שיעור בוקר 27.07.17 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: יום השנה להסתלקותו של האר"י

מטרת הבריאה היא להביא את הנברא למשהו שיכול להתקיים מחוצה לבורא, מתכונת ההשפעה, האהבה, מחוצה שלו, שזו תכונה הפוכה, תכונת הרצון לקבל, ליהנות, האגו. איך לקדם את התכונה הזאת שהיא תגיע להכרת הבורא, להזדהות עמו, לדרגתו. זו בעצם מטרת ההתפתחות ומטרת הבריאה.

וכדי להביא את המשימה הזאת ליישום, הנברא, הרצון לקבל, צריך להתפתח בדרגות שלו ללא הכרת הא-לוהות, וזה נקרא ש"דומם", "צומח" ו"חי", פועלים עליו, משפיעים על הרצון לקבל בצורה אינסטינקטיבית והוא מתפתח. אני מדבר על הרצון לקבל שכבר נמצא בעולם הזה, לא מלמעלה. ואז אנחנו התפתחנו בדרגות דומם, צומח וחי. זה כולל את כל היקום שהתפתח, ואחר כך על פני האדמה, על פני כדור הארץ, בדומם, צומח וחי, והדרגה העליונה של החי זו דרגת האדם המצוי בעולם הזה, זה מה שאנחנו מכירים.

אבל באדם הזה ישנה התפתחות פנימית, בדרגות דומם, צומח וחי, רגשית, בהבנה, בהשגה, שבהן הוא מתפתח בצורה אינסטינקטיבית, אמנם הוא מפתח חוכמה, מדע, הוא בונה לעצמו חברה, מתפתח בצורה אנושית, אבל עדיין זו דרגת חי, מפני שהתפתחות הרצון האגואיסטי שלו דוחפת את האגו הזה להתפתח, לשנות את המציאות שבה הוא נמצא, לשנות את החברה שלו, המשפחה, לפתח מדע, חוכמה וכולי.

זאת אומרת הכול הולך על פני האגו המתפתח בצורה אינסטינקטיבית. ובזה האדם מחויב לעשות את הפעולות שלו ומשנה את עצמו ואת החברה הזאת שבה הוא נמצא, האנושות.

עד שהוא מגיע לדרגה מאד מיוחדת, שבסופו של דבר, אחרי שהתפתח יחסית כל צורכו בדרגות דומם, צומח וחי, הוא מתחיל להתפתח בדחף פנימי למדרגה יותר גדולה. מדרגה מאד מיוחדת, כי למדרגה הזאת הוא נדחף על ידי הייסורים, ומרגיש שבדרגות הקודמות, דומם, צומח וחי, הוא לא יכול לחיות. זה לא מספק אותו, כי הרצון שמתפתח בו עכשיו הוא רצון שונה לגמרי, הרצון להכיר את מהות החיים, למה חיים, בשביל מה חיים. ובתוך הרצון שפיתח עד כה בתוך האגו, לשאלה הזאת הוא לא מסוגל למצוא תשובה.

ואז הוא נמצא בחיפושים רבים, בתסכולים גדולים. החיפוש הזה התחיל לפני אלפי אלפי שנים. אבל הראשון שגילה תשובה על השאלה הזאת היה אדם הראשון. אדם אחד מבני האדם שחי בעולם הזה ומצא את התשובה. והתשובה היא בעצם פשוטה, להגיע לטבע ההפוך. לא טבע המקבל אלא טבע המשפיע. כמו הכוח העליון שהוא כולו משפיע, ולכן ברא אותנו ברצון לקבל כדי להשפיע לנו.

ואם אנחנו הגענו למצב שמהתפתחות הרצון לקבל הגענו למצב שאנחנו כבר רוצים להשיג את מי שהוליד אותנו, שפיתח אותנו, שמשפיע לנו, אם אנחנו רוצים לגלות אותו, אנחנו בעצם רוצים לגלות את הכוח המשפיע, זאת אומרת על פני כוח הקבלה שיש בנו, אנחנו צריכים לפתח כוח השפעה. מתוך זה אנחנו נדע מי הוא, מהו, ניכנס עמו במגע ומי יודע מה עוד נגלה.

מה שמעניין, שהרצון להשפיע הזה כשהוא ברא את הרצון לקבל, הוא פיתח את הרצון לקבל עד הגבול שהרצון לקבל לא היה מסוגל יותר להתפתח. אין לו יותר, מימש את עצמו כולו ונמצא ממש בשאלה מה לעשות. "אני לא יכול להתפתח יותר. אני לא רואה שום תענוגים בחיים. אני נמצא בייאוש. אני לא מצאתי שום דבר בחיפושים שלי במשך אלפי שנים. אז בשביל מה אני פיתחתי את הרצון לקבל הזה?"

ואז אותו רצון לקבל בעצמו בעצם מתחיל להבין שהוא מוגבל. והצורה הבלתי מוגבלת, הצורה השלמה יכולה להיות רק בקיום שברצון להשפיע. ששם המציאות בלתי מוגבלת. הפעולות, הקיום, בלתי מוגבלים, בלי שום גבול, זמן, תנועה, מקום לא מוגבלים. וכך הרצון לקבל מתחיל להשתוקק להשיג את המאציל שלו ואת התכונה שבה הוא קיים, תכונת ההשפעה.

אז מאדם הראשון היו הרבה אנשים שהעבירו את עצמם מדרגת חי לדרגת המדבר, לדרגת האדם. והם שעוזרים לנו לכולנו במשך כל הדורות גם להצטרף לאותה השגת הא-לוהות, ליציאה לקיום העליון, לקיום הרוחני. וכל החיים שלנו, כל הקיום שלנו ברצון לקבל הוא אך ורק כדי לצאת ממנו, להתעלות לרצון להשפיע, לקיום העליון, הנצחי, הבלתי מוגבל וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים באמת להודות לכל האנשים שהשקיעו את עצמם. חוץ מזה שהם משיגים את הבורא, הם גם מפתחים את חכמת הקבלה כלפינו, כלפי התחתונים. איך אנחנו יכולים לעלות לאותה הדרגה, לאותם המצבים בהכרת הא-לוהות.

כמו שבעל הסולם כותב בנבואה שלו, שיהיה מה שיהיה, אני מוכן לעזוב את הדרגה הגבוהה שלי שאליה הגעתי, למרות שהבורא אומר שלא היה לו אפילו אחד שהיה יותר קרוב אליו, אני מוכן לעזוב את זה כדי להושיט יד לכל באי העולם, וגם לקדם אותם למצב כזה.

בהתפתחות שלנו אנחנו לומדים שההתפתחות מתחלקת לשני חלקים, שהיא כולה בהתפתחות הרצון לקבל, וגם ברצון לקבל היא מתפתחת בשלבים. אבל בעצם הנקודה שהרצון לקבל מתחיל כולו לפנות לרצון להשפיע, לתיקון שלו, את נקודה הזאת מסמל לנו המקובל המיוחד, האר"י. השליח הזה הוא באמת עשה לנו מה שלא עשה אף אחד. כלפי התיקונים אין יותר גדול ממנו, וממנו והלאה אנחנו נכנסים לתקופת הגאולה. והוא שפיתח את חכמת הקבלה, שיטת התיקון, והעביר לנו אותה בצורה שממש לקח אותה מלמעלה ויכול להעביר אותה לנו, דרי מטה.

לכן אנחנו היום, ביום הסתלקותו, נמצאים במצב מאד מיוחד. כי כל מה שיש לנו בחיים הרוחניים שלנו, לאן שאנחנו משתוקקים ובמה שאנחנו משקיעים את החיים, כל זה בעצם מגיע לנו מהאר"י הקדוש. וזאת הנשמה שמסמלת את הפנייה מהעולם החשוך לעולם התיקון.

בואו נראה מה כתבו על זה מקובלים.

קריין: קטע מספר 1, מתוך האר"י, ספר "עץ חיים", חלק א'.

"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,

אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא "אור אין סוף".

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות

ולהאציל את הנאצלים,

להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,

שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.

הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,

אשר בו באמצע ממש,

וצמצם את האור ההוא,

והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.

ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני

מהנקודה האמצעית ממש.

והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת

בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.

באופן שמקום החלל ההוא

היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.

והנה אחר הצמצום,

אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני

באמצע אור האין סוף ממש,

הנה כבר היה מקום,

שיוכלו שם להיות הנאצלים,

והנבראים, והיצורים, והנעשים.

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,

מלמעלה למטה,

המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה

כל העולמות כולם.

קודם ארבעה העולמות הללו

היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו

ואין להם השגה באין סוף,

כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,

היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם."

(האר"י, ספר "עץ חיים", חלק א', שער א')

ככה האר"י מתחיל את ספר "עץ החיים" שלו, הספר העיקרי בחכמת הקבלה. שם הוא מסביר את כל המערכת העליונה איך היא נבראה באין סוף והשתלשלה מאין סוף עד מצבנו כאן. ובעצם מזה אנחנו יכולים ללמוד איך אנחנו עולים בחזרה, על ידי איזה פעולות מהעולם הזה, ממצבינו כאן לאין סוף שזה בעצם המצב של גמר התיקון. לכן הספר הוא החשוב ביותר בחכמת הקבלה, היסודי. על פני הספר הזה נכתב אחר כך "תלמוד עשר הספירות" ועוד כתבים, הכול מתוך ספר "עץ החיים" של האר"י.

אני חושב שאנחנו לא צריכים לדבר על כל ההשתלשלות שהוא כאן מתאר, מלמעלה למטה איך זה משתלשל אלינו. זה מימוש של כוונת הבריאה. אחר כך אנחנו ממטה למעלה, כשמתחילים להשיג אותה מהקל לכבד, אנחנו בזה משתווים עם הבורא, כי היכרות עם העלייה במדרגות האלו, העלייה הזאת מתממשת על ידי זה שאנחנו מתקנים את עצמנו, משנים את הטבע שלנו כל פעם בצמצומים ובשינויים, במסכים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. וכך מה שצייר לנו כאן האר"י, אנחנו משתדלים לממש ממטה למעלה.

מקובלים מתארים לנו את חכמת הקבלה מלמעלה למטה או ההיפך גם ממטה למעלה אבל זה כבר דרגות ההשגה. זה לא בחכמת הקבלה עצמה בפעולות הבורא, אלא בפעולות שהנברא משתתף בהם, ברצון לקבל, ביגיעה שלו, במעשים שלו, "כל אשר תמצא ידך, לעשות בכחך עשה".¹

ולכן על זה המקובלים כותבים לחוד, אלה לא פעולות שלמות שמגיעות לנו מלמעלה למטה, מהבורא, כמו שאנחנו לומדים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג וכל הפעולות שכולן באות בצורה מוחלטת וכך משתלשלות. אלא ישנן פעולות שבהשגת העולמות, השגת הבורא, שם כבר השתתפות הנברא, זה טרחה ובעיות ושבירות, מצבים של שמאל, ימין וכן הלאה. אבל אפשר לתאר מתוך זה, כך שכשאנחנו לומדים אנחנו בדרך כלל לומדים השתלשלות מלמעלה למטה ועושים עליה כוונות כדי לעלות אליה ממטה למעלה.

קריין: קטע מספר 2 מתוך "הקדמת מהרח"ו על שער הקדמות" ב"עץ החיים".

"אין בכל דור ודור, שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה, ששרתה עליהם רוח קודש, והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת... והנה בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו ה', ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור, וגם בדורינו זה, אלוהי הראשונים והאחרונים, לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית [קדוש שירד לנו מהשמים], הרב הגדול האלהי החסיד, מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה. מלא תורה כרמון, במקרא במשנה בתלמוד, בפלפול במדרשים והגדות. במעשה בראשית במעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות, בשיחת עופות, בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר כרשב"י, יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמים, יודע בחכמת הגלגול, מי חדש ומי ישן ואיפה האיש ההוא, באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון, מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים, ומתעסק עמהם בחכמת האמת, וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה, בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם, ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה. וכל זה השיג מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו, אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים, גם ישנים, בחכמה הזאת, ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה. היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה."

(עץ חיים, הקדמת מהרח"ו על שער ההקדמות)

מהרח"ו מספר לנו כאן על האר"י שיודע הכול. אנחנו צריכים להבין שזה לא על ידי זה שהוא למד את כל החכמות והספרים ושפת הציפורים ולא חשוב מה, אלא כל זה הגיע לו בהשגת השורשים הרוחניים. מתוך זה באה לו הידיעה על כל מה שקורה כאן למטה בעולם הזה בצורה השלמה, המלאה.

וודאי שבזה גם ידע את התוכן הפנימי של כל המקורות בחכמת הקבלה, אפילו שלא למד אותם כמו שאפשר ללמוד ממש בעל פה, בכל העומק, אלא ההשגה הרוחנית היא היא שמביאה לו את ההשגה הפנימית בכל הכתבים הקדושים, בכל חכמות העולם, בכל מה שקורה.

לכן מקובל שמגיע לדרגות כאלו, הוא ודאי מבין ומרגיש כול מה שהשתלשל מהדרגות האלה למטה, לכל האנושות. לא בצורה כמו שזה מופיע אצלנו בהשגות ממטה למעלה של המדענים נניח או כשלומדים, אלא איך זה משתלשל מלמעלה למטה.

שאלה: מה הצורך בהכרת גדלות האר"י עבורנו ובמה היא שונה מהכרת הגדלות של מורה באופן כללי? יש שיטות שתמיד מעריכים בהם את המורה.

קודם כל האר"י הוא הראשון שפותח לנו את שיטת התיקון, שמדבר על התיקונים. אני לא מדבר על הזוהר, ודאי שהזוהר כולל הכול בתוכו. אבל האר"י הוא המקובל שבצורה מעשית מביא לנו את שיטת התיקון. היא כוללת בתוכה את מבנה העולמות, גלגולים, התפשטות, התפתחות, קושר לזה חגים, קושר לזה פסוקי תורה והכול.

זאת אומרת צריכים להכיר ממה כלול כל הלימוד של אר"י, מה הוא הצליח לספר תוך שנה וחצי שלימד את התלמידים שלו, היקף חומר עצום. חוץ מזה האר"י נתן שפה לחכמת הקבלה, הוא פתח אותה ללימוד, למחקר, ליישום. כול מה שיש לנו בא מהאר"י. סגנון הכתיבה שלו, ההסבר שלו מדויק, מדעי. הוא הבדיל את חכמת הקבלה מהשפה שהייתה קודם נפוצה אצל המקובלים, לשפה מדעית, מודרנית ברורה.

זה מידות, דרגות, קשיות, עביות, כל המונחים המדעיים. וממנו והלאה חכמת הקבלה הפכה להיות ממש לחכמה. הוא עיצב אותה בצורה ברורה. בעקבות המדרגה הגבוהה שהשיג, היה יכול באמת לעקוף בזה את כל העולם, את כל העולם העליון.

ולכן מ-ד' בחינות דאור ישר ועוד כל הפרטים, כול מה שיש זה האר"י. איך כותב בעל הסולם, אני הגעתי למה שהגעתי בגלל שהתעברה בי נשמת האר"י. אנחנו לא יודעים בדיוק מה זה עיבור הנשמה בתוך האדם, אבל בכל זאת בזכות אותה הנשמה המיוחדת, בעל הסולם השיג את מה שהשיג והמשיך כל מה שהיה עוד אפשר להמשיך אחרי האר"י.

שאלה: אם בעל הסולם הוא ממשיך דרכו של האר"י ונשמתו בעצם אותה נשמה. למה אנחנו לומדים כל כך מעט מלימודי האר"י? חוץ מ"עץ החיים" אנחנו לא לומדים מעבר לזה.

אנחנו לא לומדים את כל כתבי האר"י בצורה ישירה אלא אנחנו לומדים את כל כתבי בעל הסולם שהם המשך, שדרוג של כתבי האר"י לזמננו, זה מה שאנחנו עושים. אין שום צורך ללמוד אר"י בצורה המקורית שלו. למדתי את זה, למדתי "עץ חיים" ועוד הרבה, "שער הקדמות", "מאמרי חז"ל", לא את כל השערים עברתי. משער הגלגולים אנחנו לומדים קצת ב"בית שער הכוונות", אין צורך.

האר"י בכל זאת מאוד קשה לנו, אמנם הוא פתח את הלימוד בצורה חדשה, אבל הוא לא התאים אותה להקטנים, הוא פשוט דיבר מה שהיה מתגלה לו. ולכן זה לא בשבילנו. אני חושב שאין צורך בזה, כי בעל הסולם כיסה את לימוד בכל הכתבים שלו, ואנחנו דרך זה מגיעים.

קריין: קטע מספר 3 מתוך "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות" של בעל הסולם.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.

אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.

ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל.

ואלו הסדרים המצויים לפנינו בכתבי האר"י ז"ל, נערכו ונסדרו ע"י דור שלישי בג' זמנים, וע"י ג' מסדרים הראשון למסדרים היה החכם מהר"י צמח ז"ל, שהיה בזמן אחד עם מהר"א אזולאי ז"ל, שנפטר בשנת ת"ד, שהגיע לידו, חלק חשוב מהכתבים, וסידר מהם הרבה ספרים, והחשוב מהם, הוא הספר אדם ישר, שאסף בו שורש ועיקר כלל הדרושים מהמצויים לו, ומקצת ספרים שסידר הרב הנ"ל נאבדו, ובהקדמת ספרו קול ברמה, מביא שם כל הספרים שסידר. מסדר השני הוא תלמידו החכם מהר"מ פאפריש ז"ל, והגדיל ביותר מרבו, ז"ל להיות שהגיע לידו, מחלק הכתבים שהיה בידי החכם מהר"ש וויטאל ז"ל, וסידר הרבה ספרים, החשוב מהם, הוא ספר עץ החיים, ופרי עץ חיים, שכוללים מרחבי החכמה, במלוא המובן. השלישי למסדרים, הוא החכם מהר"ש וויטאל ז"ל בן מוהר"ר חיים וויטאל ז"ל, והיה חכם גדול ומפורסם, הוא סידר שמונה שערים המפורסמים, מעזבון שהניח לו אביו ז"ל. ואנו רואים, שכל או"א מהמסדרים, לא היה לו כל הכתבים בשלימות, וזה גרם להם כובד גדול על סידורם של הענינים, שאינם מוכשרים כלל לאותם שאין להם בקיאות אמיתי בזוהר ותיקונים, וע"כ בני עליה הם מועטים.

ותמור זה חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפום מאי דקביל בלבי' [לפי מה שקיבל בלבו]. והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה.

ובעוה"ר חזר ונהפך הגלגל בדורינו זה, וירדנו פלאים, כמו מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ונוסף עלינו התנגשות העמים, אשר בלבל כל העולם כולו, ונעשו הצרכים מרובים, והדעת קצרה, ומשובשה בזוהמת החומר, הנוטל חלק בראש, ועבדים רוכבים על סוסים, ושרים לארץ יהלכו, וכל הנאמר במתניתין במסכת סוטה הנ"ל נתקיימה בנו בעוה"ר ושוב נעשה מחיצה של ברזל, גם לאור הגדול הזה של הבעש"ט ז"ל, אשר אמרנו שהולך ואור עד נכון גאולתינו השלימה, ולא האמינו חכמי לב בהאפשרות בדור יבוא ולא יוכלו לראות לאורו, והנה חשכו עינינו נשינו טובה, ובראותי זה אמרתי עת לעשות, וע"כ קמתי לפתוח בהרחבה פתחי אורה של האר"י ז"ל, שהוא הוא המסוגל ומוכשר גם לדורינו זה כנ"ל, וטובים השנים מהאחד."

(בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אותיות ח'-ט')

זה מה שבעל הסולם כותב על כל ההיסטוריה ועל מה שקרה עם כתבי האר"י, ושממש לא נשאר לו שום פתרון, אחרי שהוא גילה שנמצאת בו עיבור נשמת האר"י זאת אומרת, אותן ההשגות הוא לקח את כתבי האר"י והתאים אותם לדורנו. ולכן בדורנו אין לנו במה לעסוק, אלא בכתבי בעל הסולם שנתן פירוש על כל כתבי האר"י. זה מה שאנחנו צריכים בדורנו כדי לתקן את עצמנו. הוא עשה גם פירוש לספר "הזוהר", כך שגם שם אין צורך ללכת למקורו של ספר הזוהר, אלא להשתמש בהתאמה שלו לדור שלנו.

לכן, אחרי כל מה שהוא עשה, אחרי המפעל הגדול שהוא עשה מצויות לפנינו כל קבלת רשב"י, וקבלת האר"י ב"כתבי בעל הסולם", ולכן אנחנו בעצם עוסקים רק בזה.

שאלה: למה המקובלים מציינים את ימי ההסתלקות במקום את ימי ההולדת?

מה יש בזה שמישהו נולד, חתיכת בשר? מה התועלת מזה? אלא ההסתלקות מסמלת לנו שהאדם סיים את תפקידו בעולם הזה, השאיר קשר עם מי שיבוא אחריו ומסתלק. אז עכשיו זה כאילו שהוא מוסר את השרביט לצאצאיו הרוחניים. אנחנו רואים כך גם מפרצוף לפרצוף, כשפרצוף מזדכך, המסך מזדכך מטבור לפה, אז מה קורה הלאה? בא הפרצוף הבא.

זאת אומרת, הכול נבנה הלאה לפי ההזדככות, לפי ההסתלקות של הפרצוף הקודם. לכן אנחנו בעצם שמחים בזה שהוא הזדכך, ועכשיו אנחנו יכולים להמשיך אחריו. זה סימן בגשמיות למה שקורה ברוחניות. אבל סימן, אנחנו יכולים גם בלי שהוא מסתלק, אלא ככה נהוג בעולם שלנו.

בעצם, אם אתה הולך אחרי האר"י, אז אתה משתמש בכל מה שהוא השאיר, ולא חשוב אם הוא נפטר לפני חמש מאות שנה או שהוא עדיין חי. כשאתה משתמש במה שהוא משאיר זה נקרא שאנחנו נהנים מהסתלקות הפרצוף העליון.

שאלה : מה זה גיהינום בחכמת הקבלה?

גיהינום בכללות זו השגת הנזק, הרע שגורם לנו הרצון לקבל, זה נקרא "גיהינום". אנחנו לומדים שהסיבה לכל ההתפתחות שלנו היא בושה. אז גיהינום זו אש שורפת מהשגת הבושה.

שאלה: יש איזו סתירה שאני לא מבין. האר"י אומר לתלמידים שלו לא לעסוק בתורה לאחר מותו.

חוץ מחיים ויטאל.

תלמיד: נכון. בעל הסולם אומר לעסוק בשמות הקדושים, להתעסק בתורה, רק כדי למשוך את המאור. יש פה משהו שאני לא מבין.

לא. אצל האר"י בגלל שהוא לא פירש בעצמו, אלא רק דיבר ודיבר וכולם שם כתבו וכתבו, אז כנראה שלא הבינו אותו כלל, כמו שהוא אומר, אף אחד, חוץ מחיים ויטאל. ולכן, הוא אסר עליהם לעסוק בחכמת הקבלה, כי כל מה שהם קיבלו ממנו, הם קיבלו בצורה לא נכונה. אנחנו גם צריכים להבין שלא לכל הזמנים זה נכון. אלא כך היה כנראה בזמנו, וחים ויטאל כן, ולכן הוא המשיך.

מה שקרה עם בעל הסולם, זה שבעל הסולם קודם כל כתב את כול מה שהיה צריך לכתוב, ועוד פי כמה וכמה ממה שכתב הוא כתב ושרף. לכן, לא היה לו מה להגיד. כי אם הכול מובא בספרים, וגם הדור כבר הגיע למצב שכולם צריכים לעסוק בזה, ואז מכל העסק הזה בחכמת הקבלה שבעל הסולם השאיר, הם ביררו את האמת, ווודאי שזה בא כרגיל כמו בכל החכמות על ידי וויכוחים ובירורים, וכך הבינו מה קורה.

נכון להיום, יותר ויותר, בכל זאת בעל הסולם נעשה יותר מקובל על הדור. לא כמו שהיה לפני מאה שנה או אפילו חמישים, או שלושים שנה. היום מכירים אותו יותר, יודעים יותר, הספרים שלו נמצאים, וישנן אפילו ישיבות, וכל מיני חוגים שלומדים אותם.

אני זוכר שפעם לקחתי את סדרת "הזוהר" ונסעתי לכל בתי הכנסת לחלק חינם את כל הסדרה, ואף גבאי באף בית כנסת לא רצה לקבל אותה. היום זה קצת אחרת, קצת, לא בהרבה, אבל קצת אחרת. זאת אומרת, יש משהו שנכנס, שמטפטף, שאיכשהו מתחיל להיכנס ככה בין הטיפות. נקווה שנצליח יותר.

שאלה: הוא תיאר מצב פה שהרמ"ק ועוד תלמידים, אנשים חכמים באותה תקופה בעצם פתאום ראו באר"י דמות מאד סמכותית והתיישרו כלפיו.

כי הם היו בעצמם בעלי השגה, רק לא הייתה להם שיטה כמו לאר"י, כי נשמתו כבר שייכת לדור התיקון, והם היו שייכים עדיין לדור הקודם.

תלמיד: מה הם ראו לפני שהוא פתח, ומה בעצם הוא פתח שהם ראו שצריך להתפתח?

הוא גילה את השורשים לכל החכמה, ונתן לכל החכמה נוסחה אחת חדשה. אם תקרא את כתבי רמ"ק, תראה עד כמה הם לא מסודרים. זה בגלל זה, וזה בגלל זה, אין שיטה.

כמה שנים עסקתי בזה לפני שגיליתי ושמעתי על בעל הסולם? גם אי אפשר היה לשמוע, אף אחד אז לא ידע עליו. אני מדבר על שנת 75, 76. רק שנה אחת לפני שהגעתי לרב"ש התגלו לי "כתבי בעל הסולם". זה הכול.

שאלה: אנחנו רואים שכשבעל הסולם כותב על האר"י, הוא כותב עם המון רגש, מה שלא כל כך אופייני לו. אפילו כותב על עצמו, "אם הייתה לי לשון מדברת גדולות הייתי.."מה הקשר.

זה המקור ממנו הוא מקבל את החיים. את החיים הנצחיים, חיים להודות לבורא, לעלות להשפיע. אנחנו לא מבינים, מה זה נקרא "השפעה", מידת "האהבה", ואז באיזו השפעה באיזו אהבה הוא מתייחס. הוא מרגיש את עצמו כתלמיד כלפי המורה, זאת אומרת, זה המקור שממנו אתה מקבל את החיים.

מההורים שלך קיבלת את החיים הבהמיים, וממנו אתה מקבל את החיים הרוחניים, והמקור הזה לא משתנה. הוא לא משתנה, זאת אומרת, אותו צינור שממנו קיבלת מלמעלה בפעם הראשונה, לפעמים מחליפים כשמחפשים, אבל אחרי שאתה נדבק ומוצץ, זה נשאר. אתה יכול להסתלק, או לא להסתלק, זה לא חשוב. המקור נשאר. סדר המדרגות לא משתנה.

שאלה: מבחינת פרקטית, כחלק מהשיטה, מה התועלת והצורך בלהעריך להכיר או להוקיר את הגדלות של המורה?

כמו שאנחנו מדברים על חשיבות הבורא. בלי זה אתה לא יכול להיות שייך לו, לינוק ממנו. בלי זה אתה לא יכול להתפתח.

תלמיד: ומהי הצורה הנכונה של ההערכה הזו?

זה תלוי בכל מקרה ומקרה. יש כאלה תלמידים שיכולים לתת איזה שירות למורה, יש כאלה מקרים שאין צורך בזה, אז הם הולכים לפי הרצון שהוא מביע להם בהפצה, בללמד, בלהיות בעצמם כאלו או כאלו.

"להידבק לעליון" זה נקרא לראות את הרצונות שלו ולקיים אותם. זה מה שהתחתון צריך לעשות ועל ידי זה הוא גדל, ואז לפי הדבקות שלו בעליון הוא מקבל מהעליון הזנה. בחסידות זה מאד מפותח. שם חסיד כלפי הרב'ה שלו מבוטל לגמרי. אלה מנהגי החסידות.

תלמיד: לכן אני שואל, במה זה מובחן בחכמת הקבלה הגדלות של המורה?

תחתון ועליון, כמו שאנחנו לומדים.

תלמיד: כמו בחסידות?

לא. כמו שבחכמת הקבלה.

תלמיד: אז זה מה שאני שואל, מה זה "כמו בחכמת הקבלה"?

מה זה תחתון ועליון? "תעשה רצונך כרצונו". בחסידות זה לעשות כך בצורה הגשמית, בחסידות כתוב כך, "תסתכל על הרב'ה איך שהוא עושה, תעשה אותו הדבר". אתה יכול לראות את זה בחסידים בצורה מאד ברורה. אבל אנחנו מדברים על ההתנהגות הפנימית.

קריין: קטע מספר 4, מתוך "שמעתי" ק"ב, "ולקחתם לכם פרי עץ הדר", של בעל הסולם.

האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא.

(בעל הסולם, שמעתי קב. "ולקחתם לכם פרי עץ הדר")

חוץ מזה שהיו, שהיה בעל השגה עצום, גם קיבל רשות מלמעלה לגלות. מה שאין כן, היו בעלי השגה אולי לא פחות מהאר"י, ואולי יותר מהאר"י, אבל קיבלו מלמעלה רשות לגלות בצורה מוגבלת מאד, או בכלל לא, ואם כן, באיזה סגנון ועד איזו מדרגה וכן הלאה. ולכן אנחנו לא יכולים להגיד על המקובלים יותר, פחות, אנחנו לא מבינים כלום. עד שלא נכנסים למערכת ומרגישים את המערכת עצמה, שהיא כוללת בתוכה את הנשמות המתוקנות, אז אתה יכול להגיד משהו וגם כן, מהמדרגה שלך בלבד. אלא בגמר התיקון, אז מתגלה הכול.

אבל אנחנו לכן מעריכים את המקובלים לפי התועלת מהם, עד כמה שאנחנו יכולים ליהנות ממה שהם השאירו לנו, ועל ידם לעלות לתיקונים ולהשפיע לבורא. לפי זה, ככה כמו קטן כלפי הגדול. לכן אני יכול לקבל ממנו יותר אז אני יותר מעריך אותו. לא בצורה אגואיסטית, אלא בזה שאני יכול ללכת בעקבותיו וגם כן להגיע לדרגות ההשפעה.

קריין: קטע מספר 5, מתוך מאמר "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", של בעל הסולם.

ענין ביאורי דברים בחכמת האמת אינו תלוי כלל בגדלותו וקטנותו של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה, אשר הארת נשמה זאת היא בחינת נתינת "רשות" מהשמים לגלות חכמה העליונה. ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזאת, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם במלים המתאימים לדבר, באופן שלא יכשלו המעיינים בה. שמשום זה לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה, אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, אלא רק רמזים בעלמא, וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. ע"כ הבנת דבריו ז"ל.

ויש להוסיף כפי מה שקיבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב"י ותלמידיו בעלי הזוהר עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל. וכל החיבורים האלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי רמז בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ"ק ז"ל בכללם. וגם על האר"י ז"ל עצמו ראוי לומר אותם הדברים שאמר על רשב"י. דהיינו אשר לקודמיו של האר"י ז"ל לא ניתנה רשות מהשמים לגלות ביאורי החכמה, ולהאר"י ז"ל ניתנה הרשות הזאת. באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו היתה לאין ערוך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, שאינם נקשרים זה בזה כלל.

ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבד. באופן אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל.

(בעל הסולם, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

שאלה: מה זה התעברות נשמה?

התעברות, שמתעברת. שאדם מקבל תוספת רצון, תוספת השגה, שאז הוא מתחיל להיות בעל כוח השגה נוסף מיוחד שעוזר לו לעיון, ליגיעה, להשגה. זה נקרא התעברות הנשמה. גם זה לא בא בצורה שסתם קיבל מתנה ומתחיל להיות כמו איזה מקלט רדיו שקולט וכך מדבר, אלא זה שורש הנשמה החדשה המיוחדת שאדם מקבל, ומתעורר לעבודה ברמה חדשה.

כמו שאתה לפעמים יש לך איזה ייאוש, חוסר אונים, ופתאום אתה מתחיל לקבל רוח חדשה, התעוררות, עיניים בוערות, אתה רואה את החיים. קודם לא ראית שום דבר בחיים, ובצדק, מה יש כאן בכל זה? ופתאום, מאיפה זה בא? התעברות הנשמה. אחר כך רק תבין למה, אפילו לא בהשגה הרוחנית.

שאלה: מה זה אומר שהמקובל קיבל רשות לגלות, איך הוא מקבל את זה, באיזה צורה?

כשנגיע לזה אתה תדע. איך עכשיו אפשר לספר לך דברים שאתה עוד לא יכול להבין אותם "ממעשיך הכרנוך", ממה שיש לך שאתה יכול להרכיב את המצבים החדשים, אז אתה מבין. אין לך עדיין שום אפשרות להבין אותו.

שאלה: איך יכול להיות שדווקא הדור שלנו שהוא מאופיין בחוסר בושה כל כך גדול, חייב להתעמק בחוכמה הזאת?

כי אנחנו נמצאים בדור שהאגו גמר להתפתח. במשך אלפי אלפי שנות ההתפתחות, האגו גמר את ההתפתחות שלו ומראה לכולם, עכשיו, במשבר הכללי, מראה לכולם את האפסיות שלו, את חוסר האונים שלו, שהוא לא מסוגל לספק לאנושות לפי הדרישות שמתגלות באנושות, לא יכול לספק לאנושות שום מענה.

לכן מגיעים למצב שאו שנקבל סמים או שנלך למות. מה יש לעשות יותר? האגו דורש מילויים ואנחנו לא יכולים לספק לו שום מילוי. לכן הוא בעצמו, זה נקרא "עזר כנגדו" הוא בעצמו מביא אותנו להכרחיות להתפתחות הרוחנית.

קריין: קטע מספר 6 מתוך ספר הברית השלם של הרב פנחס אליהו הורביץ.

"ונאמנה דעו, כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי דורות הללו והימים האלה, כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים, לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים.

לא כן באלף השישי הזה שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימין ושמחה של מצוה, ונחת רוח גדול כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד, בפרט כעת שנדפסו כל כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל, אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף עזיקים מימות עולם, וכל דבריו דברי אלקים חיים על פי אליהו הנביא, וברשותו גלה מה שגלה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש."

(ר' פנחס אליהו הורביץ, ספר הברית השלם, חלק ב', מאמר י"ב פרק ה')

קריין: קטע מספר 7 מתוך אגרת ל"ח של בעל הסולם.

"שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."

(בעל הסולם, אגרת ל"ח)

באמת אז היה, כמו שאתם זוכרים, "פת במלח תאכל מים במסורה תשתה, על הארץ תישן" עינויים, כל מיני בעיות. היום אנחנו יכולים לפתור את הכול על ידי המאור המחזיר למוטב. הלימוד הוא אחר לגמרי, מהאר"י ז"ל והלאה כלפינו, ומימינו והלאה עוד יותר, בכול דור ודור יותר ויותר כוח המאור מכסה את הכול.

כמו שאנחנו רואים אפילו בטכניקה, אפילו במה שהעולם מתקדם, במקום דלק, הכול נעשה יותר חשמלי, במקום שריפת פחם או משהו, יותר גרעיני, הכול נעשה יותר ויותר על ידי כוחות יותר נעלים.

קריין: קטע מספר 9 של רבי יצחק ספרין מקומרנה, היכל הברכה.

"בדור הזה האחרון, מי שאינו עוסק בספר הזוהר ותיקונים וכתבי מרן האר"י, שהם חיים ממש לנפש, ידע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משפה ולחוץ, ואין לו חיים ולא חלק בחיים."

(ר' יצחק ספרין מקומרנה, היכל הברכה, פרשת עקב, ז)

קריין: קטע מספר 10 מתוך שער הגלגולים של הרב חיים ויטל.

"הזהיר מורי ז"ל [האר"י] לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שנקבל עלינו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ויכווין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תיקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאוד הזהירני מורי בעניין זה."  

(מהרח"ו, שער הגלגולים, הקדמה ל"ח)

קריין: קטע מספר 11 מובא מתוך בספר שבחי האר"י.

"עשה הרב האר"י הסגר לאלו עשרה החברים ותיקן חדרים לנשים וטף בפני עצמן באותו החצר של בית ההסגר עצמו, ולסוף חמשה חודשים נפלה קטטה בין הנשים בערב שבת, והנשים הגידו אותן לבעליהן ונמשך עד שהחברים נתקוטטו. והרב זלה״ה [האר"י] תמיד היה מזהירם על האהבה והאחוה, שיהיה בינינם תמיד אהבה ואחוה ושלום ובאותו היום עברו על דבריו בעונותינו הרבים.

ולעת ערב יצא עם החברים לקבל שבת, וחזר לבית הכנסת סר וזעף, וישב כל זמן התפלה באנינות. ומהרח"ו כשראה אותו באותו סגנון נבהל עד מאד, כי לא היה מנהגו לעשות כן. לאחר שסיימו כל התפלה הלך מהרח״ו אליו ואמר לו, רבינו למה ראינוך כל זמן התפלה הזאת באנינות ומר נפש, אמר לו האר״י מפני שראיתי את ס״מ כשהלכתי לקבל את השבת, גם אמר זה הפסוק (שמואל א׳ י"ב) "גם אתם גם מלככם תספו", מכאן נראה, שכבר נחתם גזר דינו בעוונותינו הרבים, ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשתה בין החברים, שכל זמן שהיה שלום ביניהם, לא היה לו שום בית כניסה לקטרג. וכך היה בעו״ה, שבאותה-שנה נתבקש בישיבה של מעלה מורינו ורבינו ועטרת ראשינו, וגם-חמשת החברים עמו, וחיי לישראל שבקו."

(מובא בספר שבחי האר"י)

זאת אומרת צריכים מאד להיזהר לא להתפעל מילדים ומנשים. כי דרך זה נכנסים להרבה בעיות וסכסוכים. זה לא פשוט. ראיתי את זה וכמה ששמעתי, המון, הייתי אומר שכמעט כל הבעיות שבאות, באות דרך זה.

שאלה: אנחנו רואים מהקטע הזה שהאר"י ידע מה קורה וכאילו לא התערב. וגם אתה הרבה פעמים לא מתערב בעניינים בחברה. האם כך הדברים אמורים להתפתח, לא להתערב ולתת לדברים להתפתח, למרות שרואים שזה מוביל לשבירה?

מה יעזור לך אם כל הזמן תגיד לילד מה לעשות, אם כל הזמן תחלק פקודות. הוא יידע איך לחיות? אחרי שתעזוב אותו, או שהוא גדל ועוזב אותך, או שנפטר? מה זה יעזור לו? אלא הוא צריך להיות חכם כבעל ניסיון. אז אם שולחים מלמעלה כאלו דברים אנחנו צריכים להתמודד איתם ולא לסגור אותם ממש במקור.

שאלה: וכשאתה רואה שהוא שם את היד באש?

זה משהו אחר, זה כבר "חי בהם ולא ימות בהם". אבל אם מתגלים בחברה כל מיני בעיות וצרות, תלוי עד איזו רמה, אבל אתה חייב לתת להם להתפתח כדי שילמדו. כי "אין חכם כבעל ניסיון" מה אפשר לעשות. בצבא, שם הכול בפקודה.

תלמיד: אבל בקטע זה כל כך מוחשי שרואים שידי החברים באש, וכאילו האר"י עומד מנגד ולא מתערב.

אנחנו לא יכולים להבין את זה. אני קורא ולא יכול להבין, אבל אני לא אבטל את זה ולא עולה עם השכל שלי על האר"י ואומר שהוא לא בסדר. כנראה שכך היה צריך להתקדמות החברה, להתקדמות התיקון. אין לי תשובה נניח, אז מה? אז אני לא אקבל את זה? אני אקבל. אתן לזה תשובה? יכול להיות כן, יכול להיות לא.

תלמיד: חס ושלום לא לבקר, רק שנלמד מזה.

אז יכול להיות שיכולים ללמוד מזה ויכול להיות שעוד לא. אני בעצמי כשאני רואה שאפשר במשהו להתערב אם זה הולך לקראת נזק קרוב, ברור, גדול, מהותי, אז אני מתחיל להתפרץ. אבל אם זה כרגיל, שהחברה צריכה איכשהו לספוג את זה, אז אני לא מתערב. וגם אני לא שלם. בסך הכול, מי אני הקטן? לא שאני פוטר את עצמי מאחריות, אבל, לפי הדרגה שלי.

שאלה: מה זה אומר שהאר"י סגר עשרה אנשים בחדר.

אני לא יודע. בשביל מה לכם לקחת מכאן דוגמאות, יש לכם דוגמאות משלכם, רק מזה קחו דוגמה ותעשו. לא מרשב"י, אחרת תלכו לחפור כאן בחצר איזו מערה ותשבו שם? תפסיקו, תעשו כמו שצריך. הכול בפנימיות.

קריין: קטע מספר 12 מתוך אגרת ל"ט של בעל הסולם.

"בעת פטירתו [של האר"י ז"ל] לא היה שם הרב חיים ויטאל ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל [אומר הרח"ו], כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא [היינו מהר"י כהן ז"ל], ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי ואמר, היכן הלך חיים? וכי בשעה כזאת הלך מאצלי? ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו [מהר"י כהן ז"ל] מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר [האר"י ז"ל] תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר [מהר"י כהן] וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם, ותיכף נפטר לחיי עולם הבא"."

(בעל הסולם, אגרת ל"ט)

שאלה: גדלות המקובל תלויה גם בגדלות שהתלמידים נותנים לו? זאת אומרת, גודל ההשגה שלו, העוצמה שלו?

זה תלוי בתפקיד שלו, מה הוא צריך להעביר לעולם, לפי זה הוא מקבל את הגדלות, התפקיד. התפקיד קובע.

תלמיד: איזה קשר יש למקובל עם התלמידים שלו?

קשר בהתאם לתלמידים. הוא יכול להיות ענק והתלמידים קטנים, ויכול להיות שהתלמידים גדולים ויכול להיות שהם כמעט בגובה שלו. זה נקרא תלמיד חבר.

תלמיד: כי יש פה מקובל עצום שברגע שהוא נפטר הוא אומר לכל התלמידים שהוא לימד, אל תתעסקו בזה בכלל.

טוב, היה זמן כזה, שהם עדיין היו בנשמה של הרמ"ק, ורק חיים ויטל היה בנשמה מהדור הבא, של האר"י.

תלמיד: איך תלמיד יכול לדעת שהוא מבין את המורה שלו כמו שצריך?

הוא לא יכול לדעת, רק במידת המסירות, כמו שאנחנו כלפי הבורא. כמו פרצוף קטן כלפי פרצוף גדול, במידת הביטול, כלום חוץ מזה. כי על כל הפשעים שמתגלים, תלמיד כלפי מורה, התלמיד מבטל את כל הספקות, את כל הבעיות, וזה המון, הוא פתאום מתחיל לגלות את קטנות המורה בצורה שלא תאומן. זה הכול כדי שיבטל מהר את עצמו ויוכל להגיע לעליון. וזה תלוי בתלמיד, העליון, המורה, לא כל כך יכול לסייע בזה אם זה לא הגיע מצד התלמיד. לא. העליון גם כך עושה את הכול.

שאלה: למה היום צריכים להפיץ את חכמת הקבלה לרבים ואין סכנה מכך שהתלמידים יכולים אולי להבין את חכמת הקבלה בצורה לא נכונה, ליצור כתות, פילוסופיות ולבלבל אנשים?

כי מאז, מימי האר"י והלאה, הנשמות שמתגלגלות לדרגת העולם הזה, כולן ראויות לתיקון.

קריין: קטע מספר 13 מתוך ספר תולדות האר"י.

"יום אחד בערב שבת יצא האר''י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: ''נלכה נא עתה לירושלים, ושם אני יודע היכן אפר פרה אדומה גנוז, ונזה עלינו ונטהר עצמנו מטומאת מת, ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: ''איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?'' וקצתם אמרו: ''טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך''. אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: ''איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם."

(מובא בספר תולדות האר"י)

לא הועיל, מפני שבאותו זמן ובכלל חובתם הייתה להיכנס לתוך המורה, זאת אומרת להתבטל ולהתכלל בעליון, ואז יחד עם העליון שהוא האר"י, היו עושים את התיקון. האר"י לא יכול היה לעשות תיקון בלעדיהם כי חסרה לו עביות, והם לא יכלו להוסיף לו את העביות כי לא היו מסוגלים להתבטל. שכחו בכלל את הכלל הזה, התחילו לעשות תנאים, שלושים פרסאות, משפחות. זה חוסר ביטול. לא עלינו לעשות עליהם ביקורת, אבל זאת הסיבה. כי אם היו מבטלים את עצמם ודאי שהכול היה מיתקן.

קריין: קטע מס' 14 של בעל הסולם, אגרת ל"ט.

"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות."

(בעל הסולם, אגרת לט)

בעל הסולם לא מרבה לדבר בצורה כזאת, אבל זה קצת מסביר לנו איך הוא קורא לעצמו "עיבור נשמת האר"י", ואיך הוא זכה באמת לפרש את כל כתבי האר"י.

קריין: קטע מס' 15, מתוך "תורת הקבלה ומהותה" של בעל הסולם.

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עִמָהם בפרהסיה בפני כל עם ועֵדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה... וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל, ראוי היה שמואל הקטן וכו', אלא שאין דורו זכאי לכך, ועל כן אמרתי, שכל זְכִיָיתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי."

(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)

קריין: קטע מס' 16, מתוך "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם.

"מתוך שהתמעטה האמונה, בכלל. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים. ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו. כי חלילה, קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה - על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיְנים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש."

(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ח)

סדנה

מה ההבדל בין קבלת הרמ"ק, מדובר על כל התקופה מהאדם הראשון עד האר"י, לבין קבלת האר"י, מהאר"י ועד גמר התיקון? מה ההבדל בין חכמת הקבלה שמתגלה לנו בשתי הצורות הללו, בין קבלת הרמ"ק לבין קבלת האר"י?

*

שאלה: יש הרבה שאלות על קטע 11, שדובר בו על נשים וילדים.

אין מה לשאול, כי הם היו אז בתנאים לגמרי שונים מהיום. אבל בכל זאת אנחנו צריכים בעבודה שלנו להבדיל בין המשפחות ובין לימוד חכמת הקבלה. יש כאלה שהמשפחה תומכת בהם, יש כאלה שלא. יש שכאלה שהנשים נכנסות יותר מדי לעשיריות של גברים.

אנחנו משתדלים לבנות תבנית כזאת שיהיה ברור לכולם שכך כדאי לנו לייצב את החברה. יש גברים, יש נשים, אנחנו גם לא יכולים להזניח את הילדים, כי בכל זאת אדם שעובד ולומד אין לו זמן לטפל בהם, כמו לאדם רגיל במשפחה, כאילו שלאלו שלא לומדים חכמת הקבלה יש זמן. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לספק כל מה שאפשר למשפחות, דווקא על ידי זה שאנחנו מחוברים. אבל על עשיריות של גברים אסור שתהיה השפעה מצד הנשים והילדים ובכלל מאף צד. אלא רק אנחנו בחיבור בינינו מגיעים לגילוי הבורא לנבראים, זה העסק שלנו. לעסק הזה אף זר לא יכול להיכנס.

במקרה הזה גם אישה וגם ילדים ומשפחות, זה נקרא זר. זו עשירייה. אבל מחוץ לזה אנחנו צריכים לספק להם, גם לנשים, חיבורים בעשיריות אם הן רוצות, וגם לילדים שיתקדמו בכל מיני צורות של משחקים למיניהם. זאת אומרת "ואהבת לרעך כמוך" מתאים לכל גיל.

שאלה: איך רב גדול כזה שהייתה לו השגה כזו גדולה, שהיה בהשגה של אין עוד מלבדו, הגיע למצב של כזה כעס כמו שהוא כתב?

כי הייתה באמת הזדמנות לקבל תמיכה מהתלמידים, הם יכלו להעלות אליו מ"ן, להצטרף אליו, ואז הוא על ידי המ"ן שלהם היה יכול להעלות את העביות המספקת לגמר התיקון. ודאי שיש כאן בחירה חופשית מצד התלמידים, והם לא ביטאו את הבחירה החופשית שלהם בצורה נכונה, לכן הוא נמצא בייאוש מזה.

שאלה: כיצד אנחנו יכולים להתכלל במורה?

רק על ידי אותה המטרה. מורה זה נקרא "מורה דרך". אם מסכימים עם המטרה שהוא מייצג ומסביר, אז בהתקדמות למטרה כך מתחברים. החיבור שלנו הוא רק לכיוון המטרה, לא בשום צורה אחרת. לא צריכים להידמות למורה בזה שהוא אוהב כך או אוהב כך, לאכול כך, להתלבש כך וכן הלאה, כל זה לא שייך. רק העבודה הרוחנית.

בדרך כלל החסידות תופסת דברים גשמיים, ובכלל כל הדת. מה שאין כן חכמת הקבלה, היא גורסת שחייבים להידבק בפנימיות, ברצון המכוון למטרה. בזה שהכיוון "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא" גם בתלמידים וגם במורה יהיה אותו כיוון, ואז הכוחות שלהם, מ"ן מצד התלמידים ורצון לייחד אותם ולעלות הלאה לבורא, זה יתאחד.

שאלה: איך כמדען אני אמור לקבל טקסטים כאלה, שמדברים על עיבורי נשמות של אנשים שנפטרו, ואפר פרה אדומה, שמתאר משהו?

מה זה מדען? מדען עובד במסגרת העולם הזה, ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". כשייפתחו לו את העיניים יותר אז הוא יראה שבעולם שלנו פועלים כוחות יותר נעלמים וגדולים ממה שהוא מגלה בינתיים בצורה מוגבלת מאוד ואגואיסטית שלו. ואז הוא יראה שכל המדע שלו הוא מאוד מוגבל, עלוב שלא יכול לתת שום מענה למה שאנשים צריכים. כי באמת, בזכות המדע, אם אפשר להגיד "בזכות", באשמת המדע אנחנו כל כך סובלים בעולם הזה.

לא היינו יכולים לחיות בלי מדע ובלי פחד לגמור עם כל הציוויליזציה הזאת במה שהמדע מאפשר לנו, נותן לנו כוחות? בזה שאנחנו ב-90% מספקים את עצמנו, את היגיעה שלנו לכלי מלחמה? מה בסך הכול התועלת מהמדע? שאנחנו קצת יותר מבינים איזה כוחות גשמיים פועלים בחומר. אבל איך אנחנו משתמשים בזה? יותר טוב שלא היינו יודעים.

כמה חשבנו פעם על המדע שהוא יביא את האנושות להישגים, איפה זה? ההיפך, האנושות מסכנה. אבל אין רע בלי טוב. דווקא בזכות המדע שמתפתח על רקע האגו שלנו אנחנו מגיעים למצב שסוף סוף אנחנו מגלים שאין ברירה, אנחנו צריכים לתקן את האגו, ואז המדע יהיה אחר, במקום מדע תהיה חכמת הקבלה.

חכמת הקבלה מדברת על הכוחות הכלליים, האוניברסליים שפועלים לא במציאות הצרה, האגואיסטית שאנחנו מגלים, אלא בצורה אוניברסלית על מנת להשפיע למעלה מטבע האדם, ואז אנחנו באמת יכולים להגיע לצורה הטובה של הקיום.

אם אנחנו מדברים על עיסוקי האדם בעולם הזה, אז אנחנו צריכים לשקול כל עיסוק ועיסוק לפי ההישגים שלו, מה הוא מביא לאנושות. ובינתיים אנחנו רואים שבסך הכול האנושות סובלת, ומיום ליום יותר ויותר סובלת מהמדע. עד כמה שאנחנו מתגאים בזה, יחד עם זה אנחנו סובלים מזה.

תראה מה שאנחנו עושים, אנחנו נעשים מזה יותר חופשיים? לא. יותר שמחים? לא. יותר מאושרים בילדים, בנו, במשפחות, במשהו? לא. אז במה כן? בכלום. זה שיש לנו יותר משחקים? יותר פלאפונים לכל אחד? במה אנחנו עוסקים בהם? כבר עברה התקופה הזאת שחשבנו שהמדע יביא לנו אושר. כבר ברור לנו שלא. גם אני הייתי שייך לזה.

שאלה: כשהאר"י נפטר, הוא אמר לתלמידים שלו, אל תעסקו בחכמה ואמר רק לחיים ויטאל לעסוק בלחש. אם התלמידים שלו בהשגה, למה אומר להם "אל תעסקו"? מה זה אומר?

אני לא חושב שהם היו בהשגה, ואם היו בהשגה, בכל זאת לא היו יכולים להתפתח כי היה להם שורש נשמה שהיה שייך עוד לדורות שלפני האר"י. זאת אומרת לקבלת הרמ"ק ולא לקבלתו. רק חיים ויטאל היה מוכן לקבלת האר"י, אמרתי את זה.

שאלה: אנחנו עכשיו נמצאים בתקופה מיוחדת של בין מצרים. האר"י הופיע בגלל שהדור היה מוכן. זאת אומרת, היה מהלך היסטורי שהיו צריכים להגיע לאיזה שלב בהתפתחות. גם האר"י הסתלק בתקופה של בין המצרים. האם יש קשר בין כל הצרות, כל הבעיות שהיו לישראל בתקופה הזאת?

אנחנו יכולים להגיד כך, אבל זה לא בדיוק. נכון שזה שייך לתקופה היסטורית, שהתפתחות הנשמות הייתה לפני האר"י, והתפתחות הנשמות אחרות אחרי האר"י, עד שהגיע בעל שם טוב עם התורה שלו והמשיך את האר"י ואת עבודת ה'. אבל לא שזה שייך בדיוק לבין המצרים, ולמה זה כך. אין מקרה, זה ברור, אבל אנחנו לא קושרים את זה ממש כך.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנוכל בפעם הבאה לעלות לירושלים ולא לוותר?

אם תהיה הזדמנות, הזמנה מלמעלה, אז נעשה.

שאלה: האם יש לנו עכשיו את חופש הבחירה כמו שהייתה לתלמידי האר"י, ובמה היא?

יש לנו חופש הבחירה רק בדבר אחד שזה להתכלל בעשירייה כמה שיותר, ומזה לפתח תפילה לבורא. זו הבחירה החופשית. תקראו שוב את מאמרים "הערבות", "בחירה חופשית" ותראו את זה.

שאלה: באחד הקטעים דיברו על כך שהסתיימה תקופת התיקונים, כאשר היינו צריכים להתעסק בייסורים עצמיים. עכשיו כאשר יש לנו את האגו המפותח, יש אנשים שעדיין מעדיפים להתבודד, להתייסר. למה אין את הרצון הזה לאיחוד, הרי הגיע הזמן, לא?

רצון לאיחוד אף פעם לא יהיה. אנחנו לא נגלה אף פעם רצון לאיחוד, כי אנחנו לא בהמות שזה מתפתח בנו בצורה אינסטינקטיבית, אלא זה מתפתח בנו רק בצורה שזה מעורר אותנו להשיג את מטרת הבריאה, "בשביל מה חיים, למה חיים, מה טעם בחיים". אבל שזה מתגלה אך ורק בעל מנת להשפיע, זה לא ברור לנו, אחרת היינו בורחים מזה, אלא אנחנו מגיעים לקבוצה וחושבים שעל ידי קבוצה אנחנו יכולים להשיג הישגים אגואיסטים נורמליים, כמו שאנחנו מתפתחים בעולם הזה על ידי מדע, על ידי כל מיני תרגילים וכן הלאה.

עד שהמאור המחזיר למוטב פועל עלינו מתוך המערכת שבנויה בצורה מיוחדת מאוד, ואפילו אם אנחנו רוצים הישגים אגואיסטיים, המערכת הזאת מביאה לנו את המאור המחזיר למוטב ואז לאט לאט אנחנו מבינים בצורה מאוד איטית, הדרגתית שיש הצטיינות מיוחדת בעל מנת להשפיע. ואז אדם אחרי מאבקים גדולים פנימיים מתחיל לשייך את עצמו לעל מנת להשפיע, רוצה להשיג את כוח ההשפעה, מתחיל להעריך את אהבת הבריות ואהבת ה'.

וגם בזה יש עליות, ירידות, בירורים עד שמגיע למימוש ממש. אנחנו מתקדמים נגד האגו, כל הזמן בהתנגדות ולכן אנחנו צריכים מדריך, אנחנו צריכים חברה שבה מממשים את זה, אנחנו צריכים ספרים כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב וכך מתקדמים. זאת דרך לא פשוטה, נגד הטבע שלנו.

שאלה: היום בכל המרכזים בעולם יתאספו חברים לסעודת יורצייט של האר"י. מה מיוחד בסעודה הזאת ואיך להתכונן אליה בעשירייה?

הערב אנחנו עושים את סעודת היורצייט של אר"י. אצל רב"ש זה היה בצורה מאוד פשוטה, חיצונית. היינו יושבים, עושים לחיים על משקה, על בירה, הוא היה מדבר חמש, עשר דקות, היו קצת שותקים, כל אחד עם המחשבות שלו.

מה זה העניין של הסעודה, שאנחנו בסעודה במיוחד מתחברים יחד לרעיון של האר"י, זה נקרא "לעילוי נשמתו". שאנחנו רוצים ברצון שלנו להתחבר בינינו, ואז תהיה לנו אפשרות להידבק בו כדי בזה להוסיף לנשמה שלו עוד יותר עלייה, ושמהעלייה הזאת גם אנחנו נוכל לעלות ולהיות באותו האור של האר"י ולהשפיע נחת רוח לבורא.

זו בעצם פעולת הסעודה. והסעודה עצמה, האוכל זה כדי להתחבר, כדי לסמל לנו את קבלת המאור המחזיר למוטב, אור פנימי מהאור המקיף. זה הכול. אז נתראה בערב ואנחנו נדבר על זה בזמן הסעודה.

תלמיד: איך להתכונן לסעודה כעשירייה?

להתכונן לזה כעשירייה, כך שאנחנו צריכים חיבור סביב האר"י, שהוא באמת השורש הרוחני שלנו. ודאי שאחריו גם בעל הסולם וגם רב"ש נמצאים כלפינו, אבל הוא באמת הסמל של הקבלה, התיקון. תקופת התיקון זה אר"י.

ולכן מהשמיים סידרו את זה כך שכביכול כולם מכבדים אותו. אף אחד לא לומד, אף אחד לא יודע מה בדיוק קורה שם, אבל האר"י זה מישהו שמדברים עליו וגם שומעים. השם שלו לא פסול. אז לאט לאט הוא גם נכנס. גם בעל הסולם נכנס לאט לאט, לא כל כך פסול. רב"ש עדיין לא מובן כל כך אבל אנחנו נחדיר אותו בפנים. כך זה יהיה. אלה תקופות, מה לעשות. אנחנו פועלים לפי התקופה שלנו בכמה שאפשר, כמה שנצליח, נקווה שנצליח בכול.

שאלה: אנחנו יודעים שבגשמיות האר"י היה אחד המקובלים שנותנים אותם כדוגמה כמי שהיה עמיד מבחינה כלכלית. זה נושא שמאוד מבלבל, גם תלמידים חדשים וגם תלמידים ותיקים שלך.

האר"י היה סוחר בתבלינים ובתבואה, הוא היה נוסע ממצרים עד דמשק וחזרה, והיה עוסק בזה. הוא דוגמה בשבילנו שהמקובלים היו תמיד עובדים. זה היה הכרחי. הרב"ש לא היה מחזיק אנשים שהיו לומדים ב"כולל". לא היה אף אחד שהיה לומד כל היום, "תורתו אומנותו" כמו שכתוב. "תורתו אומנתו", זה לא "אומנותו", אלא "אמנותו". זאת אומרת תתעסק בזה כל היום וכל הלילה יחד עם העסק שלך. כמו שהוא בעצמו היה כל הזמן עובד.

לכן אנחנו צריכים בכל זאת לדאוג שכל אחד ואחד יעבוד. וכמו שרב"ש היה אומר, זה לא עניין של כסף, זה עניין של עיסוק. אתה חייב לעבוד. אתה יכול [לעבוד] ללא משכורת, אבל לעבוד אתה חייב. אחד לא שייך לשני.

תלמיד: הבירור הוא כי למדנו שכל מה שאתה מתייגע בשבילו בפרנסה מעבר להכרחיות, אתה בעצם פוגם בקדושה.

גם נכון.

תלמיד: איך זה מסתדר?

אני לא רואה כאן אנשים שעוברים על התנאי הזה, שהם עובדים ומרוויחים למעלה מההכרחיות. ההכרחיות היום היא מאוד מאוד גבוהה. אני אומר ברצינות, לא שאני צוחק. אתה צריך שיהיה לך רכב, אחרת אתה לא מגיע לעבודה. אתה צריך שתהיה לך דירה, אתה צריך לסדר את הילדים שלך, וכולי. אין, החיים שלנו מחייבים אותנו להיות בכזאת מסגרת נוקשה, שאין מה לעשות. הכרחיות היא הכרחיות די רחבה. נקווה שנגיע לכסות אותה לפחות.

אנחנו נמצאים בזמן הגלות, שתקופת "בין המצרים" מסמלת לנו ממש את עוצמת הגלות והסיבה לגלות כמו שלמדנו, ונלמד בכל זאת איך ועל ידי מה אנחנו מפסיקים את הגלות הזאת ויוצאים לגאולה. מה היא גלות ומה היא גאולה. שזה המצב הפנימי ולא מנדט אנגלי, ועוד איזה הסכמים מהאו"ם שנותנים את הלגיטימציה לעם ישראל ולמדינת ישראל, אלא מה זה נקרא סוף הגלות.

(סוף השיעור)

---

1. "כל אשר תמצא ידך, לעשות בכחך עשה" (קהלת ט', י')↩