליהם, להידבק אליהם. ומשם והלאה יתחילו להתחבר אלינו בעל כורחנו אותם הרצונות שנמצאים בדרגת החי של העולם שלנו. אנשים יתחילו להרגיש שיש לנו תשובות לשאלות, שאנחנו כוללים בתוכנו איזה תכונות מיוחדות של הטבע, איזה תוכניות של הטבע, של ההתפתחות שלו וכן הלאה ואנשים יתחילו להימשך אלינו, אנחנו עוד נראה את המערכת הזאת.

כלומר מה שאנחנו עוברים נכון להיום, זה אחד משלבי הגדילה שלנו. אבל הוא מאוד משמעותי, היות ואנחנו כבר מדברים על הבניה, על השילוב של העשיריות יחד, זה כבר איזה אורגניזם, זה כבר איזה חלק של הראש, של הפרצוף הזה. כלומר בעיקרון כך בערך אנחנו נראה את ההתקדמות שלנו, ביתר הרחבה, ביציאה שלנו אל האנשים הפשוטים וההתקדמות של האנשים אלינו. אבל מתי יבוא, יגיע השלב הזה? אני לא יודע, אני לא יכול להגיד שום דבר בכלל, בדיוק כמו שאני לא יכול להגיד שום דבר על עצמי לגבי העתיד, אנחנו צריכים לפעול במה שניתן לנו היום.

שאלה: דרך השכל אני יכול להרגיש נגיד קבוצה אחת, או מקסימום שתיים שלוש, וכאן אנחנו צריכים להיכלל בתוך מערכת. איזה כלי צריך שיהיה לנו כדי שנכנס דווקא ברמת הרגש, ושהכלי הזה יסיע להיכנס אל תוך המערכת הזאת של אדם הראשון?

רק לחשוב, רק לחשוב כל הזמן על זה. לקרוא חומרים על זה, כל מה שכותב בעל הסולם, הרב"ש, על הנשמה האחת, ואט אט בצורה כזאת אתה תעורר על עצמך את האור המקיף, והוא שיבנה בך כאלה כלים כדי להרגיש אותו.

רק בצורה כזאת, לחשוב, לקרוא, לדבר, להקשיב, ובצורה כזאת זה יעורר עליך את האור שיגלה את כל זה. כל זה קיים בך, אבל זה יגלה בך את אותן התכונות, את אותם התאים ברצון ובשכל, שיוכלו בצורה ברורה להראות לך את המערכת הזאת.

שאלה: אם אני צריך לתאר לעצמי את העשירייה כרצון כללי שבו כולנו כלולים, האם זה נכון שכשאני נמצא ב"מק", או בשיעור של יום ראשון, או שהחברים מתאספים, אפילו לא עם העשירייה הזאת, אם הם נמצאים בפעולה אחת, בכוונה אחת, ברצון אחד, אז הם כבר עשירייה?

בטח, מה ההבדל?

תלמיד: זה מה שרציתי לשמוע, כן, לא היה לי ספק.

שאלה: האם זה נכון שההתעוררות שלי תלויה בהתעוררות העשירייה, התעוררות העשירייה תלויה בהתעוררות כל הכלי העולמי, ולכן אנחנו כעשירייה מתפללים על כל הכלי העולמי, זה כך, או לא?

בשום דרך, זה הכול יתגלה. אני לא אוהב את הפילוסופיות האלה, איך אנחנו מקושרים? מי יעורר אותי? את מי אני אעורר? תחשבו על הכלי השלם, האחד, והכול יסתדר.

תלמיד: מה זה אומר, לחשוב על זה?

איך לחשוב?

תלמיד: על מה לחשוב בדיוק?

שכולנו מהווים מערכת אחת, גוף אחד, אורגניזם אחד, שאתה תלוי בכל החברים בעולם.

תלמיד: תלוי במה?

במצב הרוחני שלך.

שאלה: אמרת שהעשיריות דומות לספירות. השאלה היא, מה זה חסד וגבורה שמתאספות לתפארת, לאחר מכן מתממשות בנצח והוד? מה זה אומר שהן מתאספות, מתממשות?

לא יודע. איזה חכמים הם שם במוסקבה, איזה רציניים, זה נקרא מוגבלים.

שאלה: מצד אחד אתה אומר, שהכול מתברר במחשבה, שאני חייב לתאר לעצמי שאני נמצא במערכת הכללית שבה כלולים כל החברים שלנו ואני תלוי בהם, ומצד שני אני שומע שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, כלומר אנחנו מתאספים פיזית בשיעורים, פיזית בכנסים, כך זה מאפשר להתקרב יותר לחברים.

אז איפה הגבולות של מה שאני צריך לתאר לעצמי, ואיך אני צריך לפעול בכל זאת, להתקשר עם החברים באירופה, אוסטרליה-אסיה, או לא?

עכשיו כולנו מתכוננים לכנס בבולגריה. בסוף השבוע אני טס לאיטליה, לבולוניה, שם אפגש עם קבוצת איטליה, אבל כעיקרון זה הכול כחלק מההכנה לכנס בבולגריה. אני מקווה שהם כולם יגיעו, כל הקבוצה הזאת, זאת קבוצה גדולה דרך אגב, עשרות של אנשים, שהם כולם יגיעו לבולגריה. עכשיו כולנו מתכוננים לזה.

העניין הוא שזה באמת הכנס הראשון, שבו אנחנו משתדלים לראות את כולם, כולם, מחוברים יחד. זה לא שיתאספו, נאמר, עשיריות נפרדות שם בבולגריה, או קבוצות קטנות של אנשים שיצאו מכל מיני ארצות באירופה והתאספו יחד במקום אחד, בכלל לא, זה שהתאספה עשירייה אחת, ואנחנו משתדלים לראות את אירופה דווקא ככזה גוף. ולזה כל ההתפתחות דוחפת אותנו.

חברים, אני לא יכול להסביר לכם את זה, אני רואה שאתם נתקלים בכל מיני שאלות לגבי המערכת, עשר ספירות, חסד, גבורה, תפארת, כאילו הוא יודע מה זה חסד, מה זה גבורה, ומה זה תפארת, אותו זה מעניין, זה לא לעניין השאלות האלה. אי אפשר לברר בכלל שום שאלות לגבי המערכת, כל הבירורים יבואו מתוך ההרגשה של המערכת הכללית הזאת, אתם צריכים איכשהו להרגיש אותה, ואז להתחיל לעבוד עם זה.

וכשאתם נמצאים בעשירייה שלכם, העשירייה שלכם היא בסך הכול תא אחד מתוך האורגניזם הענק הזה, ועל כן, לפי התא הזה אתם לא יכולים לברר את כל האורגניזם. אתם יכולים כמובן להגיד, איך זה יכול להיות? גם האורגניזם זה עשירייה רק בקטן, וכל הגוף הזה זה עשירייה אחת, רק בגדול. בעיקרון זה נכון, קיים הDNA, אתם יכולים להוציא אותו, אבל לא הייתם יכולים לראות מתוך זה את המערכת של כל הגוף, ובשביל זה צריך בכל זאת לתאר את הDNA של התא האחד הזה כגוף שלם.

בקיצור, אנחנו צריכים ליצור בתוכנו את המבנה הזה, להחיות אותו, לגלות אותו בתוכנו, תחת השפעתו של האור העליון. והאור הזה, הוא יגיע רק באותו המצב שבו אנחנו נרצה לראות את עצמנו כאחד שלם. אז בזה אנחנו נעורר אור אדיר, אור מקיף שיעבוד על כל הכלי הזה, ואז זה באמת יתגלה בנו.

אנחנו תאים של אורגניזם קטן, גדול, הם לא יכולים להתפתח מבלי להיות ניזונים מתאים מהאיבר שליד. בואו נתכלל בזה בצורה רצינית, מה גם שיש כנס לפנינו, וכל יום אנחנו לומדים בנושא, ואנחנו נראה עד כמה כל זה מרומם, יעלה אותנו. זאת התפתחות איכותית אחרת לגמרי, לכן אנחנו לא יכולים לא לענות לקריאה הזאת.

שאלה: השגת המדרגה הבאה של הקשר בינינו, דרך הקשר עם הכלי האירופי, יאפשר לנו להרגיש עוד יותר את הפער בינינו, את הקרע בינינו לבין לאומות העולם, או שהם יתכללו בנו דווקא כתוצאה מהתהליך?

אני חושב שכאן ייווצר קשר, אני חושב, אני לא יודע. בדרך כלל אנחנו מדברים רק על מה שנקרא "ממעשיך הכרנוך",¹ לכן חכמת הקבלה זהו מדע פרקטי, בינתיים אני לא יודע, אבל כך נראה לי, אני בעצמי לא הייתי עדיין במצבים כאלה.

אגב, הרבה מקובלים שהיו לפני דורנו הם נכללים דרכנו במערכת הזאת, דרכנו. כיוון שמה שקורה נכון להיום, בעולם שלנו, זאת מדרגה חדשה של תיקון הכלי הכללי של האדם. למרות שהם השיגו את התיקון הכללי, אבל זה לא היה כללי, הם השיגו את זה רק מתוכם, מתוך ההשגה הפרטית שלהם.

לכן, גם כל האנושות וגם הנשמות הקודמות, חלקי נשמת האדם שתיקנו את עצמם, הם כולם יתחברו אלינו. איך? לא יודע. באיזה שלבים? לא יודע. למה לי לדעת את זה? יבוא הזמן ואני אוכל להרגיש את זה, לברר את זה, אני אוכל לתפוס את זה. ובינתיים לא, למה לי סתם לבלבל את עצמי? לכן אנחנו צריכים לעשות מה שניתן לנו מלמעלה, זהו. זוהי עבודת ה' בנו.

שאלה מה ההבדל בין כלל ופרט שבעם ישראל לבין כלל ופרט שבאומות העולם?

זה מדרגות, בסך הכול מדרגות. כמה פעמים ציירתי את הפירמידה הזאת שמורכבת מראש, תוך, סוף, ואיך הם מתחברים ביניהם וכן הלאה. זה כל החלקים כמו שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". שכאשר האור מגיע מלמעלה, קודם כל הוא מעורר את החלקים העליונים יותר שמשתוקקים אליו, אחרי זה את הנמוכים יותר, אחרי זה מה שנקרא "אומות העולם", שלא משתוקקים לבורא אבל שגם נפעלים תחת השפעתו של האור וכן הלאה.

אבל כל זה במידה שבה אלה שמשתוקקים לבורא שנקראים "ישראל", שמשתוקקים ישר א-ל, עד כמה שהם עוסקים בבעיה הזאת, של להעביר את האור לאומות העולם. וזה כבר תלוי בעבודה שלנו, בהפצה שלנו וכן הלאה.

שאלה: מה שאמרת עכשיו זה כיוון החדש שמדברים עליו, שכל הכלי העולמי כעשירייה אחת. איך מעשית נוכל להיות בקשר יותר גדול עם קבוצות אחרות, לעשות מפגשים פיסיים יותר גדולים, אולי זומים? מה הצעדים המעשיים?

לגבי צעדים פרקטיים אני אישית לא יכול להגיד, כיוון שאני לא עוסק בזה ובינתיים לא שמעתי מהם כלום. אתמול הייתה הפגישה הראשונה שלהם בנושא. היו גם כל מיני אסיפות קודמות, אבל מעט מאוד. היום יש לנו יום חופש, יש לנו בחירות, ככה שאני חושב שאולי הם יתאספו בחצי השני של היום, אני לא יודע, כיוון שזה יום חופש ובכל זאת כולם עם המשפחות. אנחנו נברר, לקראת סוף היום אני אשתדל לברר את כל הזה.

למי לפנות? יש דובר שאחראי על העבודה עם האחרים?

בוריס: אפשר דרכי.

מה אפשר דרכך? איזה תכניות יש לך לעתיד ואיך אתה מתכוון לכלול את כל האחרים בעבודה הזאת?

בוריס: לא הייתי בפגישה אתמול, היו סמיון ומושי.

בקיצור, לקראת סוף היום נדע משהו?

סמיון: אני לא חושב שתהיה תשובה היום, אבל מחר כן.

בסדר, אם עד כדי כך רוצים להספיק להצביע. בסדר, מה לעשות. נמתין עד שיעבור היום הזה של היום, אין מה לעשות.

שאלה: אחרי הכנס נוצרה הרגשה ברורה שתפילה על החיבור הכללי, זה כל מה שעלינו לעשות. והתפילה בעשירייה, העבודה של העשיריות הפרטיות משרתת רק את אותה תפילה יותר גדולה. כלומר, גם הבעיות שמתגלות בתוך העשירייה, רק מכוונות אותנו לדאגה גדולה יותר על הכלל. נראה שאפילו הבעיות האלו של העשירייה, הן לא כאלו חשובות, כמו שהילד במשפחה הרבה יותר חשוב. האם זה כיוון נכון ליחס בין העשיריות הפרטיות לכלליות?

אני לא יכול להגיד מה היחס, אחד נכלל בתוך השני ולכן האחד תומך בשני, הפרטי בכללי, הכלל בפרט. בעיקרון אתה מברר את זה בצורה נכונה.

שאלה: אם אנחנו לא מרגישים דחייה זה מזה בעשירייה, האם זה אומר שאנחנו לא מתפתחים ועומדים במקום, שעוד לא הגענו לתיקון?

אני לא יודע. תחשבו על התקרבות ולא על דחייה. בשום אופן אסור לנו לחשוב על שום דבר שלילי, על דחיות, רק על החיובי. זה מה שכותבים המקובלים.

שאלה: האם יהיה משהו דומה בין אנשים רגילים לבין עשיריות?

כמובן שיהיו, אותם היחסים שיהיו בין העשיריות יהיו גם בין אנשים רגילים, ואותם יחסים גם יהיו בכל המסה הכללית. הכול מגיע להשתוות. אבל מתי? על זה אנחנו צריכים לעבוד ולתאר לעצמנו את העתיד דווקא ככה.

שאלה: באיזה אופן הגיעה הדרישה לעשירייה אחת כללית, לחשוב עליה, לחיות את הבעיות שלה, לטפל בה?

מאוד פשוט, אני מרגיש הוראות מאוד ברורות בצורה של מחשבות, רצונות, כוחות, שדוחפים אותי לזה. ולכן אני מרגיש שאני צריך להרגיש את זה דרך הקבוצה העולמית שלנו, של בני ברוך. זוהי המטרה שלנו, זו המחשבה שלנו, זה קובע את הפעולות שלנו, את הכול. אין מה לעשות עם זה, מזה אי אפשר לברוח. כבר נתתי כזאת דוגמה, שפעם לא היינו מחוברים בעשירייה, אחר כך הופיעה כזאת דרישה. עכשיו זה לא תלוי בי, אני מתנצל אם זה לא מוצא חן או כן מוצא חן בעיניכם, ואולי גם בעיניי זה מוצא חן, לא מוצא חן, אני לפי הטבע שלי אינדיבידואליסט גדול, יותר מכולכם. אבל אין מה לעשות, צריך לעבוד על זה.

העיקר זה בפנים, בתוכך ליצור את המודל הזה, של כל העולם כאחד שלם ובו הבורא. ואז אתה תבין לקראת מה מוליכים אותך, ואתה שמח מאותם המצבים, "או, כבר הגעתי לשלב הבא", שבו כל העולם מתגלה לי ככזה וכן הלאה.

סמיון: אתה אומר שאנחנו אף פעם לא דיברנו על עשיריות, ואז התחלנו לדבר על עשיריות, ועכשיו הגענו לכלי אחד. אני זוכר שפעם זה היה הרבה יותר פשוט ב-2004 שהיינו בסיטרין, הכנס נקרא "הדור האחרון", בכלל לא היו שאלות. עוד לא היו עשיריות, היה לנו מניפסט של הדור האחרון, אזרחי הדור האחרון, ולכולם הייתה הרגשה של אותו מצב של האחד היחיד הזה בסיטרין. אחר כך הכנסת אותנו לעשיריות, ועכשיו אתה מוציא אותנו שוב לאותו גובה. אז לאדם יש שאלות.

אז איך אני מחבר את העשירייה שלי שבה התחלתי כבר להרגיש את עצמי כקיים, לעשירייה הכללית שנקראת נשמה אחת? איך להתפלל? איך צריכה להתחלק התפילה של העשירייה כשהיא מתרחבת לכלי העולמי?

כמובן. אני לא יודע איזו תפילה יש לכם, ואיך אתם מתפללים, אבל ההרכב הכללי של כל הרצונות יחד, השילוב של כל הרצונות יחד כאשר אנחנו מתחילים להרגיש למה משתוקקים הרצונות שלנו, כלומר הלבבות והמחשבות שלנו, הראשים שלנו, למה הם משתוקקים, כאשר אנחנו מתחילים לחבר את כל זה יחד, כאשר אנחנו מתחילים ליצור את כל זה, לייצב את כל זה בנו, זה מאוד חשוב.

וזה שבסיטרין יכולנו לעשות את זה, היינו שם סך הכול 500 אנשים? ובכלל מכל העולם. ממוסקבה הגיעו שני אוטובוסים, 100 איש.

סמיון: דווקא ממוסקבה הייצוג היה מאוד גדול.

כן, מוסקבה הייתה קבוצה מאוד גדולה. וכל האחרים, היינו סך הכול 500 אנשים בכל העולם.

סמיון: חיינו שבוע באותו מקום ביחד.

שבוע חיינו ביחד, זה היה מאוד טוב, זה חיבר אותנו.

סמיון: הייתה הרגשה שזו מדינת הקבלה.

כן, שאנחנו יוצרים דבר כזה. אתם יודעים, כמו שאנחנו אוספים ילדים יחד והם בונים בחול בתים ועיר שלמה.

סמיון: דרך אגב, אתה מאוד התרגשת.

אני מאוד התרגשתי, נו אז מה? בטח שהייתי נרגש, כמו שאתה מסתכל על הילד הקטן שלך כשהוא עושה משהו ואתה מתמוגג מלהסתכל עליו ככה, ממש בדמעות. בטוח שהתרגשתי, אבל זאת מדרגה אחרת לגמרי.

סמיון: ברור שדרגת האגואיזם שעלייה בנינו שם הייתה אחרת לגמרי, ובכל זאת לחבר'ה היה פשוט יותר.

פשוט יותר, בטח שפשוט יותר להישאר בחיתולים. למה לא? הכול עושים בשבילך, אתה רק מחייך וזהו. מספיק לך לחייך כדי להנות להורים ולבורא.

סמיון: איך לעבוד, אתה והגוף הכללי, איך לשלב את שניהם יחד, איך לגשת לזה פרקטית?

לחשוב על זה שגם ככה אנחנו תאים בגוף אחד. אנחנו התאים האלה. אז מה נשאר לנו לעשות? רק לראות איפה אנחנו נמצאים. לפקס את עצמנו על התמונה הזאת שבה אנחנו נמצאים מלכתחילה. לא הייתה שום שבירה, שום אדם ראשון שנשבר, שום דבר בכלל, זה מתגלה כך רק כלפינו. לכן בואו נתחיל בצורה רצינית לקבל את הדברים, ואת המערכת. היא כולה קיימת, כולה מטרתית, לא קרה לה שום דבר, אנחנו רק מדברים על השלבים של ההשגה ההדרגתית שלנו.

סמיון: חשוב לדבר על זה כל הזמן.

שאלה: אני כל הזמן תיארתי לעצמי שהעשירייה שלי היא כל הכלי העולמי ולכן לא הייתי אף פעם בעשירייה קבועה. האם בכל זאת לחפש עשירייה קבועה?

כן. אם אתה לא תחפש עשירייה פרטית משלך אתה לא תהיה כלול בצורה נכונה בכלי העולמי. זה רק נראה לך שאתה שייך אליה. קל מאוד לתאר לעצמך את זה בצורה שכלית, פילוסופית, אבל רק אחרי שתהיה לך עשירייה שלך ואתה תרגיש עד כמה שזה לא פשוט לבטל את עצמך בפני החברים, להתקרב אליהם וכן הלאה, אז אתה כבר תתחיל להרגיש את כל הבעיות האלה, השבירות. רק אחרי השבירות האלה, מתוכן.

שאלה: מאותו האזור אבל מכיוון שונה. האם היחס, האמון כלפי העשיריות האחרות צריך להשתנות?

זה לא פשוט, זה לא בבת אחת. אבל במידה שאתה בוטח בעשירייה שלך אתה יכול לבטוח באחרים ולהיפך, לסמוך עליהם. מה שנקרא "כלל ופרט שווים". אבל זה תלוי בתיקון של הכלי, זה תלוי במצב שבו אתם נמצאים, האור הפנימי, האור המקיף. את כל זה נרגיש על עצמנו.

שאלה: למה כשאני שומע את שיעור הבוקר אני לא יכול לשמוע שום דבר, להבין שום דבר, לספוג שום דבר לתוכי? זה תופעה שקורית הרבה בזמן האחרון.

מה זאת אומרת, בזמן האחרון? אבל זה אדם אחד, זו לא איזו מגמה.

סמיון: זה אדם אחד, כן.

כיוון שאנחנו מדברים על דברים שעדיין לא מעוררים בו שום תהודה, שעדיין לא מעוררים בו איזה תגובה.

תלמיד: לגבי הכיוון החדש.

זה לא כיוון חדש חברים, זה לא כיוון חדש. זה אותו הכיוון, לאותה המטרה, רק שזה במדרגה הבאה. וכאשר בעוד כמה זמן, נקווה שמהר מאוד, אתה תתחיל לכלול בתוכך בכלל את כל יתר האנושות, זה גם יהיה כיוון חדש? לא. זו הרחבה של שדה הפעולה שלך.

שאלה: האם ההרחבה הזו מרחיבה את הבסיס או שהבסיס דווקא מתכווץ? האם אנחנו מתרחבים ביחסים בינינו, נניח כשאני מתבטל, האם צריך להתבטל באותה מידה בפני הקבוצה, או להכניס גם איזה חלק משלי כדי להרחיב את הכלל? האם למשל מכניסים משהו חדש ביחסים בינינו או שהיסוד נשאר אותו דבר?

היסוד הוא אחד. אתם צריכים להיות כאחד שלם, עשרה כאחד. אתה יכול לקרוא את כל המאמרים של הרב"ש על העשירייה ולבדוק את עצמך. לא יכול להיות כאן שום דבר חדש, רק יתר דיוק באיך שאתה צריך להתחבר עם העשירייה.

שאלה: בכל שיעור בוקר אתה חוזר על זה שיש עבודה חדשה, שכל העשיריות זו עשירייה אחת, וזאת לא דרישה שלך אלא מתוך המערכת. אתה יכול לדבר על זמנים, למשל חמש שנים עבדנו על עשיריות, ועכשיו כמה זמן יש לנו לבניית עשירייה אחת מכל הכלי העולמי?

עד סוף השבוע יספיק לך? אני שואל, תענה.

תלמיד: אני שואל בכנות, מהשאלה הזאת יש לי כאב כבר ימים רבים.

ואני עונה לך בצורה אמיתית. הרי זה לא תלוי בי, אתה מלכתחילה יוצא מתוך נקודת הנחה שאני לא יודע וקיבלתי את זה כאילו כאיזו הוראה מלמעלה, כאיזו התעוררות. אני מוציא את מה שמתעורר בי, אני מרגיש מאיפה זה מגיע, ואני יודע שזה לא שלי. זה מגיע מלמעלה, מהבורא באותם הקווים שאני כאילו נמצא תמיד. בצורה כזאת אני מעביר את זה אליכם ואומר, חברים, את זה צריך לממש, זה השלב הבא.

כאילו לא היה ברור שיהיה כזה שלב. ברור שהיה ברור, וגם השלב הבא הוא ברור. רק מתי הוא יגיע, את זה אני לא יודע. על זה אתה שואל אותי, ואני אומר לך שאני לא יודע. זה תלוי בכם, זה יכול להיות בעוד חודש, שנה או עשר שנים. כיוון שלזה כבר צריך לא רק אתערותא דלתתא, איזה אות מלמעלה, אלא לזה צריך את המוכנות שלנו מלמטה. ואיפה המוכנות הזאת מלמטה, היא קיימת או לא? שאל את עצמך ותהיה לך תשובה.

תלמיד: יש עוד כחודש וחצי עד כנס בולגריה, אבל עולה מבין השורות שיש דדליין (deadline), יש ''בעיתו'' ויש ''אחישנה''. איזה פרק זמן תוכל לתת לנו?

אין שום דדליין. ניתן לך דדליין של 6000 שנים וזהו, תהיה בריא. וגם 6000 השנים האלה, אנחנו נברר מה זה בדיוק. עד הפנסיה? אני לא יכול להגיד לך שום דבר. ובכלל אני לא מבין את השאלות האלה. אדם שרוצה לעבוד, לא שואל מתי העבודה תיגמר.

סמיון: לא, אבל בכל זאת, גם כהגנה, היתה לנו איזו רכבת שטסה ונקראת עשירייה, עבדנו בעשיריות.

ועכשיו זה פשוט הופך לטיל.

סמיון: מהחלונות קפצו אנשים שאמרו "יש אני והבורא, עזוב אותי מהעשירייה", כל מיני חברים נפלו בדרך.

כן, ברור שנפלו בדרך.

סמיון: ואז הרכבת הפכה לטיל. אוקיי. רצינו להגיע לאיזו תחנה.

איזו תחנה? הגעתם לתחנה שבה אתם דליתם מהעשירייה הפרטית הזאת כל מה שיכולתם במצב הנוכחי, יותר מזה אי אפשר לעשות. עכשיו כאשר אתם תשתוקקו לכלי הכללי אתם תתקנו את עצמכם בעשירייה שלכם. העשירייה שלכם תוכל בזה להגיע למדרגה הבאה, כשהיא לא סתם תהיה עשירייה אלא היא תהיה יותר כחלק, מרכיב בכלי הכללי. וזה כבר יהיה מבנה אחר לגמרי, יותר מדויק.

אי אפשר לגדל יותר את העשירייה הזאת, צריכים להגיע כל מיני קצוות שעל ידיהם הוא מתחבר לתאים האחרים. על אלה שסגורים בתוך עצמם בכלל אין מה לדבר, אבל צריכים להיווצר אותם האיברים מהתא שעל ידיהם הם יכולים להתחבר לאיברים אחרים. זה בכלי דם, הלימפה, בכל המערכת איך שזה עובד ואיך שהחמצן מועבר דרך הדם וכן הלאה, כל החיבורים העצביים. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו אפילו מה קיים שם.

וכל זה רק עכשיו יתחיל להתגלות. עכשיו העשירייה תרגיש עד כמה היא זקוקה לזה וכמה זה נמצא בתוכה במצב רדום. אבל כל זה יתגלה מתוך זה שאנחנו ננסה לראות את הכול כעשירייה אחת כללית.

סמיון: צריך לדבר על כל זה?

מה יש לדבר כאן?

סמיון: זה טוב שאתה אומר את זה, אבל צריך לדבר על זה. כעיקרון ההרגשה היא שיכולנו להיות תא חולה ועכשיו כדי להיות תא בריא צריך לצאת [החוצה].

חברים, אנחנו לומדים על היחס לחכמת הקבלה. יש הרבה מאוד מאמרים בנושא, תעצום עיניים, סתום את הפה, ותתקדם. איך אני יכול להתקדם, אני תכף אפול? תחזיק בחבר ואז לא תיפול. היה לנו בסיטרין כזה משחק שהלכנו עם עיניים עצומות, על פני כל מיני מכשולים כאלה שבינינו לעצמנו. וזה הולך כך, רק אם מחזיק בזה שלפניי וזה שמאחוריי מחזיק בי ורק אם אני חושב על שניהם אני יכול להיות בטוח שאני מצליח. רק ככה.

וכאן, בצורה קונקרטית, אתה שואל עד כמה אתה נותן לנו עבודה כזאת, איפה, מה? שאלה כזאת ברוחניות, אף אחד לא שואל דבר כזה, זה נקרא עבודה בהשפעה, על מנת להשפיע? וגם אין תשובה. עניתי לך, אין תשובה. אני גם לא נותן לעצמי לשאול כאלה שאלות, האם אני אספיק לעשות איתכם משהו, לא אספיק, עד איזה שלב להוביל אתכם או לא. יש הרבה מאוד שאלות, שאגב שואלים אותי, כותבים לי, ואני לא יודע, ולא רוצה לשאול אותן. זה לא יחס נכון לפעילות שלנו לשים תנאי לבורא. כאשר מדברים על זה שצריך להשיג את תכונת ההשפעה, יציאה מתוכך, אז להיסגר דווקא בתוך עצמך זה הווקטור ההפוך בכלל.

שאלה: יש לנו טלוויזיה שבה אנחנו רואים את הקבוצות, כמו שבפתח תקווה יש ארבעה מסכים, לנו יש מסך אחד, אז תודה למחלקה הטכנית של בני ברוך. האם כדאי שכל הקבוצות יסתכלו על כל יתר הקבוצות והאם זה יעזור לחשוב יותר על הכלי העולמי?

בכל זאת, כל עוד אנחנו מתארים או רואים את הקבוצות על המסך יש לנו יותר קשר בינינו. אנחנו כבר התרגלנו לראות, אנחנו מכירים זה את זה בשם וכן הלאה. כלומר, החלק הוויזואלי הזה הוא בכל זאת חשוב. לא סתם אנחנו קיימים ומתחילים את ההתעלות הרוחנית שלנו מתוך כזאת הרגשה בהמית אחד של השני. צריך את זה. ואחר כך אנחנו כבר נתנתק אט אט מזה, וזה יבוא, לאט לאט.

שאלה: לגבי תמיכה של הכלי הנשי, איך להתייחס לחלק הזה?

תעזבו את החלק הנשי במנוחה, הן מסורות מאוד לדרך שלנו, הן רציניות מאוד. לא צריך להפריע להן, זה מביא לתוצאות לא טובות. עבודה רוחנית היא רוחנית, ובהמית היא בהמית, כך שאנחנו צריכים לעשות הפרדה בין הדברים. כך צריך לעבוד, צריך לעזור, צריך לעדכן, צריך להיות בקשר, אבל דרך איזו מערכת. לא להתבלבל ביניכם, לא להתערבב ביניכם, הקבוצה של הנשים צריכה להיות ליד הקבוצה של הגברים. אתם רואים שהיום אנחנו מדברים אבל כוללים רק את הקבוצות של הגברים, למרות שיש הרבה מאוד קבוצות מאוד מסורות של נשים, ולא בדרגה פחותה, אולי אפילו בדרגה גבוהה יותר מהקבוצות של הגברים.

תלמיד: יש המון שאלות מאוד עמוקות.

יש הרבה מאוד שאלות מקבצות נשים, מאוד עמוקות, אין לי ספק בזה. הכול באמת ככה. אבל בינתיים אנחנו לא יכולים, אנחנו גם לא נהיה בכזאת מדרגה בפועל שבה ניתן, שבה נוכל להתכלל זה עם זה, להתערבב זה עם זה בצורה כזאת ישירה. יתר על כן, ככל שאנחנו נתקדם, כך נרגיש בינינו כאלה הבדלים רוחניים, לא פיסיולוגיים מיניים או משהו, אלא דווקא רוחניים, שיפרידו, יחלקו בינינו. אבל לא בנוגע למטרה, לא כלפי המדרגות, אלא זה ייצור קשיים בהתקשרות כזאת בינינו. זו בעיה.

ככל שאנחנו נסתייג יותר מההבדל בין המינים, כך יהיה לנו נוח יותר להתקדם.

שאלה: אנחנו הגענו לסוג של השגה, לאיזה קשר בינינו שאנחנו מוכנים לדרגה הבאה. מהו החיבור הזה, מהי ההשגה הזאת שהשגנו?

אני לא יכול לענות על הנושא הזה, שוב אני אומר, כיוון שאתם שואלים אותי על דברים שאנחנו נצטרך לגלות, ואני בעצמי עדיין לא מכיר את הדרגות האלה, אני עולה יחד איתכם ונכלל בכלי הכללי העולמי שלנו, בבני ברוך הכללי. זה חלק הראש של הנשמה הכללית. אט אט זה ייבנה, אט אט זה יתחבר לגוף. כלומר אותם האנשים שסביבנו ושירצו להיות קרובים אלינו, אנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו איך הם בכלל יתפקדו סביבנו, איך הם יתחברו אלינו. לא יודע, פשוט אין לי תשובות לזה ואני רוצה שאתם תדעו את זה, ושלכם לא יהיו לזה תשובות, וגם שלא יהיו לכם כל מיני רעיונות פילוסופים לגבי זה, לתת תשובה מבעוד מועד, אלא רק מתוך השגה.

רק מתוך השגה אנחנו משיגים ויודעים מאיפה כל זה מגיע ואיך. לכן אם זה עדיין לא התגלה, אז אין מה לפנטז בנושא. אנחנו יכולים בערך לתאר לעצמנו, אבל יחד עם זה, בצורה ברורה להבין שזאת פנטסיה. אז הצעדים הבאים, אין לי מושג מהם.

שאלה: הקבוצה נמצאת עכשיו במצב סגור ואנחנו לא יודעים מה קורה בתוך יתר הקבוצות. עכשיו מדברים על חיבור בין הקבוצות, איך קבוצות יצטרכו להתחבר ביניהן, איך הן תיפתחנה. בקבוצה מתרחשת עבודה רוחנית, ואנחנו מגלים רק כשקורה משהו לא טוב, כשמתפוצץ משהו בתוך הקבוצה ויש כל מיני דברים שקורים. איך בכלל זה הולך להתרחש עכשיו?

עכשיו אנחנו הולכים להיות מכוונים לקראת הכלי הכללי שלנו. מה שקורה בינינו יהיה פחות חשוב לנו, אנחנו נעסוק פחות בבעיות שלנו וזה טוב מאוד. אנחנו נעסוק יותר בחיבור בינינו וגם זה טוב מאוד. לא נחטט בתוכנו, אלא נעסוק בקשר בינינו.

זה כמו כשנפגשים גבר ואישה ונולד להם ילד. ולמרות שלפני שנולד להם ילד היו ביניהם כל מיני בעיות משלהם, עכשיו יש להם בעיה אחת, יש ביניהם ילד והם חייבים לדאוג לו. ואז מופיעה בעיה אחרת והיא מאחדת אותם, מחברת אותם, מחייבת אותם לעבוד ביניהם.

ולכן אני חושב שבקבוצות תהיינה פחות בעיות פנימיות, אלא תהיה בעיה חיצונית שעליה באמת יש לעבוד. במידה שבה אנחנו נתחבר לכלי משותף אחד, באותה המידה אנחנו נתקדם קדימה. מי שישתתף בזה ירגיש, ממש יגלה את הכוח העליון. ומי שלא ייטול בזה חלק, יתקיים מהצד כמו איזה נספח, חצי חי, ממש, זה הכול.

בצורה מאוד ברורה, חדה יהיה ברור לכל אחד למה הוא לא משיג את גילוי הבורא. כיוון שהוא לא קשור לגוף הכללי הזה, הוא לא משפיע עליו ולא מקבל ממנו. זו תהיה הבעיה שלכם. לגבי האופן שבו אפשר יהיה להשפיע, בזה שאתחבר בקבוצה שלי אני אשפיע על הגוף הכללי הזה. אני אקבל ממנו, אני אתן לו, אני אדאג לו. כלומר הכלל והפרט קשורים ביניהם. כל עשירייה פרטית תשתוקק להתחבר עם העשירייה הכללית, להיות מסורה למרותה מצד אחד, וגם לתת ולהשפיע עליה ולקבל ממנה. יש כאן ממש שטח עבודה נרחב, וזה השלב הבא שיבנה אתכם כקבוצה.

אתם חשבתם שכבר סיימתם את העבודה בעשירייה שלכם? עוד לא סיימתם. רק עכשיו תתחילו להרגיש עד כמה אתם צריכים לעבוד בתוך העשירייה הפרטית שלכם ביחס לעשירייה הכללית, העולמית, כך זה יעבוד. אנשים שלא ישתתפו בעשיריות הפרטיות, ירגישו צורך בזה.

לא היה להם לפני זה את הצורך הזה, ואילו עכשיו כשהם ייכנסו ויתכללו בתוך העשירייה הכללית, הם ירגישו נחיצות בלהיות בעשירייה הפרטית שלהם. כי העשירייה הכללית תעורר בהם כל מיני שאלות, אבל איך לפתור אותן, איך להרגיש אותן, איך לענות עליהן? זה ייתכן, זה אפשרי רק בעשירייה שלך. אתה יכול לעשות מודל של אותן שאלות כלליות שלפניך, במודולטור שלך, בעשירייה שלך ולהבין, לקבל תשובה, לראות בצורה ברורה.

העשירייה הכללית היא ענקית, לא ברור מה קורה שם. ואתה תסתכל ותראה, אם היא קשורה לעשירייה הפרטית שלך, תראה מה קורה בה. היא כמו אינדיקטור, כמו השתקפות של העשירייה הכללית. כך זה יהיה. תגלה דרך העשירייה הפרטית שלך את העשירייה הכללית, ובעשירייה הכללית את העשירייה שלך, הכלל והפרט יהיו שווים. זה העיקרון המרכזי בקבלה. זה מה שקורה לנו אתכם.

שאלה: אתה אמרת שאתמול באה אליך קבוצת אנשים שידאגו לכל הכלי העולמי. למה הם לא הזמינו אף אחד מהכלי העולמי? באו לדאוג לכלי העולמי ולא הודיעו על זה לאיש?

אתה צודק לחלוטין. אבל קודם כל, זה היה באמצע יום עבודה ושנית, הם בעצמם לא ידעו איך הם הולכים, בשביל מה הם מתאספים, כמה ולמה. הם באו אליי, זה לא היה מצד העבודה שלהם, הם באו לשאול אותי, ישבו אצלי קצת, ואחרי זה ישבו ביניהם עוד כשעה, או שעתיים. אני לא חושב שזה היה סוג של אסיפה שבה זה היה מועיל. אמנם תמיד מועיל להשתתף, אבל לא היה משהו קונקרטי שהתפתח מזה.

אתה צריך להבין את המצב שלנו עכשיו. יש לנו היום בחירות. אנחנו מתייחסים לזה ברצינות, כי אנחנו נמצאים במדינה שכל הזמן נמצאת במצב של מלחמה מתמדת, על סף מלחמה. זו הייחודיות של העם במדינה שלנו. ולכן הימים האחרונים לפני הבחירות, והיום, הם הרי גורל. צריך להבין שהם באו, דיברו והלכו לדבר עוד קצת בחדר ישיבות. זהו, לא יותר מזה. למה הם לא קראו לכם? אני מניח שבעצמם לא היו מוכנים לזה, לא ידעו על מה לדבר בדיוק, ועוד באמצע היום, כי לא היה להם זמן אחר. היום יש לנו יום חופש, אבל יש לנו עוד דברים שאנחנו צריכים לעשות היום.

תלמיד: רציתי לציין שדווקא מחר יש פגישה של כל ראשי השפות, כדי לבנות תכנית של איך להתחיל את התהליך הזה.

כבר שלחתם על זה הודעה?

תלמיד: אחרי שנתכנס נחשוב איך בעצם לכלול את כולם בתהליך.

אז גם הם צריכים להיכלל בתכנית של "איך לקחת חלק". למה אתם בכלל מתאספים לבד?

תלמיד: רק מחר אנחנו מארגנים את הפגישה הזאת.

החבר שואל שאלה נכונה. הוא אומר איך יכול להיות שהקבוצה העולמית תישלט ממקום אחד יחיד. מלכתחילה, הנקודה הראשונית, צריכה כבר להיות במקום אחד. למה אתה לא כולל את מוסקבה ואת קייב, את אלמטה ועוד ועוד קבוצות, למה לא?

תלמיד: נקרא לכולם לפגישה הזאת.

לא צריך להזמין אותם לפגישה הזאת, הפגישה לא נמצאת אצלכם. היא נמצאת ביניכם, במרחב הווירטואלי. זו גישה לא נכונה, לא אתם המארגנים. כולם המארגנים של המצב הזה של ההנהגה הזו. בזה החבר צודק לגמרי. לא נעים אפילו לשמוע את המילים האלה, "אנחנו נעדכן אתכם, אנחנו נודיע לכם". מה, אתה מוריד הוראות, הנחיות, מה זה?

שאלה: בכל זאת, זה שלב חדש, כי לפני כן הייתה לנו קבוצה מרכזית והכלי העולמי, ועכשיו אנחנו כולנו הופכים להיות לכלי העולמי. איך אפשר לעזור לקבוצה המרכזית להתעלות מעל ההרגשה של הקבוצה המרכזית כדי באמת להפוך לכלי עולמי?

זה לא פשוט. זה דבר שקיים כבר שנים. חוץ מזה, באמת פה נמצא מרכז התקשורת, וכאן אני נמצא. אמנם לקשר ביניכם, לעשיריות שביניכם ולעשירייה אחת, יש לי קשר צדדי בלבד, ובכל זאת, כל זה בא לידי ביטוי.

חוץ מזה, בכל זאת, זו קבוצה גדולה, תראו כמה אנשים יש לכם היום בהשוואה לבוקר רגיל, פי שניים יותר.

תלמיד: לא. האמת, זה תמיד זה כך ביום שלישי.

יום שלישי הוא כזה? בסדר.

תלמיד: כל הכלי העולמי מלא בימי שלישי.

אני חושב שיהיה קשה מאוד להתגבר על זה, כי זו לא סתם התנגדות. ההשתתפות היותר אקטיבית היא בכל זאת מכאן. איך לעשות את זה אחרת? אני לא יודע.

מתישהו לפני הרבה מאוד שנים חשבתי שאני אלמד פה, ואחרי זה במוסקבה, ואחרי זה שוב פה, ואחרי זה שוב במוסקבה. אבל יצא כך שהנסיבות היו כאלה שזה דחף אותי החוצה ממוסקבה. אז עכשיו כבר אין על מה לדבר בכלל.

שאלה: לפני הכנס בבולגריה, אנחנו כולנו מכוונים לנקודה שאותה אנחנו יכולים לחבר, אירופה. ויש לנו קבוצה מרכזית, ואף פעם לא דאגנו לה. כלומר, דאגנו לכל הקבוצות, במידה זו או אחרת, מלבד לקבוצה המרכזית.

איך אדם יוכל לדאוג לאחרים, או קבוצה יכולה לדאוג לאחרים אם היא אף פעם לא חוותה את הדאגה הזאת כלפי עצמה?

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה אבל אני לא שומע את כל השאלות האלה. את השאלות האלה אתם צריכים להרגיש, אולי אתם צריכים לדבר עליהן ביניכם, ואולי פשוט לעבוד בלי קשר לשאלות האלה והם ייפתרו בעצמן. את זה אני לא יודע. אתם תהיו אחרי זה בעלי ניסיון בנושא הזה, ותוכלו להסביר את זה לעצמכם ולאחרים. מראש, אל תשאל אותי על זה. אני לא יודע, וגם אם הייתי יודע, לא הייתי עונה.

תלמיד: זו הייתה יותר פניה לכל החברים.

יקרים שלי, יש לנו כאן [קבוצות] נובוסיבירסק, טביליסי, נובוטרויצק, מולדובה. אלמה אטה, חרקוב, ירושלים, וילניוס, מוסקבה, סוצ'י, טורנטו, בעצם המון המון קבוצות. ויש עוד, ושיהיו עוד ועוד קבוצות, סנט דייגו, נתניה, אודסה, סן פרנסיסקו. רומניה קבוצה יפה, טאלין, חיפה, קרסנויארסק, אשקלון, קאונס, ועוד קבוצות ווירטואליות. מעולה.

בואו נסכם כך. אני מבקש מכולכם, יש כתובת שאליה הם יכולים לכתוב ולפנות קונקרטית, או שאתם פשוט ישבתם אתמול ולא יצאה שום תועלת מהישיבה ביניכם?

סמיון: קודם כל אתמול ישבו החברים בעיקר הצוות שמטפל באירופה ומי שישב אתמול זה החברים שהגיעו לכאן מאירופה. הם רצו לייצור עשירייה אירופאית. ואתה יצרת מצב כזה שצריך לייצור קבוצה עולמית גדולה אחת, צוות כזה. עדיין לא הגענו לזה.

אין לנו זמן. [תראו] איזו קבוצה יפה יש להם בטורונטו, כמה מדהים לראות את זה. חברים, אתם חייבים לסכם ביניכם, אתם חייבים להתגבר על כל מיני מכשולים של שפה. אתם חייבים לעשות את כל זה בעצמכם. הכתובות ידועות לכם. הטלפונים ידועים לכם. הסיסמאות ושמות המשתמש ידועים. ועכשיו בואו תדחפו אתם בעצמכם את עצמכם. תעוררו, תנערו זה את זה.

ואתם חייבים לעשות את זה מהר. עד לסיום השבוע הזה צריך לבנות הכול, ממש עובר. אבל הוא חייב כבר לתפקד. שבכנס האיטלקי שאנחנו עושים, אפשר יהיה כבר שתופיעו בו, לא יודע מי, אולי כמה אנשים, נציגים מכם, ותודיעו בכנס האיטלקי הזה שהנה אנחנו עכשיו מודיעים על יצירתו, לידתו, של בורד שכזה, על קיומו של ארגון שכזה שמנווט את כל הכלי העולמי שלנו וכן הלאה. אני מקווה שעד סוף השבוע אתם תעשו את זה, תכינו את ההודעה הזאת. בשביל זה אתם צריכים להתאסף ולדבר על כל זה בצורה ברורה ביניכם.

שאלה: אנחנו מדברים על עשירייה פרטית ועשירייה כללית. ניקח לדוגמה את טורונטו. יש כזאת תופעה שיש חיבור מאוד חזק. יש לנו כמה עשיריות בטורונטו ובקבוצה הכללית אין חיבור כל כך חזק, אבל בכל עשירייה בנפרד יש דווקא חיבור מאוד חזק. האם עשירייה פרטית בטורונטו צריכה להתחבר עם העשירייה הכללית, או בכל זאת קודם כל להגיע לכזאת דרגה בתוך קבוצת טורונטו, ואחרי זה עם הקבוצה הכללית?

אני נתתי דוגמה, כשלגבר ואישה נולד ילד משותף, אז זו בעיה משותפת שמאחדת אותם ומחייבת אותם לעבוד יחד. וגם אם ביניהם היו כל מיני חיכוכים אישיים בין זה לזה, זה כבר נופל לקרן זווית, העיקר הוא שעכשיו מופיעה ביניהם בעיה חדשה, הדאגה לילד. לכן אני חושב שלא צריך שום בעיות או פעולות שיכולות לעורר אילו בעיות ברמה האישית בין העשיריות ובין העשיריות לקבוצה שלכם. צריך לחשוב על איך אנחנו קשורים עם כל האחרים, עם כל היתר.

הדאגה הזאת לכל היתר היא שתקרב ביניכם.

תלמיד: כלומר במילים אחרות אם עשירייה פרטית תכוון לעשירייה הכללית, אז בה יתחברו כל העשיריות האלה של טורונטו.

כן, אתם תרגישו התקרבות. תופיע ביניכם מטרה משותפת, דאגה משותפת, עבודה משותפת. תהיה בכם נחיצות זה לזה כדי לעשות פעולות שונות עם העשירייה הכללית הזו, וכן הלאה. זה נראה לי הכול.

אני מקווה שאנחנו נפרדים מכם, מחר יהיה שיעור נוסף, העיקר שבסוף השבוע יהיה כנס איטליה, נהיה שם אצל הקבוצה האיטלקית. יהיו שם שישה שיעורים, זו לא סתם פגישה, אז אני מייעץ לכם להשתתף.

מה עוד אני יכול לומר? עד לפגישה הבאה תפגיזו את כולם ואת הכול, תחשבו ביניכם איך תתארגנו. תחשבו שאתם המארגנים, כל אחד מכם. מכיוון שבגוף הכללי, בכל נקודה יש דמיון לגוף הכללי. אתם יכולים להיות גם ראש, גם תוך, גם סוף של הגוף הזה. ואני מאוד מאוד מייעץ לכם לנהוג כך.

אז בבקשה, סנטיאגו, אודסה, סן פרנסיסקו, נתניה, אשקלון, שיקגו, טאלין, חיפה, קרסנויארסק, באר שבע, ניו יורק, קלינינגרד, מוסקבה וכן הלאה וכן הלאה. מחבק אתכם עם חיבוק לבבי, בואו ביחד ביחד, ביחד, נעשה את החיבור בינינו לאפשרי, לריאלי, למוחשי ובו נגלה את הבורא.

(סוף השיעור)

---

1. "ממעשיך הכרנוך" (סידור, שיר היחוד לשבת)↩