שיעור בוקר 27.05.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים בנושא - שבועות

קריין: יש לנו מסמך קטעים נבחרים מהמקורות בנושא שבועות, הקטע הראשון לקוח מתוך אגרת נ"ט של רב"ש, הוא אומר כך:

"ובענין ספירת העומר, זה ידוע דעיקר עבודת האדם הוא להתקשר את עצמו לה'. "עומר" מלשון מאלמים אלומים. ופירש רש"י, "כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין". שהכוונה שעל ידי זה שהאדם נעשה אלם, ואינו פותח את פיו עם טענות נגד הקדוש ברוך הוא, אלא אצלו "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ט') ואומר את עצמו, דהיינו מחשבתו ורצונו, שיהיה רק לשם שמים - אז הוא עומר. דהיינו, על ידי זה שמקשר בקשר אמיץ את כל מחשבותיו ורצונותיו, שיהיה להם רק מטרה אחת, היינו לעשות נחת רוח ליוצרו, אז האדם נקרא בשם עומר. וספירת העומר, המפורשים אמרו שהוא מלשון "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". שפירושו הוא, שעל ידי זה שהאדם מקשר את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז האדם זוכה שיתגלה עליו אור ה'. נמצא שהאדם, שעל ידי זה שהאדם שנעשה עומר, שקושר את כל הרצונות בקשר אחד, היינו למטרה אחת שהוא לשם שמים, אז מאיר העומר הזה. וזה סוד ספירת העומר, שהאדם מאיר באור ה'."

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

יש חוץ מזה שאוספים יחד את התבואה. איך זה נקרא?

קריין: שמקבצים את זה.

כן, וקושרים את זה אחר כך יחד. ברוסית זה נקרא "סנופ", בעברית "אלומה". בקיצור, אם אנחנו קושרים את כולם יחד ברצונות, בכוונות, זה מביא יכולת להוציא מזה כלי שכך קושרים אותו, המביא יכולת לתת מקום לאור ה' שיתגלה. למה? יש לנו שבע ספירות, או שבע תכונות שמתפתחות מתוך ראש הפרצוף, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ושבע האלו. כמה? חמש ועוד שתיים שבע, הם צריכים להיות מקושרים יחד. ובמידה שאנחנו מקשרים יחד שבע, וכל אחד שבע, אז שבע כפול שבע זה ארבעים ותשע, והסך הכול זה החמישים. ביום החמישים מיציאת מצרים שאנחנו מתחילים לתקן את הכלי שלנו, את הקשר בינינו, אנחנו מגיעים ליום מיוחד שהוא נותן לנו קשר בין כולם, והוא נקרא "חג השבועות".

למה אחרי יציאת מצרים? כי ב"מצרים" זה נקרא, שאנחנו נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל, ולא יכולים להתקשר זה עם זה, כי הפרעה שולט עלינו, לא נותן לנו להתקשר. כשאנחנו בורחים מ"שליטת הפרעה", זה נקרא שאנחנו יכולים כבר להתחיל להתקשר. אלא בשביל מה אנחנו בורחים ממנו? במצרים היה כל טוב בצורה הגשמית, רק בצורה הרוחנית לא טוב, כי אנחנו לא יכולים להתחבר.

אלו שרוצים להתחבר, וזה נקרא אצלם "רווח רוחני", ולא אכפת להם להפסיד רווח הגשמי, העיקר להרוויח ברוחניות, הם יוצאים ממצרים. וכשמתחילים להתחבר ביניהם הם מגיעים למצב שנקרא "עומר", ואז מחברים, מחברים, מחברים את החלקים האלה עד שמגיעים בספירת העומר ליום האחרון, ליום הארבעים ותשע, שבע כפול שבע, ואז הם מסוגלים כבר לקבל מהבורא את האור שממלא אותם.

מה קורה במשך ארבעים ותשע יום? משך ארבעים ותשע יום הם מקבלים רק אור של תיקונים, לכן זה נקרא "ספירת העומר". שכל פעם הם מגלים תכונות שביניהם האגואיסטיות, ושהם לא יכולים להתחבר ביניהם, אבל משתדלים, משתדלים, משתדלים לתקן ולחבר, לחבר, לחבר, עד שביום החמישים מגיעים למצב שהכול מחובר. אז הם כולם נמצאים בתכונת השפעה הדדית, ומהם לבורא. והבורא גם יכול לתת להם, לכן זה נקרא יום של "מתן תורה", "חלב", כי זה נתינה, וזה כבר קשר של הקבוצה שמחוברת לעומר יחד, ולבורא.

קריין: קטע שני לקוח מתוך "מאור ושמש".

"ימי ספירה מורים על האחדות, כמובא בספרים הקדושים. לכן בימי הספירה צריך האדם לתקן מידה זו של האחדות, ועל ידי זה זוכה להשגת התורה בחג השבועות, כמו שכתוב "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר", והענין הוא, כי העיקר שהכל תלוי בו הוא, שיהיה אהבה ואחוה בתוך בני ישראל. וכמאמר חז"ל, שבמצות ואהבת לרעך כמוך תלוי כל התורה כולה. שבזמן שיש שלום בישראל, השכינה שרויה ביניהם, מפני שכללות נשמות ישראל הם ששים ריבוא, והתורה היא ששים ריבוא אותיות, שכל אחד מישראל, שורש נשמתו הוא באות אחת מהתורה. לכן כשיש שלום ביניהם ואהבה ואחוה וריעות, הם עלולים לקבל התורה, שעל ידי ההתחברות שיש ביניהם, נעשית התורה שלימה וכל אחד נקל לו לקשר עצמו לשורשו שבתורה. ולכן אז בשעת מתן תורה, שחנו שם בלב אחד באהבה ואחוה, כמו שפירש רש"י, מפני זה זכו לקבלת התורה ולגילוי שכינתו ית' עליהם פנים בפנים. וזה אמרו "ויסעו מרפידים", הנה רפידים - אותיות פרודים, ורמז בזה שנסעו מהעצלות והפירוד והתחברו יחד באהבה לעבוד ה', ומפני זה נתן השי"ת התורה.

(מאור ושמש. רמזי שבועות)

זאת אומרת, זה שבורחים מהאגו שמפריד ביניהם שנקרא "יציאת מצרים", ובורחים מרפידים מהפירוד ביניהם ורוצים להגיע לאיחוד, אז מגיעים למצב שמתגלה האור העליון ומתחיל לחבר ביניהם, ומגיעים לכלי אחד שבתוכו מתגלה הבורא.

שאלה: כשאנחנו אומרים "לאסוף את כל הרצונות ביחד לעל מנת להשפיע", על איזה רצונות בדיוק אנחנו מדברים פה?

רצונות לקבל, אין רצונות אחרים. רצונות לקבל שאנחנו רוצים שהם כולם יתחברו, ויהיו כולם בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: נשמות, השורש שלהם זה מאין סוף, או שהשורש שלהם בתורה?

"תורה" זה אמצעי, זה האור שמתקן, ו"נשמות" זה רצון מיצר הרע.

קריין: קטע שלישי, קשע שלישי לקוח מתוך אגרת נ"ט של רב"ש.

"אנו סופרין מ"ט יום עד קבלת התורה. כי העומר הוא משעורים. שהכוונה, שהוא בא משעורים, על ידי זה שהוא משער בליבא את גדלות ה', כמו שפירש הזהר הקדוש על פסוק "נודע בשערים בעלה", אומר הזהר הקדוש, "כל חד וחד לפום מאי דמשער בליבא" [כל אחד ואחד לפי מה שמשער בליבו], באותו שיעור שורה עליו האור של הקדוש ברוך הוא על האדם. וזה נקרא בחינת אמונה. וכשהאדם זכה לאמונת ה' אז נקרא בחינת בהמה. וזה ענין שהעומר היה של שעורים, שהוא מאכל בהמה, שהכונה שעוד לא זכה לדעת התורה. מה שאם כן בשבועות, שזוכין לקבלת התורה, אז מקבלין את הדעת התורה, לכן מקריבים את מנחת חיטין שהוא מאכל אדם, שהוא בחינת מדבר. מה שאם כן מטרם שזכה לבחינת תורה שהוא בחינת מדבר, אז נקרא מנחת שעורים, שהוא מאכל בהמה. ואז נקרא מאלמים אלומים, שהוא בחינת אלם, שהוא רק בחינת חי ולא מדבר. שרק על ידי התורה זוכין לבחינת מדבר."

(הרב"ש. אגרת נ"ט)

אני רואה שזה חומר קשה, אנשים לא קולטים, ומה נעשה? אולי היום כבר יותר מדי, והם עייפים.

שאלה: מה זה העניין הזה שכתוב, "וכשהאדם זכה לאמונת ה', אז נקרא "בחינת בהמה"?

כן זה בהמה, אבל בהמה קדושה שהוא עדיין לא אדם, אבל בעצם יש לו כבר הכנה לזה.

שאלה: אבל אנחנו אומרים תמיד שזוכים לאמונת ה', זה זוכים לכוח ההשפעה.

לא, אין לו עדיין כוח השפעה ממש. "אדם" זה נקרא, דומה לבורא. דומה ממש לבורא יכול להיות לא בזה שהוא נמצא בכוח השפעה. כוח השפעה, זאת אומרת באור החסדים. באור החסדים הוא לא משפיע, הוא לא נותן, אז הוא לא דומה לבורא. הוא רק מגן על עצמו כדי לא לקבל, ולכן הוא נקרא "בהמה". אבל בהמה קדושה, כשרה.

שאלה: אתה יכול להמשיך את ההסבר של מה זה העניין הזה, שאחר כך הוא כותב כאן.

ואחר כך לקבל על מנת להשפיע שהוא עובר, אז מתחיל בזה להיות אדם, הדומה לבורא, כי בורא הוא המשפיע. אז אם יש לי רק אור החסדים, אני עדיין לא אדם. אתה יכול לקרוא לי "מלאך" או "בהמה", זה אותו דבר.

שאלה: מה זה להיות אילם?

"אילם" זה שאני לא יכול לדבר, אני עדיין לא יכול לעבוד עם המסך שעומד בפה דראש.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לאסוף את כל הרצונות האלה. אבל כשאני רוצה לעשות את זה, אני מרגיש שהרצונות האלה דוחים זה את זה. זה כמו איזה מלחמה פנימית. לכן אני שואל לגבי המושג הזה "אלומה", התחושה היא כאילו שאתה זורק איזה אבן במים, וזה יוצר תהודה כזאת. מהי אותה הרגשה?

אני לא אומר "אבן", "מים", אני לא יודע את הדוגמאות שלך. נגיד שיש לך רצונות שונים, ואתה על ידי הרצונות השונים האלה רוצה להשיג מטרה אחת. אז איך אתה עושה, מה אתה עושה עם הרצונות האלו? אתה צריך לחבר אותם יחד. איך אתה קושר אותם יחד את הרצונות האלו? אז אם הרצונות האלה מבינים שיש להם מטרה אחת, אז הם מוכנים להתחבר, שהמטרה העתידה כבר מחברת אותם אמנם שהם שונים וזרים. וכך לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שלמרות שאנחנו כולם שונים וכולם זרים נגיד בעשירייה, אבל אנחנו מוכנים להתחבר, מפני שאז משיגים את המטרה.

בדרגה הבאה יתגלה רצון לקבל בכל אחד ואחד פי עשר ממה שהיה קודם, ואז אנחנו נהיה מופרדים עוד יותר, ונצטרך שוב לאסוף את עצמנו ולעשות אלומות, וככה להתקדם. זאת אומרת כל פעם יש לנו עבודה בזה שאנחנו נצטרך לקשור את עצמנו, ועל ידי מה, מה המשותף? המשותף בינינו זו המטרה העתידה. הבורא הוא שעושה את זה, מאחד את כולם.

שאלה: לגבי הטקסט הקודם. מהי המתנה שבחורה צריכה לתת לגבר, כדי שיתחתן איתה? מה זה מסמל?

היא צריכה לתת לו כלי. את הרצון שלה להיות הכלי שלו.

שאלה: כתוצאה מרצון עז של העשירייה שלנו, ומהנחיה שלך, יש קבוצה גדולה של הארגון שעובדת כמה חודשים בהפצה למדינת יוון. טכנית אנחנו מאוד מסודרים, אך מאוד מאוד רצינו את הכיוון שלך, את ההנחיה שלך, את האהבה שלך לגבי התוכן עצמו. אתה מרגיש את המדינה הזו? הבקשה השנייה, שדרכך לכל הכלי העולמי שכבר נעשה, עזרה גם להפצה הזו, למדינה הזו שאנחנו מאוד מאוד רוצים לשרת. תודה.

זו מדינה מיוחדת, זה קהל מיוחד, נראה לי שהוא קהל אורתודוקסי, ולכן צריכים לגשת לשם בצורה מאוד עדינה. אני חושב שהכי טוב אם אתם תקבלו את כל ההכוונות מהחברים שלנו שמתעסקים בהפצה, ואחר כך נדבר על זה יחד. אבל זה צריך להיות דרך שכל, ולא "מישראל" מה שנקרא, אלא ממש כגילוי הטבע לנו, כדי לחיות טוב, כדי לשגשג. הגישה צריכה להיות בריאה, הגישה צריכה להיות מטריאליסטית, ואז תצליחו. אני מוכן, בואו נתקשר ונדבר על זה.

שאלה: איך נמדוד את גדלות הלב?

זה לפי כמה שהלב מוכן לחבר חברים. או מספיק לך לחבר כמה? שניים שלושה, או שאתה רוצה לחבק את כל העולם, לפי זה הלב גדול יותר, גדול פחות.

(סוף השיעור)