שיעור בוקר 10.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נושא: חנוכה
חנוכה – קטעים נבחרים מהמקורות
חנוכה זה החג הראשון שאנחנו חוגגים בהתפתחות הרוחנית שלנו. כי התורה כולה מדברת על ההתפתחות הרוחנית של האדם, ובאמת על חנוכה לא מדברת כל כך בכלל, כי עדיין זה לא נמצא בהשגת האורות העליונים ולכן זאת רק הכנה, רק התיקונים.
לכן מהי חנוכה? זאת התפתחות האדם, התפתחות בני האדם, שהם רוצים לפתח את עצמם לדרגת בינה, הדרגה הראשונה, להשפיע על מנת להשפיע, להגיע לתכונת ההשפעה, זה מה שאנחנו משתדלים להשיג בחיבור בינינו בקבוצה. שלמעלה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל, מדחייה, מכל מיני בעיות, הפרעות שאנחנו מגלים שנמצאות בינינו, אנחנו בכל זאת לא מגיעים לחיבור עדיין שאליו היינו רוצים להגיע, שמתארים לעצמנו. אז הדרגה הראשונה שאנחנו צריכים להגיע אליה זאת דרגת הבינה, לכן היא נקראת חנוכה, חנייה.
כשמגיעים אליה, זאת אומרת רוכשים כוח השפעה, אנחנו מבינים שכוח השפעה זה בסך הכול אמצעי כדי שאחרי הדרגה הזאת נתחיל להשיג את הבורא, לא לפי רצון להשפיע אלא לפי מעשה דלהשפיע. זאת אומרת, לא לפי הכוונה להשפיע אלא לממש את הכוונה הזאת בפועל עם הרצון שלנו.
שאנחנו מתחילים לעבוד עם כוונה על מנת להשפיע עם הרצון שלנו, והרצון שלנו הוא רק לקבל, אז אנחנו מתוך זה מגיעים לדרגות כבר לקבל על מנת להשפיע. שזה כבר שבפועל אנחנו מקבלים את האורות, האור העליון בעל מנת להשפיע, ובזה אנחנו משתווים לבורא, משפיעים לו, נותנים לו, מעבירים לו וגם כן הוא לנו. ואז אנחנו מתחילים לגלות את עצמנו נמצאים בדו שיח, בהדדיות עם הכוח העליון, "אני לדודי ודודי לי"1.
זה כבר אחרי חנוכה, עד שמגיעים לתיקונים בפועל ברצונות שלנו שהם כולם כבר לאט לאט, בהדרגה, מיתקנים בלקבל על מנת להשפיע. אבל בינתיים אנחנו צריכים להגיע לכוונה על כל הרצונות שלנו, להשפיע על מנת להשפיע, שזה כחנייה, שזה בדרך לתיקון הבריאה, זה בינתיים.
חנוכה אומרת לנו שאנחנו עוברים מחושך, שלא רואים את העולם הרוחני, שזאת בעצם המציאות, וחיים רק סגורים בתוך הרצונות שלנו האגואיסטים, אז כשחיים בתוך הרצון האגואיסטי שלנו נקרא שאנחנו נמצאים בחושך, כשאנחנו מתחילים לתקן את הרצונות האלו בלהשפיע אז נקרא שאנחנו עוברים לאור, לאור של השפעה.
ולכן חנוכה נקראת "חג האור", וגם כן נקראת "חנוכה", שאנחנו בזה מתחילים לפתוח את הנשמה שלנו לשימוש הנכון. שאנחנו מאירים את האור דחסדים בתוך הנשמה, בתוך הרצונות לקבל של האדם, ואז במידה שהרצון לקבל מקבל תיקון של כוח השפעה, אור החסדים, אנחנו יכולים להתחיל להשתמש בו אחר כך, אחרי החנוכה, בלקבל על מנת להשפיע, ממש כבר למלא את הנשמה באור העליון, בנרנח"י. ואז בצורה כזאת אנחנו מתחילים ממש להידמות לבורא, להיות בדבקות עימו, שהבורא, האור העליון הזה ממלא אותנו.
לכן כל המעבר מחושך, מרצון לקבל, לאור, לרצון להשפיע, זה מה שקורה לנו בחנוכה. ולכן זה חג של אור, חג מאוד מיוחד שעליו אנחנו היום נדבר. כי היום בערב לפי מה שאנחנו לומדים יש לנו חג של אור, מתחיל להיות שבוע ימים של חנוכה.
אנחנו נלמד למה זה שבוע ימים, נדבר על זה. זאת דווקא לא בעיה מה שקורה בעולם שלנו, אנחנו רוצים לדבר על זה בעולם הרוחני, ומה שמדברים על העולם הגשמי זה סימנים, רק סימנים, למה אנחנו צריכים כאן בעולם שלנו לעשות כל מיני פעולות אם צריכים, כסימנים לתיקון הפנימי, הרוחני, שאנחנו מבצעים בנשמות שלנו.
אז נלך אם כך לפי לקט הקטעים מרב"ש במיוחד, גם מבעל הסולם יש משהו אבל לא הרבה. אנחנו נקרא, ואם ישנן שאלות אז בבקשה תשאלו ואנחנו נעבור. כי מחר, מחרתיים, יש לנו כנס ואנחנו לא נדבר על חנוכה, ואחר כך אנחנו נחזור. בשבוע הבא אנחנו נחזור שוב לחנוכה, מפני שזה בכל זאת עוד לא נגמר, זה נמשך שבוע ימים.
קריין: קטע מספר 1 מתוך "בענין נר חנוכה", של הרב"ש.
"חנוכה, הוא עבודה דתיקון הבריאה, שהוא בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, שעמהם יכולים להגיע אח"כ למטרת הבריאה. זה יכולים לכנות בשם "רוחניות", כי לא רוצה לעשות שום מעשה עבור עצמו. אלא הכל לשם ה'."
(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)
אז מה אומר לנו רב"ש? "חנוכה" היא עבודה של תיקון הבריאה, תיקון הבריאה הוא על פני הרצון לקבל שלנו. כי אנחנו כולנו רצונות לקבל, כל מיני רצונות שכולם על מנת לקבל, שהם כתוצאה משבירה של הכלי דאדם הראשון, שהבורא ברא כלי מתוקן ואחר כך בכוונה ריסק אותו, קלקל אותו, שהכלי הזה יתחלק לחלקים, כמו נגיד שאנחנו שוברים איזו קערה, צלחת. ואנחנו צריכים לאסוף אותם, לאסוף אפשר רק בתנאי שכל חלק וחלק רוצה להתחבר עם החלקים האחרים, כי אנחנו מדברים על רצונות.
הרצונות נשארים רצונות לקבל, רק על ידי זה שהבורא ריסק את הכלי לחלקים אז נעשו הרבה רצונות, שכל הרצונות האלה קיבלו כל אחד ואחד כוונה על מנת לקבל. זאת אומרת יש לו דחייה טבעית מרצונות האחרים, הוא רוצה רק לקבל, רק למלא את עצמו. הוא לא מבין שפעולה נכונה היא להתחבר עם אחרים וכך הוא מתקיים, כל חלק וחלק מאותו הכלי השבור.
והעבודה שלנו היא בזה שאנחנו בכל זאת מתעוררים לחיבור, למי שמתעוררת בתוך הרצון האגואיסטי שלו בכל זאת נטייה לחיבור. אנחנו מתחילים לשאול, "אז בשביל מה קיימים, למה קיימים"? כי בחיבור בינינו שם מטרת הקיום שלנו, וכך אנחנו מתקדמים.
ולאט לאט עוברים לזה שעל פני הדחייה הטבעית שיש בנו אחד מהשני, שזאת תוצאה מהשבירה, אנחנו מתגברים על זה ובכל זאת מתחברים. אז קבלנו כתוצאה מהשבירה התנגדות, התנגשות, ריחוק, דחיה, ועל פני זה אנחנו צריכים להתקרב, להתחבר בינינו יותר ויותר. וכך אנחנו מתקנים את עצמנו.
אז קודם אנחנו צריכים לקבל אור של תיקון הבריאה, זה נקרא "אור החסדים" שהוא מאפשר לנו לרצות להתחבר עם הזולת. ואחר כך, עד כמה שיש לנו התעלות באור החסדים למעלה מהאגו שלנו, זה נקרא "באמונה", אור החסדים נקרא "אור האמונה", אמונה למעלה מהדעת, מהאגו שלנו, עד כמה שאנחנו יכולים להתעלות, אז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לאור של מטרת הבריאה, אור חכמה.
ואז יש לנו אור חכמה שמתלבש באור החסדים. או במילים אחרות, בכמה שיש לנו כוונה על מנת להשפיע אנחנו יכולים בכוונה הזאת להתחיל לחבר את עצמנו עם האחרים ולקבל בחיבור בינינו את אור החכמה, אור של מטרת הבריאה.
שאלה: הוא כותב כאן, שתחילת תיקון הבריאה, כדי אחרי זה להגיע למטרת הבריאה. אז את התמונה הכללית כל הזמן צריך להחזיק בעבודה, או שהמיקוד הוא רק על המדרגה הראשונה הזאת?
"סוף מעשה במחשבה תחילה." אנחנו צריכים לראות את כול הבריאה כמה שאפשר יחד, ואחר כך בזום לראות איפה העבודה שלי כרגע. אבל אני צריך לראות את התמונה מלכתחילה, זה הרצוי.
ולכן אנחנו מלכתחילה מספרים על הבריאה, על התהליך, איפה אנחנו, התוצאה מהכלי דאדם הראשון וכן הלאה. זה בעצם מאוד עוזר אם האדם מחזיק את הכלי הכללי ואחר כך מגיע לתיקון שלו, ויודע [מהם] החלקים שהוא נמצא בהם וכך מתקדם.
אז מה הוא אומר לנו? "חנוכה," זו ה"עבודה דתיקון הבריאה," שאנחנו רק צריכים לקבל אור חסדים שממלא את הכלים שלנו, ואנחנו רוצים גם להיות משפיעים בחזרה לבעל הבית. כמו שלמדנו על האורח ובעל הבית "בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, שעמהם יכולים להגיע אח"כ למטרת הבריאה". שזה כבר לקבל על מנת להשפיע. "זה יכולים לכנות בשם "רוחניות", כי לא רוצה לעשות שום מעשה עבור עצמו". "עבור עצמו" זה הגשמיות,"אלא הכל לשם ה'." לכיוון בעל הבית.
שאלה: אם אור החכמה הוא האור של סיבת המציאות, קיום המציאות, מהו תפקיד אור החסדים?
אור החסדים זה תיקון הבריאה. אנחנו עכשיו דברנו על זה. מה זה תיקון? כוונה על מנת להשפיע. זה עדיין לא מעשה, אלא רק כוונה שאני מתכוון להשפיע. ואחר כך לפי גודל הכוונה כמה שאני רכשתי את הכוונה, כמה שהיא יכולה להיות שורה על הרצונות שלי דלקבל, אז אפילו ברצונות לקבל אני יכול להשתמש בעל מנת להשפיע.
וזה כבר נקרא "השפעה" ולפי זה אני דומה לבורא. כי הבורא זה פשוט כוח השפעה, ואני אמנם רצון לקבל הפוך מהבורא, אבל מקבל כוונה להשפיע. זאת אומרת, העבודה שלי היא להפוך כלים דקבלה שהם יקבלו, אבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, הכוונה היא מתקנת את המעשה וכך אנחנו מגיעים להזדהות עם הבורא.
קריין: קטע מספר 2 ממאמר "בענין נר חנוכה" של הרב"ש.
"חנו-כה, שהכוונה היא ש"חנו-כה". זאת אומרת, כ"ה בכסלו לא היתה גמר המלחמה, אלא היתה רק חניה בלבד. כדמיון שהצבא רוצה לעשות התקפה חדשה וחזקה, אז נותנים להצבא לנוח, בכדי שיתאספו כוחות חדשים, ויוכלו להמשיך את המלחמה."
(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)
זאת אומרת שהשגת אור החסדים בתחילה [שאליו] אנחנו צריכים עכשיו להגיע, זה לאמונה למעלה מהדעת, עד כמה שמתעלים לדרגת הבינה מדרגת המלכות. זה עדיין ודאי לא ניצחון על הרצונות לקבל שלנו בעל מנת לקבל, אבל כשאנחנו מתעלים מעל הרצונות האלו, בכוונה שרוצים רק להיות משפיעים, זה בעצם העבודה שלנו בינתיים וזו חניה. לכן "חנוכה" נקראת חנו כה. אנחנו מגיעים למצב שעוצרים את עצמנו בדרך, מחכים עד שאוספים את כול הכלים, עד שהם כולם יהיו מחוברים ביניהם ברצון להשפיע בלבד.
וכל חלק וחלק ירגיש שהוא מחובר עם החלקים האחרים ברצון, בכוונה על מנת להשפיע ואחר כך אנחנו מגיעים כבר להמשך התיקון. אז חנו כה זה רק חלק מתיקון הנשמה שלנו בכוונה על מנת להשפיע. להשפיע בעל מנת להשפיע.
חנוכה היא חניה, זאת אומרת, שאנחנו לא מדברים על גמר התיקון, על גמר המלחמה, אלא רק על זה שאנחנו מקבלים כוונות על מנת להשפיע. ואחר כך, אחרי הכוונות על מנת להשפיע, אנחנו מתחילים לתקן את הרצונות לקבל על מנת להשפיע.
שאלה: אני לא הבנתי מה זה אומר לעצור, להחנות. לעצור ממה?
"עצירה" זה נקרא, שאנחנו רוכשים רק כוונות על מנת להשפיע. אנחנו עדיין לא עובדים עם הכלים דקבלה עצמם. אני נמצא עם החברים ואני רוצה להגיע למצב שיש לי אליהם רק כוונה להשפיע להם. זה הכול. אני יודע שאני עכשיו עדיין לא יכול להשפיע להם, אין לי כוחות, אבל שתהיה לי בינתיים כוונה כזאת, זה מה שאני רוצה. אחר כך, כשאני באמת רוכש כוונה על מנת להשפיע, אני אוכל לעבוד ברצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע, שזה כבר נקרא "פעולה עצמה".
שאלה: מה ההבדל בין משיכת אור החסדים לאור החכמה בפועל? כיצד עושים את זה?
אנחנו עכשיו מדברים על איך אנחנו רוכשים את אור החסדים, שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", להתעלות למעלה מהכלים דקבלה, ולהיות ממש בלהשפיע זה לזה וזה לזה. אין לנו מה להשפיע. אנחנו לא כמו הבורא שאנחנו יכולים סתם לתת מעצמנו, אנחנו רצון לקבל, אנחנו כלים דקבלה.
אז איך אנחנו עושים את זה? אנחנו לא עושים, אנחנו רק מתעלים מעל הרצונות שלנו לקבל בכוונה על מנת להשפיע. כוונה, לא מעשה. זה נקרא שכך אנחנו מתקנים את עצמנו בתיקון הראשון. ולכן, כשמגיעים לתיקון הראשון הזה, כשמגיעים ממלכות לבינה, לדרגת הבינה אנחנו לא יכולים להשפיע. אין לי, אין לבינה כוחות להשפיע, רק רצונות להשפיע בלבד.
אז כדי להשפיע אחר כך, לכן זה נקרא "חניה", מעלים את עצמנו ממלכות לבינה. אחר כך אנחנו מתחילים לתקן את עצמנו מלעלות את עצמנו מבינה לכתר. ואז אנחנו מושכים את הרצונות לקבל מהמלכות לדרגת הבינה, ועם הבינה שהיא מכוונת את עצמה לעבוד עם המלכות, אנחנו אז עובדים לקבל בעל מנת להשפיע. כך העבודה שלנו.
שאלה: הוא משווה את זה למנוחה לפני קרב. באיזה מובן אנחנו נחים בעולם הרוחני, בעבודה הרוחנית?
ברוחניות אנחנו עובדים להתעלות למעלה מהרצון לקבל, לא להשתמש בו, לעלות לדרגת הבינה מעל לדרגת המלכות. ולכן זאת העבודה של המכבים שמסמלת לנו חנוכה. שאנחנו צריכים לחפש ולמצוא אור של השפעה ואחר כך אנחנו מתחילים לעבוד עם כוח ההשפעה, עם הרצון לקבל שבמלכות ואז אנחנו מעלים את המלכות לדרגת הבינה בלקבל על מנת להשפיע.
לכן העבודה שעושים לפני חנוכה היא כדי להשיג כוונה על מנת להשפיע, על פני כל הרצונות לקבל שלנו. כי אנחנו רוצים שעל כל הרצונות לקבל שלנו תהיה כוונה בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו רוצים להגיע לדרגת חנוכה, חניה בעבודה הרוחנית.
ואחר כך כשאנחנו משיגים את הדרגה הרוחנית הזאת, אז אנחנו מתחילים לעורר רצונות לקבל והרצונות לקבל האלו הם שמשתתפים אז עם הכוונה בעל מנת להשפיע וזה כבר אחרי חנוכה, זה בשימוש מלכות ובינה יחד וכך אנחנו מתעלים לדרגת פורים, ופורים מסמל לנו דרגה של גמר התיקון, לקבל בעל מנת להשפיע בכל הכלים שלנו לקבל.
שאלה: איך אנחנו מיישמים את המושג "מנוחה" בעבודה שלנו יום לפני הכנס? אני מרגיש שאנחנו הולכים מאה קילומטר בשעה, מוציאים 100% מאיתנו בהכנה, אז איך המנוחה הזאת רלוונטית לנו עכשיו לפני הכניסה לכנס?
אין לנו עדיין מנוחה, אני מקווה שהכנס הזה יסמל לנו איזו דרגה להשפיע על מנת להשפיע, איזו דרגת אמונה למעלה מהדעת שזה נקרא "חנוכה". שכוח הבינה יכסה את כול כוח המלכות. אני מקווה שכך אנחנו נדבר, כך אנחנו נעבוד בכנס, איך אנחנו יכולים להתעלות על פני כל הרצון האגואיסטי של כל אחד ואחד וכולנו יחד עם רצון להשפיע.
זאת אומרת, כוונה על מנת להשפיע, רצון להשפיע אין לנו, רצון להשפיע זה הבורא, אבל אנחנו נרצה שהפעולות שלנו יהיו פעולות של השפעה ואני מאוד נקווה שכך אנחנו נעשה. אז נדבר הרבה על זה, כל הכנס הוא בעצם אמונה למעלה מהדעת, בינה למעלה ממלכות, זה אור החסדים שהוא מכסה את כול הרצון לקבל.
את הרצון לקבל עדיין כאילו לא מרגישים כי הוא כולו מכוסה בחסדים, אני בפנים אגואיסט, יש בי רצון אגואיסטי, אבל אני רוצה להתעלות מעליו ולהיות בהשפעה, להיות בחיבור. אז אני לא יודע איך להשתמש עם הרצון עצמו להיות בחיבור, אבל למעלה ממנו, כאילו לשכוח על זה שיש לי רצון לקבל, להתעלות מעליו זה מה שאני רוצה.
שאלה: למה חנוכה מתחיל דווקא בתאריך כ"ה בכסלו?
כי זה חנו כו, כו זה כף וו. זאת אומרת בעשרים וחמש בחודש אנחנו חוגגים את החנוכה. להכנס לזה, זה לא פשוט. איך האורות העליונים מתלבשים בעולם הזה ונותנים לעולם הזה את חלוקת השנה לחודשים, לשבועות ולימים, למה זה ככה קורה במערכת השמש והירח וכדור הארץ, זה לא לעכשיו.
שמש מסמל לנו ככתר. ירח, כבינה. וכדור הארץ כמלכות. איך המערכות האלה עובדות בהתאם לכוחות שיש בהם. אנחנו נלמד לאט לאט וגם נבין בעצמנו אפילו מתוך הלימוד שלנו, איך כל המערכת הרוחנית נותנת העתקה בעולם הגשמי שלנו ואיך הן משפיעות, כל שלושת הדרגות שמש, ירח, וכדור הארץ זה על זה.
אנחנו דווקא בזמנים הקרובים נתחיל יותר ויותר להרגיש את ההשפעה ההדדית של השמש, ירח וכדור הארץ זה על זה. נגלה את ההשפעה הדדית ואיך אנחנו דווקא מצידנו, מצד בני האדם שנמצאים על פני המלכות, על פני כדור הארץ, איך אנחנו יכולים להיות קשורים בכוונות שלנו גם לירח ואפילו לשמש. איך אנחנו יכולים לתקן את כול המערכת. המערכת הזאת בכוונה תראה לנו איך היא יוצאת מהאיזון ויש כל מיני תופעות כאילו לא כל כך טובות בשבילנו, מאיימות עלינו, איך על ידי הפעולות שלנו, הכוונות שלנו הרוחניות, אנחנו יכולים להרגיע את המערכת, להביא אותה לפעולות הדדיות שמש, ירח וכדור הארץ. נדבר על זה.
שאלה: במה תלוי אורך החניה?
אורך החניה זה שבוע ימים, שמונה ימים. אנחנו נלמד מהפסוקים הבאים.
שאלה: האם אנו קודם מנסים לבנות כוונה ואז אנחנו מלבישים אותה על הרצון?
אלא מה אתה חושב, קודם משתמשים ברצון ללא כוונה?
תלמיד: איך אפשר לבנות כוונה בלי שזה מלובש על משהו?
כי אנחנו רוכשים כוונה בעל מנת להשפיע בתנאי שאנחנו מצמצמים את הרצון לקבל ולא רוצים להשתמש בו. אז רצון לקבל מסוים שאנחנו עוד לא רוצים להשתמש בו אלא רוצים לקבל עליו קודם כל את אור התיקון שתהיה לנו כוונה בעל מנת להשפיע ואז אנחנו משתמשים בפועל עם הרצון לקבל. אם אני יושב מול בעל הבית אני צריך לדעת איזה רצונות יש לי ובאיזה כוונות אני צריך להיות עליהם. אבל אני לא משתמש ברצונות עצמם, כי אם אני אשתמש בהם זה יהיה על מנת לקבל.
נגיד יש לפני איזו מנה יפה, איזו עוגה. ובעל הבית נותן לי את העוגה הזאת ורוצה שאני אקח אותה ואני אהנה ממנה. אז אני רואה את העוגה, אני רוצה אותה אבל אני לא נוגע בה. אני קודם צריך לעשות כל מיני פעולות כדי שיהיה לי כוונה להשתמש בעוגה בעל מנת להשפיע לבעל הבית.
אז אני צריך לדעת מהם הטעמים של העוגה. אני צריך לדעת מהם המילויים של העוגה ואז למעלה מהם אני מגיע לכוונה בעל מנת להשפיע. יש לי כוונה על מנת להשפיע, במידה הזאת שהשגתי את זה, זה נקרא חניה, חנוכה. אז אני מתחיל להשתמש בעוגה הזאת, כי זה מה שנשאר לי, אם אני באמת רוצה להשפיע לבעל הבית. ואני מתחיל לקבל את העוגה כדי להשפיע לו. זה סדר הפעולות שלנו.
אתם תשמרו על השאלות, אני שמח שישנן שאלות, אבל אני לא אלך עכשיו לפתור אותן. אלא אנחנו נמשיך עם הפסוקים ומתוכם אנחנו נבין. ואם לא נבין, אז אני אסביר. הכול יבוא, אל תדאגו. יש לנו הרבה זמן כדי ללמוד את הדרגה הזאת להשפיע על מנת להשפיע, אמונה למעלה מהדעת, חנוכה, כל המצב הזה אנחנו נלמד. אי אפשר ללכת הלאה לתיקון הבריאה, בלי שאנחנו נרכוש את הכוח הזה של להשפיע על מנת להשפיע.
קריין: קטע מספר 3 מתוך אגרת כ"ו של הרב"ש.
"ענין חנוכה, שזה ענין חנו, שהחניה היתה לא מטעם זה הנקרא בחי' שלמות, היינו אספקלריא המאירה, אלא שהחניה היתה בבחי' כה, היינו בלתי שלמות שהוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה. היינו שמלחמת היצר עוד לא נגמרה אלא שצריכים לבוא לשלמות האמיתית. וזהו חנו - כה, חניה בבחי' כה, היינו שקבלו את ההשפעה העליונה בכדי שיהיה להם יותר כוחות ללכת קדימה במלחמת היצר."
(הרב"ש. אגרת כ"ו)
שאלה: בתקופה הזאת, האם יש לנו משהו לעשות בעבודה שלנו, בצורה ספציפית ביחס לתקופות אחרות בשנה?
אנחנו עכשיו נמצאים בתקופה, בתוך בני ברוך, שאנחנו רוצים להגיע לכלים דהשפעה, זאת אומרת, כוונות. אין לנו כלים דלהשפיע. רצון להשפיע זה הבורא. אנחנו יכולים רק להיות בכוונה על מנת להשפיע מעל הרצונות, ואחר כך להשתמש ברצונות לקבל בעל מנת להשפיע. לכן המטרה שלנו הראשונה היא, "תיקון הבריאה", מה שנקרא, כוונות על מנת להשפיע, על כל הרצונות שלנו דלקבל.
יש לנו בכל אחד ואחד הרבה רצונות לקבל, כל דבר ודבר שמתגלה לפנינו אנחנו רוצים לקבל. והמטרה שלנו היא להגיע לכוונה בעל מנת להשפיע. שיהיו לנו כוונות על מנת להשפיע על הרצונות שלנו, נקרא שהגענו למצב שנקרא "חנוכה", חניה. מה זה חניה? זה לא חניה שאנחנו עוצרים באמת, אלא שאנחנו ממשיכים בעבודה אחרת, בלקבל על מנת להשפיע.
זאת אומרת, עד להשפיע בעל מנת להשפיע יש לנו תהליך ממלכות לבינה, ובלקבל על מנת להשפיע יש לנו תהליך מבינה לכתר. זה בצורה כללית.
שאלה: חנוכה וצמצום ב' זה אותה פעולה?
לא. צמצום ב' זה כבר צמצום על כלים דקבלה, זה איך להשתמש בהם בעל מנת להשפיע בצורה חלקית ולכן זו לא אותה פעולה. לא.
שאלה: אמרת שאנחנו רוצים לקבל כוונה בעל מנת להשפיע, האם קונקרטית זה אומר שבכול מה שמתגלה אני רוצה להתחבר עם החברים?
בטח. מה יש לך? איזו מטרה יש לך? המטרה שלי היא להתחבר עם החברים, לבנות יחד איתם רצון אחד, זה נקרא לב אחד "כאיש אחד בלב אחד"2, ושבתוך הרצון הזה שהוא כולו כבר מורכב מחלקים שבורים, שאנחנו הצלחנו איכשהו להדביק אותם, אז אנחנו על ידי זה שמחברים את הרצונות שלנו בכוונה בעל מנת להשפיע, אנחנו עושים מהם כלי אחד שהוא נקרא נשמה. מעשרה חלקים עושים כלי אחד שלם ובזה חנוכה מסתיימת. ואחר כך אנחנו מתחילים לעבוד בלמלא את הכלי הזה, את הקנקן הזה, בלמלא אותו באורות בלקבל על מנת להשפיע בו.
תלמיד: איך להבין שכבר סיימנו את העבודה הזאת?
אז אנחנו נתחיל להרגיש איפה אנחנו נמצאים.
תלמיד: אבל בינתיים כל רשימו שמתגלה באדם מעליו הוא מתחבר עם החברים לנשמה אחת.
כן. אנחנו צריכים להגיע למצב שעל כל הרצונות, על כל המחשבות, על כל ההפרעות בחיבור שלנו, כי אנחנו רוצים להתחבר וישנן הפרעות, אנחנו משתדלים להתעלות למעלה מההפרעות ובכל זאת להתחבר. זאת העבודה שלנו.
שאלה: מה התפקיד של מוחא וליבא כלפי הרצון להשפיע?
גם במוח וגם בלב אנחנו צריכים להשתדל להיות בעל מנת להשפיע. יש לנו שני כלים מוח ולב שזה כוונות ורצונות. המוח זה הכוונות והלב זה הרצונות. אבל צריכים אנחנו לאתר את זה, להרגיש את זה ואז נבין. זאת אומרת, מוח ולב זה כל הכלים שיש לנו. אין לי מה לענות יותר. בינתיים אנחנו רק מתחילים לאתר את הכלים דהשפעה האלו שנקראים "חנוכה".
שאלה: האם כוונה מורכבת משתי נקודות ואם כן מה הן?
כוונה מורכבת מבינה ומלכות. שאני רוצה את כל הרצונות שמתגלים לי ממלכות לעבוד בכוונה על מנת להשפיע שזה הבינה. אבל אני לא משתמש ברצונות עצמם בפועל, אלא רק מעליהם אני רוצה להיות. זאת אומרת, לא משתמש ברצון עצמו, אלא מעל הרצון אני רוצה להגיע לחיבור עם החברים בוא נגיד. זה המעשה של חנוכה.
שאלה: מה זה המצב חנוכה, אותה חנייה שאוספים כוחות להתקפה הבאה?
אנחנו מתקיפים את הרצון לקבל שלנו כדי להיות למעלה ממנו ולהשתמש רק בכוונה על מנת להשפיע על פני כל רצון ורצון. זה נקרא "על כל פשעים תכסה.." זה לא אהבה, כי אהבה זה כבר חיבור והכול, אלא על כל הרצונות שמתגלים אני רוצה להשתמש בהם רק כדי להשפיע או לפחות לא לגרום רע לחברים. כשמתגלות כל מיני דחיות, בעיות עם החברים אני רוצה להתעלות מעליהן. בוא נגיד שזה מה שקורה לנו עכשיו בלרכוש מדרגת הבינה.
שאלה: למה זה חנייה?
כי אני עובד רק כדי לדחות את כול הכוונות שלי על מנת לקבל, להתעלות מעליהן, אבל אני עדיין לא משתמש ברצון לקבל בעצמו כדי למלאות אותו בתענוגים בעל מנת להשפיע. אני רק נמצא למעלה ממנו. בוא נגיד כך, אני יושב מול בעל הבית כאורח ואני דוחה, דוחה, דוחה, דוחה את כל ההפצרות של בעל הבית שאני אקבל ממנו ואיהנה. אני לא יכול ליהנות בעל מנת להשפיע, אני רק יכול להיות ליד בעל הבית ובצורה כזאת להשתתף בפגישה עמו. זה נקרא חניה.
שאלה: זה אומר שההתנגדות הזאת שיש בה חלק מהייסורים היא בשביל לרכוש תשוקה?
אני לא מבין מה שאתה אומר. אבל התנגדות למה? התנגדות לרצון לקבל לא להשתמש בו ודאי שישנה כאן. אני צריך לצמצם את עצמי מליהנות. לכן זה נקרא חג של אור, שאנחנו מתעלים מעל החומר וכאילו נמצאים למעלה ממנו, למעלה ממלכות להיות בדרגת הבינה, דרגת ההשפעה. כביכול אנחנו לא מהרצון לקבל, אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו למרות שאנחנו לא יכולים לברוח ממנו, אבל כל פעם שאנחנו רוצים להיות למעלה ממנו בנטייה של ההשפעה לזולת, זה נקרא שכך אנחנו מתקנים את עצמנו בינתיים.
שאלה: האם בחנוכה בלהשפיע על מנת להשפיע יש גילוי הבורא? אם כן, מה ההבדל בין גילוי זה לגילוי של לקבל על מנת להשפיע? ואם אין גילוי, איך אנו מזהים את המדרגה הזאת?
אנחנו מזהים את המדרגה הזאת לפי הרצון לקבל שאנחנו נמצאים מעליו. למעלה ממנו. כך אנחנו קובעים את המדרגה של חנוכה. הרצון לקבל נשאר והוא קיים ובלעדיו אנחנו לא יכולים לדבר בכלל על המצב של הנברא, כי הנברא זה רצון לקבל. ויותר ויותר כמה שהרצון לקבל מתגלה מרגע לרגע בתוך הנברא, בתוך כל אחד מאתנו, אנחנו לא משתמשים בו אלא רק עושים עליו צמצום, מתעלים מעליו. למה? כי אני רוצה להתקרב לבעל בית, אבל עם הרצון לקבל שלי אני לבעל הבית לא יכול להתקרב, לא יכול.
ומה קורה אז? שאני מצמצם את הרצון לקבל שלי ומתחיל להשתמש בו רק כיסוד לכוונה על מנת להשפיע, "אני רוצה להגיע להשפיע לך אבל בינתיים יש לי את זה רק בכוונה. ולטעום תענוגים ולהשפיע לך בצורה כזאת שזה יעבור דרכי ויהיה בכוונה כלפיך, אני לא מסוגל. זו כבר עבודה אחרת לגמרי. להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע זה כלים שונים לגמרי. להשפיע על מנת להשפיע זה כוונה, זה דרגת הבינה, בזה אני מתעלה, מעלה את עצמי למעלה ממלכות, לא משתמש ברצון לקבל שלי. אני כאילו נכלל בעליון והעליון שולט עלי, העליון שורה עלי, ואז אני שנמצא בשליטת העליון, משפיע על מנת להשפיע.
נניח שאני מגיע אליך לבקר, אתה שם לפני איזו עוגה ואתה רוצה שאני אתכבד, שאני אקח את העוגה הזו ואוכל לפניך, אתה רוצה בזה לתת לי תענוגים. אני לא משתמש בזה אבל אני נמצא לפניך והגודל שלך, החשיבות שלך היא כל כך גדולה בעיניי שאני לא רוצה את העוגה, אמנם אני רוצה ואני רעב והכול אבל הגודל של ההשפעה מבעל הבית הוא יותר ממה שאני מקבל מהעוגה. וזה נקרא להשפיע בעל מנת להשפיע.
זאת אומרת השראה מבעל בית, ההשפעה מבעל הבית, ההתרשמות מבעל הבית היא יותר גדולה מכל מה שאני מקבל מהעוגה. וכך אני מקבל כוח השפעה, שחשיבות הבורא היא בעיני יותר גדולה מהתענוג מהעוגה. עכשיו אתה יכול להגיד אז בעצם "המחליף פרה בחמור" מה שנקרא, שאני מחליף את התענוג הזה לתענוג הזה. זה כמו שאני בעולם הזה נמצא לפעמים בכאלו מצבים, שאני לא אקח את העוגה הזאת בכזה מקרה, כי בשבילי להיות ליד בעל הבית זה יותר חשוב מלטעום את העוגה.
אז תענוג מלהיות ליד בעל הבית זה יותר ממה שלטעום את העוגה, אז מה ההבדל? זה סך הכל שני תענוגים שאני מעדיף זה על פני זה? לא. אני צריך להגיע למצב שאת בעל הבית אני לא רואה. לכן הבורא נסתר. כי אם הוא היה מגולה, אז אנחנו באמת היינו מחליפים תענוג אחד על פני התענוג שני. יש לי תענוג להיות ליד הבורא יותר מתענוג לטעום את העוגה. אבל זה לא קורה כך. אני צריך על ידי זה שאני מכניע את עצמי כלפי החברים להביא את עצמי למצב שיהיו לי באמת כלים דהשפעה, זה נקרא כבר "אמונה למעלה מהדעת", ללא חשבון עם המלכות שכדאי לי להיות יותר בכוח אמונה. אחרת ודאי, מי לא היה עושה את זה?
אם הבורא היה מגולה, מי היה עוסק בעבודה הזאת בעולם הזה? היינו כך מעבירים את החיים האלו? הימים האלו שאנחנו חיים כאן, היינו כך חיים? כולם היו רצים לבורא. כל אחד היה רואה את זה כדבר המוצלח ביותר אם היה מבטל את עצמו כלפי הבורא.
אבל הבורא נסתר ולכן אנחנו צריכים רק על ידי שאנחנו מושכים את האורות כעוזרים לנו, לא שהם יקבעו את המצב שלנו, אלא אני רוצה לבטל את עצמי כלפי חברים ואז אני צריך את האור העליון הזה שייתן לי כוח להיות מבוטל כלפי החברים ואז אני רוכש באמת כוח השפעה שיקרא "אמונה למעלה מהדעת". תחשבו על זה, נדבר על זה. גם בעל הסולם כותב על זה. זה נקרא "אין שכר רוחני בעולם הזה".
שאלה: בסוכות למעשה כבר היה תיקון הכוונה, אז מה בחנוכה שוב מתקנים? מה ההבדל בין סוכות לחנוכה?
אנחנו לא מתחילים כאן את כל הטיולים מחג לחג, אנחנו פשוט לומדים קצת מה זה נקרא חנוכה, זה הכול. אתם צריכים למיין בעצמכם את השאלות כי אפשר לשאול על כל דבר. למה לא על ראש השנה, יום כיפור, מתן תורה ועוד כל מיני? הכול אפשר. אנחנו לומדים בקיצור, על מה שקורה. אדם צריך לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל שאת זה מסמל לנו פסח, הוא צריך להגיע לקבלת התורה, משם הוא צריך להגיע להחלטה שהוא הולך לעל מנת להשפיע, הדרגה הראשונה שלו בתיקון על מנת להשפיע נקראת "חנוכה", ואחרי חנוכה מגיעים לפורים, לגמר התיקון.
שאלה: מה התפילה שלי כדי שהאורות של נס חנוכה יוכלו לסייע, להביא את חבריי לדרגת הבינה?
בדיוק מה שאתה אומר. אני רוצה לסייע לחברים להגיע לדרגת הבינה, לדרגה ההשפעה, שכולנו נהיה בדרגת ההשפעה. שם אנחנו רוצים להיות, ולכן אני מבקש מהבורא, תן לחברים שלי ולי יחד איתם, להיות בדרגת השפעה הדדית. שאנחנו נהיה מחוברים בינינו לא מתוך הרצונות לקבל האגואיסטים שלנו, אלא מתוך זה שכל אחד רוצה לתמוך בשני. בצורה כזאת פשוטה.
שאלה: האם ניתן לומר שחנוכה הוא התהליך שנמשך עד להשלמת המסך?
כן. ועוד יותר מזה, כשאנחנו כבר מגיעים להשלמת המסך בלהשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא דווקא "נס של חנוכה".
שאלה: הכוונה והרצון יכולים להפוך לכלי אחד?
כן. אם אנחנו נמצאים בכוונה על מנת להשפיע זה לזה, אז כולנו, כל הקבוצה הופכת להיות כלי אחד.
קריין: קטע מס' 4 מתוך מאמר "בענין נר חנוכה" של הרב"ש.
"ענין החנוכה אינו עוד שלימות המטרה, אלא זוהי רק בחינת תיקון הבריאה, שבזה נתקנו הכלים דהשפעה, שפירושו הוא, מעשים של השפעה. ומשום זה אסור להשתמש לאורו של חנוכה, כי שימוש הוא מעשה של קבלה, והנס היה רק על מעשים דהשפעה, שיוכלו לעשות אותם, ולכוון בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "לשמה"."
(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)
זאת אומרת, חנוכה זה נקרא שאנחנו נקראים ב"לשמה", בכוונה בעל מנת להשפיע בכלים דהשפעה בלבד, לא לקבל על מנת להשפיע, אלא להשפיע בעל מנת להשפיע, אבל זו כבר דרגה רוחנית. כשאנחנו כבר נמצאים בדרגה הרוחנית הזאת על כל הרצונות דלקבל שלנו, ואנחנו יכולים להגיד שאנחנו נשתמש בה אך ורק בתנאי שתהיה לנו כוונה בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו נמצאים בחנוכה.
זאת אומרת, שאנחנו עדיין לא משתמשים ברצונות לקבל שלנו בפועל, אבל אנחנו מכינים את עצמנו אחרי חנוכה לגשת לשימוש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע. זה כבר בין חנוכה לפורים. אז חנוכה זו דרגה של בינה, של להשפיע על מנת להשפיע, היא נקראת גם דרגת האמונה, ומסמלת לנו את האור שמאיר מתוך הנר, מתוך השמן, וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: איך העשירייה שלנו צריכה להרגיש את אור החנוכה בזמן הכנס, להישאר מעל הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.
אנחנו רוצים להגיע בכנס לחיבור שלנו, "כנס" זה חיבור, אנחנו רוצים להתחבר בינינו. ולהתחבר בינינו אפשר רק בתנאי שאנחנו נמצאים בכוונה להשפיע זה לזה, לעזור זה לזה, אחרת רצונות אגואיסטיים לא יכולים להתחבר.
תראה מה קורה בעולם, מדינות רוצות להתחבר, נגיד באירופה, מדינות אירופה רוצות להתחבר זו עם זו, צרפת, צ'כיה, תראו כמה מדינות, שלושים מדינות באירופה אמרו שהן רוצות להתחבר. אבל מה יש מהחיבור? כל אחד נשאר בכל זאת בכוונה שלו, הוא רוצה לעצמו ולא לשם החיבור הכללי. לכן החיבור הזה לא יצליח, זה בטוח. אנחנו כבר רואים שהכול מתפרק. כי הם אף פעם לא היו מחוברים, רק חשבו שהם יגיעו לחיבור, אבל אגואיסטים לא יכולים להגיע לחיבור אלא בתנאי שכל אחד מתעלה מעל הרצון האגואיסטי שלו. ורק אז הם מתחברים ביניהם למעלה מהרצונות האגואיסטיים הפרטיים שלהם. זו הבעיה.
תלמיד: אז מה הבדל בין מעשה דהשפעה וכוונה דהשפעה?
כוונה על מנת להשפיע זו רק כוונה, רק מחשבה, זה מה שנקרא "במוח", "במוחא". ומעשה על מנת להשפיע זה נקרא גם בלב, לב נקרא רצונות, רצון. ואם אנחנו גם ברצון עצמו יכולים לקבוע השפעה לזולת, שאני משתמש ברצון שלי לא כדי למלא את עצמי, אלא כדי למלא את הזולת, זה כבר נקרא לקבל על מנת להשפיע. כשברצון שלי אני מקבל כדי להעביר את מה שקיבלתי לזולת, על ידי זה אנחנו נמצאים בהתכללות זה מזה.
בלהשפיע על מנת להשפיע אנחנו רק נוגעים זה בזה, אבל עדיין אין בינינו התכללות. מה שאינו כן בלקבל על מנת להשפיע, אז אנחנו נכללים זה מזה, מה שיש בי אני נותן לך, מה שיש בך אתה יכול לתת לי, וכך אנחנו הופכים להיות שניים כאחד.
שאלה: מה זאת אומרת , "חילול בית המקדש" בעבודה רוחנית של העשירייה?
שאותו רצון לקבל אחד שהיה לנו פעם במערכת אדם הראשון, הבורא שבר אותו. הוא שבר אותו כדי שתהיה לנו אפשרות לאסוף את הפאזל הזה, וכך אנחנו מבינים איך אנחנו יכולים להיות מחוברים, וזה שכולנו צריכים לחשוב איך אנחנו משפיעים לכולם.
זה נקרא "חורבן בית המקדש", שזה נעשה בכוונה, כדי שתהיה לנו עבודה לאסוף את כל החלקים, לאסוף את השברים.
שאלה: איזה אורות נותנים לנו את מדרגת להשפיע על מנת להשפיע, ולמה זה לא נקרא אור חנוכה?
חנוכה זה להשפיע על מנת להשפיע, וכשאנחנו משיגים את זה, זה נקרא שמגיעים לכוח של חנוכה, "חניה", כוח הבינה.
תלמיד: למה כתוב שאסור לנו להשתמש באור החנוכה? אם אנחנו כבר נמצאים בדרגה הזאת של להשפיע על מנת להשפיע, למה אי אפשר להשתמש באור?
אנחנו לא יכולים להשתמש בלהשפיע על מנת להשפיע כי בינתיים יש לך רק כוח להשתמש בכוח ההשפעה בעל מנת להשפיע, לא לקבל בעל מנת להשפיע. אני יכול רק לשבת מול בעל הבית וליהנות מזה שאני יושב מולו. והתענוג שלי מזה שאני נמצא לידו, יותר גדול מהעוגה שאני יכול לקבל ממנו. אבל אם אני אקבל עוגה, אז התענוג מהעוגה יהיה גדול מדי, ואני לא אחשוב על כבוד בעל הבית.
לכן חנוכה זה עדיין רק מסך על עביות שורש א' וב', כלים של השפעה. מה שאינו כן אחר כך, מחנוכה עד פורים אנחנו כבר מתחילים לעבוד בכלים של לקבל בעל מנת להשפיע. לא להשפיע על מנת להשפיע אלא גם לקבל על מנת להשפיע. וכך אנחנו מגיעים לכלים דלקבל על מנת להשפיע, כך כבר מגיעים לפורים. "פורים" זה נקרא שאנחנו יכולים לעבוד לגמרי לגמרי עם כל הכלים בלקבל על מנת להשפיע.
לכן אנחנו מסמלים את חג חנוכה כאור, כנר, "נר" זה נקרא כד עם שמן, פתילה, ומדליקים את האור מעל הפתילה. אבל את פורים אנחנו מסמלים באוכל, בשתייה, במשתה גדול, עד שמשתכרים. למה משתכרים? כי לא עושים שום גבול על הרצון לקבל שלנו, ויכולים לקבל בעל מנת להשפיע.
שאלה: בקבוצה, מאיזו התנהגות אנחנו צריכים להיזהר כדי לא להשתמש באור דחנוכה?
אנחנו צריכים לא לחשוב על עצמנו אלא על הקבוצה. זה בעצם כל התנאי.
שאלה: חנוכה היא עדיין לא המימוש של המטרה, אלא אם כן התיקון של הבריאה. האם יש משהו מעבר למטרה שאנחנו יודעים עליה?
קודם נגיע למטרה שמקובלים מספרים לנו, אחר כך בתוך המטרה הזאת אנחנו נגלה עוד מטרות יותר נעלות. אל תקפוץ.
שאלה: אני לא צריך להשתמש באור חנוכה כי אני אפול לרצון לקבל. מה זה נקרא להשתמש באור חנוכה בצורה נכונה?
רק להשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא אור החנוכה, אור החסדים. אתה לא יכול אור החסדים לקבל אותו וליהנות ממנו, אתה רק יכול לראות מחוצה לך מה שקורה. כמו שאתה מחזיק את הנר, אתה לוקח את הנר ואתה מחזיק אותו ואז אתה מתחיל לראות מה שמחוצה לך. זה מה שמסמל לנו אור החנוכה.
שאלה: איך להאיר את החושך בתוכנו בעבודה?
רק בלהשפיע על מנת להשפיע לחברים. לעזור לחברים להגיע לדרגת השפעה.
שאלה: מי נהנה מפעולה בלהשפיע על מנת להשפיע? איפה התענוג?
התענוג בזה שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו.
שאלה: מה זה נס בחנוכה, האם האדם מגלה את זה בתוכו?
כן. נס בחנוכה זה שאנחנו מגיעים לדרגה ההפוכה מהרצון לקבל, מגיעים לבינה מדרגת המלכות.
שאלות טובות. אני דווקא מאוד מרוצה מהשאלות שלכם, היום הן לעניין. אנחנו לימדנו זה את זה, אתם אותי ואני אתכם, ואנחנו מבינים מה אנחנו רוצים להשיג על ידי שיעור שכזה.
קריין: קטע מס' 5 מתוך מאמר "הנרות הללו קודש הם" של הרב"ש.
"בחנוכה היתה רק גאולה על הרוחניות, כי הגזרה היתה רק על רוחניות, כמו שכתוב (על הניסים) "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך," הרצונות לקבל שבתוך האדם שמתנגדים לרוחניות הם נקראים "היוונים", ואז יש מלחמה כביכול בין יוון לישראל. ודאי שזה לגמרי לא שייך למה שקורה בגשמיות, לא זה העניין. אנחנו צריכים לקבל הכול ברוחניות בלבד. איך בגשמיות זה מתרחש, אחר כך אנחנו נלמד איך נכון לראות את הדברים האלה.
"יוונים" זה נקרא רצונות דלקבל שבתוך האדם, בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, זה יוונים. "מכבים" נקראים רצונות דלהשפיע, או כוונות על מנת להשפיע שיש בתוך האדם. ואז יש מלחמה בין אלה שאומרים על מנת לקבל לעשות, ואלה שאומרים על מנת להשפיע לעשות. זו בעצם ההתנגדות שיש בכל אחד ואחד.
קריין: נקרא שוב.
"בחנוכה היתה רק גאולה על הרוחניות, כי הגזרה היתה רק על רוחניות," זאת אומרת שרצו להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא רוחניות, דרגת הבינה, "כמו שכתוב (על הניסים) "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך". התעוררו כלים דקבלה בכל אחד ואחד מאדם שרצה להגיע לרוחניות. ולא נותנים לאותו אדם, לכל אחד מאיתנו להגיע לרוחניות. אלא מתעוררים רצונות לקבל יותר ויותר גדולים, מבלבלים אותנו, לא נותנים לנו להתקדם לעל מנת להשפיע. "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, וכו'"." זאת אומרת הבורא עזר במקרה כזה כדי שאנחנו נוכל לנצח. מה זאת אומרת? שדווקא נתקדם ברצונות שלנו בעל מנת להשפיע. "נמצא, שהגאולה היתה רק על רוחניות." רק על כוונה על מנת להשפיע, לא על המעשה בעל מנת להשפיע. כוונה על מנת להשפיע זה שאני כביכול ממלכות עובר לבינה ואומר, "אני רק רוצה להשפיע". אני עוד לא מסוגל להשפיע, אבל כל הכוונות שלי, כל הרצונות שלי, אני לא רוצה שיהיו בעל מנת לקבל, אלא רוצה שיהיו, עוד אין, אבל שיהיו בעל מנת להשפיע. זה נקרא שאני הגעתי לדרגת הבינה. "וענין "רוחניות" בעבודה נקרא כלים דהשפעה, המכונה "אור דחסדים", המתלבש בכלים דהשפעה. אבל כאן, כשזוכים רק לכלים דהשפעה, הוא רק חצי עבודה, היינו חצי מלחמה. זאת אומרת, האדם צריך לזכות, שגם הכלים דקבלה יכנסו לקדושה, היינו שישמש עמהם על הכוונה דלהשפיע."
העבודה שלנו היא מחולקת לשני חלקים. מרצון לקבל שלנו על מנת לקבל, צמצום, מסך ואור חוזר על הכלים דהשפעה מה שנקרא, עד דרגת הבינה בלבד, על רצונות שורש א' וב', שזה נקרא "קטנות". ברוחניות מה זה נקרא קטנות? שאני רק יכול להשפיע. לקבל על מנת להשפיע אני לא אוכל, אבל להשפיע על מנת להשפיע אני כן יכול לעמוד בזה.
אחר כך, אחרי הנקודה הזאת בינה, חנוכה, אנחנו עוברים לתיקון של כלים דקבלה בעל מנת להשפיע. ואז אנחנו נכנסים מה שנקרא לגדלות של הכלים, שעביות ג' וד' גם יהיו אצלנו בקבלה על מנת להשפיע. זה כבר נקרא שימוש בכל הנשמה, בכל הכלי הכללי, בכל החיבורים שלנו בעל מנת להשפיע. זה מסמל לנו פורים. פורים מסמל לנו בכלל את כל הכלי שנמצא בשימוש על מנת להשפיע.
שאלה: אנחנו לומדים מושגים בכוח ובפועל. אפשר לקשר את זה למה שאנחנו לומדים עכשיו, שבחנוכה מגיעים לרוחניות בכוח ואחר כך בפועל?
כן. אתה צודק.
שאלה: אנחנו כולנו תלמידים שלך וכולם רוצים להרגיש את אותו הנס של חנוכה, ואני חושב שגם אתה רוצה שנרגיש את זה. אבל איך אני יכול לרצות שהנס הזה יקרה לחברים ולא לי אישית?
תן להם דוגמה שאתה רוצה להגיע להשפעה. דוגמה, זה מה שאנחנו יכולים לתת אחד לשני, איך אני רוצה להגיע להשפעה, איך אני משפיע לאחרים, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". בזה אני יכול לעזור לחברים, בזה שאני נותן להם דוגמה כמה אני רוצה לעזור לכולם.
שאלה: העבודה הזאת של העלייה ממלכות לבינה, האם אנחנו מתמודדים, נלחמים ביוונים, או שאנחנו מתעלים ומתרכזים בחיבור שבינינו? מהי בדיוק העבודה עם היוונים?
קודם כל אני מבקש לא לדבר בצורה כזאת על היוונים. הכוחות האלו, המושגים האלה של יוונים, יהודים, נוצרים, מוסלמים, כל הדברים האלה, אברהם, יצחק, יעקב, כל המושגים האלה הם קיימים בכל אדם ואדם. האדם נקרא עולם קטן, שכולל בתוכו את כל ההבחנות, ולכן כך אנחנו צריכים להתייחס לכולם. ואנחנו משתמשים בשמות האלה, יוונים, מצרים, יהודים, אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו מדברים רק על הכוחות הפנימיים שאנחנו רוצים לאתר בכל אחד ואחד מאיתנו. כולנו כולנו נכללים מכל הכוחות. אז קודם כל זה מה שחשוב לנו להדגיש, אם אנחנו מדברים.
צריכים רק להתרגל לזה. כמו שעכשיו אמר לנו החבר מקייב, שאנחנו נלחמים עם היוונים, אז אנחנו מבינים שאנחנו נלחמים עם הכלים דקבלה שלנו, וליוון וליוונים אין שום קשר לזה, חס וחלילה ושלום. אתם תראו אחר כך, זו פשוט השפה.
הלאה, מה אתה רוצה להגיד?
שאלה: איך אנחנו עובדים עם הרצונות האגואיסטיים האלה, אנחנו נלחמים איתם או מתעלים מעליהם?
זה בהתאם למה שנלמד מה לעשות איתם, מה אנחנו צריכים לעשות איתם. קודם כל צריכים לצמצם את הרצון לקבל שאני לא ארצה להשתמש בו. למה? כי שימוש שלי ברצון לקבל עכשיו יהיה בטוח על מנת לקבל. בטוח. לכן אני צריך לעשות צמצום, לא משתמש ברצון לקבל. אני יושב מול בעל הבית, אני לא נוגע בעוגה שהוא שם לפניי. לא נוגע. זה קודם כל.
אחר כך אני מתחיל לבדוק עד כמה אני מסוגל עוד להוסיף להשפעה שלי לבעל הבית. בינתיים אני מראה לבעל הבית, עד כמה כשאני נמצא לידו, עד כמה זה נעים, עד כמה זה טוב, עד כמה אני שמח שאני נמצא לידו. אני לא מקבל ממנו כלום, כי אני לא רוצה להיות המקבל, אני רוצה להישאר לידו. להיות ליד בעל הבית זה מה שחשוב לי.
זאת אומרת אתה יכול להביא לי מה שאתה רוצה מכל העולם, כל מיני תענוגים, אבל אני לא אקח מהם, כי בקבלת התענוג אני ארגיש מיד שאני מתרחק מבעל הבית. מהעוגה אני מתרחק ממנו למטר, מהסלט לעשרה מטר, מהדגים למאה מטר, מהבשר לקילומטר. ואז אני בודק את עצמי, מודד את עצמי עד כמה חשוב לי להיות ליד בעל הבית.
שאלה: האם האור של חנוכה משפיע ישירות על האנושות?
האנושות צריכה להגיע עכשיו בזמן הקרוב לאור של חנוכה. ולכן הכנס הווירטואלי הראשון שלנו, כנס בעולם החדש, שנעשה העולם הווירטואלי שמתגלה לפנינו, הוא דווקא כנס בחנוכה. כי זו הדרגה הראשונה שאליה אנחנו צריכים להגיע, כולם, כל האנושות, להשפיע על מנת להשפיע.
קריין: קטע מספר 5 מתוך מאמר "הנרות הללו קדש הם" של הרב"ש.
"בחנוכה היתה רק גאולה על הרוחניות, כי הגזרה היתה רק על רוחניות," זאת אומרת מה זה גזרה? שאנחנו צריכים להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע. זו הכוונה. "כמו שכתוב (על הניסים) "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך," זאת אומרת שהרצון לקבל גדל וגדל ולא נותן לנו להגיע לכלים דהשפעה. ומה לעשות? "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, וכו'".
ואז אנחנו בכל מתחברים כמה שמסוגלים לקבוצות, לעשיריות, ומתפללים, מבקשים מהבורא, שייתן לנו כוח להשפיע, שעל ידו נוכל להתחבר ולנצל את כוחות הפירוד בינינו, וזה בעצם הכנס שאליו אנחנו רוצים להגיע בחנוכה. "נמצא, שהגאולה היתה רק על רוחניות." על הכלים דהשפעה, על הרצון להשפיע, כוונות על מנת להשפיע. "וענין "רוחניות" בעבודה נקרא כלים דהשפעה, המכונה "אור דחסדים", המתלבש בכלים דהשפעה. אבל כאן, כשזוכים רק לכלים דהשפעה, הוא רק חצי עבודה," כי אנחנו רק מתעלים מעל כלים דקבלה ואז נקרא שאנחנו זוכים לכלים דהשפעה. זה לא כלים דהשפעה, אלה רק כוונות על מנת להשפיע, אבל יש לנו כלים דקבלה בלבד. אז יש לנו כלים דקבלה, אנחנו כאילו הגענו למצב שאנחנו מצמצמים אותם, לא רוצים להשתמש בהם כי הם כלים דקבלה, רצונות לקבל, ואנחנו מתעלים מעליהם ונמצאים למעלה מהם, לא רוצים להשתמש בכלים דקבלה. זה עדיין חצי דרך. "היינו חצי מלחמה. זאת אומרת, האדם צריך לזכות, שגם הכלים דקבלה יכנסו לקדושה, היינו שישמש עמהם על הכוונה דלהשפיע. ולאחר שגם כלים דקבלה נכנסו לקדושה, אז נקרא, שכבר יש לו כלים לקבל. ואז נקרא דרגה זו המתקת הגבורות. כלומר, לפני שהשיג את הכלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע, לא היה יכול להשתמש עם האור שנתגלה על כלים דהשפעה."
(הרב"ש. מאמר 12."הנרות הללו קדש הם" 1991)
קריין: כן, נקרא שוב.
"בחנוכה היתה רק גאולה על הרוחניות, כי הגזרה היתה רק על רוחניות, כמו שכתוב (על הניסים) "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, וכו'".
נמצא, שהגאולה היתה רק על רוחניות. וענין "רוחניות" בעבודה נקרא כלים דהשפעה, המכונה "אור דחסדים", המתלבש בכלים דהשפעה. אבל כאן, כשזוכים רק לכלים דהשפעה, הוא רק חצי עבודה, היינו חצי מלחמה. זאת אומרת, האדם צריך לזכות, שגם הכלים דקבלה יכנסו לקדושה, היינו שישמש עמהם על הכוונה דלהשפיע.
ולאחר שגם כלים דקבלה נכנסו לקדושה, אז נקרא, שכבר יש לו כלים לקבל. ואז נקרא דרגה זו המתקת הגבורות. כלומר, לפני שהשיג את הכלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע, לא היה יכול להשתמש עם האור שנתגלה על כלים דהשפעה."
(הרב"ש. מאמר 12."הנרות הללו קדש הם" 1991)
שאלה: מה ההבדל בין מלחמה ברוחניות ובין מלחמה שמגיעה לכדור הארץ?
מה שמגיע לכדור הארץ, זה תוצאה מרוחניות. זה כל מה שאני יכול להגיד, כל היתר זה כבר בירורים שאנחנו עוד לא מסוגלים היום. אנחנו נשתדל לקחת אותם בחשבון, נשתדל להסביר אותם, אבל ודאי שכל מה שקורה אצלנו כאן בעולם הזה, זה תוצאה מהמצב הרוחני.
שאלה: מה זה "כשזוכים רק לכלים דהשפעה, הוא רק חצי עבודה, היינו חצי מלחמה." מאיפה אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים?
כשאתה מגיע למצב שרוצה להשפיע על מנת להשפיע, אין לך עדיין רצון לקבל כזה שהוא יוכל גם לקבל בעל מנת להשפיע. זו עבודה מאוד גדולה, אבל בינתיים זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, שאתה הגעת לדרגה של חנוכה, חניה, חצי דרך. מהרצון לקבל בעל מנת לקבל אנחנו מגיעים קודם כל לצמצום, אז כבר לא רוצים להשתמש בעל מנת לקבל, ואז אנחנו עובדים כדי להגיע למצב שאנחנו נמצאים בלהשפיע על מנת להשפיע.
זאת אומרת, אני רוצה להיות בהשפעה, אמנם אין לי כלים דהשפעה, אבל בכל זאת אנחנו מנצחים את המלחמה, אנחנו מתעלים מעל הרצונות לקבל שלנו, נמצאים למעלה מהם. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", בינה למעלה ממלכות.
תלמיד: בחנוכה אתה בחצי עבודה או שאתה כבר יכול להגיע לקבל על מנת להשפיע או שזה רק בשלב הבא?
רק בפורים מגיעים ללקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: זאת אומרת חנוכה זה מין אמצע הדרך כזה.
סוף סוף אתה מבין מה שאנחנו קראנו כבר לפני זמן מה.
שאלה: במצב הזה שאני יושב מול בעל הבית, ויש על השולחן כל מיני דברים שאם אגע בהם זה ירחיק אותי ממנו, מה הם בדיוק הדברים האלה בפועל, במצבי כרגע, מה זאת העוגה הזאת? מה הם התענוגים?
התענוגים הם שורש, א', ב', ג', ד', תענוגים לחמישה רצונות לקבל. התענוגים שאתה מרגיש ברצונות לקבל האלו, זה נקרא שהם נמצאים על השולחן.
תלמיד: אלה תענוגים שאני מרגיש בחיים הגשמיים שלי?
לא, אלה תענוגים שנמצאים בינך לחברים. עד כמה שאתה יכול לוותר על התענוגים של העולם הזה, כדי להיות מחובר עם החברים.
תלמיד: מה זה לוותר על תענוגים של העולם הזה כדי להיות מחובר איתם? אפשר דוגמה?
נניח שאתה לא רוצה להגיע לישיבת חברים, אין לך לזה מספיק חשיבות, בלימוד יחד איתם, בלתמוך בהם, בלעזור להם, בלהרגיש שאתם קיימים ממש בכלי אחד. בכאלה דברים בינתיים. אין לנו עדיין את הרגשת הכלים האלו לכן קשה לי לתת דוגמאות, אבל נרכוש את זה.
תלמיד: אז במילים פשוטות המלחמה היא על הקשר עם החברים?
כן, רק בזה. עד כמה שנראה לנו שרוחניות נמצאת אי שם למעלה? לא, היא דווקא נמצאת בקשר עם החברים.
שאלה: התענוגים שאני רוצה לקבל עבור עצמי במשך היום, גם מרחיקים אותי מהחברים.
ודאי, כן. אתה אומר נכון, התענוגים שאני מקבל במשך היום גם מרחיקים אותי מהחברים. אבל מה השאלה?
תלמיד: אז אתה אומר שאין מה לעשות עם זה בינתיים.
אתה צריך להתעלות מעליהם, אתה צריך להגיע למצב שתהיה למעלה מהם, שבכל זאת הרצון להתחבר יהיה בשבילך יותר חשוב מהרצון לקבל. אתה עוד לא הולך לחיבור, אין לך כוחות להתחבר בפועל אבל אתה כבר מעדיף להיות בניתוק מכוח הקבלה, ורק לא להיות בו בעל מנת לקבל.
שאלה: שמעתי שאמרת, תן לנו כוח להשפיע לחיבור מעל הפירוד בינינו, זו המטרה שאליה אנחנו רוצים להגיע בכנס. השאלה היא, אם נגיע למסה קריטית בעזרת ה', הבורא יענה לנו?
הבורא תמיד עונה, אבל השאלה היא, האם אתה תשמע את מה שהוא עונה לך או לא?
תלמיד: לפני כן איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו לקראת הכנס?
לפני כן אתה צריך לעשות מה שמקובלים כותבים ומה שאני אומר לך. תעשה וזהו עד שתקבל תשובה. מפני שאם אתה לא מקבל תשובה סימן שעדיין לא מילאת את הסאה שלך.
תלמיד: אנחנו יכולים לנצח את המלחמה גם על ידי יצירת סביבה טובה ולא על ידי מלחמה עם היוונים.
בדיוק כך, להיות קשור נכון עם החברים בעזרה הדדית זה נקרא "לנצח את היוונים". כוחות הפירוד בינינו, שאני מרגיש ביקורת כלפי החברים, כלפי כל אחד ואחד יש לי משהו, זה בדיוק היוונים שבי, אלה כוחות הפירוד שבי.
שאלה: הבורא זה רצון להשפיע והוא ברא את הנברא, את הרצון לקבל, ופתאום אחרי צמצום ב' מופיע מושג כזה של כלים דהשפעה, רצון להשפיע על מנת להשפיע, האם זה מושג מלאכותי של כלים דלהשפיע שבנברא? מה זה?
אין לנו כלים דהשפעה, כלים דהשפעה זה הבורא. רצון, כלי זה רצון, רצון להשפיע זה הבורא, אנחנו יכולים להשפיע על ידי כך שנתרחק מהרצון לקבל ואחר כך נקבל מהבורא כוחות גם להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע. כלים דהשפעה ממש זה הבורא, אנחנו רק כלים דקבלה. כלי זה נקרא "רצון" אבל בזה שאני מקבל מהבורא כוח דלהשפיע אז אפילו שאני מקבל, כי אין לי ברירה, רק בצורה כזאת אני יכול להשפיע לבורא, אז אני מקבל ממנו כדי להשפיע לו, זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע" זה נקרא שיש לי כלים דהשפעה.
אמנם כלי דהשפעה זה תרתי דסתרי, אין דבר כזה כלי דהשפעה, כלי זה רצון, רצון דלהשפיע זה רק הבורא, אנחנו רק כלים דקבלה שיכולים בסגנון עבודה מסוים לעשות פעולת השפעה. אם בעל הבית מאוד רוצה שהאורח יקבל ממנו והאורח, כמו שכותב בעל הסולם, לא רוצה ולא רוצה, הוא מאוד רוצה אבל הוא עושה מעצמו כאילו הוא לא רוצה, ואז הם מגיעים למצב שהאורח מתחיל לקבל ובעל הבית מרגיש שהוא מקבל מהאורח. או כמו בדוגמה של הכלה והחתן, אפילו שהחתן צריך לתת טבעת לכלה, אבל אם הוא אדם מאוד חשוב והוא מסכים להתחתן איתה, היא נותנת לו טבעת ואז כאילו שהיא קיבלה ממנו טבעת. זאת אומרת העניין הוא לא מי עושה את הפעולה אלא חשוב טיב הפעולה.
שאלה: להתמוסס בעשירייה ולמשוך את האור המתקן וליצור שדה משותף, האם זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע?
כן, מי שמגיע לזה כבר נמצא בדרגת הבינה.
שאלה: האם ההשפעה היא תוצאה מההכנה שאנחנו עושים בצמצום?
על ידי כך שאנחנו רוצים לרכוש את כוח הצמצום אנחנו מתקרבים לכוח השפעה, בשלב הראשון כשאנחנו לא משתמשים בכלים דקבלה זה צמצום ואחר כך בשלב הבא שזה כבר מחנוכה לפורים אנחנו משתמשים בכלים דקבלה כדי להשפיע. אחרי שרכשנו כוונה על מנת להשפיע מתחילים להשתמש עם הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע.
שאלה: האם אפשר לומר שחנוכה זה החשבון הפנימי שתלמיד עושה לפני שהוא נכנס למדרגה הרוחנית העליונה, הגבוהה יותר?
לא, לגמרי לא. חנוכה הוא כבר מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, אנחנו עוד לא הגענו לזה. זה כשתהיה לי כוונה בלהשפיע ממש על כל הרצונות דלקבל שלי, שתהיה לי כוונה על מנת להשפיע, רק כוונה, עדיין לא מעשה לקבל על מנת להשפיע אלא רק להשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא "חנוכה", זה נקרא "חניה", אמצע הדרך. זאת אומרת מלקבל על מנת לקבל אני מגיע ללהשפיע על מנת להשפיע שזה חנוכה, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע זה כבר פורים, גמר התיקון.
שאלה: ליהנות מלהיות עם העשירייה לדאוג שהם יתקדמו ברוחניות, זה לקבל על מנת להשפיע?
לא, עדיין תלוי באיזה מצב אתה נמצא. אתה יכול לעשות כל מיני פעולות גשמיות כדי לעזור להגיע לעשירייה להשפעה הדדית, לחיבור, ועדיין אתם נמצאים בעל מנת לקבל. כמו עכשיו בינתיים. להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא שאתה לא רוצה להשתמש עם כלים דקבלה שלך בכלל. זה עוד לפנינו, נקווה שנגיע בקרוב, יכול להיות שאפילו בכנס אם נעשה מאמץ משותף גדול.
שאלה: איך זה שכלי קבלה נכנסים לקדושה?
אם אני יכול להשתמש בכלים דקבלה כדי להשפיע לבעל הבית, יש לי רצון ליהנות מהעוגה, כי אם אין רצון אז אין על מה לדבר, דווקא שיש לי רצון לקבל, רצון ליהנות, אני יכול להיות קשור לבורא. אז אם אני משתמש ברצון לקבל שלי, אבל כבר לא כדי ליהנות בעצמי אלא כדי ליהנות לו, אז אני משתמש בכלי דקבלה שלי בעל מנת להשפיע.
שאלה: האם בעבודה שלנו עכשיו אנחנו צריכים לכוון גם לאור של מטרת הבריאה או מספיק להתרכז בעשירייה רק בתיקון הכלים על מנת להשפיע?
לא, אני צריך לכוון את עצמי לחיבור עם החברים, לבנות כלי שבו נוכל להיות מחוברים עם הבורא.
שאלה: מהי אותה החניה, האם זה בירור לפני קבלה על מנת להשפיע?
נכון, כן. חניה זה מעבר מלהשפיע על מנת להשפיע לכלים לקבל על מנת להשפיע. זה דבר מאוד מיוחד. זאת אומרת אנחנו נעצרים בדרגת הבינה ועוברים בדרגת הבינה את כל שבע הספירות, זה נקרא שבוע ימים, חנוכה, ואז אנחנו יוצאים מזה הלאה, מבינה לכתר, ללקבל על מנת להשפיע.
שאלה: האם יש הרגשת תענוג בתיקון חנוכה?
אם אני יודע שאני בזה משפיע לבעל הבית בכמה שאני מסוגל להיום, שזה להשפיע על מנת להשפיע בינתיים, זה נקרא "קטנות", שאני לא משתמש בכלים דקבלה שלי, כמו תינוק. אבל תינוק נותן תענוג מאוד גדול להורים שלו, ודווקא בגלל שככה הוא, הוא עושה חשבון פשוט. ברוחניות זה להידבק לגדול בכל מה שיש לך. ואז יש לך מילוי גדול מאוד, אור חסדים ממלא כל הכלים, וגם תענוג לעליון, שאתה נמצא במצב כמוהו. קודם כל המצב של הבורא זה השפעה טהורה, וגם לך עכשיו יש אור ההשפעה. זה לא שאתה מממש את עצמך בלקבל על מנת להשפיע, אבל לפי האורות, לפי המצב, המצב הזה הוא מאוד גבוה כמו בבורא. רק אין לך כאן השגה של הבורא, אבל אתה נמצא באין סוף בעצם, רק בבחינת הכלים דהשפעה. אתה כבר מתעלה מעל עצמך.
זאת אומרת חנוכה זה דבר מאוד מאוד גבוה, גדול, זה חג של האור. זה לא משהו באמצע, בינתיים, קטנות בלבד, לא. מבחינת הקרבה לבורא, אתה לא משתמש בכלים דקבלה ולו אין כלים דקבלה, אתה רוצה כולך להשפיע בכמה שאתה מסוגל, כמו קטן, כמו ילד קטן שהוא דבוק לאימא, אתה נמצא מאוד מאוד קרוב, אתה לא נותן לכלים דקבלה שלך לעשות מחיצה בינך לבורא. מהבחינה הזאת אתה מרגיש את עצמך שאתה נמצא באור העליון, במצב גבוה מאוד.
בחינת הבינה, בחינת ההשפעה שיכולה להיות מורגשת בנברא זה דבר נפלא. הכתר שאנחנו משיגים, שאנחנו משתמשים בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע, זה כבר להיות דומים לבורא בהשפעה, בנתינה, בפעולה. אבל דרגת הבינה היא במשהו יותר גבוהה מזה. אני לא מקבל כלים דקבלה, אני בכלל לא משתמש בזה, אמנם אין לי השגת הבורא, אבל אני נמצא מנותק מכלים דקבלה שלי ובזה אני דומה לו. זה נקרא "חופשי".
תלמיד: זה נקרא שאנחנו מקבלים תענוג מהשפעה בלבד? כי יש בעצם תענוג, ותענוג מהשפעה כאילו מותר במקרה הזה.
זאת השאלה, מה זה נקרא תענוג מהשפעה. תענוג מהשפעה שאנחנו מקבלים בדרגה הזאת זה קטנות.
תלמיד: כי אנחנו מקבלים תענוג, ותענוג זה בעצם רצון לקבל. אז איך פתאום יש לי פה רצון לקבל שעובד, שמקבל תענוג, ואני נמצא בהשפעה מוחלטת ללא שום נגיעה ברצון לקבל?
אתה תמיד נמצא ברצון לקבל, אתה לא יכול לצאת ממנו, כי אתה נברא. אבל כשאתה משתמש ברצון לקבל לא בכוונה שאתה מקבל ונהנה, אלא שאתה משפיע ונהנה בכלים דהשפעה, בזה אתה מתדמה לבורא. חסרות כאן מילים. נקרא עוד כמה דברים, אולי ממה שהם כותבים יהיו לנו כמה הגדרות משותפות בינינו.
שאלה: בין מצב של להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, האם זו ממש חניה, חישובים, כמה ימים, או שזה קורה בשבריר שנייה, אחד אחר השני?
זה שבוע ימים, זאת אומרת מדרגה שלמה. כשמשיגים את דרגת הבינה צריכים להשיג אותה, לקלוט אותה, למיין אותה בצורה השלמה, זה נקרא שבוע ימי חנוכה.
תלמיד: והשבוע הזה זה בזמנים, או שאין פה זמנים, זה מיד כאילו עובר?
שבוע ימים הזה, זה שאני מקבל את דרגת הבינה בצורה שלמה.
שאלה: בזמנים עכשיו של חנוכה והכנס שמתקרב, מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לחברים להכין את כלי הקבלה שלהם כדי שיוכלו לפתח את הכוונה על מנת להשפיע?
אני חושב שהכי טוב אם אנחנו ניתן דוגמה זה לזה. נתכתב, נסביר זה לזה מה אנחנו עושים כדי להיות יותר קרובים, יותר מחוברים, ואיפה מארגני הכנס, עד כמה הם מכינים אותנו לחיבור בינינו, איך אנחנו יכולים להתרשם זה מזה. זה מה שחשוב לנו. חיבור, זה מה שאנחנו צריכים, אין יותר מזה. נשתדל ונעשה.
קריין: קטע מס' 6 זה בנושא "יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים", מתוך מאמרו של הרב"ש.
"יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים"
"ענין יוונים הוא, שצריכים ללכת רק בתוך השכל, הן במוחא והן בליבא. ומובן מאליו, שבזמן שעם ישראל היו רוצים ללכת למעלה מהדעת, ולא להסתכל על מה שהשכל החיצוני מחייב, לא היו יכולים.
וזה נקרא, מלחמת היוונים. שאז מתחילה העבודה האמיתית, הנקראת, שעם ישראל רוצים ללכת ולעלות על המסילה, ההולכת לדביקות ה'. והדרך הזו נקראת "אמונה למעלה מהדעת". והיוונים רוצים לשלוט על הגוף, שלא יוותר על שום דבר, אם הדעת אינו מסכים לזה."
(הרב"ש. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)
שאלה: כתוצאה מהמשימה שלפנינו בכנס הקרוב, איך אנחנו יכולים לבדוק את איכות העבודה שלנו?
לפי כמה שאנחנו נהיה מסוגלים לוותר על כל מה שיש לנו כדי להיות איכשהו מחוברים יחד בקבוצה. כי קודם כל אנחנו צריכים להתחבר בינינו, זאת אומרת לבטל את כל האגו שיש בין כולם לכולם בתוך העשירייה, ואחר כך מתוך זה שאנחנו מתחברים להתחיל לעבוד עם הבורא.
דרגת הבינה היא בזה שאנחנו מסוגלים איכשהו להתחבר בינינו, לסבול זה את זה. להתחיל מתוך זה, שאנחנו לא מסתירים את כל הבעיות, ואיך אנחנו יכולים לעזור זה לזה, איך אנחנו יכולים להתקשר זה עם זה, וכך להתקרב.
נקרא הלאה, יהיה לנו יותר ברור, אני חושב שהרב"ש מסביר יותר טוב ממני.
קריין: קטע מס' 7, מתוך מאמרו של הרב"ש "הנרות הללו קודש הן".
"אנו אומרים (בשיר של "מעוז צור ישועתי") "יונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים. ופרצו חומת מגדלי". הנה "יונים" נקראים אלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. כלומר, שאין ביכלתם לעשות משהו אם זהו נגד הדעת. ואז היתה שליטת היונים, היינו השליטה הזו היתה שולטת על עם ישראל. והשליטה זו מכונה "מלכות יון הרשעה", שמתפקידם הוא "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". כלומר, השליטה שהוא ללכת דוקא בתוך הדעת, זה גורם לפרוץ את החומה, שהוא שומר את המגדל."
(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קודש הם" 1991)
יוונים זה רצון לקבל, כך הם נקראים, בכל אחד ואחד מאיתנו. ודווקא בנו, כי אלו שרוצים לעלות לעל מנת להשפיע, לאמונה למעלה מהדעת, הרצונות שלהם שעדיין לא מתוקנים, ורוצים להיות בעל מנת לקבל, עדיין נמצאים בזה, הם נקראים היוונים. ואז נגדם אנחנו צריכים להרגיש שהם רוצים להפיל את כולנו בניתוק מהבורא, ולכן אנחנו צריכים להילחם נגדם שלא ישלטו עלינו.
ישנן תקופות שאותם היוונים שבכל אחד ואחד מאיתנו, המחשבות האלה בעל מנת לקבל, הן מתחזקות. וישנן תקופות כאלה שאנחנו יכולים על מנת להשפיע, ישראל שבנו מתגברים עליהן, וכך זו המלחמה. ומה שאנחנו רוצים זה ודאי להתגבר על היוונים ולהיות למעלה מהם, זאת אומרת הרצון לקבל הוא יישאר ודאי, אבל שיהיה כולו בעל מנת להשפיע.
שאלה: אמרת קודם שהמלחמה היא בין החברים, אבל מצד שני, אם התמיכה הכי גדולה שאני מקבל היא מהחברים, למה אני נלחם איתם?
אתה מקבל תמיכה גדולה מהחברים, זה מצד אחד, ומצד שני מה שאתם כולכם צריכים זה להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד. תנסו לחבר בין כל הרצונות, בין כל הלבבות, שכולם יהיו מכוונים לעל מנת להשפיע בצורה הדדית זה לזה, ומתוך הסך הכול של כולם לפנות לבורא. תנסו את זה כך לעשות.
בואו אנחנו, כל עשירייה שלנו, כל הקבוצה שלנו, כמה שיש, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, לא חשוב כמה אנשים, בואו נתחבר בינינו בצורה כזאת שכל הרצון המשותף שלנו, אם יש בכלל משותף, אפילו רצון אחד, אם יש לנו משותף, איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו כך שהרצון המשותף שלנו הוא יהיה מכוון לבורא. שמתוך זה שאנחנו משפיעים זה לזה וזה לזה, אנחנו מגיעים למרכז של העיגול שלנו ומשם אנחנו פונים לבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
שאלה: מה המשמעות של "מעוז צור ישועתי"?
זה שאני מקווה בפנייה שלי לאור העליון, שהוא מעלה אותי מדרגת הקבלה לדרגת ההשפעה, מדאגה לעצמי לדאגה לכל האנושות כדי דרכה להשפיע לבורא, אני מקווה, מתכוון לאותו האור העליון, אותו כוח שמגיע אלי מהבורא, שהוא יעזור לי את זה לבצע. זה "מעוז צור ישועתי". כוח עליון שמגיע ועוזר לי להגיע לישועה, להשפעה דרך כולם לבורא.
קריין: קטע מס' 8 מתוך מאמר "בעניין נר חנוכה" של הרב"ש.
""רוחניות" נקראת שמשתמשים בכלים דהשפעה. וענין שליטת היונים מתבטאת שלא נתנו לעשות שום דבר, השייך לכלים דהשפעה, משום ששם היתה גם שליטה על מעשה התורה ומצות. וזה היה בחיצוניות. ומכל שכן בפנימיות המחשבה, היו שולטים על המחשבה, שלא תהיה להם יכולת לכוון משהו לשם שמים, אלא רצו שעם ישראל יהיו משוקעים באהבה עצמית, שע"י זה יהיו נפרדים מה'. וכל מחשבותיהם של הס"א אינו אלא להרחיק אותם מה'. וההתרחקות ופרוד באים רק ע"י שינוי צורה, כידוע שהוא אהבה עצמית."
(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)
מה הוא אומר? הוא אומר לנו, מי דווקא מרגיש שיש לו התנגדות לחיבור? כל אלו שרוצים להגיע לחיבור, כל אלו שרוצים להשפיע לבורא, אז הם מתחילים להרגיש עד כמה יש בהם בתוכם כוחות המתנגדים לזה. אם אנחנו מסתכלים על העולם, ישנם הרבה אנשים שאומרים "להשפיע לבורא? ודאי, מה הבעיה, בואו נשפיע". אבל תנסו לארגן מהם שהם יתחברו ביניהם ובצורה באמת אמיתית כדי להתחבר, כדי להשפיע לבורא, למצוא את הבורא בתוכם כדי להשפיע לו, תנסו, ואתם תראו עד כמה הם כבר מיד מתחילים להיכשל.
כתוב, שמיום שנחרב בית המקדש כל הרע שמתגלה מתגלה בעובדי ה', דווקא. למה? הם רוצים להגיע להשפיע לבורא, הם רוצים להגיע לגלות את הבורא, לעשות לו נחת רוח, הם רוצים לגלות את כול הבריאה כדי לברך את הבורא, למה מגיע להם כל כך כוח הרע, כוח ההתנגדות לזה? זה כדי שהם יתגברו על הרצון לקבל הגדול הזה ויוכלו להגיע לכוח מעל זה, להשפעה. ואז בכוחות בעל מנת להשפיע גדולים הם ידמו את עצמם לבורא, יהיו דומים לו. ואז יתחילו להרגיש שהם נמצאים באותם המצבים, באותן הדרגות כמו הבורא בעצמו.
לכן, דווקא האנשים האלו שרוצים להתקרב למימוש הנכון של התכונות שלהם בעל מנת להשפיע, הם מרגישים בדרך הזאת התנגדות גדולה, קושי גדול.
שאלה: כשאני מתחבר עם החברים, אז בשמחתם אני מקבל תענוג עילאי, וללא הכוונה שלי אני מתגבר על כל תענוג שאי פעם חוויתי בגשמיות. האם זה מרחיק אותי מהחברים?
צריכים לראות. ואם כן, אם אתה עושה פעולות חיבור ומרגיש בפעולות האלה שאתה דווקא מתרחק מהחברים, זה נקרא "גילוי", זה נקרא "גילוי הרשעים", שזה גורם קדושת היום, ואז יש לך מזה התקדמות, העביות מתגלה יותר ואתה יכול עכשיו, יחד עם החברים להתגבר עליה וכך להשיג מדרגה שהיא למעלה מהעביות, כבר תהיה לך מדרגה רוחנית.
תלמיד: ההרגשה הזו של הרשעים, מגיעה אליי מכל חבר וחבר, וכל פעם ממישהו אחר?
יכול להיות, כן.
שאלה: הרבה פעמים אנחנו אומרים שלא צריך להילחם עם האגו שלנו, אז למה כאן מדובר על מלחמה עם היוונים שזה הרצון לקבל שלנו?
אנחנו צריכים להילחם נגד הרצון לקבל שלנו אבל לא להרוס אותם, אלא "להילחם" הכוונה היא לתת להם פחות חשיבות במה שהם מתגלים. הרצונות האגואיסטיים האלו מתגלים בנו כדברים חשובים שאנחנו נקיים אותם, ואנחנו רוצים מעליהם להגיד "לא, דרגת ההשפעה, דרגת האמונה, היא יותר חשובה, האמונה למעלה מהדעת".
וכך אנחנו צריכים להילחם איתם, לא להרוג ולא להרוס אף אחד, התורה אוסרת את זה. היא אומרת להילחם רק כדי להראות מי יותר חשוב. אתה גם לא יכול בצורה ישירה להילחם עם היוונים ובכלל עם כל אחד, אלא רק בצורה שאתה מתקרב לבורא ואז רואים מי יותר חשוב, או על מנת להשפיע, או על מנת לקבל. רק בצורה כזאת. אחרת אנחנו לא נצליח אף פעם. העבודה שלנו צריכה להיות מאוד מדויקת, שאנחנו רוצים להגיע על מנת להשפיע ובזה אנחנו גורמים להכנעת הרצון לקבל.
שאלה: היוונים שבי אומרים שכמה חברים בעשירייה עזבו אותי היום בעבודה הרוחנית ולא באו לשיעור. איך אני, כישראל, יכול להתייחס לזה?
קודם כל תתפלל שהם יחזרו ולא יברחו. זה דבר אחד. דבר שני, תסביר לכולם ותדברו עם כולם, מי יכול להיות שהוא עוזב את החבר בשדה הקרב. זה דבר מאוד בזוי, מלוכלך, לא יפה. איך יכול להיות? כשאנחנו מגיעים לשיעור בוקר, זו התקפה. זה כל פעם התקפה, יותר ויותר. אתם חושבים שאני עכשיו נמצא במצב טוב? שאני מוכן להילחם וזה? לא. גם לי יש כל מיני בעיות משלי. אבל מה לעשות? מישהו בזמן המלחמה שואל אותך "האם אתה מרגיש טוב, או אתה מרגיש לא טוב"? אלא חייבים להילחם.
אנחנו נמצאים בזה, תסתכלו על העולם, באיזה מצב הוא נמצא. אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שאנחנו כוח החלוץ כאן. ולכן מי שבורח, קודם כל הוא בוגד בחברים שלו בקבוצה. שנית, בכל בני ברוך העולמי, שזו קבוצה גדולה מאוד שרוצה לגלות את הכוח. שלישית, אנחנו גונבים מהעולם כולו את הכוח הטוב שיכול לתקן את כולם. מי עוד יכול לתקן את כולם? מי עוד יכול להמשיך לעולם את כוח ההשפעה אם לא הקבוצה שלנו? איפה האחריות? איפה ההבנה איפה אנחנו נמצאים? בזמן שהעולם שלנו לא יודע לאן הוא נופל, הוא נמצא בצניחה חופשית, כך פשוט נופל וזהו, עד שנגיע למלחמת עולם שלישית? אנחנו חייבים להציל את כל העולם ואת עצמנו, את כולם, ולעשות בזה נחת רוח לבורא. הוא נתן לנו אפשרות להבין את זה ובמשהו לסייע. ולא חשוב שיש לנו קצת כוחות, אם אנחנו נרצה, זה מספיק כדי לשנות את כל הצורה שהעולם מקבל, את כל הדרך שהעולם מתפתח. במקום בדרך ייסורים, דרך תורה, והכול תלוי בנו.
ואם יש כאלה קבוצות שרוב הקבוצה בורחת ולא מגיעה לשיעור. שיעור בוקר זו התקפה, זו ההתקפה הכללית שלנו, בפרט שזה יום חמישי, שאנחנו נמצאים לפני הכנס, מחר זה כבר יום הכנס, איך יכול להיות שאנשים לא באים? הם ממש מכינים לעצמם צרות גדולות במיוחד. למה? הבורא נתן להם הזדמנות אישית, אישית לכל חבר וחבר, והם לא רוצים להשתמש בזה. הם זורקים את זה בחזרה לבורא, כאילו אומרים "קח את זה, אני לא רוצה". מצד אחד. מצד שני כל יתר החברים שנמצאים בעשירייה גם צריכים להרגיש את עצמם שהם אשמים, כי אין כנראה אש בוערת, ולשיעור בוקר לא מגיעים כולם מפני שאין מספיק חשיבות, בגלל שבאמצע יום האתמול לא עסקנו בזה בצורה מספקת, ולכן היום אנחנו רואים את התוצאה. אז אני מבקש מאוד, תחשבו באיזה מצב אתם נמצאים, עד כמה המצב הזה חשוב לנו ולכל האנושות.
תלמיד: איך להתייחס לזה בלי ביקורת כי מיד מתעוררת ביקורת אפילו עד כאב לב, כאילו חלקי נשמתך צריכים להיות פה אתך עכשיו, ולקיים את העבודה הזאת?
לא הבנתי, למה אתה למה אתה עושה ביקורת על האחרים ולא על עצמך? אתה גם לא דאגת שתהיה מספיק חשיבות לשיעור, חשיבות לחיבור, אתה לא דאגת אתמול לכן היום אתה רואה את התוצאה גם מההתרשלות שלך. תחשוב.
בעצם אנחנו כולנו אשמים, אנחנו כולנו אחראים, יש כאן ערבות הדדית, אתם שכחתם מה בעל הסולם כותב במאמר הערבות. לכן אנחנו צריכים באמת להצטער על זה, על מה שקורה ולהשתדל להיות מחוברים יותר, "איש את רעהו יעזרו" זה מה שצריך להיות.
ונקווה שמחר נגיע יחד לכנס בצורה רצינית, מחוברת, ונגלה את עצמנו שאנחנו מסוגלים לסדר את החיבור כך שתתגלה בו אמונה למעלה מהדעת, כוח הבינה למעלה מכוח המלכות, השפעה למעלה מהקבלה, וכך אנחנו נגיע למטרה.
קריין: מתוך "מאי חנוכה" של הרב"ש.
"יונים - היינו פילוסופיא שרוצה להבין כל דבר בשכל החיצוני. אזי בימי החשמנים - שדווקא בזמן שיש חשמנים, היינו עובדי ה' רואים שיש שליטת היונים."
(הרב"ש. 897. "מאי חנוכה")
קריין: שוב.
"יונים - היינו פילוסופיא שרוצה להבין כל דבר בשכל החיצוני." זה מה שרוצה כל אחד ואחד מאתנו, הוא רוצה לקלוט את זה בשכל, ובעצם אנחנו צריכים את האור העליון, שיסדר, ויתקן לי כאלו יחסים, בלי הבנה. כמו שבעולם שלנו, אני לא פועל לפי ההבנה, אני פועל לפי ההרגשה שכך זה וכך זה. אני רוצה שכאלו דברים יקרו לי, הם יתייצבו בי כלפי כוח ההשפעה, כלפי העולם העליון. "אזי בימי החשמנים - שדווקא בזמן שיש חשמנים, היינו עובדי ה' רואים שיש שליטת היונים."
(הרב"ש. 897. "מאי חנוכה")
שאלה: נותרו לנו 24 שעות עד לכנס, וההמלצה של צוות הכנס להתמקד ולהכין באמת את החברים כך שכולם ישתתפו בכל הלו"ז של הכנס, פשוט בכל אחד ואחד מהאירועים עד לאחרון שבהם, זאת ההמלצה והבקשה. מבחינה פנימית ב-24 השעות הקרובות על מה כדאי לנו להתמקד בהכנה?
אני חושב שאנחנו יכולים לתת מאמץ ולהיות בטוחים שאנחנו מצליחים בהשגת דרגת הבינה, זה מה שעומד לפנינו, דווקא בחנוכה. ואת זה אנחנו צריכים להשיג מה שלא יהיה, על זה לחשוב, על זה להתפלל, את זה לדרוש, את זה לבקש. ואנחנו צריכים חיבור בינינו, נכון, חנוכה זה מלחמה, קודם כל קודם זה מלחמה, ואז מגיעים לשבוע חופש, ואחר כך שוב מלחמה אבל כבר על כלים דלהשפיע, קבלה על מנת להשפיע, עכשיו זה בינתיים בלהשפיע על מנת להשפיע. אז אנחנו צריכים להילחם כל אחד עם הרצון לקבל שבו, שמעל הרצון לקבל הזה, אנחנו נוכל להרגיש את עצמנו קרובים זה לזה, מחוברים בכוונה למטרת הבריאה, לכוונת הבורא.
אז על זה אנחנו צריכים עכשיו לסדר את עצמנו, איך אנחנו כל אחד ואחד וכולנו יחד, רוצים להיות מחוברים בינינו, ומהחיבור שלנו לבורא. אני חושב שזה מאוד אקטואלי ואנחנו יכולים להגיע לזה, זה באמת נמצא בהישג ידינו. אבל בכל זאת צריך להבין שזאת מלחמה, שזה נגד האגו של כל אחד ואחד. אני חייב להרגיש איפה אני כל הזמן נמצא בנטייה הפנימית לבורא, אבל בדרך לזה אני צריך לעבור דרך החברים, דרך החיבור בינינו, ונצליח.
(סוף השיעור)