שיעור צהריים 18.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרות, עמ' 718, אגרת כ"ו

אנחנו מבינים שהרבה דברים נשגבים טמונים בכל כתבי המקובלים ובעיקר באגרות שלהם. הם כותבים אותם לתלמידים ולא סתם לכל העולם, לכן הכתיבה באגרות היא בדרך כלל יותר קרובה, יותר אינטימית, יותר מושכת, ויש בה הרבה דברים. אבל עלינו להבין שהכתיבה באגרות היא יותר סתומה, סודית, סגורה, היא מובנת אולי רק לשני אלה שמתכתבים. לכן כך עלינו להשתדל להתייחס לאגרות, שיש בהם משהו שאנחנו יכולים להוציא ויש בהם משהו שאנחנו לא מבינים, וגם מה שמבינים מי יודע עד כמה אנחנו מבינים נכון או לא.

נקרא את אגרת כ"ו מבעל הסולם ונראה מה אפשר להוציא משם. האיגרת בעצמה ארוכה, ואפשר לחלק אותה לכמה חלקים.

קריין: איגרת כ"ו דבר המתחיל "כתוב: "אם ללצים".

..". כתוב: "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן" (משלי ג, לד) - אפתח במשל פי, אולי תבינו:

מלך גדול, טוב ומטיב, אשר כל מגמתו היתה רק להנות בני מדינתו. כי לא נזקק לשום עבודה שיעבדוהו. אלא שכל שאיפתו היתה להטיב עם בני מדינתו.

אמנם ידע שיש מדרגות במקבלי טובתו, בשיעור אהבתם אליו ובמדת הכרת ערך מעלתו - עלה ברצונו להנות בשיעור מופלג את הכשרים שבבני מדינתו ביחוד. וכל יתר העם יראו שאין המלך מקפח שכר המרבים אהבה אליו, אלא שמשביע אותם מטובו משפע התענוגים אשר הכין עבורם, ובנוסף על התענוגים שנותן להם כיד המלך, יש להם תענוג מיוחד בזה שמרגישים שנבחרים המה מעם, וגם זה רצה ליתן לאוהביו.

וכדי להשמר מהתלונה של העם, שמא ישקרו בעצמם, או יטעו גם כן את עצמם לומר: מאוהבי המלך המה - ועם כל זה נגרע שכרם. ומחמת שלמותו של המלך נשמר גם מזה, ועל כן חשב תחבולות להוציא מחשבותיו אל הפועל בשלמותם. עד שמצא עצה נפלאה:"

"נתן צו לכל בני המדינה כולם, אחד לא יחסר לבוא לשנה תמימה אל עבודת המלך. ויחד מקום בהיכלו לכך. והתנה בפרוש שאסור לעבוד מחוץ למקום המיועד, כי פיגול הוא, ובעיני המלך לא ירצה.

והנה שכרם אתם במקום פעולתם. שהכין להם סעודות גדולות וכל מעדני עולם בכל אימת שרוצים. - ואחר ככלות מועד שנת העבודה, אז יקח את כולם לשולחן המלך עצמו, ויהיו מרואי פניו היושבים ראשונה במלכות.

והכרוז התפרסם. וכולם כאחד באו לעיר המלך המוקפה חיל וחומה, כי נסגרו שם במשך השנה הנועדה, ותחל העבודה.

סבורים היו שהמלך הכין משגיחים על אופן עבודתם, לדעת מי עובדו ומי לא עובדו. - אמנם המלך הסתתר, ואין שום השגחה, ואיש הישר בעיניו יעשה. כך נראה הדבר בעיניהם. ולא ידעו מההמצאה הנפלאה אשר נתן מין אבק רע במעדנים ומגדנות. וכנגדו נתן אבק מרפא בבית של העבודה.

ובזה התבררה ההשגחה מעצמה. כי אוהביו ונאמניו באמת ובתמים, אף על פי שראו שאין השגחה במקום הזה. מכל מקום מחמת אהבתם הנאמנה, שמרו מצוות המלך בדקדוק, ועשו כל עבודתם כפי המוטל עליהם. וגם דייקו לעבוד במקום המיועד לכך דווקא. וממילא שאבו לתוך גופם את אבק המרפא. וגם כאשר הגיע זמן האכילה - טעמו את המגדנות והמעדנים. והיה בהם אלף טעמים, מעודם לא השיגו טעמים כאלו ולא הרגישו מתיקות כזאת.

ועל כן היו מהללים ומשבחים את המלך מאד. כי על שולחן המלך הנעלה על כל שבחים המה אוכלים!

אבל השפלים, שאינם מבינים כלל בחינת מעלה במלך, שראוי משום זה לאהוב אותו באהבה מסורה ונאמנה. כיון שראו שאין השגחה - לא שמרו את מצות המלך כראוי. זלזלו במקום המיועד לעבודה, וכל אחד עבד עבודתו במקום שנראה לו במגרשי המלך. וכשהגיע זמן האכילה, כיון שטעמו את המגדנות - נתמלא חיכם טעם מר, מחמת האבק הנ"ל. ויחרפו ויבזו את המלך ושולחנו הבזוי אשר הכין להם לשכר חלף טרחתם. והוחזר המלך אצלם לשקרן גדול שאין כמותו. אשר במקום מעדנים ומחמדי עולם - נתן להם מרורות ומלוחות כאלו.

וכיון שכן, התחילו להמציא להם ממגרש העיר מיני מזונות. לשבור רעבם. ואז משנה שברון שברם - כי עבודתם נתרבה פי שנים. ולא ידעו החמדה שבשולחן המלך המצוי לעיניהם.

והנמשל הוא: התורה נחלקת לב' חלקים: חלק לשיעבוד המקום, כמו תפילין, שופר, ולימוד התורה. חלק לשיעבוד הבריות: כמו, גזלה, ושמרתם לנפשותיכם וכו' גניבא, אונאת איש, להקפיד על נקיות וכו'.

והנה החלק שבין אדם לחברו הוא העבודה האמיתית. והחלק שבין אדם למקום הוא השכר והמחמדים הפרושים על שולחן המלך.

אמנם, "כל פעל ה' למענהו" פעל, שגם החלק של שעבוד הבריות צריך להיות במקום של מלך. דהיינו, "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". ובזה יש אבק מרפא לסם המוות המוטל בן אדם למקום.

וזה סוד: "ולענוים יתן חן". בתורה ומצוות שבין אדם לחברו, ובין אדם למקום. "לאוהביו ולשומרי מצוותיו" - לעשותם עובדים הכל על המקום הנועד, ויש להם החן דקדושה. ו"בארצם יירשו משנה" - כי מלבד שאינם עובדים כל כך בשעבוד הבריות - המה שרויים בתענוג כל ימיהם בחן ה'.

אבל "ללצים הוא יליץ" כנ"ל. ואומרים שולחן המלך מגואל הוא ח"ו. כי מרגישים את הקדושה כמו ליצנות ח"ו ואם כן הרשעים אינם מרויחים ברשעם, ואם כן מי יוכל להפסיד מה, אם יתפרש מהם אפילו בשעת תקוה למציאת חן.

יהודה ליב"

זה החלק העיקרי מהאיגרת הזאת.

שאלה: מה זה שולחן הסעודות של הבורא?

זה כול מה שהבורא מכין לכל בני האדם - נגיד זאת בצורה פשוטה, לא מדויקת כל כך - כל אלו שנמצאים ליד השולחן מתיישבים וכולם יכולים לטעום, אבל מה הם טועמים? זה תלוי בכמה הם הכינו את עצמם לסעודה. הבורא לא משקר שיש לכולם סעודת מלך, אבל איך לטעום בסעודת המלך באמת מעדנים נכונים, זה תלוי בהכנת האדם. אם הוא נמצא בעל מנת להשפיע, אז מה שהוא מקבל יש בזה ממש טעמים של נרנח"י עד אין סוף, אם לא הכין את עצמו, אז לפי מה שהכין כך הוא מרגיש או אפילו מרגיש ההיפך.

שאלה: השנה הזאת שהמלך הכריז, האם זו ההכנה שלנו טרם הכניסה לרוחניות?

היא כל הזמן נמצאת. הבורא מזמין את כולם לכל המדרגות, לכל העליות, עד שיגיעו לגמר התיקון. אנחנו בהתאם לזה צריכים להשתדל להיות מוכנים בכל רגע ורגע, כך שבכל רגע משתדלים לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: בעל הסולם כותב שבתקופה הזאת צריך להישמר ולדייק בעבודה, מה זה לדייק בעבודה?

בעל מנת להשפיע, בחיבור עם החברים, בתיקונים על מנת להשפיע לחיבור, זה נקרא "לדייק בעבודה". במה היא עבודת ה'? להגיע לאהבת הבריות ואחר כך להגיע "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: מה זה אותו המקום עליו מדובר במשל, המקום שאותו הכין המלך לעבודה? איך לאתר את המקום הזה בצורה נכונה ולא להתבלבל ולעשות עבודה שהיא לא במקום הנכון?

זה עניין לא פשוט. אם אתה עובד על זה שאתה רוצה לקיים את חוקי המלך, אז בסופו של דבר אתה תגיע להיות מיועד לאותו היכל המלך, להתיישב בשולחן שהוא הכין לאנשים מיוחדים הקרובים אליו שרוצים להגיע אליו, ושם אתה נמצא.

שאלה: כשאנחנו לא מסכימים או כשיש לנו קונפליקטים אחד עם האחר, האם זה אומר שאנחנו מתנגדים למלך, שאנחנו הפוכים למלך?

ודאי. זה גם שייך לעבודה שלנו. כל העבודה שלנו היא להגיע דרך אהבת הבריות לאהבת הבורא. לכן אם יש לך קונפליקטים ועוד עם אנשים קרובים, ועוד עם אלה שאתה צריך להיות איתם בדרך ולהיות ממש בחיבור איתם, אם אתה נמצא בקונפליקט איתם, אז אתה לא הולך לאותו כיוון שהמלך ציווה לנו ללכת, מאהבת הבריות לאהבתו.

אנחנו צריכים להבין שבכוונה שמים לנו בדרך כל מיני מכשולים ונותנים לנו כל מיני סיבות כביכול שנתחיל לריב בינינו ולהתרחק ולדחות זה את זה, כדי שיהיה לנו ברור יותר שאנחנו צריכים את כוח החיבור ונבקש מהבורא שייתן לנו כוח חיבור.

שאלה: ממה אנחנו צריכים להיזהר, מה הם שני המקומות האלו שבאחד יש אבק מרפא ובאחר סם המוות?

אנחנו צריכים לפחד קודם כל מזה שאנחנו מתעצלים, שוכחים. אם לא היום אז יהיה מחר, אם לא מחר אז מחרתיים, ואז כמו שבעל הסולם כותב, מי שאומר כך, מי שדוחה מהיום למחר, הוא ישיג מה שצריך להשיג אחרי שנות אור, ומי יודע אם ישיג מתישהו. לכן אנחנו צריכים להיות מאוד קפדנים ולהשתדל לשמור שכל רגע ורגע יהיה לעבודה הרוחנית, לחיבור בינינו, למאמצים. זו העבודה קודם כל.

תלמיד: וההיפך מזה זה המקום הנכון?

כן.

תלמיד: נאמר, "אמנם, "כל פעל ה' למענהו" פעל, שגם החלק של שעבוד הבריות צריך להיות במקום של מלך. דהיינו, "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". מה התוספת הזאת ששעבוד הבריות צריך להיות "להקים שכינה מעפר"?

כל דבר שאני עושה, אני לא עושה רק לטובת הבריות, לאהבת חברים שהיא החשובה מכולם כמו שאנחנו לומדים, אלא הוא צריך להיות מכוון דרך אהבת חברים לאהבת הבורא. כי יש הרבה אנשים שפתאום נעצרים בדרך. הם עברו איזושהי דרך, התרגלו להיות בחיבור עם החברים, וזה מספיק להם, זה טוב, הם מקבלים תגובות טובות, הם מרגישים טוב, יש להם תמיכה הדדית ומזה הם בונים דת. הם מתחברים ביניהם וטוב להם, והם יכולים להמשיך, יש להם הכול.

בכל הפעולות שאנחנו עושים כדי להתחבר בינינו, אנחנו צריכים לראות את המטרה כדי לעשות נחת רוח לבורא וכדי להכין את הכלי שהוא יוכל למלא אותו.

תלמיד: ואיך הופכים את התוספת הזאת לרגשית וממשית יותר, ולא רק כמשהו בעלמא?

אנחנו צריכים לשמור זה על זה כדי לא ליפול. כי ליפול לתוך חברה טובה, הכול יפה, טוב, נשב, נעשה סעודה, "לחיים", עוד כל מיני דברים, אנשים נופלים לזה בקלות, ונדמה להם שהם נמצאים כבר ביחסים נכונים וטובים ביניהם, וגם הבורא מסתכל עליהם מלמעלה ושמח מזה שהם מבלים כך את זמנם. צריכים להיזהר.

תלמיד: בדיוק על זה אני שואל, כי בכל מקרה הבורא נמצא, הוא שמח מזה שאנחנו מתחברים עכשיו, אז מה התוספת של לעשות נחת רוח?

אני לא כל כך בטוח שהוא שמח ממה שאתם עושים. אני גם לא בטוח שיש לכם על מה לסמוך. יש כאן דברים שאנחנו צריכים לזהות אותם בצורה ברורה. אם כבר, אז "על כך פשעים תכסה אהבה", אתם צריכים לראות שאתם מתגברים. ברור שביניכם יש סכסוכים וריחוק ושאתם מסתכלים על המטרה קדימה ואתם רואים שאתם לא כל כך משיגים אותה, וצריכים להיכנס לחיבור ביניכם, ואז מתוך חוסר החיבור אתם פונים לבורא, מושכים אותו לתוך החיבור שלנו שיעזור לכם, ובצורה כזאת מגיעים ל"ישראל אורייתא קב"ה", לשלושת הדברים האלה יחד, ואז נמצאים בהתקדמות.

אבל בהתקדמות, לא בסוף שאנחנו כבר שמחים, יצאנו לחופש, גמרנו את העבודה. שום דבר לא נגמר, סאת העבודה לא נגמרת. דווקא כשאנחנו רואים שהיא נגמרת אנחנו צריכים לגלות שיש כאן עוד הרבה דברים נוספים, ואז אנחנו יכולים להגיד שהלכנו בדרך נכונה. אם העבודה לא נגמרת סימן שאנחנו מייצבים אותה נכון ומתקדמים, על אף שכל פעם נראה לנו שיש עוד משהו ועוד משהו לעשות. אנחנו כאילו עוברים כל פעם לרגישות יותר ויותר גבוהה וכך מעלים את הרגישות.

תלמיד: זה מעלה עוד שאלה, מהם "המעדנים והמגדנות"? כאילו יש איזשהו סוף.

בינתיים זה לא הסוף. בינתיים באמת יש מצבים שאנחנו נהנים מהם. עכשיו השאלה, באיזו צורה אנחנו נהנים? האם אנחנו מקבלים את התענוגים האלה כתוצאה מהיגיעה שנתנו ואז אנחנו שמחים מכך שהיתה לנו הזדמנות לתת יגיעה ואותה אנחנו מגישים לבעל הסעודה, למלך? כי אין לנו מה לתת, אלא הוא נתן לנו הזדמנות לתת יגיעה, ואנחנו נותנים לו את היגיעה שלנו ורואים שהוא שמח.

שאלה: כנראה שהטעות הנפוצה ביותר שלנו היא כאשר אנחנו עושים חיבור למען החיבור ושוכחים שהוא למען הבורא. איך לאתר את זה בתוך החיבור שלנו, איך נאתר בצורה מהירה, האם אנחנו עושים את החיבור למענו או שאנחנו עושים סתם חיבור כי טוב לנו בינינו, או שאף פעם זה לא יהיה בצורה מושלמת כזאת? איך נוכל לאתר את הנקודה הזו בזמן, שאנחנו מתחברים דווקא למען הבורא?

אמרת נכון. אם אנחנו רוצים להיות בטוחים שאנחנו עושים את החיבור בצורה נכונה, זאת אומרת, למען הבורא, אז אנחנו צריכים כל הזמן להרגיש שאנחנו נותנים יגיעה, ועל ידי היגיעה הזאת אנחנו עולים ואין הפסק בדרך.

זה מה שאנחנו צריכים להרגיש, כל הזמן להוסיף ולהוסיף ביגיעה. והתשלום? מה שיהיה יהיה, העיקר לתת עוד ועוד יגיעה. וכשאנחנו נמצאים יחד אין לנו בעיה בזה, כל אחד מסתכל על האחרים וכך יכול להוסיף.

שאלה: מה זה אומר להגיע לאהבה לבריות? באיזה רגע אנחנו יכולים להבחין שהגענו לאהבה כזאת ומה זה אומר אהבת הבריות, זו אהבה לכל האנשים שעל פני כדור הארץ?

"אהבת הבריות" נקרא שכמו שאני אוהב את המטרה, כמו שאני רוצה להגיע לחיבור עם הבורא, כך אני צריך לאהוב את החברים שלי, ובכלל את כל בני האדם. כי אין שום הבדל בין בני האדם, רק יש כאלו שהבורא נתן להם יותר רצון או פחות רצון. נכון להיום, מחר זה יכול להיות אחרת. לכן אני לא מתייחס אליהם בצורות שונות, אלא אני מתייחס אליהם בשווה.

שאלה: העבודה למען הבורא נעשית מבחירה חופשית שלנו או שמכריחים אותנו לעבוד כך מלמעלה?

עבודת ה' היא חופשית, היא תלויה בבחירת האדם, והאדם צריך לבחור בה בכל רגע ורגע. ואם הוא עוזב את הבחירה אז הוא נופל מדרגת עובד הבורא, עובד ה', לדרגת עובד את האגו שלו.

תלמיד: אנחנו אומרים לפעמים שטוב מעט בכוונה, אפילו חיבור קטן, סעודה, שיעור, הפצה. העיקר זו השתתפות קבועה בדרך שלנו, ובהתמדה אנחנו נגיע, נתקרב לכוונה הנכונה, להשפיע נחת רוח לבורא. איפה אנחנו נתקעים במצב הנוכחי שלנו?

מה זאת אומרת, איפה אתם נתקעים? אתם נמצאים מול אולם הסעודות של המלך. מי ייכנס ומי לא? זה תלוי בכם, ביחס של האדם לקבוצה, ביחס של האדם לבורא.

תלמיד: אמרת שיש הרבה אנשים שפתאום נעצרים בדרך, מסתפקים בחיבור הנוכחי. השאלה איך לא ליפול לדת הקבלה.

זה תלוי בסביבה. אם הסביבה היא נכונה, אז היא תתקדם ובקצב שהיא תשפיע עליך. אם הסביבה היא לא כל כך נכונה, אז אתה לא תרגיש אפילו עד כמה אתה לא מתקדם ולא מתקרב לתגמול.

תלמיד: מי נכנס לאולם הסעודות של המלך?

לאולם הסעודות של המלך נכנסים אותם אנשים שמוכנים לשלם על הסעודה. זאת אומרת, שהם לפחות עובדים את המלך, ורוצים לעשות לו נחת רוח, ומוכנים לקבל בעל מנת להשפיע את הסעודה בצורה שדורשים.

תלמיד: ומי שמשתדל להשתתף בכל הפעילויות, בשיעורים, בהפצה?

זה לא מספיק. מה זה "להשתתף" אני לא יודע, את זה צריכים לשקול.

שאלה: בשדה שלנו, "בני ברוך", כשנמצאים בשיעורים בקביעות, ועם המקורות, ועם הרב, ועם החברים, זה לא פועל על הכוונה של האדם? זה לא משדרג אותו?

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא מספיק, יכול להיות שבכלל לא. היו אצלנו אנשים הרבה זמן, אפילו שנים, שהיו בקרבנו ואחר כך יצאו. ובדרך כלל כשהם יוצאים הם מתהפכים על ידי השפעה זרה והופכים להיות שונאים שלנו. ראינו את זה והיו כאלה דוגמאות בהיסטוריה אפילו.

לכן זה לא אומר כלום. הסביבה פועלת על האדם בדיוק באותה צורה שאדם מעורב עם הסביבה, שהוא רוצה להיות בתוך הסביבה, שהיא תשפיע עליו. ויכול להיות שהוא נמצא בסביבה בצורה שאין לו שום קשר עם הסביבה, אפילו מזלזל בתוכו בסביבה, מרגיש את עצמו מיוחד, נבדל. ואז איך הסביבה תפעל עליו.

תלמיד: מה הדרישה הנכונה שצריכה להיות מהאדם בסביבה שלנו?

אדם צריך לדרוש מהסביבה להיות מוכן להשקיע את עצמו בתוך הסביבה ככל שיתנו לו, והסביבה רק שתפעל עליו, תיתן לו את חשיבות הדרך, הזדמנות להרגיש את היחס של האחרים. שהיא תעזור לו לגלות את עצמו, את הלב שלו, את הנשמה שלו, את הכיוון שלו כלפי החברים. שהוא יידע שהוא נמצא בתוך החברה שהיא כולה מושכת אותו לבורא.

שאלה: כשיש חוסר השתוות הצורה אז הדברים לא מתקרבים. למה זה שיש לנו טבע הפוך מהבורא, דווקא עוזר לנו להתקרב אליו?

יש לנו טבע הפוך מהבורא. הוא כולו להשפיע אנחנו כולנו לקבל. ואנחנו צריכים להפוך את הטבע שלנו לקבל, שיהיה על מנת להשפיע כביכול להידמות לו, כביכול להתלבש באותה דוגמה, באותה שמלה שיש לבורא. שאנחנו לפחות בצורה חיצונית נהיה כמוהו. וזה נקרא "לקבל על מנת להשפיע", כי לקבל אנחנו כן מסוגלים. וכוונה על מנת להשפיע, אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו. ואז אנחנו מגיעים למצב של "לקבל על מנת להשפיע", שזה כמו השפעה, ממש דוגמת ההשפעה. וכך אנחנו מתקנים את עצמנו.

שאלה: זה ברור שזה לא טוב לשים לעצמך את המטרה להגיע לשולחן תענוגות של הבורא. אם אני לא יכול לאכול את הדברים הטובים, התענוגים שיש על השולחן כי לא אכלתי את האבקה המיוחדת, אז מה היא האבקה המיוחדת הזאת האם מאור התורה, היגיעה?

אנחנו צריכים להיות בכוונה על מנת להשפיע, ואז נוכל להיכנס לאותו אולם הסעודה ולשבת במקום המיועד לנו, ולאכול מה שהמלך הכין לנו, ובזה אנחנו מרגישים תענוג נפלא וגורמים בזה תענוג למלך.

שאלה: האם אפשר לבקש גמר תיקון שמח כאן ועכשיו?

תבקש.

תלמיד: אני מבקש בשם כולם. ועוד שאלה, איך נניח אני שנמצא במדרגה מסוימת יכול לעלות לעוד מדרגות?

ככל שיותר תשקיע בחברה, בחברים, בחיבור ביניהם, בלמשוך אותם לבורא, כך תגיע למדרגות יותר גבוהות.

שאלה: אמרת שעבודת הבורא זה להגיע מאהבת הבריות לאהבת ה'. אבל ברמה הגשמית יש אנשים מסוימים, או חלקים מסוימים של המערכת, שפוגעים בי יותר מדי. איך אני יכול להגיע לכוונה להתחבר איתם ולהשפיע להם, למרות שהם פוגעים בי כל הזמן?

אתה צריך לחלק להם מתנות, כי בעצם הם מראים לך עד כמה אתה נמצא בגאווה עצמית וכל כך קל לפגוע בך. אז תן להם מתנה. או אם אתה כבר לא מסוגל, זה לגמרי מעל היכולת שלך, אז אל תעשה כלום. אבל אתה צריך להגיע למצב שאתה מבין, שכל הפגיעה שלהם בך זה לימוד גדול, שאתה מקבל מלמעלה מהבורא.

ולכן אתה צריך בעצם להגיד להם תודה. אל תגיד להם תודה, הם לא יבינו. אתה צריך בעצם להגיד להם תודה על זה שהם מלמדים אותך שאתה עדיין נמצא באגו, בגאווה שלך ולכן מה שהם עושים זה לפגוע בך. אם לא היית בתוך האגו שלך, הם לא היו יכולים לפגוע בך.

תלמיד: האגו זה גאווה זה כמו ילד קטן, אני רואה על עצמי, אני אדם כל כך רגיש ורגשי, כל דבר קטן אני יכול ממש להתעצבן ולהתפוצץ. מאוד קשה להתגבר על הטבע הזה, איך להתגבר על האופי הזה שלי?

אני ממליץ לך, ברגע שהם פוגעים בך במקום שאתה תתחיל להיות נגדם, אתה תשב בשקט ותבכה, מתוך זה שפגעו בך. סך הכול זה אותו דבר, רק בלי להחזיר להם. אתה תספוג את הפגיעה שלך בצורה כזאת.

שאלה: דמיינתי שכשאתה עושה את העבודה עם העשירייה, אתה מגיע לשולחן המלך ואתה יושב שם ואתה מתחיל לאכול. אתה מצפה שזו תהיה ארוחה מאוד טעימה ופתאום הטעם הוא מאוד מר. איך מתגברים על הדבר הזה, איך משנים את המודעות שאתה צריך לספוג את האבק מצד אחד ומצד אחר להשפיע. איך אנחנו מתעלים מעל המרירות הזאת, שאנחנו מוצאים כשאנחנו יושבים לאכול בשולחן, איך יוצאים מהמצב הזה?

אנחנו נמצאים כבר באותו אולם הסעודה, ליד שולחן הסעודה. אבל השאלה היא איך אנחנו מקבלים את הסעודה. אז אם לא מוצא חן בעיני האולם הזה, היחס של האנשים אלי, אני אליהם, הקשר בינינו בקבוצה, זה נקרא שאני לא יכול לקבל את הסעודה, לקחת את הסעודה. זו בעיה גדולה.

מה לעשות? כל דבר שאתה רוצה תעשה, רק בסופו של דבר שתוכל להתחבר עם החברים, ויחד איתם להיות בסעודה. וגם בסעודה אתה תרגיש לא כמו שאנחנו מרגישים בעולם הזה. כל הסעודה זה כל העולם הזה, אבל אתה תרגיש שאתה נמצא בהזמנה לפי הבורא ואתה נמצא לידו, ואתה באמת נהנה מהסעודה שלו והוא נהנה ממך.

שאלה: איך לוודא את כיוון המאמצים שלנו שהם באמת לכיוון הבורא, ומאיזו איכות של חיבור בינינו הוא באמת נהנה? הרי הוא גם נהנה שסתם טוב לנו בקשר בינינו.

ככל שאנחנו יכולים לבטל את האגו בינינו ולהיות כביכול "כאיש אחד בלב אחד", לפי זה הבורא נהנה מאיתנו.

שאלה: כל חברות העשירייה נמצאות בנסיבות שונות, מה עלינו לעשות כדי שכולן ייכנסו לאותה דרך?

לאהוב זו את זו.

שאלה: אנחנו מדברות על איזו נקודה שממנה מתחילה עבודה נכונה, והעקביות, הסדר של הנקודות האלה אמור להיות הקו האמצעי. האם אפשר להגיד שהנקודה הזאת היא כשאני מרגישה את הגבולות הפרטיים שלי ושל החברה שלי, ואני תמיד איכשהו עוברת את הגבולות האלה כדי להגיע לתפילה, וגם החברה שלי מבינה את זה ועוברת את הגבולות האלה?

כן, זו שיטה טובה.

שאלה: על פי האיגרת, בעל הסולם כותב על הגזלה ועל כל החטאים שיש בין איש לחברו, מה זה אומר לעבוד עם זה?

אנחנו צריכים להשתדל להיות כל כך קרובים זה אל זה, כך שכל אחד יוכל להחליף את החבר. ואז כל אחד ירגיש את חברו ככל האפשר, והעיקר הוא שכל מה שנעשה יהיה כדי לשמח בזה את הבורא. כי אם לא הבורא, אז לא הייתי בכלל מתקרב לאף אחד.

לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הוא נמצא מנותק יותר מאחרים, הוא נמצא בזלזול לאחרים, לא רוצה אף אחד בעולם, כך אני מרגיש על עצמי. אבל כדי להתקרב לבורא אפשר רק דרך התקרבות לחברים, ואז הוא מבטל את עצמו, מתקרב אליהם, ובמידה שמתקרב אליהם כך מתקרב לבורא.

שאלה: כשיש לנו שאלות של נשים בשיעורים שלנו, אם אני מכוון את עצמי לשמוע את השאלה דרך אשתי, כפי שהיא מרגישה את השאלה הזאת, האם זה כיוון נכון כך לשמוע?

עדיף דרך עצמי. טוב יותר אם אנחנו מתחברים גברים בין גברים ונשים בין נשים, ולא דרך אישה או דרך גבר, זה לא טוב. נשמור על חיבור מאותו מין.

שאלה: מה היא העבודה בלבטל את עצמי בזמנים שאין קשר, לא שיעור, לא זומים? איך אני מבטל את עצמי בזמנים שאני לבד?

האם אתה לא מרגיש שיש קבוצה בעולם, שאתה בעולם והכל קיים?

תלמיד: אני לא מרגיש, זה רק במחשבה.

קח מאמרים של בעל הסולם ורב"ש ותתחיל לקרוא, ואז תראה שאתה חוזר לקבוצה, כי שם מדובר בדרך כלל על הקבוצה. אין להם עוד על מה לכתוב, כל המאמרים, כל האיגרות של בעל הסולם ורב"ש הם בסופו של דבר כולם כתובים על החיבור בקבוצה. אם תתחיל לקרוא אותם אפילו אם לא חשבת על הקבוצה, אז פתאום תראה שאתה קורא על הקבוצה.

תלמיד: כלפי מה להתבטל? אני לא מרגיש משהו שהוא נגדי בזמנים של לבד.

מה זאת אומרת כלפי מה להתבטל? כלפי הקבוצה, כי כולם מחוברים רק אתה נמצא מחוץ לזה.

תלמיד: לחשוב כך?

כן, ודאי.

שאלה: אמרת שההתקדמות תלויה בסביבה, אבל לא אני זה שבונה את הסביבה. האם זה היחס הנכון שאני בונה כלפי החברים כמו רבי יוסי בן קסמא?

כן.

שאלה: כתוב ש"מלא לשמה מגיעים לשמה", ופה פתאום יש כל מיני מבחנים שמי שלא עובר אותם לא מגיע. אפשר להסביר את הסתירה?

זו לא סתירה. כדי להגיע ללשמה בעל הסולם מסביר את ההבחנות בדרך שאתה צריך להכין.

שאלה: בשיעורי צהרים מקבלים הרבה חידושים והכוונות לעבודה נכונה. הרבה חברים לא יכולים לשמוע את השיעור, חברים שעובדים, אפילו עובדי מפעל שמחויבים לעבודה. יוצא שחלק מהחברים קיבלו מנה וחלק לא. איך מדביקים את הפער?

נכנסים לארכיון ושומעים את השיעור. הכול מוכן לפניכם ואתם עוד שואלים דברים כאלה? חפש איפה אתה יכול למצוא את השיעור ואל תפספס אף שיעור.

שאלה: באותה סעודה של המלך הרי עלינו לא לקבל, אלא כמו עם אורח ובעל הבית עלינו לפחד מהסעודה הזאת. איך בדיוק להתנהג?

אם יתנו לך להיכנס למקום הסעודה ויתנו לך לשבת במקום שלך, אז תראי עד כמה אפשר ומה אפשר לקבל מהסעודה כמו בדוגמת בעל הבית והאורח, ואיך את יושבת שם עם כל הקבוצה שלך. ואף אחד לא יכול לקחת יותר או פחות, אלא רק לפי המידה שהוא השקיע בחיבור העשירייה.

יהיה לך ברור שאת רוצה משהו ולא יכולה לקחת, או ממשהו אחר אפשר אולי כן לקחת חתיכה קטנה. לפי מה נותנים או לא נותנים? לפי מה את יכולה לקחת או לא? לפי המידה שהשקעת בקבוצה, כי זו סעודה שבה כבר כולם יושבים בחיבור. לכן מתחילים מחיבור בעשירייה וכך יותר ויותר, עד שכולם מגלים שיש להם סעודת מלך, שהם נמצאים בסעודה עם הבורא.

שאלה: איך לחדד את הפנייה לבורא? כי יש קושי לפנות לבורא ואני מנסה מהקשר איתך לנסות ללמוד איך לחדד את הפנייה לבורא.

תשאל את החברים, אני לא מסוגל להסביר את זה.

סיימנו את השיעור, תעזרו לאלה שלא שמעו את השיעור גם לשמוע, תשלחו לכולם לינקים. מחר נהיה כבר בשיעור בוקר של יום שישי, וחוץ משיעור יש גם סעודה.

קריין: מי שפה מוזמן לבוא לאולם הלימוד שלנו, להיות איתנו גם בשיעור הפיסי וגם בסעודת חומוס נפלאה.

מי שלא יהיה איתנו יחד בשולחן, תכינו את עצמכם להצטרף לאותו שולחן כדי שיהיה לנו את שולחן המלך ונאכל יחד סעודה גדולה, יפה, טובה, הכול לפנינו.

בהצלחה וחיבוק חם לכולם.

(סוף השיעור)