שיעור בוקר 24.06.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ'," 482  אהבת ה' ואהבת הבריות"

אהבת ה' ואהבת הבריות

ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)

כלל ופרט

"המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

איך יכול להיות שבכלל הכלל הזה, החוק הזה, הוא שייך לכל הבריאה. קודם כל זה אהבה, מה זו אהבה בחוקי הטבע? זה משהו שיש או אין, שאפשר לפתח. זה משהו שהוא לא רציני, זה לא חוק טבע, כמו פיזיקה, כימיה ,ביולוגיה, זואולוגיה, שישנו, שקיים כמו שאנחנו רואים את זה. אהבה, אף אחד לא יודע מה זו אהבה אפילו במערכת משפטית, תמיד מתקשים עם זה. המשפט לא יודע מה זו אהבה, לא יכול לעבוד עם זה, רואים כמה שנתקלים בזה.

וכאן זה "ואהבת לרעך כמוך". ובכלל "לרעך", מי נמצא בזה, משתוקק לזה? "כלל גדול בתורה", כלל? אם התורה מדברת על כל המציאות, אז איך יכול להיות שכל המציאות מתקיימת על חוק האהבה. ודאי שאין כאן שום הגיון, אלא מקבלים את המשפט הזה כרגיל, כמו מוסר, כדבר יפה שניתן להגיד באיזשהו מקום, לילדים, או באיזה ארגונים של יפי נפש. אבל ממש להתייחס לזה ברצינות? לא. ובכול זאת כתוב על זה שזה "כלל גדול בתורה".

לא מובן. צריכים להכיר בזה, מפני שאם זה באמת כלל, זאת אומרת שהוא נמצא ביסודו של הטבע והוא משפיע ומקיים את כל החיים שלנו והגורל שלנו, גם במה שאנחנו מרגישים את עצמנו קיימים במה שנקרא "העולם הזה", וגם בכל יתר המצבים, העולמות, המקרים, והמקומות. לכן זה שכולנו שמענו עליו, אבל לא מבינים אותו ולא יודעים אותו, מזלזלים בו ועוברים הלאה, אנחנו צריכים פעם לקחת אותו ולהבין למה זה כלל גדול. אלה שתי מילים מאוד מאוד זכות. "כלל גדול בתורה". אם התורה מספרת לנו על כל המציאות, אז זה כלל גדול שבכל המציאות.

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור"."

רגל אחת זה נקרא "כלל אחד". תן לי כלל אחד שאם אני אשמור עליו, בטוח שאני שומר את התורה, מתקיים לפי התורה ומגיע למטרה שהתורה קובעת. אני רוצה להיות דבוק בזה, זה נקרא "להתגייר". רק תן לי את הכיוון הזה, מהו הכלל. אז הוא אומר לו "על רגל אחת", זאת אומרת שאין כאן לא סטיות ולא כלום, אלא רק כלל אחד "ואהבת לרעך כמוך".

"הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך"." "פירוש", הכוונה שהיא מבררת לנו את הכלל הזה, את החוק הזה, שהוא החוק העליון של כל הבריאה בכל מיני רמות ובכל מיני אופנים.

"ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

איך אנחנו קושרים את כל הדינים, ההלכות והפלפולים שם מאין סוף שהם בכל כך הרבה ספרים כבדים כאלה, לדבר של אהבה? זה לא נדבק. כי אהבה מורגשת בנו כמשהו שאוהבים, מתייחסים יפה. אנחנו לא יודעים את עומק המושג הזה של אהבה. ולעומתו ודאי שכל יתר הדרישות אלינו לקיים כל מיני פעולות, הן נראות רציניות, שמדובר שם על חוקים גבוהים, איך לעשות, לקיים, לבצע. אז איך אנחנו בכל זאת נראה את הקשר בין חוקי ההלכה ו"אהבת לרעך כמוך".

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?

ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו"."

זאת אומרת אנחנו צריכים לאהוב את הזולת יותר ובלי ספק, ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו. זאת אומרת, אנחנו צריכים לעלות למעלה מהאגו שלנו, מהטבע שלנו במאה אחוז, בהכול, לא קצת כן וקצת לא, אלא בהכול, כדי שאני אקח את הרצון של הזולת ככזה שקובע לי מה שאני אעשה. ולא את הרצון שלי, את הרצון שלי אני כאילו צריך לפתוח רק במידה שאני אהיה קיים, וגם זה אך ורק לצורך שאני אשרת את הזולת בלבד, לפי רצונו, לפי כמה שהוא זקוק וצריך. לְמָה? כאן אנחנו כבר צריכים לברר, איך אני מברר מה הוא צריך, איך אני מספק לו מה שהוא צריך. אבל ודאי שכל החיים שלי הם צריכים להיות מלאים בדאגה לזולת.

אחר כך נברר יותר ויותר. אבל העניין הוא באמת שתמיכה בזולת להשיג מטרת הבריאה היא החיסרון שחייב להניע אותנו בכל מקרי החיים. זה לעת עתה, בינתיים.

שאלה: הוא כותב בתחילת הקטע "עוד יש לנו להתבונן ולהבין את כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך"" ואז הוא ממשיך ואומר "ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל." ב"ואהבת לרעך כמוך", זה ברור שאני לא יכול לעמוד.

אם נברר את זה עוד יותר, אז ודאי וודאי.

תלמיד: הכלל הקודם, "מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך", אפשר לעמוד בזה?

תבדוק.

תלמיד: אני בודק ואני רואה שכשאני מנסה אני לא מצליח.

גם את זה לא. בסדר גמור. כי "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה צמצום, ו"ואהבת לרעך כמוך" זה השפעה מעל הצמצום. הטבע שלנו נהנה דווקא מזה שהשני נמצא פחות ממני. אני נהנה תמיד בלהשוות את עצמי עם הסביבה, עם הזולת, עם העולם. אם לא היה בעולם עוד מישהו, הייתי מאושר, לא היה לי במי לקנא, עם מי להשוות את עצמי, לא תחרות ולא שום דבר.

תלמיד: הבוקר התיישבתי עם העשירייה החדשה, ובאמת לפי הכללים האלה, דבר ראשון אני לא רוצה להפריע להם, אני לא רוצה להציק להם, לא לעשות להם מה ששנוא עלי, ואני רואה שאני ממש לא מסוגל, כי כל דבר הכי קטן שאני עושה אני רואה שזה מפריע איכשהו לאיזה חבר.

טוב שזה מעורר אותך לבירור.

תלמיד: מה עושים?

נעבור שבוע ימים, אתם תהיו בעלי ניסיון בעשיריות האקראיות, ואז נראה מה עושים, יכול להיות שבכל זאת נמליץ על משהו אחר. העיקר בשביל להתקדם, שכל הזמן נהיה בפעולות, בעבודה פנימית, בבירורים. תראו אם זה מועיל או לא.

שאלה: אהבת הזולת מתבטאת בשירות לזולת?

בכל מה שהזולת צריך להשגת מטרת החיים.

תלמיד: מה השירות, במה אני צריך לשרת אותו?

להשיג את הדבר הכי חשוב בחיים.

תלמיד: וחוץ מזה, זהו? רק את זה, שום שירות אחר?

אני לא יודע מה עוד יכול להיות.

תלמיד: הוא צריך הכול.

אם הוא צריך משהו שבלעדיו הוא לא יכול להגיע למטרת חייו, אז ודאי שאתה צריך לתת לו את זה. כמו שתיכף נראה עם כרית וכיסא.

שאלה: איך אנחנו מיישבים אהבה ושנאה ביחד?

נלמד. כאן מבררים.

שאלה: רב"ש כותב שאני עושה מאמצים לעורר את החברים, אני מקבל פי כמה וכמה, פי עשר לפחות. האם אני יכול לגשת לעורר את החברים עם כזה חישוב? האם אני יכול לעשות כזה חישוב, כזה חשבון, שאני עכשיו הולך לעורר את החברים כדי לקבל מהם פי עשר?

אני הייתי אומר, לא פי עשר, אלא רק בכמה שאתה מעורר את החברים, אתה מעורר את הכלי שלך. אין לך משהוא שנמצא בך אלא עד כמה שאתה מעורר את הזולת. הכלי שלך נמצא בזולת. לכן "ואהבת לרעך כמוך", המימוש של תיקון הכלים, הוא ממך החוצה. בך אין לך מה לתקן.

שאלה: לא ברור למה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זה רוחני?

כי אתה בזה כבר חייב לעשות צמצום על הרצון לקבל שלך. צמצום. וזו כבר פעולה שעובדת על האגו שלך, זו כבר כניסה לרוחניות.

תלמיד: זו רמה אחרת. אבל אם אני מתרגם את זה מילולית, לא לעשות לזולת את מה שאני לא רוצה שיעשו לי. אם אני לא נוגע באחרים, אז קל לי לא לעשות להם את מה שאני לא רוצה שיעשו לי.

לא מדובר על כך שאני לא נוגע באחרים. אז אני אסע לאיזה אי בודד ואז אני אהיה צדיק?

אני חייב להיות בחברה עכשיו עם החברים. ואני כל הזמן צריך לחשוב איך אני אקדם אותם למטרת הבריאה. זו המטרה שלי, זה התיקון שלי. אז תחילת התיקון היא בזה שאני לא גורם להם רע, כי אני עובד מתוך האגו, מתוך הרצון לקבל, כשאני מגביל את האגו שלי, עוצר אותו, ולא משתמש בו, זאת כבר הכניסה לתיקון, אז אני כבר לא רוצה לגרום שום רע לאחרים.

זה עקרוני וחשוב, כי מהנקודה הזאת והלאה, אתה לא מסתכל על אף אחד כמו שהסתכלת עליו קודם. כמו שאתה מסתכל עכשיו, אתה רואה פרצופים, אתה רואה גופים, אתה רואה כל אחד ואחד באיזה שהם אופנים, צורות וכן הלאה. אם אתה עובר צמצום ואומר, חס ושלום אין לי עין רעה עליהם, שאני יכול על ידם להרוויח, להצליח, להרגיש משהו יותר וכן הלאה, לא אני. אתה מתחיל לראות כבר את העולם הרוחני. אתה כבר מתחיל לראות רוחניות, זו הכניסה, סף הדלת, המפתן, אתה עובר אותו ונכנס, זה כבר העולם הרוחני. אתה מסתכל כבר על העולם בלי הנגיעה שלך. זה עולם חדש, אחר, אתה לא תראה שום דבר ממה שאתה רואה עכשיו. כי מה שאתה עכשיו רואה זה מצטייר על הרצון לקבל שלך.

ומשם והלאה כבר אתה יכול לצייר את העולם, איך אתה גורם לכל הדומם, הצומח, החי והמדבר דבקות בבורא. שרק לזה אתה נברא. רק לשם זה קבלת התעוררות. ולא בשביל להביא את עצמך לאצילות, לדרגות [גבוהות], אלא להביא אותם לדבקות בבורא. זו הכניסה ל"ואהבת לרעך כמוך."

שאלה: לא הבנתי איך אתה יכול לא לראות בהם קלקולים, הרי כל ההתפתחות היא שאתה כל הזמן רואה בהם יותר קלקולים?

כל פעם זה אחרת, נכון. ואחר כך, "על כל פשעים תכסה אהבה." כל פעם כמה שאתה רואה קלקולים בצד שמאל, אתה מכסה את זה בימין. אתה מבין שהקלקולים האלה מתגלים לך בכוונה מהבורא, שהוא הכין את הקלקולים האלה בכוונה שתראה אותם כאלה מעוותים, כאלה מקולקלים, נבזיים, כולם שקרנים.

תלמיד: אבל בדרך כלל אנחנו אומרים שאנחנו לא מוחקים את מה שמתגלה, אלא בונים מעל וכאן זה יוצא קצת הפוך?

כל פעם זה כך מתגלה.

תלמיד: אבל כאן זה יוצא הפוך, אני לא רוצה לראות אותם כך. אני שם את מה שאני רואה בצד, אני כאילו מוחק את זה?

לא, אתה מכסה את זה, אתה לא יכול למחוק. אתה מכסה את זה, "על כל פשעים תכסה אהבה." ככה זה.

תלמיד: אז אתה עדיין רואה את הפגמים?

בכיסוי אהבה.

תלמיד: מהי פעולת הכיסוי?

בלי לכסות את הפגמים בכיסוי אתה לא מגיע לאהבה, אתה לא אוהב. אתה אוהב משהו שמבפנים ישנה שנאה ומבחוץ כיסוי של אהבה. כך אנחנו בנויים, כי אנחנו נבראים, אנחנו לא יכולים להיות באהבה כמו הבורא. אצלי זה תמיד ההיפך.

שאלה: מי מביא את הדומם, צומח, חי לדבקות בבורא?

האדם שמגיע לדבקות, כך כתוב.

תלמיד: אנחנו או הבורא?

תפתח "הקדמה לספר הזוהר". מה שכתוב שם.

תלמיד: בהקדמה לספר בזוהר באות י"ח.

"אין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם. משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו. ועל כן הנה עולות ויורדות עמו בלי שום חשבון לעצמן".

תלמיד: לא הבנתי את הקשר.

תקרא כמה פעמים ותחשוב, זה יהיה סולידי, אז תשאל ואני אוכל לענות.

תלמיד: אני רוצה להקריא מכתב בקשה שכתבו החברים שלנו מאיטליה לכולנו, לכל הכלי העולמי.

"רב יקר וחברים יקרים בכלי העולמי. אנחנו חברים אירופאים שחיים באיטליה. אנחנו מבקשים מכם היום עזרה ותמיכה, כדי להפוך את הכנס הבא לכנס אירופאי אמיתי כמו שכולנו רוצים. אנחנו עובדים בכל הכוונים כדי שזה יתממש, אנחנו עושים את כל המאמצים אבל בכל זאת אנחנו מרגישים שעדיין חסר משהו.

אנחנו מבקשים מכם מעומק הלב, תעזרו לנו להבין ותגידו לנו איפה עוד אנחנו צריכים להוסיף בעבודה שלנו כדי להביא נחת רוח למעלה. אנחנו מוכנים לעשות כל מה שנחוץ לשם זה. אנחנו מוכנים לעשות את כל מה שדרוש כדי לקיים את הכנס הזה ברוח האירופאית המאוחדת. אנחנו מרגישים שהכנס הזה יהיה אירוע ייחודי, הזדמנות חד פעמית להתקדמות של כולנו. בזמן הזה של ההכנה לכנס מתגלים הרבה בירורים מיוחדים, והאור עובד בצורה מיוחדת ואינטנסיבית.

אנחנו רוצים להתבטל בפני הכלי האירופאי, בפני הכלי העולמי, לפניך רב, כדי לשרת באופן הטוב ביותר, כך שנצא מהכנס ככלי אירופאי מאוחד בדרגה רוחנית. בואו נתחבר יותר ויותר, בואו נתגבר מעל כל המכשולים. כי רק ביחד נוכל לעשות את זה, ורק ביחד נוכל להתעלות מעל בשבירה של בבל המודרנית הזאת.

בבקשה תגידו לנו איך אנחנו צריכים לפעול בצורה הטובה ביותר. איפה אנחנו צריכים להרכין אתה ראש ולהתבטל יותר ויותר. רב יקר, חברים יקרים, מה שאנחנו רוצים זה שנוכל לגלות את הבורא. אנחנו מבקשים מכולכם שהכנס הזה יביא איחוד ושמחה בלב של כל החברים.

מצוין, ממש כתוב כל כך יפה.

תלמיד: לקראת ערב האיחוד של הערב הייתה שאלה. אנחנו נמצאים עכשיו בפתח של שלב חדש, ועם כל עניין העשיריות, יוצא שהערב אנחנו מתכנסים מכל ישראל למקום אחד פיזי. איך אתה ממליץ שהאירוע הזה יתחבר למהלך החדש, שיהיה קשור למה שאנחנו מובילים עכשיו?

זה יהיה מחולק בכל זאת לעשיריות, מצד אחד. מצד שני, אין לנו ברירה. החלוקה לעשיריות היא לא בגלל שאנחנו כך חייבים, מחויבים, החלטנו, או מה, זה מפני שהמבנה הפנימי שלנו בתפישת המציאות, לא מאפשר לנו להחזיק בשדה ראיה פנימי וחיצוני יותר מעשרה. עשרה זה בדיוק. פחות מזה, יהיה משהו חסר, יותר מזה, אי אפשר.

לכן אנחנו, כמו המלצת המקובלים, לומדים גם מתע"ס ומכל דבר, עשרה ולא תשעה ולא אחד עשר. לכן אנחנו עושים תיקון בתוך עשיריות מקריות, לערב אחד, ליום אחד, לבוקר אחד, לחמש דקות, לא חשוב. ממש להשתמש בכל הזדמנות, ולראות אותה שהיא נופלת מהבורא לידיים שלי, ולכן אסור לי לזלזל. אני אומר בשיא הרצינות, אסור לזלזל בזה. זה לא ש[אדם יחשוב] "אהה, חמש דקות, בשביל מה לי ללכת, בשביל מה לא", זה לא נכון. זה לפי החשבון האגואיסטי שלו מתקיים.

אנחנו צריכים להביא את כולם, אמנם זה עשיריות, להרגשת עשירייה אחת לא רק בחלל שבו אנחנו מתאספים, אלא בכלל של כל החברים שלנו בכל העולם.

תלמיד: בערב איחוד יגיעו מהרבה קבוצות גברים ונשים, ולרוב יש נטייה טבעית לשבת יחד עם האנשים שהגעתי איתם מאותה קבוצה. האם אתה ממליץ לעשות מאמץ מודע ודווקא להתכלל ולשבת עם חברים שהם לא מהקבוצה שלי הערב?

כן, אני הייתי ככה חושב. כי זה יותר תואם לרוח שלנו היום. ודאי שלא לשבת עם אלו שאני יושב איתם מידי בוקר או כמה פעמים בשבוע. בקבוצות הקטנות כולם בעצם יושבים עם אותם אנשים, דווקא שיעשו שינוי. זה מאוד חשוב. זה דבר אחד. דבר שני בקשר לכנס איטליה, אני מבקש להשתתף בזה בלב ונפש כמה שאפשר.

אנחנו צריכים לקבל מהם המלצות לחיזוק. יש עוד יותר מחודש, אבל אנחנו צריכים להתכונן לא רק בשיעורים שלנו, אנחנו צריכים גם להתכונן בזה שאנחנו מעוררים את הכלי האירופאי לבוא עד כמה שהם יכולים להגיע לאיטליה. זה כנס אחד בשנה. בעוד שנה בעזרת ה' נעשה את הכנס הבא אירופאי. מה אז יהיה באירופה? לפי מה שאני חושב כבר אין אירופה מיוחדת, אין יותר כל מיני מנהיגים כאלה. הכול יהיה כמו האופי של האירופאים, כך אנחנו נראה שלא מחזיקים אפילו באיחוד הזה שהוא אגואיסטי מדרגה עליונה.

ודווקא אנחנו צריכים במגמה הזאת של אירופה המתפרקת להביא את כוח האיחוד שלנו. ולא לחשוב על כך שמישהו ידע, או מישהו לא ידע. אלא איך שהבורא שמשפיע לשם את גילוי הרע והפירוד לפי הרע שמתגלה ביניהם, כך שהוא הביא לנו את הכוח ההפוך. גילוי הטוב וחיבור שמתגלה לפי המאמצים והתפילות שלנו.

אז בבקשה לחזק את הקבוצות האירופאיות. להביא אותם כקבוצה אחת. לדחוף אותם להגיע לכנס. יש עוד מקומות פנויים. וכך נעבוד.

תלמיד: אנחנו לא מוותרים על זה, לעשות את זה כנס אירופאי. אנחנו רוצים לעשות מרתון של חיבור עם כל הקבוצות בכל הכלי העולמי ביום ראשון, כי זה יום טוב לכלי העולמי ולאירופאים, ולאסוף יחד קבוצות ולשדר את זה מכאן.

בסדר גמור. נעבוד על זה יחד.

שאלה: היינו רוצים לחלוק את הניסיון שלנו, מחר יש לנו חתונה. לא רק החתונה שלי, אלא כל הקבוצה הצ'כית התאספה, עשרים וחמישה אנשים מצ'כיה וסלובקיה, מהקבוצה המאוחדת צ'כוסלובקיה התאחדנו יחד פיזית, ראינו שידור ישיר, ויש לנו אירוע מיוחד להתחבר, להיות יחד, כיוון שאנחנו קבוצה ווירטואלית.

החלק הבא של הפגישה הפיזית שלנו יהיה הפגישה ברומא. אנחנו נוסעים כולנו לרומא. יהיו עשרה אנשים מצ'כוסלובקיה לפחות. וכל מי שיכול לנסוע לרומא נוסע לשם. יתר החברים יעשו את מירב המאמצים כדי להצטרף אלינו. אנחנו מצפים לפגישה עם הכלי העולמי.

תודה לכם.

תלמיד: משימה יומית, אנחנו בוחרים במחשבות הרוחניות וכל אחד חושב איך הוא יכול להיות ערב לכל החברים, להעלות אותם במחשבה להצלחה בחיבור הנכון ובהשפעה באירוע האיחוד הערב.

(סוף השיעור)