שיעור צהריים 20.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 646, מאמרי "שמעתי",

מאמר קצ"א. "זמן הירידה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 646, "שמעתי", מאמר קצ"א, "זמן הירידה".

קצא. זמן הירידה

שמעתי י"ד סיון תרח"צ

"קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם, וכאילו דבר זה חוץ לו. זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות גבוהות. אבל לפשוטי אנשים, להם אין שום שייכות לעבדות ה', רק להשתוקק לבחינת רצון לקבל הגשמי, שנמצא בזרם העולם, ששוטף את כל העולם ברצון הזה. אבל צריך להבין, למה באו למצב כזה? הלא, בין שאדם מסכים, ובין לשלא מסכים, אין שום שינוי בבריאת שמים וארץ, אלא שהוא מתנהג בבחינת טוב ומטיב. אם כן, מה נצמח ממצב כזה?

אלא צריך לומר, שזה בא להודיע גדלותו ית'. שהאדם לא צריך להתנהג בבחינת לבו גס בה. זאת אומרת, שהאדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה.

ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו.

לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע."

שאלה: לא ברור אם בזמן הירידה הוא מגלה את גדלותו או את ענוותנותו?

יש לנו שני מצבים, מצב של עלייה ומצב של ירידה, ובשני המצבים האלו אנחנו מחפשים את הבורא. במצב העלייה, נדמה לנו שאנחנו יותר קרובים לבורא, על אף שהמרחק בינינו ממש גדול מאוד, ובזמן הירידה אנחנו כל כך רחוקים עד שקשה לנו לתאר שאנחנו נמצאים בקשר עם הבורא. לכן גם בעליות וגם בירידות אנחנו צריכים בכל זאת לקבוע איך אנחנו מגיעים לאיזה קשר עמו.

בזמן הירידה אין לנו כל כך אמצעים להתקרב לבורא, אלא אנחנו רק יכולים לבקש, אם יש לנו כוח, להתקרב אליו, שיתגלה לנו, שימשוך אותנו אליו. זה בעצם זמן הירידה. בזמן העלייה יש לנו כוחות, מחשבות, מרץ, ואנחנו כן יכולים לפעול בקשר בינינו ולרצות להתקרב אליו. יש אמצעי שהוא החיבור בינינו, ככל שאנחנו מתאספים בינינו, ככל שאנחנו מתחברים בינינו, ככל שמבקשים כאיש אחד בלב אחד להתקרב לבורא, להרגיש אותו, זה פועל. אנחנו מפעילים בכך את כוחותינו וגם את כוח הבורא, ויש כאן נטייה הדדית שאנחנו מפעילים וכך מתקרבים.

לכן מבחינה זו אנחנו צריכים להתחשב ולכבד את זמן הירידה, מפני שהיא נותנת לנו הזדמנות להתקרב לבורא, לבקש ממנו, למשוך אותו אלינו ככל שזה אפשרי. זה בעצם זמן הירידה, זמן של תפילה, של בקשה, של ביקורת, כמה אנחנו רחוקים, מה לעשות עם ההתרחקות הזאת ולהתקדם.

שאלה: אמרת שצריך לחפש כל הזמן את הבורא, מה זאת אומרת לחפש אותו כל הזמן?

אני רוצה להרגיש את הבורא קרוב. קרוב בהשגה, קרוב בהרגשה.

תלמיד: האם החיפוש הזה יכול להיות רק דרך החברים? אם אני משתוקק, בא לשיעור ואומר אני רוצה להיות עם החברים, להתחבר איתם, זהו בסיס לכך שאני רוצה להרגיש את הבורא?

כן. אנחנו לומדים שזה כך, לא מתוך זה שכך אני מבין ומרגיש אולי, אלא מכך שאנחנו לומדים שזה המבנה של כל המציאות. ככל שאנחנו מתחברים זה אל זה יש לנו יותר כוח, יותר עוצמה, אנחנו יכולים למשוך את עצמנו לבורא ולמשוך את הבורא אלינו, וכך על ידי המאמצים שלנו אנחנו מתקרבים אליו או שהוא מתקרב אלינו.

תלמיד: אמרת באחד השיעורים שאנחנו מגיעים לכנס ואחרי הכנס נגלה מדרגה יותר גבוהה בקשר בינינו.

כן.

תלמיד: אנחנו מכינים את עצמנו לכנס המיוחד שלנו שיתקיים בעוד שבוע, וכל יום אנחנו צריכים לעשות מאמצים. מהם המאמצים שאנחנו צריכים לעשות בינינו?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, לכן אין לי משהו קונקרטי להביע, להצביע עליו, לכוון אתכם אליו, מלבד לחיבור בינינו שבתוך החיבור בינינו אנחנו מקווים לגלות את הבורא. אבל ככל שכולנו מכוונים את עצמנו לזה, זה בהחלט ייפתח, ייפתח לנו קשר עם הבורא.

שאלה: בעל הסולם כותב "קשה לצייר המצב של זמן הירידה, שבו אובדין את כל העבדות והיגיעות, שהושקעו במשך כל הזמן, שמתחילת העבדות עד זמן הירידה. ונידמה, למי שלא טעם טעם של עבדות ה' מעולם, וכאילו דבר זה חוץ לו. זאת אומרת, שזה נעשה לבעלי מדרגות גבוהות." מה זה אומר, אני לא בעל מדרגה גבוהה ואני לא כל כך מבין מה זה זמן העבדות?

אבל אתה בכל זאת נמצא זמן מה בין הלומדים, בין אלה שרוצים להתקרב לבורא וגם לימדו אותך שעל ידי יגיעה, על ידי תפילה, אנחנו כל הזמן משתדלים יחד עם כולם בעשיריות להתקרב לבורא, לגלות אותו בקשר בינינו.

תלמיד: זה נקרא טעם של עבדות ה'?

"עבדות ה'" זה נקרא שאנחנו רוצים לגלות כל מה שצריך, כדי להיות עובד ה'.

תלמיד: מה זה אומר בדיוק שאני רוצה להיות עובד ה'?

שאתה מוכן להשקיע את הכוחות שלך כדי להתקרב לבורא. למה זה נקרא עבודה? כי כל המצבים שאתה אז עובר, הם מצבים נגד הרצון לקבל שלך, ואז תצטרך להשקיע בזה הרבה כסף, כלומר הרבה יגיעה, כיסופין.

תלמיד: לא הבנתי מה זה "קשה לצייר המצב של זמן הירידה"?

יותר קל לתאר לעצמנו את זמן העלייה, שאנחנו עולים לאיזה דרגות גבוהות, אבל את זמן הירידה יותר קשה, אנחנו לא יכולים כל כך לתאר את אותם מצבים, וזה מה שבעל הסולם מדגיש.

שאלה: מה בדיוק התפקיד של הירידה, למה יש ירידות?

תפקיד הירידה הוא להכין לנו מקום לעלייה.

תלמיד: אבל על מה זה עובד?

זה עובד על הרגשת האדם כלפי הבורא, שהאדם מרגיש שהוא יותר מרוחק.

תלמיד: אבל אם הירידה מייצרת ניתוק, חוסר קשר עם הבורא, איך הנתק הזה בונה לנו את ההמשך?

כי הוא מעורר אותנו להתקרב.

תלמיד: אבל הוא לא מעורר אותך להתקרב, הוא מנתק אותך, יש ירידה.

מצד אחד כן, אבל הוא גם מראה לך איפה אתה נמצא ואדם לא מסכים עם זה, אז כך הוא מתקדם.

תלמיד: איך אדם נמשך קדימה מתוך הירידות?

בין הירידות ישנן עליות.

תלמיד: אבל העליות בידיים שלו? יש משהו בידיים של האדם, או שהוא פשוט עובר איזה מסע?

לא, אדם בכל זאת משתדל, מתוך ההשתדלות שלו הבורא עושה לו את העליות. וכך בין ירידות ועליות, ירידות ועליות הוא בכל זאת מתקרב לבורא.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהירידות באות להודיע לאדם על גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: אז למה דווקא דרך ירידות אתה לומד על הגדלות? מנתקים אותך, למה דרך הניתוק אתה לומד על גדלות?

כשאתה מנותק, אתה מרגיש עד כמה אתה בחוסר כל ואחר כך, כשהבורא פותח לך את האפשרות לראות אותו, להתקרב אליו, אתה מעריך אותו יותר.

שאלה: האם כל המהלך הזה, הוא כדי להביא את כל הקהל הקדוש לירידה אחת שכוללת את כולם בבת אחת, כדי שתהיה נחיצות? כי כל עוד כל אחד בירידה נפרדת, אנחנו כביכול נעים הלוך ושוב הלוך ושוב, אז האם מה שמצפים מאתנו זה שנגיע לתפילה משותפת?

אם נרגיש שאנחנו נמצאים בפעולה משותפת גם בירידה וגם בעלייה, אז נרגיש שאנחנו יכולים לעבוד בעליות בצורה עוצמתית יותר.

תלמיד: כל מצבי הירידה שבאמת הרגשנו היו לאחר הכנס. כולנו היינו נכנסים לאיזה מצב של עלייה, כי היינו שותפים, היינו ביחד, ואז פתאום מרגישים שאין כוחות והיינו צריכים דחף. מה שהיה עוזר זה שהיית מסביר בשיעורים לאחר הכנס מהי ירידה, מהי עלייה. ועכשיו עוד פעם אנחנו נכנסים למן מערך של הכנות ומכנה משותף, אבל גם באותה מידה אנחנו צריכים להיות מוכנים ככלי.

איך אחרי העלייה עלינו להיות מוכנים למצב של ירידה, לדעת שזה לטובת העלייה, שאלו מצבים עוד יותר מתקדמים ושלא נתפזר?

כן, אבל זה בתנאי שאנחנו מחוברים. כל הרווח מירידה מתגלה בעלייה על ידי המאמצים שלנו. אז אנחנו באמת עולים הרבה יותר גבוה ממה שהייתה הירידה.

תלמיד: אנחנו צריכים לצפות למצבים של ירידות?

כן. לא שאנחנו מחכים לירידות, אבל כשהן באות, אנחנו יודעים איך להתמודד איתן.

תלמיד: לדעת מה תפקידן.

כן.

שאלה: כשבעל הסולם כותב שקשה לצייר את המצב של זמן ירידה, יכול להיות שהוא מתכוון לאותה חצי שעה ביום שאדם דווקא משתדל לצייר את המצב הזה כדי להוסיף רוממות? שהוא לא מחכה שתהיה ירידה, הוא בכוונה מחפש את הביקורת שהייתה לו בזמן הירידה כדי להוסיף.

גם כך אנחנו יכולים לעבוד, אבל יותר קל לנו לעבוד רגיל. אנחנו משתמשים בזמן העלייה ובזמן הירידה לסירוגין, כמו שבדרך כלל הוא מסביר.

שאלה: כשאדם מרגיש שהוא רחוק, שזרקו אותו, שהוא כבר לא זוכר מה הטעם של עבודת ה', מה נשאר בו שעדיין מושך אותו ולא נותן לו להיזרק מהדרך?

נשאר לו איזה חוט קשר עם שורש נשמתו, נשארת לו חברה, חברים שמחזיקים אותו, סביבה, הרגלים של השיעורים וכן הלאה. אם אדם מעמיד את כל המצב הגשמי נכון לפי שעות, לפי כל מה שהוא רגיל, אז כול זה עובד להתקדמות.

תלמידה: כלומר דווקא המסגרת הגשמית שאנחנו בונים מחזיקה אותנו ומזכירה לנו בזמן הירידה.

כן, כי הרוחניות כביכול נעלמת.

שאלה: יש לנו איזו מתכונת, אנחנו נכנסים לכנס ואז מחכים לירידה. האם בגלל כל המצב שיש עכשיו אפשר שאחרי הכנס תהיה עלייה, אולי להתכוון לזה, להתכונן לזה? כי מדובר בקטע על להתכונן, אז אולי אם נתכונן לעלייה מאוד גדולה גם פה וגם בעם ישראל, אז נעשה משהו שונה.

אני לא יודע מה קורה בעם ישראל, אין לנו איתם כל כך קשר כך שאנחנו יכולים להשפיע עליהם בצורה גלויה. אלא במה שאנחנו פועלים, באותם כלים דהשפעה, אנחנו כן יכולים להשפיע. נקווה שכתוצאה מהכנס תבוא עלייה בעם.

שאלה: אחרי שבן אדם עושה את הבירור של הירידה שלו, בפסקה האחרונה כתוב, "שידע שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע", למה הכוונה?

ישועה למעלה מדרך הטבע זה כשאדם מקבל עכשיו עלייה, אומנם זה לא כל כך מגיע לו לפי חוקי הטבע.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לדעת את זה, כלומר לחיות בהרגשה הזאת שכן יכולים לקבל?

כן, אנחנו מבקשים ומקבלים כוחות לעלייה שבעצם לא הכרנו אותם, אלא אנחנו הזמנו אותם.

תלמידה: בעיקר על ידי תפילה כמובן.

כן.

שאלה: אני לא באמת מבינה מהי עלייה ומהי ירידה. כי הרבה פעמים אנחנו קושרים את מצב הרוח שלנו לעלייה וירידה. אם רע לי, אם אני עצובה וקשה לי עכשיו, אז אני חושבת שאני בירידה. אבל לפעמים דווקא במצבים האלה האדם כל הזמן נמצא בקשר עם הבורא, כל הזמן מחפש אותו, כל הזמן קורא לו.

אז זה נקרא עלייה.

תלמידה: וכשבן אדם טוב לו, הוא במצב רוח ובאנרגיות, ולא כל כך מחפש את הבורא עכשיו, אבל הוא כן בדרך ועושה את הפעולות שלו, האם זו ירידה?

אני לא יכול להגיד. את הירידה או העלייה אנחנו מודדים רק כלפי הבורא, בקשר בינינו ומבינינו לבורא.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לנתק את זה לגמרי ממצב הרוח שלנו?

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אם את מחפשת במצב הזה, אז את צריכה להיות בשמחה.

תלמידה: אבל הלב לא באמת בשמחה כשהבורא שובר אותו.

שובר אותו, אני לא יודע מתי ואיך. אבל במצב הנוכחי את מרגישה שאת מחוברת עם החברות ויחד איתן את עולה בהרגשה, בהשגה, בשמחה, אז זה נקרא עלייה.

תלמידה: כשאני מרגישה את החברות כמו שאתה מתאר, אז אני באמת בשמחה באופן טבעי, אני מרגישה אותן.

אבל הן לא החברות שאת הולכת לרקוד איתן.

תלמידה: לא לרקוד. נגיד שאנחנו באיזו תפילה משותפת והלב מתרומם איתן, אני מרגישה את הכוח, את המסירות, את הרצון שלהן וזה מעלה אותי. ואז הלב שלי שמח, הוא לא צריך שאני אשכנע אותו לשמוח. לא משנה גם באיזה מצב הגעתי, החברות הפכו אותי, הן לקחו אותי. אבל נניח שאני במצב רוח לא כל כך טוב, אני כן מתפללת ומחפשת את הבורא וכן עושה את הפעולות, אבל אין שמחה בלב, אז האם זו ירידה או עלייה, או שאני צריכה למצוא את סיבת השמחה בכוח, בשכל?

כשאת מתקשרת לחברות ואתן מדברות על מטרת הבריאה, האם הלב שלך מתמלא בשמחה?

תלמידה: לפעמים. אני לא יודעת אם זו שמחה, זו איזו מתיקות כזאת. שיחת בוקר עם העשירייה שלי תמיד מביאה לי הרגשה של מתיקות בלב, אבל זה לזמן השיחה בערך. אז מהי השמחה הזאת, היא משהו שאנחנו צריכים לחפש אותו בשכל?

שמחה היא שאני נעשה עכשיו יותר קרוב לבורא.

תלמידה: מה הסימן?

שיש לי שמחה.

תלמידה: אפשר להביא שמחה גם כשאין לי את הסימן הזה?

לא. שאני מרגיש את עצמי יותר קרוב לבורא, דווקא זה מביא לי שמחה.

תלמידה: איך אתה מרגיש את הקרבה הזאת?

בלב.

שאלה: האם אנחנו אמורים להסכים עם הירידות כי הבורא הוא טוב ומיטיב, או אנחנו אמורים להתנגד להן?

אנחנו לא מתנגדים ולא נכנסים בשמחה לירידות, אלא אנחנו מבינים שכל הדברים האלה שבאים הם באים מלמעלה, וזה כדי לפתוח לנו כלי חדש.

תלמידה: איך אנחנו מייצבים בנו את האיזון גם בזמן עלייה וגם בזמן ירידה?

לדוגמה, אני יודע שבעוד שעה תהיה לי ארוחת צהריים, אז אם יש לי זמן, אני עושה איזה טיול קצר, עושה משהו כדי לעורר את התיאבון.

שאלה: כלומר ההגדרה של ירידה היא שאני מבינה שאני לא מרגישה את הבורא.

כן.

תלמידה: האם זו צריכה להיות התחלת העלייה אם אני מבינה שזו ירידה, שיש ריחוק?

יש ריחוק מהבורא.

תלמידה: האם פה צריכה להתחיל העלייה?

למה?

תלמידה: כי אני מבינה את זה.

לא, אף אחד לא מבטיח לך.

תלמידה: אז מה לעשות כדי להפוך את זה לעלייה?

צריכים לעשות פעולות, פעולות של חיבור, של התקדמות.

תלמידה: האם צריך לשנות משהו ברצון, לראות איפה אתה לא פועל נכון?

כן.

שאלה: האם מצב רוח יכול להיות מדד?

בעצם כן.

תלמיד: האם מצב רוח זה בהכרח רגשות או לא בהכרח רגשות? האם אפשר להפריד מצב רוח מהרגשות?

לא.

תלמיד: האם אני לא יכול להיות במצב רוח לא טוב, אבל ברגשות להבין שאני בשמחה?

אני לא מבין את המצב הזה. ודאי שיש כאלה מצבים שאדם בוכה פיזית, אבל בפנים הוא שמח מאוד, ויש הפוך.

שאלה: האם מצב הירידה זה מה שהמקובלים הגדירו כבית אסורים, שהאדם נמצא כמו בבית אסורים ולא יכול לצאת מזה לבד?

לא, בשביל מה אנחנו צריכים את זה, אלא מה שיותר קרוב לחיים

תלמיד: חבר שלי למשל נמצא במצב של ירידה, אני מרגיש שהוא נמצא ממש בריחוק, הוא לא יכול להוציא את עצמו מהירידה אם אנחנו לא עוזרים לו.

נכון. אז אתה צריך לרדת אליו, לחבק אותו, ולעלות יחד עימו.

תלמיד: אנחנו בתור עשירייה מנסים לעזור לו, עשינו מפגשים, ניסינו להראות לו שאנחנו מחבקים אותו, אבל הוא מצדו לא מרגיש שהוא חשוב מספיק לעשירייה, מה זה אומר?

הוא ממש דוחה את היחס שלכם?

תלמיד: לא שדוחה, אלא הוא אומר שהוא לא מרגיש יחס.

אם הוא לא מרגיש יחס, אז אתם צריכים לדבר איתו בצורה רגילה, פשוטה, לא לפי הקטעים מהספרים שלנו.

תלמיד: כן, ברור שמנסים לדבר איתו בשפה חברית, שהוא חשוב, שהוא חלק מאיתנו. רק הוא לא מצליח לצאת מהמצב הזה שבו הוא נמצא כבר הרבה חודשים, הוא לא מרגיש מספיק חשיבות ומחויבות להגיע לשיעורים.

אין מה לעשות, לפעמים קורה כך שהאדם יוצא ונעלם.

תלמיד: הוא לא נעלם, הוא רוצה להמשיך ולאחוז בנו, רק אנחנו לא יודעים איך להוציא אותו מהמצב שהוא נמצא.

אני לא יודע, אני לא מכיר את המצב.

תלמיד: איך אפשר להסביר לו שזה מצב ירידה שהוא יכול לצאת ממנו, לקבל ממנו דווקא עלייה, ובמיוחד עכשיו דווקא לנצל אולי את הכנס?

כדי לנצל את הכנס אתם צריכים להביא אותו לכנס. שיהיה איתנו יחד, שיתכלל עם החומר, עם השירים, עם השאלות והתשובות, שכל מה שיש לנו בכנס יעבור גם דרכו. אני לא מבין איך זה יכול להיות אחרת. הכי טוב אם הייתם נותנים לו כמה חברים כדי שהוא יטפל בהם.

תלמיד: זה דווקא מוזר כי הוא מדריך בנקודות שבלב, וזה מה שאולי מחזיק אותו בדרך, אבל הוא עדיין לא מצליח להגיע לחשיבות מספיק.

אני לא מכיר מספיק את המצב כדי שאוכל לדבר עליו.

שאלה: איך אני יכול למנוע את הירידה של חברים שלי שלא יכולים להשתתף בכנס בגלל כל מיני בעיות גשמיות? איך להתמודד עם זה?

שיבואו ליום אחד, ליום הראשון של הכנס לפחות או ליום השני, איך שנוח להם. תנסה. אני לא יודע מה להגיד. כי אדם לא מרגיש איזה כוח רוחני הוא מקבל מהשיתוף שלו עם כל הקהל הגדול שמתאסף, הוא לא מרגיש. אני יושב עכשיו אתכם, עם 400 איש נניח, אז אני נכלל עם 400 איש, אני משפיע עליהם והם משפיעים עלי וזה כוח גדול. תנסו.

שאלה: הירידה מודיעה לנו על גדלות הבורא ומעוררת בנו יראה מלאבד את הקשר אליו, ואז אנחנו מתפללים ומבקשים. איך נוכל תמיד להרגיש את נוכחות הבורא?

כל הזמן להימשך אליו, להתפלל אליו, למשוך אותו אלינו, ואז הקשר לא יברח מאיתנו.

תלמידה: כשאנחנו מתפללים, אז בעצם הרצון שלנו הוא גדול מאוד. האם זה נכון או שזה בעצם מגיע מהאגו?

הרצון שלנו מגיע מהאגו.

שאלה: איך אנחנו כקבוצה עולמית כשנתאסף בכנס בעשיריות, נוכל להתכלל נכון בתוך הכנס? אמרת עכשיו שאתה נכלל עם 400 איש בתוכך, אז איך לעשות את ההתכללות בצורה נכונה בכנס הקרוב?

אני פותח את ליבי עבור כולם, שיכנסו לתוכי, לתוך הלב שלי. אני מוכן להעניק לכולם את כל מה שקיבלתי מהבורא,. וכל הזמן לדאוג לקשר כזה בינינו, ואז זה יצליח.

תלמיד: אני מחזיק מיקוד כשאני פותח את הלב, אבל בכנס יהיו הרבה מצבים שונים, יהיו הסחות דעת, ואולי אני אזרק מפה לשם. איך להחזיק בנקודה הזאת?

אל תאבד את תשומת הלב. אתה צריך להחזיק בכל הלבבות, לאסוף את כולם בידיים שלך, ולהחזיק אותם ביחד בלב אחד משותף. רק כך תרגיש את עצמך כל הזמן בקשר עם כל הכלי העולמי, ועם הבורא.

תלמיד: אוקיי, אז עם כל הלבבות שאני אוסף, יש גם את העשירייה שלי, ובכנס הזה אנחנו עובדים דווקא עם העשירייה הפרטית, ויש גם עשירייה כללית. איך לבנות את הקשר הנכון ביניהן?

לא צריך לבנות פה שום דבר, העיקר חיבור. החיבור שאתה רוצה שיתקיים בין כולם.

תלמיד: כלומר אני חושב על הלב הכללי המשותף של כל הכנס?

בוודאי.

תלמיד: בזמן שאני עובד בתוך העשירייה?

אתה לא עובד בעשירייה, אתה עובד עם כולם.

שאלה: האם נכון להחשיב שכשאנחנו נמצאים במצב של עלייה, במיוחד בכנסים, אנחנו מתחברים, ומרגישים תענוג מהאור שמגיע מהבורא? ואם אנחנו לא ממשיכים להשקיע מאמץ בהשתוקקות, כשנשארים באותו מצב של תענוג, אנחנו במוקדם או במאוחר מגיעים לירידה?

כן. ברגע שאנו מאבדים את התנועה בינינו, וקדימה אל הבורא, אנו מיד מאבדים את המצב, ושוב נופלים לתוך האגו הפרטי.

תלמיד: אז האם נכון במצב הירידה או כשמרגישים שקצת נכנסים לירידה, מיד להתחיל לפעול עם מקורות, קבוצה, ובמיוחד עם הקליפים שלך שמאוד עוזרים. כששומעים את הקול שלך, האינטונציה של הדיבור שלך, ושוב אתה חוזר למצב של העלייה. אז יש רשימות שמחזירות אותך מהר מאוד למצב הנכון, ואתה ממשיך לעבוד. האם ההבנה שלי נכונה?

כן. אבל בכנס אי אפשר להשתמש בזה, אין זמן. זה לא אותו מצב. בכנס אתם צריכים פשוט להרגיש אחד את השני בצורה הדדית, ובצורה כזאת לא לאבד אחד את השני.

שאלה: אם המטרה של הירידות היא לקרב אותנו לבורא. האם הצורה שבה האדם עובר את הירידה, משפיעה על התוצאה הסופית?

כמעט ולא. העיקר לעבור אותן מהר, ולהשתוקק לעלייה חדשה.

שאלה: לפני שהתחלתי את הלימוד הרגשתי ריקנות גדולה, אבל מאז שהתחלתי ללמוד אני מרגישה מלאות. כשאני אהיה בירידה, האם יש סיכוי שאני אפול חזרה לאותה ריקנות שהרגשתי לפני שהתחלתי ללמוד?

לא, ודאי שלא. את תיפלי לריקנות הרבה יותר עמוקה. אבל משם כבר תתחילי לעלות למדרגות רוחניות.

שאלה: לגבי שמחה. יש שמחה פנימית שממלאת את הגוף. ויש שמחה חיצונית שעושה מצב רוח, ונותנת טעם בחיים הגשמיים. איך לשלב אותן, ולהגיע לאיזון?

תתחברו ביניכם, אל תאבדו את הקשר, ואז תראו איך אתם יכולים לתמוך אחד בשני.

שאלה: האם עלייה זה להאמין שהנשמות שלנו הן חלק מהבורא, ושהוא מנהל את כל הקיום והבריאה, לעומת ירידה שזה להיות באנוכיות, באמונה שאנחנו יכולים לעשות איזה שהן מניפולציות במעשה הבורא?

כן. אמנם לא בדיוק, אבל לפחות זה לכיוון הנכון.

שאלה: אם בזמן הניסיון בירידה נראה לך שהפעם כבר לא תצליח לקום, אבל בכל זאת נעים קדימה. האם ההתמדה הזאת, העקשנות הזאת, זו הגאווה שלי, זה ויכוח עם הבורא, או שזה דווקא הקשר שלי עם הבורא?

זה הקשר שלך עם הבורא. אחרת לא היית עולה.

תלמידה: זה כמו מרדנות של גיל ההתבגרות, שאתה גם רוצה להתקרב לבורא, וגם מפחד לפגוע בו, אבל יש איזו עקשנות. איך לעבוד עם זה?

בהדרגה, כמו עכשיו.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים, האם הרצון גדל או שגם אנחנו משתנים?

אנחנו משתנים, והרצון גדל. גם חיובי, וגם שלילי.

שאלה: כל מצב צריך לכלול בתוכו גם פלוס וגם מינוס. יש הרגשה שהרגשת העלייה כביכול בורחת ממך. וכשאדם נמצא בעליות, הוא שוכח שיכולות לבוא ירידות, וצריך לשמור על הכלי הזה. איך לשמור על הכלי דווקא במצב של עלייה?

במצב של עלייה האדם יכול לשמור על מצבו רק אם הוא יעשה ביקורת, ובדיקה של עצמו כדי לראות שיש מצב יותר נעלה ממצבו.

תלמידה: כלומר כשהאדם נמצא בעלייה, הוא כביכול צריך להיזכר בניסיון הקודם שהיה לו, בריקנות שהוא חווה?

לא. לא, וזהו.

שאלה: אם אין הרגשה של ירידות, האם זה אומר שגם אין עליות, ושלא מתבצעת מספיק עבודה?

אם אדם לא מרגיש ירידות, סימן שהוא לא מספיק משקיע בלימוד, ובקשר עם החברים.

תלמידה: בזמן הירידה אני כל כך רחוקה מהבורא, אבל עדיין הבורא משאיר לי חוט דק של קשר, והעשירייה עוזרת לי לחזק את החוט הזה, ושוב לחזור?

כן.

שאלה: במצב של ירידה אני יודעת מה לעשות. להתפלל, להתחבר, לצעוק, אבל במצב של עלייה אני מבולבלת. אני אמנם שמחה, אבל איך אני יכולה להשתמש בזה יותר למען החיבור?

במשך העבודה שלך יחד איתנו ברוחניות, את תתחילי להבין את זה.

שאלה: לפני זמן מה אמרת שאנחנו יכולים לבקש מהבורא משהו גדול, איזה חיבור גדול, אבל מעבר לזה אנחנו לא יכולים לדרוש. האם אנחנו יכולים לדרוש את החיבור מהבורא?

אפשר, אפשר לדרוש מהבורא כל דבר.

שאלה: בסוף המאמר כתוב שכשהוא משיג שוב את הקשר עם הבורא, הוא צריך לזכור את מצב הירידה שלו. איך אנחנו עושים את זה, ואיך החושך יאיר כאור?

כשאנחנו מצרפים את הירידה למצב הנוכחי, הירידה מגדילה את האור.

שאלה: איך להתייחס למצב הירידה של חברות, האם חברה צריכה להגיד לחברות בזמן מפגש, שהיא נמצאת בירידה? האם אנחנו לא מפריעים בכך לאחרים?

לא כדאי לספר לחברות על המצב הפרטי של כל אחת, עלייה, ירידה או איזה מחשבות, שום דבר, כדאי רק באופן כללי לעזור לכולם בחיבור.

שאלה: בירידות אנחנו צריכות להתחזק במטרת הבריאה כדי לצאת מהמצב, אבל בעליות, איך אנחנו מוסיפות לחסרונות שלנו, מה הם החסרונות החדשים שאנחנו צריכות להוסיף?

במצב הירידות אנחנו זקוקים לחברה, לתמיכה, לשכל טוב, לרגש טוב. תנסו בעצמכן, מהזמן שאתן כבר נמצאות בדרך כבעלות ניסיון, לרשום מה עוזר לעלייה, מה עוזר לא ליפול בירידה. שיהיה לכן מעין מאגר של שאלות.

תלמידה: זה בעצם מצב שבו אנחנו צריכות להתחזק באמונה יחד עם החברות?

את זה צריכים בכל מצב.

שאלה: איך להגביר את התדירות בעליות וירידות?

תדירות בזה שאת פונה לבורא? על ידי נחיצות, על ידי קשר עם החברות. הכול תלוי בסך הכול בשניים שלושה תנאים, אין יותר. יותר חברות, יותר קשר בינינו, ויותר השגה בכמה אנחנו נמצאות בירידה.

שאלה: שמעתי שאמרת לחבר שבזמן הכנס אתה לא עובד בעשירייה, אתה עובד עם כולם.

ודאי. באיזו עשירייה אני נמצא?

תלמיד: החברים בכלי העולמי בזמן הכנס, נמצאים עם העשיריות הקבועות שלהם.

זה לא חשוב, אבל בזמן שיש התאספות כזאת גדולה אני לא נמצא באף עשירייה.

תלמיד: זה משהו שהוא ייחודי רק לכנסים, לעבודה בכנס?

אני בכלל לא נמצא בעבודה של חיבור בשום עשירייה.

תלמיד: אתה?

כן, אני. כי שאלת עליי.

תלמיד: אז לְמה אתה מתכוון שאתה לא נמצא באף עשירייה אף פעם?

אני לא נמצא כחלק, כמשתתף באף עשירייה.

תלמיד: בזמן הכנס, או בכלל?

בזמן הכנס ובכלל.

תלמיד: לְמה אתה מתכוון?

אני לא משתתף כמו שכל חבר מכל עשירייה צריך להיות, .

תלמיד: בזמן הכנס, העבודה של החברים, היא לא בתוך העשירייה?

למה? מאיפה אתה לוקח את זה?

תלמיד: הכנס נקרא "חיים בעשירייה", והכנס קורה בעשיריות קבועות, לפני כל שיעור בזמן הכנס תהיה לנו שעה של זמן חברתי, שבו נדבר על החיים בעשירייה שלנו. אז בזמן הכנס, מה העבודה של החבר בעשירייה?

לפי מה שכתוב שם, תקרא עוד כמה פעמים ותבין.

תלמיד: בזמן הכנס, ההתכללות עם כולם או בתוך כל עשירייה?

מי מארגן את הכנס?

תלמיד: הכנס יתנהל בעשיריות הקבועות. יהיה לנו זמן חברתי שבו נעסוק בקריאת מאמרי רב"ש על החברה ובתוך העשירייה נתעמק בו. לאחר מכן, יהיה לנו שיעור יחד עם רב על אותו המאמר. בסעודות ובהפסקות נתערבב כולם עם כולם, הדגש היחידי על העשירייה הקבועה קורה בזמן החברתי ובשיעורים.

בעולם יהיו התאספויות, יהיו כנסי מראה, חברים יטוסו ויצטרפו לעשירייה מקומית זאת תהיה העשירייה שלהם לימי הכנס.

אז מה לא מובן?

שאלה: זה מאוד מובן, אני שאלתי על היחס הפנימי של החבר בזמן הכנס. עם מי הוא צריך להתחבר, מהו הכלי שלו לגילוי הבורא?

העשירייה שלו.

שאלה: יש ביטוי, "תראו לי את נקודת האחיזה ואוכל להניע את כל העולם". אם הבנתי נכון את רעיון הכנס, העשירייה היא אותה נקודת האחיזה והכיוון שלי הוא להשפיע על כל העולם ואז אותה נקודת אחיזה תהיה יעילה. זאת כוונה נכונה?

כן.

שאלה: האם כדי להגיע לתפילה משותפת צריכים להגיע לירידה משותפת?

לא, זה לגמרי לא שייך זה לזה.

תלמידה: מה ההבדל בין ירידה לירידה, האם כל הירידות אותו דבר?

לגמרי לא, כי בין הירידות יש עליות, וזה תלוי באדם הפרטי, בכלי שלו, בנשמה שלו, ברשימות.

תלמידה: לפני השיעור כל הנשים התאספו לתפילה משותפת בקריאת "תהילים". האם זה פותח שערי שמיים?

בטוח שזה משפיע, על הבורא, על השמיים, על הכול לטובה. האם זה פותח, כמה פותח, ואיזה שערים, אני לא יכול להגיד.

תלמידה: כדאי שנמשיך בתפילות.

בטוח שכן.

שאלה: בעל הסולם נתן לנו כיוון, שאין מצב יותר מאושר בחייו של אדם מאשר שהוא מיואש מכוחותיו שלו. זה אומר שבזמן ירידה דווקא אנחנו מרגישים את ההתקרבות הגדולה ביותר לבורא, משם האושר.

מתוך הנפילה, כנגד זה, יכולה להיות עלייה.

שאלה: אם זמן הירידה הוא זמן של התרחקות מהבורא, האם תמיד לפני זה יש התרחקות מהחברים וזה מה שגורם לירידה?

יש בזה עוד הרבה נתונים.

תלמידה: האם לא בהכרח יש קודם התרחקות מהחברים?

כן, אבל היא יכולה להיות סמויה ואת לא תרגישי את זה, קשה להגיד.

תלמידה: האם אפשר לתפוס את עצמי עוד בשלב ההתרחקות מהחברות לפני שאני נכנסת לניתוק?

זה בטוח שכדאי.

תלמידה: איך אפשר לשים לב לזה, שבאמת זה לא יהיה סמוי?

לפי היחס שלך. תחממי את הלב שלך לחברות כל הזמן יותר ויותר, וכך תשמרי על עצמך.

שאלה: בזמן הירידה אין כוחות להצדיק את המצבים האלה. אבל אחר כך בגלל שאין ברירה, פתאום מגיע מצב של "אין עוד מלבדו" ואמונה. איך להצדיק מהתחלה כדי לא לשבור את הקשר עם הבורא והחברות?

אי אפשר. צריכים כל הזמן להיות בקשר עם הבורא ובקשר עם החברות. אבל להיות בטוחים שלא ניפול ודאי שזה לא נכון, יהיו גם נפילות.

שאלה: כתוב בפסקה האחרונה במאמר, "לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע". באותו מצב של דבקות, מה אנחנו לוקחים איתנו, האם את החיסרון, את ההשתוקקות, או שגם את זה אנחנו מניחים ועוזבים, ומגיעים למצב שמלבד הישועה של הבורא אין לנו את היכולת להיות בעלייה?

אנחנו לוקחים את כל העלייה ויחד עם זה את כל הירידה, וזה כנגד זה יחד אנחנו מעלים למצב הבא.

תלמידה: כלומר הדבקות היא בעצם החיבור בין שני המצבים.

כן. זה כמו עביות וזכות, נתונים של המצב הבא.

שאלה: מהי העצה הכי טובה שלך להתכונן לירידה? אם כרגע אני לא מרגיש שאני בירידה, ואני יודע שאי אפשר להימנע מירידה, אז מה ההכנה הכי טובה שלי?

לשבח את הבורא כל הזמן.

תלמיד: אפילו באופן מלאכותי?

כמו שאתה הולך עם כינור דוד בגן עדן ושר.

תלמיד: מדהים.

שיהיה לך כך כל החיים.

שאלה: כשהעלייה מגיעה, למי צריך להודות ראשון, האם לעשירייה או לבורא?

קודם לבורא, אחר כך לעשירייה, ואחר כך לכל הכלי הכללי שלנו.

שאלה: איך להבחין בין מכה לאגו לבין נפילה?

הן בעצם לא מפריעות זו לזו, אני לא יכול להבדיל ביניהן. נפילה זו נפילה ומכה לאגו יכולה להיות יחד עם זה או לא שייכת לזה.

שאלה: האם ירידה מגיעה תיכף אחרי עלייה ולהיפך, או שיש מצב ניטרלי שהוא לא עלייה ולא ירידה?

יש מצב כזה, לא עלייה ולא ירידה.

שאלה: עד כמה חשובה ההשתתפות הפיזית בכנס? ומה ההבדל בין שאני אשב בבית מול המחשב לבין שאעשה מאמץ ואגיע לפחות לחצי יום, אם ההשתתפות הפיזית של כל אחד חשובה להשפעה שלנו על ישראל ועל כל העולם?

חשוב להשתתף, קודם לטובת האדם ששואל.

שאלה: בכנס הולך להיות לנו זמן חברתי לפני כל שיעור, שזה משהו מאוד מיוחד. כדי שהשיעורים לא יהיו כמו שיעור רגיל, שכל אחד שואל מתוך החיסרון שלו, האם נכון לקחת בזמן החברתי הזה זמן גם לחשוב על שאלות משותפות בעשירייה?

כן, בבקשה.

תלמיד: זה באמת יהיה כך. בכל זמן חברתי העשיריה בונה שאלות שיש לה על השיעור מתוך המאמר והבירור שהם עשו.

שאלה: הבנתי שמצב הרוח שלי לא קשור לעליות וירידות, זה לא בהכרח אם טוב לי, אז זו עלייה, ואם רע לי, אז זו ירידה. אם אני מרגישה את הקשר עם הבורא בכל מצב בחיי, האם זה אומר שאין לי ירידות?

יכול להיות שאדם עדיין לא מרגיש לא ירידות ולא עליות.

תלמידה: אם אני מרגישה את הקשר עם הבורא כל הזמן, אני מרגישה את הקשר בעשירייה, בשיעורים, מרגישה שהבורא אוהב אותי, שהוא כל הזמן איתי, גם במצבים שכביכול האגו לא מרגיש את זה, אז מה זה אומר? איך להרגיש את המצב הזה?

להשתדל להתחבק עם החברות, ואז לקבוע השתתפות בכנס.

שאלה: אמרת הרבה פעמים בעבר שלא כדאי לספר על מצב פרטי אלא רק לעזור באופן כללי לחיבור. האם למצבים האלה של ירידות ועליות יש מטרה, שאדם כבר לא מתפעל ממה שהוא חווה בהן, ואז הוא נכנס באמת לעבודה?

לא. עליות וירידות אלו כל ההשפעות מלמעלה שבאות כדי לגדל אותנו, לכוון אותנו למטרת הבריאה. אנחנו עדיין לא מבדילים בהן הרבה הבחנות, אבל בכל עלייה ובכל ירידה יש לנו המון הבחנות, עשרות, אחר כך מאות, ואנחנו לא יכולים לזהות זאת.

תלמידה: האם המטרה של העליות והירידות היא להכין את האדם לעבודה בב' קווים? יש קשר לזה?

כן, ודאי.

תלמידה: אני מאוד רוצה להיות כמוך בכך שלא רואים עליך אף פעם אם אתה בירידה או בעלייה. גם מאוד המלצת לנו בעבר להיות ניטרליים, לא להראות יותר מדי את מצב הירידה שלנו וגם לא את מצב העלייה שלנו. אמרת שהניסיון מקנה לנו את היכולות האלה, להיות במצבים של עליות וירידות אבל להיות בשליטה עליהן ורק להמשיך באופן כללי לחיבור. איך אפשר להיות כמוך? איך אפשר להתקרב לזה?

זה יקרה, תרצי או לא תרצי, ואם את ממשיכה בדרך, אז עוד מעט את גם תרגישי את זה.

תלמידה: זה פשוט קורה.

קורה.

תלמידה: להמשיך, אתה אומר.

להמשיך.

תלמידה: מה זה אומר שאנחנו עוברים מעבודה של עליות וירידות לעבודה בב' קווים? מה זה המעבר הזה?

אנחנו עוברים אפילו לג' קווים, קו ימין, קו שמאל, שלמות, זאת אומרת עבודה, ביקורת ושלמות.

תלמידה: עליות וירידות הן לא אותו דבר כמו ב' קווים, אלו שני דברים שונים.

כן. עוד קצת סבלנות.

שאלה: בכל פעם שקורה משהו אני מזכירה לעצמי שהבורא הוא טוב ומטיב. חלק ממני מבין מה שקורה ומסכים, אבל חלק אחר שבי כועס מזה שהבורא לא צודק ונהייה עקשן. אפילו שיש לי יכולת לראות שזה לא בסדר, בכל זאת אני ממשיכה להתעקש. אז מהי הגישה הנכונה במצב כזה?

לרכך את עצמך ולהבין שהבורא תמיד צודק, וזה מה שאת חייבת לגלות בכל מצב ומצב. בכל מצב צריכה להיות הרכנת הראש, את מורידה את הראש וכך עומדת מול הבורא. כי בינתיים את לא יכולה עם השכל והרגש שלך להבין ולהרגיש עד כמה הוא צודק באופן שהוא מקדם אותך לתיקון, למטרה היפה ביותר.

שאלה: כשאני מרגישה ירידה, אני מרגישה שהאגו רוצה להסתיר לי את הבורא, והחברות מחזירות לי את המתיקות ואת האהבה מהבורא, ואז אני מרגישה הודיה. האם אהבת החברים זה מה שהורג את האגו או שזה מתקן את האגו?

אהבת חברים מתקנת את האגו בצורה הכי נכונה וטובה, קצרה ועדינה.

שאלה: אמרת שאם נשבח כל הזמן את הבורא, אז נתגבר על הירידות. אבל לפעמים הירידות הן כל כך בלתי נסבלות. יש משהו שאני משתמשת בו כשאני בירידה קשה, אני משבחת אותו ומברכת אותו בכמה מילים שאני אומרת שוב ושוב. האם אמירה כזאת יכולה לעזור לאדם לצאת מירידה?

כן, את צריכה לתת לאדם דוגמה מה הוא צריך לעשות כדי שייצא מהירידה.

שאלה: שמעתי הרבה פעמים שכדאי לכתוב את מה שאנחנו מרגישים. במה זה עוזר לנו במצבי הירידה והעלייה?

זה עוזר לאדם ללמוד את עצמו, עד כמה הוא נמצא בעליות, עד כמה הוא נמצא בירידות, איך הבורא מתנהג עימו, איך הוא פונה לבורא, וגם בלהתחבר עם הכלי הכללי שלנו, שאלו אלפים. כדאי שהוא בכל זאת ילך צעד אחר צעד, בצורה כזאת שזה יהיה לו כלימוד, ספר, יומן, וכך יתקדם.

(סוף השיעור)